ר' עמ' 67 החל מש' 12, השיבושים הם בדרך הרישום בפרוטוקול.
באשר לאותה פרוצדורה טכנית הוסיף והסביר -
"אני יודע שיש לי חוב לגוף שנקרא מידל איסט, ובמקום לשלם למידל איסט אני משלם לקיבוץ נערן בשם מידל איסט ומקטין את החוב למידל איסט. זה חוב של פי וי רן, זה לא, החוב שמידל איסט חייבת לקיבוץ נערן הוא לא חוב שלי, אבל אני חייב כסף למידל איסט. במקום לשלם למידל איסט אני משלם לקיבוץ נערן ומקטין את החוב למידל איסט. מה לא בסדר בזה? זה תקין לחלוטין".
ר' עמ' 89 החל מש' 8. ההדגשות בציטוטים כאן שלי - ע.ז.
--- סוף עמוד 28 ---
46. מיותר להזכיר שהתובעים בחרו שלא לתבוע את חב' מידל איסט בתביעה זו. ככל שהנחתם היא שמידל איסט היא גוף שאין מאחוריו דבר וצירוף אותה חברה לתביעה לא היה מוליד קבלת דבר, הרי שלא ברור מהי תלונתם כאשר מעבר לחובה המקורית של חב' מידל איסט, הוטלה חובה לשלם את התמורה גם על החברה. על אף שנתבע 4 הדגיש בעת עדותו כי חב' מידל איסט נותרה גם לאחר הסכם המכר החדש כערבה ועל אף שגם עדי התביעה הסכימו לכך - לא ניתן מענה בעת הסיכומים המבהיר כיצד נפגעו מכך התובעים.
47. עוד לא הוכחה הטענה כאילו הייתה פעילות אשר נועדה לרוקן את המפעל מקווי הייצור ומהמתקנים שבתוכו. כאשר עד התביעה אריק לוי נשאל מפורשות האם ראה במחצית השנייה של שנת 2017 מכונה שיצאה מהמפעל, עלה כי הוא יכול לומר רק דברים כללים ולמעשה לא מבוססים (ר' בעיקר עמ' 18). עד התביעה לוטם פראן פרח - אמר אף הוא כי לא ראה אישית הוצאת מכונות מהמפעל. "אני לא ראיתי שמוציאים מכונות מהמפעל...". ר' עמ' 54 ש' 5. ר' עוד ציטוטים שהובאו החל מסעיף 17 בהשלמת ההפניות מצד הנתבעים. ממילא התמונה שצוירה בתביעה כאילו הייתה פעילות סמויה לרוקן את המפעל ממתקניו, לא הוכחה.
48. הטענה בדבר ניסיון לריקון המפעל התבססה למעשה על כך שהתובעים למדו מתיק הפירוק, כי בוצע מכר של מכונה אחת. באשר לכך, ר' את הסכם מכר המכונה מוצג י"ג. יש לתת את הדעת לכך שההסכם הוא ממאי 2018, כלומר במועד בו כבר היה ברור כי לא ניתן עוד לשקם את הפעילות היצרנית של החברה. התמורה שהתקבלה כנגד מכירת אותה מכונה עמדה ע"ס 300,000 $ ולא הוצגה ראיה כי תמורה זו לא נכנסה לכיס החברה. עלה מהעדויות כי היה מדובר במכירה של מכונה שעמדה ללא שימוש (ר' עדות נתבע 3 בעמ' 69) ולא הוכח כי מחיר התמורה לא היה ראוי ביחס לשוויה. בעת שמיעת העדויות הוצג דוא"ל מיועץ ביטוח המדבר על הערכת השווי של מכונות במפעל בשנת 2014. ביחס לשווי שם ובהתחשב בכך שחלפו עוד מספר שנים עד למכירה, נראה כי הנתבעים מצידם הוכיחו שהתמורה הייתה הולמת (ר' באשר לדוא"ל יועץ הביטוח את מוצג י"ב). כפי שלמעשה הסכימו כל הצדדים, מכירת ציוד במפעל שבוצעה לאחר מכן על ידי מפרקת שמונתה מטעם בית המשפט, הולידה תמורה זעומה, כאשר כל הצדדים טענו כי למעשה נפל כשל באופן בו מומש במסגרת הליך הפירוק, הציוד שנותר במקום. כפי שעלה, התמורה שהתקבלה בידי המפרקת עד למועד שמיעת הראיות, עמדה ע"ס 550,000 ₪. ברי אפוא כי המכונה נמכרה במחיר הולם וחלקה של התמורה אשר התקבל עוד לפני שפנו התובעים לתיק הפירוק, אף נכנס לכיס החברה ולא הוברח.