--- סוף עמוד 27 ---
44. רק בשנת 2018, כאשר הבקשה המקורית הייתה לבדוק עניין אחר (גידול לא מוסבר בחומרי גלם), אגב בדיקת אותו עניין, מצא נתבע 3 כי מצב החברה הוא בכי רע. הערכתו בתום בדיקה שביצע הייתה כי אם זו תמשיך לפעול, יהא הדבר כרוך בהפסד של כ-600,000 $ בכל שנה. שוכנעתי לאחר שמיעת הראיות, כי רק לאחר אותה בדיקה שערך נתבע 3 "נפל האסימון" כי אכן חרף כל הניסיונות שנעשו במהלך השנים, בין לאחר הסכם המכר המקורי ובין אם לאחר הסכם המכר החדש, לא ניתן עוד לשקם את המצב הכלכלי של החברה ואין מנוס אלא להפסיק את פעילותה.
45. התקשיתי להבין את טענת התובעים כאילו בוצעו בהסכם המכר החדש שינויים אשר מטרתם כבר מאותו מועד הייתה להקל על השתמטות מהחוב כלפיהם. אכן, החוב של חב' מידל איסט כלפי התובעים הועבר באותו הסכם לחברה, אך עלה מעדותו של נתבע 1, כי הדבר היה לבקשתם של התובעים. כך בעמ' 120 אמר: "נאמר לי אז שנערן רוצה יותר ערבויות ולכן נעשה הדבר הזה. כן, זה ידוע לי, לפי הבנתי, זה היה לפי בקשתה של נערן" (ר' עמ' 120 ש' 22-21). אפילו אם שגה נתבע 1 והדבר לא היה לבקשת הקיבוץ, מכל מקום נתבע 4 הסביר כי עד להסכם המכר החדש הייתה החברה מעבירה תשלומים לחב' מידל איסט וזו מצידה העבירה תשלומים לתובעים, תוך קיזוז חובות של החברה כלפיה. השינוי שבוצע בהסכם המכר החדש אפשר לחברה לבצע תשלומים ישירות לתובעים, כאשר לא היה בו גם כדי לפטור את חב' מידל איסט מחובותיה כלפי התובעים. נקבע באופן ברור, בהסכם המכר החדש כי חב' מידל איסט - נותרת ערבה לחוב, ככל שהחברה לא תשלם אותו. ר' בהקשר זה דברי הנתבע 4 בעדותו:
"מה שנעשה זה דבר מאוד מאוד פשוט. פי וי רן הייתה חייבת סכומים מאוד גבוהים למידל איסט, מידל איסט לקחה 1.3 מיליון, 1.165 מיליון דולר מתוך החוב הזה. העברנו את החוב שהיא חייבת לקיבוץ נערן אל פי וי רן, ופי וי רן פשוט שילמה לקיבוץ נערן והורידה את החוב של מידל איסט. שילמה לקיבוץ נערן והורידה את החוב של מידל איסט. הדבר הזה התנהל במשך אותם תשלומים שאנחנו עשינו. אני רוצה רק לציין ולהזכיר, בהסכם כתוב במפורש שמידל איסט נדרשת בעלת החוב במקרה שיש איזשהו דיפולט או משהו. זאת אומרת, לא מדבור במחיקת חוב או אינני יודע מה, אלא מדובר בסך הכל בפרוצדורה טכנית שהייתה אמורה לפשט את התשלומים. אני חושב שהיא גם עשתה עבודה..