52. זאת ועוד. מלחמתנו בפשיעה כלכלית מחייבת השתת קנסות כבדים לצד עונשי מאסר ממושכים על עבריינים. כאמור, בבסיסן של עבירות כלכליות עומד המניע של בצע כסף. הסנקציה הפלילית שראוי להטיל על העבריין חייבת אפוא להכות קשה גם בכיסו. עמד על כך השופט נ' סולברג ברע"ב 1049/15 נזרי נ' שירות בתי הסוהר [פורסם בנבו] (18.6.2015):
"עניינו של הקנס בגמול, ובמיוחד בהשגת הרתעה כלכלית, למנוע מן העבריין להפיק רווח מביצוע עבירה [...]. חשיבות מיוחדת נודעת לקנס בעבירות שבהן קמה למבצע טובת הנאה חומרית, ובעבירות שבעטיין נגרם נזק ממוני לזולת. הקנס מבקש לאיין טובת הנאה זו ואף להסב הפסד ממוני ניכר לעבריין, עד פי ארבעה מאותה טובת הנאה [...]. הקנס נועד להתריע על שער בת רבים כי הפשע אינו משתלם. הציפייה היא לכך שהקנס יועיל למניעת רצידיביזם אצל העבריין, ולהרתעת אחרים שכמותו מלילך בעקבותיו" (ראו: שם, פסקה 29; כמו כן ראו: עניין גוטסדינר , פסקה 83 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז; עניין הורוביץ, פסקה 342).
53. לנוכח האמור לעיל, סבורני כי עלינו לקבל את ערעור המדינה על קולת העונש שהושת על המערער – וכפועל יוצא מכך, לדחות את ערעורו של המערער אשר מלין, ללא כל הצדקה, על חומרת עונשו.
54. ככלל, ערכאת ערעור אינה אמורה להתערב בגזר הדין שניתן על ידי הערכאה הדיונית. התערבות כאמור שמורה למקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית בגזר הדין או כאשר העונש שהושת על הנאשם, שנמצא חייב בדינו, חורג במידה קיצונית מרף הענישה הנהוג והמקובל (ראו: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פסקה 11 [פורסם בנבו] (29.1.2009); ע"פ 322/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 [פורסם בנבו] (9.10.2016); ע"פ 5944/13 סלמאן נ' מדינת ישראל, פסקה 11 [פורסם בנבו]
--- סוף עמוד 29 ---
(18.2.2014); ע"פ 1945/13 אחמד נ' מדינת ישראל, פסקה 11 [פורסם בנבו] (5.10.2014)).
55. המקרה שלפנינו נופל בגדרם של אותם מקרים חריגים אשר מצדיקים את התערבותנו – זאת, לנוכח קולתו המפליגה של העונש אשר נגזר על המערער. הנני סבור כי עונש זה אינו הולם את חומרת העבירות בהן הורשע המערער ואת הנזק הכלכלי העצום שעבירות אלה הותירו אחריהן. צאו וראו את פסק הדין שניתן בע"פ 7075/03 אלון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2.8.2006) – במסגרתו דחה בית משפט זה את ערעוריהם של אתי אלון ועופר מקסימוב אשר הורשעו במעשי מרמה וגניבה בהיקף של 254,000,000 ש"ח. זאת, אחרי שעל אתי אלון נגזרו 17 שנות מאסר לריצוי בפועל וקנס בסך של 5,000,000 ש"ח; ואילו על עופר מקסימוב נגזרו, לאחר קבלת ערעור המדינה, 17 שנות מאסר לריצוי בפועל וקנס בסך של 3,000,000 ש"ח. כמו כן, ראו ע"פ 5668/13 מזרחי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.3.2016) – בעניין זה הורשע הנאשם בעבירות הונאה וגניבה בהיקף של כ-58,000,000 ש"ח. עם תום משפטו נגזרו עליו 12 שנות מאסר, קנס בסך של 300,000 ש"ח ופיצוי בסך של 258,000 ש"ח לכל אחד מנפגעי העבירה.