כן יצוין, כי אף אם היו הבדלים בין גרסאות י.מ ו-ה.צ, כפי שטען בן שיטרית בערעורו (בין היתר בנושאים הקשורים למניע לנסיעה ליפן, זהות היוזמים אותה, והאם הייתה בשם הארגון) – אין בכך כדי לפגוע במשקל ובמהימנות עדות י.מ.
אמנם, אין חולק שלא קיימת זהות מלאה בין הגרסאות שהשמיעו עדים אלה, ואולם, אני סבור כי בשני נושאים שנמצאים בליבת גרסתו של י.מ, ואשר פורטו לעיל – זהות הפוגע בו, בן שיטרית, והסכסוך ביחס לעסקאות הסמים ביפן, במסגרת הארגון – יש בעדות ה.צ סיוע ראייתי משמעותי לדברי י.מ, שיש בו כדי לסבך את המערער בעבירה בה הורשע במסגרת האישום דנן.
624. משפירטתי את עדות ה.צ ואת התמיכה הראייתית המסייעת שיש בה לעדות י.מ, אפנה לבחינת העדויות הנוספות שנמצאו כתומכות בדבריו, על אודות הפגיעה בו במסגרת אישום זה.
מעדות א.צ עלה, כי י.מ היה שותף עם מלול בעסקי סמים ברחבי העולם, ובשלב מסוים השניים הסתכסכו. עוד העיד, כי לאחר שובו של י.מ מיפן הבחין אצלו ב"צלקת בין הצוואר לפרצוף" וזכר כי י.מ סיפר להם "שאח שלו משה שלח בחור בשם יעקב מטיטה לחתוך אותו בפרצוף, לדקור אותו" (עמ' 758 להכרעת הדין). עינינו הרואות, כי דברים אלה עולים בקנה אחד עם הפרטים עליהם העידו י.מ ו-ה.צ.
יתירה מכך, בחינת עדות תומס, שעסק בתקופה הרלוונטית לאישום זה בסחר בסמים ביפן, מלמדת על כך שהכיר את המעורבים באירוע ובהם את י.מ, מלול, אדרי, איפרגן והמערער. תומס העיד שידע, הן מפי מלול והן מפי המערער, כי הם שותפים בעסקי הסמים, וסיפר על אודות הסכסוך בין י.מ לאחיו מלול בקשר לכך.
אשר לאירוע הדקירה, עלה מעדותו, כי הגיע לבר ביפן בו התרחש האירוע, וראה במקום את המערער, יחד עם י.מ, אדרי ואיפרגן, והבין ששניות ספורות לפני כן, פרצה תגרה במהלכה י.מ נפגע. תומס אמנם לא היה עד ראייה לחלקו של המערער במעשי האלימות, אך העיד על נוכחות המערער במקום האירוע, בזמן הפגיעה ב-י.מ.
בנוסף, מעדות עו"ד רונן רבי עלה, כי מש-י.מ חזר מיפן, הלה היה נסער וביקש לפגוש אותו בדחיפות. בפגישתם, תיאר שהבחין בצלקת פתוחה בגרונו של י.מ "שממש שיספו לו את הגרון" (עמ' 778 להכרעת הדין). עו"ד רבי תיאר את הרקע לנסיעה ליפן, ואת אופן הפציעה, כפי ש-י.מ סיפר לו עליהם. כן תיאר את אכזבתו של י.מ מ-ה.צ בעקבות האירוע, הן מעצם הפגיעה הפיזית בו, והן מהתחושה ש"בגדו בו".
625. נוסף על כך, הקביעות העובדתיות בהכרעת הדין התבססו גם על גרסת המערער, שקשר עצמו למקום האירוע; ועל שיחות יזומות שקִיים י.מ עם ה.צ (מוצג נ/78), ועם מלול (מוצג ת/2211), לבקשת גורמי החקירה האמריקאים, שמהן עולה אירוע הפגיעה ב-י.מ ביפן, נסיבות הפגיעה בו הקשורות לסכסוך בינו ובין מלול, ואישור זהות הפוגע – בן שיטרית.
כמו כן, תמיכה ראייתית ניתן למצוא במסמכים רפואיים (מוצג ת/1488), מהם עולה תיעוד מזמן אמת לפגיעה ב-י.מ, תיעוד שאף שיקף את דבריו על רצונו לעזוב את יפן באופן מיידי בעקבות האירוע, בניגוד לתכנונו המקורי.
לפיכך, ובהתאם לכל האמור לעיל, מסקנתי היא שיש לאמץ את הקביעות הברורות בהכרעת הדין, לפיהן המערער הוא זה שדקר את י.מ באמצעות סכין, בדקירה חמורה בפניו, והותירו מתבוסס בדמו על הקרקע.
626. כעת אפנה לבחינת טענתו המרכזית של בן שיטרית בערעורו, ולפיה הארגון לא עמד מאחורי הפגיעה ב-י.מ, מאחר שדובר בסכסוך פרטי בין עבריינים (י.מ ואחיו), ולפיכך לא מתקיימת, לפי הטענה, הנסיבה המחמירה שבסעיף 3 לחוק המאבק.
אני סבור כי דין הטענה – להידחות.
ראשית, וכפי שאף פירטתי במסגרת הדיון באישומים קודמים, ביצוע "במסגרת ארגון פשיעה" מהווה נסיבה מחמירה, המנויה בסעיף 3 לחוק המאבק, המצטרפת לרכיב הנסיבתי של עבירת המקור, ומכפילה את העונש בצידה (אך לא יותר מ-25 שנות מאסר). כאמור, בהוראת חוק זו, ביקש המחוקק לשקף את החומרה היתרה הנובעת מביצוע עבירות במסגרת מאורגנת, שמגבירה את הסיכון לשלום הציבור ומדרבנת את המשך הפעילות העבריינית במסגרתו.
שנית, שוכנעתי כי מהכרעת הדין עולים במפורש ממצאי עובדה, המלמדים כי המעשים נעשו כחלק בלתי נפרד מפעילות ארגון הפשיעה, ולא כחלק מסכסוך אישי בין י.מ לבין אחיו, כפי שנטען.
ממכלול הראיות משתקפת תמונה ברורה, לפיה עסקינן בסכסוך שמקורו במחלוקת על שליטת הארגון בעסקאות הסמים שבוצעו ביפן. הדברים באים לידי ביטוי ברקע לסכסוך, שנבע מחשדם של י.מ והארגון ביחס למרמה מצידו של חבר הארגון מלול, ביחס לסכומים שהופרשו אליהם מצידו, מתוך רווחי עסקאות הסמים.
הדברים אף משתקפים במעורבותם של אנשי הארגון טרם האירוע, בזמן האירוע ואף לאחריו, באופן שניתן ללמוד כי המעשים בוצעו במסגרת פעילותו של ארגון הפשיעה: כך בשכנוע מצידם של ה.צ ואכא, שהיו בכירים בארגון ומקורבים לאברג'יל, את י.מ לנסוע ליפן, מטעם הארגון, לצורך השתלטות על עסקי הסמים שם. זאת במיוחד בשים לב לפעולותיו של המערער ביפן, ובכלל זה ניהולו את מחסן הסמים בטוקיו, מטעם הארגון, ועבודתו בצמוד למלול, שהיה אף הוא מחברי הארגון כאמור, ונציגו ביפן.
כך אף בגיבוש תכנית לפגוע במערער, ככל שלא יסכים לשתף פעולה בהובלת י.מ למחסן הסמים; כך בהשתלשלות העובדתית לאחר האירוע – ביצירת הקשר הטלפוני של י.מ עם ה.צ בסמוך לאחר הדקירה; ובפגישה שהתקיימה, בנוכחות ראשי הארגון, עם חזרתו של י.מ לישראל, במטרה לנסות וליישב את המחלוקת, שבסופה אברג'יל החליט כי מלול ימשיך להיות נציג הארגון ביפן, ו-י.מ יקבל פיצוי כספי.
הנה כי כן, מהתשתית הראייתית המגובשת בענייננו, ניתן ללמוד שלא עסקינן בסכסוך פרטי בין י.מ לאחיו, כי אם במאבק שליטה על שוק הסמים ביפן ועל חלקו של ארגון הפשיעה בו. בבחינתי את חומר הראיות, התרשמתי כי זה המקור לפגישת הבוררות הראשונה אצל אברג'יל, והחלטתו בעניין כספים שיועברו ל-י.מ, ה.צ ואכא, ולא רק ל-י.מ לבדו, כפי שהיה מתבקש אם היה מדובר בסכסוך אישי. זו גם הסיבה שבעטיה י.מ נסע ליפן, והתעמת עם המערער שהיה אחראי מטעם הארגון על מחסן הסמים שם, כאמור. כל אלה מלמדים, כי על רקע דברים אלה, התרחש אירוע דקירתו של י.מ על-ידי המערער.
בהקשר זה, נראה כי תלונת י.מ כלפי בכירי הארגון על כך ש"טמנו לו מלכודת", אף היא מלמדת על כך שלא דובר בסכסוך פרטי. כמו כן, לא בכדי, לאחר אירוע הדקירה, הארגון, ובראשו אברג'יל, נטל על עצמו את האחריות לקיים פגישה נוספת בין הצדדים, כדי להשליט סדר בין שורותיו.
משכך, ולאור כל האמור לעיל, עולה הרושם הברור כי המעשים בוצעו במסגרת פעילות הארגון. לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב בקביעה, לפיה העבירה מושא אישום זה בוצעה במסגרת ארגון פשיעה, כהגדרתו בחוק המאבק, ושמתקיימת בענייננו הנסיבה המחמירה שבסעיף 3 לחוק האמור.
627. בסופו של יום, אני סבור כי בית המשפט המחוזי בחן היטב את העדויות שהובאו בפניו ביחס לאישום זה, עמד על הפערים בין עדות י.מ לבין עדות ה.צ כאמור, קבע ממצאי מהימנות ובעקבותיהם ממצאי עובדה, ולא מצאתי עילה להתערבות ערכאת הערעור במסקנותיו.
לפיכך, דין ערעורו של בן שיטרית על הרשעתו בעבירה מושא אישום זה – להידחות.
דיון בערעורו של בן שיטרית על חומרת העונש
628. בגזר-הדין, הושתו על בן שיטרית 10 שנות מאסר בפועל, לצד תשלום פיצוי ל-י.מ בסכום של 50,000 ש"ח, ועונשי קנס ומאסר מותנה, זאת בגין הרשעתו בביצוע עסקאות הסמים ביפן, במסגרת האישום ה-11; ובעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, במסגרת האישום ה-12, שבוצעו במסגרת ארגון פשיעה.
629. תחילה, ולאור התוצאה אליה הגעתי, כי יש לזכות מחמת הספק את המערער מעסקת "השולחן השני", מושא האישום ה-11, מצאתי להפחית מעונש המאסר בפועל שנגזר עליו – שנת מאסר אחת, ולהעמיד את עונשו על 9 שנות מאסר בפועל, וכך אציע לחבריי, כפי שאנמק בהמשך הדברים.
בחינת ערעורו של בן שיטרית מעלה, כי הלה תקף את אופן גזירת דינו באמצעות עונש כולל, ומבלי שבית המשפט המחוזי נימק את הדרך בה נקבע עונשו.
לאחר שבחנתי בעיון את גזר דינו של בית המשפט המחוזי, מצאתי כי אכן על בן שיטרית נגזר עונש כולל, זאת לאחר שנקבע בעניינו מתחם ענישה נפרד לכל אחד משני האישומים בהם הורשע. בהקשר זה, לא מצאתי לקבל את טענת הסניגור, לפיה בית המשפט המחוזי שגה, כשלא נימק את אופן גזירת העונש הכולל, ודין הטענה להידחות.
אפתח בסעיף 40יג לחוק העונשין, המגלם הסדר מפורט ביחס לאופן גזירת הדין במקרה של ריבוי עבירות, והמעניק משקל רב יותר לכל אירוע עברייני בנפרד (יורם רבין ויניב ואקי דיני עונשין כרך ג', עמ' 97 (מהדורה רביעית, 2022)). עם זאת, החוק מאפשר גם גזירת "עונש כולל לכל האירועים" במסגרת סמכותו של בית המשפט, וזאת בהתאם לסעיף 40יג(ב) לחוק העונשין.
אחדד, כי ברור שאין מדובר בנוסחה מתמטית, אלא במלאכה השזורים בה מגוון שיקולים שונים. בהקשר זה, בחינת גזר-הדין מעלה, כי בית המשפט אכן פירט בהרחבה בפתח גזר דינו את דרך הילוכו במלאכת גזירת העונש, לרבות ביחס לסוגיה של ריבוי אירועים.
בנוסף, ולאחר שעיינתי היטב בגזר-הדין, מצאתי כי פורטו בו באריכות השיקולים שבקביעת מתחמי הענישה לכל אישום שבו הורשע המערער, באופן נפרד.
זאת ועוד. אף אם נקבל את טענת סניגורו של המערער ביחס לאי ההנמקה בגזר- הדין, באשר לעונש הכולל שנגזר במסגרתו – לא מצאתי כי בגזר-הדין נפל פגם של ממש, וודאי לא פגם המצדיק התערבות בענייננו. אציין כי ההלכה הפסוקה קובעת שהעונש שנגזר על הנאשם הוא העומד לערעור, ולא ההנמקה (ראו: ע"פ 344/79 מג'ר נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 93, 96 (1979)). הדברים נכונים גם לאחר תיקון 113, בעניין הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה (ראו: ע"פ 6395/13 אלסלאם נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (22.7.2014)).
630. נוסף על כך, ולגופו של עניין, לא מצאתי כי העונש שהוטל על המערער אינו הולם את הנסיבות, ולכן אני סבור כי אין עילה להתערבותנו בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי. זאת, למעט בעניין הפחתה בעונש המאסר בפועל, כאמור, לאור התוצאה אליה הגעתי בדבר זיכויו של המערער מעסקת "השולחן השני", שבה הורשע במסגרת האישום ה-11, כפי שיפורט.
לאחר שבחנתי את המערך הראייתי, ואת טיעוני הצדדים כפי שהושמעו בערעור לפנינו, הגעתי למסקנה כי דין הטענה, לפיה חלקו של בן שיטרית בעסקאות הסמים ביפן לא היה מרכזי כפי שנקבע, ועל כן יש להקל בעונשו – להידחות. בחינת חומר הראיות בענייננו, מובילה למסקנה כי המערער נטל חלק מרכזי בתכנון ובהוצאה לפועל של עסקאות 60,000 ו-90,000 כדורי "אקסטזי".
כך, ממכלול הראיות עולה הרושם כי חלקו של המערער בתכנון והוצאה לפועל של עסקת "60,000 כדורי אקסטזי" היה במרכז הפעילות העבריינית: הוא רכש יחד עם י.מ ומלול מזוודה בעלת דופן כפולה לצורך הסלקת כדורי הסמים, נשלח על מנת לאוספם, מסר את המזוודה והכדורים לשליח, וסייע בסגירתה.
אף בעסקת "90,000 כדורי האקסטזי", חלקו של בן שיטרית היה מרכזי – הוא נכח במפגש התכנון הראשוני לצורך השגת הכדורים הצבעוניים, קיבל את הכדורים לידיו והעבירם לסוחר סמים, זאת לאחר שארז אותם במזוודות בעלות דופן כפולה. בנוסף, לאחר שנטען שלא ספר את הכדורים במדויק, הוא היה אף שותף למאמץ לפתור את הבעיה שנוצרה.
631. ראוי להזכיר בהקשר זה, כי עבירות הסמים שביצע הארגון בהיקפים גדולים ברחבי העולם, נועדו לממן את פעילותו, ולהזרים כספים להעצמת כוחו ולהגברת שליטתו. אכן, בהתמודדות עם התופעה, אני סבור כי דרושה ענישה מחמירה ביחס לכלל חוליות הפצת הסמים, והדברים שנקבעו בהלכה הפסוקה יפים גם לענייננו:
"נגע הסמים מכלה בישראל כל חלקה טובה. כמות המילים שהושמעו באשר לצורך להילחם בנגע זה היא אין סופית. אין לך בית משפט בכל ערכאה שהיא, שלא חוזר על האמירות שעניינן המלחמה שהוקדשה לביעור התופעה, ענישה מחמירה ככלי מרכזי במלחמה זו, והצורך להכות בכל אחת מחוליות הפצת הסם בין אם מדובר בבלדר, ובין אם מדובר במי שמעמדו בהיררכיה באותה פעולה ספציפית שעליה נסוב הדיון, גבוה יותר" (ע"פ 4484/05 גונן נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לפסק דינו של הנשיא א' ברק (8.8.2006)).