יוער, כי ביום 15.12.2020 יושמה רפורמה נוספת, במסגרתה ניתן לשלם על כרטיס הנסיעה באמצעות מכשיר הסלולר באפליקציות שונות, וללא צורך ברב-קו. הנתבע הצהיר, כי גם עם יישומה של רפורמה זו, שמרה הנתבעת על מעמדה כחברה מובילה בתחום בישראל (סעיף 98).
5. טענת התובע היא, כי פיסנטרה הייתה ערוכה היטב ליישום הרפורמה בגוש דן, טוב יותר מהמתחרה הופ-און, והנתבע היה מעוניין ביישומה המהיר והמידי, כך שתוכל לנצל את יתרונה לביסוס מעמדה בשוק הכרטוס. אלא שיישום הרפורמה עוכב או נדחה על ידי משרד התחבורה (המשרד) וזאת, כך סבר הנתבע בזמן אמת, ללא הצדקה עניינית, ועל אף שהמשרד היה ערוך ליישומה. הנתבע סבר, כי ביסוד העיכוב עומדים שיקולים לא ענייניים, על רקע קשרים אישיים בין בכירים במשרד התחבורה ובחברת דן. בנוסף, הנתבע טען כי חברת דן מנצלת את כוחה בשוק תוך תחרות בלתי הוגנת בפיסנטרה, על מנת שספקים יימנעו מלהתקשר עמה ויתקשרו עם הופ-און. גם בהיבט זה פעל, אפוא, העיכוב ביישום הרפורמה לטובת המתחרה הופ-און. במצב דברים זה - אשר לטענת התובע, הנתבע ראה בו בזמן אמת, עניין משמעותי מאוד בחייה של החברה - פנה הנתבע לתובע, על מנת שיסייע בידו להביא ליישום הרפורמה בהקדם. זאת, לאור כישוריו וקשריו של התובע בענף התחבורה, אשר הנתבע גם נעזר בהם בעבר. זהו בתמצית, לטענת התובע, המשבר שבעטיו ולצורך הטיפול בו, גייס הנתבע את שירותיו של התובע (המשבר); ובנסיבות אלה נכרת, לטענתו, החוזה.
6. יש לציין כי התובע הכיר את אביו של הנתבע, מר בני מימון (בני או אביו של הנתבע), וכך נוצר הקשר ביניהם. אין חולק, כי על רקע האמור היו בין הצדדים יחסים קרובים ויחסי אמון. כך העיד גם הנתבע (עמ' 275 ש' 20-24, עמ' 359 ש' 24-25, 1, עמ' 365 ש' 16-17). לטענת התובע, בשל הקשר החברי והמשפחתי ששרר בין הצדדים והיחסים המיוחדים הנובעים מכך, הוא הסתפק בהבטחת הנתבע להעברת המניות, ולא נערך הסכם בכתב.
7. לטענת התובע, החוזה בין הצדדים נכרת בפגישה מיום 11.10.2018 בבית קפה "רביבה וסיליה" ברמת השרון (הפגישה או הפגישה מיום 11.10.2018), שאין חולק על קיומה. המחלוקת בין הצדדים היא באשר לדברים שנאמרו בפגישה.
8. התובע טוען כי הרקע לפגישה הוא המשבר, כי היוזמה לפגישה ולאלה שקדמו לה, הייתה של הנתבע לצורך גיוסו של התובע לפתרון המשבר, וכי בפגישה זו נכרת חוזה בעל פה שלפיו יקבל 10% ממניות פיסנטרה באופן מידי ובתמורה לכך "יטפל התובע במשבר העסקי שפקד את הנתבעת 2 ויבטיח את ההמשכיות העסקית שלה" (כלשון פסקת הפתיחה בתביעה). אליבא דתובע מדובר בהתחייבות שאינה תלויה בהצלחה אלא בחיוב השתדלות (ראו למשל סעיף 28 לכתב התביעה). התובע, כך לטענתו, קיים את חלקו, הקדיש את זמנו ומרצו לטובת העניין ועסקי החברה, ניהל את המשבר מספר חודשים ואף בהצלחה מרובה, ותרם לעסקיה. והנה, לאחר שקיים את חלקו "והנתבעת 2 יצאה מן המשבר העסקי שפקד אותה ועלתה על פסי הצמיחה, התנערו הנתבעים – בחוסר תום לב ובכפיות טובה – מההסכם, וסירבו להעביר לתובעים את התמורה המוסכמת" (שם).