198. הן בפני ארתור, הן בשחזור והן בחקירה ב – 19.12, הדגים הנאשם דקירה וחיתוך בצד ימין של הצוואר – הדגמה שעומדת בניגוד לדו"ח הנתיחה ולפיו, החיתוך העיקרי שגרם למוות היה בצד שמאל!
ראה גם עדותו של זייצב:
"עו"ד שרון הר ציון: בסדר. אבל כלי הדם המרכזיים שנפגעו היו בצד שמאל.
העד, ד"ר קונסטנטין זייצב: מצד שמאל, כן" (עמ' 2299ש' 30-29).
199. סיכום ביניים לעניין זה הינו, כי אין התאמות בין הודאת/התוודות/שחזור הנאשם לגבי מה שביצע לטענתו, למנוחה, לבין הממצאים שנמצאו הן על גופה של המנוחה והן למצב בו נמצאה. סתירה זו, לעניות דעתי, בלתי ניתנה ליישוב באופן סביר, ומשכך הדבר מהווה פגם של ממש במשקלה של ההודאה, עד כדי מסקנה ולפיה, יכול אכן שמדובר בהודאת שווא. לא אמנע מלהעיר כאן, כי המאשימה בסיכומיה, רואה בעדויות הנאשם משום חיזוק משמעותי למשקלה של ההודאה, שכן הודאתו ושחזורו תואמים לפצעי המנוחה. בכל הכבוד הראוי וכמפורט לעיל, ההפך הגמור הוא הנכון!
הנאשם הדגים דקירה וחיתוך אחד בצוואר, לא שני חתכים ולא שיסוף כל הגרון.
הנאשם הדגים דקירה וחיתוך בצד ימין של הצוואר ובדו"ח הנתיחה נקבע שהחיתוך היה מצד שמאל.
אין חתך במותן / בטן תחתונה של המנוחה (אומנם המאשימה טענה לחיתוך במעיל, ואולם, דומני, שב"כ הנאשם בסיכומיו לעניין זה הבהיר היטב, כי מדובר בסך הכל בקטע גזור באופן יזום ואין פגיעות אחרות ונוספות במעיל, ומכל מקום הדבר לא צויין בדו"ח הנתיחה ולא גובה במזכר או בחוו"ד כלשהי).
יש חתכים בסנטר שהנאשם לא התייחס אליהם.
אין התייחסות לחתך בשורש כף יד שמאל.
אין כל התייחסות ל-7 מוקדי חבלה בראש.
הוי אומר, כי הנאשם "דייק" בשני פרטים בלבד, החתך בצוואר, שהיה ידוע לכל תושבי קצרין (ועל כך להלן) ופגיעה כלשהי ביד ובאזור החזה.
יד. הזירה וכתמי הדם
200. הדו"ח הראשוני של מצב הזירה, נערך כזכור על ידי עוזיאל ינאי ז"ל, שמואל פיאמנטה (שהעיד לפנינו) ואלי שקד (שלא העיד בפנינו) יבדלו שניהם לחיים ארוכים.
הדו"ח הוגש וסומן ת/68.
עוד העיד מטעם המאשימה עמיהוד לייפר (חוות דעתו מיום 10.02.20 סומנה ת/381).
201. כאמור, עוזיאל ינאי נפטר ולא העיד לפנינו, והדו"ח הוגש במסגרת סעיף 12 לתקנות בתי המשפט (משפט חוזר) גם אלי שקד, מטעמים שבצנעת הפרט, לא העיד לפנינו ושלושה מזכרים שערך הוגשו, אף הם, ואליהם אדרש בהמשך.
202. המאשימה וכן הגוף החוקר, טענו כי אין כל היתכנות ששני אנשים יהיו בתוך התא, תא קטן שרוחבו כ-60 ס"מ. ראה הן בתגובת המאשימה לבקשה למשפט חוזר (נ/181) והן בשחזור (ת/42) שם אומר אנטולי, פעם אחר פעם, אין מקום בתא לשני אנשים. אולם, בביקור השופטים בזירה, הוכח מעל לכל ספק, שיש היתכנות ולפיה שני אנשים יהיו בתוך התא. לצורך כך, ב"כ הנאשם, הכין בובה מגומי, בממדים של המנוחה (ושוב אבקש סליחת הקוראים) והדגים, הדגם היטב, שהרוצח והמנוחה, יכלו להיות בתוך אותו תא, המנוחה צמודה בגבה לרוצח (כאמור יהא אשר יהא) ואזי בידו האחת סותם הרוצח את פיה (למשל) ובידו השנייה משסף את גרונה, ולאחר מכן, או תוך כדי, יש מאבק של ממש בין הרוצח לבין המנוחה!
מנח זה מספק הסבר הגיוני לכתמי הדם בזירה ולעובדה, כי מרבית כתמי הדם הינם אכן כתמי דם התזה על הקיר המפריד בין תא 1 ו-2. מאבק זה מסביר גם הימצאותם של כתמי דם התזה על מכסה האסלה (בצידו הפנימי כמובן) ועל הדלת הסגורה (!), ומסביר גם מדוע בקיר הנגדי (זה שבין תא 2 לתא 3) כמות כתמי דם ההתזה (אם בכלל) הינה פחותה בהרבה.
למרבה הצער, והגם שמלכתחילה וכפי שאראה להלן, חוקרי המשטרה סברו שכך, במנח זה, כשגבה לרוצח, נרצחה המנוחה, הרי שמשום מה התקבעה אצלם המחשבה שאין היתכנות לתרחיש שכזה, ומשכך תרחיש זה לא נבדק. כאמור בביקורנו בבית הספר (ראה פרוטוקול הביקור ודיסק צילום הביקור במקום) הוכח, כי הדבר יתכן, ולמרבה הצער, אף בנקל.