עתמ (ת"א) 60955-01-15 ליאורה מיכקשווילי נ' עיריית תל אביב-יפו

בית משפט לעניינים מנהליים בתל אביב -יפו

עת"מ 60955-01-15 ועת"מ 20917-01-17 ליאורה מיכקשווילי, דוד מחקשווילי, כרמלה שמחה מיכקשווילי (שוקרון) ורוני קרינסקי (מיכקשווילי) נ' עיריית תל אביב-יפו

לפני: כבוד השופטת מיכל אגמון-גונן

העותרים:
1. ליאורה מיכקשווילי
2.דוד מחקשווילי
3.כרמלה שמחה מיכקשווילי (שוקרון)
4.רוני קרינסקי (מיכקשווילי)
ע"י ב"כ עוה"ד זאב שרף, שרון הל-גלעד וערן עוזרי ממשרד זאב שרף ושות'

נגד

המשיבה: עיריית תל אביב-יפו
ע"י ב"כ עוה"ד אבי נימצוביץ וציפי ליפשיץ

פסק דין

העתירות המנהליות שלפניי קשורות בסכסוך ארוך שנים, שביסודו מאבק משפחתי חוצה דורות במשפחת מיכקשווילי, ובהליכי גבייה מנהליים שנקטה עיריית תל אביב יפו (להלן: העירייה) לגביית חובות ארנונה נטענים בגין הנכסים נשוא המאבק המשפחתי, לאחר שהליכים משפטיים אחרים שבהם נקטה לגבייתם נמחקו.
בית המשפט העליון קבע כי באופן עקרוני העירייה הייתה רשאית לנקוט הליכי גבייה מינהליים, והחזיר את התיק לדיון לפניי כדי לבחון האם הפעילה את סמכותה כדין ובהתאם לחובות החלות עליה כרשות מנהלית, לפעול בהגינות ובתום לב. בית המשפט העליון קבע כי לצורך כך נדרש לבחון כל אחד מההליכים באופן קונקרטי, ולקבוע האם הנקיטה בהליכי הגבייה המנהליים על ידי העירייה בכל מקרה ומקרה עולה כדי התנהלות בחוסר תום לב שיש בה כדי להביא לביטולו. במסגרת זו, יש להידרש לטענות הסף שהעלתה העירייה באשר להשתק ולמניעות העותרים בשל שיהוי וקיומם של פסקי דין חלוטים מצד אחד, וטיעוני העותרים במסגרת סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: חוק הערר) מצד שני.
לאור התמשכות ההליכים ומורכבותם מצד אחד, והיקף הנתונים החריג מצד שני, שתרם לכך שסיכומי הצדדים כוללים אלפי עמודים כתובים במצטבר, אפתח בתזכורת רקע הדברים וההליכים בתמצית, ואקדיש את מירב פסק הדין לבחינת הליכי הגבייה המנהליים שננקטו והראיות שהובאו בעניינם, בקשר לסוגיות הנבחנות בהתאם לפסק הדין בערעור. בסיום הדברים אתייחס גם להתנהלות הצדדים ולשאלת ההוצאות.
רקע הדברים וההליכים בתמצית
1. במרכז העתירות עומדים חובות נטענים לארנונה ומים בגין מספר נכסים בתל-אביב: בניין ברחוב אילת 14, בניין ברחוב בן יהודה 11, בניין ברחוב הרצל 33, בניין בשד' רוטשילד 108, בניין ברחוב נחלת בנימין 29, בניין ברחוב נחלת בנימין 43, בניין ברחוב מונטיפיורי 32, דירה בבניין בכיכר מלכי ישראל 10 ודירה בשד' חן 54 (להלן יחד: הנכסים).
2. בעבר היו הנכסים בבעלותם של אהרן ישר מיכקשוילי, ז"ל (להלן: המנוח) ביחד עם אמו, אחיו ואחיותיו. בשנת 1969 נפטרה אמו של המנוח ובשנת 1986 נפטר אחיו, ואז נותרו הנכסים בבעלותם של המנוח ושלוש אחיותיו: רוזה, מלכה ורחל מיכקשוילי (להלן: האחיות). בשנת 1994 הלך המנוח לעולמו ובצוואה שהותיר אחריו ציווה לאחיות את רכושו, רובו ככולו - לרבות כל הנכסים. בתום הליך משפטי בוטלה הצוואה משנקבע כי היא אינה משקפת את רצונו החופשי של המנוח, אלא את רצונן של האחיות אשר "שלטו שלטון ללא עוררין באורח חייו של המנוח" ב"מעין שלטון אמזונות שלא הותיר לו למעשה שום מרחב פעולה חופשי ליישם את רצונו הוא" ופעלו לניתוקו מילדיו (הערעור נדחה על-ידי בית המשפט העליון בע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מחקשווילי, פ"ד נד(2) 337 (2000)).
3. במהלך השנים 1997 ו-1999, לאחר שהעותרים הוכרזו כיורשיו של המנוח, הגישה העירייה עשרים וחמש תביעות כנגד העותרים וכנגד האחיות, לגביית חובות ארנונה ומים נטענים בגין הנכסים, שהתנהלו רובן במאוחד בבית משפט השלום בתל-אביב במסגרת ת"א 33282/99 (להלן: התביעות המאוחדות). אציין למען הנוחות, כי הצדדים פירטו בין התביעות המאוחדות את מספרי ההליכים הבאים: 33282/99; 33269/99; 33271/99; 33274/99; 33276/99; 33278/99; 33280/99; 33264/99; 33284/99; 33283/99; 33281/99; 33279/99; 33277/99; 33275/99; 33273/99; 33270/99; 33268/99; 33263/99, 102781/97; 102780/97; 54775/91; 54773/91 - ואלה יאוזכרו בהמשך עם הערה מתאימה וללא מראה מקום מפורט.
4. במקביל לכך, נוהלו שתי תביעות נוספות בנפרד, האחת בפני כב' השופטת יהודית שיצר במסגרת ת"א 1452/99 מיכקשוילי רחל נ' עירית תל אביב-יפו (נבו 13.02.2002 להלן: ת"א 1452/99 – פ"ד שיצר), והשניה בת"א 1533/99 שהתנהלה לפני מספר מותבים (להלן: התביעה האזרחית הנוספת). בינתיים, במהלך השנים ותוך כדי התנהלות ההליכים השונים, ביום 14.1.99 הלכה לעולמה האחות רוזה, ביום 5.11.06 הלכה לעולמה האחות מלכה וביום 23.11.07 נפטרה גם האחות רחל. ההליכים שניהלה העירייה נגד האחיות המשיכו גם כנגד העותרים, אשר נכנסו בנעליהן כיורשיהן.
ביום 13.4.03, נמחקה התביעה בפסק דין שיצר: ת"א 1452/99. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות המחיקה ואוסיף ואפרט לגבי עניין זה בהמשך.
5. ביום 16.12.03, יממה לפני הדיון שנקבע בתביעה האזרחית הנוספת נחתם הסכם פשרה בין העירייה לבין העותרים, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 12.1.04 (להלן: הסכם הפשרה). בתמצית, הסכם הפשרה קבע כי העיריה תפסיק את ההליכים המשפטיים המתנהלים בין הצדדים, ומתחייבת שלא לנקוט בשום הליך, משפטי, מנהלי או אחר, קיים או חדש, כנגד המנוח או יורשיו, בכל הנוגע עם החובות הנטענים או חובות אחרים של ארנונה ומים בגין הנכסים, והיא מתחייבת להמשיך, לנהל ולמצות את ההליכים המשפטיים כנגד האחיות או כנגד צדדים שלישיים זרים אשר החזיקו בנכסים או בחלקם, ולנקוט בכל הליך לרבות הליכים מנהליים נגדם. עוד הוסכם כי העיריה תהיה רשאית לנקוט כנגד היורשים בהליכים משפטיים, מנהליים או אחרים ביחס לנכסים, כולם או חלקם, או ביחס לכל נכס אחר, "אם ורק אם יוכח ויקבע, באופן פוזיטיבי, בפסק דין חלוט", כי האחיות או צדדים שלישיים זרים אינם מחזיקים בהם כחוק ואינם מחויבים בגינם בתשלומי ארנונה ומים, וכן נקבעו הוראות מסוימות באשר לאופן ניהול הליכים אלה הלכה למעשה.
6. בהתאם לאמור בהסכם הפשרה, הודיעה העירייה לבית משפט השלום ולבית משפט זה על הפסקת ההליכים המשפטיים שהיו תלויים ועומדים נגד העותרים והמנוח. אולם בניגוד לאמור שם, העירייה לא המשיכה בניהול התביעות נגד האחיות ולא ביררה את טיעוניהן בנוגע להתיישנות החובות, לזהות המחזיקים בנכסים, להיותם ראויים לשימוש, ולקיום כפילויות בחיובים.
7. בהמשך פנתה העירייה לפעול לגביית החובות בדרך של הליכי גבייה מנהליים, בין כנגד המנוח והעותרים, ובין כנגד האחיות. הליכים משפטיים שהגישו העותרים לביטול ההליכים התקבלו, בתוך כך: בה"פ (מחוזי ת"א) 509/06 מחקשווילי נ' עיריית תל אביב-יפו (נבו 25.10.2006 להלן: הפ 509/06 – פ"ד זפט) קיבל כב' השופט י' זפט את התובענה בהתאם להודעת העירייה כי היא מסכימה לבקשת העותרים, למעט הבקשה להורות לבטל את תיקי ההוצל"פ שנפתחו נגד האחיות; ובת"א (מחוזי ת"א) 1420/09 ליאורה מיכקשוילי נ' עיריית תל אביב יפו (נבו 29.10.12 להלן: תא 1420/09 – פ"ד מ.א.ג)) קיבלתי את התביעה בפסק דין, וקבעתי בהסתמך על עדויותיהם של עורכי הדין שניסחו את הסכם הפשרה מטעם שני הצדדים, כי נקיטת הליכי גבייה מנהליים מצד העירייה נגד העותרים, הן בכובעם כיורשי המנוח והן בכובעם כיורשי האחיות, מבלי שהעירייה מילאה אחר התחייבותה למצות את ההליכים המשפטיים נגד האחיות, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הסכם הפשרה. לצד זאת ציינתי בפסק הדין, כי אין בכך כדי לחסום את העירייה מלהגיש תביעות מתאימות נגד העותרים בכובעם כיורשי האחיות, בכפוף למגבלת ההתיישנות.
8. על פסק הדין בתא 1420/09 – פ"ד מ.א.ג, מיום 29.10.12 הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שהתקבל ביום 28.7.14 (ע"א 9004/12 עיריית תל אביב-יפו נ' דוד מיכקשווילי (נבו 24.07.2014), להלן: הערעור הראשון). בית המשפט העליון (מפי כב' השופט יצחק עמית ובהסכמת כב' השופט יורם דנציגר וכב' השופט נעם סולברג) קבע, כי מות האחיות הוביל למצב שבו העותרים, אשר זכו ל"מתת שמים" שיש להניח כי איש לא צפה כשירשו את מלוא הזכויות בנכסים, ביקשו למנוע בעד העירייה מלנקוט הליכי גבייה אף כלפי חלקן של האחיות. בית המשפט העליון קבע כי תוצאה זו אינה עולה בקנה אחד עם הסכם הפשרה, וכי אין לקבלה, משום שהתניה הקבועה בסעיף 5 להסכם הפשרה, שלפיה העירייה תוכל לנקוט הליכים נגד העותרים: "אך ורק אם יוכח ויקבע באופן פוזיטיבי בפסק דין חלוט" כי האחיות או צד ג' אינם מחזיקים בנכסים, על תלה עומדת. בית המשפט העליון הדגיש, כי אין בפסק דין זה כדי להתיר לעירייה לנקוט הליכי גבייה כלפי זכויות העותרים בנכסים מכוח ירושת המנוח, אלא אך ורק כלפי זכויות האחיות, וכי העובדה שהעותרים נכנסו בנעלי האחיות כיורשיהן, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה. על רקע האמור קבע בית המשפט העליון, כי על פי הסכם הפשרה העירייה אינה מנועה מלנקוט הליכי גבייה מנהליים כלפי זכויות האחיות. בית המשפט העליון הדגיש, כי אין הוא נדרש במסגרת פסק הדין בערעור, לקביעת בית משפט זה שלפיה הליכי הגבייה המנהליים היו פסולים ללא קשר להסכם הפשרה, כי לצדדים שמורות טענותיהם במישור זה, וכי עצם הפנייה להליכי גבייה מנהליים לא תמנע בעד העותרים מלהעלות טיעונים כנגד החוב עצמו, כגון שצדדים שלישיים החזיקו בנכסים (שם, פסקה 23).
9. בינתיים עוכב הדיון בתובענה נוספת שהגישו העותרים נגד העיריה בת"א 45260-05-13 ליאורה מיכקשוילי נ' עירית תל-אביב-יפו (נבו 23.07.2013) עד למתן פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור. בהחלטתי מיום 7.8.14, הוריתי לכתחילה כי קבלת הערעור שם סיימה גם את התובענה בת"א 45260-05-13, אולם, לאחר שהתקיים דיון בשאלה זו לבקשת העותרים, הוריתי בהחלטתי מיום 25.12.14, כי התביעה תימחק, וכי העותרים יוכלו להגיש עתירה מנהלית תחתיה, שתקבע לפניי.
10. ביום 4.2.15 הגישו העותרים את העתירה בעת"מ 60955-01-15, ובה טענו כי בקשת העירייה להחיות את תיקי ההוצאה לפועל שפתחה במסגרת הליכי הגבייה המנהליים, ושנסגרו בעקבות פסק הדין מיום 29.10.12 בתא 1420/09 – פ"ד מ.א.ג, אינה עולה בקנה אחד עם פסק הדין בערעור שלפיו שמורות להם כל טענותיהם כנגד החובות הנטענים וכנגד הליכי הגבייה המנהליים, שהינם פסולים מעיקרם, בלתי תקינים ולוקים בחוסר סבירות קיצוני. בפסק הדין מיום 05.03.2017 קיבלתי את העתירה וקבעתי כי העירייה לא הייתה רשאית לנקוט בהליכי גבייה מנהליים לגביית חובות מים וארנונה מהעותרים, במעמדם כיורשי האחיות, וזאת לאחר שהליכים משפטיים שבהם נקטה העירייה בגין אותם חובות נמחקו, כיוון שהעירייה התקשתה לפרט, לנמק ולהוכיח אותם (שם, בעמ' 16 לפר' ש' 17-28). על פסק הדין הגישה העיריה ערעור לבית המשפט העליון (להלן מכאן ואילך: עע"מ 3068/17 או הערעור לעליון), שהתקבל בפסק דין מיום 19.11.2018, במובן המתואר בפתיח לעיל, כך שהתיק הוחזר לדיון לפניי לצורך בחינה פרטנית מחודשת של כל אחד מההליכים המנהליים שבהם נקטה העירייה.
11. בינתיים, ביום 09.01.2017 הגישו העותרים את העתירה בעת"מ 20917-01-17, ובה טענו כי העיריה מסרבת לחשב את חיובי הארנונה בגין נכסיהם בבניין ברחוב אילת 14 בתל-אביב לפי 40% מהתעריף שאינו למגורים, וזאת בניגוד לפסק דין שנתן תוקף להסדר שאליו הגיעו הצדדים במסגרת בג"ץ 2818/93 (אהרון מיכקשוילי ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב ואח' (לא פורסם) להלן: בג"ץ 2818/93). העיריה השיבה כי דין העתירה להידחות על הסף מסיבות שונות, לרבות העדר סמכות אשר נתונה לבית המשפט העליון שנתן את פסק הדין בבג"ץ, וכן לאור הערעור לעיל, שהיה תלוי ועומד באותה עת בעע"מ 3068/17. מבלי לקבוע מסמרות בעניין הסמכות, הוריתי כי הדיון בהליך זה ימתין להחלטת בית המשפט העליון בערעור, ולאחר שניתן פסק הדין קבעתי ביום 04.04.2019 כי הדיון יתקיים בשני התיקים במאוחד, כדי למנוע קבלת החלטות סותרות.
12. ביום 12.05.2019 התקיים לפניי דיון בשני התיקים במאוחד, ובסיומו הוריתי כי:
"בתיק זה בית המשפט העליון הורה להתייחס לכל הליך והליך.
העותרות יגישו תצהיר מפורט לגבי כל הליך משפטי שהיה, לגביו יפורטו כל הנכסים שנידונו במסגרת אותו הליך, פרוטוקולים והחלטות של בית המשפט שדן בהם, אופן סיום ההליך ומועד פתיחת ההליך המנהלי לגבי אותם נכסים.
לאחר מכן, תוגש במסגרת אותו תצהיר טבלה בה יפורטו כל הנכסים בגינם חייבה המשיבה את העותרים, כשבטבלה לצד כל נכס ונכס יצוין האם היה בעניינו הליך אזרחי או הליך מנהלי, או שלא היו הליכים בכלל.
טבלה זו תכלול את הנכס נשוא העתירה 20917-01-17, ככל שהיו הליכים לגבי נכס זה הן אזרחיים הם מנהליים, גם הם יפורטו במסגרת התצהיר."
13. לאחר ארכה, הוגש ביום 10.11.2019, תצהיר ממנו עלה כי לפחות לגבי חלק מהחובות ניתנו החלטות שיפוטיות, ופתיחה בהליכי גביה מנהליים על ידי העירייה הייתה בעייתית בנסיבות העניין. לפיכך אפשרתי לעירייה להגיש תצהיר תגובה, אך ורק לגבי הליכים שהיא סבורה שהתיאור העובדתי שלהם אינו נכון, או שיש בידה מסמכים אחרים מאלו שהגישו העותרים. תצהיר העירייה הוגש לכתחילה כשהוא עתיר בסעיפים המסייגים את האמור במילים "לפי יעוץ משפטי שקיבלתי", ולכן הוריתי לעירייה להגיש תצהיר מתוקן שיתייחס לעובדות בהתאם למטרה שלשמה הוחזר התיק מבית המשפט העליון. לאחר שהעירייה הגישה תצהיר מתוקן, קבעתי כי על אף שמדובר בעתירה מנהלית, ולאור הסתירות בין התצהירים שהוגשו, יערכו במסגרת הדיון בעתירה חקירות של המצהירים מטעם שני הצדדים. בהמשך, לבקשת הצדדים, ובהתחשב במגבלות הקורונה, קבעתי כי הדיון יתקיים בהקלטה במועד יחיד לרבות סיכומים בעל-פה, וכי החקירות יהיו קצרות בהתאם להיותן כלי חריג בהליך המנהלי.
14. ביום 28.04.2021, לאחר דחיות שנבעו מהסגרים בשל מגפת הקורונה, התקיים לבסוף הדיון בעתירות, שהוקלט ותומלל. בסיום הדיון קבעתי כי הצדדים יגישו סיכומים בכתב, ללא חזרה על סיפור הרקע ותוך התייחסות לחשבונות לגבי כל אחד מהנכסים ולהליכים המשפטיים והמנהליים המתנהלים לגביהם, ותו לא. בנוסף, לאור היקף החומר החריג ביותר, הוריתי כי בסיכומים לא יהיו הפניות למסמכים חיצוניים כנספחים אלא הם יכללו כצילומים בגוף הטקסט עצמו, תוך הפניה מפורטת למקום המסמך בחומר שהוגש. כמו כן התרתי לצדדים לכלול בסיכומים התייחסות לשכר הטרחה ששולם, במטרה ששכר הטרחה, שייפסק בפרופורציה לתוצאות המשפט, יהיה ריאלי. המועדים שנקבעו במקור להגשת הסיכומים היו: העותרים עד 01.12.2021, העירייה עד 02.05.2022, וסיכומי תשובה עד 02.07.2022.
15. על אף הזמן הרב שהוקצב לצורך כך, הגישו הצדדים בקשות דחיה חוזרות ונשנות בנימוקים שונים, ולבסוף הוגשו סיכומי העותרים ביום 01.06.2022, סיכומי העירייה ביום 13.07.2023, וסיכומי התשובה ביום 21.03.2024. אעיר כבר עתה, כי סיכומי העותרים כללו 985 עמודים, סיכומי העירייה כללו 835 עמודים, וסיכומי התשובה של העותרים כללו 241 עמודים. עוד אציין, כי סיכומי התשובה הוגשו ללא שהושלמו, כיון שלא אישרתי לעותרים ארכה נוספת. העותרים הפנו לעניין זה לסד הזמנים שנקבע בהחלטה מיום 07.03.24 שבה אישרתי ארכה של שבועיים להגשתם במקום 45 יום שהתבקשו על ידם, לאור העובדה שסיכומי העירייה הוגשו 9 חודשים קודם לכן ביום 13.07.23.
16. בנסיבות העניין, אפרט עוד, כי היקף הסיכומים היה חריג ביותר, וטיעוני הצדדים הוצגו בהם באופן חוזר ונשנה שוב ושוב לגבי כל נכס וכל חשבון, ולגבי כל בניין מחדש לפרטי פרטים, דבר שלא הועיל להבנת המחלוקות, גרם לערבוב עובדות, סכומים, תקופות והליכים משפטיים, והכביד בצורה ממשית על העמקה בטיעוניהם ועל כתיבת פסק הדין. לפיכך, אגדיר לפי העניין חלק מהטיעונים שיובאו בתחילת הדברים, בדרך שתסייע להתייחס לטיעונים החוזרים בפסק הדין למרות הניסוח המכביד של הסיכומים.
17. בנוסף, בשל ריבוי ההליכים המשפטיים שכולם בין אותם צדדים ורובם ככולם לא פורסמו, יאוזכרו חלקם להלן בציון מספר ההליך בלבד לפי העניין ובהתאם לחשיבותם. בחלק מהמקרים מדובר בתביעות ישנות מאד שניתנו בהם פסקי דין שנגבו בהוצל"פ לפני שנים, ובחלקם מדובר בתביעות שהחוב הפסוק בהן עדין רשום ולא שולם, אך מכל מקום הדיון בהם לגופם חורג מהוראות בית המשפט העליון בקשר לפסק דין זה. לפיכך, אציין במפורש כאשר הליך הנזכר במספר בלבד בסיכומי הצדדים נכלל במסגרת התביעות המאוחדות כהגדרתן לעיל, או במסגרת מה שיתואר להלן כארבע התביעות, או במסגרת הליך מרכזי אחר. לעומת זאת, לגבי מי מעשרות ההליכים שהתנהלו בין הצדדים מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת, הנזכרים בסיכומי הצדדים במספר ההליך בלבד, בין שהם תביעות אזרחיות או הליכי גבייה, אאזכר את כל ההליכים הללו גם בפסק הדין באמצעות מספר ההליך בלבד, בתוספת הערה “)בין התביעות הישנות)" וזאת בעיקר משיקולי יעילות ועל מנת להימנע מהכבדה נוספת ומיותרת על היקף הכתוב.
בסיום הדברים אסכם את התוצאה המצרפית של מנגנון החישוב, ואתייחס לפסיקת ההוצאות ושכ"ט בעתירה, בהתחשב גם בכמות העבודה החריגה במיוחד שנדרשה.
עתה אפנה לדיון באשר לכל אחד מההליכים, בהתאם להוראות בית המשפט העליון.
תמצית טיעוני הצדדים
בחלק זה אביא בתמצית את טיעוניהם הכלליים של הצדדים וארחיב בטיעונים לגבי כל אחד מהנכסים בהמשך.
18. העותרים טוענים, בתמצית, כי רישומי העירייה בספריה (להלן: רישומי העירייה), באשר לחובות הרשומים בנכסים השונים, אינם תקינים ואינם משקפים חובות אמת, ולטענתם הוכיחו אי סדרים ברישומי העירייה, אי דיוקים, אי הפחתה לאור תשלומים שבוצעו, קיזוז חובות בגין כספים שנגבו שלא כדין, ייחוס חובות לבעלים במקום לדיירים מחזיקים שהם צדדים שלישיים, חישוב חובות בשטחים שאינם נכונים, ייחוס חובות לחשבונות שאינם ממוספרים, חיוב באגרות משפט בניגוד לדין, התיישנות, שיהוי, נזק ראייתי ברשלנות, וגבייה כפולה באופן מכוון על ידי העירייה. לפיכך, לטענת העותרים, לא ניתן להסתמך על רישומי העירייה ואין לאפשר לה ליהנות מחזקת תקינותם.
19. עוד טוענים העותרים, כי תביעות שונות בהליכים משפטיים אזרחיים, לרבות התביעות המאוחדות, נמחקו בשל הפרת צווים שיפוטיים בידי העירייה ובשל קשיים בהוכחת התביעות נגדם ונגד האחיות. לטענתם, העירייה התנהלה בחוסר תום לב בהחלטתה "להמית" את התביעות בהליכים האזרחיים, ובעיקר בתביעות המאוחדות, ו"לתת להן "לגווע"" כלשונם, כדי לנקוט תחתם בהליכי גבייה מינהליים שמקנים לה יתרון. לטענת העותרים, היתרון שהעירייה מבקשת לעצמה בדרך זו במכוון, הן במניעת בירור טענות הגנה שטענו האחיות בהליכים המשפטיים שלא ניתן לבררן בהליכי הגבייה המינהליים, הן בהשפעת הליכים אלה על סכום החוב המחושב לטענתם "באופן שערורייתי" והנגבה מהם "בכוחנות" לטענתם, מעיד על חוסר תום לב ומצדיק למנוע ממנה לנקוט בהליכי גביה אלה.
20. העירייה טוענת כי העותרים יוצרים מצג מכוון בהעמסת מלל חסר בסיס כאילו יש אי דיוקים ברישומי העירייה, אך למעשה לא הצביעו על אי תקינות כלשהי ברישומי העירייה ולא סתרו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה. עוד לטענתה, התביעות המאוחדות נמחקו לבקשת העותרים כיורשי המנוח, והאחיות או העותרים כיורשיהן, לא ערערו על המחיקה על אף שניתנה להם הזדמנות לכך. העירייה מוסיפה בהקשר זה כי העותרים לא העלו מעולם טענה כלשהי בדבר מחיקת התביעה בשל קושי בהוכחת החוב או בשל אי קיום צווים שיפוטיים, ומדובר בטיעונים הנובעים מפרשנות העותרים שאינה נתמכת בעובדות. עוד טוענת העירייה, כי החובות לא התיישנו ולא היה שיהוי בגבייתם, וכי בדין התווספו להם אגרות משפט ואגרות אכיפה, וכן הפרשי הצמדה וריבית כדין, משלא נפרעו במלואם, והעותרים לא עמדו בנטל להוכיח כי שולמו כטענתם.
21. העירייה טוענת עוד, כי דינן של טיעוני העותרים מסוג "איני מחזיק" "נכס לא ראוי לשימוש" וטיעוני בדבר שטח היחידות, להידחות על הסף. זאת, משום שהעותרים מעלים אותן בשיהוי ניכר ובניגוד למועדים הקבועים בחוק הערר, ומשום שהחלטת בית המשפט העליון לא נועדה לאפשר לעותרים יתרון דיוני ולטעון כל טענה מכל סוג שהוא במסגרת העתירה, אלא הם כפופים לתנאי מיצוי ההליכים על-ידי האחיות. לטענתה, לאור ידיעת האחיות את העובדות לרבות קיום החובות וההליכים המשפטיים השונים, והימנעותן ממיצוי ההליכים בזמן אמת, לא מתקיים החריג החקיקתי הקבוע בסעיף 3(ג) לחוק הערר.
דיון והכרעה
22. מבנה פסק הדין יהיה עקבי ככל הניתן עם מבנה הסיכומים שהגישו העותרים, תוך התאמת טיעוני העירייה שפורטו, בניגוד להנחייה מפורשת של בית המשפט, בסדר שונה של הדברים. אביא את טיעוני הצדדים בנוגע לכל חשבון ונכס בנפרד, ואכריע לגבי כל אחד מהם בהתאמה, בהתאם להחלטת בית המשפט העליון - האם ובמי מהליכי הגבייה המנהליים שנקטה העירייה עולה התנהלותה לכדי חוסר תום לב שיש בו כדי להביא לביטולו. בתוך כך אתייחס לטיעוני הצדדים לעניין שיהוי, השתק, מניעות, פירעון החוב, זהות המחזיקים ועוד, לפי העניין.
23. לאור היקף הדברים החריג ולמען הנוחות אסכם כבר עתה את עיקרי תוצאת פסק הדין. על אף דרך הטיעון המכבידה במיוחד שבה בחרו הצדדים לסכם את טיעוניהם, והצורך להתייחס לכל חשבון אף אם יתרתו אפס והוא מתייחס ליחידה בשטח זניח, ולכל תביעה נושנה ופסק דין חלוט, פסק הדין נכתב אך ורק בהתאם להוראות בית המשפט העליון בערעור כמפורט לעיל. כל שיש לקבוע לגבי כל אחד מההליכים והחשבונות הוא האם הנקיטה בהליכי הגבייה המנהליים על ידי העירייה עולה כדי התנהלות בחוסר תום לב שיש בה כדי להביא לביטולו. בתוך כך נדרש להתייחס לשאלות האם העותרים מנועים או מושתקים מטענות כלשהן בשל שיהוי וקיומם של פסקי דין חלוטים, ומה דינן של טענות הנכללות במסגרת סעיף 3(א) לחוק הערר. הא ותו לא.
24. לפיכך, כל טיעוני הצדדים לעניין חישובי ריבית והצמדה, הוספת אגרות לחוב שלא נפרע, ביקורת על החלטות ראש ההוצל"פ שאושרו ובוצעו לפני שנים, ומחלוקות בין הצדדים לגבי חובות שלאחר מועד הגשת עתירה זו (ובמיוחד אם מתנהלים ביניהם הליכים אחרים במקביל) – לא נדונו ולא הוכרעו כאן. בהקשר זה אוסיף כי בכל מקום שבו התייחסו הצדדים לחובות כלשהם בגין תקופה מאוחרת לסוף שנת 2007 – לא ייכללו טיעוניהם כלל אף לא במסגרת פירוט הטיעונים. למעט זאת, פסק הדין מתייחס לכל טיעוני הצדדים.
בנוסף, פסק הדין מפרט את היקף הסיכומים שיוחד לכל עניין, שכן החזרתיות המיותרת, וערבוב טיעונים שיצר בלבול מהיקף הדברים המיותר כשלעצמו, הכבידו הרבה מעבר לנדרש על כתיבת פסק הדין. אתייחס לעניין זה שוב בסוף הדברים בשאלת ההוצאות.
25. לעצם העניין: באשר לבחירת העירייה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים קבעתי כי תום לבה של העירייה נגזר ממחיקה של הליכים אזרחיים שהתנהלו קודם לכן בגין אותם החשבונות. ככל שהתנהלו הליכים כאלה והתקבלו בהם פסקי דין חלוטים, או ככל שלא התקיימו הליכים אזרחיים והעירייה נקטה בהליכי גבייה מינהליים כאמצעי שבחרה בו לגביית החובות הנטענים כדין, קבעתי כי הבחירה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים נעשתה כדין, ולא היה בה חוסר תום לב כשלעצמה. ככל שהעירייה נקטה בהליכי גבייה מינהליים במקום שבו התנהלו קודם הליכים אזרחיים בתביעות כספיות שנמחקו – ובלי תלות בנסיבות המחיקה, בזהות מבקשי המחיקה ואך ורק משום מודעותה לקיומן של טענות הגנה לנתבעים שלא התבררו, ושהליכי הגבייה המינהליים יצרו לעירייה יתרון לא הוגן בכך שמנעו את האפשרות לבררן – קבעתי כי הבחירה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים כרוכה בחוסר תום לב שמצדיק את ביטול ההליכים המינהליים. בהתאם, קבעתי כי במקרים אלה – הן באשר לתביעות המאוחדות, הן באשר לשתי התביעות הנוספות שנדונו בנפרד מהן ונמחקו הן ת"א 1452/99 – פ"ד שיצר, הן התביעה האזרחית הנוספת (1533/99) - הליכי הגבייה המינהליים מבוטלים והעותרים אינם חייבים בתשלומם.
26. עם זאת, קבעתי כי טיעוני העירייה לאי מיצוי הליכים על ידי האחיות בתיקים שבהם לא התנהלו הליכים משפטיים, בין באי הגשת השגה או ערר או הודעה וכד' לפי העניין, עומדת לעירייה ולא מסייעת לעותרים שנכנסו בנעלי האחיות, באשר הם אינם זכאים ליתרון בשל כך בלבד, כאמור בהחלטת בית המשפט העליון. במובן זה קיבלתי את טיעוני העירייה בדבר אי מיצוי הליכים, לרבות לפי חוק הערר, כאשר לא נוהלו תביעות שנמחקו טרם הנקיטה בהליכים המינהליים, ודחיתי את טיעוניה בכל המקרים שנטענו בתביעות שנמחקו והן לא התבררו לגופן משום כך.
27. עוד קבעתי, כי בכל מקום שבו העותרים טענו כי החובות נפרעו ושולמו, בין בהמשך לפסק דין, לתיק הוצאה לפועל או לתשלום חוב ישירות ללא הליכים משפטיים כלשהם, היה מוטל עליהם הנטל להוכיח טיעוניהם באמצעות אסמכתאות, ובמקרים שבהם לא הציגו כאלה קבעתי כי לא עמדו בנטל להוכיח את תשלום החובות ולפיכך הם חייבים בתשלומם. אבהיר בהקשר זה, כי לא קיבלתי את טיעוני העירייה כי עומדת לה חזקת התקינות המינהלית, שכן, לא ניתן להתעלם ממספר הטעויות הגדול ברישומי העירייה, ולו אלה שהודתה בהם במסגרת ההליכים שלפניי, ואף שאלה תוקנו לבסוף.
28. אוסיף במאמר מוסגר, כי גם להתנהלות האחיות הייתה תרומה ממשית לאי הסדרים ברישומי העירייה, בכך שבאופן שיטתי התחמקו מתשלום משך עשרות שנים במאות חשבונות ארנונה, לא דאגו לרישום מסודר של שוכרים ודיירים ושילמו חובות בודדים ללא רישום מסודר של מהות התשלום ומהות החוב ששולם. אין אלא להסיק מהתנהלותן המתמשכת והשיטתית שהן קיוו ליהנות מהבלגן שיצרו בעצמן כדי להתחמק מתשלום. עם זאת, באיזון השיקולים שבין חובת הרשות לנהל רישום מסודר ולפעול במנהל תקין, לבין חובות האזרחים וזכויותיהם, אני סבורה שבמקרה זה לא ראוי להחיל את חזקת התקינות המינהלית. לפיכך, בלית ברירה, ולאור הנטל על הטוענים לפירעון חוב להוכיח את טענתם, בחנתי בכל מקרה לגופו האם העותרים הוכיחו את פירעון החוב, ובהתאם לכך קבעתי את התוצאה.
29. בנוסף, דחיתי את כל טיעוני הצדדים בשאלות של התיישנות ושיהוי, שכן פסק דין זה ניתן בהתאם להוראת בית המשפט העליון בערעור, אך ורק לבחינת בחירת העירייה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים למועד קבלתה ובמבחני המשפט המינהלי, ולא לגבי שאלות הנוגעות לאופן ניהול הליכים אחרים בהוצאה לפועל וביקורת על החלטות שניתנו בערכאות השונות והרבות במהלך הדברים.
אעבור עתה לפירוט טיעוני הצדדים וההליכים הקונקרטיים שלגביהם נדרש להכריע בהתאם להוראות בית המשפט העליון כמתואר בפתח הדברים.
הבניין ברחוב אילת 14
30. בבניין ברחוב אילת 14 שכן עד שנת 1968 בית המשפט המחוזי של תל-אביב-יפו, ובהתאם הוגדר ייעודו ברובו כ"מבנה ציבורי", ובקומת הקרקע היו חנויות. במחצית השנייה של שנות ה־60 של המאה הקודמת העתיק בית המשפט את מושבו למקומו הנוכחי ברחוב ויצמן, ולטענת העותרים נותר הבניין ברחוב אילת מאז ריק, מצבו הפיזי הלך והדרדר, והוא עומד עד היום כשהוא אטום ומגודר בהיותו בלתי ראוי לשימוש. ההליכים בעניין בניין זה ראויים לפירוט בנפרד מההליכים האחרים, משום שבניין זה עמד כשלעצמו במרכז פסקי דין שניתנו לאורך השנים, ואשר משליכים על בחינת ההליכים המנהליים שנקטה העירייה לגביית חובות ארנונה בגינו, ואפתח בכך.
תמצית ההליכים המשפטיים
31. בשנת 1983 הגישה העירייה ארבע תביעות כספיות לבית משפט השלום נגד המנוח והאחיות בקשר עם חובות ארנונה בגין הבניין ברחוב אילת, שהתייחסו לתקופות שונות בין שנת 1975 לשנת 1982 (שמוספרו 6009/83, 6010/83 ,6011/83 ו-6012/83 לעיל ולהלן: ארבע התביעות). לפי המתואר בפסק הדין שניתן ע"י כב' השופט נתן עמית בארבע התביעות יחד ביום 12.07.1987, ת.א 6009/83 התייחסה ליחידה מספר 1 לשתי חנויות בקומת הקרקע בשטח של 161 מ"ר; ת.א.6010/83 התייחסה ליחידה מספר 3 לכל קומה ב' בבניין בשטח כולל של 650 מ"ר; ת.א.6011/83 התייחסה ליחידה מספר 4 לחנות בקומת הקרקע בשטח של 102 מ"ר, ות.א.6012/83 התייחסה ליחידה מספר 6 לחנות בקומת הקרקע בשטח של 95 מ"ר, כל אחת מהן לתקופה שונה לפי העניין. ביום 07.05.1987 ניתן פסק הדין שדחה את טענות ההתיישנות והשיהוי ודן לגופן בטיעוני הנתבעים שם (שיוצגו בחלק הארי של הטיפול על ידי האחות רחל בעצמה), לעניין אי משלוח הודעות תשלום, שטחי היחידות, זהות המחזיקים פטור לנכס ריק וייעוד הבניין המוגדר כציבורי. לבסוף התקבלו התביעות ברובן [פסק דינו של כב' השופט נתן עמית צורף כצילום 21, בעמ' 118-104 לסיכומי העירייה]. על פסק דין זה הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ערעור העיריה וערעור שכנגד (ע"א 626/87 עיריית תל אביב נ' אהרן מיכקשוילי ואח' (לא פורסם) להלן: הערעור האזרחי בגין ארבע התביעות) וביום 27.06.1989 התקבל ערעור העיריה ונדחה הערעור שכנגד [פסק דינם של כב' השופטים יהושע גרוס, יוסף חג' יחיא ויעקב קדמי צורף כצילום 22 בעמ' 124-119 לסיכומי העירייה]. לא הוגשה בקשת רשות ערעור, כך שבידי העירייה נותר פסק דין חלוט שקיבל את מלוא טענותיה ותביעותיה. משלא שולם החוב הפסוק פתחה העירייה תיקי הוצאה לפועל לגבייתו.
32. בשנת 1993 הגישו המנוח והאחיות את העתירה בבג"ץ 2818/93 ובה ביקשו כי בית המשפט יורה לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב (להלן: הוועדה), להימנע מהפקעת החלקה שעליה נמצא הבניין, ולשנות את ייעודו ממבנה ציבורי למסחרי. עוד ביקשו בעתירה כי בית המשפט יורה למועצת העירייה לפטור אותם מתשלום הארנונה בגינו או להפחית אותה, לאור מצבו הפיזי והתכנוני של הנכס המונע את השימוש בו ואת האפשרות להשכירו. במסגרת בג"ץ 2818/93, הגישה העירייה תצהיר משלים שכלל פירוט החובות בגין בניין זה וכן פירוט החובות בגין נכסים אחרים לפי פסקי דין חלוטים שנפתחו בגינם תיקי הוצאה לפועל, לרבות אלו הקשורים לארבע התביעות (להלן: התצהיר המשלים, שצורף בעמ' 128-129 לסיכומי העירייה).
33. במסגרת ההליך בבג"ץ 2818/93 ניתן פסק דין שנתן תוקף להסדר פשרה בין הצדדים, בשני חלקים: פסק דין חלקי מיום 26.10.93 שעסק בהפקעה ובשינוי הייעוד (להלן: פסק הדין החלקי), ופסק דין מיום 26.01.1994 שעסק בתשלום הארנונה וציין כי נושא ההפקעה הוכרע כבר בפסק הדין החלקי הנ"ל (להלן: פסק הדין בבג"ץ, פסקי הדין צורפו בצילומים בעמ' 5-7 לסיכומי העותרים ובעמ' 126-7 לסיכומי העירייה]. הצדדים חלוקים לגבי פרשנותו של פסק הדין על שני חלקיו, וכן לגבי אופן ביצועו.
34. פסק הדין החלקי קבע לגבי ההפקעה ושינוי הייעוד כך:
"בשלב זה הגיעו הצדדים לידי הסכם כדלקמן בענין הראש הראשון של העתירה:
המשיבה 1 מודיעה בזה שאין היא מעוניינת להפקיע עתה את חלקה 128 בגוש 7016 (להלן – החלקה).
באם לא תינתן החלטה מחייבת על ידי הועדה המחוזית לגבי יעוד החלקה, תוך תשעה חודשים מהיום בהליכים המתייחסים לתכנית המופקדת [...] תיזום המשיבה מספר 1 מיד בתום תשעת החודשים האמורים תכנית לשינוי יעודה של החלקה מיעוד ל"בנין ציבורי" ליעוד מסחרי, ותקדם את הדיון בה בדרך המקובלת לתכניות כאלה.
אין בהתחייבות הכלולה בסעיף (2) לעיל כדי למנוע בעד המשיבה מספר 1 ליזום הליך חדש שיביא לשינוי היעוד ולהפקעה חדשה ובלבד שחלפו שמונה שנים מהיום וההליך מבוסס על נסיבות חדשות חוקיות שתהיינה קיימות באותה עת."
35. פסק הדין בבג"ץ קבע לגבי תשלום הארנונה כך:
"הצדדים הגיעו לכלל הסדר בנושא הארנונה, כדלקמן:
כל חיובי הארנונה לגבי העבר ועד להשכרתה של כל יחידה ויחידה במבנה יוקטנו ויעמדו על שיעור של ארבעים אחוזים משיעור הארנונה על פיה חויבו, דהיינו לפי תעריף של ארבעים אחוז מהתעריף שאינו למגורים.
עם השכרתה של כל יחידה תשולם לגביה הארנונה החל במועד ההשכרה ואילך, בהתאם לתעריף הקבוע בחוק.
כל התביעות לגבי המבנה נשוא העתירה דנן התלויות ועומדות בבתי המשפט ובלשכת ההוצאה לפועל תבוטלנה.
החוב הפסוק שעל פי סעיף 2 לתצהיר המשלים מטעם המשיבה 2 מיום 23.1.94 ישולם במלואו בתוך תשעים יום מהיום, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל ביום 31.10.93 ועד לתשלום בפועל.
יתרת חובות הארנונה המוקטנים כאמור בסעיף 1 דלעיל ישולמו בשנים עשר תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל ביום 1.6.94, בתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק.
[...]
בשלב זה פוסקים אנו בעתירה ככל שהיא מתייחסת לסוגיית תשלום הארנונה של הבניין הבנוי על החלקה נשוא העתירה. לעניין זה הגיעו בעלי הצדדים לכלל הסדר אשר מהווה חלק מפרוטוקול הדיון וגם חלק מפסק דיננו זה.
לאור ההסדר ביקשו הצדדים למחוק חלק זה של העתירה, ולבקשתם אנו מוחקים את העתירה ככל שהיא מתייחסת לנושא הארנונה, ומפנים את תשומת הלב שהעתירה ככל שהיא מתייחסת לסוגיית ההפקעה כבר הוכרעה בפסק דין של בית משפט זה מיום 26.10.93."
36. כאמור לעיל, התצהיר המשלים פירט, בין היתר, את החוב הפסוק בגין ארבע התביעות בעקבות פסק הדין בערעור האזרחי בגין ארבע התביעות, ככזה שעמד במצטבר נכון ליום 31.10.93, על סך של 224,235 ₪.
37. הצדדים מסכימים כי פסק הדין בבג"ץ קבע שהחובות הפסוקים בכל ארבע התביעות ישולמו בתוך 90 יום בתוספת הפרשי ריבית והצמדה עד לתשלומו [ס' 4 לפסה"ד עמ' 126 לסיכומי העירייה והתצהיר המשלים בעמ' 128 לסכומיה]. עם זאת, העותרים טוענים כי חוב זה התיישן ולחילופין שולם. בניגוד לכך טוענת העירייה כי על אף התראות והליכי גביה שהיו בידיעת האחיות, החוב מעולם לא נפרע במלואו, ואף הצטרפו והצטברו אליו חובות נוספים בגין הבניין שלא שולמו, ואשר אף אותם ביקשה לגבות. לטענת העירייה, על אף פסק הדין שניתן במאוחד בארבע התביעות, החובות נשארו מופרדים, חלקם שולם וחלקם לא. לטענתה, העותרים (וכך גם האחיות בעבר) לא צרפו כל אסמכתא לסתור את רישומיה, שלפיהם מכלל החוב בארבע התביעות שולם הסכום הפסוק בת.א 6009/83 וחלק מהסכום הפסוק בת.א.6011/83 ואילו עבור 6010/83 ו-6012/83 לא שולם דבר (ראו לפירוט בעמ' 139 לסיכומי העירייה). בסיכומי התשובה טענו העותרים כי בפסק הדין בבג"ץ נקבעה קביעה עקרונית שלפיה היה על העירייה לבצע הפחתה של 60% מכלל החיובים בגין החשבונות בבניין זה, אך לטענתם בפסק הדין לא נקבע גובה חוב ספציפי ומדויק ולפיכך, פסק הדין בבג"ץ לא יצר חוב פסוק (לפירוט הטיעון ראו ס' ס' 126 לסיכומי התשובה).
38. בנוסף, הצדדים חלוקים גם לגבי היחס בין החיובים בפסק הדין החלקי ובפסק הדין בבג"ץ, ולגבי התוצאות הנובעות ממנו באשר לשיעור חובות הארנונה ממועד פסק הדין בבג"ץ ואילך. העותרים טוענים, כי פסק הדין בבג"ץ מתנה אלה באלה את הסכמות הצדדים באשר לשינוי הייעוד מחד גיסא ובאשר לתשלום הארנונה מאידך גיסא, ואילו לטענת העירייה מדובר בחיובים נפרדים.
39. לטענת העותרים, בניגוד לאמור בפסק הדין החלקי, רק ביום 14.12.1999 שונה ייעודו של המבנה, כך שהקומות העליונות (א', ב' ו-ג') סווגו לייעוד ל'מגורים', וקומת הקרקע סווגה לייעוד 'מסחרי'. לפיכך, לטענתם, עד שנת 1999 יש להעמיד את חיובי הארנונה ביחס לכל יחידות הבניין על שיעור של 40% מהתעריף לנכס שאינו למגורים (קרי: להפחית 60% מחיובי הארנונה הקודמים); ומאז ואילך, משום שמצב הנכס אינו מאפשר להשכיר אף לא חלק ממנו, יש להעמיד את החיובים ביחס לקומת הקרקע (שיעודה "מסחרי") על שיעור של 40% מתעריף לנכס שאינו למגורים, ואת החיובים ביחס לקומות העליונות (שיעודן "מגורים") יש להעמיד על שיעור של 40% מתעריף לנכס למגורים ולחילופין, יש להעמידם על מלוא התעריף לנכס ריק שייעודו למגורים לכל התקופה.
40. בניגוד לכך, לטענת העירייה, בית המשפט העליון, שנתן את פסק הדין, הבחין בלשון מפורשת בין החיובים בפסק הדין החלקי שנגעו לראש הראשון של העתירה (ההפקעה ושינוי היעוד) לבין החיובים בפסק הדין בבג"ץ שנגעו לראשה השני (הארנונה). לטענתה, פסק הדין בבג"ץ לא התנה את תשלום החובות לארנונה בשינוי הייעוד או בהפקעה לפי פסק הדין החלקי. פסק הדין בבג"ץ, כך לטענתה, אישר את הסכמת הצדדים בכל הנוגע לחובות הארנונה ומחק חלק זה של העתירה, תוך הפניית תשומת הלב לכך שהחלק המתייחס להפקעה הוכרע כבר בפסק הדין החלקי. העירייה טוענת בהקשר זה, כי פסק הדין לא חל פרוספקטיבית, וסומכת את טענתה מצד אחד על לשון פסק הדין, ומצד שני על החלטת כב' השופטת שיצר בת"א 1452/99 – פ"ד שיצר, שעיגנה את מועד פסק הדין בבג"ץ - 26.01.1994, כמתייחס לחובות העבר כאשר דחתה לגופה את טענת העותרים והאחיות כי החובות שאליהם התייחס פסק הדין התיישנו. אפנה עתה לפרט את שקרה בתביעה זו, ואשר משליך על שאלת ההתיישנות מצד אחד ועל שאלת תום הלב של העירייה מצד שני.
41. התביעה הנוספת, בת"א 1452/99 – פ"ד שיצר, הוגשה ביום 14.03.1999 נגד העותרים והאחיות, לגביית חובות ארנונה בגין יחידות בבניין ברחוב אילת, והתנהלה במקביל לתביעות המאוחדות כמתואר בס' 2 לעיל. במהלך ניהול התביעה הוגשה ביום 12.02.2001 בקשה לדחיית התביעה מחמת התיישנות ובהמשך הועלו טענות נוספות, לרבות כי החוב שולם, ופרטים נוספים. בית המשפט הורה לעירייה בהחלטות שונות לספק את הפרטים שהתבקשו. לבסוף הורתה כב' השופטת יהודית שיצר לצדדים להגיש סיכומים בכתב ולאחר מכן קבעה בהחלטה מיום 13.02.2002 כי האחיות הודו בזכותה של העירייה לקבל 40% מהחובות עד מועד פסק הדין בבג"ץ 2818/93 שאישר את הסכמות הצדדים. כב' השופטת שיצר דחתה את הבקשה לדחיית התביעה מחמת התיישנות, אך הורתה לעירייה לתקן את תביעתה כדי להבחין בין שני סוגי החובות שנתבעו – אלה שהוסדרו בפסק הדין של בג"ץ, ואלה שנוצרו לאחריו [ החלטתה צורפה בעמ' 52-56 לסיכומי העירייה]. כתב תביעה מתוקן אכן הוגש בהתאם להחלטה זו ביום 21.05.2002. בדיון שהתקיים ביום 22.12.2002 ביקשו העותרים (עדין כיורשי המנוח בלבד) לקבל גם עותקים של ההודעות בעניין חיובי הארנונה שלטענתם המנוח לא קיבל ופרטים רלוונטיים נוספים, וכב' השופטת שיצר הורתה לעירייה להמציאם [החלטתה צורפה בעמ' 73-72 לסיכומי העירייה].
42. ביום 13.04.2003, הורתה כב' השופטת שיצר על מחיקת התביעה בהעדר התייצבות לדיון מטעם העירייה [צילום ההחלטה צורף בעמ' 75 לסיכומי העירייה]. העירייה טוענת כי בא כוחה דאז, עו"ד הנריק רוסטוביץ לא התייצב לדיון בעקבות סכסוך ביניהם שפירטה בהקשר נסיבות מחיקת התביעות המאוחדות, אשר במסגרתו הוגשו בקשות לשחרור ב"כ מייצוג. לטענתה, בא כוחה הנ"ל, עו"ד רוסטוביץ, החזיק אצלו מסמכים והתנה את השבתם בתשלום שכרו, מה שהשליך על חוסר יכולתה להתגונן ולהציג מסמכים רק משום שעוכבו אצלו. העירייה חוזרת וטוענת כי בית המשפט התיר לה בהמשך להגיש את כתב התביעה מחדש בכפוף לתשלום הוצאות. אין לקבל טיעון זה. מלשון ההחלטה שמחקה את התביעה בת"א 1452/99 – פ"ד שיצר, עולה במפורש כי השופטת שיצר הורתה על מחיקת התביעה. זה היה לוז ההחלטה. בשולי הדברים הוסיפה השופטת שיצר כי אם וככל שתוגש התובענה מחדש (שכן הורתה על מחיקתה להבדיל מדחייתה), יהיו הנתבעים זכאים להוצאות, הניתנות לקיזוז מהחוב. בניגוד לאופן שבו מציגה העירייה את הדברים בניסיון ליצור רושם כאילו קיבלה רשות להגיש כתב תביעה מתוקן נוסף, אין לראות בכך אלא היתר להגיש את התביעה מחדש בהתאם לדין הרגיל במקרה של מחיקת תביעה, בתוספת התוצאה של תשלום הוצאות, כלומר – הקלה על העירייה שלא חוייבה בהוצאות מיידיות אלא רק למקרה שתבחר להגיש את התביעה שוב. כיוון שממילא לא הוגשה תביעה כזו אלא העירייה פנתה להליכי גבייה מינהליים, לא הוגש כתב תביעה מתוקן או תביעה חדשה ולא שולמו הוצאות.
43. מועד נוסף הרלוונטי לבחינת התנהלות העירייה, בהקשר רחב יותר מאשר זה הקשור לבניין ברחוב אילת בלבד, הוא 12.1.04 שבו ניתן פסק הדין בבג"ץ שנתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה כמתואר לעיל. לפי קביעת בית המשפט העליון בערעור הראשון (ע"א 9004/12 עיריית תל אביב-יפו נ' דוד מיכקשווילי (נבו 28.07.2014)), בניגוד למניעה הקיימת לעירייה לפי פסק דין זה לנקוט הליכי גבייה כלפי זכויות העותרים בנכסים מכוח ירושת המנוח, אין מניעה שתנקוט הליכי גבייה מנהליים כלפי זכויותיהם מכח ירושת האחיות. עם זאת, נקבע כי שמורות לצדדים טענותיהם כי הליכי הגבייה המנהליים היו פסולים ללא קשר להסכם הפשרה. בהקשר זה טוענים העותרים כי העירייה נקטה בהליכים מינהליים לאחר מחיקת התביעות האזרחיות לרבות ההליכים הקשורים לבניין זה, ומנעה מהם לברר טענות הגנה טובות שהיו להם, ומשכך חוסר תום לבה מצדיק את ביטול הליכי הגבייה המינהליים. לעומתם, טוענת העירייה כי לא ניתנה לעותרים הזכות ליהנות מיתרון דיוני, אלא הם כבולים לנעלי האחיות שנכנסו בהן, ומשכך אינם רשאים להעלות טענות שהתיישנו או כאלה הכרוכות באי מיצוי הליכים, כמו טענות לפי חוק הערר.
בחינת החיובים וההליכים בגין הבניין ברחוב אילת לפי המנגנון התקופתי
44. מקריאת פסק הדין החלקי ופסק הדין בבג"ץ, עולה כי יש לפרש את הזיקות בין החיובים בהם כך ששיעור החיוב בארנונה נקבע הן לעבר הן לעתיד, וקיים קשר בינו לבין ייעוד הנכס העתידי. עם זאת, עצם החיוב לשלם אינו כפוף לביצוע שינוי היעוד, אלא להיפך. תחילה הכריע פסק הדין החלקי בשאלת שינוי היעוד וההפקעה, ולאחריו הוסכם בפסק הדין בבג"ץ על שיעור הארנונה לכל אחת מהתקופות בהתאמה. פרשנות זו עולה גם מהבסיס הרעיוני העולה מלשונם של שני חלקי פסק הדין, ואינה נסתרת במסגרת העיסוק בטענות להתיישנות בעבר. מכאן, שבפסק הדין נקבע כי בנוסף לתשלום מלוא החוב לפי חישוב העירייה בתצהיר המשלים במועדו, יעמוד חוב העבר בגין הבניין קודם ליום 26.01.1994 על 40% מהתעריף שאינו למגורים וכך ימשיך וייקבע עד שישונה הייעוד ויתאפשר להשכיר את היחידות השונות בבניין. עוד נקבע כי ממועד שתתאפשר השכרת היחידות יהיה התעריף בהתאם לייעוד העתידי לאחר שישונה, הן לעניין שיעור התשלום, הן לעניין המועדים שהוסכמו ואושרו בפסק הדין. במובן זה, צודקים העותרים כי העיכוב בשינוי היעוד, מעמיד את שיעורו המופחת כמוסכם, כל עוד לא שונה יעוד הבניין, על 40% מהתעריף.
45. עם זאת, אינני מקבלת את טענת העותרים כי עצם החיוב לשלם היה כרוך בשינוי היעוד. מפסק הדין עולה במפורש כי יהיה על העותרים לשלם את הסכום המופיע בתצהיר המשלים הנובע מארבע התביעות, בתוך 90 יום ממועד פסק הדין בבג"ץ. לגבי העתיד, פסק הדין החלקי ופסק הדין בבג"ץ הסדירו את שיעור החיוב בארנונה ביחס למועד פסק הדין, בהתאמה ליעוד שיהיה לנכס בכל תקופה. טיעוני העותרים בעניין זה סותרות את לשון פסק הדין וכורכות את החיוב לשלם במועד שינוי היעוד הנדחה, ואין לקבל זאת. בנוסף ללשון פסק הדין עצמו, גם פעולות העותרים עצמם תומכות בפרשנות שאינה כורכת את מועד התשלום בשינוי היעוד, שכן אף לשיטתם פרעו ושילמו לעירייה בגין החוב הפסוק עבור העבר (או חלקו למצער) במהלך שנת 1994, טרם שינוי היעוד שהושלם רק בשנת 1999. ודאי לא ניתן לקבל טענה כי מועד התשלום היה כפוף למועד עתידי לא ידוע שלא פורש בפסק הדין, אשר לשונו ברורה וגם התנהגות העותרים אינה סותרת אותה, והיא נדמית יותר כניסיון לאחר מעשה להצדיק את התשלום המאוחר והחלקי.
46. יתרה מכך, לא ניתן להטיל על העירייה את העלות הנובעת מאי השכרת הנכס לאחר שינוי היעוד לכשזה בוצע לבסוף, ואף פסק הדין אינו נוקב במועד עתידי לסיום הטיפול בכך, אלא תולה את התעריף במועד שינוי היעוד בפועל. מצבו של הנכס, בשלו, לטענת העותרים, לא ניתן היה להשכיר את הנכס גם לאחר שינוי הייעוד, לא הביא את העותרים להגיש השגה על חיובי הארנונה או לבקש אישור להפחתה באופן שהתקבלה בו החלטה שניתן להעמיד לביקורת שיפוטית על כן יש לקבל את טענת העירייה כי הנטל להוכיח זאת היה על העותרים והם לא עמדו בו. מכאן, משאף לשיטת העותרים השתנה יעוד הבניין ביום 14.12.1999 "באופן שהקומות העליונות (א', ב' ו-ג') סווגו לייעוד ל'מגורים', וקומת הקרקע סווגה לייעוד 'מסחרי'", יש לקבוע כי שיעור הארנונה יהיה לפי התעריף הקבוע בחוק מאז ועד עתה, לפי היעוד כפי ששונה לכל קומה בבניין. יתרה מכך, העותרים אינם טוענים כי אחרים החזיקו במבנה, אלא כי לא ניתן היה להשתמש בו כלל, ודבר זה לא ניתן להשית על העירייה מששונה ייעוד הבניין והעותרים לא פעלו להשמשתו ולהשכרתו למסחר ולמגורים. וודאי שלא למשך שנים רבות ותוך הימנעות מתשלום חובות העבר, המשליכה על תום לבם של העותרים.
47. זאת ועוד, גם לעניין התיישנות החובות, ככל שהם נובעים מפסק הדין בבג"ץ לגבי כל התקופות, אני מקבלת את עמדת העירייה. זאת, הן לאור היותו של פסק הדין בבג"ץ חלוט, הן לאור האמור בהחלטת בית המשפט בעניין זה בת"א 1452/99 – פ"ד שיצר, שדחה את טענת ההתישנות לאור פסק הדין בבג"ץ, כמפורט לעיל. משכך, אין להידרש שוב למקור החובות לעבר וחישובם ככל שהתגבשו על פי פסק הדין, אלא כל שיש לחשב הוא את שיעור 40% מהחוב נכון למועד פסק הדין, הן לגבי חובות העבר שהתייחסו לארבע התביעות ולחיוב עד מועד פסק הדין, הן באשר לחובות לארנונה עד ליום שינוי היעוד, וודאי שלא לתקופות הקודמות לפסק הדין בבג"ץ.
48. כסיכום ביניים, לפיכך, מסקנתי באשר לחיובי הארנונה לכל היחידות בבניין זה היא, כי יש לחלק את תקופות החיובים כך: ממועד פסק הדין בבג"ץ ביום 26.01.1994 ועד מועד שינוי יעוד הבניין ביום 14.12.1999 יש לחשב את הארנונה לפי 40% מהתעריף הנגבה בגין נכס שאינו למגורים, וממועד שינוי הייעוד ביום 14.12.1999 ואילך יש לחשב לפי הייעוד הרלוונטי כאילו ניתן היה להשכירן בהתאמה למגורים או למסחר כפי שנקבע בסעיפים 1-2 לפסק הדין בבג"ץ. לכך יש להוסיף, כמובן, את מלוא החוב לעבר בגין ארבע התביעות בהתאם לסעיף 4 בפסק הדין בבג"ץ, אשר לאור ידיעת האחיות כפי שקבעה כב' השופטת בת"א 1452/99 – פ"ד שיצר, לא ניתן לומר כי התיישן. בהתאם להחלטת בית המשפט העליון, נדרש להבחין ולבדוק בנפרד כל הליך שנקטה העירייה לגביה ואכיפה לגבי החוב המצרפי בכל התקופות.
49. לכן, בשלב הבא, יש להוסיף למנגנון חישוב סכום החוב, רכיב שיבחן לגבי כל הליך האם החוב שולם כטענת העותרים, התיישן או שהעירייה נקטה בהליכים לגבייתו בחוסר תום לב המצדיק ביטולם. לעניין זה, הדין עם העירייה בטענתה כי חובת הוכחת התשלום על העותרים. סיכומי העותרים רצופים טיעונים באשר לסכומי החובות המקוריים, כשהם מוצגים לפי מספרי חשבונות ארנונה המתייחסים לתקופות שקדמו לפסק הדין בבג"ץ, ומבקשים להוכיח מלכתחילה טענות להתיישנות או לתשלום. כאמור לעיל, אני סבורה כי לא ניתן לקבוע כי החובות לעבר התיישנו, לאור החלטת כב' השופטת שיצר בת"א 1452/99 – פ"ד שיצר, ועל אף מחיקתה.
50. לפיכך, בכל הקשור לחשבונות המפורטים בסיכומי העותרים בקשר עם הבניין ברחוב אילת, אני קובעת כי יחושבו בהתאם לכלל האמור – ראשית, כל החובות שקדמו לפסק הדין בבג"ץ יחושבו לפי המנגנון שנקבע בו: החוב בגין ארבע התביעות עמד במצטבר נכון ליום 31.10.93 על סך של 224,235 ₪ ונפרע ממנו רק החלק שהעותרים עמדו בנטל להוכיח כי שולם כפי שמוסכם על העירייה; החוב בגין התקופה שממועד פסק הדין בבג"ץ ביום 26.01.1994 ועד שינוי ייעוד הבניין במחצית דצמבר שנת 1999 מחושב לפי 40% מהתעריף לנכס שאינו למגורים; והחוב בגין התקופה שלאחר שינוי היעוד מחושב בהתאם לתעריף כחוק לכל יחידה בבניין לפי ייעודה למגורים או למסחר. למען הבהירות, אדגיש בהקשר זה, כי אין לייחס לעירייה את הימנעות העותרים מהשכרת הנכס ממועד שינוי הייעוד ואילך ולהידרדרות מצב הבניין מאז שנת 1999.
51. אפרט עתה את תוצאות הבחינה של כל אחד מהחובות המפורטים בסיכומי העותרים בקשר עם הבניין ברחוב אילת, לפי המנגנון שקבעתי, בכפוף לנסיבותיו ובהתחשב בפעולות העירייה לגביה בכל אחד מהמקרים, כדלקמן:
חשבון מספר 3570-0140-006-46
52. החלק הראשון מהחוב בחשבון זה נוצר עד יום 01.10.1982 ונכלל בגדר פסק הדין בת.א.6012/83 בין ארבע התביעות כמתואר לעיל, ומכאן שהוא כלול בתשלום שעל העותרים לשלם במלואו לפי פסק הדין החלוט בבג"ץ, ואין לחזור ולבחון את מקורו שוב מתחילה כטענת העותרים. החלק השני מהחוב בחשבון נוצר מאז 01.10.1982 ועד למועד פסק הדין בבג"ץ 26.01.1994 ונכלל בפסק הדין החלוט, בחישוב שיעור של 40% מהתעריף לנכס שאינו למגורים כאמור לעיל (בשים לב להחלטת כב' השופטת שיצר, שכאמור לעיל, דחתה את טענת התיישנות החוב בחלקו הכולל עד למועד זה). החלק השלישי מהחוב בחשבון זה נוצר לאחר פסק הדין בבג"ץ ועד למועד שינוי היעוד בשנת 1999 צריך להיות מחושב כמתואר לעיל לפי 40% מהתעריף לנכס שאינו למגורים, ולגבי רובו ככולו פורטו ההליכים במסגרת תיאור השתלשלות הדברים במסגרת התביעה בת"א 1452/99 – פ"ד שיצר כמתואר לעיל, ומשכך לא ניתן לומר כי התיישן עד מחיקת התביעה ביום 13.04.2003 ולכל המוקדם עד למועד החלטת כב' השופטת שיצר שדחתה את טענת ההתיישנות ביום 13.02.2002.
53. סיכומי העותרים כלל אינם מתייחסים לחלקי החוב למעט חלקו הראשון, וטוענים כי פרעו אותו במלואו [עמ' 15 לסיכומי העותרים]. גם לגבי חלק זה לא הציגו העותרים ראיות שמוכיחות את הפירעון המלא. מהאישור שהציגו העותרים [צילום 10 בעמ' 12 לסיכומי העותרים] עולה כי העיריה צודקת בטענתה כי שולם סך של 8,782 ₪ ביום 01.07.1995. סכום זה אכן עולה בקנה אחד עם הסכום המיוחס לחלק זה של החוב בתצהיר המשלים כטענת העותרים, אך מהאישור ברור כי התשלום בוצע 8 שנים לאחר פסק הדין בבג"ץ. לפיכך, לא ניתן לקבל את טענת העותרים כי מדובר במלוא התשלום, וודאי שלא ניתן לקבל את הטענה כי החוב מתייחס רק לחוב בגין יחידה זו עד שנת 1982 בלבד, ושולם לפי פסק הדין בבג"ץ 8 שנים לאחר מתן פסק הדין בערך נומינלי. לפיכך אני מקבלת את טענת העירייה כי החוב המקורי צבר ריביות, הצמדות והוצאות לאכיפה וכי התווספו אליו חלקי החוב הנוספים לתקופות המאוחרות יותר לפי המנגנון כמתואר לעיל. לפיכך אני מקבלת את טענת העירייה כי העותרים לא עמדו בנטל להוכיח כי החוב שולם, למעט החלק המתואר בפסקה זו, שתועד וקוזז ברישומי העירייה.
54. אשר לטיעוני העותרים בדבר הצטברות הצמדה וריבית "מנופחים", כמו גם טיעוניהם לגבי תשלום החובות ולגבי העדר הוכחה כי קיבלו את הודעות החיובים, אלו נטענו באופן כללי וללא אסמכתאות כנדרש להוכיחן. בהקשר זה בולט, למשל, הפער בין טיעוני העותרים כי החוב התיישן וההליכים נזנחו, וכי הבניין עמד בעזבונו ריק ואטום משך כל השנים, לבין טענתם המקבילה כי בגין הבניין נפתח ביום 29.4.2007 תיק הוצל"פ 01-34404-07-3 שנסגר בחודש יולי 2013, התואם את טיעוני העירייה כי החוב שולם רק בחלקו והיא לא זנחה את גבייתו. מאחר שטענת העותרים לפיה החוב המקורי נפרע נדחתה – הן באשר לחלק הנובע מהתביעה בת.א.6012/83 (בין ארבע התביעות כמתואר לעיל), ששולם בסכום נומינלי באיחור, שמונה שנים לאחר המועד שנקבע בפסק הדין בבג"ץ, הן באשר לחלק הנובע מחיובי ארנונה ומים לתקופות המאוחרות יותר לפי פסק הדין שהעותרים התעלמו ממנו לחלוטין ואף לא טענו כי שולם – הרי שהצטברות ריביות והוצאות אחרות נעשו בסמכות ובהתאם לדין.
55. סיכום ביניים לגבי חשבון זה – אני מקבלת את טענת העירייה כי החוב בחשבון זה שולם רק בחלקו הקטן, שמונה שנים לאחר פסק הדין בבג"ץ, ולא בהתייחס לחובות שנצברו בנכס לאחר מכן. אינני מקבלת את טענת העותרים כי החוב התיישן, וכי רישומי העירייה הוסיפו עליו ריבית והצמדה מוגזמים, על כן העותרים חייבים בחשבון זה בהתאם לרישומי העירייה.
חשבון 3570-0140-004-39, חשבון 3570-0140-003-61 וחשבון 3570-0140-007-14
56. לטענת העירייה, שלושה חשבונות אלה זה נכללו יחד בגדר פסק הדין בת.א.6011/83 ופסק הדין בת.א.6009/83 בין ארבע התביעות, ומכאן שהחוב המצטבר בהם במסגרת זו כלול בתשלום שעל העותרים לשלם לפי פסק הדין בבג"ץ שהפך חלוט, ואין לחזור ולבחון אותם שוב מלכתחילה כטענת העותרים.
57. מרישום העירייה עולה כי אכן חשבונות אלה נכללו יחד בשתיים מהתביעות בין ארבע התביעות כהגדרתן לעיל (וגם בת.א.2298/81 ובת.א.624/83 הכלולות בין התביעות הישנות שהוגדרו בפתח הדברים), ומצוין כי חלק מהחוב שולם, כמפורט בטבלה [טבלה בעמ' 170-171 לסיכומי העירייה]. העותרים לא הציגו ראיות לפירעון חלק נוסף מהחוב, ולפיכך אני מקבלת את טענת העירייה כי החוב שולם בחלקו בלבד כמופיע ברישומיה כי החלק הרלוונטי לת.א.6009/83 שולם, אך החלק המיוחס לת.א.6011/83 לא שולם (שתי התביעות הללו בין ארבע התביעות כמפורט לעיל), וחל לגביו אותו מנגנון חישוב ואותו דין כמתואר לעיל לגבי החוב בחשבון 3570-0140-006-46. מאותן סיבות אינני מקבלת גם את טענת ההתיישנות של העותרים לגבי חשבון זה בחלק הקשור עם פסק הדין בבג"ץ.
58. העותרים טוענים כי החשבונות לפי רישומי העיריה מנופחים ומוטים, ולא לקחו בחשבון את הפחתת התעריף שנקבעה בפסק הדין בבג"ץ, וכן כי החוב, אם לא תתקבל הטענה כי התיישן, נפרע על ידם בהמחאה שהעבירו לעירייה בסך של 15,000 ₪ בתאריך 14.07.1994 [צילום ההמחאה מצורף בעמ' 22-21 לסיכומי העותרים]. לא ניתן לקבל טיעון זה. הצגת צילום ההמחאה בלבד אינו מהווה הוכחה לפירעונה או לשיוכה לחשבון זה דווקא, ועל כן העותרים לא הוכיחו כי החוב נפרע או כי שילמו דבר מה במסגרת זו.
59. כמו כן, אני מקבלת את טיעוני העירייה גם באשר לפטור מארנונה בשל הכרזת המבנה כמסוכן, משלא הוצגה השגה שהוגשה בעניין או כל אישור רלוונטי אחר לכך. בניגוד לעותרים שהעלו בהקשר זה טיעון כללי שאינו נתמך במסמכים כלשהם, העירייה הראתה כי העותרים הגישו עתירה ביחס לחובות הקשורים לבניין לשנים מאוחרות יותר, שאינן כלולות בעתירות הנדונות לפניי כאן (העוסקות, כמפורט בפתיח, רק בחובות עד סוף שנת 2007), וקיבלו פטור בגין "נכס לא ראוי לשימוש" לחלק מהתקופות שביקשו כך למשל, הפנתה העירייה לעת"מ 18097-10-21 ליאורה מיכקשוילי ואח' נ' עיריית תל אביב, פסק דינה של כב' השופטת יעל בלכר מיום 28.6.22, לא פורסם). לטענת העירייה, עתירה זו נמחקה בהמלצת בית המשפט בשל סיכוייה הקלושים, תוך שהעותרים שילמו חלק מהחובות הקשורים בה, ולגבי חלקם מתנהלים נגדם הליכי גבייה מינהליים אחרים [ראו אסמכתאות בעמ' 159-156 לסיכומי העירייה). בסיכומי התשובה טוענים העותרים כי ההליך בעת"מ 18097-10-21 הסתיים בסמוך לראשיתו, מבלי שהתקיים בו בירור ענייני, מבלי שנחקרו מצהירים ולאחר שהעותרים החליטו למחוק את עתירתם ולא לעמוד על בירורה ואין לייחס לו אלא אמרות אגב של בית המשפט שם. לטענתם, טיעוני העירייה בנוגע להליך זה הן ניסיון לערער בעקיפין על החלטת בית המשפט ולסטות מהמתווה שנקבע בעתירה זו בהחלטה מיום 28.4.2021 ובהסכמתה, ולטענתם אין לאפשר לה זאת [פס' ו' בעמ' 117-116 לסיכומי התשובה]. אף בהנחה שטיעוני העותרים היו מתקבלות, אין בהן כדי לסייע בידם והם אינם מוכיחים דבר לעניין החובות המאוחרים, ולפיכך אני מקבלת את עמדת העירייה בהקשר זה.
60. מכאן שניתן להמשיך ולחשב את שיעור החוב לפי אותו מנגנון שנקבע בפסק הדין בבג"ץ, בהעדר ראיות לתשלום חובות נוספים. חשבון 3570-0140-004-39 מתייחס לחנות בקומת קרקע ששטחה 102 מ"ר, חשבון 3570-0140-003-61 מתייחס ליחידה בקומה ראשונה ששטחה 650 מ"ר, וחשבון 3570-0140-007-14 מתייחס לנכס בקומות השנייה והשלישית, בשטח של 1,110 מ"ר [טבלה מפורטת בעמ' 170 לסיכומי העירייה]. מכאן, שחישוב החוב לארנונה לגבי נכסים אלה צריך להתבצע לפי פסק הדין בבג"ץ כדלקמן: הסכום המקורי בסך של 8,730 ₪ כחוב חלוט מיום 31.10.1993, ממועד פסק הדין בבג"ץ ועד מועד שינוי הייעוד החיוב לכל נכס בשיעור 40% מהתעריף לנכס שאינו למגורים, וממועד שינוי הייעוד החיוב לפי התעריף המלא – לקומת הקרקע כנכס מסחרי ולקומות העליונות כנכס מגורים בהתאמה לייעודן.
61. מכאן, יש להמשיך ולבחון, כאמור, האם הליכי הגבייה שננקטו על ידי העירייה בהקשר לחשבונות אלו הינם ראויים. העותרים טוענים בהרחבה יתרה לגבי ההליך לגבי חשבונות אלה בקשר עם התביעה בת"א 1452/99 – פ"ד שיצר, ומתמקדים בנסיבות שהביאו למחיקת התביעה שם ביום 13.04.2003, בטענה שהעירייה "בחרה "להמית" את התביעה ואגב כך למנוע את הצורך לברר את טענות ההגנה שהועלו כנגד החובות הנטענים" ולטענתם במקומה "העדיפה העירייה (שלא כדין ובחוסר תום לב) לנסות לגבות את החובות (השגויים) הרשומים בספריה – בדרכים שאינן מחייבות אותה להוכיחם, קרי: באמצעות הליכי גבייה מנהליים" העירייה סומכת את טענתה כי החוב לא התיישן על החלטת כב' השופטת שיצר טרם מחיקת התביעה, ומייחסת את הסיבה למחיקת התביעה בסכסוך עם בא כוחה עו"ד רוסטוביץ שלא הגיע לדיון ולכן נמחקה התביעה בהמשך (כפי שפורט בהרחבה לעיל).
62. אני סבורה כי אף בהנחה שהדבר לא נעשה הדבר בכוונת מכוון לכתחילה כטענת העותרים, אלא התביעה נמחקה כטענת העירייה בנסיבות של העדר ב"כ מהדיון, הרי שלוחו של בעל דין – כמותו, והיעדרותו מהדיון כמותו כהיעדרות העיריה, ולכל היותר ברצונה יכולה הייתה לבקש לבטל את מחיקת התביעה ולחלופין לפתוח בהליך משפטי נגדו כמקובל. זאת, בניגוד לנסיבות שבהן הייתה התביעה נמחקת, למשל, בשל אי התייצבות העותרים או אי קיום החלטה של בית המשפט לגביהם. רשות מנהלית הפועלת בתום לב בנסיבות מחיקת התביעה כטענת העירייה, הייתה, למשל, מגישה בקשה לביטול פסק הדין שמחק את התביעה, מסבירה את הנסיבות בזמן אמת ומבקשת (באמצעות ב"כ החדש או הקודם לאחר שהסכסוך נפתר), לשוב אל ההליך המשפטי ולאפשר לעותרים להציג ולברר עד תום במסגרתו את טענות ההגנה שלהם, ולו בכפוף לתשלום הוצאות, שסביר כי היו נפסקות לאותה עת ובאותן נסיבות על הצד הנמוך. כך בעיקר, לאור הערת השופטת שיצר עם ההחלטה על המחיקה, כי אם תוגש התביעה מחדש תחויב העירייה בהוצאות.
63. לפיכך, משהתביעה נמחקה בנסיבות שבהן נמחקה, אני סבורה כי הימנעות העירייה מנקיטה בהליך משפטי שבו ניתן היה לברר את טענות ההגנה של העותרים, ותחת זאת פניה להליך מינהלי שאינו מאפשר להם בירור כזה, הייתה פעולה בחוסר תום לב, אף אלמלא תוכננה כך לכתחילה ובמזיד מתוך "בחירה" של העירייה "להמית" אותה כלשון העותרים.
64. מכאן, הסיכום לגבי חשבונות אלה, הוא כי פירעון החוב לא הוכח, והחוב, המחושב בהתאם לתקופות שנקבעו בפסק הדין בבג"ץ, לא התיישן עד מחיקת התביעה בת"א 1452/99 ביום 13.04.2003. אולם, לאחר שנמחקה התביעה שם, היה חוסר תום לב בזניחתה על ידי העירייה לטובת הליכים מינהליים, על אף שהיה ידוע וברור לה כי לעותרים טענות שונות שטרם נתבררו לגופן ושבמסגרת הליכי גביה מנהליים לא יוכלו העותרים להעלותן שוב ולבררן כפי שהיה ניתן לעשות בהליך המשפטי שנמחק. טיעוני העירייה כי הדיון בטענות ההגנה מהווה "יתרון דיוני" לעותרים מחזקות את המסקנה כי בהחלטתה להימנע מהגשת תביעות תחת אלה שנמחקו ולנקוט במקומם בהליכי גביה מינהליים, היא ביקשה למנוע דיון בטענות אלה.
65. משכך, אני קובעת כי בנסיבות אלה, העירייה פעלה בחוסר תום לב כשנקטה בהליכים המינהליים לגביית החוב חלף התביעה המשפטית במקרה זה, אף בהנחה שלא פעלה באופן אקטיבי למחיקתה, אלא ניצלה את הנסיבות שנוצרו.
66. לאור מסקנה זו, אין צורך להכריע לגופה במחלוקת בין הצדדים באשר לסכום החוב הכולל לרבות הצמדות ורביות והוצאות גביה ואכיפה, אף שהרחיבו בשאלה זו ופירטו לגביה בעזרת טבלאות חישובים ותדפיסי חישוב רבים לכל אחד מהחשבונות הללו בנפרד. לצורך ההכרעה בשאלה שהוחזרה לדיון כאן, די בהבחנה בין סכום החוב הכולל לכל תקופות העבר עד המועד האחרון שנכלל בתביעה בת"א 1452/99 (אשר לגביו יש חוסר תום לב של העירייה בהמרת התביעה המשפטית שנמחקה בהליך גבייה מנהלי), לבין מועדי חיובי הארנונה והמים לתקופות המאוחרות יותר שלא נכללו בה, אשר לגביהם רשאית הייתה העירייה לנקוט בהליכי גביה מנהליים. הבחנה זו רלוונטית לשלושת החשבונות המפורטים בסעיף זה, שנכללו יחד בתביעות המשפטיות.
67. לפיכך, אני קובעת כי בגין חשבון זה העותרים חייבים לפי החישוב הבא:
העותרים חייבים בתשלום הסכום המקורי בת.א.6011/83 ובת.א.6009/83 (במסגרת ארבע התביעות) בסך של 8,730 ₪ כחוב חלוט מיום 31.10.1993.
לסכום זה יש להוסיף ממועד פסק הדין בבג"ץ (26.01.1994) ועד מועד שינוי הייעוד (14.12.1999) לכל אחת מהיחידות (חשבון 3570-0140-004-39, חשבון 3570-0140-003-61, וחשבון 3570-0140-007-14), חיוב בשיעור 40% מהתעריף לנכס שאינו למגורים.
עוד יש להוסיף לסכום זה לפי פסק הדין בבג"ץ החל ממועד שינוי הייעוד לפי התעריף המלא – לקומת הקרקע כנכס מסחרי (חשבון 3570-0140-004-39 לחנות בקומת קרקע ששטחה 102 מ"ר) ולקומות העליונות כנכס מגורים בהתאמה לייעודן (חשבון 3570-0140-003-61 ליחידה בקומה ראשונה ששטחה 650 מ"ר, וחשבון 3570-0140-007-14 לנכס בקומות השנייה והשלישית, בשטח של 1,110 מ"ר).
לבסוף, יש לבטל את חיוב העותרים בכל סכומי החוב המתייחסים לכל התקופות שנכללו בתביעה בת"א 1452/99 (שיצר) שנמחקה, ולהותיר רק את החיובים לתקופות שלא נכללו בה, אשר לגביהם רשאית הייתה העירייה לנקוט בהליכי גביה מנהליים.
חשבון מספר 3570-0140-001-54
68. העותרים טוענים כי בגין חשבון זה ניהלה העירייה כפל תביעות ופתחה שני תיקי הוצל"פ למימוש פסקי הדין שניתנו בהן. לטענתם, התקיים בעניין זה הליך משפטי בת.א.27746/86 (בין התביעות הישנות), שניתן בו פסק דין ביום 17.6.87 ונפתח תיק הוצל"פ למימושו (מספר 01-30307-91-4), ובמקביל התקיים בגין אותו חשבון הליך משפטי נוסף בת.א.6009/83 בין ארבע התביעות כהגדרתן לעיל, שניתן בו פסק דין ביום 7.5.87 ונפתח תיק הוצל"פ למימושו (מספר 01-23501-92-7), שבמסגרתו נפרע החוב במלואו. לחילופין טוענים העותרים כי חוב זה התיישן או נפל שיהוי כבד בגבייתו, ולחילופין חילופין כי היה על העירייה להפחית את החוב כפי שנקבע בפסק הדין בבג"ץ שהתייחס גם לתביעה בת.א.6009/83 בין ארבע התביעות, כאמור לעיל.
69. העירייה טוענת כי החוב בחשבון זה לא נכלל בתביעה בת.א.6009/83 (הנכלל בין ארבע התביעות), אלא הוא חוב לפי פסק דין חלוט בתביעה בת.א.27746/86 מבין התביעות הישנות, אשר הוגשה בגין חוב בשתי יחידות אחרות בבניין (ח-ן מספר 3570-0140-001-54 לתקופה החל מ-10/81 ועד 6/83; וח-ן מספר 3570-0140-006-62 לתקופה 6/85-8/86). לטענתה, חוב הארנונה המצטבר בחשבון זה היה -10,438.40 ₪, וחוב למים 96.60 ₪ בערכו ליום 10/86. לטענת העירייה התביעה בת.א.6009/83 הוגשה לגבי יחידה 4 וכללה 3 חשבונות: 3570-0140-004-39, 3570-0140-003-61, 3570-0140-007-14 [עמ' 170 לסיכומי העירייה]. לכן, לטענתה, פסק הדין החלוט בחשבון זה לא היה בין ארבע התביעות שנכללו בפסק הדין בבג"ץ, אלא נותר כפסק דין חלוט נפרד שהחוב לפיו לא הופחת ולא נקשר לחובות אחרים. בנוסף, גם פירעונו של חשבון זה לא הוכח לטענתה, כפי שלא הוכח פירעונם של חובות אחרים שהעותרים טוענים כי שולמו בניגוד לרישומי העירייה.
70. לעניין זה יש לקבל את טיעוני העותרים. ואפרט. ראשית, פסק הדין בארבע התביעות פירט בין היתר, בטבלה שנכללה בגוף פסק הדין, כי התביעה בת.א 6009/83 (הכלול בין ארבע התביעות), התייחסה ליחידה מספר 1 לשתי חנויות בקומת הקרקע בשטח של 161 מ"ר. שנית, עיון בטבלה שהגישה העירייה לעניין זה [פס' 182 בעמ' 170 לסיכומי העירייה] מעלה, על פניו, כי גם לשיטתה, חשבון זה נכלל בגדר התביעה בת.א.6009/83 הנ"ל, שכללה בפועל ארבעה חשבונות ארנונה ולא שלושה בלבד כטענתה כעת. עובדה זו עולה במפורש מהרישום בטבלה, הכוללת שלוש שורות לפי מספרי החשבונות שפורטו לעיל יחד, אך בטור המפרט את "תביעה 2" היא 6009/83, רשומה המילה "שולם" תחת מספר התביעה, תחתיה רשומה הכותרת: "עבור ח-ן" ותחתיה רשומים ארבעה מספרי חשבון שהראשונה בהן אכן מתייחסת לחשבון זה. עובדה זו אינה מוסברת בסיכומי העירייה, שכל שיש בהם הוא הכחשה שחשבון זה נכלל במסגרת ת.א.6009/83, וטבלה נוספת שמפרטת את מספר החשבון גם ככלול בתביעה בת.א.27746/86.
לפיכך לעניין זה, אני מקבלת את טענת העותרים לעניין זה, וקובעת כי חשבון זה שולם.
חשבון מספר 3570-0140-003-45
71. העותרים טוענים כי חוב זה נתבע במסגרת ת.א.6010/83 שנכללה בין ארבע התביעות כהגדרתן לעיל, והחוב בגינה שולם בהתאם לפסק הדין בבג"ץ. לטענת העותרים, העירייה ניהלה גם בקשר לחוב זה כפל תביעות, וכללה אותו גם במסגרת התביעה בת.א.33281/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), בניסיון לגבות פעמיים את אותו החוב. לטענת העותרים, בתביעה זו ניתנו לכתחילה פסקי דין בהעדר הגנה נגד האחיות, אך אלה בוטלו בהסכמת העירייה, והתביעה אוחדה יחד עם תביעות רבות אחרות ונוהלה על ידי העירייה תוך דחיות דיונים והמנעות מכוונת מקיום צווי בית המשפט, עד שהתביעה "גוועה" כלשונם [פס' 40 בעמ' 92 לסיכומי העותרים וכן פס' 45ג' בעמ' 118 לסיכומי העותרים], והעירייה נמנעה במכוון מחידושה ופנתה תחתיה להליכי גבייה מינהליים.
72. בנוסף טוענים העותרים כי גם לגבי חוב זה החיובים המיוחסים ברישומי העירייה לא לקחו בחשבון את ההפחתה לפי פסק הדין בבג"ץ, וכי הם גבוהים במיוחד בשל "העמסת" הצמדה וריבית גבוהה שגרמה ל"תפיחה דרמטית ומלאכותית" של הסכומים הנטענים, ושל אגרות בית משפט שהעותרים טוענים כי הן מבטאות "חיובים תמוהים ולא ברורים" שגם הם "תופחים" בשל הצמדות וריבית "נשך" לטענתם [עמ' 119-118לסיכומי העותרים]. עוד הם טוענים כי החובות ולפחות מרביתם, התיישנו.
73. העירייה טוענת כי התביעות השונות מתייחסות לחובות לגבי תקופות לא חופפות בנכס, החל בחודש ספטמבר 1980 ועד מאי 1985. לטענת העירייה החוב עד סוף אוקטובר 1982 נכלל במסגרת התביעה בת.א.6010/83 בין ארבע התביעות, שבמסגרת הערעור האזרחי ניתן בהקשרה פסק דין חלוט שקיבל את עמדת העירייה במלואה. גם החובות שנוצרו בהמשך החל מאוגוסט 1983 ועד סוף התקופה נכללו לטענת העירייה, מחוץ לארבע התביעות, בסעיפים 1 ו-5 לפסק הדין בבג"ץ שהפך חלוט. לטענתה, התביעה בת.א.33281/99 (במסגרת התביעות המאוחדות) הוגשה בנובמבר 1999 ונמחקה שלא בנסיבות של קשיים להוכיחה כטענת העותרים, אלא בנסיבות הסכסוך של העירייה עם בא כוחה כמתואר לעיל, וכי ממילא החוב כולו אינו רלוונטי לתביעה זו אלא נכלל במסגרת פסק הדין בבג"ץ כאמור לעיל.
74. גם לעניין זה יש לקבל את טיעוני העותרים. ראשית, המסמכים שהגישה העירייה לעניין זה רצופים אי התאמות, ומקשים על קבלת טיעוניה. למשל, בצילום 32 של העמוד הראשון בכתב תביעה בסדר דין מקוצר המופיע בעמ' 176 לסיכומי העירייה רשום בצד שמאל למעלה מספר התביעה ת.א.6010/83 הנכללת בין ארבע התביעות,, אך בסעיף 3 באותו עמוד רשום כי תביעה זו מתייחסת ליחידה בשטח 650 מ"ר בקומת הקרקע, בעוד שת.א.6010/83 התייחסה לשטח בקומה השניה של הבניין ולא לקומת הקרקע כרשום שם [כך עולה מהשוואת הצילום בעמ' 176 לטבלה מתוך פסק הדין בארבע התביעות בעמ' 107 לסיכומי העירייה]. בנוסף, מספר החשבון מופיע פעמיים כאילו נכלל דווקא במסגרת ת.א.6009/83 – ראשית בטבלה בסעיף 182 בעמ' 170 לסיכומי העירייה, ושנית גם בתדפיס החשבון שצורף לסעיף 193 בעמ' 174 לסיכומי העירייה. שני נתונים אלה מקשים לקבל את טענתה של העירייה והדבר אף פוגע בטיעוניה לעניין תקינות רישומיה במקרה שלפניי.
75. שנית, בין שהחוב נכלל במסגרת ת.א.6009/83 (שרשום ששולם במלואו כאמור לעיל) ובין שנכלל במסגרת ת.א.6010/83 (שלטענת העירייה לא שולם כלל), לגבי שתי התביעות חל הכלל שפירטתי לעיל באותה מידה, שכן משנמחקה התביעה המשפטית שהגישה העירייה בנסיבות של מחלוקת בינה לבין ב"כ, לא ניתן לומר כי אי חידוש התביעה המשפטית, והנקיטה בהליכי הגביה המנהליים תחתיה, היו פעולה בתום לב של העירייה.
כיון שחוב זה נכלל במסגרת התביעות המאוחדות שנמחקו, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה ננקטו שלא בתום לב, והם בטלים, והעותרים אינם חייבים עוד בחוב בחשבון זה, מהנימוקים לעיל לגבי התביעות המאוחדות שנמחקו.
חשבונות 3570-0140-006-88, 3570-0140-002-48 ו-3570-0140-001-70
76. העותרים טוענים כי העירייה ניהלה גם בקשר לחוב זה שתי תביעות. לטענתם, בתביעה הראשונה, ת.א.69644/92 (בין התביעות הישנות), שהוגשה ביחס לחיובי ארנונה ומים עד ליום 1.10.1992, ניתן ביום 8.5.96 פסק דין בהעדר הגנה למלוא סכום התביעה (39,963 ₪) בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד, והעירייה פתחה ביום 18.12.96 תיק הוצאה לפועל למימושו (מספר תיק 01-01202-66-2), שנסגר כ-15 שנה לאחר מכן ביום 23.9.2011 מחוסר מעש. בנוסף, הגישה העירייה לטענת העותרים תביעה גם בת.א.33282/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), לגביית חובות נטענים למים בכל שלושת החשבונות שבנדון לתקופה שבין 1.9.92 ועד 30.4.94, בתוספת חוב לארנונה "מ-1.1.93 עד 28.2.99" ביחס לחשבון 3570-0140-001-70 בלבד, והכל בערכים שנכונים ליום 17.1.99. לטענת העותרים, העירייה העדיפה לתת גם לתביעה זו "לגווע", כמו שעשתה לתביעה בת.א.33281/99 (במסגרת התביעות המאוחדות) כדי להימנע מבירור טענותיהם, וחלף זאת לנסות לגבות את החובות באמצעות הליכי גבייה מנהליים.
77. מכך, לטענת העותרים, יש להסיק כי את החוב הפסוק בת.א.69644/92 היה על העירייה לגבות בהוצאה לפועל ולא בהליכי גבייה מנהליים, ומסגירת תיק ההוצאה לפועל יש ללמוד כי החוב שולם, ולחילופין ממילא התיישן בחלוף השנים. לגבי ת.א.33282/99 (במסגרת התביעות המאוחדות),טוענים העותרים את אותם טיעונים שפורטו לעיל לגבי החשבונות הקודמים בדבר כפל ההליכים וחוסר תום לב העירייה ב"המתת" הליך משפטי בכוונה כדי להמירו בהליך מינהלי. בנוסף, לטענתם, גם לגבי חובות אלה לוקים רישומי העירייה ב"ניפוח" על דרך תוספות של רביות, הצמדות והוצאות אכיפה מוגזמות.
78. העירייה טוענת כי לא התקיימה כפילות בין שתי התביעות, שהתייחסו לתקופות שאינן חופפות. לטענתה, ת.א.69644/92 התייחסה לחוב ארנונה עד דצמבר 1991 ומים לחודש אוגוסט 1992 (בערך 10/92), ואילו ת.א.33282/99 (במסגרת התביעות המאוחדות) התייחסה לחוב ארנונה לתקופה החל מינואר 1993 ועד פברואר 1999 ומים לתקופה שבין ספטמבר 1992 ועד מרץ 1994 (ערך 1/99). זאת, לטענתה, בהתאם לכך שיחידה 3570-0140-001-70 הייתה פעילה עדין בתקופה זו ולכן החיוב כלל ארנונה ומים כאחד, ואילו יחידה 3570-0140-002-48 וחשבון 3570-0140-006-88 לא היו פעילים כבר באותה תקופה ונסגרו בסוף שנת 1992 ולכן החיוב היה רק בגין חוב מים לעבר.
79. לטענת העירייה, בת.א.69644/92 ניתן ביום 08.05.1996 פסק דין כנגד רחל מיכקשווילי שחייב אותה במלוא סכום התביעה, הערעור שהגישה בע"א 1059/96 נדחה ביום 15.03.1999 ובקשת רשות ערעור שהגישה ברע"א 3026/99 לבית המשפט העליון נדחתה ביום 11.07.1999, כך שפסק הדין נגדה הפך לחלוט. לטענתה, סגירת תיק ההוצאה לפועל מחוסר מעש לא מבטלת את קיומו של החוב. העירייה ציינה לעניין זה כי בשנת 2007 פתחה תיק הוצאה לפועל, שכלל את פסקי הדין החלוטים בחשבונות אלו שלא שולמו. לטענתה, הליכי הגבייה המנהליים שנקטה נגד האחיות לגביית החובות בגין הבניין ברחוב אילת כללו את כל החובות בנכס, ובתוך כך גם את החובות שנבעו מפסק דין חלוט זה, לאחר שתיק ההוצאה לפועל נסגר בהתאם לתקנה 126 ד'. העירייה טוענת כי היא הייתה רשאית לנקוט בהליכי גבייה מנהליים לצד קיומם של תיקי הוצל"פ שנפתחו לביצוע פסקי דין אשר ניתנו בגין אותם חובות אשר בגינם ננקטים גם ההליכים המנהליים, וכי העותרים לא הוכיחו כי החובות נפרעו.
80. העירייה מוסיפה וטוענת כי לא מתקיימים בהקשר זה גם שיהוי והתיישנות, ורישומיה לא נסתרו הן בנוגע לאי-תשלום החוב או חלקו, הן בנוגע לתוספות הצמדה ריבית והוצאות אחרות, וזאת אף לאחר בדיקה נוספת שנערכה לאור טענת העותרים כי שולם סך 12,000 ₪ לזיכוי החוב בגין יחידה 3570-0140-001-70.
81. העירייה נסמכת על פסקי דין שונים של בית המשפט המחוזי בעניינים שונים [פס' 226 עמ' 199 לסיכומי העירייה], אך איני רואה צורך להרחיב בשאלה זו, שכן בית המשפט העליון פסק בברור בעע"מ 3068/17 כמתואר בפתח הדברים, כי ככלל, אין מניעה כי הרשות תחליט לנקוט בהליכים מינהליים חלף הליכים משפטיים ולהיפך. אך זאת בתנאי שלא פעלה כך בנסיבות העניין בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בסמכות, או שנפל פגם אחר בהפעלת שיקול דעתה ובפעולתה בהתאם לכללי המשפט המינהלי, ונטל ההוכחה על הטוען לפגם. בית המשפט העליון החזיר לפיכך את התיק לפניי כדי לבחון את הנסיבות לגבי כל מקרה וחיוב – האם העירייה נהגה בהתאם לכללי המשפט המינהלי בתום לב כשנקטה בהליכי גבייה מינהליים באותן נסיבות, וכך נעשה.
82. אני סבורה כי בכל הנוגע לגביית החובות הנדונים בסעיף זה, לא הוכיחו העותרים את טיעוניהם לגבי החוב הפסוק בת.א.69644/92, ואילו לגבי ת.א.33282/99 יש להחיל את אותו המנגנון שקבעתי לגבי ת.א.33281/99 (שתיהן במסגרת התביעות המאוחדות).
83. לפיכך אני קובעת כי העירייה פעלה לגביית החוב הפסוק החלוט לפי פסק הדין בת.א.69644/92 מיום 08.05.1996 כדין, גם כאשר נקטה בהליכי גבייה מינהליים. בהקשר זה טיעוני העותרים נטענו באופן כללי ולא שוכנעתי כי החובות שולמו או כי הנקיטה בהליכים מינהליים לגבייתו נקשרה לפגם כלשהו בפעולת העירייה כרשות מנהלית. אין לעודד אי תשלום של חוב פסוק וחלוט, ובנסיבות העניין, אכן, כפי שנפסק על ידי בית המשפט העליון, העירייה הייתה רשאית לנקוט בהליכי גבייה מנהליים כפי שעשתה.
לעומת זאת, לגבי החוב הנטען בתביעה ת.א.33282/99 אני קובעת כי משנמחקה התביעה באותן נסיבות (אי התייצבות ב"כ העירייה), כפי שהיה לגבי ת.א.33281/99 (שתיהן במסגרת התביעות המאוחדות) וטענות העותרים והאחריות לא נבחנו בשל התנהלות העיריה וב"כ, היה חוסר תום לב בהחלטת העירייה להמיר את ההליך המשפטי בנסיבות אלה בהליך מנהלי שלא יאפשר את בירורן.
84. בהקשר זה אבהיר כי ההחלטות ופסקי הדין בהליכי ההוצאה לפועל כשלעצמם לא עמדו לבחינה בפסק דין זה. בהתאם להוראות בית המשפט העליון נבחנו אך ורק החלטות העירייה לנקוט בהליכי הגבייה המנהליים. בנוסף, גם החלטות ראש ההוצל"פ באשר לגובה החוב וכל החלטה חלוטה אחרת בין שהעותרים ערערו עליה וערעורם נדחה בבית המשפט ובין שלא ערערו עליה והמועד לכך חלף, אינן נדונות במסגרת העתירות כאן, ופסק הדין אינו מתערב בהן. בעניין זה אני קובעת כי הדין עם העירייה. כך הם פני הדברים גם בכל הנוגע לנקיטה בהליכי גבייה מנהליים ללא קשר לתביעות המאוחדות שנמחקו, שאז לא היה פגם בנקיטת הליכי גבייה מינהליים (לגבי התביעות שנמחקו פרטתי בהרחבה לעיל). מכאן ועד לסיכום הדברים בסוף פסק הדין, לא אוסיף ואחזור על הסבר זה, למען היעילות וקיצור הדברים.
לסיכום לגבי חשבון זה, העותרים לא הוכיחו תשלום החוב החלוט שנפסק בת.א.69644/92 ביום 08.05.1996 והם חייבים בתשלומו, ולגבי החוב הנטען בת.א.33282/99 (במסגרת התביעות המאוחדות) לגבי חוב ארנונה לתקופה החל מינואר 1993 ועד פברואר 1999 ומים לתקופה שבין ספטמבר 1992 ועד מרץ 1994 (ערך 1/99) אני מקבלת את טענת העותרים כי הליכי הגבייה המינהליים ננקטו בחוסר תום לב, הם בטלים והעותרים פטורים מתשלומם.
חשבון מספר 3570-0140-002-22
85. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס לחובות ארנונה ומים לתקופה שבין אפריל 1984 ועד סוף שנת 1985. העותרים טוענים כי בקשר לחשבון זה התנהל הליך משפטי במסגרת ת.א.38683/91 (בין התביעות הישנות), שאינו מוכר להם, ושברישומי העירייה מופיע כ"תביעה נסגרה". לטענת העותרים, העירייה הגישה בקשר לחשבון זה תביעה נוספת בת.א.33280/99 (במסגרת התביעות המאוחדות). לטענת העותרים, טיעוני העירייה באשר לתקופת החיוב ושיעור החוב בין התביעות סותרות זו את זו. לטענת העותרים, גרסה נוספת הובאה מטעם העירייה בתצהיר הגב' ירדנה נפשי, רכזת גבייה בעירייה, במסגרת ההליך לפניי (להלן: תצהיר נפשי). סיכומי העותרים מעלים טיעונים רבים באשר לנכונות החיובים ברישומי העירייה, ומסכמים כי החוב נפרע במלואו אף לפי רישומיה, בכך שבעוד שיתרת החוב נכון ליום 1.4.89 בגין ארנונה ומים הסתכמה בסך של כ- 2,230 ₪ בוצע לפי רישומיה תשלום בסך של 2,469.40 ₪ ביום 1.6.91 [פירוט ומראי מקום בפס' 59 בעמ' 148-9 לסיכומי העותרים].
86. העותרים מוסיפים וטוענים כי אף אלמלא שולם החוב, הרי שהתיישן זה מכבר, ולחילופין לטענתם, היה על העירייה להפחיתו בהתאם לפסק הדין בבג"ץ במסגרת חובות הארנונה לעבר, ולקבוע אותו בשיעור 40% בשיעורי הקרן בלבד. גם לגבי חשבון זה טוענים העותרים כי רישומי העירייה הוסיפו לחוב המקורי הצמדות, חיובים מלאכותיים, הצמדות ורביות מוגזמות ואגרות תמוהות ומנופחות, כפי שטענו לגבי חשבונות קודמים.
87. העירייה טוענת כי האחיות, ומכוחן העותרים כיורשי האחיות שבאו בנעליהן, היו מודעות לתביעה בת.א.38683/91 שלטענתה "נסגרה בשל חילופי עורכי דין וכפי שיוצג ויתרה מזו קיבלו לידן את פירוטי החוב עוד בשנת 1986", וכי החוב הרלוונטי לחשבון זה הוא חוב חלוט בהתאם לפסק הדין בבג"ץ במסגרת חובות העבר [פס' 239 ו-242 בעמ' 202-206 לסיכומי העירייה].
88. לטענת העירייה, התביעה בת.א.33280/99 (במסגרת התביעות המאוחדות) לא "גוועה", אלא נמחקה לבקשת העותרים כיורשי המנוח, והאחיות או העותרים כיורשיהן, לא ערערו על המחיקה על אף שניתנה להם הזדמנות לכך ולא העלו טענה כלשהי מעולם בדבר מחיקת התביעה בשל קושי בהוכחת החוב או בשל אי קיום צווים שיפוטיים והכל פרי פרשנותם של העותרים. העירייה טוענת בנוסף, כי גם חוב זה לא התיישן וכי העותרים לא הוכיחו אי תקינות של רישום החובות או תשלום חוב שלא נרשם, ולא סתרו את הרישומים שכללו חיובי שכ"ט הוצאות אכיפה ואגרות לנוכח כל ההליכים שהתנהלו ביניהם באותה התקופה.
89. לעניין חשבון זה, לפי אותו מנגנון שלפי קבעתי את תוצאות החשבונות הקודמים – החוב לעבר הוא חוב חלוט לפי פסק הדין בבג"ץ, ולגבי התביעות בת.א.33282/99 ובת.א.33281/99 (שתיהן במסגרת התביעות המאוחדות), שנמחקו בנסיבות של הסכסוך בין העירייה לבין בא כוחה, ולא מחמת התנהלות העותרים או המנוח או האחיות, היה משום חוסר תום לב בהחלטת העירייה שלא לחדש את ההליך המשפטי שהיה מאפשר לברר את הטענות שהעלו בו, ולהמירו בהליך מינהלי שחסם את העלאתן ובירורן. כל האמור לעיל לנסיבות אלה יש להחיל אף לגבי החוב בחשבון זה. משהגעתי לתוצאה זו איני רואה לנכון להרחיב בעניין שיעור החוב, שכן אף לשיטת העירייה הוא כלול במסגרת ההליך המשפטי שנמחק כמתואר לעיל.
על כן העותרים שלא הוכיחו את תשלום החוב החלוט בגין העבר לפי פסק הדין בבג"ץ, חייבים בתשלומו, ובנוגע לחוב שנתבע בת.א.33280/99 מתקבלת טענתם כי הליכי הגבייה המינהליים ננקטו בחוסר תום לב, הם בטלים וכיון שכך, אינם חייבים בחוב שנכלל במסגרת זו.
חשבון מספר 3570-0140-004-55
90. העותרים טוענים כי החוב בחשבון זה מתייחס לתקופה שמאז ינואר 2007 ועד סוף שנת 2011, וכי העירייה לא פתחה בהקשר זה בהליכים משפטיים. לטענתם, מתוך החוב הכללי בחשבון זה, חלק החוב הרלוונטי לשנת 2007 בלבד התיישן עוד בראשית שנת 2014, ומשכך לא ניתן לגבותו כלל, ואף לא בהליכי גבייה מנהליים. עוד לטענתם, היה על העירייה להפחית מקרן החוב ולהעמידו על שיעור של 40% בהתאם לפסק הדין בבג"ץ, וגם עליו "העמיסה" העירייה הצמדות, רביות ואגרות בשיעורים "שערורייתיים" כטענתם. [עמ' 155-154 לסיכומי העותרים].
91. העירייה טוענת כי תקופת החוב הנכללת בהקשר חשבון זה בעתירה שלפניי אינה עד לסוף שנת 2011 אלא עד לגמר שנת 2007 בלבד. לטענת העירייה, היא לא נקטה כלל בהליכים משפטיים לגבי חשבון זה, אלא בהליכי גבייה מנהליים בלבד, והוא נכלל בתיק ההוצאה לפועל שנפתח ביום 29.04.2007 למימוש הערת השעבוד שרשמה על זכויותיהן של האחיות בבניין זה במסגרת הוצאה לפועל מספר 01-34404-07-3 שנפתח לצורך כך. לטענתה, רשם ההוצל"פ אישר את ביצוע מסמכי פתיחת תיק המשכון, את ביצוע מסירות האזהרה ואת מינוי הכונס, וההליכים בתיק ההוצאה לפועל התנהלו עד שנסגר עקב פסק הדין בתא 1420/09 – פ"ד מ.א.ג מיום 29.10.12 וההליכים בו טרם חודשו מאז, בשל המשך ההליכים המשפטיים בערעור הראשון, ע"א 9004/12, בבית המשפט העליון ולאחר מכן שוב כאן. לטענת העירייה החוב לא התיישן, משום שהליכי הגבייה המנהליים שננקטו לרבות פתיחת תיק המשכון המנהלי, עצרו את מרוץ ההתיישנות.
92. בעניין זה אני סבורה כי הדין עם העירייה. אכן החוב צבר הצמדה ורבית משך זמן רב, אך אין לעותרים אלא להלין על עצמם בהקשר זה, שכן כל טיעוניהם נוגעים להתיישנות שלא הוכיחו, ולצבירת רביות והצמדות שנעשו כדין משהחוב לא שולם. כריכת חשבון זה בעתירה יחד עם התביעות לעבר שלגביהם נוהלו התביעות שנמחקו כתוצאה מהתנהלות העירייה וב"כ והסכסוך הנטען ביניהם, אינה משליכה על מהות החוב ואינה משנה את אופן ההצמדה והרבית הנצברות לו.
על כן אני קובעת כי הנקיטה בהליכי גבייה מינהליים של חוב זה לא הייתה כרוכה בחוסר תום לב של העירייה, והיא הייתה מוסמכת כרשות מינהלית לנקוט בהם, לפי הכלל הנזכר בפסק הדין של בית המשפט העליון כמתואר לעיל. על כן העותרים חייבים בחוב זה כרשום ברישומי העירייה.
סיכום ביניים – הליכי הגביה בגין הבניין ברחוב אילת 14
93. כסיכום ביניים לחשבונות בבניין זה, ולאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי העירייה הייתה רשאית לנקוט בהליכי הגבייה המינהליים שנקטה בהם לגבי החוב בחשבון 3570-0140-004-55 ולגבי החוב בחשבונות 3570-0140-006-88, 3570-0140-002-48 ו-3570-0140-001-70 בחלק שמקורו בחוב הפסוק בת.א.69644/92 לפי פסק הדין מיום 8.5.96.
94. לגבי כל יתר החשבונות וחלקי החשבונות לארנונה ולמים בגין הבניין ברחוב אילת, אני קובעת כי בנסיבות של מחיקת ההליכים המשפטיים שנקשרו לסכסוך בין העירייה לבין בא כוחה ולא נבעו מהתנהלות האחיות, המנוח או העותרים – אשר הייתה פתוחה לה הדרך להחיותם ולאפשר את בירור הטענות שהועלו בהם לגופן לאחר שהסכסוך עם ב"כ הוסדר, או באמצעות מייצג אחר – החלטת העירייה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים תחת פעולות אלה, אינה עולה בקנה אחד עם חובות תום הלב וההגינות, והיא חורגת ממתחם הסבירות ולכן דינם להתבטל, והעותרים אינם חייבים בהם עוד.
הבניין ברחוב בן-יהודה 11
תמצית טיעוני הצדדים
95. העותרים טוענים כי העירייה הגישה בקשר עם חובות בגין נכס זה רק את התביעה בת.א.17404/92 (בין התביעות הישנות, להלן: תביעת בן-יהודה 92), שהתייחסה ל-4 חשבונות (0025-0110-006-50, 0025-0110-001-26, 0025-0110-011-54 ו-0025-0110-019-18), וניתן בה פסק דין בהיעדר הגנה שחייב בתשלום בסך של כ-153,000 ₪ [ צילום בעמ' 156 לסיכומי העותרים]. לטענתם, ביום 21.03.1995 פתחה העירייה תיק הוצאה לפועל לגביית חוב זה (תיק מספר 01-23480-95-0) שנותר פתוח משך שנים עד שנסגר בחודש דצמבר 2016 [צילום 127 בעמ' 157 לסיכומי העותרים].
96. בנוסף, לטענת העותרים, נכלל החוב בגין בניין זה גם במסגרת התביעה בת.א.35259/93 (בין התביעות הישנות), שפסק הדין שניתן בה בוטל, אך לא נכלל בין התביעות המאוחדות משנת 1999, ומכאן הם מבקשים ללמד כי העירייה לא סברה בזמן אמת כי קיים חוב לבעליו.
97. העותרים טוענים עוד, כי במשך השנים היו היחידות בבניין מושכרות לצרכי מסחר ועסקים, עד שבערב ט' באב 10.08.2000, נשרף הבניין כליל כתוצאה מהצתה, ובאותו יום פונה על ידי כל השוכרים ומאז הפך לנכס שאינו ראוי לשימוש ושלא ניתן לחייב בגינו ארנונה. בהקשר זה, בנוסף להעדר חוב לשיטת העירייה כאמור לעיל, נגרם להם לטענתם גם נזק ראייתי באשמתה, בשל פטירת האחיות שהמידע הרלוונטי היה בחזקתן הבלעדית, ולא ניתן לדעת מי החזיקו בנכסים בתקופות שלגביהן טוענת העירייה כי קיים חוב.
98. העירייה משיבה כי בניגוד לטענת העותרים, פסק הדין בתביעת בן-יהודה 92 לא ניתן בהעדר הגנה, אלא כי תביעה זו הוגשה בסדר דין מקוצר, ובקשת רשות להתגונן שהגישה האחות רחל ז"ל, שאף נכחה בדיון בה וניהלה את ההליך בעצמה, נדחתה [צילום 191 בעמ' 702-704 לסיכומי העירייה]. זאת ועוד, העירייה מציינת כי פסק הדין בתביעה זו נזכר בפסק הדין בבג"ץ בין החובות הפסוקים החלוטים שלא שולמו. בנוסף, העירייה נכישה אסמכתאות לכך שהאחות רחל הגישה ערעור על פסק הדין בתביעת בן-יהודה 92 נגד העותרים כיורשי המנוח, ומשזה נדחה הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ברע"א 6174/95 (בין התביעות הישנות, להלן: רע"א בן-יהודה) שנדחתה אף היא על ידי דאז כב' השופט, לימים הנשיא, אהרן ברק [צילום 192 בעמ' 707-708 לסיכומי העירייה]. לטענת העירייה, תיק ההוצאה לפועל נשאר פתוח משך שנים, שבהן ניסתה לגבות את החוב, אך ללא הועיל, עד שנסגר בדצמבר 2016, מכח תקנה 126ד' מחוסר מעש. לטענתה, אין במצב זה כדי למנוע ממנה לעתור לפתיחת תיק ההוצאה לפועל מחדש, בכפוף להתיישנות פסק הדין לאחר 25 שנה.
99. העירייה טוענת כי דין טיעוני העותרים בדבר התיישנות ושיהוי בגביית החובות להידחות. לטענתה, היא נקטה בהליכי גבייה מנהליים כנגד האחיות עוד משנות ה- 80 של המאה הקודמת, כעולה גם מפסק הדין בארבע התביעות, והמשיכה בהליכי הגבייה משך כל השנים באופן רצוף. במסגרת זו טוענת העירייה כי בכל תקופה פעלה בהתאם לחקיקה שהיתה רלוונטית באותו זמן, תחילה מכח פקודת העיריות [נוסח חדש], ולאחר פרסום אכרזת המסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראת שעה), התש"ס – 2000 (להלן: האכרזה), המשיכה לנקוט הליכי גבייה של החובות מכח פקודת המסים (גביה) כאמור בסעיף 1 לאכרזה.
100. בנוסף טוענת העירייה כי בתקופה שלאחר האכרזה, היא נקטה במקביל להליכים המינהליים גם בהליכים אזרחיים לגביית חובות ארנונה, באמצעות הגשת תביעות אזרחיות כספיות. לטענתה הבחירה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים במקביל או במקום תביעות אזרחיות לא נבעה בשום שלב מקושי בהוכחת התביעות האזרחיות, אלא היוותה הפעלת סמכותה כדין, ושימוש בכלי הגבייה שהמחוקק התיר לה, ובתי המשפט עודדו אותה להשתמש בהם שלא באופן המוציא זה את זה. לטענתה, בנסיבות שנוצרו, שבהן התביעות המאוחדות הוגשו בשנת 1999 והאכרזה פורסמה בשנת 2000, הבחירה לנקוט בהליכי גבייה מנהליים לאחר שהתביעות המאוחדות נמחקו – לא נבעה בשום מובן מקושי בהוכחתן – אלא היו בחירה לגיטימית ובסמכות בהתאם לאכרזה. לתמיכה בטענה זו מאזכרת העירייה הערות של בית המשפט העליון בהליכים וערעורים שונים בינה לבין האחיות והעותרים, שלפיהן אין בהחלטתה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים חלף התביעות האזרחיות – כשלעצמה – משום פגם עקרוני. משכך, לטענתה, אין לראות בבחירתה לנהל הליכי גבייה מינהליים במקביל או במקום ניהול התביעות האזרחיות – בין התביעות המאוחדות או כל תביעה אחרת – משום חוסר תום לב או אף בחירה הנובעת מקושי בהוכחת תביעותיה. לאור טיעון זה של העירייה, לפיו עצם הבחירה בין הליכים אזרחיים הייתה לגיטימית, נקבע בפסק דינו של בית המשפט העליון כי התיק יוחזר למותב זה כדי לבחון את שיקול הדעת של העירייה בבחירה בהליכי גבייה מנהליים במקרים הספציפיים בנוגע לנכסים ולחובות שבמחלוקת.
101. באשר לשריפה טוענת העירייה כי בהחלטה מיום 03.06.2001 רק הקומה השניה בבניין זוכתה בפטור בגין נכס לא ראוי לשימוש, ובמועדים 23.09.2001 ו-23.10.2001, נדחו השגות בגין עילה זו עבור כל הבניין [עמ' 710-713 לסיכומי העירייה], כשעל החלטות אלה לא הוגשו השגות ועררים והשומות וההחלטות הפכו חלוטות.
102. בנוסף, לטענתה, בזמנים הרלוונטיים לא הוגשו הודעות חדילת חזקה של השוכרים לשימוש ביחידות המבנה השונות בפועל, והטענות לעניין זה נטענות כיום בשיהוי ניכר וממילא אינן רלוונטיות לגבי חובות חלוטים לאחר שרחל ז"ל התמודדה עמם בזמן אמת וטענותיה נדחו לגופן, וכמותה גם העותרים עצמם.
103. בסיכומי התשובה טוענים העותרים כי העירייה אינה מכחישה את עובדת שריפת הבניין כך שנהרס בחודש מאי 2007, וכי לא הייתה רשאית לחייב בגינו לאחר מכן, וכן לא הייתה רשאית להתעלם מטענות בין הבעלים לבין דיירים בבניין לגבי חיובים, אף שלא הייתה צד להליכים המשפטיים. העותרים טוענים, כי הם הציגו בסיכומיהם הודעות על חילופי דיירים ועל החזקת מושכר, וכי היה על העירייה להציג ראיות להוכחת טענתה בדבר החזרת החזקה לבעלים ולא עשתה כן. לחלופין טוענים העותרים כי ברישומי העירייה מופיעים סיווגים ספציפיים ליחידות השונות מה שמטיל על העירייה את הנטל להוכיח כי העסקים חדלו להתקיים ושבו לחזקת העותרים [עמ' 241-237 לסיכומי התשובה]. עוד טוענים העותרים כי גם חובת ההגינות המוטלת על העירייה כרשות מנהלית מטילה עליה להיות ערה ולא לשבת בחיבוק ידיים ולהשית על הנישום את החיובים "רק משום שלא מסר הודעה לעירייה" כשיש לה נתונים שעולה מהם חזקה של צד שלישי. לבסוף טוענים העותרים כי העירייה גרמה לסחבת ומנעה מהאחיות להעמיק לבירור ולהוכיח טענת "אינני מחזיק" ולכן היא מושתקת גם מלטעון כי לא קיבלה את מכתב "חדילת החזקה".
דיון והכרעה בבניין זה
104. אין בידי לקבל את טיעוני העותרים בהקשר לבניין זה. העניין חורג מגדר הדיון שנקבעו בהנחיות בית המשפט העליון בנוגע לעתירה שלפניי, והעותרים לא הוכיחו חוסר תום לב או פגם אחר בהתנהלות העירייה. משלא עמדו בנטל, אין אלא לקבוע כי לא מיצו את ההליכים ולקבל את טענת העירייה בהקשר זה. העירייה הייתה רשאית לפעול לגביית החובות הרשומים לגבי החשבונות הכלולים במסגרת זו.
105. למען הסדר והנוחות אתייחס להלן לכל אחד מהחובות המפורטים בסיכומי העותרים בקשר עם הבניין ברחוב בן יהודה, בכפוף לנסיבותיו ובהתחשב בפעולות העירייה לגביה בכל אחד מהמקרים, כדלקמן:
חשבון 0025-0110-001-39 וחשבון 0025-0110-001-55
106. שני החשבונות בכותרת מתייחסים לאותה חנות לתקופות שונות, כך שחשבון 0025-0110-001-39 מתייחס לשנים 1992-1996, וחשבון 0025-0110-001-55 מתייחס לשנים 2002-2007. לגבי החוב בחשבון 0025-0110-001-39 טוענים העותרים כי הוא מורכב מחיובי ארנונה ומים לשנים שבהן הוחזק הנכס בידי צדדים שלישיים. לטענתם, מעצם העובדה שהחוב לא נתבע במסגרת התביעות במאוחדות שהגישה העירייה בשנת 1999, יש ללמוד כי החוב אינו קיים, או שהתיישן עם חלוף הזמן בין השנים 1999 ועד 2003 לפי שנת המס הרלוונטית. לגבי החוב בחשבון 0025-0110-001-55 טוענים העותרים כי אינו אמיתי, לאור שריפת הבניין כליל בשנת 2000 שבה הפך לבלתי ניתן לשימוש ולפיכך חיובי ארנונה בשנים אלה מנוגדים לדין ודינם להתבטל.
107. לגבי שני החשבונות טוענים העותרים כי העירייה עשתה שימוש על דעת עצמה בחוסר תום לב ושלא כדין, בכספים ששולמו לה בגין חובות אחרים לכיסוי החוב הנטען בשני החשבונות, לרבות סכומים שלקחה מתשלומים שהתקבלו ממכירת הדירה בבניין בככר מלכי ישראל 10 ומתשלומים בהליכים משפטיים שונים, כך שמלוא החוב כוסה. לחילופין, לטענתם, יש לבטל את חיובי ההצמדה והרבית שחישבה העירייה וניפחה את החוק באופן שערורייתי, וכן כי היא השתהתה שיהוי כבד ובלתי סביר בפתיחת הליכי הגבייה המינהליים, וגם משום כך היא מנועה מלפעול לגביית החוב. העותרים טוענים כי לאור האמור, קיימת להם יתרת זכות בסך של 32,172.20 ₪ (קרן) בגין החוב בחשבון 0025-0110-001-39 ויתרת זכות בסך 45,000 ₪ (קרן) בגין החוב בחשבון 0025-0110-001-55.
108. העירייה טוענת כי חשבון 0025-0110-001-39 נסגר לפני השריפה, ורלוונטי לתקופה החל ביולי 1992 ועד מאי 1996, אז הועברה החזקה מהאחות רחל ז"ל לדייר המחזיק אברהם נניקשוילי [צילום 198 בעמ' 717 לסיכומי העירייה]. לטענתה, האחיות מעולם לא העלו טענה בדבר העדר החזקה שלהם בנכס למועד הרלוונטי ולא מיצו את ההליכים ולא הגישו השגה. העירייה מוסיפה לעניין זה כי העותרים, שנכנסים בנעלי האחיות, מעלים עתה טענה זו בחלוף 30 שנה בשיהוי ניכר ובניגוד למועדים הקבועים בחוק הערר. לטענתה, לאור ידיעת האחיות את דבר החוב לא מתקיים החריג העקרוני בעל החשיבות הציבורית המצדיק לשעות לטענתם זו. בנוסף, לטענתה, הסיכוי שתתקבל טענת העותרים קלוש משום שבתיק העירייה לא נמצאה הודעת חדילת חזקה לתקופה זו כנדרש בחוק למעט לנניקשוילי כאמור לעיל. בנוסף, כך לטענת העיריה, גם מתוך סיכומי העותרים לגבי חשבון זה לא ניתן לדעת את פרטי החשבון, התקופה והיחידה הרלוונטיים בהקשר זה, כי בסיכום שהגישו רשום רק מספר זיהוי של הבניין 0025-0110 ללא מספר היחידה, התקופה או כל פרט אחר [צילום 197 בעמ' 715-716 לסיכומי העירייה]. לטענתה, גם לגבי חשבון זה לא הצביעו העותרים על אי תקינות ברישומי העירייה, ודין טענתם להידחות.
109. העירייה טוענת כי הבניין נהרס ביולי שנת 2007, וכי תשלום שבוצע בשנת 2010 קוזז ופרע את מלוא החוב גם בחשבון 0025-0110-001-55 שהתייחס לתקופה המאוחרת יותר. לטענתה, מצילום פירוט החוב [צילום 141 בעמ' 177 לסיכומי העותרים] עולה שהיה חוב אך לא הוכח כי הרישום שגוי או לא תקין בדרך כלשהי. לטענתה, גם בקשר לחשבון זה התקבלה בקשת האחיות לפטור בגין נכס לא ראוי לשימוש רק לגבי הקומה השניה ולא לגבי הנכס המצוי בקומת הקרקע, וגם על החלטה זו לא הוגשה השגה על ידי האחיות, ואילו השגת העותרים כיורשי המנוח נדחתה ולא הוגש עליה ערר. [פס' 1501 עמ' 720 לסיכומי העותרים].
110. העירייה מוסיפה וטוענת כי לא מתקיימים לגבי החוב בחשבונות אלה שיהוי והתיישנות, בשל קיום הליכים משפטיים רציפים שעצרו את מירוץ ההתיישנות. בתוך כך מונה העירייה את מינוי עו"ד אליהו בכר כמנהל עיזבון המנוח; ונקיטתה ברצף במרווחים של פחות משלוש שנים, בהליכי גביה מינהליים עוד בשנת 1998 ועד אמצע שנות ה-2000, בגין חובות שנוצרו טרם הנחיית היועמ"ש בדבר שיהוי של 3 שנים בהליכי גבייה מינהליים, ואשר האחיות הגישו בהם בקשות שונות [פס' 1496 בעמ' 719 לסיכומי העירייה]. בנוסף, לטענתה לא קיים כל פסול בבחירתה לנקוט בעניין זה בהליכי גביה מינהליים ולא הייתה לה חובה לכלול אותו במסגרת התביעות המאוחדות.
111. אני מקבלת את טיעוני העירייה בנוגע לחשבון זה. העותרים לא הוכיחו כי החוב נפרע או התיישן. ההיפך הנכון – העירייה הוכיחה כי ניהלה הליכים לגבייתו משך כל השנים בידיעת האחיות, לרבות בנסיבות של החלפת מחזיקים כשזו בוצעה כדין. העותרים, שנכנסו בנעלי האחיות, לא יכולים ליהנות למעלה ממה שירשו. בנסיבות שבהן התנהלו הליכים רציפים נגד האחיות, אשר לא ננקטו בחוסר תום לב של העירייה כפי שקבעתי לגבי המרת התביעות הכספיות שנמחקו בהליכי גבייה מינהליים, הרי שהעירייה פעלה כדין בהקשר זה.
משהעותרים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, אני קובעת כי העירייה נהגה כדין והליכי הגבייה המינהליים ננקטו כנדרש, כמו גם תוספות רבית הצמדה והוצאות לאכיפה כדין. לפיכך אני קובעת שהעותרים חייבים בתשלום החובות בחשבון זה כמופיע ברישומי העירייה.
חשבון 0025-0110-015-36 וחשבון 0025-0110-015-65
112. העותרים טוענים כי שני חשבונות אלה מתייחסים לאותה יחידה, כך שחשבון 0025-0110-015-36 מתייחס לתקופה שבין דצמבר 1998 ועד יולי 2007 שכוסה לטענת העירייה כנגד כספים שלטענתם לקחה על דעתה ושאינם מגיעים לה; וחשבון 0025-0110-015-65 מתייחס לתקופה שבין אפריל 1991 ועד ינואר 1993 ולגביו לא קיים כלל חוב לטענתם שכן בתקופה זו החזיק בנכס מיכאל נמטאלשוילי, אלא שהעירייה כללה אותו במסגרת ת.א.35259/93 (בין התביעות הישנות), וקיבלה פסק דין שבוטל בהמשך.
113. לגבי חלקו הראשון של החוב בחשבון 0025-0110-015-36 טוענים העותרים כי חלקו הארי החל מאוגוסט 2000 ואילך הוא חיוב פיקטיבי שנרשם לאחר שהבניין הפך לבלתי ראוי לשימוש בשל השריפה שכילתה אותו; ובחלקו הקטן שבין דצמבר 1998 ועד יולי 2000, הוחזקה היחידה כבית קפה על ידי צד שלישי, ורק הימנעות העירייה מנקיטת הליכים בסמוך למועד היווצרות החוב, גרמה לנזק ראייתי ומנעה את איתור המחזיק החייב, במיוחד שמאז האחיות שהמידע היה להן, נפטרו. לגבי חלקו השני של החוב לפי חשבון 0025-0110-015-65 טוענים העותרים כי החוב אינו אמיתי, משפסק הדין לטובת העירייה בוטל והיא רשמה אותו כחוב סגור ולא הגישה תביעה חדשה כלשהי נגד האחיות לגבייתו, זאת כנראה כי קיבלה את חבותו של צד שלישי שהחזיק ביחידה זו בית קפה.
114. לגבי שני החשבונות טוענים העותרים כי החוב התיישן זה מכבר או שהיה שיהוי קיצוני בפעולות העירייה שגרמו נזק ראייתי שהיא אחראית לו, כי העירייה הוסיפה רביות הצמדות ואגרות בסכומים מופרזים שניפחו והגדילו את החוב באופן קיצוני ומופרך, וכי הקיזוז שערכה כנגד כספים שלקחה מהעותרים על דעתה לטובת חובות אלה הותירו אותם ביתרת זכות "משמעותית".
115. העירייה טוענת כי כמו לגבי החשבון הקודם לאותו בניין, גם כאן הפטור החלקי שהתקבל בשל השריפה כלל את הקומה השנייה ולא את קומת הקרקע שבה מצויה גם החנות נשוא החשבונות כאן, וכי גם לגביה לא הוגשו השגה או ערר בזמן אמת. העירייה טוענת כי בבניין לא היה מד מים משני לכל יחידה אלא החיוב נקבע באופן יחסי מהצריכה המשותפת וטענת העותרים לעניין זה נדונה והוכרעה בשנת 2001 ונשלחה לב"כ [פס' 1510 לסיכומי העירייה – צילום 200], וגם משום כך אין להידרש לטענתם לאחר 23 שנים לדון שוב ומלכתחילה בהחלטות חלוטות בעניין זה. לטענתה, אכן הוגשה תביעה ונרשם כי פסק הדין שהתקבל לטובתה בוטל, אך בחלוף השנים הרבות לא הצליחה לשחזר את הנסיבות הרלוונטיות. לטענתה, מאותה סיבה גם העותרים לא הצליחו לאתר כל חומר הקשור בתביעה זו וכל שהציגו היא "תיאוריה" בלתי מבוססת שמספרת סיפור על זניחת החוב, שנוח לעותרים לאמץ ושלא עמדו בנטל להוכיחו. לטענת העירייה, אכן מר נמטאלשוילי החזיק ביחידה מאז מאי 1988 ועד אפריל 1991, אך משעזב היא הוחזרה לבעלים והחיוב הושת עליהם כדין, כך שחשבון 0025-0110-015-65 משקף את זהות החייבים לפי תקופות החיוב.
116. העירייה טוענת כי עבור החוב בחשבון 0025-0110-015-36 שולם ביום 27.05.2010 סך של 409,417.54 ₪ בגין חיוב לארנונה ולמים בתשלום שכיסה את החוב למועד סגירת החשבון, וכי העותרים לא הוכיחו כי רישומי העירייה היו שגויים או פגומים בהקשר זה. העירייה טוענת עוד, כי כל הכספים שכנגדם קוזז החוב גם בחשבונות אלה, כמו לגבי החשבון הקודם, בוצעו כדין ובהתאם לפסק דין של בית המשפט העליון ודין טיעוני העותרים להידחות. בנוסף, לטענתה, גם בהקשר חובות אלה לא חלה התיישנות לאור רציפות הליכי הגביה המינהליים שנקטה לגבייתם, והעותרים לא הצביעו על אי תקינות בפעולותיה.
117. מאותם נימוקים כמו לגבי החשבון הקודם, אני מקבלת גם בקשר לחשבונות אלה, את טיעוני העירייה כי הליכי הגבייה התנהלו משך השנים ברציפות, כי החובות לא התיישנו, כי העותרים לא הוכיחו כי רישומי העירייה היו שגויים או כי המחזיקים בנכס היום אחרים מאלו שנרשמו, וכי פסקי הדין וההחלטות החלוטות עומדים בעינם, והעותרים לא הוכיחו כי נגרמו פגמים בפעולות העירייה בהקשר זה, אשר מצדיקים בטלות הליכי הגבייה המינהליים שנקטה.
לפיכך אני קובעת שהעותרים חייבים בתשלום חובות אלו כפי שהם מופיעים ברישומי העירייה.
חשבון מספר 0025-0110-019-18
118. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס לתקופה שבין דצמבר 1978 ועד מאי 1988, וכי ניתן לגביו פסק דין בהעדר הגנה בשנת 1993 ונפתח תיק הוצאה לפועל עוד בשנת 1995. לפיכך, לטענתם, ככל שהחובות טרם נגבו הרי שהם התיישנו לאור חלוף למעלה מ-25 שנה ולא ניתן עוד לפעול לגבייתם בכל דרך. העותרים טוענים כי רישומי העירייה לגבי חובות אלה הם סתומים, בלתי ברורים, ורב הנסתר בהם על הנגלה, ואינם כוללים פירוט של מקורם, תקופת הצבירה, מרכיבי הקרן והרבית, תשלומים שבוצעו וכו'. לטענתם די בכך כדי לבטל את הליכי הגבייה ולחילופין מתחייב להפחית את הרביות ההצמדות והאגרות ש"ניפחו" את החובות באופן קיצוני ומופרך.
119. העירייה טוענת כי מקור החוב בחשבון זה הוא פסק הדין החלוט של בית משפט העליון ברע"א בן יהודה לאחר שנוהלה עד תום התביעה שהגישה בתביעת בן יהודה 92 [מהלך העניינים בהקשר זה פורט לעיל [תחת הכותרת של הבניין ברחוב בן יהודה. עוד ראו לעניין זה בעמ' 701 (פס' 1458) – 709 (פס' 1471) לסיכומי העירייה ובצילום 192 של פסק הדין)]. לטענתה, ניסיונם של העותרים להיבנות מהתיישנות החוב וטיעוניהם כי מקורו "מהעשור השישי והשביעי של המאה הקודמת", משמשים להם לרועץ ומלמדים על סרבנות המס שהייתה נחלת המשפחה לדורותיה. גם לגבי חלק זה של החובות טוענת העירייה כי העותרים טוענים "טענות סל" כלליות ולא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם, כמו גם לגבי האגרות והתוספות לסכומי הקרן שנוספו כדין.
120. גם בקשר לחשבון זה אני מקבלת את טיעוני העירייה, מאותם נימוקים. העותרים לא הוכיחו כי העירייה זנחה את הגביה או כי ניהלה הליכים בחוסר תום לב. אינני מקבלת את טענתם כי נטל ההוכחה בהקשר זה מוטל על העירייה, ומשהחוב נכלל במסגרת פסק הדין החלוט של בית המשפט העליון כמתואר לעיל, הוא לא התיישן לאור רציפות הליכי הגבייה שניהלה. לפיכך אני קובעת שבהקשר חשבון זה העותרים חייבים בתשלום החוב כמופיע ברישומי העירייה.
חשבון מספר 0025-0110-006-50
121. העותרים טוענים כי החוב בגין חשבון זה מתייחס לתקופה שבין ינואר 1991 ועד פברואר 2002, וכי הוא התיישן ואינו בר גבייה. העותרים טוענים כי החלק הראשון של החוב שעד שנת 1992 התיישן לאחר שהעירייה קיבלה פסק דין בהעדר הגנה ברע"א בן יהודה לאחר שנוהלה עד תום התביעה שהגישה בתביעת בן יהודה 92 שכללה גם אותו, ולא גבתה אותו על אף שפתחה לצורך כך תיק הוצאה לפועל שסגרה לאחר שנים. העותרים טוענים כי החובות שצמחו לטענת העירייה בחשבון זה משנת 1993 ועד חודש אוגוסט 2000, התיישנו במהלך השנים 2000 עד 2007 לפי מועדם. בנוסף, טוענים העותרים כי כל חוב שנצבר מחודש אוגוסט 2000 ואילך אינו בר חיוב כי נצבר לאחר שהבניין נשרף כליל כמתואר לעיל ודינו להתבטל, ולחילופין גם הוא התיישן לכל המאוחר בחודש ינואר 2014. עוד טוענים העותרים גם לגבי חשבון זה, כי העירייה לא כללה אותו במסגרת התביעות המאוחדות משנת 1999, ומכאן שלא סברה בזמן אמת כי קיים חוב כלשהו בגין יחידה זו.
122. העותרים טוענים בנוסף, כי "קיימות תהיות נוספות בנוגע לרישומי העירייה המתייחסים לחשבון זה, ואשר מצביעות על אי תקינות הרישומים, באופן שאינו מאפשר להסתמך ולהתבסס עליהם" וכוללים כדוגמא טענה כי רישומי העירייה כוללים חיובים המוגדרים כ"העברה מחן לחן" או "העברה לארנונה", אך סווגו כחיובי 'אגרות'". בהקשר זה הם טוענים גם, כי החשבון "נופח" באמצעות הוספת הפרשי הצמדה וריביות בשיעור שערורייתי, וכי קיימת לטובתם יתרת זכות בסך של 6,551 ₪ (קרן) בגין סכום שהעירייה לקחה על דעתה מתוך כספים ששולמו לצורך חשבונות אחרים שלא ברור מהם ובגין איזה בניין שולמו.
123. העירייה טוענת כי גם בגין חשבון זה קיים לתקופת החוב שבין מאי 1991 ועד מרץ 1992 פסק הדין החלוט ברע"א בן יהודה, לאחר שנוהלה עד תום התביעה שהגישה בתביעת בן יהודה 92, שלא שולם ולא בוטל, אשר העותרים מנועים מלטעון לגביו, ושלא התיישן לאור ניהול רציף של הליכי גבייה בהוצאה לפועל ובהליכי גבייה מינהליים, והכל כמתואר בהרחבה לעיל בפתח הדברים לגבי בניין זה. העירייה חוזרת על כל טיעוניה באשר לאי עמידת העותרים בנטל ההוכחה ובדבר העדר התיישנות או שיהוי בגביית החוב, וכן לגבי טענות הסל הכלליות שלא הוכחו.
124. העירייה משיבה נקודתית לטיעוני העותרים לגבי סיווגי חיובים, כי לגבי העברה מחן לחן לא נמצאה אסמכתא ובחלוף 22 שנה לא ניתן לשחזר מהיכן הועברה היתרה של 2,484.70 ₪ בתאריך 1.10.2001. לגבי תשלום 6,551 מאוגוסט 2006 טוענת העירייה כי הוא שולם וקוזז מיתרת החוב. לגבי חיוב בסך 706.10 ₪ מיום 1.8.2007 המסווג כאגרות הוא זוכה לטענתה עבור ארנונה בחשבון זה. העירייה טוענת כי חיובי אגרות האכיפה בחשבון מקושרים להליכי גבייה מנהליים שבוצעו במסגרת אכיפה מנהלית, לרבות חיוב 150 ₪ עבור עיקול מיטלטלין וחיוב 350 ₪ עבור הוצאת מיטלטלין, וכי באוגוסט 2006 שולם סך של 6,551 ₪ עבור אגרות וסך של 706.10 ₪ קוזז מסעיף האגרות על חשבון הארנונה. לטענתה, העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומי העירייה.
125. גם בקשר לחשבון זה אני מקבלת את גרסת העירייה ודוחה את טיעוני העותרים, מאותם נימוקים. טיעוני העותרים הובאו בצורה כוללנית וללא ראיות לתמוך אותן, בעוד שהעירייה המציאה פסק דין חלוט של בית המשפט והראתה כי ההליכים לגבייתו נוהלו ברציפות משך כל השנים, וקוזזו כנגד תשלומים שבוצעו בזמן אמת. לפיכך אני קובעת שבהקשר חשבון זה העותרים חייבים בתשלום החוב הרשום ברישומי העירייה.
חשבון מספר 0025-0110-011-54
126. לטענת העותרים, החוב בחשבון זה כולל חיובים עבור מים לתקופה שבין מאי 1978 ועד ינואר 2001, ארנונה לתקופה שבין דצמבר 1978 ועד יולי 2007 ואגרת בית משפט מיום 01.07.1994. העותרים חוזרים בהקשר זה על טיעוניהם לגבי פעולות העירייה לגביית החובות בחשבונות האחרים בגין בניין זה, בכל הנוגע להתיישנות חובות ישנים שלא נגבו בהתאם למועדיהם, לתביעת בן יהודה 92 ותיק ההוצאה לפועל שנפתח לגביית החוב הפסוק שניתן לטענתם בהעדר הגנה והתיישן, לחיובים לאחר השריפה שלטענתם התיישנו וממילא לא ניתן היה לחייבם בהם בשל מצב הבניין כנכס שאינו ראוי לשימוש. בנוסף טוענים העותרים כי החובות הרשומים אינם משקפים המצב כפי שהיה, גם כעולה מרישומי העירייה כשלעצמם, באשר לכל החובות שנרשמו לאחר שריפת הבניין באוגוסט שנת 2000, באשר לתקופה קודמת לשריפה שבה "הדעת נותנת" כי נעשה שימוש ביחידה זו לעסקים על ידי צד שלישי (עובדה הנלמדת לשיטתם מהעדר תביעה בגין החוב במסגרת תביעת בן יהודה 92) ולאור הנזק הראייתי שנגרם להם לטענתם בהקשר זה. עוד טוענים העותרים כי רישומי העירייה אינם תקינים ומתחילים ב"יתרות פתיחה" שאינן מוסברות ולא ניתן לנקוט לפיהן בהליכי גבייה מינהליים. לחילופין, לטענתם, יש לבטל את חיובי הרביות וההצמדה שהם מכנים כ"שערורייתיים" שבהוספתם העירייה "הקפיצה" ו"ניפחה" את שיעור קרן החוב המהווה עתה רק אחוזים בודדים מכלל החוב.
127. העירייה טוענת כי גם בגין חשבון זה קיים לתקופת החוב שבין מאי 1991 ועד מרץ 1992 פסק הדין החלוט ברע"א בן יהודה, לאחר שנוהלה עד תום התביעה שהגישה בתביעת בן יהודה 92, שלא שולם ולא בוטל, אשר העותרים מנועים מלטעון לגביו, ושלא התיישן לאור ניהול רציף של הליכי גבייה בהוצאה לפועל ובהליכי גבייה מינהליים, והכל כמתואר בהרחבה לעיל בפתח הדברים לגבי בניין זה. העירייה חוזרת על כל טיעוניה באשר לאי עמידת העותרים בנטל ההוכחה ובדבר העדר התיישנות או שיהוי בגביית החוב, וכן לגבי טענות הסל הכלליות שלא הוכחו.
128. העירייה משיבה נקודתית לטיעוני העותרים לגבי יחידה זו, כי לבקשת האחות רחל, ניתן, במועדים הרלוונטיים, זיכוי בגין פטור לנכס בלתי ראוי לשימוש לאור מיקום היחידה בקומה השנייה שנשרפה, לכל שנה בנפרד [העירייה הציגה לראיה אישורים לפטור בצילום 202 בעמ' 734 ובצילום 203 בעמ' 735 לסיכומיה]. באשר לטענת "איני מחזיק" טוענת העירייה כי העותרים הפנו למכתב שאינו רלוונטי לחשבון זה אלא לאחר, והוסיפה כי כמו לגבי החשבונות האחרים, טענתה של האחות רחל בהקשר זה נדחתה עוד בשנת 2001 כשנמנעה מהמצאת חוזי שכירות והודעה מתאימה כפי שנדרשה. על ההחלטה שדחתה את בקשתה לא הוגשה השגה ולא ניתן עתה לאחר חלוף שנים רבות כל כך לדון בעניין זה מראשיתו.
129. עוד טוענת העירייה כי גם ביחידה זו כמו בכל הבניין, לא היה מד מים מישני ולפיכך חויב בחלק היחסי מצריכת המים המשותפת הנמדד עפ"י הצריכה הנרשמת במד המים הראשי, וכי העותרים כבר פנו בעניין זה עוד ביום 02.12.2001 ונענו, ולא הגישו השגה על ההחלטה. גם בקשר לכך טוענת העירייה כי העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה ולא סתרו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה.
130. גם בקשר לחשבון זה אני מקבלת את גרסת העירייה ודוחה את טיעוני העותרים. טיעוני העותרים הובאו בצורה כוללנית וצורפו אליהן ראיות שאינן מתייחסות לחשבון זה, או שלא צורפו כלל. לעומתם, העירייה צירפה מסמכים רלוונטיים מזמן אמת, ושכנעה כי מקור החוב בחלקו בפסק דין חלוט של בית המשפט, ושההליכים לגבייתו נוהלו ברציפות משך כל השנים. כך הדבר הן לגבי החוב לפי פסק הדין ברע"א בן יהודה, הן לגבי החיוב לתקופה שלאחריו, באשר העותרים לא עמדו בנטל להוכיח את טיעוניהם לגבי גובה החיובים וזהות המחזיקים שנדונו והוכרעו בידיעתם או בידיעת האחות רחל, ולא מוצו ההליכים על דרך הגשת השגות כדין. אכן, לא ניתן לטעון עתה בחלוף השנים אחרת, ומשהנטל להוכיח על העותרים, דין טענותיהם להידחות. לפיכך אני קובעת שבהקשר חשבון זה העותרים חייבים בתשלום החוב כמופיע ברישומי העירייה.
חשבון מספר 0025-0110-014-42
131. העותרים טוענים כי היחידה שבגינה הצטבר החוב הנטען שימשה לחנות אופטיקה עד אוגוסט שנת 1995. לטענתם, במקביל לחוב הרשום בעמוד הראשון לפירוט רישומי העירייה לחשבון זה לתקופה שמאז יוני 1993 ועד יולי 2007, ישנו רישום מקביל בהמשך הפירוט שלפיו אין כל חוב בחשבון. לטענתם יש בכך לכל הפחות כדי ללמד על אי תקינות, חוסר סדר והעדר עקביות ברישומי העירייה כך שרישומיה הפגומים אינם יכולים לשמש בסיס לצורך נקיטת הליכי גביה מינהליים.
132. העותרים טוענים לגבי החוב בחשבון זה את אותם טיעונים באשר לתקופה שלאחר שריפת הבניין, כי היה בלתי ראוי לשימוש וכי החוב אינו אמיתי לפיכך, ולגבי התקופה שקדמה לשריפה הם טוענים כי הגב' רחל מרדכי ששכרה את היחידה לשימושה כחנות אופטיקה הייתה אחראית לתשלומים עד אוגוסט שנת 1995 ואין ליחסם לבעלים. העותרים מוסיפים וטוענים גם לגבי יחידה זו כי הימנעות העירייה מהכללת החוב בתביעת בן יהודה 92 מלמדת שלא היה חוב בשנת 1999, וכי אין לדרוש מהם לשלם גם בשל הנזק הראייתי שנגרם מהימנעותה מתביעה בזמן אמת.
133. העותרים טוענים גם לגבי החוב בחשבון זה כי גם אם נותר ממנו משהו הרי שהתיישן ואינו בר גבייה, כי העירייה שנטלה לעצמה שלא כדין מכספים שהתקבלו אצלה בגין עיכוב הליכי הגבייה כמתואר לעיל בהרחבה, וכיסתה באמצעותם את החוב הפיקטיבי שיצרה ברישומיה. העותרים טוענים עוד כי החוב נופח באמצעות הצמדה ורביות בשיעורים חריגים וגבוהים ביותר, ותוספת אגרה לא מוסברת משנת 1996, שדינן להתבטל כולן.
134. העירייה טוענת כי ביום 27.05.2010 אופסה יתרת החוב בחשבון בהתאם להחלטת בית המשפט העליון, מתוך כספי התמורה של מכירת הנכס בכיכר מלכי ישראל, וכי מסיבה זו בלבד הוא מופיע כחשבון שאופס, לעומת החשבון הצמוד לו שהונפק טרם האיפוס. העירייה טוענת כי העותרים יוצרים מצג מכוון בהעמסת מלל חסר בסיס כאילו יש אי דיוקים ברישומי העירייה אך למעשה לא הצביעו על אי תקינות כלשהי ברישומי העירייה ולא סתרו את חזקת התקינות המנהלית.
135. בנוסף חוזרת העירייה על הטיעונים באשר לרישום המחזיקים ביחידה זו, ועל הבקשה שהגישה האחות רחל להכרה בנכס שאינו ראוי למגורים, אשר נדחתה משום שהיחידה נמצאת בקומת הקרקע, ולא הוגשה עליה השגה. בהקשר זה טוענת העירייה כי בוצעה בנכס ביקורת בהתאם להודעת חדילה ביום 27.08.1995 ומאותו מועד בוצעו חילופי דיירים לשמה של האחות רחל כבעלים, ובהמשך בוצע תיקון של תאריך יציאת הדיירת והעברת החזרה לרחל מיכאשוילי ליום 01.06.1993, וגם בהקשר זה לא הוגשה השגה [צילום 204 בעמ' 739 לסיכומי העירייה].
136. העירייה חוזרת גם על כל טיעוניה באשר לאי עמידת העותרים בנטל ההוכחה ובדבר העדר התיישנות או שיהוי בגביית החוב, וכן לגבי טענות הסל הכלליות שלא הוכחו. העירייה טוענת כי גם בקשר לחוב בחשבון זה נקטה בהליכי גבייה מינהליים בהם הייתה רשאית לנקוט כמתואר לעיל, ואין ללמוד מאי הכללת החוב בתביעת בן יהודה 92 דבר לגבי ויתור או העדר חוב. עוד לטענתה, הכספים ששימשו לקיזוז החוב הופקדו בהתאם להחלטת בית המשפט העליון ויתרת החוב בחשבון כוסתה כדין. כן טוענת העירייה כי גם האגרה שנרשמה על סך של 35 ₪ עבור התראה טרם הגשת תביעה הוספה לחוב כדין שכן אין חובה להגיש תביעה כדי לחייב עבור משלוח התראה מסוג זה.
137. אני דוחה את טיעוני העותרים גם בסעיף זה, מכל הנימוקים שפורטו לעיל לגבי הסעיפים הקודמים הנוגעים לחובות בגין בניין זה, באשר לאי עמידתם בנטל ההוכחה המוטל עליהם. לפיכך אני קובעת שעותרים חייבים בתשלום החוב בחשבון זה כרשום ברישומי העירייה.
חשבון מספר 0025-0110-009-77
138. העותרים טוענים כי החוב בחשבון זה מתייחס לחיובי ארנונה לתקופה שבין ינואר 2001 ועד יולי 2007, ולחיובי מים לתקופה שבין ינואר 2001 ועד פברואר 2002, ורשום בספרי העירייה כחוב בסך של 166,849.40 ₪ נכון ליום 6.12.2011. לטענתם, כמו לגבי החשבונות האחרים בבניין זה, גם לגבי חשבון זה קיימת אי תקינות ברישומי העירייה וסתירות פנימיות, כך שהחוב רשום בעמוד הראשון אך ההמשך מלמד שלא קיים חוב כלשהו, ולמעשה אף קיימת להם יתרת זכות. העותרים מדגימים את טענתם לאי סדרים ברישומים בחשבון זה, בכך שבגין כל שנת 2003 יוחס ליחידה הרלוונטית חוב בסך 31,000 ₪, ואילו עבור המחצית השניה של שנת 2004 בלבד, הוטל בגינה חיוב ארנונה בסך של למעלה מ-32,000 ₪ ולטענתם הדברים מלמדים על ליקוי חמור ברישומי העירייה ועל ניסיונה לעשות עושר ולא במשפט על חשבונם [צילום 177 בעמ' 241 לסיכומי העותרים].
139. העותרים חוזרים על טענתם כי לאור שריפת הבניין כליל לא ניתן לחייב בגינו לאחר אוגוסט 2000, וכי לאור תקופת החיוב בחשבון החיובים הוטלו בניגוד לדין ואין לגבותם. לטענת עותרים, העירייה רשמה לגבי חלק מהחוב זיכוי מלא בשל היות הבניין בלתי ראוי לשימוש ויש לראות בכך הודאת בעל דין כי החיובים הוטלו ממועד השריפה ואילך בניגוד לדין, וכי בכל מקום שבו נרשם החיוב בלבד ללא זיכוי מקביל נותר החשבון ביתרת חוב בלתי חוקית. לטענתם העותרים יש בכך ללמד על חוסר תקינות רישומי העירייה, הכולל חובות שהעירייה לא הייתה רשאית לחייב בהם.
140. עוד טוענים העותרים, כי גם החוב בחשבון זה נופח באמצעות הצמדה ורביות בשיעורים חריגים וגבוהים ביותר, וכי גם כאן העירייה קיזזה כנגד החוב מכספים שהתקבלו אצלה בגין עיכוב הליכי הגבייה, כמתואר לעיל בהרחבה, וכיסתה באמצעותם את החוב הפיקטיבי שיצרה ברישומיה. לפיכך יש להם לטענתם יתרת זכות בסך של 67,000 ₪ בגין קיזוז כנגד החוב הלא קיים בחשבון זה.
141. העירייה טוענת כי חשבון זה מתייחס ליחידה בקומה השניה של הבניין, אשר אופס ביום 27.05.2010 בהתאם להחלטת בית משפט העליון (מתוך כספי התמורה של מכירת הנכס בכיכר מלכי ישראל), באותו אופן כפי שתואר לגבי החשבון הקודם, וכי מסיבה זו בלבד הוא מופיע כחשבון שאופס לעומת החשבון הצמוד לו שהונפק טרם האיפוס. גם כאן, העירייה טוענת כי העותרים יוצרים מצג מכוון בהעמסת מלל חסר בסיס כאילו יש אי דיוקים ברישומי העירייה אך למעשה לא הצביעו על אי תקינות כלשהי ברישומי העירייה ולא סתרו את חזקת התקינות המנהלית.
142. לטענת העותרים באשר להפרשי החיוב בין שנת 2003 לשנת 2004 משיבה העירייה כי היא אינה מלמדת על אי סדרים אלא המדובר בטעות קולמוס שכן החיוב התייחס לכל שנת 2004 ולא למחציתה בלבד, והסכום שחויב בה דומה מאד לזה שחויב בגין שנת 2003 [צילום 206 בעמ' 742 לסיכומי העירייה].
143. לטענת העותרים באשר לחיוב הלא חוקי בגין היחידה הממוקמת בקומה השניה בבניין לאחר שנשרף כליל והיה בלתי ניתן לשימוש, משיבה העירייה [פס' 1595 בעמ' 742 לסיכומיה], כי:
"החשבון הנ"ל הועבר ע"ש רחל מיכלשוילי החל מתאריך 1/2001 , דייר קודם שהחזיק בנכס מתאריך 11/96 עד לתאריך 31/12/2000 בוטיאר מיכאל -אין חוב. החל מ-1/01 ועד 6/04 כולל החשבון זוכה בגין נכס לא ראוי, יתרת החוב מתייחסת לחוב 7/04 עד 7/07 ובגין חוב זה שהיה בחשבון הופקדו בשנת 2010 כספים ממכירת הנכס בכיכר מלכי ישראל בהתאם להחלטת בית משפט העליון. בהתאם לאמור, רישומי העירייה תקינים ולא נסתרו ע"י העותרים".
144. העירייה טוענת כי העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי חזקת התקינות נסתרה, או התקיימות שיהוי והתיישנות, או פירעון החוב, או כי מיצו את ההליכים לפי חוק הערר בקשר להחלטות שניתנו לבקשות האחות רחל, וכי הם לא הוכיחו חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגד האחיות ז"ל לגביית החובות בחשבון.
145. לגבי חשבון זה אינני מקבלת את טיעוני העירייה, שכן אף לשיטתה ממועד שריפת הבניין הקומה השנייה הפכה לחלק שלא ניתן לשימוש, זאת לעומת קומת הקרקע שלגביה התקבלו החלטות ענייניות שדחו את הבקשות לפטור מסיבה זו. הנימוק לחיוב לטענת העירייה, לא מסביר כיצד ומדוע המשיכה לחייב בגין יחידה זו לאחר השריפה, אלא מתייחס לתקופה שקדמה לה, ולא מסביר מדוע ניתן הפטור בגין נכס בלתי ראוי מינואר 2001 ועד יוני 2004, אך לא המשיך מיולי 2004 ועד תום התקופה ביולי 2007 שאז נצבר חוב בכל שנה על אף שמצב הבניין נותר בלתי ראוי לשימוש גם לשיטתה [צילום 177 בעמ' 241 לסיכומי העותרים]. בהקשר זה הטענה לאי מיצוי ההליכים, בשעה שמוסכם כי הבניין נשרף, מהווה חוסר תום לב ואי סבירות בפעולת העירייה.
לאור האמור לעיל, דין כל החיובים בחשבון זה לאחר שריפת הבניין להתבטל. קיזוז הסכומים שנגבו עבור החיובים לתקופות אלה, מתוך הסכום לפי החלטת בית המשפט העליון, יבוטל וייזקף לטובת העותרים. העירייה תקזז גם את הסכום שגבתה ביום 27.05.2010 מתוך כספי התמורה של מכירת הנכס בכיכר מלכי ישראל לכיסוי החוב בחשבון, בצירוף הצמדה ורבית.
חשבון מספר 0025-0110-002-94
146. העותרים טוענים כי החוב בחשבון זה מתייחס לחיובי ארנונה לתקופה בין אוגוסט 2000 ועד יולי 2007, ולחיובי מים לתקופה שבין מאי שנת 2000 ועד פברואר 2002. העותרים חוזרים על טענתם כי לאור שריפת הבניין כליל לא ניתן לחייב בגינו לאחר אוגוסט שנת 2000, וכי לאור תקופת החיוב הם טוענים כי מלוא החוב בחשבון זה הוטל בניגוד לדין שאסור היה להטילו ושאין לגבותו.
147. העותרים טוענים כי גם בחשבון זה העירייה קיזזה כנגד החוב מכספים שהתקבלו אצלה בגין עיכוב הליכי הגבייה, שנטלה לעצמה שלא כדין כמתואר לעיל בהרחבה, וכיסתה באמצעותם את החוב הפיקטיבי שיצרה ברישומיה. בגין קיזוז כנגד החוב הלא קיים בחשבון זה, יש להם לטענתם יתרת זכות בסך כולל של כ-302,000 ₪ (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית).
148. העותרים טוענים כי ברישומי העירייה קיים חיוב בסך של 246,227 ₪, שסווג על ידי העירייה כ"הוצאת כספים מספרי העירייה לתשלום מס שבח", אשר אינו חוב לארנונה ומלמד על אי תקינות מהותית ברישום, ומהווה כשלעצמו הפרה של החלטת בית המשפט העליון. העותרים טוענים כי לנוכח הודעת העירייה כי הליכי המכר של הדירה בכיכר מלכי ישראל 10 הינם בגדר "מעשה עשוי", קבע בית המשפט העליון, כי תמורת מכר הדירה בסך של 1,820,000 ₪ תהווה חלק מסך 3,000,000 ₪ שהעירייה הצהירה כי מהווים את סך מלוא חובות האחיות ברישומיה. מכאן, כך לטענתם, הוצאות הקשורות במכר עצמו כמו מס שבח והוצאות הכינוס לא נכללו בסכום שבית המשפט העליון התיר לעירייה לקזז כנגד סכום המכירה, והעירייה "הגניבה" את המיסוי במסגרת החוב הרשום לארנונה, אשר כשלעצמו הינו בלתי חוקי לאור מועד היווצרותו לאחר השריפה.
149. עוד טוענים העותרים כי סכום החוב בסך של 246,227 ₪ מורכב מסכום קרן של כ-146,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריביות בשיעור חריג, המסתכמים לסך של למעלה מ-201,000 ₪, סכום הגבוה כמעט פי 1.5 מהקרן. לטענתם, העירייה נטלה על דעתה ושלא כדין סך של 53,388.12 ₪ מתוך הכספים ששולמו לה בגין עיכוב הליכי הגבייה המנהליים כמתואר לעיל, לכיסוי החוב שיצרה בעצמה ברישומיה, והותירה חובות רשומים, ולטענתם פיקטיביים, המתייחסים לתקופה שלאחר השריפה ואשר דינם להתבטל ממילא.
150. עוד לטענת העותרים, גם החוב בחשבון זה נופח באמצעות "העמסת" הצמדה ורביות בשיעורים חריגים וגבוהים במיוחד מדי שנה, והוספת אגרות ללא הסבר והצדקה, וכן סכומים שאינם קשורים לחובות הארנונה. העותרים מדגימים כי החיוב למים עמד על סך של 1,205.79 ₪, בעוד שמרכיב הריבית וההצמדה עמד על כ- 775 ₪, המהווה 65% מהקרן שלטענתם "הוא תוצאה של ניפוח חסר פרופורציות ומקומם" ויש לבטלו. העותרים מדגימים בנוסף גם חיוב בכפל אגרות כמו רישום חיוב של שלש "אגרות עיקול" ביום אחד (26.7.2009), ושונות בתעריף אגרות אלה שעמד על 74 ₪, לעומת אגרת עיקול נפרדת ביום 19.10.2009 שעמד על 37 ₪ בלבד. העותרים טוענים כי לעירייה לא קיימת זכות "אוטומטית" לחייב נישום לשפותה בגין כל אגרה בכל סכום, אלא עליה להוכיח ששילמה אותה ולהצביע על מקור נורמטיבי המקים לה את הזכות לעשות כן, ומשהעירייה לא עשתה כן בענייננו, לא הייתה רשאית לגבות סכומי אגרות אלה.
151. העירייה טוענת כי העותרים לא הוכיחו אי תקינות ברישומיה, וגם לא חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגד האחיות. העירייה טוענת כי הכספים הועברו לחשבון זה, כמו גם לחשבונות האחרים לפי העניין, עוד בשנת 2010 בהתאם להחלטת בית המשפט העליון ועדכון מתאים הוגש לבית המשפט בשנת 2011, אך טיעוני העותרים נטענו 11 שנה לאחר מכן, בשיהוי ניכר מאז שנודע להם על חלוקת הכספים והפקדתם [צילום 207 בעמ' 744 לסיכומי העירייה].
152. העירייה טוענת כי לפי רישומיה, עד חודש אוגוסט 2000 היחידה הוחזקה בידי דיירת עמליה דיין ולא קיים חוב כלשהו, ולאחר מכן מאוגוסט 2000 ועד יולי 2007 הוחזרה החזקה לאחות רחל כבעלים. העירייה טוענת כי בדומה ליחידות האחרות בקומת הקרקע בבניין, האחיות לא הגישו השגה על דחיית בקשתם למתן פטור בגין נכס "לא ראוי לשימוש" לגבי חשבון זה. השגה שהגישו העותרים כיורשי המנוח נדחתה עוד בשנת 2001 והם לא הגישו ערר, ומשכך דינן של כל טיעוניהם להידחות על הסף מפאת אי מיצוי הליכים ובהיות העתירה מוגשת בשיהוי ניכר של 22 שנים.
153. לטענת העירייה גם לגבי חשבון זה העותרים לא הוכיחו את יתרת הזכות שהם טוענים לה. העירייה טוענת כי טענת העותרים בדבר רישום של חיוב בסך 246,227 ₪ שסווג כ"הוצאת כספים מספרי העריה לתשלום מס שבח" איננה נכונה, ולא הייתה כל החלטה כנטען על ידם בהקשר זה. העירייה טוענת כי חיובי הארנונה בגין התקופה בחזקת האחות רחל לא שולמו כלל, ונצבר בגינה חוב בסך של 347,321.84 ₪. מתוך הכספים שהתקבלו במסגרת מכירת הדירה בכיכר מלכי ישראל 10 הופקד ביום 27.05.2010 סך של 299,615.12 ₪ וביום 17.02.2011 זוכה החשבון והוחזר ממנו סך של 246,227 ₪ לכיסוי תשלום למס שבח מכספי מכירת הנכס שם, בהתאם לאישור רשם ההוצאה לפועל כחלק מהוצאות הכינוס, הן מראש, והן באישור דו"ח כונס נכסים שהוגש ואושר לפני שנים רבות ותיק המימוש נסגר. מכאן, לטענתה, שבגין חשבון זה שולם בפועל סך של 54,388.12 ₪ ונשארה יתרה לתשלום בסך של 287,380.14 ₪. [צילום 181 עמ' 248 לסיכומי העותרים].
154. עוד חוזרת העירייה על טיעוניה בתשובה ל"טענות הסל" לטענתה, באשר לחיוב בריבית והצמדה, באגרות, ובאשר לקיזוז על חשבון החוב, כי טענה זו נדחתה בעבר בפסק דין בערעור שהוגש על החלטת ראש ההוצל"פ ברע"צ (שלום ת"א) 15145-01-10 ליאורה מיכקשווילי נ' עיריית תל אביב-יפו (נבו 23.2.2010) [עמ' 672 לסיכומי העירייה].
155. לגבי חשבון זה, כמו לגבי החשבונות הקודמים שהתייחסו לקומת הקרקע בבניין, אני מקבלת את טיעוני העירייה כי ההליכים לא מוצו משלא הוגשו השגה וערר בזמן אמת, וכי ננקטו בדין הליכי גבייה מינהליים באופן רציף. יתרה מכך, אישור דו"ח הכונס בזמן אמת, ולפניו גם אישור ראש ההוצאה לפועל, מהווים אישורים חלוטים שלא ניתן עתה לשוב ולדון בהם. לפיכך אני קובעת שהעותרים חייבים בתשלום החוב האמור כרשום ברישומי העירייה.
חשבון 0025-0110-007-57 וחשבון 0025-0110-007-31
שני חשבונות אלה מתייחסים לאותה יחידה בבניין, לתקופות שונות, והטיעונים לגביהם זהים.
156. העותרים טוענים כי החוב בחשבון 0025-0110-007-57 מורכב מחוב ארנונה רשום בסך של 25,778.51 ₪ לתקופה שבין נובמבר 1999 ועד יולי 2007, חוב מים בסך של 704.66 ₪ לתקופה שבין יוני 1999 ועד פברואר 2002, וחוב רשום בגין אגרות בסך של 1,812.52 ₪ ומסתכם לחוב רשום בסך כולל של 28,295.69 ₪ נכון ליום 6.12.2011 [צילום 185 בעמ' 255 לסיכומי העותרים]. לטענתם, העירייה נטלה לעצמה שלא כדין כספים שהתקבלו אצלה ביום 27.05.2010 בגין עיכוב הליכי הגבייה כמתואר לעיל בהרחבה, וכיסתה באמצעותם את החוב הפיקטיבי שיצרה ברישומיה בגין חשבון זה. לכן, לטענתם, יש להם יתרת זכות כגובה הסכום שקוזז שלא כדין מכספים אלה, בסך של "למעלה מ-28,000 ₪". לטענת העותרים, החוב בחשבון 0025-0110-007-31 עומד על סך של 13,330.68 ₪ נכון ליום 14.11.2011, ומתייחס לחיובי ארנונה לתקופה שבין יולי 1992 ועד אפריל 1994, לחיובי מים לתקופה שבין אפריל 1992 לבין פברואר 1994 ולחיובי אגרות.
157. לטענת העותרים לגבי חשבונות אלה קיימות שגיאות, אי תקינות וסתירות פנימיות ברישומי העירייה. העותרים מפנים לעניין זה כדוגמא לעמוד הראשון לרישומי העירייה לגבי חשבון 0025-0110-007-57, שם מתואר חוב בשיעור מצטבר של כ- 28,000 ₪, אך בהמשך הפירוט מצוין כי לא קיים כל חוב בחשבון זה. עוד לטענתם, קיים פער לא מוסבר של 5 חודשים בין תקופת חוב המים (06-11/1999) לבין תקופת החזקה (החל מ-11/1999) [צילום 184 בעמ' 255 לסיכומי העותרים].
158. לטענת העותרים, העירייה העמיסה על חשבון 0025-0110-007-57 חיובים כפולים בשיעורים מופרזים ולא אחידים, ובתוך כך בכל שנה נרשמו שני חיובים שסווגו "הפרשי הצמדה" עד שחיובי ההצמדה עלו על חוב הקרן; באוגוסט שנת 2001 נרשמו פעמיים "אגרות אכיפה" (ללא פירוט כנדרש ובתעריפים שונים); וביום 26.07.2009 חייבה סך של 111 ₪ עבור "אגרת עיקול" לעומת חשבונות אחרים שחויבו רק ב-74 ₪ עבור "אגרות אכיפה" באותו מועד. סתירות אלו אינן מאפשרות הסתמכות על רישומי העירייה לצורך חיובם. גם לגבי חשבון 0025-0110-007-31 טוענים העותרים כי קיים פער בין תקופת החזקה (שהתחילה ביולי 1992) לתקופת החיוב במים (שהתחיל באפריל 1992), וכי החשבון חויב בשתי "אגרות בית משפט" (מיום 1.12.94 ומיום 1.5.98). לגבי שני החשבונות טוענים העותרים כי לעירייה לא קיימת זכות "אוטומטית" לחייב נישום לשפותה בגין כל אגרה בכל סכום, אלא עליה להוכיח ששילמה אותה ולהצביע על מקור נורמטיבי המקים לה את הזכות לעשות כן, ומשהעירייה לא עשתה כן היא לא הייתה רשאית לגבות סכומי אגרות אלה.
159. העותרים טוענים כי סכומי הקרן לכל אחד מרכיבי החוב בחשבון 0025-0110-007-31 מהווים אחוזים בודדים מהחוב הכולל שמורכב כמעט כולו מתוספות של הצמדה וריבית. בתוך כך, קרן החוב לאגרות עומדת לטענת העותרים על סך מצטבר של 70 ₪ בלבד, ומהווה פחות מ-10% מסך החוב הכולל בגין רכיב זה העומד בתוספת ריבית והצמדה עד ליום 14.11.2011 על קרוב ל-390 ₪ [צילום 188 ו-189 בעמ' 264 בסיכומי העותרים]. בדומה, לטענתם, קרן חוב המים עומדת על סכום מצטבר של כ- 308 ₪ בלבד, ומהווה כ- 11% מסך החוב הנטען הכולל בגין רכיב זה אשר בתוספת הצמדה וריבית עד ליום 14.11.2011, עומד על כ- 2,800 ₪. החוב לארנונה עומד לטענת העותרים על סך מצטבר של (קרן) של 1,076.6 ₪, המהווה כעשירית מסכום החוב הכולל ברכיב זה העומד על סך של 10,152.67 ₪ [צילום 191 בעמ' 270 לסיכומי העותרים].
160. לגבי חשבון 0025-0110-007-31 טוענים העותרים כי העירייה נמנעה מלכלול אותו בתביעה שהגישה בשנת 1993 בגין חוב ארנונה ומים בחשבון מספר 0025-0110-015-65 המתייחס ליחידה אחרת שבבניין זה, לאותה תקופה. בשל כך, לטענתם, מתעורר ספק ממשי באשר לקיומו של החוב הנטען. בנוסף טוענים העותרים כי העירייה לא כללה את החוב גם בתביעות המאוחדות שהגישה בשנת 1999, מה שמחזק טענה זו. עוד טוענים העותרים כי הימנעות העירייה מתביעה משך עשרות השנים גרמה להם לכל הפחות נזק ראייתי ממשי, שכן אין באפשרותם לשחזר מי היו הדיירים שהחזיקו בנכסים אלה בזמנים הרלוונטיים, לאור פטירת האחיות שכל המידע היה בידיהן. לטענת העותרים נטל ההוכחה ביחס לסוגיית ההחזקה בתקופה הרלוונטית מוטל על העירייה, ובנסיבות העניין לא ניתן להסתמך רק על רישומיה הבלתי תקינים לעמידה בו. לפיכך הם טוענים כי כל עוד העירייה לא הוכיחה אחרת, לא ניתן לייחס להם חוב ארנונה גם בגין חשבון זה.
161. לגבי שני החשבונות טוענים העותרים כי החובות התיישנו ולא ניתן לגבות אותם. לגבי חשבון 0025-0110-007-31, טוענים העותרים כי כולו בכל חלקיו בסיווגים השונים, התיישן לכל המאוחר בשנת 2001 לאור תקופות השיוך שלו במקור ומועדי חיובי האגרות והתוספות. לגבי חשבון 0025-0110-007-57, טוענים העותרים כי מרבית החוב בחשבון מתייחסת לתקופה שלאחר השריפה שכילתה את הבניין והחיובים מאז אינם משקפים חובות אמיתיים. באשר לתקופה שבין 1999 ועד מועד השריפה באוגוסט 2000, טוענים העותרים כי לפי רישומי העירייה הנכס היה בשימוש "מסחר קמעוני כללי", ויש להניח כי היה מוחזק בידי צדדים שלישיים שחיובי הארנונה אמורים לחול עליהם. בנוסף, כמו לגבי חשבונות אחרים בבניין במצב דומה, טוענים העותרים כי המנעות העירייה מתביעה בגין חוב זה מלמדת כי גם לשיטתה לא היה חוב בזמן אמת, וכי היא גרמה לנזק ראייתי ומנעה את איתור המחזיקים החייבים, במיוחד שבחלוף השנים הרבות מאז האחיות שהמידע בידיהן נפטרו. לחילופין טוענים העותרים כי גם אילו נותר "זנב" חוב לתקופה שטרם השריפה או לאחריה, הרי שהוא התיישן בחלוף 7 שנים ממועד היווצרו לפי העניין, ולא ניתן לגבותו, שכן לטענתם הליכי גבייה מינהליים אינם עוצרים את מניין תקופת ההתיישנות.
162. העירייה טוענת כי גם לגבי חשבון זה העותרים לא הוכיחו אי תקינות ברישומיה, וגם לא חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגד האחיות.
163. העירייה טוענת עוד כי משום ששני החשבונות מתייחסים ליחידה המצויה בקומת הקרקע, בדקה ומצאה כי לא קיים חוב למר אלפנדרי אברהם, הדייר שהחזיק בה מאפריל 1994 ועד נובמבר 1999. לטענת העירייה, חשבון 0025-0110-007-31 אינו רלוונטי לתקופת השריפה כי נסגר קודם לכן, ולגבי התקופה לאחר מכן טוענת העירייה כי גם לגבי יחידה זו, ההחלטה שדחתה את בקשת האחות רחל לפטור ניתנה עוד בשנת 2001, ומשלא הוגשה עליה השגה היא נותרה חלוטה. עוד לטענתה, גם בהקשר זה קוזזו הכספים כמתואר לעיל לאחר שהתקבל אישור ראש ההוצאה לפועל ובהתאם הוגש ואושר דו"ח הכונס, והפירוט שהציגו העותרים בטבלה שבצילום 184 משקף את נתוני החשבון טרם פירעון החוב וצילום 186 משקף את המצב לאחר פירעונו בקיזוז כאמור, כך שאין סתירה ביניהם.
164. לגבי הימנעות מהכללת החובות בתביעות השונות חוזרת העירייה על טיעוניה לגבי החשבונות הקודמים, כי אכן לא הוגשו תביעות אזרחיות בשנת 1993 בגין החוב ליחידה זו, ואין עליה חובה כזו. העירייה חוזרת על טיעוניה כי משנת 1994 נסגר החשבון ועוכבו ההליכים לגבייתו בשל פטירת המנוח אהרון מיכקשווילי ז"ל ומינויו של מנהל עיזבון, בשנת 1998 מנהל העיזבון סיים את תפקידו והעותרים פנו לעירייה וביקשו כי תמשיך בהליכים כנגד האחיות, והכתובת שונתה לכתובתן, ואילו האחיות שידעו על ניהול ההליכים נגדן הגישו בקשה להפסקתם. העירייה טוענת כי מאז שנת 2001 נמשכו ההליכים המינהליים ברציפות עד שנת 2007 כדין.
165. באשר לטענת העותרים לפער לא מוסבר בין תקופות החיוב בגין מים לבין תקופת החזקה, משיבה העירייה כי חיוב בחשבונות בבניין זה הוא דו-חודשי, ולכן החיוב בוצע, למשל, מתאריך קריאה 9/11/02 ועד 5/2/02 ולא עבור חודש אחד כלומר שהחיוב הכולל בחשבון 0025-0110-007-57 היה ל-27 חודשים החל ביוני 1999 ועד פברואר 2002, ולא כטענת העותרים. וכך גם לגבי תקופות החיוב בחשבון 0025-0110-007-31. לפיכך לטענת העירייה, העותרים לא הצביעו על אי תקינות כלשהי ברישומיה, לא סתרו את חזקת התקינות המנהלית ולא הוכיחו "אי קיומו של חוב".
166. העירייה מוסיפה וטוענת כי אין חיוב כפל וכי כל הצמדה ואגרה נרשמו לפי העניין בסכומים הרלוונטיים לשני החשבונות, ומפרטת את סכומיהן קרן ותוספות שבוצעו כדין. לטענתה, אין גם שיהוי או התיישנות והליכי הגבייה המינהליים ננקטו כדין, רצופים וממשיים. בנוגע לחשבון 0025-0110-007-57 ננקטו הליכי גבייה מינהליים במרווחים של פחות מ-3 שנים החל משנת 2000 ועד 2007, ובתוך כך נשלחה לאחות רחל דרישה ראשונה ביום 21.06.2001, נרשמו שיעבודים בשנים 2001-2002, עיקולי מיטלטלין נרשמו בשנת 2003, תיק משכון נפתח בשנת 2005 ועוד. בנוגע לחשבון 0025-0110-007-31 ננקטו הליכי גבייה מינהליים במרווחים של פחות משנתיים החל משנת 2001 ועד שנת 2007, תיקי המשכון פתוחים עדיין, וישארו כך עד גמר החובות נשוא העתירה כאן.
167. העירייה חוזרת גם על תשובותיה ל"טענות הסל" של העותרים לטענתה, באשר לקיזוז על חשבון החוב, ולטענה להעדר מקור חוקי ופסיקתי לחיוב החשבון בריבית והצמדה ובאגרות והוצאות אכיפה, כי טענה זו נדחתה בעבר בפסק דין בערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל ברע"צ (שלום ת"א) 15145-01-10 ליאורה מיכקשווילי נ' עיריית תל אביב-יפו (נבו 23.2.2010), הנזכר לעיל. העירייה מציינת כי בחודש יוני 2001 נרשמה אגרה בגין משלוח דרישה ראשונה, ומשלא שולם החוב חויבה אגרה בסך 150 ₪ בגין רישום מיטלטלין באוגוסט, ואגרה בסך 350 ₪ בגין הוצאת המיטלטלין, ומוסיפה כי סכומי האגרות בגין עיקולים בבנקים משתנים בהתאם לסבבי העיקולים למוסדות ולכן אין אחידות ביניהם.
168. גם לגבי יחידה זו, כמו לגבי החשבונות הקודמים שהתייחסו לקומת הקרקע בבניין, אני מקבלת את טיעוני העירייה כי ההליכים לא מוצו משלא הוגשו השגה וערר לפי העניין בזמן אמת, וכי ננקטו בדין הליכי גבייה מינהליים באופן רציף. כמו לגבי החשבונות הקודמים אני מקבלת גם את טיעוני העירייה באשר לחיובי האגרות והוצאות האכיפה המוסברים על ידה אחת לאחת לעומת טיעוני העותרים שנטענו בכלליות וללא תמיכה במסמכים. יתרה מכך, אישור דו"ח הכונס בזמן אמת, ולפניו גם אישור ראש ההוצאה לפועל, מהווים אישורים חלוטים שלא ניתן עתה לשוב ולדון בהם, ומשכך אף בהקשר זה אני מקבלת את טיעוני העירייה. לפיכך אני קובעת שלגבי שני החשבונות העותרים חייבים בתשלום החוב כרשום ברישומי העירייה.
חשבון מספר 0025-0110-001-26
169. העירייה מוסיפה בסיכומיה, כי סיכומי העותרים לא התייחסו לחשבון 0025-0110-001-26 הכלול בפסק הדין החלוט שניתן בת"א 17404/92 (שהוגדר לעיל תביעת בן-יהודה 92) (לתקופת החזקה שבין מאי 1986 ועד יולי 1992) [עמ' 701 – 710 לסיכומי העירייה]. בסיכומי התשובה לא התייחסו העותרים לטיעונים אלה כלל. משכך, אני מקבלת את טיעוני העירייה בהקשר זה, וקובעת כי העותרים חייבים בתשלום החוב הרשום ברישומי העירייה לגבי חשבון זה.
170. לאור האמור לעיל אני קובעת כי לגבי הבניין ברחוב בן יהודה 33, חייבים העותרים בתשלום החוב כפי שהוא רשום הרישומי העירייה, למעט החיובים שהתווספו לאחר שריפת הבניין לחשבון מספר 0025-0110-009-77. קיזוז הסכומים שנגבו עבור החיובים הללו ביום 27.05.2010 מתוך כספי התמורה של מכירת הנכס בכיכר מלכי ישראל לפי החלטת בית המשפט העליון, יבוטל וייזקף לטובת העותרים.
הבניין ברחוב הרצל 33
171. העותרים טוענים כי לפי רישומי העירייה קיימים 3 חשבונות בגין 2 יחידות בבניין זה, שלגבי כל אחד מהם התנהלו הליכים משפטיים: חשבון 0002-0330-004-57 וחשבון 0002-0330-004-31 המתייחסים לאותה יחידה בקומה השלישית בבניין, וחשבון 0002-0330-003-47 המתייחס ליחידה בקומה השניה. לטענתם, הליכי הגביה המנהליים לגביית החובות הנטענים בגין היחידות בבניין זה נוהלו במסגרת תיק הוצל"פ 01-93432-05-9 שנפתח ביום 14.11.05 ונסגר ביום 25.10.06 לגביית פסק דין שניתן בהפ 509/06 – פ"ד זפט.
172. העירייה טוענת כי בגין הנכס ברחוב הרצל 33 קיים פסק דין חלוט בת"א 31303/94 (בין התביעות הישנות להלן: "תביעת הרצל 33") מיום 1/6/94 שלא בוטל ולא שולם, וכי יתכן שקיימים פסקי חלוטים נוספים שלא אותרו והיא מבקשת לשמור על זכותה ביחס אליהם, תוך שמירה על זכויות העותרים להוכיח כי הם בוטלו או שולמו. העירייה טוענת כי משהאחיות או העותרים בנעליהן לא הוכיחו כי פרעו את החובות בגין הנכס, הן החלוטים מכוח פסקי דין והן החלוטים מכוח אי מיצוי הליכים, ומשכך דין העתירה בהקשר זה להידחות.
173. בנוסף טוענת העירייה כי דין טענות העותרים מסוג "איני מחזיק" וכן "נכס לא ראוי לשימוש" להידחות על הסף משום שהעניין אינו נכלל בגדר החריג החקיקתי הקבוע בסעיף 3(ג) לחוק הערר. זאת, כיוון שהאחיות ידעו על החיובים ולא הגישו השגות בגינם, אלא לכל היותר העלו אותן בכתבי ההגנה שהגישו בתביעות המאוחדות, ובתי המשפט דחו בעבר את טיעוניהם בעניין זה וקבעו כי מקומן בפני מנהל הארנונה, ואף הפנו את האחיות לתבוע את השוכרים, אך הן לא פעלו למיצוי ההליכים כנדרש. לטענת העירייה העותרים מנסים לבלום את טענתה לגבי היעדר סמכות עניינית ואי מיצוי הליכים, בעזרת טענתם המטעה, כאילו בית המשפט העליון בערעור הראשון התיר להם להעלות כל טענה במסגרת העתירה, בעוד שלמעשה בית המשפט העליון קבע כי האחיות הן אשר החזיקו ניהלו ושלטו בנכסים זאת לכל הפחות משנת 1984, וכי זכויות כל הצדדים שמורות בכפוף לכל דין, ובכך קיבל את טענתה כי העותרים בכובעם כיורשי האחיות אינם צריכים לזכות ביתרון דיוני במסגרת העתירה. להלן, לפי העניין, אפרט את טיעוני העירייה החזרתיים לעניין זה במסגרת התייחסות ל"אי מיצוי הליכים", ולא אשוב ואפרט אותן שוב ושוב בכל חשבון כפי שנטענו.
174. עוד במסגרת התייחסותה לטיעוני העותרים בקשר לבניין זה, מפרטת העירייה את טענתה הכללית כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר של 21 שנים לפחות, ודינה להידחות על הסף גם מסיבה זו. העיריה מפרטת, מבלי לגרוע מטענתה כי שלחה לאחיות חשבונות שוטפים לתשלום במועדים הרלוונטיים, שלל מועדים שבהם יכלו האחיות בעצמן להגיש את העתירה: בשנת 1994 עם הגשת תביעת הרצל 33; בשנת 1994 או בשנת 1996, לאחר פטירת המנוח וההליך שניהלו לביטול צוואתו שבמסגרתו הודו, ואף נקבע על-ידי בית המשפט, שהן מחזיקות בכל הנכסים ומנהלות אותם, ובמסגרת זו הוגש גם פירוט החובות של הנכס ברחוב הרצל 33 [צילום 62 עמ' 318 צילום 63 עמ' 319 לסיכומי העירייה]; בשנים 1995 ,1996 ,1997 או 1998 שבהן נקטה העירייה הליכי גבייה מנהליים נגד האחיות ישירות; בשנת 1999 עם הגשת התביעות המאוחדות שהתייחסו גם לנכס ברחוב הרצל; החל משנת 2000 לאחר פרסום האכרזה, בעת שהעירייה המשיכה לנקוט בהליכי גבייה מנהליים נגד האחיות; בשנת 2004 בעת שהאחיות ידעו שהתביעות נגדן נמחקו ושהעירייה נוקטת בהליכי גבייה מנהליים לגביית החובות גם בנכס זה, לאור שהיו מודעות להסכם הפשרה; בשנים 2002-2006 כאשר נשלחו דרישות חוב ונרשמו הערות שעבוד מכוח פקודת המיסים (גבייה) על זכויות האחיות בנכסים; וכן בשנת 2005 כאשר נפתח תיק משכון הוצל"פ נגד האחיות למימוש הערות השעבוד שנרשמו. לטענת העירייה האחיות נמנעו מכך במודע ובמכוון, בין היתר משום שביקשו למנוע מנציגי העירייה וכל אדם מלהיכנס ולבקר בנכסים, צעד שהתחייב במסגרת הגשת השגה או ערר. להלן, לפי העניין, אפרט את טיעוניה החזרתיים של העירייה לעניין זה בהתאמה במסגרת התייחסות ל"שיהוי והתיישנות של האחיות בהגשת העתירה" ובמסגרת התייחסות ל"התנהלות האחיות בנוגע להליכים המשפטיים", ולא אשוב ואפרט את טיעוניה שוב ושוב בכל חשבון כפי שנטענו.
175. העירייה מוסיפה וטוענת כי גם העותרים עצמם נמנעו משך 9 שנים מהגשת העתירה, אף שיכלו לעשות זאת בכובעם כיורשי האחיות, ומונה את הנקודות בזמן שבהן יכלו לעשות זאת: בשנים 2006-2007 עם פטירת האחיות והנפקת צווי הירושה לעותרים; בשנת 2008 כאשר העותרים החלו להתנהל מול העירייה לעניין השגות לנכסים החל בשנה זו ואילך, שאז קיבלו לידיהם את החזקה בנכסים ואת ניהולם; בשנת 2009 כאשר העותרים הגישו בנעלי האחיות את התביעה בתא 1420/09 – פ"ד מ.א.ג לעניין "הסכם הפשרה" ופרשנותו; בין השנים 2009-2014, עת התנהלו בין הצדדים הליכים אחרים; לאחר שניתן ביום 25.12.14 פסק הדין המורה על מחיקת תביעת ההשבה שהגישו העותרים, שקבע כי הם רשאים להגיש עתירה בתוך 30 ימים ולא עשו כן במועד. גם משום כך דין העתירה לטענת העירייה להידחות על הסף. להלן, לפי העניין, אפרט את טיעוניה החזרתיים של העירייה לעניין זה במסגרת התייחסות ל"שיהוי והתיישנות של העותרים בהגשת העתירה", ולא אשוב ואפרט אותן שוב ושוב בכל חשבון כפי שנטענו. גם בנוגע לבניין זה התייחסו הצדדים לכל אחד משלושת החשבונות גם באופן פרטני:
חשבון 0002-0330-004-57 וחשבון 0002-0330-004-31
176. העותרים טוענים כי במסגרת תביעת הרצל 33 שהגישה העירייה נגד המנוח, נתבע חוב בחשבון 0002-0330-004-57 שהתייחס לתקופה שבין פברואר 1993 ועד פברואר 1994, אשר התקבל בה לבקשתה פסק דין בהעדר הגנה כאשר המנוח היה על ערש דווי. לטענת העותרים העירייה פתחה תיק הוצאה לפועל (מספר 01-09345-95-6) למימוש פסק הדין, אשר נסגר מחוסר מעש ביום 12.1.2013. לטענתם, אף שפסק הדין בוטל, הופסקו ההליכים גם ביחס לתביעה ישנה זו, בהתאם להסכם הפשרה שאליו הגיעו הצדדים ביום 15.12.03.
177. העותרים טוענים עוד, כי ברישומי העירייה לגבי בחשבון 0002-0330-004-57 קיימים ליקויים משמעותיים והם כוללים נתונים בלתי נכונים, באופן שמכרסם בתקינותם ואינו מאפשר להסתמך עליהם, לרבות לצורך נקיטת הליכי גבייה מנהליים. בין הליקויים כוללים העותרים את הרישום כאילו קיים פסק דין לטובת העירייה בתביעת הרצל 33 אף כי זה בוטל לטענתם במסגרת בש"א 133415/02 בהחלטה מיום 26.6.03 [העותרים מפנים לצילום 194 בעמ' 276 לסיכומי העותרים, אך אין די פרטים לעניין זה]. העותרים טוענים כי הרישומים אינם משקפים חובות אמת ומבקשים לתמוך את טענתם בביטול פסק הדין שניתן בתביעת הרצל 33, בהימנעות העירייה מהכללת החוב בתביעות המאוחדות משנת 1999, בחישוב החוב לפי תעריף של "יחידה סגורה" אף שידעה כי היא לא יכולה הייתה להיות בשימוש משום שלא ניתן היה לעלות במדרגות אליה, וכן לגבי תוספות לאגרות בית משפט בלתי מסוימות שנרשמו בשנים שלא הוגשו בהן הליכים משפטיים. לחילופין, לטענתם, החובות התיישנו לאור שנות החיוב בהתאמה, והם אינם ברי גבייה. בנוסף, גם לגבי חשבון זה טוענים העותרים כי בנוסף לכך שדינו להתבטל, העירייה הוסיפה עליו ו"ניפחה" אותו באמצעות הפרשי הצמדה וריביות בשיעורים קיצוניים, כך שהחוב הגיע לסך של למעלה מ-750,000 ₪ (נכון ליום 8.12.2011), בעוד שקרן הארנונה מהווה כעשרה אחוז בלבד ממנו ואילו רכיב ההצמדה והריבית מהווה למעלה מ-90%.
178. לטענת העותרים, החוב בחשבון 0002-0330-004-31 המתייחס לאותה יחידה לתקופה שבין דצמבר 1980 ועד פברואר 1989, נכלל בתביעה שהגישה העירייה במסגרת ת.א.33270/99 (במסגרת התביעות המאוחדות). לטענתם, גם הליך משפטי זה נגרר על-ידי העירייה משך שנים והיא "נתנה לו לגווע" באותה דרך שהתנהלה בה באותם הליכים.
179. בנוסף, גם לגבי חשבון זה טוענים העותרים כי החוב אינו משקף חוב אמיתי מתעורר ספק ממשי באשר לנכונותו, וזאת בשל הימנעות העירייה מהכללתו בתביעת הרצל 33 כמתואר לעיל ביחס לשנים מאוחרות יותר מהשנים שאליהן מתייחס החוב, לאור הנזק הראייתי שגרמה בהתנהלותה בחוסר היכולת לאתר בחלוף הזמן את הצד השלישי שהחזיק ביחידה זו ששימשה גם לשיטת העירייה "לעסקים" ויצא ממנה, ולאור התנהלות העירייה בכל הנוגע לתביעות המאוחדות גם לגבי חשבון זה. עוד לטענת העותרים לוקה הרישום בחשבון זה ברישום חלקי בלבד מתוך תשלומים שבוצעו לטענתם על חשבון החוב. לבסוף, גם חובות אלו "תפחו" בהוספת רביות והצמדות חריגות לטענת העותרים וגם הם התיישנו לטענתם בהתאם לחלוף השנים ממועד שיוכם בהתאמה.
180. העירייה טוענת כי גם לגבי חשבון זה כמו לחשבונות הקודמים, העותרים לא הוכיחו את טיעוניהם בדבר אי תקינות ברישומיה ולא סתרו אותם, ובנוסף לא הוכיחו שיהוי והתיישנות, ואף לא חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגד האחיות. בנוסף, לטענתה, העותרים לא הוכיחו גם את ביטול פסק הדין שניתן בתביעת הרצל 33 והוא הפך לחלוט.
181. העירייה פותחת את טיעוניה בקשר לבניין בסיכום השתלשלות הנסיבות בקשר לתביעות המאוחדות, אשר ביניהן נכלל גם החוב בחשבון 0002-0330-004-31. העירייה טוענת כי צירפה לתביעות בהליך שם תדפיסים ותעודות עובד ציבור; כי האחיות הודו בכתב ההגנה כי קיבלו לידיהן את התדפיסים המסכמים של כל החובות וערכו את הבירור הנדרש בעירייה לצורך הכנת כתב ההגנה שם; כי תצהיר שצורף שם מוכיח שפירוט החומרים ניתן גם בידי העותרים; כי מאז הגשת כתב ההגנה שם לא נעשתה כל פניה או בקשה של האחיות לקבל מסמכים נוספים, ואין כל בקשה שלהן שלא נענתה; כי בהליך שם לא נטענה כל טענה בדבר חסרון מסמכים או קושי בהוכחת תביעת העירייה; כי העותרים בכובעם כיורשי המנוח ביקשו את מחיקת התביעות המאוחדות בהליך שם ולא העירייה, וכי האחיות או העותרים לא התנגדו לכך; כי האחיות היו מודעות להסכם הפשרה, להחלטת העירייה לנקוט בהליכי גבייה מנהליים נגדן, למחיקת התביעות המאוחדות, להחלטת בית המשפט שאפשרה להן להתנגד למחיקת התביעות, ובחרו שלא להגיש התנגדות וגם לא העלו כל טענה כי הן נמחקו כתוצאה מקשיי הוכחה על-ידי העירייה; כי בפסק הדין שמחק את התביעות המאוחדות לא קיימת כל החלטה, פסק דין או אמרה של בית משפט כי העירייה לא המציאה חומר בשל קושי בהוכחת החובות או שהיה לה קושי בהוכחתן; כי גם לאחר מחיקת התביעות אין כל פניה של האחיות או ב"כ לעירייה לקבלת חומרים או בטענה כי לא הומצא להן חומר מסוים.
182. בתוך כך טוענת העירייה כי "עניין רוסטוביץ הוא עובדתי/טכני/פרוצדורלי פר אקסלנס ולא ניתן לתת לו פרשנות שעניינה "תירוץ לקושי בהמצאת החומר", הגם שהנ"ל אינו גורע מן העובדה לפיה בידי האחיות ז"ל, באותו שלב כבר היה מצוי חומר רב." (פס' 1414 בעמ' 678 לסיכומי העיריה). לטענתה, טענת העותרים כי בחרה בהליכי גבייה מנהליים בשל קושי בהוכחת התביעות המאוחדות בהליך שם, מקורה בפרשנות שלהם שאינה נכונה ושאינה מתיישבת עם נסיבות המחיקה והשתלשלות העניינים כפי שתיארה. להלן, לפי העניין, אפרט את טיעוניה החזרתיים של העירייה לעניין זה במסגרת התייחסות ל"הטענות לעניין התביעות המאוחדות", ולא אשוב ואפרט אותן שוב ושוב בכל חשבון כפי שנטענו.
183. העירייה מוסיפה וטוענת כי לאחר מחיקת התביעות המאוחדות בהליך שם, המשיכה ונקטה בהליכי גבייה מנהליים נגד האחיות לגביית החובות. לטענתה, הליכי הגבייה המנהליים שנקטה פורטו במסגרת "כלל החומר" שהגישה, ולרבות דרישות חוב מכח ס' 306, 311 לפקודת העיריות ומכח ס' 4 לפקודת המיסים (גבייה), שנשלחו לכתובת ברחוב מונטיפיורי 32 תל אביב היא כתובת מגוריהן הידועה והרשומה במשרד הפנים של האחיות, אשר נרשמה על-ידן בכתבי בי דין שהוגשו מטעמן; צווי עיקול מנהליים שהוטלו על האחיות; שעבודים שהוטלו מכוח ס' 11 א(1)(2) לפקודת המיסים (גבייה); ועיקולים ברישום. לטענתה, במסגרת זו פתחה בשנת 2005 תיקי משכון מנהליים למימוש השעבודים שנרשמו על ידה, אשר כללו גם את החוב בגין הנכס ברחוב הרצל 33. עוד לטענתה, בשנת 2001 נרשם גם שעבוד מכוח ס' 11 א(1)(2) לפקודת המיסים (גבייה) על זכויותיו של המנוח בנכס בבניין זה הידוע כגוש 6931 חלקה 8 לגביית החובות, וביום 14.11.05 פתחה בהוצאה לפועל תיק משכון מספר 01-93432-05-9 למימוש השעבוד, ובהתאם להסכם הפשרה בערעור הראשון, ע"א 9004/12, סגרה את תיק ההוצאה לפועל והמשיכה לפעול בהליכי גבייה מנהליים נגד האחיות בלבד לפירעון כלל החובות.
184. לגבי חשבון 0002-0330-004-57 טוענת העירייה באופן פרטני, כי נפתח בפברואר 1993 ונסגר בסוף אוקטובר 2020, וכי בתביעת הרצל 33 שהוגשה בגינו נגד המנוח בעת שהיה עדיין חשבון פעיל ניתן פסק דין ונפתח תיק הוצאה לפועל לגבייתו (תיק מספר 01-09345-95-6) שנסגר מחוסר מעש ביום 12.01.2013. לטענתה, סגירת התיק מחוסר מעש הינה פעולה מנהלית, שלפי ס"ק 126(ד)(3) לפקודה אינה פוגעת בזכותו של הזוכה לעתור לפתיחת התיק וחידוש ההליכים, בכפוף לתקופת ההתיישנות בת 25 שנים הקבועה בס' 21 לחוק ההתיישנות.
185. העירייה טוענת כי פסק הדין לא בוטל כטענת העותרים, וכי לא ניתן לקשור בין פרוטוקול הדיון בבש"א 133415/02 מיום 26.06.23 שהעלו העותרים כתמיכה לטענתם לבין תביעת הרצל 33, ומשכך לא הוכיחו את טענתם כי פסק הדין בוטל [צילום 182 ופס' 1426-1427 בעמ' 681 לסיכומי העירייה]. העירייה טוענת כי אף אילו בוטל פסק הדין כטענת העותרים, הרי שהיה עליהם להגיש בקשת רשות להתגונן עד יום 01.10.2003, ומשלא הוכיחו כי עשו כן הם מנועים מלטעון כל טענה ביחס לחוב בחשבון נשוא התביעה עד גמר פברואר 1994 על כל רכיביו. לטענת העירייה, החוב בגין פסק דין זה הפך לחוב חלוט, בין במסגרת פסק הדין שניתן לטובתה בתביעת הרצל 33 ובין במסגרת אי הגשת בקשת רשות להתגונן, אף בהנחה שבוטל כטענת העותרים.
186. בנוסף, העירייה חוזרת על כל טיעוניה לגבי חשבונות קודמים בדבר אי הוכחת אי תקינות ברישומיה ובספריה. לטענתה, כאשר מבוצע זיכוי רטרואקטיבי, אזי גם ההצמדה והריבית מזוכות בהתאם לערך החיוב, וכך נעשה גם בחשבון 0003-0330-004-31. העירייה מדגימה לגבי חשבון זה, כי נרשם חיוב הצמדה וריבית בשנת 2005 בסך של 49,644 ₪ המתייחס לסך החובות עד 2005 שעמד לאותה עת על סך של 402,978.60 ₪, חיוב ריבית והפרשי הצמדה שנרשם לשנת 2007 על סך 61,378.30 ₪ מתייחס לסך החוב עד 2007 שעמד ע"ס 493,364.60 ₪ וכו'.
187. עוד חוזרת העירייה על טיעוניה כי אין התיישנות של החובות, לאור פסק הדין החלוט כאמור לעיל, ואף מעצם הגשת התביעה שם שעוצרת את מרוץ ההתיישנות לכל המאוחר בדצמבר 1994. ביחס לחובות המאוחרים יותר טוענת העירייה כי מרוץ ההתיישנות נעצר מיוני 1994 ועד מאי 1998 בשל עיכוב ההליכים שנגרם ממינוי עו"ד בכר כמנהל עזבון המנוח. לטענתה, באוגוסט שנת 1998 נקטה בהליכי גבייה מינהליים נגד האחיות לרבות בבניין זה וגם משום כך לא מתקיימים שיהוי או התיישנות לגביו. בנוסף חוזרת העירייה על טיעוניה הקודמים בדבר החיובים המוצדקים באגרות ובהפרשי הצמדות ורביות כחוק לגבי חובות שלא נפרעו, ומדגימה כי חיוב הצמדה וריבית שנרשם בשנת 1998 על סך של 11,880.10 ₪ מתייחס לסך החובות מיום פתיחת חשבון 0002-0330-004-57 ועד 12/1998 שעמד נכון לאותה עת על סך של 86,712.10 ₪, ואינו חיוב לשנת 1998 בלבד כפי שהעותרים מנסים להטעות לטענתה.
188. בהעדר התייחסות בסיכומי העותרים ובסיכומי התשובה לטיעוני העירייה כי פסק הדין בתביעת הרצל 33 לא בוטל, ובהעדר יכולת לקשר בין הדיון בפרוטוקול שצרפו העותרים [צילום 194 בעמ' 276 לסיכומי העותרים] לבין תביעה זו, אני קובעת כי העותרים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח את טענתם כי פסק הדין בוטל או כי החוב נפרע. משכך, העותרים חייבים בתשלום החוב הנובע מפסק הדין בתביעה זו (ת"א 31303/94) מיום 1/6/94.
189. בנוגע ליתר ההליכים, כפי שקבעתי לגבי החשבונות בבניין ברחוב אילת 14, גם כאן אני קובעת כי בכל החובות הקשורים להליכים אזרחיים כספיים שנמחקו, והומרו לאחר מכן בהליכי גבייה מינהליים תחתם, אף אם ההחלטה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים ולא להגיש מחדש תביעות אזרחיות התקבלה לאחר שהתביעות נמחקו, יש בכך חוסר תום לב בעצם הבחירה לייצר יתרון לעירייה ולמנוע בירור טענות הגנה שהיה ידוע לה כי קיימות. חוסר תום הלב של העירייה בהקשר זה מצדיק לבטל את הליכי הגבייה המינהליים. אדגיש, כי טענה לאי מיצוי הליכים על ידי האחיות, בתיקים שבהם לא התנהלו הליכים משפטיים, עומדת לעירייה ולא מסייעת לעותרים שנכנסו בנעלי האחיות, ואינם זכאים ליתרון בשל כך בלבד, כאמור בהחלטת בית המשפט העליון בערעור הראשון.
190. לפיכך, אני קובעת כי העותרים חייבים בתשלום החוב הרשום בגין פסק הדין החלוט בתביעת הרצל 33 (ת"א 31303/94) מיום 1/6/94. העותרים אינם חייבים עוד בחוב הרשום בחשבון מספר 0002-0330-004-31 לתקופה שבין דצמבר 1980 ועד פברואר 1989, שנכלל בתביעה בת.א.33270/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), מאותם נימוקים לעיל לגבי כל התביעות המאוחדות.
חשבון מספר 0002-0330-003-47
191. העותרים טוענים כי במסגרת ת.א.33270/99 (הכלול התביעות המאוחדות), נכלל גם החוב בחשבון זה, בהתייחס לתקופה שבין יולי 1998 ועד דצמבר אותה שנה בלבד, וכי העירייה התנהלה בתביעה זו באותה דרך שבה התנהלה לגבי כלל התביעות שנדונו במאוחד בת.א.33282/99 (במסגרת התביעות המאוחדות) כמתואר לעיל, ויש להורות על ביטולם מחמת ניהול בחוסר תום לב.
192. העותרים טוענים בנוסף, כי רישומי העירייה גם בקשר לחשבון זה אינם תקינים ואינם משקפים חובות קיימים. ראשית, לטענתם, גם כאן העמוד הראשון מציג מידע שונה מהמשך הפירוט, הן בסכומים הן בתקופות החזקה הרלוונטיות. שנית, לטענתם, גם בחשבון זה ישנם אי דיוקים ברישום חיובי האגרות וכי אלו נרשמו ללא שהוגשה תביעה באותו מועד, ובנוגע לאגרה הניתנת לשיוך לתביעה שכן הוגשה, לא קיימת החלטה שיפוטית המחייבת אותם בתשלומה והעירייה אינה זכאית "לגלגל" עליהם את תשלומה. שלישית, לטענתם, לגבי 3 אגרות הרשומות ברישומי העירייה לצרכי אכיפה לא נמסר להם פירוט של פשרן, מהותן ונחיצותן של האגרות וגם לא הסיבה שנדרשו שלוש פעולות אכיפה בטווח של פחות מחודשיים, ומדוע כל אגרה שולמה בסכום שונה. להלן, לפי העניין, אפרט את טיעוניהם החזרתיים של העותרים לעניין זה במסגרת התייחסות ל"טענות בנוגע לחיובי אגרות", כמתייחסות הן לחיובי האגרות עצמם, הן להפרשי הצמדה וריבית ולטענות של שיהוי והתיישנות חובות אלה, ולא אשוב ואפרטם שוב ושוב בכל חשבון כפי שנטענו.
193. העותרים טוענים, בדומה לטיעוניהם לגבי החשבונות הקודמים, כי החובות התיישנו והם אינם ברי גבייה או שהשיהוי הרב של העירייה מונע ממנה לגבותם. העירייה הגישה תביעה רק לגבי 4 חודשי החזקה בנכס, ורק לגביהם נעצר לטענת העותרים מרוץ ההתיישנות, ואילו לגבי כל יתר התקופות והחיובים שלגביהם לא הוגשה תביעה מרוץ ההתיישנות נמשך והחובות התיישנו לכל המאוחר בשנת 2011. בנוסף, טוענים העותרים כי העירייה הוסיפה ו"ניפחה" חשבון זה באמצעות הפרשי הצמדה וריביות בשיעורים קיצוניים, כך, בעוד שקרן החוב לאגרות עומדת על 3,801 ₪, סכום ההצמדה והריביות עמד על סך כ- 10,306 ₪. נכון ליום 7.12.2011 , מדובר בלמעלה מ-70 אחוז מהחוב הכולל.
194. העירייה טוענת כי ביחס לחוב בחשבון זה, הוגשה התביעה בת"א 33270/99 (במסגרת התביעות המאוחדות) רק לגבי תקופת החזקה שמיולי ועד סוף שנת 1998, בעוד שהחשבון כולל חיובים נוספים בגין חזקה עד סוף אוקטובר 2020. העירייה טוענת כי התביעה לא כללה חפיפה בחשבונות, אלא בנוגע לחשבון 0003-0330-004-31 התייחסה לתקופת חזקה שבין 12/80-2/89 ואין חפיפה או קשר בינה לבין תביעת הרצל 33.
195. העירייה מוסיפה וטוענת כי לאחר שהתביעה בתביעות המאוחדות משנת 1999 נמחקה לבקשת העותרים כמתואר לעיל, ומאחר והחשבון 0002-0330-003-47 הוא בגין חובות שנוצרו לפני 1989 הרי שאין בידה רישום תנועות קודם לכך ולכן הפירוט מתחיל משנת 1989. מתוך הרישום טוענת העירייה כי העותרים לא הוכיחו תשלומים שלא נרשמו לאחר שנת 1989, ומדגימה כי מפירוט החשבון עולה שבאפריל 1989 שולם ע"ח החוב סך של 7,164 ₪ במספר תשלומים, ובזמן אמת נרשם בכרטיס מספר אסמכתא להסדר אשר מתייחס לחשבונית שהונפקה בגין תשלומים אלה, אך לא ניתן לדעת מתוך הרישום הקיים את זהות המשלם (פס' 1442 בעמ' 687 לסיכומי העירייה). לטענתה, ככל ששולמו תשלומים על חשבון החובות לפני אפריל 1989 אזי הם זוכו בחשבון במועד התשלום וקוזזו מיתרת החוב, אך בחלוף למעלה מ-30 שנה לא ניתן למצוא מידע נוסף ברישומים, ועל הטוענים אחרת להוכיח את דבר התשלום כנדרש. לטענת העיריה לאחר המועד של אפריל 1989 כל התשלומים נרשמו ומופיעים בפירוט החשבון שהוצג בכלל החומר ומה שלא נרשם לא שולם, והעותרים לא עמדו בנטל להוכיח אחרת. העירייה מדגימה באמצעות רישומי אגרות בסכומים קטנים הרשומים בפירוט למועדיהם, וטוענת כי הם מעידים על נכונותם.
196. העירייה חוזרת על כל טיעוניה לגבי חשבונות קודמים בדבר אי הוכחת אי תקינות ברישומיה ובספריה, וטוענת כי הנכס זוכה כ"נכס לא ראוי" בשנת 2011 ובוצע זיכוי רטרואקטיבי לשנים 5-12/2008, 1-12/2009 , 1-12/2010 , 1-8/20. העיריה חוזרת בהקשר זה על טענתה, כי כאשר מבוצע זיכוי רטרואקטיבית גם ההצמדה והריבית מזוכות בהתאם לערך החיוב, וכך נעשה. עוד לטענת העיריה, חיוב אגרות בית המשפט הרשום בשנת 94 ובשנת 95 מתייחס לתביעת הרצל 33 חויבו אגרות סך 161 ₪ בהתאם למועד פסק הדין שהתקבל בה ביום 01.06.1994. העירייה חוזרת על טיעוניה לגבי החשבונות האחרים בבניין זה, כי לא התיישנו וכי אין שיהוי בגבייתם, לאור עצירת מרוץ ההתיישנות בשל עיכוב ההליכים הקשור במינוי מנהל העיזבון ובהתמשכות הליכי הגבייה המינהליים ברציפות מתחילתם.
197. מאותם הנימוקים בבסיס החלטתי לגבי כל התביעות המאוחדות לעיל, אני קובעת שבהקשר חשבון זה העותרים אינם חייבים בתשלום החוב שנכלל בתביעה בת.א.33270/99 (במסגרת התביעות המאוחדות). לגבי חובות שנוצרו לאחר שנת 1998 שלא נכללו במסגרת התביעות המאוחדות, העירייה רשאית הייתה לנקוט לגביהם בהליכי גבייה מינהליים.
למעלה מן הדרוש אדגיש שוב, כי העתירות שלפניי עוסקות רק בחובות עד סוף שנת 2007, וכל מחלוקת בין הצדדים בגין חובות לתקופות שלאחר מכן לא תובא ולא תוכרע בפסק הדין, ומכאן ואילך לא אחזור על הבהרה זו.
198. לסיכום, לגבי שלושת החשבונות בבניין זה אני קובעת, מאותן סיבות ושיקולים שלפיהם פסקתי לגבי החשבונות בבניינים האחרים, כי העותרים לא עמדו בנטל להוכיח את תשלום או התיישנות החובות או כי פסק הדין בתביעת הרצל 33 בוטל. עם זאת, אני קובעת כי לאחר מחיקת התביעות המאוחדות, העירייה לא פעלה בתום לב כאשר נקטה בהליכים מינהליים לגביית החובות ומנעה בכך את בירור טענות העותרים בנעלי האחיות, אשר הועלו על ידם ויכולות היו להתברר אלמלא נמחקו התביעות כמפורט בהרחבה לעיל.
לפיכך אני קובעת לגבי בניין זה, כי העותרים חייבים בתשלום החוב הרשום בגין פסק הדין החלוט בתביעת הרצל 33 (ת"א 31303/94) מיום 1/6/94. העותרים אינם חייבים עוד בחובות האחרים שנכללו במסגרת התביעות המאוחדות, מאותם נימוקים שפורטו לעיל בהקשר זה. לגבי חובות שנוצרו לאחר שנת 1998, שלא נכללו במסגרת התביעות המאוחדות לתקופות, העירייה הייתה רשאית לנקוט לגביהם בהליכי גבייה מינהליים.
הבניין בשדרות רוטשילד 108
199. העותרים טוענים כי לפי פירוט רישומי העירייה, קיימים 4 חשבונות רלוונטיים לבניין זה: חשבון 0008-1080-001-66, חשבון 0008-1080-003-28, חשבון 0008-1080-005-35 וחשבון נוסף במספר "לא קיים". לטענתם, העירייה ניהלה העירייה הליכים משפטיים רק בחשבון 0008-1080-005-35 ובחשבון 0008-1080-003-28, ואילו חשבון 0008-1080-001-66 הושמט, למרות שהתנהלו בגינו שתי תביעות. העותרים טוענים כי השמטה זו הייתה מכוונת ונועדה להסתיר את תוצאות ההליכים, וכי התנהלות העירייה בקשר אליהם ולחשבון שהושמט הינה חסרת תום לב ושערורייתית, כלשונם.
200. העירייה טוענת, כי מבין התביעות המאוחדות, התייחסו לבניין זה התביעות בת"א 33272/99, ת"א 33267/99, ות"א 33299/99 (כולן במסגרת התביעות המאוחדות). העירייה חוזרת ומפרטת בהרחבה את טיעוניה לעניין התביעות המאוחדות. העירייה מוסיפה וטוענת, כי בחודש מרץ 2006 הסכימו האחיות בעצמן גם למחיקת התביעה האזרחית הנוספת (ת.א.1533/99 שנוהלה במקביל לתביעות המאוחדות כמפורט בפתח הדברים לעיל), וזאת לצד הידיעה כי העירייה כבר נקטה נגדן הליכי גבייה מנהליים באותה תקופה לאחר שגם התביעות המאוחדות נמחקו. לטענתה, גם בהליך זה לא טענו האחיות כנגד מחיקת התביעות המאוחדות שנתיים קודם לכן. לפיכך לטענתה דין טענת העותרים באשר לניהול ההליכים המנהליים בחוסר תום לב ושלא כדין, להידחות.
201. העירייה שבה וחוזרת על טיעוניה לעניין התנהלות האחיות במסגרת ההליכים הקודמים, ומוסיפה כי הן התעלמו והתחמקו מכל מה שעשוי היה לחייב אותן בחובות וסירבו לקבל כל מסמך הקשור בכך, לאורך כל השנים, אך אין בכך כדי להוכיח את טענת העותרים כי לא ידעו על ההליכים או על החובות. בהקשר זה, לטענת העירייה, ניתן ללמוד על ידיעת האחיות, למשל, מהבקשה לביטול עיקולים מנהליים שהוטלו על חשבונה של האחות רחל בגובה של 11,149,854 ₪ בגין החובות, שהגישה עוד ביום 05.08.1998, וממכתב ב"כ העותרים מיום 28.10.1998 שביקש להחזיר את כתובת האחיות לרחוב מונטיפיורי 32 לאחר שהועברה לכתובת עו"ד בכר מנהל עיזבון המנוח, לבקשתו. בנוסף, חוזרת העירייה על טיעוניה כי האחיות לא הגישו השגות, עררים, או עתירה מנהלית וההליכים המינהליים נמשכו, לרבות רישום הערות שעבוד מכוח ס' 11 א(1)(2) לפקודת המיסים (גבייה) על זכויותיהן של האחיות בנכסים גם לאחר פרסום האכרזה, לגבי כל החובות שלא שולמו שבגינם ניתנו פסקי דין חלוטים ונפתחו תיקי הוצאה לפועל כדין. לגבי בניין זה הוטלו לטענת העירייה השיעבודים על הבעלות של האחות רחל בגוש 7438 חלקה 25, האחד מיום 2.7.02 בסך של 20,586,223 ₪ והשני מיום 12.12.06 בסך של 1,822,007 ₪. העירייה הדגישה בטיעוניה כי החובות לא נפרעו וכי הנטל מוטל על העותרים להוכיח אחרת.
גם בנוגע לבניין זה התייחסו הצדדים לכל אחד מהחשבונות גם באופן פרטני, כדלקמן:
חשבון מספר 0008-1080-001-66
202. העותרים טוענים כי לפי פירוט רישומי העירייה, חשבון זה מתייחס לתקופה שבין אוגוסט 1989 ועד 19.12.2010, והחוב הרשום בו עומד, נכון לתאריך 15.12.2011, על סך של 530,687.89 ₪ לארנונה, 8,890.96 ₪ למים ו-59,628.95 ₪ לאגרות. לטענת העותרים, חיובי הארנונה מאז ינואר 2008 שולמו במלואם, וכמפורט לעיל לא אפרט את הטענות מעבר לשנת 2007, שזה גדר ההליך שלפניי. סיכומי העותרים מתמקדים בתקופה מתחילת הרישום ועד סוף שנת 2007, ולטענתם החובות הרשומים לתקופה זו אינם חובות אמת, לא ניתן לראות ברישומי העירייה כתקינים ונכונים, ואין לאפשר לה לנקוט בהליכי גבייה מנהליים גם לצורך גבייתם.
203. העותרים טוענים עוד, כי חשבון זה הושמט במכוון מתצהיר נפשי, אף שהוגשו בגינו שתי תביעות: התביעה בת.א.69630/96 (בין התביעות הישנות), הוגשה בגין חובות ששיעורם הנטען נכון ליום 30.7.96 היה בסך של 133,537.60 ₪ לארנונה לתקופה שבין 1.1.92 עד 31.8.96, ובסך של 842.60 ₪ למים לתקופה שבין 1.3.91 עד 30.10.94 (להלן: התביעה הראשונה ברוטשילד) [צילום 212 עמ' 305 לסיכומי העותרים]; והתביעה בת.א.33266/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), בגין חוב נטען לארנונה בלבד, בסך של 70,428.90 ₪, שנכללה במסגרת התביעות המאוחדות ונמחקה באותן נסיבות עמן (להלן: התביעה השניה ברוטשילד) [צילום 2019 עמ' 311 לסיכומי העותרים]. לטענת העותרים, בגין התקופה שבין ספטמבר 1989 ועד סוף שנת 1991, לא הוגשה תביעה כלשהי.
204. באשר לתביעה הראשונה ברוטשילד טוענים העותרים בהרחבה יתרה כי בדיון שהתקיים בתביעה זו ביום 27.1.98 חוייבה העירייה לתקן את תעריף הבסיס לחישוב החוב ותיקונים נוספים שהביאו להפחתת החוב מסך של כ-134,000 ₪ שתבעה, לסך של 10,315 ₪ בלבד, פחות מ-8% מהחוב המקורי שתבעה שם. לטענתם, החוב שולם על-ידי האחות רחל בסמוך למועד פסק הדין [קבלה צורפה בצילום 216 בעמ' 309 לסיכומי העותרים]. העותרים טוענים כי על אף שהחוב שולם, פתחה העירייה ביום 28.5.1998 תיק הוצאה לפועל לגביית ההפרש בגין מים שהוסיפה לנוסח פסק הדין שהגישה לחתימה, על אף שלא נפסק לטובתה, ואף הגדילה לעשות כאשר ביקשה ביום 17.1.2006 לתקן את הבקשה לביצוע פסק הדין ולהוסיף לקרן החוב את הסך של 10,315 ₪, אף שזה שולם במלואו כאמור לעיל [צילום 218 בעמ' 310 לסיכומי העותרים]. העותרים טוענים כי תיק ההוצל"פ נסגר בינואר 2021, מחוסר מעש עפ"י תקנה 126ד' לתקנות ההוצל"פ וטוענים לאור האמור לעיל כי רישומי העירייה אינם תקינים, אינם משקפים חובות אמת ולא ניתן לסמוך עליהם, וגם כי לא קיימים חובות לתקופה שבין 1992 ועד 1996. בנוסף טוענים העותרים בהקשר זה כי לא קיים חוב מים לגבי השנים 1989-90, שאחרת הייתה העירייה כוללת חוב זה בתביעה.
205. העותרים מוסיפים וטוענים, כי ברישומי העירייה בוצעו זיכויים ותיקונים חלקיים בלבד בעקבות פסק הדין בתביעה הראשונה ברוטשילד (69630/96), אף שהייתה אמורה לתקנם ביחס לכל השנים שאליהן התייחסו החיובים, להתאים את תעריפי הארנונה לייעוד האמיתי והנכון של היחידה ולהעניק זיכויים בגין השנים שבהן חיובי ארנונה חושבו לפי תעריף שגוי. בנוסף, לטענתם, הזיכויים שכן בוצעו נרשמו לאחר שנים ולא הושלם הזיכוי עבור רכיב ההצמדה, פעולה שגרמה ל"ניפוח" החוב לטענתם שלא כדין. בפעולות אלה נגרם לטענת העותרים עיוות חמור ברישומי העירייה ונצברו חיובים גבוהים שדינם להימחק משאינם משקפים חובות אמת.
206. באשר לתביעה השנייה ברוטשילד - ת.א.33266/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), טוענים העותרים, שוב תוך פירוט נרחב ביותר, כי התקופות והסכומים שנתבעו היו שגויים מסיבות שונות, לרבות טעויות בתעריף והשתת חיובים בניגוד לקביעות פסוקות מהעבר, וטענו כי גם שם תיקנה העירייה לבסוף את סכום התביעה, מסך של 70,428.90 ₪ שנתבע במקור לסך של 6,633.50 ₪ בלבד. העותרים טוענים כי גם השתלשלות העניינים שתיארו לגבי תביעה זו, תומך בטענתם כי רישומי העירייה אינה תקינים, ומלמד על חוסר תום הלב מצד העירייה ועל כך שאינה יכולה ליהנות מחזקת התקינות ביחס לרישומיה, וכי אין לאפשר לה לבצע פעולות גבייה על סמך רישומים אשר נכונותם מוטלת בספק, וודאי שאין להתיר לה לנקוט בהליכי גבייה מנהליים בנסיבות אלה.
207. עוד טוענים העותרים באשר לתביעה השניה ברוטשילד, בדומה לטיעוניהם לעיל, כי העירייה בחרה לתת להליך "לגווע" יחד עם יתר התביעות המאוחדות משנת 1999, ביודעה כי אם יתבררו טענותיהם לגופן התביעה צפויה להידחות. בין טענות ההגנה שנטענו על-ידי האחיות בכתב הגנתן באותה תביעה מונים העותרים את: אי פירוט מרכיבי החוב; לא התקבלו דרישות חוב כמתחייב והמנעות העירייה מצירוף דרישות חוב לכתבי התביעה או בהמשך ההליכים שם; החובות הנטענים אינם מפורטים ולא ברור איך חושבו; תעריף הארנונה שגוי בשל סיווג לא נכון של יעוד הנכס, התיישנות ושיהוי. גם לגבי החובות בחשבון זה טוענים העותרים כי אילו סברה העירייה שיש ביכולתה לבסס את טיעוניה ביחס לחובות הנטענים, חזקה עליה שהייתה מעדיפה לסיים את בירור טענות ההגנה ולקבל פסק דין שיאשר ויקבלם. לטענתם, העדפת העירייה להימנע מכך, לאחר שחלפו 5 שנים ממועד פתיחת ההליך שם, מלמדת, ולפחות מקימה חזקה, כי העירייה הבינה בזמן אמת שאין ביכולתה להוכיח את תביעתה, אשר לכתחילה הייתה לטענתם מופרזת והתבססה על רישומים וחישובים שגויים. לטענת העותרים, נקיטת הליכי גבייה מנהליים ביחס לחשבון זה, כמו גם החשבונות האחרים באותן נסיבות, מהווה פעולה חסרת תום לב החותרת, בין היתר, תחת חובות ההגינות, המידתיות והזהירות של רשות מקומית, ועל כן אין להתירה. להלן, לפי העניין מכאן ואילך, אפרט את טיעוניהם החזרתיים של העותרים לעניין זה במסגרת התייחסות ל"טענות בנוגע לתביעות המאוחדות", ולא אשוב ואפרט אותן שוב ושוב בכל חשבון כפי שנטענו.
208. העותרים טוענים, כי גם חשבון זה נופח באופן קיצוני באמצעות הוספת חיובים עבור אגרות בסך כולל של כ- 65,600 ₪. לטענתם, העירייה הוסיפה לרישומי החובות אגרות שאסור היה לה להוסיפן, לרבות אגרות שלא נפסקו לטובתה כמו לגבי התביעה הראשונה ברוטשילד ולגבי התביעות המאוחדות שנמחקו, אגרות שחוייבו בשנים שבהן העירייה לא ננקטה בהליכים משפטיים נגד האחיות והעותרים, ואגרות שהוספו לחשבון בסכום בלתי סביר כמו חיוב של 23,000 ₪ בגין אגרות בשנת 2007 [צילום 233 בעמ' 330 לסיכומי העותרים]. כמו כן, לטענתם, גם דינן של ההצמדות והרביות שהתווספו לחיובי האגרות להתבטל יחד עמן. עוד טוענים העותרים בהקשר זה כי העירייה קיזזה שלא כדין עבור חוב לאגרות שאינו קיים סך של כ-6,000 ₪ מתקבולים ששולמו במשך השנים ולפיכך לטענתם עומדת להם יתרת זכות בסכום זה.
209. העותרים טוענים, כי אף אילו החובות בחשבון זה קיימים, הרי שהתיישנו והם אינם ברי גבייה. לטענתם, החובות מתחילת התקופה ועד סוף שנת 1991 התיישנו לכל המאוחר בשנת 1998 משלא ננקטו לגביהם הליכים משפטיים; החוב הפסוק בתביעה הראשונה ברוטשילד (ת.א.69630/96), בסך 10,315 ₪ נפרע במלואו; לגבי התקופה שבין 1.9.96 ועד 31.12.98 נכלל החוב הנטען במסגרת התביעה השניה ברוטשילד בתביעות המאוחדות ולכן מרוץ ההתיישנות נעצר למשך 5 השנים שבהן נוהל ההליך המשפטי, אך התחדש לאחר מחיקת התביעה והם התיישנו בין השנים 2008-2010 בחלוף 7 שנים בהתאמה; ולגבי התקופה שבין שנת המס 1999 ועד סוף שנת המס 2007 לא נוהלו הליכים משפטיים והם התיישנו בין השנים 2006-2014, בהתאם למועד היווצרותם, בהתאמה. לחילופין, לטענתם, משחלפו שלוש שנים ממועד התגבשות החובות, העירייה מנועה מלנקוט לגביהם הליכי גבייה מינהליים גם מחמת שיהוי.
להלן, לפי העניין, אפרט את טיעונים החזרתיים של העותרים לעניין זה במסגרת התייחסות ל"טענות בנוגע להתיישנות החוב" ול"שיהוי בגבייה", ואמנע מפירוט מועדי החובות, מועדי הגשת ההליכים המשפטיים ומועדי ההתיישנות הנטענים, ולא אשוב ואפרטם ושוב בכל חשבון.
210. העותרים טוענים, כי העירייה העמיסה גם על החוב הנטען בחשבון זה, חיובי הצמדה וריבית בשיעורים קיצוניים, בסכום מצטבר של כ-3,000 ₪ לכל שנה, כך שמרבית החוב הנתבע הרשום כיום הוא תוצר של הפרשי הצמדה ורבית בעוד שהחוב המקורי, שהם מכחישים את קיומו כשלעצמו, מהווה חלק קטן וזניח מהחוב הכולל. לטענתם, יש בכל מקרה להורות על ביטול ההצמדות והריביות בהיותן "שערורייתיות ו'עונשיות'", כלשונם, ואין לאפשר לעירייה לגבותן.
211. העירייה טוענת, כי גם לגבי חשבון זה, רוב טיעוני העותרים הן תוצאה של קריאה שגויה של מסמכי העירייה או של חוסר רצון מכוון להבין אותם כמחייבים את העותרים בתשלום, בדיוק כפי התנהלותן של האחיות בשעתו. העירייה טוענת גם כאן כי העותרים לא סדקו את חזקת התקינות המנהלית ולא סתרו את רישומי העירייה, וכי כי לא חלים על החובות התיישנות או שיהוי. העירייה טוענת, כי בניגוד לטענתם, כל החומר הרלוונטי לחשבון זה הועבר אליהם, וכן כי הוגשה תביעה גם בגין התקופה שעד סוף שנת 1991 בת.א.30207/91 (בין התביעות הישנות), עבור ארנונה עד סוף שנת 1991 בסך של 34,254.20 ₪, ועבור מים לחודש ינואר 1991 בסך של 225.50 ₪ כמפורט בטבלה שהגישה, שלטענתה מוכרת גם לעותרים שאף צירפו אותה לסיכומיהם [צילום 137 בעמ' 546 וצילום 145 בעמ' 557-9 לסיכומי העירייה, וצילום 211 בסיכומי העותרים].
212. העירייה טוענת עוד, כי בניגוד לטענת העותרים, פסק הדין מיום 11/2/98 בתביעה הראשונה ברוטשילד ניתן לטובתה, וקבע תשלום של 10,315 ₪ בגין חוב הארנונה בתוספת הפרשי הצמדה בלבד מיום 1.8.96 עד למועד פסק הדין, בצירוף חוב המים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.96 ועד יום התשלום בפועל [פסק הדין בצילום 141 בעמ' 550 לסיכומי העירייה]. לטענתה, בית המשפט קבע בדיון שהתקיים באותו יום, שלאחר שינוי היעוד למגורים יש להכין פירוט חשבון מתוקן ולצרף לבית משפט. עוד לטענת העירייה, בניגוד לטענת העותרים, היא ביצעה זיכויים בחשבון זה, ובתוך כך את שינוי סיווג היחידה למגורים החל מינואר 1992 בהתאם לפסק הדין; היחידה זוכתה בשנת 2000 רטרואקטיבית החל מינואר 1992 ועד סוף שנת 2000, באופן רטרואקטיבי לכל שנת חיוב לפי ערך החיוב לאותה שנת מס, כך שריבית והצמדה זוכו בהתאם במסגרת הזיכוי; והחשבון זוכה גם עבור "נכס ריק" לתקופה של 6 חודשים במחצית השנייה של שנת 2001. לטענת העירייה, בעקבות הזיכוי נשלח לאחות רחל מכתב דרישה ביחס ליתרת החוב [צילום 140 בעמ' 549 לסיכומי העירייה], אך היא לא שולמה, אלא הגיעה למשרדי העירייה וסירבה לשלם דבר מהחוב למעט הסכום החלקי עבור ארנונה בסך של 10,315 ₪. העירייה טוענת כי העותרים אינם מכחישים שהחוב שולם בחלקו בלבד, וממילא לא הצליחו לסתור את רישומיה.
213. העירייה חוזרת על טיעוניה בדבר נסיבות מחיקת התביעות המאוחדות גם בקשר לחשבון זה, וטוענת כי בניגוד לטענת העותרים היא לא זנחה את תביעותיה ולא הפרה צווים שיפוטיים כלשהם, וכי התביעה לא נמחקה כתוצאה מקושי בהוכחתה אלא היא נמחקה יחד עם התביעות המאוחדות, לבקשת העותרים כיורשי אהרון וללא התנגדות האחיות, בנסיבות שפירטה בהרחבה.
214. העירייה טוענת, כי העותרים מטעים בכוונה כדי לבלבל בין התביעות שהוגשו ביחס לחשבון זה, ולהסתיר את העובדות הרלוונטיות באמצעות העמסת יתר של "מידע מנופח ומסולף", כלשונה [פס' 1106 בעמ' 555 לסיכומי העירייה]. לטענתה, העובדות הסותרות את טיעוני העותרים הן ברורות ופשוטות, ומוכיחות כי פסק הדין בתביעה הראשונה ברוטשילד (ת.א.69630/96) לא שולם במלואו, וכך גם החוב בגין התביעה השניה ברוטשילד, וכי בוצעו כל הזיכויים וההפרשים, ועודכנו הסיווגים כנדרש. לטענת העירייה, התביעה בת.א.696930/96 הוגשה בגין חוב לתקופה החל משנת 1992 ועד 31.8.96; ביום 18.2.98 ניתן פסק הדין בתביעה כנוסחו הכולל התייחסות גם לחיוב בגין מים; ביום 19.3.98 שולם בעירייה הסך של 10,315 ₪ מתוך החוב וסכום זה קוזז ממנו; לאחר התשלום נותר חוב בחשבון שלא שולם והוא צבר הפרשים. לטענת העירייה, התביעה השניה ברוטשילד (במסגרת התביעות המאוחדות), הוגשה בגין חוב לתקופה החל מספטמבר 1996 ועד סוף שנת 1998, ולא בכפילות. לטענתה, בניגוד לטענת העותרים בוצע שינוי סיווג ביחידה למגורים ובוצע בהתאם זיכוי רטרואקטיבי לחשבון כאמור לעיל. לפיכך, לטענת העירייה, נותר בחשבון חוב שלא שולם שצבר הפרשים ונותר רשום ברישומיה.
215. באשר לטיעוני העותרים לגבי החיוב באגרות חוזרת העירייה על טיעוניה, לפיהם היא הייתה רשאית לכלול בחוב את הוצאות האכיפה והאגרות הנדרשים לצורך גביית החובות, וכי קידוד האגרות ברישום כולל גם אגרות בהוצאה לפועל וגם אגרות בגין נקיטת הליכי גבייה מנהליים, וכי האגרות לא חוייבו מיידית במועד רישומן אלא לאחר שהועברו על-ידי ב"כ העירייה לאישור הוצאות משפטיות, ולכן לא ניתן לבקש את התאמת הזמנים שהעותרים נשענים עליה בטענות לאי סדרים ברישומי העירייה. באופן פרטני לגבי חשבון זה, טוענת העירייה כי מצילום 232 בסיכומי העותרים ברור שהאגרה הראשונה בחשבון חויבה בשנת 1991, שנים רבות טרם הגשת התביעה הראשונה ברוטשילד בת.א.69630/96 שהוגשה באוגוסט 1996, וכך גם לגבי אגרה הרשומה בינואר 1996. לטענתה, יתר האגרות שחויבו בחשבון הוצאו לצורך הגשת התביעה השניה ברוטשילד ובגין נקיטת הליכי גבייה מנהליים בשנים 1998, 2000, 2002 – 2006. בהקשר זה טוענת העירייה כי היא אינה מחויבת לציין ברישומיה בגין מה הוצאה כל אגרה, וודאי לאור חלוף השנים, וכי הנטל לסתור את רישומי העירייה מוטל על העותרים שלא הרימו אותו, ומשום כך יש לדחות את טיעוניהם גם בעניין זה. כך, לטענתה, גם באשר להצמדה ולריבית הנצברים לחובות שלא נפרעו.
216. העירייה טוענת כי החובות בחשבון זה לא התיישנו ולא השתהתה בגבייתם. לטענתה, בגין החובות עד לחודש אוגוסט 1996 קיימים פסקי דין חלוטים בחשבון; מספטמבר 96 ועד 21.12.98 הוגשה התביעה השניה ברוטשילד (במסגרת התביעות המאוחדות) שנמחקה; גם בהתעלם מכך, מרוץ ההתיישנות נעצר בין יוני 1994 ועד מאי 1998 בשל עיכוב הליכים משפטי הקשור במינוי עו"ד בכר כמנהל עזבון המנוח כמתואר לעיל; באוגוסט 1998 נקטה העירייה בהליכי גבייה מנהליים נגד האחיות כמתואר לעיל, והחל משנת 2000 לאחר פרסום האכרזה המשיכה בהם כמתואר לעיל.
217. באשר לחשבון זה אני קובעת כי העותרים לא הוכיחו שהחוב שולם במלואו, ואף במקרה זה הוכח במפורש שלא שולם במלואו גם לשיטתם. עם זאת, חוסר תום הלב של העירייה הוכח בכל הקשור לתביעות המאוחדות שנמחקו ואשר בחרה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים תחתם, ומנעה בכך בירור טענות ההגנה של העותרים ושל האחיות אשר יכולות היו להתברר לאחר שהועלו באותן תביעות בכתבי ההגנה. כאמור לעיל, אף אלמלא נעשה הדבר על ידי העירייה בכוונת מכוון, והיא לא גרמה לתביעות "לגווע" כטענת העותרים, היה עליה כרשות מנהלית סבירה לאפשר להם לברר את טענות ההגנה משהייתה מודעת להן במסגרת התביעות המאוחדות.
218. באשר לפסקי הדין החלוטים, הדין עם העירייה כי היה על העותרים לשלמם, בין בכובעם כיורשי המנוח ובין כיורשי האחיות. בהקשר זה, העותרים לא הוכיחו כי החוב הפסוק לפי פסק הדין בת.א.30207/91 (בין התביעות הישנות), שולם וטענתם כאילו לא היה מעולם חוב נסתרה על ידי העירייה. וכך הדבר גם באשר לפסק הדין בתביעה הראשונה ברוטשילד בת.א.69630/96, זאת על אף חוסר הנוחות שמעורר ההבדל בין פסק הדין שניתן בדיון באותה תביעה לבין פסק הדין שהגישה העירייה לחתימה ונחתם לבסוף אשר הוסף לו חוב בגין מים. עם זאת, היה על האחיות לטפל בכך בזמן אמת ומשנמנעו מכך במודע, בדין נקטה העירייה בהליכים לגביה. בהקשר זה אדגיש כי בין שהאחות רחל סירבה לשלם את ההפרש באופן מפורש כטענת העירייה, ובין אם לאו, העותרים לא הוכיחו כי החוב שולם ואף הסבירו במפורט את הנסיבות. משהאחיות ידעו על ההפרש, ואף אם לא היה כדין, היה עליהן לטפל בכך בזמן אמת.
לאור האמור אני קובעת כי החוב של העותרים בחשבון זה יהיה כסכום החובות לפי פסקי הדין החלוטים בת.א.30207/91 ובת.א.69630/96 בקיזוז החלק ששולם כמתואר ברישומי העירייה (שאינו במחלוקת), בתוספת הצמדה ורבית כפי שצורפו, והאגרות המשפטיות השונות. בנוסף אני קובעת כי לגבי כל יתר החובות שנכללו בתביעות המאוחדות שנמחקו, העירייה נהגה בחוסר תום לב ככל שנקטה לגביהם הליכי גבייה מינהליים, והם בטלים והעותרים אינם חבים בהם עוד.
חשבון מספר 0008-1080-003-28
219. העותרים טוענים כי לפי רישומי העירייה חשבון זה מתייחס ליחידה בשטח של 106 מ"ר, שבגינה רשום, נכון לתאריך 30.11.2011, חוב ארנונה בסך של 210,942.45 ₪, חוב מים בסך של 4,544.59 ₪ וחוב אגרות בסך של 7,262.61 ₪. לטענתם, מהעמוד הראשון של פירוט רישומי העירייה נראה כי החוב בחשבון מתייחס לתקופה שבין יוני 1987 ועד יוני 1997, אך מהפירוט בהמשך עולה כי למעשה הוא מתייחס לתקופה שעד יוני 2007. העותרים טוענים כי החובות הרשומים בחשבון אינם חובות אמת, ואין לאפשר לעירייה לנקוט בהליכי גבייה מנהליים גם ביחס אליהם.
220. לטענת העותרים, העירייה הגישה את התביעה בת.א.33272/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), בגין חוב ארנונה לתקופה שבין יוני 1987 ועד סוף שנת 1998, בסך של 37,473.90 ₪ נכון ליום 1.1.99. לטענתם, העירייה טענה בתצהיר נפשי לקיום חוב מים עד לאוקטובר 1992, אך בתביעה נכלל חוב בגין מים עד לשנת 1996 [צילומים 241-240, בעמ' 342 לסיכומי העותרים] העותרים טוענים עוד כי מפירוט חשבון המים מתברר שחיובי המים בחשבון זה נרשמו עד אוקטובר 92, פסקו בהמשך למשך כ-13 שנים, וחודשו רק בשנים 2006-2007. לטענתם, מכך ניתן להסיק שהיחידה הוחזקה על-ידי צד שלישי והוא זה שהיה אמור לפרוע את חיובי הארנונה בגינה. העותרים טוענים גם לחשבון זה, כפי שטענו לחשבונות קודמים, כי העירייה גרמה לנזק ראייתי בלתי הפיך בכך שנמנעה מבירור טענותיה בזמן אמת, לנוכח פטירת האחיות שלהן היו הידע והמסמכים הרלוונטיים להגנה עליהן, וכי עליה לשאת בנזק זה. העותרים שבים וחוזרים בהרחבה על טיעוניהם בנוגע לתביעות המאוחדות, שלא אפרט שוב [פס' 181-182 בעמ' 340-345 בסיכומי העותרים].
221. העותרים מוסיפים וטוענים כי החובות הנטענים בחשבון זה נשענים על "יתרת חוב ליום 1.4.89", מבלי שהעירייה הסבירה איך נוצרה יתרת החוב וכיצד חושבה, ללא התייחסות לתקופות החיוב, ללא פירוט החיובים לארנונה למים, וללא הבחנה בין הקרן לבין ההצמדה והריבית, ולטענתם די בכך כדי לפגום בתקינות החשבון באופן המונע גם נקיטת הליכי גבייה מנהליים. העותרים טוענים כי בדומה לפסק הדין בתביעה הראשונה ברוטשילד בת.א.69630/96 שקיבל את טענות האחיות וצמצם את החוב לכדי 8% מהמקור, משום שהעירייה חייבה בארנונה לפי תחשיב שגוי שהתבסס על תעריף ארנונה שגוי, גם במקרה זה לא ניתן לסמוך על התחשיב שאינו מבואר. לטענתם, על חשבונות העירייה כרשות ציבורית, להיות מלאים, ברורים ונהירים לכל אדם מן הישוב, ולא ניתן להסתפק שורה לאקונית של 'יתרות פתיחה' היסטוריות ועתיקות יומין, אשר לאזרח אין דרך להבין את פשרן. לטענת העותרים בהעדר הפירוש יש כדי לפגום בתקינות החשבון.
להלן, לפי העניין, אפרט את טיעוניהם החזרתיים של העותרים לעניין זה במסגרת התייחסות לטענות "בנוגע להעברת יתרת חוב צוברת מיום 1.4.89", ולא אשוב ואפרט טיעונים אלה שטענו שוב ושוב בכל חשבון.
222. לאור האמור לעיל טוענים העותרים כי רישומי העירייה אינם קוהרנטיים, אינם משקפים את העובדות כהווייתן ועולות מהן "תמיהות בלתי מוסברות", באופן שיש בו כדי להקים חזקה לחובת העירייה שלפיה החובות הנטענים אינם אמורים להיות מיוחסים לבעלים, אלא לצד שלישי שהחזיק בנכס, ולמצער - לעורר ספק ממשי באשר לנכונות ה"חובות" הנטענים.
223. העותרים מוסיפים וטוענים כי יש להורות על ביטול חיובי האגרות המופיעות ברישומי העירייה וההצמדות והרביות שנוספו להם, העותרים מונים שבעה מקרים של חיוב באגרות לאורך השנים החל בשנת 1988 ועד 2011, וטוענים כי למעט תביעה שהוגשה בשנת 1999 לא הוגשו תביעות בשנים האחרות, והמדובר בחיובים שאינם קיימים ודינם להימחק. העותרים מעלים טיעון דומה בנוגע ל-"אגרות אכיפה" מיום 01.08.2000. העותרים שבים וחוזרים על טיעוניהם בנוגע לאגרות, ולא אשוב ואפרטן למען היעילות ולמניעת הכבדה מיותרת. עוד טוענים העותרים בדומה לטיעונים לגבי חשבונות קודמים, כי אף אילו היו החובות קיימים, הרי שהתיישנו והם אינם ברי גבייה, והם שבים וחוזרים במפורט על טיעוניהם בדבר התיישנות החובות לפי הנסיבות, ועל שיהוי בגבייה.
224. העותרים מוסיפים וטוענים כי העירייה העמיסה גם על החוב הנטען בחשבון זה, חיובי הצמדה וריבית בשיעורים קיצוניים, שקפצו והתרבו בכל שנה, והצטברו לסכום כולל בסך קרוב ל-61,000 ₪, כך שמרבית החוב כיום הוא תוצר של הפרשי הצמדה וריבית בעוד שהחוב המקורי, שהם מכחישים את קיומו כשלעצמו, מהווה חלק קטן בלבד מהחוב הכולל. לטענתם, יש להורות על ביטול ההצמדות והריביות וריביות שצירפה העירייה בסכומי עתק חריגים וגבוהים ביותר בהשוואה לסביבת הריבית וההצמדה במשק, הכוללים גם רכיב "עונשי" משמעותי.
להלן, לפי העניין מכאן ואילך, אפרט את טיעוניהם החזרתיים של העותרים לעניין זה במסגרת התייחסות ל"טיעונים בנוגע לשיעורי רבית והצמדה", ולא אשוב ואפרטן שוב ושוב בכל חשבון.
225. העירייה טוענת, כי גם כאן רוב טיעוני העותרים הן תוצאה ישירה של קריאה שגויה של מסמכי העירייה או של חוסר רצון מכוון להבין מהם חיוב בתשלום גם לגבי חשבון זה טוענת העירייה כי העותרים לא סדקו את חזקת התקינות המנהלית ולא סתרו את רישומי העירייה, וכי כי לא חלים על החובות התיישנות או שיהוי. העירייה טוענת עוד כי רק בשל טעות סופר נרשם 06/97 בעמוד הראשון של פירוט החיוב בעירייה, כאשר התקופה הנכונה שאליה מתייחס החוב בחשבון היא מיוני 1987 (ולא יוני 1997) ועד יוני 2007. העירייה טוענת כי בקשר לחיוב בגין מים אין סתירה ברישומי העירייה, שכן היתרות לחוב בגין מים מתייחסות לשש תקופות בכל שנה, וטענת העותרים שוב נובעת לטענתה מאי הבנה ומקריאה שגויה של מסמכי העירייה. לטענתה, התביעה בת"א 33272/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), הוגשה בסכום כולל של 38,534.80 ₪, שהורכב מסך של 37,473.90 ₪ בגין חוב הארנונה ביחס לתקופה שמיוני 1987 ועד סוף שנת 1998, וסך של 1,060.70 ₪ בגין חוב מים עד ינואר 1999. העירייה טוענת בפירוט, כי היחידה חויבה באגרת מים עד סוף מאי 1992; מאז ועד סוף פברואר 2006 היחידה לא חויבה בגין מים; ומאז ועד אפריל 2007 שוב חויבה בגין מים. לפיכך, לטענתה, "היתרה שמופיעה בחשבון שבגינו הוגשה התביעה היא חוב מים עד לתקופה 5/92 ( 10/92) ולתקופה של 3/06 - 4/07 ולכן בתצהיר נרשם שחיוב המים מתייחס עד 10/92 שכן התקופה לחיוב מים אינה רציפה" [פס' 1122 בעמ' 561 לסיכומיה]. לפיכך, אין כל סתירה ברישומים.
226. העירייה שבה וחוזרת על טיעוניה הקודמים באשר לביטול פסק הדין בתביעות המאוחדות בהסכמה וטוענת שהחזרתיות בסיכומי העותרים נועדה להוסיף להם נפח ותו לא. העירייה מוסיפה וחוזרת גם על טיעוניה הקודמים באשר לטיעוני העותרים לגבי יתרת החוב הצוברת בחשבון שלא הוסברה להם לטענתם ולא נתמכה כנדרש, כי האחיות קיבלו את פירוטי החוב, הן לפני התביעות, הן במצורף לתביעות והן במסגרת התביעות, כפי שהודו בכתב ההגנה. לטענתה, האחיות לא העלו כל טענה מסוג זה, והעותרים שטענו זאת בכובעם כיורשי המנוח בלבד, ומשכך אין בטענה זו על מנת לסתור את רישומי העירייה או את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה לטענתה.
227. העירייה חוזרת גם על טיעוניה לפיהם היא הייתה רשאית לכלול בחוב את הוצאות האכיפה והאגרות הנדרשים לצורך גביית החובות, וכי קידוד האגרות ברישום כולל גם אגרות בהוצאה לפועל וגם אגרות בגין נקיטת הליכי גבייה מנהליים, וכי האגרות לא חוייבו מיידית במועד רישומן אלא לאחר שהועברו על-ידי ב"כ העירייה לאישור הוצאות משפטיות, ולכן לא ניתן לבקש את התאמת הזמנים שהעותרים נשענים עליה בטיעונים לאי סדרים ברישומי העירייה. כך, לטענתה, גם באשר להצמדה ולריבית הנצברות לחובות שלא נפרעו ונועדו לשמור על ערכו. לטענתה, היא אינה מחויבת לשוב ולהידרש לרישומיה וגם לעניין זה עומדת לה חזקת התקינות המנהלית ועל העותרים מוטל הנטל לסתור אותה, ומשלא הרימו את הנטל והאגרות לא שולמו, הן חויבו כדין בספרי העירייה.
228. העירייה טוענת כי גם החובות בחשבון זה לא התיישנו והיא לא השתהתה בגבייתם. לטענתה, התביעה בת"א 33268/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), לא נכללה בתביעות שבמסגרתן טענו האחיות שהחובות התיישנו, אלא הועלתה בשיהוי ניכר על ידי העותרים בעתירה בשנת 2015 [העירייה מציגה כראיה לעניין זה את פס' 16 לכתב ההגנה של האחיות בתביעות המאוחדות שהוגש גם בקשר לתביעה זו – פס' 1129 בעמ' 565 לסיכומי העירייה]. בנוסף חוזרת העירייה על טיעוניה הקודמים בהקשר זה, כי בגין החובות עד לחודש אוגוסט 1996 קיימים פסקי דין חלוטים בחשבון; מספטמבר 96 ועד 21.12.98 הוגשה התביעה השניה ברוטשילד שנמחקה בהמשך; גם בהתעלם מכך, מרוץ ההתיישנות נעצר בתקופה שבין יוני 1994 ועד מאי 1998 נעצר מרוץ ההתיישנות בשל עיכוב הליכים משפטי הקשור במינוי עו"ד בכר כמנהל עזבון המנוח כמתואר לעיל; באוגוסט 1998 נקטה העירייה בהליכי גבייה מנהליים נגד האחיות כמתואר לעיל, והחל משנת 2000 לאחר פרסום האכרזה המשיכה בהם כמתואר לעיל. עוד חוזרת העירייה במסגרת זו על הטענה כי האחיות היו מודעות בזמן אמת לכל ההליכים המשפטיים והחובות, ועשו ככל יכלתן כדי להתחמק מתשלום.
להלן, לפי העניין, אפרט את טיעוניה החזרתיים של העירייה לעניין זה במסגרת התייחסות ל"העדר התיישנות החובות והעד שיהוי בגבייתם", ולא אשוב ואפרטם בכל חשבון כפי שנטענו.
229. העירייה טוענת כי העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה. העירייה הפנתה לעניין זה לפסק דין בת"א 69630/99 וטענה כי החוב בגינו לא שולם במלואו. אולם, מספר הליך כזה לא קיים. אניח כי מדובר בטעות סופר וכי הכוונה היא לתביעה הראשונה ברוטשילד כאשר מספר השנה נרשם באופן שגוי 99 במקום 96. העירייה טוענת את אותה טענה גם ביחס לחוב בגין התביעה השניה ברוטשילד, ומוסיפה כי בוצעו כל הזיכויים וההפרשים ועודכנו הסיווגים ברישומי העירייה כנדרש וכי העותרים לא הוכיחו אחרת. בנוסף, לטענתה, גם אין שיהוי והתיישנות על החובות והעותרים לא הוכיחו קיומו של חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגד האחיות לגביית החובות בחשבון זה.
230. באותו מנגנון שבו הכרעתי לגבי החשבונות הקודמים, גם באשר לחשבון זה אני קובעת כי העותרים לא הוכיחו שהחוב שולם. עם זאת, חוסר תום הלב של העירייה הוכח בכל הקשור לתביעות המאוחדות שנמחקו ואשר בחרה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים תחתם, ומנעה בכך בירור טענות ההגנה של העותרים ושל האחיות אשר יכולות היו להתברר לאחר שהועלו באותן תביעות בכתבי ההגנה. כאמור לעיל, אף אלמלא נעשה הדבר על ידי העירייה במכוון, והיא לא גרמה לתביעות "לגווע" כטענת העותרים, היה עליה כרשות מנהלית סבירה לאפשר להם לברר את טענות ההגנה משהייתה מודעת להן במסגרת התביעות המאוחדות.
231. לפיכך אני קובעת שהעותרים חייבים בתשלום החוב כמופיע ברישומי העירייה בחשבון זה, בניכוי חלק החוב שנתבע במסגרת התביעה השניה ברוטשילד לרבות הצמדה ורבית וכל הנלווים הקשורים בתביעות המאוחדות.
חשבון מספר "לא קיים"
232. לטענת העותרים, חשבון זה מתייחס לחוב נטען בגין ארנונה בלבד, לתקופת חזקה בת חצי שנה, שראשיתה ביום 1.1.2010 וסופה ביום 30.6.2010. העותרים מפרטים ומרחיבים בנוגע לחשבון זה, אף שלשיטתם לא החשבון ולא תקופת החיוב נכללים בעתירה, אך למרות זאת לשיטתם הפירוט נדרש בכל זאת "אף שהחשבון והתקופה הנ"ל אינם מעניינה של עתירה זו, ורק על מנת להדגים את חוסר תום הלב של העירייה" [ס' 190 בעמ' 356 לסיכומי העותרים]. העותרים טוענים שהחשבון מתייחס ליחידה בקומת הקרקע בבניין שהוחזקה בידי צד שלישי עד שנת 2010 שאז פונה לאחר שניתן נגדו פסק דין והם ביקשו וקיבלו בגינה פטור מארנונה כנכס ריק למשך תקופת שיפוצים, שלאחריהם הושכר שוב למחזיק שהוא צד שלישי. למרות הפטור חויבו העותרים לטענתם בגין 4 חודשי ארנונה בשל פער הזמנים בין מועד בקשת הפטור לבין תחילת השיפוצים, ואין חוב כלשהו בגינה לאחר שזה שולם במלואו לטענתם. העותרים הביאו טיעוניהם בקשר לחשבון זה, רק כדי להוכיח את אי תקינות רישומי העירייה בספרים בעזרת ההדגמה כי הנכס והחוב רשומים ברישומי העירייה כחשבון ללא מספר, המעיד לטענתם על חוסר תום לב.
233. העירייה טוענת כי חשבון זה רשום במספר חוזה 10446543, וכי התיבה "לא קיים" מתייחסת למספר חשבון ישן, לאור מעבר העירייה החל משנת 2009 למערכת מחשובית שנקראת SAP. לטענתה, במסגרת המעבר קיבלו כל חשבונות הארנונה מספר חוזה בלבד, ללא מספר ארנונה ישן. המספר הקיים ליחידה זו לטענת העירייה כולל מספר חוזה בלבד ולא קיים לגביה מספר ישן שדורש איזכור במערכת, ורק משום כך נרשמה התיבה "לא קיים" ומתחתיה מצוין מספר החוזה החדש. העירייה טוענת כי דוגמא זו אינה מלמדת על אי סדרים אלא דווקא על סדר שמאפשר לקשר בין זיהוי ישן של הנכסים לזיהוי במערכת המיחשוב החדשה, אך היא מעידה על חוסר הבנה של העותרים את של מקרא מסמכי העירייה. להלן, לפי העניין, אפרט את טיעוניה החזרתיים של העירייה לעניין זה במסגרת התייחסות ל"תשובה לטענות לעניין יתרת חוב צוברת בהחלפת מערכת המיחשוב", ולא אשוב ואפרטן בכל חשבון כפי שנטענו.
משחשבון זה והתקופה שהוא מתייחס אליה אינם נכללים בעתירה שלפניי, אין צורך להכריע לגביהם, ואוסיף רק בשולי הדברים כי בחירתם של העותרים להכביד ולהעמיס על טיעוניהם וסיכומיהם, תובא גם בהקשר זה בחשבון לעניין הוצאות המשפט.
חשבון מספר 0008-1080-005-35
234. העותרים טוענים כי לפי פירוט רישומי העירייה, חשבון זה מתייחס לתקופה שבין מרץ 1995 ועד אוגוסט 1999, וחוב הרשום שהעירייה זוקפת לחובת הבעלים מסתכם לסך של כ-45,000 ₪. גם לגבי חשבון זה טוענים העותרים ומפרטים בהרחבה, כי רישומי העירייה "מעוררים תמיהות, קיימים ביניהם חוסר מתאם וסתירות פנימיות, הם אינם תקינים, אינם נכונים ואינם משקפים חובות אמת", וכי העירייה פעלה בחוסר תום לב באופן שמצדיק מניעה מהמשך ההליכים.
235. בתוך כך, טוענים העותרים כי בניגוד לטענת העירייה, לא קיים פסק דין בת.א.33267/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), אלא מדובר בתביעה שהעירייה העדיפה לתת לה "לגווע", לאחר 5 שנים שבהן התנהלה בבית המשפט. לטענת העותרים, העירייה "לקחה" ביום 16.11.1997 פסק דין בהעדר הגנה בסך של 3,948 ₪, בתביעה שניהלה נגד האחיות בת"א 19751/97 (בין התביעות הישנות), שלטענת העותרים למדו עליה רק במסגרת ההליכים שלהם מול העירייה, ופתחה תיק הוצאה לפועל לגבייתו (מספר תיק 01-17538-98-4). לטענת העותרים, החשבון אופס לחלוטין במאי 2010 באמצעות קיזוז מכספים שהעירייה קיבלה במסגרת עיכוב הליכי הגבייה המינהליים, אך העירייה לא סגרה את תיק ההוצאה לפועל משך כל השנים ועד היום, וביצעה במסגרתו פעולות שונות בניסיון לבצע כפל גבייה. בנוסף, החשבון הופיע כאילו קיים בו חוב גם בתצהיר נפשי שהוגש כשנה וחצי לאחר מכן, ולטענתם יש ללמוד מכך על אי תקינות רישומי העירייה, וגם על הפרת חובות העירייה כרשות ציבורית, לרבות החובה לפעול בתום לב, בזהירות ובהגינות.
236. בנוסף, העותרים טוענים כי אין מחלוקת שהיחידה הרלוונטית לחשבון זה הוחזקה במשך כל השנים על-ידי צד שלישי, כפי שנקבע כממצא עובדתי בפסק דין של כב' השופט חיים טובי מיום 18.5.17 בת"א (שלום ת"א) 28308/06 דוד מחקשווילי נ' יונתן שם-אור (נבו 18.5.2017), אך למרות זאת, העירייה ייחסה את החוב לאחות רחל בתביעה שניהלה נגדן בת.א.19751/97 (בין התביעות הישנות), ובחלוף השנים הרבות ממועד פסק הדין ופטירת האחות רחל לא ניתן לדעת מה ידעה לגבי החוב, תיק ההוצאה לפועל או אם החוב נפרע. עוד לטענתם, טענת ההגנה בדבר הדייר המחזיק הועלתה גם בכתבי ההגנה של האחיות בת.א.33267/99 אך הן לא קיבלו הזדמנות למצות אותה בשל מחיקת התביעות המאוחדות והמעבר להליכי גבייה מינהליים. לטענתם, אסור היה לעירייה "לגלגל" על בעלי הנכס את חיובי הארנונה והמים החלים על המחזיקים הידועים.
237. העותרים מוסיפים וטוענים כי העירייה ניהלה בהקשר לחוב זה גם תביעה במסגרת ת.א.33267/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), שהסתכם נכון ליום 1.1.99 בסך של 4,226.30 ₪ בגין ארנונה לתקופה שבין 1.3.97 ועד 31.12.98, ובגין מים בסך של 105.70 ₪ לתקופה שבין 1.1.97 ועד 31.12.97, שנדונה ונמחקה עם התביעות המאוחדות.
238. העותרים טוענים עוד בהקשר זה כי אסור היה לעירייה להשתמש בכוחה העודף וליטול כספים שהגיעו לידיה במסגרת עיכוב הליכי הגבייה המנהליים לכיסוי החובות הרשומים בספריה, שלטענתם הם פיקטיביים. העותרים טוענים כי התנהלות זו של העירייה מהווה חוסר תום לב ומלמדת על הפגם החמור שנפל בהתנהלותה, הן בניהול הליכי הגבייה תחת ההליכים המשפטיים שהיו מאפשרים בירור טענות ההגנה, הן בנטילה מכספים לקיזוז חובות רשומים שלא היו מיוחסים לנישומים לכתחילה. העותרים טוענים כי על העירייה להשיב להם את מלוא הכספים שנטלה שלא כדין לצורך כיסוי החוב בחשבון זה. להלן, לפי העניין מכאן ואילך, אפרט את טיעוניהם החזרתיים של העותרים לעניין זה במסגרת התייחסות ל"טענות בנוגע לקיזוז מכספים אחרים", ולא אשוב ואפרטם בכל חשבון כפי שנטענו.
239. העותרים טוענים כי העירייה מנועה מלנקוט בהליכי גבייה מנהליים בקשר לחוב הנטען בחשבון זה גם עקב שיהוי, משלא פעלה משך עשרות שנים לגבייתו. העותרים מוסיפים וטוענים כי גם בחשבון זה העמיסה העירייה שלא כדין חיובי אגרות שונים ללא הצדקה, ו"ניפחה" את החוב באמצעות הצמדות וריביות בשיעורים גבוהים ביותר ואשר יש לטענתם להורות על ביטולם.
240. העירייה טוענת כי העותרים לא הצביעו על קיומה של יתרת זכות לטובתם ולא סתרו את רישומיה. לטענתה, המדובר בחשבון עבור תקופת החזקה החל במאי 1995 ועד אוגוסט 1999. לטענת העירייה היא לא הייתה צד לפסק הדין בת.א.28308/06 שהעותרים התייחסו אליו, והוא אינו מוכר לה ואינו רלוונטי לעתירה כאן, וממילא העותרים לא הצביעו על קביעה כלשהי הקשורה לחובות ארנונה המחייבת אותה. לטענתה, לא בכדי עד היום לא פנו העותרים או מי מטעמם אליה בעניין זה. עוד לטענתה, כל טיעוני העותרים נגד צד שלישי כלשהו אינן מעניינה של העתירה כאן, והיא שבה וטוענת כי דיןם אלו להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים כדין על-ידי האחיות. עוד טוענת העירייה כי העותרים חוזרים על טיעון זו שוב ושוב וקיצרה את תשובה כדי שלא להכביד.
241. העירייה טוענת כי קיים לטובתה פסק דין חלוט בת"א 19751/97 (בין התביעות הישנות), נגד האחות רחל בגין ארנונה לגמר 12/96 ע"ס 39,000 ₪ ומים לתקופה של 12/94 בסך 47.80 ₪. לטענת העירייה ביום 16.11.97 ניתן פסק דין בתביעה לטובתה ונפתח תיק הוצאה לפועל מספר 0117539984 לגבייה. לטענת העירייה, בית המשפט אינו מוסמך ואינו נדרש להידרש במסגרת העתירה כאן, לחובות שבגינם קיים פסק דין חלוט, לרבות לא לטענות הקשורות בתיק ההוצל"פ שנפתח לביצועו, והיא אינה נדרשת לנהל דיון חוזר בתביעה אשר בגינה ניתן פסק דין חלוט.
242. באשר לכספים שהתקבלו וקוזזו כנגד החוב בחשבון זה, טוענת העירייה גם כי הקיזוז בוצע כדין כמתואר לעיל, וכי מבחינת רישומי העירייה החוב אופס, ולטענתה העותרים לא הצביעו על אי תקינות כלשהי ברישומי העירייה ולא סתרו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה. העיריה חוזרת על טיעוניה באשר למחיקת התביעות המאוחדות, ביוזמת העותרים ללא התנגדות האחיות, ושלא מחמת קשיים בהוכחתן או הפרת צווים כלשהם. לטענתה גם בעניין זה לא נסתרו רישומיה.
243. העירייה חוזרת על טיעוניה כי אינה מחוייבת לשמור מסמכים ולהידרש לפעולות שבוצעו לפני 27 שנים ועל העותרים לסתור את רישומי העירייה באשר הנטל לכך נותר עליהם ואין לגלגלו לפתחה. בהקשר זה טוענת העירייה כי העברה מחשבון לחשבון אין פירושה אי תקינות בספרי העירייה, והנטל להוכיח כי התקבול ששולם בחשבון יוחס לאותו החשבון על-ידי האחיות נותר על העותרים ולא הרימו אותו.
עוד חוזרת העירייה וטוענת כי בתצהיר נפשי פורטו בטבלה ההליכים המשפטיים שהוגשו וצורפו לו "פירוטי חוב" שהתבססו על רישומי העירייה, והוכח מהם כי החוב בחשבון זה אופס בשנת 2010, אך לא הוכח כפל גביה או ניסיון לכך, והעותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומי העירייה, לא סתרו את רישומיה ולא סתרו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה לטענתה.
244. העיריה שבה וטוענת כי לא קיימים התיישנות או שיהוי, וחוזרת על טיעוניה לעניין זה. העירייה שבה גם על טיעוניה באשר להצטברות הצמדה ורביות על החוב כדין, והתווספות אגרות, באופן שבו השיבה לטענות העותרים לגבי חשבונות קודמים. העירייה טוענת ומסכמת כי חובות האחיות בחשבון זה חלוטים לפי הפירוט כדלקמן: ת"א 30207/91 (בין התביעות הישנות), לתקופה של עד 12/91 לפי פסק דין חלוט מיום 7/95; תביעת רוטשילד הראשונה בת"א 69630/96 לפי פסק דין חלוט עבור ארנונה 1/92-8/96 שלא שולם במלואו, ולתקופה שבין ספטמבר 1996 ועד סוף שנת 1998 קיים לטענתה חוב חלוט, שהאחיות לא פעלו בגינו למיצוי הליכים ולצד הליכי הגבייה המנהליים שננקטו לגבייתו, ברצף ובממשיות הנדרשים לטענת העירייה.
245. העירייה מוסיפה על תשובותיה לטיעוני העותרים, וטוענת כי בית משפט העליון הטיל על העותרים להוכיח כי טיעוניהם בעתירה אינן באות בגדר ס' 3(א) לחוק הערר, אך תחת זאת הם מנסים לבצע "עקיפה" של חוק הערר ולמעשה לרפא את הפגם הכרוך באי הגשת השגה או ערר ע"י האחיות, וזאת באמצעות ניהול דיון בטיעונים הנוגעים לעילות הבאות בגדר ס' 3(א) לחוק הערר באמצעות "תקיפה לכאורה" של חוקיות הליכי הגבייה המנהליים. משכך, לטענת העירייה דין העתירה להידחות על הסף מפאת אי מיצוי הליכים והיעדר סמכות עניינית.
246. לטענת העירייה העותרים העלו במסגרת זו טענות בדבר "סיווג", "שטח" וכן טענת "איני מחזיק", שכולן מהטענות המנויות בס' 3(א) לחוק הערר, וחוזרת על טענת אי מיצוי ההליכים על ידי האחיות, ומשכך טוענת העירייה כי דינן להידחות על הסף. עוד טוענת העירייה כי בעבר, בתי המשפט קבעו כי האופן שבו העלו האחיות את הטענה "מעורר חשדות וחוסר אמון", והפנה את האחיות ז"ל לתבוע את השוכרים אם רצונם בכך. משלא הוכיחו את טענתם כאן, טוענת העירייה כי דינה להידחות. עוד חוזרת העירייה על טענתה כי בית המשפט העליון קיבל את טענתה כי העותרים כיורשי האחיות אינם צריכים לזכות ביתרון דיוני ביחס אליהן. עוד טוענת העירייה כי לגופו של עניין, קיימות קביעות שיפוטיות חלוטות שלפיהן האחיות הן אשר שלטו ניהלו והחזיקו בנכסים, זאת לכל הפחות משנת 1984 ואילו היו הן מגישות את העתירה כאן לא הייתה טענתן בהקשר זה מתקבלת, ולפיכך אין לאפשר לעותרים יתרון דיוני על פניהן.
247. העירייה שבה וחוזרת גם על טענתה כי יש לסלק את העתירה על הסף מחמת שיהוי גם בהקשר חשבון זה, בטענה כי העותרים השתהו 24 שנים בהגשתה מאז שנת 1991. העירייה מונה בהרחבה את הנקודות בזמן שבהן יכלו העותרים או האחיות להקדים ולהגישה בעבר, וחוזרת על טיעוניה לעניין שיהוי והתיישנות העתירה.
248. העותרים משיבים בסיכומי התשובה שלהם, כי כדי לקבל את טענת העירייה בדבר שיהוי מצידם, היה על העירייה להוכיח, ראשית, כי השיהוי יצר אצלה ציפייה לגיטימית שיש בעצם ההשתהות משום ביטוי לזניחה או וויתור על הזכות, ושנית, כי עקב השיהוי הורע מצבה. לטענתם, בניגוד לטענת העירייה, גם האחיות לא השלימו עם קיומם של הליכי גבייה מנהליים, אלא התנהלו בקשר אליהם הליכים משפטיים אזרחיים ונטענו בהם טענות הגנה, במטרה שיתבררו ויוכרעו שם, וככל שימצא כי מדובר בחובות נטענים שאינם נכונים, לא תוכל העירייה לגבותם, גם לא באמצעות הליכי גבייה מנהליים. עוד לטענת העותרים, העירייה יוצרת ערבוב בטענה זו בין הליכי גבייה של רישום שעבוד בלשכת רישום המקרקעין בלבד, לבין הליכי גבייה שנועדו לממש נכסים באמצעות פתיחת תיק מימוש בהוצל"פ, ותוך שהיא טוענת כי האחיות לא העלו טענות נגד הליכים אלו ומשכך ניתן ללמוד כי זנחו את טענותיהן וויתרו עליהן. לטענת העותרים, באף אחת מנקודות הזמן שמונה העירייה לא ניתן לראות כזניחת טענות ההגנה של האחיות [סעיפים 69-73 בסיכומי התשובה].
249. באותו מנגנון שבו הכרעתי לגבי החשבונות הקודמים, גם באשר לחשבון זה אני קובעת כי העותרים לא הוכיחו שהחובות החלוטים שולמו, וכי העירייה התנהלה בחוסר תום לב בכך שנקטה הליכי גבייה מינהליים לאחר מחיקת התביעות המאוחדות. בנוסף וכמפורט לעיל, אני דוחה את טענות ההתיישנות של שני הצדדים.
250. לפיכך אני קובעת שבהקשר חשבון זה העותרים חייבים בתשלום החוב הרשום ברישומי העירייה שמקורו בשני פסקי הדין: בת"א 30207/91 (בין התביעות הישנות) לתקופה שעד 12/91 לפי פסק דין חלוט מיום 7/95, ובתביעת רוטשילד הראשונה בת"א 69630/96 לפי פסק דין חלוט עבור ארנונה 1/92-8/96 שלא שולם במלואו. זאת, בניכוי החלק ששולם מתוך כלל החוב (שיש לנכותו פעם אחת בגין בניין זה), ובניכוי חלק החוב שנתבע במסגרת התביעה השניה ברוטשילד לרבות הצמדה ורבית וכל הנלווים הקשורים בתביעות המאוחדות, ומאותם נימוקים.
הבניין ברחוב נחלת בנימין 29
251. העותרים טוענים כי הליכי הגבייה המנהליים שננקטו לגביית החובות הנטענים בגין הנכסים בבניין זה נפתחו במסגרת תיק הוצל"פ 01-93424-05-4, אשר נסגר בהתאם להחלטה מיום 25.10.2006 בהפ 509/06 – פ"ד זפט. הם מפרטים את טיעוניהם בהתאם לחשבונות הפרטניים ליחידות בבניין זה, ואלו יובאו כסדרן.
252. העירייה חוזרת על טיעוניה לגבי קיומם של פסקי דין חלוטים לטובתה, ולגבי פירוט החשבונות שהגישה ביחס לכל החשבונות נשוא העתירה שנבדקו ואושרו בידי רו"ח במסגרת זו, וטוענת כי העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה, והעמיסו בכוונה מידע לא נכון בניסיון לבלבל בעובדות.
253. העירייה חוזרת על כל הטיעונים שהעלתה לגבי הבניינים הקודמים, בדבר נסיבות מחיקת התביעות המאוחדות אשר נכללו ביניהן שתי תביעות בקשר לבניין זה: ת"א 33264/99, ות"א 33271/99. העירייה חוזרת גם על טענתה כי הסכם הפשרה בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין ביום 12.1.04 חל בנוסף לתביעות המאוחדות גם על הליכים נוספים שניהלה העירייה באותה העת נגד העותרים כיורשי המנוח ונגד האחיות, לרבות בגין הנכס ברחוב נחלת בנימין 29 בהתאם להליכים שפורטו בנספח א' להסכם הפשרה [פירוט מלא בעמ' 34-9 לסיכומי העירייה]. העירייה חוזרת בהרחבה על טענתה שלפיה טענת העותרים כאילו עברה להליכי גבייה מנהליים בשל קושי בהוכחת התביעות המאוחדות וההליכים האחרים, מקורה בפרשנות שלהם שאינה נכונה ושאינה מתיישבת עם נסיבות המחיקה והשתלשלות העניינים, ובתוך כך מתארת שוב את השתלשלות הנסיבות, הן לעניין ידיעת האחיות בכל עניין, הן לעניין נסיבות מחיקת התביעות, לטענתה בהסכמתן ושלא מחמת קושי בהוכחה או הפרת צווים משפטיים על ידה.
254. העירייה חוזרת גם על טיעוניה לגבי נקיטת הליכי הגבייה המינהליים על ידה בתום לב, בסמכות וברציפות, כשלטענתה, האחיות הגישו בקשה אחת בלבד בשנת 2006 לסגירת תיק הוצל"פ שלא קשור לבניין זה, ואף ההמרצה שם נמחקה תוך חיובן בהוצאות. העירייה מפרטת כי ביום 06.08.2002 נרשם שעבוד מכוח ס' 11 א(1)(2) לפק' המיסים (גבייה) על זכויותיו של המנוח בנכס ברחוב נחלת בנימין 29 הידוע כגוש 6921 חלקה 30 לגביית החובות נשוא העתירה, וכי ביום 14.11.2005 נפתח תיק הוצל"פ משכון מספר 01-93424-05-4 למימוש השעבוד לצורך פירעון החובות. העירייה טוענת כי הליכי הגבייה המנהליים לגביית החובות בגין הנכס בנחלת בנימין 29 נפתחו עוד בשנת 2000 - 5 שנים טרם פתיחת תיק ההוצל"פ המנהלי הנ"ל, והוטלו בו שיעבודים ונרשמו הערות כנדרש ובידיעת המנוח והאחיות, וכן כי במסגרת זו נשלחו לאחיות דרישות בגין הנכס ברחוב נחלת בנימין 29 עוד בשנת 2000. תיק המשכון נסגר בהמשך כחלק מהפסקת ההליכים נגד המנוח, בהתאם להסכם הפשרה.
255. אציין כי סיכומי התשובה של העותרים הסתיימו בנקודה זו, לאור העובדה שבחלוף למעלה משנה אושרה להם ארכה חלקית בלבד להשלמתם. על כן מכאן ולהבא לא תהיה התייחסות לסיכומי התשובה של העותרים. עם זאת, אדגיש כי מסיכומי התשובה לגבי הבניינים הקודמים עולה כי מדובר בחזרה שוב ושוב על אותם טיעונים, כך שיומם ניתן להם מעל ומעבר לנדרש.
להלן יפורטו טיעוני הצדדים בנוגע לחובות בחשבונות הקשורים לבניין זה, כאשר החשבונות הקשורים לאותן יחידות בקומת הקרקע ששטחן או זיהוין שנוי במחלוקת יובאו ברצף:
חשבון מספר 0003-0290-002-66
256. העותרים טוענים כי המדובר ביחידה שלפי רישומי העירייה מסווגת "למסחר בהלבשה וטקסטיל" ומכך הם מבקשים להסיק כי הוחזקה בידי צדדים שלישיים. לטענתם, החשבון מתייחס לתקופת חזקה ממאי 1990 ועד אוגוסט שנת 1991, והחוב הרשום בו ברישומי העירייה עומד נכון ליום 21.11.2011 על סך של 103,995.72 ₪ לארנונה, וסך של 7,227.92 ₪ למים. העותרים טוענים גם לגבי חשבון זה כי רישומי העירייה אינם משקפים חובות אמת, וכי העירייה לא הייתה רשאית לגבות אותם, וודאי שלא לנקוט בהליכי גבייה מינהליים נגדם.
257. לטענת העותרים, בשלהי שנת 1991 הגישה העירייה תביעה בת.א.54773/91 (במסגרת התביעות המאוחדות), בסדר דין מקוצר נגד המנוח ביחס לחשבון זה, שהתייחסה לחיובי ארנונה שבין מאי 1990 ועד יולי 1991, בניגוד לטענתה כאילו תביעה זו התייחסה לחיובים שעד נובמבר 1991. העותרים טוענים כי בבקשת הרשות להתגונן הוכחשו החובות הנטענים והועלו שורה של טיעונים לרבות כי לא נשלחו למי מהבעלים של היחידה דרישות או הודעות חיוב ועקב כך גם נבצר מהבעלים לממש את זכותם להגיש ערר או השגה; כי אין בקומת הקרקע יחידה בשטח של 86 מ"ר; וכי החובות אינם מפורטים, אינם מחולקים לתקופות ולא ברור כיצד חושבו. העותרים טוענים כי הבקשה למתן רשות להתגונן - התקבלה, ובית המשפט הורה על מחיקת כותרת התביעה ופסק הוצאות לחובת העירייה (שלטענתם לא שולמו), והוגשו כתבי טענות מטעם הצדדים. לטענתם, תצהיר נפשי כולל נתונים שאינם נכונים לגבי קיומו של פסק הדין ומועדו, וכי ביום 1.6.1994 ולא במועד המפורט בתצהיר, ניתן אמנם פסק דין במעמד צד אחד, אך הוא בוטל בהמשך. העותרים טוענים כי עניין זה מלמד על אי נכונות רישומי העירייה.
258. לטענת העותרים, הליך זה אוחד בהמשך עם התביעות המאוחדות [צילום 271 בעמ' 386 לסיכומי העותרים] והוא נדון, ונמחק, במסגרת זו. עוד טוענים העותרים כי הליכי הגבייה בהקשר זה הופסקו בהתאם לפשרה והיא נתנה לתביעה "לגווע" כמו לתביעותיה האחרות. העותרים מפרטים בהרחבה טענות הגנה שנטענו לטענתם במסגרת אותה תביעה בדבר שגיאה בחישוב שטח היחידה שלפיו חושב החוב שנתבע שם, שצריך היה להיות כ-55 מ"ר בלבד ולא 81 או 82 מ"ר כטענת העירייה. לטענתם, בזמן אמת היה מתאפשר לבדוק את הטענה אך אין דרך לבדוק זאת היום, ובכך נגרם להם נזק ראייתי. לטענת העותרים, בנסיבות כאלה, אין לסמוך על רישומי העירייה ועל טיעוניה, ולטענתם התנהלות העירייה לקויה, פגומה וחסרת תום לב, ואין מקום לאפשר לה לנקוט בהליכי גבייה מנהליים גם בקשר עם החובות בחשבון זה.
259. עוד טוענים העותרים כי בניגוד לטענת העירייה לא הוגשה תביעה נוספת ביחס לחשבון זה, אלא התביעה בת.א.102781/97 (במסגרת התביעות המאוחדות), והתביעה שהעירייה מייחסת לו, מתייחסת לחשבון אחר. העותרים טוענים, כפי שטענו לגבי החשבונות האחרים, כי גם חשבון זה התיישן והחובות – קרן, תוספות ואגרות - אינו בר גבייה באמצעות הליכים מינהליים, לאור התקופה שבה נוצרו החובות אשר מאז חלפו עשרות שנים. בנוסף, לטענתם, קרן החוב מהווה אחוז המזערי מסך החוב, אף זאת בשל חלוף השנים הרבות, והעמסת חיובי הצמדה וריביות בשיעורים שערורייתיים לטענתם. זאת, במיוחד שלטענת העותרים קיימת "מחלוקת אמיתית" ביחס לחובות אלה, אשר בירורה בבית המשפט נמנע מהם.
260. עוד טוענים העותרים כי גם בחשבון זה סכומי האגרות מוגזמים, וחייבת להתקיים מידתיות בין סכום הקרן לבין סכום האגרה שהעירייה מבקשת לייחס לנישום. גם לגבי חשבון זה מדגימים העותרים כי חויבו באגרות ללא שהוגשה במועדי החיוב תביעה נגדם, וכי העירייה לא הייתה רשאית "לגלגל" אותן עליהם ללא החלטה המתירה לה זאת. עוד לטענתם, "לחילופין בלבד" יש לבטל גם את חיובי הרבית וההצמדה הגבוהים שהתווספו לחובות האגרות.
261. העירייה טוענת כי החשבון נפתח אכן במאי 1990 ונסגר ביולי 1991, וכי הוגשה בגינו תביעה בת.א.54773/91 (במסגרת התביעות המאוחדות), כפי שפורט לטענתה בתצהיר נפשי, כך שהעותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה או בתצהיר. לטענת העירייה, תביעה זו הוגשה בגין שני חשבונות: חשבון 0003-0290-002-66 לתקופה שבין 1/5/90 ועד 1/8/91 בגין מלוא החוב; וחשבון 0003-0290-003-50 לתקופה שבין 4/90 ועד 12/91 (ותביעה ת.א 102781/97 (במסגרת התביעות המאוחדות) הוגשה לטענתה לתקופה 1/92 ועד סוף 10/92). לטענתה, העותרים מצרפים מסמכים חלקיים לסיכומיהם, ולמעשה היא המציאה את החומרים ותיקנה את התביעה כמצוות בית המשפט שם, והאחיות לא טענו אחרת, והעותרים מסתירים כי לאחר שהוגשו כתבי טענות ותצהירי עדות ראשית, האחות רחל לא התייצבה לדיון ההוכחות ואז ניתן פסק הדין נגדה.
262. העירייה טוענת כי רק ביום 17/10/02, בחלוף 8 שנים מיום מתן פסק הדין שבהן האחות רחל שניהלה את ההליך לא הגישה בקשה לביטולו, הגישו העותרים כיורשי המנוח בלבד דאז, בקשה לביטול פסק הדין מיום 1.6.94 וזאת במסגרת טענתם כי האחיות ולא המנוח החזיקו בנכסים אלו. לטענתה, ביום 31/12/2002 ניתנה החלטת בית המשפט המורה על ביטול פסק הדין שם, מחמת היעדר תגובה מטעמה ולעותרים הותר להם להגיש כתב הגנה בתביעות שאוחדו כמתואר לעיל.
263. העירייה חוזרת על טיעוניה כי התביעות נמחקו שלא בשל קושי בהוכחתן אלא לבקשת העותרים, כמפורט לעיל, וכי כל טיעוניהם הם תוצאה של פרשנות, בעיקר תוך הצגת חלקי פרוטוקולים ומסמכים שהגישו האחיות, לעומת טיעוניה, הנסמכים על פסקי דין והחלטות שיפוטיות מלאות. העירייה טוענת כי גם לגבי חשבון זה האחיות לא הגישו השגה או ערר ולא מיצו את ההליכים, וכי מסיבה זו יש לדחות על הסף גם את טענת העותרים בדבר שטח הנכס, בכובעם כיורשי האחיות בהתאם לכך.
264. העירייה מוסיפה וטוענת כי החוב בחשבון לא התיישן ולא מתקיים לגביו שיהוי. לטענתה, בגין כל החוב בחשבון זה, ניתן פסק דין במועד 1/6/94 [צילום 212 עמ' 771 לסיכומי העירייה], שבוטל ביום 31/12/02 [צילום 213 בעמ' 776 לסיכומי העירייה] והיא החלה לנקוט בהליכי גבייה מנהליים לגביית החובות בנכס החל משנת 2000 לאחר פרסום האכרזה, בין מתן פסק הדין לבין ביטולו. לעניין זה, העירייה כללה ברישום השעבודים גם את החובות אשר בגינם ניתן פסק דין לרבות החוב בחשבון זה, שלטענתה הוא חוב חלוט לאותו זמן והיא הייתה רשאית לעשות כן, ומכאן שלא מתקיימים בו התיישנות ושיהוי.
265. העירייה שבה וחוזרת על טיעוניה באשר להוספת אגרות, רביות והצמדות לחובות שלא שולמו, וטוענת כי העותרים לא הוכיחו שהחוב נפרע ולא הצביעו על אי תקינות ברישומיה ביחס ליתרת החוב או לחיוב בהפרשים שנעשה כדין. עוד חוזרת העירייה על טיעוניה כי העותרים לא הוכיחו חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגד האחיות לגביית החובות בחשבון, משהוגשה תביעה משפטית, נשלחו מכתבי התראה וננקטו הליכי גבייה מנהליים.
266. כיוון שגם במקרה זה מדובר בתביעות שנוהלו במסגרת התביעות המאוחדות שנמחקו, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה ננקטו שלא בתום לב ועל כן הם בטלים והעותרים אינם חייבים עוד בחוב זה, מהנימוקים לעיל לגבי התביעות המאוחדות שנמחקו.
חשבון מספר 0003-0290-002-82
267. העותרים טוענים כי בחשבון זה היחידה מסווגת כיחידה "למסחר" בניגוד לסיווג של אותה היחידה בחשבונות הקודם שהתייחס אליה כ"מסחר בהלבשה וטקסטיל", ולטענתם ניתן ללמוד מכך כי הושכרה והוחזקה בידי צדדים שלישיים ולכן נדרשו שינויים ברישומי העירייה באשר לשימושים שנעשו ביחידה זו בתקופות השונות.
268. העותרים טוענים עוד כי לפי רישומי העירייה, החשבון מתייחס לתקופה שבין אוגוסט 1993 ועד אפריל 2009, ונכון ליום 11.12.2011, רשום בו חוב ארנונה בסכום של למעלה מ-900,000 ₪, וחוב אגרות בסך של 6,568.93 ₪. גם בקשר לחשבון זה טוענים העותרים כי רישומי העירייה אינם משקפים חובות אמת, כי היא לא הייתה רשאית לגבות אותם מהם, ולא הייתה רשאית לנקוט גם בגינם בהליכי גבייה מנהליים.
269. העותרים מוסיפים וטוענים כי ביחס לחשבון זה הגישה העירייה תביעה בת.א.33271/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), שחל עליה אותו דין שחל על יתר התביעות המאוחדות. העותרים טוענים כי בניגוד לטענת העירייה, לא קיים פסק דין בתביעה זו כיון שפסק הדין שניתן בה בוטל והוגש כתב הגנה של האחיות, ומכאן מוכח כי רישומי העירייה אינם תקינים. העותרים חוזרים בהרחבה על טיעוניהם לעניין התביעות המאוחדות, לעניין התיישנות ושיהוי לעניין הצמדה וריבית ולעניין האגרות, ולא אשוב ואפרט כאן למען היעילות ולמניעת הכבדה מיותרת.
270. העירייה טוענת כי גם בהתייחס לחשבון זה לא סתרו העותרים את רישומיה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה, אלא רק העמיסו מידע שאינו רלוונטי, תוך קריאה שגויה של מסמכי העירייה. העירייה טוענת כי תקופת החזקה בחשבון היא מאוגוסט 1993 ועד סוף אפריל 2009, אך העתירה עוסקת רק בחובות שהצטברו עד סוף שנת 2007. לטענתה, בניגוד לטענת העותרים כי המדובר באותה יחידה שאליה מתייחסים החשבונות הקודמים שפורטו לעיל, המדובר כאן בתקופות חזקה שונות, בשטח שונה, בסיווג שונה ובחיוב שונה, ולטענתה הדברים עולים גם מהצרופות לסיכומי העותרים [צילום 284 וצילום 264 לסיכומי העותרים]. העירייה טוענת כי ביחידה 0003-0290-002-79 החזיק לפי רישומיה הדייר מ. ארליך יבוא בע"מ מתאריך 8/91 ועד 8/93, ולא הותיר אחריו חוב. לאחר שעזב, הוחזרה היחידה לשם הבעלים ונרשמה כיחידה 0003-0290-002-82 לתקופה 8/93 עד 30/4/09. העירייה טוענת כי בניגוד לטענת העותרים, שמקורה בניחוש שכן גם לטענתם אין ולא היה להם מידע, התביעה הוגשה רק לאחר שנשלחו דרישות כדין ומשלא הוסדר החוב [צילום 215 בסיכומי העירייה].
271. העירייה טוענת כי התביעה בת.א.33271/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), הוגשה בגין שני חשבונות: יחידה 002-82 ויחידה 003-89 בגין ארנונה לגמר 12/98 117,700.40 ₪ (93,783 + 23,917.40 ₪) מים 280 ₪ ערך 1/99. במועד 1/12/99 התקבל פס"ד בתביעה הנ"ל ולאחר מכן בוטל בהסכמת המשיבה ביחד עם יתר פסקי הדין שניתנו בתביעות שאוחדו. העירייה חוזרת על טיעוניה לעניין העדר קושי להוכחת התביעות והעדר הפרה של צווים שיפוטיים על ידה. עוד חוזרת העירייה על טיעוניה כי מסרה את כל החומרים והמידע שנדרשו ממנה, ועל טיעוניה לעניין אי מיצוי הליכים לצורך הוכחה "איני מחזיק" שנטענה על ידי האחיות אך לא הוכחה ולא הוגשו בעניין זה השגות או עררים בזמן אמת.
272. העירייה חוזרת על טיעוניה לעניין העדר שיהוי והתיישנות של החובות בחשבון זה. לטענתה, תקופת החוב היא 8/93 – 12/98, ובין השנים 1994 - 1998 חל עיכוב הליכים בגין מינוי מנהל העיזבון, בשנת 1998 הטילה העירייה עיקולים מנהליים לרבות עיקול על חשבונות הבנק של האחיות, בשנת 1999 הגישה תביעה משפטית, ובשנת 2000 נקטה בהליכים מינהליים נגד האחיות.
273. העירייה חוזרת על טיעוניה בתגובה לטיעוני העותרים לעניין החיובים בהפרשי הצמדה ורבית ולעניין האגרות, כפי שטענה לגבי החשבונות הקודמים. בתוך כך טוענת העירייה כי אגרת בית משפט שחויבה בחשבון ב3/94 ע"ס 30 ₪ היא בגין התראה שנשלחה לפני תביעה. אגרה נוספת מ 5/98 ע"ס 40 ₪ חויבה בגין משלוח דרישה לפני תביעה משפטית. חיוב אגרה ע"ס 1,586 ₪ הנו בגין הגשת התביעה (שנמחקה אך לא נקבעה השבת אגרה) וכיוב' לאמור יש להוסיף את פעולות העירייה בנקיטת הליכי גבייה מנהליים החל משנת 2000 אשר גם ההוצאות בגינם מחויבות בחשבון.
כיון שגם במקרה זה מדובר בתביעה במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי העותרים אינם חייבים בחוב הרשום בחשבון עד סוף שנת 1998, שנכלל בתביעה בת.א.33271/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), מאותם הנימוקים שפירטתי לגבי כל התביעות המאוחדות לעיל. לגבי חובות שנוצרו לאחר שנת 1998, העירייה רשאית הייתה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים.
חשבון מספר 0003-0290-003-50
274. העותרים טוענים כי לפי רישומי העירייה, יחידה זו מסווגת "עסקים כללי" ברישומי העירייה. לטענתם, החשבון מתייחס לתקופה שבין אפריל 1990 ועד נובמבר 1992, שנכון ליום 21.11.2011 רשום בו חוב ארנונה בסך של 234,874.68 ₪, חוב מים בסכום של 5,353.19 ₪ וחוב אגרות בסך של 2,244.35 ₪. גם לגבי חשבון זה טוענים העותרים ומפרטים בהרחבה, כי רישומי העירייה אינם נכונים ואינם משקפים חובות אמת, וכי העירייה אינה יכולה לנקוט בגינם בהליכי גבייה מנהליים. העותרים טוענים כי גם לגבי חשבון זה העירייה הגישה שתי תביעות. התביעה הראשונה, היא התביעה בת.א.54773/91 (במסגרת התביעות המאוחדות), שהוגשה בסדר דין מקוצר נגד המנוח לתקופה שבין אפריל 1990 ועד סוף שנת 1991 אשר העותרים חוזרים בהרחבה על כל טיעוניהם לגביה כפי שפורטו לגבי החשבון הקודם.
275. לטענת העותרים, התביעה השניה הוגשה אף היא בסדר דין מקוצר במסגרת ת.א.102781/97 (במסגרת התביעות המאוחדות), והיא התייחסה, לטענתם, לחוב ארנונה נטען לתקופה שבין ינואר 1992 ועד אוקטובר 1992 ולחוב מים נטען לתקופה שבין אוגוסט 1991 ועד אוקטובר 1992. לטענת העותרים, לא קיים פסק דין בתביעה זו, לאחר שניתן ביום 30.05.1999 פסק דין במעמד צד אחד ובהיעדר הגנה אך זה בוטל בהסכמת העירייה ביום 14.01.2002. העותרים חוזרים בהרחבה על טיעוניהם לעניין התביעות המאוחדות. בנוסף טוענים העותרים כי גם מתביעה זו ניתן ללמוד על כך שרישומי העירייה אינם תקינים, בכך שהתביעה מתייחסת לחוב מים לתקופה שבין אוגוסט 1991 ועד אוקטובר 1992, ואילו בפירוט רישומי העירייה החוב הרשום למים הוא עד יוני 1992 בלבד. עוד לטענתם, בעוד שרישומי העירייה מתייחסים לתקופה שעד נובמבר 1992, התביעות מתייחסות לתקופה שמסתיימת באוקטובר אותה שנה.
276. לאור האמור טוענים העותרים כי רישומי העירייה אינם תקינים, אין ביניהם התאמה, והם אינם משקפים את העובדות כהווייתן. בנוסף, לטענתם, העירייה הפרה צווים שיפוטיים ופעלה בחוסר תום לב בכל הנוגע למחיקת התביעות המאוחדות וגם בהקשר החוב בחשבון זה. לטענת העותרים, בנסיבות אלה מוטל עליה להוכיח את החובות שיש לייחס לבעלים ולא לצדדים שלישיים, ועליה לשאת בנזק הראייתי שגרמה בשל חוסר היכולת לברר את הטענות מולם בחלוף השנים ולאחר פטירת האחיות, ורישומיה אינם הוכחה מספקת לכך. לאור האמור טוענים העותרים כי אין מקום לאפשר לעירייה לעשות שימוש בהליכי גבייה מנהליים.
277. העותרים חוזרים על טיעוניהם כי גם בחשבון זה החובות הנטענים התיישנו, בחלוף 7 שנים לכל חוב בהתאמה. לטענתם, החוב לארנונה לתקופה שעד סוף שנת 1991 נכלל בתביעה בת.א.54773/91 (במסגרת התביעות המאוחדות), והחוב לארנונה מינואר ועד אוקטובר שנת 1992 נכלל בתביעה בת.א.102781/97 (במסגרת התביעות המאוחדות). ושתיהן נמחקו בשנת 2004 במסגרת התביעות המאוחדות וההליכים שצורפו להן, ומכאן שהתיישנו לפני שנים. לטענת העותרים, החוב המיוחס לחודש נובמבר 1992 לא נכלל באף תביעה משפטית ומכאן שהתיישן עוד בשנת 1999. לגבי החובות הנטענים למים, טוענים העותרים כי הן חלקם שנכלל במסגרת התביעות המאוחדות, הן חלקם שלא נכלל בהן התיישן לפני זמן רב, כך שלטענתם כל החובות אינם ברי גבייה כלל ולא ניתן לנקוט בגינם גם הליכי גבייה מינהליים.
העותרים מוסיפים ומפרטים בהרחבה כי החשבון כולל חיובים תמוהים ולא מוסברים וחיובים שאסור לעירייה לגלגל לפתחם, כגון: חיובי 'אגרת בית משפט' שלטענתם לא הוכח שהוגשה תביעה רלוונטית ולא קיים פסק דין המזכה את העירייה בהשבת האגרה; וחיוב "אגרת חידוש חיבור 1.6.94", שאין נתונים באשר לפשרו ולנסיבות היווצרו ושיוכו לחשבון זה. עוד טוענים העותרים כי הרוב המכריע של החובות הנטענים לארנונה, למים ולאגרות מורכב מהצמדות וריביות, בשיעורים ובסכומים גבוהים וחריגים באופן משמעותי ביותר, ובנסיבות המקרה דנן, אין לטענתם כל הצדקה להשית עליהם חיובי הצמדה וריביות בשיעורים כה גבוהים, אלא יש להורות על ביטולם.
278. העירייה חוזרת וטוענת כי העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה, והעמיסו בכוונה מידע שגוי. לטענתה, חשבון זה נפתח באפריל 1990, ונסגר בנובמבר 1992, והוא החשבון הנוסף שנכלל בתביעה בת.א.54773/91 (במסגרת התביעות המאוחדות), שלגביו פירטה בקשר לחשבון הקודם. לכן העירייה מבקשת לחזור על כל טיעוניה בעניין זה בסעיף הקודם, ולפרט בפרק זה רק טיעונים שנוספו על האמור שם. העירייה טוענת ומדגישה כי אין חפיפה בין תקופות החוב בת.א.54773/91 ובת.א.102781/97 (שתיהן במסגרת התביעות המאוחדות), אלא הן הוגשו בגין תקופות משלימות לגבי אותה יחידה, וכי רישומי העירייה נכונים גם לעניין זה. העירייה חוזרת על טיעוניה כי המציאה את כל החומר שנתבקשה ע"י האחיות, לא הפרה צווים שיפוטיים כלשהם, וכי לא היה לה קושי בהוכחת התביעות ואין כל החלטה או פסק דין שלפיהם היה קושי כזה.
279. העירייה טוענת כי גם בחשבון זה לא התיישן החוב, ומפרטת כי גם בהקשר זה הוגשו תביעות נפרדות לתקופות שאינן חופפות, וניתנו פסקי דין שהיא החלה לפעול לגבייתם טרם שבוטלו. העירייה שבה ומפרטת כי בת"א 54773/91 ניתן פסק דין לטובתה ביום 01.04.1996 [צילום 212 בעמ' 771 לסיכומי העירייה] ובוטל ביום 31.12.2002 [צילום 213 בעמ' 777 לסיכומי העירייה] בהיעדר תגובה מצדה; ופסק הדין בת"א 102781/97 ניתן ביום 30.05.1999 ובוטל ביום 14.01.2002 בהסכמתה [צילום 276 לסיכומי העותרים]. העירייה חוזרת על טיעוניה כי פעלה כדין לגביית החובות בהתאם לפסקי הדין החלוטים שהחזיקה בהם, לרבות הליכי גבייה מינהליים שננקטו ונמשכו ברציפות וכנדרש בין השנים 2000 ועד סוף 2007, וכי במסגרת זו נכללו ברישום השיעבודים גם החובות החלוטים בהתאם לפסקי הדין טרם שבוטלו. משכך, החובות לא התיישנו ולא מתקיים לגביהם שיהוי, כך לגבי הארנונה ולגבי המים והאגרות יחד. באופן נקודתי לטענת העותרים בדבר "אגרת חידוש חיבור 1.6.94" משיבה העירייה כי האגרה חויבה עבור פעולת ניתוק המים, בגין חובות מים שנוצרו בחשבון ולא שולמו עד ליום הניתוק, בסך של 526.70 ₪.
280. העירייה שבה וחוזרת בקצרה על טיעוניה בתגובה לטיעוני העותרים לעניין שיהוי והתיישנות ולעניין חיובי האגרות, ומסכמת כי גם לגבי חשבון זה, העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומי העיריה, לא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בהיות הנטל רובץ לפתחם וברבות השנים, לא הוכיחו קיומם של שיהוי והתיישנות כנדרש, לא הוכיחו פירעון החוב, לא מיצו הליכים על-פי חוק הערר ביחס להחלטות להחלטותיה שניתנו עוד לאחיות, ולא הוכיחו חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים נגדן לגביית החובות בחשבון.
מששתי התביעות שנכלל בהן החוב בחשבון זה נדונו ונמחקו יחד עם התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגבייה המנהליים ננקטו שלט כדין, הם בטלים, והעותרים אינם חייבים בחוב הרשום בחשבון זה, מאותם הנימוקים שפירטתי לעיל.
חשבון מספר 0003-0290-003-89
281. העותרים טוענים כי לפי פירוט רישומי העירייה מסווגת ל"מסחר" בעוד שבחשבון הקודם שהתייחס אליה היא סווגה ל"עסקי כללי". לטענת העותרים, חשבון זה מתייחס לתקופת חזקה מאוגוסט 1987 ועד 14.3.2011, וכי נכון לתאריך 11.12.2011 רשום בו חוב לארנונה בסך של 727,940.07 ₪, חוב מים בסך של 2,160.52 ₪ וחוב אגרות בסך של 177.02 ₪. גם לגבי חשבון זה טוענים העותרים ומפרטים בהרחבה, כי רישומי העירייה אינם נכונים ואינם משקפים חובות אמת, וכי העירייה אינה יכולה לנקוט בגינם בהליכי גבייה מנהליים. לטענתם, התביעה בת.א.33271/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), הוגשה גם בגין חשבון זה, אך בניגוד לטענת העירייה לא קיים פסק דין בתביעה זו אלא פסק הדין שניתן בה בוטל והוגש כתב הגנה של האחיות, ומכאן מוכח כי רישומי העירייה אינם תקינים ולא ניתן להסתמך עליהם.
282. העותרים חוזרים שוב על טיעוניהם לעניין התביעות המאוחדות, וכן לעניין התיישנות ושיהוי. עוד לטענתם, החובות בגין מים היו צריכים להשתלם על-ידי צדדים שלישיים ששכרו והחזיקו ביחידה זו, כמו לגבי החשבונות הקודמים, וגם החובות שניתן היה לכאורה לשייך לבעלים כמו לתקופה שמאז מאי 1997 ועד פברואר 2002, התיישנו זה מכבר ולא ניתן לגבות אותם, בין במסגרת מחיקת התביעות המאוחדות, ובין מחוץ לכל תביעה, וודאי שלא ניתן לנקוט בגינם הליכי גבייה מינהליים. לטענת העותרים חוב האגרה בחשבון הוא תוצאה של חיוב אחד של "אגרת בימ"ש מ-5/98" בסך של 40 ₪, ודינו להתבטל על ההצמדות והריביות שהוספו לו. לטענתם, לא מוכרת להם תביעה משפטית או החלטה שיפוטית ממועד זה, שמאשרת לעירייה לגלגל עליהם אגרות משפט, ויש בכך גם כדי ללמד על אי תקינות רישומי העירייה. בנוסף, לטענתם, האגרות מחויבות בחשבון זה בכפל, לאחר שחויבו גם בגין החשבון הנוסף של יחידה זו, שגם שם חוייבה אגרה באותו סכום ובאותו מועד. עוד בנוסף, לא הוצגה אסמכתא לתשלום אגרה כלשהי, ולטענתם העותרים ממילא כל חיוב כזה התיישן זה מכבר.
283. העותרים טוענים עוד כי גם בחשבון זה העמיסה העירייה על החיובים המקוריים הצמדות וריביות בשיעורים גבוהים במיוחד, ועקב כך החוב נסק והגיע לסכום בלתי נתפס ושערורייתי, בסך כולל של של למעלה מ-720,000 ₪ נכון לדצמבר שנת 2011. העותרים מדגימים את טענתם בחישובים לשנים מסוימות וטוענים כי בנסיבות המקרה, אין הצדקה לחיוב ברביות גבוהות כל כך שאינן פרופורציונליות לגודל היחידה הקטנה, וכוללות רכיב "עונשי" אשר יש לבטלו.
284. העירייה חוזרת וטוענת כי העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה, והעמיסו בכוונה מידע לא נכון בניסיון לבלבל בעובדות. לטענתה, חשבון זה מתייחס לתקופה שבין אוגוסט 1997 ועד 14.03.2011, אך העתירה עוסקת רק בחובות שהצטברו עד סוף שנת 2007, ולכן בטבלה אין התייחסות לסוף התקופה, שטרם הסתיימה. העירייה טוענת כי אכן מדובר באותה יחידה שאליה התייחס החשבון בסעיף הקודם, אך אין מדובר באותו חשבון שכן הוא שונה בשל החלפת המחזיקים ותקופות ההחזקה. העירייה טוענת כי מרישומיה עולה שביחידה זו החזיקו חברת דיסקברי טקסטיל בע"מ לתקופה 8/94 ועד 8/97 בחשבון מספר 0003-0290-003-76 וכי אין חוב לתקופה זו. לטענתה, החל מתאריך 8/97 הוחזר הנכס לבעלים ונרשם על שם המנוח אהרון מיכלשוילי לפי מספר חשבון זה (89). באותו הקשר טוענת העירייה כי שתי תקופות מים 5/97 ו 6/97 חויבו בחשבון ע"ש דיסקברי לתקופה שלא החזיקו ולכן הועבר לחשבון הנכס. לתקופה 5/97 חויב 13.90 ₪ מתייחס לתאריכי קריאה 22/7/97-22/9/97 והעותרים טועים לטענתה בקריאת הנתונים. בתקופה 6/97 חויב 14 ₪, סכום המתייחס לתאריכי קריאה 22/9/97-2/12/97. העירייה חוזרת גם על טיעוניה לגבי דרך קריאת המונה וחישוב חובות למים ומוסיפה כי במקרה זה חיוב עבור מים בתקופה 1/98 עד 6/98 מכוונת ל-12 חודשים וכל חודש הוא תקופה אחת. לאור האמור חיובי המים חויבו במלואן לכל התקופה בה החזיקו בנכס.
285. העירייה טוענת כי גם לגבי חשבון זה שלחה הודעות ודרישות כדין ומסרה את מלוא המידע והמסמכים שהתבקשה, וכי לא עלה בידי העותרים לסתור את רישומיה גם בהקשר זה. העירייה שבה וחוזרת על טיעוניה לעניין אי מיצוי הליכים על ידי האחיות, לעניין העדר שיהוי והתיישנות של החובות גם בחשבון זה, לעניין החיובים בהפרשי הצמדה וריבית ולעניין האגרות, כפי שטענה לגבי החשבונות הקודמים. בתוך כך טוענת העירייה כי אגרת בית משפט שחויבה בחשבון מ 5/98 בסך של 40 ₪ חויבה בגין דרישה לפני תביעה משפטית, שנשלחה ביום 7/5/98 [צילום 220 בעמ' 798 לסיכומי העירייה]. עוד לטענתה, התביעה בת"א 33271/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), הוגשה עבור שתי יחידות בבניין, ולפיכך בתאריך 7/5/98 נשלחו, טרם הגשתה, שתי דרישות לפני תביעה משפטית ובהתאם חויבו שתי אגרות בסך של 40 ₪, אחת לכל חשבון. לטענתה, יש להוסיף את פעולותיה הקשורות בנקיטת הליכי גבייה מנהליים החל משנת 2000 אשר גם ההוצאות בגינם מחויבות בחשבון, ומשום שהחובות בחשבון לא נפרעו והעותרים לא הוכיחו אחרת, לטענת העירייה הם לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה.
כיון שגם חשבון זה נכלל במסגרת בתביעות המאוחדות, אני קובעת כי העותרים אינם חייבים בחוב הרשום בחשבון החל מאוגוסט 1997 עד סוף שנת 1998, שנכלל בתביעה בת.א.33271/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), מאותם הנימוקים שפירטתי לגבי כל התביעות המאוחדות לעיל. לגבי חובות שנוצרו לאחר שנת 1998, העירייה רשאית הייתה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים.
חשבון המוגדר כ"לא קיים"
286. העותרים טוענים כי קיים חשבון נוסף בבניין זה, אשר אין לו מספר ברישומי העירייה, והוא מכונה בפירוט רישומי העירייה כחשבון "לא קיים". לטענתם, חשבון "לא קיים" זה מתייחס, לטענת העירייה, ליחידה בשטח של 36 מ"ר המסווגת ל"מלאכה ותעשייה", ולתקופה שראשיתה ביום 1.2.09 וסופה ביום 14.3.11. עפ"י פירוט רישומי העירייה, במהלך התקופה האמורה נוצר "חוב" ארנונה (בלבד) בסכום של 12,673.21 ₪ (נכון ליום 18.12.2011).
287. העירייה טוענת כי גם חשבון זה אינו מבין החשבונות נשוא העתירה ומוסיפה, מצופה היה מן העותרים כי לנוכח העומס בסיכומים אלו כשלעצמו, לא יחרגו מגבולות העתירה וירחיבו שלא לצורך. בנוסף, חוזרת העירייה על טיעוניה בעניין אי הבנת העותרים את המסמכים, כפי שטענה גם לגבי חשבונות קודמים שלגביהם טענו העותרים כי הם רשומים במעמד "לא קיים". לטענתה, חשבון זה רשום במספר חוזה 10436196, שקיים רק משנת 2010, ואילו המילה "לא קיים" מתייחסת למספר חשבון ישן, לאור מעבר העירייה החל משנת 2009 למערכת מחשובית כפי שפורט לעיל בעניין חשבון אחר שהוכתר בכותרת "לא קיים".
288. משחשבון זה אינו נכלל בעתירה שלפניי, אין צורך להכריע לגביו, ואציין שוב כי בחירתם של העותרים להכביד ולהעמיס על טיעוניהם וסיכומיהם, תובא גם בהקשר זה בחשבון לעניין הוצאות המשפט.
חשבון מספר 0003-0290-009-52
289. העותרים טוענים כי קיים חשבון נוסף בפירוט רישומי העירייה, אשר מסווגת על ידה כ"מחסנים כללי", ואשר רשום לגביה חוב נכון לתאריך 13.12.2011 בהתייחס לתקופה מ-06/08, בגין ארנונה בסכום קרוב ל-150,000 ₪, וחוב מים בסך של 218.45 ₪.
290. העירייה טוענת כי חשבון זה נפתח במועד 6/08 ועל כן אינו כלול בעתירה, אך נכלל בריכוז הרישומים בהתאם להחלטת בית המשפט שביקש בשנת 2011 פירוט של כל חשבונות החוב בכלל הנכסים, ונכון לאותה עת חשבון זה היה פעיל.
291. משחשבון זה לא נכלל בעתירה שלפניי, אין צורך להכריע לגביו. אציין שוב כי בחירת הצדדים להכביד ולהעמיס על טיעוניהם וסיכומיהם, תובא בחשבון לעניין הוצאות המשפט.
חשבון מספר 0003-0290-014-14
292. העותרים טוענים כי לפי פירוט רישומי העירייה מסווגת יחידה זו בסיווג "אחסנה", וכי נכון ליום 18.12.2011 רשום בחשבון זה חוב ארנונה בסך של 11,231.67 ₪, לסוף שנת 2010. העותרים טוענים כי לצד החיובים משנת 2009 ומשנת 2010 נרשמו בחשבון זיכויים, אך הזיכוי המלא מוכיח לטענתם כי העירייה מודה שלא קיימת יחידה כזו וחוב בגינה, אלא היה מדובר בפיקציה. לטענתם, גם רישום זה מטיל צל כבד ביחס לרישומי העירייה והחובות הנטענים הכלולים בהם, וכי אין לאפשר לה לעשות שימוש בכלי הדורסני של הליכי גבייה מינהליים.
293. העירייה טוענת כי גם חשבון זה אינו כלול בעתירה, ומוסיפה כי ההסבר לזיכוי בחשבון הוא לא "הודאה" או "טעות" כטענתם, אלא תוצאה מכך שהעותרים הגישו השגה או ערר ופעלו בעניין זה כנדרש לפני וועדת הערר. לפיכך, ביחס לשנים 2009-2010, שממילא אינן כלולות בעתירה זו הכוללת חובות רק עד גמר 2007, ניתן זיכוי.
משחשבון זה אינו נכלל בעתירה שלפניי, אין צורך להכריע לגביו.
חשבון מספר 0003-0290-010-29
294. העותרים טוענים כי לפי פירוט רישומי העירייה מסווגת יחידה זו בסיווג "מחסנים כללי", אשר בגינה רשום, נכון לתאריך 30.11.2011, חוב ארנונה בסכום של 756,986.17 ₪, חוב מים בסך של 1,977.15 ₪ וחוב אגרות בסך של 15,671.72 ₪. לטענתם, מהעמוד הראשון של פירוט רישומי העירייה נראה החוב בחשבון מתייחס לתקופה המתחילה בינואר שנת 1994. העותרים טוענים כי אין לחייבם גם בחובות הרשומים בחשבון זה, ואין לאפשר לעירייה לנקוט בהליכי גבייה מנהליים ביחס אליהם, לאור נסיונות העיריה לבצע "כפל גבייה", היעדר מתאם בין החיובים שנטענו במסגרת אותן תביעות לבין רישומי העירייה והמצגים הלא נכונים הכלולים בתצהיר נפשי (גם) בהקשרן; טענות ההגנה שהועלו בתביעות; ובחירת העירייה לתת להן "לגווע" חלף בירור הטענות לגופן.
295. לטענת העותרים, העירייה הגישה בגין החובות בחשבון זה שלוש תביעות בניסיון לבצע "כפל גבייה" (להלן בהתאמה לצורך סעיף זה בלבד: התביעה הראשונה, התביעה השניה והתביעה השלישית). לטענתם, התביעה הראשונה, שהוגשה במסגרת ת.א.10857/95 (בין התביעות הישנות), אינה מוכרת להם, אך לפי האמור בתצהיר נפשי היא התייחסה לחיובי ארנונה ומים "לגמר 12/94" שהסתכמו בסך של 7,698.70 ₪. לטענת העותרים ניתן פסק דין בתביעה זו בהעדר הגנה והסכום שנפסק שולם במלואו, אף שהשתהות העירייה בפתיחת תיק ההוצאה לפועל בגינו הביאה להגדלת החוב. עם זאת, לטענתם, העירייה לא סגרה את התיק והמשיכה לצבור בו חיובי הצמדה ורבית על חוב שאינו אמיתי, תוך שהיא ממשיכה לפעול לגבייתו אף שכבר שולם. התביעה השנייה הוגשה לטענת העותרים בסדר דין מקוצר במסגרת ת.א.102780/97 (במסגרת התביעות המאוחדות), בגין חוב ארנונה נטען לתקופה מ-1.1.95 ועד 31.12.97, ולחוב מים נטען לתקופה שבין 1.11.94 ועד 30.6.97. התביעה השלישית הוגשה לטענת העותרים גם היא בסדר דין מקוצר לכתחילה, במסגרת ת.א.33264/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), והתייחסה לחוב ארנונה נטען לתקופה "1-12/98", ולחוב מים נטען לתקופה "7-8/97". לטענת העותרים, בתביעה השניה והשלישית ניתנו פסקי דין שבוטלו לאחר מכן והאחיות קיבלו רשות להתגונן והוגש כתב הגנה בטענות שונות, ובהמשך הן אוחדו במסגרת התביעות המאוחדות ונמחקו יחד עמן. העותרים חוזרים על כל טיעוניהם לגבי חשבונות קודמים בדבר השלכות מחיקת התביעות המאוחדות על תום לבה של העירייה בבחירתה לנקוט הליכי גבייה מנהליים במקומן.
296. העותרים מוסיפים וטוענים כי אין מתאם בין החיובים והתקופות אשר החובות הנטענים מיוחסים להן, לבין הטענות והתקופות שנטענו בכתבי התביעה שהגישה העירייה בהליכים המשפטיים בתביעות אלה, כמו גם לתשלומים שונים שבוצעו ויוחסו לחשבון [לפירוט ראו פס' 237-239 בעמ' 432-445 לסיכומי העותרים]. העותרים טוענים בהרחבה יתרה, להדגמת אי התאמות מסוג זה, ומוסיפים כי יש להסיק מהם כי רישומי העירייה אינם תקינים ולא ניתן להסתמך עליהם.
297. עוד טוענים העותרים כי החובות הנטענים התיישנו באותו אופן שטענו לגבי חובות בחשבונות אחרים. לטענתם, החובות המיוחסים לתקופה שעד 12/94 נפרעו לאחר שניתן בעניינם פסק דין שבוצע במסגרת תיק הוצאה לפועל שנפתח לצורך כך, ולטענתם אף אלמלא נפרע, התיישן לאור מועד פסק הדין שניתן ב-4/95. לטענתם, החובות המיוחסים לתקופה שבין 01/95 עד 12/97 התיישנו בין השנים 2009-2011 בהתאמה לכל שנת מס, אף אם מרוץ ההתיישנות נעצר בשל ההליכים המשפטיים שהתנהלו לגביו בין השנים 1997 ועד 2004. לטענתם, חוב הארנונה הנטען המיוחס לשנת המס 1998 התיישן לכל המאוחר בשנת 2010, אף אם מרוץ ההתיישנות נעצר בשל ההליכים המשפטיים שהתנהלו לגביו בין השנים 1999 ועד 2004. לטענתם, החובות הנטענים המיוחסים לתקופה משנת המס 1999 ועד לסוף שנת המס 2007 התיישנו בין השנים 2006-2014 בהתאמה לכל שנת מס, ומאחר שלא הוגשה בגינם תביעה ולא התנהלו ביחס אליהם הליכים משפטיים. לטענתם, חלקו של חוב המים הנטען המיוחס לתקופה שבין 1.11.94 ועד סוף שנת 1994 נכלל בפסק הדין שניתן בתביעה הראשונה ונפרע עמו, ומכל מקום הוא התיישן לאור מועד פסק הדין; וחלקו שבגין התקופה שבין 01/95 ועד 30.6.97 התיישן בין השנים 2009-2011, אף אם מרוץ ההתיישנות נעצר בשל ההליכים המשפטיים שהתנהלו לגביו בין השנים 1997 ועד 2004. בנוסף, לטענתם, חוב המים הנטען המיוחס לחודשים 07-08/97 התיישן לכל המאוחר בשנת 2009, אף אם מרוץ ההתיישנות נעצר בשל ההליכים המשפטיים שהתנהלו לגביו בין השנים 1999 ועד 2004.
298. העותרים טוענים כי גם בחשבון זה העמיסה העירייה על החיובים המקוריים הצמדות וריביות בשיעורים גבוהים במיוחד, ועקב כך החוב נסק והגיע לסכום בלתי נתפס ושערורייתי, בסך כולל של של למעלה מ-750,000 ₪ נכון לדצמבר שנת 2011. העותרים מדגימים את טענתם בחישובים לשנים מסוימות וטוענים כי בנסיבות המקרה, אין הצדקה לחיוב ברביות גבוהות כל כך שאינן פרופורציונליות לגודל היחידה הקטנה, וכוללות רכיב "עונשי" אשר יש לבטלו.
299. עוד טוענים העותרים, כי גם בחשבון זה נכללים חיובים בגין אגרות, וכן ריביות והצמדות, שהועמסו שלא כדין ודינם להתבטל. העותרים כוללים בטענה זו חיובים עבור 14 אגרות בית משפט ואגרת אכיפה אחת, וטוענים כי מדובר בחיובים תמוהים, שקיים ספק ממשי לגבי עצם קיומם ושיעורם, וכי אין לאפשר לעירייה לנקוט ביחס אליהם בהליכי גבייה מנהליים. העותרים טוענים כי ביחס לחשבון זה הגישה העירייה שלוש תביעות בלבד כאמור לעיל, וכי לטענתם האגרה בגין התביעה הראשונה נכללה בפסק הדין שכאמור שולם. עוד לטענתם, העירייה לא הציגה אסמכתאות לתשלום אגרות, וממילא לא הייתה רשאית לגלגל אותן עליהם אף אם שולמו, ללא החלטה שיפוטית המתירה לה לעשות זאת, אשר לא הציגה. בנוסף, לטענתם, גם חובות האגרות התיישנו בהתאם למועדם המקורי, ולא ניתנים לגבייה עוד.
300. העירייה חוזרת וטוענת כי העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה, והעמיסו בכוונה מידע לא נכון בניסיון לבלבל בעובדות. לטענתה, חשבון זה מתייחס לתקופה שבין ינואר 1994 ועד מאי 2013, אך העתירה עוסקת רק בחובות שהצטברו עד סוף שנת 2007, ולכן בטבלה אין התייחסות לסוף התקופה, שטרם הסתיימה.
301. העירייה מוסיפה וטוענת כי העותרים לא הוכיחו כי פסק הדין בתביעה הראשונה שולם או בוטל, וכי בניגוד לטענתם, תיק ההוצאה לפועל לא נסגר בשל פירעון החוב אלא בשל חוסר מעש מכוח תקנה 126 (ד), שאין בו כדי להוכיח פירעון החוב או בעייתיות ברישומי העירייה, וכן לא פוגעת בזכותו של הזוכה לעתור לפתיחת התיק מחדש לפי ס"ק 126 (ד) (3). על כן, לטענתה, גניזת התיק וסילוק הנתונים ממערכת המיכון אינה מהווה סוף פסוק לפעילות מנהלית כנגד החייב בתיק הוצל"פ ואינה מונעת את חידוש ההליכים. זאת, בכפוף לתקופת ההתיישנות בת 25 שנים הקבועה בסע' 21 לחוק ההתיישנות. לטענתה, החוב לא שולם ולא היה לגביו כפל גבייה כטענת העותרים.
302. העירייה טוענת עוד כי הנתונים ברישומיה תקינים והעותרים לא סדקו את חזקת התקינות העומדת לה. בנוגע לתביעה הראשונה טוענת העירייה כי היא הוגשה בסכום של 7,698.70 ₪ עבור ארנונה ומים לגמר 12/94 בערך 18/12/94, וכי פירוטי החשבונות שלהם צורפה הריבית שחויבה עבור חיוב 1-12/94 עבור ארנונה ואגרת מים היא בערך 1/95. בנוגע לתביעה השניה טוענת העירייה כי היא מתייחסת לחוב ארנונה מתאריך 1/95 עד 12/97 ע"ס 32,045.70 ₪ והיא חוזרת על טענתה לעניין דרך מדידת צריכת המים וחישוב החיוב בגינם, ומוסיפה כי במקרה זה הייתה מופיעה הפחתה של החוב שהוגש בגין התביעה הראשונה ארנונה 7,602.70 ₪ ומים 96 ₪, אין כפילות בחיובים והנתונים משקפים זאת. בנוגע לתביעה השלישית טוענת העירייה כי העותרים מבלבלים בין נתוני התביעות וטענתם לחוסר התאמה בסכומים אינה נכונה. לטענת העירייה, תביעה זו הוגשה בגין חוב ארנונה לחודשים 1-12/98 בלבד בסכום של 11,731.90 ₪ ערך 1/99, ואילו הרישום המפורט של החוב לארנונה ביחס ליחידה זו, מתייחס לכל החיובים מתחילת החיוב מאז 1/94 ועד לתאריך הכנת הפרוט, כך שאין קשר בריבית שחויבה בשנת 1998 לחוב עבור שנת 1998 שבגינו הוגשה תביעה. העירייה טוענת כי העותרים מתעלמים מכך שהחוב מתייחס לתקופה החל מ 1/94 ושבגינם הוגשו שלש תביעות נפרדות. עוד טוענת העירייה כי קיים תשלום אחד בלבד, בסך 14,811 ₪ מיום 8/00 שבוצע ע"י העברה ממחלקה אחרת, שלא כיסה את מלוא סכום התביעות כולל ריבית והצמדה, וכי בטעות נרשם בתצהיר נפשי ששולמו 3 תשלומים בגין החשבון במועדים 8/94 10/94 8/00. לטענת העירייה אין בכך כדי להוכיח אי תקינות ברישומיה, שלא נסתרו כשלעצמם.
303. העירייה חוזרת על טיעוניה לגבי הבניינים הקודמים, בדבר נסיבות מחיקת התביעות המאוחדות בכל הנוגע לתביעות הקשורות לבניין זה אשר נכללו ביניהן. העירייה חוזרת גם על טיעוניה שהחוב שלא שולם צבר ריבית והצמדה כחוק וכן נוספו לו חובות בגין אגרות אכיפה ומשפט וריבית והצמדה עליהן, זאת באותו אופן באשר לחובות בגין ארנונה, למים, ולאגרות. העירייה מדגימה מחישובי ריבית והצמדה של חיובים שונים בחשבון זה וטוענת כי החישובים תקינים וכי העותרים לא הצביעו על אי תקינות כלשהי גם בעניין זה ולא סתרו את רישומיה ולא הוכיחו את פירעון או תשלום החוב בחשבון זה. עוד חוזרת העירייה על טיעוניה לעניין העדר שיהוי והתיישנות של החובות גם בחשבון זה, לעניין אי מיצוי הליכים על ידי האחיות. בנוסף, העיריה מפרטת במסגרת זו את טיעוניה לעניין שיהוי והתיישנות של האחיות בהגשת העתירה של 21 שנים לפחות, ושל שיהוי והתיישנות של העותרים בהגשת העתירה משך 9 שנים לפחות.
304. במקרה זה בתביעה הראשונה ניתן פסק דין, שהעותרים לא הוכיחו כי שילמו. התביעות השנייה והשלישית כלולות במסגרת התביעות המאוחדות שנמחקו, וכפי שקבעתי, העירייה נהגה בחוסר תום לב ככל שנקטה לגביהם הליכי גבייה מינהליים, והם בטלים. לאור האמור אני קובעת כי החוב של העותרים בחשבון זה יהיה כסכום החוב לפי פסק הדין החלוט בת"א 10857/95 (בין התביעות הישנות), בתוספת הצמדה ורבית כפי שצורפו, והאגרות המשפטיות השונות. יתר החובות שנכללו בתביעות המאוחדות בטלים, ולפיכך העותרים אינם חייבים בחוב הרשום בחשבון החל מינואר 1995 עד סוף שנת 1998, שנכללו בתביעה בת.א.102780/97 ובת.א.33264/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), מאותם הנימוקים שפירטתי לגבי כל התביעות המאוחדות לעיל. לגבי חובות שנוצרו לאחר שנת 1998, העירייה רשאית הייתה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים.
הבניין ברחוב נחלת בנימין 43
305. העותרים טוענים כי הליכי גבייה מנהליים המתייחסים לחובות נטענים בגין הנכסים בבניין זה נפתחו ביום 14.11.2005 במסגרת תיק הוצל"פ 01-93420-05-0. סיכומיהם לגבי בניין זה כללו טיעונים לגבי חשבונות ברישומי העירייה המקושרים ליחידות בבניין, ולא הועלו טיעונים לגבי ההיסטוריה שלו או מצבו כמבנה, או טיעונים כלליים אחרים בנוגע אליו. כמו כן, סיכומי התשובה של העותרים לא התייחסו לטיעוני העירייה בסיכומיה לגבי בניין זה, בנסיבות שתוארו לעיל.
306. העירייה, טרם התייחסות לטיעוני העותרים בנוגע לחשבונות הנפרדים ליחידות בנין זה, חוזרת על טיעוניה לגבי קיומם של פסקי דין חלוטים לטובתה, ולגבי פירוט החשבונות שהגישה ביחס לכל החשבונות נשוא העתירה שנבדקו ואושרו בידי רו"ח לפי העניין, וטוענת כי העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה.העירייה חוזרת על כל טיעוניה לגבי הבניינים הקודמים, בדבר נסיבות מחיקת התביעות המאוחדות בקשר לבניין זה: ת"א 33263/99, ות"א 33283/99 (שתיהן במסגרת התביעות המאוחדות). העירייה חוזרת גם על טענתה כי הסכם הפשרה בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין ביום 12.1.04 חל בנוסף לתביעות המאוחדות גם על הליכים נוספים שניהלה העירייה באותה העת נגד העותרים כיורשי המנוח ונגד האחיות, לרבות בגין הנכס ברחוב נחלת בנימין 43 בהתאם להליכים שפורטו בנספח א' להסכם הפשרה [פירוט מלא בעמ' 34-9 לסיכומי העירייה]. העירייה חוזרת בהרחבה על טיעוניה לעניין התביעות המאוחדות. העירייה מוסיפה וטוענת, כי בחודש מרץ 2006 הסכימו האחיות בעצמן גם למחיקת התביעה האזרחית הנוספת (ת.א.1533/99 שנוהלה במקביל לתביעות המאוחדות כמפורט בפתח הדברים לעיל), וזאת לצד הידיעה כי העירייה כבר נקטה נגדן הליכי גבייה מנהליים באותה תקופה לאחר שגם התביעות המאוחדות נמחקו. לטענתה, גם בהליך זה לא טענו האחיות כנגד מחיקת התביעות המאוחדות שנתיים קודם לכן. לפיכך לטענתה דין טענת העותרים באשר לניהול ההליכים המנהליים בחוסר תום לב ושלא כדין, להידחות.
307. העירייה שבה וטוענת כי לאחר מחיקת התביעות המאוחדות, המשיכה ונקטה בהליכי גבייה מנהליים נגד האחיות. לטענתה, הליכי הגבייה המנהליים שנקטה פורטו במסגרת "כלל החומר" שהגישה, לרבות דרישות חוב מכח פקודת העיריות ומכח פקודת המיסים (גבייה), שנשלחו לכתובת ברחוב מונטיפיורי 32 תל אביב היא כתובת מגוריהן הרשומה במשרד הפנים של האחיות, שנרשמה על-ידן בכתבי בי דין שהוגשו מטעמן; צווי עיקול מנהליים שהוטלו על האחיות; שעבודים שהוטלו מכוח ס' 11 א(1)(2) לפקודת המיסים (גבייה); ועיקולים ברישום.
308. העירייה מוסיפה וטוענת כי ביום 14/11/05 נפתח תיק משכון מנהלי מספר 01-93420-05-0 כנגד האחיות למימוש הערות השעבוד אשר נרשמו על זכויותיהן בנכס זה לצורך גביית ופירעון החובות. עם זאת, העירייה מוסיפה וחוזרת גם על טענתה כי היא נקטה עוד משנות ה-80 בהליכי גבייה מינהליים גם לגבי חוב זה, בין מכוח פקודת העיריות [נוסח חדש], ובין מכוח פקודת המיסים (גביה), וכן נקטה גם בהליכים אזרחיים בהם רשאית הייתה העירייה לנקוט לטענתה. עוד לטענת העירייה, האחיות התעלמו והתחמקו מכל מה שעשוי היה לחייב אותן בחובות וסירבו לקבל כל מסמך הקשור בכך, לאורך כל השנים, אך אין בכך כדי להוכיח את טענת העותרים כי לא ידעו על ההליכים או על החובות. לטענתה, ניתן ללמוד על ידיעה זו, למשל, מהבקשה לביטול עיקולים מנהליים שהוטלו על חשבונה של האחות רחל בגובה של 11,149,854 ₪ בגין החובות, שהגישה עוד ביום 05.08.1998, וממכתב ב"כ העותרים מיום 28.10.1998 שביקש להחזיר את כתובת האחיות לרחוב מונטיפיורי 32 לאחר שהועברה לכתובת עו"ד בכר מנהל עיזבון המנוח, לבקשתו. בנוסף, חוזרת העירייה על טיעוניה כי האחיות לא הגישו השגות, עררים, או עתירה מנהלית וההליכים המינהליים נמשכו, לרבות רישום הערות שעבוד מכוח ס' 11 א(1)(2) לפקודת המיסים (גבייה) על זכויותיהן של האחיות בנכסים , לגבי כל החובות שלא שולמו שבגינם ניתנו פסקי דין חלוטים ונפתחו תיקי הוצאה לפועל כדין. זאת, למעט המרצת פתיחה אחת 466/06 שהגישו לסגירת תיק ההוצל"פ המנהלי מספר 01-93420-05-0 שנפתח למימוש הנכס ברחוב נחלת בנימין 43, שנמחקה ביום 12.09.06 תוך חיוב האחיות בהוצאות. העירייה מפרטת שוב את השיעבודים שהוטלו במסגרת כלל הנכסים ותיקי ההוצאה לפועל, ובתוכם את השיעבודים שהוטלו לגבי בניין זה על הבעלות של האחות רחל ושל האחות מלכה, בגוש 7460 חלקה 16, מיום 03.05.01 בסך של 471,206 ₪ לכל אחת. העירייה הדגישה בטיעוניה כי החובות לא נפרעו וכי הנטל מוטל על העותרים להוכיח אחרת.
להלן יפורטו טיעוני הצדדים בנוגע לחובות בחשבונות הקשורים לבניין זה, כאשר החשבונות הקשורים לאותן יחידות בקומת הקרקע ששטחן או זיהוין שנוי במחלוקת יובאו ברצף.
חשבון מספר 0003-0430-006-24
309. העותרים טוענים כי לפי פירוט רישומי העירייה מסווגת יחידה זו בסיווג "משרדים", אשר בגינה רשום, נכון לתאריך 18.12.2011, חוב ארנונה בסכום של 334,090.29 ₪, וחוב אגרות בסך של 6,500.34 ₪ ולא קיים חוב למים. העותרים טוענים כי גם החובות הרשומים בחשבון זה אינם חובות אמת, ואין לאפשר לעירייה לנקוט בהליכי גבייה מנהליים גם ביחס אליהם, וזאת בשל ההליכים המשפטיים שיזמה העירייה ביחס לחשבון זה, המצגים הלא נכונים הכלולים בתצהירי העירייה בהקשרם; טענות ההגנה שהועלו; והיעדר המתאם והסתירות הקיימות בין רישומי העירייה השונים באופן המלמד לטענתם על חוסר תקינות הרישומים והיעדר יכולת להסתמך עליהם.
310. לטענת העותרים, העירייה הגישה בגין החובות בחשבון זה שתי תביעות. התביעה הראשונה הוגשה בת.א.69610/94 (בין התביעות הישנות), בגין חוב ארנונה נטען לתקופה שעד 12/94, וניתן בה פסק דין בסמוך לאותו מועד בסך של 11,864.70 ₪ אשר העותרים משערים כי ניתן בהיעדר הגנה. לטענתם, העירייה פתחה תיק הוצאה לפועל מספר 01-30016-95-9 שנותר עדיין פתוח כשהחוב הלך ותפח במהלך השנים והגיע ליותר מ-71,000 ₪. העותרים טוענים כי העירייה ניסתה למעשה לבצע כפל גבייה של פסק הדין באמצעות הליכי הוצאה לפועל במקביל להליכי הגבייה המינהליים. העותרים טוענים כי הימנעות העירייה מנקיטת פעולות ממשיות לגביית החוב הפסוק נועדה ל"התפחת" החוב בספרים בחוסר תום לב "באמצעות ההצמדה והריביות המצטברות השערורייתיות שהיא מדביקה" לחובות בספריה [פס' 2 בעמ' 459 לסיכומי העותרים]. התביעה השניה הוגשה לטענת העותרים לכתחילה בסדר דין מקוצר, במסגרת ת.א.33263/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), והתייחסה לחוב ארנונה נטען לתקופה מ-1/95 ועד 12/98, וכי בגין חוב ארנונה שלאותה תקופה הסתכם בסך של 83,136.30 ₪. לטענתם, בתביעה זו לא קיים פסק דין לאחר שניתן פסק דין בהעדר הגנה, אך בוטל לאחר מכן, והאחיות קיבלו רשות להתגונן והוגש כתב הגנה בטענות שונות, ובהמשך היא אוחדה במסגרת התביעות המאוחדות ונמחקה יחד עמן. לטענתם, במסגרת כתבי ההגנה שהגישו האחיות נטענו טענות הגנה שהיה בהן כדי לדחות את התביעה, לרבות אי פירוט מרכיבי החוב באופן שאינו מאפשר לדעת כיצד החובות הנטענים חושבו; טענות כי לא התקבלו דרישות חוב כמתחייב באופן שמנע אפשרות לברר ולהסדיר את החובות הנטענים גם מול צדדים שלישיים, והעירייה גם לא צירפה דרישות חוב לכתבי התביעה שהוגשו ואף בהמשך ההליכים; וכן טענות לעניין התיישנות ושיהוי. העותרים חוזרים על כל הטיעונים שהעלו לגבי חשבונות קודמים בדבר השלכות מחיקת התביעות המאוחדות על תום לבה של העירייה בבחירתה לנקוט הליכי גבייה מנהליים במקומן.
311. העותרים מוסיפים וטוענים כי אין מתאם בין החיובים והתקופות אשר החובות הנטענים מיוחסים להן, לבין הטענות והתקופות שנטענו בכתבי התביעה שהגישה העירייה בהליכים המשפטיים בתביעות אלה, ולתשלומים שונים שבוצעו ויוחסו לחשבון [הפירוט בעמ' 463-461 לסיכומי העותרים] העותרים טוענים בהרחבה יתרה, ומדגימים אי התאמות מסוג זה, ומוסיפים כי יש להסיק מהם כי רישומי העירייה אינם תקינים ולא ניתן להסתמך עליהם, וכי יש להפרשים משמעות רבה לאור הרביות וההצמדות שהתווספו לסכומי החובות במשך השנים הרבות, שיצרו לטענתם עיוות נוסף וחמור על עצם אי-הדיוק רישומי העירייה. העותרים שבים וחוזרים על פירוט טיעוניהם שוב ושוב גם לעניין זה.
312. העותרים טוענים כי גם בחשבון זה החוב התיישן ואינו בר גבייה בהליכים מינהליים, באותו אופן שטענו לגבי חובות בחשבונות אחרים. לטענתם, החוב המיוחס לתקופה שעד 12/94 התיישן לאור מועד פסק הדין בת.א.69610/94 (בין התביעות הישנות), שניתן בשנת 1994. לטענתם, החובות המיוחסים לתקופה שבין 01/95 עד 12/98 התיישנו בין השנים 2007-2010 בהתאמה לכל שנת מס, אף אם מרוץ ההתיישנות נעצר בשל התביעה שהוגשה כאמור לעיל.
313. העותרים טוענים עוד כי העירייה לא הייתה רשאית לייחס להם חובות בגין אגרות ואינה יכולה לנקוט הליכי גבייה מינהליים בקשר אליהם. העותרים חוזרים על כל הטיעונים שהעלו בעניין אגרות לחשבונות הקודמים, כי, העירייה לא הציגה אסמכתאות לתשלום אגרות, וממילא לא הייתה רשאית לגלגל אותן עליהם אף אם שולמו, ללא החלטה שיפוטית המתירה לה לעשות זאת. העותרים מוסיפים וטוענים כי בשנת 2002 חיוב הפרשי ההצמדה "צמח" לסכום של 391.20 ₪, ואילו שנה לאחר מכן בשנת 2003, הסכום "צנח" בקרוב ל-200 ₪ ועמד על סך של 197.90 ₪, ובחלוף שנה נוספת בשנת 2004 שב ו"צמח" אך עדיין היה נמוך מהחיוב לשנת 2002, ועמד על סך של 304.10 ₪. לטענתם, ה"זיג זג" בחיובי הריבית וההצמדה לאורך השנים מעורר תהיות ותמיהות, כלשונם, בנוגע לדרך החישוב של רכיב זה ע"י העירייה", אשר לטענתם נותרו ללא מענה. עוד, לטענת העותרים, העירייה גבתה ממאן דהוא כספים, ובכלל זה גבתה ביום 8/06 סך של 280 ₪, ביום 10/07 סך של 277 ₪ וביום 3/08 סך של 84 ₪ [צילום 312, בעמ' 463 לסיכומי העירייה] וייחסה אותם לחשבון זה לכיסוי חלקי של חוב האגרות בלבד, ולטענתם עשתה זאת בניגוד לדין ולחובותיה כרשות ציבורית. העותרים טוענים כי גם בחשבון זה העמיסה העירייה על החיובים המקוריים הצמדות וריביות בשיעורים גבוהים,, ועקב כך החוב נסק והגיע לסכום כולל של כ-334,000 ₪ נכון לדצמבר שנת 2011, שמרביתו מורכבת מהפרשי הצמדה וריבית [פס' 250 בעמ' 468 לסיכומי העותרים].
314. העירייה טוענת גם לגבי חשבון זה שהעותרים לא הצביעו על אי דיוקים ברישומיה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית, או את קיומם של פסקי דין חלוטים לטובתה. בנוסף, לטענתה, גם כאן טיעוני העותרים הן תוצאה של קריאה שגויה של מסמכי העירייה שהובילה אותם "לבנות תיאוריות" של טעויות שאין בהן דבר (פס' 1202 בעמ' 593 לסיכומי העירייה).
315. בתשובה לטיעוני העותרים ביחס לתביעה בת.א.69610/94 (בין התביעות הישנות), העירייה מאשרת את התקופות וסכום פסק הדין שניתן לטובתה, וטוענת כי זהו פסק דין חלוט, ויש לדחות את שאר טיעוני העותרים. לטענתה, לא בוצע כפל גבייה של פסק הדין, ולא נעשה ניסיון כלשהו לכך, והטיעונים שהעלו העותרים הם פרי פרשנותם בלבד. לגבי התביעה בת"א 33263/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), חוזרת העירייה על כל טיעוניה בנוגע לתביעות המאוחדות ונסיבות מחיקתן, לרבות הטענות כי האחיות קיבלו את כל המידע והמסמכים שביקשו ולא היו קשיים בהוכחת התביעות או הפרות של צווים שיפוטיים כלשהם. העירייה מוסיפה וטוענת כי אין כל סתירה ברישומי העירייה, ורק בטבלה שצורפה לפירוט רישומי העירייה, שאינה מהווה את רישומי העירייה עצמם ואינה בסיס לחישוב, נרשם בטעות כאילו החשבון נפתח ב11/92 במקום ב-11/93.
316. העירייה מוסיפה וטוענת כי הפרשי ההצמדה והריבית נצברו כדין בגין החוב שלא שולם, וכי "ניסיונם של העותרים לייחס "אי תקינות" באמצעות סיסמאות ושימוש במילים "דרמתיות" מסתיים למעשה בלא כלום" [פס' 1208 בעמ' 596 לסיכומי העירייה]. העירייה מוסיפה וטוענת, כי בחודש מאי 2006 שולם בקופת העירייה סך 23,997 ₪ על חשבון החוב בחשבון שכיסה חלק מתביעה משנת 69610/99 והיתרה שנותרה צברה הפרשים כדין [בהסתמך על צילום 318 בעמ' 469 לסיכומי העותרים].
317. העירייה טוענת עוד כי החוב לא התיישן ואין שיהוי בגבייתו. לטענתה, קיים פסק דין חלוט לטובתה כמתואר לעיל ביחס לחובות עד לגמר 12/1994 ואין כל התיישנות על פסק הדין, שנפתח תיק הוצל"פ לגבייתו ואף שולמו כספים לכיסוי חלקי שלו. עוד לטענתה, בהתייחס לחוב אשר נצבר ממועד 1/95 -31/12/98 הוגשה ת"א 33263/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), אשר בגינה ניתן פסק דין שבוטל בהסכמת העירייה, ובהקשר זה חוזרת העירייה על כל טיעוניה באשר להעדר התיישנות ושיהוי לאור מינוי מנהל העיזבון שהביא לעיכוב הליכים, ולאור הליכי הגבייה המינהליים שנקטה בהם עוד מאוגוסט 1998 ואילך והחל משנת 2000 המשיכה בהליכי גבייה מינהליים בהתאם לאכרזה והכל כמתואר בהרחבה לעיל.
318. העירייה חוזרת גם על טיעוניה בתשובה לטיעוני העותרים בדבר האגרות שהתווספו לקרן החוב, לפיהם העירייה הייתה רשאית לכלול בחוב את הוצאות האכיפה והאגרות הנדרשים לצורך גביית החובות; כי קידוד האגרות ברישום כולל גם אגרות בהוצאה לפועל וגם אגרות בגין נקיטת הליכי גבייה מנהליים, וכי האגרות לא חוייבו מיידית במועד רישומן אלא לאחר שהועברו על-ידי ב"כ העירייה לאישור הוצאות משפטיות, ולכן לא ניתן לבקש את התאמת הזמנים שהעותרים נשענים עליה בטענות לאי סדרים ברישומי העירייה. כך, לטענתה, גם באשר להצמדה ולריבית הנצברות לחובות שלא נפרעו ואשר מהווים חלק מן החוב ונועדו לשמור על ערכו. לטענתה, היא אינה מחויבת לשוב ולהידרש לרישומיה וגם לעניין זה עומדת לה חזקת התקינות המנהלית ועל העותרים מוטל הנטל לסתור אותה, ומשלא הרימו את הנטל והאגרות לא שולמו, הן חויבו כדין בספרי העירייה. העירייה מוסיפה וטוענת כי קיזוז התקבולים בחשבון מתוך חוב האגרות נעשה כדין שכן האגרות הן חלק מהחוב הכולל וכל תשלום שמתקבל מקוזז ממנו.
319. במקרה זה מקורו של חלק מהחוב בפסק דין חלוט בת"א 69610/94 וחלקן בתביעות המאוחדות. לאור קביעתי כי פתיחה בהליכי גבייה לחובות שנכללו בתביעות המאוחדות נעשתה שלא כדין אני קובעת כי החוב של העותרים בחשבון זה יהיה כסכום החוב לפי פסק הדין החלוט בת"א 69610/94 (בין התביעות הישנות) בתוספת הצמדה ורבית כפי שצורפו, והאגרות המשפטיות השונות. לגבי כל יתר החובות שנכללו בתביעות המאוחדות שנמחקו, העירייה נהגה בחוסר תום לב ככל שנקטה לגביהם הליכי גבייה מינהליים, והם בטלים, ולפיכך העותרים אינם חייבים בחוב הרשום בחשבון החל מינואר 1995 עד סוף שנת 1998, שנכללו בתביעה בת.א.33263/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), מאותם הנימוקים שפירטתי לגבי כל התביעות המאוחדות לעיל.
חשבון מספר 0003-0430-002-39
320. העותרים טוענים כי לפי פירוט רישומי העירייה מסווגת יחידה זו בסיווג "מסחר", אשר לתקופה שבין יוני 1990 ועד פברואר 1991, רשום בגינה, נכון לתאריך 14.11.2011, חוב ארנונה בסכום של 33,043.77 ₪, חוב מים בסך של 461.56 ₪ וחוב אגרות בסך של 2,197.31 ₪. לטענתם, מהעמוד הראשון של פירוט רישומי העירייה נראה כי החוב בחשבון מתייחס לתקופה החל ביוני 1990 ועד פברואר 1991. לטענתם, רישומי העירייה אינם משקפים חובות אמת, והיא לא הייתה רשאית לגבותם מהעותרים, ולא הייתה רשאית לנקוט בגינם בהליכי גבייה מנהליים עפ"י פקודת המיסים (גבייה).
321. לטענת העותרים, טיעוני העירייה אינם עולות בקנה אחד עם המצגים והטיעונים שהעלתה בהליך המשפטי שניהלה ביחס לחשבון. לטענתם, העירייה הגישה בגין חשבון זה במהלך שנת 1991, תביעה שסומנה כת.א.54775/91 (במסגרת התביעות המאוחדות), שהתייחסה לחיובי ארנונה ומים. עוד טוענים העותרים כי בניגוד לטענת העירייה לא הוגשה תביעה נוספת ביחס לחשבון זה לטענתם, התביעה בת.א.33284/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), שהעירייה מייחסת לחשבון זה, מתייחסת למעשה לחשבון אחר. העותרים טוענים כי העירייה טוענת שהתביעה בת.א.54775/91 (במסגרת התביעות המאוחדות), התייחסה לתקופה עד 12/91 בגין החוב הנטען לארנונה ולתקופה עד 09/91 בגין החוב הנטען למים [צילום 320 בעמ' 472 לסיכומי העותרים]. אולם, לדברי ב"כ העירייה בדיון מיום 26.1.03, התביעה בתיק זה (ת.א.54775/91), התייחסה לתקופה שבין 1.1.91 ועד 30.6.91 [צילום 322 בעמ' 474 לסיכומי העותרים]. עוד לטענתם, בדף הראשון של פירוט רישומי העירייה צוין כאילו החשבון מתייחס לתקופה מ-06/90 ועד 02/91 [צילום 319 בעמ' 471 לסיכומי העותרים], אך מפירוט החיובים שצורף לו עולה כי הוא מורכב מחיובי ארנונה לתקופה שבין 01/91 ועד 06/91 ומחיובי מים נטענים לתקופה שבין 02/91 עד 05/91 [צילום 323-324 בעמ' 475-476 לסיכומי העותרים]. העותרים טוענים כי יש באמור כדי להוכיח מצגים לא נכונים, סתירות והיעדר מתאם בין טיעוני העירייה ורישומיה במקומות שונים, ביחס לתקופת החוב, וכי אלה מלמדים על אי תקינות רישומי העירייה, באופן שמונע את האפשרות להסתמך עליהם בכלל, ולא ניתן להתבסס עליהם לצורך נקיטה בהליכי גבייה מנהליים בפרט.
322. העותרים טוענים כי התביעה בת.א.54775/91 (במסגרת התביעות המאוחדות) הוגשה בסדר דין מקוצר נגד המנוח, וגורלה והטיעונים המפורטים בהרחבה בסיכומי העותרים היה כשל התביעה שהגישה העירייה בת.א.54773/91 (במסגרת התביעות המאוחדות), ושפורטו בהרחבה לעיל. בתוך כך טענות באשר לשטח היחידה, הכחשת החובות וקבלת דרישות בגינם, טענות בדבר אי פירוט ואי התאמה לתקופות ועוד; וכן לגבי קבלת הבקשה למתן רשות להתגונן, מחיקת הכותרת ופסיקת הוצאות לחובת העירייה (שלטענתם לא שולמו) והוגשו כתבי טענות מטעם הצדדים. לטענתם, גם בתביעה זו ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 1.6.1994 שבוטל בהמשך. עוד מפרטים העותרים בהרחבה וטוענים כי גם הליך זה אוחד בהמשך עם התביעות המאוחדות ונדון, ונמחק, במסגרת זו, והם חוזרים על כל טיעוניהם שוב, ובהרחבה, כפי שטענו לגבי התביעה בת.א.54773/91 (במסגרת התביעות המאוחדות), כי לא ניתן לסמוך על רישומי העירייה וכי היא פעלה לגביית פסק דין שבוטל, ושתיק ההוצל"פ הרלוונטי נסגר ביתרה אפס גם כאן.
323. העותרים טוענים כי גם בחשבון זה דין האגרות שהתווספו לחוב. הם מפרטים לגבי שני חובות לאגרות, האחד בסכום של 134 ₪ המיוחס לטענתם לשנת 1991, והשני בסכום של 89 ₪ המיוחס לטענתם לשנת 1994. העותרים חוזרים על טיעוניהם כי בהעדר פסק דין וחיוב ספציפי העירייה אינה רשאית לגבות מהם אגרות כלשהן ודינן בטלות. עוד, לטענתם, נכון ליום 14.11.2011 החוב הרשום בגין אגרות עמד על סך של 2,197.31 ₪, כשסכום קרן האגרות עמד על סך של 223 ₪ בלבד, וכי הגיע לסכום זה בשל העמסת ריבית והצמדה בשיעורים גבוהים שלא כדין. העותרים טוענים בנוסף כי החובות התיישנו, לאור מועד הייחוס המקורי שלהם כמתואר לעיל, כאן לכל המאוחר בשנת 2011 לחוב המקורי ובשנים 1998 ו-2001 לחוב האגרות, וזאת אף אם תילקח בחשבון התקופה שבה נוהל הליך משפטי בתביעה שנכללה בתביעות המאוחדות כמתואר לעיל.
324. העותרים טוענים כי גם בחשבון זה העמיסה העירייה על החיובים המקוריים הצמדות וריביות בשיעורים גבוהים במיוחד, ועקב כך החוב נסק והגיע לסכום כולל של 33,043.77 ₪ נכון לדצמבר שנת 2011, שלטענתם, למעלה מ-93% ממנו הם תוצר של הפרשי הצמדה וריבית. העותרים מדגימים את טענתם בחישובים לשנים מסוימות וטוענים כי "הם עולים ויורדים באופן בלתי ברור ולא מוסבר" וכי "המטוטלת המוזרה הזו של הריביות הגבוהות והחריגות, אשר עולות, פוחתות ושוב עולות [...] מעוררת תמיהות רבות ביחס לנכונות של חיובי הריבית וההצמדה ומצביע לכשעצמו על אי תקינות" [פס' 256 בעמ' 485-488 לסיכומי העותרים]. עוד מפרטים העותרים וטוענים בהרחבה כי גם החוב הרשום בגין מים הנטען בחשבון זה הוא רובו ככולו תוצר של העמסת ריביות והצמדות גבוהות במיוחד, וכי לטענתם יש להורות על ביטול חיובי הריבית וההצמדה.
325. העירייה חוזרת וטוענת כי העותרים העתירו בסיכומיהם מידע רב מאד שאינו רלוונטי, לטענתה רק על מנת להסוות את העיקר, ובנו גם לגבי חשבון זה ""תאוריות של טעויות" בהתבסס על מקרא לא נכון של מסמכי העירייה" "לרבות "יצירת בלבול" בין פרשנות לעובדות" [פס' 1216-1217 בעמ' 598-599 לסיכומי העירייה]. לאור זאת, טוענת העירייה כי תביא את העובדות הנכונות ללא פרשנות ומידע מיותרים.
326. העירייה טוענת עוד כי החשבון נפתח במועד 1/91 ונסגר במועד 7/91 וכי בצילום 319 של העותרים אין טעות, אלא שהתקופה נרשמה לגמר, כך שגמר 1/91 נרשם בתור 1/1/92, וגמר 6/91 נרשם כמועד 1/7/90 (כאן חלה לטענת העירייה טעות סופר ונרשם 90 במקום 91), ולטענתה אין בתדפיסים ודפי החשבון עליהם התבססו הטבלאות והעותרים לא הצביעו על טעות כזו [צילום 156 בעמ' 599 לסיכומי העירייה].
327. העירייה מוסיפה וטוענת כי בהתייחס לחשבון זה הוגשו שתי תביעות אשר אינן חופפות. העירייה טוענת כי התביעה בת"א 54775/91 (במסגרת התביעות המאוחדות), הוגשה לגמר 7/91 נגד המנוח, והאחות רחל התגוננה בשמו והצהירה שהיא מטפלת בנכס, ובהתאם להחלטת בית המשפט מיום 21/2/94 הוגש כתב תביעה מתוקן. לטענת העירייה, ביום 1/6/94 ניתן פסק דין לטובתה על מלוא סכום התביעה, והיא פתחה תיק הוצל"פ לגבייתו, שנסגר מחוסר מעש בשנת 2011. העירייה טוענת כי במאי 1994 נפטר המנוח והעותרים ביקשו לבטל את פסק הדין אשר בוטל לבקשתם ביום 31/12/02 מפאת פטירתו ואי התנגדות העירייה לביטול. לטענתה, ביום 26/1/03 התקיים בתביעה זו הדיון האחרון, שבו טענו העותרים כיורשי המנוח כי האחיות הן המחזיקות בנכס והאחות רחל הודתה בחקירתה מיום 20/10/92 כי היא זו שצריכה לשלם את החוב. העירייה טוענת כי ביום 4/2/04 הגישו העותרים כיורשי המנוח בקשה למחיקת התביעה, לאור הסכם הפשרה שלהם עם העירייה, והיא נמחקה לבקשתם [צילום 9 בעמ' 28 לסיכומי העירייה]. לאור האמור, טוענת העירייה, כי העותרים לא סתרו את רישומיה, שלפיהם פירטה את הטענות לעיל ולא הצביעו על אי תקינות כלשהי. לטענתה, פרשנות העותרים לתביעה זו אינה רלוונטית כי לא היו צד לה, לחילופין האחות רחל הודתה שהיא צריכה לשלם את החוב שנתבע שם, ולחילופי חילופין העותרים כיורשי המנוח ביקשו למחוק את התביעה ללא שהעלו כל טענה לגבי הפירוט שהוגש במסגרתה. העירייה חוזרת על טיעוניה כי העותרים עצמם ביקשו את המחיקה, והעירייה המשיכה בהליכי גבייה נגד האחיות, שחויבו בסך של 10,000 ₪ שלא שילמו מעולם [צילום 60 בעמ' 312 לסיכומי העירייה]. לטענתה, העותרים אינם רשאים לטעון עתה טענות שלא מוצו לגביהן הליכים בעבר בדרך של השגה או ערר, לרבות טענות לעניין שטח או סיווג היחידה.
328. העירייה טוענת עוד כי גם בחשבון זה, כמו לגבי חשבונות קודמים, לא מתקיימים התיישנות או שיהוי בגבייה, ובהקשר זה חוזרת על כל טיעוניה הקודמים באשר לפסק הדין דנן, שניתן במועד 1/6/94 ובוטל במועד 31/12/02 ועצר את מרוץ ההתיישנות כשלעצמו, למינוי מנהל העיזבון שהביא לעיכוב הליכים, ולהליכי הגבייה המינהליים שנקטה בהם עוד מאוגוסט 1998 ואילך והחל משנת 2000 המשיכה בהליכי גבייה מינהליים בהתאם לאכרזה, לרבות דרישות משנת 2000, עיקולים, רישום שעבודים ועוד, הכל כמתואר בהרחבה לעיל.
329. העירייה טוענת כי סגירת תיק ההוצל"פ במקרה זה הייתה טכנית מחמת חוסר מעש, וכי חשבון זה לא נפרע, ולא התקיימו לגביו איפוס החוב או כפל גבייה כטענת העותרים. שלא הוכחה, והם לא סתרו את רישומי העירייה. העירייה מוסיפה וטוענת כי חוב האגרות חושב כדין לרבות ריבית והצמדה שצורפו לו בהעדר פירעונו, וחוזרת על כל טיעוניה הקודמים גם לעניין זה. העירייה חוזרת גם על טיעוניה לגבי חיוב רבית והצמדה על החוב הכולל שלא נפרע.
330. העירייה טוענת כי התביעה השנייה בת"א 33284/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), הוגשה בשנת 99 לא עבור חשבון זה, אלא עבור חשבון מספר 0003-0430-004-59 עבור יחידה אחרת וטיעוניה בהקשר זה יפורטו בסעיף הבא [צילום 156 בעמ' 599 לסיכומי העירייה].
331. כיון שהחובות בחשבון זה נכללו במסגרת התביעות המאוחדות (החוב בחשבון נכלל בתביעות בת.א.33284/99 ות.א.54775/91), אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה ננקטו שלא בתום לב, ועל כן הם בטלים, והעותרים אינם חייבים עוד בחוב בחשבון זה, מהנימוקים לעיל לגבי התביעות המאוחדות שנמחקו.
חשבון מספר 0003-0430-004-59
332. העותרים טוענים כי לפי פירוט רישומי העירייה מסווגת יחידה זו ל"מסחר בהלבשה וטקסטיל", אשר בגינה רשום, נכון לתאריך 13.12.2011, לתקופה שמדצמבר 1990, חוב בגין ארנונה בסכום של 269,206.47 ₪, חוב בגין מים בסך של 11,295.96 ₪ וחוב בגין אגרות בסך של 2,150.33 ₪. לטענתם, רישומי העירייה אינם משקפים חובות אמת, והיא לא הייתה רשאית לגבותם מהעותרים, ולא הייתה רשאית לנקוט בגינם בהליכי גבייה מנהליים עפ"י פקודת המיסים (גבייה).
333. העותרים טוענים עוד כי העירייה הגישה בנוגע לחשבון זה שתי תביעות. התביעה הראשונה הוגשה לטענתם בת.א.54775/91 (במסגרת התביעות המאוחדות), והם חוזרים לגבי תביעה זו על כל הטיעונים שטענו לגבי התביעה שהוגשה נגד המנוח בת.א.54773/91 (במסגרת התביעות המאוחדות), ושפורטו בהרחבה לעיל, ובתוך כך פירוט הטענות שנטענו שם, קיום פסק דין בהעדר הגנה שבוטל, והאיחוד של הליך זה עם התביעות המאוחדות ונדון, ונמחק, במסגרת זו. העותרים שבים וחוזרים בהרחבה על כל הטיעונים לעניין זה, לרבות כי לא ניתן לסמוך על רישומי העירייה וכי היא פעלה לגביית פסק דין שבוטל, ושתיק ההוצל"פ הרלוונטי נסגר ביתרה אפס גם כאן.
334. התביעה השניה הוגשה לטענת העותרים במסגרת התביעה בת.א.33284/99 (במסגרת התביעות המאוחדות). לטענתם, תביעה זו חופפת לתביעה הראשונה בת.א.54775/91 (במסגרת התביעות המאוחדות), ואף היא הוגשה בגין חוב נטען לארנונה מ-12/90 ועד גמר 1998 בסך של 33,725.60 ₪, ויתרת חוב נטען למים מ-05/90 ועד גמר 1998 בסך של 2,231.40 ₪. לטענתם, במועד הגשת תביעה זו היה עדיין קיים פסק הדין שניתן בהעדר הגנה בת.א.54775/91 ויש בכך כדי ללמד על "כאוס", כלשונם, ברישומיה הבלתי תקינים של העירייה. בנוסף, לטענת העותרים, העירייה טוענת כי קיים פסק דין בתביעה זו, בעוד שלא קיים פסק דין כזה, לאחר שאף הוא ניתן בהעדר הגנה, ובוטל בהסכמת העירייה באותו אופן כמו לגבי יתר התביעות המאוחדות. עוד חוזרים העותרים בהרחבה על טיעוניהם כי גם בתביעה בת.א.33284/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), נטענו טענות הגנה ביחס לתביעה, לרבות כי לא נשלחו למי מהבעלים של היחידה דרישות או הודעות כנדרש; כי החובות אינם מפורטים ולא ברור כיצד חושבו; וכי החוב התיישן או שגבייתו לוקה בשיהוי ובחוסר תום לב. העותרים שבים ומפרטים בהרחבה גם את טיעוניהם כי מחיקת התביעות המאוחדות נעשתה במכוון על ידי העירייה כדי להתחכם ולמנוע, הלכה למעשה, את בירור טענות ההגנה ביחס לחובות הנטענים על ידה, וכי לטענתם משום כך אין לאפשר לעירייה לנקוט בהליכי גבייה מנהליים כנגדם גם ביחס לחשבון זה.
335. באשר לחוב האגרות הרשום בחשבון זה בסך קרן של 3.99 ₪ למועד הגשת התביעה בשנת 1999, שבים העותרים וחוזרים במפורט על טענתם בחשבונות קודמים כי "משהעירייה נתנה לתביעתה "לגווע" ולא ניתן פסק דין לזכותה שבו נקבע כי אגרת בית המשפט תשולם ע"י מי מהנתבעים - אסור היה לעירייה "לגלגל" על בעלי היחידה את האגרה האמורה"
336. העותרים חוזרים גם על טיעוניהם כי גם החובות בחשבון זה התיישנו ולא ניתן לגבותם. העותרים מפרטים לכל חשבון וחיוב בנפרד, כי חובות הארנונה הנטענים לתקופה שבין 1.12.90 ועד 31.12.91 התיישנו לכל המאוחר בשנת 2011, גם בהתחשב בתקופת ניהול התביעה בת.א.54775/91 (במסגרת התביעות המאוחדות) בין השנים 1991-2004; חובות המים הנטענים לתקופה שבין 05/90 ועד גמר שנת 1991 התיישנו בין 05/97 ועד 1998 בהתאמה למועדם, שכן העירייה לא הגישה בגינם תביעה עד לשנת 1999; חוב הארנונה הנטען לשנת 1992 התיישן בחודש ינואר 1999, טרם הגשת התביעה בת.א.33284/99 בחודש מרץ באותה שנה; חובות הארנונה הנטענים לשנים 1993-1998 וחובות המים הנטענים לתקופה שבין 1992 ועד 1998 התיישנו בין השנים 2005 עד 2010 בהתאמה למועדם, גם בהתחשב בתקופת ניהול התביעה בת.א.33284/99 בין השנים 1999-2004; החובות הנטענים לשנים 1999 עד לגמר שנת המס 2007 התיישנו החל מינואר 2006 ועד ינואר 2014 בהתאמה לכל שנת מס; וחוב האגרות הנטען מ-3/99 התיישן עוד בחודש מרץ 2006.
337. העותרים טוענים כי גם בחשבון זה העמיסה העירייה על החיובים המקוריים הצמדות וריביות בשיעורים גבוהים במיוחד, ומדגימים את טענתם בחישובים מסוימים וטוענים כי עיקר החוב הרשום הנטען בחשבון זה לארנונה למים ולאגרות, הוא רובו ככולו תוצר של העמסת ריביות והצמדות גבוהות במיוחד, וכי לטענתם יש להורות על ביטול חיובי הריבית וההצמדה לחלוטין.
338. העירייה טוענת כי גם בהתייחס לחשבון זה העותרים לא סתרו את רישומיה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה והכל לצד "העמסת מידע" שאינו רלוונטי ואי מקרא נכון של מסמכי העירייה. לטענתה, בניגוד לטענת העותרים, לא קיימת כפילות בין התביעות. העירייה מבהירה כי התביעה בת"א 54775/91 (במסגרת התביעות המאוחדות), שפירטה לגביה ביחס לחשבון קודם (002-39) הוגשה גם בגין חשבון זה ביחס לתקופה של 1/12/90 – 31/12/91, ואילו התביעה בת"א 33284/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), הוגשה כתביעה משלימה בגין התקופה של 1/92 – 31/12/98 באותו חשבון, ובהתאמה לכך, העירייה לא פעלה לגביית אותו חוב בהוצל"פ. לפיכך טוענת העירייה כי בהתייחס לתקופת התביעה והסכום הנתבע, העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה ולא סתרו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה.
339. העירייה חוזרת בקצרה על טיעוניה לגבי התביעות המאוחדות גם באשר לחשבון זה ולתביעות הקשורות אליו. העירייה טוענת כי אין שיהוי ואין התיישנות בקשר לחובות בחשבון זה. העירייה חוזרת על טיעוניה כי אין התיישנות בכל הנוגע לתקופה של 1/12/90 – 31/12/91 שבה התנהלה התביעה בת.א.54775/91 וניתן פסק דין שבוטל בהמשך ביום 31/12/02. בהתייחס לתקופה המשלימה של 1/92 ועד 31/12/98 אשר בגינה הוגשה התביעה ת"א 33284/99 טוענת העירייה כי אין התיישנות מאותן סיבות שפירטה לגבי התביעות האחרות משנת 1999, לרבות מינוי מנהל העיזבון, נקיטת הליכים מינהליים מאז שנת 2000 ואילך לאחר פרסום האכרזה. באותו הקשר הזכירה העירייה טענות קודמות שלפיהן האחיות נמנעו במכוון מתשלום כל חובות לארנונה לרבות מה שלא שנוי במחלוקת, והתחמקו בכל דרך מתשלום המסים החלים עליהן. העירייה חוזרת גם על טיעוניה לגבי חיוב בתוספת הצמדה ורבית בשל אי פרעון החובות גם בחשבון זה, ומדגימה חישובים מחודשים וחיובים שונים שלא שולמו, בטענה כי העותרים קוראים ומפרשים את מסמכי העירייה כראות עיניהם וללא קשר למציאות.
340. לאור העובדה שהחוב בחשבון זה נתבע במסגרת התביעות המאוחדות שנמחקו (ת.א.33284/99 ות.א.54775/91), אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה ננקטו שלא בתום לב ועל כן הם בטלים, והעותרים אינם חייבים עוד בחוב זה, מהנימוקים לעיל לגבי התביעות המאוחדות שנמחקו.
חשבון מספר 0003-0430-002-55
341. העותרים טוענים כי לפי פירוט רישומי העירייה מסווגת יחידה זו בסיווג "מסחר בהלבשה וטקסטיל", אשר בגינה רשום, נכון לתאריך 06.12.2011, חוב בגין ארנונה בסכום של 151,504.65 ₪, חוב בגין מים בסך של 4,880.37 ₪ וחוב בגין אגרות בסך של 33,415.72 ₪. לטענתם, רישומי העירייה מייחסים את החוב בטעות ליחידה בבניין שברחוב נחלת בנימין 29, אך למעשה הוא מתייחס ליחידה זו בבניין זה. לטענת העותרים, רישומי העירייה אינם עקביים, כך, בדף הראשון של פירוט רישומי העירייה נרשם כי התקופה שאליה מתייחס החשבון הינה: 01/93-4/96; בראש העמוד שבו מפורטים חיובי הארנונה נטען כי תקופת החזקה הרלוונטית היא 1/93-3/96; ובשורות הפירוט עצמן נכתב שחיוב הארנונה לשנת 1996 מתייחס לתקופה 1-12/1996. לטענת העותרים יש בכך כדי לפגום משמעותית בחזקת התקינות המנהלית אשר עליה מבקשת העירייה להישען.
342. העותרים טוענים כי העירייה הגישה בנוגע לחשבון זה יחד עם חשבונות נוספים את התביעה בת.א.33275/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), ומפרטים בהרחבה יתרה, שוב, את כל הטיעונים שטענו ביחס לתביעות שהוגשו כ"צבר תביעות" בשנת 1999 נגד האחיות והעותרים בכובעם כיורשי אביהם המנוח, ומשמעות מחיקת התביעות עקב בחירתה של העירייה להימנע מבירור טענות ההגנה והמרת התביעות בהליכי גבייה מינהליים בחוסר תום לב. העותרים טוענים כי גם החוב הרשום בגין מים בחשבון זה בסך של 4,880.37 ₪ אינו חיוב כדין, ומציינים כי נעדר מהתביעה שהוגשה בשנת 1999 וכן מהעמוד הנושא את חתימה רו"ח באישור המתייחס לחשבון זה.
343. העותרים חוזרים על טיעוניהם בדבר התיישנות ושיהוי גם לגבי חשבון זה, בין השנים 2005 ועד לשנת 2008 בהתאמה לכל שנת מס שאליה מתייחס החוב המקורי החל ב-1993 עד 1996, וזאת אף בניכוי השנים שבהם נעצר מרוץ ההתיישנות בשל ניהול התביעה בת.א.33275/99 משנת 1999 ועד 2004. העותרים מוסיפים וטוענים כי העירייה הוסיפה גם לחשבון זה הפרשי הצמדה ורבית גבוהים במיוחד, עד כי כ-85% מהחוב הוא תוצאה מכך, שכן קרן חוב הארנונה נכון ליום 6.12.2011 מצטבר לסך של 22,412.20 ₪, ואילו הסכום הכללי לאותו מועד עומד על סך של 151,504.65 ₪. העותרים חוזרים על כל טיעוניהם לעניין זה, כי לא היה מקום להעמיס על החשבון חיובי הצמדה וריביות בשיעורים כה גבוהים הכוללים רכיב 'עונשי', וכי אין לאפשר לעירייה לגבותם.
344. העותרים חוזרים גם על כל הטיעונים ששבו וחזרו וטענו, לעניין תוספת אגרות משפט גבוהות שהתווספו להם הצמדה וריבית בסכומים גבוהים עד כי החוב לאגרות עומד על שיעור של כ-20% מסך החוב הכולל. העותרים מפרטים כי החוב הראשון לאגרה מחודש מרץ 1997 בסך של 40 ₪ שלא הוגשה לגביו תביעה; והחוב השני מחודש מרץ 1999 בסך של 8,582 ₪ רלוונטי ככל הנראה לכל התביעות שהוגשו יחד ולא רק בגין היחידה נשוא חשבון זה. העותרים טוענים את כל הטיעונים הקודמים בהקשר האגרות גם לגבי חשבון זה, לרבות התיישנות, ואיסור לגלגל עליהם חובות אגרות ללא חיוב מפורש בהחלטה שיפוטית, ולרבות תוספת הפרשי הצמדה ורבית גבוהים באופן קיצוני גם במרכיב זה של החוב.
345. העירייה טוענת כי גם בהתייחס לחשבון זה, העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, ולא את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה. העירייה טוענת כי בניגוד לטיעוני העותרים, התביעה בת.א.33275/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), הוגשה בגין 4 חשבונות: חשבון 0003-0430-002-55 לתקופה 1/93 עד 4/96; חשבון 0003-0430-004-33 לתקופה 6/84 עד 12/89; חשבון 0003-0430-005-43 לתקופה 1/84 עד 8/98; וחשבון 0003-0430-003-81 לתקופה 4/90 עד 25/2/2012. העותרים ייחדו סעיף נפרד לכל אחד מהחשבונות וכמותם תשובת העירייה הבחינה בין החשבונות. במסגרת סעיף זה התייחסה העירייה לחשבון שבכותרת.
346. העירייה טוענת כי אין כל טעות ברישומיה ביחס לכתובת החשבון המופיע ברישומיה נכון כנחלת בנימין 43, ורק בשל טעות נרשם בטבלה שהוכנה לבית המשפט "נחלת בנימין 29" אך הטבלה אינה מהווה את רישומי העירייה. בנוסף, לטענתה, גם לעניין תקופת החוב לא הצביעו העותרים על אי תקינות ברישומיה, שכן החשבון נסגר במועד 31/3/96 ולא שגוי לרשום כי נסגר במועד 1/4/96 ומכל מקום עולה מדפי החשבון כי החוב הוא לגמר 3/96 ונכון. העירייה טוענת כי העותרים טועים בטיעוניהם בקשר למועד סגירת החשבון, כי ניתן לרשום את סגירתו לגמר החודש שהסתיים או לתחילת החודש העוקב ואין מדובר בטעות ברישום. עוד לטענתה, אין גם טעות בתקופת החשבון, אלא החיוב בגין התקופה של 1-12/96 נובע מכך שבמועד 12/96 חויב החשבון רטרואקטיבית עבור התקופה החל מ-1/93 עד גמר 12/96. העירייה טוענת כי החיוב לכל שנת 1996 היה 8,422 ₪, והחשבון נסגר ב 1/4/96 ולכן זוכה בסך של 6,316 ₪ לחודשים 4-12/96, ולכן קטן ביחס לחיוב בשנים קודמות [צילומים בעמ' 160-158 בסיכומי העירייה].
347. העירייה טוענת כי בניגוד לטיעוני העותרים, האחיות לא התגוננו מפני התביעה בת"א 33275/99 אלא התייחסו בכתב ההגנה שהגישו לשתי תביעות אחרות שהוגשו בקשר עם הבניין ברחוב נחלת בנימין 43 (ת.א.33263/99, ות.א.33284/99 - במסגרת התביעות המאוחדות), אך ללא כל התייחסות לתביעה זו, וכך היה גם בבקשת הרשות להתגונן שהגישו יחד לתביעות המאוחדות לאחר מכן, על אף שמספרה נכלל בכותרת [צילום 2 וצילום 161 לסיכומי העירייה]. בהקשר זה טוענת העירייה כי כל הטיעונים ביחס לתביעה זו הם טיעונים חדשים שהאחיות לא העלו בעבר, ולטענתה ממילא אין בהן דבר. העירייה מפנה בסיכומיה לטיעוניה הקודמים לעניין טענות האחיות שנטענו, באשר לאי קבלת דרישות וכו', וכן לעניין אי קיום החלטה כלשהי שלפיה העירייה לא קיימה צווים שיפוטיים. יתרה מכך, לטענתה, בכתב ההגנה שהוגש בתביעות המאוחדות ציינו האחיות כי נכחו בעירייה לברור החובות, טרם הגשת כתב ההגנה, וקיבלו לידם תדפיסים מסכמים של חובות הארנונה ובדקו אותם [צילום 2 עמ' 13 לסיכומי העירייה], וכי טענותיהן בהקשר זה נדחו על ידי בתי המשפט שקבעו בהעדר אמינות. העירייה חוזרת שוב ושוב על טענתה לפיה האחיות התעלמו והתחמקו מכל מה שעשוי היה לחייב אותן בתשלום. העירייה מפנה לטיעוניה בדבר טענות והליכים שלא מוצו על ידי האחיות, וכן לעניין חלוף עשרות שנים שלא מאפשר לשוב ולבחון טענות הגנה אלה, וטוענת כי העותרים לא הצביעו על אי תקינות רישומי העירייה ולא סתרו אותם.
348. העירייה מוסיפה וטוענת כי העותרים לא הצביעו על אי תקינות רישומיה ולא סתרו אותם גם באשר לחוב בגין מים, שכן החוב שסוכם בתדפיסים המהווים את רישומי העירייה מראים כי החוב הרשום בסך של 184,920.37 ₪ כלל רק את חוב הארנונה וחוב האגרות וללא חוב למים, וכי הטעות בטבלה שהוגשה לבית המשפט היא טעות סופר ולא מהווה חלק מרישומי העירייה. העירייה טוענת כי גם החוב בחשבון זה לא התיישן ולא היה שיהוי בגבייתו, וחוזרת על טיעוניה לעניין זה, וכן לעניין הפרשי הצמדה וריבית ולעניין הצטברות אגרות לחוב, והצמדה וריבית עליהן.
349. לאור העובדה כי החובות בחשבון זה נתבעו במסגרת התביעות המאוחדות (החוב נתבע בת.א.33275/99), אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה ננקטו שלא בתום לב, ועל כן הליכי הגבייה המנהליים בטלים והעותרים אינם חייבים עוד בחוב זה, מהנימוקים לעיל לגבי התביעות המאוחדות שנמחקו.
חשבון מספר 0003-0430-004-33
350. העותרים טוענים כי לפי פירוט רישומי העירייה מסווגת יחידה זו בסיווג "מסחר קמעונאי", אשר בגינה רשום, נכון לתאריך 14.11.2011, חוב בגין ארנונה בסכום של 79,360.37 ₪, חוב בגין מים בסך של 3,034.02 ₪ וחוב בגין אגרות בסך של 995.13 ₪, והכל בגין תקופה החל מ-06/84 ועד 12/89. לטענת העותרים יש בכך כדי יש בדברים כדי לפגום משמעותית בחזקת התקינות המנהלית אשר עליה מבקשת העירייה להישען.
351. העותרים טוענים כי העירייה הגישה בנוגע לחשבון זה תביעה יחידה בת.א.33275/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), יחד עם החשבון ב0003-0430-002-55 (המפורט לעיל) והחשבונות האחרים שפורטו. העותרים מפנים לטיעוניהם בכל הנוגע לתביעה זו, לרבות שיהוי, אי מסירת דרישות ומשמעות מחיקת התביעות המאוחדות ותביעה זו עמן. העותרים מוסיפים וטוענים כי לאור מועדי החובות בחשבון כמתואר לעיל, החובות התיישנו בין השנים 1991 עד 1996 בהתאמה למועד היווצרותם, ואינם ברי גבייה, גם לא בהליכים מינהליים. לטענתם, התביעה בת.א.33275/99 הוגשה לאחר התיישנות החובות ולפיכך לא עצרה את מרוץ ההתיישנות והייתה נדחית מטעם זה בלבד.
352. העותרים טוענים עוד כי רישומי העירייה אינם משקפים חובות אמת, והיא לא הייתה רשאית לנקוט בגינם בהליכי גבייה מנהליים, גם בקשר לחשבון זה, בנימוק של היעדר פרטים מהותיים ביחס לחיובים הרשומים וקיומן של "תהיות" לטענתם ביחס לחיובים אלה. בתוך כך טוענים העותרים כי בניגוד לטענת העירייה במסגרת תצהיר נפשי, לא קיים פסק דין בתביעה שהגישה בת.א.33275/99; החשבון אינו מתייחס ליחידה המצויה בבניין אחר; ולא ברור כיצד חושבה קרן החוב לארנונה ולמים (לכל אחד פירוט בנפרד) משלא ניתנו הסבר ופרטים לרישום ולמשל כטענתם: "השתרבב, ביד קלה, חיוב עלום וחסר כל הסבר, של "העברה מחן לחן" ללא ציון פרטים מהותיים לגבי מהות החוב, מאיזה חשבון הועבר, ועוד "תהיות" (בסך של 1,285.70 ₪)" [פס' 280-281 בעמ' 520-522 בסיכומי העירייה]. העותרים חוזרים על טיעוניהם בדבר יתרת חוב צוברת מיום 1.4.89, לעניין הפרשי הצמדה ורבית בשיעורים גבוהים במיוחד ולא מוצדקים; לעניין תוספת אגרות משפט גבוהות שהתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית בסכומים גבוהים במיוחד.
353. העירייה טוענת כי גם בהתייחס לחשבון זה העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, ולא סדקו את רישומיה ואת חזקת התקינות המנהלית העומדת לה, לטענתה. העירייה חוזרת על כל טיעוניה לגבי החשבון הקודם, בשינויים המחוייבים, גם בקשר לחשבון זה, אשר היה אחד מארבעת החשבונות שנכללו לטענתה בתביעה בת.א.33275/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), בכל הקשור למסים בגין החזקת היחידה הרלוונטית בתקופה 6/84 – 12/89. בתוך כך מפנה העירייה לטיעוניה הקודמים ומונה בקיצור את טיעוניה לגבי התיישנות, רישום החוב בגין "יתרת חוב צוברת", חוסר האפשרות להתייחס לנתונים בני עשרות שנים, תוספת הצמדה וריבית, והאגרות.
354. כיון שהתביעה בת.א.33275/99 נמחקה במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה ננקטו שלא בתום לב, והם בטלים, ועל כן העותרים אינם חייבים עוד בחוב בחשבון זה, מהנימוקים לעיל לגבי התביעות המאוחדות שנמחקו.
חשבון מספר 0003-0430-005-43
355. העותרים טוענים כי לפי פירוט רישומי העירייה מסווגת יחידה זו בסיווג "תעשיית הלבשה", אשר בגינה רשום, נכון לתאריך 21.11.2011, חוב בגין ארנונה בסכום של 2,038,387.53 ₪, חוב בגין מים בסך של 63,124.84 ₪ וחוב בגין אגרות בסך של 15,110.78 ₪, והכל בגין תקופה החל מ-01/84 ועד 08/98. לטענת העותרים יש בכך כדי יש בדברים כדי לפגום משמעותית בחזקת התקינות המנהלית אשר עליה מבקשת העירייה להישען. לטענתם, רישומי העירייה מייחסים את החוב בטעות ליחידה בבניין שברחוב נחלת בנימין 29, אך למעשה הוא מתייחס ליחידה זו. לטענתם, רישומי העירייה אינם משקפים חובות אמת, והיא לא הייתה רשאית לגבותם מהעותרים, ולא הייתה רשאית לנקוט בגינם בהליכי גבייה מנהליים עפ"י פקודת המיסים (גבייה).
356. העותרים טוענים עוד כי העירייה הגישה בנוגע לחשבון זה תביעה יחידה בת.א.33275/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), יחד עם החשבון ב0003-0430-002-55 (שפורט לעיל), והחשבונות האחרים שפורטו. העותרים חוזרים על טענתם כי לא קיים פסק דין בתביעה זו, ומפנים לטיעוניהם בכל הנוגע אליה וחוזרים עליהם בקצרה, בטענות לשיהוי, אי מסירת דרישות ומשמעות מחיקת התביעות המאוחדות ותביעה זו עמן.
357. העותרים מוסיפים וטוענים כי רישומי העירייה שגויים בכל הקשור לשטח היחידה, בנוסף לטעות בכתובת הבניין, וטוענים כי הרישומים "כאוטיים" סתומים ובלתי ברורים, כלשונם, ולטענתם יש בכך כדי להקים ספק ממשי ביחס לאמיתות ונכונות החוב הנטען. ראשית, לטענת העותרים, בתצהיר נפשי הופיע החשבון כקשור ליחידה סגורה בשטח של 440 מ"ר, אבל הכתובת הנכונה היא בבניין זה, ושטח היחידה 282 מ"ר בלבד כמופיע ברישומי העירייה [צילום 355 בעמ' 531 לסיכומי העירייה]. שנית, לטענתם, בשורה הראשונה של דף חיובי הארנונה בחשבון, נכתב בעמודת ה"שטח" כי "עד 11/97 356", והם מבינים זאת כך שלצורך התחשיב שטח היחידה עד נובמבר 1997 היה 356 מ"ר. העותרים טוענים כי, לעומת זאת, בשורה השנייה של דף חיובי הארנונה צוין כי "מ-11/97 260" ולטענתם יש להבין מכך כי שטח היחידה קטן משמעותית בתקופה זו. יתרה מכך, לטענתם העירייה הכירה בכך שרישומים אלו אינם נכונים ולכן העניקה בגין שנות המס 1988 ו-1989 זיכוי בחשבון, המכונה על ידה "זיכוי שטח" [צילום 356 בעמ' 529 לסיכומי העירייה]. עוד לטענתם, חיוב הארנונה לתקופה 4/89-3/90 היה לפי שטח יחידה של 282 מ"ר בלבד כרשום ברישומי העירייה, ולא לפי מי מהנתונים האחרים, אך העירייה לא זיכתה באותו אופן לגבי השנים הבאות. העותרים טוענים כי חישובי החובות לפי שטח לא נכון מצדיקים גם הם לקבוע כי הרישומים כוללים עיוות משמעותי, והם שגויים, מוטים ואינם משקפים חובות אמת.
358. העותרים טוענים כי גם חשבון זה נפתח ביתרת חוב צוברת ליום 01.04.89 בסך של 50,000 ₪, המיוחס החל משנת 1984, וכי למעט מידע זה לא קיים כל מידע או נתון נוסף ביחס אליו ולא ברורים מרכיביו ופרטיו. העותרים חוזרים גם על טיעוניהם לעניין הפרשי הצמדה וריבית בשיעורים גבוהים במיוחד ולא מוצדקים ולעניין תוספת אגרות משפט גבוהות שהתווספו להם הצמדה וריבית בסכומים גבוהים במיוחד.
359. העירייה טוענת כי גם בהתייחס לחשבון זה העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, ולא סדקו את רישומיה ואת חזקת התקינות המנהלית העומדת לה לטענתה. העירייה חוזרת על כל טיעוניה לגבי החשבון הקודם, בשינויים המחויבים, גם בקשר לחשבון זה, אשר היה אחד מארבעת החשבונות שנכללו לטענתה בתביעה בת.א.33275/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), בכל הקשור למסים בגין החזקת היחידה הרלוונטית בתקופה 1/84 – 8/98. בתוך כך מפנה העירייה לטיעוניה הקבועים ומונה בקיצור את טיעוניה לגבי זיהוי נכון של היחידה הרלוונטית לחוב בחשבון זה, טיעונים לפיהם האחיות לא התגוננו כלל בגין התביעה בת.א.33275/99; העדר מיצוי הליכים וטענות שמקומן היה בתביעות המאוחדות ולא נטענו כמו לגבי שטח היחידה, התיישנות, רישום החוב בגין "יתרת חוב צוברת"; חוסר האפשרות להתייחס לנתונים בני עשרות שנים, תוספת הצמדה וריבית, והאגרות.
360. העירייה מוסיפה וטוענת לגבי חשבון זה, כי החשבון נפתח ב 1/1/84 בחיוב עבור שטח של 356 מ"ר עד 11/87, ולאחר מכן הוקטן השטח ל 260 מ"ר והוגדל בהמשך לשטח של 282 מ"ר. לטענתה, ההסבר לשינוי בשטח החיוב הוא שיחידות עסקיות משתנות בהתאם להודעה לחיובי ארנונה על הצמדות שטחים ליחידות נוספות בבניין. העירייה טוענת כי, בגין השומות שהונפקו לא הוגשו השגה או ערר והן הפכו לחלוטות. העירייה טוענת עוד כי משלא שולם אף תשלום לכיסוי החוב בחשבון או חלקו, נותק מד המים ובגין הניתוקים חויבו באגרת ניתוק וחיבור. לטענתה, במועד 1/9/99 במסגרת אחזקה שוטפת של הצנרת ומדי המים ע"י העירייה בוצע תיקון וחויבה אגרה בחשבון בהתאם. העירייה חוזרת וטוענת כי החוב בחשבון צבר הצמדות ורביות כדין, וכי משפחת מיכקשווילי נמנעת משך עשרות שנים מתשלום כלשהו עבור ארנונה ומים, ולכן אין להם אלא להלין על עצמם באשר לתוספות המצטרפות לקרן החוב, לרבות ריבית, הצמדה ואגרות לאכיפת הגבייה.
361. כיון שהתביעה בת.א.33275/99 נמחקה במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה ננקטו שלא בתום לב, ועל כן הם בטלים, והעותרים אינם חייבים עוד בחוב בחשבון זה, מהנימוקים לעיל לגבי התביעות המאוחדות שנמחקו.
חשבון מספר 0003-0430-003-81
362. העותרים טוענים כי לפי רישומי העירייה מסווגת יחידה זו בסיווג "מסחר בהלבשה", אשר בגינה רשום, נכון לתאריך 14.12.2011, חוב בגין ארנונה בסכום של 553,431.83 ₪, חוב בגין מים בסך של 14,999.75 ₪ וחוב בגין אגרות בסך של 1,641.78 ₪, והכל בגין תקופה החל מ-4/90.
363. העותרים שבים ומפרטים את טיעוניהם לגבי התביעה שהגישה העירייה גם לגבי חשבון זה בת.א.33275/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), יחד עם החשבון ב0003-0430-002-55 (שנדון לעיל) והחשבונות האחרים שפורטו. העותרים חוזרים על טענתם כי לא קיים פסק דין בתביעה זו, ומפנים לטיעוניהם בכל הנוגע אליה וחוזרים עליה שוב בפירוט, בטיעונים כי החוב התיישן או היה שיהוי בגבייתו; כי לא קיים פסק דין בתביעה; אי מסירת דרישות ומשמעות מחיקת התביעות המאוחדות ותביעה זו עמן המפורטים בהרחבה שוב. העותרים מוסיפים וטוענים כי רישומי העירייה שלפיהם היחידה שימשה ל-"מסחר בהלבשה" מהווים אינדיקציה לכך שהיא הוחזקה בשנים הרלוונטיות על-ידי צד שלישי והדבר היה בידיעתה, וכי אסור היה לה 'לגלגל' את החיובים בגינה מהמחזיק לבעלי הנכס. העותרים שבים וטוענים כי גם לגבי חשבון זה חיובי האגרות אינם משקפים חובות שהעירייה זכאית לגבות מהם.
364. העותרים טוענים עוד, כי בוצעו לחשבון זה תשלומים שנזקפו לטובת החשבון על-ידי העירייה אך לא נחשפה זהות המשלם, עבור מה שולם ועל סמך מה החליטה לכסות דווקא חוב זה ולא אחר, וכי בנסיבות העניין יש לקבוע כי החובות אינם משקפים חובות אמת והעירייה לא הייתה רשאית לגבות אותם מהם. עוד טוענים העותרים כי "העירייה הגניבה שלא כדין לחיובי האגרות "חיוב שכר טרחה 1.2.94", ולאחר מכן עשתה שימוש בכספים שנגבו על ידה כדי "לכסות" חיוב פסול זה". לטענתם, במסגרת חיוב האגרות, לאחר רישום הפרשי הצמדה ורבית לשנת 2008, "השתרבב" חוב שיוחס לשכ"ט לפברואר 1994 בסכום של 2,652 ₪ ובשורה הבאה נרשם זיכוי על סכום זה בכיסוי מתוך כספים שהעירייה גבתה. העותרים טוענים כי "מדובר בדוגמה נוספת להתנהלות פסולה וחסרת תום לב מצד העירייה, אשר פועלת ללא כל מעצורים כדי להעמיס על גבם של נישומים חיובים אשר אין לה כל זכות להעמיסם, ואף מגדילה עשות עת היא עושה שימוש בכספים המגיעים לרשותה כדי ל"כסות" חיובים פסולים אלה." [פס' 297 בעמ' 548-549 לסיכומי העותרים]. לטענתם יש להשיב להם סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. העותרים טוענים גם לגבי חשבון זה כי העירייה הוסיפה לו הפרשי הצמדה ורבית גבוהים במיוחד, שהוביל לכך שמרבית החוב מורכבת מחיובי הצמדה ורבית, אשר אין לאפשר לעירייה לגבותם. העותרים מפרטים באריכות רבה חישובים נקודתיים לשנים שונות כדי להדגים את טענתם זו.
365. העירייה טוענת כי גם בהתייחס לחשבון זה העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה לטענתה. העירייה חוזרת על כל טיעוניה לגבי החשבון הקודם, בשינויים המחוייבים, גם בקשר לחשבון זה, אשר גם הוא היה אחד מארבעת החשבונות שנכללו לטענתה בתביעה בת.א.33275/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), בכל הקשור למסים בגין החזקת היחידה הרלוונטית בתקופה 4/90 – 25/2/12. בתוך כך מפנה העירייה לטיעוניה הקודמים לגבי זיהוי נכון של היחידה הרלוונטית לחוב בחשבון זה, טיעונים לפיהם האחיות לא התגוננו כלל בגין התביעה בת.א.33275/99, העדר מיצוי הליכים וטענות שמקומן היה בתביעות המאוחדות ולא נטענו כמו לגבי שטח היחידה, התיישנות, רישום החוב בגין "יתרת חוב צוברת", חוסר האפשרות להתייחס לנתונים בני עשרות שנים, תוספת הצמדה וריבית, והאגרות.
366. העירייה טוענת כי במהלך השנים התקבלו תקבולים שזוכו בחשבון זה וקוזזו ממנו, אך לא ניתן לדעת את זהות המשלם. בשנת 2/94 שולם לארנונה 3,336 ₪ ולשכ"ט 2,652 ₪ (סה"כ 5,988 ₪); בשנת 7/95 שולם לארנונה 2,544.70 ₪, לאגרות 383.90 ₪ ולמים 98.50 ₪ (סה"כ 3,27.10 ₪); ובשנת 5/97 שולם לארנונה 6,000 ₪ ולמים 100 ₪ (סה"כ 6,100 ₪). העירייה טוענת עוד כי במהלך חודש פברואר 1994 שולם עבור חשבון זה שכ"ט בסך של 2,652 ₪, ולטענתה ניתן ללמוד מכך כי הוגשה תביעה, אך ברבות השנים אין בידיה תיעוד לגביה. לטענת העירייה, בניגוד לטענת העותרים, הם לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה ואף הסתמכו עליהם בעצמם, וכן כי עומדת לה חזקת התקינות המנהלית שלפיה היא אינה אמורה להידרש לפעולות שבוצעו על ידה לפני עשרות שנים. לטענתה, נטל סתירת החזקה רובץ לפתחם של העותרים, והם לא עמדו בו.
367. העירייה חוזרת על טיעוניה כי אין שיהוי והתיישנות גם בחשבון זה, והאחיות מעולם לא טענו התיישנות לגביו, ואף טענת העותרים נטענת עתה כאן בשיהוי ניכר. כן מפנה העירייה לטיעוניה הקודמים לגבי חיוב בהפרשי הצמדה ורבית ולגבי האגרות, בהפניה מקוצרת, ומבקשת להחילן גם לגבי חשבון זה. לפיכך, לטענתה, העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה גם לגבי חשבון זה; לא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בהיות הנטל רובץ לפתחם וברבות השנים; אין שיהוי והתיישנות על החובות בחשבון; והעותרים לא הוכיחו פירעון החוב בחשבון; וכן לא הוכיחו חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגד האחיות לגביית החובות בחשבון.
368. כיון שהחוב בגין חשבון זה נכלל בתביעה בת.א.33275/99, שנמחקה במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה ננקטו שלא בתום לב, והם בטלים, ועל כן העותרים אינם חייבים עוד בחוב זה, מהנימוקים לעיל לגבי התביעות המאוחדות שנמחקו.
חשבון מספר 0003-0430-001-29
369. העותרים טוענים כי על פי פירוט רישומי העירייה, חשבון זה מתייחס לתקופה שמתחילה ב-6/01 ומסתיימת ב-10/2011. העותרים טוענים כי העירייה לא הגישה כל תביעה לגביית החוב בחשבון זה, ומשכך לטענתם החוב התיישן החל מתחילת שנת 2008 וכלה בתחילת שנת 2014, בהתאמה למועד הייחוס בתקופה שראשיתה ב-06/01 ועד גמר שנת המס 2007. בנוסף, לטענתם, לכל הפחות בכל הנוגע לחובות המיוחסים לשנים 2001 ו-2002 מתקיים שיהוי המונע כל הליכי גבייה, מאחר שהליכי הגבייה המנהליים בתיק הוצל"פ 01-93420-05-0 נפתחו ביום 14.11.2005, בחלוף למעלה מ-3 שנים ממועד התגבשותם.
370. העותרים טוענים גם לגבי חשבון זה כי העירייה חייבה אותם שלא כדין בחיובי אגרות, תמוהים וחסרי בסיס, בשיעורים גבוהים במיוחד, והוסיפה שלא כדין גם חיוב משמעותי בגין שכ"ט עו"ד. העותרים מביאים כדוגמא מספר חיובים שהעירייה הוסיפה שלא כדין לטענתם בגין אגרות אכיפה ואגרות בית משפט ועיקולים, ועליהם הוסיפה רביות והצמדות גבוהות, שלטענתם כולם חיובים חסרי בסיס שאסור היה לעירייה לכלול בספריה ודינם בטלות. כל טיעוני העותרים מהווים חזרה, מיותרת יש להדגיש, על טיעונים קודמים בדבר האיסור לחייבם באגרות ללא הוראה מפורשת בהחלטה שיפוטית או פסק דין, בהעדר תביעה משפטית לאותן שנים, בהעדר הוכחת תשלום, ובשל הפעלת סמכותה באופן שאינו מידתי. העותרים מוסיפים לגבי חוב זה, כי "לא יעלה על הדעת שביחס ל"חוב" ארנונה נטען (ומוכחש) ששיעורו המנופח (גם עקב העמסת ריביות והצמדות חריגות) עמד בשיאו על כ- 190 אלפי ₪, העירייה תייצר "חוב" אגרות בסך של כ- 166 אלפי ₪. מדובר בתוצאה שאין הדעת סובלתה והיא, כשלעצמה, גוזרת את דינם של חיובי האגרות לביטול." [פס' 302(ה) בעמ' 559 לסיכומי העותרים].
371. העותרים מוסיפים וטוענים כי העירייה נטלה מתוך הכספים שהתקבלו במסגרת עיכוב ההליכים בסך של 3 מיליון ₪, וכן נטלה גם תקבול בסך של 20,000 ₪ מיום 14.10.2009, אשר לא ברור על ידי מי ובגין מה שולם, והחליטה על דעת עצמה, לכסות באמצעותו את חובות הארנונה שיצרה בספריה, ובכך "איפסה" את החוב בחשבון. לטענת העותרים, גם לגבי חשבון זה העירייה עשתה דין לעצמה ופעלה שלא כדין בכך שנטלה כספים שהתקבלו אצלה גם בגין עיכוב הליכי הגבייה המנהליים, והשתמשה בהם באופן אסור ופסול לטענתם לכיסוי החובות הנטענים בחשבון, אשר לטענתם חלק מחובות אלה אף לא שיקפו חובות אמיתיים וממילא התיישנו. לטענתם, איפוס החוב לארנונה כמתואר לעיל לתקופה שעד וכולל שנת המס 2007, אינו מאפשר להפריד בין החובות לעבר לבין החובות שאחרי שנת 2008 שאינם כלולים בעתירה זו. העותרים טוענים כי יש להורות לעירייה להשיב להם את הסכומים שגבתה כאמור לעיל בתוספת רבית והצמדה, ולחילופין לרשום בגינם זיכוי בספריה בסכום של 310,000 ₪ שגבתה מהם שלא כדין לכיסוי החוב בחשבון זה.
372. העותרים טוענים גם לגבי חשבון זה כי העירייה הוסיפה לו הפרשי הצמדה וריבית גבוהים במיוחד וחריגים, לרבות לחיובי האגרות, וטוענים כי גם כאן "עשתה העירייה שימוש בהפרשי הצמדה וריביות בשיעורים גבוהים ביותר כדי 'לנפח' את החוב הנטען, משל היה מדובר בתוכנית חסכון סופר אטרקטיבית המקנה לבעליה תשואות חריגות ביותר". לטענת העותרים, הם "הפצירו פעם אחר פעם בעירייה להגיע להסכמה בדבר מנגנון לבירור יעיל וענייני של מכלול ה"חובות" המיוחסים להם, אך העירייה סירבה לכך והתעקשה לנהל הליכי גבייה דורסניים" (פס' 304 בעמ' 561 לסיכומי העותרים). לפיכך, לטענת העותרים, אין לאפשר לעירייה לגבות חיובים גבוהים אלה ויש להורות על ביטולם, ועל השבת הסכומים שנטלה שלא כדין, ולחילופין, לזכותם בסכומים אלה.
373. העירייה טוענת כי גם בהתייחס לחשבון זה, העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה. העירייה טוענת כי החוב לא התיישן משום שהליכי הגבייה המינהליים החלו עוד בשנת 2000 ובהמשך לפרסום האכרזה כמתואר בהרחבה לגבי חשבונות אחרים. לטענתה, טענת העותרים להתיישנות מבוססת על עמדתם שלפיה אין לנקוט בהליכי גבייה מנהליים לגביית חובות ארנונה כלל, אלא רק בהליכים אזרחיים, ועמדה זו אינה תואמת את ההלכה שלפיה על הרשות לבכר את הליכי הגבייה המנהליים על פני ניהול תביעות אזרחיות, ומפרטת שוב מתוך פסק הדין בעע"מ 3068/17.
374. העירייה חוזרת ומפנה לטיעוניה הקודמים באשר ל"טענת סל" של העותרים לעניין חיובי אגרות, ומפרטת בקיצור כי בחשבון זה ננקטו הליכי גבייה מנהליים לרבות משלוח דרישות, עיקולים, משכון במסגרת תיק הוצל"פ וכיוב', וכי האגרות חויבו בהתאם למועד פתיחת תיק ההוצל"פ ב-11/2005. לטענתה, קיום האגרות בחשבון מצביע על פעולות האכיפה והגביה שעשתה העירייה על מנת לגבות את החובות, ולא על אי סדרים ברישומיה. עוד לטענתה, העותרים "דאגו לנפח" את הטענה, למרות שהחלק הרלוונטי של האגרות שחויבו בחשבון מתייחס רק לפעולות שבוצעו עד סוף שנת 2007 בהתאם לתקופת העתירה. לטענתה, "מאחר והאג'נדה של העותרים הנה שלא להכיר בהליכי גבייה מנהליים לגביית חובות הארנונה (והרי זהו עניינה של העתירה דנן), הרי שהם מייחסים את האגרות אך ורק להליכים אזרחיים וטוענים כי אלו לא ננקטו בשנים בהם חויבו האגרות (ראה למשל עמ' 558 ס' ד' (1) לסיכומיהם)" [פס' 1310 בעמ' 625 לסיכומי העירייה]. אולם, ממשיכה העירייה וטוענת, החל משנת 2000 היא נקטה בהליכי גבייה מנהליים לגביית החובות ולא בתביעות ולכן אין רלוונטיות לטיעוני העותרים בעניין זה, שכן החשבון דנן נפתח בשנת 2001 והאגרות מתייחסות להליכים אלה. עוד לטענת העירייה, בניגוד לטיעוני העותרים, סמכותה לגבות מהחייב את ההוצאות שהוצאו בנקיטת אמצעי אכיפה מנהליים לגביית החוב מוסדרת באופן מפורש בפקודת המסים (גביה) ובתקנות שהוצאו מכוחו במשך השנים [תקנות המסים (גבייה) (קביעת הוצאות שהוצאו בנקיטת אמצעי אכיפה), התשנ"ג-1992 וכיום תקנות המסים (גבייה) (קביעת הוצאות מרביות), תשע"א-2011].
375. באופן נקודתי לחשבון זה טוענת העירייה באופן מפורט כי שולמה אגרה בסך 20,285 ₪ בגין פתיחת תיק הוצל"פ 01-34404-07-3 וחוזרת על טענתה כי כלל השעבודים נרשמו לגביית כלל החובות בכלל הנכסים של המשפחה, ולפיכך לטענתה אין משמעות באיזה חשבון נרשם החיוב, וכל טענה אחרת של העותרים בעניין זה היא "פרשנות" שאינה רלוונטית. העירייה מפרטת את סכומי האגרות השונות ששילמה לטענתה, ואת מועדי החיוב בהתאם למועדי פתיחת תיקי ההוצל"פ [צילום 165(ב) ופס' 1313 בעמ' 626-628 לסיכומי העירייה]. אשר לטיעוני העותרים באשר לגביית 20,000 ₪ עבור שכ"ט, משיבה העירייה כי המדובר בשכ"ט שבו חוייבו העותרים בהחלטה מיום 1/10/09 בתא 1420/09 – פ"ד מ.א.ג. אשר הוגש על ידם בעת שבה היו כבר יורשי האחיות [צילום 166 בעמ' 630 לסיכומי העירייה], וכי הסכום שולם ע"י העותרים וחויב וזוכה בחשבון כנדרש, ואינו משפיע על החוב עצמו ברישומי העירייה. לטענת העירייה, שיוך הסכום לחשבון מסוים נתון לשיקול דעתה אלא אם כן, משולם סכום מסוים המיוחד בכוונה תחילה להשתלם לכיסוי חשבון מסוים.
376. העירייה חוזרת על טיעוניה כי הכספים שהתקבלו הופקדו ביום 14/6/2010 על חשבון החובות בהתאם להחלטת בית המשפט העליון, לכיסוי החובות עד סוף שנת 2007, ומוסיפה כי משום שלאחר מכן נותר חוב בחשבון החל ממועד 1/2008 כוסה גם חלק ממנו על מנת שלא יצטברו הפרשי ריבית והצמדה, וכך נעשה גם לגבי חוב אגרות וכד', והכל לטענתה כדין בסמכות ובהעדר מניעה. עוד לטענתה, טיעוני העותרים בעניין לא הועלו בעתירה אלא לראשונה בסיכומיהם.
377. העירייה חוזרת גם על טיעוניה לגבי חיובי ריבית והצמדה לכלל החובות גם בקשר לחשבון זה, ומפרטת כי הפרשי הצמדה וריבית שחויבו בשנת 14/6/2010 הם עבור כל החוב שהצטבר ביחס לחשבון החל ממועד פתיחתו ב-6/2001 בסך של 127,640.80 ₪. העירייה שבה וטוענת כי גם חוב זה לא נפרע וכי הפרשי הצמדה ורבית נועדו לשמור על ערך הכסף כחוק. העירייה שבה וחוזרת מספר פעמים בהקשר חשבון זה, על טענתה כי העותרים לא הוכיחו קיומה של אי סבירות לגבי אף אחת מטיעוניהם, לא הצביעו על אי תקינות ברישומי העירייה, לא הצביעו על חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים כאמור וכן לא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה.
378. אני מקבלת את טיעוני העירייה בנוגע לחשבון זה. העותרים לא הוכיחו כי החוב נפרע או התיישן. העותרים, שנכנסו בנעלי האחיות, לא יכולים ליהנות למעלה ממה שירשו. בנסיבות שבהן התנהלו הליכים רציפים נגד האחיות, הרי שהעירייה פעלה כדין בהקשר זה. משהעותרים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, אני קובעת כי העירייה נהגה כדין והליכי הגבייה המינהליים ננקטו כנדרש, כמו גם תוספות ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות לאכיפה כדין. לפיכך אני קובעת שהעותרים חייבים בתשלום החובות הרשומים בחשבון זה כמופיע ברישומי העירייה.
חשבון מספר 0003-0430-002-97
379. העותרים טוענים כי לפי פירוט רישומי העירייה מסווגת יחידה זו בסיווג "מסחר", ורשומים בגינה חובות לארנונה ביחס לתקופה החל ב-05/04 ועד 5.9.11, וחובות למים ביחס לתקופה שבין 03/04 ועד 12/09. העותרים טוענים עוד כי העירייה לא הגישה כל תביעה גם לגביית החוב בחשבון זה לארנונה ולמים, ומשכך לטענתם החובות התיישנו החל מתחילת שנת 2011 וכלה בתחילת שנת 2014, בהתאמה למועד הייחוס ואינם ברי גבייה. העותרים טוענים כי גם לחשבון זה, כמו לחשבונות קודמים, התווספו ריביות והצמדות בשיעורים קיצוניים העולים באופן משמעותי על הפרשי ההצמדה והריבית הקבועים בחוק פסיקת ריבית והצמדה. העותרים מביאים דוגמא לכך בחישוב לשנת 2011, וטוענים כי יש לכל הפחות לבטל את חיובי ההצמדה והריבית, ולא לאפשר לעירייה לפעול לגבייתם גם באמצעות נקיטת הליכי גבייה מנהליים עפ"י פקודת המיסים (גבייה).
380. העירייה טוענת כי גם בהתייחס לחשבון זה, העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, לא סדקו את רישומיה ולא את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה. העירייה טוענת כי תקופת החיוב בחשבון היא ממועד 5/04 ועד 5/9/11 וכי העתירה מתייחסת לחובות לגמר 12/2007 בלבד. עוד חוזרת העירייה על טענתה, כי החוב לא התיישן משום שהליכי הגבייה המינהליים החלו עוד בשנת 2000 ובהמשך לפרסום האכרזה כמתואר בהרחבה לגבי חשבונות אחרים. לטענתה, טענת העותרים להתיישנות מבוססת על עמדתם שלפיה אין לנקוט בהליכי גבייה מנהליים לגביית חובות ארנונה כלל, אלא רק בהליכים אזרחיים, ועמדה זו אינה תואמת את ההלכה שלפיה על הרשות לבכר את הליכי הגבייה המנהליים על פני ניהול תביעות אזרחיות. העיריה חוזרת ומפנה לעניין זה לפסק הדין בעע"מ 3068/17.
381. העירייה חוזרת על טיעוניה לגבי חיובי רבית והצמדה לכלל החובות גם בקשר לחשבון זה, ומפרטת כי החשבון נפתח החל מתאריך 5/2004 ועד 5/9/2011, וכי לא שולם בגינו דבר ולפיכך התווספו ההפרשים כחוק. העירייה מפרטת כי הסכום שהתווסף לחיוב בגין ריבית והצמדה עד 8/12/2011 בסך של 45,210.30 ₪ מתייחס לסך החוב מתחילת החיוב ועד 31/12/2008 שעמד ע"ס 113,312.10. לטענתה, במועד 1/09 עברה העירייה למערכת מחשובית חדשה, ולכן החיוב החל מ-1/2/09 ועד 5/9/2011 נרשם בהפרדה, אך זו חסרת משמעות לטענתה, ביחס לחוב שנרשם בכרטיס ליום עריכת פירוט החשבון (30/11/11). העירייה שבה וחוזרת על טענתה כי טענת העותרים לעניין זה נובעת מאי הבנה ואין בה על מנת להצביע על אי תקינות ברישומי העירייה.
382. אני מקבלת את טיעוני העירייה בנוגע לחשבון זה. העותרים לא הוכיחו כי החוב נפרע או התיישן. העותרים, שנכנסו בנעלי האחיות, לא יכולים ליהנות למעלה ממה שירשו. בנסיבות שבהן התנהלו הליכים רציפים נגד האחיות, הרי שהעירייה פעלה כדין בהקשר זה. משהעותרים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, אני קובעת כי העירייה נהגה כדין והליכי הגבייה המינהליים ננקטו כנדרש, כמו גם תוספות הפרשי הצמדה, ריבית והוצאות לאכיפה כדין. לפיכך אני קובעת שבהקשר זה העותרים חייבים בתשלום החובות הרשומים כמופיע ברישומי העירייה.
חשבון מספר 0003-0430-002-71
383. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס לאותה יחידה כמו החשבון הקודם, אך לתקופה שבין 01/98 ועד 02/03. העותרים מוסיפים כי לפי פירוט רישומי העירייה רשום בגין יחידה זו לתקופה זו, נכון לתאריך 06.12.2011, חוב בגין ארנונה בסכום של 215,040.41 ₪, חוב בגין מים בסך של 4,880.37 ₪ וחוב בגין אגרות בסך של 1,468.23. לטענתם, בנוגע לחשבון זה לא הוגשה כל תביעה ללא כל הסבר. העותרים טוענים כי הסיווג הרשום שהינו "מסחר בהלבשה וטקסטיל", שהחל רק משנת 2004 מלמד כי הנכס הוחזק בידי צד שלישי, והם טוענים כי הימנעות העירייה מהגשת תביעה לגביית החובות מקימה ספק ממשי לגבי קיומם כמו גם "גלגולם" על כתפי בעלי הנכס.
384. העותרים טוענים כי משלא הוגשה תביעה בגין החוב לארנונה, הוא התיישן, החל משנת 2005 ועד לינואר 2010, בהתאמה לכל שנת מס, בהתאם לתקופות החיוב במקור לשנות המס 1998 ועד ל-01/03; החובות למים התיישנו החל מינואר 2005 ועד לשנת 2009, בהתאם לתקופות החיוב החל מ-1/98 ועד 6/02; והחובות לאגרות התיישנו האחד ביוני 2008 ושנים נוספים באוגוסט 2008 בהתאם למועדי החיוב ב-6/01 וב-8/01. בנוסף טוענים העותרים כי נפל שיהוי ניכר בגביית החובות אשר התחילו להצטבר עוד בשנת 1998, ואילו תיק הוצל"פ 01-93420-05-0 נפתח במסגרת הליכי הגבייה המינהליים רק ביום 14.11.2005 ולכן נגרם שיהוי לכל הפחות בגביית החובות המיוחסים לשנים 1998 עד 2002 אשר התגבשו למעלה מ-3 שנים קודם לפתיחת ההליך המינהלי.
385. העותרים טוענים עוד כי חוב האגרות אינו משקף חוב אמיתי, בדומה לחשבונות האחרים, ומפרטים בהרחבה כי החיובים נרשמו בחודשים יוני ואוגוסט שנת 2001 בסכום מצטבר של 675 ₪ ו-6 שנים לאחר מכן נרשם זיכוי בסכום של 390 ₪ ללא הסבר ולפיכך לטענתם לא ניתן להתייחס באופן ענייני לחישוב ולחוב, לרבות לא לרכיבי ההצמדה והרבית, ויש לבטל את החוב ולפחות את התוספות לקרן. עוד חוזרים העותרים וטוענים כי אין לחייבם באגרות בהעדר החלטה שיפוטית, מקור לחיוב ואסמכתא לתשלומן. העותרים שבים וחוזרים על טיעוניהם כי העירייה הוסיפה והכבידה בהוספת הפרשי הצמדה וריבית בשיעורים גבוהים במיוחד ומביאים לתמיכה מספר דוגמאות נקודתית למספר חודשים ושנים, ומסיקים כי "בהתאם, יש להניח שכיום סכום קרן החוב מהווה אחוזים בודדים בלבד מסכום החוב הכולל" (פס' 315 בעמ' 569-570 לסיכומי העותרים). העותרים טוענים שוב, כי לא היה מקום להעמיס על החשבון חיובי הצמדה וריביות בשיעורים כה גבוהים הכוללים רכיב 'עונשי', וכי אין לאפשר לעירייה לגבותם.
386. העירייה טוענת כי גם בהתייחס לחשבון זה, העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, לא סדקו את רישומיה ולא את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה. העירייה טוענת כי תקופת החיוב בחשבון היא ממועד 1/98 ועד 2/93. וחוזרת על טענתה כי החוב לא התיישן משום שגם חוב זה נכלל בתיק ההוצל"פ 01-93420-05-0 בהמשך להליכי הגבייה המנהליים שננקטו. העירייה מדגישה כי עוד משנת 1998 נקטה בהליכי גבייה מינהליים כמפורט לגבי חשבונות קודמים, ולכן החובות לא התיישנו. עוד טוענת העירייה כי גם בגין חשבון זה לא מוצו ההליכים כדין ולא הוגשו השגה או ערר. העירייה שבה וחוזרת גם על טיעוניה כי האגרות חויבו בחשבון זה כדין ובהתאם להליכי הגבייה שננקטו בו, וכן חוזרת ומפנה גם לטיעוניה הקודמים לעניין חיובי הפרשי הצמדה וריבית שהתווספו כדין משלא נפרע החוב.
387. אני מקבלת את טיעוני העירייה בנוגע לחשבון זה. העותרים לא הוכיחו כי החוב נפרע או התיישן. העותרים, שנכנסו בנעלי האחיות, לא יכולים ליהנות למעלה ממה שירשו. בנסיבות שבהן התנהלו הליכים רציפים נגד האחיות, הרי שהעירייה פעלה כדין בהקשר זה. משהעותרים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, אני קובעת כי העירייה נהגה כדין והליכי הגבייה המינהליים ננקטו כנדרש, כמו גם תוספות רבתי הצמדה והוצאות לאכיפה כדין. לפיכך אני קובעת שבהקשר זה העותרים חייבים בתשלום החובות כמופיע ברישומי העירייה.
חשבון המוגדר "לא קיים"
388. העותרים טוענים כי לפי פירוט רישומי העירייה חשבון זה מתייחס לתקופה שמתחילה ב-1.7.10, ושבים על טענתם כי לגבי התקופה החל מ-1.1.2008 מתנהלים בין הצדדים הליכים אחרים, ולפיכך יסתפקו באיזכורו בקצרה [עמ' 572 לסיכומי העותרים].
389. העירייה טוענת כי החשבון נפתח בשנת 2010 ואינו חלק מהעתירה, והיא חוזרת על טיעוניה כי העותרים מבקשים להכביד ולהעמיס מידע מיותר, וכן על טיעוניה כי העותרים יוצרים תיאוריה על סמך טעויות הנובעות מקריאה או הבנה שגויה של מסמכי העירייה. העירייה חוזרת על ההסבר שנתנה לטיעונים דומים קודמים, בדבר המעבר למערכת ממוחשבת חדשה, וכי משום שהחשבון נוצר בשנת 2010 אין לו מספר קודם והוא רשום במערכת כמספר ישן "לא קיים". העירייה מוסיפה כי גם בטיעוניהם הפרטניים ביחס לכלל החשבונות לא הצביעו העותרים על אי תקינות ברישומיה, לא סתרו את רישומיה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה, וכן לא הצביעו על חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגד האחיות לגביית החובות.
390. משחשבון זה והתקופה שהוא מתייחס אליה אינם נכללים בעתירה שלפניי, אין צורך להכריע לגביהם, ואוסיף רק בשולי הדברים כי בחירתם של העותרים להכביד ולהעמיס על טיעוניהם וסיכומיהם, תובא גם בהקשר זה בחשבון לעניין הוצאות המשפט.
391. לאחר סיום, חוזרת העירייה וטוענת טיעונים כלליים לגבי פסקי הדין החלוטים בקשר עם הבניין בנחלת בנימין 43 הכלול בפסק הדין בבג"ץ. וכן חוזרת בהרחבה על טיעוניה לגבי העדר חוסר תום לב בפעולותיה בכל הקשור למחיקת התביעות המאוחדות ופעולות הגבייה המינהלית, וכן מעלה שוב, שלא לצורך, את טענותיה המקדמיות בדבר העדר סמכות ואי מיצוי הליכים על ידי האחיות שלא הגישו ערר או הגשה בזמן אמת. עוד חוזרת העירייה על טיעוניה בדבר השיהוי בהגשת העתירה ומונה שוב את הנקודות בזמן שבהן יכלו האחיות והעותרים להגיש את העתירה קודם לכן, כפי שעשתה לגבי בניינים אחרים קודם [עמ' 638-642 לסיכומי העירייה].
392. כאמור, לגבי חובות שנכללו בתביעות המאוחדות קבעתי כי פעולות גביה מנהליות נעשו בחוסר תום לב, הם בטלים, והעותרים אינם חייבים עוד בתשלומם. לגבי שאר החובות, טיעוני העירייה התקבלו, רובם ככולם.
הבניין ברחוב מונטיפיורי 32
393. העותרים טוענים כי בניין זה הינו מבנה לשימור, אשר סווג על ידי העירייה לפני שנים רבות כמבנה מסוכן. העותרים מתארים כי הבניין מורכב מקומת מרתף, מקומת קרקע שמעליה 3 קומות, כך שהקומה השלישית היא למעשה חיפוי "כיפה" מעל המבנה. לטענתם, בעבר הושכרה קומת הקרקע לצדדים שלישיים שהפעילו בתי קפה, מסעדות וכיו"ב, אך מזה שנים רבות הנכסים ריקים. העותרים טוענים כי ייעוד הבניין הינו "מגורים ב'", וכי סיווג הקומה הראשונה והקומה השנייה שמעל קומת הקרקע הוא "מגורים סוג בניין ו' אזור 3". לטענתם, הבניין שימש כבית המגורים של המשפחה מאז שנרכש על ידה לפני כ-70 שנה, סבם וסבתם של העותרים וכן הם עצמם עם הוריהם, התגוררו בו בעבר, ואף האחיות התגוררו בקומה השנייה בבניין, לפחות החל משנת 1952 ועד לפטירת כל אחת מהן, ובנוסף התגוררו בבניין גם דיירים מוגנים. העותרים טוענים כי היחידות ששימשו למגורים לא שימשו לאחר מכן לכל צורך אחר, אלא נותרו ריקות ללא שימוש.
394. העותרים טוענים עוד כי גם אם יחידה מסוימת בקומה הראשונה שמעל קומת הקרקע הושכרה לפרק זמן מסוים לצד ג' שעשה בה שימוש כמשרד וחויב בארנונה לפי תעריף "משרדים", הרי שלאחר שאותו צד ג' יצא מהמושכר, היה על העירייה לשנות את תעריף הארנונה ביחס לאותה יחידה ולחשב אותה לפי הסיווג הנכון של היחידה ל"מגורים". העותרים טוענים כי העירייה לא עשתה כן, אלא המשיכה להטיל על היחידות הרלוונטיות חיובי ארנונה לפי תעריף משרדי גבוה, שלא כדין. לטענתם, כל חיובי הארנונה בגין היחידות המצויות בקומות שמעל קומת הקרקע היו חייבים להיות מחושבים לפי תעריף למגורים, ולתקופות שבהן לא נעשה ביחידות אלה שימוש בפועל היו חייבים להיות מחושבים לפי תעריף מזערי למגורים, ומשהעירייה לא נהגה כך, יש לטענת העותרים לקבוע כי חיובי הארנונה לגבי אותן יחידות צריכים היו להיות מחושבים כשיטתם ביחס לכל שנות המס, לרבות שנות המס שלאחר שנת 2008.
395. באשר ליחידות שמצויות במרתף ובקומת הקרקע טוענים העותרים שסיווגן הנכון הוא "מחסנים מעל 500 מ"ר", ולטענתם יש לקבוע בהתאם לכך כי חיובי הארנונה ליחידות אלה צריכים להיות מחושבים לפי תעריף המתאים לסיווג זה, ביחס לכל שנות המס ולרבות שנות המס שלאחר שנת 2008. לטענתם, גם ביחס ליחידות אלה חייבה העירייה לפי תעריף שגוי וגבוה בהרבה.
396. העותרים טוענים כי העירייה הגישה לגבי היחידות בבניין זה 10 תביעות משפטיות אזרחיות, ובחרה "בכוונת מכוון, להימנע מלהביאן לידי גמר והכרעה, ותוך שבכך היא מנעה (הלכה למעשה) את האפשרות לברר גם את טענות ההגנה שהועלו במסגרתן" [פס' 321 בעמ' 574 לסיכומי העותרים], והעותרים טוענים כי בכך הסבה להם נזק ראייתי כבד, וכי קמה חזקה שאילו התביעות היו מתבררות ומוכרעות לגופן, הן היו נדחות. לפיכך, לטענתם, יש לקבוע כי התנהלות העירייה בנקיטת הליכי גבייה מינהליים לוקה בחוסר תום לב, בחוסר הגינות ובחוסר סבירות, ואין לאפשר לה לנקוט בהם גם ביחס לחשבונות אלו.
397. העירייה חוזרת במפורט ובהרחבה על טיעוניה בקשר לסיבות שהביאו למחיקת כל אחד מההליכים האזרחיים שהגישה בשנת 1999; בקשר לקיומם של פסקי דין חלוטים בגין החובות גם לנכס זה; בקשר לאי מיצוי הליכים על ידי האחיות בעניין טענות הבאות בגדר סעיף 3(א) לחוק הערר; ולטענתה כי העתירה הוגשה בשיהוי ודינה דחיה על הסף. בנוסף, טוענת העירייה כי העותרים העתיקו לסיכומיהם החלטות ופרוטוקולים באופן חלקי ולא הציגו את מלוא התמונה, והיא מונה ומצרפת העתקי טבלאות, מסמכים, פרוטוקולים ופסקי דין רבים במטרה להוכיח את טיעוניה בדבר קיום פסקי דין חלוטים ובדבר פרשנות לא נכונה של העותרים לנסיבות מחיקת התביעות המאוחדות ונפקותה לעניין תום לבה והאפשרות לנקוט הליכי גבייה מינהליים לגביית החובות הרשומים ברישומי העירייה כחובות בגין הנכסים, לרבות היחידות בבניין זה.
398. בתוך כך מפרטת העירייה בהרחבה את קורות התביעה האזרחית הנוספת (ת.א.1533/99 שנוהלה במקביל לתביעות המאוחדות כמפורט בפתח הדברים לעיל), ואת השלבים הדיוניים שהביאו למחיקת התביעה שם. בתוך כך מפרטת העירייה הליכים מקדמיים שם, של שאלונים וגילוי מסמכים, תוך הבחנה בין האחיות לבין העותרים כיורשי אביהם המנוח שבאו בנעליו, אשר יוצגו כצדדים נפרדים ועל ידי ב"כ נפרדים, והדגשה כי אלו נוהלו בין העירייה לבין העותרים באמצעות ב"כ, ולא מול האחיות. העירייה טוענת כי בניגוד לטענת העותרים, לא נקבע על ידי בית המשפט שם כי תשובותיה לא היו מספקות, אלא כל שנקבע היה שיימסרו פרטים נוספים המבוקשים בתצהיר גילוי מסמכים כנדרש בתוך 60 יום, הן על ידי העירייה הן על ידי האחיות. העירייה טוענת, ושבה וטוענת ומדגישה שוב, שהאחיות לא הגישו כל בקשה שהיא, ולא טענו לחסרון מסמכים כלשהם באותו שלב, ואף שהן הודו כי היו בידיהן כל הנדרש וכפי שציינו בכתב ההגנה שהגישו ביום 9/10/02 במקביל לניהול תביעה זו, כי נכחו בעירייה לברור החובות, שם קיבלו לידיהן תדפיסים מסכמים של חובות הארנונה ובדקו אותם [עמ' 256-285 לסיכומי העירייה]. אדגיש, טיעוני העירייה רק לעניין זה נושאים 30 עמודים, וזה אך לשם הדוגמא.
399. בנוסף, שבה העירייה ומפרטת את הסכסוך שהתגלע בינה לבין ב"כ דאז עו"ד רוסטוביץ, שהגיש בקשה לשחרור מייצוג תוך שהוא טוען לחוסר יכולת לקבל שיתוף פעולה מנציגיה בקיום החלטות בית המשפט [פס' 388 וצילום 54, עמ' 285-286 לסיכומי העירייה] ומעכב בידיו מסמכים שונים, אשר בעקבותיהם ניתנה לה שהות נוספת להגשת המסמכים ותצהיר משלים [פס' 389 וצילום 55 בעמ' 290 לסיכומי העירייה]. העירייה חוזרת על טיעונים אלה שוב ושוב ושוב, וטוענת כי העותרים מנסים לערבב בין הליכים שנוהלו בינם לבין העירייה בכובעם כיורשי אביהם המנוח, לבין הליכים שנוהלו בין העירייה לבין האחיות – אשר לטענתה לא טענו דבר באשר לחסרון מידע או מסמכים אלא הפוך מכך, ורק העותרים עצמם טענו זאת כיורשי המנוח.
400. העירייה מוסיפה ומפרטת את השתלשלות העניינים שהביאה לחתימת הסכם הפשרה בין העותרים בנעלי המנוח בלבד לבין העירייה במסגרת פסק הדין בבג"ץ, שנחתם ביום 6/12/03 וקיבל תוקף של החלטה ביום 12/1/04. עוד מפרטת העירייה את השתלשלות ההליכים שנמשכו לאחר מכן בתביעה התביעה האזרחית הנוספת, וחוזרת על טיעוניה כי לא הייתה הסכמה של העירייה בדבר קיומה של התיישנות ואף לא החלטה או פסק דין הקובעים זאת, אלא שהדבר נאמר מפיו של ב"כ האחיות במהלך הדיון שם, וכך גם לגבי הפרת צווים שיפוטיים. עוד חוזרת העירייה על טענתה כי ביום 30/1/06 הוגשה מטעמה ומטעם האחיות הודעה בהסכמה בדבר מחיקת התובענה ללא צו להוצאות, מבלי לפגוע בטענות הצדדים, ללא כל התניה או טענה בדבר קושי בהמצאת חומרים, בהוכחת החובות או ביחס להליכי הגבייה המנהליים שבאותה עת כבר ננקטו נגד האחיות, וביום 1/02/06 ניתן פסק דין המוחק את התביעה כמבוקש. העירייה שבה וחוזרת גם על טיעוניה כי משנמחקה התביעה האזרחית הנוספת בהסכמת הצדדים, הרי שגם ההליכים שהתקיימו במסגרתה הופסקו בהסכמת הצדדים, וזאת טרם הגשת התצהירים, כחודש לפני דיון שנקבע ליום 27/2/06 ולא בשל קיומו של קושי ראייתי כלשהו. בנוסף חוזרת העירייה על טענתה כי "האמור מסתדר ומשתלב עם העובדה לפיה האחיות ז"ל ידעו כי כל התביעות שהוגשו בשנת 1999 כולן נמחקו בשל החלטת העירייה לעבור להליכי גבייה מנהליים – ובשל כך הם הסכימו מעצמן גם למחיקת התביעה האחרונה שנותרה בת"א 1533/99" [פס' 398 בעמ' 301 לסיכומי העירייה]. העירייה טוענת כי האמור כאן נכון גם לגבי הבניין ברחוב מונטיפיורי 32.
401. טענה כללית נוספת של העירייה, לגבי הבניין כולו, היא כי העותרים לא הוכיחו שהעירייה פעלה בחוסר תום לב. העירייה חוזרת גם כאן על טענתה כי ההליכים המינהליים המתייחסים לבניין זה לא נפתחו במסגרת תיק הוצל"פ 01-71078-07-9 כטענת העותרים, אלא הרבה קודם לכן החל משנות ה- 80, בין אם מכוח הפרק החמישה-עשר לפקודת העיריות, ובין אם מכוח פקודת המיסים (גביה) ובהתייחס לתקופה שלאחר פרסום האכרזה בשנת 2000, וכן נקטה גם בהליכים אזרחיים והגישה תביעה אזרחית לבית המשפט המוסמך, בטענה כי ניהול הליך אזרחי אינו מונע הליך מינהלי במקביל. העירייה שבה וחוזרת בהרחבה על כל טיעוניה לעניין זה, לרבות פירוט קביעות בתי המשפט לגבי התנהלות האחיות, ניהול עזבון המנוח, ורישום שיעבוד במסגרת זו גם על בעלותה של האחות רחל בגוש 6937 חלקה 22 בבניין זה (שעבוד מיום 12.12.06 ע"ס 1,822,007 ₪).
402. טרם שאפרט את טיעוני הצדדים בנוגע לחשבונות הנפרדים בבניין זה, אבהיר כי נכללו בו 45 חשבונות נפרדים, אשר לגבי כל אחד מהם, וכן לגבי הבניין כיחידה נוספת, האריכו שני הצדדים באופן מיוחד בסיכומיהם, והכל תוך חזרה על הדברים שוב ושוב, הן ביחס לטיעונים שנטענו במפורט לגבי חשבונות ובניינים קודמים, הן באשר לחזרה על הדברים לגבי החשבונות הרלוונטיים ליחידות השונות בו. למען היעילות והבהירות, אביא את טיעוני הצדדים בתמצית, וההכבדה היתרה והמיותרת על ההליך ועל הכנת פסק הדין תילקח בחשבון בפסיקת ההוצאות.
חשבונות שנדונו במשותף: 0010-0320-004-40, 0010-0320-008-64, 0010-0320-009-45, 0010-0320-009-87 ו-0010-0320-011-48
403. פירוט הטיעונים לגבי חמישה החשבונות המפורטים בכותרת סעיף זה, יובא להלן במצורף לפי העניין, למניעת הכבדה, ככל האפשר, בחזרתיות בפסק הדין למעלה מן הדרוש, וזאת על אף שהעותרים פירטו בהרחבה לכל חשבון בנפרד וחזרו ופירטו לגבי כל חשבון גם בסיכום כל סעיף, דבר שיצר הכבדה רבה ומיותרת. טיעוני העירייה לגבי חשבונות אלה הובאו במשותף, על אף ההכבדה שבסיכומי העותרים, והדבר יובא בחשבון בפסיקת ההוצאות.
404. העותרים טוענים כי לפי פירוט רישומי העירייה, נכון לתאריך 14.11.2011, רשום בגין חשבון 0010-0320-004-40 חוב בגין ארנונה בסכום של 218,484.58 ₪, חוב בגין מים בסך של 9,636.33 ₪ וחוב בגין אגרות בסך של 62,934.44 הכל לתקופה שבין 06/82 ועד 08/86. העותרים טוענים כי שטח היחידה מופיע ברישומי העירייה כ-51 מ"ר אך בתצהיר נפשי ובתרשים מצב החשבון שצירפה לכתב התביעה שהגישה בת.א.5488/87 (בין התביעות הישנות), הוא נרשם כ-38 מ"ר בלבד. לטענתם, המדובר באי תקינות מהותית שיש לה השפעה משמעותית על חשבונות הארנונה וגם על תקינות רישומי העירייה והיכולת להסתמך עליהם. העותרים טוענים כי החוב אינו אמיתי, ולחילופין כי התביעה התיישנה והוא אינו בר גבייה.
405. העותרים טוענים כי לפי פירוט רישומי העירייה, נכון לתאריך 14.11.2011, רשום בגין חשבון 0010-0320-008-64 חוב בגין ארנונה בסכום של 1,275,578.71 ₪, חוב בגין מים בסך של 11,557.13 ₪ וחוב בגין אגרות בסך של 8,145.45 ₪ הכל לתקופה שבין 6/85 ועד 2/94. העותרים טוענים כי חוב זה לא קיים ולחילופין התיישן לפני שנים רבות.
406. העותרים טוענים כי לפי פירוט רישומי העירייה, נכון לתאריך 14.11.2011, רשום בגין חשבון 0010-0320-009-45 חוב בגין ארנונה בסכום של 118,602.87 ₪, וחוב בגין אגרות בסך של 344.16 ₪ הכל לתקופה שבין 04/80 עד 09/82. העותרים טוענים כי חוב זה לא קיים ולחילופין התיישן לפני שנים רבות. גם לגבי חשבון זה טוענים העותרים כי שטח היחידה הרלוונטית לפי פירוט רישומי העירייה 57 מ"ר אך בתצהיר נפשי ובתדפיס שהגישה העירייה בתמיכה לתביעה האזרחית הנוספת שהגישה בקשר לחשבון זה (ת.א.1533/99 שנוהלה במקביל לתביעות המאוחדות כמפורט בפתח הדברים לעיל), הוא נרשם כ- 29 מ"ר בלבד. עוד לטענת העותרים, יש טעויות בסיווג היחידה המקושרת לחשבון זה, כך שבפירוט רישומי העירייה נרשמה היחידה בסיווג "עסקים כללי", בתצהיר נפשי סווגה כ-"מסחר כללי"; בתדפיס שצורף לתביעה האזרחית הנוספת סווגה כ-"001"; ולטענת העותרים הסיווג של יחידה זו צריך להיות סיווג "מגורים".
407. העותרים טוענים כי לפי פירוט רישומי העירייה, נכון לתאריך 14.12.2011, רשום בגין חשבון 0010-0320-009-87 חוב בגין ארנונה בסכום של 400,990.11 ₪ לתקופה החל מ-8/90 כשהחיוב האחרון הנכלל בפירוט החשבון הוא ליום 31.8.2011, חוב בגין מים לתקופה שבין 03/90 ועד 01/98 בסך של 8.269.96 ₪ וחוב בגין חיוב אגרה יחיד בסך של 1,535.87 ₪ משנת 1991.
408. העותרים טוענים כי לפי הדף הראשון בפירוט רישומי העירייה, רשום בגין חשבון 0010-0320-011-48 חוב בגין ארנונה לתקופה שמתחילה ב-03/83 ומסתיימת ביום 31.8.2011, וחוב למים לתקופה שבין 03/83 ועד 02/95, כאשר בשני החובות נרשמה "יתרת חוב צוברת" עבור יחידה המסווגת בסיווג "משרדים" אך העותרים טוענים כי המדובר בסיווג 100, או 001 עד שנת 1993, ולטענתם אין להם ידע לגבי מהות הסיווג. העותרים טוענים כי חוב זה לא קיים ולחילופין התיישן לפני שנים רבות.
409. העותרים טוענים במפורט, כי בנוגע לחשבונות אלה, הגישה העירייה תביעות משפטיות אזרחיות בכפל, באופן הבא. לגבי חשבונות 0010-0320-004-40, ו-0010-0320-008-64, הוגשה התביעה הראשונה בת.א.5488/87 (בין התביעות הישנות), ניתן בה פסק דין, העירייה פתחה תיק הוצל"פ למימושו, והוא נסגר בשנת 2011 ביתרת חוב "0" ומכאן הם טוענים כי החוב נפרע ואסור היה לעירייה להגיש תביעה נוספת באותו עניין. בנוגע לחשבון מספר 0010-0320-009-45 הוגשה בנסיבות דומות מאד תביעה אזרחית במסגרת ת.א.5491/87 (בין התביעות הישנות), העירייה פתחה תיק הוצל"פ למימושו, והוא נסגר בשנת 2011 ביתרת חוב "0" לפי תקנה 126ד' לתקנות ההוצל"פ. לגבי חשבון 0010-0320-009-87 טוענים העותרים כי העירייה הגישה תביעה במסגרת ת.א.43440/91 (בין התביעות הישנות), אשר לטענתם אינה מוכרת להם, ושניתן בה פסק דין, ככל הנראה ביום 12.7.92. לגבי חשבון 0010-0320-011-48 טוענים העותרים כי העירייה הגישה תביעה בת.א.5492/87 (בין התביעות הישנות), בנסיבות דומות מאד לאלה של התביעות האחרות שהוגשו באותה שנה, וגם בהליך זה ניתן פסק דין, העירייה פתחה תיק הוצל"פ למימושו, והוא נסגר בשנת 2011 ביתרת חוב "0", ומכאן הם טוענים כי החוב נפרע ואסור היה לעירייה להגיש תביעה נוספת באותו עניין אלא עליה למחוק אותו מרישומי העירייה.
410. התביעה השניה היא לטענת העותרים התביעה האזרחית הנוספת (בת.א.1533/99, כהגדרתה לעיל בפתח הדברים), שהוגשה בגין חמשת החשבונות שבכותרת סעיף זה שלטענת העותרים מהווה כפל תביעות לגבי כולם. לטענתם בתביעה זו ניתן פסק דין שבוטל בהסכמה ביום 10.9.2000, והיא נמחקה לבסוף יחד עם התביעות המאוחדות בשנת 2004. העותרים חוזרים ומפרטים לגבי כל אחד מהחשבונות בנפרד את כל השתלשלות העניינים וחוזרים על כל טיעוניהם בהקשר זה, פעמיים לגבי כל חשבון, על-פני 76 עמודים בסיכומיהם ובהיקף ממשי גם בסיכומי התשובה שלהם, ללא כל הצדקה עניינית. טיעונים אלה מובאים כאן במקוצר ובמאוחד, למעט מה שנדרש לפירוט בנפרד.
411. העותרים טוענים כי במסגרת התביעה האזרחית הנוספת, כפרו האחיות בחובות וטענו טענות הגנה שונות לרבות לעניין התיישנות, שיהוי וחוסר תום לב, והם חוזרים על טיעוניהם הקודמים לעניין זה כמו גם לעניין אי מסירת דרישות והודעות כמתחייב והקושי שנוצר לפנות לצדדים שלישיים שהחזיקו ביחידות הרלוונטיות בזמן אמת. עוד חוזרים העותרים על טיעוניהם בדבר אי פירוט החובות ודרכי חישובם, על טיעונים כי התביעות הוגשו בכפילות אסורה, וטיעונים לעניין התעריף לחישוב הארנונה ליחידות בקומת הקרקע של בניין שאינו ראוי למגורים.
412. העותרים מפרטים בהרחבה, גם זאת שלא לצורך, את ההליכים הדיוניים שהתקיימו בתביעה האזרחית הנוספת, לרבות הימנעות העירייה ממענה לשאלונים ודחיות דיונים בשל החלפת באי כוחה, והחלטות דיוניות נוספות שהתקבלו שם. העותרים מוסיפים וטוענים כי העירייה הפרה את הוראת בית המשפט שם מיום 21.09.2003, שניתנה בהקשר טענת ההתיישנות שהעלו, והימנעותה ממסירת הנתונים והעובדות שנקבע כי עליה למסור באשר ליתרת החוב של כל הנתבעים שם נכון ליום 13.04.1992. כמו גם פרטים נוספים שנדרשו, לרבות פירוט החובות הנטענים לתקופות שונות ותוך חלוקתם למרכיבי קרן, הצמדה וריבית; ציון מועד היווצרות החובות הנטענים; סיווג היחידות; זיהוין; התעריף לפיו חויבו ונתונים בדבר רישום מחזיקים שהחזיקו ביחידות לאורך השנים. לטענתם, בעקבות זאת הוגשה ביום 25.11.2003 בקשה לדחיית התביעה, אשר בעקבותיה הושג הסכם הפשרה בין העירייה לבין העותרים במעמדם כיורשי אביהם המנוח, ובו עסק פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור הראשון, ע"א 9004/12, שפורט בהרחבה לעיל ביחס לפסק הדין בתא 1420/09 – פ"ד מ.א.ג [פס' 325ה'-325לא' בעמ' 580-597 לסיכומי העירייה].
413. העותרים טוענים כי על פי להסכם הפשרה, הופסקו ההליכים נגדם והמשיכו להתנהל נגד האחיות רחל ומלכה בלבד. בתוך כך, לטענתם, העירייה המשיכה להימנע מלקיים את הצווים שניתנו שם אף שהיו לה 6 שנים כדי לאתר את התשובות לשאלונים והמידע והמסמכים שהתבקשו, ובא כוחה המשיך להסביר את העיכוב במתן תשובות ומידע בהחלפת המייצגים, אף שבאותה עת הופיע מטעמה עורך הדין החדש במשך שנתיים (מאז 21.09.2003 ועד 08.09.2005). העותרים מציינים כי ביום 08.09.2005 ניתנה לעירייה שהות נוספת של 30 ימים להשלמת ההליכים המקדמיים ודיון נוסף נקבע ליום 16.10.2005. אלא, שאף אז לא קיימה העירייה את הצווים לטענת העותרים, וחלף זאת, הודיעו הצדדים כי הוסכם ביניהם שהתביעה תימחק ביחס לחובות שהתיישנו, והעירייה תתן פירוט במסגרת תצהירי עדות ראשית שיוגשו מטעמה ביחס ליתרת החובות. העותרים טוענים כי העירייה התחייבה שלא לתבוע כל חוב שהתיישן, וכן התחייבה לספק פירוט ביחס ליתר החובות הנטענים במסגרת תצהירי העדות הראשית מטעמה. בית המשפט קצב לצורך כך 60 ימים ונתן הוראות באשר לתצהירי עדות ראשית וקיום ההוכחות, אך לטענת העותרים לא הוגשו מעולם תצהירי עדות ראשית מטעם העירייה והיא לא מחקה את החובות שהתיישנו ואף לא פירטה את הנתונים שנדרשו לגבי יתר החובות כפי שהתחייבה לעשות. העותרים טוענים כי בשלב זה הוגשה ביום 30.1.2006 הודעה מוסכמת שבמסגרתה התבקש בית המשפט מבלי לפגוע בטענות מי מהצדדים להורות על מחיקת התובענה ללא צו להוצאות, כפי שנקבע בפסק הדין שמחק את התביעה ביום 1.2.2006.
414. העותרים חוזרים ומציינים כי האחות מלכה הלכה לעולמה ביום 5.11.2006 והאחות רחל הלכה לעולמה ביום 23.11.2007. העותרים טוענים כי ביום 20.9.2007, כחודשיים לפני פטירת האחות רחל ולמעלה מ-10 חודשים לאחר פטירת האחות מלכה, פתחה העיריה בהליכי גבייה מנהליים בנוגע לחובות הנטענים בגין הבניין ברחוב מונטיפיורי, וזאת במסגרת תיק הוצל"פ 01-71078-07-9. לטענתם, טענת העירייה בהוצל"פ כאילו בוצעה מסירה אישית לרחל בשנת 2008, מתייחסת למועד שלאחר מותה.
415. העותרים שבים ומפרטים שוב את טיעוניהם בעניין זה, לרבות את השתלשלות העניינים ואת משמעות מחיקת התביעה יחד עם התביעות המאוחדות והמרתה בהליכי גבייה מינהליים. הם שבים וחוזרים על טענתם, כי העירייה ידעה והבינה כי אין ביכולתה לזכות בתביעות, ומטעם זה העדיפה להימנע מבירורן ומקבלת הכרעה עניינית בהן. לטענתם, למצער, קמה חזקה שלא נסתרה, כי שיקול זה הוא שהנחה את העירייה ועמד ביסוד החלטתה, חסרת תום הלב, שלא למצות את ההליכים בתביעה ולהימנע מבירור הטענות שהועלו במסגרתה. העותרים שבים וחוזרים על טענתם כי משמעות החלטה זו של העירייה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים היא חוסר תום לב וכי משכך אין לאפשר לה לעשות בהם שימוש לגביית החובות.
416. באותו אופן חוזרים העותרים גם על טיעוניהם באשר לחובות המים שחסרים לגביהם פרטים מהותיים המעמידים לטענתם בספק ממשי את עצם נכונותם ואמיתותם, ועל טיעוניהם באשר לחובות האגרות שלא נקשרות לתביעות בתקופות חיובן ואין הוראה לתשלומן בהחלטה שיפוטית או בפסק דין. עוד חוזרים העותרים בהרחבה גם על טיעוניהם לעניין התיישנות החובות ושיהוי בגבייתם למעלה מ-3 שנים, אשר מביאים, לטענתם, לאותה תוצאה שלפיה הם אינם ברי גבייה, וודאי שלא בהליכים מינהליים. בדומה, חוזרים העותרים גם על טיעונים שהעלו בנוגע לחשבונות קודמים, כי גם החובות בחשבונות אלה נופחו באמצעות תוספת הפרשי הצמדה וריביות בשיעורים גבוהים ביותר, אשר לטענתם אין לאפשר לעירייה לגבותם.
417. העירייה מרכזת את טיעוניה לגבי חמשת החשבונות שבגינם הוגשו חמש התביעות המשפטיות, כולן בין התביעות הישנות, ניתנו בהן פסקי דין ונפתחו תיקי הוצל"פ, כדלקמן: בגין חשבון 0010-0320-004-40 הוגשה תביעה בת.א.5488/87, ניתן פסק דין ביום 14/12/88 ונפתח תיק הוצל"פ מספר 01-21733-91-7; בגין חשבון 0010-0320-006-64 הוגשה תביעה בת.א.5490/87, ניתן פסק דין ביום 14/12/88 ונפתח תיק הוצל"פ מספר 01-21739-91-3; בגין חשבון 0010-0320-009-45 הוגשה תביעה בת.א.5491/87, ניתן פסק דין ביום 14/12/88, ונפתח תיק הוצל"פ מספר 01-21746-91-7; בגין חשבון 0010-0320-009-87 הוגשה תביעה בת.א.43440/91 וניתן פסק דין ביום 12/7/92; בגין חשבון 0010-0320-011-48 הוגשה תביעה בת.א.5492/87 ניתן פסק דין ביום 14/12/88, ונפתח תיק הוצל"פ מספר 01-21743-91-4. על אף ריכוז הטיעונים, גם סיכומי העירייה לוקים בהכבדה יתרה ובחזרתיות מיותרת על טיעונים שוב ושוב, לרבות על נתונים שאינם במחלוקת, ואף זאת יילקח בחשבון בפסיקת ההוצאות.
418. העירייה טוענת כי בהתייחס לכל החשבונות הכלולים בחמש התביעות, לא עלה בידי העותרים לסתור את תקינות רישומיה. לטענתה, רישומיה באשר לגובה החובות לא נסתרו שכן לא הוכח תשלום ולא קיימת התיישנות על פסקי הדין החלוטים. לטענתה לא הוכחה גם טענת העותרים לכפל גבייה, או לגבייה כלשהי, לרבות לגבי חובות לאגרות והצטברות הפרשי הצמדה וריבית כדין זאת מאחר שלא הוכח תשלום, לא בתיקי ההוצל"פ ולא ברישומי העירייה. העירייה טוענת כי העותרים לא הוכיחו כי החובות שולמו, וכי סגירת תיקי ההוצל"פ מכוח תקנה 126ד' אינה מעידה על פירעון החובות, אלא המדובר בסגירה מינהלית מחוסר מעש שאינה פוגעת בזכותו של הזוכה לעתור לפתיחת התיק מחדש לפי ס"ק 126 (ד) (3) בכפוף לתקופת ההתיישנות של 25 שנים כקבוע בסע' 21 לחוק ההתיישנות.
419. העירייה מוסיפה וטוענת כי פסקי הדין לא התיישנו, משום שהוגשו לביצוע בשנת 1991 בפתיחת תיקי הוצל"פ, ואלו מביניהם שנסגרו מכוח תקנה 126ד', נסגרו בשנת 2011, והעתירה הוגשה בשנת 2015. העירייה חוזרת על טיעוניה באשר לנקיטת הליכים מינהליים החל משנת 2000 ורישום שיעבודים שביקשה לגבות באמצעותם חובות שלא שולמו גם בהקשר החשבונות כאן. העירייה טוענת כי בקשר לחשבונות אלו קיימים פסקי דין חלוטים שלא שולמו ועומדים בעינם עד סוף שנת 1987 ועד סוף שנת 1991 בהתאמה לכל אחד. לטענתה, בשלושה מבין חמשת החשבונות יש חובות מעבר לתקופת חמש התביעות שאין לגביהן התיישנות: ח-ן 008-64 נסגר במועד 2/94, ואילו ח-ן 009-87 עד 12/2007 וח-ן 011-48 עד 12/2007 קשורים לתקופת העתירה הנוכחית. העירייה טוענת בהקשר זה, כי העותרים טוענים התיישנות בכובעם כיורשי האחיות, שהיו מודעות כל העת להתנהלות ההליכים אך היא יכלה לפעול נגדן רק החל משנת 1998 לאחר תום תקופת מאבק הירושה אחרי מות המנוח בת.ע. 5365/94, ותוך התחשבות בתקופת מינוי מנהל עזבונו, שכן לאורך כל אותה התקופה היו הליכי הגבייה מוקפאים בהמתנה לסיום מאבק הירושה במשפחה. רק לאחר שניתן פסק הדין שם במאי 1998 הסתיים תפקידו של מנהל העיזבון, והעותרים פנו לעירייה לראשונה כיורשי המנוח והודיעו כי יש לשלוח את דרישות התשלום לכתובת האחיות ברחוב מונטיפיורי 32 שכן הן המחזיקות בנכסים [צילום 64 בעמ' 324 וצילום 65 בעמ' 325 לסיכומי העירייה]. לטענת העירייה, רק בשלב זה נפתחה הדרך בפניה לנקוט הליכים לגביית החובות בנכס ברחוב מונטיפיורי גם כנגד האחיות ולשלוח להן דרישות והודעות לכתובתן לאחר שבעבר נשלחו למנוח ולעותרים, ורק לאחר הכרעה במאבק הירושה נקבע כי האחיות הן הנמענות הנכונות בהיותן המחזיקות בנכסים [פס' 440-441 בעמ' 326 לסיכומי העירייה]. לטענת העירייה כך עשתה כשנקטה הליכי גבייה נגד האחיות בסוף שנת 1998, ולאחר מכן הן הגישו בקשה להפסקת ההליכים ביום 05.08.1998. משכך, לטענתה, החובות לא התיישנו.
420. העירייה טוענת כי העותרים מעלים טיעונים כנגד החובות הכלולים בפסקי הדין החלוטים ומנסים לנהל בהם דיון מחודש בניגוד לדין. בתוך כך טוענת העירייה כי העותרים מעלים גם טענות מסוג "סיווג הנכס", "איני מחזיק", "שוכרים שהיו בנכסים", "מצבו הפיזי של הנכס (לפני 30 שנה)", "תעריף החיוב" וכיוב', וטוענת כי המדובר בטענות המנויות בס' 3(א) לחוק הערר, ואשר בגינם לא הגישו האחיות השגה וערר ולא פעלו למיצוי ההליכים, ובמיוחד כאשר ממילא ניתנו בגינם פסקי דין חלוטים לתקופות התביעות.
421. העירייה מוסיפה וטוענת כי טיעוניהם החוזרים של העותרים לגבי כל החשבונות, כאילו העירייה הפרה צווים שיפוטיים אינן נכונות, הן ביחס לתביעות המאוחדות, הן ביחס לתביעה האזרחית הנוספת. עוד לטענתה, ביחס לכל החשבונות והתביעות, היא לא הודתה בשום מקום במשך השנים, לרבות לא בכל כתב בית דין, פרוטוקול, או החלטה, בהתיישנות החובות והטיעונים לעניין זה הן כולן פרי פרשנותם של העותרים. העירייה חוזרת בקצרה על טענתה לעניין יתרת חוב צוברת לגבי חשבונות אלו, באותו אופן שנטענה לגבי כל החשבונות הישנים שנסגרו לפני שנת 1989 והועברו למערכת המחשוב החדשה; לעניין האגרות שלא התיישנו ולעניין הפרשי הצמדה וריבית.
422. העירייה משיבה לטיעוני העותרים באשר לשטחי היחידות השונות ולסיווגן, בדומה לטיעוניה לגבי חשבונות אחרים, כי השינוי בשטח החיוב לא מהווה סתירה ברישומים, אלא שיחידות עסקיות משתנות בהתאם להודעה לחיובי ארנונה על הצמדות שטחים ליחידות נוספות בבניין. העירייה טוענת כי סיווג הנכס נרשם בעת חיוב היחידה, לאחר ביקורת של חיוב ארנונה על מנת לוודא את השימוש בפועל לאחר החיוב, ולטענתה האחיות לא הגישו השגה או ערר ולא פעלו למיצוי ההליכים והחיוב הפך לחלוט, ומשכך יש לדחות את טיעוני העותרים על הסף מפאת אי מיצוי הליכים והיעדר סמכות עניינית.
העירייה שבה וחוזרת על טיעוניה ומסכמת שוב כי ביחס לכל חמשת החשבונות, העותרים לא הצביעו על חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגד האחיות לגביית החובות, לא הצביעו על אי תקינות ברישומי העירייה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בעניין זה, וכי הליכי הגבייה המנהליים ננקטו כדין כנגד האחיות לגביית החובות.
423. לסיכום לגבי חשבון זה, העותרים לא הוכיחו תשלום החובות החלוטים שנפסקו בחמש התביעות הישנות, והם חייבים בתשלומם. לגבי הטיעונים באשר לתביעה האזרחית הנוספת, אני קובעת כי חל לגביה אותו הדין כפי שהכרעתי לגבי התביעות המאוחדות שנמחקו. משכך, העותרים חייבים בחובות לפי פסקי הדין החלוטים בתוספת הפרשית הצמדה וריבית ובתוספת הוצאות לאכיפת הגבייה. לגבי החובות שנכללו בתביעה האזרחית הנוספת, הליכי הגבייה המינהליים ננקטו בחוסר תום לב, הם בטלים, והעותרים אינם חייבים בהם עוד.
חשבון מספר 0010-0320-002-75
424. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס ליחידה שסווגה "בתי קפה", וכי נכון לתאריך 06.12.2011, רשום בפירוט רישומי העירייה בגין יחידה זו חוב בגין ארנונה לתקופה החל מ-7/97 ועד 12/11, וחוב בגין מים לתקופה החל מ-4/97 ועד 2/01. לטענת העותרים, לתוך החיובים לארנונה ולמים נכנסו סכומים נוספים בהעברות בלתי מוסברות שלא פורטו מקורותיהן ופרטיהן, וליקויים נוספים המעלים לטענתם "חשש שרישומי העירייה "שופצו" באמצעות תוספות שונות ומאוחרות שהוכנסו לחשבון בדיעבד" [פס' 356 בעמ' 652 לסיכומי העותרים]. העותרים מביאים דוגמאות לטיעונם זה מתוך החשבון ומצביעים על שלושה מקרים בתקבולים ובחיובים בחשבון זה, שנרשמו בזמנים ובאופנים שאינם תקינים לטענתם. לטענתם, גם ביחס לחשבון זה מתגלים ליקויים, חוסרים ותמיהות באופן שיש בו כדי להצביע על אי תקינות הרישומים. העותרים טוענים כי חשבון זה לא נזכר כלל בתצהיר נפשי, אף כי העירייה הגישה בגינו תביעה במסגרת ת.א.33283/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), והם חוזרים על כל טיעוניהם לגביהן, לרבות טענות ההגנה שנטענו שם, ומשמעות מחיקת התביעות. בתוך כך, העותרים טוענים, כי בשלוש יחידות צמודות הרלוונטיות לתביעה זו, שאחת מהן רלוונטית לחשבון זה, מחזיקה מסעדת "ספגטים" החייבת לטענתם בתשלום מיסי הארנונה והמים לעירייה.
425. העותרים חוזרים על טיעוניהם לגבי אגרות גם לגבי חשבון זה, כי אינו חוב אמיתי ואסור לעירייה "לגלגל" אותו, כלשונם, עליהם. לטענת העותרים, חוב האגרות הרשום במסגרת חשבון זה, מורכב מלמעלה מ-20 אגרות בית משפט, המיוחסות לתאריכים החל מ-3/99 ועד 4.12.11. אך לטענתם, מלבד התביעה בת.א.33283/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), לא קיימות תביעות אחרות שהוגשו לגבי חשבון זה, והעירייה גם לא טוענת אחרת. העותרים טוענים עוד כי החובות הרשומים בחשבון זה לארנונה לתקופה שבין 07/97 עד 12/98, ולמים ל לתקופה שבין 04/97 עד 12/98, התיישנו בשנים 2009-2010 בהתאם למועד חיובם, והם אינם ברי גבייה. העותרים חוזרים לעניין זה על טיעוניהם לגבי חובות קודמים, משהתביעה הוגשה בשנת 1999 ולטענתם נזנחה ו"גוועה" בשנת 2004. ביחס לחובות הארנונה לתקופה החל משנת המס 1999 ועד לסוף שנת המס 2007, ולחובו" המים לתקופה שבין 01/99 עד 03/01 טוענים העותרים כי משלא הוגשה תביעה, מרוץ ההתיישנות לא נעצר, והם התיישנו החל מינואר 2006 וכלה בינואר 2014 בהתאמה למועד היווצרותם. בנוסף טוענים העותרים כי גם החובות לאגרות התיישנו בהתאמה באותו אופן.
426. העותרים חוזרים על טיעוניהם בדבר השימוש שעשתה העירייה בכספים שהתקבלו בגין עיכוב הליכי הגבייה המינהליים, ונטלה מהם על דעתה ובניגוד לדין לטענתם כדי לכסות חלק מהחובות בחשבון זה. לטענת העותרים, ביום 27.5.2010 נטלה העירייה סך של 188,446.15 ₪, וביום 14.6.2010 נטלה שלושה סכומים: סך של 242,862.98 ₪, סך של 21,631.84 ₪ וסך של 9,621.18 ₪ והשתמשה בהם לכיסוי חלק מהחוב לארנונה בחשבון זה. באותו אופן נטלה העירייה לטענתם ביום 14.6.2010 סך נוסף של 10,416.42 ₪ לכיסוי החוב למים בחשבון שאופס באותו מועד. עוד לטענת העותרים, נטלה העירייה ביום 14.6.2010 סך נוסף של 61,476.64 ₪ לכיסוי חוב האגרות בחשבון זה, על אף היותו פיקטיבי ומופרך. העותרים טוענים כי על העירייה להשיב להם את הסכום שנטלה בצירוף הצמדה ורבית כדין. העותרים טוענים כי גם לחשבון זה התווספו רבית והצמדה בשיעורים גבוהים עד שחיובים אלה עלו באופן משמעותי על קרן החוב.
427. העירייה טוענת כי חשבון זה נפתח אמנם במועד 7/97 ונסגר במועד 31/12/16, אך בניגוד לטענת העותרים, התביעה בת"א 33282/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), הוגשה בנוגע לחיובי ארנונה ומים לתקופה החל מ7/97 ועד 12/1998 בלבד. לטענתה, המועד השגוי שנטען על ידי העותרים 12/11 הוא מועד עריכת פירוטי החובות שהוגשו לבית המשפט ולא מועד תקופת חוב התביעה, וכי העותרים חוזרים על הטעות פעמים רבות.
428. העירייה טוענת עוד כי כתב ההגנה של האחיות לתביעה שהוגשה כלל שלושה טיעוני הגנה בלבד: הראשון, כי חלק מהחוב התיישן, השני, כנגד גודל וסיווג הנכס, והשלישי, "איני מחזיק", שכולם נכללים בס' 3 (א) לחוק הערר ואשר האחיות לא מיצו את ההליכים לגביהן. בנוסף, מפנה העירייה בקצרה לטיעוניה לעניין התביעות המאוחדות ונסיבות מחיקתן, וחוזרת על טיעוניה כי האחיות ידעו כל שנדרש לגבי החובות וההודעות נשלחו אליהן כנדרש והן התחמקו מקבלתן ומכל אשר עשוי היה לחייב אותן לשלם. אשר לאי ההתאמות בסכומים ברישומי העירייה, משיבה העירייה לטיעוני העותרים כי התמונה שהציגו חלקית וכי לא קיימים סתירות וליקויים, שכן למועד הכרונולוגי של הרישום עצמו אין משמעות, והיתרה עצמה נכונה. באותו הקשר טוענת העירייה כי העברות מחשבון לחשבון אינן בבחינת חוסר תקינות, וכי הנטל להוכיח את פרעון החובות וייחוס התשלום לאחיות, על העותרים. העירייה חוזרת על טיעוניה הקודמים לעניין החיוב באגרות, הכפוף לפעולות ב"כ העירייה שהגיש את ההוצאות לאישור, ועל טיעוניה כי הרישומים לא נסתרו על ידי העותרים, ולא הוכח כי החובות נפרעו.
429. העירייה חוזרת גם על טיעוניה הקודמים כי החובות לא התיישנו ולא התקיים שיהוי בגבייתם, לאור נקיטת הליכים מינהליים עוד משנת 1998 ואילך כמתואר בהרחבה לעיל. כמו כן חוזרת העירייה על טיעוניה לעניין השימוש בכספים שהתקבלו בקשר עם עיכוב הליכי הגבייה המינהליים כמפורט לעיל. לאור האמור טוענת העירייה כי לא עלה בידי העותרים להצביע על חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגד האחיות גם בקשר לגביית החוב בחשבון זה.
430. כיון שחלק מהחוב בחשבון זה נתבע במסגרת ת.א.33282/99, שנמחקה במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה נוהלו שלא בתום לב והם בטלים, כך שהעותרים אינם חייבים עוד בחלק החוב בגין התקופה שבין 07/97 ועד סוף שנת 1998, מהנימוקים לעיל לגבי התובענות המאוחדות שנמחקו. לגבי חובות שנוצרו לאחר שנת 1998, העירייה רשאית הייתה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים.
חשבון מספר 0010-0320-007-38
431. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס ליחידה שסווגה "מסחר במוצרי חשמל", וכי בפירוט רישומי העירייה בגין יחידה זו חוב בגין ארנונה לתקופה החל מ-01/98 ועד 02/98, וחוב בגין מים לתקופה החל מ-01/98 ועד 03/01. העותרים טוענים כי גם חשבון זה נכלל כמו החשבון הקודם במסגרת התביעה בת.א.33283/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), ושבים וחוזרים שוב על טיעוניהם בהקשר זה. העותרים טוענים כי בניגוד לרישומי העירייה, מופיע בתדפיס מצב החשבון שצורף לתביעה כי חוב הארנונה מתייחס לתקופה החל מ-1.98 ועד 12.98 והוא לא נזכר כלל בתצהיר נפשי. עוד לטענתם נכתב בריכוז הרישומים כי חוב הארנונה הוא בסך של 1,164.10 ₪ וחוב המים מופיע בסכום של 425.9 ₪, ואילו בגוף החשבון מופיע כי לא קיים כל חוב לארנונה ולמים כלל.
432. העותרים חוזרים על טיעוניהם כי החוב לאגרות אופס באמצעות רישום לא ברור והעברות בין חשבונות ללא הסברים ופירוט. עוד לטענתם, גם חשבון זה מופע ברישומי העירייה כחשבון לא קיים ואין מספר חוזה המשוייך אליו. העותרים חוזרים שוב על טיעוניהם כי היעדר מתאם בין הרישומים השונים, התהיות העולות מהם והחוסרים, מלמדים אי תקינות רישומי העירייה ומקימים ספקות ממשיים בנוגע לעצם קיומם ולמצער לגבי שיעורם הנכון, וכי אין מקום לאפשר לעירייה לנקוט לגביהם בהליכי גבייה מנהליים עפ"י פקודת המיסים (גבייה).
433. העותרים טוענים כי גם החוב בחשבון זה התיישן. לטענתם, ביחס לחובות לארנונה ולמים לשנת המס 1998 הוגשה התביעה בת.א.33283/99 ולאחר שנמחקה התיישנו החובות, לכל המאוחר, בשנת 2010, וכך גם החוב לאגרות המבוסס על חיוב מ-10/98. ביחס לחובות לתקופה שבין 01/99 עד 03/01 טוענים העותרים כי העירייה לא הגישה תביעה, ועל כן מרוץ ההתיישנות לא נעצר לגביהם, והם התיישנו בין השנים 2006 עד 2008 בהתאמה למועדיהן.
434. העירייה טוענת כי גם לגבי חשבון זה לא עלה בידי העותרים להצביע על אי תקינות וכי לא סתרו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה. העירייה טוענת כי חשבון זה מתייחס לתקופת של חודש אחד בלבד 1/1/98 – 31/1/98 וכי התדפיס שצורף לתביעה בת.א.33283/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), הודפס בתאריך 6/1/99 והוגש בזמן שבו היחידה הייתה עדיין פעילה עד שנסגרה בשנת 2001 רטרואקטיבית למועד 2/98. גם כאן טוענת העירייה כי העותרים טועים בהבנת המסמכים והתדפיסים, והיא רואה בכך המשך של הימנעותם מכל תשלום ככל יכולתם. העירייה מסבירה את מסמכיה ומבהירה מדוע שוגים העותרים בטיעוניהם לגבי אי התאמות ברישומים, הן לחיובי הארנונה והמים לחודשים אלה, הן לאגרות [צילומים 74-80 בעמ' 351-346 לסיכומי העירייה]. כך, טוענת העירייה כי ליחידה בחשבון זה לא היה מד מים והיא חויבה באמצעות מד המים הכללי, ובנוסף חוזרת העירייה על טיעוניה לגבי המעבר למערכת המיחשוב החדשה והצורך לטפל בחשבונות חדשים שלא היה להם מספר ישן. בנוסף חוזרת העירייה בקצרה על טיעוניה לעניין מחיקת התביעות המאוחדות וביניהן התביעה בת.א.33283/99, וכן על טיעוניה כי החובות לא התיישנו ולא קיים שיהוי בגבייתם.
435. כיון שהחוב בחשבון זה נתבע במסגרת ת.א.33283/99, תביעה שנמחקה במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה נוהלו שלא בתום לב, הם בטלים, ועל כן העותרים אינם חייבים עוד בחוב זה, מהנימוקים לעיל לגבי התביעות המאוחדות שנמחקו.
חשבון מספר 0010-0320-019-28
436. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס ליחידה שסווגה "חצר", וכי רשום בגינה בפירוט רישומי העירייה חוב בגין ארנונה לתקופה החל מ-07/95 ועד סוף שנת 2011. עוד לטענתם, לשיטת העירייה נותר בגין חשבון זה רק חוב ארנונה בסכום של 4,196.96 ₪ נכון ליום 11.12.2011, לאחר שהעירייה עשתה שימוש לכיסוי חלקו באמצעות תקבול שהתקבל אצלה ב-14.6.2010 בגין עיכוב הליכי הגבייה המנהליים בסך של 66,724.39 ₪, ולטענתם הקיזוז נעשה שלא כדין, ועל העירייה להשיב להם סכום זה בצירוף הצמדה וריבית.
437. העותרים טוענים כי חשבון זה נכלל במסגרת ת.א.33283/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), וכי בכתב ההגנה טענו האחיות כי לא התקבלו דרישות תשלום בגין היחידה הממוקמת משמשת כחדר שירותים ואינה חייבת בתשלום ארנונה. העותרים שבים וחוזרים על טיעוניהם באשר לתביעות המאוחדות ונסיבות מחיקתן. העותרים טוענים כי לכל המאוחר משנת 2000, הכירה העירייה ביחידה זו כיחידה להריסה ומכאן שאין לחייב בגינה ארנונה לפחות מכאן ואילך, ומשכך גם כל האגרות הנטענות בהקשר זה אינן בנות גבייה. העותרים שבים וטוענים גם לגבי חשבון זה כי חובות האגרות לא הוכחו באותו אופן כפי שנטען לגבי חשבונות קודמים.
438. העותרים שבים וטוענים כי גם בחשבון זה החובות התיישנו ואינם בני גבייה, והם חוזרים על טיעוניהם לעניין זה, חלקם בהתחשב בתביעה שהוגשה בשנת 1999, והחלק שלא נכלל בתביעה ולפיכך התיישן אף קודם, בהתאמה למועדי החיובים שהם מפרטים אחד לאחד. העותרים טוענים שוב לגבי הכספים שהעירייה נטלה מהכספים ששולמו בקשר לעיכוב הליכי הגבייה וטוענים כי עליה להשיבם להם. עוד חוזרים העותרים על טיעוניהם לעניין תוספות הצמדה וריבית בשיעורים גבוהים וחריגים, שאין לאפשר לעירייה לגבותם.
439. העירייה טוענת כי גם לגבי חשבון זה לא עלה בידי העותרים להצביע על אי תקינות או סתירה ברישומיה והם לא סתרו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה, וכי אין גם כאן התיישנות או שיהוי בגביית החובות אשר העותרים לא הוכיחו כי נפרעו. באופן דומה לחשבון הקודם, טוענת העירייה כי החשבון נפתח במועד 7/95 ונסגר במועד 31/12/16, ואילו התביעה הוגשה לתקופה של 7/95 ועד 12/1998 בלבד. העירייה חוזרת על טענתה כי 12/11 הוא מועד הגשת פירוטי החוב לבית המשפט והעותרים שגו שוב בעניין זה.
440. העירייה חוזרת בקצרה על טיעוניה לעניין השימוש בכספים שהתקבלו ממכירת הדירה בכיכר מלכי ישראל במסגרת הליכי הגבייה שהועברו בהתאם להחלטת בית משפט העליון לאחר שנדחה הערעור שהגישו העותרים על החלטת רשם ההוצל"פ המורה על העברת הכספים. העירייה מוסיפה וחוזרת שוב על טיעוניה, גם כאן שלא לצורך, באשר למחיקת התביעות המאוחדות ובאשר לטענות ההגנה של האחיות ואי מיצוי ההליכים על ידן, וכן על ההצמדה והרבית, ועל חיובי האגרות וחיובן כדין, המוסברים על ידה בתשובה לטיעוני העותרים. עוד חוזרת העירייה על טיעוניה לעניין אי התקיימות שיהוי והתיישנות לחובות אלו, ומפרטת את הפעולות שנקטה בהן בהקשר זה שעצרו את מרוץ ההתיישנות, באותו אופן כמו לגבי החשבונות הקודמים.
441. כיון שחלק מהחובות נשוא חשבון זה נתבעו במסגרת ת.א.33283/99, תביעה שנמחקה במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה, לגבי תביעה זו, ננקטו שלא בתום לב, ועל כן הם בטלים והעותרים אינם חייבים עוד בחיוב בגין התקופה שבין 07/95 ועד סוף שנת 1998, מהנימוקים לעיל לגבי התביעות המאוחדות שנמחקו. לגבי חובות שנוצרו לאחר שנת 1998 ועד סוף שנת 2000, העירייה רשאית הייתה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים. החל משנת 2000 כיון שהבניין הוכר כמיועד להריסה, לא היה מקום עוד להוסיף ולגבות בגינו, והליכי גבייה מנהליים שננקטו לאחר מכן בטלים, והעותרים אינם חייבים בהם עוד.
חשבון מספר 0010-0320-024-19
442. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס ליחידה שסווגה בסיווג "מחסנים", ולחוב הרשום בפירוט רישומי העירייה לתקופה החל מ-04/70 עד 05/94. העותרים טוענים כי תביעת העירייה בת.א.33283/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), כללה גם את החשבון הזה, ומפנים לטיעוניהם בהקשר התביעות המאוחדות. העותרים מוסיפים וטוענים כי החובות הנטענים בחשבון זה לארנונה ולאגרות, לתקופה שבין 04/70 עד סוף שנת המס 1992 התיישנו, וכי במועד הגשת התביעה בת.א.33283/99 טרם התיישנו רק החובות שהתייחסו לשנת המס 1993 ול-5 חודשים בשנת המס 1994, אך גם הם התיישנו לכל המאוחר בין השנים 2005 עד 2006 בהתאמה לאחר שנמחקה, אף אם היה בכוחה לעצור את מרוץ ההתיישנות ביחס אליהם.
443. העותרים חוזרים על טיעוניהם בנוגע להעברת יתרת חוב צוברת מיום 1.4.89; העותרים חוזרים על טענתם כי גם ביחידה הרלוונטית לחשבון זה החזיק צד שלישי לפחות עד סוף שנת 1992, ולומדים זאת מתוך איזכור ברישומי העירייה של תשלום במסגרת הסדר עם נישום שזהותו לא מפורטת. העותרים חוזרים על טענתם כי העירייה נטלה שלא כדין מכספים שהתקבלו בקשר עם עיכוב הליכי הגבייה לצורך כיסוי החובות בחשבון זה, והם טוענים כי עליה להשיב להם את שגבתה בדרך זו בסך של "למעלה מ-17,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מחודש מאי 2010" (פס' 376 בעמ' 678-683 לסיכומי העותרים).
444. העירייה חוזרת על טיעוניה כי גם בהתייחס לחשבון זה, רוב טיעוני העותרים הן תוצאה ישירה של חוסר הבנה, או חוסר רצון להבין את מסמכי העירייה, מהם עולה בבירור כי העותרים חייבים בתשלום. לטענת העירייה, גם בהתייחס לחשבון זה לא עלה ביד העותרים לסדוק את חזקת התקינות המנהלית או לסתור את רישומי העירייה, וגם בקשר אליו לא חלים התיישנות או שיהוי. העירייה טוענת כי בדומה לחשבונות קודמים, גם בחשבון זה שולמו כל חיובי הארנונה עד סוף 12/92 במספר תשלומים ששולמו במזומן ובהסדר ובחלוף השנים לא ניתן לדעת את זהות המשלם שממילא גם אינו רשום בפירוטי העירייה, וכי טענת העותרים אינה נכונה ולא הוכחה. העירייה טוענת כי היחידה הרלוונטית לחשבון זה נפתחה ב-4/70 ונסגרה ב-5/94, והחוב בגינה נכלל במסגרת התביעה בת"א 33283/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), והיא חוזרת שוב על כל טיעוניה לעיל בהקשר תביעה זו ונסיבותיה. כמו כן העירייה חוזרת על טיעוניה באשר לקיזוז החובות באמצעות כספים שהתקבלו אצלה בהתאם להחלטת בית משפט העליון, ובאשר למערכת המיחשוב החדשה וחשבונות שנרשמו "לא קיים" במסגרת המעבר אליה.
445. כיון שהחוב בחשבון זה נתבע במסגרת ת.א.33283/99, שנמחק במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה ננקטו שלא בתום לב והם בטלים, ולכן העותרים אינם חייבים עוד בחוב בחשבון זה, מהנימוקים לגבי התביעות המאוחדות שנמחקו.
חשבון מספר 0010-0320-045-27
446. העותרים טוענים כי היחידה הרלוונטית לחשבון זה מסווגת ע"י העירייה בסיווג "מזנונים" יחד עם היחידות 007 ו-002 המוחזקות יחד על-ידי מסעדת "ספגטים", והחוב מתייחס לתקופה שבין 07/98 עד 03/99, ונכלל אף הוא בתביעה בת.א.33283/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), שנמחקה כמפורט לעיל. העותרים שבים וחוזרים על כל טיעוניהם בהקשר זה "למען שלמות התמונה" כטענתם [פס' 377-383 בעמ' 683-687 לסיכומי העותרים], אך אמנע מלהביא את הדברים שוב כדי שלא להאריך יתר על המידה.
447. העירייה טוענת כי גם בהתייחס לחשבון זה לא עלה ביד העותרים לסדוק את חזקת התקינות המנהלית או לסתור את רישומיה. לטענתה, החשבון נפתח במועד 7/98 ונסגר במועד 4/99, וכי הוגשה תביעה בתאריך 1/99 בגין החודשים 7-12/98 בלבד. העירייה חוזרת גם היא שוב על טיעוניה באשר לאי התיישנות לאור ניהול הליכי גבייה מינהליים עוד משנת 1998; לגבי נסיבות מחיקת התביעות המאוחדות ומשמעותה; לגבי קבלת כספים במסגרת הליכי הגבייה וכיסוי חלק מהחוב באמצעותם בהתאם להחלטת בית משפט העליון (במקרה זה הופקד סך של 13,000 ₪ שכיסה את סך החוב לארנונה); ועל תוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין לחוב שלא נפרע.
448. כיון שהחוב בחשבון זה נתבע במסגרת ת.א.33283/99, שנמחק במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה ננקטו שלא בתום לב, הם בטלים והעותרים אינם חייבים עוד בחוב בחשבון זה, מהנימוקים לגבי התביעות המאוחדות שנמחקו.
חשבון מספר 0010-0320-030-81
449. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס ליחידה שסווגה כ"מחסנים", וכי נכון לתאריך 14.12.2011, רשום בפירוט רישומי העירייה בגין יחידה זו חוב מצטבר בגין ארנונה ומים בסך של 849,161.83 ₪, לארנונה לתקופה החל מ-1/87 ועד ל-12/2011, ולמים לתקופה החל מ-06/86 עד 02/98, או עד 01/98 לפי תצהיר נפשי. לטענת העותרים, החובות לארנונה ולמים מבוססים על "יתרת חוב צוברת", שהועברה מבלי שניתנו לגביה פרטים והם חוזרים שוב, ושלא לצורך, על טיעוניהם בהקשר זה גם כאן. עוד טוענים העותרים לגבי שלושה חיובים בגין אגרות (1.3.91 ו-1.3.99 עבור אגרות בית משפט ו-1.8.2000 לאגרת אכיפה).
450. העותרים טוענים עוד כי החוב בחשבון זה לארנונה לתקופה שבין 01/87 ועד 02/99, ולמים עד סוף שנת 1998 נכלל במסגרת התביעה בת.א.33279/99 (במסגרת התביעות המאוחדות). לטענתם, בניגוד לטענת העירייה לא קיים פסק דין בתביעה זו, אלא הוא בוטל כמו פסקי הדין בתביעות האחרות, והדיון בתביעה אוחד והיא נמחקה בהמשך במסגרת התביעות המאוחדות. העותרים שבים וחוזרים על כל טיעוניהם בהקשר זה לרבות בהקשר טענות האחיות בתביעה, ומשמעות מחיקת התביעות המאוחדות ונקיטה בהליכי גביה מינהליים תחתן.
451. העותרים טוענים כי גם לגבי חשבון זה קיימים ליקויים, כשלים, היעדר מתאם, חוסרים ותמיהות הפוגעים בתקינותם ובמהימנותם, של רישומי העירייה, באופן שיש בו אף כדי לעורר ספק ממשי ביחס לנכונות החובות הנטענים בחשבון. לטענתם, הוגשה בנוגע לחשבון זה תביעה קודמת בת.א.7929/91 שאינה מוכרת להם ולא נזכרה בתצהיר נפשי, והם אינם יודעים לומר אם יש חפיפה בתקופות ובחובות הנתבעים, והכל לטענתם בשל אי תקינות רישומי העירייה. הם מדגימים את טענתם בעזרת הטענה בדבר העברת "יתרת חוב צוברת" בפתיחת החשבון, בתוספת אגרות חיבור למים בסמיכות זמנים בכפל, ובאי התאמה לטענתם ברישום הפרשי הצמדה וריבית לשנת 1990 לחוב אגרות שנוצר במרץ שנת 1991 [פס' 386 בעמ' 694-696 לסיכומי העותרים]. עוד לטענתם, חיובי האגרות מקושרים למועדים שבהם לא הוגשו תביעות משפטיות, ובקשר לתביעה שנמחקה אין לעירייה רשות לגבות מהם "כ"חברת ביטוח" המשפה אותה בגין אגרות סרק המשולמות על ידה" [פס' 387 בעמ' 696-697 לסיכומי העותרים].
452. העותרים חוזרים שוב על טיעוניהם בדבר התיישנות החובות ושיהוי בגבייתם, וטוענים בהרחבה כי בשל כך החובות אינם בני גבייה. לטענת העותרים, הליכי גבייה מנהליים, מעצם טיבם וטבעם, נועדו לשמש כמכשיר לגביית חובות ארנונה באופן שוטף בסמוך למועד התגבשות החוב, ואילו כאן החובות התגבשו עוד בשנות ה- 80 וה- 90 של המאה הקודמת והעירייה לא החליפה את ההליכים האזרחיים בהליכי גביה מינהליים כפי שהתאפשר לה לעשות בשנת 2000 אלא המשיכה לנהל את התביעות האזרחיות עד שהחליטה לסגת מהן ומחקה אותן בשנת 2004, וגם אז המתינה עוד 3 שנים עד לאחר פטירתה של האחות מלכה ובסמוך לפטירתה של האחות רחל שהייתה כבר במצב דמנטי, ורק אז פתחה בהליכים המינהליים, לאחר שהנישומים ציפו באופן לגיטימי כי לא תפעל לגבייתם. עוד לטענתם, העירייה נמנעה מלפתוח בהליכי גבייה מנהליים כאמור, גם ביחס לחובות הנטענים המיוחסים לשנים 1999-2004, ואשר התביעה בת.א.33279/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), לא התייחסה אליהם, והיא מנועה מגבייתם בהליכים מינהליים. בנוסף, לטענתם, באשר לחובות המיוחסים לתקופה שלאחר 20.9.2004 ועד לשנת המס 2007 העירייה לא הראתה כי נמסרו על ידה דרישות או הודעות חוב לאחיות, המהווה תנאי בסיסי לפתיחה בהליכי גבייה מנהליים עפ"י פקודת המיסים (גבייה), ומשכך היא מנועה מלנקוט בהליכי גבייה מינהליים.
453. בנוסף, טוענים העותרים כי העירייה לא ביצעה כל פעולות אכיפה שהן במהלך השנים החל מיום 1.1.1987 ועד לחתימת תצהיר נפשי ביום 29.12.2011, ולטענתם, יש בשיהוי הכבד כדי לאיין כל זכות תביעה נטענת ביחס לחשבון זה, ולכל הפחות כדי לחסום את דרכה של העירייה מלנקוט בהליכי גבייה מנהליים מכוח פקודת המיסים (גביה) ביחס אליו [פס' 389 בעמ' 697-699 לסיכומי העותרים]. העותרים שבים וחוזרים על טיעוניהם כי לחוב הוספו הפרשי הצמדה וריבית גבוהים וחריגים שבנסיבות העניין אין לאפשר את גבייתם.
454. העירייה טוענת כי התביעה בת"א 33279/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), הוגשה בגין חשבון זה בלבד, לתקופה שבין 1/87 ועד 12/98, אף שתקופת החזקה בחשבון היא החל מ-1/87 ועד 31/12/2016. העירייה טוענת כי האחיות העלו בכתב הגנתן שתי טענות בלבד: הראשונה, בדבר התיישנות חלק מהחוב, והשנייה בדבר גודל היחידה (המנויה בס' 3א(א) לחוק הערר ותואמת לטענתה ממילא שטח של 63 מ"ר). לטענתה, כל יתר טיעוני העותרים מועלות בשיהוי ניכר ובבחינת הרחבת חזית. העירייה טוענת כי החוב שנוצר לתקופה שלפני 1989 ולכן הועבר באותו אופן כיתר החובות במערכת המיחשוב החדשה כפי שפורט לעיל. באשר לאגרות טוענת העירייה כי פעולות האכיפה המצוינות בשנת 2000 בוצעו במשלוח דרישת תשלום, וכי בחלוף השנים לא ניתן לשמור פרטים לגבי שנים קודמות והם לא מצויים בידיה, כמו גם פרטים באשר לתביעה בת.א.7929/91 שהתקבל בה פסק דין לפני שנים רבות.
455. העירייה חוזרת שוב, ושלא לצורך על טיעוניה באשר לנסיבות מחיקת התביעות המאוחדות ומשמעותה; על העדר דרישות של האחיות למידע ומסמכים במסגרת התביעות; על טענות האחיות שבית המשפט מצא בעבר כבלתי אמינות; לעניין השימוש ב"יתרת חוב צוברת" להעברת חשבונות ישנים למערכת החדשה; לגבי חיוב באגרות ללא הוראה חלוטה של בית משפט; לגבי אי התיישנות החובות בשל התביעות שהוגשו ונוהלו במשך השנים שעצרו את מרוץ ההתיישנות וכן מינוי מנהל העיזבון וכו' עד שניתן היה לפתוח בהליכים נגד האחיות עצמן כמחזיקות הנכסים, וביחס להליכי הגבייה שנקטה בהם מאז שנת 2000, ועיכוב ההליכים מאז שנת 2008; לעניין הוספת הפרשי הצמדה וריבית לחובות שלא נפרעו, ולגבי נטל ההוכחה על העותרים שלא הרימו את הנטל להצביע על אי תקינות ברישומי העיריה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה. לגבי חיובי האגרות טוענת העירייה כי עד שנת 1991 החיובים השנתיים החלו מאפריל ועד מרץ בשנה שלאחריה (שנת 91 החיוב היה ל-8 חודשים בלבד), אך מ-1/92 עד היום החיוב השנתי התחיל מ-1-12 לאותה שנה.
456. כיון שחלק מהחובות בחשבון זה נתבעו במסגרת התביעה בת.א.33279/99, שנמחקה במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה בנוגע אליה ננקטו שלא בתום לב והם בטלים, כך שהעותרים אינם חייבים עוד בחלק החוב בחשבון זה בגין התקופה שבין 1/87 ועד 12/98, מהנימוקים לעיל לגבי התביעות המאוחדות שנמחקו. חובות לאחר 1998 הייתה העירייה רשאית לגבות בהליכים מנהליים.
חשבון מספר 0010-0320-028-20
457. העותרים טוענים כי גם חשבון זה מתייחס ליחידה שסווגה בסיווג "מחסנים", ורשום כאילו שטחה הוא 36 מ"ר, אך לטענתם, לא קיימת יחידה בשטח כזה במרתף הבניין, והעירייה הודתה בכך כשהעניקה זיכוי שטח ביחס לתקופה החל מדצמבר 1995 ועד סוף שנת המס 2000. העותרים טוענים כי נכון לתאריך 30.11.2011, רשום ברישומי העירייה בגין יחידה זו חוב בגין ארנונה בסך של 332,345.14 ₪ לתקופה החל מ-5/92 ועד ל-12/2011, ובגין ארבע אגרות בסך מצטבר של 4,283.38 עבור שתי אגרות בית משפט ושתי אגרות לאכיפה. העותרים טוענים כי חלק מהחוב בחשבון זה, לתקופה החל מ-5/92 ועד ל-12/98 נכלל בתביעה שהגישה העירייה בת.א.33278/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), שנדונה ונמחקה במסגרתן. העותרים חוזרים על כל טיעוניהם בהקשר זה גם במסגרת הפירוט לחשבון זה, ולמען היעילות לא אביא את הדברים שוב כאן.
458. העותרים מוסיפים וטוענים כי הזיכוי שנתנה העירייה לחלק מהחוב היה צריך להיות זיכוי מלא ולא חלקי שכן שטח היחידה לא השתנה, ובנוסף העירייה לא ביצעה את ההתאמה הנגזרת מהזיכוי בכל הנוגע להפרשי הצמדה וריבית שנוספו לחוב טרם הזיכוי. בנוסף, ניתן לטענתם ללמוד מכך שרישומי העירייה אינם תקינים ולא ניתן להסתמך עליהם. העותרים טוענים ומפרטים לגבי חוב האגרות כי לא הוגשו תביעות בשנים שבהן חויבו (1994, 1998), וחוזרים, שוב, על טיעוניהם הקודמים לגבי האיסור לחייבם ללא החלטה או פסק דין המורים זאת, וללא אסמכתא לתשלום בפועל. העותרים חוזרים גם על טענתם כי לא בוצעו פעולות אכיפה והעירייה לא הצביעה על הוראת חוק המקנה לה זכות להעמיס על כתפיהם תשלומי אגרות אלה. העותרים שבים וחוזרים על טיעוניהם לעניין שיעורם הגבוה במיוחד של הפרשי ההצמדה והרבית שהתווספו לחוב, וכן על טיעוניהם לעניין התיישנות ושיהוי שבשלהם החובות אינם ברי גבייה, כל זאת הן לגבי החוב המקורי, הן לגבי האגרות שהתווספו, הן להפרשי ההצמדה והרבית.
459. העירייה טוענת כי חשבון זה נפתח במועד 5/5/92 ונסגר במועד 31/12/16, ואכן הוגשה בגינו התביעה בת.א.33278/99 (במסגרת התביעות המאוחדות). העירייה חוזרת על טיעוניה כי האחיות טענו בכתב הגנתן רק לעניין התיישנות ושטח היחידה, ולא מיצו את ההליכים כנדרש לגביה כטענה המנויה בס' 3(א) לחוק הערר. לטענתה, אין דבר בטענת ההתיישנות שהיא הטענה היחידה שנותרה לאחיות, וזאת בשל השיהוי הקיצוני בהגשת העתירה כאן. העירייה שבה וחוזרת גם היא שוב ושלא לצורך, על כל טיעוניה בהקשר נסיבות מחיקת התביעות המאוחדות, ולא אשוב ואפרט אותן כאן למען היעילות ולמניעת הכבדה מיותרת.
460. לעניין הזיכוי לשטח היחידה שחושב לפי 25 מ"ר במקום 36 מ"ר במקור, טוענת העירייה כי התדפיס שצורף ע"י העותרים כצילום 500 לסיכומיהם [בעמ' 707] הוא מתאריך 11/1/99 - המועד שבו הוגשה התביעה – ועל כן אינו מעודכן וטענת העותרים כולה לא רלוונטית, שכן הזיכוי בוצע לאחר הגשת התביעה בשנת 2001 רטרואקטיבית החל מדצמבר 1995. עוד לטענתה, בניגוד לטענת העותרים, היא כן זיכתה את חיוב השטח הרלוונטי לכל שנה לפי ערך החיוב הרלוונטי [צילום 91 בעמ' 381 לסיכומי העירייה]. העירייה חוזרת שוב על טיעוניה לגבי החיובים באגרות, ומסכמת כי עצם קיומן של האגרות בחשבון, מחזק את העובדה לפיה העירייה נקטה בהליכי גבייה כל העת וכל הזמן כנגד האחיות שהיו סרבניות תשלומים. כמו כן חוזרת העירייה על טיעוניה לעניין חיוב בהפרשי הצמדה וריבית, ולעניין העדר שיהוי והתיישנות בגביית החובות, כפי שנטען לגבי חשבונות קודמים. העירייה מוסיפה וטוענת כי הדוגמה שהוצגה ע"י העותרים לחיוב בגין השנים החל מ-2009 עד 30/11/2011 שגויה, שכן הריבית המחויבת בחשבון מתייחסת לחיוב ריבית והצמדה בכל שנה עבור כל יתרת החוב שקיים בחשבון ולא עבור חיוב לשנתיים.
461. בסיכום, חוזרת העירייה על טענתה כי גם לגבי חשבון זה, העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, לא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בהיות הנטל רובץ לפתחם וברבות השנים, ולא הוכיחו קיומו של חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגד האחיות לגביית החובות בחשבון.
כיון שהחובות נשוא חשבון זה נתבעו במסגרת התביעה בת.א.33278/99, שנמחקה במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה ננקטו שלא בתום לב והם בטלים, והעותרים אינם חבים עוד בחוב בחשבון זה מהנימוקים לעיל בנוגע לתביעות המאוחדות שנמחקו.
חשבון מספר 0010-0320-041-29
462. העותרים טוענים כי גם חשבון זה מתייחס ליחידה שסווגה בפירוט רישומי העירייה בסיווג "עסקים כללי" ובתצהיר נפשי כ"מסחר כללי", אף כי כל הקומה השנייה בבניין זה יועדה החל משנת 1952 כשנרכש, למגורי המשפחה לדורותיה ומהווה יחידה אחת ולא מספר יחידות כמופיע ברישומי העירייה. העותרים טוענים כי נכון לתאריך 13.12.2011, רשום בפירוט רישומי העירייה בגין יחידה זו חוב בגין ארנונה בסך של 100,038.08 ₪ לתקופה החל מ-4/75 ועד 08/2011, ובגין אגרות בסך מצטבר של 921.54 ₪. עבור שתי אגרות בית משפט (1.11.95, 1.5.98) ואחת לאכיפה (1.8.2000). העותרים טוענים כי חלק מהחוב בחשבון זה, לתקופה עד ל-12/98 נכלל בתביעה שהגישה העירייה בת.א.33278/99 (במסגרת התביעות המאוחדות). העותרים מפנים לטיעוניהם בהקשר זה, ומוסיפים וחוזרים שוב כי לא קיים פסק דין בתביעה, וכי העירייה "הבינה שאם תביעתה תתברר ותוכרע לגופה – היא תידחה, ומטעם זה היא העדיפה לתת לה "לגווע" [...]" וגו' (פס' 398 בעמ' 713-712 לסיכומי העותרים).
463. העותרים שבים וחוזרים על טענתם כי גם חשבון זה נפתח ביתרת חוב צוברת ליום 1.4.1989 אף כי החשבון מתייחס לפי רישומי העירייה לתקופה החל מ-4/75, וכי העירייה לא סיפקה פרטים לגבי הסכום הנטען, וחוזרים על טיעוניהם גם לעניין זה. עוד חוזרים העותרים שוב על טיעוניהם לעניין חיובי האגרות; להעדר תביעות למועדיהן; להעדר פעולות אכיפה וכן על טיעוניהם באשר להוספת חיובי הצמדה וריבית בשיעורים גבוהים ביותר כפי שטענו לגבי חשבונות קודמים. כמו כן שבים העותרים וטוענים בפירוט כי גם החובות בחשבון זה התיישנו באותו אופן כפי שהתיישנו החובות האחרים שנתבעו באותה תביעה כמפורט לעיל בהרחבה.
464. העותרים שבים ומפרטים את טענתם כי מתקיים שיהוי בפעולות הגבייה של העירייה באופן קיצוני משך שנים ארוכות המקים מחסום מפני נקיטת הליכי הגבייה המינהליים גם משום כך. לטענת העותרים, הליכי הגבייה המנהליים בגין נכס זה נפתחו כאמור ביום 20.9.2007, אך לפי האמור בתצהיר נפשי הוגשה בגינו תביעה אחת בלבד, ולמעט זאת לא עשתה העירייה דבר משך עשרות השנים כדי לנסות לברר או לגבות את החוב הנטען. העותרים טוענים כי החלטת העירייה לפתוח בהליכי גבייה מנהליים בשלהי שנת 2007 לא רק לוקה בשיהוי ניכר אלא היא גם חסרת תום לב ונגועה בחוסר סבירות ובחוסר הגינות לאור פטירתה של האחות מלכה ומצבה הדמנטי של האחות רחל עובר לפטירתה בסמוך לכך.
465. העירייה חוזרת על טיעוניה, כי גם חשבון זה נפתח במועד 5/5/92 ונסגר במועד 31/12/16, וכי התביעה בת.א.33278/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), הוגשה בגין יתרות בחשבון לגמר 12/98 בסך של 17,872 ₪ ללא אגרות כך, שסך החוב ל- 12/98 נכון למועד 11/1/99 שאז הודפס, עומד על 17,973.40 ₪ ומסכום זה הופחת 101.10 ₪ בגין אגרות, ולכן החוב שהוגש לתביעה הנו 17,872 ₪ ולא כטענת העותרים [צילום 92 בעמ' 384 לסיכומי העירייה]. העירייה מפנה שוב לטיעוניה בנוגע לנסיבות מחיקת התביעות המאוחדות שתביעה זו נכללה ביניהן. העירייה חוזרת על טיעוניה כי האחיות טענו בכתב הגנתן רק לעניין התיישנות חלק מהחוב, אשר לטענתה אין בה דבר בשל השיהוי הקיצוני בהגשת העתירה כאן. העירייה טוענת כי טיעוני העותרים באשר לסיווג היחידה מועלות בעתירה בשיהוי ניכר ולא נטענו על ידי האחיות, ומשכך ויש לדחותה על הסף.
466. העירייה טוענת עוד כי אין פסול בהליכי הגבייה המינהליים נגד האחיות שהיו מיוצגות כראוי בהליכים השונים שננקטו נגדן, והיא מפנה וחוזרת על חלק מטיעוניה הקודמים לעניין יתרת חוב צוברת והמעבר למערכת המיחשוב החדשה בשנת 1989; לעניין שיהוי והתיישנות ולעניין הפרשי הצמדה וריבית. בסיכום חוזרת העירייה על טענתה כי גם לגבי חשבון זה, העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, לא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בהיות הנטל רובץ לפתחם וברבות השנים, ולא הוכיחו קיומו של חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגד האחיות לגביית החובות בחשבון.
467. מכיון שחלק מהחוב בחשבון זה נכלל בתביעה בת.א.33278/99, שנמחקה במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה ננקטו שלא בתום לב והם בטלים, ועל כן העותרים אינם חייבים עוד בחלק החוב בגין התקופה שבין 5/92 ועד סוף שנת 1998, מהנימוקים לעיל לגבי התביעות המאוחדות שנמחקו. לגבי חובות שנוצרו לאחר שנת 1998, העירייה רשאית הייתה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים.
חשבון מספר 0010-0320-023-25
468. העותרים טוענים כי לטענת העירייה שטח יחידה זו 11 מ"ר והיא מסווגת בסיווג "עסקים כללי". העותרים טוענים כי נכון לתאריך 14.11.2011, רשום ברישומי העירייה בגין יחידה זו חוב ארנונה בסך 17,529.77 ₪ לתקופה החל מ-4/85 ועד 1/87, ובגין אגרת בית משפט אחת בסך של 217.40 ₪. העותרים טוענים כי בגין חשבון זה יחד עם חמישה חשבונות נוספים (0010-0320-021-47, 0010-0320-020-11, 0010-0320-026-26, 0010-0320-022-28, ו-0010-0320-027-23) הגישה העירייה תביעה משותפת בת.א.33277/99 (במסגרת התביעות המאוחדות). העותרים טוענים כי הנתבעים שם התגוננו מפני התביעה וטענו כי לא קיים חוב גם בגין החשבון כלל כי התיישן, וכן טענות בדבר שטח היחידה. העותרים חוזרים על טיעוניהם כי גם בתביעה זו לא קיים פסק דין לטובת העירייה משבוטל, וכן על טיעוניהם בנוגע לנסיבות מחיקת התובענות המאוחדות ומשמעות מחיקתן והנקיטה בהליכי גבייה מינהליים שנעשתה לטענתם בחוסר תום לב ומצדיקה את ביטולם.
469. העותרים טוענים כי העירייה כיסתה את החוב בחשבון מכספים שנטלה לטענתם שלא כדין במסגרת עיכוב הליכי הגבייה המינהליים, והם חוזרים שוב על טיעוניהם לעניין זה כמו גם לעניין איפוס החוב בחשבון בדרך אסורה; הטענה כי לא ניתן להסתמך על רישומי העירייה וכי היא ניסתה לבצע כפל גביה של החוב שלכתחילה אסור היה לגבותו וכן לעניין הדרישה להשבת הסכומים שנגבו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. העותרים חוזרים על טיעוניהם בדבר העברת יתרת חוב צוברת של החיובים הישנים במאי 1989, וכי העירייה לא מסרה פרטים בנוגע לרכיבי החוב בחשבון, כמו לגבי חשבונות אחרים באותן נסיבות.
470. העותרים חוזרים גם על טיעוניהם כי אסור היה לעירייה לחייב אותם באגרה כפי שעשתה, כי לא הוגשה תביעה בשנת 1995 והחוב אינו אמיתי וכי היא לא הציגה פסק דין או החלטה המחייבת אותם בתשלום. בנוסף חוזרים העותרים שוב גם על הטיעונים בדבר שיהוי בגביה והתיישנות החוב אף טרם הגשת התביעה בשנת 1999, לאור מועד חיובו המתייחס לתקופה שבין 04/85 ועד 01/8. כמו כן חוזרים העותרים על טענתם כי לחוב הצטברו הפרשי הצמדה וריבית בשיעורים גבוהים וחריגים ורק חלק קטן ממנו ניתן לשיוך לקרן החוב המקורי.
471. העירייה חוזרת על טיעוניה כי חשבון זה נפתח במועד 4/85 ונסגר במועד 1/87, וכי התביעה בת.א.33277/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), הוגשה ביחס אליו ולחמשת החשבונות האחרים המפורטים, והיא מפנה לטיעוניה בהקשר נסיבות מחיקת התביעות המאוחדות שתביעה זו נכללה ביניהן. העירייה חוזרת על טיעוניה כי האחיות טענו בכתב הגנתן רק לעניין התיישנות ושטח היחידה, ולא מיצו את ההליכים כנדרש לגביה כטענה המנויה בס' 3(א) לחוק הערר ומשכך, יש לטענתה לדחות את התביעה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. העירייה טוענת כי טיעוני העותרים באשר לסיווג היחידה מועלות בעתירה בשיהוי ניכר ולא נטענו על ידי האחיות, ומשכך ויש לדחותה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים.
472. העירייה חוזרת על טיעוניה באשר לנסיבות מחיקת התביעות המאוחדות ומשמעותה; לעניין השימוש ב"יתרת חוב צוברת" להעברת חשבונות ישנים למערכת החדשה; לגבי חיוב באגרות ללא הוראה חלוטה של בית משפט; לגבי אי התיישנות החובות בשל התביעות שהוגשו ונוהלו במשך השנים שעצרו את מירוץ ההתיישנות לרבות מינוי מנהל העיזבון וכו' עד שניתן היה לפתוח בהליכים נגד האחיות עצמן כמחזיקות הנכסים, וביחס להליכי הגבייה שנקטה בהם מאז שנת 2000, ועיכוב ההליכים מאז שנת 2008; לעניין השימוש בכספי מכירת הדירה בכיכר מלכי ישראל בהתאם להחלטת בית המשפט העליון שדחתה את הערעור שהגישו העותרים ולא קבעה לאילו מן החשבונות תופקד התמורה; לעניין הוספת הפרשי הצמדה וריבית לכל החובות כחוק משאלה לא נפרעו ולא הוכח אחרת; ולגבי נטל ההוכחה על העותרים שלא הרימו להצביע על אי תקינות ברישומי העיריה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה.
כיון שהחובות בחשבון זה נכללו בת.א.33277/99, שנמחק במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה ננקטו שלא בתום לב והם בטלים, כך שהעותרים אינם חייבים עוד בחוב בחשבון זה, מהנימוקים לעיל בנוגע לתביעות המאוחדות שנמחקו.
חשבון מספר 0010-0320-021-47
473. העותרים טוענים כי יחידה זו מסווגת ברישומי העירייה בסיווג "393" ובסיווג "מלאכה ותעשייה'". העותרים טוענים כי נכון לתאריך 15.12.2011, רשום בפירוט רישומי העירייה בגין יחידה זו לתקופה החל מ- 1/77, חוב בגין ארנונה בסך של 217,476.65 ₪ ובגין שתי אגרות בסך של 2,233.78 ₪. העותרים טוענים כי חשבון זה מצטרף לחשבונות שלגביהם הגישה העירייה את התביעה בת.א.33277/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), והם חוזרים על טיעוניהם בהקשר זה. העותרים טוענים שגם בחשבון זה אופסה היתרה לפי תצהיר נפשי, וקיומו כחשבון פתוח בפירוט רישומי העירייה מלמד על ניסיון שלה לבצע כפל גבייה גם לגביו, וכן הדבר מלמד על חוסר אמינות רישומי העירייה. העותרים חוזרים שוב על טיעוניהם הקודמים לגבי האיסור לחייבם באגרות בשל אי ניהול הליך משפטי ואכיפה, שיהוי בגביית החובות והתיישנותם, מקור החובות ברישום יתרת חוב צוברת שאין לגביה פרטים כנדרש, והוספת הפרשי הצמדה וריבית בשיעורים גבוהים במיוחד שיש לבטלם. על אף הפירוט החזרתי בסיכומי העותרים, לא אחזור ואפרט שוב טיעונים אלה, שלקחתי בחשבון כפי שהתייחסתי לטיעוניהם הזהים לגבי חשבונות קודמים.
474. העירייה טוענת, כי חשבון זה נפתח במועד 1/77 ונסגר במועד 31/12/16, וכי התביעה בת.א.33277/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), הוגשה גם ביחס אליו, והיא מפנה לטיעוניה בנוגע לנסיבות מחיקת התביעות המאוחדות שתביעה זו נכללה ביניהן. העירייה חוזרת על טיעוניה כי האחיות לא מיצו את ההליכים כנדרש לגבי הטענות המנויה בס' 3(א) לחוק הערר ומשכך, יש לטענתה לדחות את התביעה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. העירייה מוסיפה וטוענת כי בניגוד לטענת העותרים, רק כרטיס חשבון אחד אופס מבין ששת החשבונות שנכללו בתביעה זו (0010-0320-027-23), ובחשבון זה ושאר החשבונות שנכללו בתביעה לא היו תקבולים וטענתם לכפל גבייה אינה נכונה ולא הוכחה, כמו גם הטיעונים לאי סדרים ברישומי העירייה.
475. העירייה חוזרת על גם על טיעוניה לעניין השימוש ב"יתרת חוב צוברת" להעברת חשבונות ישנים למערכת החדשה; לגבי חיוב באגרות ללא הוראה חלוטה של בית משפט; לגבי אי התיישנות החובות בשל התביעות שהוגשו ונוהלו במשך השנים שעצרו את מירוץ ההתיישנות לרבות מינוי מנהל העיזבון וכו' עד שניתן היה לפתוח בהליכים נגד האחיות עצמן כמחזיקות הנכסים, וביחס להליכי הגבייה שנקטה בהם מאז שנת 2000, ועיכוב ההליכים מאז שנת 2008; לעניין השימוש בכספי מכירת הדירה בכיכר מלכי ישראל בהתאם להחלטת בית המשפט העליון שדחה את ערעור העותרים ולא קבע לאילו מן החשבונות תופקד התמורה; לעניין הוספת הפרשי הצמדה וריבית לכל החובות כחוק משאלה לא נפרעו ולא הוכח אחרת; ולגבי נטל ההוכחה על העותרים שלא הרימו להצביע על אי תקינות ברישומי העיריה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה.
כיון שחלק מהחובות בחשבון זה נכללו בתביעה בת.א.33277/99, שנמחקה במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה באשר לחלק זה ננקטו שלא בתום לב והם בטלים, כך שהעותרים אינם חייבים בחלק חשבון זה, בגין התקופה שבין 1/77 ועד סוף שנת 1998, מהנימוקים לעיל לגבי התביעות המאוחדות שנמחקו. לגבי חובות שנוצרו לאחר שנת 1998, העירייה רשאית הייתה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים.
חשבון מספר 0010-0320-020-11
476. העותרים טוענים כי יחידה זו מסווגת ברישומי העירייה בסיווג "קיוסק'". לטענתם, נכון לתאריך 13.12.2011, רשום בפירוט רישומי העירייה בגין יחידה זו לתקופה החל מ- 4/70 ועד ל- 12/11, חוב בגין ארנונה בסך של 256,177.72 ₪ חוב למים בסך של 21,922 ₪ וחוב בגין שתי אגרות בסך של 6,260.34 ₪. העותרים טוענים כי חשבון זה מצטרף לחשבונות שלגביהם הגישה העירייה את התביעה בת.א.33277/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), והם חוזרים על טיעוניהם בהקשר זה. העותרים טוענים שגם בחשבון זה אופסה היתרה לפי תצהיר נפשי, וקיומו כחשבון פתוח בפירוט רישומי העירייה מלמד על ניסיון שלה לבצע כפל גבייה גם לגביו, וכן הדבר מלמד על חוסר אמינות רישומי העירייה.
477. העותרים מוסיפים וטוענים כי גם ביחידה הרלוונטית לחשבון זה החזיק צד שלישי, וכי השינוי בשימוש מבתי קפה ומסעדה לקיוסק מלמד שגם העירייה ידעה כי לא הוחזקה בידי הבעלים אלא החייבים הם השוכרים של עסקים אלה. בנוסף טוענים העותרים כי העירייה ביצעה שינויים בשטח היחידה שעמד משך שנים רבות עד שנת 1993 על 6 מ"ר, ואז גדל בבת אחת פי שניים לשטח של 12 מ"ר. העותרים מוסיפים וטוענים כי החיובים בחשבון זה מופיעים ברישומי העירייה כיתרות חוב הנכונות ליום 1.4.89 ללא פרטים לגבי היווצרותם וחישובם, לארנונה בסך של 3,677.20 ₪, ולמים בסך של 1,018 ₪, וכי מלוא יתרת החוב מקורה בהפרשי הצמדה וריבית שהתווספו לקרן, והם חוזרים שוב על טיעוניהם בנוגע להעברת יתרת חוב צוברת מיום 1.4.89. העותרים חוזרים גם על טיעוניהם לגבי האיסור לחייבם באגרות בשל אי ניהול הליך משפטי ואכיפה, שיהוי בגביית החובות והתיישנותם, על אף הפירוט החזרתי בסיכומי העותרים, לא אחזור ואפרט שוב טיעונים אלה, שלקחתי בחשבון כפי שהתייחסתי לטיעוניהם הזהים לגבי חשבונות קודמים.
478. העירייה טוענת, כי חשבון זה נפתח במועד 4/70 ונסגר במועד 31/12/16, וכי התביעה בת.א.33277/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), הוגשה גם ביחס אליו, ומפנה לטיעוניה בהקשר נסיבות מחיקת התביעות המאוחדות שתביעה זו נכללה ביניהן. העירייה חוזרת על טענתה כי העותרים לא הבינו את המסמכים וכי התביעה הוגשה רק ביחס לתקופה של 4/70 עד 12/1998 והמועד של 12/2011 הוא המועד שבו הוגשו פירוטי החשבונות לבית המשפט ולא תקופת החשבון כטענתם. העירייה חוזרת על טיעוניה כי האחיות לא מיצו את ההליכים כנדרש לגבי הטענות המנויות בס' 3(א) לחוק הערר ומשכך, יש לטענתה לדחות את התביעה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים.
479. העירייה מוסיפה וטוענת כי בניגוד לטענת העותרים, רק כרטיס חשבון אחד אופס מבין ששת החשבונות שנכללו בתביעה זו (0010-0320-027-23), וגם בחשבון זה כמו בשאר החשבונות שנכללו בתביעה לא היו תקבולים וטענתם לכפל גבייה אינה נכונה ולא הוכחה, כמו גם הטיעונים לאי סדרים ברישומי העירייה. העירייה טוענת כי בניגוד לטענת העותרים, אין כל סתירה ברישומיה לגבי החיוב בארנונה לשנת 1998, שהחוב לגביה היה 2,115.70 ₪, בתוספת ריבית והצמדה בערך 1/99 ע"ס 228.90 ₪ ולכן סה"כ החוב לשנה זו עמד על 2344.60 ₪ [מפנה לצילום 522 בעמ' 740 לסיכומי העותרים] ולטענתה כך מופיע גם בתדפיס שצורף לתביעה ולפירוט החוב. העירייה חוזרת על כלל טיעוניה כפי שהובאו לעיל לגבי החשבונות הקודמים, ולא אשוב ואפרטם. בסיכום חוזרת העירייה על טענתה כי גם לגבי חשבון זה, העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, לא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בהיות הנטל רובץ לפתחם וברבות השנים, ולא הוכיחו קיומו של חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגד האחיות לגביית החובות בחשבון.
כיון שחלק מהחובות בחשבון זה נכללו בתביעה בת.א.33277/99, שנמחקה במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה לגבי חלק זה ננקטו שלא בתום לב והם בטלים. על כן העותרים אינם חייבים עוד בחלק החוב בגין התקופה שבין 4/70 ועד סוף שנת 1998, מהנימוקים לעיל בנוגע לתביעות המאוחדות שנמחקו. לגבי חובות שנוצרו לאחר שנת 1998, העירייה רשאית הייתה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים.
חשבון מספר 0010-0320-026-26
480. העותרים טוענים כי יחידה זו מסווגת ברישומי העירייה בסיווג "תעשייה ומלאכה". לטענתם, נכון לתאריך 14.11.2011, רשום בפירוט רישומי העירייה בגין יחידה זו לתקופה החל מ- 8/91 ועד 9/00, חוב בגין ארנונה בסך של 38,701.50 ₪ ובגין שתי אגרות בסך של 901.71 ₪. העותרים טוענים כי חשבון זה מצטרף לחשבונות שלגביהם הגישה העירייה את התביעה בת.א.33277/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), והם חוזרים על טיעוניהם בהקשר זה. העותרים חוזרים שוב על כלל טיעוניהם לגבי איפוס החוב בחשבון וכפל גבייה על ידי העירייה, החזקה בידי צדדים שלישיים, האיסור לחייבם באגרות בשל אי ניהול הליך משפטי ואכיפה, שיהוי בגביית החובות והתיישנותם, מקור החובות ברישום יתרת חוב צוברת שאין לגביה פרטים כנדרש, והוספת הפרשי הצמדה וריבית בשיעורים גבוהים במיוחד שיש לבטלם. על אף הפירוט החזרתי בסיכומיהם, לא אחזור ואפרט שוב טיעונים אלה, שלקחתי בחשבון כפי שהתייחסתי לטיעוניהם הזהים לגבי חשבונות קודמים.
481. העירייה טוענת, כי חשבון זה נפתח במועד 8/91 ונסגר במועד 9/00, וכי התביעה בת.א.33277/99 (במסגרת התביעות המאוחדות) הוגשה גם ביחס אליו לתקופה החל מ-8/91 עד 12/98, והיא מפנה לטיעוניה בהקשר נסיבות מחיקת התביעות המאוחדות שתביעה זו נכללה ביניהן. העירייה חוזרת על טענתה כי האחיות לא מיצו את ההליכים כנדרש לגבי הטענות המנויות בס' 3(א) לחוק הערר ומשכך, יש לטענתה לדחות את התביעה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. העירייה חוזרת על כלל טיעוניה, שלא אחזור ואפרטם, כיון שפורטו לעיל, ויותר מפעם אחת, לגבי החשבונות הקודמים. בסיכום חוזרת העירייה על טענתה כי גם לגבי חשבון זה, העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, לא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בהיות הנטל רובץ לפתחם וברבות השנים, ולא הוכיחו קיומו של חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגד האחיות לגביית החובות בחשבון.
כיון שחלק מהחוב בחשבון זה נכלל בתביעה בת.א.33277/99, שנמחקה במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה נוהלו שלא בתום לב בנוגע לחלק זה והם בטלים, ועל כן העותרים אינם חייבים בחלק של החוב בחשבון זה בגין התקופה שבין 8/91 ועד סוף שנת 1998, מהנימוקים לעיל לגבי התביעות המאוחדות שנמחקו. את חלק החוב שנוצר לאחר שנת 1998, העירייה רשאית הייתה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים.
חשבון מספר 0010-0320-022-28
482. העותרים טוענים כי יחידה זו מסווגת ברישומי העירייה בסיווג "משרד קבלן". לטענתם, נכון לתאריך 18.12.2011, רשום בפירוט רישומי העירייה בגין יחידה זו לתקופה החל מ- 6/94 ועד 11/95, חוב בגין ארנונה בסך של 10,367.05 ₪ ובגין שתי אגרות בסך של 386.88 ₪. העותרים טוענים כי חשבון זה מצטרף לחשבונות שלגביהם הגישה העירייה את התביעה בת.א.33277/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), והם חוזרים על טיעוניהם בהקשר זה. העותרים טוענים כי גם ביחידה הרלוונטית לחשבון זה החזיק צד שלישי, וכי הסיווג מלמד שגם העירייה ידעה כי לא הוחזקה בידי הבעלים. בנוסף טוענים העותרים כי העירייה ביצעה שינויים בשטח היחידה שעמד לכתחילה על 10 מ"ר והפך בהמשך ל-9 מ"ר בלבד. העותרים טוענים כי רישומי העירייה אינם מדויקים ולא ניתן להסתמך עליהם. העותרים חוזרים על כלל טיעוניהם הקודמים, שלא אשוב ואפרטם.
483. העירייה טוענת, כי חשבון זה נפתח במועד 6/94 ועד 11/95, וכי התביעה בת.א.33277/99 (במסגרת התביעות המאוחדות) הוגשה גם ביחס אליו לתקופה של 6/94 עד 11/95, והיא מפנה לטיעוניה בנוגע לנסיבות מחיקת התביעות המאוחדות שתביעה זו נכללה ביניהן. העירייה חוזרת על טענתה שהאחיות לא מיצו את ההליכים כנדרש לגבי הטענות המנויות בס' 3(א) לחוק הערר ומשכך יש לדחות את העתירה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. העירייה טוענת כי שטח הנכס הוקטן ל-9 מ"ר במהלך שנת 1999 רטרואקטיבית החל מ 1/99 וזאת לאחר שהחשבון נסגר, ומכאן שלגבי כל התקופה 6/94 עד 12/95 שטח הנכס שחויב הוא 10 מ"ר, ולטענתה אין כל סתירה ברישומי העירייה.
484. העירייה חוזרת על כלל טיעוניה כפי שפורט לעיל, וגם על טיעונים אלו לא אחזור עוד. בסיכום חוזרת העירייה על טענתה כי גם לגבי חשבון זה, העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, לא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בהיות הנטל רובץ לפתחם וברבות השנים, ולא הוכיחו קיומו של חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגד האחיות לגביית החובות בחשבון.
כיוון שהחוב בחשבון זה נכלל בתביעה בת.א.33277/99, שנמחקה במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה ננקטו שלא בתום לב והם בטלים, והעותרים אינם חייבים עוד בחוב בחשבון זה, מהנימוקים לעיל לגבי התביעות המאוחדות שנמחקו.
חשבון מספר 0010-0320-027-23
485. העותרים טוענים כי יחידה זו מסווגת ברישומי העירייה בסיווג "תעשיית הלבשה". לטענתם, בפירוט רישומי העירייה בגין יחידה זו לתקופה החל מ- 3/95 ועד 5/99 לא רשום כל חוב. העותרים טוענים כי חשבון זה הצטרף לחשבונות שלגביהם הגישה העירייה את התביעה בת.א.33277/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), והם חוזרים על טיעוניהם בהקשר זה, אף שאין חוב רשום ואין להם טיעונים ענייניים לגבי חשבון זה כשלעצמו. העותרים טוענים כי על העירייה להשיב להם את הסכומים שנטלה במסגרת עיכוב הליכי הגבייה ולטענתם השתמשה בהם שלא כדין לכיסוי החוב, בסכום של 24,889.52 ₪ לכיסוי חוב הארנונה וסכום נוסף של 759.33 ₪ לכיסוי חוב האגרות שהיה קיים בחשבון זה.
486. העירייה טוענת, כי תקופת החזקה בחשבון 3/95 ועד 31/5/99, וכי התביעה בת.א.33277/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), הוגשה גם ביחס אליו, והיא מפנה לטיעוניה בהקשר נסיבות מחיקת התביעות המאוחדות שתביעה זו נכללה ביניהן. העירייה חוזרת על טענתה כי האחיות לא מיצו את ההליכים כנדרש לגבי הטענות המנויות בס' 3(א) לחוק הערר ומשכך, יש לטענתה לדחות את התביעה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים.
487. העירייה חוזרת על כלל טיעוניה האחרים, שלא אחזור שוב ואפרטם. בסיכום חוזרת העירייה על טענתה כי גם לגבי חשבון זה, העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, לא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בהיות הנטל רובץ לפתחם וברבות השנים, ולא הוכיחו קיומו של חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגד האחיות לגביית החובות בחשבון.
כיון שהחובות בחשבון זה נכללו בתביעה בת.א.33277/99, שנמחקה במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה ננקטו שלא בתום לב, הם בטלים, והעותרים אינם חייבים בחוב בחשבון זה, מהנימוקים לעיל לגבי התביעות המאוחדות שנמחקו.
חשבון מספר 0010-0320-035-28
488. העותרים טוענים כי לטענת העירייה שטח יחידה זו 40 מ"ר והיא מסווגת בסיווג "עסקים כללי". העותרים טוענים כי נכון לתאריך 13.12.2011, רשום בפירוט רישומי העירייה בגין יחידה זו חוב בגין ארנונה בסך של 1,100,740.02 ₪ לתקופה החל מ-01/76 ועד 12/2011, ובגין אגרת אכיפה אחת בסך של 525.64 ₪. העותרים טוענים כי בגין חשבון זה יחד עם שלושה חשבונות נוספים (0010-0320-042-26, 0010-0320-043-23, ו-0010-0320-018-21) הגישה העירייה תביעה משותפת בת.א.33276/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), שנדונה ונמחקה יחד עמן. העותרים טוענים כי הנתבעים התגוננו מפני התביעה וטענו כי אין בבניין יחידות אשר גודלן כנטען בכתב התביעה; כתב התביעה הינו חסר ודרושים פרטים נוספים; יחידות נפרדות בגודל כפי שנטען בכתב התביעה – לא קיימות; היחידה הממוקמת בחצר אשר גודלה 13 מ"ר משמשת כחדר שירותים והיא אינה חייבת בתשלומי ארנונה; וכי חלק גדול מהחוב התיישן ועל כן אינו בר גבייה. העותרים חוזרים על טיעוניהם כי גם בתביעה זו לא קיים פסק דין לטובת העירייה משבוטל, וכן על טיעוניהם בנוגע לנסיבות מחיקת התובענות המאוחדות ומשמעות מחיקתן והנקיטה בהליכי גבייה מינהליים שנעשתה לטענתם בחוסר תום לב ומצדיקה את ביטולם.
489. העותרים חוזרים בהרחבה על טיעוניהם בדבר מקור החובות ברישום יתרת חוב צוברת בשנת 1989 שאין לגביה פרטים כנדרש, האיסור לחייבם באגרות בשל אי ניהול הליך משפטי ואכיפה, שיהוי בגביית החובות והתיישנותם, והוספת הצמדה ורבית בשיעורים גבוהים במיוחד שיש לבטלם. על אף הפירוט החזרתי בסיכומי העותרים, לא אחזור ואפרט שוב טיעונים אלה, שלקחתי בחשבון כפי שהתייחסתי לטיעוניהם הזהים לגבי חשבונות קודמים.
490. העירייה טוענת כי התביעה בת.א.33276/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), הוגשה ביחס לארבעת החשבונות שמנו העותרים, אשר נכון למועד הגשת התביעה היו עדיין פעילים ונסגרו כולם במועד 31/12/16. לטענתה, חשבון זה נכלל בתביעה בת.א.33276/99 לתקופה 1/76 עד 12/98 והמועד בשנת 2011 הוא רק מועד עריכת הפירוט שהגישה לבית המשפט. העירייה חוזרת על טיעוניה באשר להתנהלות התביעות המאוחדות שעמן נכללה גם התביעה בת.א.33276/99 לרבות כי האחיות לא מיצוי את ההליכים בהגשת השגה או ערר, וכי קיבלו ממנה את מלוא המידע על החובות ופרטיהם, ולרבות נסיבות מחיקתן.
491. העירייה שבה וחוזרת על כלל טיעוניה שהעלתה לגבי חשבונות קודמים, ולא אשוב ואפרטם לשם היעילות. בסיכום חוזרת העירייה על טענתה כי גם לגבי חשבון זה, העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, לא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בהיות הנטל רובץ לפתחם וברבות השנים, ולא הוכיחו קיומו של חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגד האחיות לגביית החובות בחשבון.
כיון שהחובות בחשבון זה נכללו בת.א.33276/99, שנמחק במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה ננקטו שלא בתום לב, הם בטלים, והעותרים אינם חייבים עוד בחוב בחשבון זה, מהנימוקים לעיל לגבי התביעות המאוחדות שנמחקו.
חשבון מספר 0010-0320-042-26
492. העותרים טוענים כי לטענת העירייה שטח יחידה זו 86 מ"ר והיא מסווגת בסיווג "עסקים כללי". העותרים טוענים כי נכון לתאריך 18.12.2011, רשום בפירוט רישומי העירייה בגין יחידה זו חוב בגין ארנונה בסך של 1,831,432.34 ₪ לתקופה החל מ- 07/84 ועד 31.8.2011, ובגין שלוש אגרות בסך של 7,768.79 ₪. העותרים מוסיפים וטוענים כי כל הקומה השנייה בבניין שימשה את משפחת מיכקשווילי לדורותיה החל משנת 1952 עת נרכש הבניין על ידי המשפחה למגוריה, והייתה אמורה להיות רשומה כיחידה אחת בשטח כולל ולא כיחידות נפרדות, ובסיווג למגורים כמו יתר הקומה ולא כמשרד, ובהתאם לכך אמור היה להיקבע גם התעריף לחיוב.
493. העותרים טוענים כי בגין חשבון זה הוגשה תביעה בת.א.5496/87 (בין התביעות הישנות), נגד המנוח, אשר לא הייתה מוכרת לעותרים, וכי העירייה פתחה תיק הוצל"פ לגביית פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 14.12.1988, שמספרו 01-21737-91-1. העותרים מעלים טיעונים שונות בעניין תיק ההוצל"פ ומסכמים שנסגר לבסוף ביתרה אפס "לפי תקנה 126ד", וטוענים כי על העירייה לאפס את כל החיובים הרלוונטיים עד ליום 1.2.87, בהתאם למועד החיוב האחרון שנכלל בתביעה זו. העותרים מוסיפים וטוענים כי בגין חשבון זה הוגשה תביעה נוספת בת.א.33276/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), יחד עם שלושה חשבונות נוספים כמתואר לעיל, אשר נדונה ונמחקה יחד עם התביעות המשותפות, ומפרטים שוב את טיעוניהם בעניין זה, כמו גם את כלל טיעוניהם האחרים עליהם לא אחזור שוב.
494. העירייה טוענת כי קיים פסק דין חלוט לטובתה בתביעה בת.א.5496/87 (בין התביעות הישנות), בגין החובות בחשבון זה עד למועד 2/87 שלא בוטל ולא שולם עד מתן פסק הדין בבג"ץ במועד 26/1/94 ואשר גם לאחריו הוא לא שולם ולא בוטל ועומד בעינו [צילום 24 בעמ' 412 לסיכומי העירייה]. עוד טוענת העירייה כי העותרים צרפו בהקשר זה מסמכים חדשים שלא היו בכלל החומר בתיק, אך מסמכים אלה תומכים בטענתה והיא אינה מתנגדת לצירופם. העירייה מסכימה כי ניתן להניח שת"א 5496/87 הוגשה בגין החשבון דנן ביחס לחובות של עד 1/2/87. העירייה משיבה לטיעוני העותרים בדבר חיובי אגרות ופתיחת תיק ההוצל"פ וטוענת כי העובדה שפסק הדין ניתן נגד המנוח אינה רלוונטית בנסיבות שבהן האחיות הודו שהן אשר שלטו והחזיקו בנכסים ואף התנהלו בשמו, וכי בכתב ההגנה אשר הוגש מטעמן בתיק המאוחד ביחס לתביעה זו לא נטענה טענה זו והיא המועלית רק עתה על ידי העותרים. העירייה חוזרת על טענתה כי סגירת תיקי ההוצל"פ מחוסר מעש מכוח תקנה 126ד' אינו מעיד על תשלום, פירעון או איפוס החוב החלוט נשוא פסק הדין, וכי העותרים לא הוכיחו כי שולם או נפרע, ואף לא התיישן.
495. העירייה טוענת כי חשבון זה נכלל בתביעה בת.א.33276/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), לתקופה 1/76 ועד 12/98 והמועד בשנת 2011 הוא רק מועד עריכת הפירוט שהגישה לבית המשפט. העירייה חוזרת על טיעוניה באשר להתנהלות התביעות המאוחדות שעמן נכללה גם התביעה בת.א.33276/99 לרבות כי האחיות לא מיצוי את ההליכים בהגשת השגה או ערר כחוק בגין סיווג הנכס, וכי קיבלו ממנה את מלוא המידע על החובות ופרטיהם, ולרבות נסיבות מחיקתן.
496. העירייה טוענת כי בניגוד לטענת העותרים סכום פסק הדין לא נגבה פעמיים או בכפל, ולא נגבה כלל וגם לא חויב בכפל, ולטענתה פירוטי החוב שלה ותדפיסיה ביחס לחשבון זה לא נסתרו. במקרה זה טוענת העירייה, שלא כבמקרים האחרים, כי ייתכן שמאחר ולא היה לה מידע בגין התביעה בת.א.5496/87, סכום החוב בה נכלל בתביעה 33267/99, אך לאור מחיקת התביעה והעובדה כי העותרים לא הוכיחו כי חוב פסק הדין שולם או נפרע, הרי שהם לא סתרו את רישומי העירייה והחוב נותר בעינו כמפורט בפירוטי החשבון ולא סדקו את חזקת התקינות העומדת לה. העירייה חוזרת על טענתה לגבי יתרת חוב צוברת ומערכת המיחשוב החדשה ומוסיפה כי עד ליום 1.2.87 יש בידיה פסק דין חלוט שלא שולם. עוד חוזרת העירייה על טיעוניה לעניין החיוב באגרות, העדר שיהוי והתיישנות, וחיוב כדין בהפרשי הצמדה וריבית לחובות שלא שולמו ולא נפרעו, וכי ולא הוכיחו חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגד האחיות.
497. לאור האמור אני קובעת כי החוב של העותרים בחשבון זה יהיה כסכום החוב לפי פסק הדין החלוט בת"א 5496/87 (בין התביעות הישנות), בתוספת הצמדה ורבית כפי שצורפו, והאגרות המשפטיות השונות. בנוסף אני קובעת כי לגבי כל יתר החובות שנכללו בתביעות המאוחדות שנמחקו, העירייה נהגה בחוסר תום לב כשנקטה לגביהם הליכי גבייה מינהליים, והם בטלים, ולפיכך העותרים אינם חייבים בחוב הרשום בחשבון החל מינואר 1976 עד סוף שנת 1998, שנכללו בתביעה בת.א.33267/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), מאותם הנימוקים שפירטתי לגבי כל התביעות המאוחדות לעיל. במסגרת זו אין משמעות לכפל תביעה, אף אם היה כזה, שכן החלק שנכלל במסגרת התביעות המאוחדות ממילא לא ייגבה. לגבי חובות שנוצרו לאחר שנת 1998, העירייה רשאית הייתה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים.
חשבון מספר 0010-0320-043-23
498. העותרים טוענים כי לטענת העירייה שטח יחידה זו 28 מ"ר והיא מסווגת בסיווג "משרד עו"ד". העותרים טוענים כי נכון לתאריך 14.12.2011, רשום בפירוט רישומי העירייה בגין יחידה זו חוב בגין ארנונה בסך של 388,198 ₪ לתקופה החל מ-8/90 ועד 8/2011, ובגין אגרות בסך של 2,470.85 ₪. העותרים מוסיפים וטוענים, גם לעניין חשבון זה, כי כל הקומה השנייה בבניין שימשה את משפחת מיכקשווילי לדורותיה החל משנת 1952 עת נרכש הבניין על ידי המשפחה למגוריה, והייתה אמורה להיות רשומה כיחידה אחת בשטח כולל ולא כיחידות נפרדות, ובסיווג למגורים כמו יתר הקומה ולא כמשרד, ובהתאם לכך אמור היה להיקבע גם התעריף לחיוב.
העותרים טוענים כי התביעה בת.א.33276/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), הוגשה גם בגין חשבון זה יחד עם שלושה חשבונות נוספים כמתואר לעיל, אשר נדונה ונמחקה יחד עם התביעות המשותפות, ומפרטים שוב את טיעוניהם בעניין זה, כמו גם על כלל טיעוניהם האחרים.
499. העירייה טוענת כי גם בקשר לחשבון זה שוגים העותרים בהבנת מסמכי העירייה, וטיעוניהם נובעות מחוסר רצון להבין נתונים שיחייבו אותם בתשלום החובות, אך לטענתה, גם בהתייחס לחשבון זה לא עלה בידי העותרים לסדוק את חזקת התקינות המנהלית או לסתור את רישומיה, וכן אין לגביהם הוכחה של שיהוי או התיישנות. לטענת העירייה, חשבון זה נפתח במועד 8/90 ונסגר במועד 31/12/16. לטענתה חשבון זה נכלל יחד עם ששה חשבונות נוספים בתביעה שהוגשה בת.א.33277/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), והחובות שנכללו בתביעה הם עד סוף שנת 1998 בלבד, והעותרים טועים כי הפירוטים שהוגשו לבית המשפט בשנת 2011 היו עד למועד 8/2011 ונערכו במועד 12/2011. יש לשים לב כי העירייה טוענת במקום אחד שהחשבון הזה נכלל בין ארבעת החשבונות שנכללו יחד כטענת העותרים לגביו, אך במקום אחר שהחוב בחשבון זה נכלל בתביעה אחרת (ראו: פס' 672 בעמ' 407 מול פס' 720 בעמ' 420 לסיכומי העירייה). מבחינה מעשית אין לדבר חשיבות, שכן כל הליכי הגבייה שפתחה העירייה לגבי חובות שנכללו בתביעות המאוחדות, ננקטו בחוסר תום לב. עם זאת בחרתי לציין זאת כדי להדגיש שוב את הקושי בכתיבת פסק הדין וההכבדה היתרה בהתנהלות הצדדים ובסיכומים שהוגשו.
כיון שחלק מהחוב בחשבון זה נכלל בתביעות המאוחדות בין אם בתביעה בת.א.33277/99 כטענת העירייה, ובין אן בתביעה בת.א.33276/99 כטענת העותרים, וכיון שתביעות אלו נמחקו במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה לגביהן ננקטו שלא בתום לב והם בטלים, כך שהעותרים אינם חייבים עוד בחלק החוב בחשבון זה בגין התקופה שבין 8/90 ועד סוף שנת 1998, מהנימוקים לעיל לגבי התביעות המאוחדות שנמחקו. לגבי חובות שנוצרו לאחר שנת 1998, העירייה רשאית הייתה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים.
חשבון מספר 0010-0320-018-21
500. העותרים טוענים כי לטענת העירייה שטח יחידה זו 39 מ"ר והיא מסווגת בסיווג "עסקים כללי". העותרים טוענים כי נכון לתאריך 14.12.2011, רשום בפירוט רישומי העירייה בגין יחידה זו חוב בגין ארנונה בסך של 799,227.06 ₪ לתקופה החל מ- 12/74 ועד 12/2011, ובגין אגרות בסך הגבוה במיוחד של 38,509.58 ₪. העותרים מוסיפים וטוענים גם לגבי חשבון זה כי כל הקומה השנייה בבניין שימשה את משפחת מיכקשווילי לדורותיה החל משנת 1952 עת נרכש הבניין על ידי המשפחה למגוריה, והייתה אמורה להיות רשומה כיחידה אחת בשטח כולל ולא כיחידות נפרדות, ובסיווג למגורים כמו יתר הקומה ולא כמשרד, ובהתאם לכך אמור היה להיקבע גם התעריף לחיוב, ואף ליחידה זו לא היה אמור להיות מחויב דבר בהיותה שטח שירות ולא שטח עיקרי.
501. העותרים טוענים כי בגין חשבון זה הוגשה תביעה נוספת בת.א.33276/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), יחד עם שלושה חשבונות נוספים כמתואר לעיל, אשר נדונה ונמחקה יחד עם התביעות המשותפות, ומפרטים שוב את טיעוניהם, הן בהקשר זה, הן בכל הנושאים האחריםץ
502. העירייה טוענת כי גם בקשר לחשבון זה שוגים העותרים בהבנת מסמכי העירייה, אך לטענתה, גם בהתייחס לחשבון זה לא עלה בידי העותרים לסדוק את חזקת התקינות המנהלית או לסתור את רישומיה, וכן אין לגביהם הוכחה של שיהוי או התיישנות. לטענת העירייה, חשבון זה נפתח במועד 12/74 ונסגר במועד 31/12/16. לטענתה גם חשבון זה נכלל יחד עם ששה חשבונות נוספים בתביעה שהוגשה בת.א.33277/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), והחובות שנכללו בתביעה הם עד סוף שנת 1998 בלבד, והעותרים טועים כי הפירוטים שהוגשו לבית המשפט בשנת 2011 היו עד למועד 8/2011 ונערכו במועד 12/2011. גם כאן יש שוני בטיעוני העירייה, באשר לאיזו מבין התביעות המאוחדות משויך החוב בחשבון זה. אולם, כיון שעל כלל הליכי הגבייה לגבי חובות שנכללו בתביעות המאוחדת חלה קביעתי כי הם נפתחו בחוסר תום לב, לא אעמוד על ההבדלים.
503. כיון שחלק מהחובות נשוא חשבון זה נכללו בתביעות המאוחדות, בין אם בתביעה בת.א.33277/99 כטענת העירייה, ובין אם בתביעה בת.א.33276/99 כטענת העותרים, הרי משנמחקו התביעות המאוחדות בנסיבות שפורטו בהרחבה לעיל, אני שבה וקובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה לגביהן ננקטו שלא בתום לב והם בטלים, כך שהעותרים אינם חבים עוד בחלק של החוב לתקופה מיום 12/74 ועד סוף שנת 1998, מהנימוקים לעיל בנוגע לתביעות המאוחדות שנמחקו. לגבי חובות שנוצרו לאחר שנת 1998, העירייה רשאית הייתה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים.
חשבון מספר 0010-0320-012-29
504. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס לתקופת חזקה החל מ- 7/91 אף שברישומי העירייה מופיע בטעות כאילו תחילתו ב-9/71 ויש בכך ללמד על אי תקינות הרישום, ומסתיימת ב- 12/2011. העותרים טוענים כי העירייה רשמה לכתחילה כמחזיק את המנוח ובאפריל 1992 החליפה את שם המחזיקים ליורשיו, אף שהוא נפטר רק בשנת 1994. עוד לטענתם, הסיווג למשרדים שגוי וכל הבניין צריך היה להיות מסווג למגורים כפי ששימש למשפחתם מאז שנרכש על ידה, ואף אם חלק מהשטח הושכר בשלב כלשהו לצד שלישי ושימש כמשרד, היה על העירייה להחזיר את הסיווג בתום תקופת השכירות והיא לא עשתה כן והמשיכה לחייב אותם לפי שימוש שגוי כמשרד.
505. העותרים טוענים כי נכון לתאריך 30.11.2011, רשום בפירוט רישומי העירייה בגין יחידה זו חוב בגין ארנונה בסך של 298,474.64 ₪ לתקופה החל מ- 12/74 ועד 12/2011, ובגין אגרות בסך הגבוה במיוחד לטענתם של 29,066.04 ₪. העותרים טוענים כי במרץ 1999 הגישה העירייה תביעה בת.א.33273/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), לגביית חוב נטען מצטבר בסך של 659,354 ₪ בקשר עם חובות נטענים בגין ארבע יחידות המצויות בבניין זה, ובכללה גם חשבון זה (חשבון 0010-0320-012-29, חשבון 0010-0320-015-17, חשבון 0010-0320-016-14, חשבון 0010-0320-017-40) והתביעה נדונה ונמחקה יחד עם התביעות המאוחדות על כל המשתמע מכך, וכפי שהעותרים חוזרים ושבים וטוענים את הטיעונים שטענו שוב ושוב גם בעניין זה ואשר לא אפרט שוב.
506. העותרים טוענים כי גם חשבון זה נפתח ביתרת חוב צוברת ל1.4.89, הפעם בסך של 5,207.80 ₪ וחוזרים על טיעוניהם לעניין זה. העותרים מוסיפים וטוענים כי העירייה ביצעה קיזוז לא ברור בחשבון זה מהאגרות והעבירה את סכום החיוב לארנונה בניגוד לסמכותה, והם חוזרים על כל טיעוניהם לעניין חיובי האגרות, תוספת הפרשי הצמדה וריבית בשיעורים גבוהים ביותר, שיהוי והתיישנות החוב והאגרות כאחד.
507. העירייה טוענת כי גם בקשר לחשבון זה שוגים העותרים בהבנת מסמכי העירייה, אך לטענתה, גם בהתייחס לחשבון זה לא עלה בידי העותרים לסדוק את חזקת התקינות המנהלית או לסתור את רישומיה, וכן אין לגביהם הוכחה של שיהוי או התיישנות. לטענת העירייה, חשבון זה נפתח במועד 1/76 ונסגר במועד 31/12/16. לטענתה, חשבון זה נכלל יחד עם חשבונות נוספים בתביעה שהוגשה בת.א.33273/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), והחובות שנכללו בתביעה הם עד סוף שנת 1998 בלבד. אשר לטענת העותרים לפיה הפירוט שהוגש לבית המשפט בשנת 2011 היה עד למועד 8/2011 ונערכו במועד 12/2011, מבהירה העירייה כי מדובר בטענה שגויה. העירייה טוענת כי אכן נרשם בטבלה שהגישה רק כדי לפרט ולהנגיש את רישומי החובות, בסיכול מספרים 9/71 במקום 7/91, ולטענתה עולה מרישומיה כי החשבון נפתח במועד 9/71 ונסגר במועד 31/12/16 (לפירוט ראו פס' 755 בעמ' 431 לסיכומי העירייה).
508. העירייה טוענת כי ברבות השנים לא נמצא בידיה כל החומר שממנו ניתן ללמוד את ההסברים לרישומים ובפרט לגבי הקיזוז שלו טוענים העותרים, כפי שהוא גם לא נמצא בידיהם, וכי בשל הגשת העתירה בשיהוי ניכר עומדת לה חזקת התקינות המנהלית שלא מחייבת אותה להוכיח זאת, אלא על העותרים רובץ נטל ההוכחה לסדוק את חזקת התקינות המנהלית והם לא הצליחו לסתור אותה. העירייה שבה וחוזרת שוב על כלל טיעוניה, לרבות נסיבות מחיקת התביעות המאוחדות, ואף כאן אמנע מלפרטן שוב.
כיון שחלק מהחובות בחשבון זה נתבעו במסגרת התביעה בת.א.33273/99, שנמחקה במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה לגביה, ננקטו שלא בתום לב והם בטלים, כך שהעותרים אינם חבים עוד בחלק של החוב בגין התקופה שבין 01/76 ועד סוף שנת 1998 מהנימוקים לעיל בנוגע לתביעות המאוחדות שנמחקו. לגבי חובות שנוצרו לאחר שנת 1998, העירייה רשאית הייתה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים.
חשבון מספר 0010-0320-015-17
509. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס לתקופת חזקה החל מ-04/70 ומסתיימת ב- 31.8.2011. העותרים טוענים כי נכון לתאריך 13.12.2011, רשום בפירוט רישומי העירייה בגין יחידה זו חוב בגין ארנונה בסך של 1,491,862.25 ₪ ובגין שתי אגרות בסך של 6,191.12 ₪. עוד לטענתם, גם לגבי חשבון זה הסיווג למשרדים שגוי וכל הבניין צריך היה להיות מסווג למגורים כפי ששימש למשפחתם מאז שנרכש על ידה. העותרים טוענים כי גם חשבון זה נכלל במסגרת התביעה בת.א.33273/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), והם חוזרים ומפרטים שוב את טיעוניהם בעניין זה, אשר לא אפרט שוב. העותרים טוענים כי גם חשבון זה נפתח ביתרת חוב צוברת ל1.4.89, בסך של 29,588.80 ₪ וחוזרים על טיעוניהם גם לעניין זה. בנוסף, העותרים חוזרים על כל טיעוניהם לעניין חיובי האגרות, הצמדה וריבית בשיעורים גבוהים ביותר, שיהוי והתיישנות החוב והאגרות כאחד.
510. העירייה טוענת כי בניגוד לטענת העותרים חשבון זה מתייחס לתקופת חזקה החל מ-4/70 ועד 31/12/16 ואילו מועד 12/11 הוא מועד עריכת הפירוט שהוגש לבית המשפט. העירייה טוענת כי חשבון זה כלול גם הוא בת"א 33273/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), אשר הוגשה רק ביחס לתקופה של 4/70 ועד 12/98. העירייה שבה וחוזרת על טיעוניה בנוגע לנסיבות התנהלות התביעות המאוחדות ומחיקתן, ולגבי נטל ההוכחה על העותרים שלא הרימו להצביע על אי תקינות ברישומי העיריה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה, ולא הוכיחו חוסר תום לב בפעולותיה.
כיון שחלק מהחובות בחשבון זה נתבעו במסגרת התביעה בת.א.33273/99, שנמחקה במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה ננקטו לגביה שלא בתום לב והם בטלים, כך שהעותרים אינם חבים עוד בחלק של החוב בגין בגין התקופה שבין 04/70 ועד סוף שנת 1998, מהנימוקים לעיל בנוגע לתביעות המאוחדות שנמחקו. לגבי חובות שנוצרו לאחר שנת 1998, העירייה רשאית הייתה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים.
חשבון מספר 0010-0320-016-14
511. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס לתקופת חזקה החל מ-04/70 ומסתיימת ב- 12/2011 ומתייחס ליחידה בשטח 37 מ"ר, המסווגת בסיווג "משרדים". העותרים טוענים כי נכון לתאריך 13.12.2011, רשום בפירוט רישומי העירייה בגין יחידה זו חוב בגין ארנונה בסך של 992,972.53 ₪ ובגין אגרה אחת לאכיפה בסך של 525.64 ₪. עוד לטענתם, גם לגבי חשבון זה הסיווג למשרדים שגוי וכל הבניין צריך היה להיות מסווג למגורים כפי ששימש למשפחתם מאז שנרכש על ידה. העותרים טוענים כי גם חשבון זה נכלל במסגרת התביעה בת.א.33273/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), והם חוזרים וטוענים שוב את הטיעונים שטענו בעניין זה אשר לא אפרט שוב. העותרים טוענים כי גם חשבון זה נפתח ביתרת חוב צוברת ליום 1.4.89, בסך של 19,890.60 ₪ וחוזרים על טיעוניהם גם לעניין זה. בנוסף, העותרים חוזרים על כל טיעוניהם לעניין חיובי האגרות, הפרשי הצמדה וריבית בשיעורים גבוהים ביותר, שיהוי והתיישנות החוב והאגרות כאחד.
512. העירייה טוענת כי בניגוד לטענת העותרים חשבון זה מתייחס לתקופת חזקה החל מ-4/70 ועד 31/12/16 ואילו מועד 12/11 הוא מועד עריכת הפירוט שהוגשו לבית המשפט. העירייה טוענת כי חשבון זה כלול גם הוא בת"א 33273/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), אשר הוגשה רק ביחס לתקופה של 4/70 ועד 12/98. העירייה שבה וחוזרת על טיעוניה לגבי נסיבות התנהלות התביעות המאוחדות ומחיקתן, שלא אשוב ואפרט.
כיוון שחלק מהחוב בחשבון זה נכלל בתביעה בת.א.33273/99, שנמחקה במסגרת התביעות המאוחדות, אני קובעת כי הליכי הגביה המינהליים בחשבון זה ננקטו לגביה שלא בתום לב והם בטלים, כך שהעותרים אינם חבים עוד בחלק של החוב בגין בגין התקופה שבין 04/70 ועד סוף שנת 1998, מהנימוקים לעיל בנוגע לתביעות המאוחדות שנמחקו. לגבי חובות שנוצרו לאחר שנת 1998, העירייה רשאית הייתה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים.
חשבון מספר 0010-0320-017-40
513. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס לתקופת חזקה החל מ- 6/79 ועד 1/98, אך מפירוט רישומי העירייה נראה כי היא מסתיימת ב-31.8.2011 ומתייחס ליחידה בשטח 13 מ"ר והיא מסווגת בסיווג "עסקים". העותרים טוענים כי נכון לתאריך 14.12.2011, רשום בפירוט רישומי העירייה בגין יחידה זו חוב בגין ארנונה בסך של 446,236.87 ₪ חוב מים בסך של 68,023.92 וחוב בגין שלוש אגרות בסך של 7,474.73 ₪. עוד לטענתם, גם לגבי חשבון זה הסיווג למשרדים שגוי וכל הבניין צריך היה להיות מסווג למגורים כפי ששימש למשפחתם מאז שנרכש על ידה. העותרים טוענים כי בגין חשבון זה הוגשה תביעה בת.א.5493/87 (בין התביעות הישנות), נגד המנוח, אשר לא הייתה מוכרת לעותרים, וכי העירייה פתחה תיק הוצל"פ לגביית פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 14.12.1988, שמספרו 01-21740-91-1. העותרים חוזרים על טיעוניהם הקודמים וטוענים כי גם במקרה זה תיק ההוצל"פ נסגר ביתרה אפס "לפי תקנה 126ד", וטוענים כי על העירייה לאפס את כל החיובים הרלוונטיים עד ליום 1.2.87 בהתאם למועד החיוב האחרון שנכלל בתביעה זו.
514. העותרים טוענים כי בנוסף לתביעה זו, חשבון זה נכלל גם הוא במסגרת התביעה בת.א.33273/99 (במסגרת התביעות המאוחדות) והם חוזרים ומעלים שוב את הטיעונים שהעלו בעניין זה. העותרים טוענים כי גם חשבון זה נפתח ביתרת חוב צוברת ליום 1.4.89, בסך של 2,458.60 ₪ וחוזרים על טיעוניהם שוב גם לעניין זה. בנוסף, העותרים חוזרים על כל טיעוניהם לעניין חיובי האגרות, הצמדה וריבית בשיעורים גבוהים ביותר, שיהוי והתיישנות החוב והאגרות כאחד.
515. העירייה טוענת כי החשבון נפתח במועד 3/80 ונסגר לאחר הכנת הפירוט במועד 31/12/16, ובניגוד לטענת העותרים, התאריך 31/8/11 מציין את מועד עריכת הפירוט שהוגשו לבית המשפט בשנת 2011 ולא את תאריך סגירת החשבון. העירייה טוענת כי אכן ישנה טעות סופר בטבלה שהוכנה ביחס לתקופה הרשומה ברישומי העירייה, אך הרישום הנכון הוא כאמור לעיל ולא בטבלת העזר.
516. העירייה חוזרת על טיעוניה לגבי יתרת חוב צוברת ומערכת המיחשוב החדשה ומוסיפה כי עד ליום 1.2.87 יש בידיה פסק דין חלוט שלא שולם ואין לגביו גבייה כפולה. עוד חוזרת העירייה על טיעוניה לעניין נסיבות התנהלות התביעות המאוחדות ומחיקתן. העירייה חוזרת על טענתה כי גם לגבי חשבון זה, העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה, לא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בהיות הנטל רובץ לפתחם וברבות השנים, ולא הוכיחו קיומו של חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגד האחיות לגביית החובות בחשבון.
517. כיון שחלק מהחוב בחשבון זה נכלל בפסק דין חלוט, אני קובעת כי החוב של העותרים בחשבון זה יהיה כסכום החוב לפי פסק הדין החלוט בת"א 5493/87 (בין התביעות הישנות), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כפי שצורפו, והאגרות המשפטיות השונות. בנוסף אני קובעת כי לגבי כל יתר החובות בחשבון זה שנכללו בתביעות המאוחדות שנמחקו, העירייה נהגה בחוסר תום לב ככל שנקטה לגביהם הליכי גבייה מינהליים, והם בטלים, ולפיכך העותרים אינם חייבים עוד בחוב הרשום בחשבון החל ממרץ 1980 עד סוף שנת 1998, שנכללו בתביעה בת.א.33273/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), מאותם הנימוקים שפירטתי לגבי כל התביעות המאוחדות לעיל. במסגרת זו אין משמעות לכפל תביעה, אף אם היה כזה, שכן החלק שנכלל במסגרת התביעות המאוחדות ממילא לא ייגבה.
חשבון מספר 0010-0320-006-86
518. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס לתקופת חזקה החל מ-8/91 ועד 8/94 ומתייחס ליחידה בשטח 31 מ"ר והיא מסווגת בסיווג "מסחר קמעונאי". העותרים טוענים כי נכון לתאריך 14.11.2011, רשום בפירוט רישומי העירייה בגין יחידה זו חוב בגין ארנונה בסך של 14,913.68 ₪ ובגין אגרות בסך של 8,658 ₪. העותרים טוענים כי ביחס לחוב הארנונה לגמר 2/94 בחשבון זה בסך של 9,586.5 ₪, הוגשה תביעה בת.א.22289/94 (בין התביעות הישנות), שאינה מוכרת להם, ניתן בה פסק דין ביום 29.5.1994 ונפתח תיק הוצל"פ שמספרו 0109339953, שלטענתם אינם מכירים, אך טוענים שנסגר מחוסר מעש ביתרה אפס ולפיכך טוענים כי החוב הפסוק נפרע. העותרים טוענים כי עם זאת, הכספים שקיבלה העירייה בתיק ההוצל"פ שם, לא מוצאים ביטוי ברישומיה.
519. לטענת העותרים, בגין חשבון זה הוגשה ביום 18.3.99 תביעה נוספת בת.א.33269/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), ובה נתבע תשלום חוב ארנונה בלבד בסך של 3,007 ₪. העותרים טוענים כי קיימות סתירות מהותיות ברישומי העירייה ביחס לתקופת החזקה שאליה מתייחסת התביעה, כך בתעודת עובד ציבור שצורפה לכתב התביעה נכתב כי היא מתייחסת לתקופת חזקה בת 5 חודשים, החל מ-1.3.94 ועד 31.7.94 ואילו בתצהיר נפשי נרשם כי התביעה מתייחסת לתקופה ארוכה בהרבה החל מ-3/94 ועד 12/98. העותרים טוענים כי גם תביעה זו נדונה ונמחקה יחד עם התביעות המאוחדות והעותרים חוזרים על טיעוניהם לעניין זה.
520. העותרים טוענים עוד כי מעיון בפירוט רישומי העירייה עולה כי בחשבון נרשם זיכוי בסך של 21,400 ₪, ביום 1.8.2000, אשר מוגדר כ"העברה ממחלקה אחרת" ובהעדר פרטים לגבי זהות המשלם הם טוענים כי יתכן שצד ג' (אספרסו בר) שילם את הנדרש לכיסוי החוב, ולמרות זאת לטענתם העירייה המשיכה לרשום את היחידה כמוחזקת על ידי הבעלים, ולא שינתה את זהות המחזיק כמתחייב. העותרים טוענים כי מלוא החוב הנטען בחשבון זה מסתכם בסך של 9,279.90 ₪ וכי מעיון בפירוט רישומי העירייה הם טוענים כי לאורך השנים התקבלו אצלה כספים בסכום מצטבר של 22,319 ₪, ומכאן ששולמו קרוב לפי 2.5 מגובה חוב הקרן ולטענתם מלוא החוב נפרע.
521. העותרים טוענים כי לא קיים חוב לאגרות, כך שבתביעה בת.א.33269/99 במסגרת התביעות המאוחדות) נטען שהיא כוללת את יתרת החוב ללא זכר לאגרות ואילו בפירוט רישומי העירייה קיים חוב לאגרות והעותרים טוענים כי סתירה זו מלמדת לא רק שרישומי העירייה אינם תקינים ולא ניתן לסמוך עליהם, אלא כי עצם קיומו של חוב האגרות הנטען מוטל בספק ממשי. לטענת העותרים החוב בחשבון זה כולל חוב בגין שבע אגרות במהלך שנת 1999 דבר שלא הוסבר ולא הגיוני לטענתם. העותרים טוענים כי גם בהנחה שכל האגרות הללו מתייחסות לתביעה בת.א.33269/99, הרי שלא ניתן פסק דין המחייב אותם בתשלומה. גם לגבי אגרות שחויבו עבור שנים שקדמו לשנה זו טוענים העותרים כי לא הוגשו תביעות באותן שנים למעט אגרת בית משפט מיום 1.3.94 שמתייחסת לתביעה משנת 1994, אשר הנתבעים חויבו לשלם לפי פסק הדין בתביעה זו ולטענתם סכום זה נפרע ושולם.
522. עוד טוענים העותרים בדומה לטיעונים שהעלו לגבי חשבונות קודמים, כי החובות התיישנו וכי התווספו להם הפרשי הצמדה וריבית בשיעורים גבוהים וחריגים אשר אף הם התיישנו וממילא אינם ברי גביה בהליכי גבייה מינהליים.
523. העירייה טוענת כי התביעות לגבי חשבון זה הוגשו לגבי תקופות חזקה שאינן חופפות. לטענתה, התביעה בת"א 22289/94 (בין התביעות הישנות), הוגשה לתקופה של גמר 2/94, במועד 29/5/94 ניתן בה פסק דין ובמועד 2/2/95 נפתח תיק הוצל"פ לביצועו. לטענתה, התביעה בת"א 33269/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), הוגשה לתקופה החל מ-3/94 ועד 12/98 וניתן גם בה פסק דין שבוטל והיא נדונה ונמחקה בהמשך יחד עם התביעות המאוחדות.
524. העירייה טוענת כי קיים פסק דין חלוט לטובתה בתביעה בת.א.22289/94 מיום 29/5/94 שלא שולם ולא בוטל ועומד בעינו [צילום 112 בעמ' 449 לסיכומי העירייה]. עוד טוענת העירייה כי העותרים צרפו בהקשר זה מסמכים חדשים שלא היו בכלל החומר בתיק, אך מסמכים אלה תומכים בטענתה בדבר קיום פסק דין חלוט לטובתה. העירייה חוזרת על טענתה כי סגירת תיקי ההוצל"פ מחוסר מעש מכוח תקנה 126ד' אינו מעיד על תשלום, פירעון או איפוס החוב החלוט נשוא פסק הדין, וכי העותרים לא הוכיחו כי שולם או נפרע, ואף לא התיישן. העירייה שבה וחוזרת על טיעונים שהעלתה כי החובות לא התיישנו והליכי גביה התנהלו עוד משנת 1991 והיא חוזרת על טיעוניה לעניין מרוץ ההתיישנות ותקופות שבהן נעצר ושב בהמשך.
525. העירייה טוענת כי אין כל סתירה ברישומיה או בתצהיר נפשי ביחס לתקופת החוב בת"א 33269/99, אלא תאריך החזקה הרלוונטי הנו 8/91 – 8/94. לטענתה, התביעה בת.א.22289/94 הוגשה לגמר 2/93 ואילו התביעה בת"א 33269/99 התייחסה לתקופה של 1/3/94 – 1/8/94 בדיוק כפי שצוין בתעודת עובד הציבור שצורפה לתביעה. העירייה טוענת כי גם בתצהיר נפשי שאליו צורפו רישומיה אין סתירה ונרשם כי התביעה הוגשה לתקופה של 3/94 עד לגמר 12/1998 תוך שהחוב שנתבע ביחס לתקופה זו הוא עד לתום תקופת החזקה ב-8/94. העירייה טוענת כי טענתם של העותרים היא בגדר פרשנות ואינה עולה בקנה אחד עם מסמכי העירייה שצורפו לפירוט ולטבלה.
526. העירייה טוענת כי ברבות השנים לא נמצא בידיה כל החומר שממנו ניתן ללמוד את ההסברים לרישומים ובפרט לגבי הזיכוי בסך של 21,400 ₪ שלו טוענים העותרים, כפי שהוא גם לא נמצא בידיהם, וכי בשל הגשת העתירה בשיהוי ניכר עומדת לה חזקת התקינות המנהלית שלא מחייבת אותה להוכיח זאת, אלא על העותרים רובץ נטל ההוכחה לסדוק את חזקת התקינות המנהלית והם לא הצליחו לסתור אותה.
527. לעניין האגרות טוענת העירייה כי בשנת 1994 הוגשה התביעה בת.א.22289/94 ובגינה חויבו אגרות, ובמועד 3/99 הוגשה תביעה נוספת בת.א.33269/99 לתקופת החובות של 3/94 - 7/94. בתאריך 1/99 יתרת החוב של האגרות בחשבון עמד על הסך של 655.70 ₪ שהתייחסה לתביעה הראשונה ולכן לא נכללה בתביעה השנייה. העירייה צירפה תדפיס שלפיו סכום התביעה הראשונה הופחת מסך החוב שהיה בכרטיס ע"ס 9,586.50 ₪ ועל היתרה לתקופה 3/94 עד 7/94 הוגשה תביעה שניה בגין חוב ארנונה בסך של 2,989.90 ₪.
528. כיון שחלק מהחוב בחשבון זה נכלל בפסק דין חלוט שלא הוכח כי שולם, אני קובעת כי החוב של העותרים בחשבון זה יהיה כסכום החוב לפי פסק הדין החלוט בת"א 22289/94 (בין התביעות הישנות), בתוספת הצמדה ורבית כפי שצורפו, והאגרות המשפטיות השונות. בנוסף אני קובעת כי לגבי כל יתר החובות שנכללו בתביעות המאוחדות שנמחקו, העירייה נהגה בחוסר תום לב ככל שנקטה לגביהם הליכי גבייה מינהליים, והם בטלים, ולפיכך העותרים אינם חייבים בחוב הרשום בחשבון החל מאוגוסט 1991 עד סוף שנת 1998, שנכללו בתביעה בת.א.33273/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), מאותם הנימוקים שפירטתי לגבי כל התביעות המאוחדות לעיל.
חשבון מספר 0010-0320-004-66
529. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס לתקופת חזקה החל מ-11/88 וכי עיון בגוף החשבון מלמד שתקופת החזקה מסתיימת ב- 12/2011. לטענתם, לפי פירוט רישומי העירייה בחשבון זה קיים חוב ארנונה בסכום של 574,853.67 ₪, וחוב אגרות בסך של 4,535.45 ₪, נכון ליום 30.11.2011. העותרים טוענים כי ישנם ליקויים ברישומי העירייה ואי דיוקים באשר לשטח היחידה – כך שבעמוד הראשון של פירוט רישומי העירייה שטח היחידה רשום "51 מ"ר"; בגוף חשבון הארנונה רשום כי עד 2/94 שטח היחידה היה רשום כ-51 מ"ר, אך החל מ-3/94 שטח היחידה רשום כ- 38 מ"ר בלבד, וכך מופיע גם בתצהיר נפשי. לטענת העותרים, העירייה העניקה "זיכוי שטח" לגבי 13 מ"ר אך ורק ביחס לתקופה שמתחילה במרץ 1994 ומסתיימת בדצמבר 1994, ובסכום של 1,184 ₪ בלבד, והחל מינואר 1995 מחושבים חיובי הארנונה לפי שטח של 38 מ"ר. לטענת העותרים, מדובר באי תקינות מהותית ומרכזית, אשר יש לה השפעה דרמטית על עצם קיומם של החובות הנטענים, ודי בכך כדי לא לאפשר לעירייה לנקוט לגביהם בהליכי גבייה מינהליים.
530. העותרים טוענים כי ביחס לחלק מהחשבון עבור ארנונה לגמר 12/92, הוגשה תביעה בת.א.69646/92 (בין התביעות הישנות), בסכום של 12,627 ₪. לטענתם ביום 8.5.1996 נחתמה פסיקתא לטובת העירייה נגד האחיות שנתבעו שם, ונפתח תיק הוצל"פ שמספרו 0101203663 אשר נסגר לבסוף בחוסר מעש וביתרה אפס. העותרים שבים וחוזרים על טיעוניהם לגבי חשבונות קודמים באותן נסיבות, לרבות בדבר ניסיונה של העירייה לבצע כפל גבייה של החוב שכבר שולם והושאר פתוח. לטענת העותרים הוגשה בגין חשבון זה תביעה נוספת בת.א.33268/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), בגין חוב נטען לארנונה בלבד בסך של 53,606 ₪. העותרים טוענים כי נפלו שגיאות בתקופת החזקה גם במסמכים בהקשר זה, וכי התביעה צורפה ונדונה ונמחקה בהמשך יחד עם התביעות המאוחדות. לא אשוב ואפרט את טיעוניהם לאור תוצאת פסק הדין.
531. עוד לטענת העותרים נפלו שגיאות גם באשר לגובה התקבולים ששולמו ונגבו לכיסוי החוב הנטען בחשבון זה. לטענתם, בתצהיר נפשי נרשם כי התקבול הראשון ששימש לכיסוי חוב הארנונה הנטען בחשבון זה היה ב- 11/00 ולעומת זאת, לפי פירוט רישומי העירייה התקבלו כספים לכיסוי חוב הארנונה הנטען בחשבון החל מה- 1.12.89, ועד ל- 11/00 התקבל סך של 5,237.70 ₪. עוד לטענתם, נפלו שגיאות גם בחיובי האגרות ולמעשה לא קיים חוב לאגרות, בדומה לחשבונות קודמים, והעותרים טוענים כי סתירה זו מלמדת לא רק שרישומי העירייה אינם תקינים ולא ניתן לסמוך עליהם, אלא כי עצם קיומו של חוב האגרות הנטען מוטל בספק ממשי.
532. העותרים מוסיפים וטוענים כי בתוך השורות הרבות בחשבון הארנונה מסתתר חיוב בסך של 11,118 ₪, שמוקם בין החיובים לשנת 2006, והוגדר ברישומי העירייה כ"העברה/קיזוז לשכ"ט". לטענתם אסור היה לעירייה להוסיפו לחשבון הארנונה משום שלא ניתן כל פסק דין שחייב לשלמו וגם דינו להתבטל וכן כל ההצמדות והרביות שהוספו לו. העותרים חוזרים על טיעוניהם גם לעניין שיהוי והתיישנות ולעניין הוספת הפרשי הצמדה וריבית בשיעורים גבוהים שכולם דינם להתבטל.
533. העירייה טוענת כי החשבון דנן נפתח במועד 11/88 ונסגר במועד 31/12/16. בניגוד לטענת העותרים המועד של 12/11 אינו מלמד על מועד סיום תקופת החזקה אלא על מועד עריכת החשבונות אשר הוגשו לבית המשפט בשנת 2011. לטענת העירייה יש לטובתה פסק דין חלוט בת"א 69646/92 ביחס לתקופה של גמר 12/92, ובמועד 3/99 הוגשה תביעה נוספת בת"א 33268/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), ביחס לתקופה של 1/1/93 – 31/12/98 שנדונה ונמחקה עמן.
534. העירייה משיבה לטיעוני העותרים באשר לשטח היחידה, בדומה לטיעוניה לגבי חשבונות אחרים, כי השינוי בשטח החיוב לא מהווה סתירה ברישומים, אלא שיחידות עסקיות משתנות בהתאם להודעה לחיובי ארנונה על הצמדות שטחים ליחידות נוספות בבניין. העירייה טוענת כי טיעונים בדבר שטח הנכס כמו גם טיעונים לגבי זהות המחזיק ביחידה זו, נכללות בס' 3 (א) לחוק הערר, ולטענתה האחיות לא הגישו הודעה על חדילת החזקה, או השגה או ערר ולא פעלו למיצוי ההליכים והחיוב הפך לחלוט, ומשכך יש לדחות את טיעוני העותרים שלא הוכחו. העירייה טוענת כי גם החוב בחשבון זה לא שולם ולא נפרע, והיא שבה וטוענת כי גם כאן צורפו מסמכים חדשים שגם אותם היא מסכימה לקבל כי תומכים לשיטתה בטיעוניה שלה.
535. העירייה טוענת כי ביום 8/5/96 ניתן פסק דין בת"א 69646/92 (בין התביעות הישנות), וכל טיעוני העותרים אינן רלוונטיות בהיותו חלוט. לטענתה, סגירת תיק ההוצל"פ אינה מעידה על פירעון החוב והיא חוזרת גם לעניין זה על טיעוניה בדבר משמעות סגירה מחוסר מעש בהתאם לתקנה 126(ד), ועל הטענה כי החובות החלוטים לא התיישנו. יתרה מכך לטענתה, האחיות ז"ל הגישו ערעור על פסק הדין הנ"ל שנדחה בע"א 1060/96 [צילום 134 בעמ' 511 לסיכומי העירייה].
536. העירייה מוסיפה וטוענת כי אין סתירה ברישומיה, וכי תקופת החזקה הרלוונטית היא החל מתאריך 11/88, וכי החשבון היה פעיל במועד הגשת החומר לבית המשפט בשנת 2011 ונסגר במועד 31/12/16. לטענתה, התביעה בת.א.69649/92 הוגשה לגמר 12/92 ואילו התביעה בת"א 33268/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), הוגשה ביחס לתקופה של 1/1/93 - 12/1998 בדיוק כפי שצוין בתדפיס החוב שצורף לתעודת עובד הציבור שצורפה לתביעה שהוגשה בת"א 33268/99 וכפי שצוין בטבלה שצורפה לתצהיר נפשי. לטענתה שתי התביעות משלימות ולא סותרות זו את זו.
537. העירייה חוזרת וטוענת כי לא קיימות גם בחשבון זה כפל גביה או סתירה ברישומיה באשר לפירוט החשבון והתקבולים ששולמו. העירייה טוענת כי בעיון בצילום 602 לסיכומי העותרים עליו מבססים העותרים את טענתם עולה, כי במועד 5/2006 שולם בעירייה סך של 29,962 ₪ כפי הנראה עבור חוב לתקופה הראשונה שבגינה נפתח תיק הוצל"פ 01-0120366-3 משכך חויב גם שכ"ט פסוק בגין התשלום האמור. נזכיר, כי תיק ההוצל"פ נפתח בשנת 1996 על הסך של 32,032 ₪ וכבר במועד זה נפסק שכ"ט על סך של 1753.77+2346.41 סה"כ 4,100 ₪ זאת כאשר התשלום בוצע עשר שנים לאחר מכן. בכל מקרה, כפי העולה מדפי החשבון כל תשלום ששולם קוזז מן החוב זאת כאשר העותרים לא סתרו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה.
538. אשר לטענת העותרים בדבר האגרות, משיבה העירייה וטוענת כי הסכום אשר צוין בתעודת עובד הציבור בסך של 53,307.90 ₪ (צילום 599 לסיכומיהם) מסכם את חוב הארנונה לתקופה של 1/1/93 – 12/98, זאת כאשר פירוטי החשבון (צילום 603 לסיכומיהם) מפרטים את כל מרכיבי החוב לרבות האגרות. העירייה חוזרת על טיעוניה לפיהם היא הייתה רשאית לצרף לחוב כל הוצאות שהוצאו לצורך גבייתו וכי התביעות לא נמחקו לבקשתה אלא לבקשת העותרים. העירייה חוזרת גם על כל טיעוניה כי לא קיימים שיהוי והתיישנות של החוב בחשבון זה, וכי הפרשי ההצמדה ובריבית הוספו כדין בשל אי תשלום החוב משך כל השנים.
539. כיון שחלק מהחוב בחשבון זה מקורו בפסק דין חלוט, אני קובעת כי החוב של העותרים בחשבון זה יהיה כסכום החוב לפי פסק הדין החלוט בת"א 69649/92 (בין התביעות הישנות) בתוספת הצמדה וריבית כפי שצורפו, והאגרות המשפטיות השונות. בנוסף אני קובעת כי לגבי כל יתר החובות שנכללו בתביעות המאוחדות שנמחקו, העירייה נהגה בחוסר תום לב ככל שנקטה לגביהם הליכי גבייה מינהליים, והם בטלים, ולפיכך העותרים אינם חייבים עוד בחוב הרשום בחשבון החל מינואר 1993 עד סוף שנת 1998, שנכללו בתביעה בת.א.33268/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), מאותם הנימוקים שפירטתי לגבי כל התביעות המאוחדות לעיל. לגבי חובות שנוצרו לאחר שנת 1998, העירייה רשאית הייתה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים.
חשבון מספר 0010-0320-003-27
540. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס לפי רישומי העירייה ליחידה בשטח של 14 מ"ר בקומת הקרקע, המסווגת לשימוש לצורכי "מסחר קמעוני" ביחס לתקופת חזקה החל מ-1/85 ועד 3/94. לטענתם, לפי רישומי העירייה בחשבון זה קיים חוב ארנונה בסכום של 53,197.25 ₪, וחוב אגרות בסך של 598.01 ₪, נכון ליום 14.11.2011. העותרים טוענים כי בגין חשבון זה הוגשה תביעה בת.א.5489/87 (בין התביעות הישנות), שאינה מוכרת להם. לטענתם, עו"ד גלדקוב, ב"כ העירייה דאז, מסר רשימה של תיקים שלפיה החוב בקשר לתביעה זו שולם, ולטענתם תביעה זו ופסק הדין אינם נזכרים בתצהיר שהוגש מטעמה במסגרת בג"ץ 2818/93 בהתאם לכך. העותרים טוענים כי החשבון נפתח ביתרת חוב צוברת לארנונה נכון ליום 1.4.89 והם מסיקים מכך כי העירייה מבקשת לגבות שוב חוב שכבר שולם, וטוענים כי העיריה פועלת בחוסר תום לב ואין להסתמך על רישומיה.
541. העותרים טוענים כי גם לפי פירוט רישומי העירייה עולה כי החוב שולם. לטענתם, ברישומים מופיע כי ביום 1.11.93 בוצע "תשלום בדואר" בסכום של 10,780.60 ₪ ואילו סכום כל חיובי הקרן לחוב ארנונה בחשבון זה יחד עם החיוב של היתרה הצוברת ליום 1.4.89, מצטבר לכל היותר לסך של 9,216.4 ₪ [החישוב לטענתם: קרן של 5,702.5 ₪ בתוספת היתרה הצוברת בסך של 3,513.90 ₪ - על בסיס פירוט רישומי העירייה בצילום 607 בעמ' 854 לסיכומי העותרים]. מכאן, לטענתם, אף בהתעלם מתשלום החוב הפסוק כפי שהם טוענים, יש לקבוע כי מלוא החוב שולם כמתואר כאן. יתרה מכך, לטענת העותרים הצטברות הפרשי הצמדה וריבית לחובות בשיעורים גבוהים וקיצוניים מצדיקה את המסקנה כי החוב שולם ביתר קיימת לזכותם "יתרת זכות שיש לברר את שיעורה המדויק ולהשיבה להם" [פס' 537 בעמ' 858 לסיכומי העותרים]. לטענתם מסקנה זהה נדרשת לגבי החוב לאגרות, אשר הקרן שלו עמדה על סך של 49 ₪ וביום 1.11.93 בוצע "תשלום בדואר" בסך של 160.10 ₪ וגם כאן קיימת לטובתם יתרת זכות.
542. העותרים טוענים כי בגין חשבון זה יחד עם חמישה חשבונות נוספים [מספרי החשבונות המפורטים בסיכומי העירייה בהקשר זה הם: 0010-0320-003-27; 0010-0320-006-44; 0010-0320-009-61; 0010-0320-001-81; 0010-0320-005-34; ו-0010-0320-002-46] הגישה העירייה תביעה משותפת בת.א.33274/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), שהתייחסה לתקופת חזקה החל מ- 1.85 ועד 3.94 ולטענתם החפיפה בתקופות באופן זה מלמדת כי העירייה ניסתה לבצע כפל גבייה של החוב. לטענת העותרים, בניגוד לתצהיר נפשי, לא קיים פסק דין בתביעה זו, אלא היא נדונה ונמחקה יחד עם התביעות המשותפות. העותרים טוענים כי הנתבעים התגוננו מפני התביעה וטענו כי אין בבניין יחידות אשר גודלן כנטען בכתב התביעה, אלא המדובר ביחידה אחת שגודלה 103 מ"ר והמצויה בחזקת מסעדת ספגטריה בע"מ; וכי חלק גדול מהחוב התיישן ואינו בר גבייה. העותרים חוזרים על טיעוניהם בנוגע לנסיבות מחיקת התובענות המאוחדות ומשמעות מחיקתן והנקיטה בהליכי גבייה מינהליים שנעשתה לטענתם בחוסר תום לב ומצדיקה את ביטולם.
543. העותרים חוזרים על כל טיעוניהם הקודמים לעניין חיובי האגרות, אשר לפי רישומי העירייה נוספו לחשבון זה ביום 1.3.87, וכן בשנים 1989, 1995, 1996 ו- 1998 והם חוזרים על כל טיעוניהם, הן לעניין אגרת משפט ששולמה במסגרת החוב הפסוק, הן לעניין האיסור לעירייה לגבות אגרות שלא הוכיחה תשלומן ושלא ניתנו לגביהן החלטות ופסקי דין. בנוסף, העותרים חוזרים על כל טיעוניהם לעניין תוספת הפרשי הצמדה וריבית בשיעורים גבוהים ביותר, שיהוי והתיישנות החוב והאגרות כאחד, הן לחיובים שנכללו בתביעה בת.א.5489/87, הן לחיובים במסגרת התביעות המאוחדות, בהתאם למועדיהם המקוריים.
544. העירייה טוענת כי בטיעוני העותרים לגבי חשבון זה אין ממש, והם לא הצביעו על אי תקינות בספריה ולא סתרו את רישומיה. לטענתה, אין בידיה פרטים לגבי התביעה בת.א.5489/87 (בין התביעות הישנות), והיא מניחה כי הוגשה לגביית חובות עד סוף אוגוסט 1987 לכל המאוחר, ולטענתה ממועד 4/87 עד סגירת החשבון ב-3/94 נצברו חובות חדשים ולפיכך הוגשה התביעה הנוספת בת.א.33274/99 (במסגרת התביעות המאוחדות) מבלי שיש בכך כפל כלשהו. לטענת העירייה, יתרת החוב המופיעה כיתרת הפתיחה לשנת 1/4/89 נפתחה בסך של 3,513.90 ₪ "עבור כשנתיים לערך" [פס' 885 בעמ' 466 לסיכומי העירייה]. העירייה חוזרת על טענתה לעניין נסיבות התנהלות התביעות המאוחדות ומחיקתן, לעניין החיוב באגרות כדין, באשר נדרשו לגבייה ולאכיפה של החיובים על האחיות שנמנעו מפרעון חובותיהן והאגרות בתוכם, ועל טיעוניהבאשר לתוספת הצמדה ורבית הנובעת כדין מאי פרעון החובות.
545. במקרה זה הוכיחו העותרים כי החוב לפי פסק הדין החלוט שולם, וכך עולה גם מרישומי העירייה. בנוסף אני קובעת כי לגבי כל יתר החובות שנכללו בתביעות המאוחדות שנמחקו, העירייה נהגה בחוסר תום לב ככל שנקטה לגביהם הליכי גבייה מינהליים, והם בטלים, ולפיכך העותרים אינם חייבים בחוב הרשום בחשבון ממועד 4/87 עד סגירת החשבון ב-3/94, שנכללו בתביעה בת.א.33274/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), מאותם הנימוקים שפירטתי לגבי כל התביעות המאוחדות לעיל.
חשבון מספר 0010-0320-006-44
546. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס לפי רישומי העירייה ליחידה בשטח של 28 מ"ר בקומת הקרקע, המסווגת בסיווג "עסקים כללי" ביחס לתקופת חזקה החל מ-6/79 ועד 4/81. לטענתם, לפי פירוט רישומי העירייה בחשבון זה קיים חוב ארנונה בסכום של 51,573.15 ₪, וחוב אגרות בסך של 1,015.59 ₪, נכון ליום 14.11.2011. העותרים טוענים כי ישנם ליקויים ברישומי העירייה ואי דיוקים באשר לשטח היחידה, כך שבתצהיר נפשי שטח היחידה רשום כ"31 מ"ר" וכך גם בתדפיס שצורף לתביעת העירייה, אך לפי פירוט רישומי העירייה שטח היחידה הוא "28 מ"ר" בלבד. לטענת העותרים, מדובר באי תקינות מהותית שמלמדת כי לא ניתן לסמוך על רישומי העירייה.
547. העותרים טוענים עוד כי החוב בחשבון זה מושתת על יתרת חוב צוברת מיום 1.4.89 שנכלל במסגרת התביעה בת.א.33274/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), והם חוזרים על כל טיעוניהם הן לעניין יתרת החוב, הן לעניין נסיבות מחיקת התביעות המאוחדות, אשר לא אשוב ואפרטן כאן למען היעילות ולמניעת הכבדה מיותרת. העותרים חוזרים על טיעוניהם לעניין האגרות, ומפרטים כי קרן החוב לאגרה יחידה היה בסך של 30 ₪ בלבד, ורובו ככולו נובע מהפרשי הצמדה וריבית שדין כולם יחד להתבטל מאותם נימוקים שפורטו לגבי החשבונות הקודמים. עוד חוזרים העותרים על טיעוניהם לגבי התיישנות ושיהוי בגביית החוב, ולגבי שיעורי הרבית וההצמדה החריגים שהוספו לו המהווים את רוב החוב.
548. העירייה משיבה לטיעוני העותרים באשר לשטח היחידה, בדומה לטיעוניה לגבי חשבונות אחרים, כי השינוי בשטח החיוב לא מהווה סתירה ברישומים, אלא שיחידות עסקיות משתנות בהתאם להודעה לחיובי ארנונה על הצמדות שטחים ליחידות נוספות בבניין. לטענתה, בתקופת החזקה של היחידה עד לתאריך 4/81 שטח הנכס שחויב היה 28 מ"ר, והחל מתאריך 4/89 הוגדל השטח ל 31 מ"ר ובהתאם נרשם בריכוז רישומי העריה השטח לכל תקופה. העירייה שבה וחוזרת על טענתה כי טענות בדבר שטח הנכס נכללות בס' 3 (א) לחוק הערר, וכי האחיות לא הגישו השגה או ערר ולא פעלו למיצוי ההליכים והחיוב הפך לחלוט, ומשכך יש לדחות את טיעוני העותרים שלא סתרו את חזקת התקינות המנהלית. העירייה מפנה שוב לטיעוניה לעניין יתרת חוב צוברת, חיובים באגרות, שיהוי והתיישנות, הפרשי הצמדה וריבית, ומוסיפה כי גם בחשבון זה העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה.
549. אני קובעת כי החוב בחשבון זה כולו נכלל בתביעות המאוחדות שנמחקו, ועל כן, ומהנימוקים שפורטו לעיל, העירייה נהגה בחוסר תום לב בכך שנקטה לגביו הליכי גבייה מינהליים, והם בטלים. לפיכך, העותרים אינם חייבים עוד בחוב הרשום בחשבון מזה, שנכלל בתביעה בת.א.33274/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), מאותם הנימוקים שפירטתי לגבי כל התביעות המאוחדות לעיל.
חשבון מספר 0010-0320-009-61
550. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס לפי רישומי העירייה ליחידה בשטח של 57 מ"ר בקומת הקרקע, המסווגת בסיווג "משרדים" ביחס לתקופת חזקה החל מ-10/86 ועד 8/87. לטענתם, לפי פירוט רישומי העירייה בחשבון זה קיים חוב ארנונה בסכום של 63,725.05 ₪, וחוב למים בסך של 2,590.38 ₪, נכון ליום 14.11.2011. העותרים טוענים כי ישנם ליקויים ברישומי העירייה ואי דיוקים באשר לשטח היחידה, כך שבתצהיר נפשי שטח היחידה רשום כ"29 מ"ר" וכך גם בתדפיס שצורף לתביעת העירייה, אך לפי פירוט רישומי העירייה שטח היחידה הוא "57 מ"ר". לטענת העותרים, מדובר באי תקינות מהותית שמלמדת כי לא ניתן לסמוך על רישומי העירייה.
551. העותרים מוסיפים וטוענים כי החוב בחשבון זה מושתת על יתרת חוב צוברת מיום 1.4.89, ונכלל במסגרת התביעה בת.א.33274/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), והם חוזרים על כל טיעוניהם לעניין זה, ולנסיבות מחיקת התביעות המאוחדות, האגרות, התיישנות ושיהוי בגביית החוב, ושיעורי הרבית וההצמדה החריגים שהוספו לו המהווים את רוב החוב, אשר לא אשוב ואפרטן כאן למען היעילות ולמניעת הכבדה מיותרת.
552. העירייה מפנה וחוזרת בקצרה על טיעוניה באשר לשטח היחידה, וכי טיעונים בדבר שטח הנכס נכללות בס' 3 (א) לחוק הערר, ולכן גם כאן טוענת לאי מיצוי הליכים. העירייה חוזרת בקצרה על טיעוניה האחרים לגבי החשבון הקודם, בשינויים המחויבים, ולרבות לעניין יתרת חוב צוברת, חיובים באגרות, שיהוי והתיישנות, הפרשי הצמדה ורבית, ומוסיפה כי גם בחשבון זה העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה.
553. החוב בחשבון זה במלואו נכלל בתביעות המאוחדות שנמחקו, ועל כן, העירייה נהגה בחוסר תום לב בכך שנקטה לגביו הליכי גבייה מינהליים, והם בטלים. לפיכך, העותרים אינם חייבים עוד בחוב הרשום בחשבון מזה, שנכלל בתביעה בת.א.33274/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), מאותם הנימוקים שפירטתי לגבי כל התביעות המאוחדות לעיל.
חשבון מספר 0010-0320-001-81
554. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס לפי רישומי העירייה ליחידה בשטח של 12 מ"ר בקומת הקרקע, המסווגת בסיווג "קיוסקים" ביחס לתקופת חזקה החל מ-12/95 ועד 1/96. לטענתם, לפי פירוט רישומי העירייה בחשבון זה קיים חוב ארנונה בסכום של 1,646.81 ₪, וחוב אגרות בסך של 21,408.26 ₪, נכון ליום 18.12.2011. העותרים חוזרים על טיעוניהם לגבי חשבונות קודמים בדבר מחזיקים אחרים בנכס המוכח, לטענתם, בסיווג הנכס, המלמד כי היחידה הושכרה ולא הוחזקה בידי הבעלים ומכאן שהשוכרים הם החייבים בתשלום החשבון.
555. העותרים טוענים עוד כי החוב בחשבון זה נכלל גם הוא במסגרת התביעה בת.א.33274/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), והם חוזרים על כל הטיעונים שהעלו לגבי החשבון הקודם לעניין נסיבות מחיקת התביעות המאוחדות, האגרות, התיישנות ושיהוי בגביית החוב, ושיעורי הרבית וההצמדה החריגים שהוספו לו המהווים את רוב החוב, אשר לא אשוב ואפרטן כאן למען היעילות ולמניעת הכבדה מיותרת.
556. העירייה טוענת כי טיעוני העותרים מסוג "איני מחזיק" דינן להידחות על הסף משום שהעניין אינו נכלל בגדר החריג החקיקתי הקבוע בסעיף 3(ג) לחוק הערר משההליכים לא מוצו בידי האחיות, והיא חוזרת על טיעוניה לעניין זה. העירייה שבה ומפנה בקצרה גם לטיעוניה באשר לחיובי האגרות, התיישנות ושיהוי והפרשי הצמדה וריבית כדין משהחוב לא נפרע גם בחשבון זה, ומוסיפה כי גם בחשבון זה העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בהיות הנטל רובץ לפתחם וברבות השנים.
כיון שהחוב בחשבון זה נכלל במלואו בתביעות המאוחדות שנמחקו, אני קובעת שהעירייה נהגה בחוסר תום לב בכך שנקטה לגביו הליכי גבייה מינהליים, והם בטלים. לפיכך, העותרים אינם חייבים עוד בחוב הרשום בחשבון זה, שנכלל בתביעה בת.א.33274/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), מאותם הנימוקים שפירטתי לגבי כל התביעות המאוחדות לעיל.
חשבון מספר 0010-0320-005-34
557. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס לפי רישומי העירייה ליחידה בשטח של 11 מ"ר בקומת הקרקע, המסווגת בסיווג "בתי קפה ומסעדות" ביחס לתקופת חזקה החל מ-09/96 ועד 11/96. לטענתם, לפי פירוט רישומי העירייה בחשבון זה קיים חוב ארנונה בסכום של 3,944.99 ₪ ותו לא, נכון ליום 18.12.2011. העותרים חוזרים על טיעוניהם לגבי חשבונות קודמים בדבר מחזיקים אחרים בנכס המוכח בסיווג הנכס "בתי קפה ומסעדות" המלמד כי היחידה הושכרה ולא הוחזקה בידי הבעלים, ומכאן שהשוכרים הם החייבים בתשלום החשבון.
558. העותרים טוענים עוד כי החוב בחשבון זה נכלל גם הוא במסגרת התביעה בת.א.33274/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), והם חוזרים על כל הטיעונים שהעלו לגבי החשבון הקודם לעניין התיישנות ושיהוי בגביית החוב, ושיעורי הרבית וההצמדה החריגים שהוספו לו המהווים את רוב החוב, אשר לא אשוב ואפרטן כאן למען היעילות ולמניעת הכבדה מיותרת.
559. העירייה חוזרת על טיעוניה לגבי החשבון הקודם וטוענת כי טענות העותרים מסוג "איני מחזיק" דינן להידחות על הסף משום שהעניין אינו נכלל בגדר החריג החקיקתי הקבוע בסעיף 3(ג) לחוק הערר משההליכים לא מוצו בידי האחיות. העירייה שבה ומפנה בקצרה גם לטיעוניה באשר לחיובי האגרות, התיישנות ושיהוי והפרשי הצמדה ורבית כדין משהחוב לא נפרע גם בחשבון זה, ומוסיפה כי גם בחשבון זה העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בהיות הנטל רובץ לפתחם וברבות השנים.
כיון שהחוב בחשבון זה נכלל במלואו בתביעות המאוחדות שנמחקו, אני קובעת כי העירייה נהגה בחוסר תום לב בכך שנקטה לגביו הליכי גבייה מינהליים, והם בטלים. לפיכך, העותרים אינם חייבים עוד בחוב הרשום בחשבון מזה, שנכלל בתביעה בת.א.33274/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), מאותם הנימוקים שפירטתי לגבי כל התביעות המאוחדות לעיל.
חשבון מספר 0010-0320-002-46
560. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס לפי רישומי העירייה ליחידה המסווגת בסיווג "עסקים" ביחס לתקופת חזקה החל מ-01/76 ועד 02/94. לטענתם, לפי פירוט רישומי העירייה בחשבון זה קיים חוב ארנונה בסכום של 1,416,739.44 ₪ חוב מים בסכום של 73,457 ₪ וכן חוב אגרות בסכום של 593.82 ₪, נכון ליום 18.12.2011.העותרים מוסיפים וטוענים כי ישנם ליקויים ברישומי העירייה ואי דיוקים באשר לשטח היחידה, כך שהחל מינואר 1976 ועד 1.4.89 חויבה היחידה לפי שטח של 143 מ"ר, וכן לתקופה של 4/89-3/90, אך החל מ-4/90 ועד 2/94 שטח היחידה עמד על 33 מ"ר בלבד. יתרה מכך לטענתם, לפי תדפיס מצב החשבון ותצהיר נפשי, שטח היחידה הוא 60 מ"ר. העותרים טוענים, כי מדובר בטעות גסה ביותר אשר הייתה לה השפעה דרמטית על "חוב" הארנונה הנטען, וזאת בנוסף לאי התקינות שמלמדת כי לא ניתן לסמוך על רישומי העירייה.
561. העותרים טוענים עוד כי גם החוב בחשבון זה מושתת על יתרת חוב צוברת מיום 1.4.89 שבגינה נכלל גם הוא במסגרת התביעה בת.א.33274/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), והם חוזרים על כל הטיעונים שהעלו לגבי החשבונות הקודמים לעניין זה. העותרים טוענים כי אף אילו היה קיים חוב בחשבון זה, הרי שהוא נפרע, בתשלום המופיע בפירוט רישומי העירייה כ"תשלום בבנק", ביום 1.5.94, בסך של 60,855.50 ₪ [צילום 631 בעמ' 884 לסיכומי העותרים]. לטענתם, מפירוט רישומי העירייה עולה שלאחר שנפרעו כל חיובי המים בחשבון זה, הוא חוייב ב"אגרת חידוש חיבור 1.5.92" בסך של 60 ₪ [צילום 633 בעמ' 886 לסיכומי העותרים], ומכך הם מסיקים שבמהלך שנת 1992 בוצע ניתוק של המים מהיחידה ובשלהי אפריל או בתחילת מאי 1992 החוב הנטען נפרע, ועקב כך חודשה זרימת המים ליחידה – ומכאן טוענים העותרים כי יתרת החוב בחשבון צריכה הייתה להתאפס. העותרים טוענים כי החוב בחשבון זה נכלל גם הוא במסגרת התביעה בת.א.33274/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), וחוזרים על כל טיעוניהם לגבי החשבונות הקודמים לעניין נסיבות מחיקת התביעות המאוחדות ומשמעותה לעניין תום הלב של העירייה, חיובי האגרות, התיישנות ושיהוי בגביית החוב, ושיעורי הרבית וההצמדה החריגים שהוספו לו המהווים את רוב החוב, אשר לא אשוב ואפרטן כאן למען היעילות ולמניעת הכבדה מיותרת.
562. העירייה משיבה לטיעוני העותרים באשר לשטח היחידה, כי לתקופת החזקה הרלוונטית 1/76-3/94 חויבה היחידה לפי שטח של 33 מ"ר, והחל ממועד 3/94 בו התחלפו הדיירים ואילך חויבה לפי שטח של 60 מ"ר. קודם לכן חויבה היחידה בשטח של 143 מ"ר ובהתאם נרשם השטח לכל תקופה. העירייה טוענת גם כאן כי השינוי בשטח החיוב לא מהווה סתירה ברישומים, אלא שיחידות עסקיות משתנות בהתאם להודעה לחיובי ארנונה על הצמדות שטחים ליחידות נוספות בבניין. העירייה שבה וחוזרת על טענתה כי טענות בדבר שטח הנכס נכללות בס' 3 (א) לחוק הערר, וכי האחיות לא הגישו השגה או ערר ולא פעלו למיצוי ההליכים והחיוב הפך לחלוט, ומשכך יש לדחות את טיעוני העותרים שלא סתרו את חזקת התקינות המנהלית.
563. העירייה אינה חולקת על התשלום שבוצע בתאריך 1/5/94 בסך של 60,855.50 ₪, אך טוענת כי תשלום זה נרשם וקוזז כנדרש וכדין. עוד מפנה העירייה וחוזרת בקצרה על טיעוניה הקודמים, בשינויים המחויבים לעניין חיובים באגרות, שיהוי והתיישנות, הפרשי הצמדה וריבית, ומוסיפה כי גם בחשבון זה העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה.
כיון שמלוא החוב בחשבון זה נכלל בתביעות המאוחדות שנמחקו, אני קובעת כי העירייה נהגה בחוסר תום לב בכך שנקטה לגביו הליכי גבייה מינהליים, והם בטלים. לפיכך, העותרים אינם חייבים עוד בחוב הרשום בחשבון זה, שנכלל בתביעה בת.א.33274/99 (במסגרת התביעות המאוחדות), מאותם הנימוקים שפירטתי לגבי כל התביעות המאוחדות לעיל. אדגיש, כי התשלום שהעותרים טוענים ששולם, נרשם ברישומי העירייה ושולם טרם הגשת התביעות המאוחדות ומשכך, בין אם החוב נפרע קודם להגשת התביעות המאוחדות, ובין אם לא נפרע, הדבר אינו משנה את תוצאת ההכרעה כאן. חוב זה שלכאורה נפרע, מדגיש את הצורך שהיה בבירור התביעות המאוחדות לגופן, ואת חוסר תום הלב בביצוע הליכי גבייה מנהליים חלף התביעות שנמחקו.
חשבון מספר 0010-0320-024-22 וחשבון מספר 0010-0320-006-31
564. העותרים טוענים כי חשבון מספר 0010-0320-024-22 מתייחס לפי רישומי העירייה ליחידה בשטח של 11 מ"ר בקומת המרתף, המסווגת בסיווג "מחסן" ביחס לתקופת חזקה החל מ-07/95 ועד 09/00. לטענת העותרים, לפי פירוט רישומי העירייה בחשבון זה לא קיים חוב כלשהו, לאחר שחוב שהיה רשום בחשבון לארנונה בסך של 30,985.74 ₪ ולאגרות בסך של 565.15 ₪, כוסה במלואו בידי העירייה באמצעות כספים שהתקבלו אצלה ביום 27.5.2010 במסגרת עיכוב הליכי הגבייה המינהליים. העותרים מוסיפים וטוענים כי חשבון מספר 0010-0320-006-31 מתייחס לפי רישומי העירייה ליחידה בשטח של 31 מ"ר בקומת המרתף, המסווגת בסיווג "בתי קפה" ביחס לתקופת חזקה החל מ-05/97 ועד 06/99. לטענת העותרים, לפי פירוט רישומי העירייה בחשבון קיים חוב לאגרות בלבד, בסך של 82.34 ₪, נכון ליום 11.12.2011, לאחר שחוב שהיה רשום בחשבון לארנונה בסך של 56,791.07 ₪ לתקופה 5/97-6/99 כוסה במלואו בידי העירייה באמצעות כספים שהתקבלו אצלה ביום 27.5.2010 במסגרת עיכוב הליכי הגבייה המינהליים. העותרים סיכמו את טיעוניהם לגבי שני החשבונות בנפרד, אך אביא את הדברים יחד בשל תגובת העירייה המשותפת, ולמען קיצור ופישוט הדברים.
565. העותרים טוענים כי החוב שהיה רשום בחשבון מספר 0010-0320-024-22 התיישן בין השנים 2002 עד 2007 בהתאמה למועד היווצרותו המקורי, והחוב שהיה רשום בחשבון מספר 0010-0320-006-31 התיישן בין השנים 2004 עד 2006 בהתאמה למועדי היווצרותו. לפיכך, לטענתם, החובות אינם ניתנים לגבייה מכוח פקודת המסים (גבייה), ולמרות זאת העירייה השתמשה כאמור שלא כדין בכספים שהתקבלו אצלה במסגרת עיכוב ההליכים. עוד טוענים העותרים כי גם החובות בחשבונות אלה, כמו אחרים, היו מורכבים ברובם מהפרשי הצמדה וריבית בשיעורים גבוהים במיוחד, והתווספו להם אגרות שאסור היה לעירייה לחייבם בהן מאותם נימוקים שפורטו בהרחבה לגבי אגרות בחשבונות האחרים, משום שלא ידוע להם על תביעה כלשהי שהוגשה בקשר עמם.
566. לטענת העותרים, על אף שהחובות בחשבון מספר 0010-0320-024-22 היו "פיקטיביים", כלשונם, והתיישנו, העירייה נטלה לעצמה כמתואר לעיל סך של 29,472.84 ₪ לכיסוי החובות לארנונה, וסכום נוסף של 565.15 ₪ לכיסוי החובות לאגרות בחשבון זה. באותו אופן לטענתם, על אף שהחובות בחשבון מספר 0010-0320-006-31 היו גם "פיקטיביים" והתיישנו, העירייה נטלה לעצמה כמתואר לעיל סך של 55,514.07 ₪ לכיסוי החובות לארנונה, וסכום נוסף של 148.67 ₪ לכיסוי החובות לאגרות בחשבון זה. העותרים טוענים כי יש להורות לה להשיב להם את כל הסכומים הללו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
567. העירייה טוענת כי ביחס לחשבון מספר 0010-0320-024-22 יחד עם חשבון 0010-0320-006-31 הוגשה נגד האחות רחל תביעה בת.א.38290/98 (בין התביעות הישנות) שהתייחסה לחובות בשני החשבונות עד סוף 02/98 (בחשבון 0010-0320-024-22 החל מ-07/95 ובחשבון 0010-0320-006-31 החל מ-05/97), וטענת העותרים כי לא ידוע להם על תביעה כלשהי אינה רלוונטית, משום שנכנסו בנעליה כיורשיה. העירייה טוענת כי ביום 28/2/00 התקבל פסק דין בהעדר הגנה בתביעה זו [צילום 128 בעמ' 479 לסיכומי העירייה]. העירייה טוענת כי בהמשך הוגשה תביעה משלימה לשני החשבונות לתקופה של 1/3/98 – 12/8/98 בת.א.21043/99 (בין התביעות הישנות) וביום 16/5/99 ניתן בה פסק דין אשר נותר חלוט [צילום 129 בעמ' 480 לסיכומי העירייה].
568. העירייה טוענת כי נקטה בהליכי גבייה מינהליים לגביית החוב, ולטענתה לא מתקיימים לגביו שיהוי או התיישנות לאור קיומם של שני פסקי דין חלוטים המכסים את תקופת החוב עד למועד 12/1998 אשר ננקטו לגבייתם הליכי גבייה מינהליים ברציפות מאשר שנת 2000. העירייה חוזרת על טיעוניה לעניין החיוב המוצדק באגרות והפרשי הצמדה וריבית, ועל הטיעונים לעניין שימוש כדין בכספי מכירת הדירה בכיכר מלכי ישראל גם לכיסוי החוב בחשבון זה בהתאם לקביעת בית המשפט העליון.
569. לגבי שני חשבונות אלה, אני מקבלת את טיעוני העירייה כי ננקטו בדין הליכי גבייה מינהליים באופן רציף לגביית פסקי דין חלוטים. יתרה מכך, אישור דו"ח הכונס בזמן אמת, ולפניו גם אישור ראש ההוצאה לפועל, מהווים אישורים חלוטים שלא ניתן עתה לשוב ולדון בהם, ושאינם במסגרת ההכרעות שנכללו בהוראות בית המשפט העליון כמפורט בפתח הדברים לעיל. משכך אף בהקשר זה אני מקבלת את טיעוני העירייה. לפיכך אני קובעת כי לגבי החובות בחשבונות אלה העותרים חייבים בתשלום החובות כאמור ברישומי העירייה.
חשבון מספר 0010-0320-903-11
570. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס לפי רישומי העירייה לתקופת חזקה החל מ-5/75 ועד 12/09. לטענתם, לפי העמוד הראשון פירוט רישומי העירייה בחשבון זה קיים חוב מים בסך של 15,787.2 ₪ אך בגוף פירוט רישומי העירייה מופיע חוב זה בסך של 19,330.73 ₪ ללא הסבר לפער, וכן חוב אגרות בסך של 6,703.21 ₪. העותרים טוענים כי מדובר בסתירה מהותית שמלמדת כי לא ניתן לסמוך על רישומי העירייה, ואין לנקוט לגבי החוב הנטען הליכי גבייה מכוח פקודת המיסים (גבייה). עוד טוענים העותרים כי חשבון זה כולל חיובים רבים של "אגרת חידוש חיבור" מים, ומדגימים כי בשנת 2004 נכללו בו 6 חיובים כאלה בסכומים שונים בכל פעם, במרחקי זמן קצרים זה מזה ואף פעמיים באותו יום, ללא הסבר וללא שבוצע תשלום כלשהו לפרעון החוב באותה שנה [צילום 644 בעמ' 902 לסיכומי העותרים]. לטענתם, מרישומי העירייה עולה כי עד לשנת 2003 שולמו ונפרעו חיובי המים בחשבון זה כסדרם, והחוב הנטען הוא ברובו המכריע תוצאה של אותם חיובים לא ברורים של "אגרת חידוש חיבור", שעליהם הועמסו גם הפרשי הצמדה וריביות בשיעורים גבוהים. העותרים טוענים כי חיובים אלו שגויים בעליל והתווספו רק במטרה לייצר חוב בחשבון.
571. העותרים טוענים עוד כי גם בחשבון זה החוב המקורי נוצר מהעברה של יתרת חוב צוברת ב- 1.4.89, בסך של 854.60 ₪ ללא הסבר והם חוזרים על טיעונים שהעלו בעניין זה. עוד חוזרים העותרים בהרחבה על טיעוניהם בעניין חוב אגרות שאינו קיים לטענתם, ובעניין הפרשי הצמדה ורבית חריגים וגבוהים שדינם להתבטל.
572. העירייה טוענת כי גם בעניין חשבון זה טיעוני העותרים שגויים ונובעים מאי הבנת הנתונים. לטענת העירייה, חשבון זה מתייחס לתקופה החל מ-5/75 ועד 6/09 עבור "שעון מים כללי" המספק מים למספר יחידות חסרות מד מים נפרד משלהן [פס' 941 ו-945 בעמ' 484 לסיכומי העירייה]. העירייה טוענת כי בתאריך עריכת פירוט רישומי העירייה החובות שהוגש לבית המשפט בדצמבר שנת 2011, עמדה יתרת החוב בחשבון זה על 19,330.73 ₪ [העירייה מפנה לצרופות רבות שלא צולמו כהנחיית בית המשפט, המפורטות בפס' 944 בעמ' 484 לסיכומי העירייה – העירייה מפנה לקלסר 10 לכלל החומר שהוגש בעמ' 132-137]. לטענתה, במסגרת הפעולות לגביית החוב בוצעו ניתוקי מים, ומאחר ולא הוסדר החוב, בוצעו מספר ניתוקים, אך ללא הועיל. לטענתה סכום האגרות משתנה בהתאם לסוג הפעולה שבוצע ומחויבות רק לאחר אישורן ולא באופן מיידי המוצמד כשיטת העותרים למועד ביצוע הפעולה. לטענת העירייה מעיון בפירוט החשבון עולה כי לא שולמו תשלומים בגין פעולות אלו. העירייה טוענת כי גם בגין חשבון זה, לא פעלו האחיות למיצוי הליכים ודין טיעוני העותרים בכל הנוגע לחוב זה להידחות על הסף גם משום כך, בנוסף לטענתה כי דין העתירה כולה להידחות על הסף מחמת שיהוי.
573. העירייה חוזרת על טיעונים שהעלתה בנוגע ליתרת חוב צוברת והמעבר למערכת המחשוב החדשה, ומוסיפה כי בצילום 646 לסיכומי העותרים מצוין שיתרת החוב במועד 4/89 עמדה על סך של 854.60 ₪ ולאחר מכן בתאריך 1/7/89 שולם החוב בסך של 1,187.60 ₪ ומכאן לטענתה, הטענה בדבר העדר מידע לגבי יתרת החוב שהועברה, אינה רלוונטית. עוד חוזרת העירייה על טיעוניה לעניין חיובי אגרות, הפרשי הצמדה וריבית כדין והתיישנות, שגם אותן לא אפרט לצרכי יעילות.
עוד חוזרת העירייה על טענתה כי העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בעניין זה תוך שהליכי הגבייה המנהליים ננקטו כדין כנגד האחיות לגביית החובות שלא נפרעו.
574. משהעותרים לא הרימו את הנטל להוכיח כי החוב בחשבון זה שולם, והוא לא נכלל במסגרת תביעה אזרחית שנמחקה טרם הנקיטה בהליכי גבייה מינהליים, אני קובעת כי העותרים חייבים בתשלום החוב בחשבון זה כאמור ברישומי העירייה.
חשבון מספר 0010-0320-005-50
575. העותרים טוענים כי חשבון זה מתייחס לפי רישומי העירייה ליחידה בשטח של 11 מ"ר בקומת קרקע המסווגת בסיווג "בתי קפה". לטענתם, מריכוזי רישומי העירייה עולה כי למעשה כל חיובי הארנונה ביחס לתקופת חזקה החל מ- 5/97 ועד 6/99 שולמו במלואם באופן שוטף ומכאן לטענתם עולה כי היחידה הוחזקה בידיי צד שלישי כדייר שוכר. העותרים מוסיפים וטוענים כי "גם אם נשאר "זנב" חוב קטן של כ- 500 ₪ העירייה המשיכה להעמיס עליו ריבית והצמדה, בשיעורים גבוהים, ועקב כך יצרה חוב של 3,875.98 ₪", ולאחר מכן כיסתה אותו שלא כדין באמצעות הכספים שהתקבלו אצלה בגין עיכוב הליכי הגבייה המנהליים כפי שעשתה לחשבונות אחרים [פס' 590 בעמ' 910-911 לסיכומי העותרים]. העותרים טוענים כי בנוסף, ישנה אי התאמה באשר לתקופות החזקה הרלוונטיות, כך שבעמוד הראשון בפירוט רישומי העירייה תקופת החזקה היא 3/97 עד 1/01, בחלק העליון של דף חשבון המים נרשם כי תקופת החזקה היא 3/97 עד 1/01 ובחלק העליון של דף חיובי האגרות נרשם כי תקופת החזקה היא "חיוב 11/88 יחידה פעילה" [פס' 591 בעמ' 915 לסיכומי העותרים]. לפיכך טוענים העותרים כי לא ניתן לסמוך על רישומי העירייה כמשקפים חובות אמת, ואין לאפשר לה ליהנות מחזקת התקינות.
576. העותרים מוסיפים וטוענים כי בעוד שחוב המים הנטען עמד על סך כולל של כ-40,000 ₪, רכיב הריבית וההצמדה באותו חיוב עמד על סך של כ- 27,000 ₪, ולטענתם העירייה כיסתה את החוב שלא כדין מהכספים שהתקבלו אצלה במסגרת עיכוב הליכי הגבייה כדי "לקבוע עובדות בשטח" [פס' 590(ב) בעמ' 911 לסיכומי העירייה] ויש לקבוע כי עליה להשיב להם את הסכומים שנטלה שלא כדין. העותרים טוענים עוד כי החוב בחשבון זה כולל חיובי 11 אגרות שהעירייה לא הייתה רשאית לחייב אותם בהן, והם חוזרים על טיעונים שהעלו לגבי חשבונות אחרים בדבר אי קיום תביעות משפטיות והחלטות או פסקי דין המחייבים אותם בתשלומן, וטוענים כי דינן להתבטל. העותרים חוזרים גם על טיעוניהם בדבר אגרות חיבור מחדש למים ואשר לטענתם יש לבטלן בהיותן מרובות, סמוכות בזמנים ושגויות.
577. העירייה חוזרת על טיעוניה לגבי החיוב באגרות אכיפה, חשבונות המים והניתוקים, הפרשי הצמדה וריבית, ועל התחמקות האחיות מכל תשלום ככל שיכלו. עוד חוזרת העירייה על טענתה כי העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בעניין זה תוך שהליכי הגבייה המנהליים ננקטו כדין כנגד האחיות לגביית החובות שלא נפרעו.
578. אני מקבלת את טיעוני העירייה כי ננקטו בדין הליכי גבייה מינהליים, וכן את טיעוניה בדבר אישור ראש ההוצאה לפועל שלא ניתן עתה לשוב ולדון בהם, ושאינם במסגרת ההכרעות שנכללו בהוראות בית המשפט העליון כמפורט בפתח הדברים לעיל.
579. משהעותרים לא הרימו את הנטל להוכיח כי החוב בחשבון זה שולם, והוא לא נכלל במסגרת תביעה אזרחית שנמחקה טרם הנקיטה בהליכי גבייה מינהליים, אני קובעת כי העותרים חייבים בתשלום החוב בחשבון זה כאמור ברישומי העירייה.
חשבון מספר 0010-0320-026-42
580. העותרים טוענים כי לפי רישומי העירייה חשבון זה מתייחס ליחידה בשטח של 8 מ"ר בקומת מרתף המסווגת בסיווג "מחסנים כללי". לטענתם, מריכוזי רישומי העירייה עולה כי החוב בחשבון מתייחס לתקופת חזקה החל מ-1/01 וכי עיון בגוף החשבון מלמד שתקופת החזקה מסתיימת ב- 12/2011. לטענתם, לפי פירוט רישומי העירייה גם בחשבון זה קיים חוב ארנונה בסכום של 45,200.52 ₪, וחוב אגרות בסך של 978.49 ₪, נכון ליום 11.12.2011. העותרים טוענים כי אגרות חויבו בכפל פעמיים לאותם ימים באותם סכומים ויש לבטל את כפל החיוב. בנוסף חוזרים העותרים על טיעוניהם באשר לאיסור על העירייה לחייב אותם באגרות מאותם נימוקים שטענו לגבי חשבונות קודמים לרבות אי קיום של פסקי דין והוכחות תשלום והתיישנות. העותרים שבים וחוזרים על טיעוניהם באשר לשיהוי והתיישנות החוב ובאשר להפרשי הצמדה ורבית גבוהים וחריגים.
581. העירייה טוענת כי אין כפל אגרות או חיובים אלא שפעולות האכיפה התבצעו באותה תקופה כלפי האחיות והמנוח במקביל ולכן חוייבו בכפל כפי שבוצעו, כך עד שנת 2003 שאז נחתם הסכם הפשרה וההליכים המנהליים נגד העותרים כיורשי המנוח נפסקו. העירייה חוזרת על טיעוניה לגבי שיהוי והתיישנות ולגבי הפרשי הצמדה וריבית, ועל הטענה כי העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בעניין זה תוך שהליכי הגבייה המנהליים ננקטו כדין כנגד האחיות לגביית החובות שלא נפרעו.
582. משהעותרים לא הרימו את הנטל להוכיח כי החוב בחשבון זה שולם, והוא לא נכלל במסגרת תביעה אזרחית שנמחקה טרם הנקיטה בהליכי גבייה מינהליים, אני קובעת כי העותרים חייבים בתשלום החוב בחשבון זה כאמור ברישומי העירייה.
חשבון מספר 0010-0320-045-43
583. העותרים טוענים כי לפי רישומי העירייה חשבון זה מתייחס ליחידה בשטח של 26 מ"ר בקומת מרתף המסווגת בסיווג "מזנונים". לטענתם, מריכוזי רישומי העירייה עולה כי החוב בחשבון מתייחס לתקופת חזקה החל מ-4/00 וכי עיון בגוף החשבון מלמד שתקופת החזקה מסתיימת ב- 12/2011. לטענתם, לפי פירוט רישומי העירייה בחשבון זה העירייה עשתה שימוש שלא כדין בסכום מצטבר בסך של 125,723.72 ₪, לכיסוי מרבית חוב הארנונה הנטען בחשבון זה מתוך הכספים שהתקבלו בגין עיכוב ההליכים. העותרים חוזרים על טיעוניהם לעניין הפרשי הצמדה ורבית גבוהים וחריגים, לעניין האגרות ולעניין התיישנות החוב בחשבון.
584. העירייה טוענת כי העותרים שגו בהבנת המסמכים וכי החובות הרלוונטיים לעתירה עד לסוף שנת 2007 בלבד והמועדים הרשומים בפירוט קשורים למועד הכנתו ולא לתקופת החיוב. העירייה חוזרת על טיעוניה באשר לשימוש בכספים הכרוכים בעיכוב ההליכים בהתאם להחלטת בית המשפט העליון, לעניין הפרשי הצמדה וריבית, לעניין האגרות, ועל הטענה כי העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בעניין זה תוך שהליכי הגבייה המנהליים ננקטו כדין כנגד האחיות לגביית החובות שלא נפרעו.
585. אני מקבלת את טיעוני העירייה לגבי חשבון זה כי ננקטו בדין הליכי גבייה מינהליים, וכן את טיעוניה בדבר אישור ראש ההוצאה לפועל שלא ניתן עתה לשוב ולדון בהם, ושאינם במסגרת ההכרעות שנכללו בהוראות בית המשפט העליון כמפורט בפתח הדברים לעיל.
586. לפיכך, ומשהעותרים לא הרימו את הנטל להוכיח כי החוב בחשבון זה שולם, והוא לא נכלל במסגרת תביעה אזרחית שנמחקה טרם הנקיטה בהליכי גבייה מינהליים, אני קובעת כי העותרים חייבים בתשלום החוב בחשבון זה כאמור ברישומי העירייה.
חשבון מספר 0010-0320-001-23
587. העותרים טוענים כי לפי רישומי העירייה חשבון זה מתייחס ליחידה בשטח של 12 מ"ר בקומת מרתף המסווגת בסיווג "קיוסקים". לטענתם, מריכוזי רישומי העירייה עולה כי החוב בחשבון מתייחס לתקופת חזקה החל מ-1/00 וכי עיון בגוף החשבון מלמד שתקופת החזקה מסתיימת ב- 12/2011. לטענת העותרים, לפי פירוט רישומי העירייה גם בחשבון זה העירייה עשתה שימוש שלא כדין בסכום מצטבר בסך של 62,298.06 ₪, לכיסוי מרבית חוב הארנונה הנטען בחשבון זה מתוך הכספים שהתקבלו בגין עיכוב ההליכים. העותרים חוזרים שוב על טיעוניהם לעניין הפרשי הצמדה וריבית גבוהים וחריגים, לעניין האגרות ולעניין התיישנות החוב בחשבון.
588. העירייה טוענת כי גם לגבי חשבון זה העותרים שגו בהבנת המסמכים וכי החובות הרלוונטיים לעתירה עד לסוף שנת 2007 בלבד והמועדים הרשומים בפירוט קשורים למועד הכנתו (בשנת 2011) ולא לתקופת החיוב. העירייה חוזרת על טיעוניה באשר לשימוש בכספים הכרוכים בעיכוב ההליכים בהתאם להחלטת בית המשפט העליון, לעניין הפרשי הצמדה וריבית, לעניין האגרות, ולעניין שיהוי והתיישנות החוב. בנוסף חוזרת העירייה על הטענה כי העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בעניין זה תוך שהליכי הגבייה המנהליים ננקטו כדין כנגד האחיות לגביית החובות שלא נפרעו.
589. אני מקבלת את טיעוני העירייה כי ננקטו בדין הליכי גבייה מינהליים, וכן את טיעוניה בדבר אישור ראש ההוצאה לפועל שלא ניתן עתה לשוב ולדון בהם, ושאינם במסגרת ההכרעות שנכללו בהוראות בית המשפט העליון כמפורט בפתח הדברים לעיל.
590. ומשהעותרים לא הרימו את הנטל להוכיח כי החוב בחשבון זה שולם, והוא לא נכלל במסגרת תביעה אזרחית שנמחקה טרם הנקיטה בהליכי גבייה מינהליים, אני קובעת כי העותרים חייבים בתשלום החוב בחשבון זה כאמור ברישומי העירייה.
חשבון מספר 0010-0320-024-48
591. העותרים טוענים כי לפי רישומי העירייה חשבון זה מתייחס ליחידה בשטח של 11 מ"ר בקומת מרתף המסווגת בסיווג "מחסנים כללי". לטענתם, מריכוזי רישומי העירייה עולה כי החוב בחשבון מתייחס לתקופת חזקה החל מ-1/01 וכי עיון בגוף החשבון מלמד שתקופת החזקה מסתיימת ב- 12/2011. לטענת העותרים, לפי פירוט רישומי העירייה גם בחשבון זה העירייה עשתה שימוש שלא כדין בסכום מצטבר בסך של 45,257.84 ₪, לכיסוי מרבית חוב הארנונה הנטען בחשבון זה מתוך הכספים שהתקבלו בגין עיכוב ההליכים. העותרים שבים וחוזרים על טיעוניהם לעניין הפרשי הצמדה וריבית גבוהים וחריגים, לעניין האגרות ולעניין התיישנות החוב בחשבון.
592. העירייה טוענת כי גם לגבי חשבון זה העותרים שגו בהבנת המסמכים וכי החובות הרלוונטים לעתירה עד לסוף שנת 2007 בלבד והמועדים הרשומים בפירוט קשורים למועד הכנתו (בשנת 2011), ולא לתקופת החיוב. העירייה חוזרת על טיעוניה באשר לשימוש בכספים הכרוכים בעיכוב ההליכים בהתאם להחלטת בית המשפט העליון; לעניין הפרשי הצמדה וריבית; לעניין האגרות, ולעניין שיהוי והתיישנות החוב. בנוסף חוזרת העירייה על הטענה כי העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בעניין זה תוך שהליכי הגבייה המנהליים ננקטו כדין כנגד האחיות לגביית החובות שלא נפרעו.
593. אני מקבלת את טיעוני העירייה כי ננקטו בדין הליכי גבייה מינהליים, וכן את טיעוניה בדבר אישור ראש ההוצאה לפועל שלא ניתן עתה לשוב ולדון בהם, ושאינם במסגרת ההכרעות שנכללו בהוראות בית המשפט העליון כמפורט בפתח הדברים לעיל. לפיכך, ומשהעותרים לא הרימו את הנטל להוכיח כי החוב בחשבון זה שולם, והוא לא נכלל במסגרת תביעה אזרחית שנמחקה טרם הנקיטה בהליכי גבייה מינהליים, אני קובעת כי העותרים חייבים בתשלום החוב בחשבון זה כאמור ברישומי העירייה.
חשבון מספר 0010-0320-044-33
594. העותרים טוענים כי לפי רישומי העירייה חשבון זה מתייחס ליחידה בשטח של 103 מ"ר בקומת קרקע המסווגת כ"בתי קפה ומסעדה". לטענתם, מריכוזי רישומי העירייה עולה כי החוב בחשבון מתייחס לתקופת חזקה החל מ-05/01 וכי עיון בגוף החשבון מלמד שתקופת החזקה מסתיימת ב- 12/2011. לטענת העותרים, לפי פירוט רישומי העירייה גם בחשבון זה העירייה עשתה שימוש שלא כדין בסכום מצטבר בסך של 216,737.53 ₪, לכיסוי מרבית חוב הארנונה הנטען בחשבון זה מתוך הכספים שהתקבלו בגין עיכוב ההליכים. עוד טוענים העותרים כי מאותם כספים נטלה העירייה סך נוסף של 511.70 ₪ וייחסה אותו לכיסוי מלוא החוב שהיה רשום בגין מים ושנוצר לטענתם בכוונה בדרך של הוספת חיוב נוסף של "הפרשי הצמדה וריבית 8.12.11" בסך של 111.36 ₪ כשנה וחצי לאחר שחוב המים כבר כוסה.
595. העותרים חוזרים שוב על טיעוניהם לעניין הפרשי הצמדה וריבית גבוהים וחריגים, לעניין האגרות ולעניין התיישנות החוב בחשבון. העותרים מוסיפים וטוענים כי בחשבון זה נכלל חיוב באגרות בגין "חיוב שכ"ט 4.7.10" בסכום של 94,533.01 ₪, אשר דינו להתבטל, מתוך חוב אגרות כולל בלתי סביר לטענתם בסך של כ-112,000 ₪ נכון לשלהי שנת 2011. העותרים חוזרים לעניין זה על טיעוניהם באשר לאגרות שלא הוכח תשלומן, לא נפסק בפסק דין או החלטה כי ניתן לחייב אותם בתשלומן וטוענים בנוסף כי בית המשפט העליון לא התיר לעירייה לגבות מתוך התקבולים שהיא קיבלה מהדירה את הוצאות המכר והוצאות הכינוס.
596. העירייה טוענת כי גם לגבי חשבון זה העותרים שגו בהבנת המסמכים וכי החובות הרלוונטיים לעתירה עד לסוף שנת 2007 בלבד והמועדים הרשומים בפירוט קשורים למועד הכנתו (בשנת 2011), ולא לתקופת החיוב. לטענתה כך הדבר גם באשר לחיוב בגין מים, כפי שמופיע בפרוט שהגישה, חיוב הריבית וההצמדה הרשום ב-12/2008 בסך של 64.10 ₪ מתייחס לכל יתרת החוב בסך של 511.70 ₪ וחלק הריבית וההצמדה הוא בסך של 111.36 ₪ עבור תקופה מ-1/1/2009 עד 14/6/2010 יום העברת התקבול.
597. העירייה מוסיפה וטוענת כי שכר הטרחה שחויב בחשבון זה אושר על ידי רשם ההוצל"פ בגין מכירת הנכס ברחוב כיכר מלכי ישראל 10. מאחר ותיק השעבוד של המימוש נפתח לגביית החוב במספר נכסים לרבות הנכס כאן, ולטענת העירייה אין כל משמעות לזהות חשבון החוב שבו יחויב השכ"ט אשר נותר לשיקול דעת העירייה, כמו גם הבחירה איזה חלק מהחובות יכוסה באמצעותו. העירייה שבה וחוזרת על טיעוניה לעניין הפרשי הצמדה וריבית; לעניין האגרות, ולעניין שיהוי והתיישנות החוב. בנוסף חוזרת העירייה על הטענה כי העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בעניין זה תוך שהליכי הגבייה המנהליים ננקטו כדין כנגד האחיות לגביית החובות שלא נפרעו.
598. אני מקבלת את טיעוני העירייה כי ננקטו בדין הליכי גבייה מינהליים, וכן את טיעוניה בדבר אישור ראש ההוצאה לפועל שלא ניתן עתה לשוב ולדון בהם, ושאינם במסגרת ההכרעות שנכללו בהוראות בית המשפט העליון כמפורט בפתח הדברים לעיל. לפיכך, ומשהעותרים לא הרימו את הנטל להוכיח כי החוב בחשבון זה שולם, והוא לא נכלל במסגרת תביעה אזרחית שנמחקה טרם הנקיטה בהליכי גבייה מינהליים, אני קובעת כי העותרים חייבים בתשלום החוב בחשבון זה כאמור ברישומי העירייה.
חשבון מספר 0010-0320-008-93
599. העותרים טוענים כי לפי רישומי העירייה חשבון זה מתייחס ליחידה בשטח של 183 מ"ר בקומת קרקע המסווגת בסיווג "בתי קפה ומסעדה". לטענתם, מריכוזי רישומי העירייה עולה כי החוב לארנונה בחשבון מתייחס לתקופת חזקה הרשומה כ"פעיל מ-4/03" וכי עיון בגוף החשבון מלמד שתקופת החזקה מסתיימת ב- 12/2011. עוד לטענתם, תקופת החיוב הרלוונטית לחוב המים המופיע ברישומי העירייה היא 2/03-3/03. העותרים טוענים כי החוב למים בסכום קרן של 32.40 ₪ הינו של צד שלישי ולא שלהם וכי התיישן לפני יותר מעשור, בהתאם למועד חיובו המקורי. העותרים חוזרים וטוענים כי העירייה הוסיפה הפרשי הצמדה וריבית חריגים וגבוהים במיוחד שלא הייתה רשאית לגבות מהם. עוד טוענים העותרים כי החוב התיישן וחוזרים גם לעניין זה על טיעונים שהועלו בעניין.
600. העירייה טוענת כי גם לגבי חשבון זה העותרים שגו בהבנת המסמכים וכי החובות הרלוונטיים לעתירה עד לסוף שנת 2007 בלבד והמועדים הרשומים בפירוט קשורים למועד הכנתו (בשנת 2011) ולא לתקופת החיוב. לטענתה החוב בגין מים, כפי שמופיע בפרוט שהגישה, מתייחס לארבעה חודשים בשתי תקופות שכל אחת מהן בת חודשיים: בגין 2/03 החיוב היה 16.20 ₪ ובגין 3/03 החיוב היה 16.20 ₪. העירייה חוזרת שוב על טיעוניה לעניין חיוב כדין בהפרשי הצמדה וריבית לחובות שלא שולמו; אי קיום שיהוי והתיישנות לאור ניהול הליכי הגבייה המינהליים מאז שנת 2000, ובנוסף חוזרת העירייה על הטענה כי העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בעניין זה תוך שהליכי הגבייה המנהליים ננקטו כדין כנגד האחיות לגביית החובות שלא נפרעו.
601. משהעותרים לא הרימו את הנטל להוכיח כי החוב בחשבון זה שולם, והוא לא נכלל במסגרת תביעה אזרחית שנמחקה טרם הנקיטה בהליכי גבייה מינהליים, אני קובעת כי העותרים חייבים בתשלום החוב בחשבון זה כאמור ברישומי העירייה.
שלושה חשבונות נוספים אשר ביחס אליהם מתנהלים הליכים אחרים
602. העותרים מוסיפים וטוענים לגבי שלושה חשבונות שלטענתם מתייחסים לתקופה החל ממאי 2008 ואילך (0010-0320-022-44, 0010-0320-046-24, ו-0010-0320-027-49), ומפרטים כי "אין צורך להידרש אליהם בהליך דנא (והעותרים כמובן שומרים על זכויותיהם וטענותיהם)".
603. העירייה טוענת בתגובה כי חשבונות אלה אינם רלוונטים ואינם קשורים לעתירה
משחשבונות אלה אינם נכללים בעתירה שלפניי, אין צורך להכריע לגביהם, ואוסיף רק בשולי הדברים כי בחירתם של העותרים להכביד ולהעמיס על טיעוניהם וסיכומיהם, תובא גם בהקשר זה בחשבון לעניין הוצאות המשפט.
טיעונים כללים נוספים של העירייה לגבי הליכים שננקטו בקשר לבניין זה
604. בנוסף מפרטת העירייה על פני 21 עמודים בסיכומיה, שוב, את טיעוניה באשר להליכי הגבייה המינהליים לגבי בניין זה, וחוזרת על הטעונים לפיהם האחיות עצמן מעולם לא העלו טענה לפסלותם של הליכי הגבייה המנהליים וגם לא את הטיעונים המועלים כיום בעתירה על ידי העותרים בנעליהן; לגבי כתובתן של האחיות בבניין זה; לגבי היות האחיות בלתי אמינות לפי פסיקת בית המשפט בארבע התביעות; כי האחיות קיבלו לידיהן את מלוא החומרים הנדרשים; כי הליכי הגבייה המינהליים ננקטו לגביית פסקי דין חלוטים; כי החובות לא נפרעו; כי החובות לא התיישנו ולא היה שיהוי בגבייתם; כי לגבי הלכי גבייה שנפתחו בשנת 2000 לגבי חובות שלא נתבעו בתביעות שנמחקו ננקטו הלכי הגביה ברציפות בגין כלל החובות אשר לא שולמו עד לאותו מועד לרבות חובות אשר בגינם ניתנו פסקי דין ונפתחו תיקי הוצל"פ רגילים; כי כל החובות בעתירה הם לסוף שנת 2007; כי העותרים מפרשים ומערפלים בכוונה את העובדות והראיות המוצקות; כי אין מניעה לנקוט הליכי גבייה מינהליים נגד האחיות מפאת גילן כשלעצמו ואין בו בכדי להצביע על הפרת חובת תום הלב וההגינות של העירייה, וכי נכון למועד 12.9.06 הן ניהלו את ענייניהן המשפטיים יוצגו ואף הופיעו לדיונים וניהלו מלחמת התשה והתנגדות חסרת כל בסיס באמצעות עורכי דין מול העירייה ולא שילמו ולו שקל אחד על חשבון חובם עד ליומם האחרון ולמעשה עד ליום זה; כי האחיות לא הגישו השגה או ערר ולא נקטו בכל פעולה אשר יש בה בכדי למנוע את הליכי הגבייה המנהליים שננקטו נגדן לגביית החובות ולא מיצו את ההליכים; כי לא קיימת כל החלטה שיפוטית המורה על עיכוב ההליכים לגביית החובות או על עיכוב הליכי גבייה מנהליים נגד האחיות; כי האחיות מעולם לא הכחישו כי הנכסים היו בשליטתן ובניהולן ולרבות גם בחזקתן, וידעו כי יש בחזקתן נכסים שבגינו לא משולמים מיסי ארנונה משך שנים ארוכות, ומסכמת כי העותרים לא הצביעו על כל פסול או חוסר תום לב בנקיטת הליכי גבייה מנהליים ביחס לנכס ברחוב מונטיפיורי 32, כמו גם ביחס לנכסים האחרים בהתייחס לטיעוניהם הכללים והייחודיים כאחד.
העירייה טוענת כי ביחס לבניין זה יש בידיה פסקי דין חלוטים, שהיו בידיה הרבה לפני מחיקת התביעות המאוחדות, לא שולמו ולא בוטלו ואשר גם בסיכומיהם העותרים לא טענו, וממילא לא הוכיחו כי פסקי הדין האמורים בוטלו או שולמו. העירייה מונה בין הליכים אלה את שבעת פסקי הדין שאיזכרה מתוך התצהיר המשלים שצורף לפסק הדין בבג"ץ:43440/91, 5488/87, 5489/87, 5496/87, 5490/87, 5493/87, 5492/87, 5491/87 (כולם בין התביעות הישנות) [צילום 24 בסיכומי העירייה] ולטענתה ביחס אליהם נפתחו תיק הוצאה לפועל שלא שולמו ולא בוטלו.
605. עוד טוענת העירייה כי קיים בידיה פסק דין חלוט של בית משפט העליון גם ברע"א 6174/95 (שהוגדר לעיל כרע"א בן-יהודה), שניתן נגד האחיות ביום 21/12/95 וחייב אותן בתשלום בסך של 200,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ע"פ חוק הרשויות המקומיות החל ממועד 17/3/92. העירייה טוענת כי פסק דין זה דחה את בקשת רשות הערעור שהגישה האחות רחל על פסק דינו של בית משפט המחוזי בערעור שהגישה בע"א 1596/93 (אהרן מיכקשוילי ואח' נ' עיריית תל-אביב יפו (לא פורסם, ראו: פס' 1667 לסיכומי העירייה). על פסק דין אשר ניתן ביום 1.9.93 בת"א 17404/92 (שהוגדר לעיל תביעת בן-יהודה 92), אשר חייב את האחיות בתשלום הסכומים האמורים בפסק הדין מיום 1.9.93. מכאן טוענת העירייה כי בידיה פסק דין חלוט מיום 1.9.93 אשר לא שולם עד היום [צילום 133 לסיכומי העירייה].
606. פסק דין חלוט נוסף שבידי העירייה הוא פסק הדין בערעור בע"א 1060/96 (בין התביעות הישנות) שדחה ביום 11.11.99 את הערעור שהגישו האחיות על פסק הדין שניתן נגדן ביום 8.5.96 בת"א 69646/92 (בין התביעות הישנות) לאחר שלא התייצבו לדיון, תוך חיובן בהוצאות בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. מכאן טוענת העירייה כי בידיה פסק דין חלוט מיום 8.5.96 אשר לא שולם עד היום [צילום 134 לסיכומי העירייה].
העירייה מפנה לאמור לעיל לגבי פסק דין חלוט נוסף שיש בידיה לטענתה בתביעה בת.א.22289/94 (בין התביעות הישנות) שנדון לעיל .
607. העירייה מוסיפה וטוענת כי תביעה אזרחית עוצרת את מרוץ ההתיישנות לצורך נקיטת הליכי גבייה מנהליים אך לא ההפך, ובמקרה זה ננקטו הליכים כאלה. העירייה חוזרת על טענתה כי מקומן של טענות "פרעתי" אינו במסגרת עתירה מנהלית, ולא נטענו ממילא על ידי האחיות לאורך השנים למעט פעם אחת שנטענו ולא הוכחו. העירייה שבה ומפרטת את טיעוניה לגבי טענות של "סיווג" ושל "שטח" הנוגעות לעילות הבאות בגדר סעיף 3(א) לחוק הערר וחוזרת בהרחבה על טיעוניה לעניין אי מיצוי הליכים. לטענתה, העותרים טוענים טענה מטעה כאילו בית משפט העליון התיר להם לברר את החובות הנטענים לרבות העלאת "כל טענותיהם" ולרבות טענת "איני מחזיק" ואין הדבר כך, אלא לעניין זה קיבל בית משפט העליון הנכבד את טענת העירייה כי העותרים כיורשי האחיות אינם צריכים לזכות ביתרון דיוני, וקבע כי "טענותיהם של הצדדים במישורים אלה שמורות להם, במסגרת ההליכים המתאימים ובכפוף לכל דין". העירייה שבה וחוזרת בהרחבה על טיעוניה לעניין שיהוי והתיישנות ומונה שוב ובהרחבה את כל המועדים שבהם יכולים היו העותרים – בין בעצמם ובין בנעלי האחיות – יכולים להגיש את העתירה שנים רבות קודם ולא עשו כן לא אשוב ואפרט זאת שוב כאן.
608. טיעונים אלו נדונו לעיל בנוגע לחשבונות השונים ולא מצאתי לנכון להוסיף ולהתייחס אליהם שנית.
הדירה בכיכר מלכי ישראל 10
609. העותרים טוענים כי לפי רישומי העירייה חשבון זה מתייחס לתקופה שבין 4/70 ועד 19/10/09. עוד לטענתם, לפי העמוד הראשון לפירוט רישומי העירייה, נכון ליום 15.12.2011 קיימת בחשבון זה יתרת זכות לטובתם בסכום מצטבר של 3,189.97 ₪ (המורכב מיתרת זכות בגין ארנונה בסך של 3,167.06 ₪ וסכום של 22.91 ש"ח בגין מים), אשר טרם שולמה להם. העותרים טוענים כי מקורה של יתרת הזכות בכספים שהעירייה כיסתה באמצעותם שלא כדין את החוב בחשבון זה ובאחרים בשנת 2010 לאחר שהתקבלו אצלה בגין עיכוב הליכי הגבייה המנהליים.
610. העותרים טוענים כי בגין דירה זו הגישה העירייה 5 תביעות משפטיות ישנות נוספות, אשר אין בידיהם את מלוא החומר לגביהן, והם מפרטים את הידוע להם. התביעה הראשונה - הוגשה בת.א.77809/92 (בין התביעות הישנות) בסכום של 3,316.40 ₪, בהתייחס לחוב נטען לארנונה לתקופה 6/91-12/92 ולחוב מים לתקופה 12/89-8/92. לטענתם, בתביעה זו ניתן פסק דין ב 2/95 ששולם במלואו ב- 1/97 לפי המופיע בפירוט רישומי העירייה [צילום 679 בעמ' 945 לסיכומי העותרים]. העותרים טוענים כי אף שפסק הדין שולם במלואו קודם לנקיטת הליכי הגבייה המינהליים, פירוט רישומי העירייה לא כולל זיכוי בסכום שכזה, ולטענתם העירייה המשיכה לזקוף ברישומיה חוב שכבר נפרע גם לפי הודאתה, ולהוסיף לו לאורך שנים רבות הפרשי הצמדות וריביות גבוהות ביותר. לטענת העותרים חוב זה הוא פיקטיבי והוא ששימש עבור העירייה כמצע לנקוט בגינו לימים את הליכי הגבייה שבסופם נמכר הנכס.
611. התביעה השניה - הוגשה בת.א.40289/94 (בין התביעות הישנות) בסכום של 4,100 ₪, בהתייחס לתקופות חזקה הממשיכות באופן רציף את אלה שאליהן התייחסה התביעה הראשונה - לחוב נטען לארנונה לתקופה של 1/93-6/94 ולחוב מים לתקופה של 9/92-4/94. לטענתם, גם בתביעה זו ניתן פסק דין ששולם אף הוא במלואו ב- 5/97 לפי המופיע בפירוט רישומי העירייה, הרבה לפני שננקטו הליכי הגבייה המינהליים. העותרים טוענים כי מועד פסק הדין ברישומי העירייה שגוי (11.9.96 במקום 02/95) וכי גם נתון שגוי זה מלמד על אי תקינות רישומי העירייה.
612. התביעה השלישית - הוגשה בת.א.56762/96 (בין התביעות הישנות) בסכום של 8,466 ₪, בהתייחס לתקופות חזקה הממשיכות באופן רציף את אלה אליהן התייחסה התביעה השניה - לחוב ארנונה לתקופה 7/94-8/96, ולחוב מים לתקופה 5/94-6/96. לטענתם, גם ביחס לתביעה זו טוענת העירייה כי ניתן פסק דין ביום 11.6.98, כי נפתח תיק הוצל"פ ביום 16.6.98 וכי התיק נסגר והחוב שולם במלואו ב- 2/01, הרבה קודם שננקטו הליכי הגבייה המנהליים בגין הדירה ולצורך מימושה.
613. התביעה הרביעית - הוגשה בת.א.68402/97 (בין התביעות הישנות) בסכום של 2,677 ₪, בהתייחס לתקופות חזקה הממשיכות באופן רציף את אלה שאליהן התייחסה התביעה השלישית - לחוב נטען לארנונה לתקופה 9/96-6/97 ולחוב מים לתקופה 7/96-5/97. לטענתם, ביחס לתביעה זו טוענת העירייה כי ניתן פסק דין ביום 3.3.98 ואף שהעירייה אינה מציינת ששולם, טוענים העותרים כי "במהלך החודשים 3/01 ו- 7/01 שולמו לעירייה סכומים המסתכמים בלמעלה מ- 23,000 ₪ (בעוד שהחוב כאמור עמד על 2,677 ₪). מכאן, שברור שסכומים אלה כיסו גם את מלוא החוב שנפסק בתביעה הרביעית" [פס' 618 וצילום 680 בעמ' 947-946 לסיכומי העותרים]. העותרים טוענים כי אף אם החוב הפסוק לא שולם, היה על העירייה לנקוט בהליך לביצוע פסק דין בהוצל"פ, ולא בהליכי גבייה מנהליים תוך מכירת הדירה, אשר הייתה בניגוד לדין.
614. התביעה החמישית - הוגשה בת.א.65489/99 (בין התביעות הישנות) בסכום של 7,649 ₪, בהתייחס לתקופות חזקה הממשיכות באופן רציף את אלה שאליהן התייחסה התביעה הרביעית - לחוב נטען לארנונה בלבד לתקופה 7/97-6/99. לטענתם, ביחס לתביעה זו טוענת העירייה כי ניתן פסק דין ביום 3/10/99 והם חוזרים על כל טיעוניהם באשר לתשלום סכומים המסתכמים במעלה מ- 23,000 ₪ שלטענתם ברור שכיסו גם את החוב כאן.
615. העותרים מוסיפים וטוענים כי חובות הארנונה והמים שיוחסו לתקופות של 4/70 – 5/91 ביחס לחובות הארנונה, ושל 2/74 עד 11/89 ביחס לחובות המים, קודם להגשת התביעה הראשונה נפרעו במלואם, באשר נרשמו זיכויים במהלך השנים, ומסיבה זו לא הוגשה תביעה לגביהם. לטענתם, חובות אלו התיישנו ממילא לפני עשרות שנים וגם משום כך אסור לעירייה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים לגבייתם. בדומה, טוענים העותרים כי כעולה חיובי המים לשנים 1997-1999 המופיעים בפירוט רישומי העירייה - לא היו אמורים להיכלל בהם, ולכל הפחות קיימות תהיות ממשיות לגבי עצם קיומם ונכונותם, משום שבתביעה החמישית נכללו חובות נטענים החל ממחצית שנת 1997 ועד למחצית שנת 1999 ובמסגרת זו טענה העירייה כי קיים אך ורק חוב ארנונה ולא טענה ולא תבעה חוב מים. לטענת העותרים, העירייה הודתה בכך כי לא קיים חוב למים, ומשום כך אסור לעירייה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים לגבייתו.
616. העותרים מוסיפים וטוענים כי גם חוב האגרות הרשום לנכס זה לא היה קיים, וגם משום כך לטענתם אסור לעירייה לפעול למכירת הדירה, ופעולותיה נגועות בחוסר תום לב קיצוני ובהפרת חובותיה כרשות מקומית. העותרים טוענים כי החיוב בלמעלה מ-20 אגרות בסכום מצטבר של אלפי ₪ שהתווספו לו גם הפרשי הצמדה וריבית בשיעור גבוה מאד המביאים את שיעור האגרות לקרוב ל-10% מסכום החוב לארנונה ומים, אינו כדין. לטענתם, בהתאמה לחמש התביעות שהוגשו היו אמורות להירשם 5 אגרות בית משפט ותו לא, וכל יתר החיובים לאגרות הם פיקטיביים. העותרים חוזרים על כל טיעוניהם לעניין האיסור על העירייה לחייבם באגרות כלשהן ללא רשות בפסק דין או החלטה, פירוט ואסמכתא לתשלום, וטוענים כי פעלה בניגוד לסבירות ולמידתיות המוטלות עליה כרשות מינהלית.
617. העותרים טוענים כי הליכי הגבייה המנהליים המתייחסים לחובות הנטענים בגין הדירה נפתחו במסגרת תיק הוצל"פ 01-93430-05-7 (להלן לצורך סעיף זה: תיק ההוצל"פ). העותרים טוענים כי יש לקבוע שהליכי הגבייה המינהליים למימוש הדירה היו בלתי חוקיים ודינם בטלות או ביטול משתי סיבות: ראשית, מכיוון שהיה אקט לא מידתי ולא פרופורציונלי בהשוואה לגובה החוב שיוחס לדירה שעמד לאותה שעה על סך של כ-30,000 ₪ שעמד על כ-2% מתמורת המכירה 1,180,000 ₪; ושנית, משום שהעירייה נקטה באמצעים אגרסיביים ופוגעניים של מכר הדירה אף שידעה היטב שיש לעותרים אמצעים נזילים לכיסוי החוב הנטען, כפי שהוכח כששילמו את הסכום שחייב אותם בית המשפט העליון לשלם במסגרת עיכוב ההליכים בסך של 1,180,000 ₪ במזומן.
618. העותרים שבים וחוזרים באריכות על טיעוניהם לעניין שיהויי בגבייה וניפוח החוב באמצעות הפרשי הצמדה וריבית. עוד מוסיפים העותרים וטוענים בהרחבה טיעונים רבים ושונים הקשורים לאופן ניהול הליכי הגבייה המינהליים והחלטות ראש ההוצל"פ, כמו ההחלטה מיום 12.1.2010 לאשר את בקשת העירייה להגדיל את גובה החוב שבגינו נפתח תיק ההוצל"פ; טיעונים לגבי הליכים אחרים לרבות בפני בית המשפט המבקשות לפרש את שהוחלט, תוך הוספת תיאורי נסיבות שאין דרך לבררן כאן ושחורגות מהוראות בית המשפט העליון באשר לפסק הדין כאן [ולהדגמה – האמור בסיכומי העותרים לגבי החלטת הנשיאה (דאז) כב' השופטת אסתר חיות בהחלטה מיום 23.5.2010 ברע"א 3186/10 ליאורה מיכקשוילי ואח' נ' עיריית ת"א (נבו 28.04.2010) [צילום 694 בעמ' 962 לסיכומי העותרים]; ובאשר להליכים אחרים שאינם נדונים במסגרת עתירה זו, כמו חזרה על פירוט טיעוניהם בתביעת ההשבה שהגישו נגד העירייה בת.א.45260-05-13 ליאורה מיכקשוילי נ' עירית תל-אביב-יפו (נבו 23.07.2013) שנדונו בפתח הדברים.
619. העירייה משיבה כי גם בעניין זה העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה ולא סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה בעניין זה תוך שהליכי הגבייה המנהליים ננקטו כדין כנגד האחיות לגביית החובות שלא נפרעו. העירייה טוענת כי העותרים מנועים מלהעלות כל טענה בגין פסקי דין חלוטים שניתנו נגד האחיות, בין אם ידעו עליהם או לא.
620. העירייה מוסיפה וטוענת כי החוב בחשבון כוסה באמצעות הכספים אשר הועברו ממכירת הדירה בכיכר מלכי ישראל 10 ובהתאם להחלטת בית משפט העליון אשר דחה את טיעוני העותרים לעיכוב העברת הכספים לעירייה לצורך פירעון החובות, והיא חוזרת על טיעוניה בהקשר זה. בנוסף חוזרת העירייה על טענתה כי התקבולים שהתקבלו בגין הנכס ברחוב כיכר מלכי ישראל 10 נבדקו ואושרו ע"י רו"ח כפי שדווח גם לבית המשפט במסגרת הליכי המכר. העירייה חוזרת ומסכמת את כלל ההליכים המינהליים שנוהלו נגד האחיות, ומוסיפה כי השעבודים שנרשמו במסגרת זו כללו את כל החובות בנכסים אשר לא שולמו עד למועד רישומם, לרבות חובות חלוטים אשר בגינם ניתנו פסקי דין ונפתחו תיקי הוצל"פ רגילים לביצועם. כמו כן, חוזרת העירייה על טענתה כי היא לא הייתה רשאית לנקוט בהליכי גבייה מנהליים לגביית חובות חלוטים אשר בגינם ניתנו פסקי דין או נפתחו תיקי הוצל"פ ובניגוד לטענת העותרים אין כל "חפיפה" לעניין זה.
621. העירייה שבה וטוענת כי בס' 16 לפסק דינה של גב' הנשיאה חיות בעע"מ 3068/17 נקבע כי מעת שבה נכנסה אכרזת המיסים (גבייה) לתוקף הייתה חובתה של העירייה לבחון מחדש את מסלול הגבייה תוך שאין כל פגם עקרוני בהחלטתה לעבור להליכי גבייה מנהליים או ההפך. העירייה מוסיפה כי באותו פסק דין כב' השופט מ' מזוז הסכים עם הנשיאה חיות והרחיב כי נקודת המוצא לעניין זה הוא ס' 19 לחוק הפרשנות תשמ"א -1981. זאת, כל עוד אין בכך בנסיבות העניין משום שימוש לרעה בסמכות, או פגם אחר בהפעלת שיקול הדעת המנהלי בהתאם לכללי המשפט המנהלי. העירייה חוזרת וטוענת כי העותרים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח כי היא עברה להליכי גבייה מנהליים בשל קושי בהוכחת החובות. העירייה חוזרת על טיעוניה באשר לאי מיצוי הליכים על ידי האחיות שלא הגישו השגות או עררים בקשר לחובות בדירה זו, ולא כנגד השעבודים אשר נרשמו על זכויותיהן בנכס זה במסגרת הליכי הגבייה.
622. העירייה טוענת כי העותרים אינם יכולים להעלות בדיעבד כל טענה בקשר עם פסקי הדין החלוטים האלה כיום. לגבי החובות בקשר עם פסקי הדין בתביעה הרביעית ובתביעה החמישית שפורטו לעיל בקשר עם דירה זו, טוענת העירייה כי התשלומים ששולמו בחשבון זה כיסו את שלוש התביעות הראשונות בלבד, החובות לאחר מכן שולמו בהתאם להחלטת בית המשפט העליון מתוך כספים שהתקבלו בשנת 2010. לפיכך, לטענת העירייה, כל החובות עד לשנת 1999 מכוסים בפסקי דין חלוטים שהעותרים אינם רשאים לטעון דבר לגביהם ולגבי תשלומם, ובהתייחס לחובות שנוצרו לאחר שנת 1999 חוזרת העירייה וטוענת כי לא התיישנו מהנימוקים שפורטו לעיל לעניין תחילת נקיטת הליכי הגבייה המינהליים בשנת 2000 לאחר פרסום האכרזה.
623. העירייה חוזרת גם על טענתה כי דירה זו נמכרה בהתאם להחלטות רשם ההוצל"פ בתיק הוצל"פ 01-93430-05-7 לאחר שערעור שהגישו העותרים על ההחלטות שאישרו את המכר נדחה ביום 23/2/10 תוך חיוב העותרים חויבו בהוצאות לטובת העירייה [ר' פסק הדין ברע"צ (שלום ת"א) 15145-01-10 ליאורה מיכקשווילי נ' עיריית תל אביב-יפו (נבו 23.2.2010) שנזכר לעיל. לטענת העירייה, בתוך כך דחה בית המשפט את כל טיעוני העותרים המועלות גם בעתירה כאן, וקבע, למשל, כי ניתן לנקוט הליכי גבייה מנהליים בגין חיובים בכרטיס חשבון שאינם בגדר תשלומי ארנונה כמו אגרות הוצאות וכיוב'. בנוסף, לטענתה, גם בית המשפט העליון שאליו פנו העותרים אישר את השלמת המכר. העירייה טוענת כי לבסוף הוגש דו"ח כונס, חולקו כספים התיק נסגר וכונס הנכסים שוחרר מתפקידו, והעותרים לא הגישו ערעור על סגירת התיק או על הדו"ח הסופי שהוגש, ולפיכך טוענת, שכל טיעוניהם בגין מכירת הנכס בכיכר מלכי ישראל אינן רלוונטיות להליך כאן. העירייה שבה וחוזרת על כל טיעוניה לעניין הפרשי הצמדה ורבית; לעניין העדר קושי להוכיח את התביעות, לעניין אישור שכ"ט הכונס והוצאות אחרות במסגרת הליכי ההוצל"פ; לעניין פרשנות ותוספות של העותרים בניגוד להחלטות ופסק הדין של בית המשפט העליון כמו לעניין התניית עיכוב ההליכים כנגד תשלום סך 3 מיליון ₪ ולא כפרשנות העותרים (שלטענתה שולם לה מתוכם סך של 2,730,000 בלבד).
624. העירייה מסכמת וטוענת כי בגין החשבון לדירה בכיכר מלכי ישראל 10 קיימים פסקי דין חלוטים עד 1999, ובהתייחס לחובות אלה ולחובות שלאחר מכן, נקטה העירייה בהליכי גבייה מנהליים כדין, בתום לב וללא שיהוי והתיישנות. מכר הדירה כמימוש השעבוד, נעשה בהתאם להחלטות רשם ההוצל"פ והערכאות בערעורים אשר דחו כולם את טיעוני העותרים, שנטענו שם, לרבות בית משפט העליון. שוב חוזרת העירייה וטוענת לסיכום כי העותרים לא הצביעו על אי תקינות ברישומיה ולא סתרו את רישומיה או סדקו את חזקת התקינות המנהלית העומדת לה.
625. לאחר ששבתי וקראתי את עשרות עמודי הסיכומים החזרתיים של שני הצדדים בהקשר זה, ובהתאם להנחיות בית המשפט העליון שפורטו בפתח הדברים באשר לגדר הסוגיות העומדות להכרעה בעת הזו, אני מקבלת את טיעוני העירייה באשר לפסקי הדין החלוטים ולהליכי הגבייה המינהליים שנקטה לגביית החובות בכל התקופות הרלוונטיות באשר לדירה בכיכר מלכי ישראל.
626. למעלה מהדרוש אשוב ואבהיר כי כל ההחלטות ופסקי הדין בהליכי ההוצאה לפועל כשלעצמם לא עמדו לבחינה כאן אלא אך ורק החלטות העירייה לנקוט בהליכי גבייה אלה. משגביית החובות בקשר עם הנכס כאן נעשתה בהליכי הוצאה לפועל או בהליכי גבייה מינהליים, וללא קשר לתביעות המאוחדות שנמחקו כמתואר לעיל וללא שבחירת העירייה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים פגעה ביכולתם של העותרים בנעלי האחיות לברר טענות הגנה שנטענו בתביעות המאוחדות ובירורן נמנע מהן בשל מחיקתן, לא היה פגם בנקיטת הליכי גבייה מינהליים.
627. לפיכך אני קובעת כי העותרים לא הוכיחו חוסר תום לב של העירייה או פגם אחר בפעולתה כרשות מינהלית בקשר עם הליכי הגבייה של החובות בגין הדירה בכיכר מלכי ישראל, וכי הם חייבים בתשלומם לפי פסקי הדין החלוטים והחלטות ראש ההוצל"פ כטענת העירייה.
הדירה בשדרות חן 54, תל-אביב
628. העותרים טוענים בסיכומיהם גם לגבי דירה בבעלותם המצויה בשדרות חן 54, תל-אביב, שלטענתם העירייה כללה בחומרים שהעבירה פירוט חשבון גם לגביה וטענה כי קיים בו חוב בסכום מצטבר של 413,297.41 ₪ נכון ליום 13.12.2011. העותרים מפרטים מתוך הליכים אחרים שהתנהלו בין הצדדים בעניין זה ואשר אינם חלק מהעתירה כאן ולפיכך לא אוסיף ואפרט לגביהם. בסיכום הדברים שבים העותרים וחוזרים על טיעוניהם כי אין להסתמך על רישומי העירייה וכי חזקת התקינות אינה עומדת לה, והם מפרטים טעויות וליקויים ברישומיה שנמנו לאורך סיכומיהם.
629. העירייה טוענת בקצרה כי דירה זו לא נכללה בעתירה ועל מנת שלא להעמיס שלא לצורך נמנעה מהתייחסות לטיעוני העותרים.
630. אני מקבלת את טענת העירייה כי דירה זו אינה נכללת בעתירה והתייחסות העותרים אליה הייתה מיותרת ומכבידה. אין קביעה עובדתית כלשהי באשר לחוב נטען לגבי דירה זו.
631. לסיכום - כמתואר בפתח הדברים, בית המשפט העליון החזיר את התיק לדיון לפניי כדי לבחון האם העירייה הפעילה את סמכותה לנקוט הליכי גבייה מינהליים כדין ובהתאם לחובות החלות עליה כרשות מנהלית, לפעול בהגינות ובתום לב. בית המשפט העליון קבע כי לצורך כך נדרש לבחון כל אחד מההליכים באופן קונקרטי, ולקבוע האם הנקיטה בהליכי הגבייה המנהליים על ידי העירייה בכל מקרה ומקרה עולה כדי התנהלות בחוסר תום לב שיש בה כדי להביא לביטולם. כך עשיתי, לרבות הסיכום לגבי כל חשבון וחשבון. למען היעילות לא אחזור על הדברים.
הוצאות המשפט
632. בפתח הדברים אחזור ואדגיש כי סיכומי הצדדים לקו בהרחבה יתרה ומכבידה תוך חזרה על הדברים שוב ושוב בשינויים נקודתיים של סכומים ומספרי חשבונות, והעדר מוחלט של הבחנה בין עיקר לבין טפל, לרבות התייחסות לנתונים ולחשבונות שאינם נכללים בעתירה, או שכל הטיעונים לגביהם מהווים חזרה על טיעונים קודמים ופורטו שוב ושוב ללא הצדקה. סיכומי העותרים כללו בסך הכל 985 עמודים. סיכומי העירייה כללו 835 עמודים וסיכומי התשובה כללו 241 עמודים, ונפסקו כאמור לעיל באמצע, בטענה שלא הושלמו מפאת חוסר זמן וכח אדם (קרוב לשנתיים לאחר שניתנה החלטה על סיכומים). ומכאן להלכות החלות בעניין זה.
633. עקרונות היסוד הקבועים בפתח תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן: התקנות) מבטאים את התכליות והערכים שעליהם מבוסס סדר הדין האזרחי בבתי-המשפט. בתוך כך, תקנה 1 קובעת את מטרות סדרי הדין: "ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, כדי להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך" (להרחבה בדבר עקרונות היסוד בכלל ולגבי מאפייני הליך ראוי והוגן בפרט, ראו: יששכר רוזן-צבי‏, הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 32 (§3) (מהדורה שלישית - דיגיטלית, 3.2024) להלן: רוזן-צבי: מורה נבוכים).
634. פרק י"ח לתקנות קובע את גדרי שיקול הדעת של בית המשפט לפסוק הוצאות משפט בהתאם לעקרונות היסוד. ברע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd ואח' נ' פאיירפלאי בע"מ ואח' פסקה 9 (נבו 28.12.2020), קבע כב' השופט דוד מינץ כי הכלל בהקשר זה הינו חיוב בעל הדין שלא זכה בהליך, בהוצאות הריאליות של הצד הזוכה כדי למנוע חסרון כיס ולא כעונש:
"... הבסיס לפסיקת הוצאות אינו עונשי או נזיקי, כי אם חיוב מכוח הדין המקנה שיקול דעת לבית המשפט (ראו פרק ל"ד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ותקנה 151 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018) (להלן: התקנות החדשות)). נקודת המוצא היא כי בעל דין שאינו זוכה בהליך יחויב בהוצאותיו הריאליות של הצד שכנגד שזכה. הדבר נועד למנוע חיסרון כיס של הצד הזוכה; להרתיע תובעים בכוח מנקיטת הליכי סרק; ולעודד נתבעים בכוח להימנע מהתגוננות סרק מפני תביעה ראויה [..........]. עם זאת, פסיקת הוצאות בשיעור ריאלי כפופה להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. הדרישה לסבירות ומידתיות ההוצאות באה למנוע מצב שבו הוצאות גבוהות יתר על המידה שיוטלו יביאו להרתעת יתר של בעלי הדין, ליצירת חוסר שוויון, ייקור של ההליכים המשפטיים ולפגיעה בזכות הגישה לערכאות (ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עלית, פ"ד ס(1) 612 (2005)). פסיקת הוצאות משפט מיועדת אפוא לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין שיקולים מוסדיים, ובהם מניעת תביעות סרק, שאיפה למניעת ניהול מכביד של ההליך או שימוש בהליך שלא בתום לב.
בפסקה הבאה (פס' 10), עמד כב' השופט מינץ על השיקולים המשמשים לקביעת שיעור ההוצאות:
"על כן, שיעור ההוצאות הראוי נקבע תוך בחינת כל מקרה לגופו, תוך התחשבות במספר נתונים, ביניהם: אופן ניהול ההליך; היחס בין הסעד שנתבקש והסעד שנתקבל לבין שיעור ההוצאות; מורכבות התיק וחשיבותו; היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך; ושכר הטרחה ששולם בפועל או שבעל הדין התחייב לשלמו [......]. בפרט, ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ולמהותו, שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות-יתר על המפסיד להליך ולעודד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה [.....]. כמו כן, בהתאם לפסיקה, שימוש לרעה בהליכי משפט אף עשוי להביא לפסיקת הוצאות על הצד הגבוה [.....]".
וראו גם: רעא 2507/24 אמירן לבון נ' ד"ר שולמית שרון (נבו 14.04.2024) ורעא 1689/24 דמיטרי ינקילוב נ' מרינה נחשונוב שמחייב (נבו 21.03.2024)).
635. במסגרת עקרונות היסוד קובעת תקנה 4 לתקנות, כי: "לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו". כב' השופטת דפנה ברק-ארז קבעה בפסק דינה ברע"א 3025/21 צליל אנגל נ' בית הספר תגליות בע"מ פסקה 13 (נבו 18.07.2021, להלן: עניין אנגל), כי בכך עיגנו התקנות במפורש את העקרונות בדבר האיסור של שימוש לרעה בהליכי המשפט שהוכרו בפסיקה מזה עשרות שנים (ראו גם אצל רוזן-צבי: מורה נבוכים 45 (§10)).
636. עקרון היסוד בדבר שימוש לרעה בהליכי המשפט מיושם בתקנה 156 לתקנות, הקובעת כי:
"סבר בית המשפט כי בעל דין האריך את הדיון בכל הליך שלא לצורך, באמצעות טענות סרק או בכל דרך אחרת, רשאי הוא, באותו הליך או בפסק הדין, ובלא קשר עם תוצאות המשפט, להטיל עליו את הוצאות ההליך בשיעור שימצא לנכון בנסיבות העניין, לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה."
637. בעניין אנגל עמדה כב' השופטת ברק-ארז בפסקאות 16-17 לפסק דינה, על הסנקציות שבית המשפט רשאי להטיל על בעל דין בגין שימוש לרעה בהליכי משפט: הראשונה בדרך של מחיקת כתבי הטענות; והשנייה באמצעות הטלת הוצאות, בין בפסיקתן לטובת הצד שכנגד (שזכה בדין או שהפסיד), ובין לטובת אוצר המדינה:
"16. לצד אלה, צוינה בפסיקה האפשרות של פסיקת הוצאות לחובת בעל דין כדרך נוספת לתת ביטוי לטענות בדבר שימוש לרעה בהליכי משפט ([.....] בפרט, צוין כי "התנהלות לא ראויה של בעל דין עשויה להביא לשלילת זכותו להוצאות, מקום בו הוא זכה בדינו, ובמקרים המתאימים אף לחיובו בהוצאות לטובת בעל הדין שהפסיד. כמו כן, כאשר בעל הדין שהתנהלותו לקויה הפסיד בדינו, עשויים הפגמים בהתנהלותו להביא לכך שיושתו עליו הוצאות גבוהות מהרגיל. אפשרות אחרת היא הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה על בעל דין שהתנהל בצורה שאינה ראויה, בין אם בנוסף להוצאות לזכות בעל הדין שכנגד ובין אם בלעדיהן" (רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 13 (12.1.2010)). ניתן אף לומר כי החלופה של פסיקת הוצאות מעוררת קשיים מצומצמים יחסית מהיבט השמירה על זכות הגישה לערכאות, בהשוואה לחלק מן החלופות האחרות שנזכרו. כמו כן, זוהי חלופה שיש בה מענה ישיר לתמריץ לשימוש לרעה בהליכי משפט – היא נוטלת מתמריץ זה את עוקצו [......]
17. תקנות סדר הדין האזרחי, בנוסחן החדש, מעגנות במפורש שתי סנקציות שניתן להטיל על בעל דין בגין שימוש לרעה בהליכי משפט. תקנה 42 לתקנות אלה קובעת כי "סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט רשאי הוא, מטעם זה בלבד, למחוק את כתב טענותיו כולו או מקצתו". בנוסף, תקנה 151(ג) לתקנות, שעניינה תכלית הוצאות המשפט, קובעת כך: "סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות אלה, רשאי הוא לחייבו בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו". עיגונן של סנקציות אלה בתקנות סדר הדין האזרחי מבטא את החומרה המיוחסת לשימוש לרעה בהליכי משפט (רוזן-צבי, בעמ' 41)."
הדגשות שלי – מ' א' ג')
638. ברע"א 162/24 פלג מידן נ' איגמה ניהול ומסחר בע"מ פסקה 11 (נבו 11.01.2024), קבע כב' השופט יחיאל כשר כי "קיים ספק רב אם ניתן לקשור בין החיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה לבין תוצאת הערעור שהגיש המבקש" והבהיר כי:
"כעולה מהמצוטט לעיל, מחוקק המשנה ציין, במפורש, בגדרי התקנה, כי החיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה נעשה במנותק מתוצאות המשפט. תקנה זו נועדה להקנות לבית המשפט "אמצעי מרתיע" מפני התנהלות דיונית המביאה לבזבוז זמן שיפוטי (ראו: רע"א 1514/06 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' שאול, פסקה 4 [פורסם בנבו] (24.4.2006)). כך, ברי כי ניתן להטיל הוצאות לטובת אוצר המדינה גם על בעל דין שזכה במשפטו, אולם התנהל באופן טרדני והביא להארכת הדיון שלא לצורך."
(הדגשה שלי – מ' א' ג').
639. ברע"א 4256/23 ירון דהן ואח' נ' עדי אגודה שיתופית להתיישבות בע"מ ואח' פסקה 18 (נבו 27.09.2023) יישם כב' השופט כשר את הכלל לנסיבות אותו מקרה וקבע כי:
"כמו כן, אינני סבור כי נפל פגם בחיוב המבקשים בהוצאות לטובת אוצר המדינה. מעיון בשלל ההליכים בהם נוקטים המבקשים, עולה כי אלו מנהלים "מלחמת התשה" של ממש, תוך הגשת בקשות חוזרות ונשנות למתן הנחיות ולעיון חוזר, מבלי שחל כל שינוי נסיבות המצדיק זאת (וראו גם את הערתו של השופט נ' סולברג בגדרי רע"א 3719/23 הנ"ל [פורסם בנבו]). משאלו הם פני הדברים, סבורני כי התקיימו הנסיבות המתאימות לחייבם בהוצאות לטובת אוצר המדינה מכוח תקנה 151(ג) לתקנות."
(וראו גם: רע"א 5830/22 טוביה שטראוס נ' עידן פלג יצחק (נבו 16.01.2023)).
640. מהכלל אל הפרט. בעניין שלפניי, המושג "מלחמת התשה" צר מלהקיף את מספר ההליכים המשפטיים שהצדדים מנהלים ביניהם במשך עשרות שנים, ולשיטתם – עוד משנות ה-70 של המאה הקודמת. אף עתירה זו אינה מסיימת את המחלוקות בין הצדדים, ולשיטתם מתנהלים ביניהם הליכים נוספים בנוגע לחובות שלאחר שנת 2007 אשר חורגים מגדר העתירה ולא הוכרעו כאן.
641. לשני הצדדים הייתה תרומה משמעותית למצב דברים זה. מצד אחד, האחיות והעותרים שהפכו את ניסיונותיהם להתחמק מתשלום חובות הנובעים מהנכסים שבבעלותם, תוך הימנעות מהגשת המסמכים הנדרשים להוכחת זהות שוכרים המחזיקים בנכסים בזמן אמת; הערמת מכשולים על קבלת דואר ומידע בדבר החובות והנכסים; תשלומים פעוטים רק לאחר כלות כל הקיצין ובחלקים ללא שמירת אסמכתאות ופרטים לגבי התשלומים ועוד. מצד שני, העירייה שהגישה עשרות רבות של תביעות בגין חובות שדי בהחלטות ובפסקי הדין שהוצגו בהקשרן במסגרת העתירה שלפניי כדי ללמד על רישומים לא מדוייקים ועל התנהלות שאינה עומדת בכללי המינהל התקין. גם בהליך שלפניי הוסיפו הצדדים והתנהלו באותה דרך של בלבול העובדות והנתונים, ושל הצגת טיעוניהם באופן חזרתי חסר כל הצדקה ומכביד ביותר, כפי שפורט בפתח פסקה זו.
642. לפיכך אני קובעת כי יש לקזז את ההוצאות שהוציאו הצדדים לצורך ניהול ההליך אלה מול אלה, ואינני פוסקת הוצאות לטובת מי מהצדדים. אוסיף למעלה מן הדרוש, כי תוצאה זו נמצאת בהלימה עם תוצאת ההליך שלפניי, משום שהעתירה התקבלה באופן חלקי, כך שבחלק מהחשבונות קיבלתי את טיעוני העותרים ובחלקן קיבלתי את טיעוני העירייה.
643. עם זאת, לאור התנהלות הצדדים בהליך שלפניי כמתואר לעיל, וההכבדה היתרה שהכבידה התנהלותם הלוחמנית המתישה על ניהול ההליך ובמיוחד על הכנת פסק הדין, אני קובעת כי כל אחד מהצדדים יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בהתאם לקבוע בתקנה 156 לתקנות. בהקשר זה אני רואה לנכון להדגיש, כי אופן התנסחות העותרים בסיכומיהם והשימוש בלשון שאינה הולמת לתיאור הכוונות שהם מייחסים לעירייה, שלא אחזור עליהן כאן, אינם ראויים. מול התנהלות זו של העותרים יש לראות גם את התנהלות העירייה כבלתי ראויה (בנפרד מעצם ההחלטה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים כפי שקבעתי לגבי חלק מהחובות), בכך שאף שהעירה כי העותרים מכבידים ומייצרים בלבול עובדתי מיותר בסיכומיהם, אף היא חטאה בכך בסיכומיה שלה. עם זאת, לקחתי בחשבון את העובדה כי העירייה היא רשות ציבורית לעניין זה.
סוף דבר
העתירה מתקבלת באופן חלקי כמתואר לעיל.
אני מחייבת כל אחד מהצדדים לשלם הוצאות לטובת אוצר המדינה. העותרים ישלמו סכום של 120,000 שקלים, והעירייה סכום של 40,000 שקלים.
644. הצדדים יגישו עד ליום 23.9.24, הודעה משותפת בדבר הסכום המוסכם של החובות בחשבונות שפורטו, נכון לסוף שנת 2007. לא יגישו הודעה כאמור במועד, מכל סיבה שהיא, לא יינתנו ארכות נוספות, אלא ימונה רו"ח על-ידי בית המשפט, שיערוך את החישובים בהתאם למנגנונים השונים הרלוונטיים לכל בניין וחשבון, ושכרו יושת על הצדדים בחלקים שווים. חישובו יחייב, ותחתם פסיקתא מתאימה.
ניתן היום, כ"ו תמוז תשפ"ד, 01 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
מיכל אגמון גונן