סעש (נצ') 47888-07-20 סולטאן הייב – המועצה המקומית זרזיר

בית הדין האזורי לעבודה נוף הגליל-נצרת
סע"ש 47888-07-20
לפני:
כב' השופטת לובנא תלחמי סוידאן
נציג ציבור (עובדים): מר דוד לוי
נציג ציבור (מעסיקים): מר מיכאל גנות
התובע: – סולטאן הייב
ע"י ב"כ: עו"ד אלעד פורט
–
הנתבעים: – 1. המועצה המקומית זרזיר
2. אמיר מזאריב
ע"י ב"כ: עו"ד תמים עבד אלחלים

פסק דין

לפנינו תביעה של עובד כנגד מעסיקתו, מועצה מקומית זרזיר, וכנגד מי שעמד בראשה, שעיקרה תקיפת פיטורי העובד.
הצדדים
1. הנתבעת מס' 1 היא מועצה מקומית זרזיר (להלן – המועצה או הנתבעת).
2. הנתבע מס' 2, מר אמיר מזאריב, שימש ראש המועצה בחלק מהזמנים הרלבנטיים לתביעה, ובפרט במועד פיטורי התובע (להלן – הנתבע, או ראש המועצה).
3. התובע הועסק בשירות הנתבעת מתאריך 07/04/1997, או בסמוך לכך, ועד לתאריך 13/12/2020, מועד בו פוטר מעבודתו לאלתר.
רקע כללי
4. התובע התקבל לעבודה במועצה, לאחר שנבחר במכרז פומבי למשרת "מהנדס הרשות/מנהל מחלקת הנדסה" (להלן – מהנדס הרשות), ובעת בחירתו למשרה, כיהן כראש מועצה דודו, מר חסן אלהייב (להלן – דוד התובע).
5. בחלקים משמעותיים מתקופת עבודתו במועצה עבד התובע לצד דודו ובשנים 2004 – 2008, כיהן אבי התובע כחבר מועצה (פרוט', עמ' 62, ש' 18 – ואילך). אולם, בתקופות מסוימות, ובפרט במועד פיטוריו, עבד התובע גם תחת ראשי מועצות אחרים.
6. התובע שימש כמהנדס הרשות משך למעלה מעשור, עד שמינויו הופסק בשנת 2010, עת דודו כיהן כראש המועצה, לאחר שהגיעה פנייה ממשרד הפנים, בעקבותיה התברר כי התובע אינו מחזיק בתואר מהנדס או אדריכל, ועל כן אינו עומד בתנאי הסף למשרת מהנדס הרשות. אולם לאחר הפסקת מינויו כמהנדס, לא הופסקה עבודת התובע במועצה והוא המשיך לעבוד במחלקת הנדסה.
7. בחודש 10/2018 התקיימו בחירות לרשויות המקומיות, במסגרתן נבחר הנתבע כראש המועצה, ונכנס לתפקידו במהלך חודש 12/2018. סמוך לאחר תחילת כהונתו כראש מועצה, הביע הנתבע חוסר שביעות רצון מתפקוד התובע, ובסופו של תהליך מפותל, שעל אודותיו נרחיב בהמשך, החליטה המועצה, בתאריך 13/12/2020, על פיטורי התובע, כשהנימוק העיקרי הוא אי-חוקיות קבלת התובע לעבודה.
עיקר טענות התובע
8. כאמור, במוקד תביעתו תוקף התובע את פיטוריו, אשר לטענתו אינם כדין, ולגישתו יש להורות על ביטולם ואכיפת יחסי העבודה, וכן לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך של 250,000 ₪, או סכום אחר לפי שיקול דעת בית הדין.
9. טענת התובע לפיה פוטר שלא כדין מבוססת על שורה ארוכה של נימוקים, ואלו העיקריים שבהם: החלטת הפיטורים מסורה לסמכות ייחודית של בית הדין למשמעת, ומשהתקבלה על ידי המועצה, הרי שניתנה בחוסר סמכות ולכן דינה בטלות; לא התקיימו התנאים ההכרחיים לפיטורים על פי חוקת העבודה, במובן זה שאין עילה מספקת לפיטורים, ולא ניתנה הסכמת ועד העובדים לפיטורים, וגם משום מכך דין ההחלטה בטלות; הנתבעת מנועה מלנקוט כנגד התובע הליכי פיטורים בעילות דנן, שכן מדובר בהעמדתו בסיכון כפול, וכן מדובר בטענות של המועצה כנגד עצמה; החלטת הפיטורים מבוססת על שיקולים זרים, "ככל הנראה" התנגדות התובע למעשים בלתי חוקיים שביצע הנתבע וגזבר המועצה, ואולי שיקולים זרים נוספים, אשר הובילו את הנתבע לפגוע בתובע ולבסוף לפטרו; השימוע שנערך לתובע פגום; החלטת הפיטורים מבוססת על תשתית עובדתית שגויה ומסולפת, ובמיוחד היא נסמכת על טענות מהנדסת המועצה כנגד התובע, הגם שחזרה בה מטענות אלו; החלטת הפיטורים אינה סבירה ואינה מידתית.
10. התובע הוסיף וטען כי התנהגות הנתבע כלפיו מהווה התעמרות תעסוקתית, אשר מצדיקה חיוב הנתבעת בפיצוי בסך של 120,000 ₪, או סכום אחר בהתאם לשיקול דעת בית הדין. בנוסף, טען התובע כי הנתבעת הפרה את חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בתואר המידות או במנהל התקין), תשנ"ז – 1997, מסקנה שמצדיקה לא רק את ביטול פיטוריו, אלא גם כי הוא זכאי לפיצוי בסך של 50,000 ₪, או סכום אחר בהתאם לשיקול דעת בית הדין (התובע לא ציין כלפי מי מהנתבעים הוא מפנה סעד זה).
11. התובע טען כי במספר מקרים, הנתבע פרסם לשון הרע כלפיו, ומשכך עתר לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשאת בתשלום פיצוי בגין נזק לא ממוני, בסך של 100,000 ₪. התובע הוסיף וטען כי אותם פרסומים מהווים גם הפרת חוק הגנת הפרטיות, ולפיכך עתר לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לו פיצוי לא ממוני נוסף, בסך של 30,000 ₪.
12. למקרה שפיטורי התובע לא יבוטלו, התובע עתר לחייב את הנתבעת בסעדים בזיקה לסיום יחסי העבודה כדלקמן: הפרשי פיצויי פיטורים, סך של 76,314 ₪;
פדיון ימי מחלה, סך של 40,696 ₪; פדיון חופשה, סך של 22,692 ₪; חלף הודעה מוקדמת, סך של 19,968 ₪ ופיצוי בגין הפרת סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, סך של 10,000 ₪.
13. בנוסף, עתר התובע לחייב את הנתבעת בסעדים הבאים: דמי הבראה, סך של 5,577 ₪; דמי ביגוד, סך של 2,116 ₪; פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד, סך של 15,000 ₪; החזר הפחתות שבוצעו משכרו, סך 37,069 ₪; הפרשי שכר לחודש 12/2020, סך של 3,043 ₪ והפרשי שכר ושעות נוספות, סך של 50,000 ₪ (לפי כתב התביעה).
עיקר טענות הנתבעים
14. הנתבעת טענה כי "על פניו נראה" שחלה התיישנות לגבי חלק מהסעדים הכספיים המבוקשים. בסיכומי הנתבעים נטען, כי טענותיו הכלליות של התובע בפן הכספי, כגון אי הפרשה לקופת פנסיה בגין רכיבים מסוימים התיישנו. הנתבעים, שהתגוננו בצוותא, סבורים כי פיטורי התובע נעשו כדין, ויש לדחות את מכלול טענות התובע כנגד פיטוריו. הנתבעים הכחישו, מכל וכל, את טענות התובע בדבר התעמרות, פגיעה בתובע במובן של חוק הגנה על עובדים ולשון הרע. הנתבעת הסכימה לחלק מהתביעות הכספיות שהציג התובע בזיקה לתקופת עבודתו ולסיומה.
15. הנתבע טען כי דין התביעה כנגדו להידחות על הסף או לגופה, הואיל ולתובע אין עילה אישית כנגדו, ולא ברור מכוח מה בחר לצרפו כנתבע, ומדוע יש לייחס לו אחריות אישית בקשר להחלטת הפיטורים או להחלטות אחרות, אשר התקבלו על ידי המועצה, או על–ידי ועדותיה, או על ידי הנתבע במסגרת תפקידו כראש המועצה. בנוסף, טען הנתבע לחסינות מכוח פקודת הנזיקין. הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי התובע קיבל שכר בכירים לפי חוזה אישי שלא כדין, על סמך הצהרה כוזבת שהוא מהנדס, והעריכה כי תשלומי היתר שקיבל התובע על יסוד הצהרתו הכוזבת עומדים על סך של מיליון ₪. מכאן טענה כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובע את התשלומים שקיבל ביתר מהקופה הציבורית. בסיכומיה ציינה המועצה כי היא עומדת על טענת הקיזוז, ועתרה לנכות את השכר שהתובע קיבל שלא כדין.
כדי שלא להאריך מעבר לדרוש תובאנה טענות הנתבעים במידה הדרושה בפרקים הרלבנטיים להלן.
הפלוגתאות
16. בזיקה להחלטת הפיטורים – האם נפל פגם כלשהו בהחלטת הנתבעת בדבר פיטורי התובע?
א. האם החלטת הפיטורים ניתנה בחוסר סמכות?
ב. האם החלטת הפיטורים לא השתכללה בשל אי-התקיימות תנאים הקבועים בחוקת העבודה?
ג. האם המועצה מנועה/מושתקת מפתיחה בהליך פיטורים על יסוד עילות הפיטורים דנן: בשל כך שהפיטורים מבוססים על טענות של המועצה נגד עצמה, או בשל כך שיש בפיטורים משום העמדת התובע בסיכון כפול?
ד. האם נפל פגם בשימוע שנערך לתובע?
ה. האם נפל פגם בתשתית העובדתית עליה מבוססת החלטת הפיטורים?
ו. האם החלטת הפיטורים מבוססת על שיקולים זרים?
ז. האם החלטת הפיטורים סבירה ומידתית?
ח. ככל שנפל פגם או פגמים בהליך הפיטורים, או בהחלטת הפיטורים, האם התובע זכאי לסעדים שתבע ביחס להחלטה לפטרו, ובפרט האם הוא זכאי לאכיפת יחסי העבודה.
17. בנוסף, מתעוררות השאלות הבאות:
א. האם התובע זכאי לפיצוי בשל התעמרות תעסוקתית?
ב. האם התובע זכאי לפיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים?
ג. האם התובע זכאי לפיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע?
ד. ככל שהחלטת הפיטורים לא תבוטל, האם התובע זכאי לזכויות שתבע בזיקה לסיום העסקתו (הפרשי פיצויי פיטורים, פדיון מחלה, פדיון חופשה, תמורת הודעת מוקדמת, פיצוי בשל הפרת חוק הודעה מוקדמת)?
ה. האם התובע זכאי לרכיבים הנוספים שנתבעו (דמי הבראה, דמי ביגוד, פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד, הפרשי שכר לרבות גמול שעות נוספות)?
ו. לבסוף, יש להידרש לטענת הקיזוז.
מסכת הראיות
18. מטעם התובע הוגש תצהירו. בנוסף, זומנו לעדות ראשית מטעמו: אינג' נג'וד מזאריב, אשר בחלק מהזמנים הרלבנטיים לתביעה, ובפרט במועד סיום העסקת התובע, שימשה מהנדסת המועצה (להלן – המהנדסת, או גב' מזאריב), ויצוין כי המהנדסת לא הועסקה במועצה במועד עדותה; מר אברהים הייב, מזכיר המועצה מזה שנים רבות, ומי שהיה חבר בוועדת הפיטורים שהחליטה על פיטורי התובע (להלן – המזכיר, או מר הייב).
19. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר הנתבע, שכאמור כיהן כראש המועצה מחודש 12/2018 ובמועד פיטורי התובע. בנוסף, זומן לעדות מטעם המועצה מר חוסיין מסארווה, ששימש החל משנת 2015 כגזבר המועצה, וכן שימש חבר בוועדת הפיטורים שהחליטה על פיטורי התובע (להלן – מר מסארווה או הגזבר). יצוין כי מר מסארווה סיים את עבודתו במועצה בסוף חודש 12/2020, החודש שבו פוטר התובע. כן הגישה המועצה חוות דעת רו"ח גב' אומיה ג'רוס (להלן – רו"ח ג'רוס), ביחס ל"חישובי הפרשי שכר" שנתבעו.
20. הצדדים צירפו לתצהיריהם שורה ארוכה מאד של מסמכים, ועדיהם נשמעו במסגרת שלוש ישיבות הוכחות.
דיון והכרעה
I. עיקרי התשתית העובדתית
א. קבלת התובע לעבודה
21. בתאריך 17/11/1997 הוציא משרד הפנים אישור נחיצות למשרת מהנדס הרשות בנתבעת, ניתן למועצה היתר לקיים מכרז לאיושה, והמועצה פתחה בהליך מכרזי (לעניין המסמכים שהוצגו בנושא קבלת התובע לעבודה, ראו נספח 5 לתצהיר הנתבע).
22. בתאריך 22/12/1997 פנה התובע לדודו, מר חסן אלהייב, ששימש אז כראש המועצה, בכתב, בבקשה להשתתף "במכרז מהנדס המועצה (מנהל מחלקת ההנדסה)" (נספח ת/1; פרוט', עמ' 79). וכך תיאר התובע את "קיצור" קורות חייו באותה פנייה:
"אני פונה לכבודך על מנת להשתתף במכרז משרת מהנדס המועצה, ולהלן קיצור קורות החיים שלי והשכלתי:
1. אני בעל תואר דיפלומה בהנדסה אזרחית, תחום תכנון אדרכלי וקונסטרוקציה מהטכניון והמכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית.
2. אני בעל תואר דיפלומה בהנדסת הניהול, שזה כולל ניהול פרויקטים מהטכניון והמכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית.
[...]
4. אני בעל נסיון של 10 שנים בתחום התכנון הבניה והפיקוח, תכננתי מאות בנינים בזרזיר, בכעביה....מבנה ציבור ועוד.
5. אני עבדתי בנוסף משך 10 שנים בתחום החינוך העל יסודי כמורה למתימטיקה ומקצועות טכנולוגיים במשרד החינוך ורשת עמל. [...]" (הקו התחתי אינו במקור).
23. בתאריך 14/01/1998 התכנסה ועדת הבחינה לאיוש משרת "מהנדס/מנהל מחלקת הנדסה" (להלן – ועדת הבחינה), ובפנינו הונח "זכרון דברים" של הוועדה. על פי המסמך, הרכב הוועדה כלל, בין היתר, את ה"ה הבאים: מר חסן אלהייב, כנציג הרשות המקומית, מר יאסר טבאש, נציג מנהל שירות עובדים, מר ראג'ח טאטור, נציג ועדת מינהל שירות ומר משה שמעוני, נציג הסתדרות המהנדסים. עוד על פי המסמך, השתתפו במכרז 4 מועמדים וביניהם התובע, ומתוכם החליטה הוועדה לבחור בתובע כמתאים למשרה.
24. משום מה, לא הוצג בפנינו פרוטוקול מפורט שמתאר את מהלך הראיונות למועמדים שהתקיימו בפני הוועדה, בהנחה שהתקיימו כאלו, ובהמשך נתייחס לחסר ראייתי זה. התובע נמנע מלמסור בתצהירו עדות באשר לתהליך הגשת מועמדותו ובאשר להופעתו בפני הוועדה. כל זאת, למרות שהנתבעת העלתה טענות כנגד התנהלות התובע בהליך קבלתו לעבודה, ובפרט העלתה טענה, שכפי שנסביר להלן קיימים לה תימוכין, לפיה התובע הציג מצג מטעה בפני הוועדה. כפי שנראה להלן, התובע התייחס בתצהירו להליך קבלתו לעבודה באופן סלקטיבי ומגמתי.
25. בתאריך 12/02/1998, או בסמוך לכך, הודיע משרד הפנים לתובע, עם העתק לראש המועצה, כי ועדת הבחינה החליטה לבחור בו לתפקיד "מהנדס ומנהל מח' הנדסה במו"מ זרזיר" (הקו התחתי אינו במקור).
26. בתאריך 03/08/1999 הודיע משרד הפנים לדודו של התובע (ראש המועצה) כי החליט לאשר להעסיק את התובע, בחוזה בכירים למהנדס המועצה, החל ממשכורת 08/1999, וכן נקבע שם מסלול הקידום של המהנדס, ששיאו 80% משכר בכירים.
27. נעיר כי הצדדים מניחים שהתובע התקבל לעבודה במועצה למשרת מהנדס הרשות ומנהל מחלקת הנדסה, וכפי שראינו לעיל ועדת הבחינה שבחרה בתובע התכנסה בתאריך 14/01/1998. אולם, לפי טענת התובע, עליה לא חלקה הנתבעת, וכפי שנכתב בתלושי השכר, תחילת עבודת התובע במועצה הייתה בתאריך 07/04/1997. המתח בין טענות אלו לא יושב, אך בית הדין יניח, כפי שהניחו הצדדים, כי קבלת התובע למועצה הייתה למשרת מהנדס הרשות כאמור.
א.1. האם התובע הטעה את ועדת המכרזים באשר לעמידתו בתנאי הסף השכלה/הסמכה?
28. טענת עובדתית מרכזית של הנתבעת, שהיא נדבך מרכזי בהחלטת הפיטורים, היא שהתובע התקבל לעבודה כמהנדס הרשות, למרות שלא עמד בתנאי הסף בהיותו הנדסאי בלבד, על יסוד הצהרות כוזבות - מטעות שמסר לגבי תעודות השכלתו/ הסמכתו. בנוסף, טענה הנתבעת כי התובע קיבל שכר מהנדס מכוח חוזה בכירים, בהיקף של מיליוני ש"ח מהקופה הציבורית, במרמה ועל יסוד אותו מידע כוזב שמסר. טענות אלו של הנתבעת מקפלות שני נדבכים: האחד, שהתובע מסר מידע כוזב/ מטעה לגבי השכלתו/הסמכתו. השני, שקיים קשר סיבתי בין המידע שמסר התובע לבין ההחלטה לקבל אותו לעבודה וההחלטה לאשר לו חוזה בכירים.
29. האם התובע מסר מידע כוזב/מטעה ביחס להשכלתו/הסמכתו? לאחר עיון במארג הראייתי, ובכלל זאת ההתרשמות מהתובע, אנו סבורים כי הוכח במידה הדרושה שהתובע ידע שאינו עומד בתנאי הסף בהיותו הנדסאי, ולכן הוא יצר בפני ועדת הבחינה מצג מטעה לגבי השכלתו/הסמכתו, ולהלן נסביר. הן בהליך הפיטורים והן בפנינו התובע התחמק מלספק מענה ממשי לטענת המועצה לפיה הטעה את ועדת הבחינה. כאמור, התובע התחמק מלמסור גרסה ברורה באשר לטיב המידע שמסר למועצה עת הגיש את מועמדותו ועת הופיע בפני ועדת הבחינה, וכפי שציינו לעיל מסר מידע סלקטיבי. חלף התייחסות לטענת ההטעיה, ניסה התובע להסתתר מאחורי טענה לפיה תלונות המועצה בדבר אי עמידתו בתנאי הסף, כבר עלו במסגרת שימועים שנערכו לו בשנים 2008 ו-2010 (עת דודו כיהן כראש המועצה), ומכאן טען כי הפגם "ככל שהיה" רופא לחלוטין. להלן ננמק את מסקנותינו.
30. התובע התמודד על משרת מהנדס הרשות (ומנהל מחלקת הנדסה) - נראה לכאורה כי אין צורך לדון בשאלה האם התובע התמודד על משרת מהנדס הרשות. אלא שבמסגרת ניסיונות התובע לטשטש את הפגמים שדבקו בהתנהלותו טען התובע בתצהירו כי התקבל לעבודה לתפקיד מנהל מחלקת הנדסה (סעיף 6 לתצהירו), כשבכך ככל הנראה, ביקש התובע, לטשטש את הפגם הבולט, מקום בו אדם מגיש מועמדות למשרת מהנדס רשות, הגם שאינו מהנדס.
31. הטענה כי המשרה אליה התקבל התובע היא מנהל מחלקת הנדסה משוללת כל יסוד, והמסקנה העובדתית הברורה היא שהתובע התמודד למשרת מהנדס הרשות (ומנהל מחלקת הנדסה), וידע זאת היטב בזמן אמת. נפתח בכך שעדות התובע בנקודה זו הייתה בלתי עקבית. במסגרת עדותו בפנינו, תחילה טען התובע כי המועצה פרסמה משרה לתפקיד "מנהל (צ"ל מהנדס) המועצה, מקף, מנהל מחלקת הנדסה", ובכך שינה מגרסתו בסעיף 6 לתצהירו, ובהמשך הציג גרסה אחרת לפיה תפקיד המהנדס היה נלווה לתפקיד מנהל מחלקת ההנדסה (פרוט', עמ' 73), שאף היא מגמתית וחסרת יסוד.
32. בהינתן כי המשרה עליה התמודד היא משרת מהנדס הרשות, הדעת נותנת, אף ללא ראיות ישירות לכך, כי התובע ידע היטב לאיזו משרה התמודד. מכל מקום, כפי שכבר הראינו לעיל, קיימות ראיות ישירות שמצביעות שהתובע ידע בזמן אמת כי הוא מתמודד על משרת מהנדס הרשות.
33. כך, כאשר פנה התובע לדודו בזמן אמת, במסגרת ת/1, ביקש התובע להשתתף "במכרז מהנדס המועצה", ורק בין סוגריים כתב התובע "מנהל מחלקת הנדסה", ובהמשך באותו מסמך, ציין כי הוא פונה לדודו על מנת להשתתף "במכרז משרת מהנדס המועצה". דברים דומים נכתבו בהודעת הבחירה שהוציא משרד הפנים לתובע בתאריך 12/02/1998. זאת ועוד, מזכיר המועצה, שזומן לעדות על ידי התובע, ושלפי עדות התובע היה מזכיר ועדת הבחינה ורשם את פרוטוקול ועדת הבחינה, העיד בפה מלא כי המכרז שפורסם בשנת 1997 הוא מכרז מהנדס המועצה, התובע "קיבל" תפקיד של מהנדס המועצה ומנהל מחלקת הנדסה, בשים לב כי מהנדס המועצה הוא ממילא מנהל המחלקה.
34. האבסורד הנובע מניסיון התובע להציג את המשרה עליה התמודד באופן מגמתי, זועק במיוחד מתוך העובדה שהתובע שימש מהנדס הרשות במשך כעשור. העד מטעם התובע, המזכיר, העיד כי התובע עבד בתור מהנדס המועצה, ו"עשה את כל העבודה שלו כמהנדס מועצה", וכך גם עלה מעדות התובע עצמו (פרוט', עמ' 39, ש' 15 ואילך; עמ' 54, ש' 25 – 26; עמ' 55, ש' 1 – 2; וראו גם עדות התובע פרוט', עמ' 85, ש' 15 ואילך; עמ' 92, ש' 8 – 10). לבסוף, כפי שנראה בהמשך, מעולם לא הייתה במועצה משרה נפרדת של מנהל מחלקת הנדסה.
35. אשר על כן, אנו קובעים כי התובע התמודד ביודעין על משרת מהנדס הרשות ומנהל מחלקת הנדסה, והתקבל למשרה זו. דווקא ניסיונות התובע לטשטש את העובדות בצורה בוטה, וכפי שנראה בהמשך מדובר באלמנט חוזר, מחזקים את טענות הנתבעת בדבר פגמים בהתנהלות התובע במסגרת מינויו כמהנדס הרשות.
36. התובע ידע כי הוא אינו עומד בתנאי הסף למשרה על משרת מהנדס הרשות עליה התמודד – תנאי הכשירות למינוי מהנדס רשות קבועים באופן ברור בחוק קצרצר, בן 8 סעיפים, הוא חוק הרשויות המקומיות (מהנדס רשות מקומית), תשנ"ב – 1991, בו מוגדרים גם סמכויות מהנדס הרשות. בסעיף 4 לחוק, נקבע כי כשיר להיות מהנדס רשות, מי שהוא מהנדס רשוי או אדריכל רשוי, לפי חוק המהנדסים והאדריכלים, תשי"ח-1958.
37. אין מחלוקת כי במועד השתתפות התובע במכרז (ובכלל) התובע לא היה מהנדס רשוי או אדריכל רשוי, כך שלא התקיים בו תנאי הכשירות הנ"ל, ולטעמנו הוכח כי התובע ידע שאין הוא עומד בתנאי הסף של המשרה. ראשית, התובע, שכאמור ידע כי הוא מתמודד על משרת מהנדס רשות, כלל לא התיימר לטעון שהניח כי בעל תואר הנדסאי כמותו עומד בתנאי הסף למשרת מהנדס רשות, ככל הנראה היה ברור לתובע שטענה כזו היא בגדר אבסורד (מכאן, ככל הנראה נולדה הטענה כי התמודד למשרת מנהל מחלקת הנדסה). שנית, בנסיבות העניין, אין יסוד להניח כי התובע, אשר ציין בת/1 כי בעת התמודדותו במכרז היה בעל 10 שנות ניסיון רלבנטי בתחום, לא הכיר את תנאי הכשירות הקבועים בחוק. שלישית, התובע הציג את השכלתו/הסמכתו, באופן מעורפל חלקי ומגמתי, שלא נמצא לו הסבר טוב, למעט כניסיון לעקוף את תנאי הסף. כך, למרות שבתעודותיו של התובע נרשם בבירור כי הוא בעל תואר אקדמי והסמכה של הנדסאי, בחר התובע להשמיט עובדה מהותית זו, והציג עצמו כמי שמחזיק "תואר דיפלומה בהנדסה אזרחית", תחום תכנון אדרכלי קונסטרוקציה". התובע נשאל בפנינו, מדוע לא הזכיר שהוא הנדסאי, אך לא סיפק תשובות מניחות את הדעת (פרוט', עמ' 83, ש' 12 ואילך). רביעית, התובע השתמש באותה "טכניקת הטעיה" לגבי השכלתו/הסמכתו גם בפני ועדת הבחינה בשנת 1998, וגם בפני ועדת השימוע שנערך לו ב-14/05/2008 (להלן - שימוע 2008; על כך בהמשך). כפי שעולה מפרוטוקול שימוע 2008, שעליו התובע נסמך (צורף כנספח 14 לתצהיר הנתבע), התובע הצהיר בפני ועדת הבחינה (בשנת 1998) שהוא בעל: "דיפלומה בהנדסה אזרחית משנת 1990", ו"דיפלומה בהנדסת תעשיה וניהול משנת 1989".
38. התובע ניסה שוב להטעות, באופן בוטה במיוחד, את ועדת שימוע 2008, שהתבקשה לברר האם יש לתובע תואר מהנדס. מפרוטוקול שימוע 2008 עולה, כי תחילה ניסה התובע להסיט את הדיון משאלת ההשכלה/הסמכה, לעבר שאלת הסמכויות שמוקנות לו מכוח הסמכתו, תוך שטען כי אלו מאפשרות לו למלא את תפקידו. בהמשך לתשובותיו המתפתלות של התובע ביקש ממנו הגזבר להשיב בפירוש האם הוא מהנדס או הנדסאי, אולם התובע ניסה להתחמק ממתן תשובה. כך באו הדברים לידי ביטוי בפרוטוקול השימוע משנת 2008:
"תייסיר: האם אתה מהנדס או הנדסאי?
סולטאן: אני בעל דיפלומה בהנדסה אזרחית.
תייסיר: האם יש לך תעודה של מהנדס?
סולטאן: התעודות שיש לי אני סקרתי אותם.
(תייסיר:) במסגרת התעודות שסקרת האם יש בתוכן תעודת מהנדס?
סולטאן: אמרתי שיש לי דיפלומה בהנדסה אזרחית.
תייסיר: האם תעודה של דיפלומה בהנדסה אזרחית היא תעודה של מהנדס?
סולטאן: לא היא תעודת הנדסאי." (עמ' 144-145 לתצהיר הנתבע, הקו התחתי לא במקור).
39. כאמור, התובע התייחס לתהליך קבלתו לעבודה באופן סלקטיבי ומגמתי. בתצהירו התייחס התובע להליך הגשת המועמדות, וטען כי זכור לו שלצורך הגשת המועמדות תנאי הסף היה תעודת הנדסאי אזרחי מוסמך ורשום, עם ניסיון של 5 שנים לפחות (סעיף 7 לתצהירו), ולטענה זו נתייחס בהמשך. בעדותו בפנינו הציג גרסה שלא נזכרה בתצהירו, לפיה כביכול בוועדה עצמה נאמר לו שתנאי הסף הוא הנדסאי, וכביכול הוא הצהיר בפני הוועדה שאינו מהנדס, וכך העיד התובע בפנינו: "אני שאלתי את השאלה בוועדה עצמה. דרך אגב אברהים נתקבל לפני והוא היה מזכיר ועדת המכרזים. והוא רשם את הפרוטוקול של ועדת המכרזים, כולל השאלות היו נציגים של משרד הפנים, של נציג הסתדרות המהנדסים והיה נציג של המועצה, והיה גם נציג ציבור וכל מה שהיה הפורום הזה. אני שאלתי את השאלה הזו, אמרו מנהל מחלקת הנדסה, מקף מהנדס המועצה. אנחנו הדרישה שלנו היא הנדסאי בניין בתחום הנדסה אזרחית, מוסמך ורשום, עם ניסיון של 5 שנים שזה היה לי. עכשיו אני גם שאלתי, אני אין לי תעודת מהנדס וזה כתוב בפרוטוקול שכל דבר מצאו חוץ מהפרוטוקול הזה, שהיה בכתב ידו של אברהים, שנמצא בתיק של המכרז והם לא הציגו לו אותו מעולם למועצה." (פרוט', עמ' 73, ש' 14-21).
40. לא נתנו כל אמון בטענות התובע לפיהן תנאי הסף שנקבע למכרז מהנדס הרשות היה הנדסאי, או שכך נאמר לו בוועדה בחינה. המדובר בטענות עובדתיות מהותיות שהוצגו באופן מתפתח וללא פרטים, והן בלתי סבירות על פניהן, ולפיהן המועצה ו/או ועדת הבחינה, שכוללת חבר משרד הפנים וחבר הסתדרות המהנדסים, הצהירו פורמאלית כי מהנדס הרשות תאויש בדרך שסותרת חזיתית את תנאי הכשירות הקבועים בחוק. על רקע זה, הנטל להוכיח אותן טענות מוטל על התובע. כל שכן בשים לב למארג הראייתי, לרבות העובדה שהתובע הציג את השכלתו/הכשרתו באופן מעורפל ומטעה והסתיר את עובדת היותו הנדסאי, דבר אשר מתיישב טוב יותר עם העובדה כי תנאי הסף היה כקבוע בחוק. מצב עניינים זה, מצדיק מסקנה כי לכל הפחות נטל הבאת הראיות להוכיח את הטענות מוטל על שכם התובע.
41. התובע לא עמד בנטל זה, אלא כאמור הציג רק אחת הטענות בתצהירו, גם אז באופן סתמי למדי (ראו, פרוט', עמ' 73 – 78), פיתח את גרסתו בעדותו בפנינו, ובחר להסתמך על עדותו בלבד, והגם שמשקלה הראייתי מוגבל ביותר. לא זו אף זו, התובע זימן לעדות המזכיר, שלפי עדות התובע עצמו ערך את פרוטוקול ועדת הבחינה, אך המזכיר לא מסר גרסה תומכת, והתובע אף לא פעל לחקרו בנקודה זו.
42. ניסיון התובע להיבנות מאי-הצגת פרוטוקול ועדת הבחינה, נדון לכישלון. ראשית, התובע טען בתצהירו כי ביקש מהנתבעת לקבל את "המכרז עצמו" ופרוטוקול הוועדה, אך הנתבעת סירבה לבקשתו. טענה זו לא רק שלא הוכחה אלא שמעדות התובע עולה כי תשובת הנתבעת הייתה שהפרוטוקול לא אותר בתיק המכרז (פרוט', עמ' 73, ש' 18 – 21). שנית, כפי שציינו לעיל הנטל (לכל הפחות נטל הבאת הראיות) להוכיח את טענת התובע כי נמסרו לו תנאי כשירות שסותרים חזיתית את האמור בחוק, מוטל על שכמו. לפיכך, אם בכלל טענות התובע צולחות רף פירוט מינימאלי, הרי שיש לזקוף מחדלים ראייתיים לחובתו. התובע לא הגיש בקשה לגילוי ספציפי, ולא ניסה לפנות למשרד הפנים בבקשה לבחון האם בידי האחרון העתקי מסמכים רלבנטיים. למעלה מן הצריך, נציין כי מפרוטוקול שימוע 2008 עולה כי במהלכו התובע התגונן באמצעות "זכרון דברים של ועדת המכרזים", שהוא ככל הנראה מסמך ועדת הבחינה שהונח לפנינו, כלל לא הזכיר את פרוטוקול ועדת המכרזים, והפנה את חברי ועדת השימוע לפנות לחברי ועדת הבחינה. מכך מתגבש רושם כי פרוטוקול ועדת הבחינה לא היה בנמצא, משום מה, כבר בשנת 2008, ומתחזק הרושם, החזק ממילא, כי טענת התובע באשר לדברים שנאמרו לו בוועדת הבחינה נוצרו לצורך התביעה לאור הידיעה כי מסמך כאמור אינו בנמצא.
א.2. ניסיון מקצועי
43. הנתבעת טענה בסיכומיה כי התובע הצהיר הצהרה כוזבת גם ביחס לניסיון התעסוקתי שלו (סעיף 28 לסיכומיה). ואכן, מעדות התובע בפנינו מתעוררים ספקות רציניים גם לגבי הצהרת התובע, במסגרת ת/1, לפיה הוא "בעל נסיון של 10 שנים בתחום התכנון הבניה והפיקוח...", אשר מצויה במתח עם גרסת התובע בהליך דנן, לפיה הוא הועסק כמורה בשנים 1988 – 1997. כאשר התבקש התובע להבהיר את היחס בין הטענות, עלה מתשובתו כי ניסיונו נצבר ב-5 שנות עבודתו הראשונות כמורה, אז עבד בבית הספר במשרה חלקית (פרוט', עמ' 85, ש' 3 – 7). אולם, בהינתן המועד שבו סיים התובע את חוק לימודיו (1988) והמועד שבו נרשם בפנקס ההנדסאים (1990), לא ברור כיצד יש בהסבר זה ללמד על ניסיון של 10 שנים, כפי שהצהיר התובע. מכל מקום, שאלת ניסיונו המקצועי של התובע לא הייתה חלק מהחלטת הפיטורים, ומשכך אין צורך להידרש אליה.
א.3. האם התובע זכה לתנאי העסקה של מהנדס רשות שלא כדין במודע?
44. כאמור לעיל, בהמשך לבחירת התובע כמהנדס הרשות, בתאריך 03/08/1999 החליט משרד הפנים לאשר להעסיק את התובע, שכונה בהחלטת משרד הפנים מהנדס המועצה, בחוזה בכירים למהנדס רשות, החל ממשכורת 08/1999. תנאי שכר מפליגים אלו הוענקו לתובע משך למעלה מעשור, למרות שמינוי התובע למשרה היה בלתי חוקי בעליל: בשל שורה של פגמים במינוי, ובראשם אי עמידת התובע בתנאי הכשירות למשרה.
45. התובע ידע היטב כי אין הוא זכאי לתנאי העסקה של מהנדס רשות, משרה שאין הוא עומד בתנאי הכשירות שלה. למעשה, גם בהקשר זה, התובע אינו טוען אחרת, ואינו מתייחס לטענת הנתבעת לגופה, אלא כמו בהקשרים אחרים התובע ניסה להדוף את עצם הדיון בטענה.
46. במסגרת ניסיונות אלו טען התובע כי טרוניית המועצה כנגד העסקתו בחוזה בכירים עלתה כבר בשנת 2010, שבה החליטה המועצה (בראשות דודו) להעבירו לדירוג ודרגה. כן טען התובע כי מדובר בטענה ביחס למחדל לכאורה מלפני שנים, וכן שמשרד הפנים לא דרש ממנו השבה. בנוסף, טען התובע כי ממילא אין הבדל משמעותי בין שכר הנדסאים לבין שכר בכירים (סעיף 74.ג. לתצהירו). אלא שבטענות אלו אין הצדקה למלט את התובע מפני המסקנה כי הוא נהנה במודע מכספי ציבור בהיקפים נרחבים שלא כדין, תוך רמיסת שלטון החוק.
א.4. האם הרשויות הוטעו בעקבות הצהרות התובע?
47. הדיון עד כאן עניינו בהתנהגות התובע, אשר המסקנה לגביו כי הציג מצג מטעה לגבי עמידתו בתנאי הסף למשרת מהנדס הרשות, הגם שלא התקיימו בו תנאי הכשירות, ונהנה במודע מתנאי העסקה שלא כדין משך שנים ארוכות.
48. הטענה כי התובע התקבל למשרת מהנדס רשות עקב הטעייתו את נציגי ועדת הבחינה, אינה דורשת הכרעה בעניינו. שכן, כפי שנראה בהמשך די באשם שדבק בתובע, ובמידת הפגיעה בשלטון החוק כדי להצדיק את סיום העסקתו. אף על פי כן נציין כי אנו נוטים לסבור שהתובע מונה למשרת מהנדס הרשות וזכה לתנאי העסקה של מהנדס רשות עקב המצג שהציג.
49. כאמור לעיל, הרכב ועדת הבחינה כלל את נציגי הנתבעת, כולל דודו של התובע ונציגי גופים חיצוניים: משרד הפנים והסתדרות המהנדסים. לפיכך, הצבעת חברי הוועדה לבחור את התובע, למרות שלא התקיימו בו תנאי הכשירות, לא בהכרח נובעת מאותם שיקולים. כך, למשל, ייתכן שחלק מחברי הוועדה בחרו בתובע בשל קרבתו לראש המועצה, וחלקם הוטעה.
50. בהינתן כי הצדדים לא הציגו טיעון מפורט בנקודה זו, ולא זימנו לעדות את נציגי ועדת הבחינה, ולצורך הכרעה בתיק, כאמור די במסקנה לגבי חומרת הפגמים במינוי ואשמו של התובע, הרי שאין צורך להידרש לשאלת השיקולים שהובילו את הוועדה לבחור בתובע. עם זאת, נראה כי חזקת התקינות מצדיקה מסקנה כי לפחות הנציגים החיצוניים, שאינם עובדי הרשות, כגון נציג משרד הפנים/נציג הסתדרות המהנדסים - הוטעו.
51. הוא הדין לגבי החלטת משרד הפנים לאשר לתובע חוזה בכירים למהנדס רשות, אשר בהיעדר טענה מוכחת אחרת, ונוכח חזקת התקינות המנהלית, יש להניח כי לא הייתה מתקבלת, אילולא הניח כי התובע נבחר כדין לתפקיד מהנדס הרשות.
א.5. התנהגות התובע במסגרת מינויו כמהנדס הרשות – סיכום
52. התובע הגיש מועמדות למשרת מהנדס הרשות (ומנהל מחלקת הנדסה), בידיעה כי הוא אינו עומד בתנאי הכשירות של השכלה/הסמכה בהיותו הנדסאי, ולצורך הסתרת אי-עמידתו בתנאי הסף, הציג את השכלתו/הסמכתו באופן מטעה, תוך שהשמיט את העובדה שהוא הנדסאי בלבד. בנוסף, התובע זכה לחוזה ולתנאי העסקה של מהנדס רשות, בידיעה שאינו זכאי להם.
ב. הליכים קודמים כנגד חוקיות קבלת התובע לעבודה/מינויו כמהנדס
53. בשנת 2005 פתח התובע בהליכים משפטיים כנגד המועצה וראש המועצה דאז, מר עאדל גריפאת (עב' 1076/05 ובש"א 1095/05; נספח 10 לתצהיר הנתבע). בפנינו הונח פרוטוקול דיון מתוך תיק שהתנהל בבית דין זה, נושא תאריך 06/03/2005, ופסק דין שניתן באותו יום, שהעניק תוקף להסכמת הצדדים, שעניינה היקף משרת התובע, ובגדרה אף קיימת התייחסות לתפקידים שימלא התובע.
54. הליכים אלו אין להם נגיעה ישירה על התיק דנן. הנתבע טען בתצהירו כי הנושא שעמד על הפרק בהליכים משנת 2005 היה הקטנת שיעור משרת התובע, ובאותו הליך כלל לא נדונה עמידת התובע בתנאי הסף לתפקיד מהנדס המועצה (סעיף 72 לתצהיר הנתבע). טענות אלו נתמכות בפרוטוקול משנת 2005, ממנו ניתן להבין כי ההליכים אז עסקו בהחלטת המועצה לצמצם את משרת התובע בנימוק של תכנית הבראה, מה גם שלא ניתן שם פסק דין מנומק שהכריע במחלוקות הצדדים.
55. פניית משרד הפנים למועצה בשנים 2008-2007 - בתאריך 08/07/2007 פנתה ממונה רשויות במשרד הפנים, גב' אורלי שוורץ, למועצה, וציינה כי הוגשו למשרד מספר תלונות לפיהן התובע, שמכהן כמהנדס הרשות מזה מספר שנים, הוא בעל השכלה של הנדסאי בלבד, בניגוד למתחייב. על רקע זה, הורתה גב' שוורץ למועצה, במסגרת פנייתה, להעביר אליה עותק מתעודות המעידות על השכלת התובע (נספח 11 לתצהיר הנתבע).
56. מסיבה שאינה ברורה, למועצה לא אצה הדרך לבצע את הוראת הרגולטור, וככל הנראה תעודות התובע הועברו רק בתאריך 06/03/2008 (נספח 13 לתצהיר הנתבע), אז התברר כי התובע אינו כשיר למשרת מהנדס הרשות, מאחר שהשלים לימודי הנדסאי במגמת בנייה, והוא רשום כהנדסאי בנייה בלבד (נספח 12 לתצהיר הנתבע).
57. בתאריך 18/03/2008 הודיע מנהל כ"א ושכר ברשויות המקומיות, מר ישראל שפיצר, למועצה כי לאחר עיון בתעודות בדבר השכלת התובע, עולה "לכאורה" כי אין הוא עומד בדרישות ההשכלה שנקבעו בחוק הרשויות המקומיות. במאמר מוסגר נציין כי מפניית מר שפיצר עולה כי גם אז נעשה ניסיון של התובע/המועצה להסתמך על ההליך משנת 2005, ומר שפיצר קבע כך: "בית הדין אישר את ההסכמה שהגיעו אליו שני הצדדים בשנת 2005 בענין צימצום משרתו של המהנדס במסגרת תוכנית הבראה, אולם לא קבע שלא ניתן לפטרו בגין אי עמידתו בתנאי סף וכלל אל (כך במקור – ל.ת.ס) התייחס לכך." (נספח 13 לתצהיר הנתבע).
58. על רקע זה, הורה מר שפיצר למועצה לערוך לתובע שימוע, ואם יוכח כי אין בידיו תעודות שמוכיחות את כשירותו לתפקיד מהנדס הרשות על המועצה "להפסיק את העסקתו" (להלן – הנחיית הרגולטור בעניין המשך העסקת התובע). כן הורה מר שפיצר למועצה לעדכן את משרד הפנים בדבר תוצאות השימוע וההחלטה שהתקבלה, לא יאוחר מתאריך 30/04/2008.
59. תחילה נראה היה כי בכוונת המועצה לקיים את הנחיית הרגולטור בעניין המשך העסקת התובע, ככתבה וכלשונה, אולם בהמשך נראה כי המועצה עשתה כל שלאל ידה כדי לסכל יישום אותה הנחייה.
60. בתאריך 10/04/2008, או בסמוך לכך, ובהתאם להנחיית מר שפיצר הנ"ל, זימן מזכיר המועצה את התובע לשימוע בפני ועדת פיטורים, בטרם קבלת החלטה בעניין סיום עבודתו במועצה (נספח 13 לתצהיר הנתבע). בזימון נכתב כי במסגרת השימוע תיבחן השכלת התובע, ואם יתברר כי אין בידיו תעודות שמוכיחות את כשירותו לתפקיד, על המועצה להפסיק את העסקתו. כעולה מהזימון עותק ממנו הועבר לשורה של גורמים, ובפרט לדודו של התובע, ראש המועצה. השימוע נקבע לתאריך 28/04/2008, יומיים לפני המועד שקבע משרד הפנים, אך מסיבה לא ברורה לא התקיים השימוע באותו מועד, אלא בתאריך 14/05/2008.
61. כאמור לעיל, בפנינו הונח פרוטוקול שימוע 2008, אשר הצדדים לא הסתייגו מתוכנו (נספח 14 לתצהיר הנתבע; לעניין רישום הפרוטוקול, ראו עדות המזכיר, פרוט', עמ' 32), והתובע אף נסמך עליו בניסיון לבסס את תביעתו. מהפרוטוקול עולה כי הרכב הוועדה כלל את מזכיר המועצה (מר אברהים הייב), גזבר המועצה (מר תייסיר קאסם), והיועמ"ש (מר עומר מזאריב). עוד עולה מהפרוטוקול, כי כבזימון לשימוע, גם בפתח השימוע הבהיר גזבר המועצה לתובע כי אם יתברר שהתובע התקבל לעבודה מבלי שעמד בתנאי הסף, על המועצה להפסיק את עבודתו.
62. כפי שפירטנו לעיל, עולה מהפרוטוקול כי ניתנה לתובע האפשרות להשיב לטענה בדבר אי עמידתו בתנאי הסף, אולם התובע ניסה לטשטש את העובדה כי הוא הנדסאי, תוך שהשתמש באותה טכניקת הטעייה שבה השתמש בפני ועדת הבחינה בשנת 1998, והציג את תעודת השכלתו כ"דיפלומה בהנדסה אזרחית", למרות שבתעודה נרשם בפירוש "הנדסאי" במגמה בנייה. בהמשך לכך התובע התחמק בעיקשות משאלת הגזבר האם הוא מחזיק בתעודת מהנדס, אך לבסוף הודה כי הוא מחזיק בתעודת הנדסאי. בשלהי הפרוטוקול נרשם כי נציג הסתדרות העובדים ונציג ועד העובדים מתנגדים לפיטורים, והפרוטוקול נחתם בהצהרת הוועדה, כי בכוונתה להתכנס ולקבל החלטה.
63. מסיבה שאינה ברורה, חרף הצהרתה הוועדה לא קיבלה החלטה, ולמעשה המועצה נמנעה מלפעול בהתאם להנחיית הרגולטור ולא עשתה דבר ביחס להעסקת התובע כמהנדס הרשות. כל זאת למרות הצהרות המועצה כי בכוונתה להפסיק את עבודת התובע אם יסתבר שאינו מהנדס, ולמרות שבמהלך השימוע הסתבר ללא עוררין כי התובע אינו מהנדס. לא רק שעבודת התובע לא הופסקה, אלא שכפי שנראה להלן המועצה המשיכה להעסיק את התובע כמהנדס הרשות, וככל הנראה בשלב כלשהו החלה לכנות את התובע, מהשפה אל החוץ, "מנהל מחלקת הנדסה", הגם שהלכה למעשה המשיך התובע לשמש מהנדס הרשות ולעמוד בראש מחלקת הנדסה, והנתבעת אף המשיכה להעסיקו בחוזה בכירים שאושר למשרת מהנדס הרשות. בהתאם לכך לא מונה מהנדס רשות אחר. נציין כי הנתבע הסביר בתצהירו כי נושא הפסקת עבודת התובע לא קודם בשל כך ש"היה מדובר בשנת בחירות" (סעיף 79 לתצהירו), טענה שלא ברור פשרה, ואף ספק אם היא בתחום ידיעת הנתבע, מה גם שלא ברור מדוע יש בכך הסבר לאי יישום הנחית הרגולטור.
64. עניין אי כשירות התובע למשרת מהנדס הרשות עלה שוב לסדר היום בשנת בחודש 06/2010, או בסמוך לכך. מתצהיר הנתבע עולה כי בתאריך 31/05/2010 הממונה על מחוז צפון (במשרד הפנים) מר יוסף ברון, ערך שימוע ובעקבות דרישת חברי האופוזיציה, פנה ללשכה המשפטית של משרד הפנים וביקש לקבל חוות דעת משפטית בעניינו של התובע (סעיף 79 לתצהיר הנתבע).
65. ואכן בחודש 06/2010, או בסמוך לכך, קרי כשנתיים לאחר שימוע 2008, הועברה לידי המועצה חוות דעת עו"ד מרגלית בוטרמן, ממונה ייעוץ משפטי באגף כ"א ברשומ"ק במשרד הפנים, נושאת תאריך 02/06/2010 (נספח 15 לתצהיר הנתבע), ובין היתר נקבע בה כך:
"בשנת 2008 התקבלה תלונה כי מר הייב אינו מהנדס ועל כן אינו כשיר לשמש כמהנדס הרשות. בשנת...(הנקודות במקור– ל.ת.ס) החליטה המועצה לצמצם את היקף עבודתו של המהנדס, אלא כמנהל מחלקת הנדסה בלבד.
חוזר המנכ"ל מאפשר מתן חוזה בכירים לעובדים סטטוטוריים ביניהם גם מהנדס המועצה. החוזר אינו מאפשר לרשות בסדר גודל של זרזיר להעסיק אדם כמנהל מחלקת הנדסה בחוזה בכירים בנוסף למהנדס המועצה.
העסקתו של מר סולטן הייב כמהנדס, אינה חוקית, לפיכך אין הוא זכאי להגנות המגיעות למהנדס רשות מכוח החוק, ופיטוריו צריכות להיעשות על פי סעיף 171א לפקודת העיריות...המועצה מוסמכת להורות לוועדת הפיטורים לשקול את הפסקת עבודתו של מנהל מחלקת הנדסה שהינה משרה שאינה מתוקננת ברשות המקומיות, בסדר גודל של זרזיר, וכאשר לא נתקבל אישור נחיצות משרה למשרה זו.
בכפוף להליך פיטורים זה, ובלא קשר אליו המועצה מחויבת לאשר נחיצות משרה למשרת מהנדס מועצה, ולאחר קבלת האישור כדין לפעול לאיוש המשרה במכרז כדין.
לענין העסקתו של מר סולטן הייב בחוזה בכירים – מאחר והוא מונה למשרת מהנדס ואינו עומד בתנאי החוק לאישו (כך במקור – ל.ת.ס) משרה זו, הרי שהעסקתו כמהנדס בטלה, ולפיכך בטלה גם זכאותו לשכר בכירים. מאחר ומשרד הפנים אישר את חוזה הבכירים – יש להעביר את ההכרעה בשאלת העסקתו בחוזה בכירים ובשאלת ההשבה לידי הממונה על השכר במשרד האוצר."
66. במאמר מוסגר נציין כי על גבי העתק חוות דעת עו"ד בוטרמן שהונח לפנינו, קיימת התכתבות בכתב יד נושאת תאריך 28/06/2010, ונכתב שם, בין היתר, כי יש לשקול את המשך העסקת מהנדס המועצה במסגרת דיוני התקציב. נציין כי בחוות דעת עו"ד בוטרמן נרשם כי יש להביא את שאלת המשך העסקת התובע לפני ועדת השימוע (ונזכיר כי וועדת השימוע כבר דנה בעניין בשנת 2008 והצהירה כי תקבל החלטה אך לא עשתה כן), אלא שמסיבה שאינה ברורה הובא עניינו של התובע לדיון במסגרת דיון בתקציב המועצה, שבו השתתף דודו של התובע-ראש המועצה.
67. בפנינו הונח פרוטוקול ישיבת המועצה שעניינה התקציב לשנת 2010, שבה נדון עניינו של התובע (נספח 16 לתצהיר הנתבע). על פי הפרוטוקול, במהלך הישיבה העלה חבר המועצה, מר רכאד טאפש, את הקושי הנובע מהעסקת התובע כמהנדס רשות, למרות היותו הנדסאי, והוצגה חוות דעתה של עו"ד בוטרמן. והנה, לא רק ששקילת המשך העסקת התובע לא עלתה על הפרק באותה ישיבה, אלא שראש המועצה אף התנגד להצעת חברת מועצה לבטל את חוזה הבכירים שהוענק לתובע שלא כדין. חברי מועצה הציעו כי "מהיום" התובע "יעבור" לתפקיד מנהל מחלקת הנדסה, תופסק העסקתו על פי חוזה בכירים, וסוגיית השכר שקיבל מכוחו של חוזה הבכירים תועבר להחלטת הממונה על השכר באוצר. מעיון בפרוטוקול עולה כי המועצה לא קיבלה החלטה להפסיק את העסקת התובע ולמעשה לא קיבלה החלטה ברורה כלל, אלא רק החלטה מעורפלת שניתן להבין ממנה כי בכוונת המועצה לאייש את משרת מהנדס הרשות, וכך נרשם: "ראש המועצה וחברי המועצה מנחים את מנכ"ל המועצה לצאת למכרז באופן מיידי".
68. בתאריך 26/07/2010 פנה ממונה מחוז צפון דאז, מר ברון לדודו של התובע- ראש המועצה, הורה לו לפעול ללא דיחוי כדי לבצע את החלטת המועצה מתאריך 13/07/2010, בהמשך לחוות דעת עו"ד בוטרמן, ולהפסיק את תפקוד התובע כמהנדס הרשות וכן את תשלום שכר הבכירים.
69. שימוע 2010 – בו ביום (26/07/2010) התקיימה ישיבת "ועדת שימוע", שמסיבה לא ברורה כללה שני חברים בלבד: הגזבר, מר ואיל כריים ומזכיר המועצה, מר אברהים הייב, ובפנינו הונח פרוטוקול הישיבה (נספח 18 לתצהיר הנתבע). על פי פרוטוקול הישיבה הנ"ל, בפתחה הוצגה לתובע החלטת המועצה מתאריך 13/07/2010 בזו הלשון: "הוחלט להפסיק את חוזה הבכירים של מר סולטאן הייב והפסקת תפקודו כמהנדס המועצה וזאת לאור העובדה כי מר סולטאן הייב אינו עומד בדרישות תפקיד מהנדס המועצה." (הקו התחתי אינו במקור). לאחר מכן נשמעה עמדת התובע שבגדרה התנגד "לוותר" על חוזה הבכירים.
בשלהי פרוטוקול שימוע 2010 פירטה הוועדה את החלטתה כדלקמן: "הוועדה רואה לנכון לקיים את החלטת מליאת המועצה ולהפסיק את חוזה הבכירים של מר סולטן הייב החל מיום 01.07.2010 וזאת לאור העובדה שהנ"ל אינו עומד בדרישות ההשכלה לתפקיד מהנדס המועצה, וכן יש להפסיק את תפקודו כמהנדס המועצה בהתאם להנחיות משרד הפנים. הוועדה מציעה למר סולטאן הייב לעבוד במחלקת הנדסה ולטפל בענייני רישוי עסקים, תברואה ופיקוח על התשתיות ואחזקת כבישים וכמו כן יהיה אחראי על מחלקת תחזוקה במועצה." (הקו התחתי אינו במקור).
מפרוטוקול ישיבת הוועדה עולה כי הגורם שאישר את החלטת "הוועדה", הוא לא אחר מאשר דודו של התובע.
70. התפנית בהתנהלות המועצה – אי יישום הנחית הרגולטור והיעדר טיפול כלשהו בסוגיית אי עמידת התובע בתנאי הסף - לא נומקה בזמן אמת. מעל כל התהיות באשר לאותה תפנית, מרחף ניגוד עניינים חריף בו הייתה נתונה המועצה, כשבראשה עמד דודו של התובע. מזכיר המועצה התייחס, במסגרת עדותו בפנינו, לחלוף הזמן בין פניית משרד הפנים בעניין אי חוקיות מינוי התובע כמהנדס הרשות, לבין קיום השימוע בשנת 2010, ועדותו מספקת הצצה להלך רוחה של המועצה, וכך העיד: "... ואמת זה לקח כמעט שנתיים עד שהגענו לשימוע. אה. המתנו ניסינו ככה, ניסינו לסגור פינה פה, לסגור פינה שם, לא הלך. בסוף קיבלנו מכתב מהיועצת המשפטית למשרד הפנים בירושלים שמורה לנו לזמן אותו לשימוע ולפטר אותו." (פרוט', עמ' 39, ש' 24 – 27; עמ' 40, ש' 1 – 3; הקו התחתי אינו במקור).
71. המזכיר לא סיפק הצדקה ממשית למחדל המועצה לפעול בהתאם להנחיות משרד הפנים, לסחבת שנקטה בטיפול בסוגיה, ולפער בין הנחיית הרגולטור והצהרות המועצה לפטר את התובע, לבין החלטת הוועדה, שבה ישב, ממנה עולה כי פיטורי התובע ושאלת חוקיות קבלתו לעבודה כלל לא נשקלו. עדותו לפיה המועצה ניסתה "לסגור פינה פה, לסגור פינה שם" מדברת בעד עצמה. זאת ועוד, כפי שראינו לעיל דודו של התובע היה מעורב בעניין הטיפול בפגמים שנפלו במינוי אחיינו, ואף התעקש כי יש להמשיך להעסיקו בחוזה בכירים למהנדס רשות, חרף אי עמידתו בתנאי הסף. על רקע זה, קשה להסביר את מחדלי המועצה לטפל בסוגיית הפגמים החריפים במינוי התובע, אלא בניגוד העניינים בו הייתה נתונה המועצה.
72. הנתבע טען כי בעקבות החלטה זו, הגיש התובע בקשה לצו מניעה זמני בבית הדין האזורי לעבודה (ס"ע 14225-08-10), אך בסופו של יום הבקשה והתביעה נמחקו בהמלצת בית הדין (סעיף 85 לתצהיר הנתבע) . התובע לא הזכיר אותו הליך, ולא הונחו בפנינו מסמכים מתוכו, ולפיכך איננו רואים לנכון להידרש לטענות הנתבע באשר לתוכן ההליך.
ג. התפקידים שביצע התובע לאחר שימוע 2010
73. כפי שפירטנו לעיל, במסגרת ההחלטה מתאריך 26/07/2010, נקבע שהתובע יפסיק לשמש מהנדס הרשות ויועסק במחלקת ההנדסה. להשלמת התמונה נציין כי לפי גרסת התובע, לאחר הפסקת העסקתו כמהנדס הרשות, קלטה המועצה מהנדס בחצי משרה (פרוט', עמ' 117, ש' 4 ואילך).
74. בחומר הראיות לא ניתן למצוא תמונה עובדתית סדורה באשר לתפקידים המדויקים שביצע התובע במועצה לאחר שימוע 2010. מעדות המזכיר בפנינו עולה כי התובע הועסק במחלקת ההנדסה אך לא הייתה לו הגדרת משרה ותפקידים ברורה, והוא עסק בעיקר בענייני רישוי עסקים, וכך בלשון המזכיר:
"התפקיד של סולטאן היה בתוך מחלקת הנדסה, הוא לא היה מהנדס המועצה, אבל הוא התעסק בכמה דברים בתוך המועצה, הן אם זה רישוי עסקים, ודברים אחרים שהיה לפעמים מכין לנו כתב כמויות לפרויקט מסוים או יוצא לשטח, והיה לו כל מיני עבודות." (פרוט', עמ' 39, ש' 1 – 5). ובהמשך שם:"ב2010 עד 2020 הוא עסק בעיקר בעניין של רישוי עסקים. היה יוצא לשטח, מודד, רואה, שולח מכתבים, בודק באזור התעשייה כל מיני דברים. ועוד דברים אחרים שהיה לפעמים מבקשים ממנו, מהנדס המועצה מבקש ממנו לקדם לו איזה נושא או לעשות לו משהו, הוא עשה." (עמ' 40, ש' 11 – 17).
75. התובע טען במסגרת ההליכים דנן, כי "במהלך השנים" הוא מונה ל"תפקידים נוספים במועצה", כגון דובר המועצה (או לפי אחד מניסוחי התובע "דוברות המועצה"), "רישוי עסקים", ממונה על חוק חופש המידע, וכן "מינויים נוספים" (ראו בין היתר, סעיף 8 לתצהיר התובע). כמו-כן, התובע עמד על כך שלאחר הפסקת העסקתו כמהנדס הרשות, הוא מונה כמנהל מחלקת הנדסה. כפי שנראה להלן, תארים אלו בהם השתמש התובע, מעולם לא הוענקו לו כדין, או ככל הנראה הוא השתמש בהם בחסות חולשת מנגנוני הבקרה של הרשות, בעקבות ניגוד העניינים שבו היא הייתה נתונה. כמו כן, כפי שנראה בהמשך שימוש התובע בחלק מהתארים, היווה כר פורה לחיכוכים בין התובע לבין הנתבע.
76. מנהל מחלקת הנדסה – התובע טען בפנינו, כי קיימת החלטה, בלשונו "פרוטוקול רסמי", לפיו לאחר ביטול מינויו כמהנדס, הוא יתמנה כ"מנהל מחלקת הנדסה" (פרוט', עמ' 92, ש' 6 ואילך, עמ' 93, ש' 1 – 7), אלא שמדובר בטענה חסרת בסיס. כעולה מחומר הראיות, שעיקריו פורטו לעיל, ועדת השימוע משנת 2010 החליטה להפסיק את מינוי התובע למשרת מהנדס הרשות, והציעה לתובע לעבוד במחלקת הנדסה, כאמור לעיל, ובהתאם לאותה הצעה המשיך התובע לעבוד במועצה (ראו עדות המזכיר, פרוט', עמ' 58, ש' 1 – 6). לא נטען, וממילא לא הוכח, שבשלב כלשהו לאחר שימוע 2010 הוצע לתובע להתמנות כמנהל מחלקת הנדסה, וגם כך אין כל ראיה לכך שהמועצה החליטה למנות אותו כמנהל מחלקת הנדסה.
77. זאת ועוד, לא הוכח שהייתה בנתבעת משרה עצמאית שתוארה הוא "מנהל מחלקת הנדסה", ומחומר הראיות שהונח בפנינו עולה כי מדובר באחד התפקידים הכלולים במשרת מהנדס הרשות. המזכיר העיד כי אין תקן למשרת מנהל מחלקת הנדסה, ולא ניתן לגביה אישור נחיצות (פרוט', עמ' 56, ש' 5 – 7), ודברים דומים עולים מחוות דעת עו"ד בוטרמן מתאריך 02/06/2010. מהמכרז בו השתתף התובע עולה כי מנהל מחלקת הנדסה הוא חלק בלתי נפרד מתואר משרתו של מהנדס הרשות, וכך גם עולה מעדותו הברורה של המזכיר שהעיד כך: "תפקיד של מהנדס המועצה הוא מנהל מחלקת הנדסה, ביחד. אם אתה מהנדס המועצה, אתה מנהל המחלקה, אם אתה לא מהנדס המועצה אתה לא מנהל המחלקה, נקודה. אתה לא יכול להביא מהנדס מועצה היום לשים אותו במועצה ולהביא עוד אחד לשים אותו לידו והוא יהיה המנהל שלו, אז בשביל [מה] הוא מהנדס המועצה" (פרוט', עמ' 57, ש' 13 ואילך).
78. אכן, מחומר הראיות עולה כי במועד כלשהו, לאחר הפסקת עבודת התובע כמהנדס הרשות, החל התובע להציג עצמו כמנהל מחלקת הנדסה, ובעלי תפקידים במועצה פנו אליו בתואר זה (ראו למשל, פניית הנתבע מתאריך 29/04/2019, נספח 1 לתצהירו). אלא ששימוש בתואר כאמור, שלא על פי החלטת מינוי למשרה (וכאמור לא הייתה משרה כזו), אינו ראייה לכך שהתובע היה מנהל מחלקת הנדסה, אלא ראייה נוספת להשלכות ניגוד העניינים החמור שבו הייתה נתונה המועצה, בעקבות קרבת המשפחה בין התובע לדודו ראש המועצה.
79. דובר המועצה – למרות טענות חוזרות ונשנות של התובע, הן בזמן אמת והן בפנינו (ראו למשל סעיף 130 לתצהירו), הוא מעולם לא מונה כדובר המועצה. ראשית, הוכח שלא הייתה במועצה משרת דובר רשות, מעולם לא ניתן אישור נחיצות למשרה כאמור, וממילא מעולם לא התקיים מכרז לאיושה (פרוט', עמ' 41, ש' 4 – 11; עמ' 63, ש' 1 ואילך; עמ' 90, ש' 6 - 7). שנית, התובע נסמך על מסמכים שצורפו כנספח נ"ו לתצהירו, אלא שמסמכים אלו, רחוקים מלאשר שהתובע היה דובר המועצה, כרחוק מזרח למערב.
80. נספח נ"ו לתצהיר התובע כולל שני מסמכים. המסמך הראשון, חתום לכאורה על-ידי דודו של התובע-ראש המועצה, בכובעו כיו"ר ועדת המל"ח המקומית זרזיר, נושא תאריך 20/01/2011, ונכתב בו כי התובע מתמנה כחבר בוועדת המל"ח המקומית לתפקיד "דובר + הגנת הסביבה". המסמך השני, דומה לראשון, חתום על ידי ראש המועצה, מר עאטף גריפאת, שוב בכובעו כיו"ר ועדת מל"ח, נושא תאריך 01/01/2014, ובגדרו מונה התובע כחבר בוועדת מל"ח לתפקיד "דובר + מידע לציבור...תחבורה + תיק בריאות". מסמכים אלו אינם מלמדים שהתובע מונה כדובר המועצה. גם אם נניח כי המסמכים נחתמו על-ידי ראשי המועצה, וכן נניח כי ההחלטות בגדרן התקבלו כדין (ולצורך כך נתעלם מניגוד העניינים שבו היה נתון דודו של התובע) – הרי לכל היותר ניתן להסיק מהם שהתובע מונה לתפקידים שפורטו בהם במסגרת ועדת מל"ח (משק לשעת חירום). דהיינו, התובע לא מונה כדובר המועצה, אלא הוטל עליו תפקיד של דובר במסגרת חברותו בוועדת מל"ח. בדומה לכך הוטל על התובע תפקיד של מחזיק תיק הבריאות בוועדת מל"ח, והתובע לא מונה למשרה בתחום הבריאות. ואכן בסתירה לטענותיו כי הוא דובר המועצה, בעדותו בפנינו אישר התובע כי מונה להיות דובר לשעת חירום, כגון מצב של מלחמה, או אירוע חומרים מסוכנים, במסגרת ועדת מל"ח (פרוט', עמ' 90, ש' 11 ואילך; עמ' 91, ש' 1 – 10). דהיינו, הן המסמכים שהציג התובע והן עדותו, אינם תומכים בטענתו כי מונה כדובר המועצה, משרה שכלל לא הוכח שקיימת בנתבעת.
81. ושוב, מחומר הראיות עולה כי בפועל, התובע הזדהה כדובר המועצה, ואמצעי התקשורת היו פונים אליו כדובר המועצה, כפי העולה מעדות המזכיר בפנינו, אשר בין היתר העיד כך: "לא הייתה לנו משרה כזאת. אבל סולטאן היה יוצא לתקשורת ומדבר ואז הוא היה אומר אני דובר המועצה, וזה לא היה כל כך קריטי. אבל להגיד לך, נחיצות משרה ומכרז וזה, זה לא היה." (פרוט', עמ' 41, ש' 6 – 15). אלא ששוב, מדובר בנדבך נוסף שמלמד כי בחסות הקרבה המשפחתית לראש המועצה, התובע פעל כראות עיניו ובאופן שלא עלה בקנה אחד עם עיקרון שלטון החוק. יתרה מכך, מעדות המזכיר עולה כי גם כשעלו תהיות לגבי חוקיות השימוש בתואר דובר המועצה, איש לא העז לפעול לבירור העניין וכך העיד: "...מדי פעם היו מדברים על זה. מה פתאום למה הוא דובר מועצה, מי מינה אותו, מי לא מינה אותו, למה, אבל אף פעם לא הייתה החלטה לזמן אותו לישיבה, לבירור בעניין הזה." (פרוט', עמ' 42, ש' 8 – 11). תמונה חריגה זו משתלבת עם המארג הראייתי, וקשה להסבירה, אלא באמצעות ניגוד העניינים שבו הייתה נתונה המועצה.
82. "מינויים נוספים" אם לא די בכך, התובע טען כי היו לו גם "מינויים נוספים", אלא שכאשר התבקש להבהיר אותה טענה, הסתבר כי כוונתו היא שהוטלו עליו משימות כאלו ואחרות, ולא שמונה למשרות נוספות (פרוט', עמ' 87, ש' 1 – 10).
ד. האם המועצה פנתה לוועדה למנהל שירות?
83. כאמור לעיל, בחלקים נרחבים של תקופת העסקת התובע במועצה, ובפרט במועד שבו מונה כמהנדס הרשות, ובמועד שבו נויד למשרת עובד במחלקת הנדסה, דודו של התובע כיהן כראש המועצה, כשבנוסף אבי התובע כיהן כחבר מועצה. המועצה טענה כי מעולם לא הייתה פנייה מטעמה לוועדת מנהל השירות, ובפרט בזיקה להחלטה למנות את התובע כמהנדס הרשות וכן בזיקה להחלטה לניידו למשרת עובד במחלקת ההנדסה, וטענה זו לא נסתרה (פרוט', עמ' 93, ש' 23 – 27; עמ' 24).
ה. נסיבות סיום העסקת התובע
84. סוגיות חוקיות קבלת התובע לעבודה/מינויו כמהנדס הרשות, וחוקיות ניודו למשרת עובד במחלקת הנדסה, עלו שוב לסדר היום בשנים 2019 – 2020, לאחר שהנתבע נבחר לראשות המועצה, כמפורט להלן.
85. מחומר הראיות עולה כי סמוך לאחר כניסת הנתבע לתפקיד, במהלך חודש 12/2018, הביע ראש המועצה חוסר שביעות רצון מתפקוד התובע. בעיקר העלה הנתבע טענות לפיהן התובע נעדר מהעבודה ללא הודעה לממונים עליו, וכן מחתים כרטיס ונעלם ממשרדי המועצה, ומאוחר יותר הלין הנתבע כי התובע פרסם בפייסבוק האשמות חמורות וחסרות שחר כנגד נושאי משרה במועצה (ראו, בין היתר, עדות הגזבר, פרוט', עמ' 168, ש' 1 – 8).
ה.1. התראות ראש המועצה בתובע
86. ראש המועצה העיד בתצהירו כי כבר בחודשי עבודתו הראשונים, גילה שמזה שנים התובע נוהג להגיע לבניין המועצה בבוקר כדי להחתים כניסה לעבודה, לאחר מכן נעלם למשך שעות ארוכות, וחוזר לקראת סוף יום העבודה על מנת להחתים יציאה, ועל רקע זה פנה לתובע וביקש ממנו להיות נוכח בבניין המועצה בשעות העבודה ולבצע את המשימות המוטלות עליו (סעיפים 15 - 16 לתצהירו).
87. פניות אלו של ראש המועצה לתובע מתועדות בכתובים. על-פי חומר הראיות שהונח לפנינו, פנייתו של הנתבע הראשונה לתובע, שהוכתרה במילים "התנהלות לקויה והתראה לפני שימוע", הייתה בתאריך 04/02/2019 (נספח ז' לתצהיר התובע), ובה פירט ראש המועצה את טרוניותיו כלפי התובע, הן בעניין נוכחות בעבודה והן בהיבטים מקצועיים, והתרה בתובע כי אם לא יחול שינוי בהתנהלותו, בכוונת המועצה לזמנו לשימוע וכך נכתב באותה פנייה: "אבקש להביא בפניך את הלקויים, החסרים, ההתרשלות וחוסר המקצועיות במלוי תפקידך ועבודתך במועצה כדלקמן:
1- מאז כניסתי לתפקיד כראש מועצה מקומית זרזיר (15.12.18) שמתי לב שאתה לא ממלא את תפקידך במועצה כראוי ועפ"י הנהלים, ולהלן דוגמאות מהלקויים אשר הבחנתי בהם.
א. נודע לי מפיך שהנך ממלא תפקיד מנהל מחלקת רישוי עסקים במועצה, אך עד היום המחלקה הזו אינה קיימת, אינה פעילה, ואינה מתפקדת. כך למשל אין לך רשימות של עסקים הפתוחים בישוב וטעוני רישוי. נמסר לי ממחלקת הגביה כי הם אלה מכינים את הרשימות ואתה מנסה להסתמך עליהם !
נגד המועצה הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת, חויבנו בהוצאות והערות מבית המשפט והכל עקב הלקויים בעבודתך.
ב. היעדרויות רבות מהעבודה ללא שום הודעה לממונים עליך.
ג. חוסר הימצאותך במקום עבודתך כאשר אתה חותם כרטיס נוכחות בבוקר ונעדר ללא שום סיבה מוצדקות (כך במקור – ל.ת.ס).
ד. אתה מגדיר את עצמך כמנהל מחלקת הנדסה, אך לא רואים שום נגיעה שלך בנושאי ההנדסה, אם אתה סבור אחרת, נא להביא בפני בכתוב את רשימת הנושאים הנדסיים וגם רישוי עסקים אשר טופלו על ידך בשנה האחרונה.
לאור האמור לעיל, הנני מתריע בפניך להתייצב במקום עבודתך במועצה, למלא את תפקידך כראוי, אחרת לא יהיה לי מנוס אלא להזמינך לשמוע [...]".
88. בתאריך 12/02/2019 שב ראש המועצה ופנה לתובע בפנייה דומה, וגם בגדרה הלין על היעדרות התובע מהעבודה בתדירות גבוהה מבלי למסור הודעה, ועל אי- הימצאותו במקום העבודה למרות החתמת כרטיס נוכחות. ראש המועצה שב והתרה בתובע להתייצב במקום עבודתו ולמלא את תפקידו כראוי, אחרת יוזמן לשימוע (נספח ז' לתצהיר התובע).
89. בעקבות אותן התראות פנה התובע לייעוץ משפטי, ובתאריך 17/04/2019 השיב בא-כוחו דאז לראש המועצה, ובעיקר הדברים הכחיש את טענות ראש המועצה כלפי התובע (נספח ח לתצהיר התובע). בגדר האמור ציין ב"כ התובע כי מרשו ממלא את תפקידו ללא דופי, והוסיף כי האופן שבו מיהר ראש המועצה לגבש עמדה כלפי התובע, מעורר חשש כי מקור פניותיו במניעים זרים, ודרש מראש המועצה לחזור בו מהן.
ה.2. תלונות התובע
90. על פי גרסת התובע "במקביל" להתגוננותו מפני "הניסיונות להדיחו מתפקידו", הוא נחשף ל"מידע המעלה חשש לביצוע עבירות פליליות והפרת כללי המנהל התקין במועצה", ומשכך בתאריך 17/04/2019 (קרי באותו היום שבו פנה בא כוחו למועצה) פנה התובע אל נציגי המועצה במטרה לקבל לידיו מסמכים שונים "לצורך בחינת הנושא לעומקו" (סעיפים 30 - 31 לתצהירו). פניית התובע מתאריך צורפה כנספח ט' לתצהירו.
91. התובע הציג את הדברים באופן מגמתי כאילו הוא פנה בנושא חששותיו לביצוע מעשים פסולים במקביל לפניות ראש המועצה אליו, אלא שעינינו הרואות כי פניית התובע באה למעלה מחודשיים לאחר שראש המועצה התרה בתובע כי המועצה שוקלת לזמנו לשימוע. כפי שנראה בהמשך, החל מחודש 04/2019 החל התובע להעלות טענות כנגד בעלי תפקידים שונים במועצה, ובהקשר זה אף פנה בתלונות לגורמי חוץ: משרד השיכון, מבקר המדינה וככל הנראה גם משטרת ישראל. כמו-כן, נקדים את המאוחר ונציין כי מהלך זה לפיו התובע פנה בתלונות על בעלי תפקידים במועצה, סמוך לאחר פעולות ניהוליות שנקטה המועצה כנגדו, לא היה חד פעמי.
92. פניית התובע מתאריך 17/04/2019 מוענה למזכיר המועצה עם העתקים לראש המועצה, לגזבר המועצה, לחשב המלווה, וליועץ המשפטי למועצה. הפנייה כללה האשמות חמורות, אולם לעתים קרובות התנסחות התובע במסגרתה לא הייתה ברורה. כך בין היתר ציין התובע שם: "עקב לקויים חמורים ביותר ופליליים, וביצוע עבודות פרטיות, והגשת דוחות כוזבים למועצה, שכולל הטעיה מכוונת של הנהלת הרשות המקומית, ובזבוז כספי הציבור בצורה חמורה ביותר, והתחמקותו מלמסור יומני פיקוח ותוכניות AS MADE אמתיות, בהתנהלות ובמיוחד בפקוח שמנוהל ע"י נביל מזאריב שהתברר שאינו מוסמך לשמש כמפקח ומתכנן מבחינה חוקית...". בהמשך לדברים אלו ובמסגרת אותה פנייה עתר התובע לקבל מידי המזכיר שורה ארוכה של מסמכים, בעיקר חוזים כאלו ואחרים, וכן העלה האשמה לפיה מזכיר המועצה נוטל לידו את תפקיד מנהל מחלקת ההנדסה.
93. תלונת התובע למשרד הפנים – התובע טען כי מאחר שפנייתו מתאריך 17/04/2019 לא זכתה למענה מצד מי מנציגי הנתבעת, בתאריך 21/05/2019 הוא פנה בתלונה בכתב לממונה רשויות במשרד הפנים - מחוז צפון (נספח י' לתצהיר התובע). מנספח י' הנ"ל עולה כי התלונה התקבלה במשרד הפנים בתאריך 11/06/2019, ובמסגרתה חזר התובע על הטענות שנזכרו בפנייתו מתאריך 17/04/2019, וחתם את תלונתו כך: "מבקש את התייחסותך לנ"ל מאחר וראש המועצה נתן הנחייה לא לשתף איתי פעולה, והכל אצל נביל מזאריב קרוב משפחתו ובנגוד לנוהל התקין.".
94. נקדים את המאוחר ונציין כי בתאריך 25/08/2020, או בסמוך לכך, הוציא היועץ המשפטי במשרד הבינוי והשיכון, עו"ד ג'ריס גנטוס, מסמך שבו פירט את מסקנותיו ביחס לתלונת התובע מתאריך 21/05/2019. המסמך מוען למנהל מחוז הגליל במשרד הפנים עם עותק לתובע. עו"ד גנטוס ציין כי מדובר בתלונה שעניינה "בזבוז כספי ציבור וביצוע עבודות פרטיות במיליוני שקלים מתקציב משרד הבינוי והשיכון תוך הגשת תצהירים שקריים.", וכן ציין כי המענה לתלונה ניתן לאחר קבלת התייחסות מגורמי המקצוע במחוז, ביחס לכל אחד מסעיפי התלונה ולאחר ביקור ביישוב. לאחר התייחסות מפורטת לסעיפי התלונה, סיכם עו"ד גנטוס וקבע כי אין ממש בטענות התובע בתלונתו (נספח 9 לתצהיר הנתבע).
95. תלונת התובע למבקר המדינה - בתאריך 28/05/2019, או בסמוך לכך, פנה התובע למבקר המדינה בתלונה על ביצוע "...עבודות פרטיות כשוחד בחירות ע"י המועצה המקומית זרזיר לפני, במהלך ואחר הבחירות המוניציפליות במועצה המקומית זרזיר." (נספח י' לתצהיר התובע). מתלונת התובע למבקר, אשר מחזיקה עמוד אחד, לא ניתן להבין מהו בדיוק תוכן האשמות שייחס התובע לנתבעת ו/או לנציגיה. נקדים את המאוחר ונציין כי בתאריך 28/07/2020 הודיע משרד מבקר המדינה לתובע, כי המשרד מנוע מלטפל בתלונה, לאור כך שהתובע פנה לבית הדין לעבודה בקשר לאותן עילות (נספח א' לבקשה לסעדים זמניים מתאריך 20/10/2020).
ה.3. ההליך המשפטי הקודם
96. בתאריך 28/05/2019 הגיש התובע כנגד המועצה תובענה ובקשה לסעדים זמניים (פ"ה 66156-05-19; להלן – ההליך המשפטי הקודם), ובמסגרתם טען, בין היתר, כי הוא מועסק בתפקיד מנהל מחלקת הנדסה ומחלקת רישוי עסקים וכן כדובר המועצה, והלין כי הנתבע פוגע בתפקודו, במעמדו ובסמכויותיו ופועל להדיחו, וכן טען כי "הוזז מתפקידו" שלא כדין, משיקולים פוליטיים, ללא מכרז, ללא שימוע, ללא פיטורים, ועתר להורות למועצה להשיבו לתפקיד מנהל מחלקת הנדסה ולהשיב לו את סמכויותיו.
97. במסגרת תגובתה לבקשה לסעדים זמניים, בהליך המשפטי הקודם, שהוגשה בתאריך 19/06/2019, טענה המועצה באריכות לגבי סוגיית חוקיות קבלת המבקש לעבודה, חוקיות העסקתו, והשימוש שהתובע עושה בתארים כאלו ואחרים. בין היתר, המועצה ציינה שם כי התובע מעולם לא נבחר לתפקיד כלשהו כדין, הוסיפה כי אין במועצה תפקיד מנהל מחלקת הנדסה, וכן ציינה כי התובע ניכס לעצמו תפקיד זה, לאחר שמינויו כמהנדס המועצה בוטל, לאחר שהתברר שהתובע הנדסאי ולא מהנדס והתקבל למשרת מהנדס הרשות לאחר שמסר מידע שקרי וכוזב/הסתיר מידע מוועדת הבחינה. הנתבעת הודיעה, במסגרת תגובתה שם, כי היא מקיימת הליך בירור שמצוי בעיצומו, ולאחר שמלוא הנתונים יהיו בפניה, התובע יוזמן לשימוע.
98. מחומר הראיות עולה כי בתאריך 20/06/2019 התקיים דיון בבית דין זה (בפני כב' הנשיא, כתוארו אז, מירון שוורץ) במסגרתו שבה המועצה והבהירה כי היא עודנה מקיימת הליך בדיקה, ובפרט בנוגע לחוקיות העסקת התובע, וכן שבה ועמדה על האפשרות שהתובע יזומן לשימוע תוך זמן קצר. כך באו הדברים לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון: "למען גילוי נאות והסדר הטוב אבקש לציין את מה שנרשם גם בתגובה שהגשנו והוא שהמשיבה מצויה בתהליך בחינה הנוגעת לעניינים שונים הקשורים למבקש ובהחלט אפשר כי בתוך ימים ספורים יזומן המבקש לשימוע בעניינים שיפורטו בהזמנה לשימוע, לרבות חוקיות המינוי, המשך ההעסקה והשבת שכר." (בעניין זה, ראו גם עדות הגזבר, פרוט', עמ' 170).
99. בהמשך לכך, במעמד אותו דיון הגיעו הצדדים להסכמה הבאה: "אנו מקבלים את המלצת ביה"ד ולפיה מבלי שצד יודה בטענות משנהו ומבלי שצד יוותר על טענה מטענותיו, תתקיים כבר ביום ראשון הקרוב ישיבה אליה יוזמן המבקש ותתקיים בפני מהנדס המועצה וכל גורם אחר שהמועצה תסבור לנכון לשתפו באותה ישיבה ובמסגרתה יובהרו למבקש תפקידיו, סמכויותיו והמטלות המצופות ממנו כפי שהם נראים בעיני המועצה, זאת לאחר שיתאפשר למבקש להציג עמדתו בעניין, תוך תיעוד הישיבה בפרוטוקול כתוב וברור שהעתק ממנו יימסר לידי כל אחד מהנוכחים בה..."
ה.4. התראות נוספות של ראש המועצה בתובע
100. לאחר ההליך המשפטי הקודם, בחודשים יולי ועד ספטמבר 2019, שלח הנתבע לתובע הודעות רבות, בהן שב וציין כי התובע יוצא משטח המועצה בשעות העבודה ללא אישור, ונעדר מהעבודה ללא דיווח לממונים עליו, תוך שהתרה בתובע כי היעדרותו ללא אישור תגרור ניכוי שכר (ראו פניות ראש המועצה מהתאריכים: 17/07/2019, 29/07/2019, 30/07/2019, 05/08/2019, 07/08/2019, 19/08/2019, 04/09/2019, 16/09/2019, 29/09/2019, נספח 1 לתצהיר הנתבע). כך לשם המחשה, בפניית ראש המועצה לתובע מתאריך 04/09/2019 נכתב כך: "למרות האזהרות הקודמות הנך בא למועצה חותם ועוזב מקום העבודה ללא אישור כידוע הינך מחזיק במשרד וכמעט ואינך נמצא בו...היום הזה לא יחשב לך כיום עבודה רואה בזה שאתה חותם ובורח מהעבודה כגניבה מהמעביד.".
101. פניית ראש המועצה לתובע מתאריך 19/08/2019 כללה נושאים נוספים, והיא הוכתרה כ"התראה...לפני נקיטת הליכים משפטיים בגין התחזות" (נספח 19 לתצהיר הנתבע). מבלי למצות יצוין כי במסגרת אותה פנייה טען ראש המועצה כי התובע מציג עצמו כ"מנהל מחלקת הנדסה", "מנהל מחלקת רישוי עסקים" ודובר המועצה – למרות שלא מונה לתפקידים אלו כדין, למרות שאינו ממלא את התפקידים הנ"ל, ולמרות התראות קודמות. עוד טען ראש המועצה שם כי התובע התקבל לעבודה שלא כדין, בדומה לטענות שהעלתה המועצה בהליך המשפטי הקודם, והבהיר לתובע כי קיימת כוונה לזמנו לשימוע בזיקה לטענות אלו. עוד באותה פנייה, התייחס ראש המועצה להתבטאויות התובע, במסגרת פרסומים בפייסבוק, כנגד המועצה או בעלי תפקידים בה, אשר ראש המועצה מצא כבלתי לגיטימיים, לרבות בשל כך שבגדרם הציג עצמו התובע כדובר המועצה.
ה.5. הכוונה למנות את התובע כמנהל רישוי עסקים
102. בתאריך 28/10/2019, ובעקבות ההסכמות בהליך המשפטי הקודם, התקיימה ישיבה בעניינו של התובע. לפנינו הונח סיכום הישיבה (נספח יד' לתצהיר התובע), וממנו עולים הנתונים שלהלן: בישיבה השתתפו התובע, ראש המועצה, יועמ"ש הרשות, יו"ר ועד העובדים, ושני נציגי הסתדרות העובדים. גזבר המועצה לא נכח באותה ישיבה, ולטענת התובע הגזבר הוזמן לישיבה (פרוט', עמ' 106, ש' 24 – 26; עמ' 107, ש' 1 - 2). בסיכום הישיבה נכתב, בין היתר, כי לאחר שהצדדים ערכו ישיבה "בלתי פורמלית", הוסכם שהתובע ימלא תפקיד מנהל מחלקת רישוי עסקים במועצה, שהמועצה תימנע מכל פגיעה בתובע ותאפשר לו למלא את תפקידו, וכן שהתובע מקבל את מרות הממונים עליו, יהיה כפוף ישירות לראש המועצה, ויתייצב לעבודה בשעות המקובלות. על הסיכום חתמו כל המשתפים בישיבה. בהמשך לסיכום, פנה ראש המועצה למשרד הפנים, הודיע כי התובע ישמש מנהל מחלקת רישוי עסקים, ועתר לנצל את התקציב המאושר (נספח טו' לתצהיר התובע). לאחר דברים אלו המועצה פתחה בהליך בכוונה לנייד את התובע בהתאם לסיכום.
103. בתאריך 10/02/2020 הודיעה המועצה לתובע על כוונה לניידו למחלקת רישוי עסקים, לאור הסיכום עמו, וזימנה אותו לשימוע שנקבע לתאריך 17/02/2020. מסיבה לא ברורה, "שימוע לניוד העובד" התקיים רק בתאריך 12/03/2020, ותועד בפרוטוקול (נספח ט"ז לתצהיר התובע). על פי הפרוטוקול, השימוע נערך בפני המזכיר ויועמ"ש המועצה, וכן השתתפו בישיבה התובע ונציגי ועד העובדים. במסגרת השימוע הבהיר היועמ"ש לתובע כי הניוד ייערך לאחר השימוע, והתובע ציין כי אין לו "שום בעיה" עם התהליך הפורמאלי, והוא מסכים להתנייד בכפוף שלכך שלא ייפגעו זכויותיו. במסגרת השימוע הזכיר התובע את הסיכום מתאריך 28/10/2020, וציין כי הוא ממלא את תפקיד מנהל מחלקת רישוי עסקים כבר מתאריך 07/04/1997 (!). בתום הפרוטוקול נרשמה החלטה כדלקמן: "1-בהתאם להסכמת העובד...להתנייד מתפקידיו עד פה (כך במקור – ל.ת.ס) אל תפקיד מנהל מחלקת רישוי עסקים עפ"י החוק והדין. 2-הוועדה מחליטה שהמועצה תספק לעובד את כל הכלים והאמצעים לעובד, ע"מ שימלא את תפקידו כראוי.".
104. חרף הסיכום והשימוע, ניוד התובע לשמש מנהל מחלקת רישוי עסקים לא יצא אל הפועל, הואיל וגזבר המועצה (וכנראה גם החשב המלווה) סירב לאשר את הניוד. על פי תיאור התובע בתצהירו ראש המועצה והגזבר הפרו את הסכמת הניוד ומנעו ממנו לבצע את התפקיד, כהמשך ההתעמרות בו, אולם הציג גרסה כוללנית למדי (סעיפים 42 – 43 לתצהירו). בין היתר, התובע לא פירט בתצהירו מה בדיוק אירע לאחר השימוע מתאריך 12/03/2020, אך בפנינו העיד התובע כי הגזבר הבהיר לו שהסכמת הניוד אינה על דעתו ולכן על התובע לחזור לתפקידו הקודם, וכן הבהיר לתובע כי הוא עומד בפני הליך פיטורים (פרוט', עמ' 109).
105. הנתבע פירט בתצהירו ובעדותו בפנינו, את הנסיבות שהובילו לאי-ניוד התובע בהתאם לסיכום. לפי גרסתו, סמוך לאחר כניסתו לתפקיד, ולאחר שהתובע הגיש תביעה, פנו אליו גורמים שונים, לרבות הסתדרות העובדים, בתקווה לסיים את המחלוקת בדרכי נועם ולהימנע מהמשך ההליכים המשפטיים, והוא הסכים לנייד את התובע הואיל ואין לו כל עניין אישי עמו. בסופו של יום ההסכמה לא יצאה לפועל הואיל ולא התקבלו האישורים ההכרחיים, לרבות אישור החשב המלווה והגזבר. עוד ציין הנתבע, כי במעמד חתימתו על סיכום הניוד לא הייתה בפניו תמונה עובדתית מלאה על אודות הליקויים שדבקו בהליך קליטת התובע (סעיפים 90 – 92 לתצהיר הנתבע). כך העיד הנתבע בפנינו:
"אני קודם כל חתמתי. אני ראש מועצה חדש באותה תקופה. אני חתמתי. רציתי לעזור. אחרי זה כמובן יש יועצים, יש נציגים, יש יועץ משפטי. יש לנו מנכ"ל, יש לנו גזבר. כל אחד שהוא מקצועי. וכשאני חתמתי, ורציתי ברצון טוב לקלוט אותו במחלקת רשוי עסקים, אבל לצערי הרב יש נהלים של משרד הפנים, של השלטון המרכזי שאומרות שצריך להיות נחיצות משרה, שזה לא היה לצערי הרב. כמובן אנחנו גם לומדים מהדברים האלה. ועשיתי מה שעשיתי, אבל בסוף זה לא חוקי. לא היה בהיקף, במשהו חוקי. אז על כן העניין הזה לא צלח בגלל העניין החוקי בעניין הזה.". (פרוט', עמ' 200, ש' 17 – 26).
106. עיקרי גרסת הנתבע ביחס לסוגיית הניוד לא נסתרה, ואף נתמכה בעדות הגזבר, והיא מתקבלת על דעתנו. הגזבר העיד כי לאחר ההליך המשפטי הקודם (מחודש 05/2019), הנתבע, שהיה ראש מועצה חדש ולא ידע את הכללים, ביקש לבוא לקראת התובע. הגזבר אישר כי שאלת הניוד הועברה לאישורו ולאישור החשב המלווה, כמורשי חתימה, והם סירבו לאשר את המינוי, מאחר שסברו שאינו חוקי, בהיעדר תקצוב/תקן ואישור נחיצות משרה (פרוט', עמ' 170; עמ' 171, ש' 16 ואילך; עמ' 172, ש' 1 – 13). להשלמת התמונה נציין כי המזכיר אישר כי בזמנים הרלבנטיים לתביעה, לא היה תקן למשרת מנהל מחלקת רישוי עסקים, ולא היה אישור נחיצות משרה, ובהתאם לא נערך מכרז לאיושה (פרוט', עמ' 63, ש' 1 – 17).
107. להשלמת התמונה נציין כי במסגרת הדיון בבקשתו הראשונה של התובע לסעדים זמניים (ראו להלן) הדגישה המועצה, בדומה לטענותיה בהליך העיקרי דנן, כי ההסכמה שהתובע ישמש אחראי מחלקת רישוי עסקים נגועה במספר קשיים: הגזבר לא השתתף בישיבה שבה הגיעו להסכמה הנ"ל למרות שהוא חבר בוועדה השימועים; ההסכמה לא קיבלה את אישור החשב המלווה וגזבר המועצה שהם שניים מתוך שלושה מורשי החתימה; אין במועצה תפקיד של מנהל מחלקת רישוי עסקים או רכז רישוי עסקים, ו"מי שהסכים" סבר בטעות שניתן להעניק לתובע את התפקיד; הניוד אינו כדין משום שלא התקיימו תנאים הכרחיים: התובע לא התקבל כדין למועצה, מדובר בניוד לתפקיד ניהולי והתובע אינו עומד בתנאי הסף.
108. ניתן לסכם ולומר כי חרף ההסכמה עמו, התובע לא נויד למשרת מנהל רישוי עסקים, עקב היעדר אישור הגזבר (שמא גם החשב המלווה) למינוי. נציין עוד כי מהצהרות המועצה במסגרת ההליך המשפטי הקודם, עולה כי הסכמתה להבהיר את תפקידי התובע, אינן גורעות מההליך בדיקת חוקיות מינוי והעסקת התובע, ומהאפשרות שהתובע יזומן לשימוע בתום הליך הבדיקה.
ה.6. פניית התובע למשטרת ישראל כנגד הגזבר
109. התובע טען בתצהירו כי "במקביל" הוא נחשף ל"עבירות ופגיעה במנהל תקין מצד גזבר המועצה", והוסיף כי מתוך תחושת שליחות ציבורית ודאגה לתושבי המועצה, בתאריך 17/06/2020 הוא פנה למשטרת ישראל והגיש תלונה כנגד גזבר המועצה, תוך שהפנה לנספח יח' לתצהירו.
110. מעיון בנספח י"ח הנ"ל לא ניתן ללמוד על הגשת "תלונה במשטרה", במובן אלא על פנייה שהוכתרה במילים: "תלונה על תפקוד גזבר המועצה המקומית זרזיר", ממוענת ל"יחידה לחקירות הונאה יאח"א – להב 433", ובה פירט התובע את טענותיו כנגד הגזבר, ובסופה ציין: "אשמח להגיש תלונה בלהב 433 ולהגיש את החומר הרלוונטי שברשותי" (הקו התחתי אינו במקור). התובע לא הציג ראיה לכך ששלח את פנייתו הנ"ל למשטרת ישראל, וכן לכך שהפנייה נתקבלה במשטרה, אך לצורך הדיון מוכנים אנו להניח כי הפנייה נשלחה ונמסרה.
111. במסגרת הפנייה העלה התובע האשמות חמורות כנגד המועצה והגזבר, טען ל"שחיתות במועצה", ובין היתר ציין כך: "מדובר בביצוע עבודות פרטיות לא חוקיות תוך העלמת חוזים והגשת תצהירים כוזבים למשרדי הממשלה ובמיוחד משרד הבנוי והשיכון לצורך שחרור כספים, וגם נטילת כסך (כך במקור – ל.ת.ס) מהמועצה ע"י גזבר המועצה מר חוסין מסארווה...". הפנייה אינה כוללת טענות קונקרטיות כלפי הגזבר, למעט בעמוד האחרון בו ציין התובע כך: "פרוטוקול ישיבת מועצה שנתבקש הגזבר להחזיר כסף ששלם לעצמו כאגרת כביש 6 בניגוד לחוק, ושנתבקש להחזירם לקופת המועצה.". אותה פנייה נחתמה על ידי התובע, שהכתיר עצמו בתואר "מנהל מחלקת הנדסה וראש אגף רישוי עסקים".
112. אשר לסדר האירועים במישור הזמן - משום מה, התובע לא ציין מתי בדיוק הודיע לו הגזבר על החלטתו שלא לאשר את ניודו, אך מאופן תיאור השתלשלות הדברים בתצהירו ניתן להסיק כי המועד שבו פנה למשטרת ישראל, היה לאחר שהגזבר (ולשיטת התובע גם ראש המועצה) "לא כיבדו" את הסיכום לניידו.
113. נראה כי פניית התובע, בהנחה שאכן נמסרה ליעדה, לא הובילה לפעולה כלשהי מצד המשטרה. התובע העיד בפנינו כי הוא אינו יודע מה עשתה המשטרה בעקבות פנייתו, ואישר כי לא זומן למתן עדות/חקירה (פרוט', עמ' 112, ש' 21 – 27; עמ' 113, ש' 1 – 6).
ה.7. התראת מהנדסת המועצה בתובע
114. בתאריך 05/07/2020 הממונה על התובע, מהנדסת המועצה, גב' מזאריב, פנתה לתובע בכתב, תוך שהעלתה שורת טענות בדבר ליקויים בתפקוד התובע, והתרתה בו כי אם לא יהא שיפור בהתנהלותו, אזי תמליץ על הפחתת שיעור משרתו מ-100% ל-50% (ראו: נספח 4 לתצהיר הנתבע. להלן – התראת הממונה). התראת הממונה כוללת 3 קטגוריות עיקריות של טענות בדבר ליקויים: האחת – ליקויים בנוגע לנוכחות התובע בעבודה; השנייה – ליקויים בתפקודו המקצועי של התובע; והשלישית – פרסומים שיוחסו לתובע. התראת הממונה כוללת 3 קטגוריות עיקריות של טענות בדבר ליקויים.
ה.8. פתיחת ההליך דנא, הזימון הראשון לשימוע לפני פיטורים, והבקשה הראשונה לסעדים זמניים
115. בתאריך 21/07/2020 פתח התובע בהליך דנן, כשהגיש כתב תביעה, שבו טען להתעמרות בו, בשל שיקולים פוליטיים והתלונות שהגיש, ועתר "להחזירו" לתפקיד מנהל מחלקת הנדסה, בהתאם להליך משנת 2005 ולהשיב לו את כל סמכויותיו. כן טען התובע בתביעתו כי הנתבע הורה על החלפת צילינדר משרד תובע, נעל את דלת המשרד ולא סיפק לתובע מפתח.
116. למחרת, בתאריך 22/07/2020, זימנה הנתבעת את התובע לשימוע לפני פיטורים, שנקבע לתאריך 29/07/2020, תוך שהבהירה כי הזימון הוא בהמשך להודעת המועצה בהליך המשפטי הקודם.
117. בתאריך 23/07/2020 הגיש התובע בקשה לסעדים זמניים, במסגרתה ביקש שיינתן צו זמני שיימנע את הליך השימוע והפיטורים, בנימוק שאלו נעשים "אך ורק מסיבות פוליטיות וכנקמה על חשיפת שחיתות במועצה וכתגובה מהירה לתביעה שהוגשה כנגד המועצה יום קודם לכן...". כמו-כן, עתר התובע כי בית הדין יורה על הפסקת ההתעמרות בו, על מתן גישה למשרדו שננעל, וכן סעדים זמניים נוספים. בתאריך 25/07/2020 הורה בית הדין שהשימוע שנקבע לתאריך 29/07/2020 לא יתקיים, וזאת כדי לאפשר דיון בבקשה לסעדים זמניים.
118. בתאריך 04/08/2020 התקיים דיון בבקשה לסעדים זמניים, בגדרה הסכימו הצדדים כי הבקשה לסעדים זמניים תימחק, והתובע ישקול את צעדיו בהתאם לתוצאות השימוע, ובהתאם הורה בית הדין על מחיקת הבקשה. בדיון מתאריך 04/08/2020, הצהירה המועצה, בין היתר, כי כבר בדיון שהתקיים בשנת 2019 הבהירה כי היא מצויה בהליך בדיקת טענות כנגד התובע שבסופו בכוונתה לזמנו לשימוע, והוסיפה כי הסכמתה (במסגרת ההליך המשפטי הקודם) להבהיר את תפקידי התובע במועצה נוגעת לתקופת הביניים.
ה.9. השעיית התובע
119. בתאריך 12/08/2020 מסרה המועצה לתובע הודעה בכתב, נושאת תאריך 11/08/2020, לפיה היא שוקלת להשעותו מכוח סעיף 48 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג – 1963 וסעיף 43.216 לתקשי"ר (נספח כא' לתצהיר התובע), והתבקשה תגובת התובע בכתב עד ליום 13/08/2020. במסגרת ההודעה פורטו נימוקי המועצה ביסוד כוונתה להשעות את התובע ואלו עיקריהם:
א. התובע השתלח בנושאי משרה בכירים במועצה, הטיח בהם האשמות חסרות בסיס והוציא את דיבתם באמצעות "פייסבוק".
ב. התובע השיג מסמכי המועצה שאינם בתחום אחריותו שלא כדין, הוציא מסמכים כאמור מבניין המועצה שלא כדין, ופרסם מסמכים כאמור בפייסבוק, כשבכך הפר את חובת הסודיות שהוא חב כלפי המועצה.
ג. התובע מחתים כניסה ולאחר מכן נעלם מבניין המועצה, כפי שנרשם בהתראת הממונה-המהנדסת.
ד. התובע מציג עצמו כמחזיק בתפקידים כאלו ואחרים, למרות שלא נבחר אליהם כדין ולמרות שאינו מבצעם בפועל, וממשיך לנהוג כך חרף הנחיית ראש המועצה שיחדול מהתנהגות זו.
ה. התובע אינו מקבל מרות ואינו מבצע את המוטל עליו, התנהגותו אינה הולמת עובד ציבור, ומהווה הפרת משמעת זדונית וחמורה.
ו. המשך העסקת התובע במועצה יביא לפגיעה חמורה בשירות הרשות המקומית ובאמון הציבור.
120. בתאריך 13/08/2020 מסר התובע את תגובתו ביחס לכוונה להשעותו, בגדרה טען כי הוא אינו עוסק "יום יום" באיתור שחיתויות במועצה, אין איסור בדין לחשוף שחיתות או אי-תקינות מנהלית, וכי ראש המועצה נוקם בו נוכח הפרסומים המיוחסים לו. לצד זאת, ביקש התובע פרטים נוספים, ראיות, וכן גישה למשרדו כדי להתמודד עם הטענות, וכן ביקש למסור את תגובתו בעל פה (סעיף 53 ונספח כב' לתצהיר התובע).
121. בתאריך 18/08/2020 הודיע ראש המועצה לתובע כי החליט להשעותו לתקופה של 15 ימים, החל מתאריך 19/08/2020 ועד 02/09/2020 (נספח כג' לתצהיר התובע). ראש המועצה ציין, בין היתר, כי ההשעיה נדרשת כדי "...למנוע נזק לעבודת המועצה, מסמכיה נכסיה, וקופתה, ועל מנת למנוע פגיעה באמון הציבור במועצה", ובהמשך לכך הציג נימוקים ברוח הטענות שהוצגו בזימון מתאריך 11/08/2020, וציין כי הללו לא זכו למענה מצד התובע. ראש המועצה לא מצא ממש בטענת התובע כי הוא חושף שחיתויות, והוסיף כי טענתו האמורה של התובע אינה יכולה להצדיק את התנהגותו, ובפרט שימוש שלא כדין במסמכי המועצה, ואם קיים בידי התובע מידע בדבר שחיתות עליו לפנות למשטרה. ראש המועצה הוסיף וציין כי בתאריך 12/08/2020, לאחר הוצאת הזימון לשימוע, התובע הגיע למשרדי המועצה בלוויות אדם שאיננו עובד המועצה, אשר החזיק בציוד לפריצת דלתות ושערים, והללו פרצו לדלתות של חדרים במועצה.
122. בתאריך 02/09/2020 הודיע ראש המועצה לתובע כי החליט להאריך את השעייתו עד לתאריך 09/09/2020 (נספח כד' לתצהיר התובע). ראש המועצה חזר על הנימוקים שנזכרו בהחלטתו מתאריך 18/08/2020, והוסיף כי התובע ממשיך בהתנהגויות שיוחסו לו (פרסומים והתחזות). כן ציין ראש המועצה כי באותם ימים נחקרת פריצת התובע לחדרי מועצה, כך שחזרתו לעבודה עלולה לחבל באותה חקירה, וכי מניסיון העבר עולה חשש ממשי שהתובע יעשה שימוש שלא כדין במסמכי המועצה. מנימוקים דומים, בתאריך 08/09/2020 חזר והחליט ראש המועצה להאריך את השעית התובע לתקופה נוספת עד לתאריך 16/09/2020 (נספח כ"ה לתצהיר התובע).
ה.10. הטענה לפריצת התובע למשרדו במועצה
123. כאמור לעיל, במסגרת החלטת ההשעיה מתאריך 18/08/2020, ציינה המועצה כי בתאריך 12/08/2020, לאחר ההודעה על מתן זכות טיעון לתובע בזיקה לכוונה להשעותו, התובע הגיע למשרדי המועצה, בלווית אדם שאיננו עובד המועצה, אשר החזיק בציוד לפריצת דלתות ושערים, והללו פרצו למשרדי המועצה. מדובר בהאשמה משמעותית כלפי התובע, אשר לאחר עיון בחומר הראיות, באנו לכלל מסקנה שהוכחה במידה הדרושה.
124. תחילה נציין כי בזמן אמת התובע לא הסתייג מהאשמה זו, כל שכן תוך הצגת הסברים ממשיים, אלא שבכך לא די. בפנינו, התייחס התובע לאירוע הפריצה שיוחס לו, והודה כי אכן הגיע בשעה 10:00 בבוקר למועצה, בלווית גורם שאינו עובד המועצה, וזה האחרון "עזר" לו ופתח את דלת משרדו במועצה, ולאחר מכן אותו גורם "סגר את זה". הוכח במידה הדרושה כי פתיחת התובע את דלת משרדו, באמצעות אותו גורם חוץ, הייתה ללא רשות המועצה, לאחר שהאחרומה החליטה לנעול את דלת משרדו, כדי למנוע ממנו כניסה למשרד.
125. נקודת המוצא בעדות התובע בעניין טענת הפריצה, היא שהמועצה החליפה את צילינדר משרדו, אשר ננעל (פרוט', עמ' 115, ש' 3 ואילך). נפנה לכך שאחת מתלונות התובע בזמן אמת ולפנינו, היא שהנתבע החליף צילינדר משרדו, נעל את הדלת ולא סיפק לתובע מפתח, ובזמן אמת עתר התובע לחייב את המועצה לאפשר לו גישה למשרדו (בעניין זה, ראו כתב התביעה מתאריך 21/07/2020 והבקשה לסעדים זמניים, מתאריך 23/07/2020). מכאן עולה כי בתאריך 12/08/2020, הוא המועד שבו הגיע התובע לפתוח את דלת משרדו באמצעות אותו גורם חוץ, המועצה נעלה את משרדו, כדי למנוע ממנו גישה למשרד, והתובע ידע זאת היטב.
126. בחקירתו העלה התובע טענה כבושה, לפיה הוא ואותו גורם עלום הגיעו, מאחר שמזכיר המועצה ביקש ממנו לפתוח את משרדו, וביקש שכל משרדי המועצה ייפתחו לצורך ביצוע ריסוס נגד קורונה. עוד עלה מעדות התובע כי לפי אותה גרסה כבושה, הודעה לגבי חיטוי המשרדים נשלחה "בקבוצת ה Whatsapp" תוך שהוסיף "שלחו לכולם, לא רק לי" (פרוט', עמ' 114, ש' 19-26; עמ' 115).
127. הסברים כבושים אלו לא היו משכנעים. ראשית, אילו היה ממש בטענה זו לפיה אין מדובר בפריצה אלא בקיום הוראת המזכיר, הרי שיש להניח כי הייתה נטענת בקול צלול, כבר בזמן אמת. שנית, התובע לא הניח בדל ראיה ביסוד אותו הסבר. הגם שהתובע זימן לעדות את העד הרלבנטי, המזכיר, לא ראה לנכון לחקרו בקשר לאותו הסבר. בנוסף, כאשר נחקר המזכיר לגבי טענת הפריצה, כלל לא הזכיר הוראה שמסר לעובדים לפתוח את משרדם במועד הרלבנטי (פרוט', עמ' 66, ש' 1-19). בנוסף, התובע לא הציג את שיחת הוואטסאפ הנטענת, שבמסגרתה הוצגה, כך לטענתו, אותה הודעה, וכן לא זימן לעדות עובדים אחרים, חרף טענתו כי ההודעה נשלחה ל"כולם". שלישית, הטענה כי באותו יום הגיע על רקע הוראת המזכיר, אינה מתיישבת עם העובדה שהגיע עם גורם חוץ. בכל מקרה, לא ניתן למצוא כל תימוכין לכך שהתובע קיבל רשות לפתוח את משרדו באמצעות גורם חוץ.
128. מעל ומעבר לדרוש, נוסיף כי התובע לא זימן לעדות אותו גורם חוץ עלום, שעמו הגיע לצורך פתיחת המשרד, והרושם הוא שהתובע הסתיר את זהותו, כך העיד התובע:
"ש. אז הגעת עם גורם חיצוני? מישהו ש.
ת. לא גורם, מישהו שיודע לפתוח דלתות.
ש. מי הבחור הזה שהגעת איתו שהוא יודע לפתוח דלתות?
ת. לא זוכר, לא זוכר.
ש. מה השם שלו?
ת. לא זוכר.
ש. מה התפקיד שלו?
ת. לא זוכר.
ש. הוא עובד מועצה?
ת. לא, לא עובד מועצה, מישהו חיצוני. בא אמרתי אתה יודע לפתוח את הדלת? אמר לי כן, במקרה לא, זה המועצה ליד קופת חולים. ואז אמר לי אני יכול, מה הבעיה? אמרתי לו הדלת שלי.
ש. והוא היה בקופת חולים?
ת. אה?
ש. והוא היה בקופת חולים?
ת. לא, אני אומר פגשתי אותו מול קופת חולים, שזה שני, המועצה וקופת חולים ביחד באותו קומפלקס." (פרוט', עמ' 116, ש' 6-23).
129. האפשרות שהתובע לא ידע לומר דבר לגבי זהות אותו גורם – אינה סבירה ולא רק נוכח ההתרשמות מעדותו. התובע ידע לציין לא מעט פרטים לגבי האירוע, והרושם הוא שזכרונו היה סלקטיבי. בנוסף, יש להניח כי טענת הפריצה הותירה חותם על זיכרון התובע. בין היתר, לפי עדות התובע עצמו, בעקבות טענת הפריצה, ראש המועצה שוחח עם שוטר שהגיע למועצה, ובנוסף טענת הפריצה עמדה ביסוד ההשעיה וכאמור עלתה בהליכים המשפטיים שנקט התובע (פרוט', עמ' 115, ש' 17-18). הרושם הוא שהתובע לא השלים עם החלטת המועצה לנעול את משרדו, והוא החליט לפעול בכוח, ולפתות את המשרד תוך הסתייעות בגורם חוץ.
130. תלונת ראש המועצה למשטרת ישראל - בתאריך 06/09/2020 הגיש הנתבע תלונה במשטרת ישראל, שסווגה כתלונה על איומים, לטענת הנתבע בתצהירו בזיקה לפרסומים שפרסם התובע ב"פייסבוק" (נספחים 2 ו- 3 לתצהיר הנתבע). בהתאם לסעיף 58 ונספח כז' לתצהיר התובע, שלא נסתרו, התלונה כנגדו נסגרה, תוך שנקבע כי התובע אינו חשוד בתיק.
ה.11. תביעת הגזבר כנגד התובע
131. בחודש 09/2020 הגיש הגזבר כנגד התובע תביעת בטענה לפרסום לשון הרע [ת"א (שלום – חי') 3647-09-20]. על פי עדות הגזבר בפנינו, העילה להגשת התביעה היא שהתובע פרסם נגדו "פוסטים שקריים" בפייסבוק, שבהם ייחס לו שחיתות, וכן טען שהגזבר אינו אוהב ישוב בדואי שמשרת בצבא. הגזבר הוסיף והעיד כי באמצע שנת 2020 אותם פרסומים הובילו לאיומים על חייו ואף לפגיעה פיזית בו, אך הגזבר לא ייחס אותם איומים/פגיעה פיזית לתובע. עוד עולה מעדותו גם התביעה התנהלה גם במועד עדותו בפנינו, וממילא גם במועד פיטורי התובע (פרוט', עמ' 168, ש' 5 ואילך; עמ' 172, ש' 14 ואילך).
ה.12. המלצת המהנדסת
132. בתאריך 29/09/2020, או בסמוך לכך, הודיע הנתבע למהנדסת הרשות, גב' מזאריב, שהמועצה בוחנת אפשרות לסיים את העסקתה, והיא זומנה לשימוע בפני מליאת המועצה בתאריך 07/10/2020 (נספח 17 לתגובת הנתבעת לבקשה לסעדים זמניים מתאריך 01/11/2020). במסגרת מסמך זימונה לשימוע, שמחזיק כ-8 עמודים, העלתה המועצה טענות מפורטות בדבר כשלים משמעותיים בתפקוד המהנדסת. אולם, כבר בתאריך 04/10/2020 התפטרה המהנדסת מעבודתה במועצה (נספח 18 לתגובה הנ"ל).
133. יום לפני התפטרותה, בתאריך 03/10/2020, או בסמוך לכך, פנתה גב' מזאריב לחברי ועדת הפיטורים במועצה במכתב שכותרתו: "המלצה לועדת פיטורים – מהנדס סולטן הייב" (נספח ל"ט לתצהיר התובע; להלן – המלצת הממונה). במסגרת ההמלצה ביקשה המהנדסת להצטרף כחברה בוועדת הפיטורים, חלף גזבר הרשות, וכן המליצה שלא לפטר את התובע אלא להחזירו לעבודתו בהקדם: "תוך הסדרת מינוי, הגדרת, ואחוז משרתו, וקביעת הסכם תנאים בינו לבין הרשות לניקוי כל משעבר, ולמען קידום אגף רישוי עסקים בישוב שהוא, הכי מתאים לנהלו ולקדמו.". בשלב זה נציין כי במובנים רבים המלצת הממונה מציירת תמונה שונה בתכלית, מזו העולה ממכתב ההתראה שהוציאה בתאריך 05/07/2020, ועל תוכן שני מהמסכים נעמוד בהמשך.
ה.13. הוצאת התובע לחופשה בתקופת משבר הקורונה
134. בתאריך 07/10/2020 הודיע הנתבע לתובע כי בהתאם להסכמים הקיבוציים מיום 16/09/2020 ו-05/10/2020, התובע מוגדר כ"עובד בהסדר" בתקופה 11/10/2020 – 15/11/2020, וכן הובהר שם כי משמעות הדבר הוא שהתובע נדרש שלא להגיע לעבודה ושכרו ישולם על פי המתווה בהסכם, קרי 70% מסך רכיבי השכר החודשי (נספח כח' לתצהיר התובע).
ה.14. זימון התובע לשימוע
135. בתאריך 15/10/2020 זומן התובע שוב לישיבת שימוע בכוונה לפטרו, שנקבעה לתאריך 22/10/2020 (נספח כ"ט לתצהירו), ונציין כבר כעת כי בסופו של יום ישיבת שימוע זו לא התקיימה. בתאריך 20/10/2020 הגיש התובע בקשה לסעדים זמניים (להלן – הבקשה השנייה לסעדים זמניים), ובו ביום ניתן צו ארעי המקפיא את הליכי השימוע עד לדיון בבקשה, שתוצאתו המעשית הייתה ביטול הישיבה שנקבעה לתאריך 22/10/2020. בגדר בקשתו עתר התובע למנוע את פיטוריו, למרות שבאותו מועד טרם פוטר, ולמעשה עתר למנוע את השימוע. בתאריך 03/11/2020 התקיים דיון בבקשה לסעדים זמניים, ולאחר ששמע את הערות בית הדין עתר התובע למחוק את בקשתו, ובית הדין הורה על מחיקתה.
136. בתאריך 05/11/2020 חזרה המועצה וזימנה את התובע לשימוע, שנקבע לתאריך 12/11/2020, תוך שהפנתה לעילות שהוצגו בהזמנה מתאריך 15/10/2020 (נספח ל' לתצהיר התובע). על טענות שהוצגו בזימון לשימוע נעמוד בפירוט בהמשך. בשלב זה נציין כי נכתב בזימון שבאפשרות התובע להשיב לטענות נגדו בכתב, במקום להופיע בישיבה. כן נכתב שם כי העתקים נשלחו, בין היתר, ליו"ר ועד העובדים (מר איבראהים ג'ואמיס), ונציג ההסתדרות במרחב העמקים (מר עבדלעזיז שלבי).
137. התובע הגיב לטענות נגדו בכתב, במסגרת מסמך מפורט שהגיש בא-כוחו, אשר מחזיק 8 עמודים, שבו הועלו טענות דומות לאלו שהעלה התובע במסגרת ההליכים דנן (נספח ל"א לתצהיר התובע). טענה מרכזית בתגובה היא שהתובע חשף שחיתויות והתנהלות רשלנית של המועצה, ושהתנהלות הנתבע כלפיו, לרבות הליך הפיטורים, הוא מסע נקמה והתעמרות שמקורו בשיקולים זרים, בעיקר אותה חשיפת שחיתות נטענת. בתאריך 12/11/2020, או בסמוך לכך, הודיעה ועדת השימוע לתובע כי מתגובתו עולה כי הוא ויתר על נוכחות פיזית בפני הוועדה והעדיף כי השימוע יעשה בכתב, ושהחלטה בעניינו תתקבל במהלך השבוע שלאחר מכן (נספח ל"ב לתצהיר התובע).
ה.15. החלטת הפיטורים
138. בתאריך 22/11/2020 התכנסה ועדת הפיטורים בהרכב: יועמ"ש, מזכיר וגזבר, ובפנינו הונח פרוטוקול הישיבה (נספח ל"ג לתצהיר התובע). הוועדה ציינה בפרוטוקול כי עותק מהזימון לשימוע נשלח לוועד העובדים ולהסתדרות, אשר בחרו שלא להתייצב לשימוע ולא לשלוח עמדה. בהמשך לכך עמדה הוועדה, באריכות, על הנימוקים לפיטורים, התייחסה לטענות התובע, ואחר הדברים הללו החליטה, ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של מזכיר המועצה, לפטר את התובע, וכך נחתם פרוטוקול הישיבה:
"1. העובד נקלט לעבודתו בשנת 1997 בתפקיד מהנדס המועצה. בדיעבד התברר כי איננו מחזיק בתואר תהנדס. ולכן לא עומד בתנאי הסף למשרה.
2. כנגד העובד עלו מס' טענות לא פשוטות מאז קליטתו ועד היום, ולפיהן הוא קליטתו לעבודה מלכתחילה לא הייתה כדין מאחר והוא התחזה למהנדס ועל בסיס התחזות זו התקבל לעבודה, ולאחר מכן קיבל שכר בכירים על אף שאיננו זכאי לכך.
3. עוד נטען כי העובד איננו ממלא את תפקידו כמצופה, מתערב בנושאים שאינן קשורים אליו ואף מנצל לרעה את תפקידו לרבות באמצעות פרסום מידע כוזב אודות המועצה וגורמים בכירים.
4. לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים, לרבות טענות העובד כפי שעלו ממכתב המענה שנשלח על ידי בא כוחו, הגענו לכלל מסקנה שלפיה המשך העסקתו של העובד בשירותי המועצה יפגע בתפקוד המועצה ומערכת היחסים בין העובד לבין הממונים עליו נהרסה באופן טוטאלי ואין כל דרך לתקן את הפגמים שנפלו הן בקליטת העובד לעבודתו והן בפגמים שבדקו (צ"ל שדבקו – ל.ת.ס) במעשי העובד תוך כדי תקופת העסקתו.".
מחומר הראיות עולה כי החלטת הוועדה הועברה לראש המועצה, אשר החליט, בתאריך 3/12/2020, או בסמוך לכך, לאמצה לאור הנימוקים שפורטו בפרוטוקול הוועדה, ובהתאם לכך הודיע על פיטורי התובע, אשר ייכנסו לתוקף לאלתר (נספח לג' לתצהיר התובע). החלטת הפיטורים, כפי שפורטה בפרוטוקול ועדת השימוע, היא העומדת במוקד פסק דין זה.
139. החלטת הפיטורים לא נמסרה לתובע באופן מידי. בתאריך 08/12/2020 הגיש התובע בקשה בגדרה טען שהמועצה נעלה את משרדו החל מתאריך 3/11/2020 והוא נותר נעול עד אותו מועד, תוך שציין כי מדובר בניסיון להרחיקו מהמועצה שלא כדין, במטרה למנוע חשיפת שחיתות "נוספת", וביקש להורות למועצה לפתוח את משרדו ולאפשר לו לעבוד. אחר הדברים הללו, בתאריך 13/12/2020 נמסרה לתובע החלטת הפיטורים (סעיף 66 לתצהיר התובע).
ה.16. ההליכים מושא פסק דין זה
140. בתאריך 13/12/2020 הגיש התובע בקשה לסעדים זמניים (שלישית במסגרת התיק דנן), בגדרה עתר לבטל את הפיטורים ולמנעם עד להכרעה בתביעה העיקרית. בתאריך 20/12/2020 הגישה הנתבעת את תגובתה ובתאריך 21/12/2020 התקיים דיון בבקשה, בגדרו הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שעיקרה איחוד ההליך הזמני והעיקרי (להלן – ההסדר הדיוני), ולאחר שניסיונות להביא את הצדדים לפשרה לא צלחו, ניתן פסק דין זה.
141. צירוף המדינה והשהיית ההליך – כחלק מההסדר הדיוני הסכימו הצדדים כי לאחר הגשת כתב הגנת הנתבעים, תינתן החלטה באשר לצירוף המדינה כצד להליכים, ובהתאם בתאריך 09/02/2021 הורה בית הדין על צירופה. בתאריך 25/03/2021 הגישה המדינה בקשה להשהות את ההליך למשך 120 ימים לצורך מיצוי הליכים, תוך שציינה כי מהטענות בהליך עולה חשד לקבלת שכר בכירים שלא כדין, ומשכך שוקל הממונה על השכר באוצר להפעיל את סמכויותיו לפי חוק יסודות התקציב – תשמ"ה – 1985. הלכה למעשה, בית הדין נעתר לבקשה, והאריך את המועד להגשת עמדת המדינה בתיק עד לתאריך 12/07/2021.
142. בתאריך 27/04/2021 הגישה המדינה הודעה שלהלן יובאו עיקריה: בכל הנוגע לפתיחה בהליך מנהלי (חריגת שכר) – המדינה ציינה כי לאחר בדיקת נתונים ומסמכים הנוגעים לתובע, הגיעה למסקנה כי אין בכוונתה לפתוח בהליך כאמור.
בכל הנוגע להגשת עמדה בתיק - המדינה טענה כי כתבי הטענות בתיק אינם מעוררים שאלות רוחב או חשש להשלכות רוחביות, ולכן אין בכוונתה להגיש עמדה בתיק. חרף האמור, המדינה התייחסה למספר סוגיות בכללות. בגדר האמור, הזכירה המדינה את הכללים בנוגע לאיסור ניגוד עניינים בנוגע לאיוש משרות בשירות הציבורי/העסקת קרובי משפחה, ציינה כי אותם כללים חלים גם ביחס לקידום או שינוי בתפקיד, והוסיפה כי אישור שר הפנים ואישור ועדת מנהל השירות, מהווים "תנאי מתלה להעסקה בתפקיד ברשות". בנוסף, ציינה המדינה כי מבחינתה "אין כל מניעה לשלם לתובע תשלומים המגיעים לו כדין מכוח סיום העסקתו וגמר חשבון, ככל שאלו לא שולמו לו.". על רקע האמור לעיל, ביקשה המדינה להורות על ביטול צירופה כצד להליך.
143. בתאריך 19/05/2021 התקיים דיון מוקדם בתיק, במסגרתו הורה בית הדין על ביטול צירוף המדינה כצד להליך. כמו-כן, במסגרת הדיון התחייבה הנתבעת כי עד למתן פסק דין בהליך לא ייקלט עובד במקום התובע.
144. על פי גמר חשבון שהעבירה הנתבעת לתובע, עליה לשלם לו סך של 25,269 ₪, ובתאריך 20/05/2021, או בסמוך לכך, העבירה לחשבון הבנק של התובע סך של 15,000 ₪, כמקדמה (סעיפים 69, 72 ונספח לו' לתצהיר התובע).
145. בתאריך 27/07/2021 התקבלה בקשת ב"כ התובע להשתחרר מייצוג, ובאותו היום הודיע התובע על ייצוגו על ידי בא-כוחו שבכותרת. כתב תביעה מתוקן הוגש בתאריך 05/09/2021, וכתב הגנה מתוקן הוגש בתאריך 25/10/2021.
II. טענות התובע כנגד חוקיות הפיטורים
ו. האם החלטת הפיטורים היא בסמכות ייחודית של בית הדין למשמעת?
146. התובע טען כי במכתבי ההשעיה יוחסו לו עבירות משמעת, בנוגע לפרסומים בפייסבוק והשגת מסמכים שלא כדין, ואותם מעשים אוזכרו גם במכתב הפיטורים (בתגובת התובע לשימוע נכתב כי הזימון לשימוע לפני השעיה כולל את הטענות שנזכרו בזימון לשימוע לפני פיטורים "אחת לאחת", ראו סעיפים 7 – 12 לתגובתו האמורה). מכאן סבור התובע כי כל הליך הפיטורים "צריך" להתנהל בפני בית הדין למשמעת, שהוא בעל הסמכות הייחודית להורות על פיטורי עובד בשל עבירות משמעת, תוך שהפנה להוראות סעיף 17(8) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), ולסעיף 171א(1) לפקודת העיריות. התובע הוסיף וטען כי במקרים בהם שוכנע בית הדין שהמעסיקה ניסתה לעקוף את המסלול המשמעתי ניתן צו המורה על ביטול הפיטורים והוא הפנה לע"ע 5157-07-15 המועצה המקומית שעב – פלורנדה סעדה, מתאריך 14/07/2015.
147. ועדת הפיטורים דנה בטענה זו של התובע ולא מצאה בה ממש, ואף הנתבעת הציגה עמדה מפורטת בכתבי טענותיה. לפי עמדתן, השעיית התובע נובעת מנימוקים יחודיים, פריצת התובע למשרדי המועצה, והשעייתו הייתה מוצדקת כדי למנוע נזק לרכוש המועצה, ואילו פיטורי התבססו על נימוקים נוספים ובמרכזם קבלת התובע לעבודה שלא כדין, על בסיס הצהרה לא נכונה תוך הטעיית המועצה. חפיפה בין עילות שבגינן הושעה התובע, לבין עילות שבגינן פוטר, ועצם השעיית התובע לפי חוק המשמעת – אין בה להכפיף את כלל טענות המועצה כלפי התובע לחוק המשמעת. בנוסף, הנתבעת טענה כי התובע מושתק מטענתו בעניין היעדר סמכות לוועדת הפיטורים, אך כפי שנראה להלן אין צורך שנידרש לטענת ההשתק.
148. דיון והכרעה - לאחר בחינת טענות הצדדים, על רקע הדין החל, מסקנתנו כי דין טענות התובע להידחות.
149. נקודת המוצא היא כי על רשות מקומית לבחור במסלול פיטורים מתאים לעילות הפיטורים, ובחירה במסלול שגוי עלול להוביל לביטול הפיטורים, בשל היעדר סמכות. אולם, קיימים מקרים בהם ברירת המסלול אינה פשוטה, למשל, כאשר טענה מסוימת עשויה לגבש אחריות משמעתית וכן משקפת אי-התאמה. במקרים כאלו ברירת המסלול תיעשה בהתאם למבחן מרכז הכובד. וכך נפסק: "...'שאלת היחס בין פיטורים מינהליים לבין פיטורי משמעת אינה פשוטה כלל ועיקר. ייתכנו מצבים בהם מעשה מסוים מהווה עבירת משמעת ובה בעת הוא עצמו משקף גם אי התאמה של העובד לשרות המצדיק פיטורים מינהליים' (ע"ע (ארצי) 1352-04 גדעון כהן – מדינת ישראל - משרד הבריאות...כך, במקרים בהם כנגד העובד 'יש צבר של תלונות אשר חלקן מהווה עבירת משמעת וחלקן מצביע על אי התאמה לתפקיד או שיש בהן גם מזה וגם מזה'...יש צורך בבירור מרכז הכובד של המניע לפיטורים: 'במצב דברים שכזה, אין לשלול על הסף נקיטת פיטורים מנהליים, אלא יש לבדוק לאן נוטה משקלם המכריע של כלל הראיות והנסיבות הנוגעות לעובד: האם לצד המשמעתי או לצד המינהלי. כאשר התנהגותו של העובד מצביעה בבירור על חוסר התאמתו לתפקידו או לשירות, ניתן לנקוט הליך של פיטורים מנהליים, אף אם יש במרכיבים מסוימים של התנהגותו משום סממנים משמעתיים'..." [ע"ע 38994-11-20, ריא שמא – מועצה מקומית יאנוח-ג'ת, מתאריך 31/08/2022].
150. טענת התובע לפיה נתונה לבית הדין למשמעת סמכות ייחודית, הועלתה באופן סתמי בתגובה שהניח לפני ועדת הפיטורים, והיא נותרה סתמית לכל אורך ההליך דנן כולל בסיכומיו (סעיף 7.א. לסיכומיו).
151. מבלי למצות, התובע לא התייחס לסוגיית מרכז הכובד, היא הסוגיה הרלבנטית. בגדר האמור, התובע לא התייחס לכלל העילות שבעטיין זומן לשימוע/פוטר, אלא התייחס רק לחלק קטן מהן, תוך שטען כי הן משמעתיות גם לגישת הנתבעת. אלא שבכך אין בה כדי להראות, אף לא לכאורה, כי הנתבעת לא הייתה רשאית לפתוח בהליך מנהלי. שכן, גם אם חלק מהטענות נגד התובע הן משמעתיות, אין בכך ללמד בהכרח מהו מרכז הכובד של מכלול הטענות. די במחדל התובע להציג טיעון סדור, כדי להצדיק דחיית עמדתו שהמועצה בחרה במסלול פיטורים שגוי.
152. יתרה מכך, הנתבעת טענה כי במרכז הליך הפיטורים טענותיה בדבר אי-חוקיות קבלת התובע לעבודה/מינויו כמהנדס הרשות. התובע לא רק שלא חלק על כך, אלא שבפתח סיכומיו אישר כי זו הסיבה העיקרית לפיטוריו. הואיל וכך, והואיל והתובע לא התיימר לטעון כי סוגיית חוקיות קבלתו לעבודה היא סוגיה משמעתית, אשר מסורה באופן ייחודי לבית הדין למשמעת, הרי טענות התובע עצמו שומטות את הקרקע תחת טענת חוסר הסמכות שהעלה.
153. זאת ועוד, גם אם נניח שהמועצה העלתה כנגד התובע טענות משמעתיות מובהקות, אין בכך להעלות או להוריד. שכן, די במסקנות הוועדה/המועצה בדבר קבלת התובע כמהנדס הרשות שלא כדין, העסקתו כמהנדס הרשות שלא כדין, וניודו ממשרת מהנדס הרשות שלא כדין – להצדיק את הפסקת עבודתו של התובע (ולכך נתייחס בהמשך).
154. כללו של דבר: טענת התובע לפיה המועצה נעדרת סמכות לפטרו – נדחית.
155. למעלה מן הצריך, נציין כי לעיל ניתחנו את שאלת הסמכות, בהנחה כי ההחלטה לסיים את עבודת התובע היא החלטת פיטורים לכל אורכה, אך נפנה להערותינו להלן באשר להבחנה בין פיטורים וביטול מינוי.
ז. האם הפיטורים לא השתכללו בשל אי-התקיימות תנאי סעיף 70 לחוקת העבודה?
156. התובע טען כי לא התקיימו התנאים להשתכללות פיטוריו בהתאם לסעיף 70 לחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל (להלן – חוקת העבודה), שהם: סיבה מספקת והסכמה בין הרשות לוועד העובדים, ובהיעדר הסכמת הוועד העברת ההחלטה לבוררות. מכאן טען כי פיטוריו כלל לא השתכללו, והם בטלים מעיקרם. נקודת המוצא לטיעון זה היא שסעיף 70 לחוקת העבודה חל על יחסי הצדדים.
157. הנתבעת ציינה בכתב הגנתה כי חוקת העבודה חלה רק על עובד שנקלט כדין, ולכן אינה חלה על התובע, אשר קליטתו נגועה בפגמים מהותיים (אי עמידה בתנאי הסף למשרת מהנדס הרשות, מסירת מידע כוזב, היעדר אישור ועדת מנהל השירות). בנוסף טענה הנתבעת, כי הפגמים הנ"ל פירושם שהעסקתו בלתי חוקית בעליל, והיא בטלה מעיקרה - "VOID". בסיכומיה, ציינה המועצה כי טענת התובע בדבר אי-קבלת "עמדת" ההסתדרות, ו/או ועד העובדים להידחות על הסף, שכן היא מועלית לראשונה בסיכומי התובע ולכן מהווה הרחבת חזית אסורה. לחילופין טענה המועצה כי ההזמנה לשימוע נשלחה לוועד העובדים ולא התקבלה כל התייחסות מטעמו.
158. גדר המחלוקת – טענת הנתבעת בדבר הרחבת חזית נדחית, שכן העילה שעניינה אי-התקיימות התנאים בהתאם לסעיף 70 לחוקת העבודה נזכרה בכתב התביעה המתוקן (עמ' 14), ואף זכתה להתייחסות בכתב ההגנה. לפיכך יש להידרש לטענת התובע לגופה.
159. כהערה מקדמית נציין כי התובע מניח במשתמע שחוקת העבודה חלה על יחסי הצדדים, ולא השיב לטענות הנתבעת בדבר אי תחולתה. עם זאת, לצורך הדיון בית הדין יניח כי ככלל חוקת העבודה חלה על יחסי הצדדים, והדיון יצומצם לשאלת תחולת סעיף 70 לחוקה.
160. בהנחה שנקבע כי 70 הנ"ל חל, יש להוסיף ולבחון האם הנתבעת פעלה בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף. בהקשר זה, וכפי שעולה מדיוננו להלן, המסקנה היא שקיימת עילה מספקת לפיטורי התובע, וכמו כן אין מחלוקת שלא ניתנה הסכמת ועד העובדים לפיטורים והחלטת הפיטורים לא הועברה לבוררות. לפיכך, ככל שייקבע שסעיף 70 לחוקת העבודה חל, יהיה צורך לבחון האם הנתבעת יצאה מידי חובתה בכך שמסרה הודעה לוועד העובדים במועצה, וככל שנשיב על שאלה זו בשלילה, יש לקבוע האם תוצאת הדברים היא שפיטורי התובע לא השתכללו.
161. דיון והכרעה – לאחר עיון בטענות הצדדים, על רקע הדין החל, אנו קובעים כי התובע לא שכנע שסעיף 70 לחוקת העבודה חל על יחסי הצדדים, ומשכך יש לדחות את טענתו מכוח הסעיף. להלן נפרט.
162. בסעיף 70 לחוקת העבודה נקבע כך: "...פיטורי עובדים, חוץ מעובדים בתקופת נסיונם, ייעשו רק מסיבה מספקת ותוך הסכמה הדדית בין הרשות ובין ועד העובדים או מרכז הסתדרות הפקידים ובאין הסכמה עוברת ההכרעה לבוררות מוסכמת בהתאם לסעיף 84.".
163. אכן, כפי שטען התובע, בהנחה שסעיף 70 הנ"ל חל, הרי כל אימת שלא ניתנה הסכמת ועד העובדים, ולחילופין לא הושלם הליך בוררות, אזי לא משתכלל מעשה הפיטורים של עובד רשות מקומית [ע"ע 35912-08-10 תריף – עיריית יהוד מונוסון, מתאריך 27/09/2011; בר"ע (ארצי) 20400-09-15 סוהיר תורכי – המועצה המקומית שעב, מתאריך 20/09/2015, בסעיף 10 לפסק הדין]. אלא שהתובע הזניח את שאלת תחולתו של סעיף 70 הנ"ל, ומסקנתו בדבר תחולת הסעיף מבוססת על הפניה סתמית להיגד הבא מתוכו: "פיטורי עובדים, חוץ מעובדים בתקופת ניסיונם". טיעון זה הוא בבחינת הנחת המבוקש, שכן אין ביסודו טענות פרשניות, מה גם שהתובע התעלם מטענות ההגנה של הנתבעת. ההיגד אליו מפנה התובע מעורר שתי שאלות פרשניות לפחות שכאמור התובע לא התייחס אליהן. הראשונה – האם ההחלטה להפסיק את עבודת התובע היא החלטת פיטורים לכל אורכה? והשנייה - האם התובע נמנה על קבוצת העובדים שעליה חל הסעיף?
164. "פיטורים" – אומנם, הנתבעת כינסה ועדת פיטורים וקיבלה החלטה לפטר את התובע. עם זאת, ביחס לחלק מהטענות שהועלו כלפי התובע בזימון לשימוע (הפגמים בקבלת התובע לעבודה, ו/או מינויו כמהנדס הרשות, ו/או ניודו, ו/או העסקתו) – הנתבעת טענה בפנינו כי תוצאתם היא שהעסקת התובע "בטלה מעיקרה" (VOID). על רקע טענה זו של הנתבעת, ממנה התעלם התובע, מתעוררת השאלה האם ביחס לאותן עילות החלטת הנתבעת היא בגדר פיטורים (בעניין ההבחנה בין ביטול מינוי לבין פיטורים, נפנה לע"ע 67/07 עמאר – מדינת ישראל משרד הפנים, מתאריך 02/04/2009, להלן – עניין עמאר). ככל שאכן יש להשקיף על חלק מתוך החלטת הוועדה, זה שעניינו הפגמים במינוי והעסקת התובע שלא כדין, כהחלטה על ביטול מינוי, כפי שנקבע בעניין עמאר - כי אז ממילא אין רלבנטיות לסעיף 70 לחוקת העבודה, אשר חל במקרה של פיטורים. מחדל התובע להתייחס לאותו היבט, פירושו הוא שלא שכנע שסעיף 70 חל.
165. מעבר לדרוש נעיר כי הכפפת המקרה דנן לסעיף 70 לחוקה, לרבות החובה לקבל את הסכמת ועד העובדים, מעוררת קושי. אכן, כאשר עסקינן בפגמים בקבלת עובד ציבור לעבודה, לכל הפחות פגמים שיורדים לשורש העניין כמו במקרה דנן, קשה להלום הכפפת החלטת הרשות להסכמת ועד העובדים, כך שהוועד יוכל למנוע, או לעכב החלטה שתכליתה הפסקת פגיעה בשלטון החוק.
166. "עובדים חוץ מעובדים בתקופת ניסיונם" - התובע לא הניח טיעון מינימאלי, שמצדיק מסקנה לפיה הוא נכלל בקבוצת העובדים עליה חל סעיף 70, ואף לא השיב לטענות הנתבעת בנקודה זו. מבלי למצות, נעמוד על שתי סוגיות שמתעוררות בהקשר זה, ולא זכו לכל התייחסות מצד התובע.
167. האם סעיף 70 חל על כל עובד שחלפה לגביו תקופת הניסיון, או רק על עובד שקיבל כתב מינוי? התובע עצמו הפנה לע"ע 65138-12-21 הרב קופרמן – המועצה הדתית רמת גן, מתאריך 04/12/2022 (להלן – עניין קופרמן), בו עלתה אותה שאלה. באותו עניין, נחלקו הצדדים בשאלת תחולת סעיף 70 לחוקת העבודה על עובד שהועסק במועצה משך 30 שנה, אך לא קיבל "מינוי פורמאלי המצהיר על סיום תקופת הניסיון בשלב כלשהו של העסקתו...". בית הדין הארצי הותיר שאלה זו בצריך עיון, לאחר שהבהיר כי הסוגיה שנויה במחלוקת בין הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית (ההסתדרות ומרכז השלטון המקומי). בענייננו, מאחר שהתובע לא התיימר לטעון כי הסעיף חל על עובד שלא קיבל כתב מינוי, ואף לא הציג כתב מינוי, הרי שגם במובן זה לא שכנע כי סעיף 70 חל על יחסי הצדדים.
168. האם סעיף 70 חל גם על מי שנפלו פגמים בקבלתו לעבודה מסוג אלו שייחסה הנתבעת לתובע? התובע לא סיפק מענה ממשי ביחס לעמדת הנתבעת לפיה בשים לב לפגמים במינויו ובהעסקתו סעיף 70 אינו חל. כפי שנראה להלן, הנתבעת שכנעה כי בקבלת התובע לעבודה ובניודו דבקו פגמים חריפים שיורדים לשורש העניין, כך שלמעשה הוא מעולם לא התקבל כדין למשרה במועצה, וכן שדבק בתובע אשם בקשר לקבלתו לעבודה שלא כדין. לכן גם במובן זה לא שכנע התובע כי יש להחיל את סעיף 70 על עניינו.
169. בטרם נעילת פרק זה, נציין כי דרישת התובע לקבל הגנה ארגונית, חרף אי החוקיות הבולטת והאשם שדבק בו מעוררת חוסר נוחות רבתי, שאפשר שפירושה המשפטי הוא מניעות. אולם לאור הנימוקים לעיל, ובעיקר מחדל התובע להניח טיעון פרשני סדור בנוגע לתחולת סעיף 70, אין צורך שנקבע כי חלה מניעות.
170. כללו של דבר: טענת התובע כי הפיטורים לא השתכללו עקב אי התקיימות התנאים על פי סעיף 70 לחוקת העבודה – נדחית.
ח. האם הנתבעת הייתה מנועה מלפתוח בהליכי הפיטורים דנן?
171. התובע טען כי המועצה הייתה מנועה מלנקוט נגדו בהליכי הפיטורים דנן, וזאת בשל שני נימוקים: הליך הפיטורים מהווה העמדתו בסיכון כפול; הליך הפיטורים מבוסס על טענות של המועצה כנגד עצמה.
172. במסגרת הנימוק הראשון - סיכון כפול - טען התובע כי "מרבית" עילות הפיטורים הועלו בפניו בעבר, ובגין "חלקן" המועצה כבר נקטה נגדו סנקציות: שינתה את תפקידו ואת מבנה שכרו לאחר השימוע שנערך בשנת 2010 וכן השעתה אותו, וכיוון שכך המועצה מנועה מלהעלות אותן עילות שוב כהצדקה לפיטוריו, שמהווים העמדתו בסיכון כפול. במישור המשפטי התובע הפנה לסעיף 62 "לחוק המשמעת", לפיו אין לנקוט נגד "עובד מדינה" אמצעי משמעת על עבירת משמעת יותר מפעם אחת, והוסיף כי "קביעה דומה חלה גם מכוח כללי הצדק הטבעי". אולם, בסיכומיו שינה התובע מטיעונו והפנה לסעיף 19 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת).
173. הנימוק השני הוא, כאמור, שטענות המועצה באשר להיעדר אישור נחיצות משרה ותקן, הן טענות כנגד עצמה, שכן משמעותן שהמועצה לא עשתה דבר, משך עשרות שנים, להשגת האישורים הנדרשים. בהקשר זה, הפנה התובע לע"א (עליון) 1188/92 הועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים נגד ברעלי פ"ד מט(1) 463, להלן – עניין ברעלי, וכן לע"ע 1189/00 לוינגר – מדינת ישראל, מתאריך 02/10/2000.
174. ועדת הפיטורים והנתבעת דנו בטענות אלו של התובע ודחו אותן, תוך שקבעו כי הטענה בדבר "סיכון כפול" אינה רלבנטית, ובהליכים הקודמים שקיימה המועצה בעניינו של התובע אין כדי להכשיר את הפגמים שנטענו כלפיו והעלו מספר נימוקים שאלו עיקריהם. ראשית, הליכי העבר לא התקיימו בפני ועדת פיטורים. שנית, ההחלטות שהתקבלו לגבי התובע נגועות בניגוד עניינים, בהינתן כי בשנים 2006 – 2013 דודו של התובע כיהן כראש מועצה, ובשנים 2004 – 2008 אבי התובע כיהן כחבר מועצה, עובדה שמשליכה על חוקיות החלטות המועצה. שלישית, לא ניתן אישור משרד הפנים להחלטות בעניינו של התובע, ואף לא ניתן אישור ועדת מנהל השירות חרף קרבת המשפחה בין התובע לראש המועצה. רביעית, החלטות העבר הושפעו מאותו ניגוד עניינים: בכל נקודת זמן שבה עלתה שאלת חוקיות קבלת התובע לעבודה וניודו לתפקידים אחרים, לא התקיים דיון ענייני ומקצועי בהתאם להוראות החוק ולא התקבלה החלטה לגוף העניין, והכל בשל השפעת קרובי משפחת התובע – דודו ואביו - אשר החזיקו בתפקידי מפתח במועצה. על רקע השפעה זו לא יישמה המועצה את הנחיית משרד הפנים לסיים את העסקת התובע, אלא הסתפקה בהעברת התובע מתפקידו כמהנדס והפסקת תשלום שכר בכירים, ללא פנייה לוועדת מנהל שירות. ההליך היחיד שהתנהל עד תום והתקבלה החלטה לגוף העניין, הוא ההליך דנן.
175. לגבי ההסכמה משנת 2019 שהתובע ישמש מנהל מחלקת רישוי עסקים, הנתבעת טענה, כאמור, כי אותה החלטה התקבלה חודשים ספורים לאחר שהנתבע נכנס לתפקידו, מתוך מחשבה לבוא לקראת התובע, אך בדיעבד התברר לנתבע כי הסכמתו אינה כדין ובטרם הייתה בפניו התמונה המלאה, ובהמשך לכך הסכמתו לא אושרה על ידי הגורמים הרלבנטיים, מה גם שניוד התובע לתפקיד כזה או אחר, אין בו להכשיר קבלת התובע לעבודה שלא כדין.
176. דיון והכרעה – התובע לא שכנע כי הנתבעת הייתה מנועה מלפתוח נגדו בהליך פיטורים, כפי שיפורט להלן.
ח.1. סיכון כפול
177. הטענה כי חלה מניעות בשל העמדת התובע בסיכון כפול – נדחית. התובע מניח כי פיטוריו כפופים לכלל שעניינו סיכון כפול ללא בסיס. בסעיף 19 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח – 1978 (להלן – חוק המשמעת), עליו נסמך התובע, נקבע כך: "לא ינקטו נגד עובד רשות מקומית אמצעי משמעת על עבירת משמעת אחת יותר מפעם אחת.". התובע לא הניח טיעון שמצדיק מסקנה כי סעיף 19 הנ"ל, או הכלל המעוגן בתוכו (וחוק המשמעת בכלל) - חל על פיטוריו. הליך פיטורי התובע אינו משמעתי אלא מנהלי, החלטת הפיטורים אינה הרשעה בעבירת משמעת, ופיטוריו אינם עונש בגין עבירה. טענת התובע לפיה הכלל בדבר סיכון כפול חל מכוח כללי הצדק הטבעי, הועלתה באופן סתמי ודי בכך להצדיק דחייתה. דברים אלו נכונים לכל הפחות ביחס לעילות הפיטורים המרכזיות שכאמור עניינן חוקיות קבלת התובע/מינויו/העסקתו, שהן עילות מנהליות מובהקות.
178. בהקשר זה נציין כי פעולת מינוי עובד למשרה ציבורית היא פעולה מתחום המשפט המנהלי, ומשכך חל לגביה עיקרון אי-סופיות המעשה המנהלי, שעליו נעמוד בהמשך. למעלה מן הצריך, נציין כי גם אם נתעלם מעיקרון אי סופיות המעשה המנהלי, הרי הנחת התובע לפיה במסגרת הליכים קודמים מוצה הדיון בפגמים האמורים, אף היא נתקלת בקשיים.
179. תחילה, הטענה כי הטיפול בענייננו מוצה בהליכים קודמים הועלתה באופן כוללני, ודינה להידחות בשל כך. אכן, ככל שהתובע ביקש להדוף בירור טענות כבדות משקל שהעלתה הנתבעת כלפיו במסגרת הליך הפיטורים, היה על התובע לנמק באופן מדוקדק, מדוע הוא סבור שבירורן מוצה במסגרת הליכים קודמים, וזאת לא עשה. במסגרת טענותיו הכוללניות הפנה התובע לשתי החלטות של המועצה: ההחלטה לניידו משנת 2010 והחלטה להשעותו, אך לא הסביר מדוע יש לראות בהם מיצוי ההליך המנהלי, ומדוע יש לומר כי במסגרתן הוטלו עליו סנקציות, כטענתו.
180. אשר להחלטה להשעות את התובע, הרי מטבע הדברים לא הייתה במסגרתה הכרעה בפגמים דנא, ומכל מקום השעיה אינה עונש.
181. אשר להחלטה משנת 2010 לנייד את התובע מתפקיד מהנדס הרשות ולהפסיק את חוזה הבכירים – מדובר בהחלטה שלא ניתן לראות בה מיצוי הטיפול בפגמים דנן, או כהליך שבגדרו הוטלה על התובע סנקציה כלשהי, שכן מדובר בהחלטה שלא כדין. אשר לחוקיות ההחלטה, אף אם נתעלם משאלת סמכות המועצה לנייד את התובע, בהינתן כי קבלתו לעבודה אינה כדין, הרי שההחלטה נגועה בניגוד עניינים חמור, עקב קרבתו המשפחתית של התובע לראש המועצה, ומעורבותו הישירה של האחרון בהחלטה. יתר על כן, מבחינת החלטת הניוד וההליכים שקדמו לה, הרושם הברור הוא שהמועצה, מסיבותיה, התעלמה מסוגיית אי החוקיות החמורה שדבקה בקבלת התובע לעבודה, לא עשתה לבירורה, לא הניחה תשתית עובדתית סבירה או כלשהי בנוגע אליה, וממילא לא שקלה את השיקולים הרלבנטיים הצריכים לסוגיית אי החוקיות, כפי שעלו בהחלטת הפיטורים דנן, ושעליהם נעמוד בהמשך. כפי שראינו לעיל, המועצה גם התעלמה באופן מופגן, מהנחיית הרגולטור לסיים את העסקת התובע, ככל שיתברר שהתובע אינו מחזיק בתעודת מהנדס, למרות הצהרות קודמות שבכוונתה לקיימה, וזאת ללא כל הנמקה.
182. על רקע זה, ובשים לב לפגמים החמורים שדבקו במינוי התובע כמהנדס רשות, העסקתו שלא כדין, ואשם התובע בקבלתו לעבודה – הרי שניוד התובע לתפקיד אחר, ללא מכרז וללא הנמקה ממשית, אינו סנקציה, אלא "הטבה" עצומה שקיבל התובע, שלא כדין.
ח.2. טענות המועצה כנגד עצמה
183. טענת התובע כי המועצה הייתה מנועה מלפתוח נגדו בהליך הפיטורים דנן, מאחר שחלק מעילות הפיטורים מהוות טענות המועצה נגד עצמה – דינה להידחות.
184. ראשית, נימוק זה מתייחס לחלק מהיבטי אי-החוקיות שהעלתה הנתבעת בהליך הפיטורים: היעדר נחיצות משרה והיעדר תקן, לפיכך אין בו לסייע לתובע. שכן, הפיטורים נסמכים על רבדים נוספים של אי-חוקיות, שדי בהם להצדיק את הפיטורים. בין היתר, אי עמידת התובע בתנאי הסף בקבלתו למועצה, ניגוד עניינים (בפרט ביחס להחלטות למנותו למשרת מהנדס הרשות ולניידו מתפקיד זה), היעדר אישור הוועדה למנהל שירות, ועוד.
185. שנית, כפי שהזכרנו לעיל, עיקרון אי סופיות המעשה המנהלי משמעותו היא כי : "מקום בו מסתבר כי החלטה שהתקבלה, כללית או ספציפית, מנוגדת לדין או אינה מתיישבת עם האינטרס הציבורי - בין שהדבר נבע מתרמית, מהטעיה או מטעות בעת קבלת ההחלטה, ובין שהסתירה לטובת הכלל נובעת משינוי בנסיבות מעת קבלת ההחלטה - מוטלת על הרשות החובה לבחון את ביטולה או שינויה." [ע"א 3604/13 מנהל רשות המסים נגד אייזינגר, מתאריך 10/05/2015]. בענייננו הדברים יפים מקל וחומר, מקום בו המועצה מעלה טענות כבדות משקל כלפי החלטות שהתקבלו על-ידה בעבר, עת הייתה נתונה בניגוד עניינים חריף, שעה שדודו של התובע כיהן כראש מועצה, ובחלק מהתקופה אבי התובע כיהן כחבר מועצה.
186. שלישית, משהסתבר כי לתובע אשם בקבלתו שלא כדין לעבודה, יש לדחות את ניסיונו להיבנות מטענה בדבר מחדלי הרשות (עיינו: עניין עמאר לעיל).
187. נציין כי עניין ברעלי, שעליו נסמך התובע, אינו מסייע בידיו. הכלל מתוך פסק דין ברעלי, שאליו מפנה התובע הוא שנוכח חזקת התקינות הרי ש"...כאשר רשות מינהלית טוענת שהיא פעלה בניגוד לדין, ולכן אין תוקף להחלטתה, עליה הראיה.". אלא שביחס להחלטות לקבל את התובע לעבודה/למנותו כמהנדס רשות/לניידו, חזקת התקינות ממילא אינה עומדת, ולו בשל כך שהחלטות אלו התקבלו בניגוד עניינים חריף. מכל מקום, גם אם נניח כנקודת מוצא, כי הנטל להוכחת הפגמים בהחלטות אלו מוטל על שכם הנתבעת, הרי שהנתבעת עמדה בנטל זה.
188. נחדד כי לעיל דנו בטענת המניעות שהעלה התובע, קרי האם הנתבעת הייתה מנועה מלהעלות את הטענות בדבר פגמים בהחלטה למנותו כמהנדס הרשות, ובדבר פגמים בהחלטה לניידו ממשרה זו. הדיון בפגמים אלו ובשאלה האם הם מצדיקים את פיטורי התובע (או ביטול מינויו), היא שאלה נפרדת שתידון להלן.
189. כללו של דבר: טענות המניעות שהעלה התובע - נדחות.
ט. הרכב ועדת הפיטורים
190. התובע טען, כאחד הנימוקים שלשיטתו מצדיקים ביטול פיטוריו, כי היה על הגזבר, מר מסארווה, לפסול עצמו מניהול הליך הפיטורים וקבלת החלטה לפטרו בעניין התובע, לאור התלונה שהגיש התובע כנגד הגזבר, וזה האחרון הגיש בחודש 09/2020 תביעת לשון הרע כנגד התובע, ולאור כך שממילא מר מסארווה סיים את עבודתו במועצה בחודש שבו התקבלה החלטת הפיטורים. בסיכומיו חזר התובע על טענות אלו, והוסיף כי "היה מקום" להחליף גם את המזכיר, אשר הצהיר במהלך חקירתו הנגדית בפנינו, כי היה נתון בניגוד עניינים.
191. המועצה טענה כי ועדת הפיטורים היא גוף מקצועי, שהרכבה הסטטוטורי כולל את מזכיר המועצה, הגזבר והיועץ המשפטי, הגורמים הקבועים בדין הם הרשאים לשבת בה ולקבל החלטה, והמועצה אינה רשאית למנות חברים אחרים תחתם. אשר לגזבר – המועצה טענה כי התובע הגיש נגד הגזבר תלונות, ופרסם גידופים בוטים והאשמות חסרות שחר, במטרה לסכל את השתתפותו בוועדה, והגזבר נאלץ לנקוט בהליך משפטי מתאים כדי להגן על שמו הטוב, ולמנוע פגיעה נוספת מצד התובע. אשר למזכיר – המועצה ציינה כי התובע והמזכיר משתייכים ל"חמולת אל הייב", אך אין ביניהם קרבת משפחה כמובנה בצו המועצות המקומיות ו/או בפקודת העיריות. לגבי עדות המזכיר כי הוא נתון בניגוד עניינים, ציינה המועצה כי מאחר שאין קרבת משפחה אסורה בינו לבין התובע, הרי שתחושת חוסר נעימות של נושא משרה ציבורית אינה עילה לפסילתו מלקבל החלטות מתבקשות במסגרת תפקידו. כן הדגישה המועצה כי ממילא המזכיר לא הצביע בעד פיטורי התובע.
192. גדר המחלוקת – היבט מקדמי נוגע למועד העלאת טענות התובע נגד הרכב הוועדה, והשאלה היא האם נוכח אותו מועד יש לדון בטענות התובע לגופן. ככל שיהא צורך להכריע בטענות לגופן, יהא זה הילוך הדיון: תחילה נבקש להעיר מספר הערות באשר להבחנה בין החלטת פיטורים לבין החלטה על ביטול מינוי בשל פגמים בו, וזאת נוכח טענת הנתבעת כי בשל הפגמים בקבלת התובע לעבודה/מינויו כמהנדס רשות וניודו ממשרה זו, הרי שהעסקתו בטלה מעיקרה. לאחר מכן, ובכל הנוגע לראיית החלטת הנתבעת כהחלטת פיטורים, הרי הצדדים אינם חלוקים על כך שההרכב שהחליט לפטר את התובע, תואם את הרכב ועדת הפיטורים הקבוע בדין, והמחלוקת היא האם בנסיבות העניין קמה חובה שהגזבר ו/או המזכיר יפסלו עצמם מלהשתתף בוועדת הפיטורים, כך שהשתתפותם מהווה פגם בהחלטת הוועדה. ככל שנקבע כי אכן יש לראות בהשתתפות מי מהם פגם בהרכב הוועדה, יש להוסיף ולבחון האם תוצאת הפגם היא ביטול החלטת הפיטורים, כטענת התובע.
193. דיון והכרעה - נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי אין בטענות התובע לגבי הרכב הוועדה, כדי להצדיק התערבות בהחלטה לסיים את העסקת התובע, ולהלן ננמק.
ט.1. עיתוי העלאת הטענות לפגמים בהרכב הוועדה
194. התובע לא העלה את טענותיו כנגד הרכב ועדת הפיטורים בזמן אמת, ובפרט במסגרת תגובתו לזימונו לשימוע, למרות שהיה מיוצג באותה עת, ומשכך ועדת הפיטורים לא דנה באותה סוגיה בהחלטתה. חלף זאת, בחר התובע להעלות השגותיו אלו במסגרת ההליך המשפטי, לאחר שנודעה לו תוצאת הליך הפיטורים. יתרה מכך, טענת התובע לגבי השתתפות המזכיר לא עלתה בכתב התביעה המתוקן, כך שמדובר בהרחבת חזית.
195. האם יש לדון ב"טענת פסלות" שהתובע לא העלה בהליך המנהלי, אלא רק לאחר שנודעה לו תוצאת ההליך, ללא כל הסבר למחדליו? הצדדים לא התייחסו לשאלה זו. נציין כי על פי דיני פסלות שופט, די בשיהוי בהעלאת טענת הפסלות על מנת להצדיק דחייתה על הסף, הגם שברור כי אין מדובר בסוגיות משפטיות זהות. מאחר שכאמור הצדדים לא התייחסו לשיהוי בהעלאת טענות הפסלות, ולאור הכרעותינו להלן לגוף הטענות, אין צורך שנקבע מסמרות בסוגיית השיהוי.
196. מכל מקום, אף בהתעלם מסוגיית השיהוי, טענת התובע כנגד השתתפות המזכיר מהווה הרחבת חזית, שלא לוותה בנימוקים מתאימים, ולכן קמה עילה לדחותה על הסף, וכך אנו מורים, הגם שמעבר לדרוש נעיר מספר הערות גם לגבי השתתפות המזכיר.
ט.2. בין פיטורים לבטלות/ביטול מינוי
197. הנתבעת קיבלה החלטה לפטר את התובע, אולם לצד זאת טענה כי הפגמים במינויו כמהנדס רשות ובניודו ממשרה זו, תוצאתם היא כי העסקתו בטלה. בהקשר זה, נשוב ונפנה להבחנה שנקבעה בעניין עמאר בין החלטה בדבר ביטול מינוי לבין החלטת פיטורים (ראו סעיף 12 לפסק הדין). במקרה דנן, כפי שראינו לעיל, העילות שפורטו בזימון לשימוע ובהחלטת הפיטורים אינן עשויות מקשה אחת. הן כוללות, בין היתר, טענות שעניינן פגמים במינוי התובע בשנת 1998 ובניודו בשנת 2010, לצד טענות בדבר ליקויים בתפקוד התובע במחלקת הנדסה, קרי טענות בדבר אי-התאמת התובע.
198. למרות זאת, הנתבעת לא עמדה כדבעי על ההבחנה בין פיטורים לבין בטלות/ביטול מינוי ועל משמעויותיה, תוך שניתחה את טענות הפסלות שהעלה התובע, תחת הנחה כי עסקינן בהחלטת פיטורים, כך שהגורם המוסמך לפטר את התובע היא ועדת הפיטורים שהרכבה קבוע בסעיף 171א לפקודת העיריות.
199. טענת ביטול המינוי שעולה מטענות הנתבעת גוררת שאלה לגבי הגורם המוסמך להכריז על ביטולו. אין ספק כי הסמכות לדון בטענות בדבר אי-התאמת עובד למשרה מסורה לוועדת הפיטורים. אולם, האם ההכרעה בשאלת חוקיות קבלת התובע לעבודה/מינויו כמהנדס רשות ו/או חוקיות ניודו, ושאלת תוצאות אי-החוקיות, שהן שאלות משפטיות מובהקות, מסורות אף הן לסמכות ועדת הפיטורים, או שמא די בהחלטה של "המועצה". בהקשר זה נפנה לעניין עמאר שבו נדונה שאלת סמכות גורמי הפיקוח להורות ל"מועצה" לבטל מינוי שנעשה שלא כדין (ראו סעיפים 15 – 18 לפסק הדין).
200. במקרה דנא, ההחלטה להפסיק את עבודת התובע על רקע הפגמים בקבלתו לעבודה ובניודו, התקבלה על דעת היועץ המשפטי, ואומצה על-ידי ראש המועצה. מכאן, לא מן הנמנע כי ניתן לומר שהחלטה לבטל את מינוי התובע התקבלה על ידי "המועצה", כך שטענות התובע לגבי הרכב ועדת הפיטורים, אינן רלבנטיות בנוגע לפגמים בקבלתו לעבודה, במינויו ובניודו. כיוון שכך, וכיוון שכפי שנראה בהמשך די בפגמים האמורים להצדיק את הפסקת עבודת התובע (בין אם יש לכנותה פיטורים ובין אם יש לכנותה ביטול מינוי), הרי שאין בטענות התובע בנוגע להרכב הוועדה להועיל לו.
201. עם זאת, ומאחר שהצדדים לא ליבנו כדבעי את ההבחנה בין פיטורים לבין ביטול/בטלות מינוי והתוצאות הנובעות ממנה, נבחן את טענות התובע על רקע ההנחה כי כל עילות הפיטורים הן בסמכות ועדת הפיטורים.
ט.3. הרכב ועדת הפיטורים ושינויים בו
202. אין מחלוקת כי בענייננו ועדת הפיטורים דנה בהרכב הסטטוטורי, שקבוע בסעיף 171א לפקודת העיריות [נוסח חדש], שבו נקבע כך:
עובד העיריה שאינו מהעובדים המנויים בסעיף 171 –
(1) יפטרו ראש העיריה על פי החלטת בית דין למשמעת לפי חוק המשמעת;
(2) רשאית לפטרו ועדת פיטורים שחבריה הם: גזבר העיריה, המנהל הכללי של העיריה ובאין מנהל כללי – מנהל כוח האדם בעיריה, וכן היועץ המשפטי של העיריה – אם הפיטורים היו שלא מחמת עבירת משמעת כמשמעותה בחוק המשמעת.
203. סעיף 171א הנ"ל חל על מועצות מקומיות מכוח סעיף 34א לפקודת המועצות המקומית [נוסח חדש], וראו בעניין זה [ע"ע 494/05 מועצה מקומית ערערה שבנגב – אלטורי, מתאריך 23/05/2006].
204. העמדה המשפטית העולה מסיכומי הנתבעת, לפיה אין היא רשאית לשנות את הרכב הוועדה בשום תנאי, אין לקבלה. הוראת הפקודה בעניין הרכב הוועדה אינה מגלמת את פני המשפט כולו, ולמשל אין בה כדי לבטל את הכלל האוסר על הימצאות עובד ציבור במצב של משוא פנים (ניגוד עניינים). יפים לעניין זה קביעתנו במקרה אחר: "קביעת הוועדה כי הרכבה קבוע בפקודת העיריות, אינה מעלה ואינה מורידה, שכן הכלל האוסר על משוא פנים הינו עיקרון יסוד, חלק מכללי הצדק הטבעי, ועל כן הוא חולש על כל סמכות סטטוטורית. העובדה שנקבע בסעיף 171א לפקודת העיריות שהרכב ועדת הפיטורים יכלול את מנכ"ל העירייה, אין פירושה כי מדובר בהיתר לנתבעת להתעלם מן הכלל האוסר משוא פנים. הוא הדין באשר לקביעות ועדת הפיטורים כי מדובר בטריבונל מקצועי מעין שיפוטי, שכן אפילו נאמר כך, הרי שעובדתית אין בכך כדי 'לחסן' את הוועדה מהיקלעות למצב של משוא פנים, ונורמטיבית אין בכך כדי להקנות פטור מהאיסור להימצא באותו מצב." [סע"ש (נצ') 6279-10-19 ד"ר פחימה - עיריית קריית שמונה, מתאריך 17/01/2022. ראו בהקשר זה גם: בש"א 1993/09 עב 3600/07 יוסף פנחס כהן – עיריית שדרות, מתאריך 24/08/2009; בר"ע 457/09 יוסף פנחס כהן – עיריית שדרות, מתאריך 21/09/2009; בג"ץ 8508/09 יוסף פנחס כהן נגד בית הדין הארצי לעבודה ירושלים, מתאריך 29/10/2009].
מסקנתנו היא, אם כן, כי הרכב ועדת הפיטורים כפוף לכלל האוסר על משוא פנים.
ט.4. האם התובע הוכיח עילה לפסילת הגזבר?
205. לאחר עיון בטענות הצדדים, אנו נוטים לסבור כי בראי הכלל האוסר על משוא פנים, היה על המועצה לשנות את הרכב הוועדה ולמנות חבר אחר במקום מר מסארווה, אולם אין באותו פגם כדי להצדיק ביטול החלטת הפיטורים, ולהלן נימוקינו.
206. כפי שפורט לעיל, בתאריך 17/06/2020 התובע פנה למשטרת ישראל כנגד תפקוד הגזבר, תוך שטען ל"שחיתות" וכן הזכיר כי בישיבת מועצה הגזבר התבקש להשיב כספים שקיבל כאגרת כביש 6. כמו-כן, בחודש 09/2020 הגיש הגזבר כנגד התובע תביעת בטענה כי התובע פרסם נגד הגזבר לשון הרע, ואותה תביעה התנהלה גם במועד בו פוטר התובע. כמו-כן, הגזבר אישר בפנינו, כטענת התובע, כי סיים את עבודתו במועצה סמוך לאחר שקיבל את ההחלטה לפטרו. האם בנסיבות הנ"ל היה על המועצה למנוע את ישיבת הגזבר בוועדת הפיטורים?
207. הכלל האוסר על משוא פנים פירושו כי אסור לרשות אשר דנה בעניין פלוני להיות בעלת זיקה לנושא הדיון, או להחזיק בדעה קדומה לגביו. האיסור הוא מניעתי, דהיינו מושא האיסור הוא הימצאות במצב שבו מתעורר חשש למשוא פנים, וככלל הרף ההסתברותי הוא של חשש ממשי למשוא פנים. משוא פנים של נושא משרה יכול לנבוע מגורמים שונים. הוא עשוי להיות קשור בעניין אישי של נושא המשרה, כגון נגיעה כספית או משפחתית, קטגוריה שידועה בכינוי "ניגוד עניינים". אולם, משוא פנים עשוי להתקיים גם מקום בו אין לממלא התפקיד עניין אישי, מקום בו בעל התפקיד מחזיק בדעה קדומה לגבי העניין מושא הדיון, כלומר מחזיק בדעה מוקדמת מגובשת, שאינה ניתנת לשינוי. ראוי להדגיש כי, נקודת המוצא היא שאנשים שממלאים תפקידים ציבוריים אמורים להיות מעורבים בתחומי עיסוקם, ומכאן שהם עשויים להחזיק בעמדות מוקדמות לגבי הנושאים שבתחומי אחריותם.
208. התובע לא הניח תשתית ראויה ביחס לשאלה המרכזית שטעונה ליבון: קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. על רקע זה, איננו רואים מקום שבית הדין יעשה את מלאכת התובע, כל שכן בהינתן מסקנתנו (שתנומק בהמשך) לפיה אין מקום להתערבות בהחלטה להפסיק את עבודת התובע, גם אם השתתפות הגזבר בוועדת הפיטורים פגומה.
209. למרות זאת, נבקש להעיר מספר הערות באשר להשתתפות הגזבר בוועדה. שאלת החשש למשוא פנים תלויה במכלול נסיבות העניין, ובין היתר במהות הרשות המנהלית שבה עסקינן. ביחס לוועדת פיטורים בעיריות ומועצות מקומיות נקבע כי זו: "...מורכבת משלושה בעלי תפקידים בכירים ופנימיים של העירייה, האמונים כל אחד מהם על היבט אחר (כלכלי, משפטי, ארגוני) המעורים בחיי היום-יום של העירייה ובקיאים במרקם יחסי העבודה במסגרתה.". (ע"ע 21781-10-10 ראשד – הוועדה המרחבית לתכנון ובניה גבעות אלונים, מתאריך 13/07/2012).על רקע זה, לא רק שלא נדרש ניתוק מוחלט של חברי הוועדה מנושא הפיטורים שמונח לפניה, אלא שהיכרות חברי הוועדה עם הנפשות הפועלות היא חלק מההיגיון שהוביל את המחוקק לבחירתם.
210. למעלה מכך נעיר, מבלי לקבוע מסמרות, כי גם אם נמצא כי לחבר ועדה דעה, שלילית או חיובית, לגבי מי שיש כוונה לפטרו, אין בכך בהכרח פגם, וניתן ללמוד מדבריו אלו של השופט ברק, הגם שלא נקבעו ביחס לוועדת פיטורים: "אכן, יש וחברות בגוף ציבורי תיפסל רק משום שלחבר יש מידע מוקדם על הענין נשוא הדיון. לא כן בגוף ממליץ כדוגמת הוועדה. זו מורכבת מטבע הדברים מאנשים הקרובים לענין, המכירים לרוב אישית את המועמדים ובכך יתרונם, ואשר יש להם מידע קרוב על פעלוליהם וחסרונותיהם של המועמדים. בשל מידע זה הוזמנו דווקא אנשים אלה לייעץ למנהל הכללי. אם הכרות זו היא שתפסול אותם מחברותם בוועדה, הרי שייעלם כל הצורך בועדה זו. יחד עם זאת, הדין נותן הכשר לקיומו של מידע קודם בוועדה מסוג הוועדה שלפנינו, משום שהוא מניח ודורש כי אותו מידע קודם אינו יוצר דעה קדומה, דהיינו אינו סוגר את לבם של חברי הוועדה לשכנוע הדדי, להתרשמות מחודשת, ולשקילה מחדש...נראה לי כי לא הוכח שעיקרון אחרון זה הופר במקרה שלפנינו. אמת הדבר, למשיבים מס' 3 ו- 4 היתה דעה שלילית על התאמתו של העותר לתפקיד, ודעה זו באה להם בשל הכרותם המקצועית הקודמת עמו. אך אין לנו כל יסוד להניח כי לבם לא היה פתוח, שעה שבאו לדיוניה של הוועדה, להתרשם מהופעתו של העותר, להשוותו כמיטב מצפונם ושכם לייתר המועמדים שהופיעו לפניהם ולקבוע את עמדתם הסופי על פי מכלול ההתרשמויות כפי שהתגבשו בשעת דיוני הוועדה." (בג"ץ 685/78 עומרי מחמוד נגד שר החינוך והתרבות, מתאריך 15/03/1979).
211. אולם, הנסיבות שלטענת התובע מחייבות פסלות אינן היכרות הגזבר עם הנפשות הפועלות, או מעורבות מקצועית של הגזבר באירועים שהובילו לפיטורים. אלא האשמות בוטות שייחס התובע עצמו לגזבר, אותן העביר התובע למשטרה ואף פרסם בעמוד הפייסבוק שלו, אשר היו חלק מעילות הפיטורים, שלטענת הגזבר הובילו צד/צדדי ג' לפגוע בו פיזית; וכן הובילו את הגזבר להגיש תביעה אזרחית כנגד התובע. בנסיבות אלו, אנו נוטים לסבור כי היה על המועצה לשנות את הרכב הוועדה, ולמנות חבר אחר חלף מר מסארווה, בין אם בשל חשש ממשי למשוא פנים, ובין אם בשל מראית פני הדברים. משלא פעלה כך הוועדה, הנחתנו היא שנפל פגם בהחלטתה.
212. בהתייחס להסתמכות הנתבעת על חוות דעת גורמי הייעוץ המשפטי – על פי עדות הגזבר בפנינו הוא "שמע ברקע" ש"אולי" הוא מצוי בניגוד עניינים, ומכאן הוא פנה ליועמ"ש הפנימי של המועצה (עו"ד מזאריב), אשר חיווה את דעתו כי הגזבר חייב "להיות בוועדה", וכן קיבל חוות דעת נוספת זהה מעו"ד תמים עבד אלחלים, אף הוא מטעם המועצה, ואשר מייצג את המועצה בהליך דנן (פרוט', עמ' 169, ש' 3 – 4; עמ' 171, ש' 3 ואילך; עמ' 173, ש' 14 ואילך; עמ' 174, ש' 13 ואילך; עמ' 175). במהלך חקירת הגזבר ע"י עו"ד עבד אלחלים, ביקש האחרון להגיש מסמך שנטען כי הוא חוות דעתו מתאריך 09/11/2020, אך ב"כ התובע התנגד להגשתו, ועו"ד עבד אלחלים הסתפק בחקירת הגזבר על המסמך. הגזבר העיד בחקירתו כי חוות הדעת עסקה הן בשאלת התביעה שהגיש (כנגד התובע), והן בבקשת המזכיר שלא להשתתף בוועדת הפיטורים. כן אישר הגזבר כי נרשם בחוות הדעת, שכל מי שנכלל בהרכב הקבוע בחוק חייב להשתתף בוועדה, אחרת הדבר מהווה פגם שמאיין את סמכותה (פרוט', עמ' 176, ש' 17 ואילך).
213. העובדה שהמועצה לא צירפה את חוות הדעת האמורות לראיותיה מעוררת שאלה האם אותן חוות דעת נטענות, שממילא אינן חלק מהראיות בתיק, אכן הוכנו בזמן אמת, וככל שכך, מדוע לא הוגשו עם ראיותיה, אולם אין צורך להידרש לשאלות אלו. שכן ממילא אין בחוות דעת כשלעצמן, לחייב מסקנה כי חברות הגזבר חוקית, כל שכן כשעולה כי חוות הדעת מבוססות על הנחה משפטית שגויה, לפיה יש לדבוק בהרכב הוועדה יהא אשר יהא. למרות זאת, לא נסתרה עדות הגזבר כי הוא פנה לקבל ייעוץ משפטי בשאלת השתתפותו בוועדה, וקיבל תשובה כי מחובתו להשתתף, בדומה לעמדתה המשפטית של המועצה בפנינו.
ט.5. השתתפות המזכיר בוועדת הפיטורים
214. כפי שקבענו לעיל, טענות התובע ביחס להשתתפות המזכיר נדחות על הסף, ולמעלה מן הצורך נציין מספר הערות לגוף הטענה. התובע לא הניח תשתית מינימאלית ביסוד טענתו כנגד השתתפות המזכיר בוועדה. מסקנתו לפיה "היה מקום" להחליף את המזכיר נסמכת על שני נימוקים: האחד – המזכיר עצמו אישר בעדותו בבית הדין כי היה נתון בניגוד עניינים, והשני – אלמלא ניגוד העניינים "אולי" היה המזכיר מרשה לעצמו להעלות טענות לטובת התובע, ללא חשש מהאשמתו בניגוד עניינים.
215. על רקע נימוקים אלו, לא השתכנענו כי השתתפות המזכיר הייתה כרוכה בחשש ממשי לניגוד עניינים. נקודת המוצא כי עסקינן בוועדה שהרכבה קבוע בחוק וככל שלא הוכחה עילה לשנותו, הרי מחובת המזכיר לשמש חבר בוועדת הפיטורים.
216. אשר לעדות המזכיר - אכן המזכיר העיד בפנינו כי לשיטתו "קיים ניגוד עניינים", אלא עדות זו, כשלעצמה, אינה מלמדת בהכרח כי השתתפותו הייתה כרוכה בחשש ממשי לניגוד עניינים. מהמשך עדותו בפנינו עלה כי טענתו בדבר ניגוד עניינים מתבססת על גרסה בדבר קרבת משפחה וקשר חברי בינו לבין התובע. המזכיר לא ידע להסביר מהו בדיוק טיב קרבת המשפחה, וככל הנראה אין מדובר בקרבה מהמעגלים הראשונים כלל, כך שלא ניתן לקבוע שיש לקרבת המשפחה, כשלעצמה, משמעות מבחינת דיני משוא פנים. אשר לקשר החברות הנטען - המזכיר העיד כי הוא גר בשכונה שבה גר התובע, "גדל" עמו, והם עבדו יחד שנים רבות, הן במועצה והן קודם לכן כמורים (פרוט', עמ' 21, ש' 21 ואילך; עמ' 51, ש' 23 ואילך; עמ' 52, ש' 5 ואילך).
217. טענות אלו של המזכיר בדבר קשריו עם התובע, לא הועלו על ידי התובע בהליך הפיטורים או בתצהירו, וכך גם אין עדות לכך שהמזכיר העלה אותן בפני המועצה או ועדת השימוע. המזכיר העיד בפנינו, כי בזמן אמת פנה למשרד הפנים בבקשה לפסול עצמו מהשתתפות בוועדת הפיטורים, ולמנות במקומו את רכזת משאבי האנוש ממשרדו, אך המשרד לא אישר את בקשתו ואמר לו כי הוא חייב להשתתף בוועדה (פרוט', עמ' 59, ש' 3 ואילך; עמ' 60, ש' 1). אולם, לא הוכח בפנינו מה בדיוק היו הנימוקים ביסוד אותה בקשה. מכל מקום, בהיעדר גרסה מפורטת לגבי טיב הקשרים בין התובע לבין המזכיר, קיים קושי לקבוע כי מדובר בקשרים שמקימים חשש ממשי למשוא פנים.
218. במאמר מוסגר, נציין כי ככל שטיב הקשרים האישיים בין המזכיר לתובע מקימים חשש ממשי למשוא פנים, עולה שאלה האם אין מדובר בפגם עצמאי נוסף ביחס לפעולות/החלטות אחרות בהן היה מעורב המזכיר, לרבות בנוגע לקבלת התובע לעבודה, או בנוגע לניודו בשנת 2010, ועוד כהנה וכהנה פעולות כאמור.
ט.6. טענות התובע בדבר פגם בהרכב ועדת הפיטורים - סיכום
219. בהתעלם מכך שהתובע לא העלה את טענות הפסלות בהליך המנהלי, טענת התובע בדבר פגם בהשתתפות המזכיר בוועדה נדחית על הסף, בשל הרחבת חזית, ואילו לגבי השתתפות הגזבר בוועדת הפיטורים, בית הדין מניח כי מדובר בפגם בהחלטת הוועדה. על תוצאות הנחה זו בדבר פגם בהרכב הוועדה נעמוד בהמשך.
י. הטענה לפגם בהחלטה לזמן את התובע לשימוע
220. התובע טען כי זימונו לשימוע פגום מאחר שהוא נשען בעיקר על התראת הממונה/המהנדסת מתאריך 05/07/2020, הגם שאינה חתומה, והגם שהמהנדסת חזרה בה מטענותיה במסגרת המלצתה מתאריך 03/10/2020. התובע הוסיף כי המהנדסת, שלטענתו היא קרובת משפחת הנתבע, אולצה להוציא את מכתב ההתראה בניגוד לאמונתה הדתית, ובמכתב ההמלצה הביעה חרטה על כך, שיבחה את התובע באריכות על פועלו, ובשל האובייקטיביות של המהנדסת, הרי שיש לייחס למכתב ההמלצה משקל רב.
221. דיון והכרעה – דין טענות התובע להידחות. תחילה, בניגוד לטענת התובע זימונו לשימוע ופיטוריו אינם נשענים בעיקר על התראת המהנדסת, אלא שכאמור לעיל במרכז הליך הפיטורים עומדות טענות אי חוקיות קבלת התובע לעבודה/מינויו כמהנדס רשות/ניודו, כפי שכאמור עולה גם מסיכומי התובע. מאחר שכפי שנראה להלן, הטענות שבמרכז הליך הפיטורים הן עילות מספקות להפסקת עבודת התובע, הרי דיון במשקלם הראייתי של מכתבי המהנדסת, שמתייחסים לעילות נוספות שנכללו בזימון לשימוע, אינו הכרחי לצורך הכרעה ביחס לסוגיית הפיטורים. עם זאת, להלן נדון ביחס בין מכתבי המהנדסת, ולו נוכח טענת התובע בדבר התנכלות.
222. לאחר עיון בחומר הראיות, לרבות התרשמות מעדות המהנדסת, מסקנתנו היא שבמסגרת הזימון לשימוע, הנתבעת הייתה רשאית להסתמך על הטענות שפורטו במכתב התראת הממונה שהוציאה המהנדסת, ומשכך יש לדחות את טענת התובע בדבר פגם בזימונו לשימוע. בנוסף הנתבעת הייתה רשאית להעדיף את המסקנות שפורטו במכתב ההתראה, ולהלן נימוקינו.
223. תחילה, יש לדחות את טענת התובע לפיה הסתמכות המועצה על מכתב ההתראה פגומה בשל כך שהמסמך אינו חתום. אכן, ההתראה אינה חתומה, אלא שמכתב ההמלצה (המאוחר), שעליו מבקש התובע להסתמך – אף הוא אינו חתום. מכל מקום, המהנדסת אישרה בחקירתה בפנינו שהוציאה את שני המסמכים האמורים (פרוט', עמ' 15, ש' 16 – 21; עמ' 16, ש' 7 – 21).
224. כפי שציינו לעיל ונראה להלן, התמונה המצטיירת מהמלצת המהנדסת שונה בתכלית מזו המצטיירת בהתראה שהוציאה, בה מתחה ביקורת חריפה על התנהלות התובע, ובכלל זאת על התנהלותו המקצועית (ראו עדות המהנדסת בפנינו, עמ' 18, ש' 1 – 3). להלן נעמוד על תוכן המסמכים ועל משקלם הראייתי.
225. מכתב התראת הממונה – כאמור, המדובר במסמך ששלחה המהנדסת לתובע, נושא תאריך 05/07/2020, ולהלן נביאו כלשונו:
"הנדון: תפקודך במחלקת הנדסה
אני פונה אלייך ומבקשת בזה שתתחיל להתייצב באופן יומי וסדיר כמו שאר עובדי המועצה משעה 8:00 בבוקר עד שעה 16:00 לאחר הצהריים.
ולהתחיל טיפול אסטרטגי מקיף בכל נושא שמתקשר לענף רישוי העסקים בישוב:
• רוב העסקים לא רשויים/רשומים כחוק.
• אין ליווי מקצועי והכוונה ועזרה בלקבל אישורי גורמים מאשרים לתושב.
• אין עידוד לעסקים חדשים.
• אין אמידה או הצעות ניצול לתקציב ארנונה עסקי הישוב.
• שילוט העסקים כושל ומכער פני הישוב וחזותו.
• תכניות הנדסיות חשובות כמו ממדי חירום ו אישורי מיכלי גז תת קרקעיים ו מתקני כיבוי אש אינם קיימים בידי בעלי העסקים.
• הרבה עסקים קיימים באזורי מגורים, בלי יעוד מתאים, מסכנים חיי ילדים וגורמים רעשים ואיכות חיים ירודה לסביבתם.
• בעיות בפיתוח אזור התעשייה, חוסר יכולת הרשות לקבל תקציבים מוכנים ממשרדים ממשלתיים כי אין מעקב ו אין מאמץ משותף למען השגה ופיתוח.
• אין מלאכה, אין מפעלי העסקה, אחוז האבטלה בישוב גבוה. הרבה אנשים בבית בלי אופציה לעבודה ופיתוח בחייהם החברתיים ו/או הכלכליים. כולם רוצים לעבוד במועצה.
• רוב העסקים לא נקיים, סביבתם לא מסודרת מבחינת חניה ופיתוח ואמצעי בטיחות.
• רוב העסקים מלכלכים בלי ביקורת, ואין מקום או תכנית מסודרת לתחנת פסולת או תחנת מעבר לפסולת גושית או יבשה או אחר.
• אין התחשבות בדרישות משרד הבריאות, הרבה עסקים לא מקפידים.
• אין אמידה נכונה למספר החניות הדרושים לכל עסק, לא קיימת תכנית לניצול שטח חניה מירבי, להיום, כל נושא הרכב הכבד ו הרכב הפרטי שמגיע ויוצא מעסק מסוים הוא עינוי מתמשך.
• חריגות בניה ו עבירות בניה.
• התושב לא יודע על תכניות תמיכה ממשלתיות בהקשר עסקים, אין הכוונה לקורסים מסובסדים ואין הכוונה והדרכה ליזמים צעירים.
• אין אכיפה ופיקוח בכלל בישוב, המושג הזה לא ידוע.
• אין ריכוז לתלונות הציבור בהקשר.
• אין התנעה לתכנית מרכז זרזיר- התכנית מס' אחד בהקשר עסקים ותעסוקה.
• אין יוזמות חדשות או הצעות תכנון בהקשר לעסקים, מלאכה או תעשיה, אנו מסתובבים סביב אותם סיפורים ואותם פרויקטים שנים.
כנ"ל כל נושא דרישות המידע, שלפי מיטב ידיעתי, אתה אמון עליו, ולקחת קורסים על חשבון הרשות בהתאם, הוא בלתי מאורגן. ואין כל ריכוז או גביה מדורשי המידע השונים.
ברוב הרשויות זה לא תהליך ספונטני וגובים עליו אגרת מידע ידועה.
אני מבקשת ממך להתחיל לקחת את הענף בידיים, ולעבוד למען הציבור והישוב, ולא להתעסק עם כעסים או מריבות או פרסומים מבזים או אחר.
אם לא יהיה שיפור בגישתך ו רצינות בניהול המחלקה והבעת אחריות לתפקידך, אמליץ בהקדם על הורדת משרת העסקתך מ-100% ל-50%, כך שאני רואה שאין משרתו של מנהל מח' רישוי עסקים רק לשבת ולקבל קהל, או להיעדר ולבוא למשרד רק בזמן פגישה.
כמנהלת מח' הנדסה ומהנדסת הישוב החדשה, אני לא מקבלת מתחת ניהולי מחלקה כושלת, ו/או תושב שמגיע לקבל שירות כאשר העובד לא נוכח, ולא מקבלת שעובד יקבל בסוף כל חודש תמורה בלי שיעבוד כמו שאר העובדים מ-8:00 עד 16:00 חמש ימים בשבוע.
כנ"ל לא יתכן שאתה כאחד ממשפחת המועצה ובו זמנית מבזה מבניה ו עמלם במדיה ציבורית וגורם לזעזוע אימון הציבור ברשות המקומית. מבקשת למחוק הכל.
לצערי, אין אני נאמנה עם הערכתי הפרטית לעובד או תושב, אלא, לטובת הציבור בלבד. ומכתבנו זה בקשה מתוך אמונה בך לפני היותו אזהרה או נזיפה. אתה אחד מאתנו, נא תחזור לתלם." (הקו התחתי – במקור).
226. מכתב המלצת הממונה – כאמור מכתב זה נושא תאריך 03/10/2020, ונשלח על ידי המהנדסת לחברי ועדת הפיטורים, ובשל אורכו נעמוד להלן על נקודות עיקריות מתוכו –
א. תפקודו המקצועי של התובע - המהנדסת ציינה, בניגוד לתמונה העולה ממכתב ההתראה מטעמה, כי התובע מנהל מערך שלם של מעל 100 עסקים בהצלחה ובשקט, וכי התובע (שהיה) מהנדס הרשות שנים רבות הוא אדם בעל ידע, מקצועיות גבוהה, יכולת ביצוע, בעל יכול להעניק שירות ולרוב גישתו לעזור לתושבים "בכל מחיר". המהנדסת הוסיפה וציינה כי ניסיון התובע מצדיק קידום ולא פיטורים.
ב. היעדרויות התובע – המהנדסת קבעה כי אכן מדובר בבעיה חמורה, אולם לדעתה אין בה להוות עילה לפיטורים, אלא הצדקה לצמצם את משרת התובע ולבחון האם עבודתו אכן מצריכה העסקה במשרה מלאה.
ג. התנהגות התובע במקום העבודה – המהנדסת הכירה בכך שהתובע התנהג בדרכים שאינן מקובלות, ואף עלה מדבריה כי הייתה לו "נטייה לאלימות נגד המערכת". אלא, שלצד אותה הכרה הציגה המהנדסת שורת טענות מטרידות, שנראה שתכליתן להצדיק, ולו במידה מסוימת, אותה התנהגות של התובע. הרציונאל שעולה מאותן טענות הוא שהתנהגותו הבעייתית של התובע (שבה כאמור הכירה הממונה) היא תגובה להתנהגות של גורמים במועצה, שהמהנדסת מצאה כלא מוצדקת. כך, למשל, ציינה המהנדסת כי ראש המועצה יצא כנגד התובע במובנים רבים והדיר אותו חברתית, דבר שלשיטתה "מגדיל עובד כועס ואלים בשקט". בדומה לכך, ציינה המהנדסת כי מהלך המועצה/ראש המועצה לנעול את משרד התובע, גרם, בין היתר, לרצון להחזיר עוינות "ויוצר נטיה לאלימות נגד המערכת" (ראו למשל: סעיפים 11, 15 ו-23 להמלצה). עוד בהקשר זה, ציינה המהנדסת כי גם בין התובע לבין גזבר המועצה נוצרו בעיות שהוסיפו עוינות על עוינות, וכן ציינה כי: "לא היה טיפול הוגן בכעסים, והריבים של העובד ממנכ"ל הרשות ומנהלה הכללי ולא מטעם מחלקת היוע"מש, ובגלל חוסר מטפל ספציפי במועצה לבעיות עובדים וסוגיות משאבי אנוש. הדבר הניב בסופו של דבר עובד מקופח, פגוע, אלים וחפץ בנקמה." (הקו התחתי אינו במקור; סעיף 3 להמלצה).
ד. אי-אישור מינוי התובע כמנהל מחלקת רישוי עסקים – המהנדסת ציינה כי "הגזברות" לא אישרה את המינוי, "רק בגלל שהעניין אינו מוסדר כחוק בהגדרת התפקיד", מצב שאותו מצאה בלתי מוצדק, בהינתן ששנים רבות התובע מטפל בפועל בעבודת רישוי עסקים.
ה. להשלמת התמונה נציין כי במסגרת מכתב ההמלצה התיימרה המהנדסת להתייחס לנושאים שקשה לראות כיצד הם באים בגדר תחום משרתה/מומחיותה, והעלתה טענות ללא הנמקה וביסוס. כך, למשל, המהנדסת קבעה, כבר בפתח מכתבה, כי התובע מקבל מראש המועצה יחס אחר ושונה "בגלל היותו בעבר/ולרוב בעתיד מועמד לרשות המועצה" (סעיף 2 להמלצה) מבלי שנימקה מסקנתה זו. כן קבעה באופן פסקני, וללא הנמקה מתאימה, כי חוות דעת יועמ"ש המועצה, שבו אושרה עבודת הפיקוח של מר נביל מזאריב, אינה נכונה; וכן ציינה כי הטענה כנגד התובע לפיה קבלתו לעבודה הוא "מקרה של זיוף" היא "מהנבזיות והרשעות". בנוסף, המהנדסת ציינה כי התובע "מתפלל".
227. מעיון במכתב ההתראה ובמכתב ההמלצה מטעם המהנדסת ניתן לראות כי אין הם סותרים לכל אורכם. במיוחד, משני המסמכים עולה ברורות שהמהנדסת מצאה ליקוי חמור בהתנהלות התובע, בכך שהתובע אינו מתייצב לעבודה באופן סדיר ונעדר ממשרדי המועצה, טענה שעמדה ביסוד מכתבי ההתראה ששלח הנתבע לתובע כבר בתחילת שנת 2019, ואשר לא זכו למענה ממשי מצד התובע בזמן אמת ובכלל. כך גם, משני המכתבים עולה כי לשיטת המהנדסת התובע נהג באופן שאינו הולם, כמתואר לעיל.
228. יתר על כן, למרות שממבט ראשון מכתבי המהנדסת מציירים תמונות שונות באשר להערכתה את תפקודו המקצועי של התובע, עיון זהיר בהם, על רקע עדות המהנדסת בפנינו, מצמצם את הפער בין התמונות העולות משני המסמכים. כך, ניתן לראות כי במסגרת מכתב ההמלצה המהנדסת לא חזרה בה מהממצאים הקונקרטיים השליליים שהעלתה בהתראה (ולא קבעה כי היה שיפור בתפקוד התובע), אלא היא נמנעה מעיסוק ישיר בהם, והסתפקה בקביעה כללית שהתובע ביצע את תפקידו בהצלחה, תוך שהדגישה את ניסיון התובע ויכולתו להעניק שירות. לצד זאת, במכתב ההמלצה כיוונה המהנדסת את הדיון לעבר הסיבות שהובילו (לשיטתה) להתנהגות התובע, שבהן כאמור מצאה צידוקים להתנהלותו. חיזוק לכך שהמהנדסת לא חזרה בה מהערכתה השלילית את תפקודו המקצועי של התובע, ניתן למצוא בעדותה בפנינו, שם ציינה כי התובע לא נכח במשרד וענף רישוי עסקים התנהל ברמה ירודה, אך בעת שכתבה את ההתראה לא ידעה "מה הרקע", ולא הייתה מודעת לסכסוך שבין התובע למועצה/ראש המועצה (פרוט', עמ' 17, ש' 9 ואילך).
229. כך או אחרת, נחה דעתנו כי בכל הנוגע להערכת תפקוד התובע, קיימת העדפה ראייתית מובהקת למכתב ההתראה, אשר כוללת הערכה מפורטת ומנומקת שנרשמה בזמן אמת, ולא מצאנו עילה טובה לקבוע כי לא שיקפה את חוות דעת המהנדסת. טענת התובע שהמהנדסת "אולצה" להוציא את מכתב ההתראה, שלא הועלתה על ידי המהנדסת עצמה, אף לא נתמכה בבדל ראיה, ומכאן היא נדחית. המהנדסת הודתה בפנינו כי מכתביה "קצת" מנוגדים, אך לא סיפקה הסברים משכנעים, שיש בהם ליישב את המתח בין המסמכים שהוציאה תחת ידיה.
230. הרושם הוא שהשינוי בנקודת המבט של המהנדסת ועמדתה התומכת בתובע, במסגרת ההמלצה, הושפעה באופן ניכר מסכסוך עם הנהלת המועצה ומהליכי הפיטורים שפתחה המועצה נגדה סמוך לכתיבת מכתב ההמלצה, הליכים אשר ניכר שיצרו אצלה משקעים משמעותיים ותחושות תסכול. הדבר עולה כבר ממכתב ההמלצה, שם ציינה כך: "התנהגות בוטה כלפי העובד ושינוי מנעול משרדו במקום כל פעולה תרבותית אחרת, כנראה שזו דרך ראש המועצה בלטפל במתנגדים לו, אף אני קיבלתי איום דומה מראש המועצה..." (סעיף 23 למכתב המלצה). עדות לאותם משקעים ניתן למצוא ביתר שאת בעדות המהנדסת בפנינו (פרוט', עמ' 18, ש' 14 – 27; עמ' 19 – 20).
231. נוסף על כך, בעוד שטענות המהנדסת בהתראה נתמכות בתלונות ראש המועצה, מכתב ההמלצה כולל שורת טענות אשר במקרה הטוב מהוות את עמדתה האישית של המהנדסת, ובכלל זאת, טענות שתכליתן לספק הצדקות להתנהלות התובע, כך למשל, עמדת לפיה יש להבין התנהגות אלימה מצד התובע, לאור התנהלות המועצה כלפיו.
232. נציין כי במסגרת תגובתו לשימוע, התובע הפנה בהרחבה למכתב ההמלצה וביקש להעדיפו, אך הנתבעת העדיפה את מכתב ההתראה ובכך לא מצאנו כל פגם.
233. כללו של דבר: אנו דוחים את טענת התובע, לפיה נפל פגם בכך שהנתבעת הסתמכה, במסגרת הזימון לשימוע, על הטענות במכתב התראת הממונה, וכן לא נפל פגם בכך שהעדיפה את מכתב ההתראה.
י"א. הטענה בדבר פגם בשימוע
234. התובע טען כי השימוע שערכה לו הנתבעת פגום, שכן היא החליטה על פיטוריו עוד טרם השימוע, וגם בשל כך יש להורות על ביטול פיטוריו. התובע מפנה לנתונים הבאים שלגישתו תומכים במסקנה כי החלטת הפיטורים התקבלה מראש: הנתבעת הכלילה בהליך הפיטורים סעיפים בלתי רלבנטיים, "עתיקים" ותמוהים; בתאריך 11/08/2020 הנתבע הסיר את התובע מקבוצת הוואטסאפ של עובדי המועצה (נספח כ' לתצהירו); הנתבעת מינתה אדם אחר במקום התובע עובר לפיטורים; הנתבע פרסם פוסט בפייסבוק בדבר הרחקת התובע מהמועצה (נספח נח' לתצהירו); הנתבעת הרחיקה את התובע מעבודתו באופן פסול בנימוק של השעיה/הוצאה לחל"ת; הנתבעת נעלה את דלת משרדו.
235. הנתבעת דחתה את טענת התובע, תוך שציינה כי התובע מסר את עמדתו ביחס לטענות שהועלו נגדו בזימון לשימוע, והמועצה (הוועדה) ניהלה דיון ארוך שבו בחנה כל אחת ואחת מטענותיו, שקלה את כלל השיקולים בטרם קיבלה החלטה ורק אז החליטה לפטר את התובע.
236. גדר המחלוקת - נקודת המוצא היא שניתנה לתובע אפשרות מלאה להעלות את עמדתו בפני ועדת הפיטורים, כשלמעשה אין על כך מחלוקת, והפגם הנטען הוא שהוועדה/המועצה/הנתבע החליטו על פיטורי התובע עוד בטרם התקיים השימוע.
237. דיון והכרעה – לאחר שבחנו את טענות הצדדים, על רקע חומר הראיות, מסקנתנו היא שהתובע לא הוכיח כי נפגעה זכות הטיעון שלו, וכל שכן שמדובר בפגיעה שמצדיקה התערבות או פסיקת סעד אחר.
238. מעיון בחומר הראיות, לא ניתן להסיק כי עמדת ועדת הפיטורים, או גורם אחר במועצה, התגבשה עוד טרם נדונו טענות התובע. כך למדנו, בין היתר, מהתרשמות משני חברי ועדת הפיטורים שהופיעו בפנינו, מעדות הנתבע, וכן מהחלטת הפיטורים שעולה ממנה שטענות התובע זכו להתייחסות ונשקלו. בהקשר זה יש להדגיש, שהתובע נסמך על פעולות שהוא מייחס למועצה ולנתבע, הגם שהפסקת עבודתו נסמכת על החלטת ועדת הפיטורים.
239. האינדיקציות עליהן נסמך התובע, אף במנותק משאלת הוכחתן, אינן מלמדות על נעילת שיקול דעת הגורמים שהיו מעורבים בהחלטה לפטרו. כך התובע לא הסביר מדוע יש לראות בהחלטה לנעול את משרדו ולהשעותו אינדיקציה לכך שגורם כלשהו החליט לפטרו. מחומר הראיות עולה כי החלטת המועצה/הנתבע לנעול את דלת משרד התובע ולהשעותו, היו תגובה לחששות שעלו במועצה נוכח התנהגות התובע: בפרט פרסומיו בפייסבוק ומאוחר יותר פריצת דלת משרדו. דהיינו, אין מדובר בהחלטות חסרות כל בסיס או הגיון בראי דיני ההשעיה, באופן שעשוי ללמד על מוטיבציה לסיים את העסקת התובע בכל מחיר. ונחדד: גם אם נניח כי החלטות אלו אינן כדין - בין אם מסיבות פרוצדורליות ובין אם בשל פגם בשיקול הדעת – הרי בנסיבות העניין איננו למדים מכך על נעילת עמדת מי מנציגי הנתבעת ביחס לשאלת פיטורי התובע.
240. גם בפרסומי הנתבע בפייסבוק, שעליהם נעמוד בהמשך, לא מצאנו ראיה לנעילת עמדתו ביחס להפסקת עבודת התובע, כל שכן לנעילת עמדת ועדת הפיטורים. כפי שנראה בהמשך, פרסומים אלו של הנתבע מגבשים את עוולת לשון הרע, אלא שמכך לא נובע בהכרח שהיה זה מנוי וגמור עם הנתבע לפטרו. הוא הדין באשר לטענה כי התובע הוצא מקבוצת הוואטסאפ בתאריך 11/08/2020. גם אם נניח ללא דיון כי טענה זו הוכחה, הרי שאותה הוצאה הייתה סמוכה להליכי ההשעיה כך שהנימוקים שפירטנו לעיל בנוגע להשעייתה התובע יפים אף לעניין זה, ושוב ללא קשר לשאלת חוקיות הוצאתו מהקבוצה. הטענה כי עובר לפיטורים הנתבעת מינתה אדם במקום התובע לא פורטה ולא הוכחה, כל שכן נוכח המסקנה כי התובע מעולם לא מונה כמנהל מחלקת הנדסה, או מנהל מחלקת רישוי עסקים.
241. כללו של דבר: הטענה כי נפל בשימוע פגם שמצדיק התערבות, לא הוכחה והיא נדחית.
י"ב. השיקולים ביסוד הפיטורים - כללי
242. התובע טען כי קיים חשש סביר שהנתבע פעל לפגוע בו ולפטרו על יסוד מספר שיקולים/מניעים זרים ופסולים, כדלקמן: הנתבע ראה בתובע יריב פוליטי; התובע קיבל החלטות לגבי הנתבע/בני משפחתו שלא היו לרוח הנתבע; הנתבע הנהיג מדיניות של פיטורים ומינויים פוליטיים; התובע הגיש נגד הנתבעת והגזבר תלונות בדבר ביצוע מעשים בלתי חוקיים. בהמשך לכך, טען התובע כי יש להעביר את נטל השכנוע לנתבעת נוכח אותה מדיניות של מינויים פוליטיים, עיתוי הפיטורים סמוך לאחר חילופי השלטון, והיעדר שיקולים סבירים ביסוד פיטוריו.
243. הנתבעים טענו כי החלטת הפיטורים התקבלה על ידי ועדת הפיטורים, גוף שלראש המועצה אין השפעה כלשהי עליו, אומצה על ידי ראש המועצה, והיא נשענת על שיקולים מקצועיים ועניינים, כפי שפורטו בהחלטת הפיטורים. הנתבעים הכחישו מכל וכל כי הייתה התנכלות כלשהי בתובע על רקע פוליטי או על כל רקע אחר, וציינו כי טענות התובע בדבר שיקולים זרים הועלו ללא כל תימוכין.
244. גדר המחלוקת – השאלה שבה יש להכריע היא, אם כן, האם החלטת הפיטורים נשענת על שיקולים זרים, כטענת התובע. תחילה, נעמוד על עילות הפיטורים, כפי שפורטו בהחלטת הפיטורים. לאחר מכן, נעמוד על סוגית נטל השכנוע. נקודת המוצא היא כי הנטל לשכנע שהחלטת הפיטורים נסמכת על שיקולים זרים מוטל על שכם התובע, ויש לדון בטענת התובע לפיה יש להעביר את הנטל לנתבעת, בהינתן כי הניח לפנינו ראיות לכאורה לשיקולים זרים. לבסוף, נכריע בשאלה האם החלטת הפיטורים אכן מבוססת של שיקולים זרים.
י"ב.1. עילות הפיטורים בהתאם להחלטת ועדת הפיטורים
245. מעיון בהחלטת ועדת הפיטורים עולה כי תחילה הציגה הוועדה את עילות זימון התובע לשימוע כפי שפורטו בזימון שנשלח אליו, ולאחר מכן דנה בטענות התובע, שהועלו בתגובתו בכתב ודחתה אותן. לפיכך, כדי להבין את נימוקי הפיטורים, יש להתייחס הן לנימוקים שנכתבו בזימון לשימוע, והן לנימוקים שפורטו בפרוטוקול ועדת הפיטורים.
246. עיון כאמור, מלמד כי התובע פוטר על יסוד הנימוקים הבאים:
א. התובע התקבל למשרת מהנדס רשות ומנהל מחלקת הנדסה, למרות שלא עמד בתנאי הסף, שעה שדודו כיהן כראש המועצה ולא ניתן אישור ועדת מנהל השירות למינוי.
ב. התובע הטעה את המועצה באשר לעמידתו בתנאי הסף, ולא דיווח על קרבתו המשפחתית לראש המועצה.
ג. משך שנים רבות התובע ביצע את תפקידי מהנדס הרשות והשתמש בסמכויותיו שלא כדין, וכן זכה לתנאי העסקה של מהנדס שלא כדין, על יסוד הצהרתו המטעה כי הוא עומד בתנאי הסף.
ד. ההחלטות לנייד את התובע ממשרת מהנדס הרשות לתפקידים אחרים היה שלא כדין, והתובע מעולם לא התקבל כדין למשרה במועצה.
ה. בתפקוד התובע במחלקת הנדסה נפלו פגמים, כמפורט בהתראות הנתבע בתובע ובהתראת מהנדסת המועצה.
ו. התובע פרסם ברשתות החברתית שלא כדין.
ז. התובע זייף מסמך והשתמש בו לצורך קבת כספים מחברת הביטוח.
ח. קיים חשש כבד שהתובע ניצל לרעה סמכות לצורך קידום עניינים אישיים של קרובי משפחתו על חשבון הקופה הציבורית. המועצה העלתה שתי טענות קונקרטיות: האחת - התובע הנפיק אישור לאחותו לפיו אין היא חייבת כספים למועצה, למרות שהיא אכן חייבת; השנייה – התובע השתמש בתפקידו כדי להקטין רישום שטח נכס ששייך לו, במטרה להקטין תשלומי ארנונה. התובע הכחיש טענות אלו נמרצות לרבות בתצהיר שהניח לפנינו. אולם מכל מקום, כפי שטען התובע, ועדת הפיטורים לא אזכרה טענות אלו בהחלטת הפיטורים, משמע, זנחה אותן.
י"ב.2. במרכז החלטת הפיטורים: קבלה לעבודה, מינוי, העסקה וניוד - שלא כדין
247. מהחלטת הוועדה עולה כי לעמדתה בקבלת התובע לעבודה, במינויו, בהעסקתו ובניודו דבקו פגמים שיורדים לשורש העניין, שבעטיים מינוי התובע בטל מעיקרו והעסקתו במועצה לוקה בחוסר חוקיות קיצוני.
248. קבלת התובע לעבודה/מינויו כמהנדס הרשות אינם כדין – כאמור, הוועדה קבעה שהתובע התקבל למשרת מהנדס רשות ומנהל מחלקת הנדסה שלא כדין, למרות שלא עמד בתנאי הסף בהיותו הנדסאי, וכן התקבל לעבודה עת דודו כיהן כראש המועצה ולא ניתן אישור ועדת מנהל השירות למינוי. כמו-כן, קבעה הוועדה כי התובע הטעה את המועצה באשר לעמידתו בתנאי הסף, ובנוסף לא דיווח על קרבתו המשפחתית לראש המועצה. הוועדה דחתה את הסבר התובע לפיו בשום טופס הוא לא התבקש להצהיר על קרבת משפחה, תוך שציינה כי האיסור על העסקת קרובי משפחה קבוע בחוק, וחזקה על מי שמתמודד למשרת מהנדס רשות שיכיר את הוראות החוק, ועסקינן בקרבה משפחתית חזקה ביותר.
249. העסקת התובע כמהנדס הרשות אינה כדין - הוועדה קבעה כי משך שנים רבות התובע ביצע את תפקידי מהנדס הרשות שלא כדין, עשה שימוש בסמכויות שהוענקו באופן ייחודי למהנדס ואסורות לביצוע על ידי הנדסאי, וזכה לחוזה בכירים, למרות שמדובר בחוזה שמיועד למהנדס רשות, וזאת על יסוד הצהרתו המטעה כי הוא עומד בתנאי הסף למשרת מהנדס, ועל יסוד הנחה שהתקבל למכרז כדין. הוועדה ציינה כי התובע לא חלק על כך שקיבל תנאי שכר שמגיעים למהנדס, ודחתה את הגנתו לפיה תנאי העסקתו אושרו על ידי הגורמים הרלבנטיים, תוך שכאמור קבעה כי אישור שכר הבכירים ניתן עקב הטעיית הגורמים המקצועיים במועצה ובמשרד הפנים. הוועדה ציינה כי "המדובר בתוספת שכר של כמליון שקלים (משוערך) אשר נתקבלו שלא כדין מקופה הציבורית..", והוסיפה "המדובר בקבלה לעבודה שלא כדין, נטילת כספים שלא כדין מהקופה הציבורית, תוך הצגת מצג שווא, העלמת עובדות מהותיות מהמועצה וממשרד הפנים." במאמר מוסגר נציין כי הוועדה קבעה שהשכר שקיבל התובע הוא חורג, היא שוקלת להגיש נגד התובע תביעת השבה, ויש לראות באותו השימוע שימוע לפני הגשת התביעה.
250. ניוד התובע ממשרת מהנדס הרשות אינו כדין – לפי קביעות הוועדה, לאחר שהתברר שהתובע אינו עומד בתנאי הסף למשרת מהנדס הרשות, המועצה לא פיטרה את התובע ולא קיימה הליך מכרזי, אלא החליטה לנייד את התובע לבצע תפקידים אחרים, אלא שגם אותו ניוד אינו כדין, ומכאן שהתובע מעולם לא מונה כדין למשרה במועצה, ולפיכך העסקתו במועצה לוקה בחוסר חוקיות קיצוני. לפי קביעות הוועדה, תנאי לניוד עובד מתפקידו הוא שהתקבל "לתפקיד הראשון" כדין, וכאמור תנאי זה אינו מתקיים לגבי התובע. בנוסף, קבעה הוועדה כי לא ניתן אישור משרד הפנים לניוד, לא היה תקן, לא ניתן אישור נחיצות משרה, למרות שמדובר במועצה קטנה וגרעונית. לגבי תארים שהתובע הציג עצמו (מנהל מחלקת הנדסה, מנהל מחלקת רישוי עסקים ודובר), הוועדה קבעה כי התובע ניכס לעצמו תארים אלו למרות שמעולם לא נבחר למשרות שכאלו במכרז, מה גם שמדובר בתארים ללא תקן, ללא אישור נחיצות משרה, וככל שהיה תקן הרי מדובר במשרות ניהוליות שאין לאייש בדרך של ניוד.
251. אשר לדעתנו - איננו מוצאים כל עילה להתערבות בעיקרי קביעות אלו של הוועדה, כשלמעשה התובע כלל אינו מתיימר להתמודד עם רובן המכריע של הקביעות. כעולה מהדיון לעיל, אין מחלוקת כי התובע לא עמד בתנאי הכשירות למשרת מהנדס רשות, ומקובלת עלינו הטענה כי ביודעו כן התובע הציג בפני ועדת הבחינה מצג מטעה בעניין השכלתו/הסמכתו, תוך שהשמיט את עובדת היותו הנדסאי. כמו-כן, אין מחלוקת כי עת התקבל התובע לעבודה ומונה כמהנדס רשות דודו כיהן ראש מועצה, ולא ניתן אישור ועדת מינהל השירות למינוי ולהעסקה. בשל ריבוי הפגמים האחרים וחומרתם, איננו רואים לנכון להידרש לקביעת הוועדה לפיה נפל פגם בכך שהתובע לא דיווח על קרבת המשפחה בינו לבין ראש המועצה, אם כי היא אינה משוללת יסוד.
252. אשר להעסקת התובע שלא כדין, הרי אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי במשך שנים רבות התובע הועסק כמהנדס רשות וזכה לתנאי העסקה של מהנדס רשות שלא כדין, אם כי אין צורך שנקבע את היקף התשלומים שקיבל התובע כשהועסק כמהנדס רשות.
253. מעל כל הפגמים האמורים מרחפים גם, באופן בולט, סוגיות אי חוקיות חמורות נוספות. בגדר האמור, ההחלטות שקיבלה המועצה בעניינו של התובע, ובפרט החלטות המינוי והניוד, נגועות בניגוד עניינים חמור, בהינתן כי דודו כיהן כראש מועצה והיה מעורב באותן החלטות. העסקת התובע הייתה שלא כדין לא רק בשל אי החוקיות במינוי, אלא בשל העסקתו לצד כהונת דודו ואביו, תוך רמיסה בוטה של איסור ניגוד עניינים.
254. איננו מוצאים טעות בקביעת הוועדה לפיה ניוד התובע ממשרת מהנדס הרשות נעשה שלא כדין, ולא רק בשל כך שהחלטת הניוד נגועה בניגוד עניינים חמור. אין צורך שנתייחס לכל קביעות הוועדה בהקשר זה, ודי לאמץ את קביעתה כי בנסיבות העניין (לרבות אי-חוקיות בקבלת התובע לעבודה/במינויו ואשם התובע) המועצה לא הייתה רשאית "להלבין" את אי-החוקיות בדרך של ניוד, בין אם המניעה היא עניין של סמכות (כעולה מקביעה הוועדה), ובין אם היא עניין של סבירות.
255. כפי שכבר ציינו לעיל, עמדתנו היא שדי בנימוקים בדבר אי החוקיות (בקבלת התובע לעבודה/מינויו כמהנדס רשות/העסקתו/ניודו) להצדיק את הפסקת עבודתו, ומכאן שלצורך הכרעה בשאלה האם יש לאשר את הפיטורים, אין הכרח שנידרש לקביעות הוועדה ביחס ליתר עילות הפיטורים. אולם, לצורך הקשרים אחרים (ולמשל טענות התובע בדבר התעמרות ולשון הרע) ולהשלמת התמונה, נתייחס להלן למספר עילות פיטורים נוספות.
י"ב.3. פרסומים שלא כדין
256. המועצה טענה כי התובע ניצל את מעמדו כעובד הרשות המקומית, ופרסם פרסומים זדוניים ברשתות החברתיות, במסגרתם הטיח האשמות חמורות חסרות בסיס בנושאי משרה במועצה, הוציא את דיבתם ופגע בפרטיותם. התובע טען, במסגרת תגובתו לשימוע, כי חשיפת שחיתות אינה ניצול לרעה של התפקיד, אלא היא נעשית ללא קשר לתפקיד מתוך יושרה פנימית. הוועדה קיבלה טענות אלו של המועצה, וקבעה כי פרסומי התובע מגמתיים, ואין בהם ראיה לשחיתות לה טען. הוועדה קבעה כי במסגרת הפרסומים התובע השתמש במסמכים שנלקחו ממשרדי המועצה, שאינם קשורים אליו ולא אמורים להיות בחזקתו, והוסיפה שהתובע לא הסביר בתגובתו כיצד הגיעו לידיו. לפיכך, קבעה כי התובע השיג אותם מסמכים שלא כדין, ופרסומם ברבים גם הוא אינו כדין, ומכאן קבעה הוועדה כי התובע הפר את חובת הסודיות החלה עליו במסגרת ביצוע תפקידו.
257. בהליך דנן התובע לא התמודד במישרין עם תוכן הפרסומים שיוחסו לו, אלא הלין על כך שהטענה בדבר השגת מסמכים ושימוש בהם שלא כדין לא נזכרה בזימון לשימוע.
258. אשר לדעתנו – יש ממש בטרוניית התובע לפיה סוגיית השגת ושימוש במסמכים במסגרת הפרסומים לא עלתה בזימון לשימוע, ומשכך לא היה מקום לקביעת הוועדה ביחס לאותה סוגיה טרם שמיעת עמדתו. עם זאת, קביעתה המרכזית של הוועדה לפיה התובע פרסם האשמות חמורות חסרות בסיס כנגד נושאי משרה במועצה – מבוססת היטב.
259. הנתבעת הניחה לפנינו מסמכים, שצורפו לזימון התובע לשימוע שלפי טענתה משקפים "פוסטים" שפרסם התובע בעמוד הפייסבוק שלו (נספח 2 לתצהיר הנתבע), רובם ככולם בשפה הערבית. הנתבעת לא צירפה תרגום לעברית של הפוסטים הנטענים, אך התובע נחקר על אודותיהם, אישר כי פרסם לפחות חלק מהם בפייסבוק, וכן עלה מעדותו כי אותם פוסטים שפרסם כללו האשמות חמורות כנגד המועצה, ראש המועצה והגזבר (פרוט', מעמ' 124, ש' 24 ואילך).
260. עדות התובע ביחס לטענת המועצה כי התובע פרסם האשמות הייתה מתפתלת. תחילה מסר התובע גרסה עמומה לפיה מעולם לא פרסם דבר כנגד המועצה אלא הגן על המועצה, ובא כוחו טען כי התובע פרסם כנגד ראש המועצה ולא כנגד המועצה. בתגובה העיד התובע כי לא פרסם כנגד ראש המועצה, אלא פרסם "על התנהלות הגזבר", אולם בהמשך עדותו עלה כי האשמותיו היו הן כלפי המועצה, הן כלפי ראש המועצה והן כלפי הגזבר, וכך, בין היתר, העיד התובע: "...היה לי מחלוקת למה ראש המועצה מגבה בן אדם שגונב. בן אדם שגונב וצריך ללכת לבית סוהר" (פרוט', עמ' 127, ש' 10-12).
261. התובע, כאמור, אישר שפרסם מספר פוסטים, כמודגם להלן. הפוסט בעמ' 27 לתצהיר הנתבע – התובע אישר את פרסומו, וכן אישר כי בגדרו האשים את הגזבר, כי בתמיכת ראש המועצה הסתיר מסמכים שקשורים בתשלום סך של 2,320,000 ₪ לקבלן. מעדות התובע בפנינו, עולה כי לצד פרסום אותה האשמה פרסם התובע התכתבות בוואטסאפ בינו לבין החשב המלווה. ההצדקה שסיפק התובע לאותו פרסום הוא ש"לא ראה" אסמכתאות שתומכות באותו תשלום שביצעה המועצה, והחשב המלווה אמר לו שיבדוק את העניין. כך באו הדברים לידי ביטוי בעדות התובע בפנינו: "...פרסמתי אחרי שאני ראיתי שאין מסמכים ואין כלום, רק העבירו כסף, על מה חתמו? ביצע הקבלן הזה שקיבל 2 מיליון 320 אלף שקל? אף אחד לא יודע עד היום הזה....וגם פניתי, תסתכל, אני פרסמתי שפניתי לחשב מלווה, חשבוניות האלה שחתמתם העברתם לקבלן ביום זה וזה, במה זה מדובר? אמר לי אני אבדוק ועשה לי.". (פרוט', עמ' 126, ש' 9 – 16).
262. הפוסט בעמ' 29 לתצהיר הנתבע – התובע אישר בפנינו כי פרסם פוסט זה, שהוכתר במילים "הישג מספר 8", ועלה מחקירתו כי במסגרתו מתח ביקורת על כך שהמועצה רכשה 10 מחשבים בעלות של 75,000 ₪. עוד עלה מעדותו כי הרקע לפרסום הוא כעסו של התובע, שיצא על כך שהמועצה סירבה לרכוש עבורו מחשב, למרות שרכשה מחשבים למחלקות אחרות במחירים מופרזים (כך לעמדתו). כששב התובע ונשאל מדוע בחר לפרסם אותו פוסט בפומבי שוב הטיח האשמות חמורות ללא כל בסיס בציינו : "בגלל שאני ראיתי שזה גניבה לאור היום" (פרוט', עמ' 127, ש' 13). לפי הגישה שהציג התובע בפנינו, מאחר שמדובר בפרסום בפייסבוק "שלו", הרי שמכוח "זכות הדיבור" הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, כל עוד אינו עובר עבירות. התובע הודה כי במסגרת תפקידיו הוא לא היה אחראי על מחלקת הרכש או מחלקת חינוך (פרוט', עמ' 127, ש' 15 ואילך).
263. הפוסט בעמ' 31 לתצהיר הנתבע – ב"כ הנתבעת עימת את התובע עם פוסט זה, שבו קיים כיתוב "הישג 0". התובע לא חלק על הטענה שפרסם פוסט זה בפייסבוק, ואף הבהיר את תוכנו ואת ההצדקה שראה בכתיבתו. מעדותו עלה, כי התובע כתב בפוסט ש"ההישג של המועצה אפס", כשלטענתו הוא נסמך על טבלה של משרד השיכון, שבה פורטו תקציבים שניתנו למועצה, ו"בביצוע כתוב 0" (פרוט', עמ' 129, ש' 4 ואילך).
264. התובע נשאל אשר ללגיטימיות של פרסום ביקורת פומבית מסוג זה על המועצה, וזו הייתה תשובתו: "כן, אני חושב שאחרי שאני פניתי לגזבר, לראש המועצה ובדרכי נועם במייל וגם בעל פה, פניתי לכולם, בכתב, אמרתי להם תסבירו לי מה זה, מה זה, אתם מבצעים חפירה של 2 מטר על 2 מטר ב70 אלף שקל, ודברים כאלה שאתם משלמים לקבלן. מה זה? תסבירו לי איך זה. אז הם לא, בחרו לא לענות על שום מכתב שאני שלחתי לפני. אחרי זה פניתי למחוז, באו אליו ולא קיבלתי תשובה, אז פניתי למחוז וגם פרסמתי, זה חובתי. אם אני רואה שחיתות, אפילו מי שלא יהיה, אני מפרסם.". ובהמשך שם העיד התובע כך: "אני שואל אותך, אם מישהו גונב מהמועצה ועובד מועצה גונב, אני רואה אותו גונב, אני, אתה רוצה שאני אשתוק?" (פרוט', עמ' 131, ש' 5 ואילך).
265. כללו של דבר: התובע פרסם כנגד המועצה ונושאי משרה בה האשמות חמורות, במסגרת פוסטים בפייסבוק, ללא כל בסיס ובשפה משתלחת, ולא נמצאה כל טעות בקביעת הוועדה בנושא זה.
י"ב.4. זיוף מסמך ושימוש במסמך מזויף לצורך קבלת כספים מחברת הביטוח
266. המועצה הציגה את טענת הזיוף במסגרת הזימון לשימוע באופן מפורט, תוך שצירפה אליו מסמכים רלבנטיים. במסגרת התגובה שהניח בפני ועדת השימוע התובע בחר להשיב לטענה זו, אך בקצרה ובאופן כוללני בלבד. תחילה, הדגיש כי לטענות אלו אין קשר למועצה או לכספי המועצה, אלא מדובר בחלק מכספי החיסכון שלו, ובהמשך לכך טען כי המסמך שבמחלוקת הוא משנת 2018, עת הייתה לו כוונה להתפטר מהמועצה. חרף טענותיה המפורטות של המועצה, התובע הסתפק בטענה כללית לפיה לא זייף מסמך כלשהו, וביקש להדוף את הדיון בסוגיה בכך שנערך לו שימוע ולא ניתן לאסוף טענות משימועים קודמים (סעיף 34 לתגובתו להזמנה לשימוע – נספח ל"א לתצהיר התובע).
267. הוועדה קבעה כי התגבש חשד שהתובע זייף מסמך שהוציא מזכיר המועצה לחברת ביטוח (להלן – המסמך החשוד, צורף לתצהיר הנתבע כחלק מנספח 5, בעמ' 73 לתצהיר), בכך שהתובע הוסיף למסמך משפט שקרי, שלא נרשם על-ידי המזכיר, לפיו "העובד הנ"ל סיים את עבודתו ב 4/2018", והכל במטרה לשחרר כספים שנצברו בחברת הביטוח לטובת התובע. הוועדה קבעה כי במסגרת השימוע שערכה המועצה בקשר למסמך החשוד, התובע התחמק מלספק תשובות לשאלות שהופנו אליו, ולבסוף דחתה את הכחשת התובע לטענת הזיוף, תוך שקבעה כך: "ממסמכי המועצה עולה כי אכן היה זיוף של המסמך. מזכיר המועצה הוציא מכתב הנוסח (צ"ל – בנוסח), ואילו הנוסח שהגיע לחברת הביטוח היה בנוסח שונה, לאחר שהתווספו עליו מילים שלא נכתבו על ידי המזכיר.". בהמשך לכך קבעה הוועדה כי מדובר בהתנהגות בעייתית ביותר: זיוף מסמך, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה, וכן שמדובר בנסיבות מחמירות שכן התובע הוא עובד ציבור, ומדובר בהתנהגות שיש בה לפגוע באמון הציבור. הוועדה הוסיפה וקבעה כי די בעילה זו כדי להצדיק את הפיטורים.
268. אשר לדעתנו - אין צורך לקבוע מסמרות בשאלה האם התובע אכן זייף את המסמך החשוד, הן משום שכאמור קיימות עילות אחרות שדי בהן להצדיק את הפסקת עבודת התובע, והן משום כך שאנו נוטים לקבל את עמדת התובע לפיה עסקינן בעילה משמעתית. עם זאת, לא ניתן לומר כי קביעת הוועדה חסרת בסיס. המסמך החשוד הינו מכתב נושא לוגו המועצה מתאריך 02/05/2018, חתום על-ידי מזכיר המועצה, וממוען לחברת "כלל ביטוח", אשר נכתב בו כי המועצה מאשרת לתובע לפדות את הכספים המגיעים לו מחברת כלל, על פי בקשתו, ולאחר מכן נכתב המשפט: "העובד הנ"ל סיים את עבודתו ב 4/2018" (להלן – המשפט השנוי במחלוקת).
269. אין מחלוקת כי יחסי העבודה לא נותקו בחודש 04/2018, אלא רק בחודש 12/2020 עת פוטר התובע. אין גם מחלוקת כי בתאריך 26/12/2018 נערך לתובע שימוע "בעניין חברת כלל ביטוח". בפנינו הונח פרוטוקול השימוע (עמ' 74-76 לתצהיר הנתבע) שהצדדים לא חלקו על תוכנו. על פי פרוטוקול הנ"ל בישיבה נכחו: התובע, יועמ"ש המועצה, המזכיר והגזבר, ובפתחה הצהיר המזכיר כי הוא שם לב שהמשפט השנוי במחלוקת "הוסף" לאחר חתימתו על המכתב, ובהמשך ציין כי הוא מעולם לא חתם ואישר הודעה על סיום (העסקת התובע). התובע, כפי שעולה מאותו פרוטוקול, לא סיפק הסבר לגבי מקור המשפט השנוי במחלוקת, ולא התייחס לטענת המזכיר שהכחיש כי אי-פעם אישר שהתובע סיים את עבודתו במועצה. התובע הסביר באותה ישיבה כי קיבל מידע מחברת "כלל" שקיימת אצלם קופה שניתן לפדות בפטור ממס הכנסה, והוא הודיע "להם" שהוא "מפסיק את העבודה במועצה". באופן תמוה, ישיבת השימוע כלל לא עסקה בשאלה האם התובע אכן הוסיף את המשפט השנוי במחלוקת לאחר חתימת המזכיר על אותו מסמך, אלא בשאלה כיצד על המועצה לנהוג בעניין הפקדות התובע לחברת "כלל", לאחר שהחברה עודכנה שהתובע הפסיק את עבודתו.
270. בהמשך לאותה ישיבה, בתאריך 30/12/2018, פנה המזכיר ל"כלל", בכתב, והודיע לה כי עבודת התובע במועצה מעולם לא הופסקה, וכי הוא מעולם לא חתם על מכתב בו צוין שעבודת התובע הופסקה, ואותו משפט שנוי במחלוקת "הוסף" לאחר חתימתו על המסמך וללא ידיעתו (ר' עמ' 77 לתצהיר הנתבע ועדות המזכיר, פרוט', עמ' 67).
271. מעדות המזכיר בפנינו התאשרה המסקנה כי בזמן אמת המועצה לא קיבלה כל החלטה בשאלת הזיוף (פרוט', עמ' 70, ש' 9-16), והמזכיר אישר כי לא הגיש תלונה למשטרת ישראל בעניין זיוף המסמך. כאשר התבקש להסביר את פשר התנהלותו, השיב כי ביקש שלא לפגוע בתובע ורצה שהתובע ימשיך להתפרנס (פרוט', עמ' 68, ש' 16-20).
272. בתצהירו חזר התובע על הטענות שהעלה בתגובה שהניח לפני ועדת הפיטורים, ועמדה דומה הציג בסיכומיו, שם טען כי הנתבעת לא הוכיחה את הזיוף, והוסיף כי גם מטענות הנתבעת עצמה עולה כי מדובר בייחוס של עבירת משמעת.
273. מקובלת עלינו נקודת המוצא של הוועדה, לפיה הראיות שהוצגו בפניה מקימות חשד שהתובע זייף את המסמך החשוד. גרסתו העקבית של המזכיר היא שהוא מעולם לא אישר שהתובע סיים את עבודתו במועצה, ואותו משפט השנוי במחלוקת הוסף לאחר חתימתו וללא ידיעתו. בשום שלב התובע לא חלק על גרסה זו של המזכיר (ואף בפנינו בחר שלא לחקרו לגביה), כך שגרסת המזכיר לא נסתרה. מאחר שהמסמך כולל אותו משפט שנוי במחלוקת עולה השאלה האם התובע הוא שהוסיפו למסמך, לאחר חתימת המזכיר על גביו וללא ידיעתו. התובע לא הכחיש כי הוא שהוסיף אותו משפט שבמחלוקת, אלא הסתפק בטענה כי הוא לא זייף את המסמך/שהנתבעת לא הוכיחה זיוף, וכאמור ניסה להדוף את טענת הזיוף בנימוק שכבר התקיים שימוע (הגם שכפי שראינו לעיל, בשימוע משנת 2018 לא התקבלה כל החלטה בשאלת הזיוף). לצד זאת, מגרסת התובע בשימוע משנת 2018, עלה כי הוא אכן פעל במטרה למשוך מאותה חברת ביטוח כספים שנחסכו עבורו בפטור ממס הכנסה, כשלפי טענתו הייתה לו כוונה להתפטר. על רקע זה, מתחזקת המסקנה כי התובע הוא שהוסיף את המשפט השנוי במחלוקת, לאחר שהמזכיר חתם על המסמך, וללא הסכמתו. כאמור, אין צורך לקבוע מסמרות בשאלת הזיוף, ולמרות זאת ניתן לומר כי קביעות הוועדה רחוקות מלהיות האשמה חסרת בסיס.
274. מעבר לדרוש, נעיר כי התנהלות המועצה ביחס לבירור טענת הזיוף מצביעה על קושי. כפי שציינו לעיל, מהשימוע שקוים לתובע וכן מהמכתב שהוציא המזכיר לחברת הביטוח בתאריך 30/12/2018, עולה כי בזמן אמת עלה חשד שהמסמך החשוד זויף, ולמרות זאת המועצה לא פעלה לברר אותו חשד. טענת הזיוף עלתה שוב מאוחר יותר במסגרת הליך הפיטורים דנן, ככל הנראה לאחר בחינת תיקו האישי של התובע. מקובלת עלינו קביעת הוועדה כי בראי האינטרס הציבורי ההתנהגות שיוחסה לתובע, היא בעייתית ביותר, ועל רקע זה אנו סבורים כי היה מחובת המועצה לקבל החלטה כבר בשנת 2018, ובכלל זאת לשקול פתיחה בהליך משמעתי. כאמור לעיל, לא כך נהגה המועצה, וכאמור מעדות המזכיר בפנינו, על רקע המארג הראייתי, הרושם הוא שהיעדר הטיפול בטענת הזיוף בשנת 2018 היה מכוון, ומקורו היה בהעדפת טובת התובע על פני טובת האינטרס הציבורי.
י"ב.5. ליקויים שפורטו בהתראות הממונים על התובע
275. המועצה הפנתה, במסגרת הזימון לשימוע, למכתב ההתראה שהוציא הנתבע לתובע, נושא תאריך 04/02/2019, וכן למכתב התראת הממונה/המהנדסת.
276. במסגרת תגובתו בהליך השימוע, התובע בחר שלא להציג תשובות קונקרטיות, לגוף הטענות שפורטו בהתראות האמורות, אלא הסתפק בתשובות כוללניות/סביב אותן טענות. בין היתר, התובע טען, כאמור, כי המהנדסת חזרה בה מכל הטענות שהעלתה במכתב ההתראה, וכן שאולצה להוציא אותו מכתב. לגבי התראות הנתבע, התובע טען כי ראש המועצה התרה בו חדשות לבקרים, והוציא מכתבים בגין היעדרות מהעבודה, למרות שהתובע מילא "...אחר מטלותיו בנאמנות וחריצות לרבות בשטח ומהבית כנדרש ממנו".
277. הוועדה אימצה את עיקרי הליקויים שפורטו בהתראות הממונים על התובע. על פי קביעותיה, התובע נעדר מעבודתו מבלי להודיע לממונים עליו, ובנוסף החתים כרטיס נוכחות בבוקר, נעלם מהעבודה עד שעות הצהריים, כשלא ברור מקום הימצאו ומעשיו. בנוסף, קבעה הוועדה כי התובע הציג עצמו כמי שנושא בתפקידים שונים ונטל סמכויות שלא הוענקו לו, שלא כדין. הוועדה קבעה כי שימוש זה של התובע בתארים הוא מתכון לטעויות, שחיתות, וכן לבלבול אצל גורמים חיצוניים, לרבות במשרדי ממשלה. בפירוט, ציינה הוועדה כי התובע הציג עצמו כמנהל מחלקת רישוי עסקים, למרות שאין מחלקה כזו, והזכירה מכתב משנת 2020, שבו הזדהה התובע כך. כן ציינה הוועדה כי התובע הזדהה כדובר המועצה, ואף התראיין בערוצי טלוויזיה בתור שכזה, למרות שמעולם לא קיבל מינוי שכזה, למרות שלא נשא בתפקיד, למרות שראש המועצה הורה לו שלא לפעול כך, ולמרות תוצאת ההליך המשפטי הקודם משנת 2019. הוועדה הוסיפה כי: "...לאחר שהעובד שלח את תגובתו לשימוע, הוא התראיין לטלויזיה הלא, ביום 17.11.2020 או בסמוך לכך בתור דובר המועצה ומנהל מחלקת ההנדסה במועצה, ושם הוא הציג עמדות בעייתיות ביותר, בשמה של המועצה, כנגד תאגיד המים והביוב, לרבות השתלחות בתאגיד, דבר שגרם לנזק קשה למועצה." (נספח 7 לתצהיר הנתבע, עמ' 114-115). בנוסף, הפנתה הוועדה לליקוים בעבודת התובע במחלקת ההנדסה (שנזכרו במסמכים האמורים). הוועדה קבעה כי התובע לא שינה דרכיו למרות שהמועצה התרתה בו, וכן קבעה כי התנהלותו בעייתיות ביותר, הוא אינו מקבל מרות ועושה במועצה כבשלו. לשיטתה, גם האמור בפרק זה הצדיק הפסקת עבודת התובע.
278. אשר לדעתנו - למרות שיש לאשר את החלטת הפיטורים אף בהיעדר קביעות אלו, איננו מוצאים כל עילה להתערב בהן, ואנו דוחים את טענות התובע כי מדובר בהאשמות חסרות בסיס.
279. תחילה נציין כי בזמן אמת, קרי במועד שבו הוצאו אותן התראות, התובע לא סיפק תשובות ממשיות לטענות שנכללו בהן, וכאמור זהו המצב גם במסגרת תגובת התובע בשימוע. כל זאת למרות שההתראות כוללות טענות ברורות, שהוצגו בפניו הן בזמן אמת, והן במסגרת זימונו לשימוע. בכך יש לחזק את הטענות נגדו.
280. שימוש בתארים – כעולה מהדיון לעיל, הוכח כי התובע עשה שימוש בתארים שמעולם לא הוענקו לו כדין, וכן הוכח כי התובע המשיך לעשות שימוש כאמור, חרף התנגדות ברורה מצד הנתבעת, לרבות במסגרת ההליך המשפטי הקודם, שם הובהרה עמדת הנתבעת ביחס לאותם תארים (וראו בין היתר האופן שבו התובע כינה עצמו במסגרת פנייתו למשטרה מתאריך 17/06/2020, נספח יח' לתצהירו). החירות שהתובע נטל לעצמו להשתמש בתארים כראות עיניו בעייתי מלכתחילה (ולדעתנו הוא נובע מניגוד העניינים בו הייתה נתונה המועצה משך שנים), והוא בעייתי שבעתיים נוכח התנגדותה הברורה של המועצה ממנה התעלם התובע. מקובלות עלינו קביעות הוועדה, לפיהן התנהלות זו של התובע מעידה על אי-קבלת מרות הממונים עליו, כפי שעלה בהקשרים אחרים, וכן שהיא קוראת תיגר על האינטרס הציבורי ועלולה להעמיד את הציבור בסיכונים כאלו ואחרים.
281. היעדרויות – התלונות בדבר היעדרויות התובע מהעבודה ללא הודעה והיעלמויותיו ממקום העבודה, הועלו כבר בהתראת הנתבע מחודש 02/2019, ובזמן אמת התובע לא מסר תשובות ממשיות לגוף העניין. הנתבע חזר על טענותיו בשורה של התראות במחצית השנייה של 2019, שאף עמן לא התמודד התובע בזמן אמת. יתרה מכך, המהנדסת, הממונה על התובע, במסגרת שני מכתביה, אישרה את טענות הנתבע בדבר היעדרויות, ועל כך חזרה בעדותה בפנינו (פרוט', עמ' 17, ש' 9 ואילך; עמ' 18, ש' 10 - 11), ובמכתבה המאוחר אף קבעה כי מדובר בליקוי חמור.
282. בפנינו לא עלה בידי התובע להחליש את התמונה המצטיירת מהתראות הממונים עליו בדבר היעדרויותיו. גם בתצהירו לא מיקד את טענותיו סביב סוגיית ההיעדרויות, והסתפק בתשובות כוללניות (ולא מדויקות), כגון שבכל תקופת עבודתו ביצע את תפקידו לשביעות רצון המועצה (סעיף 6 לתצהירו). מנגד, בעדותו בפנינו אישר התובע כי המועצה העירה לו על איחורים והיעדרויות, גם בתקופה שבה כיהן כראש מועצה, מר עאטף גריפאת, שלפי עדות התובע אף "זימן אותו לפיטורים", ולאחר מכן חזר בו (פרוט', עמ' 95, ש' 9 – 15).
283. במסגרת דיון ההוכחות ביקש התובע לערער את קביעות הוועדה בסוגיית ההיעדרויות, בכך שניסה להראות שעבודתו התבצעה גם מחוץ לחצרי המועצה. אך קו הגנה זו אינו משכנע. ראשית, התובע לא העלה הגנה זו בזמן אמת, למרות שהממונים עליו חזרו והתרו בו על היעדרויותיו, מחדל שמחליש את הגנתו הנ"ל, שהרושם שנולדה לצורך השימוע. אילו היה ממש בהגנה זו, בזמן אמת היה התובע טוען מייד כי ביצע עבודות כאלו ואחרות מחוץ למועצה, ולא היא. שנית, גם בתגובתו לשימוע, ולמעשה גם בפנינו, התובע לא הציג תשובות קונקרטיות, ביחס לתלונות הרבות בדבר היעדרויות שהופנו אליו, ולא הראה כי בכל אותם המקרים עבד מחוץ לחצרי המועצה. שלישית, התובע לא הוכיח כי עבודתו כללה מרכיב של עבודה מחוץ לחצרי המועצה, כל שכן כזה שיש בו להוות הסבר למכלול התלונות נגדו. לשאלות ב"כ התובע השיב המזכיר כי התובע "יכול היה" לצאת לשטח, אולם לא פירט, ולא הבחין בין התקופה שבה מילא התובע את תפקיד מהנדס הרשות, לבין יתר תקופת העבודה. המזכיר אישר בעדותו כי בעת שהתובע היה מהנדס המועצה היו לו פגישות בירושלים, ומשנת 2010 ואילך "יכול להיות שהיו לו פגישת עבודה, באיזה משרד ממשרדי הממשלה..". (פרוט', עמ' 40, ש' 18 ואילך; עמ' 64, ש' 13 ואילך). רביעית, המזכיר העיד כי יציאת עובד בתפקיד מחייבת תהליך מראש שכולל מילוי טופס בקשה, ואישורו (המזכיר) ליציאה בתפקיד (פרוט', עמ' 65, ש' 5 ואילך). חמישית, דומה כי גם העד מטעם התובע – הוא המזכיר - תמך בטענות הנתבעת לפיהן התובע לא ביצע את עבודתו באופן סדיר (פרוט', עמ' 53, ש' 9 – 16).
284. תפקודו המקצועי של התובע – התובע לא התמודד עם הטענות המקצועיות הקונקרטיות שהעלתה הממונה עליו, המהנדסת, במכתב ההתראה. כפי שציינו לעיל, במכתבה המאוחר (מכתב ההמלצה) המהנדסת לא חזרה בה, כל שכן באופן מנומק, ממסקנותיה המקצועיות שנזכרו בהתראה, מה גם שכאמור יש להעניק משקל ראייתי עדיף למכתבה המוקדם. אם לא די בכך, הרי בעדותה בפנינו, שבה המהנדסת וציינה כי "ענף רישוי עסקים" התנהל ברמה ירודה, עד כדי כך שהתרשמותה הייתה כי המשרה אינה מאוישת (פרוט', עמ' 17, ש' 9 – 27).
י"ג. שיקולים זרים – נטל השכנוע
285. כאמור, התובע טען כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהחלטת הפיטורים נסמכת על שיקולים זרים, להלן נבחן את נימוקיו.
י"ג.1. הטענה להיעדר נימוקים ענייניים ביסוד החלטת הפיטורים
286. כפי שקבענו לעיל, הוכח כי ביסוד פיטורי התובע קיימות עילות ענייניות כבדות משקל, ולמעשה די בחלקן להצדיק את הפסקת עבודתו. בכך, יש להחליש את טענת התובע לפיה הפיטורים מבוססים על שיקולים זרים.
י"ג.2. מדיניות של פיטורים ומינויים פוליטיים
287. התובע טען כי מאז כניסת הנתבע לתפקיד הוא פעל נמרצות להחליף את עובדי המועצה במקורביו, שלא על יסוד שיקולים ענייניים, ובגדר האמור פעל להחליף את התובע בתפקידו כמנהל מחלקת ההנדסה, ולהטיב עם מקורבו ובן משפחתו. התובע השתית את טענתו בדבר מדיניות של פיטורים/מינויים פוליטיים על מספר מקרים כדלקמן (סעיפים 12-17, 20-23 לתצהירו):
א. הנתבע ניסה להחליף את מנהל מחלקת האחזקה, מר סולימאן גו'אמיס, בקרוב משפחת הנתבע, מר סוהייל מזאריב.
ב. הנתבע מינה את בתו של בן דודו, גב' ספא (ספאא) מזאריב, לתפקיד מזכירתו בשכר בכירים, מבלי לקבל היתר.
ג. אשת הנתבע מונתה לעבודה בתיכון עמל עילוט.
ד. מר אשרף מזאריב, "ממשפחתו של הנתבע", מונה למשרה למרות שלא עמד בתנאי הסף.
ה. גב' לילא אמין מזאריב, שהיא אחיינית היועמ"ש, "מונתה" לתפקיד מזכירת מחלקת חינוך, למיטב ידיעת התובע ללא מכרז וללא אישור מתאים לאור הקרבה המשפחתית.
ו. מר נביל מזאריב מונה כעוזר מהנדס במקום התובע, בהליך פגום ומבלי שיש בידי מר נביל את ההכשרות הנדרשות. לאחר התערבות התובע בעניינו של מר נביל, הנתבע נאלץ לפרסם "מכרז תפור" ולקלוט אדם אחר ממשפחת מזאריב, מר עלאא מזאריב.
ז. מוחמד מזאריב מונה כמנהל מחלקת רישוי עסקים, אף הוא במקום התובע.
288. לאחר עיון בטענות התובע והמסמכים שהגיש, אנו דוחים את הטענה לפיה הנתבע הנהיג מדיניות של פיטורים ומינויים פוליטיים – בהיעדר הוכחה. כמו בהקשר אחרים, התובע העמיס טענות רבות, שהתבוננות בהן מגלה מייד את חולשתן.
289. אשר למר סולימאן גו'אמיס – התובע נסמך על מסמכים שהוחלפו בין ב"כ מר ג'ואמיס לבין המועצה, וכן פרוטוקול דיון ופסק דין שהעניק תוקף להסכמת הצדדים, מתוך הליך משפטי בו פתח מר ג'ואמיס כנגד המועצה. מבלי להרחיב יתר על המידה, נציין כי ההליכים המשפטיים בעניינו של מר גו'אמיס לא הסתיימו בהכרעות שיפוטיות, כך שקשה לראות כיצד ניתן לראות בהן ראיה לטענות התובע. אדרבא, מהמסמכים שהגיש התובע עולה כי בתאריך 03/02/2019, טרם שמר ג'ואמיס פתח בהליכים משפטיים, השיבה המועצה לבא-כוחו כי כוונה לפטרו אינה על הפרק. התובע בחר שלא לזמן לעדות את מר ג'ואמיס, או כל אדם אחר מבין השמות שהזכיר, מחדל שנזקף לחובתו. לפיכך, לא הוכח כי פעולות המועצה כנגד מר ג'ואמיס הן עדות למדיניות של פיטורים ומינויים פוליטיים. אשר לגב' ספאא מזאריב - גם אם נניח שטענות התובע נכונות, הרי שלכל היותר הן מלמדות על פגם לכאורה בהחלטה לקבלה לעבודה, ו/או בנוגע לאישור חוזה בכירים (ראו נספח ג' לתצהיר התובע, והשוו לעדות המזכיר, פרוט', עמ' 44, ש' 12 ואילך). ברם, השאלה אינה האם המועצה בראשותו של מר מזאריב פעלה על פי דין וכללי מנהל תקין, אלא האם נהגה בה מדיניות של פיטורים ומינויים פוליטיים, כך שגם כאן קשה לראות כיצד יש בטענות התובע לגבי גב' מזאריב, כפי שהועלו, כדי לבסס מסקנה בדבר מדיניות של מינויים פוליטיים. מה גם שהמזכיר העיד בפנינו, כי בתאריך 08/04/2021 ועדת מנהל שירות אישרה את העסקת גב' מזאריב (פרוט', עמ' 69, ש' 3 ואילך). הטענות לגבי מר אשרף מזאריב (תוך ציון סתמי כי הוא ממשפחת הנתבע), ובאשר למינוי לילא אמין מזאריב, לא נתמכו במאום וכפי שהועלו אינן מעידות על מאום. הוא הדין באשר למינוי אשת ראש המועצה בעמל עילוט, אשר סובלת מאותם קשיים ואף לא הובררה הזיקה לנתבעת (נספח ד' לתצהיר התובע; פרוט', עמ' 100, ש' 24 ואילך; עמ' 101).
290. אשר לגורמים שנטען כי מונו במטרה לנגוס בתפקידי התובע - התובע טען, כי הנתבע מינה את מר נביל מזאריב לתפקיד "עוזר מהנדס", במעמד של פרילנסר, במקום התובע, כשלגישת התובע אותו מינוי נעשה ללא סמכות ובהליך פגום, ומבלי שיש בידי מר נביל את ההכשרות הנדרשות. התובע הוסיף וטען כי במקביל לכך, הנתבע החל לנתקו מתפקידו, בכך שפנה למנהלי מחלקות ולגורמים חיצוניים (כגון הוועדה לתכנון ובניה), והורה להם לא לשוחח עם התובע, אלא רק עם מר נביל. לפי גרסת התובע, לאחר מכן הנתבע מינה את מר עלאא מזאריב. גם כאן מדובר בטענות בעלמא. ראשית, לא הוכח שקיים קשר משפחתי כלשהו בין הנתבע, לבין מר נביל/עלאא מזאריב. כנשאל התובע אשר לטיב הקרבה בין מר עלאא לנתבע, עלה כי אין לו כל ידיעה בנושא, מלבד ידיעתו שהם חולקים אותו שם משפחה (פרוט', עמ' 135, ש' 16 ואילך, עמ' 136, ש' 1 - 2). שנית, הטענה כי מר נביל מונה עוזר מהנדס אינה מדויקת, שכן גם לגרסת התובע, מדובר בהתקשרות ב"חשבונית". שלישית, לא הוכח ששירותי ההנדסה שרכשה המועצה ממר נביל, או תפקידים שביצע (ככל שביצע) מר עלאא, חפפו תפקידים שמילא התובע, ונזכיר כי דחינו את טענת התובע לפיה הוא מונה כמנהל מחלקת הנדסה, והתובע אף אישר בפנינו כי הוא לא מונה כעוזר מהנדס הרשות (פרוט', עמ' 103, ש' 22 ואילך, עמ' 104, ש' 7 – 8). טענות התובע בדבר פגמים בהתקשרות בין המועצה לבין מר נביל מזאריב, הן האשמות משמעותיות שלא הוכחו, כל שכן בהינתן שהתובע העיד בפנינו כי הוא מחזיק בידיו ראיות שלא הוצגו (פרוט', עמ' 103, ש' 1 – 21). גם אם נניח כי נפל פגם כזה או אחר בהתקשרות עם מר נביל מזאריב, הרי שוב לא ברור כיצד יש בכך לאשש את טענות התובע בדבר מדיניות של מינויים פוליטיים, או שאותה התקשרות נועדה לנגוס בתפקידים שמילא התובע. מאותם נימוקים, יש לדחות את טענת התובע לפיה מינוי מר מוחמד מזאריב כמנהל מחלקת רישוי עסקים הוא ראיה למדיניות של מינויים פוליטיים, או ראיה לכך שפיטורי התובע מבוססים של שיקולים זרים, ונזכיר כי התובע מעולם לא מונה כמנהל מחלקת רישוי עסקים.
291. נוסיף כי העד מטעם התובע, מזכיר המועצה, שלל מכל וכל את התיזה לפיה מאז בחירת הנתבע, המועצה פעלה למינוי שלא כדין של בני משפחת מזאריב (פרוט', עמ' 44, ש12 ואילך).
292. כללו של דבר: הטענה לפיה הנתבע נקט במדיניות של פיטורים/מינויים פוליטיים – נדחית בהיעדר הוכחה.
י"ג.3. סמיכות זמנים
293. כאמור, התובע טען, כי פיטוריו נעשו סמוך לאחר חילופי השלטון המקומי, כשבכך מצא התובע ראיה לכך שפיטוריו מבוססים על שיקולים זרים. טיעון זה אין בידנו לקבל.
294. תחילה, פיטורי התובע לא היו סמוכים למועד חילופי השלטון. כמפורט לעיל, הנתבע החל לכהן כראש מועצה בחודש 12/2018, ואילו התובע זומן לראשונה לשימוע לפני פיטורים בתאריך 22/07/2020, ופוטר בחודש 12/2020.
295. למען הסר ספק, אף לא ניתן לומר שכוונת פיטורי התובע התגבשה סמוך לאחר כניסת הנתבע לתפקידו. כפי שראינו, בתאריך 04/02/2019 הנתבע העלה כלפי התובע טענות משמעותיות, אך באותה עת כוונת פיטורים טרם התגבשה, אלא הנתבע הזהירו כי אם לא ישנה מהתנהגותו תזמנו הנתבעת לשימוע. ניתוח התנהגות הנתבעים בתקופה שבין 04/02/2019 ועד לזימון התובע לשימוע לראשונה, בתאריך 22/07/2020, אף הוא אינו תומך בכך שכוונה לפטר את התובע התגבשה סמוך למועד שבו נכנס הנתבע לתפקידו. שכן, באותו פרק זמן התובע סיפק עילות שהצדיקו לשקול את פיטוריו, ובין היתר לא פעל לשנות את התנהגותו עליה הלין ראש המועצה בחודש 02/2019 (עובדה כי המהנדסת כללה בהתראתה ליקויים דומים), ולמרות זאת לא ניתן לומר כי אצה לנתבעת הדרך לזמנו לשימוע. כפי שנראה להלן, הרושם הוא שהנתבע, שלגישת התובע היה הגורם העיקרי שפעל מתוך שיקולים ומניעים זרים, נהג בתובע באורח רוח, וכלל לא שש לפטרו. לפיכך, אנו דוחים את הטענה כי יש בעיתוי הפיטורים, או בעיתוי שבו התגבשה כוונת הפיטורים, משום ראיה לכאורה לשקילת שיקולים זרים.
י"ג.4. הנטל להוכיח שיקולים זרים - סיכום
296. לסיכום, התובע לא שכנע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שפיטוריו מבוססים על שיקולים זרים: ביסוד החלטת פיטורים שורת נימוקים ענייניים כבדי משקל, וטענותיו בדבר סממנים לשקילת שיקולים זרים אינן משכנעות. אשר על כן, אנו דוחים את טענת התובע בדבר העברת הנטל, כך שהנטל להוכיח את טענתו בדבר שיקולים זרים מוטל על שכמו.
י"ד. האם התובע הוכיח כי פיטוריו נסמכים על שיקולים זרים?
297. כאמור, טענתו המרכזית של התובע היא שפיטוריו מבוססים על שורה של שיקולים זרים, ובתוך כך טען כי הנתבע פגע בו משיקולים פוליטיים, וכתגובה על תלונות שהגיש. ועדת הפיטורים דחתה טענות התובע בדבר שיקולים זרים. בין היתר, קבעה הוועדה כי היא גוף סטטוטורי עצמאי, שכפוף למרות החוק בלבד, אשר מקבל החלטה עניינית ללא משוא פנים, ולא היו ניסיונות השפעה על חברי הוועדה מצד גורמים כאלו ואחרים. בנוסף, קבעה הוועדה כי טענות התובע בדבר שיקולים זרים, לרבות הטענה לפגיעה בו עקב חשיפת שחיתות, נטענו בעלמא ללא ביסוס כלשהו.
298. לאחר בחינת טענות הצדדים, על רקע חומר הראיות, אנו קובעים כי טענת התובע לפיה פיטוריו נסמכים על שיקולים זרים – לא הוכחו.
י"ד.1. יריבות פוליטית
299. התובע טען, כי הנתבע ידע שברצון התובע להתמודד על תפקיד ראש המועצה, והוסיף כי כתושב המועצה לא הסתיר את ביקורתו כלפי הנתבע, ועל רקע זה הנתבע קיים "הליך פיטורים מלוכלך", במטרה לפגוע בשם התובע ו"להכהות" את אפשרויותיו הפוליטיות העתידיות. בתצהיר התובע הוצגה הטענה באופן מהוסס, ונטען שם כי "ייתכן" שהנתבע פעל כפי שפעל במטרה לפגוע בו, כמי שסומן כ"יריב" עתידי על ראשות המועצה.
300. כך או אחרת, התובע לא הוכיח שהיה "יריב פוליטי" של ראש המועצה, תהא משמעות מונח זה אשר תהא, וחשוב מכך לא הוכיח כי הנתבע ראה בו "יריב פוליטי". התובע לא התיימר לטעון כי הצהיר בפני מאן דהוא, ובפרט בפני הנתבע, שבכוונתו להתמודד על ראשות המועצה, ואף לא הצביע על פעולות ממשיות גלויות שביצע, שעל יסודן סביר לייחס לנתבע ידיעה על כוונות מסוג זה. נהפוך הוא, מעדותו בפנינו עולה כי לא הייתה לתובע כוונה מוצקה להתמודד על ראשות המועצה, וכן עלה כי הטענה שראש המועצה ראה בו יריב פוליטי היא תחושת בטן במקרה הטוב. כך באו הדברים לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון:
"עו"ד ת. ע. אל חלים: אני הולך לפי הסדר, ג כתבת שייתכן והנתבע פעל כפי שפעל במטרה לפגוע בי כמי שסומן כיריב עתידי, מדוע שיחשוב שאתה יריב עתידי?
כב' השופטת: על רשות המועצה?
עו"ד א. פורט: על רשות המועצה.
העד, מר ס. הייב: יכול להיות שאני אתמודד, יכול להיות שלא, אני לא יודע.
עו"ד ת. ע. אל חלים: לא, מדוע שהוא יחשוב שאתה יריב עתידי?
העד, מר ס. הייב: לא יודע, הוא מקנא בי יכול להיות, לא יודע." (פרוט', עמ' 102, ש' 10 ואילך; וראו גם עדות התובע בעמ' 124).
301. לסיכום, התובע לא הוכיח כי היה יריב פוליטי של הנתבע, ומכל מקום לא הוכיח כי מי מנציגי הנתבעת שקל שיקול כאמור.
י"ד.2. החלטות שקיבל התובע כנגד הנתבע/קרובי הנתבע
302. התובע טען בתצהירו כי "ייתכן" שהנתבע פגע בו, בשל כך שמתוקף תפקיד התובע הוא מנע פעילות בלתי חוקית של קרובי משפחת הנתבע (סעיף 19.ב. לתצהיר התובע). התובע הוסיף וטען שם - תחת הכותרת "החלטות שקיבל התובע ביחס לנתבע/קרוביו" - כי בתאריך 24/02/2019 הוא קיבל החלטה בנוגע לסילוק עסק בלתי חוקי, הסתבר כי בעל הנכס שבו הופעל העסק הוא מר תמיר מזאריב, בן דודתו של הנתבע, ו"ככל הנראה" הנתבע ראה את מעשי התובע בעין לא יפה [סעיף 76.ז.(2) לתצהירו].
303. גם בהקשר זה, מסקנתנו כי שהתובע העלה טענות מגמתיות ומאולצות במטרה לתמוך בטענתו לשיקולים זרים/התנכלות. תחילה, התובע השתמש בכותרת "החלטות", אך הציג גרסה דלה בדבר החלטה יחידה, שגם היא לא הוכחה. גם אם נניח כי לנתבע בן דוד ששמו תמיר מזאריב, לא הוכח שהתובע קיבל החלטה ביחס אליו, בין במישרין ובין בעקיפין. נספח מ"ב לתצהיר התובע, שעליו הוא נסמך, לכל היותר מוכיח החלטה של התובע ביחס למר פאדי עוואד. בחקירתו הנגדית ניסה התובע לקשור בין מר עוואד לבין מר תמיר מזאריב, תוך שהעלה טענות שלא בא זכרן בתצהירו, שמכל מקום לא הוכחו (פרוט', עמ' 133, ש' 10 – 27, עמ' 134). יתירה מכך, לא הוכח כי ראש המועצה הניח כי התובע קיבל החלטה כנגד קרוב משפחתו.
304. אשר על כן, אנו דוחים את הטענה כי החלטה כלשהי של הנתבע (או נציג אחר של הנתבעת) היו תגובה להחלטה מקצועית כלשהי שקיבל התובע במהלך עבודתו.
י"ד.3. השתייכות משפחתית
305. התובע טען כי "ככל הנראה" פעולות הנתבע כנגדו היו למטרת הטבה עם מקורבי הנתבע, וחזר על טענתו לפיה הנתבע "הכניס" את קרובי משפחתו לתפקידים שונים, לרבות במקום התובע, ומכאן טען להפליה בשל אי השתייכותו ל"משפחה הנכונה".
306. אשר לדעתנו - כפי שקבענו לעיל, התובע לא הוכיח כי הנתבע נהג במדיניות של מינוי קרובי משפחה. טענת התובע לפיה המניע לפיטוריו היה איוש משרתו על ידי קרוב משפחת הנתבע, לא הוכחה אף היא. לפיכך, גם טענה זו של התובע נדחית (טענת התובע לפיה פיטוריו הם תגובה לתלונות שהגיש תידון להלןבפרק נפרד).
ט"ו. תלונות התובע – התביעות מכוח חוק הגנה על עובדים
307. התובע טען כי תלונותיו על מעשים בלתי חוקיים מצד הנתבע וגזבר המועצה - למשרד השיכון, למבקר המדינה ולמשטרה - הובילו את הנתבע להכריז על התובע "מלחמת עולם", לעשות שימוש בכל טיעון ובכל דרך כדי לפגוע בו ובמעמדו, ולבסוף לפטרו. התובע הפנה לסעיף 2 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז – 1997 (להלן – חוק הגנה על עובדים) בגדרו נקבע איסור על פגיעה בעובד בשל כך שהגיש תלונה נגד מעסיקו, או כנגד אחד מעובדיו, וטען כי בהינתן התלונות שהגיש כנגד הנתבע והגזבר, לאחר שניסה להסדיר את הנושאים באופן פנימי ולא צלח, יש לקבוע כי פיטוריו בטלים ולהשיבו לעבודה מידית. בנוסף, טען התובע כי הפרת הוראות חוק הגנה על עובדים מצדיקה אף השתת פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 50,000 ₪, או סכום אחר בהתאם לשיקול דעת בית הדין.
308. הוועדה דחתה, כאמור, את טענת התובע כי פיטוריו היו תגובה לחשיפת שחיתות. בגדר האמור קבעה הוועדה כי טענת התובע כי הוא חושף שחיתויות נולדה למנוע את זימונו לשימוע, תוך שציינה שכל תלונותיו הוגשו לאחר שנודע לו על כוונת המועצה לזמנו לשימוע לפני פיטורים. הוועדה הוסיפה וקבעה כי בכל מקרה המקום לבירור תלונות התובע הוא הרשויות הרלבנטיות, אשר אכן בדקו אותן ומצאו כי אין בהן ממש. המועצה חזרה ודחתה את טענות התובע. תחילה, טענה כי לאור התנהגות התובע עצמו, קיים קושי בכך שהתובע מעז לטעון כי הוא חושף שחיתויות. בגדר האמור, הדגישה המועצה כי התובע התקבל לעבודה כמהנדס רשות שלא כדין, לאחר שהציג מצג שווא, ביצע את תפקיד מהנדס הרשות תוך שסיכן חיי אדם, וקיבל שכר מהקופה הציבורית שלא כדין. בנוסף, טענה המועצה כי אין לראות בתובע כמי שנהג ביושר ובתום לב. לטענתה, לאחר שהתובע זומן לשימוע ומעשיו נחשפו, התובע הציף את הרשויות בתלונות שווא שקריות, שהרשויות קבעו שאין בהן ממש, וכעת הוא מנסה להסתתר מאחורי עצם הגשת התלונות ולטעון כי הליך הפיטורים הוא אקט של נקמה.
309. במסגרת סיכומיו טען התובע כי ההאשמה שהתקבל לעבודה שלא כדין מבוססת על אירועים שאירעו לפני שנים, ואין בה כדי לחסום אותו מלזכות להגנות שמעניק לו החוק. בנוסף, טען התובע כי הנטל להוכיח שהנתבעת לא פגעה בו עקב תלונתו מוטל עליה, ועילות הפיטורים מצביעות על כך שלא הרימה נטל זה. לגבי מועד הגשת התלונות, טען התובע כי פנה (התלונן) לראשונה כבר בחודשים 04/2019-05/2019, וכן הגיש תלונה במשטרה כנגד הגזבר ב-17/06/2020, בעוד שהזימון הראשון לשימוע היה בחודש 07/2020. לגבי צדקת התלונות, התובע טען כי על פי הדין החל לא נדרש שהתלונה תהיה מוצדקת, תוך שהפנה לע"ע 537/07 טל - אילנות בטוחה בית השקעות בע"מ, מתאריך 10/06/2010, והוסיף כי ממילא חלק מתלונותיו נמצאו מוצדקות. לבסוף, טען התובע כי אפשר שעובד ייחשב כמי שפעל בתום לב, גם אם בינו לבין הנילון קיימת עויינות או איבה, אשר עשויה להשליך על מוטיבציית העובד להגיש את התלונה.
310. גדר המחלוקת - כמו בהקשרים אחרים, התובע עתר לסעדים מכוח החוק, אך לא טרח להניח תשתית הולמת ביחס ליסודות העילה. הואיל וכך, אין בכוונתנו לעשות את מלאכת התובע ולהתייחס למכלול יסודות העילה והיבטיהם, ונסתפק בהתייחסות למספר סוגיות עיקריות.
311. התובע מייחס לנתבעים הפרת סעיף 2 לחוק, שבו נקבע איסור על מעסיק, או ממונה מטעם מעסיק, לפגוע בעניינו עבודתו של עובד או לפטרו, בשל כך שהגיש תלונה נגד מעסיקו, או נגד עובד אחר של אותו מעסיק. אין מחלוקת שהתובע פוטר ואין מחלוקת שהגיש תלונות נגד המועצה והגזבר, כך שהיסוד העיקרי השנוי במחלוקת הוא שאלת הקשר הסיבתי. קרי, האם פיטורי התובע הם נקמה של הנתבע, בשל כך שהתובע הגיש אותן תלונות. בנוסף, שאלה היא האם מתקיים האמור בסעיף 4 לחוק (שממנו משום מה התעלם התובע), שבו נקבעו תנאים הכרחיים למתן הגנות וסעדים על פי החוק, ובפרט כי התלונה הוגשה בתום לב.
312. לצורך הכרעה בתביעות מכוח חוק הגנה על עובדים נתייחס לארבע סוגיות:
א. האם לאשם שדבק בתובע בקשר למינויו והעסקתו כמהנדס הרשות השלכה על תביעותיו מכוח חוק הגנה על עובדים?
ב. האם תלונות התובע הוגשו בתום לב (תנאי הכרחי למתן הגנות/סעדים מכוח החוק)?
ג. על מי הנטל לשכנע בדבר קיומו של קשר סיבתי בין תלונות התובע, לבין פיטוריו?
ד. האם קיים קשר סיבתי בין תלונות התובע לבין פיטוריו?
313. דיון והכרעה – לאחר בחינת טענות הצדדים על רקע הדין החל, אנו דוחים את התביעות לסעדים מכוח חוק הגנה על עובדים, שכן מצאנו כי התובע לא הוכיח את התנאים המתחייבים למתן סעדים לפי החוק, הכל כמפורט להלן.
ט"ו.1. אשם התובע ותביעתו מכוח חוק הגנה על עובדים
314. אכן, בהינתן האשם שדבק בתובע ביחס למינויו כמהנדס רשות שלא כדין, ולהעסקתו במשרה זו משך שנים, מבלי שהוא עומד בתנאי הסף כשהוא ודודו נתונים בניגוד עניינים חריף - נוצרת תחושה של חוסר נוחות רבתי נוכח התעטפות התובע באצטלה של מגן האינטרס הציבורי מפני שחיתות. אף על פי כן, איננו רואים לנכון להידרש לשאלה האם אותו אשם של התובע ביחס לאירועים (חמורים בהחלט) שאירעו לפני שנים, כשלעצמו, מצדיק להשתיק את התובע מלדרוש הגנות על פי חוק הגנה על עובדים. שכן הנתבעת לא הניחה טיעון מסודר ביחס לשאלה זו, וממילא יש לדחות את התביעות מכוח החוק, לגופן.
ט"ו.2. תנאים למתן סעדים מכוח חוק הגנה על עובדים
315. בסעיף 4 לחוק, שכותרתו "היקף ההגנה", נקבע כך: "הגנות ותרופות לפי חוק זה יינתנו רק לגבי תלונה שהתקיימו בה כל אלה:
(1) התלונה הוגשה בידי העובד בתום לב או שהעובד סייע בהגשת התלונה בתום לב;
(2) התלונה הוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה, או על הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעסיק, ובגוף ציבורי – גם אם התלונה הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין;
(3) התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונה או המוסמכת לבדוק או לחקור בענין המשמש נושא התלונה.".
316. מוכנים אנו להניח, ללא דיון, כי התנאים הקבועים בסעיפים 4(2) ו-4(3) מתקיימים בענייננו. אולם, מסקנתנו היא שהתנאי הקבוע בסעיף 4(1), קרי שהתובע הגיש את תלונותיו בתום לב, אינו מתקיים בענייננו.
317. אכן, כפי שטען התובע, צדקת התלונות אינה תנאי למתן הגנות וסעדים לפי החוק, ועקרונית ייתכנו מקרים בהם עובד הגיש תלונותיו בתום לב, למרות שלבסוף לא נמצא בהן ממש. אולם, לא זה המקרה שלפנינו, בו התובע הגיש תלונות, בגדרן ייחס לנתבעת/נציגיה האשמות חמורות ביותר, באופן פסקני ומשתלח, ללא בסיס מתאים.
318. התובע לא שכנע כי בעת שהגיש את תלונותיו הייתה בידיו תשתית ראייתית הולמת – או כלשהי – שהצדיקה העלאת האשמות כה חמורות, ומסקנות משרד השיכון לגבי חולשת תלונת התובע מחזקת את הרושם כי טענות התובע היו ונותרו חסרות בסיס – ר' נספח 9 לתצהיר הנתבע (במשרד מבקר המדינה ומשטרת ישראל לא הייתה הכרעה בטענות לגופן). נוסף על כך, עדות התובע בפנינו התיישבה עם נטייה להפריח האשמות בוטות ללא תשתית.
319. התובע הדגיש את נושא החזר הוצאות הגזבר בכביש 6, כראיה למוצקות תלונותיו – ולא היא. ראשית, גם אם נניח שבקשר לאותו נושא פעל התובע בתום לב, עדיין ניכר שהתובע הפריח שלל האשמות חמורות ללא כל בסיס. שנית, מדובר בתלונה שניכר שהתובע ניסה להעצים את ערכה. כפי העולה מפניית התובע למשטרת ישראל, תלונתו בקשר להחזר הוצאות הגזבר מבוססת על החלטת מועצה, בגדרה חויב הגזבר להשיב את הכספים שקיבל, דהיינו תלונת התובע הועלתה לאחר שהמועצה כבר טיפלה בנושא. מעדות המזכיר בפנינו עולה כי נתגלעה מחלוקת בין הגזבר למועצה לגבי תשלום נסיעותיו בכביש 6, העניין הועבר לבדיקת היועמ"ש, אשר העיר ש"זה" לא חוקי, והגזבר החזיר את הכספים שקיבל, ובכך "נגמר הסיפור" (פרוט', עמ' 38, ש' 1 – 6).
320. כך או אחרת, בראי עיקרון תום הלב, לא הייתה כל הצדקה שהתובע יטיח האשמות חמורות, בהחלטיות רבה, בלשון הבוטה שבה נקט. מסקנה זו נכונה גם למען שמירה על יחסי אמון ועבודה תקינים. אכן, גם אם היו בפי התובע תלונות מבוססות, הרי שהיה עליו להעלותן בצורה מכובדת ועניינית, תוך התחשבות בהיררכיה הארגונית ובהשלכות על תקינות יחסי העבודה, וכבר נפסק כי: "אין החוק, הסדר הטוב ויחסי עבודה תקינים מעמידים עובד בחזקת בלש, הבולש אחרי חבריו לעבודה, מציק להם ומאיים עליהם, עד כדי שיבושה של העבודה ויחסי העבודה." תב"ע (ארצי) נה/3-186 שמעון - מדינת ישראל כט(1) 274; סע"ש (נצרת) 5776-02-13 כהן – אגודת הסטודנטים – מכללת עמק יזרעאל, מתאריך 27/08/2014).
321. להתרשמותנו, תלונות התובע נולדו בשל הנחתו כי הוא עלול להיות מזומן לשימוע לפני פיטורים, ומטרתן הייתה להלך אימים על הממונים עליו, ולשמש לו חליפת מגן מפני פיטוריו, בחסות חוק הגנה על עובדים. תלונתו הראשונה של התובע שמוענה לנושאי משרה במועצה, בגדרה טען התובע ל"לקויים חמורים ביותר ופליליים" ועוד כהנה וכהנה האשמות, נולדה בתאריך 17/04/2019, לאחר שראש המועצה חזר והתרה בתובע והבהיר לו כי אם לא ישנה מדרכיו בכוונת המועצה לזמנו לשימוע (המועצה לא דייקה בטענתה לפיה תלונות התובע הופיעו לאחר שהתובע זומן לשימוע). אגב כך, אותה תלונה הוגשה בדיוק באותו היום שבו ב"כ התובע דאז פנה לראש המועצה וטען כי הלה פועל מתוך מניעים זרים. לאחר מכן, בחודש 05/2019 או 06/2019, פנה התובע בתלונות למשרד הפנים ומשרד מבקר המדינה.
322. סמיכות הזמנים בין תלונות התובע לבין התראות ראש המועצה משתלבת במארג הראייתי, שמצביע על כך שאותן תלונות נולדו כדי להניא את המועצה מלזמן את התובע לשימוע, או לקבל החלטות שלא לרוחו, באמצעות הטלת מורא בנציגי המועצה. מלבד ההתרשמות מהתובע, ניתן כאמור לזהות דפוס דומה של הגשת תלונה בתגובה להפעלת סמכויות ניהוליות כלפיו, בפניית התובע למשטרת ישראל, סמוך לאחר שהגזבר סירב לאשר את מינויו כמנהל מחלקת רישוי עסקים. עוד נפנה לתגובת התובע מתאריך 13/08/2020 ביחס לכוונת הנתבעת להשעותו, שקשה לפרשה מלבד ניסיון להלך אימים על המועצה/ראש המועצה, כך שאם יקבלו החלטות שאינן לרוח התובע – יבולע להם. כך, בין היתר ציין התובע שם: "לצערי, במקום לאפשר לי לעסוק בתפקידי כפי שסוכם בעקבות הדיון בבית הדין לעבודה ולקבל את המלצת כבוד השופט לערוך 'סולחה' ולהרגיע את מה שקורה בכפר, אתם מאלצים אותי לשוב לבית הדין ואו לבית המשפט המחוזי ולהעמיד את כבוד ראש המועצה במצב שהוא יצטרך להביא ראיות שדברים שפורסמו בפייסבוק (לאו דווקא על ידי) אינם האמת, תוך הצגת מסמכים עדים וראיות וכן להגיע ולנמק פרשיות כאלה ואחרות." (נספח כ"ב לתצהיר התובע).
323. כללו של דבר: התנאי הקבוע בסעיף 4(1) לחוק אינו מתקיים, מסקנה שדי בה להצדיק דחיית התביעה מכוח חוק הגנה על עובדים.
ט"ו.3. נטל ההוכחה
324. נקודת המוצא היא שהנטל להוכיח את יסוד הקשר הסיבתי בין פיטורי התובע לבין התלונות אותן הגיש מוטל עליו. אולם בסעיף 3א לחוק הגנה על עובדים קיים הסדר של היפוך הנטל. בסיכומיו טען התובע כי מכוח סעיף 3א הנ"ל, הנטל להוכיח שהנתבעת לא פגעה בו עקב תלונתו מוטל על הנתבעת, אך לא טרח לנמק אותה מסקנה, ודי בכך להצדיק דחייתה.
325. למעלה מן הדרוש, נציין כי לפי לשון סעיף 3א לחוק, כנוסחו במועד הגשת התביעה, היא כדלקמן: "בתובענה של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהיה חובת ההוכחה על הנתבע כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה על ידו או בסיועו כאמור באותו סעיף, ואם הוכיח העובד את כל אלה:
(1) כי המעסיק פגע בענייני עבודתו או פיטר אותו או כי הממונה מטעם המעסיק פגע בענייני עבודתו או גרם לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, לפי העניין;
(2) כי לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בענייני עבודתו או לפטרו, ולענין פגיעה בענייני עבודה שלגביהם נקבעו תנאים או כישורים – גם כי התקיימו בו התנאים או הכישורים האמורים.".
326. אם כן, על פי הסעיף (כנוסחו במועד הגשת התביעה) העברת הנטל מותנית בכך ש"טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה", אך התובע בחר שלא להתייחס לתנאי זה. משוכה משמעותית יותר מצויה בסעיף 3א.(1) לחוק, בו נקבע תנאי שלפיו לא הייתה בהתנהגות התובע או במעשיו עילה לפיטוריו (או לביטול המינוי). לא שוכנענו שתנאי זה מתקיים בענייננו. בחינת התנהגות התובע ומעשיו לאחר כניסת הנתבע לתפקידו (הן לפני שהתובע הגיש את תלונותיו והן לאחר שהגישן) מלמד כי התובע סיפק עילות שהצדיקו לשקול את פיטוריו, ונזכיר את סוגיית ההיעדרויות ושימוש בתארים שמעולם לא הוענקו לו כדין. כפי שנראה בהמשך, עילות אלו הובילו באופן סביר לבחינת סוגית מינויי התובע, שהעלתה תמונה מטרידה ביותר באשר להחלטה לקבל את התובע לעבודה/למנותו כמהנדס הרשות, להעסקתו כמהנדס הרשות, ולניודו ממשרה זו. לפיכך, התובע לא הוכיח את התנאים הדרושים להעברת הנטל לפי סעיף 3א לחוק.
ט"ו.4. קשר סיבתי
327. לאחר בחינת חומר הראיות, לא שוכנענו כי קיים קשר סיבתי כלשהו בין תלונות התובע לבין פיטוריו. התובע מבסס את מסקנתו בדבר קיומו של קשר סיבתי כאמור, על טענה לפיה עילות הפיטורים "לא רלבנטיות/לא נכונות/נזנחו על ידי הנתבעת". אלא שכפי שקבענו לעיל, ביסוד הפיטורים עומדות עילות ענייניות כבדות משקל, ומכאן נחלשת המסקנה שהם נשענים על שיקולים זרים, לרבות התלונות שהגיש התובע.
328. בחינת השתלשלות העניינים שהובילה לפיטורי התובע, אף אינה תומכת באפשרות שתלונותיו (או שיקולים זרים אחרים שהזכיר), קיבלו משקל כלשהו בהחלטת הפיטורים או בהליכים שקדמו לה.
329. כאמור, הטענות הראשוניות שהעלה הנתבע כנגד התובע והכוונה לשקול את פיטוריו באם לא ישנה מהתנהגותו, הופיעו בחודש 02/2019, בטרם התובע הגיש את תלונותיו, כך שלא ייתכן שתלונות התובע הובילו לאותן טענות ראשוניות. להשלמת התמונה נוסיף כי התובע לא הוכיח שאותן טענות ראשוניות התבססו על שיקולים זרים אחרים. אותן טענות ראשוניות נתמכות היטב בחוות דעת הממונה על התובע, במסגרת מכתב ההתראה שהוציאה, כשלמעשה התובע מעולם לא הציג תשובות ממשיות ביחס לאותן טענות. לפיכך, אנו קובעים כי טענותיו הראשוניות של הנתבע כלפי התובע, היו תגובה ניהולית לגיטימית ואף מתחייבת.
330. חרף טענותיו הראשוניות והמשמעותיות של הנתבע, התובע לא שינה מהתנהגותו, ועובדה כי הממונה על התובע חזרה והלינה על ליקויים דומים. התובע אף הכתיר עצמו בתנאים שמעולם לא הוענקו לו כדין. נחה דעתנו כי הליקויים בהתנהלות התובע, לרבות הכתרת עצמו בתארים כאמור, הם שהובילו לבחינת שאלת מינוייו, אשר הובילה מצידה לגילוי הפגמים בניודו ממשרת מהנדס הרשות, במינויו כמהנדס רשות, וכיו"ב. משנתגלו פגמים חמורים אלו, לא הייתה בידי הנתבעת כל ברירה אלא לשקול את סיום העסקת התובע, וכך פעלה.
331. זאת ועוד, במוקד טענת התובע בדבר שיקולים זרים מצוי הנתבע, אלא שבהליכים שקדמו לפיטורים ובהליכי הפיטורים עצמם היו מעורבים גורמים נוספים, לרבות היועץ המשפטי והממונה על התובע (המהנדסת). התובע לא טען, וממילא לא הוכיח, כי כלל הגורמים המעורבים בפיטוריו שקלו שיקולים זרים, ומשכך מעורבותם מחלישה את טענות התובע בדבר שיקולים זרים.
332. אשר לנתבע – נחה דעתנו כי הפעולות הניהוליות שנקט הנתבע כנגד התובע התבססו על שיקולים ענייניים והיו חלק מתפיסתו הניהולית. הנתבע טען בתצהירו כי מיום כניסתו לתפקיד הוא פעל רבות כדי לשפר ולקדם את תפקוד המועצה ועובדיה, במטרה להעניק את השירות הטוב ביותר לתושבי היישוב, ובגדר האמור ניהל שיחות עם צוותי המועצה ומנהלי המחלקות (סעיפים 13-14 לתצהירו). מעבר להתרשמות מהתנהלות הנתבע בזמן אמת ולהתרשמות מעדותו בפנינו, מזכיר המועצה, שכזכור העיד מטעם התובע, לא תמך בטענת התובע בדבר התעמרות/שיקולים זרים מצד הנתבע, ומתחזקת התמונה שהפעלת סמכויות הנתבע כלפי התובע הייתה עניינית והיוותה ביטוי לתפיסה ניהולית כללית. כך העיד המזכיר בפנינו:
"ש. או קיי. עכשיו, יש טענה של התובע שהנתבע, ראש המועצה, חיפש אותו, היה בודק כל יום אם הוא בא לעבודה, לא בא לעבודה, זה נכון או לא נכון?
ת. ראש המועצה בודק את כולנו. גם בודק אותי, גם מתקשר אלי איפה אתה, למה עכשיו הגעת, למה איחרת? למה עדיין, הוא בודק את כולם.
ש. את כולם.
ת. כן. ורק אתמול, שלשום כל יום היה מתקשר אלי, תשמע מה עם העובד? העובד סוהייב, העובד זה, העובד זה, איפה העובד הזה. בן אדם שהוא דואג לעבודה שלו, דואג לתפקיד שלו אז הוא שואל, בודק." (פרוט', עמ' 49, ש' 1 – 11).
גם לפי עדות התובע עצמו, הוא לא היה העובד היחיד שננקטו נגדו צעדים ביחס לתפקודו, והתובע הפנה, כאמור, להליך שהתקיים כנגד מנהל מחלקת האחזקה.
333. לא רק שהוכח שהיה בסיס ענייני איתן לפעולות בהן נקט הנתבע, שאף היו חלק מתפיסה ניהולית כללית שלו, אלא שבניגוד לטענות התובע לא ניתן לזהות אצל הנתבע מוטיבציה מוגברת לפטרו, אלא ההיפך מכך.
334. אכן, למרות שבחודש 02/2019 העלה הנתבע טענות משמעותיות כלפי התובע, שלא מן הנמנע שהצדיקו פתיחה בהליכי פיטורים כבר באותו שלב (ולמצער העמדת התובע לתקופת הערכה מיוחדת), הרי הנתבע הסתפק בהתראה בלבד. כפי העולה מאותה התראה ומתצהיר הנתבע, עם כניסתו לתפקיד גילה שהתובע נוהג להגיע לבניין המועצה בבוקר כדי להחתים כניסה לעבודה, לאחר מכן נעלם למשך שעות ארוכות, וחוזר לקראת סוף יום העבודה על מנת להחתים יציאה, ועל רקע זה פנה לתובע וביקש ממנו לחדול מהתנהגות זו ולהיות נוכח בבניין המועצה בשעות העבודה ולבצע את המשימות המוטלות עליו (סעיפים 15-16 לתצהירו). טענות אלו לגבי התנהלות התובע, שכאמור לא נסתרו, מציירות תמונה שערורייתית, שלאורה התראת ראש המועצה בתובע נחזית מדודה ואף מקלה. נטייתו של הנתבע שלא לפטר את התובע ניכרת גם מהסכמתו (מתאריך 28/10/2019) שהתובע ישמש כמנהל מחלקת רישוי עסקים, חרף התנהלותו, אשר כאמור לא יצאה לפועל בשל היעדר אישור הגורמים הרלבנטיים (ראו גם: נספח טו' לתצהיר התובע, נושא תאריך 03/11/2019).
335. לבסוף, ספק אם בזמן אמת הנתבעת הייתה מודעת לכל תלונות התובע ו/או לכל פרטיהן, וכן ספק אם הפרטים שהיו ידועים לה, שכללו בעיקר האשמות חמורות ללא פירוט, יצרו עניין ממשי בנתבעת.
336. כללו של דבר: מהטעמים שפורטו לעיל, טענת התובע כי פיטוריו הם תגובה לתלונות שהגיש ותביעותיו מכוח חוק הגנה על עובדים – נדחות.
ט"ז. סבירות ומידתיות ההחלטה להפסיק את העסקת התובע; חברות הגזבר בוועדת הפיטורים
337. כפי שפורט לעיל, דחינו את רובן המכריע של טענות התובע בדבר פגמים בהחלטת הפיטורים ובהליך שקדם לה, ובכלל זאת את טענותיו שלפיהן: נפל פגם בשימוע, אין ביסוד פיטוריו שיקולים ענייניים והם נסמכים על שיקולים זרים. עם זאת, הנחנו שנפל פגם בכך שמר מסארווה, גזבר המועצה, היה חבר בוועדת הפיטורים.
338. כאמור לעיל, החלטת הוועדה כוללת עילות שונות, ובראשן העסקה שלא כדין: קבלה לעבודה, מינוי והעסקה כמהנדס רשות וניוד ממשרה זו - שלא כדין. מקביעות הוועדה עולה כי לשיטתה, די בפגמים אלו, אשר יורדים לשורש העניין, להצדיק את הפסקת עבודת התובע, באשר בעטיים מינוי התובע/העסקתו בטלים מעיקרם.
339. התובע טען כי בכל מקרה עילות פיטוריו אינן מצדיקות סיום העסקת עובד נאמן בעל ותק של למעלה מ-20 שנים, והחלטת הפיטורים היא בלתי סבירה באופן קיצוני ואינה מידתית. המועצה סומכת ידיה על החלטת הפיטורים.
340. השאלה היא, אם כן, האם העילות שפירטה הוועדה, שנדונו לעיל, מצדיקות את הפסקת עבודת התובע (בין אם יש לכנותה פיטורים ו/או ביטול מינוי), ובמילים אחרות, האם ההחלטה להפסיק את העסקת התובע היא סבירה ומידתית?
341. סבירות ומידתיות - איננו מוצאים כל עילה להתערב במסקנת הוועדה לפיה יש להורות על הפסקת עבודתו של התובע/פיטוריו, אשר עולה בקנה אחד עם הדין החל, נטועה היטב במתחם הסבירות, ולא שוכנענו שהיא סותרת את קריטריון המידתיות. בהקשר זה, יש להזכיר כי בית הדין אינו מחליף את שיקול דעת הרשות.
342. אשר להנמקת הוועדה ביסוד החלטתה לסיים את העסקת התובע – הוועדה קבעה כי קבלת התובע לעבודה במועצה, מבלי שהוא עומד בתנאי הסף הוא פגם קשה ביותר, שפוגע בכללי מנהל תקין, חובות השוויון והשקיפות. כך גם קבעה הוועדה כי אי-קבלת אישור ועדת מינהל השירות פוגעת, בין היתר, בזכות לשוויון ובאמון הציבור. בנוסף, ובהמשך לקביעתה כי התובע נוייד מתפקיד מהנדס הרשות שלא כדין, קבעה הוועדה כי למעשה התובע מעולם לא מונה למשרה כדין, ומכאן שהעסקתו במועצה לוקה בחוסר חוקיות קיצוני, כשעל פי הדין, משך הזמן שחלף מיום קבלת התובע לעבודה, אין בו כדי לרפא את אי-החוקיות. לגישת הוועדה, נקודת המוצא לבחינה צריכה להיות הדינים החלים על הרשות, ולאורם עולה כי הצטברו ליקויים כאמור בהעסקת התובע. הוועדה הודתה כי התנהלות המועצה גורמת חוסר נוחות, באשר המועצה נמנעה מלנקוט הליכים להפסקת עבודת התובע חרף הליקויים בהעסקתו. אלא שלצד זאת קבעה הוועדה שרשות מנהלית אמורה וצריכה להודות בטעויותיה ולעצור התנהלות שאינה תקינה.
343. הוועדה הוסיפה וקבעה כי בהינתן פגמים כאמור, נדרשת הרשות לבחון את המקרה לגופו ולאזן בין הערכים השונים, לרבות: מהות הליקויים שנפלו במינוי, חומרתם, אמון הציבור, משך ההעסקה, הפגיעה בעובד, שוויון מול אחרים, האם ניתן לרפא את הפגמים, ועוד. מסקנת הוועדה היא שבנסיבות העניין מתחייבת הפסקת עבודת התובע, וכך בין היתר קבעה הוועדה: "הטענה של עובד כי הוא יכול ליהנות מההפקר, ולהמשיך להיות מועסק על ידי רשות מקומית, על אף כי בהליך קבלתו לעבודה והעסקתו נפלו פגמים קשים ביותר, לרבות אי עמידה בתנאי סף שנקבעו בחוק לתפקיד סטטוטורי, קרבה משפחתית אסורה עם ראש המועצה, אי קבלת אישור ועדת מינהל השירות, העדר אישור משרד הפנים לנחיצות משרה, העדר תקן בתקציב המועצה וכו'. כל אחד מאלה הוא פגם היורד לשורשו של עניין ומצדיק ביטול העסקה של עובד. מקל וחומר שההצטברות של הנימוקים האלה במקרה של אותו עובד, מעלה קושי אמיתי, כבד ביותר, הן במישור המשפטי והן במישור של אמון הציבור. עובד (במיוחד עובד שנתקבל לתפקיד סטטוטורי כמו מהנדס רשות מקומית) לא יכול להסתתר מאחורי הטענה כי הרשות המקומית היא זו שהעסיקה אותו, היא זו שהחליטה ולכן גם אם יש פגם בהליך המינוי אזי הוא באחריותה הבלעדית של הרשות מבלי שיהיו לכך השלכות עליו." (סעיפים 15.9 ו- 15.10 בפרוטוקול והחלטת ועדת הפיטורים – נספח 7 לתצהיר הנתבע, עמ' 110).
344. לעמדתנו - עיקרי הנמקות אלו של הוועדה מקובלות עלינו לחלוטין. בנסיבות העניין, אין צורך שנידרש לשאלה האם תוצאת הפגמים האמורים היא, כקביעת הוועדה, שמינוי/העסקת התובע בטלים מעיקרם (VOID), ודי לבחון האם הם הצדיקו הפסקת עבודתו של התובע (ביטול המינוי/פיטוריו). הוועדה ניתנה את דעתה לסוגיה המשפטית האמורה, הייתה ערה לחלוף הזמן, הבחינה בין מישור הפגמים לבין מישור תוצאתם, והגדירה את השיקולים הרלבנטיים הן מתחום האינטרס הציבורי והן מתחום הפגיעה בפרט.
345. תחת הנחה לפיה מינוי התובע וחוזה העבודה אינם בטלים מעיקרם, מתעוררת סוגיה של תיקון החלטה מנהלית בשל פגמים שנפלו בה, בענייננו בעיקר ההחלטות למנות את התובע למשרה במחלקת ההנדסה ולהעסיקו במועצה. כפי שקבעה הוועדה, הפגמים הבולטים שהתגלו בקבלת התובע לעבודה/במינויו ובניודו, פירושם הוא שהתובע מעולם לא מונה כדין למשרה במועצה, ומכאן שהעסקתו מתחילתה ועד סופה נגועה באי-חוקיות. אומנם, חלף פרק זמן ארוך ביותר בין המועד שבו נוצרו הפגמים, לבין המועד שבו קיבלה הוועדה את החלטתה להפסיק את עבודתו, אולם, וכפי שעולה מקביעות הוועדה, אי החוקיות הזועקת לא נמחקה בשל חלוף הזמן כשלעצמו, או נוכח מחדלי המועצה, שבראשה עמד שנים ארוכות דודו של התובע. מכאן, לא רק שהמועצה הייתה רשאית לשקול לתקן את החלטותיה לגבי התובע, אלא שהיה זה מחובתה לעשות כן (לעניין זה נפנה שוב לעניין אייזינגר שהובא בסעיף 177 לעיל).
346. כאמור, חלוף הזמן אינו רלבנטי ביחס לשאלת חוקיות העסקת התובע, ובמילים אחרות אין בשנים הרבות שחלפו להכשיר את אי-החוקיות הבולט שבענייננו. עם זאת, חלוף הזמן, וליתר דיוק שינויים שאירעו בזמן שחלף, עשויים להיות רלבנטיים ביחס לשאלת תוצאות אי-החוקיות. כפי שקבעה הוועדה, תוצאות אלו נקבעות לאחר ביצוע איזון בין שיקולים שונים, ובתוכם יש לשקול את השלכות תיקון ההחלטה בחלוף הזמן.
347. ההכרעה בשאלת התוצאה הראויה, נוכח אי-החוקיות שדבק בהעסקת התובע מעוררת שאלה מתחום דיני הבטלות היחסית. על-פי תורת הבטלות היחסית, או בשמה האחר "התוצאה היחסית", קיימת הפרדה בין מישור הפגם לבין מישור נפקותו, קרי הסעד הראוי. בכל אחד מן המישורים שוקל בית הדין שיקולים שונים, פועל לתכלית שונה ובאמצעות כלים שונים. על-פי אותה דוקטרינה, במישור הסעד הראוי, לבית הדין שיקול דעת להחליט מה תהיינה תוצאות הפגם, בהתאם לנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. מכאן, שאין להניח מראש שפגמים מסוג מסוים יביאו בהכרח לתוצאה של בטלות ההחלטה המנהלית, ואף אפשר שפגם מאותו סוג יוביל במקרים שונים לתוצאות שונות, הכל בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה (רע"פ 4398/99 הראל נגד מדינת ישראל פ"ד נד(3) 637; י' זמיר, הסמכות המנהלית, כרך ד', בעמ' 2992 – 2993; ע"א 4872/17 המועצה המקומית זכרון יעקב נגד מאיר אפרת אחזקות בע"מ ואח', מתאריך 09/10/2018). וכך נפסק: "אפשר שבמקרה אחד הוא (הפגם – ל.ת.ס) יוביל את בית-המשפט להצהיר כי ההחלטה המינהלית בטלה מעיקרה; במקרה שני הוא עשוי להוביל את בית-המשפט לביטול ההחלטה ממועד מסוים שבית-המשפט יקבע, אם בעבר ואם לעתיד. ואפשר גם, במקרה אחר, שבית-המשפט יקבע, על-אף הפגם, כי ההחלטה תקפה ומחייבת כאילו לא נפל בה פגם. כך לגבי כל סוג של פגם, לרבות פגם של חוסר סמכות..." (עניין הראל, וראו האסמכתאות שם).
348. במסגרת בחינת הסעד הראוי עשוי בית הדין לשקול מגוון שיקולים במישורים שונים, ובין היתר: חומרת ההפרה; האם מדובר בתקיפה ישירה או עקיפה של ההחלטה; מתי ההחלטה מותקפת; מהו הנזק שנגרם לפרט עקב הפגם (או בענייננו – עקב ביטול ההחלטה); מהו הנזק שצפוי לציבור באם תבוטל ההחלטה (או בענייננו – תישאר ההחלטה על כנה); מה הנזק שעלול להיגרם לאינטרסים של צדדים שלישיים; מיהות הרשות המנהלית שהחלטתה נפגמה; האם הפרט "העותר" התנהג בתום לב ובאופן ראוי; האם הרשות התנהלה בתום-לב; שיקולי צדק אישי כלפי העותר; מהי ההשלכה הצפויה של הסעד על תפקוד הרשות המנהלית (זמיר, בעמ' 3007 - 3010). חרף ריבוי השיקולים שעשויים לבוא בחשבון, פרופ' זמיר מצביע על שלושה שיקולים עיקריים, אשר מנחים את הערכאה השיפוטית במקרה "הרגיל": חומרת הפגם שנפל בהחלטה המנהלית, צדק אישי והנזק שביטול ההחלטה המנהלית עלול לגרום (זמיר, בעמ' בעמ' 3010 – 3013; עניין המועצה המקומית זכרון יעקב שלעיל, בסעיף 12 לחוות דעת השופט אלרון).
349. לעמדתנו, המסקנה כי בנסיבות העניין מתחייבת הפסקת עבודת התובע, לא רק שהיא מצויה במתחם הסבירות, ועל כן אינה מצדיקה התערבות - אלא שהיא מתחייבת. כעולה מקביעות הוועדה מדובר בפגמים שקשה להפריז בחומרתם, בכל ההחלטות שנוגעות למינוי התובע למשרה במועצה, כשמעל אותם פגמים ספציפיים מרחפת אי-חוקיות בדמות ניגוד עניינים חריף. התנהלות המועצה בנוגע להחלטות אלו בעניין העסקת התובע היא לא פחות מרמיסת הדין ושלטון החוק, תוך סיכון הציבור, ופגיעה חמורה באמונו ברשויות. שיקולים אלו מטילים משקל מכריע לעבר הפסקת ההעסקה הבלתי חוקית של התובע, חרף חלוף זמן רב, לא רק לצורך הפסקת אי-החוקיות גופה, אלא גם לטובת תיקון מסוים של אמון הציבור, והכוונת התנהגות.
350. בחירה באמצעי חמור פחות מהפסקת עבודת התובע, מעבר לקושי שהיא יוצרת במישור שלטון החוק ואמון הציבור, עלולה להעביר מסר משחית בדבר אפשרות לעקוף את דרכי המינוי הקבועות בדין, ולהינצל בשל חלוף הזמן וכישלון גורמי הרגולציה. ניתן לומר כי בחירה באמצעי כזה, מהווה מתן משקל חסר לאינטרס הציבורי, במידה שמוציאה החלטה ברוח זו מחוץ למתחם הסבירות. במונחי תורת המידתיות ניתן לומר כי אמצעי שפגיעתו פחותה מהפסקת עבודה, יהא מרוחק מידי מהשגת התכליות הציבוריות הנ"ל.
351. אשם התובע ותרומתו לאותה אי-חוקיות, כפי שפירטנו בהרחבה לעיל, בוודאי אינם תומכים בהמשך העסקת התובע, תוך מתן תוקף לאי-החוקיות. כך גם, התובע לא הצביע על שיקולי צדק פרטיים, כל שכן כאלו שיש בהם מטען שיצדיק את המשך העסקתו במועצה חרף אותם פגמים חמורים. כפי שציינה הוועדה, הגנתו העיקרית של התובע היא שהמועצה היא שהחליטה על העסקתו למרות הליקויים הללו, והמשיכה לשלם לו משכורת. אולם, אין במחדלי המועצה להצדיק הנצחת אי חוקיות מהסוג דנן, כל שכן כשהתובע אינו עובד שהסתמך בתום לב על מחדליה.
352. אכן, ניתן להניח, אף ללא תשתית מצד התובע, כי לאחר שנות העסקה ארוכות, נוצרה זיקה בינו לבין מקום העבודה, וכן ציפייה להמשיך להיות מועסק בו, כך שהפסקת עבודתו פוגעת בו שלא באופן זניח. אולם, בנסיבות העניין לא ניתן לומר שמדובר בציפייה סבירה שראויה להגנה, ובמידה לא מעטה יש לתובע להלין על עצמו.
353. לסיכום, על רקע אי-החוקיות בהעסקת התובע וחומרתה, קביעת הוועדה כי יש להפסיק את העסקתו מצויה במתחם הסבירות והיא אינה סותרת את קריטריון המידתיות. משזו מסקנתנו, הרי אין צורך להידרש ליתר עילות הפיטורים.
354. חברות הגזבר בוועדת הפיטורים – כאמור, הנחנו לעיל כי נפל פגם בהשתתפות הגזבר בוועדת הפיטורים. האם בנסיבות העניין פגם מסוג זה מצדיק התערבות בהחלטה להפסיק את עבודת התובע? דעתנו היא שיש להשיב על שאלה זו בשלילה.
355. כאמור לעיל, במרכז החלטת הוועדה המסקנה שיש להפסיק את העסקת התובע בשל אי-החוקיות שאחזה בהעסקתו. מדובר במסקנה שבעיקרה משפטית (שכאמור לעיל, ספק אם בכלל דרשה כינוס ועדת הפיטורים), כשעיקר העובדות המהותיות, ובפרט אי עמידת התובע בתנאי הסף למשרת מהנדס הרשות, אינן במחלוקת.
356. כפי שציינו, בשים לב לפגמים שנפלו בקבלת התובע לעבודה, להעסקתו כמהנדס רשות שלא כדין משך שנים, לניודו שלא כדין, לניגוד העניינים בו פעלו הן התובע והן דודו ראש המועצה, ולאשם התובע – מסקנתנו היא שהפסקת העסקת התובע מתחייבת, כך שממילא שיקול דעת הרשות היה מצומצם. זאת ועוד, במסגרת ההליכים דנן הוענקה לתובע הזדמנות לפני ולפנים להביא את מלוא טענותיו, אולם התובע לא הראה פגם במסקנתה הנ"ל של הוועדה.
357. לבסוף, מעדות הגזבר בפנינו עולה כי נוכח הנסיבות עליהן הצביע התובע כעילה לפסילתו מישיבה בוועדה, הגזבר, אשר קיבל ייעוץ משפטי שעליו להשתתף בוועדת הפיטורים, הזהיר עצמו ביחס לישיבתו בוועדה, ולשיטתו הוא אכן הצליח לנהוג בתום לב ובנפש חפצה, ובחן את העניינים שהובאו בזימון לשימוע. בית הדין התרשם מענייניותו של מר מסארווה, וכן התרשם מהנמקתה העניינית והיסודית של הוועדה. למרות שבחינת החשש למשוא פנים היא צופה פני עתיד ומבחנה אובייקטיבי, יש בנתונים אלו לשקול במסגרת בחינת תוצאות הפגם.
358. לכל כל האמור לעיל, גם בהנחה שחברות הגזבר בוועדה מהווה פגם, הרי לא מצאנו כי הייתה לו השפעה על תוצאת ההליך, כך שביטול החלטת הפיטורים בשלב זה היא חסרת תכלית, ותוסיף פגיעה באינטרס הציבורי. בנסיבות אלו, ניתן להסתפק בהערות הנורמטיביות שהערנו לעיל ביחס להשתתפות הגזבר. אשר על כן, אנו קובעים כי מכוח דוקטרינת הבטלות היחסית, ולאור הנימוקים שפורטו לעיל, השתתפות הגזבר אינה מקימה עילה להתערב בהחלטת הוועדה.
359. כללו של דבר: התובע לא הוכיח פגם שמצדיק התערבות בית הדין בהחלטה להפסיק את העסקתו, והיא מאושרת בזאת.
י"ז. התביעות לסעדים ביחס להחלטת הפיטורים
360. התובע טען כי לאור הפגמים שנפלו בפיטוריו ובהליכי שקדמו להם יש להורות על ביטול הפיטורים והשבתו לעבודה באותם תפקידים שביצע או בתפקידים שווי ערך, ובין היתר הפנה לעניין קופרמן. בנוסף, עתר לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, בסך של 250,000 ₪.
361. אשר לדעתנו - כפי שקבענו לעיל, אין עילה להתערבות בהחלטת הפיטורים, ומשכך אנו דוחים את התביעה לאכיפת יחסי העבודה. אשר לסעד הכספי, גם אם התנהלות הנתבעת אינה מושלמת, איננו סבורים כי קמה לתובע זכות לפיצוי כלשהו, כל שכן בשים לב לכך שהתובע הועסק שלא כדין משך שנים רבות, וזכה לשכר שלא כדין על חשבון משלם המיסים. התביעות לסעדים ביחס להחלטת הפיטורים נדחות אם כן. כטענת הנתבעת, הקביעות שהובילו את בית הדין הארצי להתערב בהחלטת פיטורי הרב קופרמן, רחוקות מענייננו כרחוק מזרח למערב.
י"ח. התעמרות תעסוקתית
362. התובע טען כי עם כניסתו לתפקיד, הנתבע לא חדל מלהתעמר בו, תוך שפירט בכתב התביעה שורה ארוכה של פעולות בהן הוא רואה כהתעמרות (סעיף 64 לכתב התביעה). בתצהירו הציג התובע טענות דומות (סעיף 80 לתצהיר), ובין היתר פירט את הפעולות הנטענות הבאות, שלשיטתו מהוות התעמרות: הנתבע זימן אותו לשימוע תוך שהעלה כלפיו טענות מופרכות, החלפת הצילינדר במשרדו מבלי למסור לו מפתח, הנתבע השעה את התובע שלא כדין, הנתבע פעל "להוצאת" התובע מתפקידיו במחלקת ההנדסה לטובת מקורבו, התובע פוטר בשל אירועים שקרו לפני עשרות שנים, בעוד שהנתבעת סולחת לגורמים שונים על "עבירות עכשוויות" חמורות הרבה יותר ולמשל לגזבר, הנתבע הורה לעובדי המועצה להחרים את התובע ולהימנע מלדבר עמו, הנתבע לא אישר הזמנת ציוד משרדי עבור התובע, ולמשל התובע עבד עם מחשב מיושן למרות שהיה תקציב לרכישת מחשב, התובע הופלה לרעה, בכך שמשרדו היה מוזנח, לא עבר ניקיון ואחזקה, והתובע לא קיבל שירותי מזכירות כבעבר, הנתבע לא אישר יציאת התובע לקורסים לרבות קורסי חובה, כל עובדי המועצה קיבלו מכשיר טלפון נייד, למעט התובע, הנתבע פעל לפגיעה משמעותית בשכר התובע ולבטל תשלום קבוע עבור שעות נוספות, גורמים במועצה, לרבות המזכיר והגזבר, הבטיחו לתובע תשלום שעות נוספות בהתאם לדיווח, אך הנתבעת שילמה באופן חלקי, ובתקופת הנתבע לא שולם לתובע מאומה, הנתבע חיפש את התובע וביקש לבדוק ספציפית את תשלומי הארנונה שלו, מהנדסת המועצה העידה מכלי ראשון (בהמלצתה) על ההתעמרות והיחס הלקוי שספג התובע.
363. בסיכומיו, שב התובע והציג רשימת פעולות שהוא רואה בהן מסכת ההתעמרות, אולם מדובר ברשימה שונה בחלקה מזו שהוצגה בסעיף 80 לתצהירו, כשבסיכומיו השמיט התובע חלק מהטענות שהוזכרו בתצהירו, והוסיף טענות שלא נכללו שם. התובע טען בסיכומיו, כי גם אם כל אחד מהאירועים שפורטו היה יכול להיות לגיטימי כשלעצמו, הרי ש"בבחינת מכלול העובדות" יש להסיק כי מדובר בהתעמרות והתנכלות מכוונת נגד התובע. מכאן, עתר לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין התעמרות תעסוקתית בסך כולל של 120,000 ₪, או סכום אחר בהתאם לשיקול דעת בית הדין.
364. הנתבעים הכחישו את טענת ההתעמרות, וטענו בפשטות כי לא הייתה כל התעמרות או התנכלות בתובע.
365. דיון והכרעה – לאחר בחינת טענות התובע בכתב התביעה, בתצהירו ובסיכומיו (תוך שהתעלמנו מהשאלה האם השינויים בסיכומים מהווים שינוי חזית), אנו דוחים את טענתו לפיה הנתבע, או מי מנציגי הנתבעת, התעמר בו. טענות התובע סובלות מחולשות שונות, בין אם במישור הוכחת העובדות להן טען, ובין אם במישור המסקנות שהסיק מאותן עובדות. בסופו של יום, תמונת ההתעמרות שניסה התובע לצייר באמצעות הצגה זו לצד זו, של פעולות שלא הטיבו עמו (שחלק ניכר מהן לא הוכח), מלאכותית ומאולצת.
366. כך, למשל, ובמישור העובדתי, טענת התובע בתצהירו לפיה הנתבע הורה לעובדי המועצה להחרים אותו ולהימנע מלדבר איתו, היא טענה מהותית שלא נתמכה במאומה, ובצדק נזנחה בסיכומי התובע. להתרשמותנו הצגת האשמה חמורה ללא ביסוס ראייתי, מעידה על ניסיון לצייר תמונת התעמרות יש מאין, ומחלישה את טענות התובע בכללות.
367. טענות התובע באשר לנסיבות סיום העסקתו אינן מצביעות על התעמרות. חלק מטענות אלו כבר נדונו ונדחו לעיל (למשל, הטענה כי הנתבע זימן את התובע לשימוע על יסוד טענות מופרכות, או שניסה "להוציא" את התובע מתפקידיו). בנוסף, וכפי שכבר קבענו, גם אם נניח כי נפלו פגמים בפעולות מסוימות של הנתבעת, כגון בנושא נעילת משרד התובע, או השעייתו – איננו סבורים כי מדובר בהתעמרות. גם אם נפל בהן פגם, הרי שלא כל פגם מהווה התעמרות.
368. טענת התובע כי הנתבע פעל לפגוע בשכרו היא האשמה בעלמא. כפי שנראה בהמשך, טענת התובע כי צמחה לו זכות בעקבות הבטחות שניתנו לו – לא הוכחה, ומכל מקום ברור כי לא כל הפרת זכות כספית מהווה התעמרות. טענת התובע לפיה הנתבע "חיפש את התובע" – משוללת יסוד. הנתבע העיד בפנינו כי הוא פעל לבדוק חובות ארנונה של כלל עובדי המועצה, ולא ראינו עילה טובה להטיל ספק בדבריו.
369. חולשת טענת ההתעמרות ניכרת במיוחד למקרא טענות התובע בדבר החלטות שעניינן הקצאת משאבים, שנטענו כלאחר יד, רובן המכריע לא הוכח ובכל מקום התקשינו לראות בהן עדות להתעמרות. כך במיוחד, טענת התובע לפיה אי-החלפת מחשבו, או רמת הניקיון ואחזקת משרדו – מהוות התעמרות.
370. כללו של דבר: משהתובע לא הוכיח התעמרות, תביעה לפיצוי בשל התעמרות נדחית.
III. זכויות שנובעות מהחלטת הפיטורים
י"ט. השלמת פיצויי פיטורים
371. התובע טען כי למרות שפוטר, הנתבעת לא שילמה לו השלמת פיצויי פיטורים ויש לחייבה לעשות כן. לטענתו סכום מלוא פיצויי הפיטורים עומד על 251,475 ₪ [=10,626 ₪ (שכר קובע) * 23.666 (שנות עבודה)], וממנו יש להפחית סך של 175,161 ₪, אשר נצברו בחברת "כלל". התובע טען כי בטופס 161 עדכני שהוציאה הנתבעת, לאחר הדיון שהתקיים בתאריך 24/11/2021, נרשם כי שוחררו לזכותו רק 44,879 ₪, אולם אין בכוונתו לדרוש יותר מהאמור בכתב התביעה (סעיף 88 לתצהירו). מכאן, עתר לחייב את הנתבעת לשלם לו השלמת פיצויי פיטורים בסך של 76,314 ₪, בתוספת פיצויי הלנה ו/או הפרשי הצמדה וריבית.
372. הנתבעת הכחישה את התביעה, טענה כי התובע קיבל את מלוא הפיצויים להם היה זכאי, ונסמכה על חוות דעת רו"ח ג'רוס מטעמה. בחוות הדעת נכתב כי השכר הקובע עומד על 10,452.44 ₪, ומכאן שסכום מלוא הפיצויים עומד על 247,409 ₪. אולם לצד זאת, נטען שם כי התובע אינו זכאי להשלמת פיצויים, מאחר שהמועצה הפרישה לפיצויים 8.33% "מהיום הראשון", אך רו"ח ג'רוס לא פירטה טענה זו ולא צירפה אסמכתאות שייתמכו בה. רו"ח ג'רוס הוסיפה כי אישור חברת "כלל" שצורף לכתב התביעה "הינו נומינלי ומבטא הפרשות חלקיות מחודש 12/2001 ועל כן חסרים נתוני צבירה של הפיצויים לתקופה שלמפני 12/2001" (עמ' 2 לחוות הדעת).
373. בסיכומיו התובע טען כי הנטל על המעסיק להוכיח שעובד אינו זכאי לפיצויי פיטורים מהטעם שהתמלאו התנאים שבסעיף 14 לחוק, ובענייננו הנתבעת לא הוכיחה כי הפרישה לאורך כל תקופת העבודה, ולא הוכיחה כי הצדדים אימצו את ההסדר הקבוע בסעיף 14 לחוק.
374. גדר המחלוקת – אין מחלוקת כי התובע פוטר מעבודתו, והצדדים אף הסכימו על אורכה של תקופת העבודה (23.67 שנים). בין הצדדים קיימת מחלוקת מצומצמת לגבי השכר הקובע (ההפרש בין הסכומים שטענו עומד על 173.56 ₪), והמחלוקת העיקרית נוגעת לשאלה האם הנתבעת פטורה מהשלמת פיצויי פיטורים, בהינתן טענתה כי הפרישה לפיצויים 8.33% "מהיום הראשון".
375. השכר הקובע וסכום מלוא הפיצויים – התובע לא נימק את הנתון שהציג, ואילו הנתבעת ביססה את טענתה על תלוש 11/2020, לאחר שנטרלה רכיב הפחתת שעות עבודה, והוסיפה סך של 468 ₪ בגין דמי הבראה יחסיים. בהינתן כי נטל השכנוע מוטל על התובע, והוא לא הרים את הנטל להוכחת טענתו, ובהינתן הפער המצומצם בין טענות הצדדים, אנו קובעים שהשכר הקובע הוא כטענת הנתבעת. על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים כי סכום מלוא פיצויי הפיטורים עומד על 247,409 ₪, כטענת הנתבעת.
376. האם הנתבעת פטורה מתשלום השלמת פיצויי פיטורים? על שאלה זו אנו משיבים בשלילה. בהינתן כי הנתבעת פיטרה את התובע, הרי מכוח הוראות חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963, קמה לה חובה לשלם לתובע פיצויי פיטורים, ועליה הנטל לשכנע כי יש לפטור אותה מתשלומם בשל הפקדות שביצעה לקופת גמל. הנתבעת לא עמדה בנטל זה.
377. אכן, אין מחלוקת כי הנתבעת הפקידה למרכיב פיצויי פיטורים בקופת גמל, אך לא די בכך, אלא על הנתבעת היה להראות, לגבי כל תקופת העבודה, כי הפקידה את מלוא הסכומים שהיה עליה להפקיד, וכי הפקדותיה באות במקום פיצויי פיטורים, כמובן הדברים בסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. הנתבעת לא נהגה כך, אלא העלתה את הגנתה באופן כוללני וסתמי, ללא תשתית טיעון הולמת, וללא שהגישה ראיות מתאימות. בגדר האמור, רו"ח ג'רוס לא טענה בחוות דעתה כי הנתבעת הפקידה את מלוא הסכומים שהיה עליה להפקיד לאורך כל תקופת העבודה, וממילא לא הציגה פירוט הולם ולא צירפה ראיות. מעדותה בפנינו, הסתבר כי רו"ח ג'רוס הסתמכה על תלושי שכר, שממילא אינם ראיות מתאימות להוכחת ביצוע ההפקדות בפועל, ואף עלה כי היא לא נחשפה לכלל תלושי השכר, וכן התברר כי טענתה בדבר הפקדת 8.33% מהיום הראשון נסמכת על השערות לא מבוססות (פרוט' עמ' 236, ש' 14 ואילך; עמ' 237, ש' 1 ואילך). בנוסף, רו"ח ג'רוס לא התיימרה לטעון כי סעיף 14 חל על מלוא ההפקדות שביצעה הנתבעת, שממילא לא הניחה תשתית בעניין זה, ומעדותה עלה כי אף בעניין זה היא נסמכה על השערות (פרוט', עמ' 238, ש' 10-14).
378. להשלמת התמונה נציין כי התובע טען בתצהירו, בפירוש, כי דו"חות ההפקדה מעידים שלאורך תקופת העבודה הנתבעת לא הקפידה על ביצוע הפקדות ובשנים 1997 – 2001, ו-2005-2004 לא הפקידה בגינו מאומה לקופה (סעיף 89 לתצהירו ונספח מח' שצורף אליו).
379. אם כן, מסקנתנו היא שהנתבעת לא הוכיחה שהפקידה את מלוא פיצויי הפיטורים, לאורך כל תקופת העבודה, ושמלוא ההפקדות באות במקום פיצויי פיטורים. אף אם נניח לטובת הנתבעת, כי טענתה נכונה לגבי חלק מתקופת העבודה, הרי היה עליה להניח תחשיב נגדי מתאים, והיא לא עשתה.
380. לפיכך, יש לברר האם התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים, בהתאם להנחת התובע לפיה הכספים הצבורים באים "על חשבון" פיצויי פיטורים. אכן, נקודת המוצא היא ש"תשלומי מעסיק הצבורים במרכיב הפיצויים בהסדר ביטוח פנסיוני ייזקפו, בנסיבות בהן לא הוחל הסדר שונה מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, על חשבון פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד על פי החוק..." (ע"ע 29744-11-18 חברת מוסדות חנוך ותרבות בהרצליה מיסודה הסוה"י לא"י – לוי, מתאריך 31/03/2020).
381. סכום הפיצויים הצבור – בהינתן קביעותנו כי הפיצויים הצבורים באים על חשבון, הרי יש לברר מה ערך הפדיון של הפיצויים שנצברו, שמקורם בהפקדות הנתבעת, נכון למועד סיום יחסי העבודה.
382. הסכום שהתובע עתר לגרוע - 175,161 ₪, מבוסס על נספח מח' לתצהירו, שנחזה כדו"ח של חברת "כלל". נציין כי מרבית הנתונים הנ"ל בדו"ח אינם ברורים בשל איכות הצילום/סריקה, עם זאת ניתן להבחין כי סך נתוני הפיצויים המפורטים בדו"ח עומד על 175,161 ₪. הקושי הוא שבשל איכות המסמך לא ניתן לעמוד על מהותם המדויקת של נתוני הפיצויים שפורטו בדו"ח, שכאמור סכומם הוא 175,161 ₪, כך שלא ניתן לקבוע שהסכום האמור מגלם את ערכי הפדיון בחברת "כלל".
383. משום מה, הנתבעת/רו"ח ג'רוס לא הציגו גרסה לגבי ערכי הפדיון של פיצויי הפיטורים, למקרה שתידחה הטענה כי הנתבעת פטורה מהשלמת פיצויי פיטורין. עם זאת, כאמור, רו"ח ג'רוס ציינה בחוות דעתה כי האישור שהציג התובע הוא "נומינלי". אכן, הרושם הוא שהדו"ח שהציג התובע הוא דו"ח הפקדות, ומכאן מתחזקת האפשרות כי הנתון 175,161 ₪, משקף את סך ההפקדות למרכיב הפיצויים במונחים נומינאליים, קרי הוא אינו כולל את הרווחים שנצברו במרוצת השנים, שאף הם באים על חשבון פיצויי פיטורים. לפיכך, ולאור מחדלי התובע, לא ניתן לקבל את עמדתו לפיה יש לגרוע סך של 175,161 ₪.
384. כאילו לא היה די בחוסר הבהירות הנובע מנספח מח' לתצהיר התובע, צירף התובע לתצהירו (כחלק מנספח מט') גם טופס 161, שלכאורה הוציאה הנתבעת בתאריך 24/02/2021, וכן אישורים מחברת "כלל" וחברת "הראל", שככל הנראה היוו מקור לנתונים שמולאו באותו טופס 161. במסגרת התשלומים בגין פרישה "שנצברו לעובד בגין תקופת העבודה", נרשם בטופס 161 כי בחברת "הראל" צבור לטובת התובע סך של 17,702 ש"ח, ובחברת "כלל" צבור לטובתו סך של 27,177 ₪. אישור חברת כלל, נושא תאריך 10/02/2021, ועולה ממנו כי ערכי הפדיון של פיצוי הפיטורים עומד על הסכום שנרשם בטופס 161. אישור חברת הראל, נושא תאריך 22/02/2021, ובין היתר נרשם בו כי מדובר בפוליסת תגמולים לעצמאים, שתחילתה בחודש 08/1998, וכן נרשם שם "פרט מקור פיצויים 1.12-10.15 מקור קצבה", ולצד זאת הסכום שמולא בטופס 161 - 17,702 ₪.
385. התובע התחמק מלהתייחס למסמכים אלו שצירף לתצהירו, והסתפק בטענה מיתממת כי למרות האמור בטופס 161, אין הוא מתכוון לתבוע יותר מהסכום שנקב בכתב התביעה.
386. אשר לחברת הראל – התובע, כאמור, צירף לתצהירו את אישור חברת הראל וטופס 161 שבו נרשם הנתון 17,702 ₪. התובע לא התיימר לטעון כי הנתבעת לא הפקידה פיצויי פיטורים לאותה פוליסה בהראל, ולא חלק על הנתון 17,702 ₪. לפיכך, אנו קובעים כי הסכום הנ"ל יבוא על חשבון פיצויי פיטורים.
387. אשר לחברת כלל – התובע עצמו סתר את הנתון שנכתב בטופס 161 ביחס לחברת "כלל", משטען כי הופקדו לזכותו 175,161 ₪. ככל הנראה, הנתון שנרשם בטופס 161, אשר נמוך משמעותית מהסכום לו טען התובע, נובע ממשיכה או משיכות של פיצויי פיטורי שביצע התובע במהלך תקופת העבודה.
388. לאור כל האמור לעיל, ובהינתן כי מדובר בכספי ציבור, אין בידנו לקבוע ממצא עובדתי ממצה לגבי ערכי הפדיון של פיצויי הפיצויים שנצברו לזכות התובע במועד סיום העסקה. לפיכך, אנו מורים כדלקמן:
א. אנו קובעים כי עם פיטורי התובע, קמה לנתבעת חובה לשלם לו פיצויי פיטורים בסך של 247,409 ₪ (להלן – מלוא פיצויי הפיטורים).
ב. ממלוא פיצויי הפיטורים, זכאית הנתבעת לנכות את ערכי הפדיון של פיצויי הפיטורים בחברת הראל ובחברת כלל (דהיינו, את סכום פיצויי הפיטורים הצבור במועד סיום העסקה, שמקורו בהפקדות הנתבעת, כולל רווחים).
ג. כפי שקבענו לעיל, ובהתאם למסמכים שהציג התובע, ערכי הפדיון בחברת הראל עומד על סך של 17,702 ₪.
ד. לגבי ערכי הפדיון בחברת כלל - הנתבעת תפעל לערוך בירור עם חברת כלל, במידת הצורך תוך שיתוף פעולה עם התובע, ותקבל מסמך בו יפורטו ערכי הפדיון של מרכיב פיצויי הפיטורים, שנצברו על שם התובע, בזיקה לעבודתו אצלה, נכון ליום ניתוק יחסי העבודה. ברור כי בערכי הפדיון יש להכליל משיכות של פיצויי פיטורים שביצע התובע, ככל שביצע, במהלך תקופת העבודה, כולל רווחים שהיו נצברים אילולא נמשכו פיצויים.
ה. ככל שקיים הפרש חיובי בין מלוא פיצויי הפיטורים, לבין ערכי פדיון הפיצויים שנצברו בקופות כמפורט לעיל - על הנתבעת לשלם לתובע השלמת פיצויי פיטורים בגובה אותו הפרש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 13/12/2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל. בכל מקרה אחר, התביעה להשלמת פיצויי פיטורים נדחית.
ו. במידה ויתגלעו מחלוקות בנוגע ליישום המתווה הנ"ל, הצדדים רשאים לפנות לבית דין זה, בתוך 45 ימים ממועד מתן פסק הדין.
389. אשר לתביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים – מאחר שבשלב זה לא ברור מהו סכום השלמת פיצויי הפיטורים, אם בכלל, הרי שאיננו מוצאים מקום לדון בתביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. במידה ויתברר כי הנתבעת חייבת בהשלמת פיצויי פיטורים, רשאי התובע לפנות בבקשה, בתוך 45 ימים ממועד מתן פסק הדין, ויינתן פסק דין משלים בסוגיית פיצויי ההלנה.
כ. פדיון ימי מחלה
390. התובע טען כי עם סיום עבודתו הוא זכאי לפיצוי בגין 89.67 ימי מחלה שלא נוצלו, בסך של 40,696 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בהתאם לתחשיב הבא: 336.28 (יתרת ימי מחלה) * 8/30 = 89.67 ימי מחלה לפדיון; 453.84 (שווי יום) * 89.67 (ימי מחלה לפדיון) = 40,696 ₪. על טענות אלו חזר התובע בתצהירו ובסיכומיו, תוך שהוסיף כי לכל הפחות הוא זכאי לתשלום הסכום שבו הודתה הנתבעת.
391. הנתבעת נסמכה על חוות דעת רו"ח ג'רוס, בה נקבע כי התובע זכאי לפדיון ימי מחלה בסך של 28,138 ₪. בהתאם להסבריה, יתרת ימי המחלה עומדת על 336.5 ימים, מקדם הפדיון עומד על 6 ימי מחלה לכל 30 ימי מחלה צבורים, ומכאן שהתובע זכאי לפדיון 67.3 ימי מחלה, לפי ערך יום של 418.09 ₪, ובסך הכל 28,138 ₪ (=67.3 ₪ * 418.09 ₪).
392. גדר המחלוקת – הצדדים מסכימים שהתובע זכאי לפדיון ימי מחלה, אך חלוקים באשר לגובה הפדיון. קיימת מחלוקת זניחה בין הצדדים לגבי יתרת ימי המחלה הצבורים במועד סיום העסקה, כשהנתבעת הבהירה כי טענתה נסמכת על תלוש השכר האחרון. מעיון בתלוש 12/2020, ניתן ללמוד כי יתרת ימי המחלה עומדת על 335.6 ימים (ולא כפי שטענה הנתבעת), וכן ניתן ללמוד כי גם התובע נסמך על אותו תלוש, אך אימץ יתרת הפתיחה של חשבון המחלה שבו (336.28). הואיל וכאמור, שני הצדדים נסמכים על התלוש האחרון, והואיל ומדובר במחלוקת זניחה, יש לאמץ את היתרה לה טענה הנתבעת – 336.5 ימים. המחלוקת שנותרה לדיון היא, מהו מקדם הפדיון, שלפיו יש לחשב את ימי המחלה לפדיון, האם 6/30 כטענת הנתבעת, או 8/30 כטענת התובע?
393. אשר לסוגיית מקדם הפדיון - הנטל להוכיח שיש לחשב את פדיון המחלה לפי מקדם פדיון כלשהו מוטל על התובע, אלא שהתובע לא הוכיח מאום. בכלל זאת, בשום שלב לא הפנה התובע למקור הנורמטיבי הרלבנטי, וממילא לא הראה כי לפי אותו מקור הוא זכאי למקדם פדיון של 8/30, כפי שטען.
394. חרף מחדלי התובע, הנתבעת הפנתה לסעיף 5.14.12 לאוגדן תנאי השירות בשלטון המקומי, וטענה כי מאחר שבתקופת עבודתו התובע ניצל מעל 35% מימי המחלה שנצברו לזכותו, אזי הוא זכאי למקדם פדיון של 6 ימי מחלה, על כל 30 ימי מחלה צבורים.
395. התובע לא סתר טענות אלו. מעבר לדרוש נפנה לסעיף 52.23(ב) לחוקת העבודה, שכותרתו שיעור פיצוי יתרת ימי חופשת מחלה, שבו נקבע כך: "ניצל העובד במשך כל תקופת שירותו 36% עד 65% מסך כל ימי חופשת המחלה שהגיעו לו כאמור, יהיה הפיצוי בשיעור של שכר של 6 (שישה) ימים, עבור כל 30 ימי חופשת מחלה שביתרת ימי חופשת המחלה."
396. הנתבעת הוסיפה וטענה כי במהלך שנות עבודתו התובע זוכה ב-710 ימי מחלה (30 ימי מחלה לשנה * 23.66 שנות עבודה), ומכאן שהיחס בין הניצול לבין הזכאות עומד על 53%. התובע אף לא סתר טענות אלו, ומכל מקום לא הראה שבתקופת עבודתו ניצל פחות מ-35% מימי המחלה שהגיעו לו.
397. מכאן, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח שהוא זכאי לחישוב פדיון המחלה לפי מקדם של 8/30, ויש לחשב את הפדיון לפי מקדם 6/30. מהאמור לעיל יוצא אפוא, כי התובע זכאי לפדיון 67.3 ימי מחלה.
398. בסיכומיו טען התובע כי: "הנתבעת מסתמכת על יתרת הימים הרשומה בתלוש האחרון לצורך חישוב הניצול לכל תקופת העבודה, אולם אין בידיה פנקס היעדרות מסודר ולטענתה אין באפשרותה להוציא מידע רלוונטי לפני שנת 2018...". מכאן, טען כי הנתבעת הפרה את חובותיה הרישומיות, ויש להטיל עליה את נטל ההוכחה בעניין שיעור ניצול ימי המחלה.
399. אין בטענות אלו כדי לסייע לתובע. כאמור, עיון בכתב התביעה המתוקן מלמד כי גם התובע נסמך על יתרת ימי המחלה בתלוש האחרון, שצורף כחלק מנספח א לתצהירו (לכל היותר המחלוקת היא האם יש מקום לאמץ את יתרת הפתיחה מתוך אותו תלוש), והפער בין הצדדים לגבי יתרת המחלה, כאמור זניח. לפיכך, בהיעדר מחלוקת בשאלת יתרת המחלה, גם אם נניח כי הנטל להוכיח את מספר ימי המחלה מוטל על הנתבעת, אין הדבר מעלה או מוריד.
400. להשלמת התמונה נציין כי רו"ח ג'רוס ציינה בחוות דעתה, במסגרת התייחסותה לסוגיית פדיון המחלה (עמ' 3 לחוות הדעת) כי בשנת 2018 ביקש התובע ממזכיר המועצה לממש רטרואקטיבית 49 ימי מחלה, ביחס לימי היעדרות שנרשמו כימי חופשה, וזאת על יסוד אישורי מחלה שהוצאו על-יד ד"ר איהאב הייב, אחי התובע, אולם גזבר המועצה דאז סירב לאשר את התיקון רטרואקטיבית. כפי שנראה להלן, במסגרת הדיון בתביעה לפדיון חופשה, לא הונח לפנינו טיעון מוכח שעל יסודו ניתן לקבוע שהתובע זכאי לתיקון רטרואקטיבי של חשבון המחלה והחופשה. אולם, גם אילו הייתה מתקבלת טענה כזו, הרי ממילא היה בכך להקטין את יתרת ימי המחלה, ולהגדיל את היחס בין הניצול לזכאות.
401. אשר לערך יום מחלה - התובע לא הניח כל נימוק ביסוד הנחתו לגבי ערך יום מחלה, בניגוד לנתבעת שהניחה טיעון מנומק במסגרת חוות דעת רו"ח ג'רוס. התובע אף לא הניח הסתייגות מנומקת מעמדת הנתבעת, ולפיכך אנו קובעים כי ערך יום מחלה עומד על 418.09 ₪.
402. כללו של דבר: על הנתבעת לשלם לתובע פדיון ימי מחלה בסך של 28,138 ₪, כהודאתה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
כ"א. פדיון חופשה
403. התובע עתר לפדיון 50 ימי חופשה בסך של 22,692 ₪, בזיקה לשלוש שנות עבודתו האחרונות בצירוף השנה השוטפת, קרי 2017 – 2020 (להלן – התקופה הרלוונטית), ובהתאם לתחשיב הבא: 453.84 ₪ (ערך יום חופשה) * 50 (ימי חופשה לפדיון).
404. הנתבעת נסמכה על חוות דעת רו"ח ג'רוס, אשר ללא נימוק התייחסה לשנים 2018 – 2020 בלבד. לעמדת רו"ח ג'רוס בשנים 2018 – 2020 היה על הנתבעת לזקוף לזכות התובע 66 ימי חופשה, אך באותה תקופה ניצל התובע 79 ימי חופשה, קרי הוא ניצל את מלוא החופשה ומעבר אליה, ולפיכך יש לדחות את התביעה לפדיון חופשה. בנוסף, טענה רו"ח ג'רוס כי יתרת החופשה במועד סיום העסקה היא שלילית ועומדת על כ-50 ימים (במינוס), ומכאן טענה שהנתבעת זכאית לקזז סך של 22,823.52 ₪.
405. התובע טען בסיכומיו כי טענת הקיזוז שהעלתה רו"ח ג'רוס לא עלתה בכתב ההגנה, ולכן מדובר בהרחבת חזית.
406. גדר המחלוקת – כפי שנראה אין מחלוקת ממשית בשאלת היקף הצבירה בתקופה הרלבנטית, והשאלה העיקרית השנויה במחלוקת היא: מהו היקף ימי החופשה שניצל התובע באותה תקופה. כמו-כן, יש להתייחס לטענות הצדדים בסוגיית הקיזוז.
407. אשר לצבירה – על פי טענות רו"ח ג'רוס בגין השנים 2018 - 2020 היה על הנתבעת לצבור בגין התובע 22 ימי חופשה לשנה, ובהתאם לסעיף 30 לחוקת העבודה, שעליו נסמך התובע, שנת 2017 אינה שונה. לפיכך, ובהיעדר טענות נוספות, אנו קובעים כי בתקופה הרלבנטית היה על הנתבעת לצבור לזכות התובע 88 ימי חופשה.
408. אשר לניצול – התובע לא מסר גרסה ביחס לשאלה כמה ימי חופשה ניצל בתקופה הרלבנטית, לטענתו מפני שאין לו ידיעה בנושא, הואיל והנתבעת לא ניהלה "רישום כדין". גרסתו התמצתה בהודאה שאכן ניצל ימי חופשה "מעת לעת", אך לא בהיקף שמצדיק רישום יתרה שלילית בכלל, והיתרה השלילית הנקובה בתלושים בפרט. התובע הוסיף כי ביקש מהנתבעת תלושי שכר ופנקס חופשה, אך הנתבעת טענה כי לא איתרה מסמכים מלפני שנת 2018. מכאן, טען התובע כי לא נותר לו אלא להעריך את היקף זכאותו, והעריך כי היא עומדת על 50 ימי חופשה לפדיון, משמע הערכתו היא שבתקופה הרלבנטית ניצל 38 ימי חופשה.
409. התובע הוסיף וטען בתצהירו, כי יתרת החופשה השלילית (בתלושים) נובעת מטעות שמקורה במחלקת הנהלת החשבונות בנתבעת, שהנתבעת לא תיקנה למרות פניות (מצד) במרוצת בשנים, ובהקשר זה הפנה לנספח נ' לתצהירו.
410. לעמדת הנתבעת, כפי העולה מחוות דעת רו"ח ג'רוס, בשנים 2018 – 2020 התובע ניצל התובע 79 ימי חופשה כדלקמן: בשנת 2018 – 28 ימים, בשנת 2019 – 21 ימים, ובשנת 2020 – 30 ימים.
411. לאחר עיון בטענות הצדדים, על רקע חומר הראיות והדין החל, אין בידנו לקבל את עמדות הצדדים במלואן לגבי שאלת הניצול, וביחס למרבית התקופה הרלבנטית סברנו כי יש לאמץ את נתוני ניצול החופשה הנקובים בתלושים. להלן נימוקינו.
412. הנטל להוכיח ניצול חופשה מוטל על הנתבעת. הנתבעת מסרה גרסה ביחס לשנים 2018 – 2020 בלבד, והיא נסמכת על רישומי נוכחות שצורפו לחוות דעת רו"ח ג'רוס, אולם אותם רישומים מתייחסים לשנים 2018 – 2019 בלבד. לצד זאת, כאמור, נסמכת הנתבעת על יתרת החופשה בתלושי השכר. התובע צירף לראיותיו תלושי שכר לתקופה שמחודש 10/2017 ואילך, שעל גביהם נוהל חשבון חופשה.
413. רישומי הנוכחות עליהם נסמכת הנתבעת – אין בידנו לקבלם כראיה להיקף ניצול החופשה. ראשית, השוואת רישומי הנוכחות לתלושי השכר שהגיש התובע מלמדת כי אין התאמה מלאה בין נתוני ניצול החופשה בשני המסמכים, והיקף ניצול החופשה גדול יותר ברישומי הנוכחות. הנתבעת לא הניחה הסברים סדורים ביסוד אי ההתאמות הנ"ל, ומחוות דעת רו"ח ג'רוס עולה העדפה לנתוני תלושי השכר. כך, רו"ח ג'רוס טענה בחוות דעתה כי ברישומי הנוכחות בוצעו תיקונים רטרואקטיביים שלא אושרו על ידי הגזבר, ובהתאם לכך לא בוצעו תיקונים תואמים במערכת השכר. בנוסף, לצורך טענת הקיזוז נסמכת רו"ח ג'רוס על יתרת החופשה מתוך תלוש השכר האחרון. על רקע זה, הסתמכות הנתבעת על רישומי הנוכחות הנ"ל אינה מתקבלת. שנית, יש עדיפות לנתונים בתלושי השכר, שבהיעדר טענה אחרת, ניתן להניח שהתובע קיבל בזמן אמת ובאופן שוטף, אך לא ניתן להניח כך לגבי רישומי הנוכחות.
414. חשבון החופשה בתלושים – מסקנתנו היא שיש לקבל את נתוני ניצול החופשה בתלושי השכר שהונחו לפנינו, למעט ביחס לשנת 2017, אולם אין לקבל את יתרת החופשה בתלוש השכר האחרון, ולהלן נסביר.
415. התובע לא התיימר לטעון כי חשבון החופשה שנוהל בתלושים אינו מהימן לכל אורכו, ובפרט לא טען כי נתוני ניצול ימי החופשה שנקובים בתלושים אינם נכונים. כל שטען התובע הוא לטעות שלא תוקנה (להלן – הטענה לטעות), אשר לטענתו הובילה ליתרה השלילית, תוך שהפנה לנספח נ' לתצהירו. על רקע זה, ומאחר שאין טענה שהתובע לא קיבל תלושים באופן שוטף, ומאחר שהטענה לטעות שלא תוקנה, אין לה קשר לנתוני הניצול בשנת 2018 ואילך, הרי יש לקבל את נתוני ניצול החופשה הנקובים בתלושי השכר לשנים 2018 – 2020.
416. הטענה לטעות נסמכת כאמור על נספח נ' לתצהירו, שהוא מכתב נושא תאריך 27/02/2018, חתום לכאורה על ידי מזכיר המועצה, מופנה לגזבר המועצה ולחשבת השכר, שבו נכתב כך: "לאחר בדיקה מקיפה, ובהתייעצות עם היועץ המשפטי למועצה, ולאחר שמר סולטאן הייב סיפק המסמכים הרלוונטיים והתצהירים ואישורי המחלה, נמצא כי אין יתרת ימים לקיזוז. אבקש לתקן בהתאם".
417. מכאן שטענת הטעות, ללא קשר להוכחתה, אין לה כל נגיעה לנתוני ניצול החופשה שמחודש 03/2018 ואילך, שכן לכל המאוחר ניתן לייחס את הטעות לחודש 02/2018. לפיכך, בטענת הטעות יש, לכל היותר, הצדקה שלא להסתמך על נתוני ניצול החופשה שפורטו בתלושי החודשים 01/2017 – 02/2018. מאחר שלגבי התקופה 01/2017 – 09/2017 ממילא לא הוגשו תלושים, ובתקופה 10/2017 – 02/2018 נרשם בתלושים ניצול יום חופשה אחד (בחודש 11/2017), הרי שלכל היותר טענת הטעות רלבנטית ביחס לניצול של יום חופשה אחד. הואיל וכך, ומאחר שכאמור נטל השכנוע מוטל על המעסיקה, אשר לא הציגה טענות מפורטות ומוכחות, אנו קובעים כי אין לקחת בחשבון את ניצול יום החופשה שנרשם בתלוש 11/2017.
418. לאור האמור לעיל, על יסוד תלושי השכר ושיקולי נטל השכנוע, אנו קובעים כי בתקופה הרלבנטית התובע ניצל 64.28 ימי חופשה, כמפורט להלן: לגבי שנת 2017 – הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי התובע ניצל חופשה; בשנת 2018 - ניצל התובע 21 ימי חופשה; בשנת 2019 – ניצל התובע 18 ימי חופשה; בשנת 2020 – ניצל התובע 25.28 ימי חופשה.
419. האם יש לקזז את ימי חופשה שהוענקו לתובע ביתר – כאמור, רו"ח ג'רוס טענה שיש לקזז מחובות הנתבעת כלפיו את יתרת החופשה בתלוש האחרון, שהיא שלילית ועומדת על כ-50 ימי חופשה. טענה זו אין לקבל, הן מאחר שמדובר בהרחבת חזית, והן מאחר שלא הוכחה לגופה.
420. מהדיון לעיל עולה כי בכל הנוגע לתקופה הרלבנטית, התובע לא יצא לימי חופשה ביתר (קרי בהיקף שעולה על הצבירה), ובהתאם לקביעתנו נותרו לזכותו 23.72 ימי חופשה לפדיון. מכך נובע, כי ככל שהתובע יצא לחופשה ביתר, מדובר בשנים שקדמו לתקופה הרלבנטית.
421. הנתבעת לא הוכיחה שלפני התקופה הרלבנטית התובע ניצל ימי חופשה ביתר, לא הציגה פנקס חופשה, או תלושי שכר. לפיכך, ובהינתן הכחשת התובע את היתרה השלילית האמורה, טענת הטעות שהעלה, הראיה שצירף, והאמור בחוות דעת רו"ח ג'רוס ביחס לטענת הטעות – אין בידנו לקבל את היתרה השלילית בתלוש האחרון.
422. אשר לערך יום חופשה – כאמור, התובע טען כי ערך יום חופשה עומד על 453.84 ₪, אשר משקף שכר יסוד חודשי בסך של כ-9,984 ₪, רו"ח ג'רוס מניחה נתון דומה בחוות דעתה, ומשכך מתקבלת טענת התובע.
423. כללו של דבר: על הנתבעת לשלם לתובע פדיון 23.72 ימי חופשה, בסך של 10,765 ₪ [=(23.72/22) * 9,984 ₪], בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
כ"ב. חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה ודמי ביגוד
424. התובע טען כי בהתאם לחוקת העבודה, הוא זכאי להודעה מוקדמת בת חודשיים, ומכיוון שפוטר לאלתר, הוא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בסך של 19,968 ₪. בנוסף, טען כי הוא זכאי לדמי הבראה בסך של 5,577 ₪, ולדמי ביגוד בסך של 2,116 ₪, והוא מפנה לתחשיב זכויות מטעמו. הנתבעת, במסגרת חוות דעת רו"ח ג'רוס, הסכימה לתביעות האמורות.
425. דיון והכרעה – על יסוד הסכמת הצדדים התביעות לחלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה ודמי ביגוד מתקבלות, ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים דלעיל. על-פי נספח מט' לתצהיר התובע, רכיבי ההבראה והביגוד מתייחסים לשנת 2020, ומשכך שלושת הרכיבים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מתאריך 13/12/2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
כ"ג. אי מתן הודעה על סיום העסקה
426. התובע טען כי בהתאם לסעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות – תשס"א – 2001 (להלן – חוק הודעה מוקדמת), על מעסיק למסור לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר מועדי תחילת וסיום יחסי העבודה, אך הנתבעת לא מסרה לו אישור כאמור. לפיכך, עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בעד נזק לא ממוני, בסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, או בסכום אחר בהתאם לשיקול דעת בית הדין.
427. דיון והכרעה – אכן, על פי הדין החל, עם סיום יחסי העבודה חלה על המעסיק חובה למסור לעובד אישור בכתב בדבר תחילת וסיום יחסי העבודה. גם אם נניח, ללא דיון, כי הנתבעת הפרה חובה זו, התובע לא הוכיח זכות לסעד הנתבע. שכן הפרת החובה, כשלעצמה, אינה מצמיחה זכות אוטומטית לפיצוי, והתובע לא הניח תשתית מינימאלית שמצדיקה מסקנה בדבר נזק שנגרם לו בעקבות ההפרה הנטענת. לפיכך, התביעה נדחית.
IV. הפרשי שכר
כ"ד. "קיזוזי שכר"
428. התובע טען כי יש לבטל את כל ההחלטות שהובילו לפגיעה בשכרו, בין משום כך שהן נסמכות על מניעים פסולים ובלתי חוקיים, בין משום כך שהן התקבלו בפרוצדורה לקויה, ובין מנימוקים ספציפיים שיפורטו בהמשך. מכאן, עתר לחייב את הנתבעת לשלם לו הפרשי שכר בסך של 37,069 ₪, תוך שצירף לכתב התביעה ולתצהירו טבלה, שבה פירט את ההפרשים שהוא תובע בגין חודשים רבים, לפי התפלגות חודשית, לתקופה שמחודש 08/2018 ואילך (נספח נא' לתצהירו).
429. התובע הוסיף ופירט כי ההפחתות בוצעו משכרו באמצעות הרכיבים "הפחתת שעות עבודה", "הפחתת ימי עבודה", וכן באמצעות הפחתה מלאכותית של היקף המשרה, ויצירת פרק חדש בתלוש השכר בדבר ניכוי הפרשים. עוד עלה מטענות התובע כי ההפחתות הנטענות אינן עשויות מקשה אחת. לטענתו, חלקן שרירותיות ללא סיבה נראית לעין, והיתר נומקו בנימוקים שונים: מקרים שבהם נרשמה לתובע היעדרות למרות ששהה בחופשה או מחלה, וכן החלטות השעיה והוצאה לחל"ת שלטענת התובע אינן חוקיות.
430. בנוסף, התובע טען כי הוא זכאי להשלמת שכר בגין חודש העבודה האחרון - דצמבר 2020. לטענתו' מאחר שפוטר בתאריך 13/12/2020, היה על הנתבעת לשלם לו שכר בסך של 4,326 ₪, אך היא שילמה לו סך של 1,283 ₪ בלבד, ומשכך עתר להפרש בסך של 3,043 ₪.
431. הנתבעת נסמכה על חוות דעת רו"ח ג'רוס שדחתה את דרישות התובע כליל. מחוות דעתה עולה כי הנתבעת אינה חולקת על כך שבחודשים שבמחלוקת היא לא שילמה לתובע שכר חודשי מלא, ואף אינה חולקת על כך שההפרשים בין שכר חודשי מלא לבין השכר ששולם לתובע בפועל, הם כמפורט בנספח נא' K,MVHR V,UCG. מסקנתה של רו"ח ג'רוס כי התובע אינו זכאי להפרשי שכר שתבע מבוססת על הטענות הבאות שפירטה בחוות דעתה:
א. אשר לחודשים (תלושים) 08/2020 – 10/2020 – עסקינן בשנת קורונה, שבה המשק היה בסגר, וההפחתה בשיעור משרת התובע נובעת מהתאמת השכר למצב החירום במשק, בהתאם להוראות ההסכם להסדרת שכר העובדים בתקופת הסגר.
ב. אשר לתלוש האחרון 12/2020 – התובע אכן פוטר בתאריך 13/12/2020, אך הפסיק לעבוד בתאריך 05/12/2020 ולא נכח בעבודה, והמועצה שילמה תמורת הודעה מוקדמת מלאה.
ג. אשר ליתר החודשים שבמחלוקת – רו"ח ג'רוס נסמכה על טבלאות שצרפה לחוות דעתה, שבגדרן השוותה את הפחתות השכר, כפי שהוצגו בתלושי השכר, לרישומי נוכחות חלקיים שצירפה.
432. גדר המחלוקת – השאלה שמתעוררת היא, האם התובע הוכיח זכות להפרשי שכר הנטענים? קרי, זכות לשכר מלא בעד החודשים שבמחלוקת. כפי שהבהיר התובע, העובדה שהנתבעת לא שילמה לו שכר חודשי מלא בחודשים שבמחלוקת, אין לה נימוק יחיד. לפיכך, השאלה האם התובע זכאי לשכר מלא, תלויה בבחינת נימוקי הנתבעת לגבי החודשים השונים.
א. לגבי החודשים (תלושים) 08-10/2020 ו-12/2020 – יש לבחון את הנימוקים הספציפיים שציינה הנתבעת, וכן את טענות התובע לגביהם.
ב. לגבי יתר החודשים – עולה כי לגבי מרביתם הנימוק לאי תשלום שכר חודשי מלא הוא שבתהליך שוטף של חישוב שכר העבודה, מצאה הנתבעת, בזמן אמת, כי התובע לא השלים את שעות התקן, קרי נעדר ללא זכות לתשלום שכר. לפיכך, יש לבחון אותו נימוק, על רקע חומר הראיות ונטל השכנוע.
433. דיון והכרעה – דין התביעה להשבת "קיזוזי שכר" להידחות ברובה, בשל היעדר פירוט והוכחה, כפי שיפורט להלן.
434. היעדר פירוט ותשתית – השוני בין הנימוקים השונים לכך שהנתבעת לא שילמה לתובע שכר מלא בחודשים שבמחלוקת, חייב שהתובע יניח תשתית מובחנת ביחס לחודשים השונים, ולא היה מקום שיציג רשימת סעדים, ולצדן טענות כלליות "צפות" מבלי לשייך אותן לחודשים ספציפיים. גם התשתית הכללית שהניח התובע דלה. היעדר פירוט ותשתית בולטים הן בכתב התביעה והן לאורך ההליך, ובפרט לאחר שהנתבעת מסרה לתובע רישומי נוכחות ביחס למרבית התקופה הרלבנטית (וראו ההחלטה מתאריך 11/11/2021, ותגובת הנתבעת מתאריך 05/01/2022). בנסיבות אלו, איננו סבורים כי על בית הדין לעשות מלאכת התובע לנסח ולפענח את עילות תביעתו, ויש במחדלים אלו כשלעצמם להוות נימוק לדחיית התביעה.
435. אשר לטענותיו הכלליות של התובע – טענת התובע לפיה ההחלטות על הפחתת שכרו מבוססות על מניעים פסולים ובלתי חוקיים, והיותן חלק ממסכת התנכלות בו, לא פורטה ולא הוכחה, ומשכך היא נדחית. הטענה כי אותן החלטות התקבלו בפרוצדורה לקויה, לא רק שלא פורטה, אלא שהיא נחזית בלתי רלבנטית ביחס לחודשים בהם אי תשלום שכר חודשי מלא הוא תוצאה של חישוב שוטף של שכר. הוא הדין באשר לטענת התובע לפיה נרשמו לו היעדרויות הגם שהיה בחופשה או מחלה, שלא פורטה, ונדחית ולו בשל כך (מה גם שטענות התובע בנושא חופשה ומחלה כבר נדונו, הוכרעו לעיל ונפסקו לתובע סעדים).
כ"ד.1. אי תשלום שכר מלא בנימוק של אי השלמת שעות התקן
436. כאמור, מדובר בקבוצת החודשים הגדולה ביותר: כלל התלושים שפורטו בנספח נא' לתצהיר התובע, למעט החודשים 08-10/2020 (להלן – חודשי החוסר). הזכאות לתשלום שכר חודשי מלא מותנית בכך שהתובע השלים את כל שעות התקן בעבודה או בהיעדרות מזכה בשכר, לפיכך השאלה היא האם התובע השלים את כל שעות התקן בחודשי החוסר?
437. לאחר בחינת טענות הצדדים, על רקע חומר הראיות, קשה להשתחרר מהרושם כי בתביעותיו דנן התובע מנסה לנצל חוסר סדר, שאכן קיים, בהתנהלות הנתבעת, ובפרט בכל הנוגע לרישומי הנוכחות. מכל מקום, בכל הנוגע לחודשי החוסר התביעות מעוררות שורה של קשיים, כמפורט להלן, ומבלי למצות.
א. היעדר תשתית טיעון – התובע לא הניח גרסה ברורה לגבי היקף עבודתו בחודשי החוסר (ללא קשר להוכחתה), ובפרט לא טען כי בכל אחד מחודשי החוסר השלים את מלוא שעות התקן. לפיכך, ניתן לומר כי התביעה אינה צולחת רף ראשוני.
ב. נטל השכנוע – גם אם נתעלם מהיעדר תשתית טיעון, הרי בהיעדר עדות ברורה של התובע לגבי היקף עבודתו בחודשי החוסר, הנטל לשכנע כי התובע השלים את שעות התקן מוטל על שכמו, ואין מקום להעברת הנטל לנתבעת. כל שכן בהינתן כי הנתבעת העבירה לתובע רישומי נוכחות, לכל הפחות לתקופה שעד חודש 12/2019, ולדעתנו לכל התקופה השנויה במחלוקת. למרות זאת, התובע לא עשה להוכחת תביעתו.
ג. התנהגות התובע בזמן אמת – מדובר באי-תשלום שכר מלא משך חודשים רבים, אשר בא לידי ביטוי ברור בתלושים שנמסרו לתובע, ללא כל מחאה מצדו בזמן אמת. על רקע זה, ועל רקע ההתרשמות שהתובע אינו עובד שאינו עומד על זכויותיו, סבירה יותר בעינינו האפשרות שהתובע לא השלים את שעות התקן, בהיקף שנרשם בתלושים.
ד. רישומי הנוכחות – כפי שנראה להלן, במרבית חודשי החסר קיימים ברישומי הנוכחות שעות/ימי חוסר, שתואמים את נתוני הפחתות השכר שנרשמו בתלושי השכר. אומנם, לא ניתן לקבל את רישומי הנוכחות כראיה לניצול ימי חופשה ומחלה, ולעיל העדפנו נתוני החופשה והמחלה בתלושי השכר. אולם, זאת מאחר שבנוגע לחשבון החופשה והמחלה קיימת אי-התאמה לנתוני תלושי השכר, כשברקע הטענה שהתובע ביקש לממש מחלה באופן רטרואקטיבי, שבעקבותיה בוצעו שינויים בחשבונות החופשה והמחלה במערכת הנוכחות, אך לא אושרו במערכת השכר. אולם, איננו סבורים כי יש בסיס לשלול את ערכם הראייתי של רישומי הנוכחות (שבוצעו באופן דיגיטאלי) לכל אורכם, ובפרט בכל הנוגע לשעות/ימי החסר. נציין כי התובע התחמק מלהתייחס לטענה בדבר תיקון רטרואקטיבי בחשבונות החופשה והמחלה ברישומי הנוכחות והעדיף את יתרת המחלה בתלוש.
438. נפנה עתה להכריע בשאלת זכאות התובע להפרשי שכר בעד חודשי החוסר, תוך הבחנה בין חודשים שבהם קיימת התאמה מלאה בין נתוני תלושי השכר, לחודשים שאין התאמה כאמור. לאחר מכן, נתייחס לנפקות אי הגשת רישומי הנוכחות לשנת 2020.
439. חודשים שבהם קיימת התאמה בין גובה ההפחתה לבין שעות/ימי חוסר שתועדו ברישומי הנוכחות - רו"ח ג'רוס כאמור נסמכה על הטבלאות שבחוות דעתה, בהן לטענתה ערכה השוואה בין נתוני היעדרויות (שעות חוסר, וימי מחלה וחופשה) מתוך רישומי הנוכחות, לבין שעות החוסר שנרשמו בתלוש (שלפיהם חושב היקף ההפחתה משכר חודשי מלא) כל זאת לתקופה 01/2018 – 12/2020. לצורך הבנת משמעות הנתונים, הבהירה רו"ח ג'רוס כי תלוש שכר לחודש פלוני מתבסס על נתוני רישום הנוכחות של החודש הקודם, וכך למשל, תלוש 08/2018 מתבסס על נתוני רישום הנוכחות לחודש 07/2018. רו"ח ג'רוס הוסיפה וציינה כי עיון ברישומי הנוכחות מלמד שהתובע נהג שלא להחתים כרטיס באופן מלא, עובדה שגררה צורך בתיקון ידני של דו"חות הנוכחות כמעט מדי חודש (תנועות שמסומנות כוכבית), לרבות לצורך השלמת כניסה או יציאה.
מהטבלאות שהציגה רו"ח ג'רוס עולה כי ברובם המכריע של החודשים קיימת התאמה מלאה, בין היקף שעות/ימי החוסר שנרשם ברישומי הנוכחות, לבין היקף שעות החוסר שלפיהן חושבו הפחתות השכר בתלושים. בנוסף, מריכוזי הנתונים שהציגה רו"ח ג'רוס לשנים 2018 – 2020 עולה כי לא רק שהנתבעת לא קיפחה את התובע, אלא שהיא לא ניכתה משכרו את מלוא שעות החוסר. כך, למשל, עולה מהטבלאות כי בתלוש 09/2018 נוכו משכרו החודשי המלא של התובע 16.1 שעות חוסר, וזאת בהתאמה לכ-16 שעות חוסר ברישומי הנוכחות, ומבדיקת בית הדין את תלוש השכר ורישום הנוכחות הרלבנטיים עולה כי אכן קיימת התאמה כאמור.
התובע לא טען כי הנתונים שהציגה רו"ח ג'רוס בטבלאות אינם מתארים נכונה את הנתונים בתלושי השכר ורישומי הנוכחות, ומשכך יש לקבל את הטבלאות, ככאלו שמתארות נכונה את מסמכי המקור (לפחות לגבי החודשים שלגביהם צורפו רישומי נוכחות).
440. על רקע זה, ולאור השיקולים שפורטו לעיל, קיים יתר תוקף לדחיית התביעה בנוגע חודשי החוסר, בכל המקרים בהם קיימת התאמה בין נתוני שעות/ימי החוסר בתלושים לאלו ברישומי הנוכחות, כמפורט בטבלאות רו"ח ג'רוס – ואלו מרבית חודשי החוסר. לפיכך התביעה לגבי חודשים אלו נדחית.
441. חודשים שקיימת לגביהם אי-התאמה בין שעות/ימי החוסר ברישומי הנוכחות, לבין היקף ההפחתה בתלושים – קיימים חודשים בודדים בהם אין התאמה, או שאין התאמה מלאה, בין הנתונים כאמור. נדגים באמצעות חודש 11/2018. מהטבלאות שהציגה רו"ח ג'רוס עולה כי ברישום הנוכחות לחודש 10/2018 נרשמו לתובע 6.51 שעות חוסר, אולם בתלוש 11/2018 נוכו משכר התובע 5 ימי עבודה בסך של 2,173.7 ₪.
האם ניתן להסיק כי התובע השלים את כל שעות התקן בחודש הרלבנטי או בחודשים דומים? לדעתנו, לאור השיקולים שפורטו לעיל, יש להשיב לשאלה זו בשלילה. אכן, בהיעדר גרסה שהתובע השלים את כל שעות התקן בחודש זה, הנטל המוטל על התובע, השתקפות ההפחתה בתלוש השכר, ושתיקת התובע בזמן אמת - איננו סבורים כי ניתן לקבוע באופן סביר שהתובע השלים את כל שעות התקן. זאת ועוד, ברישום הנוכחות לחודש 10/2018, ניתן למצוא שלל נתונים שבכוחם להסביר את הפחתת 5 הימים. מבלי למצות, נרשמו בדו"ח: 3 ימי היעדרות ולצדם תיקון ידני, 2 ימי חופשה, שלא נרשם כנגדם ניצול בתלושי השכר (ונפנה לדיון בתביעת התובע לפדיון חופשה, שבה נדחתה הסתמכות הנתבעת על רישומי הנוכחות כראיה לניצול חופשה). בנוסף, במספר ימים נרשמה נוכחות אך לצדה ההערה "חתם ויצא", או ההערה "לא עבד". התובע בחר שלא לחקור על נתונים אלו, מחדל שאף הוא פועל לחובתו.
442. בסיכומיו התייחס התובע לתלוש 09/2019 (רישום הנוכחות לחודש 08/2019), תוך שחזר על הטענה כי בחודש זה נוכה משכרו סך של כ-4,300 ₪ (80 שעות חוסר). עוד טען התובע בסיכומיו, לראשונה, כי באותו חודש לא נעדר. על-פי חוות דעת רו"ח ג'רוס, ברישום הנוכחות לחודש 08/2019 לא נרשמו שעות חוסר, אך קיים ניצול של 6 ימי מחלה ו-1 יום חופשה. מעיון ברישום הנוכחות לחודש 08/2019, ניתן ללמוד כי בנוסף קיימים שני ימי היעדרות, שנערך בהם תיקון ידני ונרשמו בהם שעות עבודה, ומספר ימים נוספים שקיימות תנועות שתוקנו באופן יזום (תנועות עם כוכבית). בחקירת רו"ח ג'רוס היא התבקשה להסביר את הפחתת השכר, ותשובתה הייתה כי היא מניחה שהתלוש נערך על יסוד דו"ח מקורי ולא דו"ח מתוקן. נציין כי בתלוש 09/2019 – אין כל ניצול של חופשה או מחלה. על רקע זה, והשיקולים שפורטו לעיל, לא שוכנעו כי התובע השלים את מלוא שעות התקן באותו חודש.
443. במאמר מוסגר נציין כי התובע חקר את רו"ח ג'רוס על רישום הנוכחות לחודש 05/2019, וטען בסיכומיו כי הלה לא לקחה בחשבון יום חג שחל בתאריך 09/05, וימים שבהם לפי הרישום עבד מחוץ למשרד. אלא שלא ברור מדוע טענות אלו רלבנטיות, כשבחודש 06/2019 שולם לתובע שכר חודשי מלא, והתובע לא תבע כל סעד ביחס לחודש זה.
444. חודשים שלגביהם לא צורפו רישומי נוכחות (02/2020, 06-07/2020) – על פי תלוש השכר לחודש 02/2020, הופחתו משכר עבודתו המלא של התובע, 4 ימי עבודה, בסך של 1,815.36 ₪, וכן 26 שעות עבודה, בסך של 1,426.10 ₪, ולא נרשם בתלוש ניצול חופשה ומחלה. מחוות דעת רו"ח ג'רוס עולה כי ברישום הנוכחות לחודש 01/2020 נרשמו רק 11.59 שעות חוסר, אולם נרשם ניצול של 9 ימי מחלה ו-1 יום חופשה. מכאן, תחת הנחה כי הטבלאות מתארות נכונה את רישומי הנוכחות, כולל אלו של שנת 2020, ניכר שההסבר לפער הוא אותו ניסיון נטען לתקן את ניצול המחלה באופן רטרואקטיבי, טענה שעליה לא חלק התובע, ונזכיר כי התובע אימץ את יתרת המחלה בתלושים.
בנוגע לתלוש 06/2020, קיימת בתלוש הפחתת שכר של 4.7 ימי עבודה, כשמחוות דעת רו"ח ג'רוס עולה כי ברישום הנוכחות לחודש 05/2020 אין רישום שעות/ימי חוסר, אך נערך תיקון בחשבון החופשה בתלוש. עיון בתלוש 06/2020 מלמד כי באותו חודש המעסיקה רשמה לזכות התובע 4.72- ימי חופשה, אשר לקחנו בחשבון בחישוב פדיון החופשה, כך שאותו נתון הגדיל את פדיון החופשה בכ-4.7 ימים. אשר לתלוש 07/2020, קיימת בו הפחתה של יום עבודה אחד, בסך של 453.84 ₪, ולפי חוות דעת רו"ח ג'רוס ברישום הנוכחות לחודש 06/2020 נרשם יום היעדרות אחד.
האם אי הגשת רישומי הנוכחות מצדיקים קבלת התביעות ביחס לחודשים אלו? מעדות רו"ח ג'רוס עולה כי לטענתה אי הגשת מלוא הרישומים מקורה טעות. נציין כי מהליך גילוי המסמכים ודברי ב"כ התובע בפנינו (פרוט', עמ' 244, ש' 23 – 27), עולה כי הנתבעת מסרה לתובע רישומי נוכחות לשנים 2018 – 2020. התובע ניסה להיבנות מאי הגשת רישומי הנוכחות לשנת 2020, אך נמנע מלטעון כי אותם דו"חות לא נמסרו לו במסגרת גילוי המסמכים, ואף נמנע מלטעון כי הנתונים שפירטה רו"ח ג'רוס ביחס לאותם חודשים אינם נאמנים למסמכי המקור. בכל מקרה, איננו סבורים כי מחדל זה של הנתבעת מצדיק קבלת התביעות ביחס לאותם חודשים, לא בשל התרשמותנו כי מדובר בניסיון טקטי להיבנות מטעות הנתבעת, אלא בשל כך שכאמור הנטל מוטל על התובע ובשל מחדליו הראייתיים.
445. כללו של דבר: אנו דוחים את התביעה לתשלום שכר חודשי מלא לגבי כלל החודשים שפורטו בנספח נא' לתצהיר התובע, למעט החודשים 08-10/2020, שלגביהם יש לערוך דיון נפרד.
כ"ד.2. החודשים 8-10/2020
446. ביחס לתלושי החודשים 08-10/2020, יש לקבל את טענות התובע בחלקן. עיון בתלושי החודשים הנ"ל מלמד כי: בחודש 08/2020 שולם לתובע שכר בעד 61.29% משרה; חודש 09/2020 שולם לתובע שכר בעד 70% משרה; תלוש חודש 10/2020 כולל רכיב שכר יסוד של 32.26%, ולצדו רכיב "תשלום מיוחד –פנסיוני" 70% משרה.
447. אשר לתלושי 08-09/2020 – טענת רו"ח ג'רוס לפיה אי תשלום שכר מלא בחודשים דנן נובע "מהתאמת השכר למצב החירום במשק עקב מחלת הקורונה" – נדחית, ככל שהיא מתייחסת לחודשים דנן. שכן, על-פי חומר הראיות שהונח לפנינו, התובע הוכלל בהסדר שנערך בעקבות מגפת הקורונה רק בחודש 10/2020, והנתבעת בחרה שלא להתמודד עם נתון זה, חרף הפניית התובע בסיכומיו. יוצא אפוא, כי הנתבעת לא סיפקה מענה כלשהו, ולו ראשוני, לאי תשלום שכר מלא בחודשים דנן, לא צירפה רישומי נוכחות ביחס לאותם חודשים, ואף בטבלאות רו"ח ג'רוס לא ניתן למצוא הסבר לאותה הפחתה.
448. לפיכך, התובע זכאי לשכר מלא בעד באותם חודשים, ומתייתר הדיון בטענות התובע לפיה החלטת ההשעיה אינה כדין (סעיפים 61 – 62 לסיכומיו). אכן, ככל הנראה הרקע להפחתת שכר התובע באותם חודשים היא השעיית התובע, אולם הנתבעת לא הניחה כל מענה ביחס להפחתות. אשר על כן, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע שכר מלא בעד החודשים 08-09/2020, ומאחר שהנתבעת לא חלקה על גובה ההפרשים שנתבעו (נספח נ"א לתצהירו), הרי שביחס לחודשים אלו יש לקבל את תביעתו במלואה.
449. אשר לתלוש 10/2020 – כאמור לעיל, בתאריך 07/10/2020, החליטה הנתבעת כי החל מ-11/10/2020 ועד 15/11/2020, התובע נחשב "עובד בהסדר", והתובע אישר כי לא נכח בעבודה (בלשונו - היה בחל"ת). התובע טען, כאמור, כי החלטת הנתבעת מתאריך 07/10/2020 הייתה שלא כדין, תוך שציין כי הוא היחיד מבין עובדי המועצה, מלבד הגננות, שהוצא לחופשה כפויה בעקבות הקורונה.
450. לעמדתנו, התובע לא הוכיח כל פגם בהחלטה שבגדרה נקבע כי התובע "עובד בהסדר". התובע חקר את המזכיר בסוגיה זו, אך האחרון דחה בעדותו את טענת התובע לפיה הוא העובד היחיד ש"הוצא לחל"ת" בתקופת הקורונה, תוך שציין כי עובדים נוספים הוצאו לחל"ת, לרבות מזכירתו, והוסיף כי המועצה פעלה בהתאם להנחיות משרד הפנים והמכסות שקבע (פרוט', עמ' 42, ש' 14 – 26). המזכיר הוסיף והעיד כי ההחלטה להוציא את התובע לחל"ת לא הייתה אישית, אלא המועצה הוציאה עובדים רבים לחל"ת בהחלטה גורפת (פרוט', עמ' 43; עמ' 44, ש' 1 – 2). בבחינת טענות התובע, ולאחר שמיעת עדות המזכיר, וכאמור, לא שוכנענו כי נפל פגם כלשהו בהחלטה מתאריך 07/10/2020. התובע גם לא התיימר לטעון, וממילא לא הוכיח, אף לא לכאורה, כי בעודו "עובד בהסדר" הוא זכאי לשכר גבוה מזה ששולם לו בתלוש 10/2020, לא השיב לטענות רו"ח ג'רוס בדבר תשלום שכר שתואם את ההסכמים הקיבוציים, אליהם הפנתה הנתבעת בהחלטה מתאריך 07/10/2020. לפיכך, התביעה ביחס לתלוש 10/2020 – נדחית אף היא.
451. אשר לחודש העבודה האחרון (12/2020) - דין התביעה להידחות. התובע עתר לתשלום שכר מלא בעד התקופה 01-13/2020, אך נמנע מלהצהיר כי התייצב בכל ימי העבודה עד לתאריך 13/12/2020, ודי בכך להצדיק דחיית תביעתו. טענתה העיקרית של רו"ח ג'רוס היא שהחל מתאריך 05/12/2020 התובע "הפסיק לעבוד" ולא נכח בעבודה, ולכן "אין מקום לבקש את ההפרש" (נעיר כי ה-05/12/2020 הוא יום שבת). ב"כ התובע חקר את רו"ח ג'רוס ביחס למקור ידיעתה שהתובע הפסיק לעבוד ב-05/12, ותשובתה הייתה כי היא מאמינה שנסמכה על דו"חות הנוכחות של שנת 2020, שלא צורפו בשל טעות. אולם, יש לשוב ולהזכיר כי התובע לא הצהיר שהתייצב לעבודה בכל ימי העבודה עד לפיטוריו.
452. בסיכומי התובע עברה עילת התביעה טרנספורמציה מסוימת, ונוסף לה נדבך נוסף, לפיו אין מחלוקת כי "עד ליום זה (קרי, 13/12/2020 – ל.ת.ס) הנתבעים לא נתנו לתובע לעבוד". במקום אחר בסיכומיו טען התובע בכללות כי הנתבע נעל את חדרו, ולא אפשר לו לעבוד, והפנה לבקשתו לפתיחת משרדו מתאריך 08/12/2020. מטענות אלו של התובע עולה כי הוא לא עבד בימים שבמחלוקת, אך זאת משום שהנתבעים לא נתנו לו לעבוד, או משום נעילת משרדו. אין בטענות אלו כדי לסייע לתובע, שכן מעבר לכך שעילת התביעה לא כללה טענה קונקרטית לפיה הנתבעים "לא נתנו" לתובע לעבוד בתקופה הרלבנטית (וראו סעיף 91 לכתב התביעה), הרי שהטענות לא הוכחו.
453. בגדר האמור, התובע לא הוכיח כי מי מנציגי הנתבעת מנע ממנו לעבוד, מדובר בטענה שהועלתה ללא פירוט וללא הוכחה. גם אם נניח, ללא דיון, כי בימים הרלבנטיים היה משרדו של התובע נעול, כפי העולה מבקשתו מתאריך 08/12/2020, הרי שאין הדבר מוכיח שהנתבעים מנעו ממנו לעבוד, ולא היה בכך לפטרו מלהתייצב לעבודה. נזכיר כי באותו מועד התובע היה מיוצג. גם בסיכומיו התובע אינו מתמודד עם הטענה כי בימים שבמחלוקת הוא לא נכח בעבודה. לסיכום, בהינתן כי התובע לא טען כי התייצב לעבודה בכל ימי העבודה שבמחלוקת, ואף לא השיב לטענה ברורה של הנתבעת שלא נכח בעבודה, הרי שהוא לא הוכיח כי הוא זכאי להפרשי שכר בגין חודש 12/2020.
כ"ד.3. התביעה להפרשי שכר (קיזוזי שכר) – סיכום
454. לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר כדלקמן: בעד חודש 08/2020 – סך של 3,874.77 ₪, בעד חודש 09/2020 – סך של 3,004.03 ₪. התביעות להפרשי שכר ביחס ליתר החודשים נדחות בהיעדר הוכחה.
455. אשר לתביעה להלנת שכר - התובע טען כי על הפרשי השכר יש להוסיף "פיצויי הלנה ו/או הפרשי הצמדה וריבית", והנתבעת לא הניחה הגנה ממשית מפני התביעה לפיצויי הלנה. לפיכך, ובנסיבות העניין, אנו קובעים כי בנוסף על הסכומים דלעיל על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי הלנת שכר בשיעור של 100%, קרי סך נוסף של 6,879 ₪.
כ"ה. הפרשי שכר ושעות נוספות
456. טענות התובע – בכתב התביעה טען התובע כי מתוקף תפקידו הוא נדרש לעבוד שעות נוספות, וכי הוא העביר דיווחי נוכחות ודרישה לתשלום גמול שעות נוספות, אך למרות הבטחות רבות שקיבל, הנתבעת שילמה לו גמול שעות נוספות בשיעור חלקי בלבד, וגם התשלומים המעטים שקיבל בוטלו לחלוטין "תחת תקופתו של הנתבע" (להלן – התביעה לגמול שעות נוספות). בנוסף, טען התובע כי הנתבעת לא שילמה את שכרו כדין/בהתאם להסכמות, בהינתן כי סיכמה עם ארגון העובדים בדבר "תשלום שכר לפי דירוג 45 בדירוג ההנדסאים", אולם לא נהגה כך (להלן – התביעה לעדכון דרגה). התובע ציין בכתב התביעה סעד נפרד בגין כל אחת מהתביעות, ולגבי התביעה לגמול שעות נוספות ציין כי הנתבעת סירבה להעביר אליו את דו"חות הנוכחות, ומכאן ציין כי בשלב זה הוא "מעריך" את שני התביעות הנ"ל בסך של 50,000 ₪, ועתר לחייב את הנתבעת לשלם לו סכום זה, בתוספת פיצוי הלנה ו/או הפרשי הצמדה וריבית.
457. בתצהירו פיתח התובע את טענותיו, לרבות את גרסתו העובדתית. לגבי התביעה לשעות נוספות, טען כי הוא עבד "הרבה" בשטח, ונוכח תפקידיו וסמכויותיו הרבים נדרש לעבוד שעות נוספות רבות מביתו, לאחר יום העבודה. גם בתצהירו לא הציג התובע סעד לצד התביעה לגמול שעות נוספות, תוך שתלה זאת בכך שהנתבעת לא הציגה בפניו את דו"חות הנוכחות. לגבי התביעה לעדכון דרגה, טען התובע בתצהירו, כי הפער בין דרגה 45, לבין דרגה 43 שלפיה שולם שכרו, הוא כ-2,300 ₪ לחודש, ו"במהלך 7 השנים האחרונות" עומד הפער על "מעל" 100,000 ₪. אולם, גם בתצהירו חזר התובע על הסעד המוערך בגין שני הרכיבים - 50,000 ₪.
458. בסיכומיו, חזר התובע על טענתו כי עבד שעות נוספות גם מחוץ למשרדים ובערב, לאחר שעות העבודה הרגילות, אך כבר לא קשר תביעתו לרישומי הנוכחות, אלא טען כי הנתבעת "נהגה" לשלם לו גמול שעות נוספות לפי הצהרות בכתב. מכאן, המשיך וטען כי הנתבעת לא שילמה לו בעד ההצהרות/"דיווחי הנוכחות" שצורפו כנספח נב' לתצהירו, ומאחר שלא הכחישה שהם משקפים עבודה בפועל, הרי לכל הפחות עליה לשלם לו גמול שעות נוספות כנגד אותם דיווחים שאיתר (נספח נב' הנ"ל), עבור 5 חודשים, בסך של 8,945 ₪. זוהי למעשה הפעם הראשונה והיחידה שהתובע הציג סעד נפרד לצד התביעה לגמול שעות נוספות, שלא כחלק מאותה הערכה כוללת של שני רכיבי התביעה הנ"ל.
לגבי התביעה לעדכון דרגה, התובע הפנה בסיכומיו לסעיף 118 לתצהירו, קרי לטענתו לפיה עדכון הדרגה גורר הפרש של כ-2,300 ₪ לחודש, ומעל 100,000 ₪, עבור 7 השנים האחרונות. לא ברור מהסיכומים מהו הסעד שנתבע בגין רכיב זה, והתובע אף התעלם מכך שעד לסיכומיו העמיד את הסעד בגין שני הרכיבים על 50,000 ₪.
459. טענות הנתבעת – הנתבעת הכחישה את התביעות, תוך שחזרה על טענתה כי התובע קיבל שכר בכירים שלא כדין משך תקופה ממושכת, ונסמכה על חוות דעת רו"ח ג'רוס, שציינה כי מדו"חות הנוכחות ניתן ללמוד שהתובע כלל לא נהג לעבוד שעות נוספות, אלא תמיד היו חוסרים בשעות עבודתו.
460. דיון והכרעה – לאחר שבחנו את טענות הצדדים, על רקע הדין החל, אנו דוחים את התביעות לגמול שעות נוספות ועדכון דרגה, מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.
כ"ה.1. התביעה לגמול שעות נוספות
461. תביעה זו רצופה חולשות, ולהלן נעמוד על כמה מהן. במישור הדיוני, קיים קושי בכך שהתובע כימת את התביעה לגמול שעות נוספות רק בסיכומים, כשלאור הטענות בסיכומים (התבססות התובע על נספח נב' לתצהירו), לא הייתה מניעה שיעשה כן כבר בכתב התביעה, ולו כסעד חלופי. בנוסף, כתב התביעה נעדר פרטים חיוניים נוספים, ולמשל התקופה שבגינה נתבע גמול שעות נוספות. כך גם, מצאנו קושי בכך שהתובע פיתח ושינה את עילת התביעה, בין היתר הוסיף טענות מהותיות בתצהירו, וכן שינה טענות מהותיות: כשבכתב התביעה הוא נסמך על "הבטחות" וכן יצר מצג לפיו תביעתו נסמכת על רישומי הנוכחות, ובסיכומיו נסמך התובע על נוהג הנתבעת לשלם גמול שעות נוספות כנגד הצהרות. לדעתנו, די במחדלים אלו הצדיק דחיית התביעה.
462. למעלה מן הדרוש, ואף אם מתעלמים מהמחדלים הדיוניים הנ"ל, התובע לא הוכיח נוהג לפיו הוא זכאי לגמול שעות נוספות שלא על יסוד רישומי נוכחות. נבהיר כי אותם מסמכים שלפי טענת התובע מקימים לו זכות לגמול שעות נוספות, שאותם צירף כנספח נב' לתצהירו, ולעיתים כינה אותם "דיווחי נוכחות", הם דרישות מצד התובע שהופנו לראש המועצה, לקבל גמול בעד 40 שעות נוספות בעד החודשים 12/2018 – 05/2019 – ללא כל פירוט נוסף לגבי עבודה שבוצעה. לפיכך, הכינוי "דיווחי נוכחות" – מטעה.
463. התובע לא הוכיח, אף לא לכאורה, כי בשלב כלשהו התגבש בין הצדדים נוהג שמחייב את הנתבעת לשלם לו גמול שעות נוספות, כנגד הצהרה בלבד, תוך התעלמות מרישומי הנוכחות. למצער, התובע לא הוכיח כי נוהג כזה עמד בתוקפו בחודשים שלגביהם עותר התובע לסעדים (12/2018 – 05/2019). בעניין זה, התובע ביקש להסתמך על עדות המזכיר, אלא שהאחרון לא תמך בעמדת התובע, כשהעיד כי הפרקטיקה במועצה היא תשלום שעות נוספות רק על יסוד רישומי נוכחות (פרוט', עמ' 64, ש' 11-12). המזכיר ציין כי "היה פעם על הצהרה ואחר כך קיבלנו הנחיה ממשרד הפנים שאין דבר כזה של הצהרה. צריך לראות את זה בדו"ח הנוכחות שלו מופיע, שעות.", כשתיאור הזמן היחיד אליו התייחס המזכיר בעדותו הוא תחילת עבודתו של התובע במועצה (פרוט', עמ' 49, ש' 16 ואילך; עמ' 50). גם אם נניח כי הייתה "פעם" פרקטיקה של תשלום שעות נוספות שלא על בסיס רישומי הנוכחות, הרי קשה לראות בכך נוהג מחייב, בהינתן כי מדובר ברשות ציבורית שאינה רשאית לנהוג ככל העולה על רוחה, וכשלפי עדות המזכיר, הנחיית משרד הפנים הייתה כי תשלום שעות נוספות שלא על פי רישומי נוכחות – אינו חוקי (פרוט', עמ' 63, ש' 18 ואילך; עמ' 64, ש' 1-12). גם בהתעלם מחוקיות אותה פרקטיקה "פעם", משחדלה המועצה לנהוג לפיה הרי הנוהג בוטל בהתנהגות.
464. ניתן לסכם ולומר כי התובע לא הוכיח זכות לגמול שעות נוספות על יסוד הצהרות, ואנו מקבלים את עמדת הנתבעת לפיה זכות התובע לגמול שעות נוספות נגזרת מרישומי הנוכחות. רו"ח ג'רוס, טענה כי על פי רישומי הנוכחות התובע לא עבד שעות נוספות (סעיף ז' לחוות דעתה), ומכאן טענה כי אינו זכאי לגמול שעות נוספות. התובע לא חלק על מסקנתה זו, ולמעשה גם לא הניח תביעה חלופית שנסמכת על רישומי הנוכחות. לפיכך, דין התביעה להידחות.
465. הרבה מעבר לדרוש, נפנה למסקנתנו לעיל, לפיהן לא התרשמנו כי בתקופה הרלבנטית התובע ביצע עבודות מחוץ לחצרי הנתבעת, בוודאי שלא ביצע עבודה מהבית, ומכל מקום לא הוכח שאושרה לו עבודה במתכונת הנ"ל.
466. כללו של דבר: התובע לא הוכיח כי הוא זכאי לגמול שעות נוספות, ומכאן תביעתו נדחית.
כ"ה.2. התביעה לעדכון דרגה
467. התביעה לעדכון דרגה אינה צולחת רף מינימאלי, וגם היא רצופה קשיים. תחילה, בכתב התביעה התובע לא הציג סעד ספציפי, למרות שלא הייתה כל מניעה לעשות כן. בנוסף, גם מתצהיר התובע ומסיכומיו קשה להבין מהו בדיוק הסעד הנתבע ביחס לתביעה דנן.
468. במוקד התביעה טענה בדבר הסכמה של הנתבעת עם ארגון העובדים, להעניק לתובע דרגה 45 בדירוג ההנדסאים ולשלם לו שכר בהתאם (להלן – ההסכמה הנטענת), כשהתובע נסמך על נספח נג' לתצהירו. אלא שלעמדתנו, אין באותו מסמך להוכיח את ההסכמה הנטענת, וכל שכן שההסכמה הנטענת עמדה בתוקפה במועדים הרלבנטיים לתביעה (שאף הם אינם ברורים, אך נניח לצורך הדיון - 7 שנות העבודה האחרונות).
469. נספח נג' הנ"ל הוא פנייה לכאורה של עו"ד פיראס סעדי, מטעם ההסתדרות הכללית, לראש המועצה (דודו של התובע), נושאת תאריך 05/04/2012, שבה נטען כי בחודש 5/11 (קרי – מאי 2011) הצדדים הגיעו להסכמה, "לפיה דירוג העובד ייקבע על דרגה 45 לפי דרוג ההנדסאים", לפי הנטען שם לאור "המלצת ביה"ד" בעקבות פנייה לבית הדין. בנוסף, נכתב שם כי המועצה החליטה באופן שרירותי, חד צדדי, ובלתי מוסבר לפגוע בתנאי העסקת התובע והוא הורד לדרגה 42.
470. מעבר לכך שהתובע לא טרח לזמן לעדות את עו"ד סעדי, או נציג אחר של ארגון העובדים, שלטענת התובע עמו השתכללה ההסכמה, הרי שבנספח נג' הנ"ל יש, לכל היותר, להוות ראיה לטענה של ארגון העובדים בדבר הסכמה כאמור. התובע לא הציג תשתית, כל שכן ראיה כלשהי, שניתן להסיק ממנה כי בשעתו הנתבעת הסכימה להעניק לתובע דרגה 45. התובע לא הציג מסמך כלשהו שמעיד על הסכמתה, לרבות מסמכים מתוך ההליך המשפטי שנזכר בנספח נג' הנ"ל. התובע אף לא הציג ראיה אחרת, ובכלל זאת לא זימן עדים, ובפרט את דודו שהוא נמען מכתבו של עו"ד סעדי, ואף בחר שלא לחקור את המזכיר בקשר לסוגיה.
471. לא זו אף זו, אפילו נניח כי בשנת 2011, עת דודו של התובע עמד בראש המועצה, נוצרה הסכמה לקדם את התובע לדרגה 45, לא ברור כי יש בכך להקים לתובע זכות לדרגה 45, ללא הוכחת תשתית מתאימה: קרי משרה, מתח דרגות, ומסלול קידום.
472. לבסוף, ואף אם נתעלם מכל הקשיים דלעיל (ומטענת הנתבעת לפיה התובע זכה במשך שנים לשכר מהנדס שלא כדין), ונניח כי נוצרה הסכמה מחייבת בחודש 05/2011, הרי לפי העולה מנספח נג' הנ"ל ומטענות התובע עצמו, משך תקופה ארוכה הנתבעת לא נהגה לפי אותה הסכמה, ללא כל מחאה מצד התובע שהמשיך בעבודתו, ולפי ההלכה הפסוקה משמעות הדבר הוא שאותה הסכמה בוטלה בהתנהגות.
473. כללו של דבר: התביעה לעדכון דרגה – נדחית.
V. תביעות נוספות
כ"ו. הודעה לעובד
474. התובע טען, כי במסגרת ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בתיווך הסתדרות העובדים, הוא מונה לתפקיד מנהל מחלקת רישוי עסקים, אך הנתבעת לא מסרה לו הודעה המפרטת את תנאי העסקתו החדשים, ואף התכחשה לחוקיות מינויו. לשיטת התובע, בכך הפרה הנתבעת את הוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב – 2002 (להלן – חוק הודעה לעובד), ויש לחייבה בתשלום פיצוי על נזק לא ממוני בסך של 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, או בסכום אחר שייקבע בית הדין, בהתאם לשיקול דעתו. הנתבעת הכחישה את זכאות התובע לפיצוי, בהתבסס על עמדתה כי אותן הסכמות עליהן נסמך התובע, לא השתכללו לכדי מינוי למשרת מנהל מחלקת רישוי עסקים.
475. דיון והכרעה – אכן, בסעיף 2 לחוק הודעה לעובד נקבע כי הודעה על תנאי עבודה תכלול את תיאור עיקרי התפקיד, ובסעיף 3 לחוק נקבע כי במקרה של שינוי תנאי העבודה, על המעסיק למסור הודעה תוך 30 ימים. אולם, לעיל קיבלנו את עמדת הנתבעת לפיה מינוי התובע למשרת מנהל מחלקת רישוי עסקים לא השתכלל. הואיל וכך, הרי שלא השתכללה חובת הנתבעת למסור לתובע הודעה על שינוי בתנאי ההעסקה.
476. כללו של דבר: התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה על שינוי בתנאי העבודה – נדחית.
כ"ז. לשון הרע
477. התובע טען, כי בשלושה אירועים הנתבע פרסם לשון הרע כלפיו (להלן – הפרסומים), תוך שהפנה למסרים שנכללו בפרסומים, אשר לשיטתו מהווים לשון הרע. בהמשך לכך, הפנה התובע לסמכות בית הדין לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בסך של 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק בגין כל עוולה שבוצעה, ועתר לחייבם, ביחד ולחוד, לשלם לו פיצוי בעד נזק לא ממוני בסך של 100,000 ₪, או סכום אחר בהתאם לשיקול דעת בית הדין.
478. הנתבעים לא חלקו על כך שהנתבע פרסם את הפרסומים האמורים, אך לשיטתם אין בפרסומים לשון הרע או פגיעה בשמו של התובע, ומכל מקום עומדות להם הגנות. בסיכומיהם טענו כי לא הוכח שנגרם לתובע נזק כלשהו.
479. גדר המחלוקת – כאמור, הנתבעים לא חלקו על כך שהמשפטים שהתובע רואה בהם לשון הרע פורסמו, כמובן הדברים בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע, או החוק). כמו-כן, הנתבעים לא חלקו על כך שבכל שלושת הפרסומים הנתבע הוא המפרסם. מכאן שנותר לברר את הטענות הבאות: האם הפרסומים מהווים "לשון הרע"? ככל שנשיב על שאלה זו בחיוב, הרי מתקיימים יסודות העוולה, ומכאן יש להוסיף ולבחון, האם טענות הנתבעים מבססות הגנה? ככל שלא תוכח הגנה ביחס לפרסומים, כולם או חלקם, יש לבחון האם יש להטיל אחריות על הנתבעים ביחד ולחוד (עד לבירור שאלה זו, ובמקרה שתוכח התקיימות יסודות העוולה, נניח לצורך פשטות הדיון כי שני הנתבעים אחראים).
כ"ז.1. הפרסום הראשון
480. התובע טען כי בתאריך 17/11/2020 הוא התראיין לרשת הטלוויזיה "הלא TV" כדובר המועצה, ובתאריך 18/11/2020, בתגובה לאותו ראיון, פנה הנתבע אל הרשת באמצעות מכתב שצורף כנספח נה' לתצהיר התובע (להלן – הפנייה לרשת, או הפנייה), עם העתק לגורמים רבים. בכתב התביעה, הפנה התובע לחלק בפנייה שבו הוא רואה לשון הרע, שהוא טענה כי התובע מציג עצמו כדובר הרשמי של המועצה למרות שאינו ממלא תפקיד זה, ושבשל כך זומן התובע לשימוע (להלן – המסר הרלבנטי).
481. עיון בפנייה לרשת מלמד כי מדובר בפנייה של הנתבע, שחתום כראש המועצה, נושאת תאריך 18/11/2020, בה התבקשה הרשת להפסיק "להציג את סולטאן הייב בתור דובר המועצה או בתור נציג שלה או בתור מי שדעותיו משקפות את המועצה או הנהלתה". בין היתר, הנתבע כתב שם כי התובע אינו ממלא את תפקיד הדובר, ואף לא קיבל אישור לקיים את הריאיון שבוצע. נציין כי הפנייה כוללת טענות שונות, אולם הדיון יתמקד במסר הרלבנטי, שלגביו טען התובע כי מתקיימות יסודות עוולת לשון הרע.
482. התובע לא ציטט את המילים המדויקות מתוך הפנייה שמבטאות את המסר הרלבנטי, אולם לאחר עיון בפנייה, ובהיעדר טענה אחרת, המסקנה היא שהחלק הרלבנטי הוא זה : "פניה זו נעשית בעקבות ראיון שנערך על ידכם למר סולטאן הייב ושודר בערב יום 17/11/2020 מר סולטאן הייב מציג את עצמו בתור הדובר הרשמי של מועצה מקומית בית זרזיר !! למרות שהוא איננו ממלא את התפקיד הזה.".
[...] בגין מעשים אלו, וגם הפרות אחרות, מר סולטן הייב זומן לשימוע לפני פיטורים.".
483. בתצהירו טען הנתבע "... פנינו לערוצי הטלוויזיה והבהרנו כי התובע איננו דובר המועצה ולא יכול לדבר בשמה." (סעיף 94 לתצהירו). משום מה, הנתבעים לא התייחסו במישרין לפנייה לרשת, אולם מהאמור ניתן להבין כי המועצה מאשרת את משלוחה. לגבי שאלת שליחת הפנייה לגורמים ברשימת ההעתקים שפורטה בו – התובע לא ליבן שאלה זו כדבעי, אולם לצורך הדיון נניח, ללא דיון, כי המסמך נשלח לכל המכותבים שפורטו בו.
484. הנתבעים טענו כי אין בפנייתם לרשת לשון הרע ו/או פגיעה בשמו של התובע. אין בידנו לקבל טענה זו.
485. "לשון הרע" מוגדרת בסעיף 1 לחוק כך:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;".
486. כדי לקבוע האם פרסום מהווה לשון הרע, בוחן בית הדין כיצד היה נתפס הפרסום על–ידי אדם סביר. קרי, מדובר במבחן אובייקטיבי ומוקד הבחינה הוא המסר האובייקטיבי ולא כוונת המפרסם. המסקנה בדבר משמעותו האובייקטיבית של הפרסום מתקבלת מבחינת הפרסום בכללותו: "...לא רק על סמך המילים המדויקות שבהן השתמש המפרסם, אלא גם אל מול הנסיבות החיצוניות האופפות את הפרסום...'המובן הטבעי והרגיל של המילים יימצא לעתים במובן המילולי כפשוטו ולעתים במסקנות מבין השורות. אל המובן הטבעי והרגיל של מילים אין להגיע תוך בידודן וניתוקן מהקשרן אלא נהפוך הוא, יש לראותן על רקען הכללי בו הובאו ובהקשר הדברים בו פורסמו'..." (ע"א 751/10 פלוני נגד אילנה דיין אורבך, מתאריך 08/02/2012).
487. לעמדתנו, הטענה שהתובע מציג עצמו כדובר הרשמי של המועצה, למרות שאינו ממלא תפקיד זה, מהווה לשון הרע, בין אם כשלעצמו, ובין אם בראייתו על רקע יתר הטענות שנזכרו בפנייה. התמונה המצטיירת מקריאת הטענה בתוך הקשרה היא שהתובע מתחזה לדובר המועצה תוך הפרת הנחיות המועצה – מסקנה שלכל הפחות מקיימת את החלופה שבסעיף 1(1) לחוק לשון הרע. הטענה שבשל אותו מעשה (הצגת התובע את עצמו כדובר) ו"הפרות נוספות" - התובע זומן לשימוע לפני פיטורים, אף היא מהווה לשון הרע, בהתאם לאותו סעיף חוק. השימוש במילים "הפרות נוספות," מעמיקה את התמונה השלילית של התובע. לפיכך, יסודות העוולה מתקיימים ביחס לפרסום הראשון.
488. הגנות – הנתבעים טענו כי הפנייה לרשת התבקשה והתחייבה, לאור מצג השווא שהציג התובע לפיו הוא דובר המועצה, והפנייה נועדה למנוע את הטעיית הציבור. מכאן טענו כי לכל הפחות עומדת להם הגנת "אמת דיברתי".
489. הנטל להוכיח הגנה מאחריות לפרסום לשון הרע מוטל על הטוען לה, ובענייננו על הנתבעים. במקרה דנן, מסקנתנו היא שלגבי החלק הרלבנטי בפרסום הראשון קמה הגנה חלקית של אמת הפרסום, שמעוגנת בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, בו נקבע: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש."
490. הגנת אמת הפרסום כוללת שני יסודות מצטברים: הראשון – כי הפרסום שמהווה לשון הרע הוא אמת, והשני – כי היה "עניין ציבורי" בפרסום. ככלל, ההגנות הקבועות בחוק משקפות איזונים, במובן זה שבהתקיים התנאים הקבועים בהן יש להעדיף את חופש הביטוי על פני הפגיעה בכבוד הנפגע. אשר להגנת אמת הפרסום, ניתנת בכורה לחופש הביטוי, כשאמיתות הפרסום וקיומו של עניין ציבורי, נועדו להבטיח כי טמון בפרסום המטען הערכי הדרוש להצדקת הפגיעה בשם הטוב של הנפגע (עניין דיין הנ"ל, סעיפים 88 – 89).
491. יסוד אמיתות הפרסום הוא עובדתי והשאלה היא האם תוכן הפרסום עולה בקנה אחד עם המציאות העובדתית. יסוד העניין הציבורי הוא ערכי, ובמסגרתו נדרש שיהא בפרסום "עניין שידיעתו ברבים רלוונטית להגשמת מטרה ציבורית או שיש לציבור תועלת בידיעה לגביו – אם לצורך גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים ואם לשם שיפור אורחות חייו" (ע"א 1104/00 אפל נ' חסון פ"ד נו(2) 607).
492. מן הכלל אל הפרט – יסוד אמיתות הפרסום מתקיים במלואו ביחס למסר הרלבנטי. התובע עצמו מאשר שבמסגרת הריאיון ברשת הוא הציג עצמו כדובר המועצה (סעיף 107 לכתב התביעה; פרוט', עמ' 147, ש' 18-23).כמו-כן, וכעולה מקביעתנו לעיל, התובע מעולם לא מונה כדובר המועצה, אלא לכל היותר מונה כדובר במסגרת ועדת מל"ח, ומעולם לא תפקד כדובר המועצה (למעט אולי בעיני עצמו). טענות התובע בסיכומיו לפיהן הוא היה מוסמך לבצע את "תפקידו" כדובר והנימוקים שהונחו לצדו – משוללים כל יסוד. הטענה לפיה בשל מעשיו, לרבות שימוש התובע בתארים כאלו ואחרים, התובע זומן לשימוע, אף היא אמת.
493. אולם, היסוד של עניין ציבורי מתקיים באופן חלקי בלבד. מקובלת עלינו, ללא סייג, טענת הנתבעים, לפיה העובדה שהתובע הציג עצמו כדובר המועצה בכלי תקשורת, למרות שאינו דובר המועצה, עלולה לגרום להטעיית הציבור. כך, למשל, עשוי הציבור להסתמך על הצהרות/הנחיות התובע, הגם שאין הן מייצגות את עמדת המועצה. לפיכך אנו קובעים כי היה עניין ציבורי בפנייה לרשת, ככל שעסקינן בהבהרה שאין להציג את התובע כדובר המועצה, מאחר שאינו דוברה. יתרה מכך, גם אם אותה הבהרה פורסמה בפני הגורמים הנוספים שנזכרו בפנייה (משרד הפנים ומשרד התקשורת) – שוכנענו כי מדובר בתפוצה מידתית לגורמים מקצועיים, שמתיישבת עם המטרה של הגנה על הציבור ומניעת הטעייתו.
494. עם זאת, לא שוכנענו כי קיים עניין ציבורי בפרסום העובדה שהתובע זומן לשימוע לפני פיטורים, בשל אותם מעשים ו"הפרות נוספות", למצער ככל שעסקינן בפרסום בפני הרשת. שכן, קשה לראות כיצד נתונים אלו, ובפרט כי ביסוד השימוע "הפרות נוספות" יש בהם לקדם את התכלית עליה נסמכים הנתבעים - מניעת הטעיית הציבור, ובכל מקרה לא טמון בהם מטען ציבורי שמצדיק את הפגיעה בתובע. לפיכך, אנו קובעים כי המשפט הנוגע לזימון התובע לשימוע, אינו חוסה תחת הגנת אמת הפרסום, ואף לא הוכחה לגביו הגנה אחרת.
495. להשלמת התמונה נציין כי התובע טען כי במסגרת הריאיון האמור הוא התייחס לתאגיד המים והתראיין לטובת המועצה, וכן הלין על כך שראש המועצה לא הקדים והורה לו שלא להתראיין. התובע הוסיף ופירט כי במסגרת הריאיון הוא אמר שתאגיד המים גובה מיליוני שקלים מתושבי זרזיר, ולא מבצע את עבודות התשתית הנדרשות לרשת הביוב, אך לא אמר מילה רעה על הנתבע או המועצה (פרוט', עמ' 148; סעיף 130 לתצהירו). אין בטענות אלו כדי לסייע לתובע. ההצדקה לפרסום ההבהרה שהתובע אינו דובר המועצה היא חשש להטעיית הציבור על-ידי מי שאינו מוסמך לדברר את המועצה. מכאן, בכל הנוגע לעניין הציבורי אין רלבנטיות לשאלה האם התובע ידע כי נאסר עליו להתראיין אם לאו, או לשאלה האם במסגרת הריאיון הגן על המועצה אם לאו.
496. במאמר מוסגר, טענת התובע לפיה הרשה לעצמו למתוח ביקורת על תאגיד המים בשם המועצה, רק מעצימה את החשש שהצדיק את הפרסום. טענת התובע לפיה באותו מועד לא ידע שנאסר עליו להתראיין, היא גם לא נכונה עובדתית, וגם מלמדת על בעייתיות בתפיסתו את המערכת הארגונית בה הועסק כ-20 שנים, ואת מקומו באותה מערכת. כעולה מהדיון לעיל, במועד הריאיון התובע ידע היטב על התנגדותה הנמרצת של המועצה לשימושו בתואר דובר המועצה. בנוסף, כמי ששימש עובד במחלקת ההנדסה, אינו רשאי להתראיין בכלי תקשורת בשם המועצה, כל אימת שהוא סבור שהריאיון הוא לטובתה, והמועצה לא שלחה לו התנגדות ספציפית.
497. כללו של דבר: פרסום החלק הרלבנטי מקיים את יסודות העוולה, אולם קמה הגנה חלקית מכוח סעיף 14 לחוק, כך שאין הגנה ביחס לחלק העוסק בזימון התובע לשימוע.
כ"ז.2. הפרסום השני
498. התובע טען כי במהלך חודש 05/2019, או בסמוך לכך, פרסם הנתבע פוסט ברשת החברתית "פייסבוק", תוך שצירף עותק מהפוסט לכתב התביעה המתוקן – נספח מ'. מנספח מ' האמור עולה כי הפוסט פורסם בדף של אמיר מזאריב, וכך נכתב בו: "צריך מאמצים כבירים בכדי להתגבר על הנזק שאתה בעצמך חוללת בזרזיר מתחת לעצים עם הנרגילה... ..? כאן המקום על המניעים שלך נפרסם בהמשך.......דבר נוסף אתה ממשיך להתחזות כמנהל מחלקת הנדסה ודובר המועצה, למרות שאתה יודע ששללתי ממך תארים כוזבים אלה שאינך ממלא תפקידים אלה ביום ראשון מבקש להגיע אלי ללשכה לצורך בירור."
499. התובע טען כי במסגרת אותו פוסט הנתבע ייחס לו הן התחזות והן גרימת נזקים מתחת לעצים עם נרגילה, ובכך רואה התובע לשון הרע, ופרסום שקרי שנועד לפגוע בשמו הטוב ולהשפיל אותו. בסיכומיו טען התובע כי גם אם תתקבל הטענה שלא משפיל לומר "מתחת לעצים עם הנרגילה", הרי שמבחינה אובייקטיבית האשמת התובע בגרימת נזק ובהתחזות למנהל מחלקת הנדסה ולדובר – היא לשון הרע. התובע טען כי בניגוד לפרסום הוא מילא את תפקיד מנהל מחלקת הנדסה כדין בעקבות השימוע משנת 2010, גורמי העירייה הכירו אותו בתפקיד זה, וחזר על הטענה כי את תפקיד הדובר מילא על פי מינוי.
500. הנתבעים טענו להגנתם כי פרסום הפוסט היה תגובה לפרסומים כוזבים שפרסם התובע כנגד המועצה והעומד בראשה, אשר כללו גידופים והאשמות חסרות שחר, ומכל מקום הפוסט אינו פוגע בשמו הטוב של התובע (סעיף 131 לכתב ההגנה). בתצהירו טען הנתבע כי כל האמור בפרסום הוא אמת (סעיף 95 לתצהירו), ובסיכומיהם טענו הנתבעים כי עומדות להם הגנות "אמת דיברתי ותום הלב" (סעיף 122 לסיכומיהם).
501. תחילה, נציין כי שמו של התובע כלל לא מוזכר בפרסום השני. הנתבעים טענו כי מדובר בפוסט שנכתב בתגובה לפרסומי התובע, אולם כפי שטען התובע בסיכומיו, לא הוכח שמדובר ב-"פוסט תגובה", ובנוסף הנתבעים לא פירטו את טענתן ומתוך הפרסום לא ניתן להסיק שמדובר בתשובה לפרסום שביצע התובע. מכל מקום, עמדתנו היא שבשים לב לזהות המפרסם (ראש המועצה) ולפרטים שקיימים בו (התפקידים שבהם מזדהה התובע), קרוב לוודאי שלקוראים רבים, ובפרט כאלו שמכירים את המועצה מקרוב, לא היה קושי רב בזיהוי התובע כמי שהפוסט מתייחס אליו. בהקשר זה מקובלת עלינו עמדת התובע בעדותו בפנינו (פרוט', עמ' 152, ש' 20-25, עמ' 153, ש' 1-4), ולא בכדי הנתבעים לא טענו בסיכומיהם כי לא ניתן לזהות שהפרסום מתייחס לתובע.
502. האם הפרסום מהווה לשון הרע כלפי התובע? הפרסום כולל שני חלקים שלגישת התובע כל אחד מהם מהווה לשון הרע: החלק הראשון – בו מיוחסת לתובע גרימת נזק; החלק השני – בו מיוחסת לתובע התחזות. מסקנתנו היא שאכן שני החלקים מהווים לשון הרע.
503. אשר לטענה של גרימת נזק – המסר העולה מהחלק הראשון הוא שהתובע גרם נזק ביישוב זרזיר. בפוסט הנתבע לא הבהיר מהו הנזק שגרימתו מיוחסת לתובע, ובכלל זאת לא ברור האם הנזק שיוחס לתובע קשור לתפקודו בעבודה. עם זאת, מצטיירת תמונה של נזק משמעותי, בהינתן כי הנתבע ציין שנדרשים מאמצים כבירים להתגבר עליו. לדעתנו, העמימות לגבי טיב הנזק אינה נסיבה מקלה, אלא ההיפך – היא מעצימה את תמונת הנזק.
504. אשר למשפט "מתחת לעצים עם הנרגילה" – יחסו לתהליך גרימת הנזק האמור אינו חד משמעי, והתובע לא טרח ללבן נקודה זו. משכך, איננו רואים לנכון להכריע לגביו. מדובר בתיאור המקום שבו גרם התובע את הנזק "מתחת לעצים", עת היה "עם הנרגילה". בחקירתו בפנינו, טען התובע כי הכוונה באותו משפט היא שהתובע הוא חזיר, מאחר שחזירים הם שיושבים מתחת לעצים, תוך שהוסיף "זה אצלנו סלנג" (פרוט', עמ' 153, ש' 16-19). אולם, לא שוכנענו כי כך היה אדם סביר מבין את אותו משפט, והטענה כי מדובר בסלנג לא פורטה ולא הוכחה. נוסיף גם כי בסוף אותו משפט קיים סימן שאלה, שלא לובנה משמעותו.
505. להשלמת התמונה, נציין כי במסגרת חקירתו הנגדית התובע שאל את ב"כ הנתבעים אשר לכוונה בפרסום "מתחת לעצים". ב"כ הנתבעים טען כי אותו פרסום קשור לסרטון שפורסם ברבים, שבו נראה התובע יושב מתחת לעץ עם נרגילה, ככל הנראה שיכור, וביקש את אישור בית הדין להציג לתובע את הסרטון המדובר. ב"כ התובע התנגד להגשת או הצגת הסרטון, ובית הדין לא התיר הצגת או הגשת הראייה הדיגיטאלית, בהיעדר נימוקים מספקים מצד הנתבעים (פרוט', עמ' 153, ש' 23 ואילך, עמ' 154-156). התובע נשאל בפנינו האם קיים סרטון כאמור והשיב כי אינו יודע/אינו זוכר, וכן הצהיר "בן אדם יושב מתחת לעץ עם נרגילה מה רע בזה" (פרוט', עמ' 157), טענה שלא ברור כיצד מתיישבת עם טענתו כי התיאור גורר מטען שלילי.
506. הנתבעים לא מוצאים בייחוס גרימת הנזק לשון הרע, ככל הנראה משום כך שטיב הנזק לא פורסם (פרוט', עמ' 153, ש' 8). כאמור לעיל, עמדתנו שונה. לעמדתנו, ייחוס גרימת נזק, שכאמור מצטייר מהפרסום כמשמעותי, אשר מפורסם ברבים על ידי ראש המועצה שהוא הממונה על התובע, בהחלט מהווה פגיעה בשמו הטוב של התובע. האשמת התובע בגרימת נזק, לכל הפחות עונה על החלופה בסעיף 1(2) לחוק איסור לשון הרע. מעבר לדרוש נציין, כי על רקע זהות המפרסם, אין זה בלתי סביר להניח כי הנזק קשור בתפקודו המקצועי של התובע במסגרת עבודתו, ומכאן שמתקיים גם האמור בסעיף 1(3) לחוק.
507. התחזות – בחלק זה של הפרסום, כתב הנתבע נטען כי התובע ממשיך להזדהות כדובר המועצה ומנהל מחלקת הנדסה, למרות שמדובר בתארים כוזבים: התובע אינו ממלא תפקידים אלו, והנתבע-ראש המועצה שלל אותם ממנו. כמו-כן, עולה מהפרסום כי התנהגות התובע הצדיקה זימונו לבירור בלשכת ראש המועצה. ייחוס התנהגות של התחזות/שימוש בתארים כוזבים, כל שכן על-ידי ראש המועצה, לכל הפחות עונה על האמור בסעיף 1(1) לחוק, ולכן מדובר בלשון הרע.
508. הגנת אמת הפרסום – הנתבעים לא נימקו את טענתם לפיה כל האמור בפרסום הוא אמת, ואף לא התיימרו לטעון כי קיים עניין ציבורי בפרסום. מכל מקום, אין צורך בבחינת שאלת יסוד אמיתות הפרסום, מאחר שלדעתנו לא מתקיים היסוד של עניין ציבורי, כמפורט להלן.
509. בהתייחס לייחוס גרימת נזק – משלא ברור מהו הנזק שיוחס לתובע, קשה לראות כיצד יש אמת בפרסום. בנוסף, גם אם פסק דין זה מאשר כי התובע גרם נזק למועצה, כאמור, לא קיים עניין ציבורי בפרסום בפייסבוק. אכן, בהינתן כי עסקינן בהאשמה לא קונקרטית קשה לראות כיצד היא משרתת תועלת ציבורית ממשית. אין מדובר באזהרה מפני סיכון קונקרטי, אלא התנצחות בין ראש מועצה לעובד מועצה, שכוללת פנייה לתובע בגוף שני, על גבי פוסט בפייסבוק. לפיכך, הגנת אמת בפרסום לגבי החלק הראשון, שעניינו גרימת נזק, אינה עומדת.
510. בהתייחס לייחוס ההתחזות – לכל הפחות המסרים העיקריים העולים מחלק זה הוכחו עובדתית. כעולה מקביעותנו לעיל, התובע אכן הציג עצמו כמנהל מחלקת הנדסה ודובר המועצה, למרות שמעולם לא מונה למשרות אלו. בנוסף, התובע הציג את עצמו בתארים אלו, חרף שהמועצה הורתה לו שלא לעשות כן. חרף מחדלי הנתבעים לשכנע לגבי הפרסום הראשון, הצגת התובע עצמו בתארים שמעולם לא הוענקו לו כדין עלול להטעות את הציבור, וצמצום הסיכון להטעיית הציבור היא מטרה ציבורית ראויה.
511. אלא שאין באמור לעיל כדי לסייע לנתבעים, שכן הפרסום אינו מידתי. תחילה, בהינתן המטרה הציבורית, יש לשאול האם פרסום בעמוד הפייסבוק של ראש המועצה, להבדיל מדף הפייסבוק של המועצה, עונה על דרישת המידתיות. שאלה זו לא לובנה, ואף אין צורך ללבנה, מאחר שאנו סבורים כי נוסח ההודעה פוגע בתובע באופן לא זניח מהדרוש להגשמת המטרה הציבורית.
512. מבלי למצות נציין כי החלק השני לא נוסח כהודעה לציבור שתכליתה אזהרתו מפני הטעייה, אלא הוא נוסח כמכתב נזיפה בתובע, בגוף שני, והתובע אף זומן באמצעות פוסט לבירור אצל הנתבע. בנוסף, לצורך אזהרת הציבור אין כל צורך בשימוש במסרים החריפים אותם כתב הנתבע - התחזות, או שימוש בתארים כוזבים. מסרים אלו שירתו את תכלית הנזיפה הפומבית בתובע ופגעו בשמו הטוב שלא לצורך, אך לא תרמו לקידום התכלית הציבורית לעיל.
513. לסיום, מאחר שהנתבעים לא טענו שקיים עניין ציבורי בחלק השני, ומסקנה כזו אף אינה עולה מחומר הראיות, הרי שהגנת אמת הפרסום אינה עומדת גם ביחס לחלק השני של הפרסום.
514. פוסט תגובה ותום לב – כאמור לעיל, טענת הנתבעים כי מדובר בפוסט שפורסם בתגובה "לפרסומים שפרסם התובע בזמן הרלבנטי" הועלתה באופן סתמי ללא כל פירוט, ובנסיבות אלו אין בה כדי להקים הגנה ביחס לפרסום. הוא הדין ביחס לטענה שהועלתה בסיכומי הנתבעים באופן סתמי לפיה עומדת להם הגנת תום הלב, שאף היא נדחית.
515. כללו של דבר: אנו קובעים כי יסודות העוולה מתקיימים ביחס לפרסום השני וטענות הנתבעים אינו מבססות הגנה מאחריות.
כ"ז.3. הפרסום השלישי
516. אין מחלוקת כי במהלך חודש 09/2020, או בסמוך לכך, הנתבע פרסם פוסט ברשת החברתית "פייסבוק", בשפה הערבית, ואין מחלוקת כי נספח מא' לכתב התביעה משקף את תוכן הפוסט.
517. התובע הציג תרגום הפוסט לעברית כדלקמן: "אני רוצה להודיע לכם כי מר סולטאן מורחק מהמועצה ויש צו המונע ממנו להתקרב למועצה. ברצוני להוסיף שכל מה שהוא פרסם הוא תגובה טבעית לאדם מתוסכל ואני סיכלתי כל ניסיונותיו להשיג כל מה שרצה בזמנו כנציג המועצה בוועדת התכנון והבנייה 'יזרעאלים'. אני רוצה להבהיר שרמת מקצועיותו [של סולטאן] בעבודה חלשה מאוד וזה גרם לנזקים כבירים בענייני קרקעות (בכל הישובים), מה שהכשיל אותנו ומנע מאיתנו להתקדם, ובמקום שנתחיל בעבודה שלנו התחלנו בתיקון הנזקים הכבירים והאדירים אשר הנחיל [סולטאן] אותם על המועצה. בחודש 12 הבא אנחנו נצא למכרז שיווק מגרשים, סביב 90 מגרשים לבנינו הצעירים באזור התעשייה שהזכיר אותו סולטאן. אנחנו לא יכולים להצדיק את דבריו הכוזבים הוא הזכיר שיש קבלן ואם הוא יכול להסביר לנו או להמחיש לנו שיתכבד וימחיש לנו. השכל של האנשים אינו משחק בידיו כי הוא סותר את עצמו בצורה ברורה ומצחיקה". הנתבעים לא חלקו על התרגום שהציג התובע.
518. התובע טען כי פרסום זה מהווה לשון הרע, נועד להשפילו ולפגוע בשמו הטוב, תוך שהצביע על החלקים שהוא רואה בהם לשון הרע, אליהם נתייחס בהמשך. הנתבעים הציגו הגנה דלה, זהה לזו שהניחו ביחס לפרסום השני.
519. בפוסט דנא לא נזכר שמו המלא של התובע אלא רק שמו הפרטי. אולם, בשים לב לאזכור השם הפרטי, זהות המפרסם, והפרטים הנוספים בפוסט, יש להניח כי באפשרות רבים לזהות בקלות כי מדובר בתובע, ולא בכדי שהנתבעים לא טענו אחרת.
520. הפרסום השלישי כולל שורה של מסרים שנכתבו על ידי הנתבע, וזו תמצית אלו שהתובע רואה בהם לשון הרע: התובע מורחק מהמועצה על פי צו שמונע ממנו להתקרב למועצה; במסגרת תפקידו כנציג המועצה בוועדה לתכנון ובנייה יזרעאלים, התובע ניסה להשיג דברים והנתבע סיכל את כל ניסיונותיו; רמת מקצועיות התובע בעבודה חלשה מאוד, וזו גרמה לנזקים אדירים בענייני קרקעות (בכל הישובים), ואלו הכשילו את המועצה, שכן המועצה החלה בתיקון הנזקים שגרם התובע, במקום לבצע את עבודתה; התובע סותר את עצמו בצורה ברורה ומצחיקה.
521. טענת הנתבעים כי אין במסרים אלו משום לשון הרע, שהועלתה באופן סתמי, קלושה במקרה הטוב.
522. הרחקה על פי צו – הטענה כי התובע הורחק מהמועצה מכוח צו, מציירת את התובע כמי שבמקרה הטוב פעל שלא כשורה, וכן כמי שנובע ממנו סיכון שהצדיק את הרחקתו. העובדה שלא פורטה עילת ההרחקה הנטענת, מותירה מרחב רב לדמיון הקורא, ובמיוחד בשים לב ליתר ההאשמות באותו פוסט. לפיכך, מדובר במשפט שעונה על האמור בסעיף 1(1), או סעיף 1(2) לחוק, קרי מדובר בלשון הרע.
סיכול ניסיונות התובע בוועדה לתכנון ובנייה – משפט זה אינו ברור די צרכו, ובין היתר לא הובהר בפוסט מה בדיוק ניסה התובע להשיג בוועדה לתכנון ובנייה. אולם, על רקע יתר ההאשמות בפוסט (הרחקה מהמועצה בצו, רמת המקצועיות החלשה וגרימת הנזקים שיוחסו לתובע), במקרה הטוב משפט עלול להתפרש שפעולות התובע בוועדה לתכנון ובנייה לא היו לטובת היישוב מתוך חוסר מקצועיותו. במקרה הפחות טוב, השימוש במילים ניסיון להשיג וסיכול, עלול לצייר תמונה של אי סדרים מכוונים.
רמת מקצועיות חלשה וגרימת לנזקים – אין צורך להכביר מילים לגבי משפטים אלו, שכן ברור כי יש בהם להפחית מערך התובע בעיני הציבור. ייחוס רמת מקצועיות חלשה מאוד לעובד, כל שכן על ידי הממונה עליו, לא רק שהוא עלול "להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג...", אלא גם עלול "לפגוע במשרתו...בעסקו, במשלח ידו או במקצועו." – סעיפים 1(1) לחוק, ו-1(3) לחוק.
הטענה כי התובע גרם לנזקים כבירים בענייני קרקעות בשל רמת מקצועיותו החלשה – מעצימה את המסקנה לגבי חוסר המקצועיות שיוחס לו, וכאמור לעיל מהווה לשון הרע כשלעצמה, בהתאם לאותם סעיפי חוק. יש לשים לב כי הנזק שיוחס לתובע הוא כפול: הן נזק לקרקעות, והן נזק לאינטרס הציבורי בדמות מניעה מהמועצה להתקדם בעבודתה, בשל כך שהיא נדרשה לטפל בנזקים שיוחסו לתובע.
התובע סתר את עצמו בצורה ברורה ומצחיקה – מדובר באמירה שאינה ברורה אשר התובע לא טרח להבהיר את עמדתו לגביה. על רקע זה, ובשים לב למסקנותינו ביחס ליתר האמירות בפוסט, איננו רואים מקום להידרש למשפט זה.
523. הנתבעים לא הרימו את הנטל לשכנע כי הפרסום השלישי חוסה תחת הגנת כלשהי (סעיף 123 לסיכומיהם). בגדר האמור, הנתבעים לא שכנעו, ולא ניסו לשכנע, כי המשפטים הנ"ל מתוך הפרסום השלישי הוכחו, או שקיים עניין ציבורי בפרסומם. כך גם, הנתבעים לא הצביעו על הגנת תום לב ספציפית וממילא לא הניחו כל תשתית בהקשר זה.
524. מעבר לדרוש, נאמר מספר מילים על הקושי הנובע מהפרסום בהקשר של עניין ציבורי. מעיון בפרסום קשה להשתכנע בדבר תכלית ציבורית שמצדיקה את תוכנו, והרושם הוא שתכלית מרכזית היא התנצחות פומבית על כך רקע האשמות שפרסם התובע כלפי נושאי משרה במועצה, אשר הנתבע סבר שהם "גידופים והאשמות חסרות שחר", ושאכן הסתבר כי התובע פרסם האשמות חסרות שחר. אולם, גם אם מניחים שהפרסומים נועדו לשרת גם מטרות ציבוריות, כגון שיפור תפקוד התובע, או תיקון הרושם הציבורי הנוצר מפרסומיו, או הפסקת הפגיעה שיוחסה לתובע באינטרס הציבורי – אין בכך להועיל לנתבעים. שכן, הפרסום כולל יסודות רבים שפוגעים בתובע, שאין בהם להניב תועלת ציבורית כלשהי, ובנוסף קיים קושי בבחירת המדיום (פרסום בפייסבוק).
525. פניית הנתבע לפרסם את הסתייגויותיו מהתנהלות התובע בכיכר העיר הוירטואלית – הפייסבוק – הוא בחירה באמצעי שאינו מידתי, ועל כן אינו ראוי להגנה אף אם יש בו להגשים תכלית ציבורית במידה כזו או אחרת. הכלים הניהוליים שהוענקו למעסיקה במקרה זה לא רק שהם אפקטיביים יותר, אלא שפגיעתם בעובד פחותה משמעותית. היעדר הוכחת תועלת ציבורית מוצקה ביסוד הפרסום השלישי, אשר מכל מקום מהווים שימוש באמצעי שאינו מידתי – פירושו היעדר הצדקה למתן פטור מאחריות לפגיעה בתובע.
526. כללו של דבר: אנו קובעים כי יסודות עוולת לשון הרע מתקיימים ביחס לפרסום השלישי, וטענות הנתבעים אינו מבססות כל הגנה מאחריות.
כ"ז.4. לשון הרע – הסעד
527. כאמור, בגין שלושת הפרסומים, עתר התובע לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לו פיצוי ללא הוכחת נזק, בעד נזק בלתי ממוני, בסך של 100,000 ₪. התובע הפנה לשיקולים הבאים: כמות הפרסומים, חומרת הדברים שהוטחו בו ללא בסיס, פרסום הדברים בפומבי ובתפוצה נרחבת, היעדר חרטה או ניסיון לצמצם את הנזק. הנתבעים לא ניסו להצביע על שיקולים להפחתת הפיצוי, למעט כך שטענו כי התובע הקדים ופרסם האשמות חסרות שחר כנגד המועצה והעומד בראשה.
528. לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, אנו סבורים כי יש להעמיד את הפיצוי הלא ממוני בגין שלושת הפרסומים בסך של 55,000 ₪. להלן נימוקינו.
529. פיצויים בשל לשון הרע נועדו לקדם שלוש תכליות: תכלית תרופתית - שעניינה השבת מצב האדם ששמו הטוב נפגע עקב פרסום לשון הרע לקדמותו, במובן הרכושי והאישי; תכלית חינוכית – הרתעתית, עניינה העברת מסר חינוכי-מרתיע לציבור כי פגיעה בשמו הטוב של אדם אינו הפקר; תכלית עונשית – עניינה מידת הפסול בהתנהגות המפרסם והיא משקפת את סלידת החברה מהתנהגות המזיק [ראו למשל: ע"א 1726/21 בכרי נגד מגנאג'י, מתאריך 23/11/2022, בסעיף 74 לפסק הדין, וראו האסמכתאות שם).
530. הלכה היא כי פרסום לשון הרע, כשלעצמו, גורם נזק כללי לשמו הטוב של הנפגע. הוכחת הנזק, על ההיבט הרכושי והאישי, אינה משימה פשוטה, ועל רקע זה קבע המחוקק, בסעיף 7א לחוק, סמכות לפסיקת פיצויים ללא הוכחה נזק, כדלקמן:
"[...]
(ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.
(ג) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק. [...]".
531. לצורך קביעת גובה הפיצוי, עשוי בית הדין לשקול שיקולים שונים הנובעים מהתכליות שפורטו לעיל ובין היתר: מעמד הניזוק בקהילתו; התנהגות הצדדים לפני הפרסום ואחריו, לרבות במהלך הדיון המשפטי; ההשפלה והסבל שמסתבר שחווה הניזוק בעקבות הפרסום, כפי שהם משתקפים מעדויות ויתר נסיבות העניין, ובכלל זאת: טיב הפרסום, תוכנו, היקף תפוצתו, וקהל היעד שנחשף אליו; טיב הקשר וההיכרות בין המפרסם והנפגע; שיקולי חינוך והרתעה וכן שיקולים עונשיים.
532. ההיבט העונשי, ממוקד בהתנהגות המפרסם והיסוד הנפשי המשתקף ממנה, והשאלה העיקרית היא האם המזיק פעל ברשלנות או בקלות דעת, או בזדון וכוונה ישירה לפגוע. התנהגות הניזוק, כאמור לעיל, התנהגות הניזוק עשויה לשקול כנתון במסגרת אומדן הנזק, אולם אפשר גם שהתנהגות הניזוק תערער את ההצדקה לפסיקת פיצויים עונשיים, או כשיקול להפחתת הפיצוי [ת"א (י-ם) כהן נגד אולמרט, מתאריך 16/08/2004, בסעיף 28 לפסק הדין; ע"ע 60526-02-22 קלוז'סקיה – מיניאייב, מתאריך 29/11/2022, בסעיף 6 לפסק הדין]. לבסוף, בהקשר זה יש להזכיר את הנסיבות המקלות המנויות בסעיף 19 לחוק.
533. בענייננו, קיימים שיקולים שמושכים לכיוונים שונים, כמפורט להלן ומבלי למצות. מקצועו של התובע, הנדסאי בניין, הוא נתון שיש בו להגדיל את נקודת הפתיחה לשומת הנזק. בנוסף, תוכן הפרסומים מצביע על פוטנציאל לפגיעה משמעותית בשמו הטוב של התובע, וכנובע מכך לעוגמת נפש לא זניחה. נפנה לדיון לעיל, ממנו עולה כי הפרסום כולל הטחת האשמות חמורות בתובע, במיוחד הפרסום השלישי. יש ליתן משקל מסוים ששמו של התובע לא פורסם, או שלא פורסם במלואו, הגם שכאמור איננו סבורים שהיה בכך למנוע את זיהויו, לפחות בחלק מהמקרים. בנוסף, וכפי שציינו לעיל, העובדה שההאשמות הועלו בצורה מעורפלת אינה מצביעה על נזק מצומצם יותר, אלא ההיפך מכך.
534. הצדדים לא הניחו נתונים לגבי היקפי הצפיות בפוסטים האמורים של הנתבע. אולם, פרסומים בפייסבוק, בדף של מי שהוא ראש הרשות, יוצרים חזקה לתפוצה נרחבת, והנתבעים לא התיימרו לטעון אחרת. עם זאת, לגבי הפרסום הראשון הוא לא פורסם בפייסבוק.
535. הפלטפורמה שבחר הנתבע (פייסבוק), תוכן הפרסום ולצדם ההתרשמות מהנתבע מלמדים, כאמור, כי תכלית הפרסומים הייתה להשיב לתובע על כך שהטיח האשמות בנושאי משרה במועצה, ובפרט בנתבע, באותה פלטפורמה שבה השתמש התובע, לא נטען כי הנתבע פעל בכוונה לפגוע, אולם אין ספק כי לכל הפחות הנתבע פעל בקלות דעת באשר לאפשרות גרימת נזק לתובע.
536. התנהלות הנתבע לאחר הפרסום אף היא שיקול להגדלת הפיצוי. הנתבע לא התיימר לטעון שמחק את הפוסטים, לא חזר בו מהפרסומים בדרך אחרת, ולא פרסם התנצלות גם לאחר שהוגשה התובענה. במסגרת כתב ההגנה, הנתבעים לא רק שלא חזרו בהם מהפרסומים, אלא הגדילו להתגונן בטענה סתמית לפיה כל האמור בפרסומים הוא "אמת ונכון", נתון שיש בו כדי להעמיק את הנזק לתובע. גם בעדותו לא שלט הנתבע בעצמו ולא הקפיד על כבוד התובע, אם כי כפי שנפרט להלן, היה זה לאחר עדות בוטה של התובע.
537. בנוסף, יש לקחת בחשבון את הקרבה בין התובע לבין המפרסם שהוא נציג מעסיק ציבורי, ממונה עליו, ולא נציג סתם אלא ראש הרשות. נתונים אלו שוקלים להגדלת הפיצוי, באמצעות כלל התכליות שפורטו לעיל. במישור הנזק, פרסום על-ידי מי שנתפס כנציג המעסיק, כל שכן ראש רשות מקומית, עלול לשוות לתוכן הפרסום נופך מקצועי-שלטוני ולהעמיק את הפגיעה בעובד. במישור העונשי, פרסום על ידי נציג מעסיק ציבורי שהוא ראש הרשות, מהווה נסיבה מחמירה, שמעמיקה את האשם המיוחס. אותן נסיבות מצדיקות שליחת מסר מרתיע, מפני שימוש בפרסומים כגון אלו חלף שימוש בכלים העומדים לרשות המועצה, פרקטיקה שיש בה גם לפגוע באמון הציבור ברשות.
538. מנגד, יש לקחת בחשבון את התנהגות התובע הן בזמן אמת והן במסגרת ההליך דנא. ראשית, וכפי שקבענו לעיל, התובע הודה בחקירתו כי פרסם באותה רשת חברתית (פייסבוק) האשמות חמורות נגד נושאי משרה במועצה. בין היתר, במסגרת הפרסומים האשים התובע את הגזבר כי בתמיכת ראש המועצה הוא הסתיר מסמכים שקשורים בתשלום 2,320,000 ₪, למרות שלא הוכח כי קיים בסיס לאותה האשמה והצדקה לפרסומה ברבים בפייסבוק.
כמו-כן, בעדות התובע ניתן היה למצוא תימוכין לגרסת הנתבעים לפיה בזמן אמת התובע נהג להשתלח בנושאי משרה, לרבות בראש המועצה. ההתרשמות היא פיו של התובע היה קל מאד בייחוס מעשי שחיתות וגניבה לנתבעת או לנושאי משרה בה, ללא כל תימוכין. למשל, וכאמור לעיל, התובע העיד בפנינו, כי הגזבר הוא גנב שצריך ללכת לבית סוהר, וכן ציין כי הייתה לו מחלוקת מדוע ראש המועצה מגבה אדם שגונב, ומשלא קיבל תשובות שהניחו את דעתו, פנה לפרסם בפייסבוק.
539. באיזון כלל השיקולים, הגם שיש בהתנהגות התובע כדי להפחית מהפיצוי שיש לפסוק לו, סברנו כי יש לייחס משקל משמעותי לשיקולי הרתעה וענישה.
540. אשר על כן, וכאמור לעיל, אנו קובעים כי הפיצוי לתובע בגין הפרסומים לעיל יעמוד על סך של 55,000 ₪.
כ"ז.5. הנושא באחריות ללשון הרע
541. כאמור, נקודת המוצא היא שהנתבע ביצע את הפרסומים שלגביהם קבענו שהם מהווים לשון הרע. בכתב ההגנה נטען, במסגרת פרק העוסק באחריותו האישית של הנתבע, כי עומדת לנתבע חסינות מכוח סעיף 7א לפקודת הנזיקין, ונטען כי "...מדובר בנבחר ציבור אשר ביצע פעולה מכוח תפקידו, ואין לייחס לו אחריות אישית בכל הקשור לחתימה על ההסכם דנן או לכל החלטה שהוא קיבל במסגרת תפקידו." (סעיף 72 לכתב ההגנה; סעיף 89 לתצהיר הנתבע). בסיכומי הנתבעים לא נזכרה הטענה לחסינות.
542. הטענה בדבר חסינות לא הועלתה בזיקה מפורשת לתביעה לפיצוי בגין לשון הרע, אולם מוכנים אנו להניח כי במילים "כל החלטה", הכוונה היא גם להחלטת הנתבע לבצע את הפרסומים דנן.
543. הטענה לפיה יש להעניק לנתבע חסינות מכוח סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] – דינה להידחות, הן בשל זניחתה והן לגופה.
544. במישור הדיוני, אי העלאת הטענה בסיכומים המפורטים למדי שהגישו הנתבעים, פירושה זניחת הטענה. לגוף העניין, סעיף 7א לעיל מעניק ל"עובד ציבור" חסינות, בהתקיים שני תנאים מצטברים: (1) מדובר במעשה שעשה עובד הציבור תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני, ו-(2) המעשה לא נעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק, או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו.
545. כאשר עסקינן בעובד ציבור שהוא עובד רשות ציבורית, ובגדר האמור רשות מקומית, מתן חסינות טעון החלטת הערכאה שיפוטית, כאשר הן הרשות הציבורית והן העובד רשאים לבקש כי בית הדין יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין, ונקבעו הוראות במקרה שמוגשת בקשה כאמור (סעיף 7ג לפקודה). בנוסף, בתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), תשס"ו – 2006, נקבע כי בקשה למתן חסינות תוגש תוך 30 ימים מהיום שבו הומצא כתב התביעה לרשות הציבורית או לעובד הרשות הציבורית (תקנה 9). וכן נקבע שבקשת חסינות של רשות ציבורית, תוגש לאחר קבלת אישור היועץ המשפטי של הרשות, וכן שאותו אישור יצורף לבקשה (תקנה 8).
546. בענייננו, לא ברור מי מהנתבעים העלה את טענת החסינות בכתב ההגנה, ובכל מקרה אף אחד מהנתבעים לא הגיש בקשה למתן חסינות לנתבע, אלא כאמור הועלתה הטענה בכתב ההגנה, ולא צורף אישור היועץ המשפטי לרשות. בהקשר זה נקבע כי אין לראות בהעלאת הטענה לחסינות בכתב ההגנה משום בקשה לקביעת חסינות בהתאם לתקנות, בהן נקבעה הפרוצדורה להגשת בקשה כאמור [בר"ע (ארצי) 51724-04-18 עיריית רהט – אלקרינאוי, מתאריך 21/09/2018].
547. זאת ועוד, בנסיבות דנן, הוכחת התנאים למתן החסינות מוטלת שכם הטוען, אלא שטענת החסינות הועלתה באופן כללי שאין די בה. בגדר האמור, לא נומק מדוע יש לראות בפרסומים שביצע הנתבע במסגרת דף הפייסבוק שלו, משום מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני. בנוסף, בשים לב למכלול הנסיבות, לרבות לתוכן הפרסומים, הפלטפורמה של חלק מהפרסומים (פייסבוק) וזהות המפרסם – המסקנה היא שלכל הפחות הנתבע עשה את הפרסומים בשוויון נפש לאפשרות גרימת נזק לתובע. מכל מקום, הנתבעים לא שכנעו אחרת.
548. האם יש לייחס לנתבעת אחריות ביחד ולחוד עם הנתבע? על שאלה זו יש להשיב בשלילה. תחילה, התובע לא הניח תשתית טיעון, ולו ראשונית, שמצדיקה ייחוס אחריות לנתבעת. אדרבא, מדברי ב"כ התובע בדיון המוקדם מתאריך 24/11/2021 נחלשת המסקנה כי התובע מייחס לנתבע ביצוע עוולת לשון הרע כראש רשות. באותו דיון התבקש ב"כ התובע להבהיר מדוע הוגשה תביעה כנגד הנתבע, ותשובתו הייתה, כי לנתבע מיוחסים מעשים "לאו דווקא בתור ראש רשות, מעשים ועוולות שביצע כנגד התובע ובין היתר פגיעה בשמו הטוב של התובע....ופגיעות נוספות.". בנוסף, מאחר שלא ניתן לומר כי הפרסומים, או החלקים המזיקים בהם, נעשו תוך כדי מילוי תפקיד הנתבע ו/או שהם נעשו בשוויון נפש לאפשרות גרימת נזק, הרי שמכוח סעיף 7ג(ב) לפקודת הנזיקין, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת.
549. אשר על כן, לא הוכחה כי לנתבע חסינות, והוא נושא באחריות לביצוע העוולות ובחיוב לתשלום הפיצוי דלעיל. התביעה לפיצוי בגין לשון הרע נדחית ככל והיא מתייחסת לנתבעת.
כ"ח. פגיעה בפרטיות
550. התובע טען כי הפרסומים שפורטו לעיל במסגרת התביעה לפיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע, מהווים גם הפרה של חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981 (להלן – חוק הגנת הפרטיות), ובפרסומם ביצע הנתבע כלפי התובע עוולת הפרת חובה חקוקה. מכאן עתר לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לו פיצוי בעד נזק לא ממוני, בשל הפרת חוק הגנת הפרטיות בסך של 30,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, או לחלופין בסכום אחר בהתאם לשיקול דעת בית הדין.
551. בפירוט, טען התובע כי מעסיק מחויב לשמור על פרטיות העובד, ואין הצדקה שימסור לצדדי ג' מידע פרטי של עובד, בדמות שכר התובע, מעמדו, האם הוא עומד בפני שימוע, והאם הוא מורחק מהמועצה. בהמשך לכך, טען כי במסגרת הפרסומים אשר עמדו בבסיס התביעה לפי חוק איסור לשון הרע, פרסם הנתבע ברבים מידע על התובע מבלי לקבל את הסכמתו, ואותם מעשים מהווים פגיעה בפרטיות, כמובן הדברים בסעיפים 2(7), 2(8), 2(9), 2(10) ו-2(11) לחוק הגנת הפרטיות. בנוסף טען התובע כי דרישת הנתבע לבחון את תשלומי הארנונה שלו מהווה "בילוש" או "התחקות", ואף היא פגיעה בפרטיות על פי סעיף 2(1) לחוק. בתצהירו חזר התובע על עיקרי הטענות האמורות. התובע לא עמד בכתב התביעה או בתצהירו על החלקים המדויקים מתוך הפרסומים, אשר לשיטתו יש לראות בהם פגיעה בפרטיות. בסיכומיו העלה התובע טענות דומות, אך הסתפק בהסתמכות על סעיפים 2(7), 2(8) ו-2(9) לחוק, ו-2(1) לחוק הגנת הפרטיות, תוך שהעלה טענות שנסמכות על הפרסומים (סעיפים 102 – 104 לסיכומיו).
552. הנתבעים הכחישו את התביעה לפיצוי בגין פגיעה בפרטיות, וטענו כי אין התובע זכאי לפיצוי כלשהו. לטענתם התביעה הועלתה באופן כללי, בעלמא, וללא כל תימוכין והם מעולם לא פגעו בפרטיות התובע, ומכל מקום התובע לא הוכיח פגיעה בפרטיות ולא הראה כיצד בוצעה הפגיעה בפרטיות.
553. דיון והכרעה – מסקנתנו היא שרכיב תביעה זה, כפי ניסוחו בכתב התביעה המתוקן, איננו בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. להלן נבהיר. אומנם, הצדדים לא התייחסו לשאלת הסמכות העניינית, אלא שמדובר בסוגיה שקשורה קשר הדוק עם עקרון שלטון החוק [בר"ע (ארצי) 67197-01-17 גיספאן – בסט שירותי קירור בע"מ, מתאריך 03/04/2017], ומכאן אפשר שסוגיית הסמכות תועלה ביוזמת בית הדין.
554. בענייננו, המדובר בתביעת פיצויים שלא נוסחה כתביעה חוזית, אלא כתביעה נזיקית, כשהתובע נסמך על עוולת הפרת חובה חקוקה בצירוף הוראות חוק הגנת הפרטיות, אך תבע פיצוי בשל הפרת חוק הגנת הפרטיות. לאחרונה הבהיר בית הדין הארצי כי פסיקת פיצויים מכוח חוק הגנת הפרטיות אינה מצויה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה (ע"ע 61810-11-22 פתאל – התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל, מתאריך 25/07/2023; להלן: "עניין פתאל").
555. אכן, בסעיף 24(1ב) לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט – 1969 הוענקה לבית הדין האזורי סמכות ייחודית לדון בתובענה שעילתה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בו מעוגנת עוולת הפרת חובה חקוקה, בתנאי שהתובענה היא בקשר לסכסוך עבודה. בענייננו, קשה לראות טעם ל"הרכבה" של הוראות חוק הגנת הפרטיות, על גבי עוולת הפרת חובה חקוקה, מלבד הכנסת הדיון בעוולת הפגיעה בפרטיות לבית הדין לעבודה בדלת האחורית, או בדלת הקדמית בלבוש אחר. המסקנה כי העילה המהותית עליה נסמך התובע היא עוולת פגיעה בפרטיות, והטענה להפרת חובת חקוקה היא מלאכותית, משתקפת אף מכך שהתובע טען לעוולת הפרת חובה חקוקה, אך תבע פיצוי בשל הפרת חוק הגנת הפרטיות.
556. גם בהנחה שקיימת תחולה סימולטנית של העוולה הפרטיקולרית (פגיעה בפרטיות), ושל עוולת המסגרת (הפרת חבה חקוקה), קיים קושי בעשיית שימוש בעוולת המסגרת, מקום בו קשה לאתר תכלית לאותו שימוש מלבד עקיפת דיני הסמכות.
557. במספר מקרים נהדפו ניסיונות של תובעים לעשות שימוש בעוולות מסגרת, כדי לעקוף את הוראת ההתיישנות המקוצרת הקבועה בחוק הגנת הפרטיות, ונפסקו הדברים הבאים: "תקופת ההתיישנות הקצרה הינה חלק בלתי נפרד מההסדר החקיקתי הכולל והשלם שבחוק הגנת הפרטיות וחלק מהמארג שהוא יוצר להגנה על הזכות לפרטיות, על האיזונים והבלמים שנקבעו לה, כשם שההגנות לפי פרק ג' לחוק הגנת הפרטיות, הן חלק ממנה. כאמור, בנסיבות העניין שלפנינו, כאשר הטענות כלפי הנתבעת במסגרת עוולת הרשלנות אינן אלא יבוא של הגדרת הפגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות והפניה לעוולת הרשלנות לא באה אלא כדי להימלט מתקופת ההתיישנות הקצרה שבחוק, אין מקום לאפשר זאת." [ת"א (ראשל"צ) 8238-05-11‏ ‏ פלוני נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ, מתאריך 25/03/2014, בסעיפים 97 – 100; ת"א (ת"א) 56857-07-22 כרייף נ' שטייף, מתאריך 27/12/2023, בסעיף 48 לפסק הדין].
558. לפיכך, מסקנתנו כי בשים לב לאופן שבו נוסחה עילת התביעה, בית דין זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה לפיצוי בשל פגיעה בפרטיות.
559. כללו של דבר: התביעה לפיצוי בשל פגיעה בפרטיות נדחית בשל היעדר סמכות עניינית, ולחילופין בהעדר פירוט והוכחה. בנוסף, ובנוגע להפניית התביעה כלפי הנתבעת, נחזור על הטעמים שהוזכרו לעיל, בנוגע לתביעה לפיצוי בשל פרסום לשון הרע.
כ"ט. טענת הקיזוז
560. המועצה חזרה בסיכומיה על טענת הקיזוז וציינה כי ככל שהנתבעים יחויבו לשלם לתובע סכום כלשהו, יש לנכות מאותו סכום את שכר הבכירים שקיבל התובע שלא כדין, בעקבות זכייתו במכרז "במרמה". לטענתה, העובדה שהתובע קיבל שכר לפי חוזה בכירים של מהנדס רשות מקומית, והעובדה שלא השיב את הכספים ששולמו לו מכוח חוזה הבכירים - אינן שנויות במחלוקת.
561. דין טענת הקיזוז להידחות. אומנם, מקביעותנו לעיל עולה כי התובע קיבל במודע שכר מהנדס רשות בחוזה בכירים משך שנים רבות, שלא כדין, עקב בחירתו שלא כדין למשרת מהנדס רשות, לאחר שהציג בפני ועדת הבחינה מצג מטעה לגבי השכלתו/הסמכתו.
562. אכן, זכיית התובע בכספי ציבור שלא כדין, ככל הנראה בסכומים משמעותיים מאוד, חרף אשם ברור מצדו, מטרידה בלשון המעטה. עם זאת, הנתבעת העלתה את טענת הקיזוז כלאחר יד, לא כימתה אותה, והסתפקה בהערכת תשלומי היתר בכמיליון ₪ (סעיף 134 לכתב התביעה), וממילא לא הניחה תשתית ביחס להיקף תשלומי היתר. די בכך להצדיק דחיית טענת הקיזוז, בהיעדר פירוט והוכחה. משכך, אין גם צורך שנידרש לנפקות עמדת המדינה לפיה אין בכוונתה לפתוח בהליך מנהלי של חריגת שכר, ועמדתה לפיה אין מניעה לשלם לתובע תשלומים המגיעים לו מכוח סיום העסקתו וגמר חשבון.
ל. סוף דבר
563. התביעות כנגד הנתבעים מתקבלות בחלקן.
564. אשר לנתבעת – לא נמצאה עילה להתערבותנו בהחלטת הפיטורים. על הנתבעת לשלם לתובע, בתוך 30 ימים, את הסכומים הבאים:
א. פיצויי פיטורים - ככל שנדרשת השלמה, בהתאם למתכונת המפורטת בסעיף 388 לפסק הדין.
ב. פדיון ימי מחלה – בסך של 28,138 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מתאריך 13/12/2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
ג. פדיון חופשה – בסך של 10,765 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מתאריך 13/12/2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
ד. תמורת הודעה מוקדמת – בסך של 19,968 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מתאריך 13/12/2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
ה. דמי הבראה – בסך של 5,577 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מתאריך 13/12/2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
ו. דמי ביגוד – בסך של 2,116 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מתאריך 13/12/2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
ז. הפרשי שכר – בסך של 6,879 ₪, במונחי מועד פסק דין זה.
ח. פיצויי הלנת שכר – בסך של 6,879 ₪, במונחי מועד מתן פסק דין זה.
מהסכומים הנ"ל רשאית הנתבעת לנכות את המקדמה ששילמה לתובע ע"ח גמר חשבון, בסך של 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מתאריך 20/05/2021 ועד למועד התשלום בפועל.
יתר התביעות כנגד הנתבעת, נדחות.
565. אשר להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד – בשים לב ליחס בין הסכומים אותם תבע התובע מהנתבעת, לבין הסכומים שנפסקו לו, וכן לריבוי טענות קלושות שהעלה התובע, אשר יצרו טרחה הרבה מעבר לדרוש, היה מקום לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת, חרף קבלת התביעה באופן חלקי. עם זאת, שלא בצדק, הנתבעת לא פעלה לשלם לתובע את הזכויות הכספיות שנפסקו לו לעיל, שלגבי חלקן אף לא הייתה כל מחלוקת. על רקע זה, אנו קובעים כי כל צד יישא בהוצאותיו.
566. אשר לנתבע – כנגדו התקבלה תביעה אחת בלבד, היא התביעה לפיצוי בגין לשון הרע, ועל הנתבע לשלם לתובע, בתוך 30 ימים, פיצוי בשל הפרת חוק איסור לשון הרע, בסך של 55,000 ₪, במונחי מועד פסק דין זה, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪, והוצאות משפט בסך של 500 ₪.
567. כל צד זכאי להגיש ערעור על פסק הדין, בבית הדין הארצי בירושלים, בתוך 30 ימים.
ניתן היום, כ"ו תשרי תשפ"ה, (28 אוקטובר 2024), בהעדר הצדדים.

_________________ ___________________ ____________________
מר דוד לוי לובנא תלחמי סוידאן מר מיכאל גנות
נציג ציבור עובדים שופטת נציג ציבור מעסיקים