סיגל: מה זה התרסקו? הם סוגרים את המשרד?
מננה: יסגרו את המשרד, אנשים היו...
...
מננה: ברור שרוצים שאני לא אהיה פה. ברור. יש להם סחורה של מילונים פה. אם תשאל אותם מיליונים שהם קנו בשבילי סחורה של מיליונים. איפה ייכנס פה סחורה של מיליונים? שלוש רמאים שזה פשוט לא יאומן. איך אני מכפישה את השם שלהם? תחפשו עבודה עדיף לכם. אני לטובת כולם. לטובת כולכם, קיבלתם את המשכורת?
סיגל: כן.
מננה: של החודש כמו שצריך? לא, לא היה חסר לכם סכומים?
סיגל: לא. שי, היה חסר לך?
יהושע: אני לא רוצה פה...
מננה: הם יסבכו גם אתכם".
- גם כאן ברור כי מדובר בדברי לשון הרע, שעה שמננה מתארת את התובעים 2 - 4 כרמאים וטוענת כי העסק קרס או עומד לקרוס וכי על כן עדיף לעובדי הנתבעת לחפש עבודה במקום אחר ולעזוב את התובעת וכן רומזת בדבריה כי משכורות לא ישולמו וכי התובעים יסבכו את העובדים שלהם.
- לגבי הפרסומים הנ"ל, מצאתי חלקם כחוסים תחת הגנת האמת בפרסום וחלקם האחר כלא.
- לגבי האמירה "התרסקו", מצאתי כי עומדת לנתבעות הגנה, שכן כאמור, לפי עדותו של הודיס עצמו, התובעים או התובעת אכן הגיעו לכדי "ריסוק" וראה עמ' 6 ש' 28 לפר' יום 17.7.24, שם אומר הודיס "...היא התחילה בהשמצות שהביאו לריסוק שלנו אדוני, שעד היום אנו נמצאים בחובות בתוך הבנקים של 7 שנים כדי לשלם אותם...".
- הודיס אמנם ייחס את ההתרסקות לפרסומי הנתבעת, אולם בהינתן העובדה שלא הוכח על ידי התובעים כי הנתבעת גרמה להתרסקות שלהם, כפי שכבר פורט קודם לכן בפסק הדין ועוד יפורט בהמשכו, הרי שאמירת הנתבעת בפני עובדי הנתבעת אודות ההתרסקות של התובעים, אשר אמנם כוונה להתרסקות מסיבות שאינן באשמת הנתבעת, יש לראותה כחוסה תחת ההגנה של אמת בפרסום.
- לגבי האמירה "יסגרו את המשרד" - בהינתן ההתרסקות הכלכלית של התובעים נדמה כי אין לראות באמירה מסוג זה לשון הרע בכלל ולחילופין קיימת הגנה של הבעת דעה בתם לב או הגנת האמת בפרסום אם רואים בכך משום הטחת עובדה.
- לגבי האמירה "רמאים", שמיוחסת לתובעים 2 - 4, בהקשר של טענת החוב של מיליונים עבור הסחורה, משקיים פסק דין חלוט שמהווה גם כאמור מעשה בית דין ביחס לתביעה כאן, שקובע כי לא הוכח החוב בגין הסחורה, אני סבור שעומדת לנתבעת הגנת האמת בפרסום ביחס לאמירה שלפיה התובעים 2 - 4 "רמאים".
- אמירה זו נאמרה בהקשר לטענתם של התובעים, לפיה הנתבעת חייבת להם מיליונים בגין הסחורה. דא עקא, הסתבר כי לא כך פני הדברים ויתרה מכך, כי חרף ביטול העסקה מילאו מי מהתובעים את סכום ההמחאה בסכום החוב הנטען בגין סחורה ותמורת הזיכיון, כשברור כי לא היו רשאים לעשות כן בכל מקרה, כפי שבית המשפט של ערעור הסביר שוב ושוב במהלך הדיון.
- לפיכך, הכינוי "רמאים" בהקשר זה, שמסמן התנהלות לא ישרה של התובעים בעניין זה, זוכה להגנת האמת בפרסום.
- לגבי האמירה "תחפשו עבודה עדיף לכם", לא מדובר בהטחת עובדה. מדובר בהבעת דעה מצד הנתבעת. השאלה היא, האם הדעה הובעה בתם לב.
- אמנם הוכח (דברי הודיס כאמור לעיל), כי התובעת/תובעים התרסקו כלכלית בזמנו וכן הוכח כי, כפי שכבר פורט בפרק הקודם של פסק הדין ועוד יפורט בהמשך, כי התובעים הם אלה שהפרו את ההסכמים עם הנתבעת ולא להפך.
- עם זאת, עדיין סבורני כי לא ניתן לתת לנתבעת הגנה בעניין זה, משום שלא ניתן לראות בהבעת דעה מסוג זה, גם אם יש בה היגיון (נוכח המצב הכלכלי אליו נקלעה התובעת), משום מעשה שנעשה על ידי הנתבעת בתם לב.
- הנתבעת הייתה אמנם רשאית לעדכן את עובדי הנתבעת בטענות שלה כלפי התובעת ובכלל במצב הכלכלי שאליו נקלעה התובעת, שכן היה כאמור "עניין ציבורי" במידע זה, אולם מכאן ועד לתת לעובדים המלצות מסוג זה, של לעזוב את מקום עבודתם, יש מרחק רב.
- הבעת דעה מסוג זה בפני עובדי הנתבעת, שלא הייתה דרושה למעשה לצרכי הגנת האינטרסים של הנתבעת, היא בגדר "...כוונה לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים לפי סעיף 15", כמפורט בסעיף 16(ב)(3) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. על כן, קיימת לפי סעיף 16 הנ"ל חזקה כי פרסום זה נעשה שלא בתם לב.
- לגבי האמירה "קיבלתם את המשכורת?... של החודש כמו שצריך? לא, לא היה חסר לכם סכומים?", המרמזת למעשה כי עובדי התובעת עשויים שלא לקבל משכורת, לא ניתן להעניק לנתבעות את הגנת האמת בפרסום או הבעת דעה בתם לב.
- הנתבעות לא הוכיחו כי היה אמת בפרסום זה, קרי כי בזמנו היה חשש סביר ומבוסס כי העובדים לא יקבלו את המשכורות שלהם ואגב, הנתבעות גם לא הוכיחה כי לבסוף אכן לא שולמו המשכורות. כאן לא עומדת אפוא לנתבעת הגנה. גם אם נראה בכל משום הבעת דעה אין הגנה שעה שמדובר באמירה מיותרת שמטרתה הייתה להתנגח סתם או לפגוע במורל עובדי התובעת.
- הוא הדין לגבי האמירה "הם יסבכו גם אתכם" אשר רומזת ברמז עבה כי מה שעוללו התובעים לנתבעות יעוללו הם גם לעובדיהם. גם כאן לא הוכח כי הדברים נאמרו על בסיס של תשתית עובדתית ממשית בעניין זה ולכן גם כאן לא עומדת לנתבעת הגנה. גם כהבעת דעה אין לראות כאן תם לב שעה שמדובר באמירה ללא בסיס.
- מתוך שש אמירות של לשון הרע של הנתבעת מול עובדי התובעת, מצאתי אפוא כי ביחס לשלש אין הגנה.
- גם כאן תבעו התובעים 100,000 ₪ וטענו לכוונה לפגוע. גם כאן אני מוצא כוונה לפוגע בהינתן כי הדברים נאמרו לעובדי התובעת.
- לאחר ששקלתי את חומרת האמירות ואת הנסיבות של הפרסום, לרבות קהל היעד של הפרסום, כמו גם ששמם של התובעים כבר היה מוכתם קודם לכן ושלא באשמת הנתבעות, שיקול שהוא כאמור משמעותי בעיני, החלטתי להעמיד גם כאן את הפיצוי על 10,000 ₪.
- לגבי שאלת האחריות של הנתבעות 1 ו-2 גם כאן מצאתי לדחות את התביעה שעה שמדובר באמירות של הנתבעת 3 ובמעשה נזיקי.
המקרה השלישי - דברים שאמרה הנתבעת ליצרן
- לטענת התובעים, הוציאה הנתבעת את דיבתם בפני היצרן, בכך שאמרה לו כי התובעים רימו את לקוחותיהם וכי התובעת נמצאת בקריסה כלכלית. בתצהיר היצרן, שלא נסתר בחקירתו הנגדית, ושעדותו הייתה אמינה עליי בעניין זה, הוכח כי הנתבעת אמרה את הדברים הנ"ל (ראה ס' 15 לתצהירו).
- ברור שמדובר בדברי לשון הרע ולכן השאלה היא האם עומדת לנתבעת הגנת האמת בפרסום בעניין זה.
- לגבי הטענה אודות רמיית הלקוחות, סבורני כי עומדת לנתבעות כאמור הגנת האמת בפרסום, ובעניין זה אני מפנה לנימוקים שהבאתי ביחס לפרסום זהה במסגרת המקרה השני, בו אמרה הנתבעת דברים בפני עובדי התובעת, גם שם כינתה הנתבעת את התובעים כ"רמאים", בשל כך שמילאו בעצמם את ההמחאה שמסרה להם על סכום לא מוסכם בגין סחורה שלפי טענתם סופקה לנתבעות, בעוד שהסתבר בהליך התביעה השטרית כי לא רק שלא היה לתובעים זכות לגבות תשלום עבור הסחורה, וזאת משביטלו את העסקה, גם לא עלה בידיהם אפילו להוכיח כי הסחורה סופקה וכי קיים חוב.
- בפרסום מול היצרן אמנם ייחסה הנתבעת את הרמייה גם ליחסים של התובעים עם שאר הלקוחות, ולא רק מולה, אלא שמצאתי שגם ביחסים של התובעת עם שאר הלקוחות, יש די ראיות כדי להוכיח התנהלות לא ישרה וזאת בשל המשקל המצטבר של מספר ראיות כמפורט להלן.
- האחת, עצם הקמת וקיום קבוצת הווצאפ של לקוחות התובעת, ששמה כאמור "נירולין מרמה והונאה", היא במידה מסוימת בבחינת "אין עשן בלי אש". גם אם פעולה חד צדדית של לקוחות, גם אם רבים, אינה בהכרח אומרת שהספק אשם בכל מה שטוענים כלפיו או בכלל, הרי שכאשר לעובדה זו מצטרפות ראיות נוספות, כפי שיפורט להלן, הרי שאלה מחזקות את הסברה כי הקמת הקבוצה של הלקוחות ארעה שלא בכדי.
- הראייה השנייה הנה טרוניות של קוסמטיקאית אחרת מול חברת הסליקה בקשר לגביית המחאות ללא הספקת סחורה, כפי שעלה מהשיחה בין התובע 4 למיכל מחברת הסליקה, שאזכרתי ביחס לפרסומי הנתבעת במקרה הראשון.
- כזכור, מהשיחה הנ"ל הסתבר כי עוד קוסמטיקאיות, ששמה קרן אלפסי, התלוננה בפני חברת הסליקה שהתובעת "נעלמה לה עם המוצרים", קרי לקחה המחאות ולא סיפקה את הסחורה, בדיוק כפי שהנתבעת הזהירה בפרסום שפרסמה בקבוצת הווצאפ.
- הראיה השלישית - עדות הנתבעת לגבי התנהלות התובעים עם שאר הלקוחות, שהייתה אמינה עליי. הנתבעת השתתפה בקבוצת הווצאפ והייתה בקשר עם לקוחות אחרים, כך שמדובר בדברים שבידיעתה וכאמור עדותה לפיה התובעים נהגו באותה שיטה עם שאר הלקוחות אמינה עליי.
- הראייה הרביעית - עצם העובדה שלא עלה בידי התובעים ולו להוכיח חוב פשוט לכאורה של הספקת סחורה ביחסים מול התובעת במסגרת התביעה השטרית והעובדה שחרף ביטול העסקה הגישו לביצוע המחאה שמילאו בעצמם ללא הסכמת הנתבעת על סכום ההמחאה ועוד על סכום גבוה ביותר של כ-1.6 מיליון ₪ וזאת בגין חוב נטען, שלבד מכך שכאמור לא הוכח כלל, גם לו היה מוכח, לא היה לתובעת זכות לקבלו, משביטלה היא עצמה העסקה.
- התנהלות מעין זו משליכה על מהימנות התובעים באופן כללי ומחזקת את עדות הנתבעת לגבי ההתנהלות הקלוקלת של התובעים מול הלקוחות כולם, כמו גם מחזקת את המסקנה כי קבוצת הווצאפ של הלקוחות הוקמה שלא בכדי, בבחינת כאמור "אין עשן בלי אש" ו"היו דברים בגו".
- לפיכך, עומדת לנתבעות הגנה ביחס להטחת אשמת הרמייה ביחס לתובעים בפני היצרן.
- גם ביחס לאמירה בפני היצרן כי התובעת נמצאת ב"קריסה כלכלית", עומדת לנתבעות הגנת האמת בפרסום, שכן כאמור, הוכח מדבריו של הודיס עצמו כי התובעים אכן הגיעו לכדי מצב של ריסוק כלכלי וגם כאן בהינתן כי האמירה מייחסת את ההתרסקות לסיבות שהנתבעת אינה אחראית להם, משהוכח כי הנתבעת אכן לא הייתה אשמה בהתרסקות הכלכלית האמורה, עומדת גם כאן לנתבעות הגנת האמת בפרסום.
- לפיכך, כאן לא מגיע לתובעים פיצוי כלשהו.
המקרה הרביעי - דברים שאמרה הנתבעת לחברת הסליקה מקסימום קפיטל
- הוכח שהנתבעת שוחחה עם נציגת חברת הסליקה של התובעת מקסימום קפיטל וציינה בפניה כי התובעים גנבו לה שיקים. הדבר הוכח בתמליל שיחה שצורפה כראיה, שיחה בין מיכל נציגת חברת הסליקה הנ"ל ולבין התובע 4.
- מאחר ובפסק הדין בתביעה שטרית ישנה קביעה חלוטה שמהווה כאמור מעשה בית דין לפיה השיקים לא נגנבו (ראה ס' 15 לפסק הדין), לא עומדת לנתבעת כאן הגנת האמת בפרסום.
- בהינתן האמור לעיל ונסיבות הפרסום, חומרתו ולמי היה מיועד, כמו גם מנגד ששמם של התובעים היה מוכתם כבר אז עקב התנהלות שלהם ולא עקב מעשה או מחדל של הנתבעות, כפי שכבר פורט לעיל, אני מעמיד את הפיצוי כאן על 20,000 ₪.
- לגבי שאלת אחריות הנתבות 1 ו-2, גם כאן מצאתי לדחות את התביעה שעה שמדובר באמירות של הנתבעת 3 ובמעשה נזיקי.
- לבסוף, אבהיר כי הגם שחלק מהפרסומים היו דומים בתוכנם ואף פרסומו כולם באותה תקופה, לדידי אין לראות בהם כ"אותו פרסום", במובנו של סעיף 7א'(ד) לחוק, שכן זהות הנמענים בכל פרסום היה שונה בתכלית בכל אחד מהפרסומים (קר, לקוחות, עובדים, היצרן וחברת הסליקה).
- אני מפנה בעניין זה לערעור אזרחי 2855/20 פלונית נ' פלוני-פורסם בנבו, סעיף 82 לפסק הדין, שם נאמר: "ככל שניתן להוכיח קיומה של שׁוֹנוּת בין זהות הנמענים, מפרסום לפרסום, הנטייה תהיה לראות כל אחד מהפרסומים, כפרסום נפרד לגבי המסלול הסטטוטורי, וכן להפך".
100,000 ₪ פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק עוולות מסחריות בגין תיאור כוזב והתערבות בלתי הוגנת
- בסיכומיהם, טוענים התובעים כי הפרסומים של הנתבעות כפי שפורטו לעיל בפרק הקודם לפסק דיני, מהווים עוולה כמשמעותה בסעיף 2(א) לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט-1999. סעיף זה קובע: "לא יפרסם עוסק מידע ולא יגרום לפרסום מידע, אשר הוא יודע או אשר היה עליו לדעת שהוא אינו נכון, לגבי עסק, מקצוע נכס או שירות, שלו או של עסק אחר". את העילה של התערבות בלתי הוגנת כנראה זנחו משלא הזכירו אותה בסיכומים.
- התובעים טוענים כי מכוח סעיף 13 לחוק, שעניינו "פיצוי בלא הוכחת נזק" בגין עוולה, הם זכאים לפיצוי ללא הוכחת נזק של עד 100,000 ₪ בגין המעשים של הנתבעות שתוארו בתביעה ולפי טענת התובעים גם הוכחו, שמהווים ביצוע עוולה של "תיאור כוזב", לפי סעיף 2(א) לחוק, אלא שטענה זו אינה נכונה, שכן סעיף 12 לחוק קובע במפורש כי "הסעדים שבסעיפים 13 עד 21, לא יחולו על עוולות לפי סעיפים 2 ו-3". סעיף 2 לחוק עניינו כאמור תיאור כוזב וסעיף 3 לחוק עניינו "התערבות בלתי הוגנת".
- משכך ומשתבעו התובעים רק פיצוי סטטוטורי בגין "תיאור כוזב" ו"התערבות בלתי הוגנת", ולא נזק שנגרם בפועל עקב עוולות אלה, יש לדחות את התביעה בראש נזק זה ולו בשל כך.
100,000 ₪ בגין עשיית עושר ולא במשפט בשל פניות ללקוחות התובעת להסיטן לעבוד ישירות מול הנתבעות
- בסיכומי התובעים אין זכר לראש נזק זה ועל כן ברור כי ראש הנזק נזנח ועל כן התביעה נדחית בגין ראש נזק זה ולו בשל כך.
- למעלה מן הדרוש, אוסיף כי לא הוכח שהנתבעות התעשרו כתוצאה מהפניות הנטענות ללקוחות התובעת כדי להסיטן כביכול לעבוד ישירות עם הנתבעות. לא צורף בדל של ראיה ממשית בעניין זה.
2,500,000 ₪ בגין הפסד מכירות בשנת 2017 ו-1,500,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין; 10,000,000 ₪ בגין הפסד מכירות לשנים 2018 - 2022 כולל; כ-10,000,000 ₪ ירידה בשווי התובעת (יצוין כי לא ברור מהתביעה אם שלושת הסכומים הנ"ל נתבעים במצטבר או לחילופין)
- להוכחת הסכומים שנתבעו כמפורט בכותרת, אשר מוזכרים בסעיפים 123 - 125 לתביעה, ואשר נטען כי במצטבר מגיעים לכדי 24,000,000 ₪, הגישו התובעים חוות דעת של רו"ח רועי קרטה, מיום 10.7.18. חוות דעת זו קובעת כי סך הנזקים שנגרמו לתובעת עומד על 3,989,743 ₪.
- לפי חוות הדעת, הנזק הישיר שנגרם לתובעת עומד על 2,029,166 ₪ שמורכב מ:
1,429,149 ₪ בגין פגיעה ברווחיות משנת 2016 לשנת 2017, המורכבת מהפסד 600,000 ₪ דמי זכיינות ופגיעה ברווח גולמי בסך של 829,149 ₪.