ה. אין חולק שהמנוחה נמצאה במתחם השירותים המרוחק שבקומה השנייה, ואולם באמצעות שני גרמי המדרגות, הן זה שסמוך למקלט 1 והן זה שסמוך למקלט 2, ניתן להגיע למתחם השירותים הנ"ל.
ו. תאיר ז"ל שהתה בבית הספר מספר דקות, בין כניסתה לפי תיאור שי וספיר תירוש (13:15 לערך) עד שפגשה את דני (13:30-13:20).
ז. שי נכנסה לחפש את תאיר ב-13:30 (לערך) לא ראתה לא את תאיר, לא את דני וגם לא את אלון.משכך סביר להניח, שאלו לאחר המפגש "המשולש", הלכו כל אחד לדרכו, לאמור, תאיר ז"ל לקומה השנייה, דני לכיוון ביתו וכך גם אלון.
אדגיש, כי יכול ואכן תאיר נכנסה ב-13:15 ואלון הבחין בה ואף שמע אותה צועקת "כוסון" (ראה עמ' 1087 ש' 18- 25), אלא שכל זה היה לפני פגישתה עם דני, שמצביע במפורש בהצבעה אל כיוון הגעתה אליו, דווקא מהכיוון שבו ישבו אלון וחבריו(!) (ראה שוב דיסק השחזור של דני ת/ 262 מונה סרט 02:06).
ח. על האמור אוסיף, וכאמור לעיל, כי בסיור שערכנו במקום, ניסינו "לשחזר" את המפגש כביכול בין תאיר ז"ל לנאשם, מפגש בו היו חילופי דברים ביניהם. לו מפגש זה היה מתרחש במקום בו הצביע עליו אלון, הרי שבהכרח אלון וחבריו היו אמורים לשמוע חילופי דברים אלו.
165. מסקנה נוספת לשלב זה הינה, כי לגרסת הנאשם הן בפני חוקרי המשטרה והן בשחזור, כאילו, כביכול פגש את המנוחה על המדרגה השנייה בגרם המדרגות הסמוך למקלט 2 והעולה לקומה השנייה, אין היתכנות, שכן לפי גרסת דני (שבה כאמור נתתי אמון), המנוחה כלל לא עלתה בגרם המדרגות המוביל ממקלט 2, ולפי גרסת אלון אין היתכנות ממשית, שהוא או מי מחבריו לא הבחין בנאשם, או בחילופי הקללות שבינו לבין המנוחה (מה גם שאלון תיאר את שעת המפגש בתחילת השעה השביעית , ראה ת/352, לאמור הרבה לפני שהנאשם נכנס לבית הספר).
166. כאן גם המקום להידרש לטענת המאשימה, שעלתה לראשונה בסיכומיה, על ההבדל שבין הגרסה אותה סיפר הנאשם לארתור, בדבר "פגישתו" הראשונה עם תאיר ז"ל, לבין זו שסיפר לחוקריו. לטענת המאשימה (בעמ' 94 – 97) לארתור סיפר הנאשם, כי "האינטראקציה הראשונית" (ראה ש' ראשונה בעמ' 97) עם המנוחה, הייתה כשזו הציצה למקלט, ראתה אותו שם והוא ראה אותה "מתהלכת" בקומה הראשונה, כי דלת המקלט הייתה פתוחה. טענת המאשימה, כמו גם "גרסת" הנאשם לעניין זה, אינה סבירה בעליל! מהמקלט בו עבד הנאשם לקומה הראשונה אין זווית ראיה, וממילא המנוחה לא הייתה יכולה "להציץ" מהקומה הראשונה ולראות אותו עובד, וגם הוא לא יכול היה לראות אותה "מתהלכת" בקומה הראשונה. חיזוק לכך הוא שבביקור השופטים בבית הספר, בדקה 01:59 (ראה בסרטון הביקור בבית הספר) אמר עוה"ד קבלאווי שאין שדה ראיה מהירידה למקלט לרחבה.
זאת ועוד, גרסה זו סותרת את גרסתה העובדתית של המאשימה בכתב האישום, שלפיה הבחין הנאשם במנוחה לאחר שיצא מהמקלט בו עבד אל תוך חלל בית הספר (סעיף 7 לכתב האישום).
עוד אוסיף, כי לו כך היה, "והמרדף" החל כבר ביציאת הנאשם מהמקלט, הרי שהשאלה כיצד איש לא הבחין במרדף זה, מתעצמת.