ר' עמ' 108. ההדגשות שלי - ע.ז.
העד דיבר אפוא על כך שמתפנים מקורות לתשלום שכה"ד (הפחתה בגובה שכר הדירה ששולם עד כה מכוח הסכם המכר בו מגיעים לסוף אותם תשלומים והשלמת פירעון חובות לבנקים) ועל יסוד זה, יהא ניתן לבצע תשלומי שכר דירה לפי הסכם המכר החדש. כאשר מדובר בתשלום אשר בתזרים "צבוע" כבר למטרה זו (לנוכח התשלומים הרבים שכבר שולמו בהתאם להסכם המכר המקורי). אכן, לאחר חתימת הסכם המכר החדש, הוחל לשלם את אותם תשלומים ועלה מהעדויות כי עד שחלה הדרדרות נוספת במצב הכלכלי של המפעל, שולמו על חשבון תשלומי שכר הדירה עוד שבעה תשלומים נוספים ונפרעו עוד שני שטרי הון.
42. איני מקבלת אפוא את הטענה כי הסכם המכר החדש נערך מתוך ידיעה שלא יוכלו לעמוד בו. אכן קיימת סמיכות מועדים עת שאותו הסכם נחתם במחצית הראשונה של שנת 2017 , בעוד נודע במחצית הראשונה של שנת 2018 כי אין מנוס מלהפסיק את הפעילות היצרנית של המפעל. ברם, שוכנעתי כי דבר זה לא היה ידוע בעת החתימה על ההסכם. בעולם העסקים - לעיתים גם הפרש של חודש, מוליד מסקנות חדשות. בעניין זה ר' לדוגמא ע"א 248/77 בנק הפועלים בע"מ נ' גרבורג בע"מ, פ"ד לב(1) 253 (1977), נקבע שם כי המחאות ועסקאות אשר נעשו יום לפני מינוי כונס נכסים, מהווים תרמית שכן המצב כבר היה ידוע, אך לא כך הדין, ביחס להמחאות שנמסרו פחות מחודש לפני כן. הדברים יפים עוד יותר כאשר מדובר על הפרש של כשנה.
--- סוף עמוד 26 ---
43. אף שהתביעה ניסתה להציג את מכירת מניות אופל כהברחת נכסים, עלתה לטעמי תמונה הפוכה; עלה כי לאחר שמצב המפעל הוסיף והדרדר, נעשה ניסיון לצמצם את חובות החברה ולאפשר לה המשך פעילות. לחברה היו חובות גדולים לבנקים ולאותם בנקים היה שיעבוד שוטף על כל נכסי החברה. בשלב מוקדם יותר למכר המניות שם, ניתנה הצעה למכירת מניות אופל כנגד כארבעה מיליון ש"ח, אותה הצעה לא התקבלה. רק כאשר התקבלה הצעה גבוהה משמעותית על מכירת מניות החברה כנגד כשישה מיליון ש"ח, נחתם לבסוף החוזה. לכאורה כל התמורה הייתה צריכה להיות מועברת לבנקים, אך למרות זאת פעלו הנתבעים או מי מהם לכך שהבנקים ייאותו לחתום על מסמכי החרגה של מחצית מהתמורה. ההחרגה נועדה לאפשר השקעה אפשרית בקו יצור חדש במפעל. בעניין זה ר' את הסכם המכירה עצמו במוצג י"ד ואת מכתבי ההחרגה מהבנקים במוצג ט"ו. וכך אמר בהקשר זה הנתבע 4 בעדותו: