אשר לדחייה, מדובר בעילת סל "המעניקה לבית המשפט שיקול דעת רחב לדחות תביעה כאשר הוא סבור שבשל מעשה או מחדל של התובע, אין מקום לאפשר לו להמשיך ולנהל את התביעה לא כעת ולא בעתיד. הדוגמה הפרדיגמטית למקרים מעין אלה היא מקרים שבהם בית המשפט סבור כי התובע עשה שימוש קיצוני לרעה בהליך המשפטי, עד שאין לאפשר לו עוד להביא עניין זה בפני ערכאה שיפוטית כלשהי בעתיד" (יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים פרק ו' §7 (מהדורה דיגיטלית, 2024)).
- כלי זה של הסילוק על הסף, הנמצא בארגז הכלים השיפוטי, יכול בהחלט לחסום טענת קיזוז שלא נלווה לה הסבר כבד משקל לעיכוב בהעלתה. חסימה זו תיתן, מחד גיסא, מענה לקשיים עליהם עמד לרנר, ומאידך גיסא תכבד את הכרעת המחוקק ולא תסגור לחלוטין את הפתח. המבקש לעשות שימוש בכוח הקיזוז, בחלוף תקופת ההתיישנות של עילתו המהותית, יידרש לתת הסבר למחדלו. על ההסבר להיות כבד משקל. הוא יוכל להתקבל רק במקרים מובהקים. קפיאה בלתי מוסברת על השמרים במשך שנים תוביל, הלכה למעשה, לחסימת היכולת לעשות שימוש בכוח הקיזוז בגין עילות תביעה שהתיישנו.
קו ניתוח זה יפה למקרים, כמו בענייננו, שבהם התובע הוא המבקש לעשות שימוש בכוח הקיזוז. במקרה שבו בעל זכות הקיזוז יבחר להפעילה עצמאית, ללא צידוק למחדלו, יוכל הצד שכנגד לקבל לרשותו בקלות, יחסית, צו עשה המחייב להימנע מכך. אפשרות זו נותנת מענה לחשש הכללי לפגיעה בנתבעים באשר הם. הוא יכול לתת מענה גם לחשש הפרטני הנוגע ברשויות מינהליות הצריכות ביטחון בכל הנוגע לתקציבן ולתכנונו.
- ועדיין, ניתן יהיה להעמיד צידוק כאמור. מקרה טיפוסי, שיאפשר לבעל כוח הקיזוז לצלוח את המשוכה הניצבת לפניו, יהיה זה שבו הצדדים ליבנו את המחלוקות בעניינים הרלוונטיים במשך השנים שבתקופת ההתיישנות. במצב זה היה ברור לצדדים, או היה צריך להיות ברור להם, שהמחלוקת ביחס להתחשבנות ביניהם חיה וקיימת. במקרה שכזה לא יכול היה הצד שכנגד להסתמך על חלוף הזמן כדי להתקדם הלאה. ואז גם אם עילת התביעה התיישנה, אך עדיין קיימת התחשבנות בין הצדדים, ראוי והוגן יהיה בנסיבות אלה לאפשר לבעל כוח הקיזוז להפעילו. ניתן כמובן לחשוב על מצבים נוספים, ואין צורך למצות בפסק דין זה את כל קשת המקרים האפשרית.
- גישה זו כבר מיושמת, הלכה למעשה בפסיקת הערכאות.
כך, בעניין מגדל סיני שהוזכר לעיל (בפסקה 95) נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט זה בתיק אזרחי (מחוזי ת"א) 38227-02-10 מגדלי סיני בערעור מיסים נ' בנק לאומי לישראל בערעור מיסים (פורסם במאגרים; 2015). בהחלטתה סילקה חברתי, כב' השופטת לושי-עבודי, את טענת הקיזוז על הסף. היא ציינה כי "תביעה זו הוגשה באיחור ניכר ביותר, כ-15 וחצי שנים לאחר ההתקשרות הראשונית בין הצדדים בשנת 1994 וכ-11 וחצי שנים לאחר שעילת התביעה וסכומי התביעה התגבשו במלואם. כל זאת, בין היתר, כאשר לא הובאו בפני בית-המשפט כל אינדיקציות לכך שבמשך השנים היתרו התובעים בבנק כי בכוונתם לתבוע אותו, כגון מכתבים שנשלחו לבנק או התראות אחרות בעל-פה מצידם של התובעים כלפי הבנק לאחר מועד העמדת הלוואת הפריסה לתובעים בשנת 1998. בנסיבות אלה, השיקולים שהובאו לעיל בשאלת ההתיישנות (הקשיים הראייתיים של הנתבע, הקניית ודאות לנתבע, הוויתור על זכות התביעה והאינטרס הציבורי) פועלים בעוצמה רבה וגוברים לדעתי במקרה זה על האינטרס הקשור בזכות הגישה של התובעים לערכאות. יתרה מכך, למעשה, התובעים לא הסבירו בשום שלב מה מנע מהם מלעמוד על זכויותיהם הלכאוריות במועד ומה הסיבה לכך שהתביעה הוגשה באיחור כה רב" (שם, בפסקה 45). לכן, נקבע כי יש בהתנהלותם משום חוסר תום דיוני. כיום, בעידן התקנות החדשות, ניתן היה לתרגם הדברים לסילוק על הסף מהטעם ש"ראוי ונכון לעשות כן".