| בית משפט לענייני משפחה באשדוד | |
| תיק עזבונות 61180-07-20 ש' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז דרום ואח' תיק עזבונות 61436-07-20 ש' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז דרום ואח' תיק חיצוני: 57057_5 |
|
| בפני | כב' השופטת כרמית חדד | |
| התובעים: | 1. א' 2. ד' שניהם ע"י ב"כ עו"ד יואב בנטל |
|
|
נגד
|
||
| הנתבעים/ המתנגדים: |
1. ל'
2. ו' 3. ר' 4. ב' כולם ע"י ב"כ עו"ד גיל מור
|
|
בעניין עיזבון המנוחה ר' (להלן:"המנוחה")
| פסק דין |
עניינו של פסק דין זה בבקשת התובעים למתן צו לקיום צוואת המנוחה מיום 29.05.2005 בתיק תיק עזבונות 61180-07-20 ובהתנגדות המתנגדים/ הנתבעים למתן הצו (תיק עזבונות 61436-07-20).
רקע:
- המנוחה ילידת 08.05.1927 הלכה לעולמה ביום 21.02.2020.
- התובעים, מר א' (להלן:"התובע") וגב' ד' (להלן:"התובעת") הם שניים מילדיה של המנוחה. המתנגדת 4 גב' ב' (להלן:"המתנגדת") אף היא בתה של המנוחה. למנוחה בן נוסף ר' שנפטר קודם פטירתה של המנוחה (להלן:"הבן המנוח"). המתנגדים 1-3, מר ל' (להלן:"המתנגד") מר ו' ומר ר' כולם ילדיו של הבן המנוח ולפיכך הם יורשיה על פי דין של המנוחה.
- ביום 29.05.2005 ערכה המנוחה צוואה נוטריונית (להלן:"הצוואה") בפני הנוטריון עו"ד י' (להלן:"הנוטריון") במסגרתה הורישה את מלוא עיזבונה לתובעים בחלקים שווים תוך הדרתם של המתנגדת והבן המנוח.
טענות הצדדים:
טענות המתנגדים:
- על פי החלטה מיום 01.03.2022 הגישו המתנגדים כתב התנגדות מתוקן במסגרתו העלו את הטענות כדלקמן:
המנוחה לא דיברה עברית ולפיכך לא יכולה היתה לערוך צוואה בשפה העברית - המתנגדים טוענים כי שפת האם של המנוחה היתה פולנית וכי היא דיברה גם יידיש, וכן מפנים לכך שבמסגרת הצוואה צויין כי המנוחה "קראה" בפני הנוטריון את דבר הצוואה וכן שהנוטריון שוכנע כי המנוחה שומעת את השפה העברית וזאת חרף העובדה שהמנוחה לא ידעה קרוא וכתוב בעברית.
לטענת המתנגדים המנוחה אומנם דיברה עברית במובן הפשוט של המילה אולם הבנתה היתה כה קלושה כך שבכל פעם שנדרשה לקרוא מסמכים בעברית נעזרה בצדדי ג' על מנת להבין תוכנם.
המתנגדים גם טענו כי קיים ספק רב בדבר אמיתות חתימתה של המנוחה על גבי הצוואה.
המנוחה היתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת - המתנגדים טוענים כי לתובע היתה השפעה גדולה מאוד על המנוחה וכי התלות של המנוחה בתובע גרמה למנוחה לחשוש מן התובע. לטענתם המנוחה לא היתה עצמאית, חרדה מעזיבתו של התובע וצייתה לו ציות עיוור.
המתנגדים טוענים כי בעקבות סכסוך כספי בין התובע לבין הבן המנוח השפיע התובע על המנוחה כנגד הבן המנוח ובסמוך לכך נערכה הצוואה.
בהקשר לכך טוענים המתנגדים כי שיח על אודות רכושה של המנוחה לא אפיין את המנוחה והיה חריג ביחס אליה.
התובע היה מעורב בעריכת הצוואה - התובע גר בסמוך לנוטריון שהיה חבר ילדות שלו והוא שהפנה את המנוחה אליו. התובע הסיע את המנוחה למשרד הנוטריון והוא שהשיב את המנוחה לביתה בתום הפגישה.