בשאלה מה טיבם של טעמים לא עניינים אלה של משרד התחבורה (לדידו של הנתבע), ארחיב עוד להלן.
א(2) בזמן אמת סבר הנתבע כי העיכוב חל מטעמים לא עניינים, על רקע קשרים אישיים של בכירים בדן עם בכירים במשרד התחבורה
51. לטענת התובע התעורר אצל הנתבע חשד בדבר שיקולים לא ענייניים של משרד התחבורה בעיכוב יישום הרפורמה בגוש דן, על רקע קשרים מושחתים בין המשרד לבין חברת דן והופ-און. הנתבע סיפר לתובע, כי בנוסף ליתרון שיש להופ-און בשל כך שהיא חברה בת של חברת דן, הגיעו לידיו ידיעות כי מנכ"לית משרד התחבורה דאז מקושרת למר ק', ששימש כסמנכ"ל הכספים בדן. הנתבע חשד כי למר ק' אינטרס רכושי בהופ-און, ועוד הוא האמין שהמנכ"לית גורמת לעיכוב ביישום הרפורמה בשל האמור (ראו למשל סעיף 39 לתצהיר, סעיף 43, סעיף 58). על חשד כאמור שהעלה הנתבע, העידו גם עוה"ד בקל וגזית. לנוחות הדיון אחזור כאן על עדות עו"ד גזית שלפיה "[ש]החשש שהוא העלה היה שהעיכוב נובע נקרא לזה מטעמים לא עניינים של גורמים במשרד התחבורה וקשרים כאלה ואחרים שיש להם עם חברת דן" (עמ' 58 ש' 13-20) אך ראו כל המובא בסעיפים 46-47 לפסק דין זה.
52. אף שנושא השיקולים הלא עניינים של משרד התחבורה תפש מקום מרכזי למדי בגרסת התובע, הנתבע לא התייחס לכך בתצהירו, דבר המעורר תמיהה כשלעצמו. בחקירתו, הכחיש תחילה את הטענה מכל וכל, והעיד כי לא היה לו "שום חשד לקשרים מושחתים" (עמ' 256 ש' 8). כשנשאל שוב, בנוסח מרוכך יותר, אם לא חשד שמשרד התחבורה פועל "מטעמים לא ענייניים", התחמק מלהשיב במישרין לשאלה וחזר וענה כי "לא היה לי שום חשד לקשרים מושחתים במשרד התחבורה", והוסיף כי "שיקוליהם של משרד התחבורה רחבים מאוד" (עמ' 56 ש' 9-12). ב"כ התובעים התעקש: "אתה חשדת שמשרד התחבורה פועל משיקולים לא ענייניים?" והנתבע חזר וענה שוב כי "משרד התחבורה פועל משיקולים מאוד רחבים, זה הכל" (עמ' 256 ש' 16-18). כפי שמעיד פרוטוקול הדיון, נדרשה חקירה ארוכה ומאומצת לקבלת תשובה של ממש מהנתבע בעניין זה (אם בכלל), תוך שבית המשפט העמיד את הנתבע, לא אחת, על הצורך ליתן תשובה ישירה ועניינית (החקירה בעניין זה בעמ' 256-262). לא אלאה בציטוט או פירוט הדרך כולה, אסתפק בתמצית הדברים.
53. כאמור, תחילה הכחיש הנתבע באופן גורף שחשד בקשרים מושחתים והתחמק גם מלהשיב לשאלה אם חשד שמשרד התחבורה פעל "מטעמים לא ענייניים". הנתבע ביקש להסתתר תחת מטריית האמרה שהמשרד פועל "משיקולים מאוד רחבים, זה הכל" (עמ' 256 ש' 11-13). לשאלת ב"כ התובע מדוע אינו עונה לשאלה אם חשד שמשרד התחבורה פועל משיקולים לא עניינים, השיב: "כי אני לא מבין את השאלה. מה זה -שיקולים לא עניינים?" (עמ' 256 ש' 17, 19) ועוד שאל, תוך היתממות, יש לומר: "לא ענייניים בהקשר של מה? (ש' 22) או "לא עניינים למי?" (עמ' 257 ש' 2). זאת אף, שכזכור, הנתבע הוא שעשה שימוש במילים אלה בווטסאפ ששלח לתובע מיום 11.11.2018 ("תבין שהם דוחים פרויקט שחוסך הרבה זמן מהנוסעים מטעמים לא ענייניים..."). בהמשך העיד הנתבע כי כוונתו לכך שלא תמיד השיקול של משרד התחבורה היה טיוב השירות ל "[ה]אדם שיושב בתחנה" (עמ' 258 ש' 23-25. ראו גם עמ' 285 ש' 16-18: "אני אומר לא ענייני שזה לא משרת את הנוסע", ומה שמשרת את הנוסע הוא שהרפורמה תצא לפועל ושהנהגים לא יתעסקו בתשלום, עמ' 286 ש' 7-9).
54. לצד זאת נאות הנתבע להודות כי לעיתים היה "מוטרד" מהשיקולים של משרד התחבורה, אף כי מיד סייג ואמר "אבל זה לא קשור" (עמ' 257 ש' 12-16). ושוב ציין כי "היו שיקולים שונים שהייתי מוטרד מהם" (ש' 18-19). הנתבע העביר את השיח מ"שיקולים לא עניינים" ל"שיקולים שהיה מוטרד מהם", אך קשה היה גם אז לקבל תשובה עניינית באשר לטיבם של אלה. כשהתבקש לפרט ענה בכלליות כי "... השיקולים של משרד התחבורה לפעמים הם כאלה שהוא צריך לנהל הסכמים עם מפעילי התחבורה הציבורית. ולפעמים כדי לקיים הסכמים עם מפעילי תחבורה ציבורית, לא ניתן לקבל החלטות מסוימות בזמנים מסוימים. לפעמים צריך לקחת בחשבון שיקולים של אותם מפעילים שבסופו של דבר נותנים את השירות. אותם גופים הם גופים פרטיים ... שיש להם את האינטרסים שלהם ועל מנת להגיע לעמק השווה, ולהגיע לאיזושהי משוואה שמאפשרת להרחיב את השירותים ..." (עמ' 258, ש' 1–8). ב"כ התובע הקשה ושאל מדוע זה שיקול לא ענייני, ועל כך השיב "אני לא אמרתי את זה. אני אמרתי שיש שיקולים שלעיתים הם לא עולים בקנה אחד לאותם צרכים או לצורך [ה]אדם שיושב בתחנה..." (עמ' 258 ש' 22-25).