203. מטעם ההגנה, וכמומחה לכתמי דם, העיד כאמור המומחה פול קיש.
204. סלע המחלוקת שבין המאשימה להגנה לעניין זה, נעוץ בשתי שאלות וכדלהלן:
א. האם דלת תא השירותים הייתה פתוחה או סגורה בזמן הרצח?
ב. האם עמדה המנוחה בעת שיסוף גרונה, כשגבה לרוצח, או שמא עמדה היא עם פרופיל צד ימין שלה לרוצח, אשר עמד במאונך לה.
205. בנקודה אחת דומה שאין מחלוקת ולפיה, המנוחה עמדה כשחזית גופה מופנית אל מול הקיר המפריד בין תא 2 לתא 1.
על קיר זה נמצאו כתמי דם רבים, חלקם כתמי התזה וחלקם כתמי דם בתצורה אחרת, אולם ברור לכל מתבונן בר דעת, ואין צורך לכך במומחיות, שמרבית כתמי הדם בזירה אכן נצפו על קיר זה.
206. עוד ברור לכל בר דעת, וזאת חרף ניסיונות חלק מעדי התביעה למזער זאת, או לקרוא לזה בשמות אחרים, שהיה מאבק של מספר דקות בין הרוצח (יהא אשר יהא) לבין המנוחה. המומחים מטעם המאשימה אישרו, פעם אחר פעם, כי ה"זירה מדברת" (ראו עדות פיאמנטה עמ' 1216, 1224- 1225; עדות עמיהוד לייפר עמ' 1520 ואילך), גם המאשימה בסיכומיה מסכימה כי מדובר "בזירה כאוטית" (ראה דרך משל עמ' 176 ,233 , 431 לסיכומי המאשימה).
207. לשאלת בית המשפט והסניגור, אישרו חלק מהעדים, כי הייתה תזוזה בתא, וכי הייתה "אינטרקציה" בין הרוצח למנוחה, ואולם משום מה, "התקשו" מומחים אלו לאשר שמדובר במאבק של ממש בין המנוחה לרוצח (ראו עדות שמואל פיאמנטה עמ' 1220, עדות עמיהוד לייפר עמ' 1520, 1524- 1525).
208. התבוננות בדו"ח הזירה, ובצילומי כתמי הדם, בהיקף של כ-270 מעלות, מובילה למסקנה, מעל לכל ספק סביר, כך למיטב הבנתי, שאכן בזירה היה מאבק בין המנוחה לרוצח. אציין כבר עתה, כי קיומו של מאבק, ואפילו "אינטרקציה" בין המנוחה לרוצח, אינו תואם אף הוא את גרסאות הנאשם השונות, ובוודאי לא זו שנאמרה לארתור "מכה אחת והיא נפלה". חיזוק לקביעתי זו ניתן לראות בעדויות הבאות.
209. פיאמנטה העיד כי התבניות (patterns) של התזות כתמי הדם (מריחות, הטבעות, התזות מסוגים שונים) בתוך התא מלמדות בהכרח על דינמיות משמעותית בתוך התא, סמוך לאחר שיסוף גרונה של המנוחה (חלק מהמריחות נוצרו ממגע יד אדם או מגע של חלק מבגד, אם של הרוצח ואם של המנוחה).
לשאלה האם מכתמי הדם בתא ניתן ללמוד על קיומו של מאבק בין המנוחה לתוקף, השיב פיאמנטה: "לא בהכרח מאבק, זה יכול להעיד גם על מאבק אבל גם יכול להיות, תראה אם אני נמצא בתוך תא קטן עם בן אדם נוסף גם אם הוא מנוטרל, גם אם לטובת העניין אין לו יכולת תגובה, אין לו טונוס שרירים בכל זאת יש פה תנועה, הזזה, תנועה של הבן אדם התוקף, תנועה של הנתקף, נפל על הרצפה... במקרה הזה תאיר שהיא כבר חסרת תגובה וגם לטובת העניין בין אם מתה ובין אם לקראת מוות שאין לה כבר תגובה אבל בכל זאת בין אדם שכבר אין לו טונוס שרירים הוא הופך להיות כמו שק תפוח אדמה והוא נופל והגוף שלו בתא מגיב" (עמ' 1220- 1221).
לשאלת בית המשפט "אתה לא יכול להגיד שהדינמיקה בהכרח היא תזוזה או מאבק או שניהם", השיב פיאמנטה: "זה יכול להיות שניהם" (עמ' 1123 ש' 13- 15).
שתי מסקנות מעדותו של פיאמנטה. האחת, הרוצח והמנוחה היו שניהם יחד בתוך התא עוד לפני נפילתה של המנוחה (בניגוד גמור לשחזור ולהתוודות של הנאשם ובניגוד גמור לאמור בסיכומי המאשימה בעניין זה, שלפיהן קיים פח"מ בכך שהנאשם ידע לתאר שהמנוחה עמדה על מפתן התא ואילו הוא, עמד מחוצה לו כאשר בוצעו הדקירות/החתכים) והשנייה, היה מאבק בין המנוחה לרוצח, לפני נפילתה, דהיינו לא מדובר כגרסת הנאשם ב"מכה אחת" שאחריה נפלה המנוחה.