סברת הנאשם כי המנוחה נאנסה
266. אקדים כי אין מחלוקת שתאיר ז"ל לא נאנסה על ידי רוצחה ובכלל.
מאידך וכפי שניתן בבירור ללמוד מסקירת חקירות הנאשם והתנהלותו בתא המעצר, הנאשם מצידו סבר וחשש, בשלבים שונים של החקירות, כי קיימת אפשרות ממשית שהמנוחה נאנסה עובר לרציחתה. בחלק מאמירותיו ניתן אף ללמוד שהוא היה בטוח שכך ארע למנוחה.
על פי התרשמותי והערכתי, תגובות וחששות הנאשם בנדון, היו אותנטיים ולא הצגה.
בהתאם מצאתי טעם רב בטענה לפיה יש בסברתו השגויה בעניין כדי לתמוך בחפותו. אם אכן היה הנאשם רוצחה של המנוחה, היה הוא יודע היטב כי היא לא נאנסה.
267. חברי קיבץ במסגרת חוות דעתו חלק מרכזי מאמירות הנאשם בסוגיה, לרבות כפי שנאמרו במסגרת חקירותיו ובשיג ושיח של הנאשם עם יבגני וארתור. מאמירות אלו, אכן עולה בבירור כי הנאשם סבר שהמנוחה נאנסה.
חברי הדגיש כי, גם המאשימה, לכאורה, לא חלקה בעבר, על כך שבמהלך החקירות אכן סבר הנאשם שיש אפשרות שהמנוחה נאנסה (ראה סעיף 200 לתגובת המאשימה לבקשה למשפט חוזר- נ/181).
כך העריך גם ארתור בזמן אמת. בחקירתו הנגדית לפנינו אישר ארתור שהנאשם, עפ"י התרשמותו, אכן חשב שהמנוחה נאנסה בידי רוצחה.
268. מבלי שאני רואה לחזור על מקבץ הדוגמאות שהציג חברי, אסתפק לקבוע כי מהאמירות הרלוונטיות עולה, שהנאשם הסיק ממה ששמע, ממהלכי החקירה כמו גם השאלות שנשאלו במסגרתן, כי המנוחה נאנסה.
ניתן ללמוד כי הנאשם גם שוקל את עובדת האונס במסגרת שיקוליו האם להודות הודאת שווא במעורבות במעשים, תוך שהוא שולל אפשרות להודות גם במעשה אונס.
את עובדת האונס שוקל הנאשם גם בהקשר לסיכויים כי תוכח חפותו, לאחר שיתקבלו תוצאות הבדיקות הביולוגיות שנערכו לו. הנאשם אף מביע בשיחותיו עם המדובבים, זעזוע מהתנהלות רוצח שמבצע מעשים שכאלה.
269. לציין כי גם בפרק הזמן בו קרס הנאשם נפשית, עובר ליציאתו לפסיכיאטר, פרק זמן שהתעכבתי עליו בנפרד לעיל בחוות דעתי, מעלה הנאשם את האפשרות, אשר מזעזעת אותו; "ואם ישמור השם היה אונס אז זה אני?...".
התבטאות זו לטעמי מבטאת גם היא עד כמה היה משוכנע הנאשם כי המנוחה נאנסה.
כזכור גם המאשימה אינה חולקת, כי קריסתו הנפשית הנ"ל ואמירותיו במסגרתה, היו אותנטיות.
270. בסוגיה האמורה אפנה עוד, כדוגמא, לאמירות שנאמרו בחקירת יום 21/12/2006, לאחר שהנאשם מבין שוב, לשיטתו, ממהלך השאלות בחקירה, כי המנוחה נאנסה. בעקבות כך הנאשם מטיח בחוקרים כי שיקרו אותו, כשטענו שלא נאנסה לפני שהחליט להתוודות ברצח.
הנאשם במהלך אותה חקירה מתקשה לקבל את הכחשות החוקרים, סשה ואזולאי, כמו גם את הבהרותיהם כי המנוחה לא נאנסה. בשל כך החוקרים אף מציעים להראות לנאשם, על גבי דפי החקירה, מה הם הסעיפים בהם הוא מואשם ושאינם כוללים את עבירת האונס. לציין כי בהמשך לדברים אלו החוקרים מתעשתים ומטיחים לפני הנאשם כי הוא, כמי שרצח את המנוחה, יודע בבירור שהיא לא נאנסה (ו"שיפסיק להציג").
מהתרשמותי כאמור, הנאשם אינו מציג וחששותיו אמיתיים.
אוסיף כי צפייה בהתנהגות הנאשם במהלך ההפסקה שנערכה באותה חקירה, עת נשאר לבד בחדר החקירה מלמדת, לכאורה, שהנאשם אף מנסה להציץ בהודעה הכתובה ממהלך החקירה, ככל הנראה על מנת לראות שאכן האזהרה בפתח החקירה הכתובה, לא מייחסת לו חשדות של עבירת אונס, כפי שהסביר לו סשה קודם לכן.
(אשלים כי האפשרות שהנאשם, למרות שרצח את המנוחה וידע שלא נאנסה, חשש מתרחיש לפיו המנוחה נאנסה על ידי אחר בשלב מאוחר יותר, הינה בגדר אפשרות היפותטית חסרת משקל ואחיזה, וזו למעשה הועלתה מלכתחילה על ידי החוקרים וקודם לכן על ידי ארתור ביום 14.12.06 (מ.ט. 165/06(5) חלק 3 עמ' 95/102). רק לאחר האמור החל הנאשם להרהר באפשרות זו, כיד הדמיון הטובה עליו, באותו יום חקירה).
271. אני חולק על חברתי, המבקשת ללמוד מהדו-שיח של הנאשם עם ארתור במסגרת ההתוודות לפניו בליל ה-18.12.06 ("פלטתי, הכל רק לא אונס, לא היה אונס"), על כך שהנאשם ידע שלא היה אונס (מ.ט.165/06(26) חלק 2, עמ' 28-29/52).
אמירת הנאשם בהקשר בו נאמרה, נסובה על דברים שאמר הנאשם בעבר (ב-14.12.06) בתא לפני המדובבים, עת הבהיר להם אז, כי הוא כשלעצמו "היה לוקח על עצמו רצח, אבל מעולם לא היה מסכים להודות באונס" (אין מדובר בציטוט מדוייק (מ.ט. 165/06(5) חלק 1 עמ' 75)), אמירה שיכלה להתפרש ע"י המדובבים שעמו, כך הנאשם מבין בדיעבד, כאילו הוא מאשר את האפשרות שרצח.
(לציין, כי מהשיח בין המדובבים ביום 15.12.06, אכן ניתן ללמוד, כי הם מתלבטים האם הנאשם הודה לפניהם, כי רצח, לאור האמירה הנ"ל של הנאשם לפניהם ביום 14.12.06 (ראה מ.ט. 165/06(8) חלק 4 עמ' 14-12).
מכל מקום ורק ביחס לאמירה זו שאמר בעבר כאמור הנאשם, מסביר ארתור לנאשם בשלב ההתוודות ב- 18.12.06 כאמור, כי הוא (ארתור) הבין מהאמירה הנ"ל וברגע שנאמרה, שהנאשם הוא הרוצח וכי באמירה זו מ- 14.12.06 כמעט "הפיל" הנאשם את עצמו גם לפני יבגני ששמע את האמירה.
הנאשם מצדו משיב לו, כי אכן לא מדובר "באמירה מוצלחת" ומסביר לארתור כי באמירה זו רק ביקש אז, לשלול אפשרות לקחת על עצמו אונס כאמור, ללא כוונה לאשר כי רצח.
מפאת חשיבות הדברים אוסיף, ובהקשר להתוודות לפני ארתור, כי מהמקובץ גם ברור, שמהאמירות שצוטטו לעיל, אין כל מקום ללמוד - שהנאשם כבר הודה, במשתמע, לפני המדובבים ב-14.12.06, על ביצוע הרצח וכי הוא אישר את הדברים במסגרת ההתוודות לפני ארתור ב-18.12.06.
272. בניגוד לעמדת חברתי אינני סבור כי ההנחה לפיה החוקרים וארתור פעלו להבהיר לנאשם כי לא היה אונס, סותרת כשלעצמה את הטענה לפיה החוקרים וארתור גם דאגו "להלך אימים" על הנאשם כי הוא עלול להיות מורשע באונס וגם ברצח.
לטעמי, "מהלכים" אלה בהחלט יכולים להיות משלימים זה את זה. היינו – מחד, "הרגעה" כי לא היה אונס, כדי שהנאשם לא יימנע מלהתוודות בשל חשש זה, זאת לצד "הותרת האיום", שאם לא יתוודה בעסקה נוחה על דבר ביצוע הרצח, יש סיכוי שגם "יפילו" עליו אונס, אם יוכח שכזה התרחש וכפי שהוא עצמו חושש.
273. אחזור ואדגיש כי על פי התרשמותי, החשש של הנאשם שהמנוחה נאנסה והתנהלותו בחקירות ובתא המעצר סביב הנחה זו, היו אותנטיים ולא מצאתי בסיס לטענה כי המדובר בהצגה.
ההנחה והחשש האמורים והכנים מצד הנאשם, שמא נאנסה המנוחה אינם מצופים ממי שהיה מעורב בביצוע הרצח.