אבן וסיד הייתה מודעת לעילת התביעה עוד מסוף שנות ה-90, אך בחרה שלא לתבוע עד היום. וזאת, בעוד שהיא מודעת לכך שמחיקת האיגוד מההליך הקודם הובילה להתיישנות עילות התביעה של יתר המחצבות. אבן וסיד יכולה הייתה להגיש את התביעה במועדה. יתרה מכך, רמ״י לא ביקשה מאבן וסיד להמתין עם הגשת התביעה, ולא יצרה מצג דומה אחר.
זאת ועוד; גם בשנת 2012, אשר במהלכה הצדדים כרתו חוזים חדשים, נמנעה אבן וסיד מלהעלות את טענותיה לגבי גביית היתר. לכן היא לא רשאית לעוררן כיום. אבן וסיד ישבה בחיבוק ידיים ונמנעה מלהגיש תביעה עד שחלפה תקופת ההתיישנות. היא ויתרה על זכויותיה. ולראיה, היא גם לא הגישה ולו מסמך אחד המעיד על עמידה על זכויותיה במהלך הליכי הפשרה אגב בירור תביעת שלוש המחצבות. היא גרמה לרמ"י לחשוב שהסכם הפשרה עם שלוש המחצבות לא יקרין עליה, ועל חברותיה לענף. מכאן שהתביעה הנוכחית הוגשה בחוסר תום לב.
יש לדחות הטענה כי בשנים 2016-2015 אספה רמ"י נתונים וגיבשה את המחיר המשוקלל. היא מעולם לא קיבלה נתונים מספקים כדי לחשבו. התמלוג הארצי לא הוכח גם כיום. מכאן גם נובע שהסכום ששולם לשלוש המחצבות אינו תלוי במחיר המשוקלל, שכאמור לא הוכח, אלא בשיקולים אחרים כמפורט לעיל.
- הטענה הרביעית: יסודות טענת הקיזוז אינם מתקיימים, ובכלל אין לקבל את הטענה בנסיבות העניין
אין לקבל את טענת הקיזוז שכן הדבר עלול לגרום לאנדרלמוסיה מוחלטת בדמות הפרת חוזים נרחבת והגשת הליכים רבים נגדה. וזאת באופן שירבה תביעות שהתיישנו זה מכבר, ויוביל להצפת בתי המשפט בתביעות ענק. כמו כן, משמעות קבלת הטענה היא כי המדינה לא תוכל להתפשר באף תיק שבו קיימים צדדים שלא תבעו. היא תיאלץ לנהל כל תיק ותיק שמוגש בתוך תקופת ההתיישנות. זוהי תוצאה שאיננה רצויה, ואין לקבלה. הטעמים של חוק ההתיישנות, המכירים בתקופת התיישנות, מחייבים לדחות את טענת הקיזוז ביחס לעילות שהתיישנו.
מכל מקום, המקור של התשלום - לפיו רמ"י גובה את התמלוג - אינו חוזי, כי אם שלטוני-פיסיקלי היות שהוא נובע מהחלטת המועצה. לא ניתן להחיל על מקור זה טענות קיזוז. זאת, בין היתר, מפני שהקיזוז פוגע בתכלית חשובה של מוסד התמלוגים, והיא יכולת החיזוי של הכנסות המדינה הצפויות. לכן, נוצרת מעין-מניעות מלטעון טענת קיזוז ביחס למקור שכזה. כמו כן, ממילא לא ניתן לקזז חוב שלא הוכח.
זאת ועוד; מבחינה מעשית יסודות עילת הקיזוז אינם מתקיימים: (1) אין מדובר בעסקה אחת, שעה שהיו חוזים חדשים שנחתמו לאורך השנים ובמסגרתם גם שונו תנאים כאלה ואחרים - לרבות בעניין התמלוג; (2) ואין מדובר בסכום קצוב, שכן לא מדובר בחישוב אריתמטי אלא בשומה והערכה של הסכומים שאבן וסיד סבורה כי יש לקזז (הנסמכים על נתונים חלקיים בלבד).
- מקבץ טענות נוספות
לצד זאת, אבן וסיד גרמה לנזק ראייתי המצדיק כשלעצמו את דחיית התביעה, שעה שנמנעה מלהגישה במשך שנים רבות. הנזק הראייתי מתבטא בכך שרמ"י מתקשה כיום לעקוב אחר השתלשלות האירועים באותן השנים, וקיים אצלה תיעוד חלקי בלבד. בדיוק מפני מצב דברים זה באו דיני ההתיישנות להגן, ואין לעקפם לאור טענות קיזוז.