גרסתו זו של הנתבע, כאילו בבוקר יום 18.11.2018 ובטרם הישיבה השנייה במשרד עו"ד גזית-בקל כבר קיבל את שיחת הטלפון המרגיעה הנ"ל מגב' עמוס, והניח כהנחת עבודה שהרפורמה תיכנס לתוקף בדצמבר 2018 - לא הוכחה ואף נסתרה מן הראיות, ולמעשה, נזנחה על ידי הנתבע, שלא חזר עליה בסיכומיו. כך, בין היתר, הנתבע לא ידע לומר באיזו שעה התקיימה שיחת הטלפון, לא המציא כל ראיה לשיחה כזו שיזמה לטענתו גב' עמוס, ולא זימן את גב' עמוס לעדות. גם התנהלותו בכך שחיפש את התובע 3 פעמים בין 9:20 לבין 10:20 לאחר הפרסום בגל"צ לפיו הרפורמה נדחתה לחודש פברואר 2019 ושלח לו העתק מהפרסום (כעולה מתרשומת הווטסאפ בין הצדדים), שלא ניתן לה הסבר מניח את הדעת בחקירה - אינה תומכת בגרסתו, שלא עמדה במבחן החקירה הנגדית (ראו חקירתו בעמ' 337 ש' 15 - עמ' 338 ש' 20). ובעיקר, גרסתו של הנתבע נסתרה מעדויותיהם המהימנות של עוה"ד בקל וגזית, אשר בהתייחס לה העידו, כי לא שמעו על שיחה כזו ככל שהייתה, וכי מצב הדברים היה הפוך. הישיבה התקיימה באווירה קשה ולחוצה, תחת החשש לעיכוב נוסף כאמור בפרסום בגל"צ (עו"ד בקל בעמ' 26 ש' 10-12 ובעמ' 53 ש' 2-4. עו"ד גזית בעמ' 63 ש' 1-11). אני קובעת אפוא לאור האמור, כי כגרסת התובע, שנתמכה בעדויותיהם של עוה"ד בקל וגזית, עמדה הפגישה השנייה בצל הידיעה בגל"צ מבוקר אותו יום על דחייתה הצפויה של הרפורמה.
49. אשלים את הדיון בעניין זה בכך שאציין, כי מנגד לא עלה בידי התובע להוכיח שהפניה לתקשורת היא זו שהביאה לכך שבסופו של דבר יושמה הרפורמה בדצמבר 2018 ללא דחיות נוספות (ראו טענת התובע בסעיף 86 לסיכומי התביעה), והיא נדחית. אמנם שוכנעתי מעדותו של עו"ד גזית, כי בין הפגישה הראשונה לשנייה הוא פנה לאיש תקשורת שממונה על הכתב שפנה למשרד התחבורה (ראו למשל בעמ' 85 ש' 15-22). אך כפי שהעיד, אין לו אפשרות לדעת אם יש קשר סיבתי בין הדברים (עמ' 85 ש' 23 - עמ' 86 ש' 15). גם עו"ד בקל ציין, כי אינו יודע אם הפניה הנ"ל היא שהובילה לגניזת הכוונה לעכב את הרפורמה (עמ' 51 ש' 2-4). ממילא גם לא הוצגה כל ראיה לקשר סיבתי כאמור, וטענת התובע לקשר סיבתי בין הפניה לתקשורת לבין מועד יישום הרפורמה, לא הוכחה כנדרש במאזן ההסתברויות האזרחי.
50. סיכום ביניים (העיכוב ביישום הרפורמה): ניתן לסכם בתמצית חלק זה של הדיון בכך שהוכח כי בזמן אמת סבר הנתבע שיישום הרפורמה בגוש דן מתעכב אף שמשרד התחבורה ערוך ליישומה, וזאת מטעמים לא עניינים. כך לרבות במועד הפגישה בין הצדדים ביום 11.10.2018 שבה נטען כי נכרת החוזה (וגם במועד הפגישה השנייה במשרד עו"ד גזית-בקל).
בשאלה מה טיבם של טעמים לא עניינים אלה של משרד התחבורה (לדידו של הנתבע), ארחיב עוד להלן.
א(2) בזמן אמת סבר הנתבע כי העיכוב חל מטעמים לא עניינים, על רקע קשרים אישיים של בכירים בדן עם בכירים במשרד התחבורה
51. לטענת התובע התעורר אצל הנתבע חשד בדבר שיקולים לא ענייניים של משרד התחבורה בעיכוב יישום הרפורמה בגוש דן, על רקע קשרים מושחתים בין המשרד לבין חברת דן והופ-און. הנתבע סיפר לתובע, כי בנוסף ליתרון שיש להופ-און בשל כך שהיא חברה בת של חברת דן, הגיעו לידיו ידיעות כי מנכ"לית משרד התחבורה דאז מקושרת למר ק', ששימש כסמנכ"ל הכספים בדן. הנתבע חשד כי למר ק' אינטרס רכושי בהופ-און, ועוד הוא האמין שהמנכ"לית גורמת לעיכוב ביישום הרפורמה בשל האמור (ראו למשל סעיף 39 לתצהיר, סעיף 43, סעיף 58). על חשד כאמור שהעלה הנתבע, העידו גם עוה"ד בקל וגזית. לנוחות הדיון אחזור כאן על עדות עו"ד גזית שלפיה "[ש]החשש שהוא העלה היה שהעיכוב נובע נקרא לזה מטעמים לא עניינים של גורמים במשרד התחבורה וקשרים כאלה ואחרים שיש להם עם חברת דן" (עמ' 58 ש' 13-20) אך ראו כל המובא בסעיפים 46-47 לפסק דין זה.
52. אף שנושא השיקולים הלא עניינים של משרד התחבורה תפש מקום מרכזי למדי בגרסת התובע, הנתבע לא התייחס לכך בתצהירו, דבר המעורר תמיהה כשלעצמו. בחקירתו, הכחיש תחילה את הטענה מכל וכל, והעיד כי לא היה לו "שום חשד לקשרים מושחתים" (עמ' 256 ש' 8). כשנשאל שוב, בנוסח מרוכך יותר, אם לא חשד שמשרד התחבורה פועל "מטעמים לא ענייניים", התחמק מלהשיב במישרין לשאלה וחזר וענה כי "לא היה לי שום חשד לקשרים מושחתים במשרד התחבורה", והוסיף כי "שיקוליהם של משרד התחבורה רחבים מאוד" (עמ' 56 ש' 9-12). ב"כ התובעים התעקש: "אתה חשדת שמשרד התחבורה פועל משיקולים לא ענייניים?" והנתבע חזר וענה שוב כי "משרד התחבורה פועל משיקולים מאוד רחבים, זה הכל" (עמ' 256 ש' 16-18). כפי שמעיד פרוטוקול הדיון, נדרשה חקירה ארוכה ומאומצת לקבלת תשובה של ממש מהנתבע בעניין זה (אם בכלל), תוך שבית המשפט העמיד את הנתבע, לא אחת, על הצורך ליתן תשובה ישירה ועניינית (החקירה בעניין זה בעמ' 256-262). לא אלאה בציטוט או פירוט הדרך כולה, אסתפק בתמצית הדברים.
53. כאמור, תחילה הכחיש הנתבע באופן גורף שחשד בקשרים מושחתים והתחמק גם מלהשיב לשאלה אם חשד שמשרד התחבורה פעל "מטעמים לא ענייניים". הנתבע ביקש להסתתר תחת מטריית האמרה שהמשרד פועל "משיקולים מאוד רחבים, זה הכל" (עמ' 256 ש' 11-13). לשאלת ב"כ התובע מדוע אינו עונה לשאלה אם חשד שמשרד התחבורה פועל משיקולים לא עניינים, השיב: "כי אני לא מבין את השאלה. מה זה -שיקולים לא עניינים?" (עמ' 256 ש' 17, 19) ועוד שאל, תוך היתממות, יש לומר: "לא ענייניים בהקשר של מה? (ש' 22) או "לא עניינים למי?" (עמ' 257 ש' 2). זאת אף, שכזכור, הנתבע הוא שעשה שימוש במילים אלה בווטסאפ ששלח לתובע מיום 11.11.2018 ("תבין שהם דוחים פרויקט שחוסך הרבה זמן מהנוסעים מטעמים לא ענייניים..."). בהמשך העיד הנתבע כי כוונתו לכך שלא תמיד השיקול של משרד התחבורה היה טיוב השירות ל "[ה]אדם שיושב בתחנה" (עמ' 258 ש' 23-25. ראו גם עמ' 285 ש' 16-18: "אני אומר לא ענייני שזה לא משרת את הנוסע", ומה שמשרת את הנוסע הוא שהרפורמה תצא לפועל ושהנהגים לא יתעסקו בתשלום, עמ' 286 ש' 7-9).
54. לצד זאת נאות הנתבע להודות כי לעיתים היה "מוטרד" מהשיקולים של משרד התחבורה, אף כי מיד סייג ואמר "אבל זה לא קשור" (עמ' 257 ש' 12-16). ושוב ציין כי "היו שיקולים שונים שהייתי מוטרד מהם" (ש' 18-19). הנתבע העביר את השיח מ"שיקולים לא עניינים" ל"שיקולים שהיה מוטרד מהם", אך קשה היה גם אז לקבל תשובה עניינית באשר לטיבם של אלה. כשהתבקש לפרט ענה בכלליות כי "... השיקולים של משרד התחבורה לפעמים הם כאלה שהוא צריך לנהל הסכמים עם מפעילי התחבורה הציבורית. ולפעמים כדי לקיים הסכמים עם מפעילי תחבורה ציבורית, לא ניתן לקבל החלטות מסוימות בזמנים מסוימים. לפעמים צריך לקחת בחשבון שיקולים של אותם מפעילים שבסופו של דבר נותנים את השירות. אותם גופים הם גופים פרטיים ... שיש להם את האינטרסים שלהם ועל מנת להגיע לעמק השווה, ולהגיע לאיזושהי משוואה שמאפשרת להרחיב את השירותים ..." (עמ' 258, ש' 1–8). ב"כ התובע הקשה ושאל מדוע זה שיקול לא ענייני, ועל כך השיב "אני לא אמרתי את זה. אני אמרתי שיש שיקולים שלעיתים הם לא עולים בקנה אחד לאותם צרכים או לצורך [ה]אדם שיושב בתחנה..." (עמ' 258 ש' 22-25).
בית המשפט הבהיר לנתבע, כי הוא לא נשאל על שיקולי משרד התחבורה כסוגיה אקדמית, אלא על החשש שלו לגבי שיקוליו בעניין מועד יישום הרפורמה, וכי עליו לפרט מהם הדברים שהיה "מוטרד" מהם, כלשונו, באופן קונקרטי (עמ' 258 ש' 26 - עמ' 259 ש' 12). ושוב שואל בית המשפט "אדוני, ממה היית מוטרד?" והנתבע משיב בהיתממות "באיזה הקשר?" (בעמ' 259 ש' 17-18)]. בהמשך השיב כי "[...] שיקולים של משרד התחבורה מול מפעילי התחבורה הציבורית, למשל בנוגע לרפורמה בגוש דן. חברת דן רצתה להגיע לאיזשהו הסכם עם משרד התחבורה, על מנת שיטיב איתה לפני שמפעילים את הרפורמה בגוש דן. השיקול הזה זה שיקול של משרד התחבורה, שהוא בעצם צריך מצד אחד לקיים רפורמה ומצד שני להגיע להסכמות עם חברת דן" (עמ' 259 ש' 23 - עמ' 260 ש' 2).
בית המשפט נאלץ להבהיר שוב לנתבע, כי רצוי להימנע מאמירות ערטילאיות וכלליות שאינן מובנות, ולהצביע על דברים קונקרטיים (עמ' 260 ש' 7-10). בסופו של המסע לבירור הדברים שהנתבע היה מוטרד מהם נמצא כי חשוב היה לו, לצורך הצלחתה העסקית של פיסנטרה, שהרפורמה תיכנס לתוקף בהקדם ("... ואני רציתי שהרפורמה בגוש דן תקרה מבלי לחכות לחברת דן, בסדר", עמ' 260 ש' 12-14 וכן בש' 5-6 שם "אני רוצה שדברים יקרו בשטח"); והוא סבר כפי שכבר ראינו, כי יישומה מתעכב ללא הצדקה ואף שמשרד התחבורה היה ערוך ליישומה. הנתבע הוסיף כי משרד התחבורה רצה להגיע להסכמות עם חברת דן קודם ליישום הרפורמה וכי חברת דן מנצלת זאת ומעכבת למעשה את המשא ומתן שכן "לחברת דן יש אינטרס לעכב את הכניסה של הרפורמה לתוקף". ומדוע היה לה אינטרס כזה? - קשה היה לקבל מהנתבע תשובה כנה לכך. בתחילה העיד כי העיכוב משרת את חברת דן "על מנת להגיע להסכמות טובות יותר עם משרד התחבורה" בטרם כניסת הרפורמה לתוקף, וכשיקול יחיד (עמ' 260 ש' 23-27). אך כשב"כ התובע הקשה "לא בגלל שהם הבעלים של הופ-און חס וחלילה?" נאלץ הנתבע להודות גם בכך, גם אם בחצי פה, והשיב "אולי, אבל זה שיקול מאוד משני, זה לא שיקול מרכזי" (עמ' 262 ש' 1-2. החקירה כולה בעמ' 260 ש' 23 - עמ' 261 ש' 2).
55. העיכוב ביישום הרפורמה, אדגיש כאן, פעל לטובת הופ-און (ודן כבעליה) שכן, כפי שאישר הנתבע, הופ-און הייתה ערוכה פחות טוב מפיסנטרה ליישום מידי של הרפורמה (על כך, אין חולק). באופן טבעי העיכוב נותן להופ-און זמן התארגנות נוסף, מאפשר לכרסם ביתרונה של פיסנטרה ומונע ממנה לבסס את מעמדה בשוק במצב של יתרון. החברה, כפי שהעיד הנתבע, הייתה מעוניינת בנסיבות אלה ביישומה המהיר של הרפורמה. יש עוד להוסיף על כך את טענת הנתבע כי היה בידו מידע מבוסס שלפיו חברת דן הפעילה את כוחה בשוק כדי שספקים בשוק הכרטוס יתקשרו עמה ולא עם פיסנטרה תוך תחרות בלתי הוגנת (ארחיב על כך בהמשך). האינטרס בדחיית יישום הרפורמה ברור, אפוא, מצדה של הופ-און וחברת דן כבעליה (לפי ראייתו של הנתבע בזמן אמת). השאלה היא האם כטענת התובע, הנתבע סבר באותה עת, כי משרד התחבורה פעל מתוך רצון להיטיב עם חברת דן, ונכון יותר, עם בכירים בדן, בשל קשרים אישיים שבין הבכירים. סבורני כי יש לענות על כך בחיוב. להלן אפרט;
56. הנתבע אישר, כי סיפר לתובע שהוא חשד בכך שלבכירים בדן יש אינטרסים כלכליים אישיים בהופ-און. "יכול להיות, כן. אני חשבתי שיש גורמים בתוך דן שיש להם אינטרסים, חלק מההשתלבות של דן בחברה" (עמ' 265 ש' 20-25). הנתבע העיד, כי חשד שסמנכ"ל הכספים בדן דאז, מר ק', שהוביל את הכניסה של דן להופ-און, ישתלב כדירקטור בהופ-און ובנוסף הניח שהוא גם מקבל מניות, וזאת באופן עקיף מבלי שהדבר רשום (עמ' 265-268 ובפרט בעמ' 266 ש' 18-25, וכן בעמ' 267 ש' 24 - 268 ש' 11). עוד חשד כי גם לעוזר המנכ"ל, מר הלמן, "יש איזשהו עניין שם" (עמ' 267 ש' 3-9). החשדות הללו, כפי שהעיד הנתבע, היו הנחות שלו-עצמו אותן כינה "ידע שלא היה לי עליו בסיס" (עמ' 266 ש' 15 וכן בש' 12-13: "זאת היתה ההנחה שלי היא לא הייתה מבוססת"). לשאלתו המפורשת של ב"כ התובע, הנתבע אישר שהוא הגיע עם החשדות האלה לתובע, ולא התובע הוא שיצר אותם אצלו; וכי שיתף את התובע במידע זה ("זה ידע שאני ערכתי כן ... אני אומר, ידע, מידע ששיתפתי, כן" עמ' 267 ש' 10-16).
הנתבע אישר שסיפר לעוה"ד בקל וגזית, בהקשר הנדון של עיכוב יישום הרפורמה, על החשדות הנ"ל שהיו לו לגבי קשרים בין בכירים בדן לבין בכירים משרד התחבורה. "כן. ירי העלה במהלך השיחה את הקשרים האלה. גם אני תיארתי קשרים כמו תיארתי כאן" (עמ' 333 ש' 15-22). בהמשך, כשנשאל אם הציג לעורכי הדין "קושי שקשור לפיסנטרה" אישר הנתבע כי אכן כך, באומרו "על אותם קשרים שדיברנו עליהם קודם" (עמ' 334 ש' 5-7).
יצוין כי עוה"ד בקל וגזית אישרו בעדויותיהם שהנתבע פרש לפניהם חששותיו לקשרים בין בכירים במשרד התחבורה לבכירים בחברת דן, שמשפיעים על ההחלטות בעניין יישום הרפורמה (ראו המובא מעדויותיהם בסעיפים 46-47 לעיל. כן ראו עמ' 19 ש' 17- עמ' 20 ש' 3. עו"ד בקל העיד כי הפגישה הראשונה הייתה ארוכה ולאחריה, בעקבות דברי הנתבע ולאחר התייעצות עם עו"ד גזית, החל בחיפוש מידע. הזמין את תיקי החברות וכן איתר ברשת את יומן הפגישות של מנכ"לית המשרד דאז. דפי היומן צורפו בנספח 13 לתצהיר התובע).
57. עם זאת ולמרות כל האמור, כשנשאל הנתבע האם נכון שסיפר לתובע על האחזקה הלא רשומה של בכירים בדן במניות הופ-און, כי רצה לבסס לפניו את תחושתו בדבר רשת של קשרים פסולים שנעשה בה שימוש לפגוע בפיסנטרה בעיכוב הוצאת הרפורמה לתוקף - התחמק הנתבע ממענה לשאלה זו (עמ' 274- 277 ש' 5).
דומני כי בנסיבות העניין והקשר הדברים, על רקע עדותו הנ"ל של הנתבע במסגרתה אישר כי משרד התחבורה היה ערוך יישום הרפורמה ולא היה טעם ענייני לעיכוב יישומה; אישר שסבר כי חברת דן מעוניינת לדחות את הרפורמה ואף הצליחה בכך; ואישר ששיתף את המידע לגבי קשרים של בכירים במשרד התחבורה ובחברת דן ולגבי חשדותיו לאינטרס אישי של בכירים בדן בהופ-און - סבורני כי ההתחמקות מדברת בעד עצמה, ומאששת אף היא את גרסת התובע כי הנתבע חשד שקיימים קשרים מושחתים בין משרד התחבורה לבין דן והופ-און אשר משפיעים על מקבלי ההחלטות במשרד התחבורה בעניין הנדון. אחרת, ואם ממילא ברור שחברת דן שולטת בהופ און (וככזו יש לה אינטרס מסחרי טבעי בהצלחתה), מדוע מצא הנתבע לספק פרטים אלה בדבר הקשר בין הבכירים בחברת דן לבכירים במשרד התחבורה בהקשר שנדון? - הנתבע נשאל זאת (ראו השאלה בעמ' 274 ש' 17-21) וכאמור, התחמק ממענה.
58. חשד זה של הנתבע וחששו מפני המשך העיכוב ביישום הרפורמה ניכר גם מתרשומת הווטסאפ שנזכרה לעיל, וגם מהתרשומות בכתב יד שנערכו על ידי הצדדים בפגישה בספטמבר 2018.
התרשומות בכתב יד (נספחים 10-11 לתצהיר התובע);
59. הנתבע אישר כי נספח 10 הוא בכתב ידו (עמ' 264 ש' 12-13). כן העיד שהתרשומות נערכו בפגישה במסעדה בהרצליה, כשלפי הטענה התובע התעניין במתחרים של החברה וביקש לדעת פרטים. באיזשהו שלב, כך העיד, התובע הפציר בו לכתוב את הדברים "התחלתי לכתוב דברים על הכתב שמתארים בגדול את התחרות העסקית שקיימת היום בחברה. באיזשהו שלב ירי אמר לי - עצור, אתה לא כותב את הדברים בצורה טובה, תן לי, אני אכתוב, ואז לקח את העט והתחיל לכתוב. הדברים האלה מעולם לא ראיתי את הדפים האלה, הטקסט שהוא רשם פה לא ראיתי מעולם, זהו, זו הייתה הסיטואציה". עמ' 274 ש' 24 - 275 ש' 11).