ראו גם ע"א 6164/22 SMITH DETECTION INC נ' ווטאירפול הנדסה בע"מ (8.10.2023) (פסקה 55 לפסק הדין של כבוד השופט שטיין) (עניין ווטאירפול), שם הובאו הדברים הנ"ל בהסכמה. עוד נקבע ביחס למצב הראשון, שרלבנטי לענייננו, כי מאז שניתן פסק הדין בעניין גרובר, "חזרה פסיקתנו פעמים רבות על הכלל לפיו אדם שהעניק שירות בהסכמת מקבלו, מבלי שנכרת חוזה מחייב בין הצדדים, יהא זכאי לשכר ראוי עבור השירות אותו העניק מכוחו של חוק עשיית עושר ולא במשפט" (פסקה 56 והאסמכתאות שם).
117. דברים דומים מצינו גם בספרם של המלומדים דניאל פרידמן ואלרן שפירא בר-אור דיני עשיית עושר ולא במשפט (מהדורה שלישית, התשע"ה-2015) (להלן: פרידמן ושפירא בר-אור). המחברים מתייחסים למצבים שבהם משא ומתן שלא הסתיים בהסכם ובכלל זה בשל היעדר גמירות דעת או היעדר מסוימות, ומציינים כי "בכל המקרים הללו עשויים הצדדים להתחיל בביצוע, תוך ציפייה שייכרת חוזה ביניהם (ופעמים, מתוך אמונה, מוטעית, כי החוזה אכן נכרת). הקונה הפוטנציאלי עשוי לשלם דמי קדימה עבור הנכס, שהוא מאמין כי ייערך הסכם לרכישתו, ובעל מלאכה עשוי להתחיל בביצוע העבודה, שהמזמין מעוניין בה, אף שעדיין לא הוסכם על המחיר. אם בסופו של דבר לא נכרת חוזה, זכאי כל אחד מן הצדדים להשבת טובת ההנאה שהעניק לחברו. בנסיבות אלה מדובר, למעשה, בטובת הנאה שהצד השני ביקש או ניאות לקבל (אף שלא נקשר חוזה) והצד שהעניק טובת הנאה זו זכאי להשבה" (חלק שני, פסקה 21.5. ראו גם חלק ראשון, פסקה 8.3).
118. מכאן ליישום הדין בענייננו. סבורני, כאמור, על יסוד כל שבא לפניי ועל רקע המפורט לעיל, כי ענייננו בא בגדר המצב הראשון מבין השלושה שפורטו בעניין גרובר, לאמור: מצב של "תהליך הולך ומתמשך של משא ומתן, בלי שהצדדים מצליחים להגיע לקשר חוזי כלשהו, כאשר במהלך המשא והמתן מבצע אחד הצדדים חלקים מסוימים של נושא ההתקשרות הצפויה"; וסבורני כי בגדרו של מצב זה, זכאי התובע לתשלום מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, שעה שהנתבע לא שילם לתובע תמורה בגין שירותיו ופעולותיו.
8
זכאות התובע בענייננו לשכר ראוי
119. לפעילותו של התובע בענייני החברה, שני נדבכים. האחד הוא התגייסות התובע לטפל בנושא העיכוב בכניסת הרפורמה לתוקף כמפורט לעיל. השני הוא פגישות עסקיות עם צדדים שלישיים שבהן נטל חלק לקידום ענייניה של החברה. בעניין הראשון כבר דנתי. בעניין האחרון אוסיף כאן כעת.
120. התובע הצהיר כי "ממועד כריתת ההסכם בינינו ובמהלך פרק הזמן בו ליוויתי את פיסנטרה, מוטי ואני נפגשנו עשרות פעמים (מוטי הגיע לביתי כשלושים פעמים) ושוחחנו בטלפון מאות פעמים (ומעיון בתכתובות הווטסאפ בינינו ניתן לראות כי מתועדות למעלה מ-150 שיחות שלא נענו ממוטי אלי, וזאת בנוסף לאין-ספור שיחות נוספות וארוכות שהתקיימו בינינו)" (סעיף 72 לתצהירו). כן הצהיר כי במקביל לפעולות שביצע בכל הקשור לקידום הרפורמה, פעל ואף יזם פגישות עם גורמים עסקיים להרחבת מעגל ההתקשרויות של החברה מול המפעילים (חברות התחבורה) ועם בעלים של נקודות טעינה פוטנציאליות והשתתף בפגישות עסקיות שונות בנושאים שעל הפרק. התובע תיאר השתתפות בפגישות רבות עם כ- 12 נציגי חברות או גופים (לגבי חלקם מספר פגישות) וכן פגישות עם מספר חברות שעיסוקן במכירת שלטי פרסום (סעיפים 88-101 ו- סעיף 97, בהתאמה). להערכתו השקיע בכך מאות רבות של שעות (סעיף 69). הנתבע בתצהירו לא הכחיש את קיומן של פגישות עם חברות וגופים כפי שפירט התובע בתצהיר, ואף אישר כי בתקופה זו "אכן ניהלנו תכתובות, שיחות ופגישות" אך לטענתו, המספרים בהם נקב התובע מופרזים. ובין היתר טען שביקר בבית התובע פעמים ספורות בלבד (סעיף 114 לתצהיר הנתבע). עוד הצהיר הנתבע, כי התובע נטל חלק ב"פגישות ספורות" במהלך מספר מצומצם של חודשים מאוקטובר 2018 עד מרץ 2019 וכי תיאוריו של התובע לגבי הפגישות "מסולפים ומגמתיים"; כי תרומתו הייתה זניחה ביותר ואף אפסית (סעיפים 100-112); וכי ברוב המקרים התובע הוא שביקש להתלוות לנתבע (סעיף 55).
121. אין חולק לאור האמור, כי התובע השתתף בישיבות עם הנתבע. מעיון בתכתובת הווטסאפ אף עולה כי בניגוד לטענות הנתבע, התובע השתתף בהן לרוב לפי בקשתו של הנתבע או לאחר שהנתבע הודיע לו על מועדי הישיבות (ראו למשל הנזכר בה"ש 1 בעמוד 19 לסיכומי התובעים). תכתובת הווטסאפ מעידה גם על התייעצות של הנתבע בתובע בקשר למשא ומתן עם צדדי ג' (למשל עם תל אופן, צורף כנספח 18 לסיכומי התובעים; עם סופרפארם, נספח 7 ו- 20 שם) או לקמפיין הפרסום של החברה (נספחים 19 - 22 שם). בתרשומת זו גם כ- 150 שיחות שלא נענו, וכפי שמציין התובע, יש לזכור כי התנהלו גם שיחות שכן נענו (לאלה אין זכר בתרשומת הווטסאפ, ראו עמ' 140 ש' 12-14).
122. התובע הצהיר, כאמור, כי השתתף בפגישות רבות עם גורמים עסקיים להרחבת מעגל ההתקשרויות המסחריות של פיסנטרה מול חברות התחבורה (המפעילים) ומול בעלים של נקודות טעינה פוטנציאליות. התובע ציין כי אינו מנהל יומן אלקטרוני, אך על יסוד אינדיקציות שונות מתוך התכתובת עם הנתבע והזיכרון פירט את העניינים הבאים שהיה מעורב בהם, כדלקמן:
לפי תצהירו (סעיף 88) פעל התובע בקשר להודעת כספונט כי היא שוקלת לבטל את ההסכם עם פיסנטרה ונערכה בעניין זה פגישה במהלך חודש דצמבר במשרד עו"ד גזית-בקל. מעדות עו"ד גזית עלה כי התובע היה מעורב בסוגיה של חברה שהעמידה מכשירים בפיצוציות ופיסנטרה הייתה קשורה עימה בהסכם (עמ' 69). הנתבע טען (סעיף 104 לתצהירו) כי כספונט מעולם לא ביקשה להפסיק את ההסכם עם החברה, ועם זאת לא שלל שנערכה פגישה כאמור;
עוד הצהיר התובע, כי בחודשים נובמבר ודצמבר 2018 היה מעורב במשא ומתן שהתנהל עם תל-אופן בעניין הקמת עמדת טעינה לרב-קו בכל מתקן השכרת אופניים שמפעילה תל-אופן ברחבי תל אביב (סעיף 90, וכן תכתובת הווטסאפ בנספח 12 עמ' 100). הנתבע טוען כי החברה לא חתמה על הסכם עם תל-אופן. הוא מאשר כי נעזר בתובע לניסוח הפניה למנכ"ל אך טוען כי מנכ"ל תל אופן נרתע מהנוסח הבוטה של ההודעה שניסח התובע והנתבע שלח אליו;
התובע הצהיר כי השתתף בישיבות עם סופר-פארם בחודשים דצמבר 2018 וינואר 2019, שמטרתן הייתה כי בסניפי הרשת יוצבו עמדות לטעינת הרב-קו (סעיף 92 לתצהיר ותכתובת הווטסאפ בנספח 12 עמ' 101, 103). הנתבע אישר (סעיף 106 לתצהירו) שהתובע נכח בפגישה עם נציג סופר-פארם, אך לטענתו בפגישה זו לא עסקו בתנאי ההתקשרות עם סופר-פארם אלא בתכנית לשיווק הטענת כרטיס הרב קו בסניפי הרשת. לטענתו גם במהלך הישיבה היה עסוק התובע בקידום מר שמיר, שהוא שימש סוכנו, לקמפיין של סופר-פארם;
התובע הצהיר כי בחודש דצמבר 2018 קיים פגישות עם המפיץ הרשמי של חברת אפל בישראל, כדי לשכנעו לפתח את אפליקציית רב-קו אונליין במכשירי אפל (סעיף 93 לתצהיר). בסיכומיו מפנה התובע לתכתובת הווטסאפ ממנה עולה כי הוא דחק בנתבע לא לשכוח את אפל וליצור קשר עימם (נספחים 9-10 לסיכומים). הנתבע מחדד כי אפל היא זו שפנתה לפיסנטרה כדי לבחון את האפשרות להטעין את כרטיסי הרב-קו אונליין באמצעות האייפון, ורק באמצע שנת 2021 הושלם התהליך (סעיף 107 לתצהירו);
התובע הצהיר כי השתתף בחודש דצמבר 2018 בפגישה עם ראש עיריית בני ברק כדי לעודד שימוש ברב-קו בקרב האוכלוסייה החרדית ואף נחתם חוזה עם העירייה (סעיף 94). הנתבע הצהיר כי מעולם לא נחתם הסכם שכזה, ובפגישה הוצגה לפני ראש העיר הדרך שבה פיסנטרה תנגיש לתושבי העיר את אפשרות הטעינה של הרב-קו (סעיף 108). אציין כי בסיכומיו זנח התובע את טענתו שנחתם הסכם, אולם דבר השתתפותו בפגישה בעינו עומד;
התובע הצהיר כי השתתף בפגישה עם מנכ"ל דואר ישראל אף היא בדצמבר 2018 (סעיף 95);
בינואר 2019 השתתף בפגישה עם בכירים בחברת אגד שרצתה לבטל את ההסכם עם פיסנטרה לאחר שקיבלה מהופ-און הצעה אטרקטיבית מאוד עם שיעורי עמלה נמוכים. הנתבע חשש מאוד מביטול ההסכם ובמהלך הפגישה ניהל התובע את המשא ומתן שבסופו הגיעו להסכמות חדשות במסגרתן הפחיתה פיסנטרה את העמלה (סעיף 96). הנתבע מנגד הצהיר כי העמלה נותרה כשהייתה (סעיף 109). גם כאן, אין חולק בדבר קיומה של פגישה בה השתתף התובע;
התובע הצהיר עוד, כי בינואר-פברואר 2019 השתתף עם הנתבע בפגישות עם חברות שעיסוקן במכירת שלטי פרסום בתחנות אוטובוס, לצורך קמפיין פרסום של רב-קו אונליין (סעיף 97).
בחודש פברואר 2019 השתתף בפגישה עם הנתבע ונציגי חברת פלאטוק מסחר ושיווק בע"מ בשיחות שהתקיימו שופרו תנאי ההתקשרות של פלאטוק עם פיסנטרה (סעיף 98 לתצהיר התובע וסעיף 110 לתצהיר הנתבע);
התובע השתתף בפגישה עם נציגים של חברת Waze בחודש אפריל 2019 (סעיף 99 לתצהיר התובע וסעיף 111 לתצהיר הנתבע), ובאותו חודש גם בפגישה עם נציגי חברת אפיקים, שביקשה לשפר את תנאיה בהתקשרות עם פיסנטרה והתנאים נשארו ללא שינוי (סעיף 100 לתצהיר התובע וסעיף 112 לתצהיר הנתבע);
בנוסף, התובע והנתבע נפגשו מספר פעמים עם רן שדמי, אז ראש הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, ועם נציג של מפעילי התחבורה, והמפעילים ביקשו כי הכסף שמתקבל אצל פיסנטרה יועבר אליהם ישירות (סעיף 101 לתצהיר התובע).
123. במהלך שמיעת הראיות לא התעכבו הצדדים על פרטי עניינים אלה. בסיכומיו חזר התובע בקצרה על פירוט שורת הפגישות והעניינים הנ"ל שבהם עסק, בשינויים קלים. הנתבע בסיכומיו התעכב על כך מעט מאוד ובכלליות רבה, ואזכר במפורש בקצרה רק את כספונט ועיריית בני ברק (סעיפים 199-200 לסיכומים. טענותיו נזכרו לעיל). לא ראיתי שיש חשיבות לבירור השאלה אם כספונט ביקשה להפסיק את ההתקשרות. ההכרעה בתיק אינה תלויה בשאלה אם בכל הקשור להתקשרויות עם צדדים שלישיים תרם התובע בפועל להשאת ערכה או שוויה של החברה בשוק או בכימות תרומה זו (נושא שכלל לא עמד על הפרק). הדברים נכונים גם ביחס לפגישה עם ראש העיר בני ברק. וממילא בעניין זה תיקון התובע בסיכומיו ולא טען שנחתם חוזה עמה. בכפוף להערות אלה, אפוא, מקובלת עלי גרסת התובע באשר להשתתפותו בפגישות עם צדדים שלישים כמתואר בתצהירו, וכן בדבר קיום התייעצויות טלפוניות, פגישות בביתו של התובע ותכתובות בין הצדדים בקשר לעסקי החברה.
124. כאמור, הנתבע אישר שבתקופה הרלבנטית ניהלו הצדדים התכתבויות, שיחות ופגישות. בחקירתו אף אישר, לשאלת בית המשפט, כי מספר הפגישות היה "בינוני" (עמ' 152 ש' 17); ולא "פגישות ספורות" כאמור בתצהירו, וכפי שהעיד תחילה (בעמ' 352 ש' 5-6). נדמה כי גם בעניין מעורבותו של התובע בפגישות העסקיות, כמו בכל הקשור לנושא עיכוב יישום הרפורמה בגוש דן, המעיט הנתבע בפועלו של התובע יתר על המידה. מאידך יובהר כי גם התובע הרחיק לכת והפריז בסיכומיו, כשביקש לקבוע כי כל ההחלטות בענייני החברה התקבלו במשותף על ידי התובע והנתבע (סעיף 78) או שהנתבע קיבל החלטות הנוגעות לעסקי החברה רק לאחר שהתייעץ עם התובע (סעיף 96 לסיכומים). לא הוכח שכך בראיות. אף לא נטען שכך בתצהיר התובע. בתצהירו טען התובע כי הגיע לפגישות העסקיות שעמדו על הפרק והיה מעורב באופן ישיר או עקיף בהתקשרויות העסקיות (סעיף 85-86 וכן סיכום פעילותו בסעיף 111). התכתובת בין הצדדים נגעה לרפורמה ולעסקי החברה עם צדדי ג' מחודש אוקטובר 2018 ועד מרץ 2019 (כולל), כפי שגם עולה מהפגישות שתיאר התובע בתצהירו.
125. אסכם הדברים עד כה בכך שהוכח כי התובע פעל בקשר עם עיכוב כניסת הרפורמה לתוקף, ויזם פגישות עם עורכי הדין בקל וגזית כדי לטכס עצה כיצד לפעול בעניין זה. גם עורכי הדין בקל וגזית פעלו מעבר לישיבות עצמן באיתור חומר (ראו עדות עו"ד בקל בסיפא לסעיף 58 לעיל) ובפניה לתקשורת. וכאמור, אין נפקא מינא לענייננו, אם פעולתו באמצעות עורכי הדין היא שגרמה לכך שהרפורמה תצא לפועל במועד שיצאה, אם לאו. הוכח גם שהתובע פעל עם הנתבע מול גופים שונים, בניסיון לקדם את עסקיה של פיסנטרה. התובע השתתף בפגישות עסקיות עם צדדים שלישיים. הנתבע גם התייעץ עם התובע רבות בעניינים שונים בקשר לכך ונפגשו בענייני החברה גם בביתו של התובע. התובע גייס את הדוגמן הבינלאומי מר שמיר, לקמפיין פרסום של פיסנטרה, וללא תשלום. אציין כי יש ממש בטענת התובע כי זהו מיתוג מכובד ולא שגרתי ובעל ערך לחברה (תצהירו של התובע שהיה סוכנו האישי אז, לא נסתר ונתמך בנספחים 22-23 לתצהירו). ניתן אפוא לומר, כי בתקופה של כחצי שנה, פעל התובע במרץ לטובת ענייניה של החברה והקדיש לכך מזמנו. הדעת נותנת כי עשה את כל אלה מתוך ציפייה לתמורה, וממילא אין טענה שהתובע "התנדב" לבצע פעולות אלה ללא תמורה. כך, בתצהירו ציין הנתבע כי ביום 30 באוקטובר 2018, במסיבת הפתעה שנערכה לרגל יום הולדתו "שבתי והודעתי לירי כי אני מבקש לשלם לו בגין השעות שיושקעו על-ידו בקשר לחברה" (בסעיף 39 לתצהירו). הנתבע אף העיד כי ביקש להציע לתובע תשלום עבור פעילותו ו"להקדים תשלומים" כי "אני לא אוהב להיות חייב למישהו" (עמ' 307 ש' 16-10) "אני הרגשתי בנוח יותר שהוא מקבל תמורה כבר" (עמ' 307 ש' 10). אף שגרסת ה- 15,000 ₪ של הנתבע לא הוכחה ונזנחה על ידו בסיכומיו, יש באמור כדי להעיד ולאשר כי גם הנתבע לא סבר שמדובר בפעילות חינם (ואף אין טענה כזו). איש מהצדדים לא סבר כי אם לא יצלח המשא ומתן ויתגבש לחוזה מחייב, יצא התובע וידיו על ראשו, ללא כל תמורה עבור פעילותו זו בתקופה של כחצי שנה. בכל מקרה הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח אחרת, וחל כאן הכלל הרגיל שלא נסתר, כי התובע זכאי לשכר ראוי בגין פועלו או שירותיו.
כאמור, אין בידי לקבל את טענת הנתבעים שהתובע זכאי לכל היותר ל-15,000 ₪ עבור כל חודש בו סייע לפיסנטרה, אשר ממילא, כפי שכבר ציינתי, נזנחה בסיכומים. בפועל גם לא שולם לתובע הסכום של 15,000 ₪. מכל מקום, הנטל להוכיח שסוכם כי התובע יקבל תשלום סכום חודשי של 15,000 ₪ אם לבסוף לא יסתיים המשא ומתן בכריתת חוזה, מוטל על כתפי הנתבעים, והם לא עמדו בנטל זה (ראו בין היתר גרסאותיו השונות של הנתבע, בפרק ח(2) לסיכומי התובע. איני נדרשת לפרטי הפרטים נוכח קביעותיי לעיל וזניחת הטענה, אך אציין כי טענת התובע שם, כי גרסה זו לא עמדה במבחן החקירה הנגדית, מקובלת עליי).
126. ענייננו, אפוא, כאמור, במצב של "תהליך הולך ומתמשך של משא ומתן, בלי שהצדדים מצליחים להגיע לקשר חוזי כלשהו, כאשר במהלך המשא והמתן מבצע אחד הצדדים חלקים מסוימים של נושא ההתקשרות הצפויה" (עניין גרובר הנ"ל). משעה שהשירות שניתן בוצע לפי בקשתו של מקבל השירות או שזה הסכים לקבלו, חל הכלל הרגיל ולפיו קמה למקבל חובת תשלום שכר ראוי. כאמור, אין מדובר במצב שהנתבע סבר כי התובע פעל חינם ואף ברור היה לתובע (ולכל הפחות צריך היה להיות ברור לו) ששירותיו של התובע כרוכים בתשלום.
127. אעיר כי הצדדים לא הרחיבו בכל הקשור לסיום מערכת היחסים ביניהם, שלפי תיאור הצדדים "גוועה" בניתוק היחסים. אין טענה שהנתבע התנהל בהקשר זה בחוסר תום לב, ומכל מקום, לא הוכח שכך.
128. עלה, אם כך, בידי התובע להוכיח את זכאותו לשכר ראוי. השאלה היא מהו שיעורו. כידוע שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית ויש לקבוע אותו בהתבסס על חומר ראיות שהובא בפני בית המשפט (עניין ווטאירפול, בפסקה 61, והאסמכתאות ששם).
ב(3) קביעת השכר הראוי
129. מהם השיקולים שיש להביא בחשבון בקביעת השכר הראוי?
130. פרידמן ושפירא בר-אור מציינים כי קשת המקרים הנמנית עם הקבוצה הראשונה כאמור בעניין גרובר, במסגרתה מקיימים הצדדים משא ומתן, תוך שהתובע-המזכה מבצע בשלב הטרום חוזי פעולות שהיו צפויות להיות חלק מהחוזה שייכרת "... נמצאת על הגבול שבין דיני החוזים לבין דיני עשיית עושר. היסוד של דיני עשיית עושר מקורו בכך שהתובע זוכה בשכר, חרף העובדה שלא נכרת חוזה תקף או שלא הושג הסכם בכל הנקודות החשובות. עם זאת, מדובר במצב שבו בוצעה העבודה לבקשת הנתבע ובנסיבות שבהן משתמעת כוונה שתיעשה בשכר. בכך ניתן לראות הסכם לביצועה בתשלום, גם אם הסכם זה איננו עולה כדי חוזה שלם". ובהמשך לכך ציינו, כי "נוכח אופיה של הקטגוריה הנוכחית, ראוי להתחשב בהסכמות, ולו חלקיות, שהושגו בין הצדדים ביחס לגובה התשלום, כך למשל, אם הוסכם בין הצדדים על תשלום בערכים דולריים, יש מקום, לכאורה, להצמיד את התשלום למטבע זה. כמו כן, אם הסכימו הצדדים על שיטות חישוב מסוימות או שקבעו גבול עליון לתשלום, יש לכבד את המוסכם ביניהם" (חלק ראשון, פסקה 8.4).