2. ברוח דברי דוד בן גוריון, נקבע בפקודת מאכל כשר לחיילים, התש"ט-1948 כי "לכל החיילים היהודים בצבא-הגנה לישראל יש להבטיח מאכל כשר". השאלה שלפנינו היא אם הבטחת מאכל כשר בימי חג הפסח מחייבת מניה וביה איסור על הכנסת מאכל לא כשר לפסח למתקני הצבא. שאלה זו, כשלעצמה, יש בה כדי ללמד על השינוי שעברה החברה בישראל מאז הקמת המדינה, עת באה הפקודה להסיר את החשש שלא יובטח מזון כשר לחיילי צה"ל, בעוד שכיום החשש הוא שלא יתאפשר לחייל שאינו שומר כשרות דבר מאכל שאינו כשר.
3. נראה כי המצב דהיום הוא שחייל שמקפיד על "בַּל יֵרָאֶה ובַל יִמָּצֵא" עשוי לראות עצמו כעובר על לאו הלכתי אם חברו לחדר יחזיק חמץ בארוניתו, וכאמור, זו גם גישת הרב הצבאי הראשי (הגם שניתן לחלוק עליה מבחינה הלכתית). ניתן היה להקהות חשש זה אם בכל בסיס היה מוקצה חדר נפרד לחיילים שמבקשים לצרוך אוכל לא כשר. ברם, כפי שציינה חברתי, הדבר עלול היה לפגוע בלכידות היחידה. מכל מקום, הוועדה שהוקמה בעקבות הצו על תנאי שניתן בעתירה, הגיעה למסקנה כי אין מקום להקצאת מתחמי מזון נפרדים במהלך הפסח, ויש ליתן משקל למסקנותיה, כמו גם לערך של לכידות החיילים המשרתים זה לצד זה.
4. אל מול הפגיעה בחופש מדת ובאוטונומיה האישית של כל חייל וחייל, ניצבים מספר נימוקים שהתלכדו לכדי מסה שיש בה כדי להטות את כף המאזניים לדחיית העתירה:
ראשית, עוצמת הפגיעה אינה גבוהה. זאת, בהינתן שמדובר בהגבלה של מספר ימים בשנה; בהינתן שמדובר במגבלה על סוגי מזון מסוימים בלבד; בהינתן שבחלק מהבסיסים משפחות החיילים יכולות לבקר במהלך חג הפסח ולהיפגש עם יקיריהם
--- סוף עמוד 47 ---
מחוץ לבסיס ולצרוך מחוץ לגדר המחנה מזון לא כשר לפסח; בהינתן שבחלק מהיחידות נוכחות החיילים בימי הפסח נמוכה וישנם בסיסים שניתן לצאת מתחומם במהלך היום או בסוף יום העבודה ולאכול מחוץ לבסיס; ובהינתן שחיילים רבים מעדיפים ממילא לצרוך במהלך הפסח אוכל כשר, כך ששיעור שומרי הכשרות עולה על שיעורם של מי שמגדירים את עצמם דתיים. עוד בהקשר זה ובנושא קרוב לענייננו נאמר:
"לכאורה היה הצבא יכול לספק לחיילים אוכל כשר בלי לפגוע ברצונם של חיילים שאינם מעוניינים בו אילו הקים בכל בסיס שני מטבחים ושני חדרי אוכל נפרדים האחד כשר והאחר לא. אבל נקל לראות את השיקולים הכלכליים והארגוניים נגד סידור כזה. יתר על כן, הוא היה פוגע קשות בערכי הרעות והסולידריות" (דני סטטמן ממלכתיות 'הדתה' ודתיים בצה"ל 178 (המכון הישראלי לדמוקרטיה, מחקר מדיניות 139, 2019)).