הערה: לעת הזו אין מחלוקת לגבי מועדי הישיבות כאמור. העידו על כך עו"ד בקל ועו"ד גזית, והנתבע אישר את המועדים בחקירתו (למשל בעמ' 333 ש' 7-11). בתצהירו ציין התובע כי הפגישה הראשונה התקיימה ביום 14.11.2018 (במקום 10.11.2018) ותיקן את הטעות בפתח עדותו. הנתבע התייחס בתצהירו רק לפגישה השנייה, והוסיף כי לא הייתה פגישה ביום 14.11.2018 וזו המצאה של התובע. משום מה לא מצא מקום לציין שייתכן שנפלה טעות אצל התובע, והפגישה הראשונה התקיימה בתאריך אחר, ומתצהירו נדמה כאילו הייתה רק פגישה אחת. לא ניתנה לכך תשובה מניחה את הדעת בחקירתו של הנתבע (עמ' 326 ש' 15 - עמ' 328. יצוין כי ב"כ הנתבע הפריע למהלך התקין של חקירה כשהזדרז להשיב במקום העד, ראו בעמ' 327 ש' 3 ואילך).
38. האמור "משתלב" היטב ברושם שהתקבל מעדותו ומגרסתו של הנתבע בכל הקשור לסוגיית העיכוב ביישום הרפורמה ומעורבותו של התובע בעניין, שהייתה מונחית לכל אורך הדרך מהרצון לגמד את המשבר ואף לאיינו כליל, ולהרחיק את התובע מכל תרומה אפשרית לחברה מחשש שיזכה בתביעתו. עדותו של הנתבע אף הייתה, בחלקים ניכרים, מתחמקת, לא קוהרנטית, ובלתי משכנעת, כפי שיובא להלן.
39. אין חולק, כי בין הפגישה הראשונה לשנייה במשרד עורכי הדין גזית-בקל, בבוקר יום 18.11.2018 פורסמה ביומן הבוקר של גלי צה"ל ידיעה על כוונת משרד התחבורה לדחות (שוב) את יישום הרפורמה שתוכננה לצאת לפועל עוד בחודש יוני 2018, לחודש פברואר 2019, בזו הלשון:
"פרסום ראשון: מהפכת התשלום בתחבורה הציבורית בגוש דן נדחתה, פעם נוספת, עד תחילת חודש פברואר 2019. המהלך שתוכנן לצאת לפועל, עוד ביוני שעבר, יאסור על תשלום במזומן באוטובוסים עירוניים ויקצר את זמן הנסיעה".
(ראו נספח 14 לתצהיר התובע, להלן: הידיעה על דחיית הרפורמה לחודש פברואר 2019).
40. אציין כי לגרסת התובע, שלא נסתרה, עוד קודם לפרסום זה על הדחיה הצפויה הגיעו לנתבע ידיעות שמשרד התחבורה מתכנן לדחות את יישום הרפורמה בגוש דן לחודש פברואר 2019 (סעיף 74 לתצהיר התובע). אלא שבסופו של דבר, יומיים לאחר שהתפרסמה הידיעה הנ"ל, פורסמה הודעת משרד התחבורה מיום 20.11.2018, שלפיה הרפורמה תיושם בחודש דצמבר 2018 (ידיעה על כך פורסמה באמצעי התקשורת מעט קודם ביום 19.11.2018 בשעה 23:07 לפי הפרסום ב- ynet שצורף בנספח 4 לתצהיר הנתבע). לטענת התובע, כאמור, יש לזקוף זאת לפניה לתקשורת באמצעות עו"ד גזית, בהתאם לרעיון של התובע.
41. לגרסת התובע, הנתבע סבר כי משרד התחבורה לא קבע מועד מדויק ליישום הרפורמה בגוש דן ומעכב את יישומה חודשים ארוכים, ללא הצדקה ומטעמים פסולים; ונושא זה, שהטריד מאוד את הנתבע, הועלה על ידי הנתבע תדיר בפגישות בין הצדדים כסוגיה מרכזית שהתובע התבקש לסייע לנתבעים להתמודד עמה (ראו למשל סעיפים 38-45, 51 לתצהיר התובע). כך גם בישיבות שנערכו במשרד עורכי הדין גזית-בקל.
42. אף כי הנתבע סירב בחקירתו להודות בכך בפה מלא, וניכר מעיון בפרוטוקול החקירה כי עשה כל מאמץ שלא להודות בכך, מעדותו עלה כי אמנם סבר, כנטען, שיישום הרפורמה נדחה או עוכב ללא הצדקה, על אף שמשרד התחבורה היה ערוך ליישומה. כך לפחות מנקודת מבטו של הנתבע בזמן אמת (ונראה שכך גם לעת עדותו). הנתבע אישר שהרפורמה הייתה מתוכננת להיכנס לתוקף בשנת 2018, אולם לדבריו, לא היה מועד מסוים אלא אפשרויות שונות (עמ' 279, ש' 24-26). עוד אישר כי "יכול להיות" שדובר בהערכות ליישום הרפורמה בחודש יוני 2018, אך מיד סייג ואמר שקשה לו להאמין שהיו מספיקים ביוני. לאחר מכן אישר גם כי "יכול להיות" שעלה המועד אוגוסט 2018, שלדבריו הוא בתקופה של חופש שבדרך כלל עושים בה רפורמות בתחבורה, אך חזר וציין גם כאן כי "לא היה מועד" (עמ' 280, ש' 17 - עמ' 281, ש' 1). אולם, העניין כאן הוא בעיכוב יישום הרפורמה, ולא בשאלה אם משרד התחבורה קבע מועד ספציפי ליישום הרפורמה ואז דחה אותו, או אם התקיימה "דחיה" של מועד שנקבע במובן הטכני של הדברים. ממילא גם אי קביעת מועד כמוה כעיכוב יישומה של הרפורמה. לנתבע, כפי שעוד אראה, היה עניין ביישומה המהיר של הרפורמה. והעיקר הוא בכך שלא הייתה, לדעת הנתבע, הצדקה עניינית לכך שמשרד התחבורה מעכב את יישומה והוא סבר שזה נעוץ בקשרים בין בכירים במשרד ובחברת דן (גם בכך ארחיב בהמשך).