עוד נטען כי כספי הדיבידנד מעולם לא היו בידיו של זילכה, וכי כיום הם מצויים בידי צדדים שלישיים – חלקם נמצאים בידי קווין ייזום וחלקם שולמו למס הכנסה. לבסוף ציין בא-כוחו של זילכה כי בהתאם לאמור בהודעת העדכון שצורפה
--- סוף עמוד 13 ---
לבקשה דנן, כל כספי תמורת מכירת בית ההימורים בטנג'יר נמצאים בידיו של המנהל המיוחד.
15. בא-כוח המשיבים התנגד לדברי בא-כוחו של זילכה. הוא טען כי על זילכה – כבעל דין המבקש לטעון שאין לו יכולת כלכלית להפקיד סכום כסף מסוים בקופת בית המשפט – מוטל הנטל להוכיח שסכום הכסף המדובר לא נמצא ברשותו, וגם שאין לו דרך חלופית להשיגו. לשיטת בא-כוח המשיבים, זילכה לא הצליח להרים נטל זה. הוא לא ביסס את הטענה לפיה אין לו יכולת כלכלית, ואף לא הוכיח שניסה לגייס את הכסף באמצעות צדדים שלישיים.
בא-כוח המשיבים הוסיף כי טענותיו של זילכה לעניין חוסר יכולתו הכלכלית הועלו בעבר בפני שתי ערכאות שבחנו אותן ודחו אותן. בהקשר זה צוין כי בבקשה דנן נשמעה לראשונה טענה חלקית בלבד מצידו של זילכה לעניין שינוי נסיבותיו הכלכליות. גם טענה זו לא הוכחה ברמה הנדרשת, ולא צורפו לה אסמכתאות מתאימות. מהאסמכתאות החלקיות שכן צורפו לבקשה דנן, ניתן להסיק שזילכה מנסה להסתיר את מצבו הכלכלי האמיתי. בהקשר זה צוין כי אין בתדפיסי חשבונות הבנק שצורפו לבקשה כל הפקדה רצופה של סכום של 20,000 ₪ (כפי שהיה מצופה – לאור טענתו של זילכה לעניין השכר שהוא מרוויח); וכן אין ראיה להפקדה רצופה של דמי שכירות חודשיים בחשבונות אלה.
בא-כוח המשיבים הוסיף כי מאזן הנוחות צריך לאזן בין האינטרס של זילכה, לבין האינטרס של המשיבים והאינטרס הציבורי. בהקשר זה נטען כי ישנו אינטרס ציבורי חזק לדחות את הבקשה, שכן זילכה הפר וממשיך להפר באופן שיטתי החלטות שיפוטיות.
דיון והכרעה
16. כזכור, הבקשה שלפניי נסובה סביב שאלת עיכוב הביצוע של עונש המאסר נושא החלטת הביזיון.
כבר נקבע בפסיקת בית משפט זה כי השיקולים שינחו את בית המשפט בשאלת עיכוב ביצועה של החלטה בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט הם שיקולים דומים לאלה הנוהגים ברגיל לגבי עיכוב ביצוע של פסק דין אזרחי, קרי – סיכויי הערעור
--- סוף עמוד 14 ---
ומאזן הנוחות (ראו משה קשת ביזיון בית המשפט 234-233 (2002); רע"א 6920/08 חנון נ' ועד עדת הספרדים, פסקה י [פורסם בנבו] (25.3.2009)). בבחינת מאזן הנוחות בבקשה לפיה עתיד להישלח מי שהפר לכאורה החלטה שיפוטית למאסר, על בית המשפט להביא בחשבון מספר אינטרסים –את האינטרס של בעל הדין שהגיש את הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט לקיום מהיר של הצו; את האינטרס הציבורי שבאכיפת צווים שיפוטיים; ומנגד את עניינו של המפר – שלא ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם יימצא בערעור שלא היה מקום להורות על מאסרו (ראו ע"פ רייפמן נ' עו"ד איתן ארז, פסקה 17 [פורסם בנבו] (21.9.2009) (להלן: עניין רייפמן)).