ה. תמיכות חיצוניות נוספות המחזקות את הספק לטובת הנאשם
250. לאחר שהשלמתי דיון אשר למשמעות הראיות החיצוניות, הפורנזיות, לרבות העדרן של ראיות כאלה הקושרות את הנאשם לרצח המנוחה ומשפירטתי אשר להודאת הנאשם (על כל רבדיה) ומשקלה הנמוך, אני רואה להתייחס עוד למספר עדויות וראיות, אשר אינן מתיישבות, גם הן, עם מעורבות הנאשם ברצח כטענת המאשימה, ומחזקות את הספק אשר לאשמת הנאשם.
התנהלות הנאשם ביום הרצח ולאחריו
251. הוצגו לפנינו עדויות של מנקה בבית הספר ועובדת המזנון, אשר להתנהגות הנאשם ביום הרצח, התנהגות אשר ספק אם ניתן ליישבה עם התנהגות של "רוצח סביר", ככל שאכן מעורב הנאשם ברצח המנוחה. גם בנדון פרט חברי, ואני רואה לחזור ולהתייחס בענין;
252. גב' אליזבט טובי, עובדת מזנון בית הספר, תיארה בהודעתה במשטרה (נ/110) כי ראתה פעמיים את הנאשם מגיע למזנון ביום הרצח, בבוקר ואחר הצהריים.
לגבי הגעתו אחר הצהריים, פירטה גב' טובי כי להערכתה הוא הגיע בשעה 14:45 כשהוא לבוש מכנסי דגמ"ח מלוכלכים בצבע, סיד ובוץ. על פי גב' טובי, בגדים אלו היו הבגדים אותם לבש הנאשם בביקור במזנון בית הספר בבוקר. תיאור כאמור גם נרשם מפיה במזכר שערך החוקר מלכה ביום 14.12.06, בבחינת תיעוד "בזמן אמת".
גב' טובי בעדותה לפנינו חידדה, כי המכנסיים היו מכנסיים מעין צבאיים עם כיסים בצדדים. גב' טובי גם ציינה שלא ראתה כל דבר חריג בהתנהגותו של הנאשם.
עדות גב' טובי שהיתה בהירה, מהימנה ואובייקטיבית בעיני, מלמדת, כגרסת הנאשם, כי ביקר פעמיים בקיוסק וכי לא החליף את מכנסיו ביום הרצח.
יתרה מזאת, גב' טובי על פי עדותה, ראתה את הנאשם, לפי גרסת המאשימה לאחר ביצוע הרצח, כשבגדיו, בדגש למכנסיו, לא כללו כתמי דם וכדומה ממצאים מצופים ממי שביצע רצח אכזרי כבענייננו.
לא מסתבר אם כן שהנאשם ככל שאכן רצח את המנוחה ומכנסיו הוכתמו בדם עד שנאלץ להעלימם כגרסת המאשימה, יבחר להתייצב באופן גלוי במזנון, לאחר הרצח, לבוש באותם בגדים בהם ביצע את הרצח ויקנה על דרך השגרה פחית קולה. עדות גב' טובי גם מחזקת את גרסת הנאשם כי עבד עם מכנסי הדגמ"ח, ולא עם מכנסי הג'ינס, (כפי שמצביעה המאשימה בהתבסס על עדויות המאבטחים) וכי זרק את מכנסיו בתום לב מאחר והיו קטנים ולא כי יכלו להפלילו.
אני חולק על מסקנת חברתי כי יש להעדיף את עדויות המאבטחים על פני עדות גב' טובי אשר לסוג המכנסיים שלבש הנאשם. קביעותיה של גב' טובי היו ממוקדות, בהירות ועקביות, אז והיום, קביעותיה אישרו כי הנאשם לבש את מכנסי הדגמ"ח ולא מכנסי ג'ינס, כטענתו.
253. עוד נכון להפנות להודעותיה של גב' אולגה מילמן, מנקת בית הספר, מיום 3.1.07 ומיום 10.1.07 בהן סיפרה כי פגשה בנאשם בסביבות השעה 17:00, בחדר המורים, כשהחזיר ספלים מלוכלכים לחדר המורים, טרם שהנאשם הלך הביתה. גב' מילמן תיארה כי הנאשם שוחח איתה באופן שגרתי, כשלשיחה היה שותף גם העובד "חוזה", לו הנאשם סייע בתרגום הסברים כאלה ואחרים במהלך אותה שיחה משותפת שגרתית. דברים דומים מסרה גב' מילמן בעדותה במשפט הקודם.
ההתנהלות המפורטת מתיישבת גם היא עם התנהלות שגרתית של סוף יום עבודה, כפי שאף תיאר אותה הנאשם בעדותו. לא מצופה כי רוצח, אשר יש להניח על פי היגיון החיים מבקש לעזוב את זירת הרצח, מהר ככל האפשר, ופועל להסתיר ראיות, יבחר לפנות לחדר המורים להחזיר כוסות ולנהל שיחה סתמית עם עובדים שפגש.
באותו הקשר גם הוצגה עדות גב' לידיה לדיז'ינסקי המנקה, שהעידה במשפט הקודם, על שפגשה בנאשם בדרכו מהמקלט לחדר המורים בסוף היום כשכוסות בידו, תוך תיאור תמונה שגרתית דומה.
254. העדויות המפורטות הנ"ל גם סותרות את עדות גב' נישרי שהעידה על הלך רוחו החריג של מי אשר אותו זיהתה בדיעבד כנאשם ואותו פגשה בחדר המורים.
גם אני כפי דעת חברי, לא ראיתי לקבל את עדותה של גב' נישרי כמתייחסת לנאשם ומהנימוקים אותם פירט בהרחבה חברי בחוות דעתו.
מעבר לאמור, העדויות המצטברות שפורטו לעיל, עדיפות בעיני ואותן אני רואה לאמץ.
מכל מקום וכפי שאציין בהמשך, עדות גב' נישרי, לא בהכרח מלמדת על מצב סוער של הנאשם במובחן ממי שנהנה מהמוסיקה שנגן, תוך ביצוע תנועות גוף.
255. התנהגות הנאשם, אשר בחר להותיר את תיקו וכליו במקלט ביום הרצח, למרות הראיות המפלילות אשר היו בהם, אילו אכן רצח הנאשם את המנוחה כגרסת המאשימה (כולל המכנסיים שנזרקו לאחר מכן והיו לשיטת המאשימה מגואלים בדם), אינה סבירה לכאורה.
יודגש כי למועד יציאתו של הנאשם מבית הספר ביום הרצח, טרם החלו חיפושים אחר המנוחה בשטח בית הספר ולא היו שוטרים בבית הספר. בנדון די להפנות לאמירות השוטר יוסי לוי, על לוחות הזמנים שהציג, בדגש למועד בו לראשונה אוכנה המנוחה בשטח בית הספר והחלו החיפושים שם.
(במאמר מוסגר אוסיף בנקודה זו, כי מהנתון האמור גם נכון ללמוד ש"סיפור" הנאשם לפני ארתור, במהלך ההתוודות, כי כשעזב לאחר הרצח את שטח בית הספר המקום שרץ שוטרים, הינו גם הוא רק סיפור "גבורה").
התמיהות בנדון מתחדדות משנוכחנו כי הנאשם גם בחר לחזור לבית הספר למחרת יום הרצח יחד עם אישתו ובאופן גלוי, על מנת לאסוף את תיקו ולמרות שבשטח בית הספר היו שוטרים. יתרה מזאת, אזכיר כי על פי גרסת המאשימה, הנאשם דאג "לחבל" במנעול המקלט (באמצעות קיסם) לפני שעזב את שטח בית הספר ביום הרצח, זאת על מנת למנוע כניסה אליו שמא יתגלה בו התיק והכלים. בנסיבות שכאלה מוקשה עוד יותר על שום מה בחר הנאשם להגיע עם אישתו לאסוף את התיק וכליו כשלא ברור באיזה אופן חשב לפרוץ את מנעול המקלט, והכל כשבמקום שוטרים. בהקשר זה גם אפנה לעדות אשת הנאשם שתיארה כי הם הסבירו באופן גלוי לשוטרים שהנאשם בא לאסוף את תיקו וכליו המצויים במקלט, לכאורה ללא חשש שההסברים הנ"ל יובילו לכך שהשוטרים (אשר סרבו לאפשר לו לקחת את תיקו באותו מעמד), יתלוו אליהם וימצאו את התיק המפליל.
אם לא די באמור, הרי למדנו עוד, שהנאשם חזר גם ביום שישי לאסוף את כליו ותיקו באופן גלוי והפעם אף אסף ללא מפריע, את התיק והכלים.
למכלול האמור יש לצרף את התמיהות עליהן פרט חברי בחוות דעתו והנוגעות לחבלה הנטענת "והמוזרה" במנעול, שאלת תכליתה של אותה חבלה נטענת, כמו גם התמיהות העולות, אשר לגרסת הדו-שיח כפי הנטענת ע"י החוקר אזולאי ושהתנהלה בינו לנאשם, סביב שאלת הימצאות המכנסיים במקלט.
256. בחירת הנאשם לספר לחוקריו מיוזמתו וללא כל הכרח כי החליט לזרוק את המכנסיים שלבש ביום הרצח (חקירתו מיום 11/12/2006), כמו גם העובדה כי זרק אותם רק בשבת (שלושה ימים אחר הרצח) ויום לאחר שאסף אותם מבית הספר וזאת לפח הביתי, ללא חשש, אינן מתיישבות עם התנהלות רוצח, אשר מבקש להסתיר ראיות מפלילות ופורנזיות לחובתו, כטענת המאשימה.
מרוצח "סביר" ו"בשל" לחקירה בנוגע למעורבות ברצח כשיטת המאשימה, היה מצופה שייפטר לאלתר ובהיחבא מראיות מפלילות שכאלה. כן מצופה כי לא יחשוף מיוזמתו כי כך פעל, ואם צריך אף שיפנה את החוקרים למכנסיים אחרים ויטען כי אלו המכנסיים שלבש ביום הרצח (למשל מכנסי הג'ינס כפי שטענו כלפיו או מכנסי עבודה אחרים שבביתו, לרבות מכנסי הנינג'ה ת/151 מוצג 24).
257. מכלול ההתנהלות שפורטה לעיל אינה מתיישבת, על פי השכל הישר, עם התנהגות של אדם אשר ביצע רצח, אלא דווקא עם התנהגות שגרתית ותמימה של מישהו שאינו מעורב ברצח.
258. חברתי בחוות דעתה מונה מצדה אינדיקציות הפוכות, הנוגעות למצבו הנפשי של הנאשם לאחר אירוע הרצח, אשר דווקא מחשידות את הנאשם לשיטתה (כשעל תובנותיה בענין אני כמובן חולק, כמפורט).
בכלל אלו חברתי כוללת - את העובדה שהנאשם הלך לישון מוקדם ביום הרצח, את התנהלות הנאשם מול ג'נאח בשיחת הטלפון בערב הרצח, את העובדה כי פעל לדחות את יום העבודה אצל ג'נאח למחרת יום הרצח, את התנהגותו בחדר המורים וכן את העובדה שכיבס את הבגדים בעצמו, בניגוד לנהוג במשפחת הנאשם.
לטעמי, אין באף אחת מהאינדיקציות הנ"ל לפעול לחובת הנאשם ולהחשידו;
- ראשית הטענה כי הנאשם הלך לישון מוקדם מהרגיל ביום הרצח אינה נקייה מספקות, זאת בהינתן שהוכח כי מחשבו של הנאשם היה "פעיל" אף מאוחר "לשעות הרגילות" ובמשמע – הנאשם עשה בו שימוש.
מכל מקום ואף אם נניח כי הנאשם הלך לישון מוקדם (בשעה 23:00 לערך במקום כרגיל ב-24:00 לערך...), הרי לא מצאתי בכך כל אינדיקציה מחשידה.
על אחת כמה וכמה שאין היגיון להניח כי רוצח אשר בחר לישון מוקדם בעקבות מעשה הרצח כנתון מחשיד כנטען, יבחר לנדב מידע זה מיוזמתו במהלך חקירתו, לפני החוקרים כפי שעשה הנאשם בענייננו.
כמו כן אין מקום לשלול את אמירות הנאשם סביב הסוגיה הנ"ל (לרבות הטענות שנמנע מסקס והייתה לו "דייסה בראש") ככאלה שבאו לבטא כי היה טרוד ממעשה רצח ששמע עליו ואשר נעשה בבית הספר בו עבד, באופן העלול לסבך אותו בחקירות וכדומה לרבות על רקע היותו עובד זר ללא רישיון ועוד, חשש שבסופו של דבר כידוע לנו התממש ב"ריבית דריבית").
- אשר לאותה שיחת טלפון שהתנהלה בין ג'נאח לנאשם, התייחסתי בחוות דעתי ואותה אף ניתח חברי באופן מקיף בחוות דעתו מבלי שאני רואה לחזור על הדברים. המתבקש מהניתוח הנ"ל הוא שאין כל נתון מפליל באותה שיחה (כמו גם שמשיחה זו למד כי הרצח היה בשירותים והנרצחת היא בת חברים של ג'אנח).
- גם בניסיון של הנאשם "להתחמק" מלהתחיל לעבוד אצל ג'נאח למחרת יום הרצח, לא מצאתי כל התנהלות מחשידה. כפי שהסביר הנאשם הוא ביקש לעצמו יום חופש בתום פרויקט העבודה בבית הספר ולפני שיתחיל את הפרויקט אצל ג'נאח. דוחק פרנסתו של הנאשם לא עומד בסתירה לרצון זה. (זאת ועוד, גם אם אניח שלא שיתף את אשתו במניעים שלו ליום החופש שהוא לוקח למחרת, אין לדברים משקל כלשהו לענייננו כאשר יכולים להיות לדבר הסברים מגוונים).
- בכל הנוגע לעדות גב' נשרי אשר להתנהגות הנאשם בחדר המורים, התייחסתי לעיל בחוות דעתי כשהדברים פורטו בהרחבה בחוות דעת חברי מבלי שאני רואה לחזור על הדברים. עפ"י הניתוח, ספק רב בעיני, האם גב' נשרי בכלל פגשה בנאשם בחדר המורים.
לצורך הטיעון אני רואה להוסיף בהקשר לענייננו וכאמור, כי אף אם הייתי מניח שגב' נשרי אכן ראתה את הנאשם בחדר המורים (ולא כך קבעתי) הרי אין לשלול כי גב' נשרי פירשה את "תנועות הגוף" של הנאשם ששמע מוסיקה בנגן שלו (כפי שהעיד), באופן שגוי כתנועות "נסערות" וכדומה תיאורים מחשידים כפי שתיארה הגב' נשרי.
- גם בעובדה כי הנאשם הוא זה שכיבס את בגדיו, לא מצאתי נתון מפליל. הנאשם הסביר כי אכן מי שמכבס את הבגדים בבית הוא חמו. ברם לרגל נסיעת החם והחמות הנאשם הוא זה שכיבס את הבגדים (אשר כזכור הביאם מבית הספר רק ביום שישי). כאן המקום להזכיר כי עסקינן באותו נאשם אשר גם בחר לזרוק את מכנסיו המפלילים, כגרסת המאשימה, לפח האשפה שבתוך הבית, באופן גלוי "ולעיני" משפחתו.