23. כך או כך, וחרף האמור לעיל, אני סבורה שדינה של טענתו של זילכה לפיה אין לו יכולת כלכלית להפקיד את כספי הדיבידנד בקופת בית המשפט – להידחות. זאת לאור כל האמור לעיל ממנו נובע כי זילכה לא הוכיח כי אינו יכול לעמוד בביצוע הצו ממקורותיו שלו. משכך, מאזן הנוחות אינו נוטה עוד לצדו, שכן "המפתחות" להיחלצותו משהות במאסר הם בידיו, וכל שעליו לעשות כדי למנוע את מאסרו הוא למלא אחר הוראת בית המשפט ולהפקיד את כספי הדיבידנד כנדרש ממקורותיו שלו, וכפי שבית המשפט הורה לו.
24. אבהיר בשולי הדברים כי לו אכן היה זילכה נכנס בפועל למאסר בשל אי עמידה בתשלום כפי שנקבע בהחלטת הביזיון, ואם גם לאחר מכן הוא לא היה מעמיד לאורך זמן את הסכום הנדרש באופן שיביא לשחרורו, ייתכן שהיה בכך כדי לשנות את מאזן השיקולים האמור. בית המשפט רשאי יהיה כמובן לשוב ולשקול את עמדתו אם אכן אלה יהיו פני הדברים בעתיד (כפי שבתי המשפט נוהגים לשקול שלא להותיר אדם במעצר רק מהטעם שאין ביכולתו לשלם את סכום הערובה שהוטלה עליו כתנאי לשחרורו – ראו למשל בש"פ 9694/02 רביזדה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 [פורסם בנבו] (26.11.2002); בש"פ 8713/07 פרנקל נ' מדינת ישראל, פסקה 12 [פורסם בנבו] (25.10.2007); בש"פ 5140/20 ווסטרלונד נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 10 [פורסם בנבו] (30.7.2020)).
יחד עם זאת, אינני קובעת מסמרות בנושא זה. זילכה לא נכנס עד היום למאסר, והוא אף לא הפקיד ולו חלק כלשהו מהסכום שבית המשפט הורה לו להפקיד. ככל שיהיה בכך צורך, ואם אכן זילכה ייאסר או אם הוא יפקיד חלק משמעותי מהסכום שהיה עליו להפקידו (או אם הנסיבות ישתנו בצורה משמעותית אחרת), יוכל בית המשפט המחוזי לשקול בעתיד שוב את עמדתו אם תוגש אליו בקשה מתאימה.
25. למעלה מן הצורך, ולפני סיום, יוער כי מטענות הצדדים עולה שזילכה אינו מתגורר כיום בישראל אלא בדובאי. משום כך, ספק אם עונש המאסר שהוטל עליו יהיה בר ביצוע כל עוד הוא לא ישהה בתחומי מדינת ישראל. גם לשיקול זה יש משקל במכלול השיקולים שצוינו לעיל, וגם הוא מביא למסקנה שמאזן הנוחות אינו נוטה במובהק לטובתו של זילכה.
--- סוף עמוד 19 ---
26. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי יש לדחות את בקשתו של זילכה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו בהחלטת הביזיון. זילכה יישא בהוצאות המשיבים בגין הבקשה הנוכחית בסך 3,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ו בניסן התשפ"ג (17.4.2023).