כך, למשל, בעבירת הוצאה אל מעבר לגבולות המדינה, המוגדרת בסעיף 370 לחוק העונשין כך : "המוציא אדם אל מעבר לגבולות המדינה שבה שוהה אותו אדם בלי הסכמתו שלו עצמו או של המורשה כחוק להסכים בשבילו" (ההדגשה הוספה – י' כ'), עדותו של ה-"אדם" כי לו היתה מתבקשת הסכמתו היה נותן אותה, אין בה כדי לזכות את הנאשם.
לא כך הדבר לעניין בחינת קשר סיבתי: כאשר העבירה מוגדרת כמתגבשת כאשר הנאשם "...הביא אדם במרמה לידי מעשה או מחדל", השאלה היא האם אכן המרמה המיוחסת לנאשם היא שהביאה את האדם לאותו מעשה או מחדל.
מבחן הסיבה-שבלעדיה-אין אינו אלא "תרגום" של יסוד הקשר הסיבתי הנדרש למבחן שישמש לצורך בחינתן של הנסיבות. כדי לדעת האם מתקיים מבחן הסיבה-בלעדיה-אין אנו שואלים האם התוצאה הייתה משתנה לולא הגורם הנבחן על ידינו. האופי ה-"היפותטי" של מבחן זה, הינו אינהרנטי לבדיקת קיומו של קשר סיבתי. עמדו על הדבר המלומדים הארט ו-הונורה בציינם כי:
"Causal issues often involve a hypothetical inquiry into the question whether compliance with the law by defendant or accused would have averted the harm which occurred" (H.L.A. HART & TONY HONORÉ, CAUSATION IN THE LAW, p. 411 (2nd ed., 1985).
--- סוף עמוד 49 ---
למעשה, בספרות הובעה הדעה כי: "מעצם טיב הגדרתו של הקשר הסיבתי העובדתי באמצעות הסיבה בלעדיה אין, נראה כי מדובר במבחן היפותטי" (הלוי, בעמ' 755; ההדגשה במקור – י' כ'). הוטעם כי: "הדרך לבחון אם ההתנהגות אכן היוותה את הסיבה בלעדיה אין להתרחשות התוצאה באופן בו היא התרחשה מחייבת בחינה היפותטית של המצב העובדתי, לפיו אלמלא התרחשה ההתנהגות, לא היתה מתרחשת התוצאה באופן שבו התרחשה" (שם). וכפי שעמד על הדברים המלומד ש"ז פלר: "הפעלת המבחן נעשית תוך הצגת השאלה הבאה לגבי כל אירוע כאמור: האם בהעדר אירוע זה היתה התוצאה מתרחשת? אם התשובה היא שלילית – לא היתה מתרחשת – האירוע מהווה 'סיבה-בלעדיה-אין'" (פלר, בפסקה 551; ההדגשה במקור – י' כ').
ויובהר: אינני אומר כי תשאול היפותטי לאחר מעשה כפי שנעשה בענייננו הוא הכרחי תמיד לצורך הוכחת קשר סיבתי. כמו כן, בנסיבות מסוימות הוכחת קשר סיבתי תוך הידרשות לתרחיש היפותטי אינה חפה מקשיים, ובמיוחד כאשר מדובר במספר גורמים אשר גרמו לתוצאה אחת (ראו: Wayne E. Thode, Indefensible Use of the Hypothetical Case to Determine Cause in Fact, 46 TEX. L. REV. 423 (1968)). עם זאת, ככלל, השימוש בכלי זה הוא מחויב המציאות לבחינת קיומו של קשר סיבתי, ובפרט כאשר הוכחת הקשר הסיבתי הינה מורכבת באופן אינהרנטי, כפי שהדבר בענייננו (וראו: אורן פרז וניר אפשטיין, "שימוש בחקירה ההיפותטית לבדיקת הקשר הסיבתי – מקסם שווא או הכרח המציאות?" פלילים ג 147 (1994)).