החשיבות שיש לאמור היא בכך שאין הקלטה של הפגישה. הא ותו לו. מעבר לכך, לא מצאתי שיש בטענות הצדדים בעניין זה כמפורט לעיל, כדי לשנות מהכרעתי וקביעותיי על יסוד מכלול הראיות כמפורט בפסק דין זה.
דיון והכרעה
32. לאחר ששמעתי את הראיות ועיינתי בסיכומי הצדדים ובכל החומר שהונח לפניי, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה, ולפסוק לטובת התובע סך של 1,000,000 ₪ בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. הכל כמפורט להלן.
33. הדיון העובדתי בתיק זה ארוך ומלא פרטים (ואולי אף מלאה) ועל כן, לנוחות הקריאה וההתמצאות בו, אקדים ואציין כאן את עיקרי הכרעתי, כדלקמן:
קיבלתי את גרסת התובע בכל הקשור לרקע העובדתי למשא ומתן בין הצדדים, שהוכחה כנדרש על פי מאזן ההסתברויות האזרחי. דהיינו: הוכח כי הנתבע ביקש את סיועו של התובע בקידום יישום הרפורמה בנסיבות של משבר כנטען. אולם, לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל המוטל עליו להוכיח את טענתו כי בפגישה מיום 18.10.2018, נכרת חוזה שבעל פה ולפיו הוא זכאי לקבל 10% ממניות החברה באופן מידי. הוכח עם זאת, כי במהלך המשא ומתן ולפי בקשתו של הנתבע, בפרק הזמן שמעם הפגישה הנ"ל ועד לניתוק היחסים בין הצדדים, התובע עסק בענייני החברה והשקיע מזמנו ומרצו ובכך ביצע למעשה, בהסכמת הנתבע, חלק מהפעולות מושא ההתקשרות הצפויה. כך, מתוך הנחה שהתמורה עבור פעולות אלה תיכלל בחוזה שייכרת בין הצדדים. על כן, משלא הבשיל המשא ומתן לכלל חוזה וברור היה לצדדים שהפעולות לא נעשות בחינם ובהתנדבות (ואף אין טענה כזו), זכאי התובע לשכר בגין כך על פי העילה החלופית של עשיית עושר ולא במשפט.
איני מקבלת את גרסתו של הנתבע, כי הוסכם מראש שאם לא יגיעו הצדדים להסכמות בדבר השתלבות התובע בפעילות החברה, יהא שכרו של התובע עבור פעילותו 15,000 ₪ לחודש. גרסה זו לא הוכחה, ולמעשה נזנחה בסיכומיו של הנתבע. בהעדר הסכמה חוזית ביחס לשכר עבור הפעולות שביצע התובע, יש בנסיבות העניין ועל רקע קביעותיי הנ"ל, לקבוע, כאמור, את שכרו של התובע לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט. אומדן השכר הראוי נעשה על פי הראיות שבאו לפניי ביחס לנסיבות הספציפיות של העניין ומצאתי להעמידו כאמור, על סך של 1,000,000 ₪ (למועד פסק הדין).
בחלק הראשון של הדיון אבחן את הרקע העובדתי להתקשרות ולמשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, דהיינו: נושא עיכוב או דחיית יישום הרפורמה בגוש דן והתנהלות הצדדים בקשר לכך. בחלק השני אדון בשאלה אם נכרת חוזה, ומשעה שמסקנתי היא, כאמור, כי לא נכרת חוזה, אדון בזכאותו של התובע לשכר ראוי מכוח העילה של עשיית עושר ולא במשפט. אציין כי הדיון בחלק הראשון דרוש לא רק לבחינת השאלה אם נכרת חוזה, אלא מספק תשתית גם לדיון בזכאות התובע לשכר ראוי לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט.
חלק ראשון: עיכוב יישום הרפורמה בגוש דן וגיוסו של התובע לפעול לטובת החברה על רקע זה
34. אלו הם תתי הפרקים של הדיון בחלק זה:
א(1) הנתבע סבר כי משרד התחבורה מעכב או דוחה את יישום הרפורמה ללא הצדקה ואף שהוא ערוך ליישומה;
א(2) בזמן אמת סבר הנתבע כי העיכוב ביישום הרפורמה הוא מטעמים לא עניינים, על רקע קשרים אישיים של בכירים בדן עם בכירים במשרד התחבורה;
א(3) הנתבע חשש כי דן מנצלת את כוחה בשוק לתחרות בלתי הוגנת, והיו בידו דוגמאות לכך שהיא מונעת בפועל התקשרות של ספקים עם פיסנטרה;
א(4) ההשקעה שהשקיעה פיסנטרה בהיערכות לרפורמה;
א(5) בזמן אמת רצה הנתבע ביישום מידי של הרפורמה וחשש כי עיכוב יישומה יפגע משמעותית בחברה, שתאבד את יתרונה ותיפגע כלכלית, ובנסיבות אלה פנה לתובע;
א(1) הנתבע סבר כי משרד התחבורה מעכב או דוחה את יישום הרפורמה, ללא הצדקה ואף שהוא ערוך ליישומה
35. לנוחות הדיון ארכז כאן תחילה את המועדים הרלבנטיים לנושא יישום הרפורמה בגוש דן;
- אין חולק כי במרץ 2018 יושמה הרפורמה של הכרטוס החכם בירושלים, ולא נקבע מועד מדויק ליישומה בגוש דן (הנתבע בתצהירו מפרט עוד כי כבר בשנת 2016 יושמה הרפורמה בהצלחה בבאר שבע, והחלה אף לפני כן בחיפה בשנת 2013).
- בהודעת משרד התחבורה מיום 25.2.2018 הודע כי הרפורמה תורחב לגוש דן "בחודשים הקרובים" (ראו ההודעה בנספח 8 לתצהיר התובע).
- בהודעה נוספת מיום 29.4.2018 שב משרד התחבורה והודיע כי "בחודשים הקרובים" תורחב הרפורמה גם לקווי תחבורה בתל אביב ובחלק מערי גוש דן (נספח 9 לתצהיר התובע).
- ביום 20.11.2018 פורסמה הודעת המשרד על יישום הרפורמה בגוש דן החל מ- 21.12.2018 באוטובוסים של דן, וכחודש לאחר מכן באוטובוסים של חברות אחרות (נספח 15 שם).
- הרפורמה אכן יצאה לדרך ביום 21.12.2018, כאמור בפרסום הנזכר.
36. כעולה מהמקובץ, מהודעת משרד התחבורה מיום 29.4.2018 ועד להודעתו מיום 20.11.2018, לא פורסמו הודעות רשמיות לגבי מועד יישום הרפורמה (מכל מקום לא נטען שיש הודעות, ולא הוצגו כאלה על ידי הצדדים). אולם כפי שגם הסכים הנתבע בחקירתו, דובר על חודש יוני ולאחר מכן על חודש אוגוסט 2018 כמועדים אפשריים (ראו סעיף 43 להלן). התובע מציין כי על רקע ידיעות שהרפורמה לא תצא לדרך גם בחודש אוגוסט, פנה אליו הנתבע (פעם נוספת), בבקשה לעזרתו והצדדים קיימו את הפגישה מחודש ספטמבר 2018, אשר במהלכה נערכו התרשומות בכתב יד. יצוין, כי לא הייתה זו הפגישה הראשונה של הצדדים וקודם לה התקיימו פגישות גם באפריל 2018 וביולי 2018. לאחר הפגישה בספטמבר 2018 התקיימה פגישה ביום 8.10.2018 (פגישה שנזכרת בעיקר בתצהירו של הנתבע, והשתתף בה גם אביו). הפגישה המדוברת שבמסגרתה, לפי גרסת התובע נכרת החוזה שבעל פה בין הצדדים התקיימה, כזכור, ביום 11.10.2018, לאחר מספר פגישות בין הצדדים כאמור. יובהר כי אין חולק לגבי עצם קיומן של פגישות אלה.
37. כאמור, אין חולק כי ביוזמת התובע התקיימו מספר ישיבות ייעוץ סביב סוגיית כניסת הרפורמה לתוקף במשרד עורכי הדין גזית-בקל בהשתתפות עורכי הדין והצדדים. הישיבות הרלבנטיות נערכו ביום 8.11.2018 וביום 18.11.2018 בערב (הפגישה הראשונה והפגישה השנייה במשרד עו"ד גזית-בקל, בהתאמה).
הערה: לעת הזו אין מחלוקת לגבי מועדי הישיבות כאמור. העידו על כך עו"ד בקל ועו"ד גזית, והנתבע אישר את המועדים בחקירתו (למשל בעמ' 333 ש' 7-11). בתצהירו ציין התובע כי הפגישה הראשונה התקיימה ביום 14.11.2018 (במקום 10.11.2018) ותיקן את הטעות בפתח עדותו. הנתבע התייחס בתצהירו רק לפגישה השנייה, והוסיף כי לא הייתה פגישה ביום 14.11.2018 וזו המצאה של התובע. משום מה לא מצא מקום לציין שייתכן שנפלה טעות אצל התובע, והפגישה הראשונה התקיימה בתאריך אחר, ומתצהירו נדמה כאילו הייתה רק פגישה אחת. לא ניתנה לכך תשובה מניחה את הדעת בחקירתו של הנתבע (עמ' 326 ש' 15 - עמ' 328. יצוין כי ב"כ הנתבע הפריע למהלך התקין של חקירה כשהזדרז להשיב במקום העד, ראו בעמ' 327 ש' 3 ואילך).
38. האמור "משתלב" היטב ברושם שהתקבל מעדותו ומגרסתו של הנתבע בכל הקשור לסוגיית העיכוב ביישום הרפורמה ומעורבותו של התובע בעניין, שהייתה מונחית לכל אורך הדרך מהרצון לגמד את המשבר ואף לאיינו כליל, ולהרחיק את התובע מכל תרומה אפשרית לחברה מחשש שיזכה בתביעתו. עדותו של הנתבע אף הייתה, בחלקים ניכרים, מתחמקת, לא קוהרנטית, ובלתי משכנעת, כפי שיובא להלן.
39. אין חולק, כי בין הפגישה הראשונה לשנייה במשרד עורכי הדין גזית-בקל, בבוקר יום 18.11.2018 פורסמה ביומן הבוקר של גלי צה"ל ידיעה על כוונת משרד התחבורה לדחות (שוב) את יישום הרפורמה שתוכננה לצאת לפועל עוד בחודש יוני 2018, לחודש פברואר 2019, בזו הלשון:
"פרסום ראשון: מהפכת התשלום בתחבורה הציבורית בגוש דן נדחתה, פעם נוספת, עד תחילת חודש פברואר 2019. המהלך שתוכנן לצאת לפועל, עוד ביוני שעבר, יאסור על תשלום במזומן באוטובוסים עירוניים ויקצר את זמן הנסיעה".
(ראו נספח 14 לתצהיר התובע, להלן: הידיעה על דחיית הרפורמה לחודש פברואר 2019).
40. אציין כי לגרסת התובע, שלא נסתרה, עוד קודם לפרסום זה על הדחיה הצפויה הגיעו לנתבע ידיעות שמשרד התחבורה מתכנן לדחות את יישום הרפורמה בגוש דן לחודש פברואר 2019 (סעיף 74 לתצהיר התובע). אלא שבסופו של דבר, יומיים לאחר שהתפרסמה הידיעה הנ"ל, פורסמה הודעת משרד התחבורה מיום 20.11.2018, שלפיה הרפורמה תיושם בחודש דצמבר 2018 (ידיעה על כך פורסמה באמצעי התקשורת מעט קודם ביום 19.11.2018 בשעה 23:07 לפי הפרסום ב- ynet שצורף בנספח 4 לתצהיר הנתבע). לטענת התובע, כאמור, יש לזקוף זאת לפניה לתקשורת באמצעות עו"ד גזית, בהתאם לרעיון של התובע.
41. לגרסת התובע, הנתבע סבר כי משרד התחבורה לא קבע מועד מדויק ליישום הרפורמה בגוש דן ומעכב את יישומה חודשים ארוכים, ללא הצדקה ומטעמים פסולים; ונושא זה, שהטריד מאוד את הנתבע, הועלה על ידי הנתבע תדיר בפגישות בין הצדדים כסוגיה מרכזית שהתובע התבקש לסייע לנתבעים להתמודד עמה (ראו למשל סעיפים 38-45, 51 לתצהיר התובע). כך גם בישיבות שנערכו במשרד עורכי הדין גזית-בקל.
42. אף כי הנתבע סירב בחקירתו להודות בכך בפה מלא, וניכר מעיון בפרוטוקול החקירה כי עשה כל מאמץ שלא להודות בכך, מעדותו עלה כי אמנם סבר, כנטען, שיישום הרפורמה נדחה או עוכב ללא הצדקה, על אף שמשרד התחבורה היה ערוך ליישומה. כך לפחות מנקודת מבטו של הנתבע בזמן אמת (ונראה שכך גם לעת עדותו). הנתבע אישר שהרפורמה הייתה מתוכננת להיכנס לתוקף בשנת 2018, אולם לדבריו, לא היה מועד מסוים אלא אפשרויות שונות (עמ' 279, ש' 24-26). עוד אישר כי "יכול להיות" שדובר בהערכות ליישום הרפורמה בחודש יוני 2018, אך מיד סייג ואמר שקשה לו להאמין שהיו מספיקים ביוני. לאחר מכן אישר גם כי "יכול להיות" שעלה המועד אוגוסט 2018, שלדבריו הוא בתקופה של חופש שבדרך כלל עושים בה רפורמות בתחבורה, אך חזר וציין גם כאן כי "לא היה מועד" (עמ' 280, ש' 17 - עמ' 281, ש' 1). אולם, העניין כאן הוא בעיכוב יישום הרפורמה, ולא בשאלה אם משרד התחבורה קבע מועד ספציפי ליישום הרפורמה ואז דחה אותו, או אם התקיימה "דחיה" של מועד שנקבע במובן הטכני של הדברים. ממילא גם אי קביעת מועד כמוה כעיכוב יישומה של הרפורמה. לנתבע, כפי שעוד אראה, היה עניין ביישומה המהיר של הרפורמה. והעיקר הוא בכך שלא הייתה, לדעת הנתבע, הצדקה עניינית לכך שמשרד התחבורה מעכב את יישומה והוא סבר שזה נעוץ בקשרים בין בכירים במשרד ובחברת דן (גם בכך ארחיב בהמשך).
השאלה היא, כאמור, כיצד ראה הנתבע את הדברים בזמן אמת, ולא אם באופן מוחלט ואובייקטיבי או בניתוח היסטורי לאחור, יישומה של הרפורמה עוכב או נדחה. על כן, אני דוחה את טענת הנתבעים בסיכומים כי גרסת התובע הופרכה כבר בשל כך שהרפורמה בגוש דן יושמה במהירות; שכן הוכרז על יישומה הצפוי בהודעת משרד התחבורה מפברואר 2018 והיא יושמה כבר בדצמבר 2018. התובע אמנם העיד כי "מבחינתי זה מהירות הבזק" אך בצדק הוסיף, שיש לבחון את הדברים מנקודת המבט של הנתבע "שהיה מתוסכל מכל החודשים האלה" שמבחינתו זה היה "נצח ויש סיבה ויש סיבה. לכך לכל העיכוב הזה. והסיבה הובילה לתסכול והתסכול הוביל אליי" (עמ' 177 ש' 5-24).
גם מראיות נוספות עולה, כי לכל הפחות מנקודת מבטו של הנתבע בזמן אמת, יישום הרפורמה עוכב או נדחה מטעמים לא עניינים, וכי היד עוד נטויה. כך עולה למשל מתכתובות הווטסאפ בין הצדדים על רקע כתבה ששודרה בטלוויזיה ביום 11.11.2018, בין שתי הישיבות במשרד גזית-בקל (נספח 12, עמ' 95 לתצהיר התובע). זו התכתובת כלשונה:
"הנתבע : תבין שהם דוחים פרויקט שחוסך הרבה זמן מהנוסעים מטעמים לא ענייניים. לא איכפת להם.
התובע: מבין מצוין אחי. הבעיה שרק אנו מבינים את הסיבה האמיתית וההזויה לדחייה.
43. הנתבע: זה שורש הבעיה. לא מעניין אותם בכלל מהנוסעים".
הנתבע אישר בחקירתו תכתובת ווטסאפ זו (עמ' 284-285) והעיד כי "השיקולים שהיו למשרד התחבורה באותו זמן לגבי הרפורמה, זה היה להערכתי על סגירת הסכם שלה עם חברת דן. הדבר הזה להערכתי היה שיקול בעייתי שגרם לזה [הכוונה לדחיית יישום הרפורמה – י'ב']" (עמ' 285, ש' 4–6). ובהמשך: "... בעצם ההסכמות שמשרד התחבורה היה צריך להגיע עם חברת דן על מנת להתחיל את הרפורמה, זה היה משהו שגרם לזה שהרפורמה הזאת לא יצאה לפועל" (שם, ש' 9-11).
אציין כי דבריו אלה של הנתבע באו לאחר חקירה מאומצת. תחילה אישר שהמשא ומתן "עשוי לגרום לעיכוב" עד שמגיעים להסכמה (עמ' 260 ש' 20), ולשאלתו הנוספת של ב"כ התובע, אם הרגיש שזה גרם בפועל לעיכוב התהליך אישר, אם כי שוב, בהסתייגות, כי "במידה מסוימת הרגשתי שזה גורם לעיכוב קל" (ש' 21-22) רק בהמשך הודה הנתבע בפה מלא, כי "זה היה משהו שגרם לזה שהרפורמה הזאת לא יצאה לפועל" כמצוטט לעיל.
44. המסקנה כי בזמן אמת סבור היה הנתבע שיישום הרפורמה בגוש דן מתעכב או נדחה ולדידו, מסיבות לא ענייניות, מתחזקת גם מעדויותיהם של עורכי הדין בקל וגזית. כך העיד עו"ד בקל בחקירתו הראשית (עמ' 16 ש' 3-17):
"האירוע שלשמו נתכנסנו במשרדנו הייתה סיטואציה שבה מוטי היה תחת החשש שמשרד התחבורה בכירים במשרד התחבורה, פועלים משיקולים שהם שיקולים לא עניינים, מעכבים כניסה של רפורמה לתוקף, וזאת כדי לאפשר למתחרה או מתחרה קיים או מתחרה פוטנציאלי שלו, חברה בשם הופאון, לאפשר להם את הזמן כדי להקים אופרציה מתאימה והזמן מבחינתו היה קריטי. ז"א הוא היה שחקן משמעותי מאוד בשוק, הייתה לו אופרציה עובדת, היה לו כבר ניסיון ולקוחות. מצד שני ברור שתחרות מצד אותה הופאון שמאחוריה עמדו חברות כמו אגד ודן, או כך לפחות אני זוכר את הדברים, היא יכולה להיות תחרות מאוד, מאוד קשה מבחינתו והחשש שמשרד התחבורה מעכב את הרפורמה ואת הרחבת השירותים לכל הארץ, היה החשש מאוד גדול ומשמעותי מבחינתו".
ובחקירה הנגדית, שב והעיד (עמ' 54 ש' 12-19):
"... כן, אני יודע שהרפורמה הזאת היא המשך לרפורמות קודמות, אני חושב שזה גם מה שמאוד תסכל את מוטי. ההבנה שכל הסיבות הענייניות, כל ההצדקות הענייניות, מוליכות לזה שצריך לקדם את הרפורמה והיא לטובת הצרכנים. מעבר לזה שהיא גם לטובתו ולטובת פיסנטרה. אבל היא לטובת הצרכנים, והעיכוב של הרפורמה, זאת היתה טענתו, לא טענתי, העיכוב של הרפורמה הוא מסיבות לא ענייניות".
עו"ד בקל העיד, כי איננו יודע אם פניית עו"ד גזית לתקשורת היא זו שהובילה להחלטה לקדם את הרפורמה, אך "... אני כן יודע מה מוט אמר. מוטי אמר - משרד התחבורה ערוך לבצע את הרפורמה. מוטי אמר - צריך לבצע את הרפורמה". ב"כ הנתבע אישר כי "על זה אין חולק". ובהמשך העיד כי "מוטי אמר - אני משקיע כספים רבים לקדם את הרפורמה, אין שום סיבה עניינית לא לבצע את הרפורמה". גם זאת אישר ב"כ הנתבע (עמ' 51 ש' 4-10).
45. באופן דומה - דהיינו: כשבמרכז, בעיניו של הנתבע, עיכוב יישום הרפורמה משיקולים לא ענייניים הנעוצים בקשרים שבין בכירים במשרד התחבורה לבכירים בדן - תיאר גם עו"ד גזית את הדברים. לפי עדותו, בפגישה הראשונה ציין הנתבע ש"הכל מוכן מבחינת משרד התחבורה ומבחינת פיסנטרה", אך היה "עיכוב בלתי מוסבר" ביישום הרפורמה כ"שהחשש שהוא [הנתבע – י'ב'] העלה היה שהעיכוב נובע נקרא לזה מטעמים לא עניינים של גורמים במשרד התחבורה וקשרים כאלה ואחרים שיש להם עם חברת דן" (עמ' 58 ש' 13-20). בהמשך העיד, כי הנתבע חשש שהעיכוב יגרום לחברה לנזקים כלכליים (עמ' 60 ש' 17-23). בחקירתו הנגדית הוסיף כי אינו זוכר מהי תקופת העיכוב שלה טען הנתבע, אך "זה לא היה זה עיכוב אחד. אם אני זוכר נכון זה היה איזה משהו כזה שקרה כמה פעמים" (עמ' 84 ש' 23 - עמ' 85 ש' 5).
46. עדויותיהם הנ"ל של עו"ד בקל ועו"ד גזית, מהימנות עלי. אני דוחה את הניסיון לתקוף את מהימנותן בשל יחסי הידידות שבינם לבין התובע לאורך שנים (עליה אין חולק), בשל כך שהוא לקוח קבוע של המשרד בעניינים שונים או בטענה לתלות כלכלית בתובע (שלא הוכחה כשלעצמה) וכיוצ"ב טענות, או בשל ישיבת ההכנה לעדות שערכו עם ב"כ התובע. הגם שמדובר בעדים מטעם התובע וגם בשים לב לקשר ביניהם, לא מצאתי כי יש בכך כדי לגרוע ממהימנות עדויותיהם ביחס למה שארע או נאמר בפגישות שבהן נכחו במשרדם, או ממשקל עדויותיהם. עדויותיהם היו סדורות וקוהרנטיות, עמדו במבחן החקירה הנגדית, ואיני סבורה כי אמרו את שהעידו מתוך רצון לרצות את התובע.
47. על האמור אוסיף, כי בתצהירו לא הכחיש הנתבע שהוא סבר שמשרד התחבורה מעכב את יישום הרפורמה בגוש דן מטעמים לא עניינים המשרתים את האינטרסים של דן והופ-און, ולא הכחיש כי מסר עמדתו זו לתובע בפגישות עמו או עם עוה"ד בקל וגזית (פרק ד1 לתצהיר).
48. בתצהירו בחר הנתבע לייחד את התייחסותו למה שכינה "ניסיונו של ירי להיבנות מידיעה בת שתי שורות שפורסמה בגל"צ ביום 18.11.2018" (סעיף 89) וטען, כי התובע הסתיר מבית המשפט ש"משרד התחבורה הודיע לחברה על יישום הרפורמה בחודש דצמבר 2018 (כפי שאכן קרה בפועל), וכי הוא [התובע – י'ב'] עודכן בזמן אמת ביחס לכך". לטענתו, בבוקר יום 18.11.2018 קיבל שיחת טלפון מגב' עמוס ממשרד התחבורה (גב' עמוס), ואז נאמר לו שהרפורמה תיושם בדצמבר; הוא עדכן על כך את התובע, וכן עדכן בדבר בישיבה השנייה במשרד עו"ד גזית-בקל, שנערכה מאוחר יותר באותו היום (סעיפים 41-42 ו- 45 לתצהיר הנתבע), כך שישיבה זו התנהלה בצל הידיעה המרגיעה שהרפורמה תיכנס לתוקף בדצמבר 2018 (בניגוד לפרסום בגל"צ, שלפיו הרפורמה נדחתה לחודש פברואר 2019). כך טען הנתבע כדי לסתור את טענת התובע, שרעיון הפניה לתקשורת צלח. במסגרת הראיות הצדדים התעכבו לא מעט על כל עניין זה. לטעמי, הרבה מעבר לדרוש. אינני סבורה כי על פי השאלה אם רעיון הפניה לתקשורת צלח יישק דבר, ואתייחס לנושא בקצרה.