שאלת הלהב המשונן
259. נוכחתי כי הנאשם ביסס, ברמה הדרושה להגנתו, את ההנחה לפיה מסתבר יותר שהמנוחה נרצחה בסכין בעלת להב משונן.
260. אמנם כלי הרצח לא נמצא ואין באפשרותנו לקבוע ודאית באיזה סוג סכין נרצחה המנוחה. יחד עם זאת, קביעה לפיה מסתבר יותר שהמנוחה נרצחה באמצעות סכין בעלת להב משונן מחדדת את הספקות אשר למעורבות הנאשם ברצח, שעה שבחומר הראיות אין כל תמיכה לכך שברשות הנאשם ביום הרצח, היתה סכין משוננת.
ההנחה כי הרצח בוצע בסכין עם להב משונן, אינה מתיישבת עם הודאת הנאשם לפיה ביצע את הרצח עם סכין בה עבד ועם גרסת המאשימה לדרך ביצוע הרצח, הנסמכת גם היא על אחד הסכינים שהיו ברשות הנאשם ביום הרצח.
אחדד לענייננו כי למעשה אין מחלוקת שעל פי הודאת הנאשם רצח הוא את המנוחה בסכין יפנית עמה עבד וכך גם תיאר לפני חוקריו ולפני מדובב. כך גם מתואר בכתב האישום שהנאשם רצח את המנוחה באמצעות הסכין היפנית שהייתה עליו בזמן המפגש עם המנוחה.
זאת ועוד, במסגרת ההליכים הקודמים שנתקיימו, נודעה חשיבות לסוגיית סוג הלהב באמצעותו נפגעה המנוחה ונרצחה. בנדון וכמכלול הציגו אז הצדדים חוות דעת מומחים של רופאים משפטיים אשר חיוו דעתם והעידו בסוגיה. עוד נפנה להחלטת בית המשפט העליון בערעור הראשון במסגרתה הוחלט להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, לרבות על מנת להעמיק בירור בסוגיה האמורה, עליה היו חלוקים הצדדים לרבות בחוות הדעת שהוגשו.
המכלול מלמד, אם כן ולדעתו, על חשיבות הסוגיה, הגם שכלי הרצח לא נמצא עד היום.
261. הואיל וניתוח מקיף בסוגיה הוצג בחוות דעת חברי, אסתפק במספר הערות וכדלקמן;
262. אשר לחתך בסנטר המנוחה (צברים א'-ד'), השתכנעתי בנכונות חוות דעת ד"ר פורמן וד"ר קוגל ובהן תמך, לפחות, ד"ר קריספין, זאת אל מול עמדתו החולקת של ד"ר זייצב אליה הצטרף ד"ר דיאז מטעם המאשימה.
ד"ר פורמן וד"ר קוגל שכנעו היטב בנכונות מסקנות חוות דעתם. גם לאחר החקירה הנגדית, המקיפה והנוקבת, לא נסדקו קביעותיהם ועל כן ראיתי להעדיף ולקבל את חוות דעתם לסוגיית הלהב המשונן.
מאידך עדותו והסבריו של ד"ר זייצב לא היו משכנעים. ד"ר זייצב לא התייחס כלל לצברים ב' ו – ג' במסגרת דו"ח הנתיחה, כמו גם בחוות דעתו המשלימה.
בהקשר לעמדתו של ד"ר זייצב אל מול תמונת השינון העולה מהחתכים בסנטר, לא מצאתי בסיס להתעלם מהעדויות והתיאורים שהוצגו על ידי ד"ר קריספין וד"ר קוטיק ולפיהן ד"ר זייצב למעשה התוודה לפני ד"ר קוטיק כי לא היה ער מלכתחילה לתמונות השינון כפי שחיוותה דעתה בעניין, כבר בשלבים הראשונים של ההליכים הקודמים, ד"ר פורמן. על פי גרסתם, רק בדיעבד, חיפש ד"ר זייצב הסברים שיתמכו באפשרות שהחתכים נגרמו מסכין עם להב ישר, על המשקל שיש לייחס להתנהלות זו.
זאת ועוד, ד"ר זייצב וכך גם ד"ר דיאז, למעשה מתקשים להתכחש לתמונה המשוננת לכאורה הנצפית בלפחות אחד מחתכי הסנטר והם מבקשים על כן להסבירה כתמונה שנגרמה מרוכסן מעיל. הסברים אלו על פי התרשמותי הינם בבחינת אילוץ בלבד. הסברים אלו לא הוכחו ולא הוצגה היתכנותם על דרך ניסוי, על בסיס השוואת תמונות מהזירה, השוואת נתוני הרוכסן של המעיל לסימנים וכדומה הוכחות מתבקשות.
263. לענייננו די בקביעה כי הפצע בסנטר נגרם ככל הנראה על ידי סכין לה להב משונן, על מנת ללמוד על סוג הסכין, בו בוצע רצח המנוחה. אזכיר כי בפרשתנו לא קיימות ראיות או טענות מצד המאשימה למעורבות סכינים שונים ברצח. אוסיף כי ביחס לחתכים האחרים על גופת המנוחה לא הוצגה קביעה פוזיטיבית, גם לא על ידי מומחי המאשימה, כי בהכרח אלו נגרמו באמצעות סכין עם להב ישר.
264. אשלים כי מסקנת ד"ר קוגל (נ/113) לפיה הסימנים על הסחוס שבצוואר המנוחה מתיישבים גם הם עם סימני הטבעת להב משונן על גבי הסחוס הנ"ל, לא נסתרה, כאשר ד"ר זייצב בחקירתו הנגדית לכאורה התקשה לחלוק על ממצאים אלו.
אמנם ד"ר קוגל לא הציג לעיוננו, כפי שנדרש ובאופן שנדרש, תצלום סחוס צוואר שלם (ולא חתוך), על מנת שניווכח שהפסים שנחזו בסחוס צוואר המנוחה (עליהם התבסס ד"ר קוגל להוכחת השינון שנוצר בחתך הצוואר), אינם חלק ממבנה הסחוס מטבעו. ברם, אין באמור כדי לאיין ממשקל חוות הדעת וההסברים שהציג בנדון ד"ר קוגל ואשר לא נסתרו כמפורט, גם לא על בסיס התייחסות ד"ר דיאז לסוגיה.
265. כפועל יוצא ממכלול המפורט, נכון לקבוע, ברמה הדרושה להגנת הנאשם, כי הרצח לא בוצע באמצעות אחד הסכינים בהם עבד הנאשם, אשר היו כאמור ובהעדר ראיה אחרת, סכינים בעלי להב חלק.