ובהמשך;
"רומן: כנראה שאני דקרתי עוד כמה פעמים. אני לא זוכר בדיוק. כנראה שאני דקרתי עוד כמה פעמים. אבל את זה אני כבר לא זוכר בכלל. קרוב לוודאי כאן, בצד ימין
חוקר א': דקירות בסכין?
רומן: כן, דקירות בסכין.
חוקר א': בצד ימין של מה?
רומן: בצד ימין של הגוף...
חוקר א': במותניים?
רומן: בצד. בצד ימין.
חוקר א': בצד ימין של הילדה
רומן: כן, של הילדה.
חוקר א': ברגע הזה היא עמדה?
רומן: "היא כבר שקעה.
חוקר א': היא שקעה בעמידה לא בצד. באיזה צד?
רומן: בצד ימין (מראה לצד ימין)
חוקר א': היא שקעה למטה...
רומן: היא שקעה למטה, נפלה...
חוקר א': בצד...
רומן: בצד שמאל בין האסלה לבין הקיר
חוקר א': בין האסלה לבין הקיר בצד שמאל של השירותים. אם עומדים עם הפנים לשירותים.
רומן: כן"
ויושם אל לב, הנאשם לא סיפר תחילה למה כוונתו "בצד שמאל", והחוקר במקום לשאול אותו שאלה פתוחה "למה אתה מתכוון בצד שמאל?", מציב לפניו בחירה אחת בלבד ".... בצד שמאל של השירותים אם עומדים עם הפנים לשירותים". כלום פלא יש בכך שהנאשם עונה "כן", כלום זו אינה שימת תשובה בפיו של הנאשם ועל כך להלן -
(עמ' 124 - 125 לתמליל החקירה דיסק 2- ת/41א).
החוקר סשה מבקש מהנאשם לחזור לתאר "כל מה שראית בפנים תא השירותים איפה שאתה רצחת/הרגת את הילדה. תשובה (במאמר מוסגר, סשה קובע שהרצח היה בתוך התא!).
ר: היא נפלה מהצד השמאלי ממ של האסלה מהכניסה
ס: ... איך הייתה האסלה עצמה?
ר: אני לא הסתכלתי על זה, איך הוא עצמו היה.
ס: נו , אמרת לי, איך הוא, פתוח, סגור
ר: ... היה סגור
ס: בזמן שאתה...
ר: המכסה היה מורם
ס: נו, וכאשר הבאת מכה בעזרת סכין?
ר: כאשר הבאתי מכה בעזרת סכין, המכסה, ככל הנראה, היה מורם... אני לא זוכר את זה במדיוק... אני זוכר כאשר הילדה נפלה, היא נפלה לצד השמאלי מהאסלה, על הצד השמאלי (של הגוף) כשהיא נשענת מהאסלה על הצד השמאלי, ונשענה עם הצד הימני על הקיר"
(מ"ט 172/06(2) חלק 1 עמ' 2/41 ש' 31- 55, עמ' 3/41- 4/41 ש' 81- 89).
היינו, כשנתבקש הנאשם להסביר את מנח המנוחה, מסר תחילה לחוקרים שהיא נפלה לצד ימין (בדומה להדגמה בפני המדובב), אולם משנשאל שוב בעניין, ראה לשנות תשובתו ואמר שהיא נפלה לצד שמאל.
אוסיף, כי חוסר ההתאמה בין ההתוודות בפני המדובב לבין ההודאה בפני החוקרים התבטא לא רק ביחס לממצאי נתיחת הגופה ומנח המנוחה, אלא גם בנוגע לפרטים נוספים כדוגמת הסיבה שבעטיה נוצר עימות בין המנוחה לנאשם. הנאשם סיפר במהלך ההתוודות שלו בפני המדובב, כי המנוחה הציצה אליו למקלט, ביקשה ממנו סיגריה, הוא סירב לתת לה והיא החלה לקלל אותו. לעומת זאת, בהודאה בפני החוקרים תיאר הנאשם גידופים של המנוחה כלפיו, אך השמיט את עובדת בקשת הסיגריה על ידה. גם כשנשאל באופן פוזיטיבי על ידי החוקרים, בניסיון להתאים ההתוודות בפני המדובב להודאה, "היא ביקשה סיגריות ממך" השיב הנאשם בשלילה (עמ' 121 לתמליל החקירה דיסק 1- ת/41א).
כאמור לעיל, המאשימה מעדיפה לעניין זה את ההתוודות בפני המדובב ולטעמה, הנאשם הסתיר שהמנוחה הציצה אליו למקלט, רק כי רצה לשוות למעשיו נופך של "התפרצות ספונטנית", בכל הכבוד, איני רואה הבדל של ממש לעניין הספונטניות בין שהאינטראקציה הראשונית הייתה כשהנאשם היה במקלט, ובין כשעלה להכין לעצמו כוס קפה.
זאת ועוד וכאמור לעיל, לגרסה זו אין היתכנות ממשית והיא סותרת כאמור את עובדות כתב האישום.