בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
ת"א 23807-12-20 הלוי ואח' נ' מימון ואח'
לפני כבוד השופטת יעל בלכר
התובעים
1.ירי ירון הלוי
2.מלכת השלום י.מ.מ. בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אלי בורשטיין ובת חן ליפסקי
נגד
הנתבעים 1.מוטי מימון
2.פיסנטרה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אילן סופר יונתן דורי
פסק דין
לפניי תביעה כספית לפיצויים בסך של 10 מיליון ₪ בגין הפרת חוזה, שעל פי הטענה נכרת בין הצדדים בעל פה, ובמסגרתו התחייב הנתבע 1 (הנתבע או מוטי) לדאוג להעביר לתובעים 10% מהון המניות של הנתבעת 2 (פיסנטרה או החברה), בתמורה לכך שהתובע 1 (התובע או ירי) יסייע לחברה לצאת ממשבר עסקי שאליו נקלעה ויתרום לעסקיה. התובע טוען כי לאחר שקיים את חלקו, התנער הנתבע מהחוזה ומכחיש את עצם קיומו.
כמו במקרים רבים אחרים בהם לא נערך הסכם בכתב, מתעוררת השאלה אם נכרת חוזה בין הצדדים; אם נכרת - מהו תוכנו; ואם לא נכרת - האם זכאי התובע לתמורה בעד פעולותיו בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, ומהי אותה תמורה.
הצדדים ורקע כללי
1. התובע, כפי שהעיד על עצמו, מתמחה במתן שירותי יעוץ אסטרטגי ופיתוח עסקי, ניהול משברים עסקיים והשבחת חברות (סעיף 3 לתצהיר התובע וראו פרק א' לתצהירו, שם הוא מפרט עניינים שונים בהם הוא עוסק).
התובעת 2 היא חברה בשליטת התובע.
התובעת 2 אינה מעורבת בהשתלשלות האירועים. בכתב התביעה נטען, כי על פי המוסכם, היה על הנתבעים להעביר את מניות פיסנטרה לתובעים (ראו פסקת הכותרת לתביעה וכן סעיף 89 שם). השתלשלות האירועים סובבת כולה סביב התנהלות התובע והנתבע (הצדדים), ובהתאם כך תתואר. לפי הצורך אתייחס לתובעת 2 במפורש.
2. הנתבע, על פי תצהירו, הוא מייסד פיסנטרה והמנהל הכללי שלה מהיווסדה. הנתבע הקים את החברה לאחר שחרורו משירות ביחידות מחשבים שונות בצה"ל, והוא שהמציא את הטכנולוגיות המתקדמות שברשותה.
מעיון בתדפיס רשם החברות מיום 14.12.2020 עולה כי החברה התאגדה ביום 16.3.2008, והנתבע הוא הדירקטור ובעל המניות העיקרי בה (חברת איסופ מחזיקה בכ- 10% מהמניות. ראו נספח 3 לתצהיר הנתבע).
במועדים הרלבנטיים לתביעה עסקה פיסנטרה באספקת שירותי כרטוס חכמים ומערכות בקרה (ונראה שכך גם כיום). מוצר הדגל של החברה היה "רב-קו אונליין" (רב-קו), המאפשר טעינה מקוונת של הרב-קו, מהמחשב האישי, באמצעות אפליקציה בטלפון הנייד ובנקודות שירות ברחבי הארץ (קיוסקים, חנויות, בתי מלון וכו'). בשנת 2017 אף זכתה החברה בשני פרסים יוקרתיים בגין מוצר זה (סעיפים 13-22, פרק ב' לתצהיר הנתבע).
3. לשלמות התמונה אציין עוד, כי ביום 1.3.2022, כשנה ושלושה חודשים לאחר שנפתח הליך זה, נרכשה החברה על ידי התאגיד הקנדיModaxo המספק פתרונות טכנולוגיים לתחבורת המונים בערים רבות ברחבי העולם (סעיף 22 שם).
4. ברקע האירועים עומדת הרפורמה שביקש משרד התחבורה לקדם, לביטול אפשרות התשלום לנהג האוטובוס במזומן או להטענת כרטיס הרב-קו באוטובוס. זו יושמה תחילה בירושלים ובבאר שבע, ובתחילת שנת 2018 הוחלט להרחיבה גם למטרופולין גוש דן, תוך הגברת פעילות החברות המאפשרות טעינת הכרטיס באמצעים חלופיים (הרפורמה או הרפורמה בגוש דן). בשוק פעלו אז פיסנטרה וחברות נוספות ובכלל זה חברת HopOn, שהיא חברה בת של דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (הופ-און ו- חברת דן, בהתאמה). הרפורמה בגוש דן יצאה לדרך ביום 21.12.2018 באוטובוסים של חברת דן, וביום 18.1.2019 ביתר החברות הפועלות בגוש דן. הודעת משרד התחבורה על כך פורסמה קודם לכן, ביום 20.11.2018 (הודעת משרד התחבורה מיום 20.11.2018, נספח 15 לתצהיר התובע. ראו גם סעיף 58 לכתב ההגנה).
יוער, כי ביום 15.12.2020 יושמה רפורמה נוספת, במסגרתה ניתן לשלם על כרטיס הנסיעה באמצעות מכשיר הסלולר באפליקציות שונות, וללא צורך ברב-קו. הנתבע הצהיר, כי גם עם יישומה של רפורמה זו, שמרה הנתבעת על מעמדה כחברה מובילה בתחום בישראל (סעיף 98).
5. טענת התובע היא, כי פיסנטרה הייתה ערוכה היטב ליישום הרפורמה בגוש דן, טוב יותר מהמתחרה הופ-און, והנתבע היה מעוניין ביישומה המהיר והמידי, כך שתוכל לנצל את יתרונה לביסוס מעמדה בשוק הכרטוס. אלא שיישום הרפורמה עוכב או נדחה על ידי משרד התחבורה (המשרד) וזאת, כך סבר הנתבע בזמן אמת, ללא הצדקה עניינית, ועל אף שהמשרד היה ערוך ליישומה. הנתבע סבר, כי ביסוד העיכוב עומדים שיקולים לא ענייניים, על רקע קשרים אישיים בין בכירים במשרד התחבורה ובחברת דן. בנוסף, הנתבע טען כי חברת דן מנצלת את כוחה בשוק תוך תחרות בלתי הוגנת בפיסנטרה, על מנת שספקים יימנעו מלהתקשר עמה ויתקשרו עם הופ-און. גם בהיבט זה פעל, אפוא, העיכוב ביישום הרפורמה לטובת המתחרה הופ-און. במצב דברים זה - אשר לטענת התובע, הנתבע ראה בו בזמן אמת, עניין משמעותי מאוד בחייה של החברה - פנה הנתבע לתובע, על מנת שיסייע בידו להביא ליישום הרפורמה בהקדם. זאת, לאור כישוריו וקשריו של התובע בענף התחבורה, אשר הנתבע גם נעזר בהם בעבר. זהו בתמצית, לטענת התובע, המשבר שבעטיו ולצורך הטיפול בו, גייס הנתבע את שירותיו של התובע (המשבר); ובנסיבות אלה נכרת, לטענתו, החוזה.
6. יש לציין כי התובע הכיר את אביו של הנתבע, מר בני מימון (בני או אביו של הנתבע), וכך נוצר הקשר ביניהם. אין חולק, כי על רקע האמור היו בין הצדדים יחסים קרובים ויחסי אמון. כך העיד גם הנתבע (עמ' 275 ש' 20-24, עמ' 359 ש' 24-25, 1, עמ' 365 ש' 16-17). לטענת התובע, בשל הקשר החברי והמשפחתי ששרר בין הצדדים והיחסים המיוחדים הנובעים מכך, הוא הסתפק בהבטחת הנתבע להעברת המניות, ולא נערך הסכם בכתב.
7. לטענת התובע, החוזה בין הצדדים נכרת בפגישה מיום 11.10.2018 בבית קפה "רביבה וסיליה" ברמת השרון (הפגישה או הפגישה מיום 11.10.2018), שאין חולק על קיומה. המחלוקת בין הצדדים היא באשר לדברים שנאמרו בפגישה.
8. התובע טוען כי הרקע לפגישה הוא המשבר, כי היוזמה לפגישה ולאלה שקדמו לה, הייתה של הנתבע לצורך גיוסו של התובע לפתרון המשבר, וכי בפגישה זו נכרת חוזה בעל פה שלפיו יקבל 10% ממניות פיסנטרה באופן מידי ובתמורה לכך "יטפל התובע במשבר העסקי שפקד את הנתבעת 2 ויבטיח את ההמשכיות העסקית שלה" (כלשון פסקת הפתיחה בתביעה). אליבא דתובע מדובר בהתחייבות שאינה תלויה בהצלחה אלא בחיוב השתדלות (ראו למשל סעיף 28 לכתב התביעה). התובע, כך לטענתו, קיים את חלקו, הקדיש את זמנו ומרצו לטובת העניין ועסקי החברה, ניהל את המשבר מספר חודשים ואף בהצלחה מרובה, ותרם לעסקיה. והנה, לאחר שקיים את חלקו "והנתבעת 2 יצאה מן המשבר העסקי שפקד אותה ועלתה על פסי הצמיחה, התנערו הנתבעים – בחוסר תום לב ובכפיות טובה – מההסכם, וסירבו להעביר לתובעים את התמורה המוסכמת" (שם).
התובע טוען שהוסכם גם, כי יקבל 50% מרווחי החברה שיופקו כתוצאה מפעילות שהתובע ייזום שלא בתחום התחבורה הציבורית (ראו סעיפים 32-33 לכתב התביעה וכן סעיף 1 לתצהיר התובע) (גרסת ה- 50% הנוספים של התובע). גם טענה זו מוכחשת על ידי הנתבע. הגם שהתובע עמד על טענתו זו גם בסיכומיו (פרק ח(3)) אין טענה כי לתובעים או מי מהם מגיעה תמורה כזו, ולא התבקש כל סעד בעניין זה בתביעה או בסיכומים. הדברים נזכרים לשלמות התמונה, בהיותם, לשיטת התובע, חלק מההסכמות.
9. הנתבע טוען, כי לא נכרת כל חוזה באותה פגישה (ובכלל), וכי הרקע לפגישות בין הצדדים הוא ניסיונו של התובע "להידחף לחברה" בטענה שהוא (התובע) "יודע למכור חברות" (ראו למשל סעיפים 27-30, 33 לתצהיר הנתבע). הפגישה הייתה "בגדר החלפת רעיונות ראשוניים ובלתי מחייבים בלבד, והיא הסתיימה מבלי שסוכמו ביננו תנאי התקשרות כלשהם". המגעים בין הצדדים לא השתכללו לכדי חוזה מחייב וממילא לאחר מספר חודשים פסק התובע מיוזמתו מלשתף פעולה עם החברה (סעיפים 35, 70 לתצהיר הנתבע). (גם) בפגישה זו, עמד הנתבע, כך לטענתו, על כך שניתן יהיה לבחון את שילוב התובע בתכנית האופציות של החברה שנבנתה באותם ימים, בכפוף להגדרת היעדים שבהם יידרש לעמוד ואשר טרם הוגדרו על ידי הצדדים, בדגש על מימוש האופציות רק אם החברה תימכר במחיר גבוה משמעותית משוויה; ובכפוף לכך שהתובע יספק לחברה שירותים לתקופה שלא תפחת משנתיים.
אציין עוד, כי בתכתובת בין ב"כ הצדדים שקדמה להליך זה, וכך גם בכתב ההגנה ובתצהיר הנתבע, טען הנתבע כי סוכם שאם המגעים לא יבשילו לכדי הסכם מחייב, כפי שאכן ארע לשיטתו, יהיה התובע זכאי לגמול כספי ולהחזר הוצאות בסך כולל של 15,000 ₪ לחודש (מכתב ב"כ הנתבע מיום 17.11.2019, נספח 6 לתצהיר הנתבע וראו שם סעיף 3 בפרט. כן ראו סעיף 82 לכתב ההגנה וסעיף 31 לתצהיר הנתבע) (גרסת ה- 15,000 ₪ של הנתבע). התובע מכחיש זאת. אציין כבר כאן, כי הטענה לא חזרה בסיכומי הנתבעים.
10. הנתבע חולק, אפוא, על כך שנכרת חוזה, וטוען כי המגעים בין הצדדים לא הבשילו לכדי חוזה מחייב. הנתבע חולק גם על כך שהיה "משבר" או על עצימותו ומשמעותו. לטענתו, החברה לא נקלעה למשבר, לא כל שכן למשבר שאיים על ההמשכיות העסקית שלה, "אדרבא, במהלך השנים 2015-2020 החברה הציגה באופן עקבי נתוני צמחיה מרשימים" (סעיף 7 לכתב ההגנה). הנתבע חולק אף על תרומתו הנטענת של התובע לכך שהרפורמה יצאה לדרך במועד שיצאה ולתרומתו הנטענת לעסקי החברה.
11. עם זאת, אין חולק כי התובע עסק בענייני החברה ונכח (עם הנתבע) בפגישות עסקיות עם צדדים שלישיים. זאת, החל מהפגישה באוקטובר 2018 ועד אפריל 2019, שאז חש התובע, לפי הטענה, שהנתבע מתחמק ממנו ללא סיבה עניינית והצדדים "ניתקו מגע" כלשון התביעה (ראו למשל סעיפים 71 ו- 122 לכתב ההגנה והתייחסות הנתבע לפגישות העסקיות שבהן נכח התובע בפרק ד3 לתצהירו). לטענת התובע, בנסיבות אלה התעורר חשדו שהנתבע מבקש להתנער מההסכמות אליהן הגיעו, והוא ביקש לממשן ולהעביר לרשותו 10% מהמניות (סעיף 53 ו- 70 לכתב התביעה). בהמשך לכך נפגשו השניים בבית קפה, ביום 1.5.2019 (הפגישה במאי 2019). לא עלה בידי הצדדים להגיע לעמק השווה, ומכאן התביעה.
12. הסעד המבוקש הוא אכיפת ההתחייבות הנטענת להעברת 10% ממניות הנתבעת לתובעים, על דרך תשלום שווין, שהועמד על סך של 10 מיליון ₪. התובעים ציינו, כי להערכתם במועד כריתת החוזה, באוקטובר 2018 (שהוא לשיטתם המועד הרלבנטי), שווי המניות עלה על 10 מיליון ₪, אך העמידו את התביעה על סכום זה משיקולי אגרה. בניגוד לטענת התובעים בסיכומים, לא התבקש בכתב התביעה סעד של קבלת המניות בעין, והדבר אף נאמר מפורשות בכתב התשובה (סעיפים 27-29). ממילא גם סעד בעין כאמור מצוי בסמכותה של המחלקה הכלכלית (לסעדים שנתבעו ראו גם סעיף 90 לתביעה וכן סעיפים 95 ואילך שם, ופרוטוקול הדיון מיום 27.12.21). מכל מקום, אף לשיטת התובעים בסיכומיהם, במסגרת ההליך הוסכם שהתביעה כספית והצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט כי הסך של 10 מיליון ₪ ייצג את שווי המניות לצורך ההליך, כך שתתייתרנה המחלוקות בנוגע להערכת שווי המניות, וניתן יהיה לקדם את ההליך (הסכמת הנתבעים נרשמה בפרוטוקול מיום 18.7.22. וראו ההחלטה מיום 31.7.22 על גבי הודעת התובעים כי הם מסכימים לכך. ראו סעיף 114 לסיכומי התביעה).
13. כאמור, התובעים תובעים פיצויים בסך של 10 מיליון ₪ בשל הפרת החוזה שנכרת לפי הטענה בעל פה. לחלופין, אם ייקבע שלא נכרת חוזה, נטען כי יש להורות על פיצוי באותו סכום מכוח החובה לנהוג בתום לב בניהול משא ומתן מכוח סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (חוק החוזים) או מכוח העילה של עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (חוק עשיית עושר ולא במשפט) (ראו בין היתר סעיפים 80-81 לכתב התביעה וכן סעיף 114 לסיכומים).
ההיבט הדיוני - ראיות הצדדים ומהלך הדיון
14. מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של התובע ורעייתו, גב' הלוי (גב' הלוי) וכן תצהיר קרובו של התובע, הדוגמן הבינלאומי, ברק שמיר (מר שמיר), שאין חולק כי גויס על ידי הנתבע לפרסם את מוצרי החברה ללא תשלום.
אין חולק, כי ביוזמת התובע התקיימו במשרדם של עו"ד אלירם בקל (עו"ד בקל) ועו"ד עודד גזית (עו"ד גזית), מספר ישיבות ייעוץ סביב סוגיית כניסת הרפורמה לתוקף בהשתתפות הצדדים. עורכי הדין הנ"ל זומנו על ידי התובע להעיד מבלי שהגישו תצהיר, העידו בעדות ראשית ונחקרו ע"י ב"כ הנתבעים בחקירה נגדית.
במסגרת ראיותיו הציג התובע גם תרשומות בכתב יד שנערכו בפגישה שקיימו הצדדים בספטמבר 2018 (הפגישה מספטמבר 2018) - אחת היא תרשומת בכתב ידו של הנתבע (נספח 10 לתצהיר התובע) והשנייה, תרשומת בכתב ידו של התובע (נספח 11 שם) (להלן, שתי התרשומות יחדיו: התרשומות בכתב יד. לפי העניין אתייחס לכל אחת מהן בנפרד).
בנספח 12 לתצהיר התובע (עמ' 94-111 לקובץ התצהירים), צורף העתק תכתובת ווטסאפ שבין התובע לנתבע מתאריך 26.2.2017 ועד ליום 26.5.2019. התרשומת כוללת גם שיחות קוליות שלא נענו (תכתובת הווטסאפ בין הצדדים).
15. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר הנתבע בלבד.
במסגרת דיוני ההוכחות הנתבעים הגישו מוצגים שסומנו נת/1-נת/15. ביניהם אציין כאן את המוצג נת/6, שהוא רשימת העדים מטעם התובע שהוגשה ביום 13.12.2021 לקראת דיון קדם המשפט הראשון.
16. בישיבת ההוכחות הראשונה נשמעו עדויותיהם של עורכי הדין בקל וגזית, וכן העדים האחרים שזימן התובע, גברת הלוי ומר שמיר. התובע לא נכח בזמן עדותם, ונחקר על תצהירו למחרת. הנתבע נחקר בישיבה נפרדת.
17. לאחר שהוגשו הסיכומים זימנתי את הצדדים לדיון בניסיון להגיע להסכמות ולייתר פסק דין, אך לצערי לא צלח הדבר (ראו הודעות הצדדים מיום 21.1.24).
18. ההדגשות בקו בציטוטים שלאורך בפסק הדין, הן שלי.
19. עיקרי המחלוקת הוצגו לעיל. אתמקד להלן במיוחד בטענות הצדדים בסיכומיהם.
עיקרי טענות התובע
20. לטענת התובע בסיכומיו, הוכח הרקע לכריתת החוזה, והוכחו יחסי אמון קרובים בין הצדדים, המסבירים מדוע לא נחתם חוזה בכתב. הוכח גם כי הסכמים בעל פה מאפיינים את התנהלות התובע עם הנתבע ועם אחרים. הוכחו שלוש עסקאות בעל פה שערך התובע, שתיים מהן עם הנתבע (הסכם שכירות ביחס לבית באפקה, הסכם לשיתוף פעולה לרכישת דירה במרינה בהרצליה), ואחת עם אחר (טסה). הוכח גם קשר קודם בין הצדדים בקשר לפעילות החברה בשנת 2017, כשלבקשת הנתבע התובע סייע בידו מול הרכבת ועל כן גם, בניגוד לטענתו, הכיר הנתבע את יכולותיו של התובע וכישוריו.
21. עוד הוכח, כך נטען, כי הנתבע סבר שמשרד התחבורה מעכב את יישום הרפורמה בשל קשרים פסולים בין בכירים במשרד ובחברת דן ומשיקולים זרים; הוכח כי הנתבע חשש שעיכוב נוסף ברפורמה יפגע קשות בפיסנטרה; והוכח כי הנתבעים רצו ביישום מידי של הרפורמה, שלה הייתה ערוכה החברה היטב, וטוב יותר מהופ-און. בנסיבות אלה היה הנתבע במתח עצום, כפי שהצהיר התובע (סעיף 74) ולא נחקר על כך, וכפי שהעידו עורכי הדין בקל וגזית. לטענת התובע, בהוכחת כל הנ"ל התפוגגה מהימנות גרסתו של הנתבע ובנוסף, זו תשתית חשובה כשלעצמה להבנת הרקע להתקשרות. מצוקה זו הביאה את הנתבע להסתייע בתובע בחילוץ החברה מהמשבר, והיא הרקע לנכונותו ליתן לתובע 10% ממניות החברה בתמורה לשירותיו.
22. לטענת התובע, גרסתו כי נכרת בין הצדדים חוזה שבעל פה הוכחה לאור חוסר מהימנות עדותו של הנתבע, שהציג גרסאות שונות וכבושות והתחמק ממענה לשאלות בחקירתו. גם התנהלות הצדדים לאחר הפגישה מוכיחה את מעורבותו העמוקה של התובע בעסקי החברה ואת תרומתו הגדולה לעסקיה. הוכח כי הנתבע ראה בתובע בזמן אמת שותף לכל דבר ועניין: מתכתובת הווטסאפ עולה שבתקופה הרלבנטית קיבל הנתבע החלטות רק לאחר היוועצות בתובע; ומלשון הנתבע בהודעות אלה עולה כי פעלו כגוף אחד בעל אינטרס משותף. כמו כן, התובע נחשף לסודות מסחריים רגישים ביותר, מידע ומסמכים שהעביר לו הנתבע, שאף העיד ששיתף את התובע במה שאינו משתף אף אחד. גרסת התובע מתחזקת גם מעדות עדי התובע: עו"ד בקל, שהעיד כי התובע אמר לו בזמן אמת שהוא בעל 10% מהמניות; רעייתו, שהעידה כי כשחזר מהפגישה הוא אמר לה שהוא שותף ב-10% בחברה; ומר שמיר, שנאמר לו, בנוכחות הנתבע, שהצדדים שותפים בפיסנטרה, ולכן הסכים להשתתף במסע הפרסום וללא תמורה.
23. התובע טוען כי לאחר כריתת החוזה, מתוך ידיעה שהוא שותף בחברה, הקדיש את מרבית זמנו ומרצו לחילוצה מהמשבר ולהצלחתה, ובפעולותיו אף תרם תרומה ממשית ובעלת ערך לחברה. כאמור, התובע גייס את מר שמיר לפרסום החברה ללא תמורה; וגייס לטובת העניין את עורכי הדין בקל וגזית, כדי שיסייעו, בין היתר, בשקילת דרכי הפעולה מול משרד התחבורה. לטענתו, במהלך שהגה בישיבות עימם הצליח להביא ליציאת הרפורמה בגוש דן לפועל ללא דחיות נוספות, כשעל הפרק עמדה דחיית יישומה לפברואר 2019. התובע הציע לפנות לתקשורת על מנת שתפנה שאלות בקשר עם עיכוב יישום הרפורמה למשרד התחבורה, באופן שמשרד התחבורה יבין את החשדות לדחייה לא עניינית של הרפורמה ולקשרים בין בכירי משרד התחבורה וחברת דן שבבסיס הפניה, ויירתע מדחייה נוספת; אך זאת מבלי שפיסנטרה תעמוד בחזית מול משרד התחבורה (דבר שהנתבע ביקש להימנע ממנו כדי לשמור על קשרי עבודה עם המשרד). בהתאם, בין הפגישה הראשונה לשנייה במשרד עורכי הדין גזית-בקל, נערכה פניה כאמור באמצעות עו"ד גזית (רעיון הפניה לתקשורת ו- הפניה לתקשורת, בהתאמה) וכפועל יוצא הרפורמה יצאה אל הדרך בדצמבר 2018. כמו כן, במקביל יזם התובע פגישות עם גורמים עסקיים להרחבת ההתקשרויות של פיסנטרה עם חברות התחבורה ובעלים של נקודות טעינה פוטנציאליות, השתתף בפגישות וסייע להוביל מהלכים שונים מול צדדים שלישיים (פרק ט(1) לסיכומים). התובע מציין בסיכומיו, כי לא נחקר כלל על תצהירו בעניין זה, ואף לא הובאו ראיות לסתור.
עיקרי טענות הנתבעים
24. בסיכומיהם טוענים הנתבעים כי התובעים לא הצליחו להציג כל ראיה אובייקטיבית שממנה עולה שהצדדים גמרו בדעתם להתקשר בהסכם מחייב, וכי הם לא עמדו בנטל להוכיח קיומו של חוזה, ואת תוכנו. הוכחות ממשיות לא הוצגו, ואין ולו מסמך אחד המעיד על קיומן של הסכמות כנטען. גם בתרשומות בכתב יד אין זכר להסכמה, בכלל או להסכמה בעניין העברת מניות, בפרט. עדות התובע היא עדות יחידה של בעל דין ולפי סעיף 54 לפקודת הראיות לא ניתן לפסוק על פיה בלבד אלא אם קיימים "נימוקים מיוחדים", אשר נטען כי אינם בנמצא. עדותו של התובע התאפיינה בסתירות, התחמקויות והיתממות, ולכל היותר היא בבחינת "חצי אמת". כמו כן, התובע זימן רק עדים מהמעגל הקרוב שאין ליתן לעדותם משקל כלשהו. עו"ד בקל אישר בעדותו שאינו יודע "מה נסגר" בין הצדדים.
25. לטענת הנתבעים בסיכומיהם, התביעה חסרת תקדים ונטולת כל הגיון, שכן מתבקש לאכוף חוזה שבעל פה לקבלת 10% מהמניות, מבלי שהתובע נדרש לעשות דבר. גרסת התובע ביחס למוטל עליו בתמורה, הצטמקה ביחס לאמור בכתב התביעה, שממנו התעלם התובע בסיכומיו, עד שבתצהיר ובסיכומים אין התובע נדרש לבצע דבר. כמו כן, התובע הציג גרסאות שונות בשאלה מי יועד להחזיק במניות (התובע או התובעת 2), וביחס למועד שבו היו זכאים לקבלן. הדבר מלמד, כי לא נכרת חוזה בהעדר גמירות דעת ומסוימות, ויורד לשורש מהימנות גרסת התובע. בנוסף, וכפי שגם אישר התובע בחקירתו, לא סוכם דבר ביחס לסוגיות מהותיות נוספות כגון: אי-תחרות, קניין רוחני, זכות סירוב ראשונה ועבירות המניות. על כך יש להוסיף גם את גרסת ה- 50% בגין ה"עסקאות הנוספות", שלא נזכרה במכתב הדרישה ששלח בא כוחו של התובע דאז ביום 29.10.2019 טרם הגשת התביעה (נספח 5 לתצהיר הנתבע) ואף לא בפתח כתב התביעה, ואת הסבריו של התובע בעניין זה בחקירתו.
26. לטענת הנתבעים, התנהלות הצדדים מעידה אף היא שלא נכרת חוזה. הדעת נותנת כי אילו התקשרו בחוזה צריך היה הדבר לבוא לידי ביטוי בתכתובות הווטסאפ הרבות שבין הצדדים, ובוודאי לאחר שהחל לקנן בתובע, לטענתו, החשד לאור התנהלות הנתבע. התובע אף אינו טוען כי באיזו מהשיחות עם הנתבע דרש לקבל את המניות. הדבר אינו מתיישב עם גרסתו בכתב התביעה, כי סירב לקבל 10% מהמניות בפריסה לשנתיים (סעיף 28 לתביעה) ועם טענתו בסיכומיו, כי הובטח לו שיקבל את המניות באופן מידי. גם העובדה שלתובע לא היה כל נתון כספי של החברה מעידה, לפי הטענה, על העדרו של חוזה. אך טבעי הוא שעם היותו שותף, לו היה זה מצב הדברים, היה התובע פונה מיד לאחר הפגישה לקבל מסמכים אודות החברה ומצבה. בנוסף, בפגישות שקיימו עם אחרים, בחר התובע להציג את עצמו כ"אחראי על הפיתוח העסקי" של החברה, ולא כשותף בחברה. את גרסתו של התובע בחקירתו, כאילו נעשה הדבר כדי "לשמור על שקט" מצד העובדים בחברה, שהיא גרסה כבושה ולא משכנעת - אין לקבל. אף מכך יש להסיק כי התובע לא ראה את עצמו כשותף בחברה וכי לא נכרת חוזה. יתר על כן, כעניין של מדיניות משפטית ראויה אין לקבל את הטענה שהסכמים בעל פה מאפיינים את התנהלות התובע, כביסוס לטענתו שנכרת כאן חוזה שבעל פה. הנתבע טוען עוד כי התובע לא הביא לעדות אף לא אחד מהגורמים העסקיים שאתם נפגשו הצדדים (ולעניין זה גם הפנו הנתבעים לרשימת העדים נת/6, בה צוינו מספר עדים כאלה, אשר התובעים לבסוף ויתרו על העדתם), הביא רק עדים מהמעגל הקרוב, והתעקש להעיד אחרון מבין עדיו.
27. לעניין הרפורמה והמשבר הנטען - נושא זה זכה להתייחסות קצרה ביותר בסיכומי הנתבעים, תחת הכותרת "מופרכות טענותיו של ירי לעניין הרפורמה בגוש דן" (פרק ח' לסיכומים, המחזיק כחצי עמוד מתוך 25 עמודי הסיכומים). נטען כי זו סוגיה פריפריאלית, שכן "התיאוריות וההשערות הבלתי מבוססות של ירי ביחס לרפורמה" אינן רלבנטיות כלל להכרעה בשאלה אם נכרת בין הצדדים חוזה או ביחס לתוכנו. לטענת הנתבעים, הופרכה הטענה שהרפורמה נדחתה מפעם לפעם, שכן יצאה אל הפועל בדצמבר 2018, כשלראשונה הודיע משרד התחבורה על הכוונה להרחיבה לגוש דן בסוף פברואר אותה שנה, וגם התובע הודה בחקירתו כי מבחינתו זו "מהירות הבזק". נטען עוד כי לא הובאו עד או ראיה כלשהי להוכחת הטענה שעוה"ד בקל וגזית פנו לתקשורת ולכך שהפניה לתקשורת (אם הייתה) היא שהביאה לכך שיישום הרפורמה לא נדחה; וכן לא הוכח גם שאילו הייתה הרפורמה נדחית לפברואר 2019, היה הדבר גורם לחברה נזקים כבדים.
עיקרי טענות התובעים בסיכומי התשובה
28. בסיכומי התשובה הועלו שתי טענות עיקריות. האחת היא שבסיכומיו זנח הנתבע את גרסת ה- 15,000 ₪ שהייתה לפי הטענה קו ההגנה המרכזי שלו. וזאת בשל קריסת הגרסה בעניין זה בחקירתו הנגדית, כנטען כבר בסיכומי התובעים. חלף גרסה זו באה טענה עובדתית סותרת וכבושה, כי לא היה "סיכום" ולא קבעו בפגישה דבר (סעיפים 28, 74, 119, 204 לסיכומי התובעים). בהעדר גרסה עובדתית סותרת, הנטל על התובע קל יותר מהמצב הרגיל.
29. נטען עוד כי הנתבעים נמנעו במכוון מכל ניסיון ליישב את הסתירות בעדות הנתבע וציינו במפורש ש"מוטי אינו מוצא מקום להתייחס לשלל הציטוטים החלקיים והסתירות המדומות שנזכרו בסיכומיו של ירי" (סעיף 13 לסיכומי הנתבעים). כן טענו (בסעיף 15), כי גם אם התגלו "בקיעים, אי דיוקים או אפילו סתירות, הרי שברי כי אין בכך כדי לעמוד בנטל הראייתי המוטל על ירי, הנדרש כאמור להציג 'הוכחות ממשיות' המעידות על קיומו של הסכם בין הצדדים. זאת כידוע לא נעשה על ידו". לפי הטענה, הדבר מדבר בעד עצמו. לטענת התובעים, נוכח חוסר מהימנות הנתבע בעניינים שבלב המחלוקת - לרבות ביחס לתוכן הפגישה, לשילוב התובע בתכנית האופציות וגרסת ה- 15,0000 ₪, וביחס לשיקולים הלא ענייניים של משרד התחבורה ועוד - המסקנה המתחייבת מהשכל הישר והפסיקה היא שגם במחלוקת בדבר קיומו של הסכם בעל פה, יש לקבוע כי גרסתו של הנתבע אינה מהימנה.
30. התובעים דחו את טענות הנתבעים לפיהן לפי גרסת התובע אין התובע נדרש לעשות דבר בתמורה למניות. גרסתו לכל אורך הדרך זהה ועקבית, ולפיה התובע יקבל מניות בתמורה לסיוע לנתבע לחלץ את החברה מהמשבר ולקידום עסקיה להשאת ערכה. כן דחו את הטענה לסתירות בעדותו של התובע. לטענתם, לאור כל עדי התביעה, אין מדובר בעדות יחידה של בעל דין. דווקא עדות הנתבע היא עדות יחידה של בעל דין, והוא שנמנע מזימון אביו לעדות, אף שהיה עד יחיד להצעה (המוכחשת) שהנתבע טוען שהעלה בפגישה מיום 8.10.2018 בדבר אפשרות שילוב התובע בתכנית האופציות של החברה, וגרסת ה- 15,000 ₪ אם לא יגיעו להסכמות. יש לזקוף זאת לחובת הנתבעים כבר מטעם זה, ועל כך יש להוסיף כי מדובר בעד שהוא "עד טבעי" של הנתבע ועליו הנטל להביאו גם במקרה שבו נטל ההוכחה מוטל על הצד השני. חזקה שלא הובא לעדות משום שהנתבע העדיף שלא לחשוף אותו לחקירה נגדית.
31. הערה טרם סיום פרק זה, לעניין קיומה של הקלטה של הפגישה מיום 11.10.2018: במהלך ניהול ההליך עלתה השאלה אם התובע הקליט את הפגישה מיום 11.10.2018, והנתבעים הקדישו לכך פרק שכינו "פרשת הקלטת הנעלמה". לפי כתב התביעה בפגישה ממאי 2019 הנתבע שאל הנתבע את התובע אם הפגישה הוקלטה על ידו ו"התובע השיב לנתבע על שאלה זו בחיוב, והודיע לו כי אם ימשיך להתנער מההסכם הוא יפנה לדרך המשפט" (סעיף 54). בקדם המשפט הצהיר ב"כ התובעים דאז, במענה לשאלת בית המשפט, שאין הקלטה ולא הייתה כזו (עמ' 1 ש' 12-13). הנתבע טען בסיכומיו כי על אף שלא ידע שאין קלטת וגם תחת החשש שהפגישה הוקלטה, הוא עמד בעקביות על כך שלא נכרת חוזה מחייב. התובע מאידך טען בסיכומיו, כי צדק בכך שרצה ליצור אצל הנתבע רושם שהפגישה הוקלטה, שכן מחמת החשש שהוקלטה, גרסת ה- 15,000 ₪ לא נזכרה בכתב ההגנה במסגרת תיאור הפגישה. היא נזכרה רק בהקשר לפגישה שקדמה לה ובשיחות שלאחריה, שלא עמדו בצל חשש הנתבע להקלטה (ראו גם סעיף 114 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 159-160 לפרוטוקול). כך גם בתצהיר הנתבע. רק בחקירתו ולאחר שברור היה שאין הקלטה, הרשה הנתבע לעצמו לטעון, שגם בפגישה הציע לשלם לתובע כסף אם לא ייכרת חוזה.