13. בתום פרשת ההוכחות והסיכומים, מצא בית משפט קמא כי המערער ביצע את המעשים הפליליים המיוחסים לו בכתב האישום. בתוך כך, החליט בית המשפט לזכות את המערער מעבירה של קבלת דבר במרמה, אשר קבועה בסעיף 415 לחוק העונשין – וזאת, נוכח החפיפה לעבירת גניבה בידי מורשה, אשר קבועה בסעיף 393 לחוק, בה הורשע המערער.
14. בהכרעתו, דחה בית משפט קמא את עדות המערער מכל וכל. צוין כי עדות המערער, שמסירתה נמשכה עשרות שעות, הייתה אמנם שוטפת, אולם גם רווית סתירות פנימיות. חלקים מגרסת המערער נטענו לראשונה רק בשלב מאוחר ללא כל הסבר סביר לכך. כמו כן, נקבע כי המערער הציג גרסה מתפתחת ששינתה את פניה מעת לעת, בהתאם לראיות עמן התבקש המערער להתעמת. כך, למשל: גרסת המערער בסוגיית מספר המשקיעים בקרנות קלע החלה באמירה לפיה אין הרשות לניירות ערך משיתה הגבלה על מספר המשקיעים; נמשכה בטענה כי אין הגיון בהטלת חובה אשר אוסרת על גיוס מספר גדול של משקיעים; עברה לטענה כי פעילות קרנות קלע עמדה בהנחיות הרשות; והסתיימה בהודאה כי בקרנות קלע היו למעלה מ-200 משקיעים – מספר אשר עולה באופן ניכר על מספר המשקיעים המותר בדין (35). מדובר בדוגמא אחת מני רבות. לאור כל האמור, בית משפט קמא פסק כי לא ניתן לתת אמון בגרסאות המערער. בקבעו כך, הדגיש בית המשפט כי המערער הוא אדם שנון, בעל יכולת שכנוע מרשימה, אשר התחמק באופן מניפולטיבי ממתן תשובות ענייניות לשאלות שהוצגו בפניו במהלך עדותו. מול עדותו הבלתי-אמינה של המערער ניצבו עדויות שמסרו עדים שונים מטעם המדינה, אשר היו קוהרנטיות ואחידות, ונמצאו על ידי בית משפט קמא אמינות מעבר לספק סביר.
--- סוף עמוד 10 ---
15. בית משפט קמא קבע, בהתבסס על הראיות והעדויות שהונחו לפניו, כי כבר למן הרגע הראשון פעל המערער לתחזוק מצגי השווא שהוצגו למשקיעים אשר השקיעו את מיטב כספם בקרנות קלע. ביחס לעניין זה, ציין בית המשפט כי בין ההבטחות שהוצגו לבין הנעשה בפועל – היה מרחק רב. כך, למשל: ביסוד המצגים שהוצגו, עמדה הבטחה שניתנה למשקיעים לפיה השקעת הכספים תיעשה במודל עסקי מסוג השלמות הון לטווח קצר. המערער הוא שיצק את התוכן להגדרת המושג "השלמות הון לטווח קצר", וכן הוא שנתן את ההבטחה – בעצמו או באמצעות מגייסים אשר הונחו על ידו – ללקוחות קרנות קלע. דא עקא, נמצא כי מודל זה אינו אלא מודל פיקטיבי – הא ותו לא. קרנות קלע מעולם לא נתנו הלוואות לטווח קצר; עובדי הקרנות לא ידעו כיצד לבצע הלוואות מהסוג האמור; ואף לא הייתה בנמצא תכנית עסקית סדורה לניהול כספי הלקוחות. זאת ועוד: המערער פעל ללא לאות לטשטוש עקבותיו. הוא הסתיר את הנעשה מעובדי החברה על-ידי יצירת מידור בין מגייסי הכספים לבין העובדים אשר היו אמונים על תחום ההשקעות; איש מלבדו לא היה מעורה בכל הפעילויות בחברות; הוא הטעה את הרשות לניירות ערך כדי למנוע או, למצער, כדי לעכב פתיחה בחקירה נגדו; והוא הסתיר העברות כספים מגורמים אשר אישורם נדרש. בסיכומו של דבר, צוין כי המערער נהג בכספי המשקיעים כבשלו, תוך התעלמות בוטה מההבטחות שניתנו למשקיעים ומהסכמי ההשקעה אשר נחתמו עמם. כמו כן, נקבע כי המערער עבר את עבירות הלבנת ההון שיוחסו לו על ידי העברות כספי המשקיעים, שניכס לעצמו במרמה, לחשבונות ששלט בהם. לצד כל זה, נקבע כי המערער עבר את העבירות לפי חוק ניירות ערך אשר יוחסו לו בכתב האישום.