יתרה מכך, הפשרה נוהלה בשיטת "השוק הפרסי". דהיינו, המשא ומתן לא נוהל לפי תחשיב חשבונאי, אלא נעשה כדי לסיים את המחלוקת בפשרה. והפשרה גובשה, בין השאר, לאור המאפיינים של שלוש המחצבות (לרבות גודל, מרחק, וכמות מפעלי ההמשך); ההתחייבויות שנטלו על עצמן; ובכך שאין לפשרה השלכות רוחב. כראיה נוספת לכך שמדובר בפשרה בין הצדדים, רמ"י מדגישה כי בכתב התביעה של שלוש המחצבות הן עתרו לקבל כ-27 מיליון ₪, וסכום הפשרה עמד על 16 מיליון ₪.
רמ"י נקטה גם בצעדים בזמן אמת כדי לוודא שהסכם הפשרה לא יקרין על ענייננו. זאת מפני שהובהר למחצבות כי מחיקת האיגוד מהתביעה פירושה ויתורן הסופי של המחצבות שלא הגישו תביעה על טענותיהן נוכח התיישנות. האיגוד נמחק ללא תנאי, ולא ניתן לטעון כעת כי מחיקתו נעשתה בתנאי להחלת הסכם הפשרה על יתר המחצבות. היה על המחצבות, וביניהן אבן וסיד, להגיש תביעה עצמאית באותה עת - כפי שגם הובהר להן, אך הן בחרו שלא לעשות זאת ובשונה, כאמור, משלוש המחצבות.
קיימים גם הבדלים משמעותיים בין אבן וסיד ושלוש המחצבות. לצד ההבדלים הספציפיים - מיקום המחצבות, כמות מפעלי ההמשך וכדומה - נטען שאבן וסיד לא העבירה לידי רמ"י את מלוא נתוניה הרלוונטיים לאותן השנים. לעומת זאת, שלוש המחצבות העבירו את כלל הנתונים, ואף אפשרו למומחה מטעם בית המשפט גישה חופשית אליהם. רמ"י מדגישה כי אבן וסיד העבירה חומר זניח בלבד מבחינת כמות ואיכות. בין היתר, היא העבירה רק את המכירות לגורמים חיצוניים, ללא חשבוניות מקור שמאפשרות לבחון אמינות או לברר את שמות הלקוחות (כדי לעמוד על השאלה אם מדובר בלקוחות מיוחדים); ולא בוצע אימות של הנתונים שהוגשו. על כן, גם אם ייקבע שהסדר הפשרה חל על אבן וסיד נכונה (ולא כך הוא) - הרי שהיא לא עמדה בתנאיו הבסיסיים בכך שהיא לא סיפקה את הנתונים והמידע שנדרשו במסגרת הפשרה.
ומעבר לכך, קבלת טענות אבן וסיד בנוגע להסכם הפשרה ותחולתו על יתר המחצבות היא בעייתית מבחינה מעשית. היא תוביל לכך שרמ"י ורשויות מינהליות אחרות דוגמתה תמנענה מהתפשרות בתיקים עתידיים.
רמ"י מבקשת להסתמך, בין היתר, על בית דין גבוה לצדק 4874/21 בן ארי נ' רשות מקרקעי ישראל (פורסם במאגרים; 2022) (להלן: בית דין גבוה לצדק בן ארי). שם נקבע כי התמלוג הינו כללי, והוא משקף "עסקת חבילה". הוא חל על מחצבות הפועלות ללא מכרז, ומשכך עליהן לספוג אותו כגורם המאזן את טובת ההנאה הגדולה שקיבלו. ככל שאבן וסיד הייתה סבורה שהמחיר שנגבה ממנה הינו גבוה בצורה בלתי סבירה, הרי שיכלה להשיב את המחצבה לידי המדינה. הימנעותה מלעשות כן מלמדת שהתמלוג שנגבה ממנה (ומיתר המחצבות מסוגה) היה סביר, וכי היא נהנתה מרווחי-יתר באותה התקופה.
- הטענה השלישית: המקרה הנוכחי דומה לעניין הר טוב; ובהתאם יש לקבוע כי התביעה התיישנה
ענייננו דומה לזה של הר טוב. כל הטענות שהועלו שם, הועלו למעשה גם כאן - וכולן נדחו על ידי בית המשפט. כך, נדחו הטענות בנוגע לגיבוש עילת התביעה רק בשנים 2016-2015; לעניין קיומה של הודאה מצד רמ"י לגבי המחיר המשוקלל; ובדבר קיזוז. כן נקבע כי לא הוכח מחיר המכירה בפועל; ושהסכם הפשרה אינו משקף דבר בנוגע ליתר המחצבות. ממילא עניין הר טוב רלוונטי גם מכוח קרבה משפטית, שכן קיימת זהות משפטית ועובדתית בין שתי התביעות.