החשיבות שיש לאמור היא בכך שאין הקלטה של הפגישה. הא ותו לו. מעבר לכך, לא מצאתי שיש בטענות הצדדים בעניין זה כמפורט לעיל, כדי לשנות מהכרעתי וקביעותיי על יסוד מכלול הראיות כמפורט בפסק דין זה.
דיון והכרעה
32. לאחר ששמעתי את הראיות ועיינתי בסיכומי הצדדים ובכל החומר שהונח לפניי, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה, ולפסוק לטובת התובע סך של 1,000,000 ₪ בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. הכל כמפורט להלן.
33. הדיון העובדתי בתיק זה ארוך ומלא פרטים (ואולי אף מלאה) ועל כן, לנוחות הקריאה וההתמצאות בו, אקדים ואציין כאן את עיקרי הכרעתי, כדלקמן:
קיבלתי את גרסת התובע בכל הקשור לרקע העובדתי למשא ומתן בין הצדדים, שהוכחה כנדרש על פי מאזן ההסתברויות האזרחי. דהיינו: הוכח כי הנתבע ביקש את סיועו של התובע בקידום יישום הרפורמה בנסיבות של משבר כנטען. אולם, לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל המוטל עליו להוכיח את טענתו כי בפגישה מיום 18.10.2018, נכרת חוזה שבעל פה ולפיו הוא זכאי לקבל 10% ממניות החברה באופן מידי. הוכח עם זאת, כי במהלך המשא ומתן ולפי בקשתו של הנתבע, בפרק הזמן שמעם הפגישה הנ"ל ועד לניתוק היחסים בין הצדדים, התובע עסק בענייני החברה והשקיע מזמנו ומרצו ובכך ביצע למעשה, בהסכמת הנתבע, חלק מהפעולות מושא ההתקשרות הצפויה. כך, מתוך הנחה שהתמורה עבור פעולות אלה תיכלל בחוזה שייכרת בין הצדדים. על כן, משלא הבשיל המשא ומתן לכלל חוזה וברור היה לצדדים שהפעולות לא נעשות בחינם ובהתנדבות (ואף אין טענה כזו), זכאי התובע לשכר בגין כך על פי העילה החלופית של עשיית עושר ולא במשפט.
איני מקבלת את גרסתו של הנתבע, כי הוסכם מראש שאם לא יגיעו הצדדים להסכמות בדבר השתלבות התובע בפעילות החברה, יהא שכרו של התובע עבור פעילותו 15,000 ₪ לחודש. גרסה זו לא הוכחה, ולמעשה נזנחה בסיכומיו של הנתבע. בהעדר הסכמה חוזית ביחס לשכר עבור הפעולות שביצע התובע, יש בנסיבות העניין ועל רקע קביעותיי הנ"ל, לקבוע, כאמור, את שכרו של התובע לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט. אומדן השכר הראוי נעשה על פי הראיות שבאו לפניי ביחס לנסיבות הספציפיות של העניין ומצאתי להעמידו כאמור, על סך של 1,000,000 ₪ (למועד פסק הדין).
בחלק הראשון של הדיון אבחן את הרקע העובדתי להתקשרות ולמשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, דהיינו: נושא עיכוב או דחיית יישום הרפורמה בגוש דן והתנהלות הצדדים בקשר לכך. בחלק השני אדון בשאלה אם נכרת חוזה, ומשעה שמסקנתי היא, כאמור, כי לא נכרת חוזה, אדון בזכאותו של התובע לשכר ראוי מכוח העילה של עשיית עושר ולא במשפט. אציין כי הדיון בחלק הראשון דרוש לא רק לבחינת השאלה אם נכרת חוזה, אלא מספק תשתית גם לדיון בזכאות התובע לשכר ראוי לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט.
חלק ראשון: עיכוב יישום הרפורמה בגוש דן וגיוסו של התובע לפעול לטובת החברה על רקע זה
34. אלו הם תתי הפרקים של הדיון בחלק זה:
א(1) הנתבע סבר כי משרד התחבורה מעכב או דוחה את יישום הרפורמה ללא הצדקה ואף שהוא ערוך ליישומה;
א(2) בזמן אמת סבר הנתבע כי העיכוב ביישום הרפורמה הוא מטעמים לא עניינים, על רקע קשרים אישיים של בכירים בדן עם בכירים במשרד התחבורה;
א(3) הנתבע חשש כי דן מנצלת את כוחה בשוק לתחרות בלתי הוגנת, והיו בידו דוגמאות לכך שהיא מונעת בפועל התקשרות של ספקים עם פיסנטרה;
א(4) ההשקעה שהשקיעה פיסנטרה בהיערכות לרפורמה;
א(5) בזמן אמת רצה הנתבע ביישום מידי של הרפורמה וחשש כי עיכוב יישומה יפגע משמעותית בחברה, שתאבד את יתרונה ותיפגע כלכלית, ובנסיבות אלה פנה לתובע;
א(1) הנתבע סבר כי משרד התחבורה מעכב או דוחה את יישום הרפורמה, ללא הצדקה ואף שהוא ערוך ליישומה
35. לנוחות הדיון ארכז כאן תחילה את המועדים הרלבנטיים לנושא יישום הרפורמה בגוש דן;
- אין חולק כי במרץ 2018 יושמה הרפורמה של הכרטוס החכם בירושלים, ולא נקבע מועד מדויק ליישומה בגוש דן (הנתבע בתצהירו מפרט עוד כי כבר בשנת 2016 יושמה הרפורמה בהצלחה בבאר שבע, והחלה אף לפני כן בחיפה בשנת 2013).
- בהודעת משרד התחבורה מיום 25.2.2018 הודע כי הרפורמה תורחב לגוש דן "בחודשים הקרובים" (ראו ההודעה בנספח 8 לתצהיר התובע).
- בהודעה נוספת מיום 29.4.2018 שב משרד התחבורה והודיע כי "בחודשים הקרובים" תורחב הרפורמה גם לקווי תחבורה בתל אביב ובחלק מערי גוש דן (נספח 9 לתצהיר התובע).
- ביום 20.11.2018 פורסמה הודעת המשרד על יישום הרפורמה בגוש דן החל מ- 21.12.2018 באוטובוסים של דן, וכחודש לאחר מכן באוטובוסים של חברות אחרות (נספח 15 שם).
- הרפורמה אכן יצאה לדרך ביום 21.12.2018, כאמור בפרסום הנזכר.
36. כעולה מהמקובץ, מהודעת משרד התחבורה מיום 29.4.2018 ועד להודעתו מיום 20.11.2018, לא פורסמו הודעות רשמיות לגבי מועד יישום הרפורמה (מכל מקום לא נטען שיש הודעות, ולא הוצגו כאלה על ידי הצדדים). אולם כפי שגם הסכים הנתבע בחקירתו, דובר על חודש יוני ולאחר מכן על חודש אוגוסט 2018 כמועדים אפשריים (ראו סעיף 43 להלן). התובע מציין כי על רקע ידיעות שהרפורמה לא תצא לדרך גם בחודש אוגוסט, פנה אליו הנתבע (פעם נוספת), בבקשה לעזרתו והצדדים קיימו את הפגישה מחודש ספטמבר 2018, אשר במהלכה נערכו התרשומות בכתב יד. יצוין, כי לא הייתה זו הפגישה הראשונה של הצדדים וקודם לה התקיימו פגישות גם באפריל 2018 וביולי 2018. לאחר הפגישה בספטמבר 2018 התקיימה פגישה ביום 8.10.2018 (פגישה שנזכרת בעיקר בתצהירו של הנתבע, והשתתף בה גם אביו). הפגישה המדוברת שבמסגרתה, לפי גרסת התובע נכרת החוזה שבעל פה בין הצדדים התקיימה, כזכור, ביום 11.10.2018, לאחר מספר פגישות בין הצדדים כאמור. יובהר כי אין חולק לגבי עצם קיומן של פגישות אלה.
37. כאמור, אין חולק כי ביוזמת התובע התקיימו מספר ישיבות ייעוץ סביב סוגיית כניסת הרפורמה לתוקף במשרד עורכי הדין גזית-בקל בהשתתפות עורכי הדין והצדדים. הישיבות הרלבנטיות נערכו ביום 8.11.2018 וביום 18.11.2018 בערב (הפגישה הראשונה והפגישה השנייה במשרד עו"ד גזית-בקל, בהתאמה).