"הטענה לפיה המערער נדרש למנוחה לצורך ביצוע עבודתו והעובדה שסופקה לו דירה בקריית שמונה לצורך זה לא די בהן כדי ללמד בכמה מימי השבוע נותר ללון בקרית שמונה ובוודאי שאין בכך כדי ללמד בהכרח, כי הוא תושב העיר וזהו מרכז חייו לצורך סעיף 11 לפקודה.
[...] בידי הקבוצה לדרוש את קביעת מקום מגוריו של השחקן אך אין בידה לדרוש את קביעת מרכז חייו, כאשר נתון זה נקבע על פי מכלול של נתונים שונים שאינם רלוונטיים לעבודתו בקבוצה".
מגוריו של חסארמה בדירה בקרית שמונה, מבלי שנדרש לעסוק כלל בכל הקשור בשכירת יחידת הדיור, אך מעידים על הארעיות של שהותו בקרית שמונה. המדובר בשהות לצרכי עבודה גרידא, לא שהות שיש לראות בה העתקה של מרכז חייו לקרית שמונה, תוך הותרת משפחתו הגרעינית מאחור. דומה כי גם מבחינה סובייקטיבית, חסארמה ראה את בענה כמרכז חייו, שם התגוררה משפחתו המורחבת והגרעינית, ושם בילה בכל יום חופשי ובכל פגרה בסיום העונה. כל אלה מעידים כי שורשיו ומירב זיקותיו נותרו בבענה, ושהותו בקרית שמונה הייתה אך ורק לצרכי עבודתו.
התמונה המצטיירת היא שמכלול קשריו המשפחתיים והחברתיים של חסארמה היו ונותרו בכפר בענה, ושם מרכז חייו. לאור האמור לעיל, לאור התשתית העובדתית הדלה שהניח חסארמה בפני בית המשפט, אני סבור כי הוא לא עמד כלל בנטל להוכיח כי בתקופה שבה שיחק בקבוצה העתיק את מרכז חייו לקרית שמונה. לו דעתי תישמע, אזי יש לדחות את ערעורו של חסארמה.
ערעורו של עאבד (ערעור אזרחי 7730/21)
- עאבד שיחק בקבוצת הכדורגל עירוני קרית שמונה משך שבע שנים, וערעורו מתמקד בשנות המס 2013-2011.
עאבד נולד וגדל בנצרת ומשפחתו גרה שם עד היום. המרחק בין נצרת לקרית שמונה הוא כ-80 ק"מ, וזמן הנסיעה עומד על כשעה ורבע. בשנת המס 2013 עאבד התארס ונישא בשנת 2014 לתושבת נצרת. כמו חסארמה, עאבד לא התחייב בהסכם להתגורר בקרית שמונה ולא נקבע כי אם לא יעשה כן הדבר יהווה עבירת משמעת. עאבד היה חבר בסניף קופת חולים בנצרת; סניף הבנק שלו נותר בנצרת; אף הוא לא הציג חשבונות חשמל, מים וגז ליחידת הדיור בקרית שמונה ולא הציג כל ראיה בכתב שיש בה כדי להעיד על כך שערך קניות בקרית שמונה או כל ראיה שיש בה כדי להעיד על היקף שהותו בקרית שמונה, ובית המשפט ציין גם לגביו כי "נמנע באופן שיטתי מצירוף מסמכים". כמו חסארמה, גם עאבד שהה בימי החופשה ובתקופת הפגרה בנצרת, כך שכל אימת שלא נדרש לשהות בקרית שמונה לצורך עבודתו בקבוצת הכדורגל, הוא בחר לנסוע לנצרת, אל ארוסתו, משפחתו וחבריו. עאבד עצמו אישר בתצהירו כי נסע הרבה לנצרת לבקר את ארוסתו ואת בני משפחתה, וכי לעיתים נותר ללון בבית הוריו, גם מאחר שהחל בבניית ביתו בנצרת. כמו חסארמה, גם עאבד הציג אישורי תושבות שהוצאו בדיעבד ובית משפט קמא ציין כי הם מעוררים תמיהות לגבי מהימנותם.
- לטעמי, יש בכל אלה כדי להעיד שמרכז חייו של חסארמה נותר בנצרת - שם נולד, שם התבגר, שם נמצאת משפחתו המורחבת, שם הקים משפחה, שם בנה את ביתו.
למיצער, ובהנחה המקלה ביותר עם עאבד, ניתן להגיע למסקנה אליה הגיע בית משפט קמא ולפיה "מרכז חייו הוא במקום בו מתגוררת משפחתו ושם מירב הזיקות שלו או לכל הפחות, כי מדובר במרכז חיים כפול". אך גם בהנחה כי לעאבד היה מרכז חיים כפול בשנים הרלוונטיות, הרי שאין בכך כדי לזכות אותו בהטבת מס של יישוב מוטב. על הנישום להראות כי מרכז חייו היחיד הוא ביישוב המוטב. מקום שבו הנישום מנהל במקביל "חיים כפולים" בשני מרכזי חיים ויש לו אפשרות לעזוב את היישוב המוטב ולעבור לישוב השני, אין לראותו כמי שמגשים את התכלית שבבסיס הטבת המס. כך נקבע בפסיקה ועאבד אף לא חלק על כך בערעורו (וראו עניין צוקר-לוגסי; עניין נג'יב; עניין דקוואר; עמ"ה (מחוזי חי') 858/06 הרשקו נ' פקיד שומה עכו, פסקה 2 [פורסם בנבו] (15.6.2009); בערעור מיסים (מחוזי חי') 880/08 הלפמן נ' פקיד שומה חדרה, פסקה 8 [פורסם בנבו] (10.8.2010); עמ"ה (מחוזי חי') 46/93 סאדר נ' פ"ש חיפה, מיסים ח/5 ה-118 (1994); והשוו גם לערעור מיסים (מחוזי נצ') 21/72 הלפרן נ' פ"ש עפולה, פ"ד ו 341 (1973), שם נאמר כי "אין אדם יכול לגור ברציפות בעת ובעונה אחת בשני מקומות, שונים")).
- לסיכום, התמונה המצטיירת היא שמכלול קשריו המשפחתיים והחברתיים של עאבד היו ונותרו בנצרת, ולמיצער, כי הוא ניהל שני מרכזי חיים. לאור האמור לעיל, לנוכח התשתית העובדתית הדלה שהניח עאבד בפני בית המשפט, ולו דעתי תישמע, אזי יש לדחות גם את ערעורו של עאבד.
הערה לפני סיום
- מאחר שחסארמה ועאבד נכללו גם בשומת הניכויים שהוצאה לקבוצת עירוני קרית שמונה, אזי ברי כי אין מקום לחיוב כפול, ויש לחייב את הקבוצה או את עאבד וחסארמה. לא למותר להזכיר כי טופסי 101 לא הוגשו על ידי הקבוצה, על אף חובתה לעשות כן בהיותה המעבידה של השניים. חברי רואה בכך כשל טכני, אך מאחר שעל המעביד להסתמך על אישורי תושב שהעובד מגיש, טופס מיוחד לצורך קבלת הנחה במס הכנסה (טופס 1312), ובהינתן שאישורים אלה לא הוגשו על ידי חסארמה ועאבד בזמן אמת (אלא הוצאו בדיעבד באופן המעורר תמיהות), איני סבור כי המדובר בכשל טכני בלבד.
- אני מצטרף לפסק דינו של חברי השופט א' שטיין בכל הקשור לדחיית ערעור הקבוצה.
אשר לקנסות שהוטלו - על אף התוצאה אליה הגעתי, ומאחר שנתגלעה מחלוקת בתום-לב בין הקבוצה לבין פקיד השומה, אני מצטרף גם בעניין זה לחברי.