פסקי דין

תיק אזרחי (תל אביב) 12050-12-17 נירולין לייף סיינס בע"מ נ' ד"ר מננה דן – מרכז לרפואה אסתטית בע"מ - חלק 18

24 דצמבר 2024
הדפסה

"רק אחרי שמתלוננים במשטרה ועומרים להם שצקים גנובים או רימו אתכם והיתם במשטרה הם ירדו מכם ולא התקשרו".

"מהר מאוד לבטל את כל הצקים שנתתם להם כי גם סחורה אין להם". 

"דיברנו עם בעל המפעל וגם לא שיקרו לכל הדרך הוא בהלעם טוטלי מנירולין עד לרגע האחרון לא יכל להמין כמה נמוך הם יכולים לרדת ולרמות את כולנו".

  1. הנתבעת טוענת להגנתה בעניין זה (ס' 21 לכתב ההגנה), כי לא הקימה את קבוצת הווצאפ ולא קבעה את שמה וכי עת החלו התובעים להתעלם מפניות של לקוחות, הלקוחות החלו להבין כי התובעים מנכים את ההמחאות שלהם בשוק האפור ולרבות המחאות עתידיות שטרם נרכשה סחורה בגינם, או אז יצאה האמת לאור ולפיה התובעים מרמים ומוליכים את הלקוחות שולל.
  2. מייזלר והודיס בתצהיריהם חזרו פחות או יותר על הנטען בתביעה.  מננה טענה בסעיף 23 ו-24 לתצהירה, כי הקוסמטיקאיות שעבדו עם התובעים החלו לגלות את מעשי המרמה ועוקץ שלהם, שכללו ניכוי המחאות שלהן חרף אי מתן תמורה עבורן וכתוצאה מכך ביטלו ההמחאות או חלקן ונכנסו חלקן לחדלות פירעון.
  3. עוד טוענת מננה כי הבנק שלה הזהיר אותה כי ההמחאות שלה שמסרה לידי התובעים התגלגלו לחברות העוסקות בהלבנת הון וכן טוענת היא כי עד היום אין הנתבעות חייבות מאומה לתובעים וכי האחרונים פתחו במסע שקרים והכפשות נגד הנתבעת.
  4. בכל הנוגע לאמירה (גם כאן מובהר כי שגיאות הכתיב הן במקור) "עובדות סחירות מפחדות מהם כי עדיין מגיע להם מסכורת אבל צר לי לאכזב אותכם הם פשתו רגל ולא שילמו לכם כסף של פנסיה בדוק אצל סוכן ביטוח וגם ספק מסכורת של חודש אחרון"), ברור כי הוא עונה על ההגדרה של לשון הרע לפי החוק, שהרי אמירה לפיה עובדי התובעים מפחדים מהם וכי התובעים פשטו את הרגל ולא שילמו הפרשות לפנסיה וספק אם ישלמו משכורת, היא בוודאי בגדר פרסום שעלול "לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו".
  5. האם עומדת לנתבעת הגנה בעניין זה.  לדידי התשובה היא שלילית.  טענת האמת בפרסום שטענה הנתבעת לא הוכחה.
  6. הנתבעת לא הוכיחה כי עובדי התובעים מפחדים מהם, כי התובעים פשטו את הרגל או כי לא שילמו הפרשות לפנסיה או משכורות לעובדים שלהם, שכן לא הביאה ראיה ממשית כלשהי בעניין זה, כגון את מי מעובדי התובעים לעדות, מסמכים שיעידו על כניסת התובעים לפשיטת רגל או שיעידו על אי תשלום משכורות ואי ביצוע הפרשות לפנסיה לעובדים.
  7. גם אם הוכח כי התובעת נקלעה לקשיים כספיים ניכרים, וכפי שהגדיר זאת הודיס עצמו בעדותו, לכדי "ריסוק", לטענתו אך ורק באשמת הנתבעת כמובן (ראה עמ' 6 ש' 28 לפר' יום 17.7.24), אין זאת אומרת כי התובעים הגיעו לכדי מצב של פשיטת רגל בכלל או של ממש ועל כן אין לנתבעות הגנה של האמת בפרסום על אמירה זו.
  8. לפיכך, זכאים התובעים לפיצוי בגין אמירה זו.
  9. בכל הנוגע לאמירה (גם כאן מובהר כי שגיאות הכתיב הן במקור) "רק אחרי שמתלוננים במשטרה ועומרים להם שצקים גנובים או רימו אתכם והיתם במשטרה הם ירדו מכם ולא התקשרו", עולה ממנו כי מדובר במסקנה שמננה מסיקה מהחוויה שלה מול התובעים, כנגדם אמנם הגישה תלונה במשטרה.
  10. משכך, איני סבור כי יש לראות באמירה מסוג זה משום לשון הרע כלפי התובעים.  העובדה שהנתבעת משתפת בקבוצת הווצאפ כי התלוננה במשטרה על מה שלדעתה הנו רמאות מצד התובעים (עצם הגשת התלונה אינה שנויה במחלוקת) וכי עקב כך כביכול ירדו ממנה התובעים או לא התקשרו אליה עוד, אינו בגדר פרסום המציג את התובעים באור שלילי.  עצם העובדה שפלוני מתלונן על אלמוני במשטרה לא בהכרח מציגה את אלמוני באור שלילי, שהרי התלונה יכולה להיות לא מוצדקת.
  11. האמירה "מהר מאוד לבטל את כל הצקים שנתתם להם כי גם סחורה אין להם" מציגה את התובעים באור שלילי וכמי שגבו המחאות מכל הלקוחות ללא אפשרות לספק להם סחורה בגינן, ועל כן מהווה לשון הרע, אלא שכאן מצאתי כי עומדת לנתבעות הגנת האמת בפרסום.
  12. נתחיל מזה שהממצאים החלוטים וחוזרים ונשנים בפסק הדין בתביעה השטרית, לפיהם לא עלה בידי התובעת במסגרת הליך משפטי להוכיח כי רכשה בכלל את כמות הסחורה שטענה כי סיפקה לנתבעות, לא כל שכן כי סיפקה לנתבעות סחורה זו בשווי השיק המדובר (ראה במיוחד ס' 31 עד 38 לפסק הדין), שיק שסכומו כזכור מולא על ידי מי מתובעים עצמם ובסכום עצום של כ-1.6 מיליון ₪, די בהם כדי להוכיח כי יש אמת בטענה שלפיה "גם סחורה אין להם", ודאי ככל שאמירה זו מכוונת ליחסי התובעים עם הנתבעות.
  13. גם אם יש לפרש את האמירה הנ"ל של הנתבעת כמכוונת לכך שאין לתובעים גם לא סחורה עבור לקוחות אחרים שהתובעים גבו המחאות שלהם, הרי שלדידי קיימות ראיות מספיקות גם כדי לראות באמירה מסוג זה כאמת שהוכחה.
  14. הראיות המדוברות עניינן קודם כל עצם העובדה שהוקמה קבוצת הווצאפ הנ"ל על השם המסגיר שניתן לה והמייחס לתובעת מרמה, כשלא הוכח כי הנתבעת הקימה את הקבוצה או שידלה להקמתה, אלא הוכח מהתכתבויות בקבוצה שצורפו, כי הקבוצה הוקמה על ידי הקוסמטיקאית/הלקוחה של התובעת, הגב' איריס סגל, כעולה מדבריה של סגל בקבוצה, לפיהם "אם אתן מכירות בנות שלא הוספתי לקבוצה אז זה הזמן", מה שמעיד כי היא מנהלת של הקבוצה והיא זו שפתחה אותה, והרי רק המנהל יכול להוסיף אנשים לקבוצה.  הנתבעת עצמה העידה כי לא פתחה את הקבוצה וכי הייתה זו סגל ועדותה אמינה עליי ונתמכת כאמור בדבריה של סגל עצמה בהתכתבות.
  1. אם סגל פתחה קבוצת ווצאפ ששמה "נירולין מרמה והונאה" וקוסמטיקאית נוספות של התובעת מצאו לנכון להצטרף לקבוצה, נדמה שברור כי לעוד לקוחות של התובעת היו טענות כלפי התובעים ולא רק לנתבעת, כאשר לפי עדותה של הנתבעת שהייתה אמינה עליי, מדובר באותן הטענות, קרי גביית המחאות ללא הספקת סחורה.
  2. זאת ועוד - גם מהשיחה של התובע 4 עם מיכל, נציגת אחת מחברות הסליקה, עולה כי עוד קוסמטיקאיות, במקרה זה אחת ששמה קרן אלפסי, התלוננו שהתובעת "נעלמה לה עם המוצרים", קרי לקחה המחאות ולא סיפקה את הסחורה, בדיוק כפי שהנתבעת הזהירה בפרסום שפרסמה בקבוצת הווצאפ.
  1. לפיכך, לנתבעות עומדות הגנת האמת בפרסום גם לגבי אמירה זו.
  1. לבסוף, לגבי האמירה הרביעית במסגרת פרסום ראשון זה (גם כאן מובהר כי שגיאות הכתיב הן במקור): "דיברנו עם בעל המפעל וגם לא שיקרו לכל הדרך הוא בהלעם טוטלי מנירולין עד לרגע האחרון לא יכל להמין כמה נמוך הם יכולים לרדת ולרמות את כולנו", שאין ספק כי גם הוא מהווה לשון הרע, שכן מציג את התובעים כמי שרימו גם את היצרן ומציג את היצרן כמי שרואה בתובעים כמי שרימו את לקוחותיהם, לא הוכחה הגנת האמת בפרסום.
  2. מסקנה זו עולה בבירור מתצהירו של היצרן, אשר בו אין זכר לטרוניות של מרמה מצד היצרן כלפי התובעים או של טרוניות אחרות, אלא להפך, היצרן מציין כי כל שנות עבודתו עם התובעים הוא חש ביחס הוגן והגון ואף לא שמע טרוניות כלפיהם מאחרים, למעט מהנתבעת. בהצהרה זו של היצרן לא חל כל כרסום בעקבות החקירה הנגדית שלו.
  3. משכך, גם בגין אמירה זו זכאים התובעים לפיצוי.
  4. על ארבעת האמירות יחד, שפרסמה הנתבעת בקבוצת הווצאפ כאמור לעיל, עתרו התובעים בתביעה לחייב את הנתבעת בסכום כולל של 100,000 ₪ (שמהווה נומינלית כפל הפיצוי הסטטוטורי), וזאת נוכח טענת התובעים כי היה בפרסום כוונה לפגוע (ועל כן חל כאמור כפל הפיצוי לפי סעיף 7א'(ג) לחוק).
  5. כפי שקבעתי לעיל, יש לפסוק לתובעים פיצוי בגין שתיים מתוך ארבעת האמירות שכתבה הנתבעת במסגרת פרסום זה, כפי שפורט לעיל.
  6. בהינתן כי שתי האמירות הנ"ל שמצאתי שאין לנתבעות הגנה מפניהן פורסמו כאמור בקבוצת הווצאפ של הלקוחות ומשלא הוכיחה הנתבעת כי הדברים נאמרו על בסיס אסמכתאות כלשהן שהיה בידי הנתבעת לגבי אמיתות הדברים לפני שפרסמה אותם, שוכנעתי כי שתי האמירות (האחת בנוגע לדברים שכביכול אמר היצרן ביחס לתובעים והשנייה אמירה בקשר ליחסי התובעים עם עובדיהם וכי התובעים פשטו את הרגל), אכן נאמרו, כטענת התובעים, בכוונה לפגוע בהם.
  7. לעניין שיעור הפיצוי, יש להתחשב בחומרת שתי האמירות, שהייתה לכשעצמה משמעותית, אולם מנגד יש להתחשב בכך שחרף אי אמיתות הפרסומים ביחס לפשיטת הרגל ואי תשלום משכורות ופנסיה לעובדים וביחס לטענות כביכול של היצרן כלפי התובעים, הוכח כי התובעים פעלו בצורה קלוקלת, לא רק מול הנתבעות, אלא גם מול שאר הקוסמטיקאיות בכל הקשור להתחשבנות הכספית בגין מכירת סחורה והאופן בו נטלו התובעים המחאות ופעלו לגבייתם בטרם סיפקו סחורה.
  8. משכך, התובעים פה רחוקים מאוד מלהיות "טלית שכולה תכלת" ששמו נפגע. מדובר בבעל דין ששמו כבר היה מוכתם בצורה משמעותית לפני שפורסמו הפרסומים של הנתבעת ועניין זה מטבע הדברים מביא להפחתה משמעותית של הפיצוי.
  9. לאחר ששקלתי אפוא את כל האמור לעיל וכן את שאר נסיבות העניין בכללותן, החלטתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים יחד בגין שתי האמירות הנ"ל סכום של 10,000 ₪.
  10. לגבי שאלת האחריות של הנתבעות 1 ו-2, מצאתי לדחות את התביעה שעה שמדובר באמירות של הנתבעת 3 ובמעשה נזיקי.

המקרה השני - דברים שאמרה הנתבעת בפני עובדי התובעת עת נכנסה למשרדי התובעת

  1. המקרה השני בגינו עותרים התובעים לפיצוי בגין לשון הרע מתייחס לדברים שאמרה הנתבעת עת לפי הטענה פרצה למשרדי התובעת, דברים אשר נאמרו אל מול מי מעובדי התובעת שנכחו במקום באותו היום ואלה הדברים שאמרה הנתבעת כולל תגובת אחת העובדות בשם סיגל ועובד בשם יהושע (ההדגשות בקו תחתון שלי):

"מננה: לא סיפרו לכם שהם התרסקו תגידו לי?

עמוד הקודם1...1718
192021עמוד הבא