ג. עדותו של דני הן בפנינו והן בשחזור, הייתה קוהרנטית וברורה יותר וידעה למקם עצמו על ציר הזמן והמיקום, תוך כדי תיאור של הוצאתו מהכיתה, בקשתו לשוב לכיתה, אי מתן אפשרות לעשות כן, כוונתו לילך לביתו וצעידתו לכיוון פתח היציאה.
ד. כאמור, לא אלון ולא איש מחבריו, הבחין בנאשם (או באדם אחר כלשהו) עולה לכיוונה של תאיר ז"ל ולא אלון ולא איש מחבריו, ראה מישהו הולך אחרי תאיר ז"ל ולא שמע חילופי צעקות או קללות בין הנאשם לבין תאיר ז"ל. אעיר לעניין זה, כי מדובר במרחק של 3-2 מטר לכל היותר. בביקורנו בבית הספר, ביקשנו לבדוק האם ניתן לשמוע חילופי דברים ביני לבין אחת המתמחות כשהיא עומדת על גבי המדרגה השנייה. לצורך כך, חבריי השופטים ישבו על הספסל עליו ישבו אלון וחבריו, ובהחלט שמעו את חילופי הדברים. (ראה פרוטוקול הביקור מיום 6.12.21 והדיסק ת/427). עוד אוסיף לעניין זה, כי אלון העיד ששמע את תאיר, טרם שעלתה במדרגות ובדרכה אליהם צועקת "כוסון", לעבר המסדרון בהמשך, וכיצד זה אפוא לא הבחין ב"דרמה" הגדולה של חילופי הקללות בינה לבין הנאשם?
ה. עדותה של ספיר תירוש, כאמור לעיל ולפיה, פגשה את תאיר בברזיה מתיישבת עם עדותו של דני שתאיר ז"ל הגיעה לכיוון אזור הברזיה .
ו. בר שעוני ואריאל לא תומכים בסיפורו של אלון לא לעניין תרגום המילה על ידי דני ולא לעניין פגישת תאיר ז"ל עם דני וממילא הם כלל לא ראו את תאיר ז"ל.
164. מסקנות ביניים לעניין זה:
א. תאיר עזבה את הפרגולה בחוץ בסביבות השעה 13:15 - 13:20, שכן לעדותה של שי, הן ישבו יחד מתחילת ההפסקה, כ-20 עד 25 דקות (הפסקה כזכור, החלה ב-12:50). עניין זה וכאמור לעיל נתמך גם בעדותה של ספיר תירוש שעמדה על כך, בהליך הראשון, שבשעה 13:15 פגשה את המנוחה.
ב. תאיר פגשה את דני ואלון ב-13:20 לערך, על יד המדרגות היורדות למקלט מספר 1, ומשם עלתה לקומה השנייה (עדות דני זולין).
ג. הנאשם נכנס לבית הספר עם הדבק בשעה 13:30 לערך, או בסמוך מאד לפני כן.
ד. משכך, לא סביר שהנאשם פגש את תאיר לפני השעה 13:30 ומסתבר מאד שלא פגש בה בסמוך לגרם המדרגות הסמוך לירידה למקלט 2. (אעיר לעניין שעת המפגש, כי אין בכוונתי לקבוע שעומדת לו לנאשם מעין טענת אליבי וכפי שהאריך לטעון בא כוחו בסיכומיו, שכן קשה לקבוע מסמרות על פי עדויות התלמידים דאז, ביחס לדיוק בשעה, כל שרציתי להדגיש הוא כי מיקום המפגש בין דני, אלון ותאיר ז"ל לא היה במיקום אותו תיאר אלון וממילא גם וזה העיקר, לא במקום אותו תיאר הנאשם).