--- סוף עמוד 13 ---
ולעסקיו הפרטיים של המערער. הנה כי כן, לשיטתו של המערער, השאלונים מוכיחים כי ניתַק הקשר הסיבתי בין הצגת מצגי השווא לבין קבלת הדבר במרמה ביחס לחלק ניכר מכספי המשקיעים – 136,000,000 ש"ח – וכפועל יוצא מכך, לא ניתן להרשיעו בעבירת קבלת דבר במרמה ביחס לסכום האמור. יתרה מכך: המערער מוסיף וטוען כי ביחס לסכום השקעות של כ-151,000,000 ש"ח, מתוך הסכום הכולל של 304,000,000 ש"ח, לא נגבו עדויות משקיעים; ומשכך הוא, אין זה ברור אם המשקיעים היו בוחרים לסגת מההשקעה בהינתן מודעות לאופי השימוש בכספיהם, ואם לאו. בהעדר עדויות, מבקש המערער כי בית המשפט יניח לטובתו, ולו מחמת ספק, כי המשקיעים לא היו משנים את בחירתם להשקיע אצלו את כספיהם. לטענתו, גם ביחס לסכום זה – 151,000,000 ש"ח – לא מתקיים אפוא הקשר הסיבתי הנדרש לשם התגבשות העבירה. לאור המקובץ, המערער טוען כי ניתן להרשיעו בקבלת דבר במרמה בהיקף של כ-62,000,000 ש"ח בלבד, הואיל ורק ביחס לסכום זה הוכח קשר סיבתי בין מעשי המרמה לבין קבלת הדבר – כפי שעולה מתשובות המשקיעים לשאלה בשאלון.
23. זאת ועוד. לשיטת המערער נפלה טעות בקביעתו של בית משפט קמא כי במסמכי ההתקשרות מסוג הסכמי הלוואה להשקעות, אשר נחתמו עד סוף שנת 2012 (להלן: חוזי ההשקעה המוקדמים), הוסכם כי כספי המשקיעים ישמשו להשלמות הון לטווח קצר בלבד. המערער אינו מכחד כי במהלך המשא ומתן עם המשקיעים הוצג להם מצג כזה, אולם מגבלה כאמור לא הוכנסה לבסוף לחוזי ההשקעה המוקדמים עליהם חתמו המשקיעים. המערער גורס כי רק בשנת 2014 הוכנסה להסכמי ההתקשרות עם המשקיעים הגדרה למונח "השלמות הון". לפני כן, ראוי היה לפרש את המונח כמונח שסתום, אשר מתייחס למגוון של פעילויות עסקיות בתחום ההשקעות וההלוואות. בהתחשב בכל אלו, פרשנות סבירה של חוזי ההשקעה המוקדמים – אשר, כאמור, לא הכילו הוראה המייחדת את השימוש בכספי הלקוחות להשלמות הון לטווח קצר בלבד – מוליכתנו, לטענת המערער, למסקנה כי מסגרות ההפקדות, אשר נקבעו לאור מטרותיהן, לא נפרצו. המערער מדגיש כי הסכמי ההתקשרות עם המשקיעים נוסחו באופן רחב – דבר אשר מחזק את טענתו כי המשקיעים היו אדישים לשאלה באיזה אופן הלה ישקיע את כספם. כמו כן, ביחס להעברת הכספים מקרנות קלע לרוביקון, מטעים המערער כי בחוזי ההשקעה המוקדמים צוין באופן מפורש כי רוביקון הינה צד להסכם; ומכאן עולה כי רוביקון היתה רשאית לנהל את כספי המשקיעים מבלי שהדבר יפר את תנאי ההפקדה. המערער סבור כי טעויות אלו – שלדבריו נפלו בקביעתו של בית משפט קמא כי המערער הפר את תנאי ההפקדה – הן