אם כן, ניתן לבצע קיזוז מחוץ לכותלי בית המשפט; אולם כאשר יש צורך לברר מחלוקות עובדתיות, נדרשים הצדדים להכרעה שיפוטית. הכרעה זו דקלרטיבית, במובן זה שהיא מצהירה על זכות קיימת ולא יוצרת זכות חדשה. בין היתר, על מנת להורות על השבת סכומים ששולמו ביתר על ידי התובע, בית המשפט נדרש לקבוע כי אכן עומד לנתבע חוב כלפי התובע (דהיינו ששולמו כספים ביתר). זוהי קביעה חשובה, שכן בהיעדר חוב אין קיזוז (בקשת רשות ערעור מנהלי 4367/16 מאיר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הוד השרון, בפסקה 4 לפסק הדין של כב' השופט סולברג (פורסם במאגרים; 2018) (להלן: עניין מאיר)).
ויודגש: לפי סעיף 53(א) לחוק החוזים, "מתן ההודעה בדבר ביצוע הקיזוז הינה תנאי להשתכללות הקיזוז ולתוקפו". ומכאן שבהיעדר הודעה, ולוּ הודעה מכללא, לא תשתכלל זכות הקיזוז (עניין בנק לאומי, בפס' 7 לפסק הדין של כב' השופט מינץ).
המחוקק לא עמד על דרך פורמלית שלפיה יש להודיע על אודות הקיזוז, כך שמבחינה מעשית "כל דרך שתבהיר לצד השני את משמעות הבחירה, ראויה לשמש כהודעת קיזוז, ובכלל זה הודעה מכללא" (לרנר, בעמ' 57). "ההודעה יכולה להיות על-ידי הבעת רצון לקיזוז המופנית כלפי הצד האחר, ובלבד שההודעה תגיע לידי הצד האחר, והכוונה לקזז תעלה ממנה" (ערעור אזרחי 636/89 כחולי נ' בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ, פ"ד מה(3) 265, 281 (1991) (להלן: עניין כחולי)).
מאוטנר מוסיף כי ״בדרך כלל יש צורך בהודעת קיזוז מפורשת, המפרטת את מרכיבי זכות הקיזוז שהנתבע טוען לה. מכוח דרישת תום הלב, בהעדר נסיבות מיוחדת, חייבת הודעת קיזוז לכלול את הסכום שאותו מבקשים לקזז, וכן פירוט של הטענה על כל מרכיביה השונים. אין להרחיק לכת ולומר שעל הודעת הקיזוז לכלול פירוט בדומה לזה שנדרש לצורך כתב תביעה. ואולם, על ההודעה להיות מפורטת, באופן שיאפשר לצד האחר לדעת על מה מושתתת טענת הקיזוז״ (מאוטנר, בעמ׳ 519).
וכפי שנקבע עוד בעניין כחולי, במקרים מסוימים "מעצם הגשת כתב-טענות נלמדת הכוונה להודיע על מימוש הזכות [...] יכול שטענה כזו תמצא מקומה גם בכתב-התביעה" (עניין כחולי, בעמ' 281; לרנר, בעמ' 66-64).
- בענייננו הודעת הקיזוז ניתנה בדרך של הגשת כתב התביעה. אבן וסיד ציינה שם שהיא עותרת לקיזוז (כסעד חלופי). ניתן פירוט בעניין זה. ההודעה ניתנה אפוא כדין.
- עוד יש לבסס שמדובר בחיובים כספיים שהגיע מועד פירעונם. קרי, חיובים לתשלום סכום כסף (ראו בעניין מאיר, בפס' 4 לפסק הדין של כב' השופט סולברג; לרנר, בעמ' 48).
האם רמ"י חייבת בתשלום לתובעת בגין גביית יתר של התמלוג? ככל שתבסס התובעת את גביית היתר הרי שמדובר בחוב שניתן לפרוע כבר כעת. הוא יוביל לחובת השבה שהגיע מועדה. ואשר לסכום שאבן וסיד תהיה חייבת, הרי שזה נגזר מהתמלוג החודשי בגין החציבה, והוא רלוונטי שעה שקיימת מערכת יחסים נמשכת של התחשבנות בין הצדדים.
- האם מדובר בחיובים שהצדדים חבים מתוך עסקה אחת?
בפסיקה נקבע כי המונח עסקה אחת הוא מושג מסחרי, המבקש לבטא מציאות מסחרית-משפטית של עסקה שעומדת בפני עצמה, במנותק מההקשר המסחרי הכולל בין הצדדים שעשוי להיות רחב יותר (עניין Nordland, בעמ' 284). ואולם, ההבחנה בין עסקה אחת ובין מספר עסקאות "אינה חד משמעית, ופעמים רבות היא נגזרת מנסיבות המקרה הפרטיקולרי" (ערעור אזרחי 5460/94 הדס מפעלי מזון בערעור מיסים נ' בנק המזרחי המאוחד, בפס' 4 לפסק הדין של כב' המשנה לנשיא לוין (פורסם במאגרים; 1997)).