על פי חוזי השכירות שצירף, חסארמה התגורר במהלך השנים ששיחק בקבוצת הכדורגל עירוני קרית שמונה, ביחידת דיור, במתחם שבו מספר יחידות דיור שבהן התגוררו מספר שחקנים של הקבוצה, כאשר כל יחידת דיור כוללת חדר עם מטבחון ומקלחת. חסארמה לא חתום על חלק מהסכמי השכירות, לא שילם את חשבונות החשמל, המים, הגז, ארנונה וכבלים ליחידת הדיור שבה התגורר, ואלה שולמו על ידי הקבוצה. בית משפט קמא ציין בפסק דינו כי חסארמה נמנע מלהציג חשבונות חשמל ומים מהם ניתן היה ללמוד על היקף השימוש שנעשה בדירה במועדים הרלוונטיים, על אף שהיה בידו להשיגם. חסארמה אף לא הציג פירוט של כרטיסי אשראי מהם ניתן היה ללמוד על קניות שערך בקרית שמונה בתקופה הרלוונטית, ובית משפט קמא ציין כי הוא "נמנע באופן שיטתי מצירוף מסמכים".
בתקופת הפגרה, בסופי שבוע, בחופשות, בסיום העונה וביום החופשי שהיה לשחקנים מדי שבוע, חסארמה שהה בבענה.
[במאמר מוסגר - בית משפט קמא לא הכריע במחלוקת שנפלה בין הצדדים באשר לאורך הפגרה בתום העונה, אם מדובר בחודש או חודשיים או שלושה חודשים. משכך, אותיר בצריך עיון את טענת המשיב לפיה הימצאות קבועה ביישוב אחר במהלך מלוא הפגרה, אינה מתיישבת עם הוראת סעיף 11(ב)(3) לפקודה ולפיה השהייה צריכה להיות לאורך כל שנת המס].
חסארמה הציג אישור תושבות מעיריית קרית שמונה, שהוצא רטרואקטיבית בשנת 2017, אך אישר כי החתימה באישור התושבות במקום בו רשום הצהרת המבקש אינה חתימתו, וכי האמור באישור, כביכול בני משפחתו מדרגה ראשונה מתגוררים איתו, אינו נכון, מאחר שארבעת ילדיו ואשתו התגוררו כל התקופה בבענה.
חסארמה ייסד עמותה שמטרותיה היא לטובת ילדי הכפר בענה, וכפי שציין בית משפט קמא:
"ברי, כי הקמת עמותה בכפר בענה, בשנים בהן שיחק בקריית שמונה, מלמדת על הקשר החזק שנותר לו עם כפר בענה באותה עת והדבר תומך בזיקתו ליישוב האמור, בו התגוררו אשתו וילדיו וגם משפחתו המורחבת. מעורבות חברתית כאמור בכפר בענה מהותית בעת בחינת מירב זיקותיו של המערער".
- בניגוד לנטען על ידי חסארמה והקבוצה, אין בהסכם ההעסקה שלו התחייבות להתגורר בקרית שמונה ולא נקבע בהסכם כי הפרת התחייבות זו תהווה עבירת משמעת.
הקבוצה טענה כי אורח החיים של כדורגלן מקצועי, חייב את חסארמה לשהות מבוקר עד ערב בקרית שמונה, כך שלא נסע במהלך השבוע לביתו בבענה. טענה זו מוקשית בעיני, בהינתן שאשתו וילדיו של חסארמה נותרו בכפר בענה ובהינתן המרחק הקצר יחסית בין בענה לקרית שמונה. עמד על כך בית משפט קמא בפסק דינו בציינו: