כאמור לעיל העובדה שהנוטריון טיפל בעבר בעניינים משפטיים של הנהנים או מי מהם כשלעצמה אינה מעידה על קיומה של מעורבות בעריכתה.
בענייננו עלה כי הגם שהנוטריון אכן טיפל בענייניו של התובע הוא טיפל גם בענייניה של המנוחה ושל הבן המנוח ולכל הפחות היתה לו היכרות עם כלל בני המשפחה על רקע היותם שכנים בילדותו ובמועד עריכת הצוואה.
המתנגד אישר בעדותו כי המנוחה הכירה קודם לכן את הנוטריון (עמ' 28 ש' 7-8 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022). הנוטריון העיד כי היה חבר ילדות של הבן המנוח מהלך 4-5 שנים שהמשפחות התגוררו בשכנות ולאחר שחזרו ונפגשו הנוטריון כבר היה עו"ד והוא שימש כעורך דינו של הבן המנוח משך עשרות שנים. הנוטריון גם תאר כי הוא הבן המנוח והתובע גרים מרחק של כ - 100 מטר האחד מהשני והמנוחה התגוררה מרחק של 10 דקות הליכה. הנוטריון תאר כי המנוחה נהגה לבקר את בניה בכל יום שבת, תוך כדי חלפה בסמוך לגינה של הנוטריון ודי הרבה פעמים הנוטריון פגש באופן זה את המנוחה ושוחח עמה (עמ' 13 ש' 26-33 לפרוטוקול הדיון מיום 18.10.2021).
המתנגד העיד כי הנוטריון היה שכן של המנוחה (עמ' 28 ש' 20-23 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022) ואף המתנגדת אישרה זאת בעדותה (עמ' 41 ש' 10-12 לפרוטוקול הדיון מיום פ09.06.2022). כאן המקום לציין כי המתנגד העיד כי הנוטריון ייצג את אביו, הבן המנוח, פעם אחת בלבד וכי ממועד בו הוא חבר לעסקו של אביו (הבן המנוח) הנוטריון לא ייצג את הבן המנוח ולא נתן לו שירותים משפטיים (עמ' 37 ש' 6-7 לפרוטוקול הדיון מיום 18.06.2022).
די בייצוג הבן המנוח ולו פעם אחת ובקיום יחסי שכנות והיכרות חברית של הנוטריון עם כלל בני המשפחה על מנת לשלול קיומו של אינטרס עודף של הנוטריון כלפי הנהנים או מי מהם על פני יתר היורשים ובוודאי לא על פני האינטרס של המנוחה שניכר כי הכירה את הנוטריון וסמכה עליו.
- מכל המקובץ לעיל עולה כי לא היתה מעורבות של התובעים או מי מהם בעריכת הצוואה ולפיכך טענות המתנגדים בעניין זה נדחות.
השפעה בלתי הוגנת:
- ס' 30(א) לחוק הירושה קובע בזו הלשון: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום השפעה בלתי הוגנת תחבולה או תרמית - בטלה".
הנטל להוכיח כי הצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת מוטלת על הטוען להשפעה כזו אלא אם כן "הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על קיומה של תלות של אדם אחד בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית, שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי של אותו אדם במה שנוגע ליחסים שבינו לבין הזולת, כי אז אפשר לאמר שעשיה או פעולה שהיא בעליל לטובתו של האחר, היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת מצדו, אלא אם הוכח היפוכו של דבר" (ערעור אזרחי 423/75 בן נון נ' ריכטר פ"ד לא(1) 372).