אברג'יל כזכור הכחיש את מעורבותו בעסקת הסמים מושא אישום זה, אולם מחומר הראיות בתיק מתקבל הרושם הברור, לפיו אברג'יל, בהיותו ראש הארגון, היה בעל עניין ישיר בעסקה, וכי הרווחים שהיו צפויים ממנה נועדו, לפחות בחלקם, לטובת הארגון.
בענייננו, הראיות אכן מלמדות על כך ששקריו המהותיים של אברג'יל בנושאים מרכזיים אלה, הקשורים לליבת עסקת הסמים, משמשים סיוע ראייתי לעדות י.מ, ביחס למעורבות אברג'יל בעסקת הסמים מושא אישום זה.
406. אשר על כן, ועל בסיס התשתית הראייתית וקביעותיו המפורטות של בית המשפט המחוזי, לא מצאתי טעם ממשי ומנומק להתערב במסקנה המרשיעה במסגרת האישום דנן. לפיכך, משהוכחו כדבעי כל יסודות העבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, יש להותיר את הרשעת אברג'יל, שפעל בצוותא חדא עם המערער לוקר באישום זה – על כנה, וכך אציע לחבריי לעשות.
דיון בהרשעת אברג'יל באישום השמיני
407. באישום זה ("12 טון") אברג'יל הורשע בעבירה של ניסיון ליצוא 12 טון סם מסוג "חשיש" ממרוקו, במסגרת ארגון פשיעה, זאת בהתאם לסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, וסעיף 3 לחוק המאבק.
408. הרשעת אברג'יל באישום דנן התבססה בעיקרה על עדות עד המדינה י.מ, שנמצאה מהימנה, במסגרתה תיאר את העסקה בה היה מעורב באופן אישי, ואת חלקו היוזם והפעיל של אברג'יל בניסיון לקדם את יצוא הסמים ממרוקו.
לעדות י.מ נמצאה תמיכה ראייתית מסייעת, שעיקרה בעדות עד המדינה טולי, בשיחות טלפוניות שנקלטו בהאזנות סתר, ובשקר מהותי בגרסת אברג'יל, כפי שאפרט בהמשך.
409. אפתח בעדותו של י.מ, אותה תקף אברג'יל בערעורו, כמי שהעליל וטפל עליו שקרים, כטענתו.
בחינת עדות י.מ מעלה, כי תיאר בעדותו כיצד השתלב בעסקה על-ידי אברג'יל, אותו פגש בפוארטו בנוס בספרד. אברג'יל סיפר לו שיש ברשותו 12 טון חשיש, הנמצאים במרוקו, אותם היה מעוניין לייצא לקנדה בסיוע משפחה מרוקאית מקומית, שעסקה בהעברת סמים בין מדינות.
עוד עלה מעדותו, כי אברג'יל קישר בינו לבין מספר גורמים שהיו אמורים לסייע בהוצאת העסקה אל הפועל, וביניהם שני שותפים קנדיים (שכּוּנוּ "חנן" ו"סידני"), ולאחר מכן באמצעות טולי. י.מ תיאר את נסיעותיו למרוקו ואת הפגישות שקיים שם עם המשפחה המקומית, שבאמצעותה תכנן לייצא את הסמים ממרוקו. כן תיאר את האופן בו עדכן את אברג'יל בהתקדמות העסקה, וכן את ההנחיות שקיבל ממנו.
בנוסף, מעדות י.מ עלה, כי בשלב מסוים אברג'יל הורה לו להפסיק את המגעים עם חנן, ולהמשיך לקדם את העסקה באמצעות דודו של חנן, ישראל, שהיה עתיד להגיע לספרד. י.מ תיאר בעדותו כי הלה אכן הגיע לפוארטו בנוס ונערכה עמו פגישה בנמל, בהשתתפות אברג'יל, בעקבותיה י.מ נשלח בשנית למרוקו לקדם את עסקת הסמים.
עוד עולה מעדות י.מ, כי קִיים שיחות עם דמויות מרכזיות נוספות בארגון, שנסובו סביב עסקת הסמים מושא האישום, ובכלל זה עם ציון אלון ויניב בן סימון. י.מ אף מסר כי בסופו של יום, העסקה לא יצאה אל הפועל, וכי אברג'יל וציון התלוננו כי העיכוב בביצוע העסקה – אירע בגללו.
410. לפיכך, בחינת עדות י.מ מעלה, כי אברג'יל היה שותף פעיל בניסיונות להוציא לפועל את עסקת יצוא הסמים ממרוקו, תוך שהקפיד לעקוב אחר האירועים וההתרחשויות. כפי שאף הזכרתי ביחס לאישומים קודמים, אף בענייננו אני סבור כי אין להתערב בקביעות המהימנות המוצקות של בית המשפט המחוזי, שהתרשם מעדותו של י.מ וקבע כי הייתה קוהרנטית וסדורה. אשר על כן, יש לדחות את טענות אברג'יל בתקיפתו את עדות י.מ, כמי שהעליל עליו עלילת שווא.
זאת ועוד, מגרסת אברג'יל בבית המשפט המחוזי עלה, כי הלה אישר חלק לא מבוטל מגרסתו של י.מ, ובכלל זה, אישר את קיום הפגישה ביניהם בספרד, שם דיברו בין היתר על "החשיש במרוקו" (אלא שלגרסתו, י.מ העלה את הנושא); כמו כן, אברג'יל אישר את העובדה שעירב את טולי בניסיונות לקידום ייצוא הסם ממרוקו (אלא שלגרסתו, רק תיווך בינו לבין י.מ).
411. נוסף על כך, בהתאם לתשתית הראייתית המגובשת שהוצגה בפנינו, נראה כי לעדות י.מ נמצא סיוע בשורת ראיות: בעדותו של עד המדינה טולי, שתיאר את עסקת הסמים מנקודת מבטו, אשר השתלבה עם דבריו של י.מ ותמכה בהם; עם שיחות טלפוניות מזמן אמת, כפי שנקלטו בהאזנות הסתר, ובהן אברג'יל נשמע דובר פעיל; ועם שקר מהותי מוכח של אברג'יל בדבר מועד ההיכרות בינו לבין י.מ. לצד זאת, מהכרעת הדין עלה כי אף שתיקת אברג'יל בחקירתו והימנעותו מלהשיב לאישום זה, נמצאו כראיות מחזקות לעדות י.מ.
412. בחינת הראיות בענייננו מלמדת, כי בעדות טולי, שנמצאה מהימנה, אכן יש סיוע ראייתי ממשי לדברי י.מ. מעיון בעדות טולי עולה, כי אברג'יל הכיר לו את י.מ בספרד, כמי שיוכל להיעזר בו בענייני הסמים: "ברגע שהוא הכיר לי אותו, אמר לי תסתדר איתו, אני ידעתי שזה בן אדם שלו ולא הייתה לי בעיה" (עמ' 623 להכרעת הדין).
בעדותו תיאר את תוכן שיחותיו עם י.מ על אודות עסקת הסמים, ואת העובדה כי אברג'יל הוא זה שביקש ממנו לקדם אותה יחד עם י.מ. בהמשך לכך, נפגש עם חברו ההולנדי, ובעקבות הפגישה מסר ל-י.מ שקיימת אפשרות להעביר חשיש ממרוקו לקנדה או להולנד, באמצעות "טיסות" או באמצעות "מכולות", אך בסופו של דבר, העיד כי העסקה לא יצאה אל הפועל.
כמו כן, מעדותו עלה שאילוּ העסקה הייתה יוצאת אל הפועל, אזי גם אברג'יל, כמוהו, היה צפוי ליהנות מרווחיה.
ההתרשמות העולה מעיון בעדויותיהם של שני עדי המדינה בענייננו, י.מ ו-טולי, מעלה כי העדים סייעו זה לזה, בתיאורם את עסקת החשיש מושא האישום דנן. לא למותר לציין בהקשר זה' את ההלכה המושרשת, לפיה עדותו של עד מדינה אחד יכולה לשמש סיוע ראייתי לעדותו של עד מדינה אחר, וכך אף בנסיבות ענייננו, כאמור.
413. עוד אדגיש, כי סנגורו של אברג'יל נמנע מלחקור את טולי בבית המשפט המחוזי על אודות גרסתו ביחס לנסיבות אישום זה.
אזכיר בעניין זה, את ההלכה הפסוקה לפיה להימנעותו של סניגור מחקירה נגדית של עד, ללא הסבר סביר, יש להעניק משקל משמעותי בהערכת עדותו של העד (ראו לעיל, הדיון שערכתי בערעורו של אברג'יל במסגרת האישום השני, והאישום השביעי).
בנסיבות ענייננו, נראה כי בית המשפט המחוזי ראה בהימנעות הסניגור מלחקור חקירה נגדית את טולי, שיקול במארג השיקולים לקביעת מהימנות עדותו, ואין עילה להתערב בכך.
414. בנוסף, לא מצאתי ממש בטענת אברג'יל, לפיה הוא רק תיווך בין י.מ לבין טולי לצורך ייצוא הסם ממרוקו. גרסתו זו לא התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי ונמצאה כגרסה כבושה. יתירה מזאת, מהראיות שבפנינו עולה באופן מובהק, כי אברג'יל היה גורם מוביל בניסיון לביצוע העסקה מושא אישום זה, באמצעות י.מ, טולי ואחרים, אשר פעלו מטעמו, וצֶבֶר השיחות הטלפוניות שיפורטו להלן, תומכות בכך, ואף עולות כדי סיוע ראייתי לעדות י.מ בנסיבות העניין.
כך עולה משיחה טלפונית מיום 7.9.2003, שהתקיימה בין אברג'יל לבין ציון (מוצג ת/1999), שמשקפת את מעורבותו של "סוחר הסמים הקנדי" בעסקה (שעליו נסובה השיחה), ואת אישורו של אברג'יל באוזני ציון, למתן ארכה לקידום עסקת הסמים, נוכח הנסיבות. אכן, תוכן השיחה מלמד על כך שאברג'יל הינו גורם מרכזי בעסקה, ולא רק מתווך שסיים מלאכתו בהפגשת הצדדים, כטענתו. משכך, בתוכן השיחה יש כדי לשמש סיוע ראייתי של ממש לעדות י.מ בנקודה השנויה במחלוקת.
יתירה מזאת, משיחה נוספת ביניהם, מיום 15.9.2003 (מוצג ת/1704), ממנה עלה כי אברג'יל הבהיר לציון, שאין צורך ש-י.מ ימתין לטולי בספרד, שכן הוא ייפגש עמו בישראל – ניתן ללמוד כי אברג'יל עקב אחר מעשיהם של י.מ ושל טולי, גם לאחר שכבר הפגיש ביניהם, וזאת בניגוד לטענתו בערעורו. ויודגש, בחקירתו הנגדית, אברג'יל אישר כי שיחה זו התייחסה לעסקת החשיש מושא האישום דנן.
בהקשר זה אעיר, כי אף שציון, שהיה צד לשיחות שפורטו, לא העיד בפני בית המשפט המחוזי, אין מניעה לעשות שימוש בדבריו, לעצם אמירתם, ולצורך הבנת דבריו של אברג'יל, על מנת לעמוד על ההקשר הכולל של האירועים.
בנוסף, אף השיחה שהתקיימה בין אברג'יל לבין י.מ, מיום 31.8.2003, כשהאחרון שהה במרוקו (מוצג ת/1197), מסבכת את אברג'יל בהובלת העסקה, בצירוף יתר הראיות, ועולה ממנה בבירור בקשתו מ-י.מ להתעדכן על הנעשה במרוקו. עינינו הרואות, כי השיחה תומכת בגרסת י.מ על אודות המגעים שניסה לקדם בשליחות אברג'יל (כאשר המהלך בין הצדדים היה קשור באותו שלב לשיעור העמלה שתקבל קבוצת המעורבים ממרוקו).
ואולם, גם אם נקבל את דבריו של אברג'יל על כך שרק תיווך בין י.מ לבין טולי לצורך העסקה, אין בכך כדי לגרוע מן המסקנה המרשיעה, ודי בכך כדי לבסס את הרשעתו בעבירה של ניסיון ליצוא סם במסגרת ארגון פשיעה.
כפי שאף הדגשתי לעיל, בדיון בערעורו של אברג'יל באישום השישי, בהתאם להגדרת העבירה בה הורשע, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, די במעשה שיש בו "הקלה" של יבוא או יצוא, כדי לקיים את היסוד העובדתי של העבירה. לפיכך, עצם התיווך שערך אברג'יל לגרסתו, בין י.מ לבין טולי, על מנת לאפשר ולהקל את יצוא הסם ממרוקו, מקיים את יסודות העבירה בה הורשע.
415. ראיית סיוע נוספת לעדות י.מ נמצאה בשקר מהותי של המערער, ולפיו הכיר את י.מ לראשונה רק באוגוסט 2003, וטרם הספיק "להתחבר אליו", מאחר שהלה נסע למרוקו. בחינת השיחות הטלפוניות שהתקיימו ביניהם באותה תקופה מעלה תמונה שונה, והשניים נשמעים בהן ביחסים הדוקים ביותר (מוצגים ת/1197, ת/1198).
אני מקבל בהקשר זה את קביעת בית המשפט המחוזי, כי שקר זה מתייחס לעניין מהותי, ונועד להרחיק את אברג'יל ממעמדו המרכזי בעסקה, ובכוחו לשמש ראיה מסייעת לעדות י.מ, שלפיה פעל מטעמו של אברג'יל לקידום ייצוא החשיש ממרוקו.
נוסף על כך, שתיקתו של אברג'יל בחקירתו והימנעותו מלהשיב לאישום, שימשה אף היא נדבך נוסף במכלול הראיות נגדו, ונקבע כי יש בה חיזוק לדברי י.מ ותמיכה בעדות טולי. על המשמעות של שתיקת אברג'יל בחקירה ואי הגשת תשובה לאישום מטעמו, דנתי בהרחבה לעיל, בדיון שערכתי בערעור על הרשעתו במסגרת האישום השישי, והדברים יפים גם לאישום דנן.
בסופו של יום, מהתשתית הראייתית שהונחה ביחס לאישום זה עולה, כי אברג'יל יזם את הניסיון לקידום יצוא החשיש ממרוקו; קיבל החלטות בשלבי המשא ומתן לקראת ביצוע העסקה; קבע את זהות המעורבים שיבצעו אותה; היה מודע לפרטיה; ועודכן על ידי ציון אלון ואחרים בשלביה השונים ועד לכישלונה.
416. אשר על כן, ובהתאם לאמור לעיל, מסקנתי היא שאין עילה מוצדקת להתערבות בהכרעת הדין בה הורשע המערער, על סמך עדותו האמינה של י.מ, בצירוף ראיות הסיוע לה, שסיבכו אותו בניסיון הוצאת עסקת הסמים אל הפועל.
לפיכך, דין הערעור על הרשעת אברג'יל בעבירה מושא אישום זה – להידחות.
דיון בהרשעת אברג'יל באישום ה-11
417. כפי שאפרט להלן, באישום דנן ("עסקאות הסמים ביפן") אברג'יל הורשע (יחד עם המערער בן שטרית) בעבירה של יבוא סם מסוכן מסוג "אקסטזי" מאירופה ליפן, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 3 לחוק המאבק, זאת בהתייחס לעסקאות הבאות: "60,000 כדורי אקסטזי"; "90,000 כדורי אקסטזי"; "השולחן השני"; "השולחן השלישי"; "שלוש חבילות קוקאין בדואר".
מצאתי כי יש לזכות מחמת הספק את אברג'יל מהעבירה בה הורשע באישום זה, ביחס לכל העסקאות הנזכרות לעיל.
418. הרשעת אברג'יל באישום דנן נסמכה על עדות עד המדינה י.מ, לצד עדויות עדי המדינה ה.צ ו-א.צ; שיחות שנקלטו בהאזנות סתר ביחס לעסקת "השולחן השלישי"; ראיות ביחס להעברת כספי התמורה מהעסקאות אל מחוץ ליפן, ועדויות נוספות.
ואולם, וכפי שאנמק, אכן מדובר בראיות התומכות אחת בשנייה, כפי שנקבע בהכרעת הדין – אך אין בהן התייחסות מספקת לאברג'יל, בוודאי לא כדי לקשור אותו או כדי לסבכו בעסקאות הסמים הספציפיות בהן הורשע, כפי שאסביר בהמשך.
כאן המקום לציין, כי אברג'יל זוכה בבית המשפט המחוזי מחלק מהעסקאות שיוחסו לו במסגרת אישום זה – עסקאות "השולחן הראשון" ו"משלוח אייס", שביחס אליהן נקבע שעדות י.מ לא הצביעה על מעורבותו בביצוע העבירה, או שלא נמצאו לה ראיות סיוע כנדרש, לפי העניין.
419. בטרם אנמק את החלטתי בדבר זיכוי אברג'יל מכלל העסקאות בהן הורשע באישום זה, אפתח בביקורת על ניסוחו של כתב האישום, שלא ייחס למערער מסכת עובדתית מפורשת ומפורטת דיה באישום דנן; אמשיך בתיאור עדות עד המדינה י.מ, שתיאר את מעורבות אברג'יל רק בשתי עסקאות סמים, ולא הצביע על מעורבותו הקונקרטית בכל העסקאות בהן הורשע; אבחן את הראיות התומכות בעדות י.מ, כפי שפורטו בהכרעת הדין; ולבסוף אציג את מסקנתי, לפיה התשתית הראייתית שהונחה, נעדרת את הסיוע הנדרש לעדות עד המדינה, לשם הרשעת אברג'יל בעסקאות הסמים מושא אישום זה.
420. מעיון קפדני בכתב האישום המתוקן עולה, כי באישום דנן, מעורבות אברג'יל בעסקאות הסמים ביפן, במהלך השנים 2006-2004, תוארה אך באופן כללי, זאת אף על פי שיוחסו לו במסגרת האישום 5 עסקאות סמים קונקרטיות, מבלי לאזכר את שמו או להצביע על מעשיו בקשר אליהן.
כך, בעסקה הראשונה בה הורשע אברג'יל – "60 אלף כדורי אקסטזי" לא הוזכר כלל שמו במסכת העובדתית שפורטה בכתב האישום; כך אף ביחס לעסקה השנייה בה הורשע – "90 אלף כדורי אקסטזי"; ביחס לעסקה השלישית – "שלושה שולחנות", בה הורשע בעסקת "השולחן השני" ובעסקת "השולחן השלישי", שמו הוזכר רק בקשר לעסקת "השולחן השני"; כמו כן, ביחס לעסקה הרביעית בה הורשע – "שלוש חבילות קוקאין בדואר" – השֵם אברג'יל כלל לא הוזכר בכתב האישום, וזאת כפי שאף טען בפנינו בא-כוחו.
יש להצר על כך שכתב האישום בעניינו של אברג'יל, ביחס לאישום זה, כמעט ולא מייחס לו תשתית עובדתית, שעל בסיסה מבוקש להרשיעו.
לנוסח כתב האישום יש חשיבות נכבדה, שבאה לידי ביטוי בחובה המוטלת על התביעה, המעוגנת בסעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982, הקובע כי כתב האישום יכיל את "תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם". פרק העובדות המתואר בכתב האישום הוא "מוקד ההליך הפלילי" וסביבו מתגבשים טיעוניהם של הצדדים (ראו: ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' קליין, פסקה 43 (4.9.2007)). מדובר במסמך השוטח בפני הנאשם את עמדת המאשימה, ומאפשר לו להכין את הגנתו ולהיערך למשפטו, לפיכך נדרשת הקפדה של ממש בעת ניסוחו (רע"פ 2581/14 יקותיאלי נ' מדינת ישראל, פסקה 26 (12.2.2005)).
אמנם, בצד כלל זה קיים חריג, הקבוע בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, ואשר מאפשר לבית המשפט להרשיע נאשם בעבירה, שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן מפני הפרטים שלא נזכרו בו.
באת כוחה של המדינה שטענה בפנינו בדיון, הסכימה כי מעורבותו של אברג'יל בכתב האישום מתוארת אך באופן כללי, וצוינה בעיקרה בפסקת הפתיחה המתארת את העסקאות השונות. עם זאת, נטען, כי בבית המשפט המחוזי נשמעו ראיות ועד המדינה י.מ יצק תוכן קונקרטי לאותה מעורבות כללית שנטענה בכתב האישום.
ואולם, בחינה מדוקדקת של עדות י.מ, כפי שהובאה בהכרעת הדין, מעלה כי הלה עירב את אברג'יל באישום זה, באופן כללי בלבד, ללא פירוט או הסבר מספקים. כך, י.מ העיד שאברג'יל "היה מעורב בכל עסקאות הסמים ביפן, בין השנים 2006-2004, גם בהיותו במעצר" (עמ' 680 להכרעת הדין).
משנתבקש י.מ בחקירתו הנגדית, להצביע על כספים שאברג'יל השקיע בעסקת סמים משותפת עמו ועם אחיו מלול (נאשם 15), הלה הסביר, כי מכוח מעמדו כראש הארגון, אברג'יל לא נדרש להשקיע כספים כדי ליהנות מרווחי העסקאות, אך העביר לעיתים כספים באמצעות אחד מחברי הארגון לטובת עסקאות סמים. עוד עולה מעדותו, כי כשהתעוררו מחלוקות בעניין קבלת כספים בחלק מהעסקאות, אברג'יל התערב בעניין וקיבל כספים ישירות מהמעורבים.
למקרא עדות י.מ, התרשמתי כי גם דברים אלה נאמרו, מבלי להצביע על פרטים ספציפיים הקושרים את אברג'יל לעסקה מסוימת.
421. זאת ועוד, ביחס ל"עסקת ה-60 אלף כדורי אקסטזי", בה הורשע אברג'יל, י.מ העיד על התכנון הראשוני של העסקה; על רכישת כדורי הסמים; ועל כך שרכש יחד עם מלול ובן שיטרית מזוודה בעלת דופן כפולה (ועל כך ארחיב בנפרד בעניינו של המערער בן שיטרית); עוד העיד י.מ על מסירת הכדורים והמזוודה לשליח; על העברתה של המזוודה לבלדרית, שהעבירה אותה ליפן, ומשם הועברה לנציג הארגון סוחלה, שהיה אחראי למכירת הסמים שם; כן העיד על הקושי במכירת הכדורים שצבעם לבן; על מחירי הכדורים ושווי העסקאות; על העיכוב בקבלת הכספים מהעסקה ופנייתו ל-ה.צ בעניין; כן העיד על פתרון הבעיה וקבלת התשלום בעקבות התערבות ה.צ; ולבסוף העיד על הרווחים שקיבל מהעסקה, יחד עם שותפיו מלול ובן שיטרית.
ואולם, עינינו הרואות, כי מכל התיאור המפורט הנ"ל, נעדר שמו של אברג'יל כמעורב, בדרך כלשהי, בעסקה.
דברים אלה נכונים אף ביחס ל"עסקת השולחן השלישי", אשר ביחס אליה העיד י.מ, כי לא היה מעורב בה בעצמו, וכי לא ידע דבר על אודותיה. כלומר, י.מ כלל לא קשר בעדותו את אברג'יל לעסקה זו.
כך אף ביחס לעסקת "3 חבילות קוקאין בדואר", שאף בה י.מ לא היה מעורב באופן ישיר, ואף ביחס אליה כאמור, לא הזכיר את שמו של אברג'יל כמעורב בה.
אשר על כן, ובהתאם לפירוט שהובא, לא השתכנעתי כי הפגם שנפל בניסוח כתב האישום, נרפא באמצעות עדות י.מ, ביחס לעסקאות שתוארו.
יתירה מזאת, ולאור האמור לעיל, עדות י.מ כלל לא הפלילה את אברג'יל בביצוע המעשים שבגינם הורשע, ביחס לעסקאות הסמים שפורטו לעיל. אף מטעם זה, אין בסיס ראייתי להרשעת אברג'יל בעסקאות אלה.
לפיכך, ואף שיש לקבל את ממצאי המהימנות הברורים שנקבעו ביחס ל-י.מ, אני סבור כי עדותו ביחס לאברג'יל היא כללית מדי, ולא קשרה אותו באופן חד משמעי לכלל העסקאות שתוארו בכתב האישום, ביחס לאישום זה.
422. לעומת זאת, וכפי שיפורט, בעסקאות ה"90 אלף כדורי אקסטזי", וה"שולחן השני" י.מ העיד על מעורבות אברג'יל, באופן הבא:
אשר ל"עסקת ה-90 אלף כדורי אקסטזי" – י.מ קשר את אברג'יל לעסקה, כמי שידע עליה ודיבר על אודותיה עמו כשחזר מישראל לאנטוורפן; כן העיד, כי שיתף את אברג'יל בבעיה שנוצרה עם ספירת הכדורים המוטעית על-ידי בן שיטרית, ואברג'יל פסק לדבריו, כי חנוך עצמון וקבוצתו יקבלו את טענת הארגון, לפיה דובר על 90 אלף כדורים, וכי בן שיטרית טעה בספירה; כן תיאר את "פגישת הבוררות" בביתו של חנוך, שבסיומה קיבלו י.מ ושותפיו נתח מרווחי העסקה בסכום של 240,000 ש"ח, שנחלקו בינו, ובין ה.צ, שהעבירם לחברי ארגון נוספים. לפי דבריו, אברג'יל קיבל את חלקו בכספי העסקה מאחד גיא וברמן.
אשר לעסקת "השולחן השני" – י.מ העיד על השתתפותו בעסקה זו יחד עם אברג'יל, אילן ודוד בן שיטרית, מלול, המערער בן שיטרית ורונן סוויסה. י.מ תיאר כיצד בן שיטרית הגיע לביתם בבלגיה, בשליחות אברג'יל, וביקש מ-י.מ ושותפיו להשתתף בעלות משלוח של כ-40,000 כדורי אקסטזי, שהוסלקו בתוך שולחן עץ ליפן.
423. ואולם, בכך אין די. עדות עד המדינה י.מ, הקושרת את אברג'יל ל-2 העסקאות שפורטו – טעונה סיוע ראייתי, בהתאם לסעיף 54א(א) לפקודת הראיות, כפי שפירטתי לעיל, ביחס לאישומים הקודמים, והדברים יפים גם לענייננו.
במקרה שבפנינו, וכפי שעולה מהכרעת הדין, בית המשפט המחוזי הסתמך על מספר ראיות סיוע לעדות י.מ, וביניהן כאמור, עדויות עדי המדינה ה.צ ו-א.צ, ועדות שמעון אוחנה (המכונה "תומס"). כן ראה בשתיקת אברג'יל בחקירתו, הימנעותו מלהשיב לאישום נגדו וגרסתו המכחישה – כחיזוק ראייתי נוסף.
ואולם, בנסיבות העניין, נראה כי הראיות התומכות בעדות י.מ, אותן מצא בית המשפט המחוזי כסיוע ראייתי לעדותו, כלל לא קושרות את אברג'יל לעסקאות הסמים בהן הורשע, לא כל שכן, מסבכות אותו בעסקאות אלה, ואסביר במה דברים אמורים.
בחינת עדות ה.צ מעלה, כי הלה התייחס למעורבות י.מ בעסקי הסמים ביפן ובאירופה בתקופה הרלוונטית; וליישוב המחלוקות שהתעוררו סביב עסקאות אלו, לרבות תיאורה של "פגישת הבוררות" בביתו של חנוך עצמון (שאברג'יל לא נכח בה).
כלומר, עדות ה.צ נעדרת את הסיוע הראייתי הנדרש, מאחר שאין בדבריו ראייה הקושרת את אברג'יל למיוחס לו, או מסבכת אותו בעבירה לפי אישום זה.
כך אף בעניין א.צ, שהעיד כי הסיע את אביו ה.צ לפגישת הבוררות האמורה, ואף ציין את שמות חלק ממשתתפיה, ללא אזכור שמו של אברג'יל.
לכך יש להוסיף את עדות תומס, שהיה שותף מרכזי בביצוע עסקת "חבילות הקוקאין בדואר" והעיד על תפקידו שלו, כמי שהיה אחראי לאיסוף חבילות הסם מהדואר, וכן על היכרותו עם שאר המעורבים בעסקה. עדותו אכן תומכת ומחזקת את דבריו של י.מ, ומאמתת את קיומה של העסקה, אך אין בה, ולו במילה אחת, התייחסות לאברג'יל. ואזכיר, כי ביחס לעסקה זו, אף י.מ בעדותו, כפי שפירטתי לעיל, לא קשר בדבריו את אברג'יל לאירועים שתוארו על-ידיו.
הנה כי כן, ובהתאם לאמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי אין בכוחן של העדויות שפורטו, כדי לשמש סיוע ראייתי לדבריו של י.מ, ביחס לעסקת "ה-90 אלף כדורי אקסטזי" וביחס לעסקת "השולחן השני".
424. כעת אפנה לבחינת השיחות שנקלטו בהאזנות סתר.
ראשית, מדובר ברצף של שיחות טלפון בין המעורבים בעסקת "השולחן השלישי" בלבד.
שנית, אין חולק כי בשיחות אלה אברג'יל לא השתתף.
שלישית, מהשיחות עולים בעיקר מאמציו של דודו בן שיטרית (נאשם 6) לפתור בעיות שונות שהתעוררו במהלך יבוא "השולחן השלישי" ליפן, ועיקרן מתנהלות בין האחים אילן ודודו בן שיטרית, משה אדרי, סוחלה ומעורבים נוספים, במאמציהם לספק מסמכים לרשויות המכס ביפן.
אזכיר, כי בית המשפט המחוזי ראה בתוכן השיחות, ובזהות המשתתפים בהן כמלמדים על מעורבותו של אברג'יל בעסקה, ועל כך שבוצעה במסגרת ארגון הפשיעה.
קביעה זו מוקשית בעיני ואף מרחיקה לכת. אני סבור כי אין לקבל את הקביעה שיש בשיחות אלה כדי לשמש ראייה המסייעת לעדות י.מ, באופן המסבך את אברג'יל בביצוע העבירה בה הורשע. ואדגיש, ראיית הסיוע עניינה לא רק לאמת את העדות העיקרית, אלא צריכה לסבך באופן קונקרטי את הנאשם בביצוע העבירה המיוחסת לו (ראו למשל, פסק דיני ב-ע"פ 2947/19 מדינת ישראל נ' לטוין, פסקה 14 (3.12.2020)). לכך יש להוסיף, כי נוכח העדות העיקרית באישום זה, עדות י.מ, שאישר שלא היה מעורב בעסקת ה"שולחן השלישי", וכי אינו יודע דבר הקשור בה – אין כל תשתית ראייתית העומדת על רגליה ביחס להרשעת אברג'יל בעסקה זו.
425. לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, מצאתי כי יש לזכות מחמת הספק את אברג'יל אף מעסקאות ה"90 אלף כדורי אקסטזי", וה"שולחן השני", וזאת בהיעדר סיוע ראייתי לעדות י.מ, העומד במבחני הפסיקה. קרי, ראייה נפרדת ועצמאית, המתייחסת לעניין השנוי במחלוקת, ואשר יש בה כדי לסבך את המערער באחריות לביצוע העבירה.
בענייננו, נוכח הכחשתו הגורפת של אברג'יל, בית המשפט המחוזי הסתמך על ההלכה הנוהגת בעניין ריבוי אישומים, לפיה די בעדות מסייעת ביחס לאחד מאותם מעשי עבירה, כדי למלא אחר דרישת הסיוע ביחס לכל העבירות המיוחסות לנאשם (ראו, למשל, ע"פ 8573/96 מרקדו נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 481, 555 (1997)).
אני סבור כי אין לקבל את קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה בענייננו מספיקה ראיית סיוע שהובאה לעסקה אחת –כדי לחול על כל העסקאות. אכן, ייתכנו מקרים שבהם די בראיית סיוע למעורבותו של נאשם בעבירה אחת, כדי לשמש סיוע למעורבותו בעבירה אחרת. ואולם, הדברים נכונים מקום שמיוחסת לנאשם אחד סדרה של עבירות דומות הקשורות זו בזו, והראייה המסייעת שנמצאה לעבירה אחת, תומכת באופן ברור במסקנה כי נעברו גם העבירות האחרות (ע"פ 7752/03 חלאילה נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(2) 259, 264 (2004)).
בנסיבות העניין, לא ניתן לומר כי העסקאות בהן הורשע אברג'יל, מהוות סדרה של עסקאות בעלות מאפיינים דומים, כך שהתוספת הראייתית שנמצאה ביחס לעסקה אחת, יכולה לשמש סיוע גם לצורך עסקה אחרת.
במקרה דנן, כל עסקה שונה מרעותה במספר מאפיינים: בכמות הסמים; בסוגי הסמים ("אקסטזי", "קוקאין", "אייס"); וכן באופן בו הוסלקו (במזוודות כפולות דופן, בשולחנות מעץ, בקונוסים של חוטי תפירה). לפיכך, אני קובע כי יש להוכיח בנסיבות אלה – זיקה קונקרטית של ראיית הסיוע לעסקה הספציפית, ואין להסתפק בסיוע כללי.