לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, דין ערעורו של בן שיטרית – להידחות ברובו, למעט זיכויו מעבירת הסמים שיוחסה לו במסגרת עסקת "השולחן השני", מושא האישום ה-11. נוכח זאת, ואם תישמע דעתי, יש להעמיד את עונשו על 9 שנות מאסר בפועל, לצד שאר רכיבי גזר-הדין, שלא מצאתי כאמור עילה להתערב בהם.
ערעורו של בוהדנה ומנגד ערעור המדינה על קולת העונש – דיון והכרעה
דיון בהרשעתו באישום הרביעי
638. במסגרת אישום זה ("הפיצוץ ביהודה הלוי"), בוהדנה הורשע ב-3 עבירות של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2), בצירוף סעיף 20(ג)(2) לחוק העונשין; חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א) לחוק העונשין; פציעה שלא כדין, לפי סעיף 334 לחוק העונשין; גרם חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין; גרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין. הכול במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק המאבק.
כזכור, כתוצאה מהנחת מטען החבלה ופיצוצו באירוע, נרצחו שלושה קורבנות ונפצעו 53 אזרחים חפים מפשע.
639. הרשעתו התבססה על תשתית ראייתית רחבה שכללה את עדות עד המדינה בומבי שנמצאה מהימנה, בתוספת ראיות סיוע לעדותו שנמצאו באמירותיו המסבכות של בוהדנה במהלך העימות שנערך ביניהם; בשקריו המהותיים; ובהתנהגותו המפלילה לאחר האירוע.
640. אקדים ואציין, כי לאחר בחינת טענות הצדדים ושמיעת טיעוניהם בדיון לפנינו, מסקנתי היא כי אין מקום להתערב בהכרעת הדין המנומקת של בית המשפט המחוזי ביחס לאישום זה, אשר ניתחה באופן מקיף את עדויות עדי המדינה ושילובן במארג הראייתי הכולל, לרבות מעורבותו וחלקו של בוהדנה באירועים.
לפיכך, אציע לחבריי, לדחות את הערעור ולהותיר את הרשעת בוהדנה באישום זה על כנה.
641. תחילה אבחן את עדות בומבי, ששימשה נדבך מרכזי בהרשעה, ושאותה תקף ארוכות סניגורו של בוהדנה בנימוקי הערעור ואף בדיון לפנינו.
בחינת עדות בומבי מלמדת על כך כי בוהדנה היה חלק מחוליית החיסול שעליה הוטלה משימת ההתנקשות ברוזנשטיין. לפי דבריו, בוהדנה בשיתוף עם וזאנה הניח את מטען החבלה על גג הצ'יינג' ברח' יהודה הלוי בתל-אביב באופן הבא: וזאנה נהג במשאית (שהייתה בבעלות בומבי) יחד עם בוהדנה, ובומבי נסע אחריהם עם רכבו של ז'וז'ו. כאשר הגיעו לאזור, וזאנה נצמד למבנה הצ'יינג' בנסיעה לאחור. או אז בוהדנה הרים את וזאנה על כתפיו, והלה הניח את המטען על גג הצ'יינג'.
בנוסף, בומבי העיד כי בוהדנה נטל חלק בהורדת מטען החבלה מגג הצ'יינג' לצורך החלפת סוללת המטען, ובהנחתו פעם שנייה עובר לפיצוץ: "באותו ערב או למחרת הגענו עם אותו צוות לכיוון הצ'יינג', אני, עופר [בוהדנה] ושלומי [וזאנה], הורדנו את המטען באותה צורה עם המשאית. הפעם השנייה שהיינו אמורים להוריד את המטען זה היה באותה פרוצדורה עם המשאית, לבוא, עופר ירים את שלומי, שלומי ירים את המטען, עזבנו את המשאית בצ'יינג', נסענו עם האוטו, אני לא זוכר איזה אוטו, אם עוד פעם האוטו של ז'וז'ו, נסענו לבית של ה.צ". כן עולה מעדותו, כי כשהמטען היה מוכן לאחר תיקונו על-ידי ה.צ, אותה חוליה חזרה לבית ה.צ על מנת לאוספו, ולהניחו בפעם השנייה על גג הצ'יינג': "עוד הפעם אנחנו לוקחים את המטען מהבית של ה.צ, היינו אני, עופר [בוהדנה] ושלומי [...] אנחנו חוזרים למקום לצ'יינג', עוד הפעם אותו סידור, עופר מעלה את שלומי, שם את המטען" (עמ' 322 להכרעת הדין).
נוסף על כך, מדברי בומבי בעדותו עולה, כי למיטב זכרונו, בוהדנה השתתף אף בתצפית לעבר הצ'יינג' בהמתנה לבואו של רוזנשטיין, אך לא אישר פרט זה באופן וודאי. עוד ניתן ללמוד מעדותו, כי לא נכח בזירת האירוע ביום הפיצוץ וביקש מז'וז'ו ערב קודם שיחליף אותו בעמדת התצפית. זאת מאחר שנסע יחד עם בוהדנה לפגישה בראשון-לציון בעניין השכרת חנות צעצועים.
כמו כן, סיפר כי לאחר האירוע ולאחר שסיימו את עיסוקיהם בראשון-לציון, הוא ובוהדנה נסעו לאשדוד ופגשו שם את וזאנה.
642. יודגש, עדות בומבי ביחס לאישום זה עוררה בבית המשפט המחוזי אמון רב, ובהכרעת הדין ניתן למצוא קביעות מהימנות נחרצות ביחס לעדותו "שהרשימה בכנותה ובעוצמתה" (עמ' 410 להכרעת הדין). לעומת זאת, בחינת הכרעת הדין מעלה כי עדות בוהדנה, אשר כפר באופן גורף במעורבותו באירוע ובהיכרותו עם יתר המעורבים, הותירה רושם שלילי, תוארה כעדות "מתחמקת וסתמית" ולא זכתה לאמון בית המשפט המחוזי. בקביעות אלה לא מצאתי עילה להתערב.
לכך יש להוסיף את הזהירות בה נקט בומבי בעדותו, כאשר העיד ביחס לחלקו של בוהדנה. ראשית, בומבי הרחיק את בוהדנה מזירת העבירה במועד הפעלת המטען ביום 11.12.2003, והעיד כי היה עמו בראשון-לציון במועד זה, כאמור. שנית, בומבי אישר בכנות שאינו משוכנע שבוהדנה השתתף בתצפיות עובר לאירוע.
643. אשר לטענות שהעלה בוהדנה בערעורו נגד עדות בומבי, לרבות השקרים שייחס לו, הימנעותו מלהפליל את סמיקו, אחיינו, והמניע הכספי הנטען שבעטיו הפליל לשווא את בוהדנה – כולן טענות המופנות כלפי ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בהכרעת הדין, כולן נטענו זה מכבר בפני בית המשפט המחוזי, לובנו ונדחו באופן מנומק, ואפרט כאן רק את עיקרן.
644. בחינת חומר הראיות בענייננו מעלה כי הטענה לקיומו של מניע להפללה מצידו של בומבי, הייתה גרסה מתפתחת ולא משכנעת. בנוסף, העובדה שבומבי לא ייחס לבוהדנה נוכחות בזירת האירוע ביום הפיצוץ כאמור מלמדת על היעדר מגמת הפללה מצידו.
אשר לטענה בדבר מניע כספי להפללה, שמקורו בסכסוך בין בומבי לבוהדנה – מדובר בטענה שנטענה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית של בומבי מטעמו של בוהדנה בבית המשפט המחוזי. בחינת התשתית הראייתית מעלה כי בחקירתו במשטרה, בעימות עם בומבי, ובמענה לכתב האישום, בוהדנה לא העלה כל טענה על אודות סכסוך בינו לבין בומבי שבעטיו לאחרון היה אינטרס להפלילו, אף שנשאל על כך באופן מפורש (מוצג ת/460ד, עמ' 53). לא למותר לציין את הקביעה החד משמעית שבהכרעת הדין בעניין זה, כי "אין לשעות לגרסתו המתפתחת והלא אמינה של בוהדנה שנולדה כדי לבסס מניע כביכול מצד בומבי להפלילו לשווא" (עמ' 418 להכרעת הדין). בכך, לא ראיתי טעם להתערב.
כמו כן, בחינת המסכת הראייתית המגובשת בענייננו מלמדת כי הטענה שבומבי הפליל את בוהדנה על מנת לחפות על אחיינו סמיקו – אף היא נעדרת בסיס ראייתי. בנסיבות העניין, אין בחומר הראיות שהוצג ראיה פוזיטיבית הקושרת את סמיקו לאירוע מושא אישום זה. ויודגש, למעט העובדה שבומבי, כפי שעולה מעדותו, השתמש ברכבו של סמיקו, אין כל אינדיקציה ראייתית למעורבותו של האחרון באירוע.
645. אשר לטענה כי בומבי שיקר ביחס לנסיעתו עם בוהדנה לראשון-לציון, מאחר שהטלפון של בוהדנה נמצא מאוכן בישוב עמינדב, חומר הראיות בענייננו מלמד על כך שבעת הרלוונטית, בצהרי יום הפיצוץ – בומבי אכן היה בראשון-לציון (מוצג ת/1575ג).
ויודגש בהקשר זה, העובדה שבומבי לא ייחס לבוהדנה נוכחות בזירת האירוע ביום הפיצוץ כאמור, מלמדת על חוסר חשיבותה של השאלה בענייננו היכן בדיוק היה בוהדנה באותו יום, האם בראשון לציון או בעמינדב. נראה כי הדברים נכונים אף ביתר שאת שעה שבוהדנה אינו חולק על כך שהיה יחד עם בומבי בבוקר האירוע, ושמע יחד עמו במהלך נסיעתם על אודות קרות הפיצוץ ביהודה הלוי. לפיכך, אין לטעמי רלוונטיות לשאלה אם שניהם היו יחד ביום האירוע בראשון-לציון או במקום אחר.
בנוסף, בהתאם לדברי בומבי שנמצאו מהימנים כאמור, כל אנשי החוליה המבצעת היו מצוידים בטלפונים מבצעיים, ומשכך, עצם העובדה שהטלפון של בוהדנה אוכן ביום האירוע בעמינדב, אינה מלמדת על מקום הימצאו של בוהדנה בפועל.
646. כעת אתייחס לשימוש שנעשה במשאית לביצוע המעשים באירוע, ולטענת סניגורו של בוהדנה כי בומבי שיקר הן ביחס לסוגה הן ביחס להיגיון השימוש בה לצורך הנחת המטען על גג הצ'יינג'.
ראשית, בהכרעת הדין נקבע כממצא עובדתי, שלא מצאתי עילה להתערב בו, שהמשאית מהסוג הנטען הייתה בחזקתו של בומבי בתקופה הרלוונטית. זאת ועוד, עד ההגנה מר לוי איטח, אשר עבד אצל בומבי בחברה כנהג המשאית, העיד בפני בית המשפט המחוזי ואישר בחקירתו הנגדית שהמשאית הייתה שייכת לבומבי ושהלה לא היה זקוק לרשותו כדי להשתמש בה.
ויודגש, העובדה שהעד איטח לא ידע לומר בעדותו דבר קונקרטי ביחס לנטילת המשאית לצורך הנחת המטען על גג הצ'יינג' – אינה מעלה או מורידה בנסיבות העניין, ואין להתפלא על כך שבומבי לא שיתף את איטח או דיווח לו על כך שהשתמש במשאית כדי להסתייע בה להטמנת מטען חבלה.
שנית, איני רואה טעם של ממש בטענת הסניגור אשר חלק על עצם ההיגיון להשתמש במשאית לשם הטמנת המטען על גג הצ'יינג', וטען שבומבי שיקר ביחס לפרט זה. בחינת החומר הראייתי בענייננו מובילה למסקנה כי מדובר בטענה בעלמא. החלטת בומבי להיעזר במשאית על מנת להגיע באמצעותה לגג המבנה תוארה על ידו בעדותו בבית המשפט המחוזי, ולא מצאתי הצדקה להתערב בממצאי המהימנות הברורים שנקבעו ביחס לעדותו, כאמור.
ואולם, ובאומרי כן, וזה העיקר – לא מצאתי כי ישנה משמעות לאמצעי הנבחר להעלאת המטען על גג הצ'יינג'. אין משמעות לכך האם דובר במשאית או בסולם לצורך העניין. הדבר אינו משנה מאחריות המבצעים באירוע או מזהותם. ובענייננו, אין הדבר משליך על אחריותו של בוהדנה כמבצע בצוותא באירוע החמור שבוצע, מושא אישום זה.
647. ביחס לטענה להיעדר הפללת בוהדנה על-ידי ה.צ ו-א.צ, בחינת הכרעת הדין בענייננו מעלה כי אף טענות אלו לובנו ונדחו על-ידי בית המשפט המחוזי, שקיבל את דברי עדי המדינה בפרשה על אודות המידור שהיה נהוג בארגון, ובמיוחד ביחס לזהות הפעילים שעמדו במוקד ביצועה של התכנית הפלילית. לפיכך, לאיש מעדי המדינה האחרים, פרט לבומבי, לא הייתה סיבה לדעת על בוהדנה ועל חלקו באירוע.
בהקשר זה אציין, כי ה.צ בעדותו בפני בית המשפט המחוזי תיאר את האינטרס האישי שלו שלא להיחשף בפני "אנשי הביצוע", ואזכיר שבעטיה של סיבה זו הוא גייס את המערער סבח לעזרתו. לפיכך, דברי ה.צ שלפיהם לא הכיר את בוהדנה התקבלו כסבירים בנסיבות העניין, ואין להתערב בכך.
בנוסף, ביתו של ה.צ שהיה מקום מפגש של חברי הארגון, נהנה מחצר גדולה ורחבת ידיים, ובחינת עדותו מעלה שרבים היו מגיעים אליו לחצר, מבלי שהיה מעורב בפגישות ביניהם. ה.צ העיד שגם את בומבי לא הכיר עד שזה פנה אליו להכנת המטען בשליחותו של אברג'יל, הגם שלדברי בומבי הוא ביקר בביתו של ה.צ גם לפני כן.
בשל חשיבות העניין, אציג את הדברים מתוך עדותו של ה.צ בבית המשפט המחוזי, משנשאל על ביקוריו של בומבי בביתו: "אלי אישית הוא לא בא, הם באו לחצר שלי, ובאו הרבה פעמים לחצר, הם היו באים המון אנשים ביחד, כנופיות ואני לא הכרתי את כולם, ולא הייתה לי שיחה עם כולם" (עמ' 2611 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי).
הנה כי כן, האנשים היחידים שיכלו לדעת על אודות מעורבות בוהדנה באירועים, היו אלה שהשתייכו לחולייה המבצעת באירוע, שפרט לבומבי ולוזאנה (שנפטר עובר להליכים בפרשה), הועמדו לדין במסגרת כתב האישום שהוגש וכפרו במיוחס להם. יצוין שאף אחד מהם לא נחקר מטעמו של בוהדנה בבית המשפט המחוזי. אשר לז'וז'ו (שהופיע בכתב האישום כיוסף לוי) ושהיה חלק מהחוליה המבצעת באירוע יחד עם בומבי, בוהדנה ווזאנה – הלה נפטר במהלך המשפט ולא נקבעו ממצאים ביחס לאשמתו.
648. אשר לטענות נגד הסכם עד המדינה שנחתם עם בומבי וההשוואה לעונש שהוטל עליו במסגרתו – אפנה לדיון המפורט שקיימתי בנושא זה בערעורו של אברג'יל, שם הדגשתי כי עונשו של עד מדינה נגזר בשים לב להיותו "עד מדינה" וכחלק מהתמורה שניתנה לו בגין עדותו נגד שותפיו והפללתם. בשל כך, אין לראות בעונש שהוטל על בומבי כמשקף את טיב מעשיו וחומרתם, ועונשו לא משמש בסיס להשוואה עונשית עבור שאר המעורבים באירוע מושא אישום זה.
לא למותר לציין בהקשר זה, כפי שפירטתי לעיל בפרקים הקודמים, כי גיוסו של בומבי כעד מדינה הוביל לפיענוח הפרשה המורכבת שהובאה לפנינו, ולפיצוח של עבירות רבות וחמורות שבוצעו על-ידי מספר רב של מעורבים – ובכך גלום אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה.
נוסף על כך, על אף בכירותו של בומבי בארגון, פעילותו בוצעה במסגרת תפקידו כשלוחו של אברג'יל שהיה "אבי העבירה" ועמד בראש הארגון. לפיכך, טענת בוהדנה בערעורו לפיה בומבי היה המבצע העיקרי של העבירה ומשכך הסכם עד המדינה שנחתם עמו היה פסול – דינה להידחות.
לאור הנימוקים שפורטו, אני קובע כי הסכם עד המדינה שנחתם עם בומבי אינו מצדיק את התערבותו של בית משפט זה.
649. מהמארג הראייתי המבוסס בענייננו ניתן ללמוד כי לעדות העיקרית של בומבי שתוארה לעיל, נמצאו מספר ראיות סיוע.
בראש ובראשונה, ניתן למצוא סיוע ראייתי באמירותיו של בוהדנה במהלך העימות עם בומבי (מוצג ת/460ד): בוהדנה מסר במהלך העימות פרטים מוכמנים על אודות הזירה והאירוע, באופן העולה כדי הפללה עצמית משתמעת אשר עולה לכדי "ראשית הודאה".
בהקשר זה אני רואה לקבל את הדברים המפורשים שנקבעו בהכרעת הדין: "צפייה בעימות ממחישה בצורה שאין טוב ממנה את נכונות גרסתו של בומבי לגבי חלקו ומעורבותו של בוהדנה. האינטראקציה בין שניהם במהלך העימות והאופן שבו הגיב בוהדנה לדברי בומבי, הייתה כשל אדם שמעורה היטב בפרטי העניין ומבין שמוטחים בו דברי אמת" (עמ' 420 להכרעת הדין).
650. בנוסף, בשל תקיפת ראיות הסיוע בערעור דנן, יהיה נכון לפרט את אמירותיו המסבכות של בוהדנה כפי שנאמרו במהלך העימות. כך, כאשר בומבי הטיח בפניו "היית איתי ביהודה הלוי מלא, הכל מהתחלה ועד הסוף", בוהדנה השיב "כשהיה את הפיצוץ ביהודה הלוי איפה אני הייתי..." כשנשאל למקום הימצאו בעת האירוע, ענה שלא חשוב איפה היה ובלבד שלא היה בתל-אביב.
בחינת העימות מעלה, כי לא מדובר באמירה מקרית מצידו של בוהדנה, אלא בהתבטאות של מי שיודע שלא ניתן לקשור אותו לזירת הפיצוץ, ולמעשה מנסה בדבריו להרחיק עצמו פיזית מזירת האירוע, מתוך מחשבה מוטעית שזו הוכחה לחפותו.
יתירה מכך, אני מקבל את הקביעה של בית המשפט המחוזי בעניין זה, כי ההפרדה שערך בוהדנה בעימות בין מעורבות כללית באירוע לבין נוכחות פיזית בזירה בשעת הפיצוץ – שמורה רק למי שיודע את עובדות המקרה.
651. פרט מסבך נוסף שנמסר מפי בוהדנה קשור במסירת שמו של ז'וז'ו כמעורב באירוע. כעולה מהעימות, כאשר בומבי הטיח בבוהדנה שביום הפיצוץ הלה היה עמו בראשון-לציון, השיב בוהדנה "כן זוכר את אותו יום, שמעתי את זה בחדשות... אתה לא מתבייש רוצה להתנקות [...] מסכן ז'וז'ו אתה הולך מעליל עליו עלילות. אתה לא מתבייש בן אדם הולך לעבוד בסלטיה בשביל להביא פרנסה לבית, קברת לו את החיים".
בהקשר זה, טענת סניגורו של בוהדנה, לפיה אזכורו של ז'וז'ו בא על רקע חקירותיו הקודמות של בוהדנה – דינה להידחות, מהטעמים הבאים.
ראשית, בחינת התשתית הראייתית המגובשת שלפנינו מעלה כי טרם שבוהדנה העלה את שמו של ז'וז'ו בעימות, הוא לא ידע מה מסר בומבי בחקירה ואת מי הפליל, בניגוד לטענת סניגורו. אמירות בוהדנה בעימות ביחס לז'וז'ו מלמדות על כך שידע שז'וז'ו מעורב וקשור לעבירה, ולכן היה בטוח בכך שבומבי הפליל אותו.
שנית, בחקירתו הנגדית בוהדנה לא השתמש בהסבר זה של סניגורו למסירת שמו של ז'וז'ו, אלא הסתפק באמירה סתמית ולפיה טבעם של עדי מדינה להעליל (עמ' 10,465 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי).
שלישית, במהלך העימות, בומבי מסר כאמור כי בוהדנה היה חלק בלתי נפרד מהקבוצה שביצעה את הרצח ביהודה הלוי, תוך שהזכיר את מעורבותם של ה.צ ווזאנה בלבד. על אף זאת, בוהדנה הזכיר בעימות דווקא את ז'וז'ו ולא אחרים מ"הקבוצה האשדודית" כמי שבומבי העליל עליהם. משבוהדנה לא מסר הסבר לכך בחקירתו הנגדית, דבריו בעימות משמשים סיוע ראייתי ממשי לדברי בומבי.
לפיכך, ובהתאם לכל האמור, מעורבות ז'וז'ו משמשת פרט מוכמן שעצם ידיעתו מסבכת את בוהדנה במעורבות באירוע ומהווה ראיית סיוע לעדות בומבי.
652. נוסף על כך, משהחוקר בעימות שאל "מי הוריד את המטען בצ'יינג'", בומבי השיב "שלומי. הוא [בוהדנה] ושלומי [וזאנה], הוא הרים את שלומי כל הזמן". בהמשך לכך, שאל החוקר את בומבי אם הוא היה במקום, והלה השיב בחיוב. או אז בוהדנה התפרץ ואמר: "איפה אתה היית? אני שואל אותך בבית משפט... אני אוציא אותך בבית משפט תקשיב טוב, ואני אביא את השופט אני אוציא את כולם, אתה תגיד לי איפה ראית ואיפה עמדת ואיפה ראית אותי. בסדר? באיזה מקום באיזה מצב באיזה תצפית ראית אותי ? שאני הרמתי אותו" (עמ' 421 להכרעת הדין).
עינינו הרואות, כי בוהדנה התעמת עם דברי בומבי במישור העובדתי – הטיח בו היכן עמד ומה יכול היה לראות ממקום הימצאו, ואף הציע לבית המשפט לבצע ביקור במקום. נראה כי רק מי שהיה נוכח בזירה וידע היכן עמד בומבי ומה היה חלקו של כל אחד מהמבצעים, יכול לחלוק על התיאור העובדתי שבומבי מסר בעדותו. בדיון לפנינו הדגיש בא-כוח המדינה כי גם בדבריו אלה של בוהדנה בעימות מצוי פרט מוכמן – המיקום שבומבי עמד בזירה לפי הטענה, ושממנו לא יכול היה לראות לכאורה את בוהדנה.
הנה כי כן, הצעת בוהדנה לביקור בזירה משמשת אמירה מסבכת הבאה בגדר פרט מוכמן – בוהדנה הפליל את עצמו באופן המבסס את ידיעתו, נוכחותו, ומעורבותו בדבר מיקום המטען, הנחתו והוצאתו לצורך החלפת הסוללה.
653. בנוסף, מהחומר הראייתי שהונח לפנינו עולה, כי במהלך העימות חשף בוהדנה פרט מוכמן נוסף משהשתמש במילה "הוציא" בהקשר של מטען החבלה, זאת להבדיל מהמילה "הונח". השימוש במילה "להוציא" מלמד על פעולה ספציפית שהתבצעה בהקשר לאותו מטען, שכן מטען החבלה היה מונח בתוך ארגז מתכת מעל גג הצ'יינג'. לתוך ארגז זה הוכנס המטען ומשם גם הוצא לצורך החלפת הסוללה.
בחינת מהלך העימות בענייננו מעלה כי בוהדנה השתמש בשתי הזדמנויות שונות במילה "הוציא" ו"הוצאנו", תוך ליווי דבריו בתנועת יד המסמנת הוצאת דבר מה, על מנת לתאר את הפעולה שבוצעה ביחס למטען: "גם אם צריך לצאת עם השופט למקום האירוע, שיבוא ויגיד איך הוא ראה שאני הרמתי עם שלומי והוצאנו את המטען, שיבוא ייתן הסבר בבית המשפט" (ההדגשה שלי – י.א). כך אף עולה מדיסק העימות, שם נשמע בוהדנה אומר: "באיזה תצפית ראית אותי שאני הרמתי אותו... שאני הרמתי אותו והוא הוציא" (מוצג ת/460ג) (ההדגשה שלי – י.א). ניכר כי בנסיבות העניין, השימוש במילה זו אינו סתמי או מקרי, ולכך אף מתווספת העובדה כי בוהדנה לא הסביר במהלך חקירתו הנגדית מדוע נקט במילה זו דווקא.
ויודגש, מהכרעת הדין ניתן ללמוד כי מדובר בפרט שלא עלה במהלך חקירת בוהדנה וגם לא הוזכר על-ידי בומבי במהלך העימות. אף החוקרים לא עשו שימוש במילה זו, אלא נקטו במילה "הונח" ביחס לאופן שבו הושם המטען על גג הצ'יינג'.
לפיכך, עולה הרושם כי התבטאות זו נאמרה מפי מי שיודע כיצד הדברים בוצעו בשטח, הלכה למעשה. במילים אחרות, קיומו של ארגז המתכת מהווה פרט מוכמן שהיה ידוע רק למי שנכח בזירה והכיר את המקום, ומשמש סיוע ראייתי לדברי בומבי.
654. זאת ועוד, ממסכת הראיות שהוצגה לפתחנו ניתן ללמוד על ראיית סיוע נוספת לעדות בומבי, המצויה בהתנהגותו המפלילה של בוהדנה לאחר האירוע. כך, מכשיר הטלפון הנייד שלו הפסיק לפעול כשעה לפני הפיצוץ הקטלני באירוע וחזר לפעילות רק ביום 22.12.2003, כאחד-עשר ימים לאחריו (מוצג ת/1561א). נוכח העובדה כי מדובר במכשיר טלפון שהיה פעיל באופן רציף, ובהיעדר הסבר לניתוק הטלפוני שאירע – ניתן ללמוד כי בוהדנה "ירד למחתרת" עד יעבור זעם. לפיכך, מדובר בראיה המסבכת אותו בביצוע העבירות בהן הורשע, ומצטרפת ליתר ראיות הסיוע בענייננו.
בהקשר זה יוער, כי טענת סניגורו של בוהדנה לפיה העובדה שהטלפון נותק שעה לפני האירוע מוכיחה כי הניתוק היה אקראי בלא קשר לפיצוץ – דינה להידחות. בנסיבות העניין, איש לא ידע לצפות את מועד או שעת הפיצוץ, מאחר שהדבר היה תלוי במועד הגעתו של רוזנשטיין לצ'יינג'. העובדה כי הניתוק הטלפוני התרחש שעה לפני מועד הפיצוץ לא מחלישה את המסקנה לפיה אותו ניתוק טלפוני שנמשך 11 ימים לאחר האירוע, מלמד על "ירידה למחתרת" מצידו של בוהדנה. לפיכך, הניתוק הטלפוני בסמוך לאירוע ולאחריו מסייע ראייתית לדברי בומבי.
לכך יש להוסיף את נסיעתו של בוהדנה לאברג'יל בתאילנד סמוך לאחר האירוע מושא האישום, במימון כספי הארגון, יחד עם בומבי, וזאנה וז'וז'ו – כמצטרפת למארג הראייתי המבוסס בענייננו. ניסיונו של בוהדנה להתרחק מאותה נסיעה ובתוך כך להתכחש להיכרותו עם אברג'יל ולמפגש עמו בתאילנד – מהווה שקר מהותי שתומך בעדות בומבי ומשמש סיוע ראייתי לדבריו.
655. ומכאן אפנה לשקריו המהותיים הנוספים של בוהדנה, שניתן למצוא בהם סיוע ראייתי נוסף לדברי בומבי.
הדברים אמורים בעיקר ביחס להכחשת בוהדנה את קשריו עם בומבי ואף את ההיכרות עמו, במספר הזדמנויות, כפי שאפרט להלן. נוכח העובדה שבומבי היה "קצין המבצעים" של התכנית העבריינית מושא האישום, ראש הקבוצה שאליה השתייך בוהדנה, הרי שאי אמירת אמת ביחס לקשר עמו, מלמד על שקר מהותי שנמצא בליבת המחלוקת בענייננו.
ראשית, עוד במהלך חקירתו בשנת 2004 (מוצג ת/450א) בוהדנה שלל כל היכרות עם בומבי. ניסיונו לטעון כי הכחיש היכרות עמו מאחר שידע על אודות מעורבותו של האחרון בפלילים, נסתרה בכך שאישר כי הכיר אחרים ששמותיהם פורטו ושהם בעלי עבר פלילי (מוצג ת/450ב'1).
שנית, אף במהלך חקירתו במשטרה בשנת 2015, כאשר בומבי גויס כעד מדינה, ובוהדנה נעצר (עובר לעימות ביניהם), הלה הכחיש היכרות עמו (מוצג ת/460ד).
שלישית, גם במהלך עדות בומבי בבית המשפט המחוזי, בעת שתיאר את "הקבוצה האשדודית" שבוהדנה נמנה עמה, תוּאר בהכרעת הדין כיצד בוהדנה התפרץ ללא רשות באולם באומרו: "אני לא הכרתי אותו בכלל" (עמ' 426 להכרעת הדין).
בהקשר זה אעיר, כי אין לקבל את הטענה לפיה יש לראות בדבריו אלה של בוהדנה כמתייחסים לגולן אביטן. מדובר בטענה שהועלתה מפי הסניגור בדיעבד, במסגרת הערעור, מקום שהדברים היו צריכים להיאמר מפי בוהדנה עצמו במהלך עדותו (ולא נאמרו). יתירה מכך, בתשובתו בחקירתו הנגדית בוהדנה אישר שמדובר בבומבי, אותו לא הכיר. בשל חשיבות העניין אביא את הדברים כלשונם:
"ש. הסיפור הזה זה לא כשהיית על הדוכן, זה כשבומבי עמד על הדוכן, ואתה מוצא לנכון לצעוק לו תוך כדי עדות: אני לא הכרתי אותו בכלל.
ת. נכון, הייתה תקופה באשדוד, כשהוא הגיע לאשדוד, שאני לא הכרתי אותו, כן". (עמ' 10,419 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי).
הנה כי כן, ובהתאם למפורט לעיל, הכחשת בוהדנה את היכרותו עם בומבי בעדותו בבית המשפט המחוזי, היא המשך ישיר לגרסתו בחקירותיו משנים 2004 ו-2015. בנסיבות אלה, אני מקבל את הקביעות שבהכרעת הדין, לפיהן מדובר באמירות שקריות, ואין חולק על כך, כפי שבוהדנה העיד בעצמו בבית המשפט המחוזי, שהיה חברו הקרוב של בומבי, בילה עמו ועם משפחתו ואף הלווה לו סכומי כסף במהלך השנים.
656. בהקשר זה יש להתייחס לטענת הסניגור, כי האמירות השקריות הנטענות של בוהדנה בחקירתו בשנת 2004, כפי שתוארו לעיל, ניתנו על ידו בעת שנחקר שלא תחת אזהרה, כאשר לא ניתנה לו זכות ההיוועצות עם עורך דין, ומשכך אין לעשות שימוש באותן אמירות.
ויודגש, אין מחלוקת על כך שבחקירתו משנת 2004, בוהדנה לא הוזהר ולא הוענקו לו זכויות חשוד. זאת מאחר שבאותה עת לא הייתה נגדו תשתית ראייתית שביססה חשד קונקרטי למעורבותו בעבירה. בחינת החומר הראייתי בענייננו מעלה כי חוקרי המשטרה העידו בעניין זה בבית המשפט המחוזי וכי דבריהם לא נסתרו.
אף בדיון לפנינו, בא-כוח המדינה הגיש לעיונינו את תמליל החקירה (מוצג ת/450א) על מנת להמחיש את אופי השאלות שנשאלו בה, כ"חקירת עד" להבדיל מ"חקירת חשוד". מקריאת תמליל החקירה, נראה כי מרבית חלקה הראשון התנהל בדרך של הצגת שאלות כלליות, ללא הבעת חשד כלפי בוהדנה. השאלות התייחסו למערכת היחסים שלו עם אנשים אחרים, והוא סיפר על אודות משפחתו, חתונתו הקרבה ועיסוקיו. בשלב זה של החקירה ניתן להתרשם מכך שבוהדנה דיבר באופן חופשי, שיתף פעולה עם חוקריו, לא נחשד בביצוע מעשה עבירה, ואף לא הפליל עצמו במעשה כלשהו. בא כוח המדינה הוסיף והדגיש בפנינו כי בעקבות דבריו של בוהדנה בחקירה זו לא בוצעו פעולות חקירה נגדו, והוא אף שוחרר לאחר מכן.
יצוין כי בחלק זה של החקירה בוהדנה הכחיש כל היכרות עם חברי ארגון הפשיעה, לרבות עם בומבי ואברג'יל.
לצד זאת, בשלהי החקירה, בוהדנה נשאל ישירות על אודות האירועים הפליליים מושא האישום, אך ניכר כי אופי השאלות נותר כללי:
"שאלה – מכיר זאב רוזנשטיין?
תשובה – לא, בעיתון ראיתי חוץ מזה כלום.
שאלה – שמעת על הניסיון לרצוח אותו ב 11/12/03 וב 30/6/03 בת"א?
תשובה – לא
שאלה – לא שמעת על ניסיון הרצח של זאב, ניסיון שהוגדר כפיגוע פלילי בו נרצחו אזרחים חפים מפשע?
תשובה – לא" (מוצג ת/450א, עמ' 4).
בשלב מסוים של החקירה, בוהדנה הפסיק לשתף פעולה עם חוקריו והודיע כי הוא שומר על זכות השתיקה. או אז החוקר הודיע לו כי מאחר שאינו חשוד אין לו זכות לשתוק (מוצג ת/450ב1, עמ' 39). ויודגש, בכך נתפס החוקר לכלל טעות, כפי שיובהר להלן.
זכות השתיקה נתונה לכל אדם בעת חקירה, ולא רק לחשוד או לנאשם. זכות זו היא ביטוי לחיסיון מפני הפללה עצמית המעוגן בסעיף 2(2) לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), 1927, ובסעיפים 47 ו-52 לפקודת הראיות. לפיכך, מצבו של נחקר שלא באזהרה אינו נחות ממצבו של חשוד בעבירה ביחס לזכות להימנע מהפללה עצמית, ולשניהם עומדת זכות זו.
מכל מקום, אציין כי שקריו המהותיים של בוהדנה ביחס להיכרותו עם בומבי, מהווים סיוע ראייתי לדבריו, גם מבלי שנידרש לשקרים הנטענים בחקירה משנת 2004. בנסיבות העניין, חקירה זו אינה עומדת לבדה ומהווה נדבך נוסף ליתר הראיות, ובמקרה דנן, די באמירותיו השקריות של בוהדנה מחקירתו במשטרה משנת 2015, שם נחקר כחשוד, ומעדותו בבית המשפט המחוזי, כפי שהובאו לעיל – כדי לשמש סיוע ראייתי לדברי בומבי.
657. נוסף על כך, בדומה לגרסתו לפיה לא הכיר את בומבי, בוהדנה אף לא מסר אמת ביחס להיכרותו עם אברג'יל, ומסר בחקירותיו במשטרה, ביותר מהזדמנות אחת, שאינו מכיר אותו (מוצג ת/450ב1); כמו כן, כאשר נשאל באופן מפורש ביחס לבילוי המשותף עם אברג'יל בתאילנד, סירב לענות (מוצג ת/459).
לעומת זאת, בעדותו בבית המשפט המחוזי, ולאחר שנחשף לקיומן של תמונות בהן צולם יחד עם אברג'יל בתאילנד (מוצגים ת/1467, ת/1467א), בוהדנה אישר את דבר מפגשו עם אברג'יל. במסגרת זו, העלה הסבר חדש לפיו נסע לתאילנד כדי לחגוג שם מסיבת רווקים וכי שילם על כרטיס הטיסה מכיסו. ואולם, הוכחה לתשלום הכרטיס לא הובאה, ובומבי לא נחקר מטעמו ביחס לאפשרות שהגיעו לתאילנד על מנת לחגוג את מסיבת הרווקים שעל אודותיה נטען.
לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי מדובר בשקרים מהותיים המשמשים סיוע ראייתי לדברי בומבי בענייננו.
658. סיכומו של עניין, הוכח כי בוהדנה היה אחד מהמבצעים בצוותא של האירוע החמור המתואר באישום דנן, ואין כל נפקות לכך שלא נכח בזירה ביום האירוע בהקשר זה. בוהדנה היה שותף מלא להנחת מטען החבלה על גג הצ'יינג', להוצאתו לצורך החלפת הסוללה, ולהחזרת המטען המתוקן לגג המבנה. בכך הוכח כי נכלל במעגל הפנימי של מבצעי העבירה, היה בסוד התכנית העבריינית, היה מודע לפרטיה, וביצע פעולות ממשיות לצורך הוצאתה לפועל כמבצע בצוותא.
מבחינת היסוד הנפשי של עבירת הרצח, הוכח בענייננו שהתגבשה אצל בוהדנה כוונת הקטילה. הוא היה מודע למשימה העבריינית לחיסולו של רוזנשטיין, לה היה שותף, ופעל יחד עם המעורבים האחרים כדי להוציאה לפועל. בהקשר זה, אני מקבל את קביעת בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין, לפיה חזקה על בוהדנה שכאשר הטמין מטען חבלה רב עוצמה שבכוחו לקטול חיים, היה מודע לנזקים הפוטנציאליים שיכול לגרום, וודאי בהתפוצצותו במרכז העיר במקום הומה אדם, וחפץ בתוצאה שנגרמה.
לפיכך, מכוח דוקטרינת הכוונה המועברת, ומאחר שהמטרה לרצוח את רוזנשטיין אף אם הוחטאה, אין בסיס להתערבותנו בהרשעת בוהדנה ברציחתם של שלושת הקורבנות שמצאו את מותם תחתיו. כמו כן, הוכחו נגד בוהדנה יתר העבירות בהן הורשע, בדומה לניתוח שערכתי לעיל, במסגרת הדיון בערעורו של אברג'יל באישום זה.
בנוסף, יוער כי אין בתיקון 137 לחוק העונשין (הרפורמה בעבירות ההמתה) משום "דין מקל" בענייננו, מאחר שגם לפי הדין החדש מתקיימים יסודות עבירת הרצח בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 301א(א) לחוק העונשין – שבצידו עונש מאסר עולם חובה. בנסיבות ענייננו, מעשיו של בוהדנה נכללים הן בנסיבות סעיף 301א(א)(1), הן בנסיבות סעיף 301א(א)(9), והן בנסיבות סעיף 301א(א)(11) לחוק העונשין, זאת בדומה לעניינו של אברג'יל – ואפנה לדיון המפורט שערכתי שם.
עוד אדגיש, כי בהתאם לקביעות העובדתיות שבהכרעת הדין, חבירתו של בוהדנה לחוליה המבצעת שבראשה עמד בומבי, ונכונותו ליטול חלק באירוע זה – סללה את הדרך לכניסתו לארגון הפשיעה. אף הנסיעה המשותפת שלו בסמוך לאחר האירוע מושא האישום, יחד עם ז'וז'ו ובומבי כדי לבקר את אברג'יל בתאילנד, תומכת בכך כי פעל מטעם הארגון ובמסגרתו. לפיכך, אני קובע כי יש לאמץ את הקביעה שעבירות הרצח שבהן הורשע בוהדנה בפרשה זו בוצעו במסגרת ארגון פשיעה.
659. אשר לטענת בוהדנה בדבר ההשוואה שבין הרשעתו לבין הזיכויים של המערערים האחרים, בחלק מהעבירות שיוחסו להם – דינה להידחות. בענייננו, כל עניין נבחן על פי נסיבותיו ועל פי טיבן ועצמתן של הראיות. כל מקרה נסמך על מארג ראייתי שונה ועל תרומתו של כל מערער לתכנית העבריינית. לפיכך, השוני בין המערערים בפרשה שלפנינו, שעניינם נבחן במסגרת אישום זה, בא לידי ביטוי הן בקרבתו של כל מעורב למוקד העבירה, והן בתשתית הראייתית שהוכיחה את מעשיו, ואין מקום לגזירה שווה.
660. אשר על כן, ובהתאם לכל המפורט לעיל, אם תישמע דעתי, דין ערעורו של בוהדנה על הרשעתו – להידחות.
דיון בערעור בוהדנה ובערעור המדינה לעניין העונש
661. בגין הרשעת בוהדנה בעבירות שבאישום הרביעי, הוטלו עליו בגזר-הדין שלושה עונשי מאסר עולם לריצוי בחופף זה לזה, 5 שנות מאסר לריצוי בחופף לעונשי מאסר העולם, לצד עונש מאסר מותנה ותשלום פיצויים.
662. המדינה ערערה על חפיפת כלל העונשים שהוטלו על בוהדנה, וביקשה כי עונשי המאסר ירוצו במצטבר זה לזה. סניגורו של בוהדנה התנגד לכך, וביקש שלא להתערב בעונש שנגזר.
663. בגזר-דין מנומק, התייחס בית המשפט המחוזי לשיקולי ענישה שונים, וביניהם להרשעותיו הקודמות של בוהדנה, לתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו ושממנו לא עלה הרושם כי בוהדנה שינה דרכיו והשתקם, ואף לא הביע חרטה על מעשיו. כמו כן, ניתנה התייחסות לשיקולים לקולה, בדבר היותו של בוהדנה על סף גיל קטינות בעת האירוע; ואת מעמדו הזוטר יחסית בהיררכיה הארגונית, וודאי יחסית לאברג'יל.
בשל שיקולים אלה, בית המשפט המחוזי ראה לנכון לאבחן בין אברג'יל כראש הארגון לבין בוהדנה, ששניהם הורשעו ברצח ובעבירות הנלוות באישום זה כמבצעים בצוותא. לפיכך, ביחס לסנקציה העונשית הסופית בגין האישום דנן, נקבע שאף שמדובר בעונשי חובה של מאסר עולם, יש מקום שבוהדנה ירצה אותם באופן חופף זה לזה.
664. נראה כי בנסיבות העניין, חפיפה מלאה של כלל העונשים, כפי שגזר בית המשפט המחוזי על בוהדנה, אינה עולה בקנה אחד עם עקרון ההלימה בענישה ועם מטרות הענישה בדבר גמול, הרתעה ושמירה על ביטחון הציבור.
כמו כן, תוצאה זו אינה מתיישבת עם ההתייחסות העונשית הראויה והמחמירה שיש לבטא גם כלפי הפעילים הזוטרים יחסית בארגון, ולא רק כלפי ראש הארגון או מנהליו. בנושא זה דנתי לעיל במסגרת הדיון בערעורו של סבח, והדברים יפים גם בעניינו של בוהדנה. ואדגיש, קיימת חובה להרתיע גם את הדרגים הנמוכים, שללא תרומתם ונכונותם לתת יד לביצוע מעשי האלימות החמורים – אלה לא היו ניתנים לביצוע. מדובר אפוא באינטרס חשוב ומשמעותי, כחלק מהמלחמה בפשיעה המאורגנת.
לכך יש להוסיף את הרשעתו של בוהדנה בעבירה החמורה עלי ספר, שלצידה עונש מאסר עולם חובה, ואת נסיבות הביצוע החמורות שבוצעו במסגרת ארגון פשיעה אלים וכוחני, כפי שפורטו לעיל.
665. בענייננו, נסיבות הפיצוץ ביהודה הלוי מושא האישום בו הורשע בוהדנה, היה אירוע חריג בחומרתו, מרובה נזקים ונפגעים, שכתוצאה ממנו נרצחו שלושה קורבנות ונפצעו למעלה מ-50 אזרחים על לא עוול בכפם. כפי שתואר לעיל, בוהדנה היה אחד מאנשי החוליה המבצעת שבומבי גייס לצורך ביצוע התכנית העבריינית שתוארה. לאור טיבה של התכנית, המשימות להוצאתה אל הפועל חולקו בין אנשי הצוות המבצע, תוך המתנה להגעתו של רוזנשטיין לצ'יינג'. בתוך כך, הוכח כי מעשיו של בוהדנה היו מהותיים לצורך קידום המשימה, והפעולות שאותן ביצע היו בליבת תכנית הרצח.
בנוסף, ועל מנת ליתן ביטוי ממשי לתוצאת מעשיו של בוהדנה בפגיעה האנושה בקדושת החיים של שלושת הקורבנות שקיפחו את חייהם כתוצאה מהאירוע מושא האישום, אני שותף להשקפה לפיה לא זו בלבד שיש לגזור עונש נפרד על כל עבירה, אלא שמעשי הפגיעה הנפרדים צריכים גם למצוא ביטוי בעונשים המצטברים זה לזה (ראו גם: ע"פ 1742/91 פופר נ' מדינת ישראל, נ"א(5) 289 (1997); ע"פ 9804/02 שר נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 461 (2004)).
מסקנה זו מתבקשת אף מנקודת מבט מוסרית, המכירה בקדושת חייו של אדם כערך עליון. לפיכך, מתן משקל לתוצאות העבירה, כמו גם למספר קורבנות העבירה שנרצחו באירוע, מוביל אותנו למסקנה שונה מבית המשפט המחוזי, לעניין אופן ריצוי העונשים שהוטלו בנסיבות העניין. כך, במקרה דנן, נסיבותיו האישיות של בוהדנה אינן מצדיקות חריגה מן הכלל, לפיו בעבירות אלימות ובעבירת רצח בפרט, יש לצבור את העונשים זה לזה, ולכל הפחות אין להשלים עם חפיפה מלאה ביניהם (השוו: ע"פ 1978/21 מדינת ישראל נ' עמאש (7.6.2023)).
אף על פי כן, נוכח ההבחנה הנדרשת שראוי לערוך בענייננו בין ראש ארגון הפשיעה אברג'יל, שהורשע באותם מעשים במסגרת אישום זה, לבין המערער בוהדנה, ובשים לב לכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את מלוא חומרת הדין, אציע לחבריי כי נקבל באופן חלקי את ערעור המדינה כלפי חפיפת העונשים שהוטלו על בוהדנה, כך שחלף חפיפה מלאה של 3 מאסרי העולם ו-5 שנות מאסר נוספות שנגזרו עליו, בוהדנה ירצה שני מאסרי עולם באופן מצטבר, ואת עונש מאסר העולם השלישי ו-5 שנות המאסר בפועל שנגזרו עליו בגין העבירות הנלוות – בוהדנה ירצה באופן חופף. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם.
666. לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, אם תישמע דעתי, דין ערעורו של בוהדנה – הן על הכרעת הדין, הן על גזר הדין – להידחות.
בנוסף, דין ערעור המדינה על העונש להתקבל באופן חלקי, כך שבוהדנה ירצה שני מאסרי עולם שהוטלו עליו במצטבר, ואת שאר העונשים ירצה בחופף, מהטעמים שפורטו לעיל.
סוף דבר
667. אשר על כן, הנני מציע לחבריי להכריע בערעורים שלפנינו כאמור בראש פסק הדין.