בא-כוח הר טוב טען כי מחיר השוק לא היה ידוע באותה עת, מה שמנע את הגשת התביעה. כב' השופט מינץ השיב ואמר: "אתה הרי יודע מה שווה ערך ה-4% שלך. אתה הרי יודע. אתה גם יודע מה המנהל גובה ממך ואתה יודע את הפערים. זה רא[ש]ית החו[ט]" (עמוד 3 לפרוטוקול, ש. 6-5).
- הסכם הפשרה עם שלוש המחצבות זכה אף הוא להתייחסות בית המשפט. כב' השופט גרוסקופף אמר כי אין בהסכם משום הודאה בזכות. "עם כל הכבוד זו לא הודעה בזכות" (עמוד 6, ש. 18). וביתר הרחבה, "הסכם שאני אמורה לשלם תחום, כדאי לי להתפשר, ואתם רוצים למנוע ממנה [מרמ"י] את המהלך הזה. אתם רוצים לומר לה פתחת את עצמך לכל המחצבות הקימות. זה בדיוק הרעיון של תקופת ההתיישנות. מי שלא הגיש את התביעה הוא לא מענייני" (עמוד 4 לפרוטוקול הדיון, ש. 29-26). כב' השופט מינץ עמד על הבעייתיות הקיימת בקבלת טענת הר טוב בהקשר זה. "קשה מאוד להסתמך על כך. כי אז המנהל [רמ״י] שלא ממהר להתפשר לא יתפשר [ל]עולם" (שם, ש. 21).
- לבסוף, נדונה גם טענת הקיזוז.
כב' השופט כשר הסביר כי "מצב בו יש מהיכן לקזז הוא מצב ייחודי. לכן, לא ניתן לומר שהתוצאה נובעת מתוצאת ההתיישנות. אם המצבים נמשכים יכול להיות קיזוז לכן המצב שונה" (עמ' 10, ש. 29-28). בנוגע לנסיבות העניין שם, נאמר כי "בית המשפט [קמא] קבע כי הקיזוז עצמו התיישן. אני לא בטוח שזה ככה" (עמ' 11, ש. 1).
כב' השופט גרוסקופף, בהתייחס לתנאי הקיזוז, העיר כי יתכן שניתן לטעון שמדובר בחיובים הנובעים מאותה עסקה. "זה לא מאפשר חיוב קצוב, אדוני יטען שזה מאותה עסקה. זה אותו חוזה שמוארך מפעם לפעם" (עמ' 12, ש. 32-31). עם זאת, בית המשפט לא קבע מסמרות בשאלת הקיזוז. "אני לא רוצה להיכנס לשאלות האם מוצדק קיזוז או לא, זו שאלה שדורשת בירור מעמיק" (עמ' 14, ש. 13-12).
- ואחרי שסטינו לשדותיהן של תובענות זרות, נחזור לשדותינו.
התובענה הנוכחית
- התובעת הגישה, כאמור, את כתב התובענה הנוכחי בחודש יולי 2017. היא הצביעה על כך כי בשנת 2016, במסגרת תביעת שלושת המחצבות, הסתיימה בדיקת הנתונים שעמדו לנגד עיני רמ"י ורואי החשבון מטעמה. על הנתונים הללו נמנו גם אלה של אבן וסיד. והנה, נמצא לבצע "תשלומי איזון" לתובעות שם בסך 16 מיליון ₪. אלא שהואיל והתמלוג הוא ארצי, ההחלטות בעניינו צריכות לחול רוחבית, קרי גם על התובעת.
מכאן שרמ"י הודתה שגבתה כספים ביתר, ועליה להשיבם רוחבית למחצבות בענף. בשלב הגשת התביעה ניתן לחשב את גביית היתר תוך לקיחה בחשבון של התשלומים ששילמה רמ"י לשלוש המחצבות. ניתן לבצע התאמה בשים לב להיקף התפוקה של התובעת מזה ושל שלושת המחצבות מזה. מתקיים יחס של פי כ-3.589 ומכאן שעל רמ"י לפצות את התובעת בסך 57,431,154.51 ₪. ושעה שמוסיפים הפרשי הצמדה וריבית, נטען שיש לפצות את התובעת בסך 97,667,437.74 ₪.