כאמור, אין בידי לקבל את טענת הנתבעים שהתובע זכאי לכל היותר ל-15,000 ₪ עבור כל חודש בו סייע לפיסנטרה, אשר ממילא, כפי שכבר ציינתי, נזנחה בסיכומים. בפועל גם לא שולם לתובע הסכום של 15,000 ₪. מכל מקום, הנטל להוכיח שסוכם כי התובע יקבל תשלום סכום חודשי של 15,000 ₪ אם לבסוף לא יסתיים המשא ומתן בכריתת חוזה, מוטל על כתפי הנתבעים, והם לא עמדו בנטל זה (ראו בין היתר גרסאותיו השונות של הנתבע, בפרק ח(2) לסיכומי התובע. איני נדרשת לפרטי הפרטים נוכח קביעותיי לעיל וזניחת הטענה, אך אציין כי טענת התובע שם, כי גרסה זו לא עמדה במבחן החקירה הנגדית, מקובלת עליי).
126. ענייננו, אפוא, כאמור, במצב של "תהליך הולך ומתמשך של משא ומתן, בלי שהצדדים מצליחים להגיע לקשר חוזי כלשהו, כאשר במהלך המשא והמתן מבצע אחד הצדדים חלקים מסוימים של נושא ההתקשרות הצפויה" (עניין גרובר הנ"ל). משעה שהשירות שניתן בוצע לפי בקשתו של מקבל השירות או שזה הסכים לקבלו, חל הכלל הרגיל ולפיו קמה למקבל חובת תשלום שכר ראוי. כאמור, אין מדובר במצב שהנתבע סבר כי התובע פעל חינם ואף ברור היה לתובע (ולכל הפחות צריך היה להיות ברור לו) ששירותיו של התובע כרוכים בתשלום.
127. אעיר כי הצדדים לא הרחיבו בכל הקשור לסיום מערכת היחסים ביניהם, שלפי תיאור הצדדים "גוועה" בניתוק היחסים. אין טענה שהנתבע התנהל בהקשר זה בחוסר תום לב, ומכל מקום, לא הוכח שכך.
128. עלה, אם כך, בידי התובע להוכיח את זכאותו לשכר ראוי. השאלה היא מהו שיעורו. כידוע שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית ויש לקבוע אותו בהתבסס על חומר ראיות שהובא בפני בית המשפט (עניין ווטאירפול, בפסקה 61, והאסמכתאות ששם).
ב(3) קביעת השכר הראוי
129. מהם השיקולים שיש להביא בחשבון בקביעת השכר הראוי?
130. פרידמן ושפירא בר-אור מציינים כי קשת המקרים הנמנית עם הקבוצה הראשונה כאמור בעניין גרובר, במסגרתה מקיימים הצדדים משא ומתן, תוך שהתובע-המזכה מבצע בשלב הטרום חוזי פעולות שהיו צפויות להיות חלק מהחוזה שייכרת "... נמצאת על הגבול שבין דיני החוזים לבין דיני עשיית עושר. היסוד של דיני עשיית עושר מקורו בכך שהתובע זוכה בשכר, חרף העובדה שלא נכרת חוזה תקף או שלא הושג הסכם בכל הנקודות החשובות. עם זאת, מדובר במצב שבו בוצעה העבודה לבקשת הנתבע ובנסיבות שבהן משתמעת כוונה שתיעשה בשכר. בכך ניתן לראות הסכם לביצועה בתשלום, גם אם הסכם זה איננו עולה כדי חוזה שלם". ובהמשך לכך ציינו, כי "נוכח אופיה של הקטגוריה הנוכחית, ראוי להתחשב בהסכמות, ולו חלקיות, שהושגו בין הצדדים ביחס לגובה התשלום, כך למשל, אם הוסכם בין הצדדים על תשלום בערכים דולריים, יש מקום, לכאורה, להצמיד את התשלום למטבע זה. כמו כן, אם הסכימו הצדדים על שיטות חישוב מסוימות או שקבעו גבול עליון לתשלום, יש לכבד את המוסכם ביניהם" (חלק ראשון, פסקה 8.4).