602. אף טענות המערער בעניין אכיפה בררנית בינו לבין אוזיפה (נאשם 4) – דינן להידחות. טענות אלו נטענו ולובנו על-ידי בית המשפט המחוזי, ואין מקום לחזור על הדברים. אעיר בקצרה כי כפי שעולה מהכרעת הדין, לאוזיפה כלל לא יוחסו עבירות מס במסגרת אישום זה, מאחר שלא היה תושב ישראל במהלך התקופה הרלוונטית לאישום השביעי, ולא היה חייב בדיווחים לשלטונות המס בישראל באותה תקופה. נוסף על כך, אוזיפה זוכה מהאישום השביעי, באופן המלמד על כך שהטענה כי חלקם של המערער ואוזיפה בעבירות דומה – לא עומדת על רגליה.
לפיכך, דין ערעורו של לוקר ביחס לאישום זה – להידחות. בהתאם לנימוקים שפורטו, שוכנעתי כי הרשעתו באישום דנן בעבירת המס, ביחס לסכום של 70,000 דולר שקיבל מידי שי סילם, מבוססת כדבעי, ולא מצאתי כי נפל בה כל פגם.
דיון בערעורו של לוקר על חומרת העונש
603. בגזר-הדין, הושתו על לוקר 5 שנות מאסר בפועל, לצד תשלום קנס ומאסר מותנה, זאת בגין הרשעתו בעבירה של סחר במיליון כדורי סם מסוג "אקסטזי" במסגרת האישום השביעי ("עסקת המיליון"); ובעבירה של התחמקות ממס, במסגרת האישום ה-13, שבוצעו במסגרת ארגון פשיעה.
טענותיו של לוקר לפנינו בערעורו על עונשו, בדבר חלוף הזמן, נסיבותיו האישיות והרפואיות, היעדר עברו הפלילי ושיקומו, נטענו אף בפני הערכאה הדיונית, והתרשמתי כי טענותיו נבחנו בשים לב לפרמטרים אלה במכלול השיקולים שנבחנו.
כמו כן, מצאתי כי בקביעת מתחם העונש ההולם לעבירה שהמערער ביצע במסגרת האישום השביעי, ניתן משקל לרמת הענישה הנוהגת, ולכך שעסקת הסמים במוקד האישום בוצעה במסגרת ארגון פשיעה. יחד עם זאת, אציין כי ניתן משקל למעמדו הנמוך יחסית של לוקר בארגון, לעומת אברג'יל, שהורשע עמו יחד בעבירה זו.
604. אשר לטענת סניגורו של לוקר כי יש להתחשב ב"חלוף הזמן" מעת ביצוע העבירות, לצד הימשכותם יוצאת הדופן של הליכי החקירה והמשפט, כמצדיקים חריגה ממתחם העונש ההולם – אין בסיס, ודינה להידחות. אבהיר כי על פי סעיף 40יא(10) לחוק העונשין עולה במפורש כי "חלוף הזמן" הוא אחד השיקולים שניתן להתחשב בהם בתוך מתחם העונש ההולם, ולא כשיקול לצורך קביעתו.
בגזר-הדין יש התייחסות מקיפה ומפורטת לעניין גורם חלוף הזמן, בנסיבות הרלוונטיות לפרשה המורכבת שלפנינו, לרבות להימשכות החקירה בנסיבות אלה, ושוכנעתי כי בעת גזירת העונש המתאים ללוקר, בית המשפט המחוזי אכן התחשב בגורם זה (חלוף 20 שנה מביצוע העבירה), לרבות בעובדה שלוקר הורשע במסגרת פרשת סמים אחת שיוחסה לו באותו כתב אישום יחד עם המעורבים האחרים, מה שהוביל להתמשכות הליכים בעניינו, באופן מיוחד. בהקשר זה אף ניתנה התייחסות לכך שהעבירות בוצעו סמוך לחקיקת חוק המאבק, לאורח חייו הנורמטיבי של המערער מאז ביצוע העבירה, ולהיעדר עברו הפלילי.
בנוסף, אדגיש כי לשיקומו של המערער ניתן משקל ממשי, הלכה למעשה, אשר הצדיק סטייה משמעותית לקולה ממתחם הענישה שנקבע, וזאת בהתאם לסעיף 40ד לחוק העונשין. אציין כי הדברים נקבעו ביחס לשני האישומים במסגרתם הורשע – הן ביחס לעבירת הסמים והן ביחס לעבירת המס.
605. אשר לקביעת מתחם העונש ההולם לעבירה שבוצעה במסגרת האישום ה-13, מצאתי כי ניתנה התייחסות לערך המוגן שנפגע מהעלמת המס, ערך השוויון, ובניגוד למערערים אברג'יל ורוחן, המשיבה עתרה להטיל על לוקר בגין עבירה זו, עונש קנס בלבד. בתוך מתחם עונש הקנס, ניתן משקל למצבו הכלכלי הקשה של המערער, סגירת עסקו והליכי פשיטת הרגל שהתנהלו בעניינו, ובשל שיקולים אלה, המערער הוּצב בתחתית מתחם הענישה, ונגזר עליו עונש של תשלום קנס בסכום של 50,000 ש"ח.
לפיכך, התרשמתי כי העונש המתון שנגזר על לוקר משקף הן את חלוף הזמן בעניינו והן את נסיבותיו האישיות, הרפואיות והמשפחתיות להן טען אף בערעורו. בהקשר זה יודגש כי אני מקבל את עמדת המדינה לפיה, אין זה דבר נפוץ שמוגש אישום המתייחס לעסקת סמים בהיקף של מיליון כדורי אקסטזי – המסתיים בעונש של 5 שנות מאסר בלבד. מצאתי כי הוכח בנסיבות ענייננו שמדובר בעסקת סחר בסמים בהיקף מסחרי ובינלאומי, והעונש שנגזר מקל משמעותית מהעמדה העונשית הנוהגת (ראו, למשל: ע"פ 411/04 טטרו נ' מדינת ישראל (9.1.2006); ע"פ 7657/10 הייב נ' מדינת ישראל (29.3.2012)).
לאור הנסיבות שפורטו, אני סבור, כי לולא חלוף הזמן מביצוע העבירה, העונש הראוי שהיה נגזר על המערער היה גבוה יותר. אשר על כן, איני רואה מקום להתערב בעונש שהוטל על המערער, ולפיכך דין ערעורו להידחות.
606. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי יש לדחות את ערעורו של לוקר, על שני חלקיו, ולהותיר את הרשעותיו ואת העונש שנגזר עליו – על כנם.
ערעורו של בן שיטרית – דיון והכרעה
דיון בהרשעתו באישום ה-11
607. באישום זה ("עסקאות הסמים ביפן"), המערער בן שיטרית הורשע (יחד עם אברג'יל) בעבירה של יבוא סם מסוכן מסוג "אקסטזי" מאירופה ליפן, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 3 לחוק המאבק, זאת בהתייחס לעסקאות הבאות: "60,000 כדורי אקסטזי"; "90,000 כדורי אקסטזי"; ועסקת "השולחן השני".
אקדים ואציין, כי לאחר שבחנתי בעיון את חומר הראיות שהונח לפתחנו ואת טיעוני הצדדים כפי שהושמעו בדיון לפנינו, אני סבור כי יש לזכות מחמת הספק את בן שיטרית מהעבירה בה הורשע ביחס לעסקת "השולחן השני", וזאת בהיעדר סיוע ראייתי כנדרש לדבריו של עד המדינה י.מ, ביחס לעסקה זו, כפי שאנמק בהמשך.
יחד עם זאת, ביחס לעסקאות "60,000 כדורי אקסטזי" ו-"90,000 כדורי אקסטזי", מצאתי לדחות את הערעור ולהותיר את הרשעת המערער בהן על כנה, וכך אציע לחבריי לעשות.
608. אפנה לתשתית הראייתית שהונחה בבסיס הרשעת בן שיטרית באישום זה, אשר נסמכה בראש ובראשונה על עדות עד המדינה י.מ, שנמצאה מהימנה ועקבית, לצד ראיות התומכות בעדותו – שעיקרן בעדויות עדי המדינה ה.צ ו-א.צ, שיחות שנקלטו בהאזנות סתר, תפיסת המזוודה ששימשה להסלקת הסמים, ראיות ביחס להעברת כספי התמורה מהעסקאות אל מחוץ ליפן, ושקרים מהותיים של המערער.
כאן המקום לציין, כי בן שיטרית זוכה בבית המשפט המחוזי מחלק מהעסקאות שיוחסו לו במסגרת אישום זה – עסקאות "השולחן הראשון" ו"השולחן השלישי". ואולם, יודגש, כי זיכוי זה אין משמעו שבית המשפט המחוזי הטיל ספק במהימנות עדות י.מ, אלא נקבע שעדותו, בהתייחס לאותן עסקאות, לא ביטאה את מעורבות בן שיטרית בביצוע העבירות, או שלא נמצאו לה ראיות סיוע כנדרש, לפי העניין.
609. מאחר שעדותו של י.מ עמדה במוקד הערעור, אפרט להלן בקצרה את עיקרי עדותו, ככל שיש בה התייחסות למערער, וככל שיש בה כדי לקשור אותו לעסקאות בהן הורשע.
בחינת עדות י.מ מעלה, כי תיאר את זהות המעורבים בעסקה ותפקידם, ובכלל זה את המערער, שתפקידו המרכזי היה לשמש חולייה מקשרת בין חברי "השלוחה האילתית" של הארגון, אילן ודוד בן שיטרית (נאשמים 6-5 בהתאמה), לבין חברי "השלוחה החיפאית", עליהם נמנה י.מ, יחד עם משה מלול אחיו (נאשם 15) ורונן סוויסה. י.מ העיד כי שיתוף הפעולה בין השלוחות היה חיוני להוצאת עסקאות הסמים אל הפועל, ותיאר באריכות על אודות כל אחת מהעסקאות – על המימון להן, על שילוח הסמים ליפן באמצעות בלדרים, ומכירתם שם.
אשר לעסקת ה"60 אלף כדורי אקסטזי" – ניתן ללמוד מעדות י.מ, כי בשנת 2004, בעת שהתגורר בדירה באנטוורפן יחד עם המערער, מלול ורונן סוויסה, הגיע אליהם שליח מטעם "סוחר הסמים" שלום ראובני, והציע להם לשלוח בלדרית שוויצרית עם כדורי אקסטזי ליפן.
בעקבות זאת, המערער, י.מ ומלול רכשו באנטוורפן מזוודה בעלת דופן כפולה וכן 60 אלף כדורי אקסטזי, שנרכשו מכספי הרווחים של עסקאות סמים אחרות שביצע הארגון. י.מ תיאר בעדותו כי המערער הוא שנשלח לאסוף את כדורי הסמים.
בנוסף, מעדות י.מ עולה, כי הוא והמערער יצרו קשר עם שליח נוסף, שתפקידו היה להגשים את תוכנית ייצוא הכדורים ליפן. לדבריו, השליח קיבל לידיו את המזוודה בעלת הדופן הכפולה, והמערער העביר לו את כדורי האקסטזי. משניסה השליח להסליק את כדורי הסמים במזוודה, ולא הצליח לסוגרה, באו לעזרתו בעניין המערער ורונן סוויסה, שהצליחו יחד לסגור את המזוודה. לאחר מכן, השליח העביר את המזוודה ובה 60 אלף כדורי האקסטזי לבלדרית, שנשלחה ליפן עם המזוודה, בצירוף מלווה. משהגיעו לטוקיו, כדורי האקסטזי הועברו לסוחלה, נציג הארגון ביפן, שהיה אחראי למכירת הסמים שם.
כמו כן, אני מקבל את דבריו של י.מ, על הקושי במכירת הכדורים ביפן, וזאת מחמת צבעם הלבן (מאחר שצרכני הסמים העדיפו כדורי אקסטזי צבעוניים); כן מצאתי לקבל את הקביעות שהסתמכו על עדותו בעניין מחירי הכדורים; בעניין עיכוב קבלת הכספים מהעסקה; ועל אודות פנייתו בעניין זה ל-ה.צ, שהיה הממונה עליו בארגון.
עוד אציין, כי מדברי י.מ עולה, שבעקבות הפנייה ל-ה.צ, האחרון נפגש עם שלום ראובני, חנוך עצמון וגיא וברמן, שהציעו לו לשגר משלוח נוסף של כדורי אקסטזי ליפן. י.מ לדבריו, התעקש לקבל תמורה עבור הסכום שהושקע בייצוא 60 אלף הכדורים, אך בסופו של יום, ה.צ הביא לפתרון הסכסוך, וקיבל לידיו סכום של 54,000 דולר, שמקצתו נשארה בידיו, ומרביתו הועברה לאירופה, למימון רכישתם של 90 אלף כדורי אקסטזי נוספים.
לבסוף, בחינת עדותו של י.מ מעלה, כי הוא ושותפיו לעסקה – המערער, מלול וסוויסה – הרוויחו ממנה סכום כספי של כ-210,000 דולר.
אשר לעסקת ה"90 אלף כדורי אקסטזי" – בחינת עדות י.מ מלמדת כי הודות לסכום הכסף ש-ה.צ העביר כאמור, הוא ושותפיו נערכו למשלוח נוסף ליפן – של 90 אלף כדורי אקסטזי. לצורך כך, י.מ והמערער נפגשו עם דוד בן שיטרית (נאשם 6) ושוחחו עמו על אפשרות קניית כדורי אקסטזי צבעוניים.
ביחס לעסקה זו, אני מקבל את הקביעות לפיהן, י.מ, המערער, מלול וסוויסה, רכשו באמצעות דוד בן שיטרית, 90 אלף כדורי אקסטזי צבעוניים; המערער קיבל לידיו את הכדורים והעבירם לסוחר סמים, שיצר קשר עם שני בלדרים; המערער וסוויסה ארזו את הכדורים בשתי מזוודות כפולות דופן, שנרכשו מוקדם יותר; והבלדרים נסעו יחד עם מלווה לטוקיו – שם פתחו את המזוודות, והכדורים הועברו לסוחלה, בדומה לעסקה הקודמת שתוארה לעיל.
בנוסף, יש בידי לקבל את הקביעות שאימצו את דברי י.מ, על אודות הפער שנתגלה, בין כמות כדורי האקסטזי שהמערער וסוויסה ספרו, ובין הכמות בפועל, שהייתה פחותה ב-24 אלף כדורים, מ-90 האלף שספרו השניים. בעקבות זאת, תואר כי נעשו ניסיונות ליישב את המחלוקת שנוצרה בעניין מספרם המדויק של הכדורים, והתנהל משא ומתן בין הארגון ובין קבוצתו של חנוך עצמון.
למען שלמות התמונה אציין, כי במהלך המגעים ביניהם, מלול קיבל את הפשרה שהציע עצמון, והסכים לוותר על סכום של 100,000 ש"ח, אך י.מ התנגד לכך. בעקבות זאת, נערכה פגישה בביתו של עצמון בראש העין שבה השתתפו י.מ, ה.צ, א.צ ועצמון, שבסיומה הוחלט ש-י.מ ושותפיו יקבלו נתח מרווחי העסקה בסכום של 240,000 ש"ח. מחקירתו הנגדית בבית המשפט המחוזי עלה, כי י.מ אמד את רווחי הארגון בעסקה זו בסכום של מעל 200,000 דולר.
610. עדות י.מ זכתה למלוא אמונו של בית המשפט המחוזי, ואיני רואה שלא לאמץ את ממצאי המהימנות המובהקים שנקבעו ביחס אליו, זאת אף בשים לב לכך שעדותו נפרסה על פני ישיבות רבות, ולערכאה הדיונית ניתנה הזדמנות מעמיקה להתרשם ממנו. אזכיר כי באופן כללי, וכפי שאף פירטתי ביחס לאישומים האחרים בפרשה זו, בית המשפט המחוזי התרשם לחיוב, באופן מיוחד, מעדות י.מ, בפרט ביחס לאישומי הסמים, ובכלל זה ביחס לאישום דנן.
לפיכך, ומשבחנתי בעיון את טענות בן שיטרית בעניין, אשר תקף בערעורו את עדות י.מ, ובכלל זה את דבריו בדבר הטעות בספירת כדורי האקסטזי – לא מצאתי טעם של ממש להתערב במסקנות שנקבעו בנושא זה. שוכנעתי כי מדובר בטענות בדבר ממצאי מהימנות שנקבעו לאחר בחינת כלל העדויות, ואין טעם מוצדק להתערב בהן, שעה ש-י.מ לא העיד בפנינו, ויתרונו של בית המשפט המחוזי בעניין זה בולט וברור.
611. נוסף על כך, בחינת חומר הראיות מלמדת כי נמצאו ראיות סיוע לעדות י.מ – שיש בהן כדי לסבך את המערער בעסקאות הסמים שביצע. כך, אכן נמצא סיוע ראייתי בעדותו של ה.צ; בהודאתו בשימוש במזוודות בעלות דופן כפולה; וכן בשקריו המהותיים של בן שיטרית בעדותו בבית המשפט המחוזי.
לצד זאת, קיימות ראיות חיזוק נוספות, ובהן, עדותו של א.צ; שיחות שנקלטו בהאזנות סתר; ראיות ביחס להעברת כספי הרווחים מהעסקאות אל מחוץ ליפן (מוצג ת/1486); ומסמכי תיעוד החשבונות שנערכו על-ידי י.מ (מוצג ת/1249).
מאחר שבן שיטרית תקף בערעורו, בין היתר, את הסיוע הראייתי שנמצא בעדות ה.צ, אפנה לבחון כעת את ראיות הסיוע שנקבעו בהכרעת הדין.
612. בחינת עדות ה.צ מעלה, שידע על אודות השותפות בין י.מ לאחיו מלול בעסקי הסמים ביפן ובאירופה באותה תקופה. בהתייחסו לכך, סיפר על עסקה שבמסגרתה השניים מכרו כדורי אקסטזי, אך הרוכש לא שילם להם כל תמורה. בעקבות זאת, הם פנו אליו וביקשו את עזרתו בפתרון המחלוקת שהתעוררה. ה.צ תיאר את מעורבותו במשא ומתן מול חנוך עצמון ושלום ראובני, ואף את "פגישת הבוררות" שהתקיימה בביתו של עצמון, בעקבותיה הצדדים הגיעו לפשרה.
בנוסף, אני מקבל כי חיזוק לעדות י.מ ו-ה.צ בנושא זה, נמצא בעדות א.צ, אשר העיד שהסיע את אביו ה.צ לפגישה בביתו של חנוך עצמון בראש העין, ואף תיאר את חלק ממשתתפיה. כן העיד כי אמנם המתין לאביו מחוץ לפגישה, אך בהסתמך על ניסיון העבר, הסיק כי דובר בפגישה שנועדה לפתור סכסוך ש-י.מ היה נתון בו ביחס לעסקת סמים.
הנה כי כן, ולאחר שבחנתי היטב את התשתית הראייתית בסוגיה זו, הגעתי למסקנה כי דין הטענה, לפיה עדות ה.צ לא עולה כדי סיוע לעדות י.מ, זאת מפאת חוסר ההתאמה בין העדויות – להידחות.
ראשית, עולה הרושם הברור כי עדות ה.צ אכן מתייחסת לנקודות שנויות במחלוקת בין הצדדים – עצם ביצוע העסקאות ביפן, מעורבות י.מ, והתגייסות ה.צ לפתרון המחלוקות שהתגלעו בין השותפים, לרבות פגישת הבוררות אצל עצמון.
שנית, בהכרעת הדין אכן מצויה התייחסות לפערים שנתגלו בין העדויות, כפי שטען להם בן שיטרית בערעורו (כך, ביחס לנוכחותם של מעורבים נוספים בפגישת הבוררות, מהותה ומיקומה). לא מצאתי כי נפל פגם בקביעה, שמבחינת גרעין ההתרחשויות, עדויות ה.צ ו-י.מ השתלבו זו בזו באופן אמין ואותנטי, והפערים האמורים מובנים ואף מתבקשים, נוכח חלוף הזמן, ונוכח מידת מעורבותם השונה של העדים בעסקאות המתוארות – י.מ כשותף בעסקאות, ו-ה.צ כמי שסייע ביישוב המחלוקות אגב ביצוען.
מסקנה זו מבוססת על פסיקת בית משפט זה, המבכרת את החיפוש אחר גרעין האמת, על פני התמקדות בסתירות טבעיות, המתרחשות נוכח חלוף הזמן בגרסאות של מעורבים שונים (ראו למשל, ע"פ 6643/05 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 9 (3.7.2007); ע"פ 175/10 חנוכייב נ' מדינת ישראל, פסקה 37 (28.7.2011)).
לפיכך, מסקנתי היא כי המערער לא הצביע על טעם ממשי המצדיק שינוי ממסקנתו המנומקת של בית המשפט המחוזי בעניין זה.
613. אף על פי כן, לא שוכנעתי כי עדות ה.צ לבדה – יכולה לשמש סיוע ראייתי לדבריו של י.מ, הואיל ובעדותו, ה.צ אמנם אימת את הפרטים שמסר י.מ, אך לא היה בדבריו כדי לסבך את בן שיטרית בעסקאות בהן הורשע.
עם זאת, משבחנתי היטב את המערך הראייתי שבפנינו, אזי הסיוע הנדרש לעדות י.מ מצוי הן בתפיסת מזוודת כפולת הדופן בביתו של בן שיטרית בבלגיה, והן בשקריו המהותיים בעניינים מרכזיים, הקשורים במישרין לביצוע העבירה, בין היתר, ביחס לשימוש שעשה במזוודה זו.
614. משכך, אפנה לבחינת ממצאי החקירה שעלו במסגרת חיקור דין שנערך בבלגיה, בשנת 2004, במהלכו נתפסו, בין היתר, נייר קרבון ואקדח דבק חם. מחומר הראיות עולה, כי המערער העביר לשני ישראלים מזוודה בעלת דופן כפולה, מחולקת לתאים, כאשר פנים המזוודה מכוסה בנייר קרטון כחול, תואם לזה שנמצא בחיפוש בדירתו בבלגיה (מוצג ת/502). אני מקבל כי יש בראיה זו סיוע משמעותי לעדות י.מ, שתיאר כי במסגרת עסקאות ה-60 אלף וה-90 אלף, המעורבים השתמשו, לרבות בן שיטרית עצמו, במזוודות כאלה, בעלות תחתית כפולה.
615. לכך יש להוסיף את שקריו המהותיים של המערער, אשר פורטו באריכות ובפירוט יוצאי דופן בהכרעת הדין, על פני עשרות עמודים – והם עולים כדי שקרי נאשם מהותיים, המהווים סיוע לראיות המדינה בענייננו. בחינת הסוגיה מעלה, כי מדובר בשקרים העונים לדרישת הסיוע, מאחר שמתייחסים לעניינים מהותיים, ברורים וחד משמעיים, הקשורים לעבירה בה הורשע המערער, ואשר נעשו באופן מכוון, כדי להסתיר את האמת, והם מוכחים מתוך עדות השונה מעדותו של י.מ, הטעונה סיוע. אדגיש בהקשר זה, כי בדיון לפנינו, סניגורו של המערער אישר שכל גרסאותיו של המערער אכן היו שקריות (פרוטוקול הדיון מיום 18.12.2023, עמ' 7).
קצרה היריעה מלהתייחס לכל שקריו של בן שיטרית, ואציג כאן רק את עיקרם, ובכלל זה, שקריו ביחס למטרת שימושו במזוודות בעלות דופן כפולה; שקריו ביחס להיכרותו עם חברים בארגון וטיב יחסיו עמם; שקריו בעדותו ביחס למגוריו המשותפים עם י.מ בבלגיה; ושקריו ביחס לעיסוקיו הפליליים עם י.מ.
ויודגש, לאחר שבחנתי בעיון רב את טענת בן שיטרית בערעורו, לפיה רכישת המזוודות לא קושרת אותו לעסקאות, הגעתי למסקנה כי דין הטענה – להידחות.
ראשית, גרסתו כי רכש את המזוודות לבקשת אחיו ודוֹדוֹ, כדי להסליק בהן אביזרי מין, נדחתה בערכאה הדיונית בהיותה גרסה כבושה, שלא זכתה לאמון.
שנית, גרסה זו עומדת בסתירה מוחלטת לגרסה שמסר בעת שנעצר בבלגיה. מהחומר הראייתי עולה, כי בחקירתו בבלגיה, לא טען כי הסליק אביזרי מין במזוודות, אלא טען שמדובר במזוודות ריקות, שרכש עבור דוֹדוֹ. בנוסף, שיקר אף ביחס לעיתוי העברת המזוודות – בעדותו טען שהעביר אותן כחודש בטרם כניסתו לדירת י.מ, אך השיחות שנקלטו בהאזנות הסתר, והתייחסו למזוודות בעלות הדופן הכפולה (ובן שיטרית אישר זאת), נערכו בעת מגוריהם המשותפים שלו עם י.מ, כעולה מהסכם השכירות (מוצג ת/1388).
שלישית, משבחנתי היטב את החומר שהוגש לפנינו, מצאתי כי בן שיטרית לא הטיח ב-י.מ במהלך עדותו, את גרסאותיו המשתנות – לא את גרסתו הכבושה בבית המשפט, בדבר מזוודות כפולות דופן להסלקת אביזרי מין, ולא את גרסתו בחקירתו בבלגיה, בדבר מזוודות כפולות דופן ריקות. אף מטעם זה, שוכנעתי כי אין לתת אמון בגרסתו.
רביעית, בן שיטרית נמנע מלהעיד בערכאה קמא, את הדוד שעבורו רכש את המזוודות, ושיכול היה לתמוך בגרסתו. הימנעות זו פועלת לחובתו, וכפי שנקבע, לא אחת, בהלכת בית משפט זה – כי אם נמנע בעל דין מהצגת ראיה או עדות רלוונטית שבהישג ידו, ללא הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה או העדות, הייתה פועלת כנגדו (ראו למשל, פסקי דיני בע"פ 4153/17 חסקינד נ' מדינת ישראל, פסקה 28 (22.2.2018); ע"פ 1985/20 קוגן נ' מדינת ישראל, פסקה 26 (22.4.2021)).
חמישית, מצאתי כי אף עד ההגנה חיים בן שיטרית, אחיו של המערער, שהעיד בפני בית המשפט המחוזי, ושלטענת המערער, הלה יזם במשותף עם דוֹדוֹ העברת אביזרי מין במזוודות כפולות דופן, העיד על שלל נושאים אך לא הזכיר כלל את נושא המזוודות.
לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, דחיית בית המשפט המחוזי את גרסת בן שיטרית בעדותו – בדין יסודה, ולאור הנימוקים שפורטו, אני סבור כי יש לאמץ את הממצאים שנקבעו בעניינו, ואיני רואה עילה להתערב בהם.
616. אף בעניין שקריו המהותיים של המערער ביחס להיכרותו עם חברים בארגון וטיב יחסיו עמם, שוכנעתי כי יש לאמץ את מסקנת בית המשפט המחוזי. בחינת המערך הראייתי שהונח לפנינו, מובילה למסקנה כי יש לדחות את טענת המערער, לפיה בינו לבין אברג'יל היה קשר רופף שכלל מפגשים ספורים ואקראיים, זאת מאחר שהשיחות שנקלטו בהאזנות סתר מפריכות זאת, ומצטיירת מהן תמונה של קשר קרוב ורציף ביניהם, הכולל דאגה לכל צרכיו של אברג'יל, וכפיפות של בן שיטרית להוראותיו (מוצגים ת/1797, ת/1799, ת/1794, ת/1800).
בדומה לכך, יש לדחות את טענת בן שיטרית, שניסה להרחיק עצמו מנאשמים 6-5, שאף ביחס אליהם טען, כי קִיים עמם קשר שטחי בלבד. משבחנתי את מסכת השיחות הטלפוניות שקיימו ביניהם, התרשמתי, כי לא מדובר במערכת יחסים חברית ותמימה, ובמרבית השיחות, שלושתם השתמשו בשפת קוד, באופן המלמד על כוונה להסתיר את תוכנן (מוצגים נ/207, ת/2229, ת/2217 – ת/2219, ת/2232, ת/2233, ת/2331).
כמו כן, מאמציו של בן שיטרית להרחיק עצמו ממעורבות בעסקאות סמים עם י.מ, עמדו בסתירה לראיות אובייקטיביות, ולא זכו לאמונו של בית המשפט המחוזי. כך למשל, בחקירתו במשטרה טען כי כלל אינו מכיר את י.מ, אך נאלץ להסביר את הכחשתו בהמשך, שעה שאישר מגורים משותפים עמו בבלגיה.
בנוסף, אני מקבל כי אף אי אמירת אמת מצידו ביחס לניהול עסקים משותפים עם י.מ התגלתה כגרסת כזב, ומהשיחות שנקלטו בהאזנות הסתר, השתקפה מציאות שונה בתכלית, לפיה השניים קיימו עסקים פליליים, שבן שיטרית ניסה להסוותם באמצעות שימוש בשפת קוד (מוצגים ת/2082, ת/2234).
אשר על כן, אני סבור כי בנסיבות העניין, יש בשקריו המהותיים של המערער כדי לשמש סיוע משמעותי לראיות המדינה ביחס לעסקאות ה-60 אלף וה-90 אלף, כאמור. לכך יש להוסיף, את הודאתו של בן שיטרית בשימוש במזוודות בעלות דופן כפולה, המחולקות לתאים, באופן המתאים לייעודן, על פי עדות י.מ – אריזת כדורי אקסטזי. לכך יש להוסיף את גרסתו הכבושה והשקרית של המערער, שסתרה את גרסתו בחקירתו בבלגיה, כאמור, והכל באופן העולה כדי סיוע ראייתי לעדות י.מ – לשימוש שעשה המערער במזוודות אלה, לצורך העברת 60 אלף ו-90 אלף כדורי אקסטזי, מושא אישום זה.
617. בסופו של יום, ובהתאם לכל האמור לעיל, לא מצאתי להתערב בממצאי המהימנות הברורים והמבוססים שנקבעו ביחס לאישום דנן, ואני מקבל את המסקנה לפיה ממכלול הראיות עולה מעורבותו של בן שיטרית כשותף שווה בעסקאות "60,000 כדורי אקסטזי" ו"90,000 כדורי אקסטזי", בהן הורשע, במסגרת ארגון פשיעה, זאת לצורך השגת המטרה המשותפת של השלמת העסקאות המתוארות וקבלת רווחים מהן, לצרכיו ולצורכי הארגון.
618. אשר לעסקת "השולחן השני" – אני סבור כאמור כי יש לזכות מחמת הספק את המערער. משבחנתי את מכלול הראיות שהוגשו לפנינו, הגעתי למסקנה, כי לדברי עד המדינה י.מ, שהפליל את המערער במעורבות בעסקת סמים זו, אין סיוע ראייתי מספק בהתאם לקבוע בסעיף 54א(א) לפקודת הראיות, וזאת בניגוד לשתי העסקאות הקודמות שתיארתי לעיל. עם זאת, ולמען הסר ספק, אין בקביעה זו, כדי לערער את מהימנות עדותו של י.מ, שזכתה לאמון מלא מצד בית המשפט המחוזי, כאמור לעיל.
ואדגיש, הסיוע הראייתי שפירטתי, בדבר הודאתו בשימוש במזוודות בעלות דופן כפולה, ובדבר שקריו המהותיים בעניינים מרכזיים הקשורים לשימוש שעשה במזוודה זו – רלוונטי רק לעסקאות "60,000 כדורי אקסטזי"; ו-"90,000 כדורי אקסטזי", ואין בו כדי לקשור או כדי לסבך את המערער בעסקת "השולחן השני", שהוכח כי בוצעה באופן שונה, בדרך של הסלקת סמים בשולחנות מעץ. זאת, להבדיל מאופן אריזת הסמים באמצעות מזוודות כפולות דופן, ששימשו לביצוע העבירות מושא שתי עסקאות כדורי האקסטזי, שתוארו.
619. לפיכך, הגעתי למסקנה כי הזיקה הקונקרטית של ראיית הסיוע, הדרושה להוכחת העסקה הספציפית בנסיבות העניין – לא מתקיימת בנסיבות עסקת "השולחן השני".
אשר על כן, וכתוצאה מהיעדר הסיוע הראייתי, ברמה הנדרשת, לעדות י.מ, מצאתי כי יש לזכות מחמת הספק את המערער מהעבירה בה הורשע ביחס לעסקה זו.
ביחס לעסקאות "60,000 כדורי אקסטזי" ו"90,000 כדורי אקסטזי" – יש להותיר את הרשעת המערער על כנה, וכך אציע לחבריי לעשות.
דיון בהרשעת בן שיטרית באישום ה-12
620. במסגרת אישום זה ("הפגיעה בעד המדינה י.מ"), המערער הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, וסעיף 3 לחוק המאבק, בכך שבשנת 2006, ביפן, חתך את י.מ באמצעות סכין בצווארו, וגרם לו חתך עמוק, שבעטיו נזקק לטיפול רפואי ול-37 תפרים.
621. הרשעת המערער באישום דנן התבססה בעיקרה על התרשמותו הישירה של בית המשפט המחוזי מעדותו של עד המדינה י.מ, נפגע העבירה באישום זה, ועל החלטתו ליתן אמון בליבת גרסתו, בדבר הסכסוך בינו לבין אחיו מלול בקשר לעסקאות הסמים ביפן; בדבר התערבות הארגון בסכסוך; ובדבר זהות הפוגע בו – המערער.
עיון בטענות המערער מעלה, כי עיקר טיעוניו מכוונים נגד הקביעה שארגון הפשיעה עמד מאחורי הפגיעה בעד המדינה. אבהיר בהקשר זה, כי במסגרת האישום דנן, עדותו של עד המדינה הובאה כעדות נפגע עבירה, והייתה העדות המרכזית נגד המערער באישום זה. בשל כך, מצאתי לפרט להלן את עיקרי הדברים שמסר בעדותו, ושעמדו בלב הערעור.
י.מ תיאר את עסקאות הסמים להן היה שותף יחד עם אחיו מלול, במהלך השנים 2006-2005, וסיפר כיצד התגלע הסכסוך ביניהם על רקע הרווחים הכספיים שהתקבלו מהעסקאות. מעדותו עולה, כי לימים, גילה שאחיו "גונב את הארגון" (עמ' 748 להכרעת הדין).
כן העיד, כי משנפגש עם אברג'יל באותה העת בביתו של ה.צ, עלה חשדו של אברג'יל כי י.מ או אחיו מלול מעלו בכספי הארגון, זאת מאחר שהרווחים מעסקאות הסמים ביפן, ש-י.מ העביר לארגון, היו נמוכים מדי. בעקבות זאת, י.מ טס ליפן להיפגש עם אחיו מלול. כן העיד כי אף נפגש ביפן עם המערער, שהיה אחראי באותה עת על מחסן הסמים בטוקיו ולהעברת הסמים לרוכשים.
לשם הבנת התמונה הכוללת, מצאתי חשיבות בדבריו של י.מ על התערבות הארגון בסכסוך. מעדותו עלה, כי לאחר פגישת בוררות שהתקיימה בביתו של ה.צ, הוחלט כי מלול ישלם ל-י.מ, ה.צ ואכא, סכום של 30,000 ש"ח מדי חודש, וכי י.מ לא ייסע בשלב זה ליפן. ואולם, לדברי י.מ, הצגת ההחלטה הייתה רק מצג שווא כלפי מלול, כדי שיטעה לחשוב שהסכסוך בא על פתרונו, בעוד שהתכנית הייתה ש-י.מ יטוס ליפן וישתלט מטעם הארגון על עסקי הסמים.
זאת ועוד, מעדות י.מ עלה כי כשמלול חזר לארץ, חברי הארגון ירו על ביתו בחיפה וניסו לחסלו. לאחר ניסיון חיסול זה, נתקיימה פגישה נוספת בבית ה.צ, שבה סוכם שלצורך השתלטות על עסקי הסמים של מלול ביפן, י.מ ייסע לשם מטעם הארגון יחד עם זכריה אדרי (נאשם 18).
לפי התכנית, על י.מ היה לטוס ליפן, כאמור, ולשכנע את המערער לשתף פעולה עמו על מנת שהלה יחשוף בפניו את מחסן הסמים עליו היה אחראי. ואולם, ככל שהמערער יסרב, י.מ הוּנחה ליזום קטטה מולו, כדי שאדרי ואיפרגן, המלווים של י.מ, יכריחו את המערער להסיעם למחסן הסמים.
בחינת עדותו של י.מ מעלה, כי תיאר כיצד טס ליפן יחד עם אדרי; כיצד סלוצקי קיבל את פניהם שם; וכיצד נסעו יחד לעיר הבירה. כמו כן, העיד על פגישתו הראשונה עם המערער בבר בטוקיו (כשלצידו של י.מ היו אדרי ואיפרגן), שם פנה אליו, בהפצירו לשתף עמו פעולה: "אני אומר לך אח שלי גונב אותי, סיבך אותי, אח שלי גונב את הארגון" (עמ' 751 להכרעת הדין). ואולם, כעולה מעדותו, המערער סירב לשתף פעולה בעניין. בעקבות זאת, י.מ ביקש ממנו לצאת מהבר, ובצאתו, כמתוכנן, נגח בפניו. במהלך הקטטה, י.מ ביקש מאדרי ומאיפרגן לסייע לו, אך הם לא עשו דבר. בשלב זה, סוחלה יצא מהבר וצעק "יש מצלמות, משטרה..." והמערער נמלט מהמקום.
כפי שעולה מהעדות, לאחר אירועים אלה, י.מ קיבל שיחת טלפון מ-ה.צ, שביקש ממנו להיפגש עם המערער פעם נוספת, לאחר שסיפר לו שהלה הסכים לשתף פעולה, בעקבות שיחה של אברג'יל עמו. בעקבות זאת, י.מ נסע יחד עם אדרי ואיפרגן ברכבו של האחרון לפגישה נוספת עם המערער, כשבדרך לשם הם רכשו סכינים.
כשהגיעו לבר, י.מ יצא מהרכב וראה את המערער בליווי שני אנשים נוספים. כמתואר בפגישה נוספת זו, המערער ו-י.מ החלו לצעוד זה לעבר זה, ובשלב מסוים, המערער הפתיע את י.מ במכת אגרוף והפיל אותו ארצה. משהתרומם לאחר שניות אחדות, הוא רץ לכיוון הרכב כדי שיוכל ליטול סכין וצעק לאדרי ולאיפרגן לפתוח את דלתות הרכב, אך הם לא עשו כן. בשלב זה, י.מ תיאר שהמערער התקדם לעברו, ובאמצעות סכין שאחז בידו חתך את גופו באזור הצוואר, מכיוון האוזן לאזור הפנים. בעקבות המעשים, י.מ נפל על הקרקע ואיבד את הכרתו.
עוד עולה מעדות י.מ, כי בחלוף זמן מה, משהתעורר, הבחין בשלולית דם תחתיו וביקש לפנותו לבית החולים. בתגובה, אדרי דחף אותו לכיוון הכביש הראשי. י.מ העיד כי התקשר ל-ה.צ וצעק עליו, אך האחרון הכחיש שידע על התוכנית לפגוע בו. לאחר מכן, התקשר לסלוצקי, שהסיע אותו לבית החולים, שם טופל ב"טיפול נמרץ ניתוחי", באמצעות 37 תפרים (מוצג ת/1488).
בחינת עדותו מעלה, כי י.מ אכן חשש שהארגון ניסה לפגוע בו, ולכן החליט לחזור לישראל בהקדם האפשרי. כך, כשבוע לאחר חזרתו לישראל, נעתר לבקשות ה.צ שיגיע לביתו, אך בשל חששותיו מהצפוי לו שם, התקשר לעו"ד רונן רבי וסיפר לו על אודות אירוע הפגיעה בו.
עוד אציין, כי י.מ תיאר את הפגישה בבית ה.צ, שם היו נוכחים בין היתר אברג'יל, ה.צ, א.צ ואכא. בפגישה שמע את אברג'יל משוחח טלפונית עם מלול וצועק עליו, מדוע ניסה לרצוח את אחיו. ואולם, י.מ העיד כי לא ידע אם אברג'יל אכן דיבר עם מלול בשיחה זו. באותה פגישה, י.מ לא חשף בפני הנוכחים את כעסו על ניסיון הפגיעה בו ביפן, ולאחר הפגישה, העיד כי ברח עם משפחתו לקנדה, מחשש לחייו.
622. ראוי להדגיש, כי בית המשפט המחוזי מצא את עדות י.מ מהימנה ונתן לה משקל ממשי. עם זאת, התרשמתי כי בית המשפט המחוזי לא התעלם מהקשיים ומהסתירות שעלו ממנה ביחס לפרטי האירוע. בהקשר זה, ראיתי לקבל את הקביעה כי הסתירות עליהן הצביעה ההגנה מצויות בשולי האירועים, ולמרות החקירות הנגדיות, י.מ נותר עקבי ויציב בגרסתו. כמו כן, מהכרעת הדין עולה כי אירוע הדקירה, שהתרחש כ-12 שנים לפני מתן עדות י.מ בבית המשפט המחוזי, נצרב בזיכרונו באופן מיוחד, ואף ניכר בצלקת שעל גופו.
לפיכך, ולאור האמור, איני מתערב בממצאי המהימנות שנקבעו ביחס לעדות י.מ, וכבר עמדתי על כך שבית משפט זה לא ייטה להתערב בממצאים מעין אלה, נוכח יתרונה הברור של הערכאה הדיונית, שהתרשמה מעדותו, שנפרשה על פני למעלה מ-20 ישיבות, מכלי ראשון, ובאופן בלתי אמצעי.
623. בנוסף, בחינת המארג הראייתי בענייננו מעלה, כי לעדות י.מ נמצאו ראיות תומכות. ואזכיר, כי אף שבאישום דנן, עד זה הוא נפגע עבירה כאמור, ולא שותף לביצוע העבירה – לא נדרש למצוא, באופן פורמאלי, סיוע ראייתי לדבריו לצורך ההרשעה.
יחד עם זאת, אני סבור כי נמצאו לעדותו ראיות סיוע רבות, וביניהן, עדות ה.צ, שאישר את שיחת הטלפון הבהולה של י.מ מיד לאחר אירוע הדקירה ביפן, ואת דבריו כי המערער דקר אותו; עדות א.צ, שסיפר על הפגישה לאחר אירוע הדקירה, אליה הגיע י.מ פצוע, ועל אודות הצבעתו על המערער, כמי שפגע בו; עדות תומס, שסיפר על אודות סכסוך בין י.מ לבין אחיו מלול ביחס לעסקאות הסמים ביפן, ואף העיד על עצם נוכחות המערער במקום האירוע בזמן התקיפה; וכן עדות עו"ד רונן רבי, שהיה בקשר עם י.מ והעיד מטעם ההגנה על הרקע לנסיעתו של י.מ ליפן, ועל מצבו הנפשי הנסער לאחר שובו לישראל.
אפתח בתיאור תמציתי של עדות ה.צ, ממנה עלה הרקע לנסיעה ליפן: ה.צ העיד ש-י.מ הביע באוזניו את כוונתו לנסוע ליפן בעקבות הסכסוך, כדי להשתלט על עסקי הסמים של אחיו מלול. כן העיד על הצטרפותו של אדרי לנסיעה, על מנת לעזור ל-י.מ במימוש התכנית, והדברים נקבעו בנוכחותו בפגישה בביתו.
בחינת עדותו מעלה, כי י.מ דיווח לו בזמן אמת על הפגיעה בו, כשטילפן אליו מיפן בצעקות ואמר לו "הרגע חתכו אותי בפנים, שלחתי את זכריה [אדרי] והוא עמד בצד ולא עשה כלום..." (עמ' 756 להכרעת הדין). מששאל אותו ה.צ מי פגע בו, י.מ השיב לו שמדובר בבחור שעובד עם אחיו מלול, ושקוראים לו "מטיטה" – כינויו של המערער בן שיטרית.
אציין, כי בעקבות השיחה עם י.מ, ה.צ העיד שהתקשר לאדרי, והלה אישר את פציעתו של י.מ, אך סיפר על התרחשות שונה, לפיה י.מ "עבר ונתן למטיטה הזה איזו מכה ברגל וזה התעצבן, קם וחתך אותו, לא היה שום קשר לעבודה שלהם" (עמ' 757 להכרעת הדין).
בהקשר זה, אני רואה לקבל את הקביעה כי גרסת ה.צ מהימנה, ושעדותו ביחס לאמרת י.מ כי המערער חתך אותו, התקבלה כדין. אכן, אמרת ה.צ באה בגדרי תנאי סעיף 10(1) לפקודת הראיות, המהווה חריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה, והקובע את קבילותה של עדות על אמרה שנאמרה סמוך למעשה אלימות, כפי שאירע בנסיבות ענייננו.