197. החתך בשורש כף יד שמאל - לעניין זה הקדשתי פרק נרחב לעיל, אולם סיכומו של דבר הוא, שהנאשם מעולם לא אישר/הודה/סיפר, שחתך את המנוחה בשורש כף יד שמאל. כל ניסיונות החוקרים לנסות ולחלץ מהנאשם הסבר כלשהו, או רמז כלשהו לכך, שאכן חתך את המנוחה בשורש כף יד שמאל, עלו בתוהו.
כך, אפילו בחקירה מיום 21.12.06, בשלב שבו הנאשם לכאורה משתף פעולה עם החוקרים ומתוודה (בתחילת החקירה) שהוא רצח את המנוחה, מטיח בו יורם אזולאי: "אמרת לי שאתה פצעת אותה ביד, אמרת לי, נכון. אתה צריך לספר את על האמת גם על זה?" הנאשם השיב: "זה לא אמת. יכולתי לקשקש אותה (לשרוט) אבל אני לא ראיתי". סשה שאיננו משלים עם תשובתו של הנאשם אומר בתגובה: "הוא לא הבין את השאלה. לפני שאתה עונה על השאלה הזאת תחשוב על כך שהגופה אצלנו ואנחנו יודעים את כל מה שנגרם עליו (כך במקור – א"ק). אולי להראות לך צילומים?" הנאשם בתגובה: "אם אפשר אז תראה". סשה מתרגם ליורם שהנאשם מבקש לראות תמונות של הגופה ויורם בתגובה פונה לנאשם, ומיד סשה עוצר אותו באומרו: "שנייה רגע, הוא עדיין לא הבין שנייה שנייה, הוא פשוט נתן את התשובה שיוצאת ממקום של אדם שלא מבין את השאלה". מה לא היה מובן בשאלה הברורה מאוד ובתשובה הפשוטה והחד משמעית של הנאשם?! משתשובת הנאשם לא סיפקה את החוקרים, הם הטיחו בו, כי הם יודעים כעובדה שהוא פגע בידה של המנוחה. בתגובה שינה הנאשם מתשובתו הקודמת ואישר שפגע בידה. החוקרים בשלב זה ניסו לחלץ ממנו את עיתוי ונסיבות גרימת החתך בידה, והנאשם מסר תחילה: "אני לא זוכר, לדעתי זה אחרי שנתתי לה מכה בגרון היא הרימה יד כדי להתגונן או משהו...". משתשובתו של הנאשם לא הפיסה את דעתם של החוקרים בנוגע לנסיבות ועיתוי גרימת החתך (בשורש יד שמאל, כאמור), שבו החוקרים ושאלו: "אבל אנחנו רוצים לדעת... החתך של היד, איך ובאילו נסיבות נגרם? אתה יודע למה אנחנו שאולים את זה. אתה הרי מבין... אתה מבין את הסיבות לשאלות... או שאנחנו משתפים פעולה או שלא משתפים... אתה מבין?" הנאשם, שמבין שתשובתו הקודמת לא הייתה "טובה", השיב הפעם: "פשוט תראה, לגבי כל מיני פרטים אני פשוט לא רוצה לדבר, היא ניסתה אותי... היא ניסתה להכות אותי בעין, הנה כמו לשרוט ואני שמתי את היד והכיתי אותה ביד" לשאלה באיזו יד, "ימין?", השיב הנאשם: "לא, בשמאל". החוקרים ממשיכים ומבקשים ממנו להגיד את כל האמת על נסיבות גרימת החתך ביד, גם אם האמת "לא נעימה" וגם אם "קשה" לו. הנאשם משיב: "אני לא זוכר במדויק, או שהכיתי אותה בפעם האחרונה בכוונה ביד, ככל הנראה זה היה בכוונה" והסביר כי עשה זאת על מנת "לטשטש" עקבות. לשאלה באיזו יד חתך אותה, ימין או שמאל?, השיב הנאשם "ימין", תוך שהוא מדגים חתך בחלק החיצוני של זרוע ימין, כשתשובתו זו איננה מספקת את החוקרים, מדגים הנאשם איפה חתך לה את היד בכוונה כדי למנוע ממנה להתקשר "יד שמאל, היה לה טלפון ביד" (פרט מוכמן שלילי וסותר, שהרי הטלפון נמצא בכיס הג'ינס של המנוחה!) שואלים אותו מה עשה עם הטלפון, השיב שהוא לא רוצה להגיד, שהם "חופרים". החוקרים שואלים מתי נעשה החתך? בהתחלה, באמצע, בסוף? הנאשם שכבר הבין מהחוקרים שהחתך נעשה לאחר החתך בגרון משיב: "לא יודע במה זה קשור. זה משהו בסגנון כת". שואלים אותו איזה כת? והוא משיב "מאיפה אני יודע, בסגנון כת". החוקרים לוחצים עליו שיסביר והוא אמר שהשאיר סימן שלו, באמריקה היה מישהו שהורג אנשים והיה כותב מספרים והוא חשב לשים סימן ראה את זה בהרבה סרטי פעולה (ראו מ"ט 120/06 (12) חלק 12 מונה 00:16:50 ואילך מיום 21.12.06).
אם כן אפוא, לפנינו תשובות בלתי הגיוניות בעליל וניכר, כי הנאשם לא יודע כלל ועיקר שהמנוחה נחתכה בשורש כף יד שמאל, ומשכך מנסה בכל כוחו לספק גרסה שתניח דעתם של החוקרים, ועל כך בהרחבה להלן.