השאלה היא, כאמור, כיצד ראה הנתבע את הדברים בזמן אמת, ולא אם באופן מוחלט ואובייקטיבי או בניתוח היסטורי לאחור, יישומה של הרפורמה עוכב או נדחה. על כן, אני דוחה את טענת הנתבעים בסיכומים כי גרסת התובע הופרכה כבר בשל כך שהרפורמה בגוש דן יושמה במהירות; שכן הוכרז על יישומה הצפוי בהודעת משרד התחבורה מפברואר 2018 והיא יושמה כבר בדצמבר 2018. התובע אמנם העיד כי "מבחינתי זה מהירות הבזק" אך בצדק הוסיף, שיש לבחון את הדברים מנקודת המבט של הנתבע "שהיה מתוסכל מכל החודשים האלה" שמבחינתו זה היה "נצח ויש סיבה ויש סיבה. לכך לכל העיכוב הזה. והסיבה הובילה לתסכול והתסכול הוביל אליי" (עמ' 177 ש' 5-24).
גם מראיות נוספות עולה, כי לכל הפחות מנקודת מבטו של הנתבע בזמן אמת, יישום הרפורמה עוכב או נדחה מטעמים לא עניינים, וכי היד עוד נטויה. כך עולה למשל מתכתובות הווטסאפ בין הצדדים על רקע כתבה ששודרה בטלוויזיה ביום 11.11.2018, בין שתי הישיבות במשרד גזית-בקל (נספח 12, עמ' 95 לתצהיר התובע). זו התכתובת כלשונה:
"הנתבע : תבין שהם דוחים פרויקט שחוסך הרבה זמן מהנוסעים מטעמים לא ענייניים. לא איכפת להם.
התובע: מבין מצוין אחי. הבעיה שרק אנו מבינים את הסיבה האמיתית וההזויה לדחייה.
43. הנתבע: זה שורש הבעיה. לא מעניין אותם בכלל מהנוסעים".
הנתבע אישר בחקירתו תכתובת ווטסאפ זו (עמ' 284-285) והעיד כי "השיקולים שהיו למשרד התחבורה באותו זמן לגבי הרפורמה, זה היה להערכתי על סגירת הסכם שלה עם חברת דן. הדבר הזה להערכתי היה שיקול בעייתי שגרם לזה [הכוונה לדחיית יישום הרפורמה – י'ב']" (עמ' 285, ש' 4–6). ובהמשך: "... בעצם ההסכמות שמשרד התחבורה היה צריך להגיע עם חברת דן על מנת להתחיל את הרפורמה, זה היה משהו שגרם לזה שהרפורמה הזאת לא יצאה לפועל" (שם, ש' 9-11).
אציין כי דבריו אלה של הנתבע באו לאחר חקירה מאומצת. תחילה אישר שהמשא ומתן "עשוי לגרום לעיכוב" עד שמגיעים להסכמה (עמ' 260 ש' 20), ולשאלתו הנוספת של ב"כ התובע, אם הרגיש שזה גרם בפועל לעיכוב התהליך אישר, אם כי שוב, בהסתייגות, כי "במידה מסוימת הרגשתי שזה גורם לעיכוב קל" (ש' 21-22) רק בהמשך הודה הנתבע בפה מלא, כי "זה היה משהו שגרם לזה שהרפורמה הזאת לא יצאה לפועל" כמצוטט לעיל.
44. המסקנה כי בזמן אמת סבור היה הנתבע שיישום הרפורמה בגוש דן מתעכב או נדחה ולדידו, מסיבות לא ענייניות, מתחזקת גם מעדויותיהם של עורכי הדין בקל וגזית. כך העיד עו"ד בקל בחקירתו הראשית (עמ' 16 ש' 3-17):
"האירוע שלשמו נתכנסנו במשרדנו הייתה סיטואציה שבה מוטי היה תחת החשש שמשרד התחבורה בכירים במשרד התחבורה, פועלים משיקולים שהם שיקולים לא עניינים, מעכבים כניסה של רפורמה לתוקף, וזאת כדי לאפשר למתחרה או מתחרה קיים או מתחרה פוטנציאלי שלו, חברה בשם הופאון, לאפשר להם את הזמן כדי להקים אופרציה מתאימה והזמן מבחינתו היה קריטי. ז"א הוא היה שחקן משמעותי מאוד בשוק, הייתה לו אופרציה עובדת, היה לו כבר ניסיון ולקוחות. מצד שני ברור שתחרות מצד אותה הופאון שמאחוריה עמדו חברות כמו אגד ודן, או כך לפחות אני זוכר את הדברים, היא יכולה להיות תחרות מאוד, מאוד קשה מבחינתו והחשש שמשרד התחבורה מעכב את הרפורמה ואת הרחבת השירותים לכל הארץ, היה החשש מאוד גדול ומשמעותי מבחינתו".
ובחקירה הנגדית, שב והעיד (עמ' 54 ש' 12-19):
"... כן, אני יודע שהרפורמה הזאת היא המשך לרפורמות קודמות, אני חושב שזה גם מה שמאוד תסכל את מוטי. ההבנה שכל הסיבות הענייניות, כל ההצדקות הענייניות, מוליכות לזה שצריך לקדם את הרפורמה והיא לטובת הצרכנים. מעבר לזה שהיא גם לטובתו ולטובת פיסנטרה. אבל היא לטובת הצרכנים, והעיכוב של הרפורמה, זאת היתה טענתו, לא טענתי, העיכוב של הרפורמה הוא מסיבות לא ענייניות".
עו"ד בקל העיד, כי איננו יודע אם פניית עו"ד גזית לתקשורת היא זו שהובילה להחלטה לקדם את הרפורמה, אך "... אני כן יודע מה מוט אמר. מוטי אמר - משרד התחבורה ערוך לבצע את הרפורמה. מוטי אמר - צריך לבצע את הרפורמה". ב"כ הנתבע אישר כי "על זה אין חולק". ובהמשך העיד כי "מוטי אמר - אני משקיע כספים רבים לקדם את הרפורמה, אין שום סיבה עניינית לא לבצע את הרפורמה". גם זאת אישר ב"כ הנתבע (עמ' 51 ש' 4-10).
45. באופן דומה - דהיינו: כשבמרכז, בעיניו של הנתבע, עיכוב יישום הרפורמה משיקולים לא ענייניים הנעוצים בקשרים שבין בכירים במשרד התחבורה לבכירים בדן - תיאר גם עו"ד גזית את הדברים. לפי עדותו, בפגישה הראשונה ציין הנתבע ש"הכל מוכן מבחינת משרד התחבורה ומבחינת פיסנטרה", אך היה "עיכוב בלתי מוסבר" ביישום הרפורמה כ"שהחשש שהוא [הנתבע – י'ב'] העלה היה שהעיכוב נובע נקרא לזה מטעמים לא עניינים של גורמים במשרד התחבורה וקשרים כאלה ואחרים שיש להם עם חברת דן" (עמ' 58 ש' 13-20). בהמשך העיד, כי הנתבע חשש שהעיכוב יגרום לחברה לנזקים כלכליים (עמ' 60 ש' 17-23). בחקירתו הנגדית הוסיף כי אינו זוכר מהי תקופת העיכוב שלה טען הנתבע, אך "זה לא היה זה עיכוב אחד. אם אני זוכר נכון זה היה איזה משהו כזה שקרה כמה פעמים" (עמ' 84 ש' 23 - עמ' 85 ש' 5).
46. עדויותיהם הנ"ל של עו"ד בקל ועו"ד גזית, מהימנות עלי. אני דוחה את הניסיון לתקוף את מהימנותן בשל יחסי הידידות שבינם לבין התובע לאורך שנים (עליה אין חולק), בשל כך שהוא לקוח קבוע של המשרד בעניינים שונים או בטענה לתלות כלכלית בתובע (שלא הוכחה כשלעצמה) וכיוצ"ב טענות, או בשל ישיבת ההכנה לעדות שערכו עם ב"כ התובע. הגם שמדובר בעדים מטעם התובע וגם בשים לב לקשר ביניהם, לא מצאתי כי יש בכך כדי לגרוע ממהימנות עדויותיהם ביחס למה שארע או נאמר בפגישות שבהן נכחו במשרדם, או ממשקל עדויותיהם. עדויותיהם היו סדורות וקוהרנטיות, עמדו במבחן החקירה הנגדית, ואיני סבורה כי אמרו את שהעידו מתוך רצון לרצות את התובע.
47. על האמור אוסיף, כי בתצהירו לא הכחיש הנתבע שהוא סבר שמשרד התחבורה מעכב את יישום הרפורמה בגוש דן מטעמים לא עניינים המשרתים את האינטרסים של דן והופ-און, ולא הכחיש כי מסר עמדתו זו לתובע בפגישות עמו או עם עוה"ד בקל וגזית (פרק ד1 לתצהיר).
48. בתצהירו בחר הנתבע לייחד את התייחסותו למה שכינה "ניסיונו של ירי להיבנות מידיעה בת שתי שורות שפורסמה בגל"צ ביום 18.11.2018" (סעיף 89) וטען, כי התובע הסתיר מבית המשפט ש"משרד התחבורה הודיע לחברה על יישום הרפורמה בחודש דצמבר 2018 (כפי שאכן קרה בפועל), וכי הוא [התובע – י'ב'] עודכן בזמן אמת ביחס לכך". לטענתו, בבוקר יום 18.11.2018 קיבל שיחת טלפון מגב' עמוס ממשרד התחבורה (גב' עמוס), ואז נאמר לו שהרפורמה תיושם בדצמבר; הוא עדכן על כך את התובע, וכן עדכן בדבר בישיבה השנייה במשרד עו"ד גזית-בקל, שנערכה מאוחר יותר באותו היום (סעיפים 41-42 ו- 45 לתצהיר הנתבע), כך שישיבה זו התנהלה בצל הידיעה המרגיעה שהרפורמה תיכנס לתוקף בדצמבר 2018 (בניגוד לפרסום בגל"צ, שלפיו הרפורמה נדחתה לחודש פברואר 2019). כך טען הנתבע כדי לסתור את טענת התובע, שרעיון הפניה לתקשורת צלח. במסגרת הראיות הצדדים התעכבו לא מעט על כל עניין זה. לטעמי, הרבה מעבר לדרוש. אינני סבורה כי על פי השאלה אם רעיון הפניה לתקשורת צלח יישק דבר, ואתייחס לנושא בקצרה.