ידיעת מיקום זירת הרצח
274. נקודה נוספת לגביה התעורר אצלי ספק נוגעת לשאלה האם אכן ידע הנאשם את מיקום זירת הרצח.
לא יכולה להיות מחלוקת כי ידיעת מיקום זירת הרצח הינה מרכיב בסיסי לשאלת מעורבות הנאשם ובהתאם, לאמור משקל, לכאן או לכאן, בעת בחינת הודאת הנאשם.
275. בענייננו לא אדרש, מעבר לפירוט שהציג חברי, אשר לחקירות הנוגעות למיקום זירת הרצח ותשובות הנאשם בעניין. די שאציין בנדון כי מאמרות החוקרים בחקירות, היה אכן יכול הנאשם ללמוד, כי הרצח בוצע בקומה השנייה של בית הספר. כנגד הנאשם גם הוטח בחקירות כי עדי ראיה ראו אותו עולה לאותה קומה.
גם לא ארחיב למשמעות המונח "קומה שנייה" בענייננו, על הפרשנויות השונות האפשריות, כעולה מהעדויות והאם הכוונה לקומת שירותי הרצח ("כקומת ביניים") או חצי הקומה שמעליה (קומת הכיתות).
די בנדון שאפנה, בהסכמה, למסקנת חברי בחוות דעתו לפיה, מתוך דברי הנאשם למדובבים,
נכון ללמוד שהנאשם סבר שהחוקרים מסבירים לו שהרצח ארע בשירותי הקומה השנייה –
קומת הכיתות (חצי מפלס מעל קומת הרצח).
276. עוד אפנה להתנהלות הנאשם, במהלך השחזור, המלמדת לכאורה כי הנאשם טעה לחשוב שזירת הרצח מצויה בקומה השנייה שמעל זירת הרצח בפועל, ולשם התכוון לעלות במהלך השחזור, על הספק שהאמור מעורר.
הטעות כאמור, לא רק מלמדת שהנאשם לכאורה הסתמך על הסברי החוקרים, כפי שהבינם אשר לזירת הרצח, אלא אף מעוררת ספק, האם הנאשם כשלעצמו, אכן ידע את מקום הזירה, כפי המצופה מרוצח.
277. האפשרות שהעלתה המאשימה, לראשונה במהלך החקירה הנגדית של הנאשם, שהנאשם התבלבל בשחזור, מאחר ולא הכיר היטב את בית הספר, אין בה להפחית ממשקל הספק הקם מההתנהלות האמורה. מה גם שעד לשלב האמור, עמדה המאשימה איתנה בטענתה כי הנאשם, כלל לא התכוון להמשיך ולעלות בגרם המדרגות.
278. מההמקובץ והספקות שהוצגו, מתבקש לקבוע כי לא הוכח לפנינו ברמת הוודאות הדרושה, שהנאשם ידע, (ובוודאי כפרט מוכמן לחובתו), להפנות לזירת הרצח המדויקת, כפי שטענה המאשימה.
279. בהמשך לפרק זה, ניתן היה לסקור תמיכות חיצוניות נוספות, המקימות גם הן ספק לטובת הנאשם. בין אלו, לדוגמא, ניתן להפנות לכך שהנאשם לא ידע נכונה את פרטי הלבוש של המנוחה, את צבע שיערה, את מנח הגופה, את הפגיעות בראשה ועוד פרטים אשר מצופה כי הרוצח ידע לגביהם.
על כל פנים ובהינתן שהנושאים חופפים בעיקרם, אני רואה להתייחס לתמיכות נוספות אלו, כחלק מאותם פרטים בהודאת הנאשם, אשר אינם מתיישבים עם ממצאי הזירה, ממצאי הנתיחה ועוד והמצטרפים לביסוס חולשתה של ההודאה, והכל במסגרת הפרק להלן העוסק בנושאים הנ"ל.
280. בבחינת הערה החותמת את הפרק הנוכחי וניתן לראות בה פתיח לפרק הדן במשקל ההודאה, אני רואה להוסיף;
ככלל ובהקשר לאותן אי התאמות בין העובדות המבוררות האובייקטיביות, אל מול הפרטים הסותרים אשר מסר לגביהם הנאשם, יכולה, תיאורטית ותמיד, לעמוד הטענה החוזרת והלא משכנעת לדעתי לפיה - הנאשם הציג בכוונת מכוון, של רוצח מחושב, פרטים לא נכונים לפי בחירתו, ועל כן, לאי ההתאמות המוצגות, אין לייחס משקל.
על פי קו טיעון זה, אשר נאחזת בו המאשימה לא אחת בסיכומיה, ניתן ליישב למעשה כל נתון סותר שמתגלה.
לדוגמא את אמרות הנאשם כי חשב שהמנוחה נאנסה, עליהן פירטתי ועוד כדומה אי אלו התאמות שפורטו ויפורטו, אפשר להסביר כניסיון מכוון של הנאשם להטעות את החוקרים, לרבות על מנת שבעתיד יוכל הנאשם לטעון כנגד משקל הודאתו ולבסס מכוח אי ההתאמות, ספקות לטובתו.
על פי קו טיעון זה, משעה שלפנינו הטעיה מכוונת מצד הנאשם, אין לייחס כל משקל לאי ההתאמות המוצגות.