עוד נקבע בפסיקה בהקשר זה, כי "אין די בקיומה של זכות תביעה מושגית בידי התובע, אלא נדרש שיהיה בידיו כוח תביעה קונקרטי, המאפשר לו לפנות לערכאות, לברר את תביעתו, ולזכות בסעד המבוקש, במידה ויוכיח את העובדות הנדרשות" (רשות ערעור אזרחי 4705/22 אליהו נ' ישראל-פור, פס' 14 לפסק הדין של כב' השופט סולברג (פורסם במאגרים; 2022) (להלן: עניין אליהו); בית דין גבוה לצדק 8672/17 לוי נ' הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים מכוח חוק הפטנטים, פס' 19 לפסק הדין של כב' השופט, כתוארו אז, עמית (פורסם במאגרים; 2019) (להלן: עניין לוי)).
- ואולם, תקופת ההתיישנות האפקטיבית עשויה להיות ארוכה יותר מאשר תקופת ההתיישנות בת שבע השנים שחלה על ענייננו. החוק מכיר בהתרחשויות כאלה ואחרות שמעכבות את תחילת המרוץ; משעות אותו, או מאתחלות אותו מחדש (גלעד, בעמ' 139).
אבן וסיד טוענת לקיומן של שתי התרחשויות, לצד טענות נוספות אליהן אדרש בהמשך. כפי שנקבע בפסיקה, הנטל להוכיח את התנאים המאריכים את תקופת ההתיישנות האפקטיבית מוטל על הטוען להתקיימותם - קרי על התובעת (עניין אליהו, בפס' 15 לפסק הדין של כב' השופט סולברג; ערעור אזרחי 4381/08 קופת חולים כללית נ' מוסקוביץ, פס' כ"ה לפסק דינו של כב' השופט, כתוארו אז, רובינשטיין (פורסם במאגרים; 2012)).
- הגיעה העת ליישם את דיני ההתיישנות הכלליים הללו על ענייננו.
עילת התביעה התגבשה, לכל המאוחר, בשנת 2005 - אבן וסיד יכולה הייתה להגיש את התביעה במועד זה ובשבע השנים שאחריו
- כזכור, אבן וסיד טוענת כי בשנת 2005 לא גובשה עדיין עילת התביעה, שכן היקף הנזק לא היה ידוע לה. לשיטתה, רק לאחר שהמחיר המשוקלל חושב על ידי רמ"י בשנים 2016-2015 התגבשה עילת התביעה.
איני מקבל טענה זו. אבן וסיד יכולה הייתה לתבוע את רמ"י עוד בשנת 2005 גם אם היקף הנזק לא התברר כל צורכו. כך עשו שלוש המחצבות בהגישן את תביעתן כמה שנים בסמוך לכך. ההליך המשפטי נועד, לעיתים, לברר עובדות מסוג זה. התובעת הרי מודעת לנתוני המכירות שלה, ואשר לגיבוש עמדתה של רמ"י הרי שזו אמורה להישען על הנתונים שברשותה. את אלה ניתן לחשוף אגב ההתדיינות המשפטית בהתאם לדיני ההליכים המקדמיים. וכבר נקבע בפסיקה (בהקשר אחר), כי "מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד האירוע שהוליד את הנזק, ועם גילויו של הנזק, ולא במועד בו קיימת אפשרות לעמוד על מלוא היקפו של הנזק" (עניין אמיתי, בעמ' 265; ההדגשה במקור).