בית משפט השלום בנצרת
ת"א 34841-05-19 נתון תקשורת מחשבים ואח' נ' נרנג'ה בע"מ ואח'
תיק חיצוני: דיסק 15.03.2021
בפני
כבוד השופט אלעד טל
התובעים
1. נתון תקשורת מחשבים ח.פ. 040861429
2. מיכאל מור במות בע"מ ח.פ. 515170843
3. אי.סי.יו פתרונות תקשורת וביטחון ח.פ. 035862457
4. אוהלי נתנוב בע"מ ח.פ. 515011021
5. מרפסת בטבע ע.מ. 558280632
6. תם השרב הגדול בע"מ ח.פ. 515799039
7. רקעים ע.מ. 029324407
8. גיורא דדיה בע"מ ח.פ. 513394049
9. פתרונות באירועים בע"מ ח.פ. 515768091
10. קיסר השכרת ציוד לאירועים (חיפה)
בע"מ ח.פ. 515811990
11. סינקופה 2002 בע"מ (נמחקה)
12. גיא מימון יזמות והפקות ע.מ. 033052531
( ע"י ב"כ עוה"ד ל. לשם)
נגד
נתבעים
1. נרנג'ה בע"מ ח.פ. 154234897 (ניתן פס"ד)
2. ערן אריאלי ת.ז. xxxxxxxxxx(ניתן פס"ד)
3. סי טי אס אוונטים ישראל בע"מ ח.פ. 514530401
(ע"י ב"כ עוה"ד נ. הדר)
ובעניין:
המודיעה סי טי אס אוונטים ישראל בע"מ ח.פ. 514530401
(ע"י ב"כ עוה"ד נ. הדר)
נגד
צדדי ג' 1. נרנג'ה בע"מ ח.פ. 154234897 (ניתן פס"ד)
2. ערן אריאלי ת.ז. xxxxxxxxxx(ניתן פס"ד)
פסק דין
המדובר בתביעה כספית שהגישו התובעים כנגד הנתבעים, בגין שירותים שסיפקו בארוע מוזיקה בשם "פסטיבל מטאור" בחודש ספטמבר 2018 (להלן "הפסטיבל"), אותו הפיקו הנתבעת 1, חברת הפקות פרטית (להלן:"נרנג'ה"), והנתבע 2, ערן אריאלי, שהינו בעל המניות של הנתבעת 1 (להלן: "ערן"), כאשר הנתבעת 3, חברה לארועים והפקות ומשרד כרטיסים, באמצעות המנכ"ל מר עמי פיינשטיין (להלן: "אוונטים" ו-"עמי", בהתאמה), ערבה, על פי הנטען, לביצוע מלוא התשלום עבור השירותים שסיפקו התובעים לנתבעים 1-2, בהתאם להסכמות ביניהם.
טענות התובעים
1. התובעים, הינם בעלי עסקים שונים, אשר נותנים שירותים במגוון תחומים; התובע 1 – נותן שירותי מיקור חוץ לניהול רשתות מחשבים ותקשורת לעסקים; התובעת 2, נותנת שירותים בתחום בינוי במות וגשרי תאורה לאירועים; התובעת 3, נותנת שירותים בתחום פתרונות תקשורת ובטחון; התובעת 4, נותנת שירותים בתחום השכרת אוהלים; התובעת 5, נותנת שירותים בתחום השכרת ציוד לארועים; התובעת 6, נותנת שירותים בתחום תשתיות מים ומערכות צינון קהל; התובעת 7, נותנת שירותים בתחום תפאורות בדים; התובעת 8, נותנת שירותים בתחום ההנדסה ובטיחות לארועים המוניים; התובעת 9 נותנת שירותים בתחום אספקת כ"א טכני לארועים ופסטיבלים; התובעת 10, נותנת שירותים בתחום השכרת ציוד לארועים; התובעת 11, נותנת שירותים בתחום ההגברה והתאורה; התובע 12, נותן שירותים בתחום השכרת שטח לארועים, אבטחה, ניקיון וסדרנות.
2. על פי הנטען, נרנג'ה התחייבה באמצעות ערן ובאמצעות אחרים מטעמה, לשלם לתובעים את התמורה המוסכמת בגין השירותים אותם הזמינה מהם. התובעים מילאו אחר התחייבותם וסיפקו את מלוא השרותים שהוזמנו מהם, ואולם נרנג'ה שילמה להם אך מקדמות, ששולמו באמצעות אוונטים.
לפיכך, נרנג'ה נושאת בחבות לתשלום עבור השירותים שסופקו לה.
ערן מסר לחלק מהתובעים המחאות אישיות שלו, בעבור התמורה המוסכמת. ומשכך, ערן הוא מי שהתחייב לשלם להם באופן אישי את התמורה המוסכמת. בנוסף נטען, כי ערן ניהל את נרנג'ה בידיעה כי אין ביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה, וקיומה נועד להתחמק מתשלום חובות, תוך נטילת סיכונים בלתי סבירים, תוך שהוא יודע שאין לנרנג'ה יכולת כלכלית לשלם לתובעים את התמורה המוסכמת. לפיכך, יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייבו באופן אישי בחובות נרנג'ה.
3. עמי, מנהל אוונטים התחייב לפני התובעים, טרם סיפקו את השרותים שהוזמנו מהם, כי אוונטים ערבה לביצוע מלוא התשלום עבורם, כפי שסוכם עם נרנג'ה וערן. התובעים התנו את אספקת השירותים מטעמם בקבלת המקדמות. אוונטים קשרה עצמה לתשלום התמורה המוסכמת לתובעים, הן בתשלום המקדמות והן בהבטחה שנתן עמי, לתשלום מלוא התמורה, ובכך יצרו איוונטים ועמי אצל התובעים הסתמכות מוחלטת וערובה כי התמורה המגיעה להם תשולם במלואה, ע"י איוונטים.
זאת ועוד, אי תשלום התמורה המוסכמת, גרם מעבר לפגיעה הממונית, נזקים נוספים, שאינם ממוניים, בשיעור 10% מגובה החוב.
טענות הנתבעת 3
4. לטענת אוונטים, בבסיס התביעה, הטענה כי התובעים סיפקו שרותים לנרגנ'ה ולערן, בהתאם להזמנת נרנג'ה וערן, והללו לא שילמו בעבור השרותים.
אוונטים לא ערבה לחובותיהם של נרנג'יה וערן ואין כל ראיה להתחייבות שלה לשמש כערבה. אין גם כל עדות להתקשרות בין אוונטים למי מהתובעים. "הראיה" היחידה שצורפה לכתב התביעה ואשר לכאורה מקשרת בין אוונטים לחובם של נרנג'ה וערן לתובעים, הינה המקדמות ששולמו לתובעים באמצעות אוונטים, ואולם בעבור המקדמות הוציאו התובעים חשבוניות לנרנג'ה, עובדה אותה לא מציינים התובעים בחוסר תום לב בכתב התביעה.
5. על כן, אוונטים שימשה רק ככלי להעברת התשלום ואין כל ממש בטענה כי המקדמות ששולמו לתובעים יוצרות חבות כלשהי מצידה של אוונטים לתשלום לתובעים. כמו כן טוענת איוונטים כי התובעים לא מפרטיים מהי אותה ערבות נטענת של אוונטים לתשלום עבור שירותי התובעים. בפרט, כאשר לשם הכרה בערבות על פי התחייבות בעל פה נדרשות ראיות של ממש להסכמה וגמירות דעת מפורשות וברורות ואין די בתחושתם של התובעים כי התחייבות כזו הובעה בפניהם.
6. למעשה, התובעים מצפים כי בית המשפט יפסוק לטובתם סך של כ – 2 מיליון ₪ על בסיס טענות ערטילאיות, בלתי מבוססות וחסרות כל יסוד. משהתובעים אינם יודעים להצביע במפורש על טיבה של הערבות הנטענת ברור כי אין בתביעתם כל ממש. בהעדר תשתית עובדתית ומשפטית מכוחה התובעים טוענים כי אוונטים ערבה לחובותיהם של נרנג'ה וערן, לא קמה עילת תביעה כנגדה.
7. לטענת אוונטים, נרנג'ה בניהולו של ערן הפיקה את הפסטיבל והתקשרה עמה בהסכם למתן שירותי מכירת כרטיסים לפסטיבל. בין היתר הוסכם כי אוונטים תהיה מפיצת הכרטיסים לפסטיבל ותהיה אמונה על גביית התמורה לכרטיסים שימכרו על ידה. במהלך הפסטיבל התבקשה אוונטים על ידי נרננג'ה ו/או ערן להעביר חלק מסכום תמורת הכרטיסים ישירות לספקים של הפסטיבל בהתאם להוראה ולסיכום מראש מול נרנג'ה או ערן, בין היתר אותם סכומים אשר בכתב התביעה נקראים "מקדמות".
על כן, אוונטים לא שימשה יותר מצינור להעברת הכסף כאשר לא היתה לה כל התקשרות עם מי מן התובעים ואת חלקם כלל אינה מכירה.
8. לאחר שהסתיים הפסטיבל ומלוא תמורת הכרטיסים הועברה לנרנג'ה או לספקים השונים בהתאם להוראותיה, נודע לאוונטים כי נרנג'ה נקלעה לקשיים ואינה יכולה לשלם את חובה לספקים השונים לרבות חוב לאוונטים העומד נכון ליום הגשת כתב ההגגנה על כ - 700,000 ₪, בגינו פתחה בהליכי הוצל"פ.
בהמשך לכך עדכן ערן את אוונטים כי הוא בוחן דרכים לתשלום לספקים, בין היתר על ידי עריכת פגישות עימם במטרה להפחית את גובה חובו כלפי הספקים. חלק מפגישותיו של ערן התקיימו במשרדי איוונטים מאחר ולא היו לו לטענתו משרדים בהם יוכל לקיים את הפגישות.
הודעה לצדדים שלישיים של הנתבעת 3 כנגד הנתבעים 1 ו - 2
9. לטענת אוונטים, בחודש ספטמבר 2018 התקיים פסטיבל המוסיקה "מטאור", שהופק ע"י נרנג'ה, שהתקשרה עם אוונטים בהסכם למתן שירותי מכירת כרטיסים לפסטיבל. הוסכם בין הצדדים, שאוונטים תפיץ את הכרטיסים, ותגבה את התמורה עבורם, אותה תעביר לנרנג'ה, בניכוי עמלה.
10. בתקופת הפקת הפסטיבל, הורתה נרנג'ה לאוונטים, באמצעות ערן, להעביר מקדמות, שהיוו חלק מהתמורה ממכירת הכרטיסים לתובע 2 (להלן: "מיכאל מור"); לתובע 3 (להלן: " אי. סי. יו פתרונות תקשורת ובטחון "); לתובע 4 (להלן: "אוהלי נתנוב ") ; לתובע 5 (להלן: "מרפסת בטבע"); לתובע 6 (להלן: "תם השרב הגדול"); לתובע 7 (להלן: "רקעים"); ולתובע 12 (להלן: "גיא מימון יזמות והפקות").
לאוונטים לא היה חלק בהתקשרות של התובעים עם נרנג'ה, והיא לא ערבה להתחייבויותיה כלפיהם. לאחר שהסתיים הפסטיבל, והועברה מלוא תמורת הכרטיסים לנרנג'ה ו/או לספקים שונים, בהתאם להוראותיה, נודע לאוונטים כי נרנג'ה נקלעה לקשיים כלכליים ואין ביכולתה לשלם את חובותיה לספקים, בהם אוונטים עצמה, לה נותרה נרנג'ה חייבת סך של מעל 700,000 ₪.
11. כעולה מכתב התביעה, התובעים סיפקו שירותים לנרנג'ה , בהתאם להזמנה שלה ושל ערן, ולא קיבלו ממנה את התמורה המוסכמת בגין מתן השירותים, ולכן דין התביעה כנגד אוונטים להדחות. ככל שתוטל עליה חבות כלשהי כלפי התובעים, על הצדדים השלישיים לשאת בה.
ההליך
12. ביום 17.7.19 ניתן כנגד הנתבעים 1 ו – 2 פסק דין בהיעדר הגשת כתב הגנה מצידם וביום 1.3.20 ניתן כנגדם פסק דין בהיעדר הגנה במסגרת הודעת צד ג' . לאור מתן צו פתיחת הליכים בעניינו של הנתבע 2 ביום 23.2.20 עוכבו ההליכים כנגדו.
כמו כן, במהלך הישיבה מיום 13.9.20 נמחקה, לבקשתה תביעתה של התובעת 11 חברת סינקופה.
13. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם: ניר לזר בעליה של התובעת מס' 1; מיכאל מור בעליה של התובעת 2; דודי אלימלך בעליה של התובעת 3; ניסים נתנוב בעליה של התובעת 4; עמית קורן בעליה של התובעת 5; ניר זקס בעליה של התובעת 6 ויוסי שבתאי יועץ ומשקיע של התובעת 6; שרון נחום בעליה של התובעת 7; גיורא דדיה בעליה של התובעת 8; רמי מצליח בעליה של התובעת 9; אלעד בר בעליה של התובעת 10; גיא מימון בעליה של התובעת 12; אוריאל תמיר מנהל צפון בחברת אבטחה התאמה השמה ומידע בע''מ, אחת מן הספקים בפסטיבל; מר שי דהן בעליה של חברת הגנרטורים א.ש. גנרטורים בע''מ, אחת מן הספקים בפסטיבל; ושי מור בעליה של חברת קונספט פוד שנתנה שירותים בתחום המזון והקייטרינג בפסטיבל.
הנתבעת הגישה תצהיריהם של מר עמי פיינשטייין מנכ''ל אוונטים ומר מיקי בישיץ סמנכ''ל הכספים של אוונטים.
14. בהמלצת בית המשפט פנו הצדדים לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם להליך גישור שנכשל לאור אי התייצבותה של אוונטים לפגישת הגישור.
15. לאור כישלון הליך הגישור נוהלו, לאור מספר העדים הרב, 4 ישיבות הוכחות אליהן זימנו התובעים, מלבד העדים שהגישו תצהירים, 9 עדים נוספים – הנתבע 2 ערן אריאלי; עו''ד יהודה גרף ב''כ הנתבעת 1 במהלך הפסטיבל; מר שאדי איוב שותפו של מר אוריאל תמיר בחברת האבטחה; מר איתמר בר שביט המנהל הטכני של הפסטיבל; רו''ח יום טוב שנתן חוות דעת מטעם בית המשפט בתיק אזרחי 31848-01-19 בעניין הכנסות והוצאות הפסטיבל; מר אילן גוזל מצוות ההפקה של הפסטיבל; מר אסף אבוטבול בעלי חברת ''ברים'' שהפעילה את מערכת הסליקה של הדוכנים בפסטיבל; מר עמוס בוקובזה מנכ''ל חברת סינקופה שסיפקה את שירותי ההגברה והתאורה בפסטיבל וביקשה למחוק כאמור את התביעה כנגד אוונטים; וגברת הילה ברודר אחת מאנשי הקשר לספקי הפסטיבל.
16. לאחר סיום שלב הראיות זימן בית המשפט את הצדדים לשם נסיון לסיום ההליך בפשרה אולם ללא הצלחה.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
סיכומי התובעים
17. לטענת התובעים, במהלך שמיעת הראיות הוכחה חבותה של אוונטים לשלם לתובעים את הסכומים הנתבעים בתביעה, כפי שהתחייבה באמצעות המנכ"ל שלה, עמי.
נרנג'ה היתה חברת קש, בשרות אוונטים. לנרנג'ה כלל לא היה חשבון בנק, והוא נפתח אך מספר ימים לפני שהחל הפסטיבל. נרנג'ה לא קיימה כל התנהלות כספית בקשר לפסטיבל, אלא אוונטים בלבד. התקבולים מהפסטיבל, הועברו לידי אוונטים. המקדמות לתובעים ולספקים שונים בפסטיבל שולמו רק ע"י אוונטים, ולא ע"י נרנג'ה, כשההנחיות למתן המקדמות, ניתנו מהמפיקים הטכניים ישירות לאוונטים, ולא לנרנג'ה, שכן נאמר להם ע"י עמי, שאוונטים היא הגוף המממן וממנה יוצאים התשלומים כולם.
18. בשונה מנרנג'ה, אוונטים היא גוף חזק ומוכר בתעשיית הבידור, ושעה שמנכ"ל אוונטים עצמו, התחייב לפני התובעים שאוונטים תשלם להם את כספם, בתמורה לשרותים שיספקו, וכך עשה גם סמנכ"ל הכספים של אוונטים, מיקי בישיץ שיין (להלן:"מיקי"), הסתמכו התובעים על דבריהם והיו בטוחים כי התמורה תשולם להם ע"י אוונטים.
19. ערן היה למעשה עובד של אוונטים בהפקת הפסטיבל שלה. כעולה מעדותו, אוונטים התחייבה לשלם את מלוא הסכומים המגיעים לתובעים , ואף התחייבה ליתן אשראי במקרה של הפסד. אוונטים הסתירה מהתובעים הסכמים שנעשו בינה לערן, בקשר לפסטיבל. כעולה מעדותו של עמי, אוונטים לא סיפקה רק שרות מכירת כרטיסים לפסטיבל, אלא עסקה בניהול ההפקה בפועל וניהול כספי מלא של הפסטיבל. אומנם עמי התנער מהתחייבותה של אוונטים לשלם לתובעים, אולם עדויותיהם של התובעים בעניין, לרבות עדויות של ספקים, מפיקים טכניים ואף של עדותו של ערן, תמכו בנטען בכתב התביעה. עמי ומיקי התחייבו, בשם אוונטים, לשלם לתובעים, שהסתמכו על התחייבות זו וסיפקו שרותים. אוונטים שילמה לתובעים מקדמות, במסגרת הניהול הכספי של הפסטיבל, והיא לא היוותה אך "צינור" להעברת הכספים. משכך, על אוונטים לשלם לתובעים את הסכומים המפורטים בתביעה.
סיכומי אוונטים
20. אוונטים מתנגדת להרחבת חזית העולה מסיכומי התובעים, לפיה היא הפיקה בפועל את הפסטיבל. נרנג'ה וערן הם שהפיקו את הפסטיבל. הטענה היחידה כנגדה בכתב התביעה, היא כי ערבה לחובות נרנג'ה וערן כלפי התובעים, טענה המוכחשת מכל וכל.
21. התובעים לא הציגו כל ראיה להתקיימות היסודות המשפטיים והעובדתיים הנדרשים להיווצרותה של ערבות, קרי, ראיה בכתב. כל התחייבות שניתנה ע"י אוונטים , וכזו לא ניתנה, היתה במסגרת היחסים בינה לבין נרנג'ה וערן, וכלפיהם בלבד, ללא קשר לתובעים, כפי שאף עולה מעדותו של ערן. אוונטים לא התקשרה עם אף אחד מהתובעים ישירות, והיא אינה חבה דבר כלפיהם. אוונטים שימשה כ"קופה" שבה הוחזקו כספים השייכים לנרנג'ה וערן. כאשר העבירה לתובעים מקדמות, היא עשתה זאת מכספי נרנג'ה וערן, בהתאם להוראות מפורשות שקיבלה מהם.
22. אוונטים התחייבה לתמוך ולספק גב כלכלי לנרנג'ה וערן, במסגרת היחסים המתמשכים ביניהם, בכפוף להמשך פעילותם. כלומר, במקרה בו ידרשו לנרנג'ה וערן עתודות כספיות מעבר לתמורת הכרטיסים שאצל אוונטים, או אם הוצאות הפסטיבל יעלו על הכנסותיו, תעמיד אוונטים לנרנג'ה וערן מקדמה להמשך פעילותם, אשר תוחזר לה מהכנסות עתידיות שלהם. כשהתברר שרווחי הפסטיבל לא מכסים את הוצאותיו, התבקשה אוונטים ע"י נרנג'ה וערן לשלם מקדמה, שניתנה בכפוף להמשך פעילותם, כך שכספי המקדמה יושבו לה מהפקות עתידיות שיעשו יחד. ואולם בפועל, מסיבות שאינן קשורות לאוונטים, נרנג'ה וערן חדלו מפעילות ונפתחו כנגדם הליכי חדלות פרעון, ומשכך, אוונטים לא העמידה לרשותם את האשראי המדובר.
מאחר והתובעים לא הוכיחו את נזקיהם ולא ביססו את טענתם משוללת היסוד, לפיה אוונטים ערבה לחובותיהם של נרנג'ה וערן, כלפי מי מהתובעים; ואין בעדויות או בראיות שהביאו כדי להעיד אחרת, לא הוכחה חבותה של אוונטים לשאת בנזקיהם הנטענים, או זכאותם לקבלת פיצויים בגין עוגמת נפש, שזנחו בסיכומיהם.
23. מבלי להודות בהרחבת החזית הנטענת מצידם של התובעים, טוענים הנתבעים כי הטענה שאוונטים היתה מפיקת הפסטיבל לא הוכחה. טענה זו נסתרה בעדותם של ערן אריאלי, איתמר בר שביט, אילן גוזל והילה ברודר אשר כולם הבהירו באופן חד משמעי כי המפיק של הארוע היו ערן ונרנג'ה ולא אוונטים, הן מבחינה הסכמית והן מבחינה עובדתית בשטח, כאשר כל ההנחיות הכספיות וניוד הכספים, בין אם לאמנים ובין אם לספקים נעשה על ידי ערן.
24. עוד נטען, כי גם טענתם של התובעים לפיה קיימת בענייננו המחאת חיובים במסגרתה המחה ערן את זכויותיו (וחובותיו) בפסטיבל לנתבעים דינה להדחות. על מנת שבית המשפט יכיר בהמחאת חוב שכזו קיים הכרח בהסכמה של שלושת הצדדים (עמי, נרנג'ה והתובעים) כי בעצם המחאת החיוב משחררים התובעים ואוונטים את החייב המקורי מחבותו, כאשר מנגנון שונה אחר (חיוב יחד ובמקביל) אינו מהווה המחאת חוב. בענייננו, כאשר לא הוכחה כל הסכמה כזו מצידם של התובעים (ואף לא מצידה של איוונטים) ברור כי אין המדובר בהמחאת חוב. על כן, הפרקטיקה המשפטית הנ''ל דינה להדחות אף היא.
25. בסיכומיה סוקרת אוונטים את טענותיהן הפרטניות של התובעות כלפיה; ולשיטתה, אין בגרסה העובדתית של כל אחד מן התובעים כדי לקשור אותה לחבות כלפיהם, בין אם מכוחה של אותה ערבות נטענת ובין אם מכוחה של המחאת חוב. ספציפית ביחס לנתבע 12, גיא מימון נטען כי עדותו להתחייבותו לכאורה של עמי לערבות היתה להתחייבותו כלפי ערן ולא כלפי גיא מימון. ביחס לטענה להחזקתה של אוונטים שלא כדין בכספי המכירות בפרוייקט של דוכני הפיצוציה שהפעיל גיא מימון, נטען כי לאוונטים אין כל חלק בהסכמות בין ערן לחברת הסליקה ומדובר בהתחייבותו של ערן כלפי אוונטים להעביר בטוחה כנגד מימון נוסף. עצם העובדה שמדובר באי הבנה או תקלה בהתנהלות ערן ו/או נציגיו שהביא להעברת הסכום לאוונטים, אינה קושרת אותה לחוב כאשר קיבלה את הסכום הנ''ל כדין.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים
26. למעשה, רוב העובדות בכל הנוגע לפסטיבל אינן שנויות במחלוקת.
27. ביום 1.5.18 נחתם בין אוונטים לבין נרנג'ה הסכם להפקת פסטיבל מטאור (עמודים 3 – 4 למוצגי אוונטים) כאשר אוונטים הוגדרה במבוא לו כ"חברת כרטיסים המספקת פלטפורמה לפרסום ושיווק עבור אמנים, הופעות, מופעים, משחקים ואירועי תרבות." נרנג'ה הוגדרה על פי ההסכם כמי ש"עוסק בהפקת אירועים ומעוניין לקבל מאיוונטים שירותים של מכירת כרטיסים לאירוע".
28. במסגרת היותה מפיקת האירוע שכרה נרנג'ה את שירותיו של אילן גוזל כמפיק ראשי, של איתמר בר שביט כמפיק טכני, ושל הילה ברודר כאשת קשר לספקי האירוע שנתנו שירותיהם לפסטיבל. תיארה זאת הילה ברודר בעדותה (עמוד 88 שורות 2 – 5):
"אני חלק מצוות שהוקם להפיק את הפסטיבל עבור אילן גוזל. הוא המפיק הראשי שנשכר ע"י חברת ההפקה, יש מפיק טכני שהוא בר שביט, ואני ביחד עם איתמר ואילן מתקשרת לספקים, מקבלת הצעות מחיר, סיורי שטח, הכנת ביטוחים, כל מה שזה אומר כדי שהאירוע יצא לפועל. צוות שהוקם ע"י אילן."
כמו כן הסבירה הילה ברודר את ההתנהלות מול הספקים (עמוד 88 שורות 8 – 13):
"מתחילים לבנות את האירוע, מה רוצים שיהיה בו, איך יתנהל, איך יראה השטח, מה נכון או לא נכון ולאט לאט מגייסים ספקים. לכל אחד מהספקים יש מקבילים, מנהלים מו"מ ומקבלים הצעות מחיר ומתחילים להתקדם.
ש: הספקים מתנהלים רק מולכם
ת: מול צוות ההפקה כולו, היינו אני ואילן ואיתמר באותו שולחן, יש השלכות של כסף, טכניות, ולכן כל הפגישות היו מרוכזות."
29. על פי הראיות שנשמעו מכלל הספקים עולה כי אנשי ההפקה הנ''ל יצרו עמם מגע לשם שכירת שירותיהם לפסטיבל מספר חודשים עובר לפסטיבל. בהמשך לכך התבקשו הספקים לתת הצעות מחיר לאספקת שירותיהם, שיצאו לנרנג'ה ולאחר מו''מ זו אושרה ונחתמה בחותמת נרנג'ה, כפי שתאר זאת אילן גוזל (עמוד 62 שורות 13 – 15):
"אני אוסף את הצעות המחיר, עושה משא ומתן, סוגר את המחיר, מקבל את הצעת המחיר, מעביר אותה לבחורה שקוראים לה טום ארנג'ה, הוא חותם, היא מחזירה את זה אלי ואני מעביר את המסמך לספק."
ערן אריאלי אף הוא אישר זאת: "מי ששם את החותמת בסופו של דבר וקשקש זה אני. אני הייתי היזם." (עמוד 45 שורה 30).
המדובר בהתנהלות דומה מול כלל הספקים.
30. עוד עולה מן הראיות והמוצגים שהוגשו כי חלק מן התובעים (התובעים 2, 3, 4, 5, 6, 7, ו – 12) קיבלו זמן קצר עובר לפסטיבל (בממוצע כ – 10 ימים), מקדמות על חשבון התמורה הסופית שאמורים היו לקבל בסוף הפסטיבל. העברת המקדמות בוצעה מחשבון איוונטים, אולם החשבוניות שהוציאו הספקים היו לפקודת נרנג'ה, כדרישת ההפקה. כמו כן הספקים קיבלו, בין אם במהלך הפסטיבל ובין אם זמן קצר לאחר סיומו שיקים של נרנג'ה או שיק אישי של ערן אריאלי שמועד פרעונן בתחילת חודש 11/2018 (כחודשיים לאחר הפסטיבל) כתשלום עבור אספקת שירותיהם. חלק מבעלי התובעים העידו כי קיבלו מערן, עובר למועד הפרעון פניות בבקשה להמתין עם פרעון השיק. כלל השיקים הופקדו וחוללו בסופו של יום מסיבת א.כ.מ.
31. כמו כן, לאחר פרעון השיקים נערכו עם חלק מן התובעים פגישות בנוכחות עמי פינשטיין מנכ''ל איוונטים בנוגע לחובות שלא נפרעו.
מעמדה של הנתבעת 3 בפסטיבל
32. הצדדים חלוקים בכל הנוגע למעמדה של איוונטים בפסטיבל והאם מעמד זה יוצר חובה מצד איוונטים לפרעון החובות לספקים.
לטענת התובעים, איוונטים היתה מפיקתו בפועל של הפסטיבל ומשכך חלה עליה החובה לשאת בחובות שנצברו במהלכו; ולטענת איוונטים היא תפקדה כמשרד כרטיסים שנתן לנרנג'ה שירותים נוספים אולם אין בכך כדי להפכה למפיקת הפסטיבל.
33. ראשית, אדון בטענת אוונטים לפיה בעצם העלאת הטענה כי אוונטים תפקדה כמפיקת האירוע, יש משום הרחבת חזית, טענה שמצאתי בה ממש.
34. כלל יסודי בדיון האזרחי הוא זה האוסר על הרחבת חזית לפיו:
"לעולם לא יתן בית המשפט לתובע פסק דין על סמך עילה שונה מזו אשר נטענה בכתב התביעה, אלא אם גילה הנתבע, בפירוש או מכללו של דבר, את הסכמתו לכך." (י. זוסמן,סדר הדין האזרחי [1995], ע' 154 (כן ראו ע"א 618/83 ירדנה גינזבורג נ. מנחם גולדפרב פד"י מב1 עמ' 307;).
וכן:
"משקבעו הצדדים את רשימת הפלוגתאות העומדות לדיון, גודרת רשימה זו את הסוגיות שבהן ידון בית המשפט, ואין להרחיב את הדיון לשאלות משולבות של עובדה ומשפט שלא נכללו באותה רשימה" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 91 (מהדורה שמינית, 2005) (להלן: גורן)).
רשימת הפלוגתאות העומדת לדיון מעוצבת בכתבי הטענות שמגישים הצדדים. משכך, טענה שמעלה בעל דין שלא הועלתה מלכתחילה בכתבי טענותיו מהווה "שינוי חזית" או "הרחבת חזית", ויש לדחותה (ראו למשל: ע"א 441/88 ירחי נ' גולדגרבר, פ"ד מג(4) 378, 348 (1989); ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145 (2003); ע"א 759/76 פז נ' נוימן, פ"ד לא(2) 169 (1977); גורן בעמ' 91-94; יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 329-332 (מהדורה שביעית, 1995)). יחד עם זאת מכיר הדין בשני מקרים בהם יותר שינוי חזית. הראשון הוא תיקון כתבי הטענות באישורו של בית המשפט, לפי סעיף 91-92 לתקנות, והשני הוא שבעל הדין שכנגד נתן לכך את הסכמתו, מפורשות או מכללא (ראו למשל: ע"א 37/48 בנק הפועלים בע"מ נ' קרבצ'וב, פ"ד ב 143, 146 (1949); ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד מט(2) 843, 874 (1995)).
הרציונאל העיקרי העומד בבסיסה של הלכה זו הוא מניעת עיוות דין, והדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמשנה החזית הוא התובע."
(רע"א 9123/05 אדמוב נ. סיטי סטייט (פורסם בנבו).
35. הפכתי בכתב התביעה ולא מצאתי בו טענה כלשהי ולפיה איוונטים תפקדה כמפיקת האירוע. הטענות המופיעות פעמים רבות במסגרת כתב התביעה נוגעות להתחייבויות של עמי כי הוא ערב לפרעון חובות נרנג'ה או כי ידאג לתשלום שכרם של הספקים.
טענה זו כי איוונטים שימשה כמפיקת האירוע עלתה לראשונה בתצהירי התובעים והנתבעת התנגדה לכל הרחבת חזית בפתח ישיבת ההוכחות. על כן, מדובר בענייננו בהרחבת חזית אסורה וברור כי התובעים אינם רשאים להעלותה כעת.
36. יחד עם זאת אבחן את הטענה, שגם לגופה מצאתי לדחותה, וזאת משום שיש בבחינת מעמדה של איוונטים בפסטיבל כדי לסייע להכרעה בתביעה.
37. כפי שצויין, ההסכם שחתמה איוונטים עם נרנג'ה מבהיר מיהו המפיק ומיהו משרד הכרטיסים הנותן שירותים למפיק.
עובדה זו מתחדדת גם נוכח הוראותיו הנוספות של החוזה (עמוד 3 – 4 למוצגי הנתבעת):
"המפיק מצהיר כי הארוע הנו באחריותו המלאה וכי איוונטים רק מוכרת כרטיסים" (סעיף 2ב' לחוזה); "אחריות (ההדגשה במקור) לאוונטים לא תהיה כל אחריות בקשר עם המופע, קיומו, משתתפיו, האישורים לגביו וכל הקשור למופע ו/או הנובע ממנו למעט שירותי אוונטים" (סעיף 3); ")א) אוונטים תהיה אמונה על גבייית תמורת הכרטיסים. (ב) עבור שירותי אוונטים ישלם המפיק לאוונטים עמלה בסך (מושחר) ממחיר כל כרטיס שיימכר." (סעיף 5 א-ב לחוזה); "בכל מקרה של השבת כספים לרוכשי הכרטיסים ....אוונטים משמשת כ"צינור" בלבד להשבת כספים אלו (ובשום אופן לא תישא בעצמה בכל אחריות בקשר עם כך" (סעיף 5 (ז) לחוזה); "למפיק יועברו מקדמות בגין המופע בהתאם להסכמת שני הצדדים" (סעיף 5 (י) לחוזה).
38. על כן, החוזה מבהיר כי איוונטים אינה מפיקת הפסטיבל והאחריות להפעלתו על כל היבטיו מוטלת על נרנג'ה.
39. חרף זאת נטען על ידי התובעים כי בחינת היבטים שונים בהתנהלות אוונטים בפרוייקט מביאה למסקנה כי חרף האמור בחוזה, אוונטים למעשה נהגה בפרוייקט כבעל הבית וכמי שבפועל מפיקה אותו.
40. הטיעון העיקרי נוגע להתנהלות הכספית של אוונטים באירוע. לטענת התובעים, שימשה אוונטים כמעין "בנק" של נרנג'ה והחליטה בנוגע להעברות הכספים לספקים מה שמוכיח כי נרנג'ה היתה חברת קש לשם הסוואת מעורבותה של אוונטים כמפיקת הפסטיבל.
41. בכל הנוגע לטענה כי אוונטים היא חברת קש, עמי טען בסעיף 7 לתצהירו כי נרנג'ה מוכרת לו עוד משנת 2012 אז התקשר עמה לשם הפקת פסטיבל והתקשר עמה מספר פעמים נוספות עובר לפסטיבל מטאור נשוא התביעה. בנוסף, התובעים לא הביאו כל ראיה בנוגע למועד יסודה של נרנג'ה ועל כן, לא הוכיחו כי המדובר בחברת קש או כזו שהוקמה אך ורק לשם הפסטיבל. לצד זאת, אכן לא ברור כיצד חברה שפועלת מס' שנים אינה פותחת חשבון בנק, כאשר עו''ד גרף טען בחקירתו כי חשבון החברה בבנה מזרחי נפתח זמן קצר עובר לפרוייקט ועקב זאת חל עיכוב בהפקת שיקים (עמוד 80 שורות 24 – 26).
42. לטענת עמי בסעיפים 9 - 12 לתצהירו, תמורת הכרטיסים הועברה בהתאם להוראות החוזה לאוונטים ו"במהלך תקופת הפקת הפסטיבל אוונטים התבקשה על ידי נרנג'ה ו/או ערן ו/או מי מטעמם במספר מקרים להעביר חלק מסכום תמורת הכרטיסים ישירות לספקים". עוד טען כי במסגרת זו הועברו מקדמות לחלק מן התובעים ולמעשה "אוונטים שימשה כ"צינור" בלבד להעברת הכספים כאשר הסכומים שולמו בהתאם להוראותיהם של נרנג'ה וערן ובהתאם הוציאו התובעים חשבוניות בגין התשלום לנרנג'ה - ולא לאוונטים".
ערן בחקירתו הנגדית אישר כי למעשה הוא זה שניהל את הכספים שהוחזקו אצל איוונטים ומי שהעביר את הכספים לקופה הוא סמנכ''ל הכספים באוונטים, מיקי בישיץ (עמוד 43 שורות 29 – 31).
עמי הבהיר בחקירתו את האופן בו הוחזקו כספי מכירות הכרטיסים (שעל פי ההסכם אמורים להיות מועברים לנרנג'ה לאחר ניכוי עמלת איוונטים) בחשבון הבנק של אוונטים (עמוד 95 שורות 1 – 4):
"אנחנו מחזיקים את הכספים. כלל הכספים שנמצאים ממכירת כרטיסים אינם רשומים בספרי אינוונטים, אנחנו לא קולטים אותם, לא מכירים בהם, לא מדווחים עליהם לרשויות המס, אנחנו מחזיקים בהם לטובת נרנג'ה. הם שלנו בנאמנות. אנחנו מכניסים ומוציאים אותם בהתאם להוראות המפיק". למעשה, טען עמי "אני כמו בנק עבורו" (עמוד 102 שורות 17).
לדברי עמי, "אם אין כסף בקופה או שהוא לא משולם או שהמפיק רשאי לקבל הלוואה ולקחת כסף בהלוואה" (עמוד 95 שורות 15 – 16). עוד טען כי "המפיק השתמש בכספים שהיו לו מהופעות קודמות וממכירת הכרטיסים ואף קיבל הלוואה מול ערבויות של חברות הסליקה וחסויות. כמו שכתב עו"ד יהודה גרף. מיותר לציין שהמפיק לא עמד בהסכם ההלוואה ונותר חוב של 70,000 ₪ שאף נדרשנו לו" (עמוד 95 שורות 20 – 22).
43. יש לציין כי התמונה ההסכמית המלאה לא נפרשה לעיני בית המשפט; שכן, לדברי עמי היה קיים הסכם נוסף בכל הנוגע לכספי חסויות שיועברו לאיוונטים (עמוד 94 שורות 9 – 11). לטענתו של עמי, הסכם זה אמנם לא צורף על ידו אולם "דובר עליו ותיארו אותו, מבחינתי זה הוצג".(עמוד 94 שורה 13). כמו כן אישר עמי כי להסכם שצירף בין אוונטים לנרנג'ה היו נספחים אולם הוא לא צירפם ואינו זוכר מדוע (עמוד 94 שורות 16 – 17).
בעניין דמי החסות, רב הנסתר על הגלוי; שכן, נטען על ידי אילן גוזל שלא קיבל את מלוא שכרו בגין עבודתו בפסטיבל ולכן הגיש המרצת פתיחה כלפי חברה שהעניקה חסות לפסטיבל והחזיקה בכספים אלו כאשר נרנג'ה לכאורה כלל לא היתה צד לאותו הסכם לתשלום דמי החסות אלא איוונטים וחברה נוספת (עמוד 59 שורות 29 – 36; שעמוד 60 שורות 1 - 7; עמוד 101 למוצגי התובעים).
44. לטענת עמי, אוונטים בדקה עובר לחתימת החוזה מול נרנג'ה מה יכולותיה הכלכליות ולאחר בירור שעשו היתה בידיהם "הוכחה ברורה ליכולתה הכלכלית" (עמוד 97 שורות 1 – 3).
מיקי בישיץ סתר את טענתו של עמי וטען כי אינו בודק התכנות כלכלית של מפיק (עמוד 111 שורה 19): "לא רלוונטי לא בפרויקט של ערן ולא באחרים. אני לא בודק היתכנות כלכלית".
45. מר בישיץ הסביר את ההתנהלות הכספית של איוונטים באופן מעט שונה מעמי ולדבריו, כלל כספי המופעים השונים בהם איוונטים לוקחת חלק מופקדים בחשבון אחד (עמוד 112 שורות 1 – 5):
"חשבון הבנק תמיד יהיה בפלוס, הוא כולל את כלל הכספים שמועברים ע"י כלל הלקוחות בגין כלל מכירות הכרטיסים בין אם זה מופע של מרנג'ה או מפיק אחר. אותם כספים משוייכים למערכת הנה"ח ומנוהלים בכרטסות. לכל מופע כרטסת משלו. במופע ספציפי זה ניתן לראות שכלל הכספים שהוצאו גבוהה יותר מכלל הכספים שנכנסו לכן הכרטסת במינוס. חשבון הבנק לא יהיה במינוס."
לאור דרך התנהלות זו, כפי העולה מעדותו, כספי המופעים או הפסטיבלים האחרים (וכפי הנראה גם של מפיקים אחרים) עשויים לממן הפסדים של מופע או מפיק אחר, שכן מר בישיץ הבהיר כי במקרה כזה "אם אני צריך לתת משאבים אתן את שלי" (עמוד 111 שורה 25). לכן, עצם העובדה שכרטסת מסויימת נמצאת בהפסד המדובר בהפסד על הנייר בלבד שכן בחשבון הבנק מופקדים כספים מכלל הפרוייקטים של איוונטים ויהיו בו די כספים ממכירת כרטיסים לפסטיבלים או אירועים אחרים לממן הפסד כזה.
46. מר בישיץ הבהיר, בניגוד לדברי עמי שהוא אינו נותן הלוואות ועמי לא דייק כאשר אמר זאת (עמוד 112 שורות 28 – 32). עוד ציין מר בישיץ כי קיים הסכם נוסף שנחתם עם נרנג'ה שלא צורף לתיק המוצגים מטעמם והוא ההסכם שנחתם בין נרנג'ה, ספק הברים ואוונטים בסוף הפסטיבל (עמוד 113 שורות 28 – 33). כלומר, מדובר בעוד הסכם מעבר לזה עליו הצביע מר פיינשטיין שלא גולה על ידי אוונטים, עובדה התורמת עוד יותר לערפל הראייתי מצידה.
47. התובעים טענו כי לאור הסתרת ההסכמים על ידי אוונטים ומאחר וקיימת עדות כי הוכנסו מספר רב יותר של צופים מן המדווח, נראה כי אוונטים הרוויחה כסף מן הפסטיבל ולא דיווחה עליו. יצויין כי הטענה לרווחיות הפסטיבל נבחנה על ידי מומחה מטעם בית המשפט בהליך אחר, מר יום טוב בילו (עמוד 33 למוצגי הנתבעת) ומחוות דעתו עלה כי הפסטיבל היה הפסדי בסדר גודל של מספר מיליוני שקלים:
"עולה כי הפסטיבל הפסיד כ – 6 מיליון ₪ שלא שולמו לספקים בתוספת של כמיליון ₪ ששולמו על ידי אוונטים מעבר להכנסות". המומחה נחקר בבית המשפט וחוות דעתו לא נסתרה. המומחה נותר איתן בחוות דעתו כי הומצאו לו דו''חות המתעדים את מספר הנכנסים, ודו''חות המתעדים את מספרם וסכומיהם של הכרטיסים שנמכרו וזהו הנתון הרלוונטי (עמוד 36 שורות 13 – 17). יצויין כי המומחה אינו היחיד שטען כי הפסטיבל היה הפסדי. נתונים דומים נמסרו גם על ידי העדים אילן גוזל (עמוד 64 שורה 36; עמוד 65 שורה 1), הילה ברודר (עמוד 93 שורות 16 – 20) ועו''ד גרף (עמוד 85 שורות 11 – 12).
48. בכל הנוגע לאשראי שניתן לנרנג'ה, התברר כי אוונטים נכונה היתה לתת אשראי לנרנג'ה בסדר גודל של 1.5. – 2 מיליון ₪, כעולה מהקלטה של עמי שנערכה על ידי אילן גוזל בפגישה מסכמת לאחר הפסטיבל (עמוד 100 למוצגי התובעים; עמוד 60 לפרוטוקול שורות 10 – 15).):
"לא משנה אז נדבר על העבר. בא אדון גוזלן ואומר אני זרקתי אותו לכלבים. עניתי לנרנג'ה ללא בטוחות, ניהול לאורך הפרוייקט שנע בין 1.5 ל -2 מיליון שקל לאורך תקופה מאוד ארוכה. שאלתם אותי , אם נגמור את הפרוייקט יהיה הפסדים, האם נוכל לקבל המשך מימון, אמרתי שתוכלו לקבל המשך מימון של באזור ה – 1.5 מיליון שקל, אמרתי כל עוד, אם נמשיך ונעבוד יחד".
עובדה זו אומתה על ידי ערן: "הדיל שלי איתו (עמי) היה שהוא מגבה אותי עד 2 מיליון ₪.")עמוד 41 שורה 6). עוד ציין ערן כי "במקרה הספציפי של מטאור סגרנו מקדמה, סגרנו אשראי כמקדמה, סגרנו על אשראי במהלך המכירה וסגרנו על אשראי שיישאר לאחר המכירה במקרה של הפסד" (עמוד 45 שורות 11 – 12). אף מיקי בישיץ אמר דברים דומים (עמוד 116 שורות 29- 31).
49. טענה נוספת בפן תפקידה של אוונטים נוגעת לנוכחות אוונטים בשטח הפסטיבל, והדבר מצא ביטוי, כנטען על ידי התובעים גם במעורבותו של עמי בהצבת התפאורה על הבמה יחד עם אילן גוזל וחלוקת הוראות בעניין זה, כפי שטען מר מיכאל מור בעלי התובעת 2 שנתן שירותי במות בפסטיבל (סעיף 22 לתצהיר עדותו הראשית; עמוד 19 שורות 6 - 12). לכאורה, ככל שהיתה איוונטים חברת כרטיסים בלבד, אין צורך בכך.
בעניין זה טען עמי בסעיפים 14 – 15 לתצהירו כי מאחר ומדובר היה ב"פרוייקט גדול ושאפתני של נרנג'ה וערן – ובהתאם לכך נדרשה עבודה רבה ומאומצת מצדה של אוונטים לספק את השירותים להם התחייבה...בנסיבות אלו נדרשה נוכחות רבה מצדי ומצד גורמים נוספים מטעם אוונטים כמו סמנכ''ל הכספים שלה ...וזאת על מנת לוודא שכל השירותים שנדרשת אוונטים לספק לטובת הצלחת הפסטיבל – יסופקו בצורה הטובה ביותר''. בחקירתו הכחיש עמי את הטענה כי נכח על הבמות וחילק הוראות (עמוד 106 שורות 29 – 31); ואילן גוזל אף הוא הכחיש נקודה זו (עמוד 63 שורות 14 – 20).
50. על כן, מהראיות שהובאו ועדויות הצדדים עולה כי אוונטים אכן היתה גורם משמעותי מאוד בפרויקט אולם לא ניתן לומר כי היתה מפיקת הפסטיבל.
מבחינה חוזית הסכם ההתקשרות בין נרנג'ה לאוונטים, מבהיר כי נרנג'ה היא המפיק ואוונטים היא חברת הכרטיסים והרווחים בפרוייקט הם של נרנג'ה בניכוי עמלת אוונטים. בחירת צוות ההפקה נעשתה על ידי ערן, ואנשי הצוות ראו את ערן כמי שאמור לשאת בשכרם. הספקים אף הם נשכרו על ידי צוות ההפקה מטעמו של ערן ולא ע''י אוונטים. גם הספקים עצמם למרות שלא היו כפי הנראה מעורבים בענייני ההפקה קיבלו אמנם מקדמות מאוונטים אולם הדבר נעשה על פי הוראת ערן. הספקים אף הוציאו חשבוניות וקבלות על תשלום מקדמות לנרנג'ה ולא לאוונטים ואף קיבלו שיקים בסוף הפסטיבל כתשלום עבור השירות שסיפקו מנרנג'ה ולא מאוונטים. ערן היה זה שנתן את ההוראות לתשלום לספקים והיתה לו הפררוגטיבה להורות על תשלום לספק זה או אחר.
אמנם, התובעים בסיכומיהם מצביעים על פעם בה אוונטים שילמה ישירות בהמחאה לגורם עלום כלשהו ופעם אחרת בה הוצאה ע''י גורם עלום אחר חשבונית לאוונטים (עמוד 228,235 למוצגי התובעים); אולם, מעבר לעובדה שמדובר בפעמים בודדות שאינן מעידות על הכלל, התובעים לא שאלו את עמי או סמנכ''ל הכספים בישיץ בנושא זה והעלאת הטענה בסיכומים ברור שאינה בעלת משקל.
תפקידה של אוונטים היה אכן משמעותי ביותר. אוונטים היתה למעשה הגוף שאפשר את התנעת התהליך מבחינה כספית וזאת על ידי מתן אשראי לנרנג'ה שהיה משמעותי ביותר בשלבים המוקדמים של הפסטיבל במהלכם נעשתה התקשרות עם ספקים ואומנים ובטרם נכנסו לחשבון אוונטים הכנסות ממכירת הכרטיסים. כמו כן גם במהלך הפסטיבל עת בוצעו תשלומים ובטרם כיסו הכנסות הפסטיבל על הוצאותיו היתה משמעות לאותו אשראי וחשבון בנק. באמצעות חשבון הבנק של אוונטים הופרשו הכספים לשם התשלום לספקים ומאחר וחשבון זה כולל פרויקטים נוספים של אוונטים לא נוצר מצב בו לא היה כסף בקופה, למרות שאוונטים מצידה טוענת כי לא היתה מוכנה לתת אשראי העולה על 1.5 מיליון ₪.
אמנם, המערכת החוזית לא נחשפה בפני בית המשפט במלואה והדבר פועל לחובת אוונטים; אולם, הראיות העיקריות הוצגו ומלמדות על דרך ההתחשבנות והמערכת הכספית בפסטיבל וזו אינה מלמדת על היותה של אוונטים מפיקה. ככל שהיו הסכמים נוספים, גם אם נניח לשם העניין כי מכוחם אוונטים היתה אמורה לקבל את חסויות הפסטיבל, עדיין אינן הופכות אותה למפיק שכן מירב הכנסות הפסטיבל היו ממכירות כרטיסים.
51. על כן, חרף היותה של הטענה בבחינת הרחבת חזית, גם בחינתה לגופה מביאה למסקנה כי אין ממש בטענות התובעים באשר לתפקידה של אוונטים בפסטיבל.
התבטאויותיו של עמי
52. ליבת המחלוקת בתיק היא התבטאויותיו של עמי כלפי הספקים אשר על פי הנטען על ידי הספקים נטעו בהם את הביטחון כי שכרם ישולם וזאת לאור חששות שהתעוררו אודות התשלום הן עובר לפסטיבל והן במהלכו.
53. יצויין בנקודה זו כי עמי עמד על זכותו להיות נוכח באולם הדיונים שעה שהעידו עדים שאינם מבין המצהירים, למרות הערותיה של ב''כ התובעים. לעדים אלו, כפי שהתברר קשרי עבודה כאלו ואחרים עם איוונטים. החשש כי נוכחותו של עמי באולם תשפיע על עדותם התממש, ולא ניתן היה להתעלם מן התחושה הלא נוחה שנוצרה באולם שעה שעדים אלו נזהרו שבעתיים בכבודו של עמי, שהחברה שהוא מנהל היא מהגדולות והמרכזיות בשוק המופעים בארץ וברור כי לעדות של עד זה או אחר שלא תישא חן בעיניו עשויות להיות השלכות. זאת, למרות שאותם עדים טענו כי אינם חוששים מהשלכות עדותם. על מנת לחמוק ממתן עדות קונקרטית טענו חלק מן העדים ש"לא היו" במקומות שבהם נאמרו הדברים, "לא שמעו" מה אמר עמי או פשוט "אינם זוכרים" או "אינם יודעים".
54. מספר תובעים טוענים כי עמי התחייב בפניהם מפורשות כי אוונטים תדאג לתשלום שכרם.
55. מר גיא מימון, בעליה של התובעת 12 טוען בסעיפים 6 – 9 לתצהירו כי כשנה עובר לקיומו של הפסטיבל פנה אליו אילן גוזל לשם בירור קיומו של האירוע בפארק הפקאן שהוא מנהל האירועים בו. בפגישה שנערכה חודש לאחר מכן בין הצדדים הגיעו אנשי צוות ההפקה לרבות עמי ומיקי וכן אילן גוזל, ערן ועו''ד יהודה גרף ב''כ נרנג'ה. בסעיף 10 לתצהירו טוען מר מימון כי "באותה פגישת התנעה ניגש אלי עמי ואמר לי מפורשות שאיוונטים עומדת מאחורי הפסטיבל, היא הגב הכלכלי של הפסטיבל ולכן התשלומים יבוצעו על ידה."
בסעיף 17 ו – 18 לתצהירו נטען על ידי מר מימון כי בהמשך, וכיומיים עובר לקיום הפסטיבל "כאשר כל הספקים בעיצומן של ההקמות במקום, החל שיח אודות אפשרות לקשיים בהעברת הכספים אשר הובטחו לספקים, זאת כך על פי השיח שהיה בשל ביטולה של האומנית לנה דל ריי את הופעתה המתוכננת בפסטיבל. משכך הודיעו ספקים רבים כי אינם מתכוונים ליתן את שירותיהם בפסטיבל ללא קבלת בטוחות לתשלום התמורה המגיעה להם. בעקבות כך, הוזעק עמי למתחם הפסטיבל. עמי הגיע, שוחח עם הספקים והתחייב בפניהם שאיוונטים עומדת מאחורי הפסטיבל וכל אחד ואחד מהם יקבל את מלוא התשלום המגיע לו כפי שסוכם עימו ואיוונטים אחראית להעברת התשלום עבורם כך שאין להם כל סיבה לחשוש שלא יקבלו את כספם"
לדבריו של מר מימון, בסעיפים 21 ו – 22 לתצהירו, באותו המעמד "עמי התחייב בפניי באופן אישי שאיוונטים תעביר לחברה את כל התשלומים המגיעים לה בעד שירותיה בפסטיבל בהתאם למוסכם...אני הודעתי לעמי שהחברה תסכים ליתן שירותיה בפסטיבל אך ורק על סמך התחייבותו הנ''ל ועמי השיב לי שלא צריך להיות לי חשש כלשהו היות והוא אחראי לכך שמלוא התמורה תשולם לחברה ע''י איוונטים"
כאשר נדרש מר מימון בחקירתו הנגדית לתאר את שאמר לו עמי השיב כי בפגישתו הראשונה עמו, "הוא הגיע עם קבוצה של מפיקים ומארגני האירוע, כל מיני אנשים של מכירת כרטיסים. הנתבעת 3 ועמי וינשטיין התחייבו שהם עומדים מאחורי האירוע. עמי התחייב בפניי אישית שהוא עומד מאחורי האירוע הזה מבחינת התשלומים וכל מה שקורה, הוא בן אדם חזק." (עמוד 20 שורות 12 – 14).
בכל הנוגע להמשך הדרך ובסמיכות לקיום הפסטיבל עומת גיא מימון עם העובדה שלמרות דאגותיו לביצוע התשלום, השיקים היחידים שקיבל כבטחון לביצוע התשלום הם שיקים אישיים של ערן וללא כל התחייבות בכתב מאיוונטים, ולכך הגיב מר מימון (עמוד 21 שורה 8): "יש לי התחייבות שיותר חזקה מהסכם, התחייבות בע"פ שזה יותר חזק". וכאשר התבקש לתאר בפירוט בתור מי התחייב עמי טען כי (עמוד 21 שורות 14 – 15): "ההתחייבות מעמי אישית והתשלום היה אמור לעבור מהנתבעת 3, כמו כל התשלומים שעברו לפני. על זה סמכנו וזו מילה מספיק חזקה של עמי שהוא הבעלים של איוונטים". לכאורה, גובו דבריו של מר מימון על ידי עדותו של ערן אריאלי שטען כי מר מימון אכן איים זמן קצר לפני הפסטיבל לפרוש מן האירוע אם לא יובטח לו התשלום (עמוד 39 שורות 17 – 19) וכי מר מימון נרגע לאחר הפגישה עם עמי (עמוד 39 שורות 21 – 22): "לא נכחתי בפגישה ביניהם, לאחר מכן כשראיתי את גיא מימון שאלתי אותו אם הוא רגוע והוא אמר שכן".
56. עד נוסף להתחייבויותיו של עמי היה מר שי מור שאינו אחד מן התובעים והיה בעליה של חברת "קונספט פוד" שסיפקה את שירותי הקייטרינג והיתה מעורבת בסוגיה אחרת שבמחלוקת בתביעה – העברת מכירות המזון בפיצוציות שהפעיל גיא מימון לאיוונטים. לטענתו של מר שי מור בסעיפים 17 – 20 לתצהירו, לאחר שהתבקש לאשר העברת התמורה לידי אוונטים ולא לידי נרנג'ה כפי שסוכם: "התניתי את הסכמתי לבקשתם הנ''ל בקבלה מיידית של מלוא התמורה המגיעה לחברה בגין שירותי הקייטרינג. או אז עמי פנה אלי והודיע לי שאיוונטים עומדת מאחורי כל הפסטיבל והיא האמונה על כל נושא התשלומים לספקים כך שאין לי כל סיבה לחשש שהחברה לא תקבל את התשלום המגיע והתחייב מפורשות שאיוונטים תעביר לחברה את מלוא התשלום המגיע לה בעד שירותי הקייטרינג. כאשר המשכתי לעמוד על שלי ... חזרו עמי ומיקי על התחייבותם בפני שאיוונטים עומדת מאחורי התשלום והיא אחראית לביצוע התשלום לחברה במלואו ולשם בטוחה הודיעו לי כי ביום המחרת אקבל שיק שהם – עמי ומיקי מתחייבים כי מלוא הסכום המצוין בו ישולם לי ע''י איוונטים והיא אחראית לפרעונו....נוכח התחייבותם המפורשת של עמי ומיקי כנ''ל אשר הסתיימה בלחיצת יד של מיקי מטעם הנתבעת 3, נתתי הסכמתי".
בחקירתו הנגדית לא סטה מר מור מגרסתו וטען כי (עמוד 32 שורות 29 – 31): "הסכמתי לוותר להעביר להם את הכסף כי הם אמרו שהם עומדים מאחורי השיק. הם זה עמי, שלחץ לי יד ואמר שאנחנו עומדים מאחורי השיק הזה, השיק יופקד עוד 5 ימים ויהיה לו כיסוי."
57. עד נוסף שטען בעניין התחייבויותיו של עמי הוא שי דהן, שאינו אחד מן התובעים וטען בסעיף 12 ו – 13 לתצהירו כי "יומיים לפני פתיחת הפסטיבל התחילו ספקים לדבר ביניהם על שמועות שהגיעו אליהם בקשר לקושי אפשרי בתשלומים, לפיכך הודיעו רבים מהם שלא יהיו מוכנים ליתן שירותיהם בפסיבל ללא קבלת בטוחות לביצוע התשלום עבורם. בעקבות כך הוזעק למקום (לשטח הפסטיבל) עמי פינשטיין..... אשר דיבר עם הספקים והתפאר בכך שאיוונטים עומדת מאחורי הפסטיבל ...ואין לאף אחד ממה לחשוש היות והוא מתחייב מפורשות שאיוונטים בהיותה הגב הכלכלי של הפסטיבל אחראית לביצוע מלוא התשלומים לכלל הספקים"
מר דהן נחקר על תצהירו וזה לא נסתר (עמוד 11 שורות 20 – 22):
"אמרתי להפקה אין אירוע מחר אם אני לא מקבל כסף עכשיו. ניסו להרגיע אותי, אמרו לי תכף עמי יגיע למקום, חיכיתי לעמי, לא הסכמתי לקבל שיקים ערבות אישית, עמי אמר אל תדאגו, הוא נכנס, דיבר."
58. עד נוסף בעניין זה היה מר עופר זקס בעליה של התובעת 6 שטען בסעיף 17 – 18 לתצהירו כי "זמן קצר לפני תחילת הפסטיבל התקיימה בשטח ישיבה בה נכחו ספקים שונים, איתמר וגוזל וכן עמי פינשטיין...דובר בישיבה זו על נושא התשלום לספקים. עמי הודיע לספקים שנכחו בישיבה שהוא ערב לתשלום לספקים ואיוונטים היא העומדת מאחורי הפסטיבל ומהווה לו גב כלכלי כך שכן התשלומים לספקים ישולמו ע''י איוונטים ולכן יכולים הספקים ליתן את שירותיהם ללא חשש היות ואיוונטים כאמור אחראית וערבה לביצוע מלוא התשלום בעבור מתן שירותיהם בפסטיבל. אני עצמי שוחחתי עמי באותו המעמד והבהרתי לו שהחברה לא תתחיל במתן שירותיה בפסטיבל עד שיועבר לה התשלום בהתאם למוסכם. עמי לחץ את ידי והתחייב בפניי שהוא ערב לתשלום ועוד המשיך וטען בפני כי אין לי כל סיבה לחשוש כאשר חברה כמו איוונטים עומדת מאחורי כל הפסטיבל ומהווה את הגב הכלכלי שלו. כך הרגיע אותי עמי בהתחייבותו המפורשת..."
בחקירתו הנגדית לא שב וטען מר זקס כי עמי אמר באותה פגישה שהוא ערב אלא השתמש בתיאור שונה (עמוד 67 שורות 21 – 25):
"הוא דיבר על גב כלכלי, "אני נמצא כאן" "אני הגב הכלכלי של האירוע" אנחנו הבענו מורת רוח מזה שההתנהלות הכספית לא הייתה נכונה.... הוא הבהיר מעבר לכל ספק שהוא נמצא...אני מכיר את השם שלו. הוא הרגיע אותנו."
בהמשך, כאשר נדרש שוב לתאר את אמירותיו של עמי בישיבה חזר על דבריו (עמוד 68 שורות 17 – 23):
"באיזה שהוא שלב בפגישה עמי נעמד, היינו אולי חמישה או שישה נוכחים. הוא נעמד ואמר "אני הגב הכלכלי באירוע הזה". אנחנו הבענו דאגה למה לא הביאו לנו את הצ'קים של התשלום הדחוי. ... באיזה שהוא שלב, לא אני אישית אלא ספקים אחרים איימו בשביתה איטלקית עד שלא ישלמו להם... הוא יצר את הביטחון שלנו שאנחנו יודעים שיש גב... הוא נתן לנו את הביטחון להמשיך לעבוד. גם לגיא מימון הוא נתן ביטחון."
כאשר עומת עם כך שלמרות דבריו בסופו של יום אין לו כל מסמך בכתב או ערבות של עמי או איוונטים, השיב "לא, למעט הסכם ג'נטלמני שנסגר בלחיצת יד" (עמוד 67 שורות 30 – 31).
59. עד נוסף בנושא זה היה מר שאדי איוב, שותף בחברת האבטחה "התאמה, השמה ומידע" שאינה אחד מן התובעים ונתנה את שירותיה באירוע, שטען בחקירתו הנגדית (עמוד 69 שורות 2 – 9):
"סוכם לפני האירוע לקבל מקדמה שהתקבלה מאינוונטים על סך 100 אלף ₪. הייתי אמור לפני תחילת האירוע לקבל את יתרת התשלום, הגעתי שעה לפני האירוע עצמו ועוד לא קיבלנו את הצ'קים אז פניתי למשטרה שלא יפתחו את השערים עד שאקבל תשלום. הפנו אותי לעמי שישב בקופות. הוא הוציא שני פנקסי צ'קים, אחד של מרנג'ה והשני של ערן אריאלי עצמו. התחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר ועמי אמר לי לא לדאוג ושהוא עומד אחרי ההפקה הזו, שכל הכסף עובר דרכו. אני מכיר את עמי שנים, את אינוונטים גם. הוא רשם את הצ'ק של ערן בכתב יד שלו, את הסכום ולפקודתי, לגבי החתימה אני לא זוכר."
כאשר נשאל מדוע עמי אמר לו להיות רגוע, השיב (עמוד 69 שורה 20): "כי כל הכסף הועבר לאינוונטים, זה גוף עוצמתי ובגב של ערן."
60. העד ניר לזר, בעליה של התובעת 1 טען בתצהירו כי מגעיו עובר לפסטיבל ואף במהלכו היו מול עובדי ההפקה מר אילן גוזל והילה ברודר. עם זאת בחקירתו טען לראשונה לפגישה עם עמי בשטח הפסטיבל (עמוד 10 שורות 11 – 15):
"פיינשטיין סובב בשטח, אני כאיש מחשבים הסתובבתי המון בין המקומות והגעתי גם לדוכן הכרטיסים בכניסה, וגם שם אני אישית ראיתי את עמי פיינשטיין ופגשתי אותו....דיברנו, והוא אמר שהוא הגב הכלכלי של כל האירוע הזה".
עם זאת כאשר נשאל כיצד פגישה זו לא מתוארת בתצהירו לא היתה לו תשובה (עמוד 10 שורות 23 – 24).
61. עדותו של הנתבע 2 ערן אריאלי, מפיק האירוע תומכת בגרסת התובעים. לטענתו של ערן, עובר למועד הירידה לשטח הפסטיבל עמי התגאה מאוד בפרוייקט והיותו הגוף המממן שלו ודאג אף להשמיע זאת רבות (עמוד 38 שורות 32 – 33; עמוד 39 שורות 1 -2).
לטענתו, בהתבטאויותיו של עמי בסיטואציה זו נכחו לא מעט מן הספקים ועובדי ההפקה ששמעו את הדברים (עמוד 42 שורות 22 – 26):
"חשוב לי להבהיר שכן עמי פטפט את עצמו לדעת, סיפר סיפורים לכל העולם שהוא מממן את הפסטיבל... שמבחינתי אני רואה את הסיפורים האלה כאישרור על מסגרת האשראי. בחלק מהפגישות שאמרתי, נכחו לא מעט מהספקים ...ומהעובדים שלי. לא מן הנמנע שהם שמעו את אותם דברים שנאמרו באופן חופשי."
לדבריו, לאחר ביטול השתתפותה בפסטיבל של הזמרת לנה דל ריי המצב השתנה (עמוד 39 שורות 11 – 14): "יש את נקודת המפנה יומיים לפני הפסטיבל שם נודע לנו כי הזמרת לנה דל ריי ביטלה את השתתפותה בפסטיבל, .... שכולנו קיבלנו בומבה, כלי תקשורת הגיעו לשם, כאוס שלם, בשלב הזה, יש את גיא מימון שדיבר איתי באופן מאוד ברור למה הוא רוצה להיפגש עם איוונטים בשביל לאשרר את ההבטחה. "
ערן טען כי אמנם מעולם לא סיכם עם עמי כי עמי ישלם לספקים או יהיה ערב להתחייבויות כלפיהם, ומעולם לא שמע את עמי בסיטואציות בהן נכח אומר כי הוא יהיה ערב, אולם הרושם של דבריו היה כזה (עמוד 46 שורות 21 – 24):
"אני מעולם לא סיכמתי עם עמי אתה משלם לצד ג'. יחד עם זאת, עמי כן דיבר וכן פטפט וכן הציע לאותם ספקים שלא נדבר על אלו כמו שדמי וכמו מימון שהתנהלה ביניהם שיחה כאילו הוא ערב. אני מעולם לא ביקשתי ממנו לערוב, לתת איזשהו התחייבות כזו או אחרת אבל ספקים קיבלו ממנו את הרושם הזה."
62. טענתו של ערן כי דבריו של עמי חלחלו למטה גם לעובדיו אומתה בחקירתה של העדה הילה ברודר, שהיתה אחת מאנשי הקשר לספקים (עמוד 90 שורות 18 – 21):
"באחד הימים לפני הפרויקט, לא זוכרת מתי, הייתה אווירה, משהו לא זרם אנרגטית, במקרה אני ואיתמר נכנסנו למתחם ופגשנו את עמי מאינוונטים, את ערן כמעט לא ראיתי בפרויקט, והצגנו את החששות שלנו, מה שנאמר זה שעל כל שקל של ערן הם יתנו שקל ושיהיה בסדר. זה מה שעמי אמר."
לטענתה, את ההבהרה בדבר היותה של איוונטים הגב הכלכלי קיבלה מאילן גוזל (עמוד 90 שורות 32 – 34); והיא לא שללה את האפשרות שאת המידע היא העבירה בתורה לספקים (עמוד 91 שורות 4 - 6).
63. בסעיף 15 לתצהירו טוען עמי כי נוכח היקפו של הפסטיבל "נדרשה נוכחות רבה מצדי וצד גורמים נוספים מטעם אוונטים כמו סמנכ''ל הכספים שלה...וזאת על מנת לוודא שכל שהשירותים שנדרשה אוונטיים לספק לטובת הצלחת הפסטיבל – יסופקו בצורה הטובה ביותר". עמי חזר בתצהירו מספר פעמים על כך שלא אמר מעולם שהוא ערב לתשלום לספקים, מעולם לא אמר שהוא הגב הכלכלי של הפסטיבל ומעולם לא אמר שהוא עומד מאחורי הפסטיבל. כמו כן טען כי אינו מכיר את הספקים ולא נפגש עמם למעט מר מימון עמו נפגש לפני הפסטיבל.
גרסתו לא שכנעה אותי לאחר שנחקר עליה בחקירתו הנגדית.
64. בחקירתו הנגדית טען עמי כי מעולם לא שכנע את הספקים לתת את שירותיהם כאשר איוונטים תוודא כי יקבלו את שכרם (עמוד 99 שורות 13 - 20):
"את טוענת אני מגיע יומיים וערך מתחנן אלי כולל ציטוטים, זה לא נכון, גם לא ראיתי זאת בכתב התביעה. לא היה. שנית, את טוענת שהכרחתי את ההפקה לעשות פסטיבל, לא היה, שקר. את טוענת שאמרתי לספקים עלות ולהקים – לא היה". עמי טען אף כי אין לו זכות להתחייב (עמוד 100 שורות 27 – 29):
"אני לא התחייבתי לאף אדם, אין לי זכות חתימה להתחייב. אני עובד בחברה בורסאית ואין לי היכולת או הזכות להתחייב. לא אכנס לפינות שלא אוכל לצאת מהם. מעולם לא התחייבתי , אני יודע להעביר את הכספים של המפיק, אני יכול לומר שאעביר מהמפיק על פי הנחיה שלו".
65. ביחס לפגישתו עם הספקים עובר לפסטיבל הודה עמי, בניגוד לאמור בתצהירו כי נפגש עם לפחות ארבעה מהם לפני הפסטיבל (עמוד 105 שורות 30 – 34); וניסה לתקן את האמור בתצהירו כי אינו מכיר כלל את התובעים, בכך שאמר בתחילה שאמירתו זו היתה נכונה ליום התביעה; אולם לאחר שהובהר לו שתצהירו נחתם לאחר הגשת התביעה ניסה לשנות גרסתו שוב באומרו שהתכוון בתצהירו כי אמירה זה נכונה ל"עד לפסטיבל" והסכים לבסוף להודות כי האמור בתצהירו "לא מדוייק" (עמוד 106 שורות 3 – 10).
66. ספציפית בפגישה עם גיא מימון טען כי "לא התחייבתי ולא לקחתי שום ערבות לשום דבר, אין לי סמכות לזה, אני לא חלק מההסכם ... לא הפרתי שום דבר כי לא התחייבתי לשום דבר" (עמוד 108 שורות 26 – 29). ביחס לנטען על ידי שאדי איוב בנוגע להעברת השיק על ידו הכחיש זאת וטען כי עו''ד גרף הוא שנתן את השיקים לשאדי (עמוד 109 שורות 9 – 12).
67. מיקי בישיץ טען בסעיף 17 לתצהירו כי נכח עם עמי בפגישות הכנה בשטח הפסטיבל בחודש 9/2018. לטענתו בסעיף 18 לתצהירו "בשום פגישה לא נאמר על ידי עמי או על ידי כי אוונטים תהיה ערבה לחובותיהם של נרנג'ה וערן כלפי מי מספקי הפסטיבל ואוונטים לא לקחה על עצמה כל אחריות לשאת בחובות אלו."
בחקירתו הנגדית טען כי לא היה בסיור המקדים שערך עמי בשטח, בסתירה לעדותו של עמי כי מר בישיץ אכן נכח שם (עמוד 108 שורות 27 – 28) ולא היה לו הסבר לסתירה זו (עמוד 110 שורות 19 – 24).
עוד בחקירתו הנגדית סטה מן ההכחשה הגורפת בתצהירו ולא שלל את טענת התובעים כי נאמר להם כי איוונטים משמשת כגב כלכלי (עמוד 116 שורות 20 – 22):
"אני לא זוכר את הנוסח המדוייק, אבל איוונטים יכול להתפרש כגב כלכלי. אני אמון על הכסף והכסף יהיה אצלי ואני אמור לתת אותו לאחרים. לכן טבעי שיזהו אותי כמונח שנקרא גב כלכלי. "
כן סטה מן ההכחשה הגורפת בתצהירו בנוגע להבטחות שנתנו הוא ועמי לספקים וטען כי לאור פניות הספקים אליהם הובהר כי הכסף ישולם תוך הסתייגות (עמוד 115 שורות 32 – 33):
"זה נאמר בהתאם למכירות של הפסטיבל, שהוא לא יודע כמו שאני לא יודע, אנו חיים באותה אי וודאות. אין פה הבטחה."
68. כפי שציינתי, חלק מן העדים שזומנו מצויים בקשרי עבודה עם אוונטים וניכר היה כי עובדה זו השפיעה על תוכן עדותם.
69. אחד מעדים אל הוא איתמר בר שביט שהיה המפיק הטכני בפסטיבל ואישר כי יש לו פרוייקטים משותפים עם אוונטים והוא עובד עימם יומיומית (עמוד 70 שורות 32 – 33). ניכר כי עד זה ניסה בכל דרך לצמצם את נגיעתו לפסטיבל ובמקביל אף לצמצם עת מעורבותו של עמי באופן שהיה מלאכותי ולא משכנע שעה שכלל העדים העידו אחרת. כך, שלל את הטענה שעמי התבטא כלפי הספקים באופן לא משתמע לשני פנים שאוונטים ועמי עומדים מאחורי הפסטיבל ולכן כספם ישולם (עמוד 72 שורות 22 – 32). כמו כן טען כי ראה את עמי בזירת האירוע פעם אחת בלבד יומיים לפני הפסטיבל, עם עו''ד גרף למרות שעמי עצמו אישר מספר פעמים שנכח בשטח רבות (עמוד 76 שורות 3 – 5). עוד דאג משיקוליו להרחיק את עמי מפגישת ההתנעה שהתקיימה חודשים עובר לפסטיבל וטען כי עמי לא נכח בה למרות שעמי עצמו אישר כי השתתף בה (עמוד 74 שורות 33 – 36). ואף טען כי תצהירי התובעים נעשו בחברותא ו"אני יודע מה עשו" (עמוד 76 שורות 23 – 24).
עד זה הותיר רושם שלילי ואף שהשיב בשלילה אם תוכן עדותו נעשה מתוך חשש לפרנסתו, איני מאמין לו (עמוד 74 שורות 23 – 24).
70. גם עדותו של עו''ד יהודה גרף שניסה באופן בולט שלא לערב עצמו בסכסוך למרות שהיה בליבת העניינים ביצגו את נרנג'ה, לא הניחה את דעתי. יותר מדי פעמים בעדותו טען כי אינו זוכר אירועים ואמירות, וזאת באופן מטריד. כך, לא זכר את הדברים שנאמרו על ידי עמי במהלך המו''מ עם גיא מימון בפגישת ההתנעה בה נכח במהלכה חתמו גיא מימון ונרנג'ה על חוזה אותו הכין (עמוד 81 שרוות 17 – 18); לא זכר שגיא מימון טען להתחייבות של עמי שאיוונטים תשלם לו את המגיע לו על פי ההסכם (עמוד 81 שורות 22 – 24); לא זכר את הפגישה עם שי מור במהלכה הורו לו להעביר את כספי הסליקה לאיוונטים (עמוד 82 שורות 3 – 12); לא זכר שנתן לשי מור שיק על מלוא תמורת עבודתו בפסטיבל (עמוד 82 שורות 22 – 23). יחד עם זאת זכרונו של עו''ד גרף היה חד דיו כדי לזכור חד משמעית כי לא התבטא בפני אף אחד כי אוונטים הם אלו שישלמו את כספי הספקים ואף עמי לא התבטא כך (עמוד 83 שורות 11 – 12; עמוד 85 שורות 18 – 19). כאמור, גם עדות זו לא שכנעה אותי.
מר גרף תיאר את התהגותו של גיא מימון באופן התומך בטענה כי דרש בתקיפות בטוחות לביצוע התשלום עבור השכרת שטח הפסטיבל (עמוד שורות 15 – 18):
"מה שאני כן זוכר זה ההתלהמות של גיא מימון, התלהמות מולי. לכל אורך הדרך גיא מימון התנהל כאחד ששולט בשטח על כל המשתמע, לכן גם במהלך המו"מ ובמהלך הפגישה שהייתה בשטח זו הייתה ההתנהגות שלו. בריון. אני לא זוכר את הדברים שנאמרו אבל נאמרו דברים בקול רם."
במהלך עדותו סיפק יהודה גרף את הפרטים בנוגע לביטול השתתפותה של הזמרת רנה דל ריי אשר כפי הנראה גרם להפסדים הכבדים של הפסטיבל מאחר והחוזה עמה לא נחתם ולא ניתן היה להיפרע ממנה דרכו (עמוד 83 שורות 30 – 35):
"היא נכנסה אומן אחרון. הם פנו אלינו, הסוכנות פנתה למרנג'ה, הם ראו מי האומנים ואמרו שהם רוצים להצטרף, זה היה כשלושה שבועות לפני הפסטיבל..... הם שולחים הסכם אלינו, אני בדרך כלל משנה את כל נושא הביטולים, כמו נושא פוליטי.... היה פה דין ודברים ביני ובין הסוכן, קשה מאוד, כי היא כבר ביטלה בעבר ואנחנו למודי ניסיון. למיטב זכרוני לא היה חוזה חתום על הסוכנות. היה נייר ראשוני."
71. העד מר עמוס בוקובזה שהוא מנכ''ל סינקופה, התובעת 11 שביקשה למחוק עצמה מהתביעה טען בעדותו כי החליט לחזור בו מן התביעה בלי קשר למגעים והבטחות מאיוונטים וזאת למרות שלאחרונה היתה לו עסקה למכירת ציוד בה היתה איוונטים מעורבת (עמוד 52 שורות 28 – 33); וככל שנותר ספק בנוגע לסיבה לבקשה למחיקתה מן התביעה פעל עמי על מנת לפוגגו: "סינקופה כספק ביקש להיות ספק במספר אירועים שאינוונטים עובדת בהם, הבהרנו לו שהוא לא יכול להיות ספק כשהוא תובע אותנו באותה עת")עמוד 109 שורות 27 – 28).
לטענת עמוס, ביקש לחתום על חוזה לאספקת שירותיו בפסטיבל מול איוונטים, עמי סירב לכך אולם הבטיח לעזור ולתמוך (עמוד 53 שורות 31 – 33; עמוד 54 שורה 1):
"שרציתי לקבל סוג של התחייבות, ביטחון, לכן העדפתי לחתום על חוזה מול משרד איוונטים ולא מול נרנג'ה כי מבחינתי כלכלית איוונטים הם גוף הרבה יותר חזק. עמי סירב לחתום, הוא אמר לי שהוא משרד הכרטיסים ולא חברת ההפקות ולכן הוא לא יחתום לי כי זה מנוגד לכללים בהם הם עובדים אבל יחד עם זאת הוא אמר לי ואמרתי את זה גם בדיון אצלו במשרד, שהוא יעזור לי ויתמוך ושאני יכול להיות בטוח שהכל יהיה בסדר".
לדבריו, עמי אמר לו "אתה יכול להיות בטוח אף אחד לא יתן לך ליפול" (עמוד 54 שורה 19). במאמר מוסגר, לטענת עמי הוא אמר לעמוס "אתה לא תיפול" (עמוד 100 שורה 19).
לטענת עמוס, דברים אלו של עמי הרגיעו אותו (עמוד 54 שורות 4 – 5): "סמכתי על עמי כי הוא גוף פיננסי מאוד חזק. אחד הגופים החזקים. זה חברה בורסאית שיש לה אבא ואמא באירופה. הייתי בטוח שאקבל את הכסף." עוד ציין עמוס כי הבנתו היתה "שההפסדים המשוערים בפסטיבל יהיו לא יותר מ- 2 מיליון ₪ וזה משהו שהוא (עמי) כמשרד כרטיסים יוכל לדאוג להמשיך את הפסטיבל קדימה" (עמוד 54 שורות 25 – 26). עם זאת הערכה זו התבדתה (עמוד 55 שורות 21 – 22): "בשיחות שהיו לי עם עמי כולם העריכו את הנזק הכספי בכ- 2 מיליון ₪, שכולם יכלו להתמודד איתו. הפסדים של 5 מיליון ₪ אף אחד לא יכול לקחת על עצמו."
וכאשר נפגש עם עמי בתום הפסטיבל וטען בפניו שהבטיח לו לדאוג לתשלום השיב לו עמי "התכוונתי שאם יקרה משהו אני אדאג לך לעבודה עתידית" (עמוד 54 שורה 21).
72. לדברי העד אילן גוזל שציין שהוא עובד איוונטים ואף הוכרז כעד עויין במהלך עדותו לאחר שהתרשמתי מעדות מגמתית לטובת איוונטים, התחייבויות עמי לספקים לא היו כערב (עמוד 65 שורות 6 – 7):" נאמר שהכספים נמצאים אצל איוונטים, במידה וישארו עודפים וארנג'ה לא ישלם, עמי יעביר את הכסף לספק. "
יחד עם זאת הודה מר גוזל כי הוא הגדיר את איוונטים בפני אחרים כגב כלכלי של הפסטיבל, "וזאת בהסתמך על כל השיחות המקדימות שהיו לי עם מארנג'ה ואיוונטים נאמר שאיווטים במידה ותהיה תקלה יתמכו בערן וארנג'ה במיליון וחצי עד שני מיליון שקלים בהתאם לתוכנית עסקית שתוגש על ידי ערן. " (עמוד 63 שורות 24 – 26).
73. לסיכום פן זה, לאור התרשמותי מן העדים ותוכן עדותם, הוכח במידה מספקת כי בניגוד לטענתו של עמי, הוא התחייב התחייבויות בפני הספקים (ובפני אחרים) שהוא הגב הכלכלי של הפסטיבל והתחייב כי ידאג לתשלום שכרם של הספקים. עם זאת לא הוכח כי עמי טען להיותו ערב לחיובי נרנג'ה.
התחייבויות אלו ניתנו עוד בשלבים המוקדמים עת החלה התנעת הפרוייקט כפי שתיאר מר מימון שעדותו התיישבה עם תיאוריו של ערן כאשר עמי נהג להתפאר בדבר היותו הגוף הכלכלי המממן את הפסטיבל. הן מר פינשטיין והן מר גרף זכרו את הפגישה עם מר מימון כפגישה לא נעימה והתרשמתי כי מר מימון וידא, בטרם חתם על חוזה בסדר גודל של מאות אלפי שקלים, עם חברה אלמונית מבחינתו, כי קיים מאחוריה "גב" כלכלי שיבצע את התשלום גם במקרה של פסטיבל הפסדי. כמו כן התבטאויותיו של עמי בשלבים אלו גובו על ידי גברת הילה ברודר, אילן גוזל ועמוס בוקובזה.
בנוסף, הובאו ראיות למכביר בנוגע למשמעות ביטול השתתפותה של הזמרת לנה דל ריי שהיתה האמן הבולט שהופיע בפסטיבל, דבר שעורר חששות כבדים הן בקרב המפיקים והן בקרב הספקים בנוגע לעתיד הפסטיבל. עובדה זו הביאה את הספקים לאיים כי לא יתנו שרותיהם אלא אם כן שכר זה יובטח להם.
היחיד שיכול היה לפוגג חשש זה היה עמי והתערבותו היתה מחוייבת המציאות. איני מקבל את הכחשתו כי לא הגיע ולא הוזעק למקום, שעה שמעורבותו הוכחה על ידי לא מעט עדים, בין אם על ידי התובעים ובין אחרים. לעמי היה אינטרס ברור להרגיע את הרוחות שכן ללא הספקים, היה הפסטיבל מתבטל, מה שהיה מביא להפסד כלכלי משמעותי ביותר. איוונטים, שהיתה, לדברי ב''כ בסיכומיה המשקיע העיקרי בפרוייקט ואף העניקה אשראי לנרנג'ה בגובה 1.5 – 2 מיליון ₪, היתה צפויה עקב ביטול הפסטיבל להפסדים כבדים, על ידי השבה לרוכשים את עלות הכרטיסים שמכרה בעלות של מיליוני שקלים ועלויות רבות נוספות.
נוכח אינטרס זה, נאלץ עמי להתבטא באופן שאינו משתמע לשני פנים כי הוא כמנכ''ל חברה גדולה ויציבה ידאג לתשלום שכרם של הספקים בהיותו הגב הכלכלי של הפרוייקט. איני מקבל את טענתו של מר בישיץ לפיה האמירה של עמי סוייגה בכך ששכר הספקים ישולם בהתאם למכירות (עמוד 115 שורות 32 – 33). מעבר לכך שכל העדויות אינן מצביעות על אמירה מסוייגת שכזו, היא אף אינה הגיונית. ברור כי לו היה אומר כך עמי לספקים ערב ביטול השתתפותה של הזמרת לנה דל ריי שהביא לחשש שכספם לא ישולם עקב פסטיבל הפסדי, הם היו אורזים את ציודם מיד ועוזבים את הפרוייקט עוד באותו הערב בהיעדר ודאות שיקבלו את שכרם.
74. השאלה הנשאלת האם התחייבויות אלו מקנות לספקים, ששכרם לא שולם בסופו של יום, עילת תביעה כנגד אוונטים.
הפן המשפטי
75. בסיכומיהם, זנחו התובעים את הטענה שנטענה בכתב התביעה לפיה אוונטים מחוייבת לתשלום לספקים מכח היותה ערבה לחיוביו של ערן, ולא בכדי. טענה זו לא הוכחה, כפי שקבעתי ועל כן איני עומד להתעמק בטענות אוונטים בנוגע לתנאים הנדרשים לשם הכרה בערבות מכח אמירות בע''פ.
76. עוד טוענים התובעים בסיכומיהם כי איוונטים מחויבת לשלם לספקים את חלקה מתוקף היותה מפיקת האירוע. כפי שציינתי, טענה זו מהווה הרחבת חזית והיא אף לא נכונה עובדתית ועל כן דינה להדחות.
77. טענה נוספת המועלית על ידם היא כי איוונטים מחויבת לשלם לספקים את חובם מכח היותה הגורם ששילם לחלק מן הספקים את המקדמות טרם האירוע ומסתמכת על פס''ד ת"ת 6708-12-08 פלאפון תקשורת בע''מ נ' דרק זינובי שם נקבע כי אב המסכים לשלם את חיובי בנו מחשבונו אינו יכול להשמע בטענה כי אינו מחוייב לשאת בתשלום מלוא חובו של הבן. בפס''ד זה לא התערבו ערכאות הערעור בבית המשפט המחוזי והעליון (רע''א 5536/09).
עם זאת, כפי שציינו הנתבעים פסק דין זה יש לאבחן מענייננו; שכן, באותו עניין הסכים האב בכתב כי חובות בנו ישולמו מחשבונו ועל כן אינו יכול להשמע כי לא הסכים לתשלום החוב. בענייננו המצב שונה בתכלית. אין כל מסמך בכתב או התחייבות אחרת המאשר שאוונטים מסכימה לתשלום חובו של ערן מחשבונה והספקים וערן מסכימים לכך. על כן, לא קיימת בענייננו המחאת חוב כמשמעותה בחוק המחאת חיובים. למעשה, ערן עצמו ציין כי הוא בעל החוב והוא לא המחה את חובו לעמי. בנוסף, הספקים לא הוציאו חשבונית עבור התשלום לאוונטים אלא לערן שהיה ונשאר בעל חובם.
78. על כן, העובדות נשוא הליך זה אינן תואמות את הטענות המשפטיות שמעלים התובעים בסיכומיהם.
העלאת טענה משפטית חדשה
79. בעת כתיבת פסק הדין התחוור לי כי קיימת התכנות משפטית אפשרית, לפיה התנהלותו של עמי, וזאת לאור קביעותיי העובדתיות שלעיל, מהווה מצג שווא רשלני על בסיס סעיף 35 לפקודת הנזיקין.
מאחר ומדובר בטענה משפטית שלא נטענה על ידי הצדדים, הודעתי להם על כך והוריתי על הגשת סיכומים משלימים בנקודה זו.
80. בסיכומיהם המשלימים טענו התובעים כי התקיימו כל יסודותיה של עוולה זו – מצג מפורש שלא היה מהימן או מבוסס שהביא להסתמכות התובעים ובסופו של דבר גרם להם לנזק משנותרו ללא הכסף שהובטח להם.
התובעים מתארים בסיכומיהם את כלל אמירותיהם של עמי, של מיקי ושל צוות ההפקה לפיה איוונטים תדאג לתשלום שכר הספקים במלואו. לטענת התובעים, עמי הכין את הקרקע למקרה בו לא תעמוד איוונטים בהתחייבותה ולכן הקפיד שלא לגבות התחייבויותיו במסמך בכתב והניח כי לאור מעמדו התובעים יסתמכו על התחייבותו ויספקו את שירותיהם תוך שהם סמוכים ובטוחים כי שכרם ישולם. לבסוף לא שולמה להם התמורה. מסכת זו, לטענת התובעים הולמת את עוולת מצג השווא הרשלני.
81. לטענת אוונטים, אין המקרה שבפנינו מתאים לדיון בשאלה משפטית שלא הועלתה על ידי מי מן הצדדים הן משום שהתובעים לא טענו אותה לאורך ההליך בכתב התביעה, ובכתבי בית הדין מטעמם; והן משום שלא מדובר בענייננו באינטרס ציבורי לדון בשאלה זו לאור זהות המחלוקת וכאשר המקרים בהם בית המשפט עושה שימוש בסמכותו הם חריגים.
לגופה של עוולת מצג השווא הרשלני טוענת אוונטים כי טענת התובעים לפיה נוצר בפניהם מצג שאוונטים עומדת מאחורי הפסטיבל היא גרסה כבושה שסותרת את כתב התביעה. מרבית התובעים כלל אינם טוענים למצג של אוונטים אלא לכל היותר של צד שלישי שאינו קשור למצג. בנוסף אף לא אחד מן התובעים טוען ששינה את מצבו לרעה בעקבות ההסתמכות על המצג, כאשר כלל התובעים טוענים כי היה להם הסכם עם נרנג'ה. כמו כן הם מפנים ספציפית לעדותו של כל אחד מן התובעים על מנת להוכיח כי לא היה מצג של אוונטים כלפיהם. יתרה מזאת, בכתב התביעה נתבעים פיצויי ציפייה בעוד שהסעד בגין מצג שווא רשלני הוא פיצויי הסתמכות שלא נתבעו על ידי התובעים וממילא לא הוכחו.
82. בית המשפט מוסמך לדון בסוגיה משפטית שלא נטענה על ידי הצדדים במקרים חריגים וזאת כאשר היסודות העובדתיים הדרושים לשם כך מצויים בכתבי הטענות בע''א 4839/92 יוסף גנז נ' מרדכי כץ פ''ד מח(4) 749:
"... זכאי תובע לסעד המבוקש על-ידו אם העובדות שבכתב התביעה מגלות עילה משפטית המוכרת על-ידי הדין – ואין נפקא מינה מהי אותה עילה משפטית, ואיזו היא, או אם אותה עילה נטענה במלים מפורשות על-ידי התובע או לאו. לשון אחרת: אם התובע מבקש סעד פלוני על סמך נימוק משפטי מסויים ובית-המשפט מוצא את תביעתו צודקת, לאור אותן העובדות הכלולות בכתב התביעה, אך מנימוק משפטי אחר רשאי הוא לקבל את התביעה, ואין זה בבחינת פסיקה על יסוד עילה אחרת"
יחד עם זאת, בע''א 536/89 פז חברת נפט בע"מ נ' לויטין, פ"ד מו(3) 617, 625 (1992) הובהר כי מדובר בצעד חריג:
"אפילו נאמר, כי אין בית המשפט מנוע מלהיזקק לקונסטרוקציה משפטית, שלא הועלתה בטיעוני הצדדים, הרי ברור שיש להתייחס לכך כאל צעד חריג, שבית המשפט יבחר בו רק במקרים מיוחדים, כאשר דרישות הצדק מחייבות זאת".
במסגרת אותם "שיקולי צדק" נכללים בין היתר מקרים בהם :
"מדובר בסוגיה "שחותם הציבור מוטבע בה", כגון אי-חוקיות, או כאשר קיימים פערי כוחות מובהקים בין הצדדים (בן-נון וחבקין, בעמ' 338)."
(רע"א 2401/21 סאמי ג'אעוני נ' נחלת שמעון בע"מ (נבו 01.03.2022)
בכל מקרה, על בית המשפט להתייחס לעילה משפטית חדשה שהעלה כאשר בדק:
"האם העובדות המקימות את העילה המשפטית, אשר ניתן לדעתו להיזקק לה, אכן נטענו במפורש בכתב התביעה, ולא רק ניתן להסיקן במשתמע ממה שנאמר על-ידי הצדדים או העדים במהלך המשפט."
(ע''א 4839/92 הנ''ל)
83. לאור הפסיקה שצוינה לעיל אתייחס לשתי הנקודות הנדרשות לשם העלאת ודיון בית המשפט בעילה משפטית אשר לא נטענה על ידי הצדדים.
84. ראשית, העובדות הנטענות בכתב התביעה וכתבי הטענות מקימות עוולת מצג שווא רשלני באופן ברור.
לעניין המצג נטען בסעיף 13 לכתב התביעה:
"מר עמי פינשטיין מנהל הנתבעת 3 התחייב בפני התובעים כי הנתבעת 3 תהיה ערבה ואחראית לביצוע מלוא התשלום כנ''ל כפי שסוכם עם התובעים...למעשה, כלפי חלק מן התובעים התחייב עמי באופן אישי כי הנתבעת 3 תפעל לביצוע מלוא התשלום עבורם...". כך נטען גם בסעיף 55 לכתב התביעה.
לעניין ההסתמכות של התובעים על דבריו של עמי והקשר הסיבתי בין ההסתמכות למתן השירות על ידם נאמר בסעיף 14 לכתב התביעה:
"כך הביא עמי את התובעים לבטוח בו, ולגרום להם להיות סמוכים ובטוחים כי התשלום המגיע להם בעבור השירותים אותם סיפקו בפסטיבל ישולם להם במלואו בוודאות ע''י מי מהנתבעים...ועל סמך התחייבות זו הסכימו התובעים ליתן את מלוא השירותים שהתחייבו להם."
וראה גם סעיפים 17, 54 ו – 55, 58 – 60 לכתב התביעה.
למעשה, התובעים אף נוקבים בשמה של העוולה באופן מפורש בסעיף 18 לכתב התביעה:
"בהתחייבויותיו כנ''ל של עמי כלפי התובעים, יצר עמי כלפיהם מצג (אשר התברר בדיעבד כמצג שווא) לפיו התשלום עבורם מובטח נוכח ההתחייבות כי הנתבעת 3 תישא במלוא התשלום עבור השירותים אשר הוזמנו מהם..."
בתצהיריהם של התובעים מתוארות הבטחות אלו וההסתמכות עליהן לרבות הקשר הסיבתי בין האמירות לבין אספקת השירות על ידי התובעים, באופן מפורט כפי שכבר צויין וכפי שיתואר בהמשך.
85. לעניין שיקולי הצדק, התרשמתי כי אלו חלים בענייננו שעה שהצדדים אינם שווים וקיימים פערי כוחות מובנים ברורים ביניהם. דומה כי אין חולק כי כוחה הכלכלי של אוונטים שהנה חברה בורסאית כדבריו של עמי ואחת מן החברות הגדולות והמובילות אם לא המובילה שבהן בשוק הבידור המקומי, רב משמעותית מכוחם של התובעים שהנם ספקים ובעלי חברות קטנות הנותנות שירות לאוונטים ותלויות בה לפרנסתם.
כמו כן, נגישותה של אוונטים למידע ולמערכת החוזית נשוא הפסטיבל הנה מוחלטת ועולה עשרות מונים על זו של התובעים הממודרים מהיבט זה; וממילא לא ידעו מהי מערכת היחסים החוזית האמיתית בין עמי לערן ונרנג'ה וגובה האשראי שהעניק לו עמי כנטען וכן לא ראו את ההסכם ביניהם. עוד יש לציין כי אוונטים ניצלה את שליטתה במידע תוך שהסתירה וממשיכה להסתיר את נספחי החוזה בינה לבין ערן ואת הסכמי החסויות שחתמו היא או נרנג'ה.
בנוסף יש להפנות להשפעתם השלילית של אוונטים ועמי, שעמד על נוכחותו באולם, על חלק מן העדים באופן שלהתרשמותי הביאה להטיית עדותם.
על כן, פערי כוחות אלו והנימוקים הנוספים שתוארו מהווים שיקולי צדק מספקים לשם העלאת הטענה המשפטית שלא נטענה על ידי הצדדים.
מצג שווא רשלני
86. בע"א 3824/13 SF Wing Overseas Real Estate Investments Ltd נ' אמנון יניב ו-7 אח' (נבו 01.03.2016) הוגדר אופן מצג השווא הרשלני:
"מצג שווא יכול וייעשה באופן אקטיבי על ידי הצגת נתונים מטעים או בלתי מדוייקים ובאופן פסיבי על ידי אי הצגת נתונים חיוניים. לצד ההכרה במצג שווא כאחת הקטיגוריות של חוסר תום לב בדיני החוזים, ניתן לסווגו גם כעוולה נזיקית במסגרת עוולת התרמית ועוולת הרשלנות".
בע"א 3824/13 הנ''ל נמנו חמשת התנאים המצטברים לתחולת העוולה:
"הוצג מצג עובדתי; המצג לא מהימן; המציג היה צריך לצפות הסתמכות של הצד השני על המצג; המציג היה יכול לצפות כי ייגרם נזק; הצד השני הסתמך בפועל על ההיצג"
בע"א 7440/19 חברת אמבלייז בע"מ נ' Double U Trading Fund Inc (27/4/21), ס' 18 נקבעו ההתאמות הפרטיקולריות של סוג עוולה ספציפי זה לעוולת הרשלנות:
"בדומה לכל בחינה אחרת של רכיבי עוולת הרשלנות, גם לצורך הטלת אחריות בגין מצג שווא רשלני יש לבחון האם בנסיבותיו המיוחדות של המקרה חב המתרשל חובת זהירות כלפי הנפגע. המבחן לקיומה של חובת הזהירות, כפי שנקבע בפסיקה, הוא "מבחן החזות מראש של האדם הסביר בדבר התוצאה המזיקה, כלומר, מבחן הצפיות" (ע"פ 186/80 יערי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 769, 776 (1980)). על פי מבחן זה, נדרש להוכיח כי הגורם שמסר את המידע צריך היה לצפות שמקבל המידע יסתמך עליו ויפעל על פיו (עניין בנק דיסקונט, שם).
זאת ועוד, אחריות בגין מצג שווא רשלני במסגרת עוולת הרשלנות תקום כאשר התובע הסתמך על המצג הרשלני באופן סביר, ועקב כך נגרם לו נזק ...
...
ליסוד הקשר הסיבתי שבין מצג השווא לבין הנזק שני היבטים: עובדתי ומשפטי. קשר סיבתי עובדתי משמעו כי מצג השווא הוא "סיבה בלעדיה אין" לנזק שנוצר לניזוק, ואלמלא המצג הרשלני הנזק היה נמנע (ע"א 610/94 בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה, פ"ד נז(4) 289, 311 (2003)). בהיבט המשפטי, על הנזק להיות קשור סיבתית למצג השווא על-פי המבחנים המשפטיים שנקבעו בפסיקה: מבחן הצפיות; מבחן הסיכון; ומבחן השכל הישר (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982); ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לח(3) 1 (1984))."
באשר לקו הגבול בין עוולת התרמית לעוולת מצג השווא הרשלני נאמר בע"א 8737/00 שלפרד חברה לפיתוח ובניין בע"מ נ' ז'אק, פ"ד נו(4) 662:
"ככל שמדובר במצג שווא שהוא תרמית, על התובע להוכיח, שכבר בשלב ההתקשרות ידע המפר שהמצב העובדתי שונה מזה שהוא מציג לצד הנפגע, והמפר הציג לנפגע את המצג הכוזב על מנת שהנפגע יפעל על פיו. ככל שמדובר בבחינת יסודות עוולת הרשלנות, יש לבחון, האם הצד שהציג את המצג הפר חובת זהירות, שהיה חב בה כלפי הנפגע. בשתי הצורות בהם מתקיים מצג שווא, בין כמעשה תרמית ובין כמעשה רשלנות, נדרש התובע להוכיח, שהוא הסתמך על המצג הרשלני באופן סביר ועקב כך נגרם לו הנזק (רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, פיסקה 27 מפי כב' השופטת ט' שטרסברג כהן).
הפסיקה אף הכירה במצג שווא רשלני שעה שהמסתמך לא ידע על המצג מן הגורם המקורי שיצר אותו אלא באמצעות גורם ביניים (ע"א 5302/93 בנק מסד בע"מ נ' מרדכי לויט [16 עמ'], נא(4) 591 (1997)פסקה 11; וראה גם: ע"א 4842/05 גרניט הנדסה לתעשיה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (נבו 12.08.2007). ככל שעסקינן במידע שנמסר על ידי יוצר המצג עצמו ואף על ידי גורם ביניים ניתן לחלק את המסתמכים על המצג לקבוצות שונות כאשר ממילא כאשר לא יוכח מצג שווא רשלני מצד הגורם הישיר, ישליך הדבר על הקבוצות השונות (והשווה: ת"א (מחוזי חי') 889-03 בני פורת נ' מפעלי תחנות בע"מ (נבו 22.02.2009).
בע"א 5610/93 זלסקי ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ראשון לציון [פורסם בנבו] (7.4.1997) נדון אופי הפיצוי בגין התקיימות עילה זו ונקבע כי המדובר בפיצוי על פי עקרון העל של דיני הנזיקין, קרי עקרון השבת המצב לקדמותו:
"אמת המידה שאומצה לפיצוי בגין מצג שווא רשלני מתמקדת בפיצוי הניזוק, באופן שהוא יועמד במקום שהיה בו אלמלא נעשה כלפיו מצג השווא הרשלני. אמת מידה זו אינה מגנה על מלוא אינטרס הציפיות של הנפגע. היא אינה באה להעמיד אותו במקום שהיה בו לו היה המצג אמיתי. היא מתמקדת בהגנה על אינטרס ההסתמכות".
מן הכלל אל הפרט;
חובת הזהירות
87. בכל הנוגע לחובת זהירות מושגית בין איוונטים לתובעים שהיו ספקי האירוע, קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על פי השאלה האם מבחינה נורמטיבית יש לקבוע כי סוג מסויים של מזיקים חב חובת זהירות כלפי סוג מסויים של ניזוקים.
לאור מעמדה המרכזי של אוונטים כמי שאישרה ואפשרה מימון של הפסטיבל ממקורותיה באמצעות אשראי שהעניקה לנרנג'ה, ועל כן היתה בעלת השליטה על הזרמת כספים אלו, בין היתר לספקים, מן הראוי להכיר בחובת זהירות זו (וראה רע"פ 8310/05 רועי שוורץ נ' מדינת ישראל (נבו 07.02.2006) לעניין היותו של המזיק חלק מן "הגרעין הקשה" של מארגני הפסטיבל).
88. בכל הנוגע לחובת הזהירות הקונקרטית נדרש להוכיח כי הגורם שמסר את המידע צריך היה לצפות, מבחינה נורמטיבית, שמקבל המידע יסתמך עליו ויפעל על פיו. בענייננו, אמירותיו של עמי נאמרו הן בשלביו המוקדמים של הפסטיבל והן זמן קצר לפני תחילתו בו היה איום של הספקים שלא יתנו את שירותיהם לפסטיבל. אמירות אלו זכו למאזינים רבים, כפי שהתחוור. הספקים ראו באיוונטים כחברה גדולה ובעלת כח כלכלי רב כזו שתוכל לספק להם את הבטחון הכלכלי שתמורת שירותיהם לפסטיבל יקבלו את השכר לו הם זכאים ולו התחייבו מפיקי האירוע. עמי מסר את אמירותיו מתוך כוונה שאלו ייקלטו ויענו על צורך זה על מנת להבטיח כי הספקים יספקו שירותיהם אלו. אדם, בפרט במעמדו של עמי, המפזר אמירות והבטחות כאלו ואחרות חב נורמטיבית לאמיתותן; וברור שהיה צריך לצפות כי הספקים אכן יפעלו ויסתמכו על דבריו.
מצג לא מהימן
89. אמירותיו של עמי אלו לא היו מבוססות; שכן, ממילא בשלביו המוקדמים של הפסטיבל לא ניתן היה לדעת בוודאות כי הוא יצליח כלכלית וכי "יהיה כסף בקופה"; ועם ביטול השתתפותה של הזמרת לנה דל ריי גם כן לא היה להפקה ולאיוונטים יכולת לדעת בוודאות כי הפסטיבל יהיה הפסדי, כפי שציין עמוס בוקובזה (עמוד 55 שורות 18 – 21):
" הדבר היחיד שאני יכול לומר לזכותם של מפיקי האירוע שהם היו תוך כדי פסטיבל, היום אני יודע את זה בדיעבד, והם לא באמת ידעו את גודל הביטולים. גם בשיחות שהיו לי עם עמי כולם העריכו את הנזק הכספי בכ- 2 מיליון ₪, שכולם יכלו להתמודד איתו. הפסדים של 5 מיליון ₪ אף אחד לא יכול לקחת על עצמו."
90. בכל מקרה, לאיוונטים לא היתה כוונה לממן את עלויות הספקים מכספה (אם כי ייתכן שלו ההפסדים לא היו עולים על 2 מיליון ₪ היתה איוונטים מממשת את האשראי שנתנה לנרנג'ה). על כן, התבטאויותיו של עמי לא היו מדוייקות ולא התבססו על מידע אמין. כאשר הבטיח לספקים שאוונטים תדאג לתשלום שכרם מטרתו היתה שהספקים יספקו את שירותיהם לפסטיבל ולא מעבר לכך.
הסתמכות התובעים על הבטחותיו של עמי
91. השאלה הנוספת שיש לבחון היא הסתמכות התובעים על דבריו של עמי והקשר הסבתי בין התבטאויות אלו לאספקת שירותיהם לפסטיבל.
92. בעניין זה אין המדובר במצב אחיד בין כלל התובעים. בעוד שישנם כאלו שהסתמכו על דבריו הישירים של עמי והתחייבויותיו כלפיהם; ישנם כאלו שהסתמכו על גורמי ביניים שתיווכו אמירות אלו לספקים (כאשר על פי הפסיקה כפי שצויין לעיל גם הסתמכות על גורם ביניים נכללת בגדר העוולה); וישנם כאלו אשר אמירות אלו כלל לא היו ידועות להם (וגם אם היו ידועות לא נטען על ידם כי הסתמכו על האמירות). על כן יש לבחון עניינו של כל תובע פרטנית.
93. התובעת מס' 1 – מר ניר לזר מנהלה של התובעת 1 שנתנה שירותי מחשוב ואנטרנט לפסטיבל, טען בתצהירו כי עובר לפסטיבל פנה אליו אילן גוזל. בהמשך קיים פגישה עם מספר אנשי הפקה בהם אילן גוזל, הילה ברודר ואיתמר בר שביט שלאחריה נתן הצעת מחיר שאושרה. הוא נתן שירותיו ושכרו לא שולם (סעיפים 6, 9 – 11, 14 – 15). אין כל אמירה בתצהירו כי הסתמך על התחייבויותיו של עמי או כי אלו נמסרו לו על ידי מי מאנשי ההפקה עימם נפגש.
בחקירתו אמנם טען כי נפגש עם עמי וזה התחייב בפניו לשלם את שכרו (עמוד 10 שורות 11 – 16), אולם טענה זו לא נטענה בתצהיר ומדובר לכל היותר בעדות כבושה שמשקלה מועט. כמו כן טען בחקירתו כי הוא בודק עובר למתן שירותיו מי הגב הכלכלי של האירוע (עמוד 10 שורות 6 – 10), אולם דברים אלו לא נטענו אף הם בתצהיר ובכל מקרה לא נאמר כי הסתמך על אמירותיו של עמי. על כן בעניינה של התובעת 1 לא ניתן להתרשם כי קיימת הסתמכות כלשהי על מצגיו של עמי.
94. התובעת מס' 2 – מר מיכאל מור מנהל התובעת מס' 2 שעוסקת בהקמת במות וגשרי תאורה, טען כי קיבל פניה כחודשים עובר לפסטיבל מאיתמר בר שביט לשם מתן שירותיו בפסטיבל ולאחר מכן התקיימה פגישה בדירתו של אילן גוזל בנוכחות הילה ברודר ושם סוכם המחיר עבור שירותי החברה (סעיפים 6 – 9 לתצהירו). בסעיף 10 לתצהירו טען כי במהלך הפגישה בירר מי משלם את עלות שירותי החברה ונאמר לו על ידי איתמר כי "הוא אחראי על כך שהחברה תקבל את מלוא התשלום" וכי אילן גוזל הוסיף ש"אין כל חשש, קבלת התמורה בעבור שירותי החברה בטוחה לחלוטין בפרט כאשר אוונטים עומדת מאחורי הפסטיבל ועוד הדגיש בפניי כי "קיים כסף בקופה". כמו כן טען מר מור כי קיבל מקדמה ו"היות והנתבעת 3 הינה חברה גדולה ויציב כלכלית יכולתי להיות רגוע ולהסתמך על כך שמלוא התשלום בעבור שירותיה של החברה בפסטיבל יועבר במלואו וכמוסכם" (סעיף 15 לתצהירו). עוד הוא טוען בסעיף 18 לתצהירו כי במהלך ההקמה בשטח כשבוע עובר לפסטיבל פגש בעמי פינשטיין שהוצג בפניו כמי שעומד מאחורי הפסטיבל ועמי אישר כי הוא זה שהעביר לחברה את המקדמה על כן היה לו ברור שאיוונטים היא "הגב הכלכלי של הפסטיבל ויכולתי לתת את שירותי החברה לפסטיבל תוך הסתמכות מוחלטת על הדברים הנ''ל אשר הביאו אותי להיות בטוח כי מלוא התשלום המגיע לחברה בגין שירותיה יועבר לה ע"י איוונטים".
בחקירתו הנגדית לא סטה בו מר מור מגרסתו (עמוד 17 שורות 12 – 15): "מי שניהל את הפסטיבל זה איתמר, הילה, חגי היה בחדר ואילן גוזל. הם ישבו איתי בחדר והם הבטיחו לי שהגב של האירוע הזה ניתן על ידי הנתבעת 3. נאמר לי שהנתבעת 3 תומכת, זה נאמר שלושה חודשים לפני הפסטיבל."
התרשמתי כי בעניינה של הנתבעת 3 קיימת הסתמכות הן על ידי גורם ביניים - אילן גוזל ואיתמר -שמסרו למר מור את דבריו המדוייקים של עמי לפיהם הוא משמש כגב כלכלי וידאג לביצוע התשלום; והן על ידי עמי בו פגש מר מור בשטח ודבר זה גם כן חיזק את בטחונו כי יוכל לתת את שירותי החברה בראש שקט וכך אכן נהג. על כן שוכנעתי כי בגין מצגי גורם ביניים ועמי עצמו שוכנע מר מור לתת את שירותי החברה לפסטיבל.
95. התובעת מס' 3 – מר דודי אלימלך מנהל התובעת 3 העוסקת בפתרונות תקשורת ובטחון טוען בסעיפים 6 – 7 לתצהירו כי כחודשיים טרם הפסטיבל פנה אליו איתמר בר שביט לשם קבלת שירותיו. לפיכך קיים סיור בשטח ונתן הצעת מחיר שאושרה. עוד טען כי כשבוע עובר לפסטיבל פנתה אליו הילה ברודר לשם העברת מקדמה וזו אכן הועברה (סעיף 9 לתצהירו) . לאחר הפסטיבל, שכרו לא שולם והוא הבין מספקים אחרים כי עמי התחייב לשלם את שכר הספקים (סעיפים 21 ו – 25). גם בחקירתו הנגדית לא טען כי הסכים לתת שירותיו לאירוע לאור הבטחותיו של עמי (עמוד 15 שורות 30 - 33). על כן, ברור כי בעניינה של התובעת 3 לא קיימת הסתמכות כלשהי על מצגיו של עמי.
96. התובעת מס' 4 – מר ניסים נתנוב מנהלה של התובעת 4 העוסקת בתחום השכרת אוהלים טוען בסעיפים 6 – 8, 10 לתצהירו כי כחודש עובר לפסטיבל יצרה עמו קשר הילה ברודר וביקשה לקבל הצעת מחיר לאספקת שירותי החברה. הצעת המחיר הסופית שלו אושרה וכחודש עובר למועד הפסטיבל הועברה אליו מקדמה. לטענתו מאחר וראה שההעברה היא מאיוונטים "היה ברור שהיא חברת ההפקה של הפסטיבל והגורם ממנו תקבל החברה את התשלום בעבור שירותיה בפסטיבל. היות ואני מכיר את הנתבעת 3 כחברה גדולה ואיתנה הייתי סמוך ובטוח ששעה שהיא חברת ההפקה בפסטיבל הרי שקבלת התשלום ממנה מובטחת ויכולתי לתת את שירותי החברה ללא כחש תוך הסתמכות על קבלת התשלום ממנה" (סעיף 11 לתצהירו). בחקירתו לא טען כי הסתמך על אמירותיו של עמי (עמוד 13 שורה 1) : "יש לי הוכחה שקיבלתי מהם כסף. מבחינתי הוא אמור לשלם לי את התמורה". על כן משלא הסתמך מר נתנוב על מצגיו של עמי ואף לא נחשף אליהם ישירות או על ידי גורם אחר לא ניתן לטעון כי קיימת הסתמכות מצדה של התובעת 4 על מצגי עמי שהביאה להשתתפותה בפסטיבל.
97. התובעת מס' 5 – מר עמית קורן מנהלה של התובעת 5 העוסקת בתחום השכרת ציוד לאירועים טוען בסעיפים 6 – 10 לתצהירו כי כשלושה שבועות עובר לפסטיבל יצר עימו איתמר בר שביט קשר לשם קבלת שירותי החברה. לטענתו, לאחר תיאום מול הלה ברודר ניתנה הצעת מחיר שאושרה על ידי המפיקים הטכניים ובטרם תחילת העבודה דרש לקבל מקדמה שהועברה לו.
לטענתו, שבועים עובר לקיומו של הפסטיבל בזמן שהחל את הקמת הציוד בשטח ביקש, לאחר עוד ועוד תוספות שהתבקשו על ידי הילה ואיתמר מאילן גוזל שיקים דחויים על מלוא התמורה וכי "המפיקים הטכניים וגוזל התחייבו בפניי כי אקבל את מלוא התמורה המוסכמת" (סעיף 12 לתצהירו). בחקירתו הנגדית טען מר קורן כי לא נפגש עם עמי או עם ערן אריאלי לפני הפסטיבל (עמוד 24 שורות 17 – 20). על כן, בעניינה של הנתבעת 5 לא הוכחה הסתמכות על מצגיו של עמי. ההתחייבות שקיבל לתשלום שכרו היתה מאילן גוזל והילה ברודר שהיו נציגי נרנג'ה ללא אזכור של אוונטים או התחייבותו של עמי לשמש כגב כלכלי ולשלם את כספי הספקים.
98. התובעת מס' 6 – מר עופר זקס, בעליה של הנתבעת 6 המספקת שירותים בתחום תשתיות המים טוען בסעיפים 6 – 12 לתצהירו כי כ – 4 חודשים עובר לפסטיבל פנו אליו איתמר בר שביט ואילן גוזל לשם קבלת שירותי החברה בפסטיבל. כחודשיים עובר לפסטיבל התקיים סיור ספקים בשטח הפסטיבל והמשיך המו''מ בין הצדדים בסופו הופקה הצעת מחיר שאושרה. אחד מהתנאים היה קבלת מקדמה וזו שולמה לבקשתו של מר זקס (סעיפים 12 – 14). נוכח העובדה שהתשלום היה באמצעות איוונטים הסיק כי אוונטים היא מפיקת האירוע והוא יכול היה להיות סמוך ובטוח ששכר עבודתו ישולם לו (סעיף 15).
לטענתו של מר זקס בסעיף 18 לתצהירו, בפגישה עם עמי וספקים נוספים עובר לפסטיבל "אני עצמי שוחחתי עמי באותו המעמד והבהרתי לו שהחברה לא תתחיל במתן שירותיה בפסטיבל עד שיועבר לה התשלום בהתאם למוסכם. עמי לחץ את ידי והתחייב בפניי שהוא ערב לתשלום ועוד המשיך וטען בפני כי אין לי כל סיבה לחשוש כאשר חברה כמו איוונטים עומדת מאחורי כל הפסטיבל ומהווה את הגב הכלכלי שלו. כך הרגיע אותי עמי בהתחייבותו המפורשת שהתשלום יעבור בוודאות לחברה ע''י איוונטים כך שהחברה יכולה לתת את שירותיה בפסטיבל ואני יכול להיות סמוך ובטוח, כך לדברי עמי, שאיוונטים תדאג כי מלוא התשלום המוסכם כנ''ל בעבור שירותיה ישולם לה על ידם."
בסעיף 19 לתצהירו, טען כי "היות ואני יודע שחברת איוונטים היא אכן חברה גדולה ויציבה כלכלית המתנהלת כבר שנים, ואף המקדמה כאמור שולמה על ידה, סמכתי והסתמכתי על התחייבותו הנ'ל של עמי כי גם שאר התשלום יועבר על ידי איוונטים כמתחייב וכמוסכם"
בחקירתו הנגדית טען מר זקס כי עמי באמירותיו הביא להסתמכותו על כך שהוא יכול לתת שירותיו ויקבל את שכרו (עמוד 67 שורות 21 – 25):
"הוא יצר את הביטחון שלנו שאנחנו יודעים שיש גב. מדובר באירוע גדול מאוד, אני אישית הייתי מושקע גם בהרבה עבודה והרבה כסף. הוא נתן לנו את הביטחון להמשיך לעבוד. גם לגיא מימון הוא נתן ביטחון."
על כן, בעניינה של התובעת 6 הוכחה הסתמכות של מנהלה על מצגיו הישירים של עמי וקיים קשר ברור בין מצגים אלו לבין החלטת התובעת 6 לספק את שירותיה לפסטיבל.
99. התובעת מס' 7 – מר שרון נחום בעליה ומנהלה של התובעת 7 העוסקת בתחום שירותי תפאורות ובדים לאירועים טוען בסעיפים 6 – 8 לתצהירו כי כחודש ימים עובר לפסטיבל פנתה אליו הילה ברודר לשם קבלת שירותי החברה לפסטיבל, ניתנה הצעת מחיר והיא אושרה. לטענתו בסעיף 10 לתצהירו שבועיים עובר לפסטיבל ביצע את מלוא עבודת החברה ואת ההתקנות הנדרשות ממנו במלואן. מעט לאחר מכן, כנטען בסעיף 11 לתצהירו ביום 23.8.18 הועברה אליו מקדמה על חשבון התשלום המלא ואז לטענתו בסעיף 12 "ביררתי עם הילה את נסיבות העברת תשלום המקדמה דווקא מהנתבעת 3 ולא מהנתבעת 1 אמרה לי הילה שהנתבעת 3 היא העומדת מאחורי הפקת הפסטיבל ומהווה לה גב כלכלי ולכן אחראית על כל נושא הכספים בפסיבל לרבות התשלום לספקים...
מכאן...הבנתי שאני יכול להיות סמוך ובטוח כי התשלום במלואו יועבר לחברה בעבור שירותיה בפסטיבל ע''י הנתבעת 3."
בחקירתו הנגדית טען כי (עמוד 13 שורות 27 – 30):
"עבדנו כל כך קשה חברה כל כך גדולה, אנחנו אנשים פשוטים שעובדים ונותנים את הנשמה, לא מכירים את הקודקודים, אוונטים תמיד רחפה שם, ידעתי שיש גב מסוים לסמוך עליו, לא הייתי נוסע מספר פעמים אם ידעתי שרק נרנג'ה שם. "
בעניינה של התובעת 7 לא שוכנעתי כי דבריו או התחייבויותיו של עמי, בין ישירות ובין אם באמצעות גורם ביניים (בענייננו הילה ברודר), גרמו להסתמכות מצידו של מר נחום שהביאה אותו להסכים לתת שירותיו לפסטיבל. הידיעה על דבריו של עמי לא הגיעה אליו ביוזמתו אלא דרך אגב משיחה עם הילה ברודר ולאחר שכבר קיבל מקדמה, הסכים לתת את שירותיו שבועיים קודם לכן ואף ביצע חלק ניכר מן ההזמנה.
100. התובעת 8 – גיורא דדיה, בעליה ומנהלה של התובעת 8 העוסקת במתן שירותים בתחום ההנדסה ובטיחות לאירועים המוניים, טוען בסעיפים 6 – 10 לתצהירו כי כשנה עובר לפסטיבל בחודש 12/2017 פנה אליו איתמר בר שביט לשם השתתפותו בפגישה בקיבוץ להבות הבשן שם אמור היה להתקיים הפסטיבל. בחודש 2/2018, כ – 7 חודשים עובר לפסטיבל הגיע לשטח לפגישת התנעה בה נכח בין היתר גם עמי.
בסעיף 10 לתצהירו הוא טוען כי "הבנתי ממספר ספקים שהגיעו לפגישה הנ"ל שעמי הודיע להם שאיוונטים עומדת מאחורי הפסטיבל ומהווה לה גב כלכלי כך שהספקים יקבלו את התשלום בעבור מתן שירותיהם בפסטיבל מאיוונטים. ברי כי הודעה זו לפיה התשלום לספקים ישולם ע''י איוונטים הביאה להסתמכות מוחלטת בעניין ותחושת ביטחון שביצוע התשלום לספקים נמצא בידיים טובות ולכן יועבר בהתאם למוסכם."
בחקירתו הנגדית טען (עמוד 14 שורות 21 – 23):
"כשאתה שומע דברים עם אנשים אמינים שאתה עובד איתם שנים, הלכתי בלי לחשוב והבנתי שההפקה היא גדולה, חברה מאוד גדולה שנותנת את החסות לאירוע הזה וזאת הסיבה שהמשכתי את ההתנהלות."
עוד טען (עמוד 15 שורות 8 – 9): "הגעתי לאירוע התבסס על אמון עם המפיקים שאני עובד איתם שנים, הם מעלו באמונם גם כן, ואם לא היתה חברת איוונטים מאחורי האירוע הזה לא הייתי לוקח חלק באירוע כזה."
על כן, גם בעניינה של התובעת 8 הוכחה הסתמכות של מנהלה לאור שיחות עם גורמי ביניים – ספקים אחרים שדיווחו לו על מצגי עמי המדוייקים ונראה כי קיים קשר ברור בין שיחות אלו והתרשמותו כי אכן איוונטים תשלם לו את שכרו לבין הסכמתו לתת את שירותי החברה.
101. התובעת 9 – מר רמי מצליח בעליה ומנהלה של התובעת 9 העוסקת בשירותי אספקת כ''א לאירועים טוען בסעיפים 6 – 10 לתצהירו כי כחודשיים עובר לפסטיבל, פנו אליו הילה ברודר ואיתמר בר שביט לשם קבלת שירותי התובעת 9 לפסטיבל. נשלחה הצעת מחיר והיא אושרה. לאחר הפסטיבל כשהתשלום לא הגיע, שוחח לטענתו בסעיף 20 לתצהירו עם הילה שמסרה לו שאיוונטים אמורה לשלם את שכרו ולטענתו בסעיף 21 לתצהירו "אציין כי אין זו הפעם הראשונה שהנתבעת 3 משלמת את כספי הספקים באירועים, כך שילמה לי באחד האירועים בעבור שירותים אותם סיפקתי שם. לפיכך ובהתאם לדבריה של הילה לפיהם איוונטים היא האמונה על תשלום הכספים לספקים הייתי רגוע והיה לי ברור שאיוונטים תעביר את התשלום."
מר מצליח לא נחקר על נקודה זו בחקירתו הנגדית. עם זאת, ברור כי אין בתצהיר כדי להביא להסתמכותו של מר מצליח על דבריה של הילה שנאמרו לאחר שכבר נתן את שירותיו; וכאשר אין כל אמירה מצידו כי נודע לו על דבריו של עמי מגורם כלשהו עובר לפסטיבל ואלו הביאו להחלטתו לתת את שירותי התובעת 9.
102. התובעת 10 – מר אלעד בר, מנהלה של התובעת 10 העוסקת בהשכרת ציוד לאירועים טוען בסעיפים 6 – 9 לתצהירו כי כחודש עובר לפסטיבל פנתה אליו הילה ברודר וביקשה לקבל הצעת מחיר לשירותי התובעת 10 לפסטיבל. לאחר מספר תיקונים אושרה הצעת המחיר. לטענתו, לאחר הפסטיבל לא קיבל את התמורה המגיעה לו.
בחקירתו הנגדית טען (עמוד 25 שורות 24 – 33):
"מתוך מה שאני הבנתי בשיחות תוך כדי, בסוף התנהלתי ביום יום מול הילה... בשיחות איתה הבנתי שזו לא הילה... זה מה שהיה לפני תחילת הפסטיבל. תוך כדי הפסטיבל, ברגע שהיו עוד בעיות ונוצרו עוד חוסרים או שינויים בהצעות המחיר ודרישתה השתנתה, הבנתי שהיא לוקחת את זה בעצם ומאשרת אצל הנתבעת 3... וזו הייתה צורת ההתנהלות שהיא מייצגת גוף כלשהו."
אין בתצהירו וחקירתו של מר בר כל אמירה כי נודע לו שאוונטים היא הגב הכלכלי ותשלם את שכרו וזו הסיבה שהביאה אותו לספק את שירותיו לפסטיבל, על כן אין מצדה של התובעת 10 הסתמכות שהביאה להחלטתה לתת את שירותיה לפסטיבל.
103. התובעת 12 – לטענת גיא מימון, בעליה ומנהלה של התובעת 12 העוסקת בתחום תפעול אירועים ומנהלת אירועים בפארק הפקאן, כשנה עובר לפסטיבל פנו אליו אילן גוזל וערן אריאלי לצורך בדיקת אפשרות קיומו של הפסטיבל בפארק. לטענתו נקבעה פגישת הנעה אליה הגיעו אנשי ההפקה לרבות עמי (סעיפים 6 –9 לתצהירו).
בסעיף 10 לתצהירו טוען מר מימון כי "באותה פגישת התנעה ניגש אלי עמי ואמר לי מפורשות שאיוונטים עומדת מאחורי הפסטיבל, היא הגב הכלכלי של הפסטיבל ולכן התשלומים יבוצעו על ידה."
לדבריו, בסעיף 11 לתצהירו "ביקשתי לוודא שוב ולהבטיח את ענין התשלום לחברה וגוזל הפנה אותי לדבריו של עמי כאמור והרגיע אותי שהתחייבות של עמי בנוגע לתשלומים ולספקים שיבוצעו ע''י איוונטים הינה התחייבות ללא עוררין ולכן היות ואיוונטים הינה חברה גדולה ויציבה כללית אין כל סיבה לחשוש והתמורה בעד שירותי החברה כמו גם התשלום לכלל הספקים בפסטיבל ישולמו על ידה במלואם" .
לטענתו בסעיף 14 לתצהירו, משהועבר לו התשלום הראשון על ידי אוונטים התברר לו סופית שהיא העומדת מאוחורי הפסטיבל ולכן "יכולתי להמשיך ולהתקדם באירוע הפסטיבל ובמתן שירותי החברה בו". בסעיף 15 לתצהיר טען כי "לולא העברת התשלום הנ''ל ע''י אוונטים אשר היוו דמי רצינות לא היתה החברה מאפשרת את מתן שירותיה בפסטיבל "
בסעיף 17 ו – 18 לתצהירו תיאר מר מימון את הבטחותיו של עמי לספקים לאחר ביטול השתתפותה של הזמרת לנה דל ריי ובסעיף 20 לתצהירו הוא מתאר פגישה בשטח ביום 4.9.18 עם עמי בה "הבהרתי להם באופן שאינו משתמע לשתי פנים שללא קבלת מלוא התשלום לחברה בהתאם למוסכם לא תיתן החברה את שירותיה בפסטיבל."
לדבריו של מר מימון, בסעיפים 21 ו – 22 לתצהירו, באותו המעמד "עמי התחייב בפניי באופן אישי שאיוונטים תעביר לחברה את כל התשלומים המגיעים לה בעד שירותיה בפסטיבל בהתאם למוסכם...אני הודעתי לעמי שהחברה תסכים ליתן שירותיה בפסטיבל אך ורק על סמך התחייבותו הנ''ל ועמי השיב לי שלא צריך להיות לי חשש כלשהו היות והוא אחראי לכך שמלוא התמורה תשולם לחברה ע''י איוונטים.
ודוק, לולא התחייבותו המפורשת והחד משמעית הנ"ל של עמי לא היתה החברה ממשיכה לתת שירותיה לפסטיבל והמשמעות של הדברים היא שהפסטיבל לא יכול היה להתקיים...אני סמכתי על עמי והסתמכתי על התחייבותו המפורשת כלפי החברה".
כאשר נדרש מר מימון בחקירתו הנגדית לתאר את שאמר לו עמי השיב כי בפגישתו הראשונה עמו "עמי התחייב בפניי אישית שהוא עומד מאחורי האירוע הזה מבחינת התשלומים וכל מה שקורה, הוא בן אדם חזק." (עמוד 20 שורות 12 – 14).
בכל הנוגע להסתמכותו על מצגי עמי טען (עמוד 21 שורות 14 – 15): "ההתחייבות מעמי אישית והתשלום היה אמור לעבור מהנתבעת 3, כמו כל התשלומים שעברו לפני. על זה סמכנו וזו מילה מספיק חזקה של עמי שהוא הבעלים של איוונטים".
על כן, בעניינה של התובעת 12 הוכח כי קיימת הסתמכות על מצגיו הישירים של עמי למר מימון הן עובר להתקשרות עם נרנג'ה והן לאחר מכן בשילוב עם העברת המקדמות שהיוו חיזוק להתחייבות זו; דברים שהביאו להחלטתו לתת את שירותי החברה ולאפשר את קיום הפסטיבל.
104. בסיכומו של דבר הוכחה הסתמכות של התובעות 2, 6, 8 ו – 12 על מצגיו של עמי באופן בו שוכנעו כי שכרם עומד להיות משולם להם במלואו לאור תפקידה של איוונטים כגב הכלכלי של הפסטיבל והתחייבות עמי כי איוונטים תישא בשכרם. כמו כן התרשמתי מקשר סיבתי בבחינת הסיבה בלעדיה אין בין המצגים להחלטת הספקים הנ''ל לתת את שירותיהם לפסטיבל.
התרשמתי כי קבלת התחייבות ממנכ''ל של חברה מהגדולות בתחום המופעים לספקים של עסקים קטנים כי שכרם ישולם להם על ידה היתה בעלת עוצמה מספקת על מנת לגרום להם לתת את שירותיהם לפסטיבל בהיקף משמעותי של מאות אלפי שקלים כ''א ולא שוכנעתי כי גם אלמלא הבטחה זו הם היו אכן מסכימים לכך. כמו כן מן הטעמים שצוינו לעיל ניתן לראות הסתמכות זו כסבירה.
105. בסיכומיהם המשלימים טענה אוונטים כי בסופו של יום היו הספקים מחוייבים להסכם עם נרנג'ה ולא עם אוונטים על כן אין בדבריו של עמי לשנות זאת.
איני מקבל את הטענה. התובעים מס' 2, 6, 8 ו – 12 טענו כי הסכימו להתחייב לתת שירותיהם רק לאחר שביררו ווידאו מי עומד מאחורי הפסטיבל ולאחר שווידאו מי אחראי לתשלום השכר. המדובר בתקופה שקדמה להסכמתם למתן שירותיהם לפסטיבל או שהיתה במקביל למועד בו נתנו את הסכמתם, מספר חודשים עובר לפסטיבל. כמו כן בעניינה של התובעת 12 עמד מר מימון, מלבד התחייבות עמי עובר לחתימה על החוזה להשכרת מקום הפסטיבל, על התחייבות חוזרת של עמי כי ידאג לתשלום שכרם של הספקים לאחר שנודע על ביטולה של הזמרת לנה דל ריי והיה חשש ממשי שהפסטיבל לא ייצא אל הפועל והספקים לא יקבלו את כספם.
המדובר היה בשלב של הפרה צפויה מצד המזמין על פי סעיף 17 לחוק החוזים המזכה את הנפגע בתרופות על פי חוק החוזים (לרבות השתחררות ממנו) בשתי חלופות - החלופה הסובייקטיבית – התנהגות המפר מלמדת שאין בכוונתו לקיים את החיוב במועדו, או שהוא סבור שלא יוכל לעשות כן; והחלופה האובייקטיבית- נסיבות העניין עצמן מלמדות שהחיוב לא יקוים במועדו (גבריאלה שלו ויהודה אדר בספרם דיני חוזים – התרופות לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 549 (2009), עמוד 131).
על האפקט שהיה לביטול ההופעה על הפסטיבל העידו, מלבד מר גיא מימון גם העדים שי דהן, עמוס בוקובזה וערן אריאלי. לאור קיומו של חשש ממשי אובייקטיבי (שהתממש בסופו של יום) שכתוצאה מביטול השתתפותה של הזמרת ייפגעו ממשית הכנסות הפסטיבל, הוא יהפוך להפסדי והספקים לא יקבלו את שכרם רשאי היה מר מימון, לכאורה להשתחרר מן החוזה. אולם, עמי שכנע אותו בהבטחותיו כי אוונטים תדאג לתשלום שכרו ומסיבה זו הסכים להמשיך ולספק שירותיו לפסטיבל ובסופו של יום לא קיבל את שכרו.
106. על כן נראה כי הוכחו יסודותיה של עוולת מצג השווא הרשלני של עמי ואוונטים כלפי חלק מן התובעים כמפורט לעיל.
אשם תורם
107. כאמור, חיובה של איוונטים הנו על פי פקודת הנזיקין ועל כן יש לבחון האם התובעים בהתנהלותם חטאו באשם תורם לי סעיף 68 לפקודת הנזיקין והאם גם להם חלק בנזק שנגרם להם.
108. בע"א 2642/19 מועצה מקומית הר אדר נ' מרכז קניות דוד ויונתן בע"מ (נבו 07.02.2021) נאמר בעניין זה:
"ככלל, דוקטרינת האשם התורם פועלת כהגנה העומדת מפני תביעה כאשר הנפגע עצמו תרם גם הוא בעצמו לנזקיו (ראו למשל: ע"א 434/07 פרינץ נ' אמירים מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה ל' לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין (14.06.2009); ע"א 4697/05 גבאו אסטבלישמנט נ' דודאי, [פורסם בנבו] פסקה 63 (27.8.2012) (להלן: עניין דודאי)). קביעת אחריותו היחסית של הנפגע לנזק נעשית ככלל תוך היזקקות למבחני-עזר שונים שאוזכרו בפסיקה ונוגעים, בין היתר, לסבירות התנהגותו של הנפגע, למידת ה"אשם" שדבק בפעולותיו של כל אחד מהצדדים, לתרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק וכן לפערי הכוח בין הצדדים (ראו: ע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1) 210, 227-226 (1998); עניין דודאי, בפסקה 64 וההפניות שם)....
קבלת טענה בדבר אשם תורם ביחס למצג שווא רשלני לא מובילה בהכרח לאיון הקשר סיבתי בין הנזק שנגרם להתנהלות המפר (ראו: דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך א 677 (מהדורה שנייה, 2018))."
109. בענייננו, מיכאל מור מטעם התובעת 2 יצר את הקשר עם נציגי נרנג'ה איתי בר שביט והילה ברודר. ההזמנה שהוציא לבקשתם היא ע''ש נרנג'ה והחשבונית שהוציא עם קבלת מקדמה אף היא ע''ש נרנג'ה (עמודים 25 ו – 26 לתיק מוצגי התובעים); ולמרות זאת, העדיף להסתמך על מצגיו של עמי. כשנשאל האם זו ההתנהלות שלו בכל מופע, השיב בחיוב (עמוד 18 שורות 15 – 16).
עופר זקס מטעם התובעת 6 אף הוא יצר את הקשר באמצעות נציגי נרנג'ה איתמר בר שביט ואילן גוזל והוציא הצעת מחיר ע''ש נרנג'ה שאף נחתמה על ידי נרנג'ה (עמודים 49 – 52 למוצגי התובעים). גם עד זה העדיף להסתמך על מצגיו של עמי עימו שוחח ולתת את שירותיו למרות הקשר הברור לנרנג'ה.
גיורא דדיה מטעם התובעת 8 יצר את הקשר באמצעות איתמר בר שביט כאשר בעניינו לא הוצגה אסמכתא בכתב מנרנג'ה אלא הסיכום היה בע''פ. לדברי מנהלה הוא לא מכיר כלל את נרנג'ה או את ערן אריאלי (עמוד 14 שורות 24 – 25). חרף היעדר אסמכתא בכתב הסכים לתת את שירותיו בפסטיבל ולתת אמון באמירות עמי בדבר הגב הכלכלי של אוונטים וחובתה לשלם לספקים, כמו גם נוכחותו של עמי בשטח.
גיא מימון מטעמה של התובעת 12 התקשר בהסכם שיתוף פעולה לפסטיבל עם נרנג'ה, נתן 2 הצעות מחיר לנרנג'ה שנחתמו על ידה, הוציא חשבוניות על קבלת מקדמה ע''ש נרנג'ה וניתנו לו צ'קים כבטחון מחשבונו של ערן אריאלי (עמודים 74 – 77, 79 – 87 למוצגי התובעים). למרות זאת העדיף מר מימון להסתמך על מצגיו השונים של עמי בעל פה שלחץ את ידו והתחייב בפניו כי אוונטים תדאג לביצוע התשלומים עבור שירותיו.
110. השאלה היא האם הספקים, שהם מפעילי עסקים פרטיים ויודעים או מוחזקים כיודעים את משמעות ההתקשרות עם חברה אלמונית (חרף העובדה שנציגיה של החברה מוכרים להם מעבודות קודמות), אשר נתנו הצעות מחיר לנרנג'ה, והוציאו חשבוניות לנרנג'ה, התנהגו בסבירות בכך שהסכימו לתת שירותיהם אך ורק משום שהסתמכו על מצגיו של עמי.
אוונטים הנה חברה גדולה ובעלת שם ארצי בתחום המופעים וברור כי להתחייבות של מנכ''ל החברה שהוא אישיות בעלת משקל ועוצמה כי ידאג לביצוע התשלום יש משקל מאוד משמעותי; וקבעתי כאמור כי בעניינם של התובעים ניתן לכך משקל מכריע בהחלטתם האם לתת את שירותיהם לפסטיבל אם לאו.
יש לחזור על הנאמר - יחסי הכוחות בעניינו בין אוונטים לתובעים אינם שווים כאשר אוונטים היא חברה בעלת כח משמעותי ביותר לעומת הספקים, ועניין זה לא הוכחש על ידי מי מן הצדדים. המדובר בהיקף עבודה של מאות אלפי ₪ לכל ספק והם העידו כי מדובר בסכומים משמעותיים עבורם. על כן, טבעי היה כי יבקשו בטוחה לתשלום הסכום ואותה מצאו באמירותיו של עמי.
בנוסף, מרביתם של הספקים קיבלו מקדמות מאיוונטים, סוגיה שגם אם אינה יוצרת את ההסתמכות עצמה על התחייבותו של עמי, אזי היא מחזקת אותה.
111. חרף זאת, אני סבור כי התובעים, שהיו מודעים לכך שהם מתבקשים לתת שירות לחברה אלמונית ולא לאיוונטים, צריכים היו לחשוב פעמיים בטרם הסכימו לכך. אמירות של עמי או צדדי ביניים כלשהם בדבר אותן אמירות, כאשר פורמלית אוונטים אינה בתמונה מבחינת מחוייבות לביצוע התשלום, היו אמורות להביא לבירור מקיף יותר מבחינת הספקים בכל הנוגע למערכת היחסים בין עמי לאיוונטים ומהו האשראי שאוונטים נתנה לפסטיבל.
אמנם, איני סבור כי קיימת התכנות גבוהה לבירור הכולל עיון בהסכמים בין עמי לאוונטים שכן המדובר בהסכמים שהם חסויים. אולם, את הבירור ניתן היה לבצע, אם לא על ידי נציגי אוונטים אזי על ידי נציגי נרנג'ה או על ידי פניה לערן עצמו שהוא בעל החברה שהזמינה מהם את השירות וחתום על הזמנות העבודה מהם. פניה כזו לא נעשתה ואני סבור כי לו היו מודעים לסיכום בינו לבין אוונטים ייתכן והיו חושבים פעם נוספת על כניסה לפרוייקט זה.
112. בכך בשלו התנאים להשתת אשם תורם על התובעים 2, 6, 8 ו - 12. לאור השיקולים שפורטו לעיל אני מעריך את שיעור האשם התורם שיש להשית עליהם ב - 30%.
הנזק
113. בענייננו, נזקם הכספי של התובעים, לטענתם הנו החוב שנותר בגין מתן שירותיהם לפסטיבל. זאת הם לומדים מהצעות המחיר החתומות על ידי נרנג'ה ואישורו של ערן שהזמין מהם את העבודות בחקירתו הנגדית את זכאותם לסכומים שבהצעות המחיר.
מנגד טוענת אוונטים כי שעה שעסקינן במצג שווא רשלני על פי פקודת הנזיקין הנזק אמור להיות מחושב בהתאם לפיצויי הסתמכות של התובעים, קרי ההוצאות בעין שנגרמו להם כתוצאה מן העסקה ללא הרווח שהיו מצפים להשיג לו קוימה העסקה, קרי פיצויי ציפיה.
לטענתה, אין בראיות שהובאו על ידי התובעים כדי להוכיח את פיצויי ההסתמכות ולפיכך משלא הוכיחו את נזקם דין תביעתם להדחות בהיעדר הוכחת נזק.
114. כאמור בע"א 5610/93 זלסקי ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ראשון לציון [פורסם בנבו] (7.4.1997), שעה שעסקינן במצג שווא רשלני, שהנו עוולה נזיקית הפיצוי לניזוק נקבע על פי עקרון היסוד של דיני הנזיקין - השבת המצב לקדמותו. לכן, ככלל אמת המידה לקביעת הנזק בעילה של מצג שווא רשלני היא פיצויי הסתמכות המשקפים את הנזק בפועל שנגרם לניזוק; קרי, הוצאותיו הישירות לרבות אלו הלא ממוניות בגין הכניסה לחוזה וללא הרווח שהיה מפיק ממנו לו קוים החוזה (פיצויי ציפיה), כאמור בע"א 4948/13 עו"ד יעקב הרכבי נ' מיכאל אבני (נבו 15.03.2015) פסקה 28):
" כלל נקוט בידינו כי מטרתם של דיני הנזיקין היא להשיב את המצב של הניזוק לקדמותו אלמלא בוצעה העוולה. הפיצוי הנזיקי, בשונה מן הפיצוי שניתן בשל הפרת חוזה, מבקש לפצות את הניזוק בגין נזק שנגרם לו בפועל ולא להעניק רווחים שהיו מופקים אילו נקשר חוזה (ראו דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך א 623 (1991) (להלן: פרידמן וכהן א); דניאל פרידמן "אינטרס הקיום בפיצויים חוזיים" ספר דניאל - עיונים בהגותו של פרופסור דניאל פרידמן 141 (נילי כהן ועופר גרוסקופף עורכים, תשס"ח)).
אלא שהפיצוי בדיני הנזיקין בכלל, ובעוולה של מצג שווא רשלני בפרט, הוא פיצוי המגן על אינטרס ההסתמכות של הניזוק, להבדיל מציפיות הניזוק."
נוכח עיתויו הרווח של מצג השווא הרשלני עובר להתגבשות הזכות החוזית, הנטיה של בית המשפט לפסוק לתובע בגין פיצויי הסתמכות היא טבעית; וככל שהזכות החוזית התגבשה בשלב מאוחר יותר ייתכן כי מצג השווא הרשלני יזכה את הניזוק בפיצויי קיום (דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ד 539-538 (2011), עמ' 761).
115. בענייננו התבססו התובעים על הזמנות עבודה שאושרו על ידי נרנג'ה. הם אף קיבלו בתום הפסטיבל או במהלכו שיקים של ערן או של נרגנ'ה בגובה מלוא סכום החוב וגובה החוב אף אומת על ידי אילן גוזל וערן בחקירתם הנגדית.
ברור כי הצעות מחיר אלו משקפות הוצאות שהוציאו התובעים אולם הן משקפות גם רכיב רווח חוזי הגלום במחירי היחידות והתמחור של השירותים שסופקו.
הוכחת הנזק מורכבת ממבחן דו שלבי: (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, לה(2) 800 (1981), עמוד 807):
"השלב הראשון עניינו קביעת היקפו ומידתו של הנזק, שבגין התרחשותו אחראי המפר. זוהי שאלה של תיחום הנזק, אשר במסגרתה מאתרים את הנזקים, שנגרמו על-ידי ההפרה (בחינת הסיבתיות), תוך ייחוד אותם נזקים שהם צפויים, ושבגינם מוטלת אחריות (מבחן הצפיות). משאותר הנזק, אשר בגין התרחשותו אחראי המפר, בא מקומו של השלב השני, אשר עניינו קביעת שיעור הפיצויים, לו זכאי הנתבע בגין הנזק שנגרם לו. זוהי שאלה של שומה וכימות (quantification), אשר במסגרתה יש לתרגם את הנזק לסכומי כסף, שיש בהם כדי לפצות את הנפגע".
(וראה גם: ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל, נט(5) 193 (2005)
לשם הוכחת הנזק (ולאחר מכן גובה הפיצוי) על הנפגע לספק נתונים עובדתיים על מנת שניתן יהיה לחשבו:
"כך, למשל, במקום שהפיצוי נקבע על-פי מבחן ההוצאות לתיקונו של הנזק, יש להוכיח הוצאות אלה. לא די לו לנפגע, כי יוכיח, שבשל הפרת החוזה נגרם לו נזק (כגון, שקיבל מוצר מקולקל), אלא עליו גם להוכיח, מהו סכום ההוצאה, שעליו להוציא - אם זהו המבחן, שיופעל במקרה קונקרטי - כדי להסיר את הקלקול."
ככלל , ככל שמדובר בנזק כספי אין כל קושי להוכיח את היקפו (ע"א 6277/19 ד"ר סנפורד אשר הרמן נ' עו"ד אריה וייס (נבו 15.03.2022). כך למשל, לשם הוכחת נזק שכזה מצופה מהניזוק "להציג לפני בית המשפט חוות דעת מומחים, קבלות או עדויות אובייקטיביות אחרות" (ע"א 294/92 חיה דרוק נ' אהרון אליאסיאן, מז(3) 023 (1993). במצבים שבהם טיבו ואופיו של הנזק מאפשרים להוכיח אותו באמצעות נתונים מדויקים, תובע שלא השכיל להרים את הנטל לא יזכה בפיצוי "על אף תחושת אי הנוחות" שבהותרתו בידיים ריקות (רע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' ספאלדין, [פורסם בנבו] פסקה 13 (10.9.2017).
116. יחד עם זאת, ככל שמדובר בנזק לא ממוני, המדובר בנזק בר פיצוי הנתון להערכת בית המשפט ובלבד שהוא עלול לנבוע באורך טבעי במהלכם הרגיל של הדברים, כאמור בסעיף 76(1) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. הערכת הנזק בפרמטר זה תתחשב במהות הנזק, משכו ועוצמתו (ת"א (מחוזי ירושלים) 873/93 רפאל דיין נ' ממן אשר בע"מ (נבו 06.06.1999); ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (נבו 28.02.2005)
117. בעניינה של התובעת 2 – הוגשה הצעת מחיר ע''ס 374,400 ₪ (כולל מע''מ). מתוך סכום זה שולמה מקדמה על ידי איוונטים בסך של 90,000 ₪ ביום 23.8.18 (עמודים 25 – 28 לתיק המוצגים). עם זאת נמסר בסוף הפסטיבל שיק ע''ס 319,500 ₪ כאשר את ההפרש בין הסכום המקורי לאחר הפחתת המקדמה לדרישה בסך 319,5000 ₪ מסביר מר מור בסעיפים 23 ו – 24 לתצהירו בכך שנדרש לתוספות להצעת המחיר המקורית אשר אושרו. גובה חוב זה אושר על ידי ערן (עמוד 43 שורות 1 – 3 למוצגי התובעים ) ומר מור לא נחקר בחקירתו הנגדית על עניין זה ולא נטען לגביו על ידי הנתבעת בסיכומיה.
לפיכך גובה החוב עומד ע''ס 319,500 ₪.
עיון בהצעת המחיר מעלה כי אין המדובר בהוכחת הנזק אלא במסמך הכולל את כמות פריטי הבמות המוזמנים לסוגיהם והתמורה אותה דורשת התובעת 2 עבור כל פריט. על כן המסמך, אף שהוא מלמד על אספקת פריטים מסויימים, כולל בחובו רכיב רווח שלא ניתן לדלות אותו מן הראיה שהוצגה. כך, ניתן היה להוכיח את התמורה ששולמה על ידי התובעת לרכישת אותם פריטים ועלות העובדים שעבדו באספקת הפריטים והקמתם בפסטיבל. ולכל הפחות ניתן היה לצרף חוות דעת חשבונאית המפרטת את מתח הרווחים בענף. בהיעדר צירוף ראיה כלשהי, ממילא לא הוכח מהו הנזק שנגרם והתובעת 2 אינה זכאית לפיצוי בגין הנזק הממוני, חרף הסבירות הגבוהה כי נזק נגרם לה.
בכל הנוגע לנזק הלא ממוני, בסעיפים 26 – 30 לתצהירו מפרט מר מור את הסחבת והתחמקויות הנתבעים, לרבות איוונטים מתשלום שכרו.
מר מיכאל מור טוען בסעיפים 33 – 34 לתצהירו כי:
"מעבר לפגיעה הכלכלית הקשה שספגה החברה נגרמה גם פגיעה אישית ועוגמת נפש רבה. החברה נתנה שירותים בפסטיבל תוך הסתמכות מוחלטת על קבלת התשלום מהמזמין כפי שמתבצע בכל אירוע בתעשייה זו וכפי שקורה בפועל כבר שנים ארוכות, אלא שבמקרה זה איוונטים שעמדה מאחורי הפסטיבל והיתה למעשה מזמין האירוע הפרה את התחייבותה ולא שילמה לספקים את התמורה שהגיעה להם. כזה מקרה לא זכור לי בתעשיה.
נוכח האמור לעיל והיות והמדובר בתעשייה קטנה בארץ של נותני שירותים מסוגם של התובעים וקיימת כאמור מערכת כבת שנים של אמון בין כלל העוסקים במלאכה ... הפגיעה קשה שבעתיים... עצם ההתחייבות לתשלום עליה הסתמכתי במתן שירותים, התחייבות אשר הופרה הפרה גסה, הביאה לפגיעה קשה גם במישור האמון עליו כאמור מושתתת תעשיה זו משך שנים רבות ועל פיה כאשר המזמין מתחייב בתשלום לספקים הוא עומד בהתחייבותו.
מעדותו בפניי התרשמתי מכנות טענותיו במישור זה ובנסיבות האמורות, נוכח פרק הזמן שבו השקיע ממרצו לפסטיבל והטרחה הרבה שנגרמה לו בהתרוצצויות לתשלום השכר המגיע לו, הנני אומד את נזקה של התובעת 2 בסך של 15,000 ₪.
118. בעניינה של התובעת 6 – הופקה הצעת מחיר שאושרה על ידי נרנג'ה בסך 447,233 ₪ (כולל מע''מ). ביום 22.8.18 שולמה מקדמה בסך 117,000 ₪ ע''י איוונטים והיתרה לתשלום הנה 327,600 ₪ (עמודים 49 – 54 למוצגי התובעים). גובה החוב אושר על ידי ערן (עמוד 43 שורות 12 – 14) ומר זקס לא נחקר על נקודה זו בחקירתו ולא נטען על ידי הנתבעת לעניין זה בסיכומיה.
לפיכך גובה החוב עומד ע''ס 327,600 ₪.
עיון בהצעת המחיר (עמוד 49 למוצגי התובעים) מעלה כי המדובר במסמך הכולל את פריטי המים וצינון הקהל המוזמנים לסוגיהם והתמורה אותה דורשת התובעת 6 עבור כל פריט. על כן המסמך, אף שהוא מלמד על אספקת פריטים מסויימים, כולל בחובו מטבע הדברים רכיב רווח שלא ניתן לדלות אותו מן הראיה שהוצגה. כך, ניתן היה להוכיח את התמורה ששולמה על ידי התובעת לרכישת אותם פריטי צינון ועלות העובדים שעבדו באספקת הפריטים והקמתם בפסטיבל. ולכל הפחות ניתן היה לצרף חוות דעת חשבונאית המפרטת את מתח הרווחים בענף. בהיעדר צירוף ראיה כלשהי, ממילא לא הוכח מהו הנזק שנגרם והתובעת 2 אינה זכאית לפיצוי בגין הנזק הממוני, חרף הסבירות הגבוהה כי נזק נגרם לה.
בכל הנוגע לנזק הלא ממוני, בסעיפים 17 – 18 לתצהירו מפרט מר זקס את פגישתו עם עמי בשטח הפסטיבל שאשרר את הבטחת אוונטים לתשלום שכרה של הנתבעת 6 וכי הבהיר לעמי שלא יסכים לתת שאת שירותיו אלמלא שכרה יובטח. בסעיפים 22 - 32 לתצהירו מפרט מר זקס את הנסיונות לקבל את שכרה של התובעת 6 מערן ונרנג'ה לאחר שהשיק שניתן לו על ידי ערן בתום הפסטיבל לא כובד; ואת פגישותיו עם ספקים נוספים בהם עמוס בוקובזה שגם הם נתקלו בהתנהלות דומה מצידם של ערן ואוונטים. כמו כן תיאר פגישה שנערכה בנוכחותו ומר יוסי שבתאי, משקיע בחברה עם עמי והצעותיו של עמי לפתרון העניין, דבר שלא הוביל למאום בסופו של יום.
מר מיכאל מור טוען בסעיפים 33 – 34 לתצהירו כי:
"מעבר לפגיעה הכלכלית הקשה שספגה החברה נגרמה גם פגיעה אישית ועוגמת נפש רבה. החברה נתנה שירותים בפסטיבל תוך הסתמכות מוחלטת על קבלת התשלום מאוונטים נוכח התחייבותו המפורשת של עמי, אלא שעמי הפר הפרה בוטה את התחייבותו והתשלום המובטח לחברה כמו גם לספקים אחרים לא הועבר ע''י אוונטים. זוהי התנהלות חריגה מאוד בתעשייה שלנו שלא זכורה לי כמותה.
נוכח האמור לעיל והיות והמדובר בתעשייה קטנה בארץ של נותני שירותים מסוגם של התובעים וקיימת כאמור מערכת כבת שנים של אמון בין כלל העוסקים במלאכה ... הפגיעה קשה שבעתיים... עצם ההתחייבות לתשלום עליה הסתמכתי במתן שירותים, התחייבות אשר הופרה הפרה גסה, הביאה לפגיעה קשה גם במישור האמון עליו כאמור מושתתת תעשיה זו משך שנים רבות ועל פיה כאשר המזמין מתחייב בתשלום לספקים הוא עומד בהתחייבותו."
מעדותו בפניי התרשמתי מכנות טענותיו במישור זה ובנסיבות האמורות, נוכח פרק הזמן שבו השקיע ממרצו לפסטיבל נוכח אמירותיו המפורשות של עמי והטרחה הרבה שנגרמה לו בהתרוצצויות לתשלום השכר המגיע לו, הנני אומד את נזקה של התובעת 6 בסך של 20,000 ₪.
119. בעניינה של התובעת 8 - לטענתו של מר דדיה מנהל התובעת 8 העוסקת בתחום ההנדסה והבטיחות לאירועים המוניים, הופקה הצעת מחיר שאושרה על ידי נרנג'ה בסך 119,925 ₪ (כולל מע''מ). לדבריו ביום השלישי והאחרון של הפסטיבל קיבל מערן שיק אישי שלו על הסך הנ''ל. מר דדיה לא הציג הצעת מחיר מאושרת אלא רק העתק של השיק (עמוד 61 למוצגי התובעים). בחקירתו הנגדית אישר כי הצעת המחיר שניתנה היתה בעל פה וכך גם אישור נרנג'ה באמצעות אילן גוזל (עמוד 14 שורות 3 – 16). גובה החוב לו אושר על ידי ערן (עמוד 43 שורות 17 - 18). אוונטים טענה בסיכומיה כי מר דדיה לא הביא כל ראיה בתצהירו כי התמורה עבור השיק שניתן לו אכן ניתנה. לאחר ששקלתי בדבר התרשמתי כי לא היתה לערן סיבה אחרת לתת את השיק ע''ס הנ'ל שאותו גם אישר, כמשקף את התמורה למר דדיה. כמו כן מר איתמר בר שביט אישור את נוכחותו של מר דדיה בפגישת התנעה עובר לפסטיבל (עמוד 74 שורות 29 – 32).
בכל הנוגע לנזק הממוני ברור כי בהיעדר הצעת מחיר בכתב אין כל בסיס לחישוב נזקה של התובעת 8, וזאת להבדיל משאר התובעים שהציגו הצעות מחיר חתומות על ידי נרנג'ה. ממילא גם לא הונחו יסודות כלשהן לחישוב נזקה של התובעת 8.
בכל הנוגע לנזק הלא ממוני, בסעיפים 20- 23 לתצהירו מפרט מר דדיה את פניותיו לערן לקבלת תשלום עבור שירותיו בפרוייקט ואת התחמקויותיו של ערן מלפגוש בו.
מר דדיה טוען בסעיפים 25 - 26 לתצהירו כי:
"מעבר לפגיעה הכלכלית הקשה שספגה החברה נגרמה גם פגיעה אישית ועוגמת נפש רבה. החברה נתנה שירותים בפסטיבל תוך הסתמכות מוחלטת על קבלת התשלום מהמזמין כפי שמתבצע בכל אירוע בתעשייה זו וכפי שקורה בפועל כבר שנים ארוכות, אלא שבמקרה זה איוונטים שעמדה מאחורי הפסטיבל והיתה למעשה מזמין האירוע הפרה את התחייבותה ולא שילמה לספקים את התמורה שהגיעה להם. כזה מקרה לא זכור לי בתעשיה.
נוכח האמור לעיל והיות והמדובר בתעשייה קטנה בארץ של נותני שירותים מסוגם של התובעים וקיימת כאמור מערכת כבת שנים של אמון בין כלל העוסקים במלאכה ... הפגיעה קשה שבעתיים... עצם ההתחייבות לתשלום עליה הסתמכתי במתן שירותים, התחייבות אשר הופרה הפרה גסה, הביאה לפגיעה קשה גם במישור האמון עליו כאמור מושתתת תעשיה זו משך שנים רבות ועל פיה כאשר המזמין מתחייב בתשלום לספקים הוא עומד בהתחייבותו."
מעדותו בפניי התרשמתי מכנות טענותיו במישור זה ובנסיבות האמורות, נוכח פרק הזמן שבו השקיע ממרצו לפסטיבל והטרחה שנגרמה לו בהתרוצצויות לתשלום השכר המגיע לו, הנני אומד את נזקה של התובעת 8 בסך של 10,000 ₪.
120. בעניינה של התובעת 12 – נחתם בינה לבין נרנג'ה הסכם לצורך הפעלת הקונצרט בגן הפקאן שהפעילה התובעת 12. בחוזה נקבע כי תמורת שירותי התובעת 12 ישולם סך של 185,000 ₪ בתוספת מע''מ ,כאשר התמורה תשולם בשלושה מועדים שונים (סעיף 4.1.- 4.2 לחוזה, עמוד 75 לתיק המוצגים).
כן אושרה הצעת מחיר עבור שירותי ניקיון שסיפקה התובעת 12 וכן שירותים נוספים ע''ס של 213,980 ₪ בצירוף מע''מ (עמוד 81 – 84 לתיק המוצגים).
סה''כ היקף העסקה עמדה ע''ס 398,980 ₪ ובצירוף מע''מ – 466,807 ₪.
לתובעת 12 שולמו על ידי איוונטים שתי מקדמות על חשבון העסקה – 70,200 ₪ ביום 24.7.18 ו – 180,000 ₪ ביום 5.9.18, סה''כ – 250,200 ₪ (עמוד 78 לתיק המוצגים).
סכום החוב בניכוי המקדמות ששולמו – 238,607 ₪. עם זאת בתצהירה טוענת התובעת 12 כי הסכום המגיע לה הוא 238,141 ₪.
ערן אריאלי לא חלק על סכום זה (עמוד 43 שורות 21 – 25) ואיוונטים בסיכומיה אינה עוסקת בכך.
עיון בהצעות המחיר (עמודים 81 - 86 למוצגי התובעים) מעלה כי המדובר במסמכים הכוללים פריטים שונים הנדרשים להכשרת הפארק לפסטיבל לרבות שירותי נקיון וכן מפרטים את הסכום הנדרש עבור כל אחד מן הפריטים המתוארים. על כן המסמך, אף שהוא מלמד על אספקת הפריטים הנ''ל, כולל בחובו מטבע הדברים רכיב רווח שלא ניתן לדלות אותו מן הראיה שהוצגה. כך, ניתן היה להוכיח את התמורה ששולמה על ידי התובעת לרכישת הפריטים המתוארים, עלות העובדים שהועסקו על ידה לשם אספקת הפריטים והקמתם בפסטיבל. ולכל הפחות ניתן היה לצרף חוות דעת חשבונאית המפרטת את מתח הרווחים בענף. בהיעדר צירוף ראיה כלשהי, ממילא לא הוכח מהו הנזק שנגרם והתובעת 12 אינה זכאית לפיצוי בגין הנזק הממוני, חרף הסבירות הגבוהה כי נזק נגרם לה.
בכל הנוגע לנזק הלא ממוני, בסעיפים 10 - 11 לתצהירו מפרט מר מימון את ההבטחות שניתנו לו על ידי עמי עובר לפסטיבל שרק בגינן נאות לחתום על חוזה לאספקת השירותים לפסטיבל. כמו כן הוא מפרט בסעיפים 17 – 22 את השמועות שהתרוצצו יומיים עובר לפתיחת הפסטיבל אודות קשיי ההפקה לשלם לספקים את שכרם נוכח ביטול השתתפותה של הזמרת לנה דל ריי ואת פגישתו בו התחייבויותיו המפורשות של עמי כי שכרה של הנתבעת 12 ישולם לה. בסעיפים 34 - 32 לתצהירו מפרט מר מימון את התנערותו של ערן מתשלום שכרה של התובעת 12 ואת התחמקות ערן ועו''ד גרף מפגישה בו וכן את סירובו על עמי לפגוש בו שגרמו לו למפח נפש.
בסעיף 36 טוען מר מימון כי התנהלותו של עמי הסבה לתובעת 12 עוגמת נפש רבה ועליה לשאת בנזק לא ממוני זה.
לאחר שהתרשמתי מכנות הטענות ומעוגמת הנפש של מר מימון שנפגע פעמיים במהלך הפסטיבל עקב הפרת התחייבויותיו החוזרות של עמי לשלם את שכרה של התובעת 12 – אני אומד את נזקה של התובעת 12 בפרמטר זה בסך של 25,000 ₪.
מחדל הסליקה
121. בעניינה של הנתבעת 12 קיימת סוגיה נפרדת העוסקת בכספי דוכן בפסטיבל שהופעל על ידי גיא מימון והיו אמורים להגיע לידי התובעת 12, אולם בפועל הועברו לידי איוונטים. ביחס לכך קיימות אי בהירות וגרסאות שונות של הצדדים.
הגורמים הרלבנטים בפרשה הם גיא מימון, איוונטים (עמי ומיקי בישיץ), עו''ד יהודה גרף, ערן אריאלי, אילן גוזל, ואסף אבוטבול מחברת "ברים".
122. לטענת גיא מימון בסעיפים 27 - 29 לתצהירו, במסגרת ההסכם בינו לנרנג'ה הוא הורשה להציב בפסטיבל דוכן למוצרי נוחות (סעיף 9.5 להסכם ההתקשרות, עמוד 77 למוצגים התובעים). לטענתו, רכש מכספו מוצרים שנמכרו בדוכן שהציב בפסטיבל. הרכישה בוצעה באמצעות צמידים אלקטרוניים שרכשו המשתתפים וטעינתם בסכום הכסף הרצוי. החברה שתחתיה נוהל נושא הצמידים היתה חברת "ברים" שהיתה למעשה "הבנק" שאליו הגיעו כספי המכירות והנתונים על מכירות הדוכנים השונים. לטענת מר מימון, על פי דו''ח מפורט באשר לכלל המכירות בדוכן שהפעיל נמכרו מוצרים בסך כולל של 73,695 ₪ (עמודים 88 – 90 לתיק מוצגי התובעים) וזה הסכום אותו אמור היה לקבל.
בסעיפים 30 – 31 לתצהירו הוא טוען כי בסוף הפסטיבל פנה לחברת "ברים" וביקש שיעבירו לו את כספו אולם נמסר לו שהכספים הועברו לאיוונטים ועליו לפנות לעמי לשם קבלתם אולם פנייתו לעמי סורבה.
123. גרסה בסיסית זו לא נסתרה ולמעשה אין מחלוקת כי כספי מכירות הדוכן שהפעיל מר מימון שייכים לו והמחלוקת היא בנוגע לאחראי להעברת כספים אלו לאוונטים.
124. הצדדים טוענים כולם כי קיים הסכם חתום אשר שונה בשטח באמצעות מיילים שנשלחו ושיחת טלפון עם ערן בה הסכים להעביר את כספי הדוכנים לאיוונטים.
למרות זאת, לא הוצג לבית המשפט אותו הסכם ואף לא מסמך כתוב אחד בנוגע לשינויו.
125. בסעיף 11 לתצהירו, טען שי מור מנהל חברת "קונספט פוד" שהפעילה אף היא דוכני אוכל באותה שיטת צמידים שתוארה לעיל, כי סוכם שבסיום הפסטיבל החברה תקבל את תמורת המכירות בדוכניה מחברת "ברים" ותעביר 25% מסך המכירות שלה לנרנג'ה וזאת באמצעות חברת ''ברים'' שנוהלה על ידי חן דלל. בסעיפים 14 ו – 15 לתצהירו הוא טוען שבסיום היום הראשון לפסטיבל נקרא על ידי חן דלל לפגישה בשטח הפסטיבל בה נכחו עו''ד יהודה גרף, מיקי וגם עמי פינשטיין. לדבריו, נמסר לו שקיימת "בעיה" והוא התבקש לאשר כי חברת ''ברים'' תעביר אליו את כספי המכירות למעט אותם 25% שיועברו לחברת איוונטים ולא לנרנג'ה. לדבריו רק לאחר הבטחותיו של עמי לתשלום מלוא התמורה הסכים לשינוי. בחקירתו טען כי הסיכום בנוגע לנוהל ההעברה המקורי היה בכתב על בסיס "מיילים, החלטות, פגישות, אישורים הכל בצורה מסודרת הזמנה חתומה" (עמוד 33 שורה 15). לדבריו, " הסכמתי לוותר להעביר להם את הכסף כי הם אמרו שהם עומדים מאחורי השיק. הם זה עמי, שלחץ לי יד ואמר שאנחנו עומדים מאחורי השיק הזה, השיק יופקד עוד 5 ימים ויהיה לו כיסוי. העברתי להם את הכסף. זה מה שעשיתי." (עמוד 32 שורות 29 – 31).
126. עו''ד יהודה גרף "לא זוכר" את הפגישה אולם טוען כי הסיטואציה שתוארה בפניו לא חריגה ובהחלט ניתן לבצע העברות בשטח מאחד לשני במסגרת פגישה (עמוד 82 שורות 8 – 18).
127. ערן הגדיר את ההתנהלות בנוגע לכספי הפיצוציה שהפעיל גיא מימון כ"שערוריה". לדבריו, אישר את יפוי הכח להעברת כספי הדוכנים לאיוונטים אולם כלל לא היה מכותב לייפוי הכוח (עמוד 41 שורות 16 -19): " אותה הבקשה לייפוי כוח ביום שני ב- 22:00 לא נשלחה אליי אלא לאילן גוזלן בלי לכתב אותי, אילן גוזלן העביר את אותו מייל לעו"ד... אני בכלל לא מכותב לזה, העו"ד שלי אמר לי שיש דיאלוג וסמכתי עליו ואני הסכמתי עליו בעל פה שיש לו ייפוי כוח אבל על הכסף שלי." הגרסה של ערן היא למחדל של חברת הסליקה (עמוד 48 שורות 4 – 5):" הבעיה לגבי הפיצוציה שאותה חברת סליקה עשתה טעות, הוא החשיב בדוח שלנו כסף שהוא לא שלנו ואת אותו דו"ח הוא שלח ישירות לאיוונטים מבלי לכתב אותי או אף אחד".
128. לטענת אילן גוזל, העברת הכספים לאיוונטים היתה חלק ממהלך כולל של העברת הכנסותיו השונות של ערן לידי איוונטים כנגד מימון לפסטיבל (עמוד 60 שורות 23 – 32): " עמי קיבל גורף מערן אריאלי ונרנג'ה, שכל ההכנסות שמגיעות bff – צמיד מגיעות לאיוונטים כחלק מבטוחה על מימון שגלש מעבר למימון שסוכם בהתחלה... ההסכם שיצא שמשפה את איוונטים תמורת הכסף לא דיבר על 60 אלף מפה, אלא על כל הכסף שמגיע מהצמיד. מה שאני מבין שלגיא מימון, הכסף שלו מי שחייב לו זה ערן. יש נספח עם חברת הצמיד, הנספח הזה אומר שכל ההכנסות שנכנסות לפסטיבל ע"י הצמיד עוברות אחרי סליקה לחברת איוונטים, אין פירוט מה כן ומה לא עובר." לטענתו, שינוי ההסכם בנוגע לכספי הצמידים נעשה בהוראת ערן (עמוד 64 שורות 7 – 12):
"ת . ......ערן בגלל הסכם השיפוי שהוא העביר לאיוונטים ביקש שנשנה את ההסכם
הזה.
ש: אבל אמרת שערן לא נכח.
ת: נכון אבל יש טלפונים
ש: אז ערן מבקש. מיקי שם, חן דלל שם ואתה שם.
ת: אני התקשרתי לערן ושאלתי אותו אם זה בסדר, הוא אמר כן."
129. לטענת מר אסף אבוטבול מחברת "ברים", שהפעיל את מערכת הסליקה וגם סיפק שתיה לקהל, הוא חתום על הסכם עם נרנג'ה לפיו מסכום המכירות שלו הוא שילם עמלה לנרנג'ה ומהעמלה קיזז את עמלת מערכת הסליקה שהפעיל (עמוד 49 שורות 33 – 36; עמוד 50 שורות 12 – 14). לדבריו, בעקבות שיחת טלפון ומייל העביר את הסכום לאיוונטים (עמוד 50 שורות 31 – 32): "נרנג'ה מזמין הטכנולוגיה ומי שמשופה בעקבות השיחה שקיבלתי והמייל זה איוונטים." מר אבוטבול שלל את טענת שי מור שעל פי הסכם איתו היתה חברת ''ברים'' צריכה להעביר לשי מור את כל הסכום והוא היה אמור להפריש ממנו לנרנג'ה 25% (עמוד 51 שורות 1 – 6).
130. עמי טען כי כספי חברת הסליקה הועברו אליו כנגד מימון שניתן לערן מול הספקים והוא לא יודע את מקור הכספים, "וזה לא מעניין אותי" (עמוד 98 שורות 5 – 6; עמוד 104 שורות 31 – 33).
לטענת מיקי בישיץ, מאחר וערן ביקש לבצע העברות לספקים, הוא הציע להסב את ההסכם עליו חתם עם חברת ברים לטובת אוונטים (עמוד 117 שורות 8 – 16): "יש הסכם שניסח אותו יהודה גרף בחלופת מיילים שעליו חתום ערן וגם מיילים שמסמיכים את ההסבה, שערן עשה הסבה להסכם שלו לאינוונטים, כדי שאיוונטים תוכל לספק כסף לספקים ויש הסכם כזה חתום. מי שניסח את הסכם ההסבה זה גרף."
131. המסקנה משלל הגרסאות שלעיל היא כי ערן הסכים, במהלך הפסטיבל להמחות את זכותו לקבלת עמלה על מכירות הדוכנים לחברת איוונטים לשם קבלת מימון נוסף לתשלום לספקים, כפי הנראה במסגרת שיחת טלפון ומייל בהן אישר זאת, במעורבותו של עו''ד גרף. גיא מימון ושי מור הם אלו שהפעילו את מכירות הדוכנים וערן אמור היה לקבל 25% ממכירות כל אחד מהם; אולם, מלוא כספיו של מימון הועברו, עקב הסבת הכספים על ידי ערן לחברת איוונטים ושי מור כפי הנראה קיבל את הכספים המגיעים לו כפי שהעיד מר אבוטבול (עמוד 51 שורות 6 – 12):
"ביום האירוע, או יומיים בתוך האירוע, ביקשו ממני להעביר כסף לשי מור מקדמה מסוימת, ביקשתי שיוציאו את זה חתום, יש דף שחתמו ההפקה ושי מור שזו הייתה הבקשה לקבלת הכסף, שאעביר אליו ולא אליהם. כוונתי להעביר לשי. ההפקה ביקשה ממני, או נרנג'ה או איוונטים, אני לא זוכר מול מי ישבתי. יש דף נייר חתום שאומר שאני מעביר לשי מור את חלקו בכסף, או את החלק היחסי בכסף, לצורך העניין 200 משהו אלף ₪, ואת היתר כנראה עבר לאיוונטים, אני לא זוכר."
כאמור, מר אבוטבול לא מזכיר התנהלות דומה ביחס למר גיא מימון ועל כן כפי הנראה כספו הוא זה שהועבר לאיוונטים במסגרת המחאת זכותה של נרנג'ה יחד עם כל יתרת כספי המכירות לאחר נכוי חלקו של מר שי מור.
132. על כן, לא הוכח שאיוונטים קיבלה כספים באופן בלתי חוקי או לא תקין במסגרת מערכת הסליקה. למרות שהסכמים אלו לא הוצגו בפניי, כל הצדדים הסכימו כי ערן, היה מי שחתום ובעל חוזה מול הספקים לרבות גיא מימון וספקי הסליקה. ערן הוא אף זה שאישר, באמצעות שינוי החוזה המקורי שהיה חתום עליו מול ספקי הסליקה, העברת כלל הכספים למעט כספיו של שי מור לאיוונטים לשם קבלת בטוחה לתשלום לספקים.
133. איוונטים לא קיבלה את הכספים הנ''ל שלא כדין. משסיכמה עם ערן שהיה בעל הזכות על פי חוזה מול חברת הסליקה כי כספי הסליקה יועברו אליה כנגד תשלום לספקי האירוע, לא היתה מוטלת עליה, כחברה מסחרית אחריות כלשהי לברר את פרטי הסכמיו הסבוכים של ערן מול צדדי ג'; והאם הם סותרים זכות כלשהי של צד ג' זה או אחר.
134. על כן ערן הוא זה שנושא באחריות למחדל הסליקה וחרף הכחשתו אני מתרשם שהיה מודע לכך היטב.
סיכום
135. משמצאתי את הנתבעת 3 חבה מכוח עוולת מצג שווא רשלני בפיצוי בגין נזק לא ממוני, אני מחייב את הנתבעת 3 לשלם לתובעים 2, 6, 8 ו – 12 את הסכומים שלהלן:
לנתבעת 2 – סך של 15,000 ₪ ובניכוי 30% בשל אשם תורם – 10,500 ₪.
לנתבעת 6 – סך של 20,000 ₪ ובניכוי 30% בשל אשם תורם – 14,000 ₪.
לנתבעת 8– סך של 10,000 ₪ ובניכוי 30% בשל אשם תורם – 7,000 ₪.
לנתבעת 12 – סך של 25,000 ₪ ובניכוי 30% בשל אשם תורם – 17,500 ₪.
בכל הנוגע להוצאות משפט ושכ''ט עו''ד נאמר בע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ נ' תפן מדיקל בע"מ (נבו 24.02.2022)
"ככלל, יש לפסוק לבעל דין שזכה בהליך הוצאות ריאליות, בכפוף להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. שיעור ההוצאות "נקבע תוך בחינת כל מקרה לגופו, תוך התחשבות במספר נתונים, ביניהם: אופן ניהול ההליך; היחס בין הסעד שנתבקש והסעד שנתקבל לבין שיעור ההוצאות; מורכבות התיק וחשיבותו; היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך; ושכר הטרחה ששולם בפועל או שבעל הדין התחייב לשלמו" (רע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ, פסקה 10 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (28.12.2020)). תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) מעגנות את הפסיקה בנושא ההוצאות, וקובעות כי אלה נועדו לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך (תקנה 151(א)), וכי בקביעת שיעורן, על בית המשפט להתחשב, בין היתר, "בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש" (תקנה 153(ג), וראו בעבר תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). התקנות החדשות מעבירות מסר שלפיו ברירת המחדל היא פסיקת הוצאות ריאליות (לצד הכרה במצבים המצדיקים אי חיוב בהוצאות, וראו הסיפא של תקנה 152), והכלי של הוצאות משפט הוא אחד הכלים שהתקנות החדשות מעמידות לרשות בית המשפט לשם ניהול ההליך באופן יעיל על רקע מטרות התקנות, ולהרתעה מפני נקיטת הליכי סרק או הליכים בלתי מידתיים".
המדובר בהליך שארך מס' שנים ונוהלו בו לא מעט דיונים וארבע ישיבות הוכחות בהן נשמעו כ - 25 עדים. אני מחייב את הנתבעת 3 לשלם לתובעים 2, 6, 8 ו – 12, מלבד סכומי הפיצוי שלעיל גם הוצאות משפט, שכר עדים ואגרות בסך כולל של 25,000 ₪ וכן שכ''ט עו''ד בסך כולל של 25,000 ₪.
סכומי הפיצוי והוצאות המשפט שלעיל לרבות שכ''ט עו''ד ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
136. כמו כן אני מורה על דחיית תביעתן של התובעות 1, 3, 4, 5, 7, 9 ו – 10.
בנוגע לחיוב התובעות בהוצאות המשפט ושכ''ט עו''ד, יחד עם האמור בע"א 7627/20 הנ''ל, נאמרו גם הדברים הבאים:
"הערכאה הדיונית היא שחשופה ישירות ל"ניחוח השדה" של התיק, לפרטים הקטנים ולניואנסים, לנפשות הפועלות ולאופן התנהלותן, אם לפרוטוקול ואם מחוץ לפרוטוקול, ולא תמיד ניתן לתרגם את הדברים למילה הכתובה בהחלטה או בפסק הדין....
המשפט שואף לעשות צדק, אך ידוע כי לעיתים גבולות המשפט אינם חופפים את מידת הצדק, ולעיתים דחיית התביעה מלווה בתחושה כי המשפט נעשה, אך מידת הצדק נפגעה. כאשר בעל הדין שזכה נהג כ"נבל ברשות החוזה" וקצרה ידו של הדין .... או כאשר בעל דין החמיץ תביעה מבוססת בשל התיישנותה, על קוצו של יום. לעיתים, בית המשפט נמנע מלפסוק הוצאות בשל שיקולים של לפנים משורת הדין: "לא אחת יארע שבתי המשפט, לרבות בית משפט זה, מחליטים שלא לפסוק הוצאות בשל נסיבותיהם הספציפיות של תיקים שלפניהם, לא רק כאשר התוצאה אינה חד משמעית לכיוון אחד, אלא גם בשל נסיבות הכרוכות בצדדים, ופעמים שכך גם לפנים משורת הדין" (עניין כץ לעיל, הדגשה הוספה – י"ע). לעיתים תוצאת פסק הדין מלווה בתחושת חמיצות, מאחר שהשופט סבור כי ייתכן שייצוג טוב יותר של בעל הדין או הבאת ראיה נוספת שבעל הדין לא הביא, היו מביאים לתוצאה אחרת. לעיתים, פסיקת ההוצאות עלולה
להסלים את היחסים האישיים הנמשכים בין הצדדים .... לעיתים בית המשפט מתחשב ביחסי הכוחות בין הצדדים ובמיהותם (רוזן-צבי, שם). הדוגמאות והשיקולים שהבאתי אינם מתיימרים להוות "רשימה סגורה", לנוכח מגוון המצבים הניצבים לפני שופט מעשה של יום ביומו."
137. אני סבור כי המקרה בענייננו נופל בגדר אותם מקרים בהם אין זה מוצדק לחייב את התובעים שתביעתם נדחתה בהוצאות משפט.
ציינתי במהלך פסק הדין את התנהלותה של אוונטים בנסיבות התיק בענייננו. אוונטים, בהיותה גוף בעל עוצמה כלכלית רבה ניצלה, באמצעות המנכ''ל עמי פינשטיין את תלותם של התובעים בה לקבלת עבודות בענף ההפקה, לשם יצירת מצג כי היא תהא אחראית שהספקים לפסטיבל הייחודי שהופק יקבלו את שכרם, תוך הצגתה כ"גב הכלכלי" של הפסטיבל והתפארותה בתפקידה המרכזי בו. אצל חלק מן התובעים מצג זה התגבש לכדי עילת תביעה (הגם שלא נטענה על ידם) ואצל חלקם האחר זכות זו לא התגבשה. אולם גם בעניינם של אלו שזכותם לא התגבשה, יצרה אוונטים מצגים ברורים ושילמה מקדמות תוך שהיא נוטעת בהם את התחושה שתדאג לתשלום שכרם, יהיה גורלו של הפסטיבל אשר יהיה. מיותר לציין כי אוונטים לא חשפה בפני התובעים את מסכת ההתחייבויות האמיתיות בינה לבין ערן ונרנג'ה לפיה האשראי שנתנה לו היה מוגבל בסכום וברגע האמת כאשר ההוצאות עלו על אשראי זה התגלתה משענתה של אוונטים כמשענת קנה רצוץ כאשר בחוסר הוגנות התנערה מכלל התחייבויתיה אלו תוך שהיא מקפידה וטוענת כי אין מסמך בכתב בין הצדדים המחייב אותה לשלם להם.
כאמור, מעבר לכך שפערי הכוחות בינה לבין התובעים משמעותיים ביותר, ניצלה אוונטים בחוסר תום לב את נגישותה המלאה למידע אודות הפסטיבל על היבטיו הכלכליים והחוזיים לשם הסתרה של חלק מן ההסכמים שנגעו להפעלתו.
כמו כן עדויות חלק מן העדים אשר אף להם קשרי עבודה עם אוונטים, לאור מעמדה המרכזי, היו מוטות ושידרו חוסר אמינות כאשר באולם נוכח מר עמי פינשטיין אשר עמד על זכותו זו והתרשמתי כי נוכחות זו הביאה בין היתר לתוכנן של עדויות אלו.
איני יכול להתעלם ממכלול שיקולים אלו והטלת הוצאות משפט על התובעים עושה עמם עוול, לטעמי.
על כן איני מחייב את התובעות 1, 3, 4, 5, 7, 9 ו – 10 בהוצאות משפט ושכ''ט עו''ד הנתבעת 3.