לפיכך, מטעם זה, לא מצאתי להתערב בעונש שנגזר על המערער במסגרת שתי עסקאות הסמים הראשונות בהן הורשע בגדר אישום זה.
632. בנוסף, ונוכח בחינת התשתית הראייתית שהוצגה בפנינו, לא מצאתי ממש בטענה, כי לא ניתן משקל מספק לעונשים שנגזרו על הנאשמים האחרים בפרשה במסגרת הסדרי טיעון, ודין הטענה – להידחות.
מעיון בגזר-הדין, מצאתי כי אכן פורטו במסגרתו העונשים שנגזרו על הנאשמים האחרים בפרשה, ואשר הודו במסגרת הסדרי טיעון. בקצרה ייאמר, כי על אילן בן שיטרית נגזרו 7 שנות מאסר בפועל; על דוד בן שיטרית נגזרו 10 שנות מאסר בפועל; על משה מלול נגזרו 7 שנות מאסר בפועל; ועל זכריה אדרי נגזרו 3 שנות מאסר בפועל.
ואולם, אדגיש כי יש קושי ממשי לאבחן בין העבירות שבהן הורשעו נאשמים אלה, לבין העבירות בהן הורשע המערער, ויש ביניהם הבדלים ניכרים: ביחס לכל אחד מהנאשמים שהוזכרו לעיל, נשקלו שיקולים שונים, שפורטו בגזרי הדין בעניינם – ולא רלוונטיים לעניינו של המערער בנסיבות שלנו. ובכלל זה, הודאתם בעבירות, העובדה שחלקם ריצו עונשי מאסר ארוכים בתיקים אחרים ועוד.
יחד עם זאת, ואף שאין לגזור גזירה שווה בין גזרי הדין שניתנו בעניינם של הנאשמים האחרים לבין מתחם הענישה שיש לקבוע בעניינו של המערער, התרשמתי כי בית המשפט המחוזי ראה לנכון ליתן בפועל משקל מסוים לשיקול זה.
633. כמו כן, מצאתי כי ניתן משקל לקולה למגוון שיקולים, וביניהם, לעיתוי חקיקת חוק המאבק ביחס למועדי העבירות, לגורם חלוף הזמן, כשיקול ביחס לעבירות הסמים, ולנסיבותיו האישיות של בן שיטרית.
לחומרה, נשקל עברו הפלילי הנכבד – 13 הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות, לרבות בעבירת הריגה, ובגין עבירות רכוש, ונלקחו בחשבון אף תקופות המאסר בפועל שאותן ריצה.
לא למותר לציין אף את הסתבכותו של המערער בעבירת סמים נוספת במהלך ניהול ההליך הפלילי, בעת שהיה משוחרר בתנאים מגבילים בפרשה שלפנינו, ושבוצעה בתוך אולם בית המשפט המחוזי (עפ"ג 63661-06-20 מדינת ישראל נ' בן שיטרית (6.12.2020)).
לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי אין הצדקה להתערב בנימוקי גזר-הדין שפורטו.
עם זאת, לאור התוצאה אליה הגעתי, בדבר זיכויו של המערער מעסקת "השולחן השני", נכון יהיה להפחית במידת מה מעונש המאסר בפועל שנגזר עליו.
אני סבור, כי בניגוד לשתי העסקאות שבהן הורשע, ושביחס אליהן אני סבור כי יש לדחות את ערעורו, עסקת "השולחן השני" הייתה קטנה יותר בהיקפה (ביחס לכמות הסם), ואף לא הוכח שהמערער ושותפיו קיבלו רווחים ממנה.
לפיכך, נכון יהיה לומר כי החומרה הנובעת מעסקה זו פחותה, בהשוואה לעסקאות ה-60 אלף וה-90 אלף כדורי אקסטזי, במסגרתן יובאה כמות ניכרת של סמים מאירופה ליפן, ואף הארגון (ובכלל זה המערער) הרוויח מהן סכומי כסף משמעותיים (מעל 200,000 דולר לערך בכל עסקה).
אשר על כן, מצאתי כי בגין זיכוי המערער מעסקת "השולחן השני", אציע לחבריי להפחית מעונש המאסר בפועל שנגזר עליו – שנת מאסר אחת, ובסך הכול, עונשו יעמוד על 9 שנות מאסר בפועל, ויתר רכיבי גזר-הדין יוותרו בעינם.
634. ומכאן לדיון בעונשו של המערער ביחס להרשעתו בעבירת האלימות במסגרת האישום ה-12.
אומר כבר עתה, כי לאחר שבחנתי בעיון את גזר-הדין, התרשמתי כי בית המשפט המחוזי בחן בקפידה את הפסיקה והענישה הנוהגת במקרים דומים, בעקבות הרשעות בביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, ומצא כי בתי המשפט גזרו עונשי מאסר ארוכים בנסיבות דומות לענייננו (ראו: ע"פ 925/07 חדד נ' מדינת ישראל (18.6.2008); ע"פ 8675/09 דיגנקוב נ' מדינת ישראל (12.1.2011); ע"פ 8855/12 אלזידאה נ' מדינת ישראל (24.12.2013)).
בקביעת מתחם הענישה, ניתן משקל לחלקו של המערער בביצוע העבירה כמבצעה הבלעדי, ולתכנון שקדם לביצועה. כמו כן, ניתנה התייחסות לנזק המשמעותי שנגרם בנסיבות העניין – שיסוף גרונו של י.מ באמצעות סכין, כנזק שעלול לגרום אף למוות. זאת כפי שהשתקף מהתעודות הרפואיות, מעדות הרופא בבית המשפט המחוזי ומהצלקות שנותרו על גופו, כפי שעלה מחומר הראיות.
בנוסף, נראה כי אף ניתן משקל למניע לביצוע העבירה – רצונו המכוון של המערער להסב נזק ל-י.מ, כחלק מסכסוך בתוך הארגון, ואף הפקרתו לאחר הפגיעה שותת דם ברצפת הרחוב, ללא גישה לטיפול רפואי או סיוע אחר.
ויודגש, אין לקבל את טענת הסניגור כי יש לזקוף לזכותו של בן שיטרית במקרה זה את גורם חלוף הזמן, ודין הטענה – להידחות. כפי שכבר פירטתי ביחס לאישומים אחרים, אין להתחשב בגורם "חלוף הזמן" כשעסקינן בעבירות אלימות, וכפי שאף עולה מגזר-הדין, מדובר בעבירת אלימות חמורה "שאותותיה עדיין ניכרים על גופו של עד המדינה" (עמ' 129 לגזר-הדין).
635. נוסף על כך, לא נעלמה מעינינו חוות הדעת שהוגשה מטעם גורמי הטיפול בשירות בתי הסוהר, בהתאם להחלטתנו מיום 20.12.2023, בה נעתרנו לבקשת המערער בעניין. מחוות הדעת מיום 11.1.2024 עולה, כי המערער מודה בעבירות בהן הורשע, מצר על מעשיו ומביע חרטה. כמו כן, המערער נטל על עצמו תפקידים משמעותיים במחלקה הטיפולית, ונמצא כיום בשלב מתקדם בטיפול, אותו צפוי לסיים בחודשים הקרובים.
636. לבסוף, אתייחס להשגת המערער על גובה הפיצוי שהוטל עליו לשלם, בטענה כי מדובר בסכום גבוה, שאין מקום להעניקו ל-י.מ, "שתרם" בעצמו לקרות האירוע בו נפגע. בחינת סוגיה זו בעיון ושמיעת טענות הצדדים בעניין זה, מובילים למסקנה כי דין הטענה להידחות, וזאת ממספר טעמים.
ראשית, לא נקבע בהכרעת הדין כי י.מ "תרם" לפגיעתו שלו, ומדובר בממצאים עובדתיים שבכוחה של הערכאה הדיונית לברר, ושאיני מוצא הצדקה להתערב בהם. בנסיבות ענייננו הוכח באופן ברור, כפי שאף פורט לעיל, חלקו של בן שיטרית באירוע, והתכנון שקדם לביצוע הפגיעה ב-י.מ, וזאת בניגוד לטענת הסניגור בענייננו.
שנית, אין טעם של ממש להתערב בסכום הפיצוי שנגזר על המערער. בנסיבות דנן, לא מדובר במקרה חריג של סטייה ממדיניות הענישה הראויה, ואין מקום להתערב בגזר דינו המנומק של בית המשפט המחוזי בעניין זה.
637. אשר על כן, המסקנה היא שהוטל על המערער עונש כולל ראוי, בגין מעורבותו בשתי עסקאות הסמים, מושא האישום ה-11; ובעבירת האלימות החמורה, מושא האישום ה-12, שבוצעו במסגרת ארגון פשיעה. לפיכך, גזר-הדין משקף תוצאה עונשית מידתית, בנסיבות העניין, ויש שיאמרו אף מתונה.
עם זאת, בהינתן זיכויו של המערער מעסקת סמים אחת, שהורשע בה במסגרת האישום ה-11 כאמור, יש להפחית מעונשו שנת מאסר אחת, כפי שפירטתי לעיל.