--- סוף עמוד 11 ---
מעוניינים בכך.
11. המשיבים עמדו בתשובתם על כך שבעקבות פסק הדין בעניין בתי החולים ופניות שנעשו מטעם העותרים, מונה צוות מיוחד – בראשות קצינה בדרגת אל"מ מאגף כוח האדם בצה"ל ובהשתתפות גורמים נוספים – לשם בחינה מקיפה של ההוראות בדבר הכנסת חמץ לבסיסים. במסגרת בחינה זו נבדקו שתי חלופות להסדר הקיים – הראשונה, ביטול האיסור על הכנסת חמץ לרשות הפרט של החייל תוך שמירה על האיסור לצרוך חמץ במרחבים המשותפים; והשנייה, הקמת מתחמים ייעודיים לאחסון וצריכה של חמץ על-ידי חיילים המעוניינים בכך. בסופה של בחינה זו הגיע הצוות למסקנה, כי אין לשנות מן המצב הקיים. נמצא כי שתי החלופות לא יאפשרו לרבנות הצבאית לקבוע כי המזון המוגש בצה"ל הוא כשר לפסח, זאת בשל החשש ל"זליגת חמץ" למטבחים הצבאיים, אפילו בהיסח הדעת. כן נמצא כי שתי החלופות, כל אחת בדרכה, עלולות לפגוע בלכידות היחידתית ובשגרת החיים המשותפת של החיילים, בשל הימנעות חיילים המקפידים על הלכות החג מאכילה או שהייה משותפת בחדרי המגורים עם חבריהם הצורכים חמץ. בהתאם לממצאים אלה, הוחלט בצה"ל שלא לשנות מן המצב הקיים, תוך חידוד ההנחיות למפקדים, כי יש להימנע מביצוע בדיקות יזומות לאיתור חמץ בכליהם או ברשות היחיד של החיילים ושל כל הנכנסים לבסיסי צה"ל.
12. על רקע האמור, טענו המשיבים כי אין להתערב בתחולתו של האיסור על הכנסת חמץ לבסיסים. תחילה נטען, כי איסור זה נקבע בפ"מ תקנון הכשרות בשנת 1982, ועל כן הוא חוסה תחת פסקת שמירת הדינים שבסעיף 10 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. כן נטען, כי הגם שההוראות האוסרות על הכנסת חמץ גורמות לפגיעה מסוימת בזכויות חוקתיות של החיילים המבקשים לצרוך חמץ, הוראות אלה עומדות במבחני פסקת ההגבלה הביטחונית, החלה בנסיבות העניין. אשר לדרישה כי הפגיעה תהיה "לפי חוק", נטען כי פקודות הצבא המעגנות את האיסור האמור הן בגדר דין, ונקבעו על מנת לממש את חובתו של צה"ל לפי פקודת מאכל כשר לחיילים. אשר למידתיות הפגיעה נטען, כי לא נמצאה חלופה להסדר הקיים אשר מגשימה את תכליתו ופגיעתה בזכויות החיילים פחותה. עוד נטען כי הנזק שייגרם כתוצאה משינוי ההסדר, בכל הנוגע לפגיעה בכשרות המזון המסופק בצה"ל – עולה על הנזק הנגרם כיום לחיילים אשר לא מתאפשר להם לצרוך חמץ במהלך החג. בהקשר אחרון זה הודגש כי מדובר בפגיעה מתוחמת, בשל מתכונת הפעילות הייחודית של צה"ל בחג הפסח,